אלופי טניס (וכנראה בענפים טכניים אחרים)

הייתה כתבה מצויינת במגזין הספורט של ה'אובזרבר' השבוע – על מועדון הטניס של ספרטק מוסקבה. מסתבר שהמועדון הוציא מתוכו בערך […]

הייתה כתבה מצויינת במגזין הספורט של ה'אובזרבר' השבוע – על מועדון הטניס של ספרטק מוסקבה. מסתבר שהמועדון הוציא מתוכו בערך את מחצית טניסאיות הצמרת של רוסיה. שכידוע שולטת בטניס הנשים העולמי. הכתבה די הפריכה את התיאוריות של אלפים לאלופים. כלומר לא לגמרי. ברוסיה יש בסיס רחב ומסורת עצומה של ספורט נשי. מספר המשתתפות בטניס לא גדול באופן מיוחד, ובטח לא גדול מבארצות הברית או אנגליה. אבל בספרטק יש גברת אחת, לאריסה פרייאוברז'נסקאייה, בת 77, שפשוט יודעת איך מאמנים ילדות וילדים לטניס. במועדון יש רק מגרש סגור אחד לאמן בו, ושישה חודשים בשנה בחוץ יש שלג ואי אפשר להשתמש בשאר המגרשים. בתוך האולם קר ולפעמים הילדים משחקים במעילים. אבל ממש כמו ריצ'ארד וויליאמס, היא כבר ראתה גמר של טורניר גרנד סלאם בין שתי חניכות שלה. לחובבי הטריוויה: דמנטייבה מול מיסקינה ברולאן גארוס ב-2004.

זה עניין מאד מעניין. כי למרות ההצפה בכוכבי טניס רוסים, הגישה למגרשי טניס ברוסיה עדיין קטנה בהרבה מאנגליה ובטח מארצות הברית. אבל אלו מדרדרות בטניס העולמי בעוד רוסיה נוסקת. עשרות אלפי הורים באנגליה ובקליפורניה מעמיסים מדי שבת את הילדים והציוד ונוסעים בשמחה למועדון. ושורות האלופים באמריקה דלילות. באנגליה הן נעלמו לפני שנים. וברוסיה, גם אחרי אנה קורניקובה, ציוד, גישה למגרש וזמן פנוי, הם עדיין מותרות לרוב המשפחות. המבנה הכלכלי-חברתי של מדינה כזו, בדרך כלל מצמיח שחקני כדורגל או אתלטים או משתתפים בענפי ספורט זולים אחרים. זולים להורי הילדים.

אחד הדברים המעיינים בכתבה היה שלפרייאוברז'נסקאייה יש כלל: בשלוש השנים הראשונות ילדים לא משתתפים בתחרויות. ולפני שאתם קופצים ואומרים "מנטליות רוסית" – תדעו לכם שזה בדיוק מה שעשה ריצ'ארד וויליאמס. האדם היחיד באמריקה שהצליח לגדל אלופות גדולות בעשור האחרון. בשלב די מוקדם של ילדותן הוא הוציא את וונוס וסרינה מתחרויות. הן שיחקו בתחרויות ילדים כשהיו זאטוטות, אבל מעולם לא שותפו בטורנירים לנוער.

אני רוצה לסייג את דברי מראש. כל שאני הולך לכתוב הוא לגבי ענפים טכניים אישיים. בכדורגל אין תחליף לתחרותיות. בעיקר בגלל שאופי המשחק הוא יצירתי בהרבה. והמושג שהציבור קורא לו "טכניקה" הוא שונה. כוכב טניס הוא תוצאה בעיקר של ביצוע נכון של חבטות. אחר כך הפסיכולוגיה מפרידה בין המעולים. בכדורגל אנחנו משתמשים במילה טכניקה לתאר משהו אחר. דווקא לנגיחה והבעיטה והתיקול אנחנו קוראים יסודות. טכניקה היא לרוב דמיון ויצירתיות וחיזוי התנהגות השחקנים האחרים.

אז מה הבעיה בתחרוית טניס בגיל צעיר?

 הן עלולות להזיק ולא להועיל. ילד עלול לפתח הרגלים לא בריאים בגלל בעיה פיזית שקשורה להווה ולא לעתיד. למשל אם הוא קטן יחסית בגיל 12 הוא עלול לפצות על חבטת גב יד חלשה בחבטה זהירה יותר, או בבריחה לחבטות כף יד. מאמן לא זהיר עלול להחליט שהפתרון הוא חבטה בשתי ידיים. הפתרון הזה נכון לפעמים, אבל אסור להחליט עליו על סמך הנתונים הגופניים בגיל 12 – אלא על סמך הנתונים הצפויים בגיל בגרות.

 בהקשר הזה קראתי סיפור יפה בערך על רפאל נדאל בוויקיפידיה. אני מקווה שהוא נכון. נדאל הוא ימני. אבל הוא משחק ביד שמאל. כי בגיל צעיר, כשהוחלט שהבק-האנד שלו יהיה בשני ידיים, החליט הדוד שלו, שהיה מאמן טניס, שהבק האנד ישתפר אם היד האחורית תהיה החזקה יותר. אבל לא לכל ילד יש דוד מאמן (וגם דוד אחר שהיה הבלם הגדול של ברצלונה).

מה בעצם המשמעות של תחרויות בגיל צעיר?

טיעון מתבקש אחד הוא שאלופים לעתיד צריכים לפגוש שחקנים ברמתם. אבל לכך יש תחליף. בספרטק התחליף הוא תחרות פנימית במועדון. גם כשאין תחרות ראויה במועדון – תמיד אפשר לשחק כמה משחקים מול ילד גדול יותר. הדוגמא הנהדרת פה היא דווקא סרינה. הייתה בסביבתה הקרובה שחקנית מחוננת גדולה ממנה בשנתיים. לעומתה, לוונוס הייתה יריבת אימון טובה, אבל קטנה ממנה בשנתיים. אולי זו הסיבה שסרינה שחקנית גדולה יותר.

הטיעון השני הוא ההתרגלות למתח של התחרויות. כל שיש לי להגיד על כך שאני לא בטוח שהדרך הטובה להתרגל לכך היא כמות גדולה של תחרויות. חשוב להרגיל אלופים לכל הסוציאליזציה של התחרות – שיפוט, קור רוח וכיוצא באלו. אסור לשים דגש על ניצחונות והפסדים.  חשיפה מועטה והדרגתית היא לבטח חכמה יותר. כמו בכל תהליך פסיכולוגי שסופו מוצלח.

אבל דבר אחד די ברור לי. ילדים שרוצים להיות אלופים בטניס צריכים תקופות ארוכות מאד ללא תחרויות. והילדים עם הפוטנציאל הם לא אלו שמנצחים ולא אלו שאוהבים לשחק. אלא הילדים שיודעים איך להתאמן. אני לא מתכוון למוטיבציה. המון ילדים מוכנים להתאמץ. אני מתכוון למין מזג מתאים – של הקשבה והפנמה באימונים.

ופסח שמח לקוראים!

האוהד מודע לבעיות, אבל משכנע את עצמו שהאליפות בכיס
לילה מפרך

תגובות

  • רונן דורפן

    גלעד... שישה ילדים ורק אישה אחת הייתה לו? איזה מין מורמומוני זה? גם מחוץ לאמריקה הוא היה סוחב את כל המשפחה? זה נשמע לי מאד יקר.. הוא לא היה מרוויח כזה גדול.
    ובכל מקרה תיאלץ לכתוב תגובה לפוסט של הטניס...

  • Gilad Bloom

    One wife that i know of...regarding the article in the Observer,it was published in the New York Times Magazine a few weeks ago,i know this woman,she used to coach Andrei Chesnokov(Former top ten in the world),i agree with this school of thought and apply it in my tennis academy although most of the parents are entering their kids to tournaments early on because they want to get their ranking up so that College coaches will be impressed,it is the catch 22 of American tennis,any good coach will tell you that being a champ at 12 is the kiss of death,do you want an example?when i was 12 i was world champion(remember?),if i played Boris Becker at age 12 i would have beaten him 6-1 6-1(he was born my year,1967),i remember him,we didn't have any respect for him,he was an akward redhead who won a round or two but never reached the final 16 or 8,by the time he was 17 he won wimbledon(MEN!) and i was ranked 420 in the world when he won it.During all my junior years when i was winning meaningless trophies Becker was practising his servre and volley game(totally ineffective in junior tennis)and perfecting his diving on special matresses,while playing an agressive style,when i turned pro at age 16 i had to make a switch to the mens game and that took a couple of years to do.The first thing i tell parent when i start coaching their kid is-don't ever talk to me about ranking or winning,this is why i rarely go to watch tournaments,the parents are crazy and the kids are cheating each other(no ref in junior tennis),it's a big waste of time,they know about it in Europe and South America for years,especially eastern Europe,tennis is a highly technical sport and there is no point trying to reach the high level if you don't have perfect technique,footwork and practise habits,the winning part is the easiest thing to teach,if you have good talent you don't have to teach it,it's almost genetic,you can start competing at age 14 and play lots of tournaments for 2-3 years and then you are ready for the tour,and also more fresh mentally which will prolong your career,here in America they relied all those years on the random phenomenal talents that emerge every few years such as Mcenroe, Agassi,Sampras,Rodick,they could afford it in the past because they have such a large pool of players to choose from but Europe and South America are much more advanced now,it's almost a science to groom players for the pro tour USA is way behind.Do you think that Federer was dominating the world ranking at age 12?do you think that it's luck that his technique is perfect?tennis is not soccer that you can become great by just playing games and dribling through defences or like basketball where you can play pick up games and get better,it's a must to have great coaching and guidance on how to develope your game,there are many mistakes to be made.I have one player who is 14 years old who actually didn't play tournament for the first 2 years that i coached (simply because his family is too poor),the first time we entered him to a tournament he won it without losing a set,nobody knew him,he went out ther ewith no pressure now he is starting to compete more and his game is much healthier than most of the other kids,it was a nice experiment for this theory,we'll see how he does later on in his career,happy Pesach,Gilad.,

  • רונן דורפן

    גלעד,
    אני חושב שזה אולי היה החסרון של מרכז הטניס.
    אין ספק שאיאן פרומן היה פרומוטר גדול והביא את הטניס לתודעה הישראלית. עם כל אהבת הספורט שהביא מהעולם האנגלו-סקסי. על זה מגיע לו בטח פרס ישראל שבאמת קיבל.
    בשנות ה-80 - כשהטניס בארצות האנגלו סקסיות עדין היה מתקדם יחסית לעולם אז השיטה הזאת - בא לוקחים את הילדים לסיבובים בעולם - באמת פעלה. במקרה שלך, של שחר פרקיס ושל מנסדורף.
    אבל מאז הטניס האירופי עבר את הטניס האמריקאי ואולי זה לא מפתיע  ששחר פאר הגיעה מווינגייט ולא ממרכזי הטניס. למרות שאני יודע שגם בווינגייט לוקחים את הילדים להרבה מאד תחרויות - אני לא יודע אם ביוזמת ההורים או המאמנים.

  • Gilad

    The problem was not the tournament playing,we had periods when we didn't play and just practised,and also we used to treat the tournaments as a plarform for experiments,the thing is that zoreff was 21 years old when he started coaching us and he improved as we got older,by the way Peer grew up in the Tennis Center in Yad Eliyahu,she is a product of the ITC,wingate was a branch of the ITC,her good fortune was that her parents had money and hired Yuval Higger(the fitness trainer that I used to work with)and he monitored her career from a young age ,other kids (like Dudi Sela)had no means and were not recieving the personal treatment thet is necessary.Zoreff was a great coach for the young ages ,the problem is that we don't more like him,the most important period in a players developement is ages 8-12,that where Israeli tennis is lacking(and so is Israeli football and basketbal,by the way,it's much easier to coach Noam Okun and harel Levy then to develope a player from scrach,the problem is that Okun and Levi have ireversible holes in their games that are the fault of their early coaches,you can't really change your technique after your teenage years.)).

  • תופעת דורפן (2) » ארכיון הבלוג » על קוארדינציה ועל עבודה קשה

    [...] עניינים דומים למסקנה הזו. למשל שהאחיות וויליאמס וגם השחקנים המחוננים במועדון הטניס של ספרטק מוסקבה לא השתת.... כלומר איש לא בזבז איתם זמן על כוח וסיבולת. או על דרך [...]

  • איך נוצרה הטניסאית הגדולה בהיסטוריה כתוצאה מהתעלמות ממוסכמה ספורטיבית | תופעת דורפן 3.0

    [...] ומפסיד ומפסיד כי מאמניו התרכזו רק בטכניקה ולא במשחק. פרסמתי פה פעם פוסט על מועדון הטניס של ספרטק מוסקבה שם בכלל לא נותנים למחוננים להשתתף בתחרויות. מה שגם עשה [...]

Comments are closed.