כמה סיבות בגללן אני לא ממש שונא את א.ס רומא

1. בגלל שפרנצ'סקו טוטי הוא אחד השחקנים האהובים עלי. וכאן מתחייבים נימוקי משנה לנימוק הנימוק הזה: א. בגלל הנאמנות שלו […]

1. בגלל שפרנצ'סקו טוטי הוא אחד השחקנים האהובים עלי. וכאן מתחייבים נימוקי משנה לנימוק הנימוק הזה: א. בגלל הנאמנות שלו לרומא שאולי עלתה לו בערימה של מדליות אבל עשתה אותו גיבור ספורט היסטורי בעיר שהיו בה כמה גיבורים בהיסטוריה. ב. בגלל השילוב של רגש עם טכניקה. יש לי איזשהי תקווה שווין רוני יהיה פעם משהו כזה. ג. בגלל שהוא לגמרי כדורגלן של פעם והגברת טוטי היא גברת רומאית קלאסית. וחשוב מזה: היא מצטלמת בערום רומאי קלאסי. ד. בגלל שהוא לא כזה רציני. החשיבות העצמית של כדורגלנים בימינו היא לדעתי אחת הסיבות להתחממות הגלובלית. אוהבים לספר עליו שהוא אדיוט – אז טוטי הוציא ספר עם כמה מאות בדיחות עליו בכדי לאסוף כסף ליוניצ"ף.

2. בגלל רוברטו פלקאו. שהוא מהגאונים הברזילאים הנשכחים ביותר.

3. בגלל שהיא מרומא. חשבתי על זה בתחילת המשחק הראשון. אם הכדורגל האירופי גורם לאנשים ממנצ'סטר לבקר ברומא יש בכך הצדקה נהדרת לקיום המפעלים האירופים. הספר אותו קראתי הכי הרבה פעמים בחיי היה "אני קלאודיוס" (הבסיס לסדרה הקלאסית מכולן) והביקור הראשון שלי באזור העתיק של העיר היה ארוע מרגש מאד עבורי. ודווקא לא שער טיטוס ולא הקולוסיאום. דווקא מדרגות הסנאט שהיו האתר לכל כך הרבה דרמות היסטוריות.

ב"אני קלאודיוס" יש אגב אזכור לכדורגל – משחק שכיום חושבים שהרומאים הביאו את מקורותיו לבריטניה. אחרי שסיאנוס מוצא להורג על ידי טיבריוס משחקים החיילים כדורגל עם ראשו הכרות. חשבתי על זה בהמשך המשחק הראשון. כוחות הבטחון ברומא לא ממש התקדמו תרבותית באלפיים השנים שעברו מאז.

4. בגלל שלאציו רומא היא קבוצה שנואה, עם אוהדים נאצים-פשיסטים ועם כדורגלנים בהמות כמו סיניסה מיכאלוביץ' ופאולו די קאניו.

5. בגלל התלבושת.

6. ולסיבה הסודית: אולי עדיף ליונייטד לעוף. השחקנים הולכים ואוזלים, משחק מול באיירן או מילאן זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים כרגע. בגלל שננצח אותם בגדול בדרך לטרבל.

ההכנות לחידון עזי דן בעיצומן
מלים ממש, אבל ממש, מיותרות

תגובות

  • עומר

    רומא היא אכן עיר מדהימה, אבל מאז ששדדו אותי שם ברכבת אני לא ממש מחבב קבוצות שלהם...

  • גיל

    פלקאו הוא לא גיבור נשכח, הוא אולי גיבור טרגי של הנבחרת הכי גדולה אבל הכי נאיבית שהייתה אי פעם. אני לא יכול לשכוח את האקסטזה שלו אחרי גול השיוויון נגד איטליה שכולם היו בטוחים שהיה מספיק לברזיל לעלות לחצי הגמר. זו ללא ספק הייתה אחת החוויות המעצבות שלי בילדותי.

  • nitait

    וגם כי הם משחקים די יפה, בסופו של דבר. לא נסוגו אחורה ביתרון 1:0 כמו שנהוג היום אלא ניסו לתת את השני.

    וכן, מרגישים ש99 חוזרת. גם אז נאבקה מנצסטר בליגה בגדולה שבירובתיה (שרק שנה קודם אכלה אותה בקלות יחסית), גם אז שיחקה מול קבוצה איטלקית ברבע הגמר והיה נדמה שהכל כבר אבוד. כן, אפשר להגיד שהטרבל כבר בכיס.

  • רונן דורפן

    כן טרבל קליל הפעם..

  • עמרי דולב

    שימו לב לעוד כמה דברים בקשר לרומא: מקסס שחקן הגנה מעולה, ואת המשחק שהם נתנו מול יונייטד הם בחיים לא יצליחו לשחזר בחוץ כי אם כל הסימפטיה, ויש לי קצת אליהם, הם התבססו על המון התלהבות ופחות כדורגל

  • רועי

    רונן, גם בלבי מקננת תהייה על יכולתה של יונייטד להיאבק ברצינות על שלושה תארים עם סגל כל כך דל ואולי זה יהיה גם טוב בדיעבד למאבק על האליפות (אם כי נפרק אותם.)

    אבל צריך לקחת בחשבון כי יש לנו הגנה שרחוקה מלהלהיב (או מלהגן...) ולא הכל דופק בקישור ובהתקפה בימים אלו (אפשר לסמוך על רונאלדו ורוני עד רמה מסוימת).

    מה יהיה עם חסרונו של סקולס? פלטשר וקאריק במרכז? האם יש סיכוי שנראה את סמית' פותח כקשר? האם הכדור ימשיך לפגוע בג'ון אושיי בנסיבות מסתוריות בדרך אל השער?
    כל זאת ועוד, בפרק הבא...

    (ותחינה אישית - רוני קח את הכדור ונעץ אותו ברשת...)

  • עמיחי שלו

    דורפן, עזוב, גם השנה אנחנו לוקחים גביע, חבל על הספקולציות. תתנחם באליפות, אתה יודע שהייתי מוכן להתחלף איתך

  • עזי ד

    אף אחד שאוהב כדורגל ועבר את גיל השלושים שלו לא יכול לשכוח את פלקאו. בנוסף לכל התכונות הנפלאות שלו לטעמי הוא היה הקשר בעל משחק הראש הטוב מעולם.
    עמרי, גם נגד ליון הם היו נלהבים בבית ושיחקו פחות כדורגל. זה נגמר ב-0-0 ואז הם יצאו לליון ושיחקו טקטי (ספאלטי יודע משהו על טקטיקה) וניצחו 2-0. הקבוצה ממנצ'סטר עוד יצאה עם תוצאה טובה רק בגלל ההתלהבות של רומא.

  • RTD

    ומה עם סגנון המשחק ? רומא משחק את הכדוגל הכי יפה ויציב באירופה.
    שוב, אהבתי את ההומור (במיוחד את 6 למרות שאני רוסונרי).

  • לון

    רומא היא מה שאפשר לכנות "קבוצה סימפטית". כדורגל התקפי, מאמן שעדיין השטן לא עלה לו לראש. כוכב קצת אחר.
    פלקאו, כל מי שחווה את ברזיל המופלאה של 1982 לא ישכח גם אותו. הוא היה בורג מרכזי בקבוצה שהפסידה לליברפול בגמר האלופות ב-84. באותה קבוצה שיחק השחקן האיטלקי החביב עלי בשנות השמונים - ברונו קונטי.
    רונן, שמעתי שהסידרה "רומא" שווה צפייה, משהו בנוסח של "אני קלאודיוס" עכשווי, מה אתה אומר ?

  • לון

    איך הגעתי משתן לשטן, רק לשטן פתרונים (-:

  • רונן דורפן

    לגבי הסדרה "רומא". ההפקה היא מצויינת ואפשר ללמוד ממנה לא מעט. אבל החסרון המרכזי שלה לעומת "אני קלאודיוס" היא שהיא לא מבוססת על ספר קלאסי של היסטוריון שנון, אלא על תחקיר מצויין וכתיבת תסריט טובה. למרות שתסריט "אני קלאודיוס" לא נאמן לחלוטין למקור הספרותי - או לעובדות.
    אבל "רומא" כן עושה משהו שאין ב"אני קלאודיוס" - מספרת על חיי הרומאי הפשוט: החייל, הזונה, הגלדיאטור, הטוען בבית הדין. וכו'. אולי היא חלק ממגמה מודרנית ומבורכת, שאני חושב שניכרת בדברי "הבלתי מרושע" שמגיב פה לפעמים, לראות תהליכים היסטוריים דרך האנשים הפשוטים ולא רק הקיסרים, הגנרלים והפילגשים רגב, ראיתי לא מזמן תכנית שעסקה בהכנה של "אני קלאודיוס" ואחת השחקניות בסדרה תיארה את זה יפה: "זה בעצם סיפור על משפחה יהודית שהתיישבה בארמון הקיסרי".
    כמו "אני קלאודיוס" בזמנו גם הסדרה הזו פורצת כמה גבולות לגבי המקובל בסקס ואכזריות על מסך הפריים-טיים האנגלי. מעניין שזקוקים לסדרה היסטורית בכדי לעשות את זה...
    האם זה שווה צפיה? בלי שום ספק. זה מצויין. אבל את הנוסטלגיה לדרק ג'קובי תשאיר בבית.

  • עמיר

    למעט וידיץ ורונאלדו אף אחד משחקני הווה של יונייטד (כולל רוני במצבו הרעוע) לא היו יכולים לשחק בהרכב הראשון של קבוצת הטרבל.ההשוואות מיותרות.
    זכיתי לראות את כל קבוצות האליפות של פרגוסון ואם הנוכחית תזכה באליפות היא תהיה הפחות טובה,הפחות מרשימה,הפחות מרוממת הנפש מכולן.
    אם הפסד לרומא יקדם במשהו את פרישתו של פרגוסון (כי יונייטד משוועת למנג'ר חדש ולרוח חדשה) אז הערב אני בוחר להיות רומאי (גם משום שעדיף להפסיד בשלב הזה לקבוצה איטלקית ולא חלילה בגמר ועוד לליברפול או צ'לסי).בעוון יכולתה הבינונית יונייטד לא ראויה לתואר אירופאי.

  • גיל

    נראה לי שאצל כולכם יש את ההנחה הסמויה שהפסד לצ'לסי הוא בלתי נמנע. בצורה שבה צ'לסי משחקים בשבועות האחרונים אני חושב שתיקו או אפילו ניצחון לא נמצאים בשמיים.

  • Gilad

    Let me get it strait,you would rather win an EPL title over a Champipons League title?the thought of Chelsea winning 3 in a row is too much i guess..it's adilema that i will never face being a Spurs/Hapoel TA fan,I agree about Toti,aplayer with social awareness and a sense of humor is rare,i also remember Boniek fondly..regarding I Claudius,i grew up on that show,didn't Malcolm Macdowel play Cligula?the good old 70's,old farts we are..good luck

  • Gilad

    I know that Boniec played for Juve but for some reason i remember him wearing red,did he play for AC Roma too?

  • רונן דורפן

    גלעד - הליגה הרבה יותר חשובה מגביע אירופה. הרבה יותר קשה לזכות בה - וגביע אירופה לאלופות הפך לבדיחה מאז שמשתתפות בו ואפילו זוכות בו קבוצות אחרי שסיימו 30 נקודות מהמקום הראשון במדינה שלהן. או שיעשו ליגה אירופית בשיטת ליגה שבאמת תקבע מי הכי טוב - או שיחזרו למפעל לאלופות או מקסימום שתי קבוצות למדינה.
    בונייק שיחק ברומא כמה שנים אחרי יובה..

  • בהחלט לא מרושע

    רוברט גרייבס, מחברו של "אני קלאודיוס", ידוע יותר כמחברו של ספר זכרונות פאציפיסטי, (שקצת שיפץ אותו), על קורותיו במלחמת העולם הראשונה, Goodbye to All That. הספר היה רב-מכר בבריטניה בין המלחמות ממש כספרו של רימרק, "במערב אין חדש", וחיוניותו לא פחתה עד היום.
    בפתיחה ישנו תיאור של קורותיו בבית הספר הפרטי, והספורט שבו עסק בתקופות החופשה שלו - טיפוס הרים. בן זוגו היה ג'ורג' מלורי הנודע. מלורי ("כי הוא שם") שרד את המלחמה, ונהרג בדרכו חזרה, בחושך, מפסגת האברסט (זו התיזה של מגלה גופת מלורי, ושוכנעתי מנימוקיו. כמובן בוודאות לא נדע לעולם אלא אם נמצא את המצלמה שהיתה בידו.) ולענייננו, טיפוס הרים היה שגעון ספורטיבי בין שתי מלחמות העולם, והיה לו גם בסיס של יריבות לאומנית. הבולט בכך היו הנסיונות של מטפסים אירופאים להגיע לפסגת האייגר דרך הצד הצפוני. לבסוף הגיעו שני מטפסים גרמנים ראשונים. (1938, והתעמולה הנאצית הרעישה עולמות.) דומני שהם לא שרדו את המלחמה השניה.
    התחרות הלאומית נמשכה גם לאחר המלחמה כשכיבוש האברסט היה כמובן היעד העיקרי. וגם כאן היתה תחרות בריטית-גרמנית-שוויצרית. אולם דומני שמאז כיבוש האברסט ב-1953 דעך העניין העולמי והלאומי בטיפוס הרים.
    יתכן וגם שחדלו לראות בתחום כספורט. הרי הוא לא קיים כענף אולימפי כאשר הוכנסו לאחרונה ענפים מוזרים למדי.

    סיפור מלורי הוא בבואה לכל הגישה האנגלית והמציאות האכזרית לגביהם כשמדובר בספורט.
    שקלטון, סקוט, מלורי הינם גיבורים לאומיים אנגליים שמבטאים תעוזה, וכושר סבילות נפשית וגופנית עילאית, אך כולם נכשלו בהשגת מטרתם. (לתכנון וחישוב נכון היה משקל רב בכשלונות, אם תרצו - טקטיקה.) כאן אנו רואים באופן גרעיני את תפיסת "ההפסד ההרואי", שדומה שאנגלים רבים מעדיפים אותו על נצחון. זהו למעשה מיתוס חדש יחסית בתרבות הבריטית שחושבני שהחל עם הסתערות בריגדת הפרשים הקלה במלחמת קרים. מעשה אווילות טקטי רווי אומץ הפך למקור השראה לשירה אפית. לפני כן, ההיסטוריה הצבאית האנגלית גם בנסיבות קשות היתה היסטוריה של נצחונות בעיקר. (אז'נקור, למשל, משמשת להרואיקה הלאומית האנגלית בידי שקספיר, אך עם הבדל אחד - הם ניצחו בקרב. נלסון אמנם נהרג בטרפלגר, אך הוא ניצח בקרב הכרעה היסטורי במימדיו. לכן קרים.

    ולכן, הפסד "הרואי" לאוסטרליה בקריקט הוא יותר מנצחון, ולכן, המשחק אנגליה-ברזיל ב-1970 בו ברזיל ניצחה הוא המשחק הטוב ביותר ששוחק בגביע העולמי לפי עיתונאים אנגלים. (נדמה לי שגלנוויל טען זאת, בין אחרים.)

    הערה: קשה מאד לכתוב בחלון הבלוג, וחבל שאין יכולת לערוך לפני שליחה.

  • לון

    רונן, תודה רבה. רשמתי לפני את המלצתך. אני אנסה לתפוש את הסדרה.

  • legal alien

    אני כותב במחצית. מדהים. כל גול יותר יפה מהשני.
    שנפתח עין? סעיף 6 הולך ומסתמן כבעל יסוד נבואי

  • יואב

    תת בלוג/פאק יונייטד
    שמישהו יפסיק את הטווח הזה ברומא!

  • רונן דורפן

    ללא מרושע...
    שלא לדבר על סקוט והמסע לקוטב הדרומי. הוא כנראה המפסיד האנגלי הנערץ מכולם.
    ראיתי לפני שנתיים קטעי וידאו בו הם צילמו את עצמם משחקים כדורגל על הקרח קצת אחרי הנחיתה באנטרטיקה.
    למה אתה מתכוון בעניין החלון של התגובות? מה לא ניתן לערוך?

  • עזי ד

    Goodbye to All That תורגם לעברית (מאיר ויזלטיר אני חושב תרגם) ונקרא 'שלום ולא להתראות'. גרייבס אחראי במו ידיו למיתוס של לורנס איש ערב אחרי שכתב על חברו את הספר Lawrence and the Arabian Adventure.
    הבלתי מרושע בוודאי מעריך את ליאופולד פון רנקה שהיה דוד של אימו. למעשה שמו המלא היה רוברט פון רנקה גרייבס.

  • רונן דורפן

    לגלעד - קליגולה היה ג'ון הארט, ששיחק גם את מיסטר המפריז ב"מישהו משרת אותך?"

  • בהחלט לא מרושע

    עוזי,

    אתה מאשים את גרייבס באשמה כבדה, כיוון שאנו יודעים עוד ממחקרו של אולדינגטון על לורנס שיצא בשנות הששים עד כמה היה האיש בדאי, וספרות מחקרית מודרנית בדרך כלל בדעה שתרומת לורנס והמרד הערבי למסע המלחמה של אלנבי היתה שולית. מי שבנה את המיתוס של לורנס היה עיתונאי בשם לואל תומס, שהן בספר, והן בסדרת הופעות בבריטניה ובארה"ב מיד לאחר המלחמה יצר את המיתוס. לורנס עצמו תרם את תרומתו ליצירת המיתוס בספרו שיצא מספר שנים לאחר המלחמה בשם, Seven Pillars of Wisdom אשר היה רב-מכר עם הופעתו. לידל-הארט שיצא למתקפה על הגנרלים הבריטים בשנות העשרים העלה על נס את לורנס, בין השאר, כיוון שראה בספרו ודרכו של לורנס יסודות ל"תורת" הגישה העקיפה שפיתח.

    אינני מכיר את ספרו של גרייבס על לורנס, אך אני בספק אם הוא היה ידידו כיוון שהאנשים היו בכלל מנותקים גיאוגרפית. גרייבס הלך למיורקה בשנות העשרים ושם שהה עד מותו, לורנס העלים זהותו והתנדב לחיל האוויר בשם שו, ושם נהרג בתאונה.

    הסיפור המעניין הוא שבמחלקה של גרייבס היו שלושה סופרים ומשוררים ידידים בנפש, גרייבס, ששון, ותומס. ששון, מתארם בשמות בדויים בספרו, העמוק יותר, Memoirs of Infantry Officer.

    לרונן,

    גם אני ראיתי צוותי האונייה משחקים בקוטב כדורגל, אך אינני בטוח אם אלה היו אנשי סקוט, או אנשי שקלטון. משתי המשלחות שרדו סרטים.

    המשחק של יונייטד היה מלהיב, אך חוששני שרגע ההתעלות ורוממות הרוח של כל אוהב כדורגל היה במשחק הגדול נגד ארסנל, בו גיגס הבקיע את שערו הנודע, ושמייכל הדף פנדל של ברגקמפ. אם משווים את המשחקים אפשר לראות עד כמה גיגס הוא עדיין עמוד התווך של הקבוצה, ומשמעות הדבר שעדיין אין חילוף דורות מלא של הקבוצה. לפרגוסון יש עדיין עבודה, כיוון שהוא עדיין תלוי לחלוטין על הסוסים הזקנים, סקולס וגיגס. קריק אינו סקולס. ודרכם של סוסים זקנים שמזגם אינו יציב, ומצד שני אי-אפשר לבנות קבוצה על מופעי יחיד של רונלדו. ישנו הבדל משמעותי בין האחרון ובין ג'ורג' בסט. את בסט לא ניתן היה לעצור, ובוודאי לא בתחיקה המחמירה של היום. כך שאפשר לחטוף את גביע אירופה גם ששאר הקבוצה אינה מתפקדת. רונלדו ניתן לעצירה בשמירה טקטית מתאימה. ואפשר לסמוך על מוריניו בעניין זה.

  • ק.ה. רומינגה

    (ג'ון אינמן היה מיסטר האמפריז)

  • המתחזק של דנג'ה גנג'ה

    גם אני אוהב את טוטי הרבה ובכלל, באיטליה, אוהב את רומא. כמה יותר קל להגיד את זה הבוקר, אחרי ה- 1:7...

  • עזי ד

    לבלתי מרושע
    תומאס בנה את לורנס בארה"ב בייחוד, אבל גרייבס נתן לזה גושפנקא עם ספר של היסטוריון רציני ולא דיווחים חצי צהובים וסנסציוניים. גרייבס ולורנס היו בקשרי מכתבים ארוכים והתפרסמם ספר מכתבים שבייחוד כתב אך גם קיסל מאישים כמו צ'רצ'יל, ג'ורג' ברנארד שואו וגם גרייבס

  • רונן דורפן

    ללא מרושע.
    אני תוהה. מדוע אתה קובע שבסט היה טוב מרונאלדו (נניח לרגע בצד את העובדה שזו עונתו הגדולה הראשונה של רונאלדו וכו'). אינני יודע אם חיית באנגליה באיזשהי תקופה - אבל אולי בזמנו קיבלת רק משחקים מסוימים של בסט ורונאלדו חשוף לעולם כמעט בכל משחק? אולי לכדורגלנים היום קשה לפרוץ את המחסום המיתולוגי שנתנה לנו הטלוויזיה בימי פלה, בסט ואפילו בן-מולדתך קרויף?

  • גיל

    אני כמעט בטוח שאתה צודק רונן. היום עם החדירה הבלתי אפשרית לפרטיות של השחקנים הם נראים הרבה יותר אנושיים מאלו שבעבר. גם עודף החשיפה הטלביזיוני מפריע להיווצרות מיתוסים מודרניים.

  • בהחלט לא מרושע

    רונן,

    ראשית, לפני שאעלה טעמי אודה שידיעותי, נסיוני, ומגבלות שהותי בחו"ל, פחותים בהרבה משלך, כך שדעתך בוודאי יותר יצוקה בסלע משלי. ואינני אומר זאת מטעמי צניעות מזוייפת.

    שנית, אינני בן מולדתו של קרויף אלא בן למקימי המדינה הארורה הזו, כך שאינני מרטין ון-קרפלד אם כך חשדת. תודה לאל שכך למרות חייו טובים משלי.

    ולשאלתך,

    מלבד הקליפים הידועים על שעריו של בסט, ראיתי משחקים מלאים של בסט, לא יאומן, בטלביזיה הישראלית. באיזה מעשי חסד הם שידרו מן הארכיון ממחצית הגמר נגד ריאל ב-68 ואת הגמר בוומבלי נגד בנפיקה באותה שנה. האחרון חקוק היטב בזכרוני. הינך יודע היטב מי הבקיע את שערי המפנה וההכרעה. בנפיקה, עם אוזביו, למעשה היתה מעט יותר טובה עד להארכה, ואילולא ההצלה של סטפני בשניות האחרונות גם לא היה גביע. ברור לעין שהוא סחב את הקבוצה על גבו עד לגביע, וכל זה למרות צ'רלטון, לאו, ומורגן לצידו. הבחור היה אז בן 22 ולאחריו כבר אליפות אנגליה, וגביע אנגלי.

    למיטב ידיעתי מרבית משחקיו של בסט בשיאו צולמו וניתנים לקנייה.

    כשאני מתבונן על רונלדו ומתעלם ממרבית הלהטוטים חסרי הערך, הרי עיקר כוחו ביכולתו לעבור שחקנים - וזו תכונה נדירה בכדורגלנים המשחקים כיום - בשל התאוצה שלו ממצב עמידה ומהירות הריצה. ללא זאת, רונלדו, הוא עדיין נשר אך בלי הרבה נוצות. השיפור במשחקו בתקופה האחרונה הוא גם ביכולת הבעיטה המסיימת תוך כדרור.

    אולם רונלדו פועל כיום בעולם כדורגל שחוקיו השתנו ללא היכר. ההגנה על החלוצים, וביחוד משמעותי הדבר לבעלי השליטה והכדרור, מטעם החוקה עברה שינוי רדיקלי, כך שבסט, פלה, ואפילו קרויף, פעלו, אם ניקח משל מקלאוזביץ, כאילו רצו בתוך מים. (כדי לכסח ולבלום אין צורך בכישורים של מלדיני ופוגטס.)

    יכולתו של בסט לעבור שחקנים לא היתה טמונה במהירותו, אלא בגמישות אגן הירכיים שלו, שליטה מוחלטת בכדור בשני הרגליים, ובעיטה מסיימת ממצב עמידה או תנועה. כל זה איפשר לו להטעות את המגינים ולעבור אותם. ישנם שערים שבסט משכיב מגינים ומסיים בשער, כאשר כל שטח התנועה שלו הוא מעגל בן 3 מטר.

    מוזר הדבר שהעלית את שמו של קרויף, כיוון שכל משחקיו מתועדים היטב, מרביתם שודרו ישירות, והוא ניחן כמעט באותן תכונות כלבסט, אך לכך יש להוסיף כושר מנהיגות, ראייה אינטלקטואלית של המשחק, ניהול משחק, תכונות שבסט לא ניחן בהם, אך גם לא רונלדו.

    לא, לא מדובר במיתולוגיה טלביזיונית, נוסטלגיה, ודומני שניתן לסמוך על שיפוטם של עיתונאי הספורט הנודעים הוותיקים אשר ראו שחקנים אלה בפעולה. בדפדוף החלקי שלי עדיין לא נתקלתי בעתונאי וותיק הטוען שלרונלדו פוטנציאל שיביאו לרמתם של אלה שהזכרת.

  • רונן דורפן

    מספר הערות. רובן לזכות רונאלדו, ולזכות חלוצי זמננו בכלל.
    1. הם שיחקו נגד מגינים איטיים שמעשנים. נכון שלאלו היה אולי מוסר כדורגל נחות יותר, אבל הם גם היו מוגבלים הרבה יותר.
    2. בכדורגל העולמי עוד לא חלה נדידת העמים הגדולה. מספר השחקנים הזרים היה קטן ושחקנים זרים היו כמעט אך ורק שחקני התקפה.. כך שרמת המועדונים שחקן כמו בסט נתקל רק במיטב המגינים הבריטיים. וגם במשחק מול בנפיקה במגינים פורטוגזים. ובכל מקרה לא מגינים מדרום אמריקה ואפריקה (כמעט)
    3. כפי שאתה מציין ראית מספר משחקים קלאסיים של בסט. אני חושב שאם הייתי מראה לך רק את המחצית הראשונה של רונאלדו נגד בולטון ואת המשחק אמש ואת שלושת משחקי החג המולד כשפתח לבדו יתרון על צ'לסי בצמרת הטבלה, היית סבור שמדובר בשחקן אגדי ממש.

    4. שדרי הספורט באנגליה - שלרוב אינם מתלהמים - כן משווים את רונאלדו לבסט ולרונאלדיניו. יש לו כמה תכונות לא מוערכות. בעיטה חזקה ומתעתעת (יונייטד כבר הבקיעה שלושה שערים השנה מהשמטות בעיטות שלו), משחק ראש מפתיע באיכותו (עוזי ציין את פלקאו), מהירות עם הכדור.

    5. בסט אולי היה טוב יותר על שטח קטן. רונאלדו הוא איום בכל פעם שהוא מפתח מהירות עם הכדור. זה יכול לקרות מאחרי קו החצי כך שקשה מאד למנוע ממנו מספר ריצות איכותיות מאד במהלך משחק שלם. אכן, גדולתו היא לאו דווקא בלהטותיו אלא בשילוב בין יכולתו הטכנית הלטינית לכוח ולמהירות שלו. מדובר כיום בשחקן בריטי חסון וחזק - וזה יתרונו האחד על רונאלדיניו (שעדיין עולה עליו לא מעט מבחינה טכנית טהורה)

    6. הזכרתי את קרויף משום שאכן חשדתי שאתה ואן קרפלד...

    את כל אלו אני מסייג כמובן בכך שלרונאלדו זו עונת ענק ראשונה בלבד... הוא צריך 7-8 עונות כאלו בכדי לתפוס את מקומו בין הסופר-גדולים.

  • רונן דורפן

    לגבי אנשי סקוט. בסדרת טלוויזיה אוסטרלית על תולדות הכדורגל - שם ראיתי את הסרטים - נטען כי אלו אנשיו של סקוט ואפילו היה קריין יומן קולנוע ברקע

  • רונן דורפן

    אוסיף משהו לגבי יכולתו של בסט לעבור שחקנים. אחת התכונות המעניינות שלו הייתה שלא תמיד ניסה לעקוף שחקנים - אלא לעתים העדיף לבעוט בצורה מפתיעה את הכדור לרגליהם ולהשתלט על הכדור שניתז מהם. את זה הראו פעם באנגליה בהשוואה שעשו בינו לגיגס. שאגב, שיחק משחק מונונמנטלי מול רומא ופשוט הרס אותם במהירות החשיבה שלו

Comments are closed.