אטילה פטשאואר (הופיע בגלובס ליום השואה)

אני לא מכיר את ההיסטוריה המשפחתית של אטילה פטשאואר. אבל השם שנתנו לו הוריו, שמו של המלך ההוני, מרמז שהיו […]

אני לא מכיר את ההיסטוריה המשפחתית של אטילה פטשאואר. אבל השם שנתנו לו הוריו, שמו של המלך ההוני, מרמז שהיו הונגרים פטריוטים. וזה אופייני לסייפים יהודים הונגרים. כי סייף היה כרטיס הכניסה לחברה ההונגרית הגבוהה והענף הפופולארי של תלמידי האוניברסטיאות היוקרתיות. פטשאואר היה אינלקטואל ואחרי קריירת הסייף שלו עבד כעיתונאי. כסייף היה קצת חסר מזל בתחרויות האישיות. באולימפיאדת אמסטרדם ב-1928 זכה רק במדליית הכסף האישית, והיו לו גם מדליות כסף מאליפויות אירופה ואליפויות עולם. אבל בסיטואציה הקבוצתית במסגרת הנבחרת הוא לא היה שני לאף אחד. בתחרות הקבוצתית באמסטרדם רשם הישג מדהים של 20 ניצחונות ב-20 קרבות. כעבור ארבע שנים בלוס אנג'לס הגן עם חבריו על הזהב הקבוצתי.

פטשאואר שכונה "ד'ארטגנן", על שם המוסקטיר הצרפתי, היה חלק ממסורת ספורט אדירה. הזהב באמסטרדם היה הראשון משבע מדליות זהב קבוצתיות רצופות של הגברים ההונגרים בחרב. אבל בעיקר חלק מהמסורת הספורטיבית של יהדות הונגריה הישנה. הקהילה היהודית המצליחה ביותר בספורט. עד 1964, כלומר בדורות הספורטאים שנולדו לפני מלחמת העולם, זכו יהודים הונגרים ב-48 מדליות זהב אולימפיות. זה יותר מפי שתיים מיהדות ארצות הברית באותן שנים, ויותר משאר יהדות אירופה במצטבר. זאת בנוסף להצלחות הגדולות של יהודים הונגרים בכדורגל.

ישראל כמובן לא שייכת לספירות הספורטיוויות הללו. זה תמיד מצחיק ומעציב אותי שאחת היומרות של הציונות הייתה להנחיל תרבות ספורטיבית לעם היהודי. אבל העניין הציוני בספורט ההונגרי הוא מעניין. בודפשט הייתה כמובן העיר ממנה בה מקס נורדאו. שבקונגרס הציוני השני נאם על "יהדות השרירים" כמכשיר להכנת העם היהודי לעצמאות. אבל ספק אם דווקא נורדאו היה מי שדחף את היהודים ההונגרים להצלחות כל כך משמעותיות בספורט. ההיסטוריון אנדרו הנדלר – שכתב ספר על הספורט בין יהודי הונגריה ("מהגטו למשחקים האולימפיים") מציין שכמה שנים לפני נורדאו התפרסם מאמר של יהודי אחר, הנריק צ'וצ'ני, שקרא ליהודים לעסוק בספורט דווקא בכדי להבטיח את השתלבותם המלאה בתרבות ההונגרית. הנדלר לא שופט למי הייתה השפעה גדולה יותר – אבל המעניין הוא שהספורטאים היהודים-הונגרים הגדולים לא השתתפו במכביות הראשונות.

*

פטשאואר לא היה החבר היחיד מנבחרות הסיף של הונגריה שנספה בשואה. יאנוש גראי, חברו של פטשאואר לזהב הקבוצתי ב-28', שזכה גם במדליות כסף וארד בפאריס ב-24', ואוסקר גרדה, שופט סייף שהיה גם אלוף אולימפי קבוצתי ב-1908 ו-1912 נרצחו שניהם במטהאוזן. אנדרה קובוס, האלוף האולימפי ליחידים בברלין ב-36' וחבר הנבחרת המנצחת ב-32' ברח ממחנה עבודה אבל נהרג במחתרת האנטי-נאצית.

אבל מותו של פטשאואר מסמל את הבוגדנות ההונגרית הבזוייה.

את פטששאואר לא רצחו גרמנים. רצחו אותו הונגרים במחנה העבודה דבידובקה באוקראינה. נסיבות מותו ידועות כי לידו בימיו האחרונים היה אלוף אולימפי יהודי אחר: קרולי קרפטי שזכה במדליית זהב בהיאבקות באולימפיאדה של היטלר בברלין. קרפטי ניצח בגמר האולימפי את אלוף גרמניה. קרפטי סיפר על מסדר שנערך יום אחד לאסירים במחנה. בין השומרים היה קצין בשם קלמן צ'ה. צ'ה היה חבר הנבחרת האולימפית של הונגריה באותה אולימפיאדה ב-1928 בענף הרכיבה. צ'ה הוציא את חברו לנבחרת מהמסדר בכדי להתעלל בו. הוא הופשט ובקור המקפיא הוכרח לטפס על עצים בשלג ולצווח צווחות תרנגול כשהוא מוכרז בלעג "כאלוף הסייף האולימפי". קרפטי סיפר שהשומרים המשיכו לשפוך עליו מים והוא נפטר חולה כעבור כמה ימים.

על פי ההיסטוריון האולימפי אוריאל זמרי פטשאואר נפטר אחרי שחרור המחנה בידי הסובייטים. הסברה הזו קיבלה חיזוק לפני שנתיים כשהתברר שאיננו קבור בקבר אחים וקברו נמצא סמוך למחנה. חייו של פטשאואר היוו את הבסיס לדמותו של אחד הגיבורים בסרטו של אישטוואן סאבו Sunshine, שיצא ב-1999. על שמו נקראת כיום גם אחת מתחרויות הסייף החשובות של ארצות הברית.

יוהאן ווילהלם טרולמן
על שיטות משחק עתיקות ועל קרלוש קירוש ועל ריאל מדריד וגיגס ורונאלדו ועוד

תגובות

  • לון

    סיפור ההצלחה של יהדות הונגריה בספורט בהחלט מעניין .
    ראיתי את הסרט "סאנשיין" של סאבו. הוא מתאר היטב את נפלאות ונוראות חייהם של יהודי אירופה בפרט ויהודים בכלל. מומלץ. סאבו הוא הבמאי שעשה את הסרטים : :מפיסטו" ו - "האנוסן". שניהם עוסקים בדמויות ייחודיות על רקע התחלת הנאציזם.

  • רונן דורפן

    אני לא ראיתי את סאנשיין לצערי. מפיסטו לעומת זאת הוא כנראה אחד הסרטים האירופים הטובים שנעשו

  • לון

    מסכים בהחלט. מפיסטו הוא סרט אדיר.
    גם "קולונל רדל" שנעשה אחריו היה סרט מצויין.
    סאנשיין לא ברמה הזו, אבל עדיין כדאי. אני ראיתי אותו בזמנו ב"יס". את הסרט האחרון שלו ראיתי בפסטיבל הקולנוע בירושלים - נפילה איומה.

  • עומר

    למרות הדוגמא הקשה על קלמן צ'ה, היו גם ספורטאים דוגמת המתאגרף מקס שמלינג, שהרוח הספורטיבית מהעבר נשארה עימם גם בימי המלחמה

  • רונן דורפן

    זה נכון. הרבה מאנשי הכדורגל של אוסטריה והונגריה שרדו בזכות קשרים שלהם מהכדורגל - קורט לאודנר, נשיא באיירן ומיכל שוורץ נשיא אוסטריה וינה. אבל זה שונה כנראה כשבנאדם הוא שומר במחנה רכוז

  • תופעת דורפן (2) » ארכיון הבלוג » המתאגרפים שהיו לנו

    [...] בשנים האחרונות כתבתי על השחיינית יהודית דוייטש, הסייף אטילה פטשאואר, הכדורגלן צ'יבי בראון וגם המתאגרף הצועני יוהאן ווילהלם [...]

  • יהודה בן-דור

    תודה על הדברים שכתבת.
    עוד מספר דברים על קרפטי קרוי, הידועים לי מדברים שסיפר לי אבי.
    אבי למד בגמנסיה היהודית בדברצן בתחילת שנות ה 40'. קרפטי, אלוף אולימפי בהאבקות חופשית בברלין 36', שימש קודם לכן כפרופסור בבית הספר הגבוה לספורט בהונגריה והורחק משם עקב 'החוקים היהודיים' בהונגריה של הורטי את סלשי. סילוקו ממשרתו זו הביאה אותו להצטרף לסגל הגמנסיה היהודית בדברצן. שם הוא לימד התגוננות עצמית. אבי, אדם חזק (ובהתחשב בגילו ניתן לומר שזה נכון גם היום), למד את יסודות ההיאבקות ממנו, והוא מספר שמה שלמד שימש אותו בתקופה בה חלום ההשתלבות היהודית בהונגריה נגוז והיה צורך להתגונן בפני אלימות רחוב שהופנתה כלפי יהודים.
    בנוסף להתגוננות עצמית קרפטי גם לימד בגימנסיה תולדות-האומנות, ואבי זוכר אותו מקריא בכיתה מתוך ספרו של ג'ורג'ו ואסארי, חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הגדולים ביותר.

  • מועדון הסיף | על ספורט ועניינים קריטיים אחרים

    [...] מספר אלופים גדולים – שגם הזכרתי אותם בכתבות על אטילה פטשאואר הגדול ויינו פוקס המאד [...]

Comments are closed.