על שיטות משחק עתיקות ועל קרלוש קירוש ועל ריאל מדריד וגיגס ורונאלדו ועוד

היה רגע כמעט פרה-היסטורי במשחק של יונייטד אמש, כשפטריס אברה נפצע. אלכס פרגוסון, ממילא פתח עם פלטשר הקשר כמגן ימני, […]

היה רגע כמעט פרה-היסטורי במשחק של יונייטד אמש, כשפטריס אברה נפצע. אלכס פרגוסון, ממילא פתח עם פלטשר הקשר כמגן ימני, החליף את אברה בקירן ריצ'רדסון. אחד הקיצונים שלו, גם אם שחקן די בינוני. ולרגע מנצ'סטר יונייטד הייתה על המגרש במערך ה-5-3-2 עליו קראנו בילדותנו. שני מגינים, שלושה רצים וחמישה חלוצים. או כפי שהיו רושמים אותו בעיתונים הישנים: קושק; בראון, היינצה; פלטשר, קאריק, ריצ'רדסון; רונאלדו, סמית', סקולס, רוני, גיגס. עם סימן ";" בין קווי המערך ורק פסיק רגיל בין השחקנים.

מכיוון שהיו כל מיני סוגים של 5-3-2 ניגשתי לבדוק בוויקיפדיה איזו שיטה היסטורית בדיוק הם משחקים. מיד התברר שזו לא שיטת הפירמידה של פרסטון נורת' אנד מהעשור האחרון למאה ה-19. למרות שהם שיחקו את הכדורגל הסקוטי של המסירות הקצרות. איך אני יודע? כי פרסטון נורת' אנד שיחקה עם חלוץ מרכזי קלאסי. וליונייטד אין כזה מאז הלך ואן ניסטלרוי. למרות שמרכיב אחד מהמערך הזה קיים בכל זאת בשורת הרצים: פלטשר הוא יותר "זוכה כדור" וריצ'רדסון "מוביל כדור". בהמשך היה נראה לי שיונייטד משחקת "האסכולה הדנוביאנית". מכיוון שקאריק הוא בוודאי רץ מרכזי תוקף. כמו סמיצ'ק מה"וונדרטים" של אוסטריה או בוז'יק מהארנצ'ופט של ההונגרים. עוד מרכיב בולט בעניין הזה היה החלוץ המרכזי הנסוג, מהסוג של הידגקוטי או סינדלר, אותו זיהיתי מיד בסקולס.

פגשתי בשבוע שעבר בהונגריה את אחד מאנשי הטלוויזיה הוותיקים בתחום הספורט. קוראים לו תמאש ויטראי. שאלתי אותו אם זה נכון שלמרות שנבחרת הפלא הייתה מבוססת על קישפט הונבד, את שיטת המשחק הגה דווקא מרטון בוקובי, המאמן היהודי של מ.ט.ק. הוא קצת צינן את התלהבותי האידיאליסטית. בוקובי אכן המציא את השיטה. אבל מי שאמר למנג'ר שבש להשתמש בה היה גיולה מאנדי. לאחר שהיה ברור שפושקש וקוצ'יש לא יעשו את העבודה הקשה מאחרי חלוץ המרכזי ורק יחפשו ללכת קדימה. וכי הידגקוטי לא חסון מספיק להיות מבקיע. הסיפור על הידגקוטי אכן מתאים במדויק לסקולס. יחד עם זאת מוסר העבודה של המקשרים התוקפים – סמית' ורוני בהחלט גבוה. אבל במשחקים האחרונים יונייטד עושה עם רוני את מה שהיו עושים עם פושקש. מציבה את החלוץ הבולט דווקא משמאל. בכדי למנוע מבלמי היריב את הפריבלגיה להשתקע במרכז….

*

התעוררתי והשנה הייתה שוב 2007. אני חושב שיש גיבור אחד קצת אלמוני ונשכח בעונה הזו של מנצ'סטר יונייטד. קוראים לו קרלוש קירוש. עוזר המאמן והטקטיקן. קירוש הוא ממש רומנטיקן של התקפה. אחד שלא מפחד מקו התקפה עם כח אש של חמישה-שישה כוכבים התקפיים. מי שהבין את זה היה חורחה ולדאנו שהביא אותו לאמן את הגלקטיקוס לעונה אחת. מדריד ההיא שיחקה כדורגל מרהיב אבל לא היה לה את מה שיש לקירוש ביונייטד. מוסר עבודה של כוכבי ההתקפה שישתתפו בעבודת ההגנה.

קירוש, אם אני קורא נכון בין השורות, לא אהב את רוד ואן ניסטלרוי. באותו ריב מתוקשר במגרש האימונים בין ואן ניסטלרוי לרונאלדו, ואן ניסטלרוי צעק על רונאלדו "לך לאבא שלך". רונאלדו נעלב מאד כי אבא שלו האמיתי נפטר מעט לפני כן. אבל ואן ניסטלרוי התכוון לקירוש. בגלל הקשר הפורטוגזי ובגלל שקירוש היה זה שאמר לפרגוסון שרונאלדו טוב מכדי להיות קיצוני מוגבל שרק צריך לחפש את ואן ניסטלרוי ברחבה. ואם התיאוריה הזו נכונה, אז קירוש אחראי לכדורגל המרהיב של השבועות האחרונים. אהבתי מאד את ואן ניסטלרוי. אבל חייבים להודות. הכדורגל העכשווי הוא כדורגל שלא ממש קשור אליו.

האמת היא שיונייטד משחקת כרגע עם ארבעה שחקנים חופשיים בהתקפה. רוב המאמנים המודרנים ימשכו כתף ויגידו שאת זה אפשר לעשות עם רונאלדו וגיגס וסקולס ורוני. אבל יש למטבע הזו שני צדדים: אולי היכולת הנפלאה של גיגס ורוני ורונאלדו נובעת מהחופש שהם מקבלים מקירוש? כדורגל כזה אפשר לשחק גם קאקה ופירלו ורונאלדו הברזילאי וגם עם רובן ודרוגבה ושבצ'נקו. ועם הרבה צירופי שחקנים התקפיים שיש כמעט לכל קבוצה בכירה בכדורגל האירופי. אזהרה: אי אפשר לשחק אותו עם בלאמי וקראוץ'.
וזו הסיבה המרכזית שכל אוהד כדורגל צריך לשמוח שכריסטיאנו רונאלדו לא הלך לריאל מדריד. שריאל מדריד תוכיח קודם שהיא חדלה מלהרוס שחקנים כמוהו. כריסטיאנו רונאלדו הוא נפלא, אבל לא היה טוב מרוביניו לפני שריאל מדריד התחילה לעבוד עם העילוי הברזילאי. במקום להוציא עשרות מליונים על רונאלדו שיתנו לרוביניו וגם לחוזה אנטוניו רייס את החופש לשחק. אם בא להם לראות כדורגל כמו שמשחק רונאלדו אין להם שום בעיה לעשות את זה עם השחקנים שכבר יש להם.

ועוד משהו על שיטות משחק. לפעמים נדמה שכל החידושים הטקטים בדורות האחרונים הם כשאיזה מאמן גאון מחליט להוסיף בלם חמישי על חשבון אחד משלושת השחקנים היצירתיים שכבר יש לו. וכשמישהו מתעניין מה יהיה לגבי ההתקפה הוא מציע שאחד השחקנים ההגנתיים יצטרף כקיצוני, כי באימונים הוא נתן כמה הגבהות. אבל זה נכון רק לגבי גדולי המאמנים המשבשים. כמו מוריניו וכמו קאפלו.הכדורגל שלהם מבוסס על הקשרים ההגנתיים האתלטים והשתלטות על אמצע המגרש. אבל את הכדורגל ההיסטורי באמת לא שיחקו עם קשרים דפנסיבים ועם מגינים תוקפים באגפים. שיחקו אותו עם שחקני כנף גדולים. עם גיגס וכריסטיאנו אני מרגיש שיש ליונייטד צמד קיצונים שלא נראה שנים בכדורגל.

אטילה פטשאואר (הופיע בגלובס ליום השואה)
השער של מסי מול חטאפה

תגובות

  • לון

    ההתעסקות בשיטת ה- 5-3-2 היא נחמדה ומעניינת מההיבט האינטלקטואלי. מה שאני ראיתי במשחק זה 2-4-4 ולעיתים 4-2-4.
    ריצ'ארדסון בקושי תרם להתקפה והיה הגנתי לגמרי. פלטשר היה יותר התקפי, אבל דאג היטב לא לרוץ קדימה כקשר, אלא להיות אחראי ולהישאר מאחור.
    אתה צודק ששנים לא היו צמד קיצונים כמו גיגס ורונאלדו.
    התפקוד של רונאלדו באגף, כמו גם של רונאלדיניו בבארסה, או של זידאן כששיחק בריאל, אינו בא לידי ביטוי בשיטות המספריות. מדובר בשחקן חופשי שיש לו מנדט לעשות מה שהוא רוצה.
    קאריק וסקולס החזיקו למעשה את האמצע לבד. אני לא זוכר את סקולס מגיע אתמול לרחבה.
    זה טוב מול שפילד וונדסדיי, לא מול מילאן.
    לגבי קירוש, לצטרי אני סקפטי.
    ממש לא התפעלתי ממה שעשה בריאל. הוא נכשל לגמרי.
    ראוי להיזכר בדיבורים שהיו בזמנו על התרומה של בריאן קיד כעוזר ואח"כ של סטיב מקלארן.
    להעלות רעיון טוב מידי פעם זה
    נחמד, לא יותר. פרגוסון שיחק התקפי לפני קירוש וקנטונה קיבל גם כן חופש ככל שרצה.
    אני מסכים איתך לגבי מוריניו וקאפלו. שני מאמנים מצויינים. טקטיקניים בחסד. ממש לא גאוניים. אכן כדי להיות גאון צריך להיות יצירתי. ישנה האמירה המפורסמת של איינשטיין: הדימיון חשוב מהידע.
    מצד שני, גאונים לא תמיד מצליחים. צריך אופי: התמדה, אומץ, אסרטיביות, אינטגריטי.
    אני מוכן להסתפק במאמן לא יצירתי כמו פרגוסון (-:

  • רונן דורפן

    לא הייתי קורא לפרגוסון בלתי יצירתי. עצם היכולת שלו לתת בגיל 65 לקירוש חופש יחסית גדול הוא דבר יוצא דופן.
    אני חושב שהעוזרים של פרגוסון לא היו מקשה אחת. קיד היה פחות טקטיקן ויותר עוזר טקטי. הוא היה נוסע לתקופות לאיטליה בכדי ללמוד אצל ליפי ובאמת סייע לסגור על הפיגור הטקטי באותן שנים.
    מקלארן הוא סוג של נס. אני חושב שאפילו אם מישהו מועסק את אלכס פרגוסון כגנן לשלוש שנים הוא צריך לדעת משהו על כדורגל. לא זיהיתי כל ידע אצל מקלארן... מה שאני יודע שהוא התמחה יותר באימונים - כלומר היה סוג של מורה להתעמלות. ואני חושש שהעלבתי פה מורים להתעמלות...
    קירוש הוא בהחלט טקטיקן. ותשים לב שפרגוסון עשה משהו שלא עשה בעבר - והחזיר אותו ליונייטד אחרי שכבר עזב. דפוס התנהגות מאד לא רגיל לפרגוסון. מדובר באדם שעבד בהרבה יבשות, הוא גם יליד אפריקה ומדבר כמה שפות. בעקבותיו יונייטד מילאה את השורות בלא מעט לטינים. כולל פיליו הברזילאי שעובד עם האקדמיה. אז אני חושב שיש פה רמת כבוד שלא הייתה לפרגוסון כלפי מישהו מהעוזרים שהיו לו בעבר.
    ואגב, 4-2-4: בעונה שלו בספרד קירוש שיחק לפעמים עם גוטי ובקהאם בתור הקשרים הדפנסיבים. שזה די התקפי... הם שיחקו כדורגל מצויין עד שהתפרקו לקראת סוף העונה. אל תשכח שביונייטד הוא לא צריך להתעסק עם אגו של שחקנים - כי פרגוסון מנטרל את כל השטויות הללו.

    מעניין אם קירוש יסכים להמשיך כעוזר של רוי קין...

  • אוהד יונייטד מאוסטרליה

    אמי זוכר שבנות השמונים והתשעים תמיד הפרשנים הישראלים היו אוהבים לקטול את השיטה האנגלית של שני בלמים בקו אחד ("ליברו" היה המודל) מה קרה שכולם היום משחקים ככה ? (ככה נראה לי לפחות , אולי אני טועה) ???

  • רונן דורפן

    ליברו אפשר לראות לפעמים בגרמניה וגם הפועל תל אביב השיגה ככה את הצלחותיה ב-2002 בגביע אופ"א. זו שיטה טובה נגד קיצונים - כי היא יוצרת בעצם קו נגד הקיצוני שמסתכל על הרחבה מהאגף - אבל קטסטרופה נגד הנבדל. לכן היא רלוונטית רק לקבוצות מאד הגנתיות.
    גם קבוצות הגנתיות מעדיפות שהשחקן שמחפה על רביעיית ההגנה ישחק לפניה - כמו קלוד מקללה.

  • לון

    לפרגוסון יש הרבה כישורים נהדרים. אחד החשובים שבהם הוא ביטחון עצמי. בגלל הביטחון העצמי הוא נותן חופש גדול לעוזרים שלו. הוא לא חושש שייגרע בכך משהו מכבודו.
    לצערי אני לא זוכר איזשהו חידוש של פרגוסון. איזה תרגיל, חידוש טקטי, צורת משחק, משהו שאח"כ קבוצות אחרות ומאמנים אחרים חיקו. אם שכחתי, אשמח אם תזכיר לי.
    אין ספק שהוא מעריך את קירוש. השאלה היא עד כמה זה מוצדק.
    אנחנו חלוקים לגבי ריאל ששיחקה תחתיו. זה בסדר, אין חובה להסכים. (ואתה צודק, הוא נכשל בהנהגת הקבוצה ובטיפול באגו של הכוכבים. לכן גם הציב את בקהאם כקשר אחורי. זה לא ממש עבד, אבל הוא היה צריך להוציא מההרכב אותו או את פיגו ובחר בדרך שהשאירה את שניהם והזיקה לקבוצה).
    לגבי מקלארן, אופנתי עכשיו לרדת עליו. הוא לקח את הקבוצה הבינונית של מידלסברו והשיג איתה את התואר הראשון שלה אי פעם. ובשנה שעברה הביא אותה לגמר גביע אופ"א. נכון, זה שונה לגמרי מאשר לאמן נבחרת או קבוצה גדולה, אבל משהו הוא בכל זאת יודע.
    האם אני מבין נכון שכבר הכתרת את קין ליורש ? זהו, סגרת עניין ? פרגי מעודכן ?

  • רונן דורפן

    אני לא מכתיר את קין כיורש מסיבה אחת בלבד... אני חושב שכל עוד כריסטיאנו ורוני בקבוצה יהיה קשה לו מאד לעזוב. עם כל הכבוד לכל קבוצותיו הקודמות, כולל קבוצת הטרבל, זו קבוצה שיהיה לו קשה להפסיק לאמן. ייתכן ויחליט לשנות את המבנה - ובאמת להיות מנהל מקצועי עם קירוש כמנג'ר מתחתיו

  • לון

    משהו שפתאום חשבתי עליו - הניהול עבר לגלייזרים. אין לנו מושג איך ינהגו כשיגיע הרגע למצוא יורש. יש אפשרות למשל, שהם יחפשו את המאמן "הכוכב" התורן באותו זמן. למשל, מישהו שכבר זכה בליגת האלופות. במקרה כזה לקין אין סיכוי.

  • רונן דורפן

    ללון..עד עכשיו הגלייזרים לא ממש ביצעו טעויות. הם אמנם לא שפכו כסף על שחקנים, אבל גם לא עשו צעדים ציניים - כמו מכירת רונאלדו בכדי למלא את הקופות.
    מה שכן צריך לזכור דבר אחד. סנדרלנד היא מועדון לא קטן. ואם רוי קין יצליח שם ייתכן שירצה להישאר להרבה שנים.

  • יואב

    שלום רונן. ראשית עלי לציין שאני נהנה מאד להכנס לבלוג שלך. כאוהד יונייטד וחובב ספורט, אין ספק שהתובנות שלך שונות, מעניינות ומגרות את המחשבה... חייב לאמר שאני מודאג. עם כל הכדורגל הנפלא שאנו מציגים, אנחנו לא מצליחים לנער את מוריניו מהגב. הוא לא קיגן, ולא וונגר. הוא לא נשבר תחת הלחץ,נראה שהוא אפילו נהנה להיות פתאום אנדרדוג.. כוח הרצון והכריזמה מזכירים את אלכס. הם לא מפסיקים לנצח, ואני לא רואה אותם שומטים נקודות... הם חיים את חלום המרובע.. אברטון וסיטי בחוץ, זה טריקי מאד וגם בורו בבית יהיה מורט עצבים. נצטרך להוציא תוצאה בבריד"ג...הפציעות מערערות את כל המבנה שלנו שמבוסס על שחקני הגנה נפלאים שלא צריכים עזרה גדולה מהקשרים, וכך אנחנו משחקים עם שני עושי משחק ומובילי כדור{ללא קשר דפנסיבי אמיתי}.. זה היתרון הגדול שלנו והחידוש הטאקטי של אלכס לעונה הזאת בעייני....נראינו כל כך עייפים אתמול והם, אחרי מאה עשרים דקות, שיחקו משחק בקצב רצחני... מה דעתך?

  • ענבר

    אני היחיד שחושב שגיגס וסקולס לא "נפלאים" העונה אלא עונים יותר להגדרה של "טובים" ? אני היחיד שחושב שקצת עצוב להיווכח שגיגס כבר לא מסוגל לעבור בכדרור מגינים ולכן הוא מעדיף לנסות להרים כדורים מהאגף במקום לנסות לחלוף על פני מגן ולשלוח כדור רוחב ? ואלוהים אדירים - איך אפשר להירגע מהשער המדהים של מסי ?

  • אוהד יונייטד מאוסטרליה

    רונן, אתה לא חושב שגיגס היום הוא לא ממש שחקן כנף ? הוא לא מהיר כפי שהיה וקשה לו לעבור מגינים באחד על אחד. נראה לי שפרגוסון משתמש בו בשנתיים האחרונות בד"כ במרכז.
    לאחרונה השתמש בו (לדעתיללא הצלחה )כחלוץ שני לצד רוני וברגע שסמית' נכנס להרכב גם גיגס וגם רוני נראים יותר טוב.
    אני חושב שלמרות העונה הטובה שלו פרגוסון יתחיל לחפש גיבוי
    לגיגס , נאני הפורטוגזי מוזכר שוב ושוב. מישהו מכם ראה אותו משחק ? (באוסטרליה לא מראים ליגה פורטוגזית)
    מה בקשר לששת המועמדים לשחקן העונה באנגליה ?
    האם רוני יבחר בפעם שלישית ברציפות לשחקן הצעיר של השנה ? (לדעתי מעט מגוחך)

  • רונן דורפן

    אוסטרלי - הוא שחקן כנף בבסיסו. כמובן שהוא עושה דברים אחרים, אבל האיום הראשוני שלו הוא מהאגף. לפעמים, זה נכון, יש עוד שני קיצונים טבעיים מלבדו - פארק ורונאלדו ואז עמדת המוצא שלו היא במרכז. אבל עדיין אלו כישורים של שחקן כנף.
    אני לא כל כך בקי בבחירת השחקן הצעיר. אבל אם רונאלדו מועמד ויזכה כנראה בשחקן השנה, יהיה קצת מגוחך אם לא יהיה השחקן הצעיר...
    האמת הקריטריון הנפרד של גיל 23 הוא כבר קצת מיושן. אולי צריך באמת להגביל את הבחירה לפעם אחת (גם אז אולי רונאלדו היה מועמד.. אני לא בטוח שזכה)
    ענבר - כפי שאתה רואה התייחסתי לשער של מסי. הייתי צריך את הלינק לוידאו המדהים בתואו (ההשוואה). ייתכן ולהתלהבות מגיגס וסקולס תורמת העובדה שגיגס בעונתו ה-17 וסקולס היה מעשית בפרישה בעונה שעברה. אבל אנחנו רואים את אחד הדברים היפים בספורט. במיוחד בגיגס. ספורטאי שכבר לו אין כוחותיו הספורטיביים הישנים, ממציא את עצמו מחדש בחוכמה ונסיון. העובדה היא ששניהם הגיעו לרשימת ששת המועמדים לשחקן השנה באנגליה. אז אולי אתה לא היחיד, אבל אתה במיעוט...

    גיגס הוא הרבה יותר משחקן כנף. אבל בבסיסו שחקן כנף.

  • עזי ד

    עושים לקירוש עוול כי בעונה שלו בריאל שהיתה שיא תקופת הגלאקטיקוס (מיד אחרי הבאת בקהאם לצד זיזו, פיגו ורונאלדו) פלורנטינו פרז הכריח אותו לשחק עם כולם. וכשיש לך את זיזו ופיגו, עם אתה לא רוצה להיות הרפתקני מדי בקישור ומכריחים אותך להעלות עם כל הכוכבים, אתה צריך לשחק עם בקהאם יותר מאחור. גם כך הוא היה במקום הראשון בליגה חמישה מחזורים לסיום (ואז הפסיד חמש פעמים ברציפות, דבר שלא היה בהיסטוריה של ריאל) ובגמר הגביע הפסיד בהארכה.
    מה שבאמת מרשים אצלו, וזה מעיד גם על פרגוסון, שבן אדם שהיה מאמן נבחרת פורטוגל ומאמן ריאל מדריד חוזר להיות עוזר. וזה לא האיש היחיד שעשה את זה אצל פרגוסון אחרי קבוצות גדולות (וולטר סמית' למשל).

  • לון

    עזי, משפט המפתח הוא:
    "פלורנטינו פרז הכריח אותו". כל אדם, ודאי מנהיג (ומאמן הוא כמובן מנהיג) חייב שיהיה לו אינטגריטי. גם לדבריך, קירוש היה בובה של פרז. אז על איזה עוול אתה מדבר ? ומתי אופי בא לידי ביטוי באופן המובהק ביותר ? בזמן לחץ. קירוש התמוטט ואיתו כל הקבוצה. לכן חמשת ההפסדים הרצופים בסיום הליגה. זה קל מאוד להיות מספר שתיים של ענק כמו פרגוסון. להיות המנהיג הראשי זה סיפור אחר לגמרי.

  • רונן דורפן

    לון... אבל מה הבעיה כאן? קירוש ללא מנהיג גדול. אבל הוא פילוסוף של המשחק בעל רעיונות מבריקים. ועל זה מגיע לו קרדיט. מה אובסיית הכוחנות שקפצה עליך?
    ולגבי מדריד - אל תשכח שהוא לא היה המנג'ר. המנג'ר היה ולדאנו - על פי חלוקת התפקידים בספרד. אמנם בספרד יש למאמן יותר סמכויות מבאנגליה (המאמן קובע את ההרכב ומנהל את המשחק) אבל הוא עדיין לא עצמאי כמו מנג'ר באנגליה.

  • רונן דורפן

    ליואב... אני אכן מפחד מאד. יש לי הרגשה שנגיע לסטמפורד ברידג' כשאנחנו צריכים שם תיקו בכדי לצאת משם עם המקום הראשון. לצורך העניין זה לא משנה אם יהיה שוויון נקודות או יתרון נקודה או שתיים. כי ננצח את ווסט האם אם צריך במחזור האחרון.
    מצד שני אני חייב להגיד שאני פחות חושש ממשחק מול צ'לסי מאשר לפני כמה שבועות. ההגנה של צ'לסי חלשה ונזקקת מאד לפיטר צ'ך. אני בכלל לא בטוח שיסתדרו איתנו כמו במשחקים שהיו בשנים האחרונות

  • לון

    רונן, כוחנות ? אובססיה ? אני פשוט לא אוהב אנשים חסרי אינטגריטי. אם לקחת את תפקיד המאמן, תבצע אותו כמו שאתה חושב ומאמין. לא מאפשרים לך ? לך הביתה ועזוב אותם להתבוסס בבוץ שלהם.
    עם כל הכבוד להשוואה בין אנגליה וספרד, האדם עושה את התפקיד. לקאפלו אף אחד לא אמר מה לעשות כשהגיע. (אין לי מושג מה קורה עכשיו כשהוא חלש והכסא שלו מתנדנד). ואן חאל וקרויף בברצלונה היו בעלי כוח כמו מיטב המנג'רים האנגלים.
    בנוסף, גם המנהל הספורטיבי תלוי בעיקר במי שנושא אותו. ולדאנו היה חזק מאוד. אפרופו פילוסוף של המשחק...
    ואם קירוש כזה מבריק, אני אשמח לדעת איזו הברקה שלו אומצה בעולם. איזו המצאה שלו הפכה למודל לחיקוי ?

    עניין אחר - "ננצח את ווסטהאם אם צריך במחזור האחרון" ???
    לצערי לפעמים אני עדיין מתעורר מסיוטי מחזור הסיום של 1995...

  • רועי

    אבוי, את התגובה האחרונה של לון התקשיתי לבלוע במורד הגרון. צמרמורות מעידן בלקבורן...

    ליואב - אל תשכח שגם לצ'לסי יש משחקים קשים מול בולטון וארסנל (וכן, גם מולנו...)

    סילחו לי על הבורות, אבל אני חייב לשאול - גם עם הפסד לצ'לסי נוכל לזכות באליפות, לא? (מאזן שערים עדיף עם אותו מספר נקודות; או שמא זה מאזן המשחקים בין הקבוצות שקובע?)

    כך או כך, אליפות מרירה מעט תהיה עם הפסד לצ'לסי, לא? מה גם שלמשחק יהיה חשיבות עצומה גם להתמודדות בגמר הגביע (ואולי גם בגמר הצ'מפיונס...)

    פלאשבק לליל הסדר המותח מול ארסנל באליפות האחרונה... והפעם זה בודאי יהיה יותר מותח מזה... אני לא חושב שאצליח לעמוד בכך... עזרה...

  • לון

    רועי, מתנצל על הצמרמורות. כפי שאתה מבין אני עדיין לא התגברתי על כך.
    לשאלתך, באנגליה הפרש השערים הכללי קובע ולא התוצאות בין הקבוצות (כמו בספרד).
    במובן הזה, יש לנו בעצם יתרון של נקודה בגלל הפרש השערים העדיף בהרבה על צ'לסי.
    המתח הוא לב העניין. בפרפראזה על אמירה מתוך סרט על הסופר סי.ג'יי. לואיס: המתח והסבל עכשיו, הם חלק מהאושר אח"כ.

Comments are closed.