פרגוסון מסמן לרונאלדו לקום

אני לא יודע אם אני ארצה לאהוד את מנצ'סטר יונייטד אחרי אלכס פרגוסון. אני אומר את זה בכנות. קל מאד להגיד שכן. אפילו כנראה שכן. אבל אותו הדבר זה לא יהיה. זו האופטימיות התמידית שמרימה אותנו תמיד. כשאני אומר "אותנו" אני לא מתכוון לשחקנים. הם מקצוענים. ביניהם יש לא מעטים שהם מהטובים בעולם. אני מתכוון ממש אלינו לאוהדי יונייטד בכל פינה בעולם.

צפיתי במשחק הזה בבאר אירי בבודפשט. וכמו בכל באר כדורגל בעולם היו בו הרבה מתומכי יונייטד והרבה ממתנגדיה. וב-0-2 לאברטון ידינו הייתה על התחתונה. והאנשים לצידי, אוהדי יונייטד, אמרו שאולי עדיף שרונאלדו יישאר על הספסל לקראת אמצע השבוע (הוא אמור לקרוע את מילאן בסן סירו ביום רביעי). ואז ג'ון אושיי הבקיע. מה שהביא למחיאות כפיים שלנו ולכמה קללות ברוח טובה של מתנגדנו.

אושיי הוא מסוג השחקנים שמי שלא אוהדים את יונייטד לא אוהבים. כי הם היו רוצים לחשוב עלינו כקבוצה עשירה מפונקת ועל עצמם כלוחמים קשוחים. עד שהם רואים את אושיי. שחקן שבחמש או שש שנים בקבוצה פרגוסון עוד לא מצא לו תפקיד אבל לא חולם לשחרר אותו. כי אין קבוצה גדולה של יונייטד בלי לוחם אירי מובחר. הארי גרג, מוראן, מקגראת',אירווין, רוי קין.

ואז הטלוויזיה הראתה את הספסל של יונייטד חוגג. ובתוך החוגגים פרגוסון מתעשת, ומסתובב בתוך הבלגן ומסמן לרונאלדו להזיז את התחת שלו ולהגיע לדשא בתוך חצי שניה או פחות. אני לא יודע מה הרגישו השחקנים בגודיסון פארק. אני יודע מה הרגשנו אנחנו. שאלכס פרגוסון זורק עכשיו למערכה את כל מה שיש לנו. וכשזה קורה אז בעולם אין מכת פציעות ואין צ'לסי. ולכל יתר הדברים שקרו אנחנו די רגילים.

ז'ואקים
הקאמבק של אואן

39 Comments

birdman 28 באפריל 2007

למי שלא שמע, עושים הערב על האש בגינה של דורפן לחגוג את האליפות!

birdman 28 באפריל 2007

אחות של נוויל תהיה שם!

עמרי דולב 28 באפריל 2007

רפא בניטז אתר לפני המשחק של ליברפול נגד צ'לסי, שמוריניו אוהב לשחק mind games והוא לא. בחצי חיוך עייף הוא אמר זה. של אחד שנמאס לא מהשטויות של מוריניו. ואז חשבתי על פרגסון, הדבר שאני הכי אוהב אצלו זה הוא באמת לא משחק עם אף אחד, אף פעם, מחוץ לקבוצה שלו. לפעמים מישהו מרגזי אותו – מוריוניו, וונגר – אבל הוא תמיד יעדיף להסתכל על הספסל, על מי חם. וזה מה שעושה אותו ענק ומאוד אנושי. שלה שרף תמיד דיבר על לזמן לסגל הנבחרת את מי שהכי חם ברגע נתון. טוב, נו, השמן הזה מהיר מאוד נכנע לחברות ולפוליטיקה, אבל פרגסון חי את הקטע. ותחשבו רגע על אלן סמית מול רומא

יואב 28 באפריל 2007

ישששששששששששששששששששש
רומא, מילאן, בלקבורן, אברטון{ופעמיים על הסקאוזרים כמובן} הם משחקי קלאסיקה, שלא הייתי בטוח שכבר יגיעו. כל עונה גדולה של יונייטד מתהדרת במשחקים מהסוג הזה…
זה כמובן לא נגמר אבל.. כמה יפה לראות את רוני, סוחב אותנו על הגב בתורו, כמו רונלדו באיזור ינואר….

לון 28 באפריל 2007

אני מניח שלרובנו היה דז'ה – וו לקאמבק מול טוטנהאם. כבר בגול הראשון שלנו ובאמת כשראינו את פרגוסון מסמן לרונאלדו, זה הריח כך.
האמת היא שעם כל הכבוד לרוני, היו לו שתי הזדמנויות מעולות לפני כן, והוא נתן לעצמו מקדמות גדולות מידי, באופן כל כך לא מיומן. ואז, דווקא בגול, הוא הצליח בנגיעה אחת רכה לעבור את המגן ולכבוש.
חישוב פשוט מראה שכל מה שצריך עכשיו זה ניצחון ותיקו מול הסיטי וווסטהאם. או ניצחון על צ'לסי. או תיקו מול צ'לסי ועוד תיקו אחד. זה באמת קרוב.

Danny 28 באפריל 2007

ManU has come from behind a few times this year, coach, players, hart and talent, what else can a fan ask for? This is it, we are going all the way to glory

טל 28 באפריל 2007

שלושה נצחונות (סיטי,צ'לסי בגמר גביע אנגלי,גמר ליגת האלופות) ושתי תוצאות תיקו (מילאן,צ'לסי) ויונייטד חוגגת עוד טרבל.
סיום העונה הזו יחייב את פרגי למחשבה מחודשת אודות גודל ואיכות הסגל הרצוי לקבוצה כמו יונייטד.

רונן דורפן 28 באפריל 2007

טל…
אני חושב שהמחשבה כבר הודגשה. כפי שציין פה האוסטרלי – יונייטד מקבלת חזרה את רוסי ופיקה אחרי עונות מעולות וגם את ג'וני אבאנס. אואן הרגריבס יגיע גם.

גיא 28 באפריל 2007

למרות הפסימיות שהפגנתי כאן בעבר (בנוגע ליכולת של צ'לסי להציק לנו עד הרגע האחרון)הפעם אני חייב להודות שזה נראה גמור. פחות בגלל היונייטד, ויותר בגלל צ'לסי שהיום נראו בפעם הראשונה השנה קבוצה עייפה.
אחד מהדברים שהפחידו (ועדיין) אותי אצל צ'לסי היא העובדה שהם נראים כאילו כמות המשחקים הגדולה והעומס לא נוגעים להם. היום הם נראו עייפים, נבוכים ולפרקים אפילו חסרי אמונה.
מכיוון שפוטנציאלית יש לפנינו 3 עימותים ישירים, שלפחות שניים מהם מכריעים גורל של תואר, זה די מעודד אותי.
יונייטד, עם כל העונה הגדולה שלה, עוד לא ניצחה קבוצה אנגלית גדולה השנה (טוב, חוץ מליברפול, שכרגיל נזכרים להיות טובים בליגה רק כשזה כבר לא קובע להם כלום), אני חושב שכקבוצה הם התחשלו והבשילו בדיוק בשלב הנכון של העונה על מנת לשבור גם את המחסום האחרון הזה.

רועי (עכשיו במיסיסיפי) 28 באפריל 2007

רונן,

אני מסיר את כובעי בפנייך (ובפני סיר אלכס) ומתנצל מעומק הלב, אתה צדקת -ג'ון אושיי הוא המלך ואני אוהב אותו מכל ליבי. הנה, אמרתי את זה.

ברגע שראיתי שהוא שם את הגול (לצערי לא ראיתי את המשחק אלא רק התעדכנתי בתוצאה) ידעתי שזה בודאי דרדלה וטעות של שוער, אבל הבנתי פתאום הכל. כמה לב יש לבחור הזה, ולדארן פלטשר, וריצ'רדסון, ובראון, שסוחבים בשקט חלק ניכר מסוף המירוץ על גביהם. לב, זה מה שיש לנו ואין להם. זה מה שנותן לך בסוף עונה מתישה את הכוח לדחוק את הרגל עוד 5 סנטימטר קדימה.

ראיתי את תקציר המשחק עכשיו ביוטיוב ואפילו שידעתי את התוצאה הלב קפץ כמו מטורף.

ואשר לפרגוסון, כבר עברנו כל הרבי רגעי כעס, שמחה ומתח ביחד, שאני מרגיש לפעמים כאילו הוא סבא שלי (האמת שהוא מאוד מזכיר את סבא שלי – סקוטי ועצבני…. הממ?…)

(ולשאלתך ממקודם, אני במיסיסיפי כחלק ממסע ללימוד הבלוז שאני עורך).

שבת שלום לאוהדי יונייטד באשר הם.

רונן דורפן 28 באפריל 2007

נשמע מדהים המסע הזה. מה תהיה התוצאה שלו: ספר? סרט? מחקר? סיפוק אישי?

יובל 29 באפריל 2007

מדהים, ההוראה של פרגוסון לרונאלדו תפסה גם את עיני במהלך המשחק – תמצות הרוח של יונייטד בשניה אחת – פשוט רגע של אושר.
אגב – חבר שלי מכנה את פרגוסון "האוהד מספר אחת של מנצ'סטר יונייטד" וזה כ"כ נכון.
הערה קטנה לעונה הבאה – אני חייב להתריע מפלופ בקניית אואן הרגריבס – לא מספיק טכני (בטח לא ברמה של סקולס), הוליך את ביירן לשום מקום ובטח לא שווה את הסכומים המדוברים – דארן פלטשר אחד כבר יש לנו…

שחמוביץ' 29 באפריל 2007

לא נשאר לי ציפורן אחת! אחת!
לא היה כדורגל גדול. רוני ורונאלדו החמיצו מול שוער לא מנוסה בן 19, ומצד שני אברטון עם שלוש בעיטות למסגרת עשתה 2-0. ואז, כך זה קורה עם היונייטד שלנו, מגיע גול שפשוט הופך הכל. משחקן שמה שיש לו זה בעיקר נשמה. המשחק אתמול מאוד הזכיר את זה נגד טוטנהם מ 98 שההינו בפיגור 3-0 בחצי.
לגבי הפאב בבודפשט סיפור קטן: ב 2002 יצאתי בארבע בבוקר מפרברי אוקלנד(ניו-זילנד) אל עבר מרכז העיר, לפאב נידח, בשביל לראות את החצי-גמר ליגת האלופות מול לברקוזן. רק דבר אחד קטן בקשר לניו-זילנדים- הם וכדורגל, זה שני דברים שונים לחלוטין. לא תראה שם כדורגל בשום מקום. רק קריקט וסופר 12 (עכשיו זה 14).
בכל מקרה, הגעתי ב 5:30 בבוקר והפאב מפוצץ באוהדים מכל העולם שרים שמחים וצועקים. כמו במקרה שלך, יש את החברה שלנו ויש את אלה שלא ממש אוהבים אותנו, גם שבצד השני עומדת קבוצה גרמנית. את ההחמצה של פורלאן בדקה התשעים לא אשכח לעולם כאשר עשרות אנגלים שיכורים מקללים כל זכר של אורוגואי.
אין ספק, לראות משחק בחו"ל, ועשיתי זאת גם בסידני, Cape-Town, באנגקוק ועוד מקומות, זאת חוויה לא מהעולם הזה.

והפרחים לפיליפ!

אוהד יונייטד מאוסטרליה 29 באפריל 2007

מה שאני כל כך אוהב במנצ'סטר יונייטד זה את האמונה שלהם שאף פעם לא אבוד ואפשר לנצח.
גם כשאני,אוהד שנוטהבדרך כלל אופטימיות, אבל עדיין ריאלי ורציונלי מגיע למסקנה ש"המשחק גמור" ומרים ידיים… "הם" (השחקנים הנםפלאים שמשחקים ביונייטד)לא מוכנים להכנע.
גם ש"הם" לא מצליחים לחזור בסוף…(גם זה כמובן קורה) , הם עדיין נותנים את הכל על המגרש ולאוהדים לא ניתן אלא להגיד "אין טענות לבחורים, הם נתנו פשוט את הכל"
דוגמאות ? ארסנל חצי גמר 99,
ה-5:3 על טוטנהאם, הגמר מול ביירן, 2:1 ליברפול בעונה של 99 ויש עוד מלאן…
אני חושב שמנצ'סטר יונייטד העניקו לאימרה "it all about belief" ממשות בעיני.

רונן, אני מקווה שהשבוע תיקח פסק זמן מהאגרופנים יהודים וכך נוכל לנדון בכובד ראש במשחק החשוב ביותר של מנצ'סטר העונה ואולי מזה ארבע עונות – חצי הגמר הגומלין מול מילאן בסן סירו…
אני לא כל כך בטוח שמנצ'סטר תעבור את מילאן אבל מה שאני כן בטוח זה שהיא לא תעוף ללא קרב עד הכדור האחרון !

איתי 29 באפריל 2007

ברכות לרוי קין שעלה לפני כמה דקות לפרמיירליג עם סנדרלנד.
רונן,רוי קין דורש דיון נפרד בשאלה האם הוא היורש של פרגי.

איציק אלפסי 29 באפריל 2007

מצטער להרוס לכם את פסטיבל יונייטד כאן אבל לי המשחק אתמול הזכיר דווקא את משחק השרוכים של בית"ר נגד בית- שאן: שער מדהים של שחקן אלמוני שבעקבותיו הקבוצה השנייה עוברת למצב עמידה ומגישה ליריבה את המשחק (והאליפות) על מגש. לקשור שרוכים בקרן? קטן על פיל נוויל…
אחרי העונה הקשה שיונייטד מסדרים לי כאן באנגליה, נתנחם באליפות הצהובה שחורה מבית.. (איזה מילה בנושא הזה, רונן?)

רונן דורפן 29 באפריל 2007

איתי. התחושה שלי היא שפרגוסון לא הולך לשום מקום בחמש השנים הקרובות. אם הפרישה הייתה קרובה – קין היה מסתמן כיורש ראוי (ואולי גם מרק יוז). בנוסף – סנדרלנד היא לא מועדון קטן ולקין יש בהחלט את האפשרות לקחת אותו לאירופה בעתיד הקרוב.
איציק – ביקשת מילה: שטויות

גיל 29 באפריל 2007

אם פרגוסון ימשיך עוד 5 שנים, הוא ישבור את השיא של באזבי.

איציק אלפסי 29 באפריל 2007

רונן- התכוונתי למילה בקשר לבית"ר. הבנתי מדברים שכתבת כאן שאתה אוהד הקבוצה ומאוד הייתי שמח להתייחסות בבלוג גם למתרחש בבית וגן.
לגבי היונייטד אתמול, מדובר בהרגשה סובייקטיבית לחלוטין. ברור שאף אחד משחקני אברטון לא הפסיק לשחק בכוונה אבל היושר האינטלקטואלי מחייב להודות ששני השערים שהחזירו אותכם למשחק נבעו ממתנות של ההגנה שנראות, לכל הפחות, תמוהות.
דבר נוסף בהקשר של החילוף של רונאלדו- פרגוסון התראיין בסוף המשחק והסביר שרונאלדו היה פצוע ולכן לא פתח (ולא בגלל שנשמר ליום רביעי) במצב של 2-0 , הסביר פרגוסון, הוא החליט שהוא בכל זאת יישתף אותו אבל רק אם יונייטד תחזיר שער ותחזור למשחק. מכאן הפנייה הדחופה שלו לרונאלדו אחרי השער של אושיי.

רונן דורפן 29 באפריל 2007

איציק. אהדתי את בית"ר בילדותי למרות שגדלתי בבית שמאלני לחלוטין. זה לא היה כל כך נדיר באזור שגדלתי בו – עמק חפר. אורי מלמיליאן היה מן גיבור עממי אנטי-ממסדי שקל מאד היה להזזהות איתו. במיוחד כשאנשי החינוך המאוסים במועצה היו גוררים אותנו לכל מיני אירועים מטופשים של מרכז הפועל.
הפסקתי לאהוד את בית"ר כשההקשר הפוליטי שלה הפך בוטה. כשמצאתי את עצמי לקראת סוף שנות ה-80 עומד ביציע בו אנשים שואגים "מוות לערבים". ודי מהר העניין הזה קיבל לגיטימציה של מסורת. אני יכול לאמר באחריות שאם בית"ר הייתה מחתימה שחקן מוסלמי בשנות ה-70 או תחילת שנות ה-80 זה היה עובר בלי שום בעיה. הגזענות היא לא מסורת בבית"ר ירושלים – היא תופעה שצמחה בה לקראת סוף שנות ה-80.
מי שתרם לפוליטיזציה של בית"ר, ובעקיפין לגזענות, היה אוחנה. השחקן הטוב ביותר שראיתי על מגרש כדורגל ישראלי. הרצון שלו לבנות אהדה ציבורית – כשעוד חשב ביומרתו שהצלחתו במגרש תסדר לו עמדה בפוליטיקה – הפכה את הפוליטיקה למקובלת בבית"ר.
אוחנה שילם על כך. התרומה שלו להתבהמות האהדה של בית"ר חזרה לפגוע בו. הרפש האנושי שמנהיג את קריאות מוות לערבים כמובן שלא גילה שום חמלה כלפי אוחנה כשהשיג תוצאות לא טובות כמאמן. הכוח הפוליטי שצבר כביכול בהתרפסות בפני האספסוף התנדף במהירות.
וכך מצאתי את עצמי מתרחק נפשית מבית"ר על כל הזכרונות הנהדרים שיש לי ממנה. וכיום אני די מתעב אותה. הניצול השקוף של האהדה לקבוצה בידי פוליטיקאים כמו נתניהו, אולמרט וגיידמק הפך אותה לאחת התופעות המחליאות בחברה הישראלית. למרות שממש אין לי ביקורת כלפי לא מעט אנשים שממשיכים לאהוד אותה – ואין להם קשר לזוהמה שדבקה בה. קשה לחדול לאהוד קבוצה וכמובן שאי אפשר להתקשר נפשית לקבוצה אחרת. וכך אני מוצא את עצמי ללא קבוצה אהודה בכדורגל הישראלי (את הפועל תל אביב אני אוהד בכדורסל בלבד – וזה סיפור כאוב עוד יותר…).
אכן חשבתי שאתה רומז שמישהו באברטון מכר את המשחק…ומכאן תגובתי. השער הראשון והשני היו מתנות של ההגנה. יונייטד קיבלה העונה הרבה מתנות כאלו – אבל יש לכך קשר שהיא הקבוצה היחידה שלא מתביישת לשלוח 7-8 שחקנים אל תוך הרחבה.

רועי (עכשיו במיסיסיפי) 29 באפריל 2007

אני עוד רחוק מלהבין מה תהיה תוצאת המסע, נראה לי… בעיקר כרגע אניי מתרכז בלמידה מוזיקלית ותרבותית, ונהנה.

ובאשר לפיל נוויל – זו לא בושה לדבר עליו עדיין כעל אחד משלנו, אתה אפילו בעצמך שיחקת עם הרעיון שיחזור ליונייטד. לכן, אני לא מוצא שום דבר פסול בגול שהבקיע עבורינו, השד פשוט חזק ממנו…

(אגב, עכשיו שאני נזכר, תמיד ראיתי אותו כחוליה החלשה, ממש כמו את ג'ון אושיי, אז אולי הגולים של שניהם היו מעיין סגירת מעגל עבורי…)

עזי ד 29 באפריל 2007

אוהד מנצ'סטר יונייטד שעובד איתי אמר כמה ימים לפני המשחק כי אם תהיו בצרות פיל נוויל יבקיע שער עצמי. השוואה למשחק השרוכים היא מוגזמת ומנצ'סטר היתה לוקחת את האליפות גם אם המשחק הזה היה נגמר בתיקו, אבל בשבוע בו לידס יונייטד יורדת לליגה השלישית זה באמת לא מפתיע שהכל הולך לכם.

רונן דורפן 29 באפריל 2007

עזי, ראשית ברכות!

כידוע לך האליפות האחרונה שלכם הושגה בליגה הראשונה. אחר כך הוקמה הפרמייר ליג, לידס לא הצליחה בה וחזרה לליגה הראשונה. עכשיו שינו את שמה של זו לצ'מפיונשיפ ולידס שוב מפגינה עקביות ועוברת לליג-1 ששמה מזכיר יותר הליגה הראשונה של פעם.
נעזוב את הרשעויות בצד… לידס הפכה ממועדון מצליח למועדון כושל בגלל כמה דברים. ראשית, הניהול המגלומני של אוהד פיטר רידסדייל – שהביא את המועדון לפשיטת רגל. כל כך התהדר בכך שהוא אוהד שקפץ ראשון מהעגלה והיום הוא מנהל את קרדיף.
שנית, הגזענות שגרמה לכך שלידס מעולם לא התקרבה להרבה מאוכלוסיית יורקשייר הלא לבנה – לא מצאה שם אוהדים ולא גידלה שחקנים. פרשת בוייר-וודגייט הייתה רק סימפטום. לא הפתיע אותי שמי שהחליט להציל את לידס השנה היה קן בייטס – הבעלים האנטישמי הקודם של צ'לסי, שאחרי שמכר את הקבוצה לאברמוביץ' דיבר על "כנופיה רוסית" ושיילוקים בצ'לסי.
מכיוון שאינני אוהד מנצ'סטר יונייטד עם כל הקומפלקסים המקומיים, אבותי מין הסתם סחרו בבדים או למדו דף גמרא בזמן מלחמות השושנים, היריבויות הקטנוניות עם קבוצות הסביבה לא מדברות אלי (מלבד ליברפול – שהיא יריבה ספורטיבית מאותו סדר גודל). ולכן בהחלט חבל לי על מה שקרה בלידס. הקבוצה שפעם באמת ייצגה משהו אוטנטי מאד הפכה מגנט לטיפוסים מפוקפקים שהרסו אותה.

לון 29 באפריל 2007

רונן, מדהים הדימיון במה שקרה לנו עם בית"ר. אני חייתי כל ילדותי בירושלים וללא הכוונה מבית הפכתי לאוהד. כבר באמצע שנות השמונים הכיוון הפוליטי ימני היה משמעותי ואני הפכתי מאוהד למתעניין. אח"כ כשהחלה ההתבהמות והגזענות הפכתי מאוהד לשונא. כמוך, נשארתי ללא קבוצה בארץ. האינטרסים היחידים שלי הם שבית"ר – גזענות – ירושלים ומכבי – לשלטון בחרתנו – תל אביב, לא יזכו בתארים.
לשמחתי, בני משפחתי לא מזכירים לי את עברי המפוקפק.

אוהד יונייטד מאוסטרליה 30 באפריל 2007

הגילוי הנאות שלי… אוהד הפועל תל אביב מהיותי ילד (כמובן גם בכדורסל)מה שנשאר מזה הוא השינאה למכבי ת"א ולשמעון מזרחי וחבורתו שהרסו את הכדורסל בארץ שזה סיפור כאוב בפני עצמו(העונה עם מיק לארג'י שהורחק בפרובוקציה של ארואסטי עולה כמעט מיד בראש)
את הפועל ת"א (כדורגל)זנחתי בעידן סיני שהביא שחקנים עלובים ושיחק כדורגל איום ונורא (כמה תבוסות 4:0 בדרבי שכנעו אותי שכדי לרדת מהביזיון) הפכתי למתעניין בלבד וכיום אפילו לא זה…
היום שאני כבר לא מתגורר בארץ מנצ'סטר בלבד היא מושא אהדתי. הרומן שהחל בגיל 8 בהפסד בגמר הגביע לארסנל 3:2
הצליח להחזיק מעמד שלושה עשורים כמעט אבל אין ספק שאם יש מישהו שאחראי ל"בונד" שלי עם הקבוצה הוא פרגוסון שבנה קבוצות והביא שחקנים נפלאים שגם אם ארצה לא אוכל לזכור את כולם: ניל ווב ורוי קין שבאו מהפורסט, ההולנדים ארני מיורן, יאפ סתאם וואן ניסטלרוי, הנורווגים יונסן,הנינג ברג וסולסקיאר, הדני יספר אולסן האנגלים ברוס ,פאליסטר…
שחקנים (בנגוד להפועל)היו בעלי אמונה ביכלתם לשחק כדורגל פתוח והתקפי בלא רגשי נחיתות ולזכות בתארים.

עזי ד 30 באפריל 2007

רונן, בתור אחד שלא אכפת לו מיריבויות יורק-לנקסטר שפכת הרבה מלח על פצעיי…
למרות שאתה רק בכמה שנים צעיר ממני אני לא יודע אם אתה זוכר את הקבוצה הגדולה של דון ריווי, שזכיתי לראות בשנותיה האחרונות על מסכי השחור לבן של 'משחק השבוע' מבהיקה בבגדים לבנים ובכדורגל שמיימי, אבל אתה בוודאי יודע עד כמה היא היתה גדולה (ועד כמה לאורך השנים גנבתם לנו שחקנים).
לגבי הניהול של רידסדייל ובייטס אני מסכים עם כל מלה שכתבת. הגזענות בלידס, עיר עם האוכלוסיה היהודית הגדולה ביותר בבריטניה אחרי לונדון, עם יותר שחקנים אפריקאים שחורים בהווה ובעבר ממכם ושהיתה מספיק טובה בשביל אריק קאנטונה, ממוקדת בפקיסטנים. לא שזה חלילה פחות חמור – זו תופעה מחליאה- אבל שחקנים גדולים לא ייצאו מתת היבשת והאוהדים במילא מתעניינים בקריקט.
הנוער של לידס, אגב, לא קונה ילדים ברחבי העולם השלישי וממשיך לייצר כשרונות שעוזבים מהר לכסף בלונדון או במנצ'סטר. אפשר היה להרכיב יופי של קבוצת פרמיירליג משחקנים שגדלו בלידס מפול רובינסון בשער, דרך ארון לנון ועד אלן סמית וג'יימס מילנר. ובאקדמיה של צ'לסי יש כמה שחקנים שנחטפו בעסקאות מפוקפקות מלידס עוד בטרם מלאו להם 16.
לחשוב שלפני שנה היינו בגמר הפלייאוף על העלייה לפרמיירליג…אני פסימי מאוד לגבי העתיד ולא רואה אותנו חוזרים בעשור הקרוב לליגה הבכירה, אבל לפחות עכשיו לא ייחשבו לעזוב את אלנד רואד.

רונן דורפן 30 באפריל 2007

אבל זו בדיוק הבעיה בלוקאל פטריוטיות… אנשים כמו רידסזייל ובייטס שמדברים קשוח ולוקל פטריוטי – אבל במציאות מוכרים את הקבוצה.
אתה משוכנע לגבי הקהילה היהודית: למיטב ידיעתי זו לונדון, אחריה מנצ'סטר, אחריה גלזגו ואחריה לידס…

עזי ד 30 באפריל 2007

לפחות במשך עשרות שנים זה היה כך, יכול להיות שזה השתנה עם הגירה של השנים האחרונות. בפעם האחרונה שהייתי בלידס, לפני ארבע שנים, טענו באוזניי שזה עדיין כך

אוהד יונייטד מאוסטרליה 30 באפריל 2007

לידס (יותר נכון ריזדייל) המרה בגדול : פרדיננד(18M מווסטהאם), רובי קין (12M מאיטליה),לי בוייאר מצ'רלטון, דאקורט מצרפת (לא זוכר בכמה), מארק וידוקה (מסלטיק)ועוד כמה שחקנים שלא הוכיחו את עצמם.
אבדן המקום בליגת האלופות היה הסימן לנפילה, חוץ מפרדיננד שנמכר ברווח למנצ'סטר ואלן סמית שנמכר במחיר סביר היתר הלכו בגרושים (לנון ורובינסון תמורתל 1M כל אחד זה ממש מכירת חיסול)
לידס עוד תחזור לליגה הראשונה וגם לפרמיירליג,נקווה שמהר.

עזי ד 30 באפריל 2007

רונן, כמו בכדורגל גם במספר היהודים – מנצ'סטר בסימן עלייה ולידס בסימן ירידה. לפי נתונים של מפקד מ-2001 הרי שכשני שלישים מ-280 אלף אנשים שמגדירים את עצמם יהודים בבריטניה(זה לא אומר שכל יהודי לפי ההלכה מגדיר את עצמו כך ולא אומר שאין מי שמגדיר עצמו יהודי ולפחות לפי הרבנות לא כזה) גרים בלונדון רבתי. במקום השני, עם כוללים את סלפורד, הרי מנצ'סטר רבתי לוקחת עם כ-30 אלף, קצת יותר מלידס שבמקום השלישי.

איציק אלפסי 30 באפריל 2007

רונן, נתקלתי בתופעה הזו שאתה מתאר בגוף ראשון כשעברתי ללמוד ולגור בת"א לפני מס' שנים (כיום, אגב, אני חי ולומד באנגליה): אוהדי בית"ר שבאו מרקע הפוך לגמרי משלי. בתור אחד שגדל בירושלים התופעה הדהימה אותי. בדומה להסבר שנתת כאן, גם אותם חברים נימקו זאת במעין תחושת מרד בחברה בה גדלו והזדהות עם הגיבורים העממיים, ובראשם מלמיליאן, אותם סיפקה בית"ר. לכשלמדתי להכיר יותר את האנשים יכולתי לראות בבירור איך הליך זה תאם את אישיותם הנון-קונפורמיסטית.

בהקשר אחר- זה יהיה לא הוגן להאשים את אוחנה בגזענות שפשתה ביציע המזרחי. הפלירטוט הקצר שלו עם הפוליטיקה היה לגיטימי בעיני ולא נכון יהיה לקשר אותו עם תופעות של גזענות. מעבר לכך גם ראוי לתקן את העיוות התפיסתי שאוחנה נזרק מבית"ר ע"י הקומץ. הקהל הביתר"י נטה לו חסד נעורים במשך זמן רב גם כשהתוצאות והיכולת היו עגומים. אף מאמן אחר לא היה שורד בבית"ר אחרי התבוסה המשפילה לבני סכנין (4:1) באוקטובר 2004. אלי עזב את בית"ר, בשני המקרים, ברגע שהקבוצה עברה לידי בעלים (בן גור, גאידמאק) שמורשתו המפוארת לא הייתה נחלתם ומכאן גם הקרדיט שהיו מוכנים לתת לו היה תלוי בתוצאות, שגם הוא הבין, שלמצער הוא לא יוכל לספק.
בכלל, בית"ר תמיד הייתה קבוצה מזוהה פוליטית ("אבל בהסתדרות") מטבע הוויתה. דבר זה לגיטימי ומקובל בעולם, מגלזגו ועד בילבאו.
לגבי שחקן מוסלמי- לפי דעתי אם משה דדש היה ממשיך לנהל את הקבוצה זה כבר היה קורה. לראייה המו"מ המתקדם שהוא ניהל בשלהי כהונתו בבית וגן עם חמודי סלמן הנפלא מהפועל ירושלים.

לסיום הפן הרגשי:
קשה מאוד להפסיק לאהוד את הקבוצה אותה אהדת מילדות. אני למשל, גדלתי בבית ביתר"י למהדרין אבל דעותי הפוליטיות התמתנו במהלך השנים בתהליך הפוך להקצנה בזהות הפוליטית של בית"ר. האהדה שלי לקבוצת הכדורגל לא השתנתה בשל כך. האם תפסיק לאהוד את היונייטד אם מחר בבוקר רונאלדו יכריז קבל עם ועולם שהחיזבאללה והחמאס הם לוחמי חירות לגיטימיים והוא מחזק את ידם במאבקם נגד הכיבוש הציוני? וכבר אמרו חז"ל: "אהבה שתלויה בדבר סופה להתבטל ואהבה שאינה תלויה בדבר סופה להתקיים" ואידך זיל גמור..

לון 30 באפריל 2007

עזי ידידי, לבי איתך.
אני זוכר עדיין היטב (כמו כל זכרונות ילדות מרשימים) את לידס "שוכבת" על באיירן מינכן שמונים ותשע דקות בגמר האלופות ב- 74 והפסידה. אני כבר הייתי אוהד מנצ'סטר, אבל זה גרם לי במשך שנים לסמפט אתכם. עד שנתקלתי בשנאה של אוהדי לידס אלינו. מאז הפינה בליבי הצטמצמה במידה ניכרת.
עד היום השמות אלן קלארק, פיטר לורימר, ג'ו ג'ורדן, נורמן האנטר, ג'וני ג'יילס, פול מדלי, והג'נג'י הפרוע בילי ברמנר, עולים בקלות במוחי. אני עוד זוכר שכילד קראתי בעיתון על התגרה במגן הצדקה בין שחקני ליברפול ולידס, ברמנר וקיגן בראשם.
אפרופו דון ריווי, כדאי לזכור איך עזב את אימון נבחרת אנגליה תמורת בצע כסף של אנשי המפרץ הפרסי (לא זוכר מאיזו מדינה בדיוק). זו היתה בזמנו שערוריית ענק באנגליה.

רונן דורפן 30 באפריל 2007

איציק. לא אוחנה גרם לי להפסיק לאהוד את בית"ר. אני מקבל את הערותיך – הוא לא אחראי לגזענות אלא לפוליטיזציה. מי שגרם לי להפסיק לאהוד זה היציע. אם באולד טראפורד האוהדים יפגינו נגד החתמת שחקן ממוצא מסויים אני חושב שאפסיק לאהוד אותם

גיל 30 באפריל 2007

אם כבר אנשים מספרים על שיברונות הלב שלהם אולי הזמן לצאת מהארון ולהתוודות על אהדת הילדות שלי נערי הטרקטור מאיפסוויץ.

עד עכשיו אני נזכר בכאב איך הפסדנו את האליפות לאסטון וילה ב81 אחרי קריסה בסוף העונה. שלא להזכיר את הרקורד הנוראי שלהם בפלייאוף העלייה ב15 השנה האחרונות.

חבל שבשנים האחרונות כל שחקן טוב נמכר לקבוצות הגדולות, למרות שבאופן יחסי הקבוצה מחזיקה מעמד בליגה השנייה, אבל אני לא בטוח כמה היא תחזיק מעמד (לפחות ניצחנו את נוריץ' בדרבי של מזרח אנגליה!)

עזי ד 1 במאי 2007

לון ידידי, רק הזכרת השמות הגדולים הללו ואותו משחק ארור (זה היה 75' ולא 74' ושידור ראשון ישיר בארץ של גמר האלופות) גורמת ללבי להיצבט. חשוב מאוד בהקשר הזה להזכיר שער חוקי לגמרי של פיטר לורימר שנפסל בגלל לחץ של פרנץ בקנבאואר על השופט הצרפתי. היה לי את הכבוד והעונג לראיין את פיטר לורימר ב-2002 להארץ והא סיפר בין השאר איך כל בן אדם שהוא פוגש בפעם הראשונה בפאב שלו (מקום מקסים ליד אלנד רואד) או בכל מקום, ומבוגר מספיק לזכור, שואל אותו על אותו שער ואותו משחק.
צריך לציין שאחרי המשחק אוהדי לידס השתוללו בפאריס בגלל אותה החלטה ומאז יצא לנו שם לא הוגן של מופרעים.
לעניין דון ריווי זצוק"ל, הוא נכשל באנגליה (אם הפסד לאיטליה וניצחון בכל שאר המשחקים הרשמיים במוקדמות המונדיאל נחשב כישלון) ואכן עזב בצורה לא ראויה. הוא אגב תבע את ההתאחדות שהשעתה אותו מפעילות באנגליה בגלל 'פגיעה בכדורגל' וזכה במשפט. את זה לא זוכרים. את וולטר סמית' שנטש את הנבחרת הסקוטית באמצע קמפיין מוצלח כי ריינג'רס רצתה – לטעמי חמור הרבה יותר – לא חושבים היום להעניש, אבל כמו שאמר רוברט צימרמן הזמנים משתנים.

דני דגן 1 במאי 2007

אני זוכר את הכתבה עם לורימר – היא היתה מרגשת

birdman 1 במאי 2007

אנא, אנא בכוח, שליברפול-צ'לסי ייכנס להארכה, כדי שצ'לסי יגיעו עייפים למשחק מול ארסנל.
אנא, אנא בכוח, שלמנצחת יהיו הרבה מורחקים.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 1 במאי 2007

עזי, אכן התבלבלתי. 75 (ב-74 היה הגמר החוזר של באיירן מול אתלתיקו מדריד).
לגבי ריווי וסמית', יש הבדל גדול בעיניי. ריווי עזב בגלל בצע כסף. (ובשנות ה-70, היה עוד הרבה יותר כבוד למסורת ולתפקיד מאמן נבחרת אנגליה מאשר היום). אצל סמית' זה מועדון שהוא קשור אליו במובנים שונים. המוזר בעיני, הוא שההתאחדות הסקוטית אפשרה את זה. הוא הרי עזב לקבוצה סקוטית והם יכלו לנקוט בסנקציות.
עניין אחר, מה עושה היום הג'ינג'י העצבני ?(ופתאום עולה בי מחשבה שאולי הוא נפטר ?)

עזי ד 1 במאי 2007

לון, פיספסת את הזצוק"ל באחד המסרים הקודמים שלי. ריווי הלך לעולמו כבר ב-1989 אחרי מחלה קשה, משהו שקשור למערכת העצבים. קראו ליציע הצפוני באלנד רואד, שפעם נקרא הקופ (ממש כמו באנפילד), שם יושבים השרופים, על שמו ויש פסל יפה שלו ברחבה ליד הכניסה הראשית.
בקרב אוהדי לידס הוא קדוש, אבל באנגליה עשו לו עוול והוא לא מספיק מוערך. וזה לא רק בגלל העריקה למפרץ, גם בתקופה הגדולה של לידס הוא לא קיבל עיתונות טובה בעיתונים בעלי התפוצה הארצית, שיוצאים בלונדון כמובן.
גם במשקפת אובייקטיבית הוא אחד משלושת המנג'רים הגדולים של הכדורגל האנגלי בעידן המודרני, לצד באזבי ושאנקלי.

Comments closed