כמה סיבות בגללן נהניתי מהכדורגל למרות התבוסה

אלף. בגלל התחושה שזו לא תבוסה סתם. זה הפסד לימודי. יש סיבה שמילאן היא קבוצה כל כך חזקה. בכל עמדה במגרש משחק שחקן אגדי ומאד מאד אינטיליגנטי. רובם אלופי עולם או אירופה עם עתיד כמאמנים. מילאן משלמת על כך מחיר. בגלל הגיל המבוגר של שחקניה כבר כמה שנים היא לא מצליחה להתמודד על אליפות איטליה. אבל כשהקבוצה הזו מגיעה למשחק מכריע באירופה היא מאבחנת במדוייק כל בעיה וכל תקלה אצל היריבה שלה. שום חולשה לא תעבור מבלי שמילאן תנתח אותה במדויק. כך למשל, ברור אחרי המשחק הזה שיונייטד צריכה קשר מרכזי. מול כל יריב נחות יותר קאריק וסקולס נראו מספיקים. מילאן היא המבחן האולטמטיבי. ויונייטד כשלה בו הערב. יש משהו מרגיע אחד במבחן הזה: מילאן חושפת חולשות – אבל אלו לא חולשות שקבוצות אחרות יכולות לנצל.

בית. בגלל שהמשחק הנורא של אתמול הוציא שם רע לכדורגל הטקטי. מה ההבדל בין מילאן לליברפול או צ'לסי? פשוט מאד: מילאן היא קבוצה טקטית מכיוון שכל שחקניה מבינים כדורגל בצורה מושלמת. כדורגל טקטי לא חייב להיות כדורגל של מאמנים. מבינים איך משחקים ב-0-0 ואיך משחקים ב-0-2. ליברפול וצ'לסי הן קבוצות טקטיות כי משחקים שם רובוטים שרק יודעים לבצע במדוייק את מה שאומר להם המאמן.

גימל. כי אם כבר להפסיד משחק כדורגל, אז לפחות לקבוצה בה משחק יריב ענק כמו גנארו גאטוסו. אחד השחקנים האהובים עלי בעולם.

מחשבות בזמן משחק כדורגל עלוב מאד
חידון מספר 21 (פלייאוף ה-NBA)

65 Comments

יואב 2 במאי 2007

מסכים שמילאן היא סוג של מבחן אולטימטיבי, כמו שהייתה יובה לפני עשור, אבל למה לוקח לאלכס כל כך הרבה זמן ללמוד? אנחנו מביכים באירופה כבר ארבע שנים, וגם השנה, נראינו רע מאד בכל משחקי החוץ שלנו, בלי יוצא מהכלל… האם הוא לא טאקטיקן ברמה הנדרשת? הוא לא ציפה שמילאן תלחץ ותתנפל על היונייטד מהשריקה?
איפה השחקנים וכבודם, ששחקן בינוני כמו גאטוסו{גם אני אוהב אותו מאד} מפרק להם את הקישור, יורד לגליצים לתשואות הקהל, ואין לנו שום תשובה..
מסכים שחילוף לא היה משנה אבל זה עדיין לא אופייני ולא נכון מבחינת אלכס. נסיון העבר מלמד שהוא בדרך כלל טורף את הקלפים בסיטואציות כאלה, ובוא נודה, רק באלאגן מתוכנן, מקריות ומזל היו יכולים להניב שער..
אלכס לא עזר למזל לקרות..
מברך את מילאן על הופעה מרשימה ומקווה שלא תשתנק שוב מול השנואים.
ושאלה קטנה, למרות שזה לא שינה את התוצאה, הרגשתי שהשיפוט היה בייתי לחלוטין.. כל שריקת חמישים חמישים הלכה לאיטלקים, כאשר רונלדו ורוני לא מקבלים שום הגנה.. אולי יש משהו בתאוריית הקונספירצייה שאופא לא רוצה גמר טעון כל כך..ושוב, מילאן לא היתה זקוקה לזה היום…
שיהיה בהצלחה בשבת….

דורון 2 במאי 2007

ראינו מילאן, כן. אבל, לא ראינו דבר מהקבוצה האהובה עלינו כל-כך, זו שהרגילה אותנו לקאמבקים מדהימים ורגעים של אושר מוחלט. מבחינתי, זה היה משחק מדבא. רונאלדו היה כל-כך גרוע, שכקיבל צהוב, שהיה מונע ממנו בכל מקרה לשחק בגמר, נשמתי לרווחה. אני חושב שעד דקה 91 עוד האמנתי שנחזור איכשהו. יונייטד חייבת להתחזק, יש לה יותר מדי שחקנים בינוניים בהרכב: היינצה, קאריק, פלטשר, ווס בראון, אדווין ואן דר סאר. חמישה מתוך 11 זה המון. מספיק ששלושה מהשישה הנותרים תופסים יום גרוע (רונאלדו, גיגס, וידיץ') ואין לך הרכב לשחק איתו. בטח שלא נגד מילאן עם גטוסו וקאקה. לא נורא, נקווה לאליפות ולשנה הבאה משופרת, עם קצת אוויר ברזרבה על הספסל. יונייטד קבוצה אהובה, אני מאמין בה למרות התבוסה היום

legal alien 2 במאי 2007

וגם כי התוצאה היא שמילאן תזכה להזדמנות לנקום בליברפול בגמר, ולצדק הספורטיבי ירווח.
אני כן מודאג, ואפילו מאד – בעיקר כי צצו לי הרבה סימני שאלה לגבי החוסן המנטאלי של רונאלדו, וגם רוני. כי התחושה הזו שכתבת עליה שזורקים הכל למערכה ויהי מה נעדרה הפעם. כי העורף פגיע ומבולבל. וגם כי אני דאגן מטבעי.
חוץ מזה חותם על כל מילה, בעיקר לגבי גאטוסו. יש לי הרגשה שגם פרגי חולק את אותו סנטימנט

jonnie 2 במאי 2007

הגשם האדיר שהיה בהתחלה שיחק לידי מילאן והקשה על יונייטד לפתח את המשחק הרגיל שלה, ממש כמו תרגיל של דוביד שוויצר זה עבד מושלם בשביל מילאן.
אבל משחק אדיר של מילאן, הצגה מדהימה של לחץ בלתי פוסק על הקישור של מנצ'סטר בניצוחו של הרוטווילר גאטוסו.
באמת בראוו
וגם הסאן סירו נראה ביתי ומאיים לא פחות מאנפילד של אתמול,
והגמר לפני שנתיים…
אני עם מילאן הפעם מגיע להם מול האנטי כדורגל של בניטז

רונן דורפן 2 במאי 2007

יואב – השנה הזו שונה משלוש הקודמות. כי בשלוש הקודמות היינו קבוצה לא טובה. השנה אנחנו קבוצה טובה מאד – עם פער מדאיג במשחקי חוץ באירופה.
לחוקי ולדורון.. אני לא ראיתי שום בעיה בחוסן הנפשי של רונאלדו. הוא לא היה ממש טוב אבל המשיך לבקש את הכדור. מילאן סגרה אותו בשמירה כפולה כשגאטוסו מצטרף למגן. הקישור המרכזי צריך היה לנצל את זה כמו במשחק הראשון – אבל לא היה טוב מספיק.
ואגב, עם גאטוסו על המגרש חטפנו 1-5 בשני המשחקים. בלעדיו ניצחנו 0-2.

עזי ד 2 במאי 2007

legal alien, ברור שפרגוסון חולק את אותה הרגשה, הוא רצה ופינטז להביא את גאטוסו לאולד טראפורד כיורש של קין, ונאלץ להסתפק בקאריק ובשנה הבאה בהארגרייבס.
חוץ מזה חמש פעמים שיחקתם בחוץ נגד מילאן, אפס שערים, כולל בתקופה שהיו לכם חלוצים טובים יותר

רועי (עכשיו במיסיסיפי) 2 במאי 2007

עצוב. כמו שאומרים כאן המקומיים: איי גוט דה בלוז…

לאחרונה היה ריח של פעם באוויר, שאין דבר שיעצור אותנו. אני בטוח שהרבה אוהדי יונייטד (עם ותק של טרבל לפחות) חשבו לעצמם בגול השלישי של ג'לארדיניו שאפשר להכניס עדיין שתי גולים וללכת להארכה. גם שעל המגרש הם כבר לא האמינו.

אולי זה מה שחבל, שבניגוד לתקופה האחרונה, לא הייתה שום הרגשה מהשחקנים שהם הולכים להוציא מזה משהו. כאילו חזרנו שוב לעונות הבינוניות שהיו לנו לאחרונה.

אני מקווה שזה באמת הפסד לימודי, כי האליפות רחוקה מלהיות שלנו ואסור להיות שאננים (אני מדבר גם עלינו האוהדים). חייבים נצחון חוץ בסיטי לקראת המפגש בצ'לסי (ואסור לסמוך על ארסנל בכלל). שנעבור את זה, נדבר על הגביע.

אבל כל הכבוד לחברה על ריצה די מדהימה העונה, קשה היה להאמין בתחילת העונה שנהיה עד עכשיו בתמונת טרבל, זאת מבלי לדבר על מכת הפציעות שפקדה אותנו.

אבל בכל זאת עצוב, תחושת החמצה, לאחר שנהפכנו לנושאי הלפיד למשחקים מלהיבים, הרגשתי ממש שיונייטד בשליחות להחזיר את העניין לכדורגל.

ולקראת הגמר באתונה – פורצה מילאן! (יש קבוצות שאני לא מסוגל לנטור להן טינה, ויש קבוצות שלא מגיע להן להיות אלופות אירופה פעמיים בשלוש שנים)

עמית 3 במאי 2007

משחק מביך של יונייטד.
היתה התפעלות גדולה מכך שפרגוסון לא ביצע חילופים במשחק באולד טרפורד אבל הניצחון עיוור את עיני המתפעלים שכן הכנסה של חלוץ נוסף בעשרים הדקות של המשחק הקודם היתה יכולה להכריע את המשחק ביותר משער אחד.
גם אמש,הניסיון לשחק עם שלושה קשרים נכשל לחלוטין ואפשר היה לצפות שכבר לאחר השער השני פרגוסון יבצע חילוף ויכניס את סמית על מנת להגביר את הלחץ על הגנת מילאן אבל פרגוסון הפך בשנים האחרונות למנג'ר מקובע שנותן למשחק להכתיב לו את ההתנהלות.
האמת חייבת להאמר – היכולת של יונייטד במחצית הראשונה משקפת את היכולת שלה בכל משחקי החוץ העונה בליגת האלופות.בכלל,למעט שני משחקי הבית מול רומא ומילאן היכולת האירופאית של יונייטד היתה ירודה והוכיחה שוב שבסגל נמצאים שחקנים רבים שלא ראויים למעמדים האלה.חלקם טובים לליגה,בעיקר מול יריבות חלשות.
בשנה שעברה הייתי אחוז התפעלות מהיינצה.מהלחימה ללא פשרות שלו,מההתלהבות,מהמסירות וההקרבה.
העונה היינצה הוא החוליה החלשה ביותר בהרכב של יונייטד עם תרומה אפסית במשחק ההגנה וללא תרומה למשחק ההתקפה.
שחקנים כבראון,פלטשר,אושיי,ריצרדסון,סולשיאר לא מתאימים עוד להיות במצבי חירום שחקני הרכב ראשון.קאריק אכזב אתמול קשות.
צריך לקוות שגיגס וסקולס שיחקו אמש את משחקם האירופי האחרון כשחקני הרכב ראשון ביונייטד.המעמד הפך להיות גדול עליהם.סקולס נמצא בדעיכה מתמשכת וגיגס כבר לא מסוגל לתפקד כשחקן אגף.אני עוקב אחריו בחודשים האחרונים וכפי שרונאלדו לא מסוגל לעקוף חומה בבעיטות עונשין (מישהו זוכר מתי לאחרונה הוא הצליח במשימה הפשוטה הזו ? מדוע פרגי שאמור לזהות את הבעיה הזו לא שולח אותו להתאמן ובינתיים מאפשר לשחקנים אחרים לבעוט את בעיטות העונשין.גיגס יכול,ורוני וסקולס ואולי קאריק.) גיגס לא מסוגל לחלוף על פני מגן ולכן האופציה הראשונה של גיגס הפכה מסירה אחורנית והאופציה השניה הפכה בעיטה אל המגן בתקווה שהכדור יפגע בו ואולי יזכה את יונייטד בקרן.
הסגל של יונייטד זקוק לרענון דחוף וגם עמדת המנג'ר שלא הגיב אתמול להתפתחות המשחק – גם העמדה הזו זקוקה לרענון,ולו רק בשל העובדה שפרגוסון כבר לא מסוגל לבצע את ניקוי האורוות הדרוש ביונייטד.
וגם מגיע לפרגי לפרוש בשיא,אחרי אליפות (אולי אפילו דאבל) ולא אחרי עונה בינונית נטולת תואר.
מילאן נתנה תצוגת הגנה מדהימה אבל אין הגנה שלא תקרוס מול לחץ מתמיד ויונייטד לא עלתה אתמול עם כוונה לייצר לחץ כזה.ב-99 בדלה אלפי יונייטד שיחקה עם קשר הגנתי אחד (קין) וחמישה שחקנים התקפיים (בקהאם,גיגס,סקולס,קול ויורק).אתמול מילאן התמודדה בקלות מול שלישיה התקפית שלא היתה בשיאה.פרגוסון לא מבין שתירוצי העייפות אינם במקומם כאשר חלק משחקניו לא מסוגל להניע כדור גם מול יריבים נחותים באנגליה ועל אחת כמה וכמה מול יריבה כמילאן שיצרה לחץ רצוף.
אם עד אתמול היה נדמה לעיוורים שבין אוהדי יונייטד שהקבוצה זקוקה לשתי החתמות גדולות בקיץ הרי שכעת ברור,מה שהיה ברור לי לאורך העונה,שיונייטד חייבת להחתים קשר אחורי ברמה עולמית,קשר עושה משחק מסוגו של סקולס ובעיקר ברמתו בשנותיו הגדולות שיאפשר לשלוח את סקולס לספסל ולהשתמש בו כמחליף איכותי,חלוץ גדול שישחק לצד רוני,קיצוני שמאלי שישלח את גיגס לספסל ויאפשר להשתמש בו כמחליף איכותי,שני שחקנים שיאפשרו לרונאלדו ורוני לנוח מדי פעם (פלטשר וסמית לא מתאימים לתפקיד).
אם יונייטד מבקשת לשוב ולהיות כוח משמעותי באירופה ובאנגליה היא חייבת לבצע את השינוים הללו.

birdman 3 במאי 2007

ביזיון, בושה. מחשבות בזמן משחק כדורגל של קבוצה עלובה מאד.
גאטוסו הגעיל אותי. רק בגללו אני מקווה שבגמר ליברפול תביא למילאן חזוק.

רונן דורפן 3 במאי 2007

עמית – על מה אתה מדבר?
יונייטד לחזור להיות כוח משמעותי באנגליה? היא בדרך לאליפות עם מספר הנקודות הגדול בתולדותיה והשני באנגליה בכל הזמנים?
מה שראינו אתמול זו קבוצה מאד טובה בעונה לא טובה, מביסה קבוצה טובה בעונה טובה אבל במשחק לא טוב.
אפשר לשנות את הקבוצה ולבנות קבוצה שתתאים למשחקים מול מילאן. קבוצה שמניעה כדור דקות ארוכות ומשחקת בסבלנות. כפי שכתבתי כאן – מילאן קבוצה שמאד מסובך לנו לשחק איתה, אבל היא לא קבוצה שצריכה להדאיג את יונייטד ביום יום. זו קבוצה שאנחנו פוגשים פעם בכמה שנים. מחזור ליגה באנגליה יש כל שבוע – ואת מנצ'סטר יונייטד צריך לבנות למשחקים הללו.
בגמר גביע אירופה ישחקו שתי קבוצות שנמצאות במצטבר 44 נקודות מחוץ למקום הראשון בארצן. הקבוצות הטובות באירופה – הן (בלי סדר כלשהו) – יונייטד, צ'לסי, אינטר, ברצלונה וסביליה – שנאבקות על הליגות הקשות ביותר לזכיה.

ויכסלפיש 3 במאי 2007

בשביל זה חיכיתם שוידיץ' יחזור? הרי שני השערים הראשונים הם חור שלו באותו ריבוע באיזור ה-16, יחד עם בראון, על השלישי אין מה להוסיף, אגב נדמה לי שמלדיני מגיע לגמר שמיני שלו האם זה שיא?

רונן דורפן 3 במאי 2007

מלדיני זה בודאי שיא – אין כמעט מועדונים עם שמונה הופעות בגמר… אולי לסידורף יש כבר שש?

שוב, וידיץ' מגיע כל שבוע לשחק ומנצח בקרבות האוויר שבלעדיהן לא זוכים בליגה באנגליה. אמנם קל להגיד מי שלא משחק הוא החסר – אבל האמת שמי שעושה את עבודת הקרקע ביונייטד הוא פרדיננד. וכנראה עדיף שהוא היה חוזר…
בסופו של דבר הניצחון באולד טראפורד – שמעשית היה רק חצי שער יתרון – לא היה מספיק.

עזי – אני מוחה על ההשתלחות בחלוצי יונייטד מכל התקופות! עם מכת פציעות כמו השנה אני מוכן להשלים – אבל ב-58 הייתה לנו מכת הרוגים!

שחמוביץ' 3 במאי 2007

עצוב, עצוב….
אין מילים.
בסופו של דבר, אין ספק שהקבוצה הטובה ניצחה. מילאן לימדה את היוניטד שיעור יוצא מהכלל. ללא ספק בית-ספר. הקישור המילאנזי פשוט לא נתן ליונייטד לנשום. פלאטצ'ר, סקולס וקאריק לא היו קיימים על המגרש, והראו שוב את המגבלה של שחקני הקישור האנגלי. תחת לחץ קשה מאוד לשחקנים עם יכולת טכנית מועטה להחזיק בכדור ולהרגיע את המשחק. שחקן כמו סיידוף או פירלו, גם אם אינם בשיא כושרם, גם אם הם כבר זקנים, תמיד מסוגלים להחזיק בכדור עוד כמה שניות ובסוף לתת מסירה מדויקת. זה בדיוק מה שחסר לקשר כמו פלטצ'ר או קאריק. אין לי שום בעיה עם רונאלדו-גיגס-רוני. כמות הכדורים שהם קיבלו מהקישור במשחק אמש היתה מגוכחת, והתמיכהה של הקשרים בהם היתה אפסית. לגבי ההגנה, אין הרבה מה לומר. הינצה כנראה לא מתאים לקבוצה, ולצד גליצ'ים מטורפים שלא קשורים לכלום, יכולת העזרה שלו לחלק ההתקפי היא מאוד מוגבלת, ועדיין לא דיברנו על חלקו בשני השערים הראשונים. את ווידיץ' קשה לשפוט אחרי חזרה למגרש דווקא במשחק כזה, אבל מול המהירות של קאקה-אינזאגי-ג'ילרדיניו, לא היה לו מה למכור אתמול, וללא ספק יש לו אחריות ישירה לשני השערים הראשונים.

לסיכום חברים, עדיף להפסיד 3-0 מאשר 2-1 ולראות בעיטה של רוני פוגעת במשקוף בדקה התשעים….

המסקנה שלי מהמשחק הזה – לחשוב טוב טוב אם הארגביס הוא השחקן שאנחנו צריכים לעונה הבאה. צריך שם מישהו "רע" שיעשה את העבודה השחורה. (מישהו אמר קינו??…)

ולסיכום – משחק העונה נגד הפיפי בשבת, לבוא לעודד!
ולמילאן, תקראו לתת-קבוצה מליברפול את הצורה בגמר! בשבילנו!

אוהד יונייטד מאוסטרליה 3 במאי 2007

כל מי שחושב שמנצ'סטר צריכה לשחק בלי שלשה קשרים לא מבין ממש בכדורגל. סמית' שיש פה אנשים שממש מתלהבים ממנו(ראיתי כתבת הלל של עוזי בהארץ) לא היה נוגע בכדור בכלל אם היה משחק. כל מי שראה את המשחק מול אברטון ראה כמה הוא חלוד ולא מסוכן בכלל.
נכון, היו לו שני משחקנים טובים (נגד רומא בבית ווטפורד)
נגד רומא אני חושב שגם יניב קטן היה מצליח ונגד ווטפורד זו לא ממש חכמה.
סמית' חלוד, איטיוממש לא מתאים לרמה כזו של משחק.
זה שיונייטד בכלל נגעו בכדור במחצית השניה זה רק בגלל שלושת הקשרים. אם כבר מרגיז טקטית זה שרונאלדו הוצב שוב באגף שמאל כאשר מגן+גאטוסו סוגרים אותו,גאטוסו עזר כל הזמן למגן הימני ורונאלדו היה סגור ע"י שניהם.למה לא להעביר אותו לאגב ימין ששם אולי יש מגןיותר טוב אבל אין גאטוסו? למה פרגי לא רואה את זה ???
מילאן "outplayed" יונייטד וניצחה בצדק…
עומס המשחקים והגנה הרעועה הן חלק מהסיבות … קשר מרכזי נוסף (כמו הארגריבס)הוא לקח נוסף לעונה הבאה.
קשר שמאלי (במיוחד לנוכח הפציעה של פארק) הוא MUST
יונייטד הייתה ביום רע, פתחה רע מאד(כמו ברומא)וחטפה שני גולים די שטותיים ( ממתי גשם מפריע לקבוצות אנגליות)
חששתי שוידיץ' אחרי 5 שבועות בחוץ יהיה חלוד, הוא היה פשוט גרוע אבל זו אינה אשמתופשוט לא הייתה ברירה אחרת אלא לשחק איתו.
היינצה – גרוע מאד,פרגי חייב למכור אותו. הוא צל של השחקן של לפני שנתיים: איטי, מפוזר .
סאהא- נמאס לי ממנו… לא יכול להיות שהוא כשיר רק חצי עונה. רוני שיחק השנה כמות משחקים מטורפת בגלל הרגליים הרגישות של סאהא.
הוא צריך ללכת גם… במקומו חלוץ טוב נוסף לצד רוני (הונטלאר ההולנדי הוא העדפה שלי)להונלאר אולי יש בעיה של מהירותאבל הוא חזק ויש לךו נוכחות ולפעמים צריך את זה והוא יודע לשים את הכדור ברשת.
מילאן הגיעה לשיא מבחינתה בזמן הנכון, יונייטד וצ'לסי הקיזו דם בשלושת החודשים האחרונים והודחו ע"י שתי קבוצות יותר רעננות שהגיעו במצב פיזי הרבה יותר טוב.

רונן דורפן 3 במאי 2007

לכל המגיבים. אני חושב שאצל כולם שלטת התחושה שליגת האלופות היא העיקר. אולי זה ההבדל בתחושה בין אנגליה לישראל. מישהו שאל אותי לפני כמה שבועות אם הייתי מעדיף להקדים את צ'לסי בליגה או לזכות בגביע אירופה. התשובה – ליגה – הייתה ברורה לי לחלוטין.
אני שם רגע בצד את ענייני היוקרה – כל אחד זכאי לדעתו מה יותר יוקרתי. אבל יש סיבות לכך שקבוצה אמיתית בונים לליגה. ראשית, מספר המשחקים. מעבר לרמת הכדורגל של ליברפול, הבעיה העיקרית עבור אוהדיה היא שבעונה כמו זו יש להם שבעה משחקים משמעותיים אחרי ינואר. וזה קצת מדכא. זה מה שהיה לארסנל שנה שעברה. אני העדפתי את הכאילו-מאבק-אליפות שהיינו בו גם אם לא היה לנו סיכוי באמת.
אד המגיבים פה – עמיחי שלו (שכדאי לכם לקרוא גם בבלוג שלו) הוא אוהד ליברפול. ובאחת התגובות אמר שהיה מתחלף איתנו.

דבר שני, לא ברור מה זה בדיוק לבנות קבוצה לאירופה? המפעל מתחיל בשלב בתים בו בדרך כלל יש קבוצה אחת, ולפעמים שתיים שהן לא ברמה של החלק הגבוה של הטבלה באנגליה. אחר כך יש שלב נוקאאוט שממש לא ברור מה תקבל. לעתים קבוצה איכותית והדוקה כמו מילאן ולעתים קבוצה מעצבנית וקטנה כמו ליל. אני רק יזכיר משהו בהקשר הזה – רומא מקדימה את מילאן בליגה. גם אם מחזירים למילאן את הנקודות של העונש שלהם.
אפשר היה לבנות קבוצה למילאן ולקבל את ברצלונה – שהיא חיה אחרת לגמרי. או את ליברפול או צ'לסי שהן אנגליות.
הגישה שלי לגבי גביע אירופה הוא שזה מפעל שצריך להתאמץ בו ולנסות לזכות בו. אבל לא מפעל שמתכוננים אליו בתהליך בניית הקבוצה

עזי ד 3 במאי 2007

רונן, הכוונה שלי לא היתה השתלחות בחלוצי הקבוצה שלכם מכל התקופות – להיפך, ביקורת על ויין רוני שאני מסרב להתפעל ממנו כל כך. ונכון שאחרי התאונה במינכן חטפתם בראש בסן סירו אבל לא לכך היתה הכוונה, גם כאלופי אירופה עם שחקנים כמו דניס לאו וג'ורג'י בסט לא הבקעתם שם.
אין ספק שהזכייה באליפות חשובה עשרות מונים מליגת האלופות, כל אוהד מחובר לשורשים בכל קבוצה יסכים לזאת.
והערה סטטיסטית לויכסלפיש ולרונן, מאלדיני לא שובר שיא אלא – אם ישחק – ישווה את השיא של פראנסיסקו חנטו מריאל מדריד ששיחק בשמונה גמרים (וגם האיש היחיד שזכה בשישה גביעי אלופות)

רונן דורפן 3 במאי 2007

אגב, מה עם קוסטקורטה?

ויכסלפיש 3 במאי 2007

קוסטקורטה לא שיחק ב-2005 ולא ישחק כנראה השנה, ועוד שאלה: מישהו חושב שלרונאלדו, אם וכאשר, יהיה חלק בזכייה של מילאן, לכאורה לאבי כהןיש חלק בליברפול 81', שיחק כמה דקות בסיבובים מוקדמים, למה זה חשוב? כי אני מחפש שחקנים שזכו בשלושת הגביעים, ולרונאלדו יש מחזיקות עם בארסה 87' ואופ"א עם אינטר 98', כמה כאלה יש. יובנטוס זכתה בשלישיה בין 77' ל85' ולכן סביר שיש כמה מהדור של ג'נטילה ושיראה

ויכסלפיש 3 במאי 2007

מחזיקות עם בארסה 97 כמובן, נא לתקן

עזי ד 3 במאי 2007

5 גמרים, הוא לא שיחק ב-95 נגד אייאקס (אבל ישב על הספסל) ולא נגד ליוורפול לפני שנתיים. אפשר להניח במידה רבה של ודאות שגם השנה הוא לא ישחק. מה שכן אם מילאן לוקחת הוא ומאלדיני יזכו בתואר חמישי עם אותה קבוצה, מה שעד היום נעשה רק על ידי לובשי חולצות לבנות ממדריד. בכל מקרה קוסטקורטה הוא הכי מבוגר ששיחק אי פעם בצ'מפיונס

עזי ד 3 במאי 2007

יואב, אתה מכיר את אהבתי הגדולה לרונאלדו, גדול שחקני הדור ומלך המונדיאלים, אבל אין שום חלק בזכייה אם תהיה. הוא לא זכאי למדליה, הוא לא ברשימת השחקנים ואסור לו להיות כמובן.
ויש המון שחקנים שזכו בכל הגביעים, רק ביובה עשו את זה שירריאה, קאבריני, טארדלי, טאקוני, בריו (אבל לא ג'נטילה שעבר ב-84 לפיורנטינה ולא זכה בגביע האלופות ים יובה). דני בלינד עשה את זה עם אייאקס, ויאלי עם יובה, סמפדוריה וצ'לסי, ארנולד מיורן עם אייאקס ואיפסוויץ'.
אבל הראשון שזכה בכל הגביעים הוא פאביו קודיצ'יני שוער מילאן (ואבא של קרלו קודיצ'יני שוער צ'לסי) שזכה עם מילאן במחזיקות ב-68' והאלופות ב-69' אבל עוד ב-61 כשוער רומא זכה בגביע אופ"א הישן הוא גביע ערי הירידים.

דורון 3 במאי 2007

שמתם לב לירידה ביכולת על המגרש של רונאלדו מיד אחרי השדרוג בשכרו? יומיים אחרי העלאת השכר הוא שאל, באמצע משחק ליגה, את אחד משחקני היריבה אם הוא רוצה את החולצה שלו. אלה סימנים לא טובים. אתמול היה משחק מזעזע של רונאלדו, והוא חולק עם היינצה המביך את תואר השחקן החלש במגרש

דורון 3 במאי 2007

בקשה לרונן: יש לי ילד בן שש וחצי, שהפך העונה לאוהד "מכור" של יונייטד, כי אנחנו רואים הרבה משחקים יחד ואני מספר לו סיפורים על רוני והחבר'ה. לפני שבועיים דיברנו על העצבנות של רוני, והזכרתי את המקרה של קנטונה והאוהד (זינוק הקראטה ליציע). הבעיה היא שהוצפתי בשאלות: איפה, איך, מתי, באיזה שלב של העונה, איך זה השפיע על קנטונה וכו'. תוכל לעזור?

איציק אלפסי 3 במאי 2007

מילאן של השנה, כמו ליברפול של העשור הנוכחי כולו, הם קבוצות של one of Occasions. קבוצות מהסוג הזה נשענות על רוח של מועדון, מסורת וקהל נאמן ותומך כמעט כמו קהילת מאמינים דתית (סאן סירו של אתמול היה שני רק לאנפילד של שלשום)- דברים שלא ניתן לכמת. נכון שהייתי מאושר לראות אותנו זוכים באליפות, זאת תהיה החותמת האמיתית שחזרנו להיות אימפריה, אבל הגדולה של מועדונים גדולים באמת להישאר בתודעה ובקדמת הבמה גם בתקופות שחונות, בד"כ ע"י הצלחה במפעלי גביע כמו ליגת האלופות.
לא הייתי מתחלף אתכם (בניגוד לידידי מחוג אוהדי ליברפול בארץ, עמיחי) משום שזכייה בתואר בסיום משחק מכריע אחד כמו גמר גביע היא חוויה מתוקה שאין שנייה לה.

שתי נקודות לגבי אתמול:
א. פרגוסון- בניגוד למשחק הראשון הפעם יונייטד נראתה זוועה במחצית הראשונה ולכן היה חייב לבצע שינוי בהפסקה. בלי קשר היה מרגש לשמוע אותו מדבר אחרי המשחק ומתנהג באצילות ראויה לציון אחרי תבוסה ככ כואבת. איפה הוא ואיפה מוריניו שהתגובה שלו להפסד הייתה פתאטית ומגוחכת, על גבול הביזאר.
ב. גאטוסו- בד"כ אני יותר טיפוס של כריסטיאנו רונאלדואים שהמשחק שלהם יותר אסטתי אבל אתמול הייתה פשוט חוויה לראות אותו עובד. ואני בכוונה מציין: עובד! הסבר מפורט ומרתק בטור הנפלא של רונן בהקשר שלו.

רונן דורפן 3 במאי 2007

זה היה במהלך משחק חוץ בקריסטל פאלאס בעונת 94-95. קנטונה הורחק ובדרך לחדר ההלבשה שמע קריאות גזעניות (אחר כך התברר שהאוהד שקילל אותו היה קשור למפלגה הבריטית הפשיסטית), קנטונה קפץ ליציע ובעט ביצור הזה.
הוא הורחק לשמונה חודשים וחזר בערך חודש אל תוך העונה אחר כך. בעונה הזו הוא הוביל אותנו לדאבל עם שער הניצחון בגמר הגביע.

עמית 3 במאי 2007

רצוי לשחק עם שלושה קשרים נגד מילאן של אתמול אבל רק בתנאי שהשלישיה כוללת את ג'רארד ואסיין ופברגאס.
לשחק עם שלושה קשרים,אחד דועך ושניים אנמיים,זו בדיחה רעה.
יונייטד היתה חייבת לדלג על החזקת כדור במרכז השדה ולשלוח ארבעה או חמישה שחקנים לכיוון הרחבה של מילאן על מנת ליצור לחץ כל שהוא על ההגנה שלה.כמה קל היה להגנה של מילאן להסתדר עם רוני שנשלח לבדו,כמו ואן ניסטלרוי בימיו הרעים,לנסות ולחלץ משהו מהכדורים הארוכים.די היה בסמית על מנת לפזר את תשומת הלב של ההגנה של מילאן.
שליטה בליגה האנגלית פירושה לא רק זכיה באליפות בעונה אחת שעדיין לא מרמזת דבר על העונות הבאות אלא גם שליטה ועליונות מול הקבוצות הבכירות בליגה.העונה יונייטד הפסידה פעמיים לארסנל,סיימה בקושי בתיקו ביתי מול צ'לסי וניצחה שלא בצדק בטנפילד אל מול שליטה מוחלטת של ליברפול.היוצא מהכלל היה המשחק באולד טרפורד שבו ליברפול היתה איומה ונוראה.את האליפות הזו יונייטד לוקחת בזכות הנקודות שלקחה מול הקבוצות הבינוניות והחלשות ובזכות פציעתו המשמעותית מאוד של השוער הגדול בתבל – פיטר צ'ך.
בניגוד לאוהדי יונייטד אין ספק שפרגי והשחקנים היו מעדיפים לזכות בליגת האלופות על פני אליפות באנגליה.

רונן דורפן 3 במאי 2007

עמית.

מהמשחקים האחרונים שלהם, למשל באברטון אני מתרשם ששחקני יונייטד רוצים לזכות בליגה האנגלית.. ולא עולים במשחק במחשבות שאולי יש משחק יותר חשוב בעוד כמה ימים.
שליטה בליגה האנגלית על פי התקנון הנהוג בה היא זכיה במספר הרב ביותר של נקודות. הליגה נוהגת להעניק גביע לקבוצה זו ולרשום אותה כאלופה מבלי להבחין מול מי הושגו הנקודות. באופן טבעי זה כולל מגוון רב של משחקים – מול קבוצות אלגנטיות, מול קבוצות מכסחות, מול קבוצות מאד עשירות ומול קבוצות עניות. בגלל זה רק ליגה קובעת מי קבוצה טובה באמת. על פי הפרמטר הזה שתי הקבוצות הטובות באירופה בשלוש השנים האחרונות הן בברור צ'לסי וברצלונה ששמרו על רמה שתמיד שמרה עליהן בתמונת הליגה. הייתי מוסיף לרשימה את יובנטוס – אם ניתן היה להעריך כמה השחיתויות הוסיפו לתוצאות שלהם.

מנצ'סטר יונייטד הגיעו לרמה הזו השנה. אבל צריך לראות אם תהיה לכך המשכיות.

באופן טבעי המשחקים בין קבוצות פאר מושכים עניין מאד גדול – אבל שני חצאי הגמר היו ארועים דומים במובן אחד. קבוצות מאכזבות שמתכוננות שבועות ארוכים למבחן בודד מול קבוצות במאבק אליפות מתיש.

השחקנים בודאי מעדיפים זכיה בליגה – כי זה המפעל אליו מופנים המאמצים רוב השנה. זה אולי השתנה לתקופה מסויימת בתחילת העשור בגלל כמה זכיות קלות באליפות (מ-8 הזכיות של פרגוסון – חמש היו קשות – אבל שתיים אחרי הטרבל היו קלות יחסית). אבל מאז הכניסה של ארסנל וצ'לסי לתמונה זה בהחלט השתנה והאליפות היא המפעל המרכזי .

לון 3 במאי 2007

התמונה הגדולה: פרגוסון הוא כישלון עצום באירופה.
בארבע עשרה שנים, פרגוסון הגיע לגמר אלופות אחד בלבד.
הוא הגיע רק לארבעה חצאי גמר.

פרגוסון הוא מאמן נפלא לליגה ארוכה ולמשחקי הכרעה בודדים.
הוא כישלון מוחלט במפגשים כפולים.
העיקרון במפגשים כאלה הוא, כמובן, לכבוש בחוץ ולא לספוג בבית. אצל פרגי זה הפוך. הוא תמיד יספוג בבית ויתקשה מאוד להבקיע בחוץ.
בארבע עשרה שנים הוא היה עשר פעמים בשלבי הנוק אאוט המתקדמים, אחרי שלב הבתים.
שש פעמים הוא הודח בסיבוב הנוקאאוט הראשון (ואפשר להוסיף הדחה בסיבוב הראשון ב-96 בגביע אופ"א, מול … רוטור וולגוגראד).
(ארבע הפעמים הנותרות, הן אלה בהן הגיע לחצי הגמר).

ביונייטד, עד ההפסד אתמול, מעולם לא הודח לאחר ניצחון במשחק הראשון. לעומת זאת התגבר רק פעם אחת על תיקו במשחק הראשון (מול יובנטוס ב-99) ועד הניצחון על רומא, מעולם לא הצליח להתגבר על הפסד במשחק הראשון. רקורד מדהים בעליבותו.
כלומר ככל שהוא נדרש למאמץ גדול יותר בגומלין כך הוא נכשל יותר.

פרגוסון הצליח רק פעם אחת לחלוף על אחת מהגדולות של אירופה (יובה ב-99).
הוא מעולם לא הצליח לעבור את ריאל מדריד, מילאן או באיירן מינכן במפגש כפול. (עם בארסה הוא לא התמודד במפגש כזה).
המאזן שלו מול ברסה, ריאל, מילאן, יובה ובאיירן הוא שבעה ניצחונות ב- 27 משחקים. (9 תיקו ו- 11 הפסדים).

נתון חשוב נוסף: בכל שמונת משחקי חצי הגמר שלהם היה שותף, יונייטד ספגה בכל משחק.
גרוע מכך, ההגנה שלה הדרדרה:
ספגה שני שערים מדורטמונד (פעמיים 1:0)
שלושה שערים מיובנטוס (1:1 2:3)
שלושה מלברקוזן (2:2 1:1)
חמישה ממילאן (2:3 3:0).

להתמודד באירופה בשיטה הנוכחית, זה לדעת להכין את הקבוצה לשלבי הנוק אאוט.
בדיוק כמו שב- NBA צריך לדעת להתכונן באופן שונה לפלייאוף.
זה דורש יכולת אחרת.
הוא לא מצליח להסתגל לאירופה, לשינויים המתמידים ולשיטת הנוקאאוט.

כן, הוא אגדה, הוא ענק, אבל יש לו חולשה עצומה מול יכולות טקטיות אירופיות גבוהות.
אנצ'לוטי פשוט עשה לו בית ספר. זה מעציב אותי, אבל זה המצב.

רונן, אתה צודק, אליפות מקומית קודמת לליגת האלופות. לכן למשל, ריאל פיטרה את היינקס אחרי שזכה בליגת האלופות ונכשל לגמרי בליגה.
אבל, פרגוסון עצמו מאוד רוצה גביע אלופות שני. לכן, למשל, הוא הביא בזמנו את ורון ועבר לשחק עם חמישה קשרים (עד שראה שזה לא הביא לשינוי הרצוי). הוא עצמו בונה מראש את הסגל גם לאירופה.

לדעתי, הקבוצות הטובות באירופה, הן אלה שמצליחות בהתמודדות באירופה ולא בליגה המקומית.
יונייטד טובה מאוד באנגליה, סביליה טובה בספרד. רומא טובה באיטליה. הן לא הכי טובות באירופה.

באשר לשחקנים: דידה, ינקולובסקי, קאלדזה, אמברוסיני, אודו, הם כולם שחקנים טובים, לא יותר. ודאי לא אגדות.

אצלנו המצב גרוע. אין מנהיג ואין כלי לשעת חירום.
הקאמבק המופלא מול יובה, התחיל בשער נגיחה של רוי קין.
הקאמבק של ליברפול מול מילאן התחיל עם שער של ג'רארד.
ביונייטד היום אין מנהיג. זו לא היכולת של קין כקשר הגנתי, זו המנהיגות.
בדיוק מהסיבה הזו פרגי רצה את גטוסו. איש עם אופי.

הכלי האולטימטיבי של קבוצות שמתקשות להבקיע במשחק מסודר הוא כדורים נייחים.
השער של קין מול יובה נבע מהגבהת קרן של בקהאם. כך גם הובקעו השערים בגמר מול באיירן, בו הפגנו משחק מזעזע.
אין היום ליונייטד כלי לשעת חרום. הכדורים הנייחים היו פתטיים.

לצערי הרב, פרגוסון אולי יוכל להביא אותנו לאליפויות וגביעים אנגליים, לא לאליפות אירופה. היתה פעם אחת, שהיא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.

birdman 3 במאי 2007

לקולגה שלי לעבודה יש הסבר לגבי מה שקרה אתמול. היא אוהדת של ריאל מדריד, ולא הצליחה להבין איך יום אחד הקבוצה משחקת פנטסטי, וכעבור כמה ימים חושך מצריים. ההסבר הוא – חייזרים. האם מישהו יכול להוכיח שהתיאוריה לא נכונה?

רונן דורפן 3 במאי 2007

לון – אני חושש שאתה מושפע מההייפ סביב המשחקים. על פי אלו כמה מהקבוצות הטובות באירופה בשנים האחרונות היו פ.ס.ו, מונקו ובודאי ליברפול שהיא קבוצת כדורגל נפלאה.
הליגה חשובה יותר לא בגלל איזשהי שאלה של אתוס לאומי מול קוסמופוליטיות. היא חשובה יותר כי בא נערכים רוב המשחקים והיא נערכת בשיטה בה באמת מכריעים מי קבוצה טובה יותר: עונה ארוכה ורציפה ומשחקים מדי שבוע.

הבאת את דוגמת פיטורי היינקס. הוא לא פוטר כי אירופה חשובה והליגה לא חשובה או להיפך. הוא פוטר כי אם אתה חלש בליגה זה סימן שאתה חלש רוב הזמן.

רונן דורפן 3 במאי 2007

ועוד דבר לגבי פרגי והתאמתו לאירופה….
לפני כשלושים שנה, בכדי למנוע משחקים חוזרים, מישהו באופ"א הגה את שיטת שער החוץ. האם בגלל זה צריך לשנות את העניין הבסיסי בכדורגל – שמטרתו היא לנסות להבקיע.
אלכס פרגוסון הודח בכל ארבעת המפגשים באירופה בהם שיחק שהוכרעו בשער חוץ. ביג פאקינג דיל.
בניטז אמר שלשום שהוא מאמן את שחקניו בפנדלים בסוף כל אימון. אז בניטז הוא גאון אירופי. הוא מבין את התקנון בצורה מדהימה. ממש ריינוס מיכלס של התקנון.
חס וחלילה שמישהו יאמן את מנצ'סטר יונייטד שיאמן את שחקניו בפנדלים. לא בגלל שלא חשוב ללמוד לבעוט פנדלים – אלא בגלל שזה יוצר קבוצה שבהארכה משחקת על תיקו.

לגבי החשיבות של אירופה:
פעם זכיות באירופה היו סימן של מאמן גדול וקבוצה גדולה. למה? כי המאמן והקבוצה קודם כל זכו באליפות ארצם. כלומר הוכיחו שהם קבוצה טובה. ואחר כך באירופה הוכיחו את זה מול תרבויות אחרות במשחקים טקטיים.

אבל שלשום היה משחק בין שתי קבוצות מאותה ליגה – כשבשלוש השנים האחרונות צקלסי מקדימה את ליברפול בקרוב ל-80 נקודות. זו פארסה לומר שליברפול יותר טובה – גם אם מוריניו חסר חן בתלונות שלו. צ'לסי לא טיפה יותר טובה. היא יותר טובה בשמונים נקודות. ש-מ-ו-נ-י-ם. זה שמונה נקודות (שזה לא מעט) כפול עשר פעמים. אולי זה בגלל הכסף של אברמוביץ. אבל מעשית הקבוצות לא על אותה פלנטה.
היום יש מכה של מאמנים שרק יודעים איך לחבל במשחקי יריבות ולהצליח טקטית. כי האלמנט הבסיסי – של דרישת מצויינות בכניסה למפעל – הוסר ממנו.
אגב, גם קבוצת הטרבל של יונייטד היא לא אלופות אירופה על פי ההגדרה הקלאסית.
בעשור הזה נדמה לי שרק פורטו ובארסה הן אלופות אירופה קלאסיות. אולי אחת מאלו של ריאל (עזי.. תעדכן פה)

כתבנו בגרמניה 3 במאי 2007

רונן, כרגיל אני מסכים איתך (אליפות אנגליה חשובה יותר) וגם כרגיל, אני מרשה לעצמי לחלוק עליך: ליגת האלופות בעלת חשיבות עצומה. אלא מאי? שני המפעלים הללו שונים לחלוטין זה מזה באופן בו יש לשחק אותם. בליגה מטבעה אפשר לעשות טעויות, וגם לכפר עליהן. מי שטוב, צף כלפי מעלה בסופו של דבר, למקריות תפקיד משני. דבר זה משחק לידי יונייטד שלנו (סליחה עזי, אולי MANU נכון יותר סמנטית, אבל מי שקרא לקבוצתו תמיד יונייטד, לא יפסיק בגלל קריאת ביניים מLEAGUE 1, וסליחה על העקיצה). זה שפרגוסון לא גאון טקטי ואפילו לא משתדל, ידענו תמיד. הוא גאון, מצד שני, בלהציב את"השחקן החם", כפי שציין פה עמרי דולב בהזדמנות, ובעצם "הרכב חם", תשליב שהוא חושב שבזמן הנכון יציג את המשחק הנכון. כי יונייטד, לבד מברצלונה, היא היחידה ביבשת שלא מגיבה טקטית ליריבה בכל משחק, אלא משחקת את הכדורגל האופייני לה תמיד, בלי מזג-אוויר, שופטים או מאמנים יריבים. זה לא משנה לסר אלכס, כי הוא גם לא יכול אחרת. זו גדולתה של יונייטד ומקור המשחק המשובח שלה – לא מחליפים משחק, טקטיקה או מערך, לבד מכמה הברקות של קירוש מדי פעם.
על פני עונה שלמה, היכולת של הקבוצה פנטסטית, ומביאה אליפויות, לאו דווקא נצחונות במשחקים ספציפיים. וזו הבעייה מבחינתנו בגביע אירופה. בייחוד מול קבוצות כמו מילאן, שמגיבות טקטית (בעזרת הנסיון) טוב כנראה מכל קבוצה אחרת, וזאת תוך הפגנת כדורגל משובח. גם, ואולי בעיקר, משום שיונייטד לא הפריעה יותר מדי.

וגם אם היתה רוצה, עם מי בדיוק? היינצה, בלם ארגנטינאי טיפוסי, היה חייב לשחק מגן שמאלי. וידיץ' עוד לא שיחק מאז הפציעה ולחלוטין לא היה מחובר, כצפוי. או'שיי הוא לא מגן, ועדיין היה הטוב ברביעיה. על בראון אני מסרב בכלל לדבר. דווקא בגלל אופן המשחק של הקבוצה, חייבים לחזק את ההגנה (ולא, אני לא מתכוון לגארי נוויל) ולעבות אותה בסגל. קשר אחורי הוא כמובן א"ב, והרגרייבס הוא אופציה פנטסטית:
אלף, הוא הראה שאפילו עם חבורת הנרפים חדלי האישים עם שלושת האריות הוא מצליח לארגן משחק כדורגל (ואל יקל הדבר בעיניכם!). בית, העונה המבישה של באיירן היא לא למרות הרגרייבס, אלא בגלל העדרו. הוא שיחק תשעה משחקים עד כה בכל העונה, רובם אחרי חזרה מפציעה, ובכל זאת הוא היווה בהם גורם מפתח. גימל, הוא רוצה. לא כסף, לא מוניטין . הבנאדם אוהד יונייטד! תחשבו אתם, איך הייתם משחקים עבור קבוצתכם האהובה (כן, כן, החלומות), באיזו התלהבות וחשק. אז הרגרייבס, בנוסף לכל, הוא כדורגלן מחונן, ואני עוקב אחריו מאז הנוער של באיירן (ולפני שידעתי שאף הוא באוהדים) – הוא מצויין וממשיך להשתפר!.
מצד שני, לפי ה"קיקר" הגרמני, למרות שבבאיירן בנו על פנייה של מנצ'סטר יונייטד (הם חייבים את הכסף בשביל לקנות את לוקה טוני), זו מתמהמהת להגיע. אולי לפרגוסון יש רעיון חדש? אני מקווה שלא – אלא אם כן גאטוסו חופשי. את גאטוסו גם אני אוהב . לא רק בגלל שהוא קורא כדורגל באופן מדהים, אלא בגלל שהמשחק לא עלה לו לראש, הוא נשאר (מחוץ למגרש, כמובן) נורמלי ונחמד, וכשהוא חוזר הביתה לקלאבריה הענייה, הוא יוצא לחלק אוכל לנצרכים. וזה מחוץ לבית הספר לכדורגל לנוער המקובל אצל כוכבים. אבל אני גם שונא אותו, כמובן – שחקן שהלכלוך שלו כל כך נקי ויעיל שזה מעצבן. אלא אם כן הוא משחק עבור הקבוצה שלך!

רונאלדו חזר אתמול לדפוסי התנהגות ישנים, בהם הוא חייב להוכיח לכולם כמה הוא טוב, ולא היה יעיל. מצד שני, גם זה לא היה עוזר, בלי קישור. סקולס היה (יחד עם פלטשר, שעדיף היה אם לא היה נוגע בכדור) השחקן החלש על המגרש לדעתי, ועם איטיות פיסית ומחשבתית כזו גם יכולת מסירה גאונית לא שווה כלום מול מילאן שלמדו לקרוא מסירות של היריב עוד לפני ארוחת הבוקר בנוער.

ולמרות הכל, היה משחק טוב. הקצב של המחצית הראשונה היה פשוט מדהים, ביחוד בהשוואה למשחקי חצי גמר אחרים בליגת האלופות השנה, ולא אפרט. למרות שיצא לי לעקוב אחרי משחק או שניים עד כה, קצב המסירות בנגיעה אחת הקשה עלי לעקוב אחרי התפתחות ההתקפות ועמידת השחקנים – וזה סימן ליכולת פנטסטית, של שתי הקבוצות. ואני די מעודד אחרי ההופעה, בסך הכל. הגענו לחצי גמר בטורניר קשה ומעיק, עם כל מיני קבוצות מציקות, ולפחות לא הפסדנו לנערי בניטז כמו טוענים אחרים לכתר…

עם קצת מזל וסגל מעובה אולי תהיה הזדמנות נוספת, אבל טרבל לא מקבלים פעם בכמה שנים. זה אף פעם לא היה פשוט, אבל שילוב של זכייה בצ'מפיונס (עם עבודה טקטית ומזל) עם גביע אנגלי מעייף והליגה הטובה בעולם: אם זה לא היה כל כך קשה אולי היו עוד קבוצות מצליחות בכך. נהיינו מפונקים אם הטרבל הוא בכלל מטרה ריאלית!

ועוד הערת אגב – להגיד מילאן זקנים זה אופנתי ושיק ובכלל, אבל הגיל הממוצע של השחקנים מולנו אתמול היה 28.5. מבוגר, אבל קלאסי. בטח שלא זקן – וההשוואה לקבוצת הנוער שמציבה יונייטד תמיד דווקא מחמיאה לבגרות כלשהיא…

אז יאללה – פורצה מילאן מול הסקאוזרס ורק תעיפו כבר את ברלוסקוני החזיר!

רונן דורפן 3 במאי 2007

ועוד דבר… לאט לכם… אוהדי יונייטד.
יונייטד הנוכחית קבוצה טובה בסך הכל שנה אחת… אחרי שלוש שנים מאד לא טובות. כבר אליפות אירופה ביחד עם אליפות?
קבוצת הטרבל הייתה מבוססת על שחקנים שזכו בחמש אליפויות בשש שנים. כלומר קבוצה סופר טובה.
יש עוד כמה שחקנים שצריכים להתווסף. עוד כמה שחקנים שצריך לנקות מהקבוצה הזו. היא בהחלט לא מוצר מוגמר. אבל גם קבוצת הטרבל הייתה בנויה על הצעירים שלקחו דאבל ב-96.  והאליפות, אגב, קרובה אבל יש מוקש ענק. הפסד בדרבי מחזיר את צ'לסי לחלוטין לתמונה.

כאמור… האפשרות שנבנה קבוצה למשחקי נוקאאוט לאירופה, כפי שלון היה רוצה, ואולי נגנוב איזה גביע אירופי בשנה שאנחנו לא עושים כלום בליגה, למזלו לא רלוונטית.

כתבנו בגרמניה 3 במאי 2007

אה, ועוד דבר –

מי שמתחיל משפט במילים "מה שפרגי לא מבין", כדאי שתהיינה מאחוריו עשרים שנות אימון בליגה בכירה, או הפרעה נפשית, או גם וגם (ארסן וונגר הוא דוגמא).

אלכס פרגוסון מבין גם מבין, הוא יוגע למה הוא מסוגל, למה השחקנים מסוגלים, ויש לו גם איזה עוזר או שניים שמספרים לו בזמן צחצוח השיניים מה עושות הקבוצות האחרות באירופה.

אלכס (ובגלל זה הוא "סר") לקח קבוצה סימפטית של לוזרים והביא אותה לשמונה אליפויות (הלו? שומעים אותי? שמונה!) ולטרבל הגדול בהסטוריה (מבחינת מספר משחקים ורמת המפעלים, ותסלח לי אייאקס שהייתה קבוצה גדולה, אבל נאלצה לזכות "רק" בליגה ההולנדית).
מנצ'סטר, במונחים אירופיים, רק חוזרת לגדולתה עם השנים. המועדון התייצב בעשיריה המובילה באירופה, ואין איש שלא יזכיר אותה ברשימת "המועדונים הגדולים" (באירופה, בעולם, בכל הזמנים?) אחרי 25ה שנות בצורת. אז על מה יש להתרעם בדיוק? שלא הפכנו למילאן (ואני לא מתכוון למילאן השנה, דווקא) או לריאל?
אם הייתי רוצה שיונייטד תהיה ריאל או מילאן, הייתי אוהד שלהן, לא שלנו. אני דווקא גאה ביושר והאינטגריטי של הקבוצה, גם אם זה עולה במחיר של זכיות בליגת האלופות. מאד מאד לא הייתי רוצה שיונייטד תתכונן טקטית למשחק מול באיירן או תכוון לא לספוג בבית מול ליל. וגם אצל אטקינסון זה היה כך – כי למנצ'סטר יונייטד יש שם ושיטה, שאני שמח עליהם יותר מאשר על ניצחון טקטי מול איטלקים.

יש גאונים טקטיים (בלי להכנס לדיון "גאון או לא" שהחל רונן באחרונה) שמכינים את קבוצתם עד הסוף. הגדול שבהם, למרות שאינו מנוסה כמו ליפי או אנצ'לוטי, הוא אחד ז'וז'ה מוריניו. ורחמי על אוהדי צ'לסי, שמגיעה מוכנה לכל משחק, משחקת טקטית מצויין אך מדאיב ויזואלית, ובסוף עפה מול קבוצה נחותה ממנה, פשוט בגלל שמרוב טקטיקה היא לא הבקיעה גול.
טוב לי לראות מבטי הערכה נבושים של גרמנים כשאנחנו מדברים על יונייטד שלי, ולהם אין אפילו בדל של קבוצה ברמה דומה (ועדיין באיירן נחשבת למועדון אירופי גדול, ובצדק). אנחנו גדולים בגלל 7:1 מול רומא, 2:3 מול מילאן במשחק ליגת האלופות הטוב השנה, או 2:3 מול יובנטוס. תארים זה טוב, אבל גדולה זה משהו אחר.

לון 3 במאי 2007

רונן, שערי חוץ זה לא עניין תקנוני, זה עניין של כללים שצריך לדעת לשחק איתם. והם דווקא מעודדים הבקעה (אני זוכר שאתה חולק על העניין הזה, אבל זה המצב בעיניי).
אני חוזר על הנתונים הבסיסיים: פרגוסון הגיע לגמר אירופי אחד בארבע עשרה שנים. הוא לא יודע לנצח מפגשים כפולים.
ההדחות בשערי חוץ בשלבים המתקדמים היו רק פעמיים מול מונאקו ולברקוזן. שלוש פעמים הודחנו אחרי הפסד כפול. פעמיים הודחנו אחרי שלא הצלחנו לנצח (תיקו והפסד) ורק פעמיים ניצחנו את אחד משני המשחקים והפסדנו בהפרש שערים. (ושוב היוצאת דופן היא 99).

אני מסכים איתך לגבי עניין של קבוצות גדולות. העניין הוא שכדי לזכות בתארים לא חייבים להיות קבוצה גדולה. לא באירופה ולא בליגה.
(למשל, אלופת ספרד לשנה זו תהיה מאוד בינונית, פשוט מפני שכל אחת מהמתמודדות הן כאלה).

יש ידע מסויים שצריך כדי לנצח אליפות, ידע אחר כדי לנצח משחקי גביע של מפגש בודד, וידע נפרד לנצח משחקים כפולים באירופה.
לפרגוסון יש ידע נפלא בשני הראשונים. לצערי הרב, יש לו ידע מועט בשלישי.
אני ממש לא משתגע על בניטז, אבל מה לעשות, יש לו יכולת מוכחת. נכון, הוא לא משחק כדורגל גדול, אבל מילאן, האלופה של 2003 היתה בעיניי פשוט בושה. קבוצה שהבקיעה שער אחד בשלושת משחקי חצי הגמר והגמר והוסיפה עוד 0:0 ברבע הגמר.
אני מתאר מציאות, לא מה שאני רוצה.
יופי הוא דבר נהדר בכדורגל. מצד שני זה לא בלט. יש חשיבות גם לתוצאה. לדעתי, צריך לשלב בין השניים. אם פרגוסון היה מביא לתצוגות נפלאות באירופה הייתי מבין אותך, אבל לעומת הניצחונות על רומא ומילאן היו תצוגות נפל מזעזעות מול קופנהאגן, סלטיק ומילאן בחוץ.

ליגת האלופות החלה ב- 92 ולכן גם האליפות הראשונה של בארסה עם קרוייף ב -92 היתה "קלאסית". כך גם כל האלופות עד 97, מפני שעד אז רק אלופות השתתפו (או מחזיקת הגביע שהגנה על תוארה).

באשר לריאל, היא זכתה באליפות ספרד ב- 97 ו- 2001 ולכן, לשיטתך, היא היתה אלופת אירופה קלאסית ב- 98 ו-2002.
(ולא כזו ב- 2000, מפני שברסה היתה האלופה ב- 99).

רונן, לא יפה. אין לי רצון שנבנה קבוצה למשחקי נוקאאוט לאירופה. אני רוצה מאמן שיודע איך עושים את זה. הסגלים של מילאן וליברפול לא טובים יותר וכך גם הסגל של פורטו כשזכתה.
מצידי שיביא עוזר שינהל את המשחקים באירופה, במקום קיירוש, שזה היה אמור להיות תפקידו.

הערה ל"כתבנו בגרמניה": לצערי הרב, פרגוסון דווקא שינה את המערך הטקטי כשעלה לשחק רק עם חלוץ בודד. כמו בסיפור הידוע, הוא גם אכל את הדג המסריח וגם גורש מהעיר.

כתבנו בגרמניה 3 במאי 2007

ולון צודק בדבר אחד לפחות,

מצבים נייחים זה לא בושה, ואפשר להתאמן עליהם. יכולת מסוג זה יכולה להביא גם לקבוצה גאה מול יונייטד ניצחון במשחק חלש יחסית, בלי להתבייש.
נשק יום הדין של יונייטד במשחק הנייד "תנו את הכדור לרונאלדו הוא יעשה איתו משהו", לא תופס לעונשין. קדימה קירוש, לעבודה, תחשוב על משהו!

כתבנו בגרמניה 3 במאי 2007

צ"ל "קבוצה גאה כמו יונייטד" ןלא "מול יונייטד"!

עזי ד 3 במאי 2007

לגבי ריאל, לון ידידי כבר עדכן במדויק.
פרגי אולי פחות טוב באירופה, אבל עדיין מאמן גדול באמת ולבן אדם שתיכף מביא לכם אליפות תשיעית מגיע קצת כבוד. אפילו הלבנים נותנים לו כבוד (טוב, גם בגלל שהוא סקוטי).
אלון, לא ידעתי שגם אתה מורעל על הקבוצה של רונן, אכזבה קשה אני חייב לציין, אבל אני מניח שימי התיכון עם רונן לא השאירו לך הרבה ברירה. לגבי ברלוסקוני, עזוב רגע את הדיעות הפוליטיות שלו וזה שהוא ארכי קפיטליסט, הבן-אדם הוא נשיא שלא רק אוהב כדורגל אלא מתווכח שנים עם המאמן שלו כי הוא רוצה משחק יותר התקפי ויותר חלוצים והמאמן שמרן יותר. הרי בכל מקום אם כבר יש ויכוח הוא בדרך כלל הפוך. ב-20 שנה שהוא בסן סירו, מילאן היא הקבוצה המצליחה ביותר באירופה, למעשה בעולם. כשהקבוצה שלכם עושה את זה קודם כל בזכות פרגי, מילאן עושה את זה קודם כל בזכות הנשיא שלה. ובכלל עדיף אירופי אקסצנטרי ימני שחולה על כדורגל והקבוצה שלו מילדות וקונה אותה, מאיזה יהודי אמריקאי, לא פחות עשיר ולא פחות קפיטליסט, שקונה מוסד כדורגל גדול כמו מנצ'סטר יונייטד מבלי שאכפת לו מהמשחק.
רונן, לא היתה שמץ ביקורת בדבריך על קאנטונה. האוהד היה פשיסט, קילל בצורה גזענית, הכל נכון, אבל בכל זאת אם כל שחקן או מאמן או שופט שיקללו אותו כך יגיב כמו קאנטונה לא יישארו שחקנים על המגרש ואוהדים ביציע.

רונן דורפן 3 במאי 2007

עזי. בחייך… אתה חושב שבבלוג הזה תקרא ביקורת על קנטונה?

וכפי שאמר עליו ג'ורג' בסט: "הייתי מוותר על כל השמפניה ששתיתי בחיי בכדי לשחק איתו משחק אחד באולד טראפורד".

מה שמזכיר לי ששנה אחר כך הוא צילם פרסומת שהיא המבריקה ביותר שנעשתה:
"אני רוצה להתנצל על טעויות שעשיתי בשנה שעברה. במשחק נגד ניוקאסל החמצתי את הקורה
בשלושה סנטימטר… במשחק אחר נתפסתי בנבדל..
אני מתנצל ומבטיח לא לחזור על כך:

ויכסלפיש 3 במאי 2007

רק אני שמתי לב שגיגס נצמד לרונאלדו באגף במקום ללכת ימינה, ושפלטשר ואושיי הניעו את המשחק מימין במקומו? יש הסבר?

כתבנו בגרמניה 3 במאי 2007

עזי יקירי…
גם בלי תיכון משותף עם רונן (או ארגז חול, אם להודות על האמת המרה) היתה מנצ'סטר בשנות השבעים היונייטד שצריך לאהוד – אין כמו הלוזרים החיוביים בשביל לתפוס ילדים לכל החיים. יכול להיות שפשוט התחלתי מאוחר מדי, לורימר ושות' הם עבורי סיפורי הסטוריה מעל דפי 'פנדל' המצהיבים – מי יודע מה היה קורה אחרת…
תסכים אבל, שזה עדיף על פני להפוך לאוהד ליברפול של אותן שנים, שזכו באליפויות בלי הכרה ובלי יריבות. שנים של גארי בירטלסים, פרנק סטייפלטונים ואלן ברזילים חישלו אותי לחיים האמיתיים – מה רב האושר היום! (ותזכיר לי בביקור הבא לספר לך איך פרנק "המוח" סטייפלטון חתם לי באדום על אדום…)

בנוגע לקאנטונה – זה גם עניין של אהדה. אם אילו היו קללות סתם, מילא. אבל כלוחם בגזענות, יש לי סימפטיה למי שעובר על הכללים כדי לפגוע בחלאות האלה. ואני די מקווה שלא, כמסתבר מהנחתך, כל אוהדי הכדורגל גזענים… מה עוד שלרוב השחקנים אין את יכולת הבעיטה של המשורר הרגיש קאנטונה…

הנוגע לברלוסקוני: תפיסת העולם שלי לא מאפשרת לי לחשוב אחרת, מצטער. אהבת הכדורגל לא מסנוורת את עיני לספקות בנוגע לגורמים מאחורי השליטה במועדון. אני גם לא בטוח, שהלחץ של ברלוסקוני ליותר חלוצים הוא שהביא להצלחות של הרוסונרי, אולי אפילו להיפך: מאמנים שעמדו בפרץ היו טובים מספיק להשיג תארים… זה הכסף שלו, כמו של אברמוביץ' או גלייזר, שהביא כוכבים, מאמנים והצלחות.
וזה שהוא חולה כדורגל, אוקיי, נקודת סימפטיה על תנאי, אבל חלאות רבות חולות כדורגל (אפילו בקריסטל פאלאס), וברלוסקוני אכן גזען די חשוך ומשכשך עם קיצונים ימניים לא רק בג'אקוזי של מילאן אלא גם במי המדמנה של ה"ליגה נורד" וגרועים מהם (ויש!)
אני רוצה לחשוב, שאם אדם כזה היה לוקח את יונייטד שלי תחת חסותו, הייתי מפסיק לצדד בה, וכנראה מאבד עניין בכלל. ומלקולם גלאזר, שאין לי איתו מאום (וחבל, אולי הייתי מרוויח משהו מעבר לשכר הכלבים של עיתונאים), גם אין לי כלום נגדו. אני נגד שליטה של קפיטל במערכת, אבל זו ביקורת נגד המערכת, לא אישית, אפילו לא מול אברמוביץ'. כל עוד הכדורגל מתפקד כך, השליטה של גלייזר ביונייטד תמורת מעות היא לגיטימית (אם כי מעצבנת). השליטה של ברלוסקוני, הקופונים הפוליטיים שהוא גוזר ושאיפות הכח שלו מפחידות אותי יותר.

עזי ד 3 במאי 2007

כנראה שלא…קאנטונה איש מבריק, אבל כנראה שגם אם קאנטונה היה הורג את האוהד הוא לא היה מקבל ביקורת.
אל תשכחו מי האיש שהביא אותו לאנגליה וגילה אותו לעולם שמחוץ לצרפת, הווארד ווילקינסון.
העיסוק במשחק אתמול ובלידס מעלה את שאלת הטריוויה (בעל הבלוג מנוע מלענות)} מי השחקן היחיד ששיחק במילאן, לידס יונייטד ומנצ'סטר יונייטד?

לון 3 במאי 2007

רונן, אחלה ציטוט של בסט, לא הכרתי אותו.

לצערי אני גם לא מכיר את הפרסומת. היא נשמעת פנטסטית. יש קישור ?

עזי, כל איל הון ותקשורת שנכנס לפוליטיקה, הוא סכנה לדמוקרטיה. ברלוסקוני הוכיח את "כישוריו" הדמוקרטיים כשהיה ראש ממשלה. הוא באמת נשיא פנטסטי למילאו. כמה חבל שהוא מנצל אותה לצרכיו הפוליטיים.

רונן דורפן 3 במאי 2007

הפרסומת של קנטונה:
http://www.youtube.com/watch?v=X87HPvzUvMU
ועוד אחת (ותודה לכתבנו באשכנז):
http://www.youtube.com/watch?v=es9rlfXP8lM

לון 3 במאי 2007

רונן (ואלון) – תודה רבה. העלתם חיוכים רחבים על פני.

ומצאתי עוד אחד עם שיר נפלא שמודה לצרפת על קנטונה, על רקע מהלכיו הנפלאים של המלך:
http://www.youtube.com/watch?v=PcTD_6CKRwQ&mode=related&search=

עזי ד 3 במאי 2007

אני משוכנע, אלון, שהיית באמת אוהד את לידס עם היית כמה שנים מבוגר יותר. כדורגל יפהפה, גם תארים פה ושם, אבל בייחוד מקום שני שוב ושוב, הפסדים בגמרים ובחצאי גמרים והרבה קיפוח של הממסד והשופטים הן באנגליה והן באירופה.
אל תחשדו בי שאני אוהב את ברלוסקוני…ממש לא, ואני כנראה יותר אנטי-קפיטל מרוב האנשים. בוא נגיד שידידיי מהדה-מארקר מכנים אותי קומוניסט בחיבה, אבל זה לא העניין.
אין ספק, לון, שכל בעל איל הון שנכנס לפליטיקה הוא סכנה (גיידמק הוא כמובן דוגמא מצויינת) אבל ברלוסקוני היה בעל תחנות טלוויזיה ועיתונים לפני שקנה את מילאן ולא היה צריך אותה בשביל הפוליטיקה. הוא אוהד, הוא מקומי ועם כל הבעיתיות שלו הוא עדיף על אברמוביץ', גלייזר או ארקדי (שלושה יהודים ללא קשר לקבוצה שהם קנו, לפחות הכסף של שניים מהם מפוקפק ומאוס גם אם לא ייכנסו לפוליטיקה). הוא עדיף על שייחים מדובאי שסוחרים בילדים ועבדים או על ראש ממשלת תאילנד המושחת.
כמובן שכל עניין הבעלות הפרטית הוא מנוגד לכל היגיון ולרוח המשחק. הקבוצה היא של הקהילה והאוהדים ולכן השיטה הספרדית בה ה'סוסיוס' הם הריבון ולא איזה מיליארדר, היא הטובה ביותר. וזה לא גורם לריאל או ברצלונה להיות פחות טובות, שתיהן זכו ביותר אליפויות אירופה מכל הקבוצות האנגליות יחד, גם יותר מכל האיטלקיות יחד.

רונן דורפן 3 במאי 2007

אני מסכים עם עזי שברלוסקוני לפחות אוהד כדורגל. כתבתי על כך לגלובס היום – אמנם הוא היה בעד הרעיון הגרוע של הגדלת הייצוג באלופות – אבל החזון שלו היה שזה יהיה מפעל שברובו מפעל ליגה – שלפחות היה יוצר מפעל איכותי

לון 3 במאי 2007

עזי, רונן, יש כאן שאלה ערכית. עם כל אהבתי הגדולה לכדורגל, יש דברים חשובים יותר בעיניי. ערכים כמו הומניזם ודמוקרטיה, חשובים בעיניי יותר מאהדה יותר או פחות של תאב כוח כזה או אחר.
ברלוסקוני כרת ברית עם הליגה הצפונית הפשיסטית, חוקק חוקים כלכליים חמורים ומתחמק ממשפטי שחיתות שוב ושוב. אז הוא מאוד אוהב את מילאן. נהדר. אני אשמח אם יעשה זאת מהכלא.

לא הוגן להשוות את גלייזר לשני הרוסים שעשו את כספם בדרכים מפוקפקות. אני התקוממתי נגד הרכישה שלו, אבל האיש אוהד ספורט ולפחות בינתיים מתנהל באופן ראוי.
הלוואי ואפשר היה להפוך את כל מועדוני הספורט לארגוני אוהדים. משום מה אני נזכר בשיר "אימג'ן" של ג'ון לנון.
I'm a dreamer, but I'm not the only one.

כתבנו בגרמניה 4 במאי 2007

אם עוד מישהו קורא…

לון ניסח את נושא ברלוסקוני מצויין. שימשיך לאהוד ולנהל, אבל מהכלא. תמונה שמוצאת חן בעיני.
באופן כללי אנחנו הרי מסכימים. גאידמק הוא דוגמא דווקא לעירוב של פוליטיקה עם הספורט, לא רק כסף (הרי כסף הוא תנאי הכרחי לכל מי שמשתלט על מועדון). שליט תאילנד לבטח אף גרוע מברלוסקוני, על אף שקדאפי הפך עורו אני לא רוצה לתמוך במועדון שהוא חלק ממנו (ובאיטליה יש כמה כאלו), בין השייחים יש כאלו ויש אחרים, לא רוצה להכליל.
הנקודה היא שביניהם יש אויבים שלי. לא אויבים למלחמה, אלא אויבים של תפיסת העולם שלי, הכוללת חוק, דמוקרטיה, שוויון וחופש (כמו אצל כולנו, אני בטוח). ואלו שפועלים לחרב את הדמוקרטיה השוויון וכו', הם אויבים שלי ולא משנה אם הם אוהבים כדורגל. אני לא יכול לאסור עליהם לאהוב כדורגל, למרות שהייתי שמח. זה כולל סוחרי עבדים וילדים, רודנים, פושעים ומושחתים. וללא ספק עונה ברלוסקוני על חלק מהתנאים הנ"ל. נכון שהשליטה הכמעט מוחלטת שלו בתקשורת האיטלקית היא חמורה הרבה יותר, אבל גם בכדורגל היא בעייתית. הקשרים שלו בהתאחדות, השפעתו הפוליטית, התלות נוצרה בו ובכסף שמילאן מרוויחה לא רק עוזרים לכדורגל, ומי שחושב שסאגת הסקנדלים והשחיתות באיטליה הסתיימה עם העונשים השנה, שיקום. אני עזוז אם לא יתגלה כלום על מילאן.בכל מקרה אני מעדיף ראש-ממשלה או נשיא שמעביר את זמנו בניהול המדינה ולא בניהול תקשורת וכדורגל. גם אולמרט אוהד, לא?

מה שרציתי לומר הוא, שאת גלייזר אני לא אוהב, אבל הוא לא אוייב שלי, ולכן הוא "עובר".

ומה שקשור לשיטת ניהול – לדעתי הגרמנים מובילים. המועדונים יציבים (חוסר ההצלחה הוא רק באופן מוגבל פונקציה של הניהול) ומבוססים פיננסית. הסיבה היא שליטה של האוהדים במועדון באמצעות דמי חבר (מכאן השם מועדון!) ובחירות שנתיות. מצד שני, כדי למנוע תופעות ספרדיות של נשיאים שכדי להיבחר מכניסים את המועדון לחובות או קונים שחקנים בלי הכרה, קבוצת הכדורגל מבודדת מהמועדון. היא שייכת לו, השליטה של המועדון מתבטאת במינוי ההנהלה, אבל הניהול בפועל נעשה כחברה לכל דבר, העונה על סטנדרטים מקובלים בניהול וכלכלה.
זה אמנם חיסרון מול שפע הכסף בספרד עתירת החובות, או איטליה בה החובות של המועדונים (כולל מילאן) נמחקים בדרך פלא על-ידי השלטון (ברלוסקוני כבר אמרנו?), אבל לאוהדים יש שקט נפשי וכדורגל נטול דאגות. ואכן המועדונים והכדורגל בגרמניה משגשגים, ללא קשר לתארים אירופיים.

רועי (עכשיו במיסיסיפי) 4 במאי 2007

לון – אני לא כל כך מסכים איתך בנושאי המצבים הנייחים – אמנם בעיטות חופשיות א-לה בקהאם חסרות לנו (עם כל הכבוד לרצון הטוב של רונאלדו), אבל גולים מקרנות ומהרמות במצבים נייחים? הבקענו כאלה בצרורות השנה – וידיץ', רונאלדו ופרדיננד, ובל נא נשכח את ג'ון "מגע הזהב" אושיי (הפעם בלי ציניות…) השנה היו לנו ממש קרנות מאיימות.

לרונן, אני מסכים שהקבוצה היא קבוצה טובה רק במשך שנה אחת ומוגזם מאוד לבקש ממנה טרבל (את ההעדפה של חלק לגביע האלופות אני באמת לא מבין, בטח לא אחרי שלוש שנות בצורת קשות.

מה שאותי מדאיג הוא שההופעה בסן סירו היתה תמוהה ביותר, בטח לאחר מספר משחקים מדהימים לאחרונה. זה היה משחק חסר טעם ויכולת לחימה בסיסית. הנקודה שלך בנוגע ליכולת עלובה במשחקי חוץ השנה, מפחידה במיוחד לאור העובדה שאנחנו יוצאים לשני משחקי חוץ (לא באירופה, אבל במגרשים קשים לא פחות מבחינת המתח והלחץ) מול סיטי וצ'לסי. שם פיל נוויל לא משחק…

עזי ד 4 במאי 2007

אלון, לא דיברתי על שייחים בכלליות, אלא על המשפחה השליטה של דובאי שכמעט קנתה את ליוורפול ומעורבת בסחר בילדים ועבדים. לפי ההיגיון שלך אברמוהיץ' וגיידמק לא שונים מגלייזר, הם לא הורשעו בינתיים בכלום.
ובקשר לשיטה הגרמנית, היא אכן טובה מאוד, לפחות כמו הספרדית.

רונן דורפן 4 במאי 2007

משהו סמנטי .. שמתי לב שהבעלות על מועדון כדורגל אנגלי מביאה מין שיק סמנטי – גם בישראל.
לגלייזרים מן הסתם יש קרובי משפחה רחוקים עם מכולת בגבעתיים ולהם קוראים גלזר ולא גלייזר. אני שם לב גם שמבטאים במין חגיגיות את שמו של אברמוביץ' עם דגש על הר' ולא על הביץ' – כנהוג במקומותנו. אכן… הם פרצו לחברה האנגלית הגבוהה.

כתבנו בגרמניה 4 במאי 2007

לעזי, אכן.
אברמוביץ' בחזקת זכאי (ואני גם מחבב אותו בצורה מסויימת שממש לא קשורה לכדורגל, מיליארדר בנעלי התעמלות לא רואים בדרך כלל), גאידמק בעייתי כי הוא נמלט משלטון החוק וזו עבורי כבר עבירה על האתיקה שאני מאמין בה (כל עוד זה לא נוגע אלי).
בקשר ליואל ירדן האגדי, אהבתיו (לפחות בגלל השם, כמו גם את גורדון _כמעט סטיב – מקווין). האמת, לא הייתי מודע לכך ששיחק תקופה כה קצרה אצלנו. השם שלו עולה לי לראש עוד לפני הגרינהופים, ומיד אחרי מקארי, מקילרוי וקופל. מוזר.
ואם בשאלות מחוץ למסגרת הרשמית עסקינ, הרי שנתקלתי באחרונה (רמז) בשאלה טובה:

מי, חוץ מגרביץ' זכה בהפרש של 28 שנים בענף אולימפי, (בענפים שונים) ובכל זאת זכה רק בשתי מדליות זהב באותו ענף?

רונן דורפן 4 במאי 2007

אלון. השאלות שלך כל כך קלות…
רק בכדי להבהיר כמה השאלה קלה אוסיף שהאדם ייצג את ארצו בכדורגל

כתבנו בגרמניה 4 במאי 2007

הו מייסטר ואדון הבלוגים,

ככתוב – באחרונה – והרי ברור שגם אתה מסתובב באותו איזור. והידעת שעבור ארצו זכה במדליות האולימפיות הראשונות בכלל? כנראה שכן. ומה עם אחיו, שגם ייצג את ארצו באותו ענף, אם כי במקצה אחר? ומה עם שם המשפחה, האם יש קשר למאמן דגול מהדור שלאחריו?

עזי ד 4 במאי 2007

אלון, אלו ממש לא המדליות הראשונות של אותה מדינה. אפילו לא במקצוע הזה. והאח היה איתו באותו צוות בפעם הראשונה שזכה בזהב, במשחקים הראשונים שנערכו לאחר שמדינתם שלהם אירחה את המשחקים כשהיו נערים.

רונן דורפן 4 במאי 2007

עזי. חוששני שאינכם מתכוונים לאותו אדם…
שים לב למכשול. זכה באולימפיאדה בענפים שונים – אבל שתי מדליות הזהב שלו באותו ענף…
אכן תעלומה

legal alien 4 במאי 2007

אני מניח שאני לא מחדש לשלל המומחים פה, אבל הפרסומת המעולה למעלה היא טוויסט מבריק על ציטוט הסרדינים והשחפים המפורסם של משוררנו האהוב. הפרסומת החביבה עלי מכל היא זו שנפתחת ב – 1966 היתה שנה נהדרת לכדורגל האנגלי..
ובלי קשר – בהשראת חידון ה NBAואחרי שראיתי את המשחק בין יוטה ליוסטון אתמול: אנדריי קירילנקו (כשהוא בריא) הוא ג'נארו גטוסו של הכדורסל

עזי ד 4 במאי 2007

הבנתי את המכשול, אבל יש אם כך לאלון טעות קריטית בניסוח השאלה.
ולמי אני מתכוון?

רונן דורפן 4 במאי 2007

עזי… המממ…אלון לא טועה בניסוח השאלה. אולי תוסיף רמז… אתה אומר שני אחים שהיו בצוות שזכה בזהב באולימפיאדה הראשונה לאחר שארצם אירחה אותו – ואחד מהם חזר לזכות כעבור 28 שנה?

עזי ד 4 במאי 2007

רונן ואלון, ברור שאתם מתכוונים לאלפרד גוטמן. אולם מדלייה בארכיטקטורה (מקום ראשון אבל מדלייה מכסף בדיוק כדי להדגיש שלא מדובר בתחרות אולימפית ממש) לא נחשבת כזהב אולימפי. אם כי לשאלת טריוויה זה אחלה.
אני התכוונתי לטורה הולם השוודי, שזכה במדליות בשיט בין 1920 ל-1948 כולל פעמיים זהב ופעמיים ארד, בשלושה כלי שיט שונים. ב-20' אחיו אינגבה היה עימו בצוות. חוץ מגרביץ' הוא היחיג שזכה במדליות במקצועות 'פרופר' בהפרש 28 שנה.

דני דגן 5 במאי 2007

תבהירו גם להדיוטות בבקשה על מה אתם מדברים.

רונן דורפן 5 במאי 2007

אלון שאל את עזי שאלה שהתשובה שלה היא אלפרד האיוס – השחיין היהודי ההונגרי שזכה ב-100 וב-1200 חופשי (אין טעות במרחק) באולימפיאדה הראשונה באתונה, וכעבור 28 שנה זכה במדליית הכסף שמוענקת לזוכה בארכיטקטורה.
עזי מכנה אותו אלפרד גוטמן – ולמרות שהיה גם גוטמן בשמו הוא נקרא כמעט תמיד (וגם על המצבה שלו) האיוס.
האיוס גם היה אלוף הונגריה באתלטיקה, היה מתאגרף וייצג את הונגריה בכדורגל.

עזי ד 5 במאי 2007

חשבתי שכתבתי האיוס-גוטמן. הוספתי את הגוטמן בגלל הרמז של אלון לבלה גוטמן ובגלל העובדה שהיה יהודי כמובן.

תומר 7 במאי 2007

שלום רונן,זו פעם ראשונה שאני נתקל בבלוג שלך אבל בהחלט לא פעם ראשונה שאני קורא את אחד מכתביך המצוינים שאחד מהם אף פתח את עיני,אני מדבר על גאטוסו כמובן.גם אני הייתי במשחק של איטליה מול אוסטרליה ובעצם בכל משחקיה של איטליה במונדיאל,אחרי המשחק ההוא קראתי את הטור שלך על גאטוסו וכבר במשחק שאחרי זה על אוקראינה שמתי לב לחכמת המשחק המדהימה שלו,לקריאת המשחק,האפשרות שלו לדעת איפה הכדור נמצא וגם שליטתו בקצב המשחק.מוזר לראות שאחרי המשחק מול מנצ'סטר כולם שיבחו אותו על משחק הלחימה ודיבר על כך שהוא שחקן נשמה….דיבורים שכאלה פשוט עושים לו עוול,יש לו נשמה והוא נלחם אבל לפני הכל הוא גאון שמבין את המשחק הרבה יותר מכריסטיאנו רונאלדו או רונאלדיניו.

Comments closed