דון נלסון

נדמה לי שדון נלסון הוא האיש האחרון בNBA שעוד עבר אימון אצל רד אורבך. בימים שאינטילגנציה וקבוצתיות היו חלק ממשחק הכדורסל. ולא חלק מדו"ח סקאוטינג של פורוורד יוגוסלבי. הניצחון שלו על דאלאס הוא ניצחון מאוחר וכמעט טרגי של החוכמה על הטפשות.

הטפשות התרחשה לפני 12 שנים בערך. לדון נלסון הייתה קבוצה נהדרת – עם כריס מאלין וטים הארדווי ומיץ' ריצ'מונד. ויותא מאוחר הוא גילה את לטרל ספריוול והביא בעסקת דראפט את כריס וובר. לנלסון היו כוונות טובות ללמד את וובר כדורסל. אלא שכריס וובר פספס את העגלה הזו. הוא החליט שהנסיונות של נלסון להסביר לו כמה דברים ולתפור לו תפקיד מתאים בקבוצה הם חלק מקנוניה לבנה נגד שחורים ומשהו שפוגע באינדוודואליזם שלו.

התוצאה הייתה שוובר הכריח את הקבוצה להעביר אותו בטרייד תמורת טום גוגליוטה שהיה שחקן די נחשב באותם ימים. כשלטרל ספריוול ראה שבמקום החבר שלו הביאו שחקן לבן הוא הפסיק לשחק. בסופו של דבר גולדן סטייט פיטרה את דון נלסון. ספריוול ניסה לחנוק גם את המאמן הבא. מאז נהוג לומר שבNBA צריך מאמן שהוא COMMUNICATOR – כי הקשר עם השחקנים הוא דבר מאד חשוב.

נלסון הפך בשלב מסויים למין אזוטריה כזו. אחד שמחפש שחקנים באירופה, וחושב על כל מיני שיטות משחק מטורפות, אבל לא אחד שאפשר להביא לסביבתם של טלנטים אמריקאים. אז הוא השקיע את המאמצים שלו בכל מיני שחקנים כמו דירק נוביצקי וסטיב נאש שהגיעו מכל מיני תרבויות ספורט פחות מתקדמות מהכדורסל המודרני בארצות הברית.

*

האמת שאולי דווקא לדאלאס – שנתנה לנלסון את ההזדמנות לחזור ולעבוד בכדורסל – לא מגיע להיות קרבן ההפתעה הזו. מרק קובן, הבעלים שלהם, כבר לא כותב בבלוג שלו על הNBA – כי נמאס לו להסתבך עם הנהלת הליגה. אבל יש שם סיפור יפה שקובן מספר על קובן. פעם שאל אותו למה הוא מסביר לשחקן את התפקיד אותו הוא מייעד לו בעתיד. נלסון אמר לו "שהמעריך הגרוע ביותר של כשרון הוא השחקן עצמו".

באמת לא המתקשר הכי גדול. אדם לא נעים מן הסתם. אבל כאמור אחד האחרונים שרואה בNBA ענף ספורט מקצועני. ולא סדנה שאמורה לתת אפשרות ביטוי לנפשם הרגישה של שחקנים.

חידון מספר 21 (פלייאוף ה-NBA)
קרליטו טבז

15 Comments

נועם שיזף 4 במאי 2007

סתם מחשבה בעקבות הפלייאוף הזה (וגם השניים שלפניו): ברוב הענפים יש מין אמונה כזאת, שאי אפשר אמנם להשוות בין קבוצות בהווה לקבוצות עבר, אבל אם היית עורך משחק היפוטתי שכזה – אז קבוצות ונבחרות משנות השבעים או השמונים היו מובסות על ידי הקבוצות הגדולות של העידן הנוכחי, בגלל השיפור בכושר, בטקטיקה, באימונים, בתוספים הלא חוקיים וכו' (זו לפחות התחושה שלי לגבי שני הענפים שמעניינים אותי במיוחד – כדורגל ופוטבול). אבל מתקבל הרושם שקבוצות הNBA הנוכחיות משחקות לרוב כדורסל כל כך טיפש, שבעימות ראש בראש הן עם יריבות גדולות מהעבר, כל השינויים האלו לא היו עוזרים להן, והן היו מובסות.

legal alien 4 במאי 2007

אח, איזה התקף נוסטלגיה עם RUN TMC
לי דוקא יש סיפוק מכך שקיובן קיבל את הסטירה. הוא כבר יצא מכל החורים עם המאמצים העקשים שלו להראות כמה הוא אחד מהחברה. נכון שדאלאס היא זו שנתנה לנלי צ'אנס, אבל קיובן היה זה שזרק אותו לכל הרוחות. בכל אופן היה משחק גדול אתמול שחתם סדרה מלהיבה

גיל 4 במאי 2007

נלסון הוא אחד המאמנים היצירתיים אי פעם אבל הוא כמעט תמיד בא מעמדת האנדרדוג. הוא לוקח קבוצות שנחשבות חלשות יחסית ומשדרג אותן. הוא כמעט אף םעם לא אימן קבוצות פייבוריטיות שיש עליהן הרבה לחץ, וצריך לזכור שעם דאלאס שכללה את פינלי, נוביצקי ונאש הוא לא לקח אליפות.

רונן דורפן 4 במאי 2007

נועם – אני כמעט משוכנע שכדורסל זה אחד הענפים שזה בהחלט נכון. השיקגו בולס של 96 בכלל לא היו מתקשים בליגה הנוכחית. גם הפיסטונס של איזאה – שהיו מאד פיזיים. הסלטיקס של 86 אולי לא היו לוקחים אליפות אבל בהחלט מצליחים יפה.

ללא חוקי – אני מתלבט כל הזמן אם קובן מגניב או מעצבן… עוד לא החלטתי

לגיל – הטרגי הוא שאני חושב שהייתה לו קבוצת אליפות אחת – עם מאלין, הארדווי, וובר וספריוול.

נאש זה סיפור מעניין. נלסון בהחלט שדרג אותו – אבל כנראה לא הוציא ממנו את המשהו הנוסף שהתגלה בפניקס

עומר 4 במאי 2007

רונן, כמה פעמים קרה בפלייאוף שקבוצה במקום השמיני הדיחה את הראשונה? לי זכורים הניקס שהעיפו את מיאמי בעונה המקוצרת ודנבר עם מוטמבו השוכב על הרצפה שהדיחה (נדמה לי) את סיאטל.

רונן דורפן 4 במאי 2007

אלו שני המקרים הקודמים היחידים – וזה המקרה הראשון שזה קורה בסדרת הטוב משבע

גיל 4 במאי 2007

זה גם המקרה הראשון כנראה מאז עונת 81-82, שהMVP לא עובר סיבוב. אז זה היה מאלון עם יוסטון אבל הקבוצה שלו לא הייתה כל כך טובה. אני גם לא חושב שהיה מקרה באף ענף ספורט שקבוצה שניצחה 25 משחקים פחות בעונה הרגילה ניצחה.

קיובן חיוני מאוד לליגה. נכון שהוא קצת מעצבן אבל הוא אומר דברים שהרבה אנשים חושבים על הליגה ולא מעיזים לומר מהפחד ששטרן יקנוס אותם.

קשה מאוד להשוות אלופות עבר להיום. גם משחקים היפותטיים כאלו קשה לעשות כי החוקים השתנו מאוד. היום על כל נשיפה על שחקן שורקים לפאול. אם ישחקו לפי החוקים של שנות ה80 אין לי ספק שהלייקרס והסלטיקס היו קורעות את הליגה גם היום.

לון 4 במאי 2007

תודה ל"חוקי" שהזכיר לי את המושג RUN TMC – לא הצלחתי להיזכר לבד.

מה שמרתק בעיניי בסדרה הזו, זה העובדה שגולדן סטייט ניצחה את כל המשחקים מול דלאס השנה, בליגה הסדירה. מה שאומר שנלסון מצא את דרך סיסטמטית לנצח אותם. בדר"כ אומרים שהפלייאוף זה משהו אחר. אבל כשקבוצה מנצחת באופן ברור בליגה הסדירה, יש בכך משהו עקרוני.

רונן, כמה פעמים קרה שגם האלופה וגם בעלת המאזן הטוב בליגה, עפו שתיהן כבר בסיבוב הראשון ?

עזי ד 4 במאי 2007

הבעיה באן.בי.אי כפולה: הניסיון לשווק את קובי-כרמלו-לברון כמג'יק-לארי-מייקל היא פגיעה באינטילגנציה של האוהדים. והגדלת הליגה הורידה את הרמה. תורידו שבע קבוצות גרועות, או רבע מהשחקנים הפחות טובים בכל קבוצה וזה ייראה אחרת. פעם הייתי נהנה לראות כל משחק מהליגה הזאת, היום אני צופה רק בפלייאוף.
נועם, אני בטוח שאתה צודק לגבי פוטבול וכדורסל, אבל הכדורגל אני ממש לא חושב שקבוצות היום היו ממנצחות קבוצות של פעם. לפחות לא במשחק אחד. ברזיל 82' תעשה בית ספר לברזיל 06' שהגיעה לאותו שלב במונדיאל. הולנד 74' תדרוס את אלופת העולם הנוכחית.

legal alien 5 במאי 2007

הערה קטנה בענין ההשוואות – הגדלת הליגה והקשחת תקרת השכר גרמו גם הן לירידה ברמת הקבוצות הבכירות (אך להגדלת התחרות). בסדרות המיתולוגיות בין הלליקרס לסלטיקס היו על המגרש בין ששה לשמונה שחקנים שכל אחד מהם היה אולסטאר באותה עת, ולפחות ששה ששייכים לחמישים הגדולים בכל הזמנים מקומם בהיכל התהילה מובטח למדי. אין מצבבעידן הנוכחי שכל כך הרבה כשרון יתרכז במקום אחד, לא כל שכן לאורך מספיק זמן ליצירת שושלת.
בענין נלסון, אני מחבב אותו והייתי שמח אם יהיו מאמנים נוספים מסוגו בליגה, אבל אני לא בטוח שההגדרה יצירתי הולמת אותו, מהסיבה הפשוטה שהקבוצות שלו נוטות לשחק את אותו סוג כדורסל. זה משחק שמטיבו מבליט את יכולת האלתור והיצירתיות של האינדיבדואל, אבל זה לא בהכרח הופך את המאמן שמאחוריו לחדשן גדול.
ושלא תטעו – אני מחכה בכליון עינים לסדרה של הווריורס נגד הסאנס. אלף נקודות במחצית זה הערכה זהירה

גיא 5 במאי 2007

הכדורסל ב NBA הוא כדורסל טיפש, חסר אינטליגנצית משחק מינימלית ומושתת כולו על אידיבידואליות.
ראיתי את המשחק אתמול, זה יה בושה לראות את חוסר היכולת של דאלאס, הקבוצה הטובה בעונה הסדירה, לקרוא את מה שקורה על המגרש וחוסר היכולת של השחקנים והמאמן להגיב.
גם המנצחת לא גילתה איזו אינטליגנצית משחק גדולה. סתם יום מוצלח של השחקנים, ואולי איזה שינוי טקטי קטן.
לגבי קבוצות העבר – לאחרונה יצא לי לראות כמה משחקים של הסלטיקס אהוביי משנות ה- 80.
ובכן, לטעמי הכדורסל של הסלטיקס דאז היה פשוט הכדורסל האירופי של היום, רק ברמה קצת גבוהה יותר. זה מתבטא בקבוצתיות, ברמת האימון של המכלול, בהבנה הטקטית של המשחק והכי חשוב – ביסודות המשחק.
היום אין גבוהים שיודעים למסור, להקפיץ או לקלוע מרחוק (ואם יש, הם לא אמריקאים), הנמוכים של היום לא יודעים מה זה סגירה נכונה לריבאונד, ונדיר מאוד לראות היום מהלכים של יותר מ 3 שחקנים בהתקפה – מה שהיה נפוץ מאוד אצל הסלטיקס.
כאוהד כדורסל אני נהנה היום הרבה יותר לראות משחק של צסק"א או פאנאתינייקוס (רק שקצת יפסיקו לקצץ ידיים) מאשר לראות את קובי מפציץ עוד 50 נקודות על הגנות פתטיות או לראות את נאש, השחקן המהולל, שרמת הגיוון של המשחק שלו מתמצה בפיק-אנד רול, חדירה וקליעה מרחוק.

נועם שיזף 5 במאי 2007

עוזי, דווקא בכדורגל אני די בטוח בתיאוריה על התקדמות המשחק. הולנד אולי היתה קבוצה נהדרת בסבנטיז, אבל מה לגבי הכושר הגופני שלה ושל כוכביה, שהיו מעשנים בשירותים של חדר ההלבשה (סיגריות, פה זה לא הNBA)? בקצב משחק של היום, הולנד הגדולה היתה קורסת במחצית. שלא לדבר על כך שכשאני רואה מדי פעם את הגול הגדול של מרדונה מ86, אני נדהם כל פעם מהאדישות של והטכניקה העלובה של שחקני הגנת אנגליה

יאיר 5 במאי 2007

רונן לנלסון לא היתה אף פעם קבוצה לאליפות, מהסיבה הפשוטה שהוא לא בונה קבוצות לאליפות.
RUN TMC היתה קבוצה מוכשרת ששיחקה כדורסל מלהיב אבל היא לא היתה שווה יותר מסיבוב שני בפלייאוף (בדיוק כמו פיניקס בימים אלה). אתה צריך לזכור שיש חוק די ברור שאומר שאלא אם משחק אצלך אחד ג'ורדן אז כדי לזכות באליפות כדאי שיהיה לך סנטר דומיננטי(ולכן בעשור האחרון פרט לשנה אחת חלקו את האליפיות שאקיל ודאנקן) וזה לא היה לו בקבוצה של TMC (ליסטר) ולא בקבוצה עם ספריוול (גאטלינג וויקטור אלכנדר…) צריך לזכור שבאותה שנה היה בשיא הקריירה שלו הסנטר הכי טוב שאני ראיתי משחק. מול יוסטון של האקים גם (כשהגארד הוא משוגע כמו מקסוול) באמת שלא היה לו מה לחפש בפלייאוף.

בקשר לרמת הליגה, לדעתי מה שהרג אותה זה כמות הקבוצות ,כמו שכתב עזי, למרות שאולי אז השחקנים לא היו אתלטיים כמו היום כמות הכשרון בקבוצות של שנות ה80 היתה מדהימה היום לקבוצות יש 2 מקסימום 3 כוכבים אז כל החמישיה כמעט היתה של כוכבים; לייקרס (מג'יק, וורתי, קופר, קארים) בוסטון (בירד, מקייהל פאריש, די ג'י, איינג, וולטון) פילי (הדוקטור, מוזס, טוני, בארקלי) תוסיף לרשימה הזאת את דטריוט ונראה לי שכל קבוצה כזאת לוקחת כיום כל קבוצה פשוט כי יש בה הרבה יותר כשרון (למרות שהרבה פחות אתלטיות)

birdman 5 במאי 2007

ההצעה שלי לשיפור הרמה היא לקיים באנ. בי. איי. את שיטת הליגה האירופית – כל קבוצה פוגשת בבית ובחוץ את כל האחרות פעם אחת. ובסוף פיינל פור. ככה גם יהיה זמן לקיים אימונים בין המשחקים, שלא כמו עכשיו.
אם סטרן יודע עברית, וגולש באתר הזה, אז עכשיו הוא בדרך לחנוק אותי.

Gilad 6 במאי 2007

Golden Stae is 9-3 against Dallas in the last 12 games,it's not a huge surprise,they happen to have a good match up agains them plus Nelly knows Dallas' weak points better than anyone…Dalls peaked too soon in the regular season,Avery can learn from San Antonio and Detroit how to arrive to the playoff in peak form,it will be interesting to see how good(or bad) Golden State would look when they play a team that plays a more typical playoff slower pace type of basketball like Houston or Utah.I'm not sure that San Antonio is not in the caliber of the great champs of the 80's and 90's although any Bulls team with Jordan would have to get my vote,it is true that there are many garbate teams and garbage time games but this was true back in thoe days,there were always 2-3 teams that stood out,that had the smart players and the right coach,and it is still true today,we always look back with nostalgig affection at our childhood teams but if you are honest the pace was much slower and the athletic ability was not as high,i think that the 6th and 7th players on every team are better than they were 10-20 years ago

Comments closed