מחשבות ראשונות ולא מסודרות על האליפות

יש כמה דברים מיוחדים באליפות הזו שעושים אותה למיוחדת. ואני חושב שהיא אחת המרשימות של יונייטד.

למשל ראשית שגיגס וסקולס וסולשיאר ונוויל שיחקו בה תפקיד מרכזי. זה לא רק האהבה לדור המפואר ביותר של יונייטד. אם לא היו זוכים השנה או בשנה הבאה אז רונאלדו ורוני היו צריכים לזכות באליפות ראשונה עם קבוצה של שחקנים שלא יודעים איך זוכים בה. והמרחק ממצב כזה לעשור או יותר בלי אליפויות עלול להפוך לקצר.

שנית, העובדה שזו אליפות מוזרה קצת ללא מנהיג אמיתי במגרש. כוכב האליפות, רונאלדו, הוא מין אינדוודואליסט בודד. סקולס וגיגס משחקים בהמון נסיון, אבל ללא הנוכחות של קין או קנטונה. הייתה פה יותר אחריות קולקטיבית ובגרות. בגרות היא למשל ההשלמה של מרבית השחקנים לשחק תפקיד משני לרונאלדו. שהוא שחקן שמאד קשה לשחק איתו.

אבל האמת שהיא בעיקר מיוחדת בגלל עוצמת היריב. פרגוסון הפסיד אליפויות לארסן וונגר למשל. אבל וונגר לא הגן כל אליפויות ולא נתן את התחושה שאלכס פרגוסון שייך לעבר. שחקנים זרים הם שבשבת. כשמייקל אסיין ואחר כך באלאק ואחר כך מיקל אובי העדיפו את צ'לסי הם חשבו שהבינו לאן הרוח נושבת. ז'וזה מוריניו, עם שתי אליפויות רצופות, מגובה בכספו של רומן אברמוביץ, נראה יריב בלתי מנוצח. האמת, בדקה ה-75 היום כשצ'לסי עוד חיפשה ניצחון, הוא עדיין נראה לא מנוצח.

ובא מאמן בן 66 וניצח אותו. בניגוד לכוון בו נושבת הרוח. בכדורגל בכלל לא אופנתי.

קרליטו טבז
המקרה באיצטדיון טדי

15 Comments

עמרי דולב 6 במאי 2007

ראשית ברכות. אני ממש לא אוהד יונייטד, אבל זו אליפות מרגשת. כמה מחשבות בעקבות: 1. התרומה של ואן-דר-סאר, רכש גאוני וזול יחסית של פרגסון, עצומה. ניסיון והמון שקט. נכון, פובון הוא לא. גם שמייכל לא, אבל איתו לפחות אתה יודע מה תקבל. ככה קרה שליש הראשון של העונה, קצת לפני הפציעות, יונייטד הציגה את ההגנה הכי טובה באנגליה. בלי הפציעות הם היו יותר משמעותיים מול מילאן (ואגב: ההשפעה של אייקס המיתולוגית על הכדורגל האירופי משמעותית ממש. את ואן-דר-סאר הזכרתי. חשבתם למשל גם על אחד, סידורף? וזו רק ההתחלה..) 2. מייקל קאריק הוא מסוג השחקנים שיכולים עוד לגדול ולהתפתח ולהיות גורם ממשי בקבוצה בשנים הבאות. הוא כדורגל מאוד חכם. אז נכון שמול מילאן הוא היה פאתטי, אבל באנגליה יהיה לו מה למכור 3. ושוב: תחזרו למחזורי חג המולד המטורפים ותגלו ששם בעצם הסיפור נגמר. השעה בה גברים עומדים בקור ובשלג ונושכים את השפתיים. ממש כמו שפרגי אוהב 4. הערה על מורינו: הוא מאמן מצוין וטקטיקן מצוין, אבל הוא קצת הגזים עם המשחקים הפסיכולוגיים שלו שפגעו בעיקר בו מפני שדווקא אצלו בבית הפכה פתאום כל אמירה לרבת משמעות. רפא בניטז זיהה את זה, וירה ישר למטרה בערב לפני שסילק את צ'לסי מאירופה. "הוא מאמן טוב", אמר בניטז על מוריניו יום לפני המשחק הגדול ההוא, "אבל עסוק קצת במה שמחוץ למגרש. אני מתעסק רק בכדורגל"

המתחזק של דנג'ה גנג'ה 6 במאי 2007

היא באמת מיוחדת כי לקחנו אותה מה special one, ומהקבוצה הכל כך חזקה שהוא בנה. ואתה צודק מאוד בכך שעשינו את זה בלי מנהיג על המגרש. נוויל לא היה שם בחודשיים האחרונים, סקולז הוא גאון, אבל כמו שאמרו עליו "סרט הקפטן מכביד עליו", וגיגזי מנהיג רק בדוגמה אישית. המועמדים בעונות הבאות הם ריו, רוני או אפילו רונאלדו עצמו, ובכל זאת: מה לנו ניתוחים, ומחשבות? היום יום של אושר גדול !!! וביום רביעי נראה את הכחולים נותנים לנו guard of honor' בעליה למגרש. תענוג.

לון 6 במאי 2007

אני שמח לומר שאני מסכים לחלוטין.
מוריניו הגיע כמאמן הכי מצליח, הכי עכשווי והכי שייך לעתיד. טקטיקן על וגם מוטיווטור מעולה. שילוב בלתי מנוצח. בשנתיים הראשונות הוא קיים. אברמוביץ' המשיך לשפוך מיליונים ובתחילת השנה ציפיתי שצ'לסי, שהתחזקה בכוכבי על, תזכה שוב.
במקביל חשבתי שרונאלדו ורוני צעירים מידי להנהיג ושגיגס, סקולס ונוויל, מבוגרים מידי.

אחרי שהבעתי את דעתי על כישלונו המוחץ של פרגוסון באירופה, זה בדיוק הזמן להלל את יכולתו לזכות באליפויות. זו בעיקר התשוקה העזה שלו לנצח. שוב ושוב ושוב. לכן הוא מסוגל להחדיר בכל משחק את המוטיווציה הנדרשת בשחקנים. יש לו יכולת התמדה של רץ מרתון. עוד ק"מ ועוד ק"מ. עוד משחק חוץ בצ'רלטון ועוד משחק בית מול בולטון. כשההגנה פצועה כולה או רובה. כשהחלוץ המרכזי פצוע רוב הזמן. כשהשחקן ששאל, חוזר למרות הכל לשוודיה. כשצריך שוב ושוב לאלתר ולהחדיר בכולם שלא חשוב עם איזה הרכב, זו תמיד מנצ'סטר יונייטד הגדולה.

זה היה ניצחון הפייטריות שלו ושל רוח הקבוצה שגולמה על המגרש באמצעות הוותיקים. אני מסכים לגמרי שהרבה יותר קל לזכות כשיש ותיקים שיודעים איך מתנהלת קבוצה אלופה. על רקע המחסור במנהיג על המגרש, מגיע לו קרדיט נוסף.

אני זוכר היטב שזה לא היה אצלו תמיד. אני עוד זוכר שהתחרינו מול לידס ב- 1992 והוא אמר שהוא מעדיף שיהיו לו יותר נקודות מלידס ושלהם יהיו משחקים עודפים (שתיאורתית יכולים לתת יותר נקודות). פרגוסון והקבוצה לא עמדו בלחץ והפסידו את האליפות. גם אחרי שתי האליפויות הראשונות, הגיעה איבוד העשתונות מול ווסטהאם במשחק האחרון והמכריע ב- 95 ואח"כ ההפסד בגמר הגביע לאברטון. פרגוסון למד ובעיקר התחשל מנטלית.
עכשיו הוא ניצח פסיכולוגית את מוריניו – היריב המנטלי האולטימטיבי. האיש שעשה רושם שהוא עשוי מפלדה, עד לפני שבוע. הקאמבק בחוץ מול אברטון סימל זאת היטב במקביל לתיקו הביתי של צ'לסי מול בולטון. כך גם התגובה השקטה להדחה בחצי גמר ליגת האלופות מול התגובה הפתטית של מוריניו. כשצ'לסי הבקיעו את שער השיוויון הערב מול ארסנל, ראו שמוריניו לא מאמין. הוא לא קפץ נחוש כדרכו, אלא נשאר מאובן. הוא ידע שהשנה, מול "הזקן", אין לו סיכוי.

בעיניי, זה היופי האנושי. אנשים משתנים, לומדים, מתחזקים, זוכים והופכים להיות ווינרים.

רונן, אני בטוח שלא ממש תכעס – מי כתב את הדברים הבאים על ההפסד לסאות'אנד:
"שאין לו קונטקסט היסטורי. הפסד כזה לא מושווה לשום דבר אחר. הוא לא חלק מההיסטוריה. מעולם לא שמעתי שקבוצה זכתה
באליפות בשנה בה הפסידה לסאות‘אנד." ?
דווקא ברגעים כאלה אני נהנה להיזכר ברגעים כמו ההפסד לסאות'אנד. בדיוק כמו שאני נהנה מהספר "הכישלונות של מנצ'סטר יונייטד".
אני מוכן לקחת עוד כמה אליפויות ושיקניטו אותי על הפסדים לסאות'אנד.
ראו איזו שאלת טריוויה נחמדה: לאיזה מקום בליגה הגיעה מנצ'סטר יונייטד בעונה שבה הפסידה לסאות'אנד ?
אוקיי, ניתן לכם רמז – במה היא זכתה באותה עונה, מול מוריניו ? (רמז נוסף – תואר כפול… אתם לא מאמינים הא ? תבדקו בספרים. כן, כן)

עוד משהו נהדר – כמות השערים שהבקענו וכמות הנקודות פשוט פנטסטית. בעיקר כמות השערים – ע ש ר י ם יותר מצ'לסי !!

אנחנו כבר רק שתי אליפויות מליברפול. זה יגיע.

רועי (עכשיו במיסיסיפי) 6 במאי 2007

אושר.

עילאי.

זהו.

רונן דורפן 7 במאי 2007

לעמרי – זה נכון… אנחנו נוטים לנתח ולנתח משחקי כדורגל שיש בהחלט סיכוי שבערך בחצי מהם פשוט מנצחת הקבוצה עם השוער היותר טוב.
ללון – לא שזה כל כך משנה… אבל הוצאת דברים מהקשרם! התכוונתי לכך שכשמדברים על ארוע כמו הפסד לסאות'אנד אף פעם לא אומרים "אבל הקבוצה זכתה באליפות". מבחינה זו זוכרים הפסד כזה יותר מההפסד הכפול, למשל, לארסנל שייזכר בקונטקסט שבכל זאת זכינו באליפות מבלי שהם יתמודדו עליה.

אוהד יונייטד מאוסטרליה 7 במאי 2007

הרושם שלי שגם לצ'לסי קצת נמאס ממרדף האליפות, מוריניו העלה אתמול הרכב חלש ונראה שגם הוא מחכה ל FA CUP. ההתלהבות של השדר האנגלי שניסה ליצר דרמה אתמול היתה מוגזמת ולעיתים מגוכחת.
אם מוריניו כל כך היה רוצה לנצח את המשחק אתמול הוא לא היה משאיר את דרוגבה על הספסל.
נראה לי שמרוץ האליפות הזה סחט את המיץ לכולם,
מוריניו הבין שהסיפור אבוד והחליט שבמקום ליצר דרמה מזוייפת לקרוע את התחת נגד בולטון וארסנל רק כדי בסוף להתאכזב עדיף להתרכז בגמר הגביע.נראה שגם יונייטד וגם צ'לסי מעדיפים לנוח בשני המשחקיםהאחרונים:רונאלדו,
רוני,בראון קאריק, סקולס, גיגס- משחקים נונ סטופ כבר חודשיים)
קצת מחשבות על האליפות…
צ'לסי הוציאה את המיץ ליונייטד אבל זו העונה הראשונה שאני זוכר שיונייטד לא עברה "תקופת משבר" פשוט כי היא לא יכלה להרשות לעצמה.
ההבדל בין יונייטד לצ'לסי אינו קיים, כלומר לא ניתן להגיד שיונייטד היא קבוצה יותר טובה ולהיפך.
אליפות ראשונה בלי דיוויד בקהאם ורוי קין… יהיה המשך יותר מסודר

אלדד 7 במאי 2007

הנטיה כעת היא לטעון שהפציעות של צ'ך וטרי עלו לצ'לסי באליפות אבל אני מבקש לטעון שמוריניו הפסיד את האליפות בהתקפה ולא בהגנה.לא יתכן שמאמן עם כלים התקפיים נפלאים יעדיף ששחקני ההגנה יביאו לו אליפות שלישית ולא שחקני ההתקפה.פער עשרים השערים בין יונייטד לצ'לסי הוא פער עצום בהתחשב בשחקני ההתקפה של שתי הקבוצות.אם לפרגוסון היה את דרוגבה ואת שבצ'נקו הם היו חייבים,מבחינתו,לכבוש יחדיו לפחות 50 שערים בעונה.אם לפרגוסון היה את רובן הוא היה משתמש בו באופן קבוע.אם מוריניו היה משחק התקפה התקפה התקפה כמו פרגוסון צ'לסי היתה אלופה ובגמר ליגת האלופות.
זו גם אליפות שבה היו שותפים לא מעט שחקנים שבאו מהספסל,אפילו מקצה הספסל – שחקנים שלא היו יושבים כלל על הספסל של מוריניו או ונגר.
ואליפות תשיעית של גיגס.לא יאמן.

legal alien 7 במאי 2007

אליפות נגד הרוח – אהבתי את האבחנה הזוץ
אני חושב שהאליפות הזו, פרט לכך שהיא מתוקה במיוחד, היא בעלת חשיבות היסטורית, בדיוק מהסיבות שהצבעת עליהם. דור הולך ודור בא, והאליפות לעולם חוזרת (לאולד טרפורד. סליחה על החידודים, מאוחר בלילה עכשיו…).
סתם מחשבה, שאולי נתקלתי בה לראשונה כאן בבלוג: תחזרו אחורה לקיץ שלפני העונה, ונסו לחשוב את מי משחקני היונייטד היה מוריניו בוחר לקחת אליו לסגל על חשבון אחד משחקניו, לו היה יכול. את פרדיננד, אולי את נוויל כמחליף מנוסה. רונלדו ? זה מהבלאגן במונדיאל שלא מפסיק לכדרר?? רוני – אולי בתור מחליף. סקולס וגיגס – זקנים מדי…מישהו מהקישור – אין מצב בחיים. נראה לי שהשעשוע ההיפותטי הזה ממחיש היטב את גודל ההישג של סר אלכס פרגוסון.
ומה דעתכם – ביום רביעי עולה הרכב שני מול צ'לסי?? ומוריניו – מרכיב את האסים שלו או שומר את הקלפים לגביע ?

רונן דורפן 7 במאי 2007

לאוסטרלי – אני לחלוטין לא שותף לתחושתך. אני חושב שמוריניו הוא מאמן עם אינטגריטי עצום שלעולם לא מוותר על משחק. ובוודאי לא רצה להפסיד את האליפות אצל ארסנל.
לאלדד, המדהים לגבי גיגס שלא מדובר פה באיזו קריירה בה האליפות הראשונה הייתה של צעיר ששיחק כמה דקות והנוכחית של וותיק שתורם מנסיונו. גיגס היה קריטי לכל תואר ותואר שזכה בו.

גיא 7 במאי 2007

ורק לחשוב שמתישהוא פה מעל דפי הפורום טענתי שגיגס סקולס ונוויל גמרו את הסוס…

מסכים עם האבחנה לגבי השוער – רכישה גאונית. שוער יציב שלא יציל לך שערים אבודים, אבל גם לא יקבל שערים מיותרים.
לגבי גודל ההישג – יש נטיה לשכוח את מחצית העונה השניה של עונת 05/06. בשלב די מוקדם כבר היה ברור שצ'לסי אלופה, אבל באותה מחצית עונה פרגי כבר היה עסוק בהרצת הקבוצה לקראת העונה הנוכחית.
בסיום אותה תקופה מנצ'סטר סיימו את הליגה עם המאזן הטוב ביותר בסיבוב השני, מקום שני (מה שלא היה מובן מאליו בכלל) וראש שקט להתכונן לעונה הנוכחית בלי מוקדמות ליגת האלופות המעיקות.

רונן דורפן 7 במאי 2007

גיא – לגבי החצי השני של העונה הקודמת – פרגי תרגל על יבש שני דברים קריטיים.
ראשית, הוא הרגיל את הקבוצה לכדורגל בלי ואן ניסטלרוי שכבר סופסל.
שנית, נמניה וידיץ' הסתגל לליגה האנגלית והפך למנהיג ההגנה.
וכך יונייטד לא שילמה שכר לימוד על שני שינויים קריטיים בתחילת העונה הנוכחית.

רונן דורפן 7 במאי 2007

לחוקי – אני לא יודע מה יהיו הרכבי יום רביעי, אבל אני אופתע אם יהיה משחק אינטנסיבי מדי.

בהחלט לא מרושע 8 במאי 2007

Fergusson on Ronaldo and Best – the supreme judge about our discussion-arguement.

"But Ronaldo was never going to disappear from the game. It is a quality that the greatest players – Pele, Eusebio, Cruyff – have all had. You see some of the tackles on George Best – that one by Chopper Harris that almost cut in him in half – he rode them and rolled the ball in the net. It is a great example of a great player. And Ronaldo is like that."

רונן דורפן 10 במאי 2007

לבכלל לא מרושע:
ואוסיף: העובדה שלא ברח מאנגליה מראה שיש לו סיכוי להפוך לאחד מהגדולים. כי יש לו את האומץ הנחוץ.
הייתי לפני שבועיים במשימה עיתונאית מהנה מאד – ביקור באותו אי בו הילד גדל – מאדיירה בפורטוגל. בניגוד לרחובות הקשוחים של בלפסט בהם גדל בסט מדובר בפסטורליה פוסט-קולוניאלית מוקפת ים ועצי בננות (למרות שילדותו של הכוכב לעתיד הייתה במצוקה כלכלית). ולמרות אלו, בלם אנגלי מכסח אותו על מגרש קפוא של פברואר, ובהתקפה הבאה הוא מבקש את הכדור. הדברים הללו עושים ממנו, ומבסט כוכב. לאו דווקא סוג הכשרון הספציפי שלהם – בהם יש בינהם דמיון אבל גם הרבה שוני

שחר 10 במאי 2007

הכדורגל של היונייטד השנה הייה פשוט מלהיב,וזה באמת המשך לחצי השנה שעברה,כאשר תמיד הייה שחקן מוביל שמשך את הקבוצה קדימה,ההשתלבות של לארסן,אברה פארק,ווידיץ לצד המחויבות העצומה של פלצ'ר ואושה אשר ספק אם היו יושבים על הספסל של צלסי תרמו לאליפות מדהימה כנגד כל הסיכויים,ואני בטוח שפרגיסון יחזק את הקישור האחורי אשר גרם לחולשה יחסית כנגד הקבוצות הגדולות האחרות.

Comments closed