קלייסטרס

שאלתי את ידידתי א., שמגדירה את עצמה כפמיניסטית וקרייריסטית (וגם פריקית של יונייטד), מה היא חושבת על קים קלייסטרס. שחקנית טניס מהרמה העולמית הגבוהה ביותר שפורשת בכדי להיות עקרת בית. כל השיחה היא כמובן ברמה תיאורטית, בהנחה והנימוקים שמנתה קלייסטרס לפרישה הם באמת אלו. קלייסטרס גם ציינה גם שהיא רוצה לתמוך בקריירה של בעלה, בריאן לינץ', שהוא שחקן כדורסל אמריקאי בליגה הבלגית. ויש לשער שמרוויח בשנה פחות משמרוויחה קלייסטרס בטורניר גרנד סלאם אחד.

א. כמובן מכבדת את רצונותיה של קלייסטרס אבל הודתה שהיא חשה אי נוחות מכך שאישה כל כך מצליחה זונחת את הקריירה בשביל אידיאל נשי שבאמת נראה שייך למאות קודמות. היא גם שואלת עצמה אם לא הייתה יכולה לדחות את עניין הילדים בכמה שנים. בגיל 23 קלייסטרס צעירה מאד יחסית לאמהות במערב.

אז שאלתי את א. איך הייתה מרגישה אם הייתה נוטשת את הטניס, למשל, כדי להיות זמרת גרועה? ושוב קיבלתי תשובה גלוית לב. א. חושבת שהיא הייתה מרגישה יותר סימפטיה כלפיה – גם אם כשרונותיה בתחום אחרים בודאי נחותים מאשר בטניס. איכשהו משהו הטריד אותה בהעדפות החיים השמרניות של קלייסטרס. גם אם רצונו של אדם הוא כבודו.

*

מקרה קלייסטרס הוא מוזר. אבל לטעמי מרענן. לא מעט נשים בעולם לא מיצו את עצמן כי במסגרת קבלת ההחלטות בתא המשפחתי הוחלט שעדיף שיישארו בבית. החלטה שהושפעה מעולם שהוא אולי לא הגון ומשלם בממוצע על עבודת גברים יותר כסף מאשר על עבודת נשים. קלייסטרס כמובן לא תלויה בשום שיקול כלכלי. היא פשוט רוצה לגדל את הילדים והכלבים שלה בעצמה. והיא רוצה לסייע לבן זוגה למצות את עצמו. גם אם הקריירה שלו לא שקולה לשלה מבחינה כלכלית או ספורטיווית. נראה שקלייסטרס, אולי בגלל שהיא יכולה להרשות לעצמה, פשוט לא שופטת דברים חומרית. ההעדפות שלה בחיים הן פשוט רחוקות מאד משל הרבה פמיניסטיות. אבל היא לא עבד לכשרונותיה. ולדעתי רצונה להיות עקרת בית טובה לגיטימי לא פחות מרצונה של וונוס וויליאמס להיות מעצבת פנים.

אבל עניין המשפחה מעלה נקודה לגבי נשים בספורט שבה באופן אובייקטיווי קיים הבדל בין נשים לגברים. גבר יכול להמשיך בקריירה שלו בזמן הקמת משפחה. אישה לא תוכל לשחק ספורט מקצועני תחרותית ברמות הגבוהות בתקופת ההריון ותקופה משמעותית אחר כך. קלייסטרס לא נותנת לעניין הזה להכתיב לה את החיים. וזה יפה, כי פמיניזם אמיתי לא חייב להיות נסיון להידמות לעולם הגברי. וקלייסטרס לא חייבת לשפוט את עצמה על פי השאלות "כמה כסף הייתה יכולה להרוויח?" או "כמה תארי גרנד סלאם נוספים הייתה יכולה לקחת?". מותר לה גם להחליט שהיא רוצה להיות אמא טובה יותר או אפילו טבחית טובה יותר במשק הבית.

המקרה באיצטדיון טדי
בוסמן הבא? (הופיע בגלובס)

28 Comments

birdman 8 במאי 2007

כל הכבוד לקלייסטרס, אני מסיר בפניה את כובעוני. סופסוף מישהו שקשוב לליבו, שעושה מה שהוא באמת רוצה.
דניס רודמן אמר פעם משהו בסגנון: "אנשים מרוויחים 70 מיליון דולר בעשר שנים, ומתלוננים שזה לא מספיק, ואומרים לי שאני לא שפוי…"

לון 8 במאי 2007

ראשית כדאי לזכור שמשלב מסויים הפציעות החלו לנהל את הקריירה שלה. במובן הזה היא מזכירה את מה שכתבת על מייקל אואן.
אין לה את הידע לשמור על עצמה. (ולצערי גם לא היתה לה יכולת מנטלית מספקת לרמות הגבוהות באמת).

כמובן שרצונה – כבודה. העניין הוא שמבחינה פמיניסטית חשוב לזכור שהיא מאוד יוצאת מהכלל. לרוב המכריע של הנשים בעולם אין אפשרות כלכלית לעשות את מה שהיא עושה.
ישיבה בבית עבור רוב הנשים, פרושה אובדן העצמאות הכלכלית ואיתה אובדן ניכר של כחן.
בימינו, בהם בערך כל זוג שני מתגרש, זה מסוכן מאוד להיות תלויה בפרנסת בן הזוג. גם כשבתי משפט קובעים דמי מזונות, לרוב המצב הכלכלי של הנשים יורד באופן ניכר.
אחרי שנים שבהן לא עבדו, יכולת בחירת הפרנסה שלהן מאוד מצומצמת וברמות שכר נמוכות.

עניין נוסף – אישה שבוחרת להתמקד בגידול הילדים ובניהול הבית, הופכת להיות אישה לא מתעניינת ולא מעניינת. היא פוגעת ביכולת האינטלקטואלית שלה. זו כמובן זכותה, אבל זה מחליש אותה ביחסיה עם בן זוגה ועם העולם בכלל.

רונן, מאוד מהנה אותי הכתיבה המגוונת שלך: קבוצתנו האהובה, כדורגל אירופי, קריקט,
"כדורגל" ישראלי, טניס נשים. יישר כח :)

רונן דורפן 8 במאי 2007

ללון, ראשית תודה, ואוסיף כי התגובות המושקעות תורמות לבלוג הזה לא פחות מאשר הכותב.
זה נכון שקלייסטרס חיה בעולם אידיאלי – בגלל הכספים שהרוויחה – והחלטותיה לא רלוונטיות למרבית הנשים. אבל דבר אחד אולי הצעד של קלייסטרס כן משיג – היא מראה כבוד כלפי הרבה נשים שאולי נמצאות בבית עם פחות אפשרויות בחירה.

THE 3RD 8 במאי 2007

לדעתי הפציעות הן גורם משמעותי לא פחות מאשר העניינים המשפחתיים. התקשורת בד"כ מתייחסת רק לעניין הזמן בפציעה אבל מבחינה אישית הן גורמות כאב רב (פיזי) ומגבילות את הנפצע לזמן רב (בכל הפעילויות לא רק הספורטיוויות).
כשחקנית שעברה פציעה קשה אני בטוח שהיא מפחדת להיפצע שוב ולעשות לעצמה נזק לכל החיים שאחריו היא כבר לא תוכל לבשל או לגדל כלבים כמו שהיא רוצה.

גיל 8 במאי 2007

כמה נקודות:

עצם זה שהיא מיליונרית מלמד לדעתי על בחירה חופשית שלה. אין לה שום אילוצים כלכליים ונראה שההחלטה הזו נעשתה בדיעה צלולה (מה עוד שזו לא החלטה ספונטנית שלה).

אני חושב שחלק גדול מההחלטה שלה (ושל אחרים) קשור לעובדה שהיא כל החיים שלה הייתה תחת אור הזרקורים. בחירת קריירה חלופית כמו זמרת, מעצבת אופנה וכו' ישאיר אותה חשופה, וכל מה שהיא רוצה זה שקט מוחלט.

למרות שזה לא הכי פוליטקלי קורקט, לנשים בממוצע יש אינסטינק אימהי חזק יותר מאשר אינסטינקט אבהי לגברים. משפחה וילדים חשובים יותר לנשים בשלב מוקדם יותר של החיים. גם הבדלים בתחרותיות בין גברים ונשים יכולים לבוא לידי ביטוי פה. קלייסרט מרגישה שהיא הגיעה לטופ ואין לה את הדרייב שיש לאחרים (וגם אחרות) להישאר שם. טניס מקצועני זה אחד המקצועות הכי בודדים בעולם. אני מניח שגלעד יוכל להרחיב בנושא אבל לדעתי כל הנסיעות והבדידות מקשים יותר על נשים מאשר על גברים בסבב.

ללון, אני לא רואה סיבה ממשית למה ישיבה בבית תפגע ביכולת האינטלקטואלית שלה. יש היום הרבה דרכים להעשיר את העולם האינטלקטואלי שלך, גם מהבית (מה שכמובן לא אומר שהיא לא יכולה ללכת ללמוד באוניברסיטה למשל).

ועדיין, יתכן מאוד שעוד שנה או שנתיים היא תתחרט ותנסה לחזור לטניס.

יוני 8 במאי 2007

החלוקה הבסיסית היא בין ספורט אישי ובין קבוצתי. אני לא מחדש שטניסאית לא יכולה לשחק בהילוך שני (בד"כ), במיוחד בשיטות נוק אאוט. לא חושבים לגוון את השיטה הזו? אולי בתים וחצאי גמר?
בנוסף, טניסאי לא יכול לקיים חיי משפחה בניגוד לכדורגלן הנמצא רוב הימים בבית. הגדולים באמת משחקים 20 משחקים בשנה מחוץ למדינתם. לקפוץ ממדריד לבילבאו ולחזור באותו לילה או למחרת בבוקר זה לא מה שיפריע לילדים כמו סבב צ'לנג'ר של חודש במזרח הרחוק (לא כולם במאיייה הראשונה אבל כולם רוצים להתפרנס מטניס). לדעתי הטיולים מייחדים טניסאים יותר משאר הספורטאים

לון 8 במאי 2007

גיל, תיאורטית אפשר היום להיות אינטלקטואל במשרה מלאה מהבית. בפועל, כשיש שניים או שלושה ילדים בבית והאישה אינה עובדת, זה מה שקורה.

עופר 8 במאי 2007

אני חייב גם להחמיא לרונן על הבלוג שלו, ולהגיד שאני מאד נהנה מהרוחב של הנושאים.
אני חושב שהדבר שהכי מציק לאוהד הספורט הנייטרלי במקרה של קלייסטרס (אולי פחות במקרה שלה כי אוהד הספורט הממוצע הוא גבר ולא אשה, אבל בכל מקרה) היא העובדה שיש לה את זה. זו התחושה החזקה הזו שאתה מרגיש כשאתה רואה מישהו על המגרש, משחק בצורה כל כך טובה, מנצח או מפסיד, משתמש בכישרון העצום שלו, ולוותר על הכל נראה כל כך לא הגיוני. אם נשווה אותה לאדון בקהאם, שחקן מצויין, הדבר שכל כך מכעיס אותי למשל בעובדה שהוא עובר לארה"ב זה שאני מרגיש שהוא כאילו ויתר על הכדורגל. יש לו את זה, אבל במקום להוכיח שיש לו את זה, הוא הולך אחרי הכסף הגדול יותר, אחרי משהו שלא קשור. אני חושב שקשה לאדם מבחוץ להבין איך אפשר לוותר על ההשתתפות בספורט במיוחד שאתה כל כך טוב.
בנימה אישית אבל, כיף לראות ספורטאים שמחליטים החלטות באופן אישי שכזה, גם אם זה נראה מוזר. מזכיר לי מעט את השוער של נבחרת ארגנטינה שפרש מכדורגל כי רצה לעסוק בדת, אני חושב ששמו היה קרלוס רואה.

תומר 8 במאי 2007

כאוהדים לפעמים אנחנו מתעלמים או שוכחים את ההשקעה הגדולה ההקרבות האישיות שספורטאים נאלצים להקריב.
נכון,קל להגיד שבמקומה של קים היינו נאבקים עד טיפת דמנו האחרונה על כל גראנד סלאם,מרוויחים עוד כמה מליוני דולרים ואז בגיל 30(שאנו צעירים ועשירים מאוד מאוד מאוד)פורשים לחיים הקלים והמפנקים של אגדת ספורט לשעבר.
אז דמיינו לעצמכם את הסצנה הבאה,אתם מתעוררים לבד בחדר מלון מפואר אך מנוכר,המיטה ענקית אך אתם לבד,אתם לא ממש זוכרים האיזו עיר אתם נמצאים,אתם סובלים מכאבי תופת אחרי עוד פציעה שגרתית באימון קשה ומשעמם ובמשך היום מחכים לכם טיפולי פיזיותרפיה,עוד אימון ואיזו מסיבת עיתונאים שבה אתם צריכים להתעלם מהכאב ולחייך חיוך מזויף למצלמות ולחזור על אותן מנטרות לאותן לשאלות צפויות של כתבים שונים.
לי נראה נראה שהייתי קצת מתגעגע,לבית,לחופש…….
יכול להיות שלייסטרס תשתעמם לה שנתיים בבית ותחזור בה מפרישתה,יכול להיות להיות שהיא תזדקן עם הכדורסלן שכולם יזכרו בבלגיה בתור הבעל של…
בכל מקרה קים קלייסטרס בחרה בחופש שלה,אני יכול להבין את זה אבל בקשה אחת יש לי אלייך קים קלייסטרס יקרה,כנסי לגוגל ותקלידי את השם דורון שפר ותפיקי לקחים

גיל 8 במאי 2007

מצד שני, כשיש לך קצת כסף למטפלות העומס לא חייב להיות כזה גדול.

birdman 9 במאי 2007

דבר נוסף שאני מעריך אצל קליסטרס, שהיא הודיעה על פרישה מיידית, להבדיל מאחרים שמאיימים על פרישה אחרי טורניר מסוים, וכמובן שהמצלמות מלוות אותם כל משחק, וכשההדחה המיוחלת מגיעה הגיבור מזיל דמעה ומודה לקהל הנפלא, ולכולנו בבית נצבט הלב.

birdman 9 במאי 2007

עופר, סיפור מעניין עם קרלוס רוהה. הוא פרש מכדורגל בשנת 99' כי לפי האמונה שלו סוף העולם היה אמור להגיע בשנת 2000, ונהיה כומר בכנסיה.
שנת 2000 חלפה לה, העולם לא הושמד, והבחור הלך למבחני קבלה בארסנל.
ארסן וונגר אמר לו: "שמע קרלוס, אנחנו צריכים לראות באיזה כושר אתה נמצא, אבל אם לא תתקבל, זה לא סוף העולם…"

לון 9 במאי 2007

נקודה מאוד חשובה בעיניי ביחס לספורטאים (ועוד יותר מכך ביחס לאנשים קרובים): אלה החיים שלהם. כשאנחנו דנים בקים קלייסטרס ואם זה חבל שהיא פורשת או לא, אלה הציפיות שלנו כלפי החיים ש ל ה !! הרצונות שלנו כלפי מה שהיא צריכה לעשות בחיים ש ל ה !!
אף אחד לא אמור לחיות את חייו לפי ציפיות של אנשים אחרים. כן, מאוד הייתי שמח שבחרה נחמדה ומוכשרת כמו קלייסטרס תישאר בסבב עוד כמה שנים. אבל כמו שתומר תיאר, בחלק גדול מהזמן יש דברים לא נעימים, לפעמים כואבים ומתישים.
כמו עופר, גם אני מאוכזב מהעזיבה של בקהאם לארה"ב. אבל הוא צריך להיות דייוויד בקהאם 24 שעות ביממה 365 יום בשנה – לא אני. יכול להיות שמבחינתו, אחרי ששיחק בשתיים מהקבוצות הכי מפוארות בעולם, האתגר הבא הוא משהו מחוץ לזירה המסורתית. ואולי בכלל יש לו שאיפות בתחום המשחק בקולנוע…. אני לא יודע. אלה החיים שלו והוא צריך לעשות מה שטוב לו. צריך לזכור שלא מדובר כאן בדמויות בסרט או ספר. מדובר באנשים כמונו שיש להם רצונות ושאיפות משלהם כלפי החיים שלהם. ועוד משהו – הרוב המכריע של מה שנמצא בראשם אינו ידוע לנו.
לסיכום, כלל מועיל לחיים בכלל ולספורט בפרט: ציפיות נועדו לכריות.
(כן, אני יודע שקשה ליישם – יש לי ציפיות קבועות שיונייטד ינצחו…).

תומר 9 במאי 2007

לון,אני לא חושב שאפשר להשוות את מקרה בקהאם לקלייסטרס ולא רק בגלל שזה כדורגל שהוא קדוש יותר מטניס כמובן:)
ממש לא מעניין אותי מה דייויד בקהאם יעשה בחייו האישיים והוא אכן צריך לעשות מה שטוב לו,אבל מקרה בקהאם משקף משהו שאני לפחות(אני מאמין שגם אתה)מאוכזב ממנו,אני לא יכול לומר זאת מבלי שזה ישמע קלישאה אבל בכל זאת,אובדן הנשמה…..
כולנו בטח אמרנו לעצמנו שבמקומו היינו נשארים באירופה עם משכורת שהיא גם ככה מהגבוהות בעולם רק כדי להיות אלילם של אוהדי טוטנהאם או ניוקאסל כי זה שווה את זה,וסירובו של בקהאם לעשות כך הרס לי את התמימות הזו שאהבה לספורט היא דבר אבסולוטי ואם אתה בוחר להיות ספורטאי אז ספורטאי לפני הכל ולא ספורטאידוגמןכוכב קולנוע.
וקלייסטרס,היא בוחרת להיות אמא,מה יותר תמים וטהור מזה?

שחר 9 במאי 2007

מה אתם רוצים מבקהם!
הוא ספורטאי גדול,המשיך להתאמן ברצינות למרות שהמאמן שלו אמר שלא ישחק אצלו,ולקראת סוף העונה נאלץ להחזיר אותו להרכב תוך כדי גילוי כושר מצויין במשחקים האחרונים,הוא השיג את כל התארים האפשריים בארופה,והוא נמצא בסוף הקריירה שלו ולכן הוא מחפש אתגר חדש
שחר

רונן דורפן 9 במאי 2007

תומר, שחר.. איך הגענו לבקהאם (כוסיות בלונדיניות?…)

בכל אופן – דעתי על בקהאם:
שחקן מצויין? בודאי. רונאלדו שירש את מקומו כמובן טוב ממנו אבל זו לא בושה גדולה.
ספורטאי? למופת. 120% מאמץ. למעשה לא היה מגיע למעמדו בסיטואציה אחרת?
מעמדו בעיני כאוהד יונייטד? קצת מפוספס. עזיבתו את הקבוצה אולי לא הייתה ברצונו אבל תוצאה של העדפות הקריירה שלו. שלא התאימו לפרגוסון.
בסוף חשבון בני דורו סקולס וגיגס הם שחקני יונייטד גדולים יותר. גם אם לא שחקנים גדולים יותר בהכרח

גיל 9 במאי 2007

ההשוואה הנכונה היא אולי לביורן בורג. הוא גם פרש בשיא, בגיל 26, במקרה שלו אולי רווייה מניצחונות, למרות שאם היה נשאר עוד כמה שנים היה יכול לקבוע שיא הרבה יותר גדול מסאמפרס בזכייה בגראנד סלאמים.

מה שכן, לקלייסרט יש לפחות תוכניות לאחרי הפרישה ולא סביר שהיא תידרדר לסמים כמו בורג. צריך לדעת לתכנן את הפרישה שלך כמו שצריך כדי לא להיכנס להלם.

לון 9 במאי 2007

תומר, אני חוזר ואומר שאסור להיות מאוכזבים מהחלטות של אנשים חיים. הוא צריך לחיות את חייו ולא אתה ואני.
בקהאם חזר כמה פעמים ואמר שיש רק קבוצה אחת באנגליה שהיה משחק בה וזו מנצ'סטר יונייטד. זו הקבוצה שאותה אהד והגשים את חלומו לשחק בה. עכשיו, אם אני "בנעליו" אני לא רוצה לשחק בקבוצה אחרת באנגליה. כדי להמחיש אני אדגים:

"הילד שבי ממשיך לאהוד את היונייטד. תמיד אהדתי אותם ותמיד אמשיך. בעתיד הרחוק אולי אסייע להם כדירקטוריון לענייני שיווק. יש לי גם חברים טובים שם. כל הספקולציות שאולי אשחק בקבוצה אחרת באנגליה הצחיקו אותי. מי שהאמין בשטויות האלה פשוט לא מכיר אותי.
בספרד החלפתי מאמנים כמו גרביים. גם עכשיו עוד לא ברור אם בשנה הבאה יהיה אותו מאמן אנטיפת או מישהו אחר. וזה אחרי שכל חיי המקצועיים ביונייטד היה לי רק מאמן אחד. תודה רבה, הספיק לי מהברדק הספרדי. לא מעניין אותי לשחק בליגה אחרת ובקבוצות אחרות. מהיונייטד וריאל אני יכול רק לרדת.
יש לי אתגר להפוך את הכדורגל בארה"ב ליותר פופולרי. פלה ואחריו בסט, קרוייף ועוד שחקנים מצויינים, ניסו את זה בשנות השבעים ולא הצליחו. אני יודע שאני לא ברמת המשחק שלהם. אבל אני הרבה יותר פופולרי בארה"ב ובעולם בכלל. בארה"ב שם המשחק הוא שיווק. ואת זה אני יודע לא רע. בנוסף, הילדים יגדלו שוב במקום שהאנגלית היא שפתו. ויקטוריה תוכל לחדש את הקריירה שלה כזמרת ואולי גם כשחקנית. אני הולך לא רק לשחק שם, אלא גם לבנות תשתית של בתי ספר לכדורגל לילדים, כמו זה שכבר פתחתי. האמת היא שאני כבר ממש מחכה לאתגר הזה. אני יודע שזה לא יהיה פשוט, אבל זה מרתק.
כן, זה ירחיק אותי מאוד מהנבחרת, אבל מקלארן לא רוצה אותי בכל מקרה. אני אף פעם לא אשכח את הרגעים בהם שיחקתי כקפטן נבחרת אנגליה. אני תמיד אזכור אותם בגאווה. אבל זה לא תלוי בי. ואם באמת ירצו אותי שוב, אני אשמח לבוא גם מלוס אנג'לס."

עניין אחרון – רונן, כשאתה כותב עכשיו על בקהאם ומשווה אותו לסקולס, לתחושתי אתה כותב כאוהד יונייטד ולא כבעל עניין כללי בכדורגל. גיגס (הענק) זה סיפור אחד, סקולס זה עניין אחר לגמרי. את ההשוואה בין רונאלדו לבקהאם, אני אשמח לעשות בעוד כמה שנים. לא אחרי עונה נהדרת אחת. חובת ההוכחה היא על רונאלדו. הוא רק עכשיו יצטרך ללמוד לחיות עם הציפיות, הלחץ, העיתונות ואולי גם הפציעות. אני אשמח מאוד אם זה יקרה (בתנאי שישאר אצלנו כמובן). אבל הניסיון מראה שלא לרבים יש יכולת התמדה ועמידה בלחץ.

רונן דורפן 10 במאי 2007

לון – הוא שאמרתי – לא שחקנים יותר טובים אלא שחקני יונייטד יותר גדולים. אם נסכם:
רונאלדו מוכשר בהרבה מבקהאם. הוא צריך לתרגם את זה לקריירה.
גיגס ובקהאם מוכשרים באותה מידה, גם אם אחרים זה מזה. הם גם חרוצים באותה מידה. אלא שהאג'נדה היחידה של גיגס הייתה להיות כוכב יונייטד. הוא ישן טוב בלילה עם המשכורת הבסיסית שלו ביונייטד. ממש לא מטריד אותו אם הכדורגל בארצות הברית יתקדם או לא. גם נבחרת וולס איכשהו קיבלה ממנו רק 60 הופעות ב-16 שנים.

סקולס אולי תאורטית מוכשר מהם פחות אבל זה עניין של היצע וביקוש. אין בריטים שמשחקים בנגיעה אחת. מבחינת יחס ליונייטד הוא צעד אחד מעל גיגס. הוא אפילו לא רוצה להיות כוכב יונייטד. הוא רק עושה את מה שהקבוצה צריכה בכל רגע. הוא לעולם לא אומר מילה מחוץ למגרש. הוא לעולם לא מבצע פעולה לטובת עצמו במגרש. גם במראה שלו הוא הילד הקלאסי מסולפורד. הוא לא נראה כמו כוכב, הוא נראה כמו הילדים במגרשי מנצ'סטר שחולמים לשחק ביונייטד (ואגב, הוא אוהד אולדהם).

אתה פעמים רבות מציין שצריך לכבד את בקהאם על כך שהוא מתאמץ, ושזכותו לנהל את החיים שלו וכו' וכו'. ליברליזם. כל זה אולי נכון. אלא שאהדת יונייטד היא לא הצד הליברלי שבי. היא הצד הפנאטי שבי. ובקהאם לא עושה לי זה.

אוהד יונייטד מאוסטרליה 10 במאי 2007

רונן,נבחרת וולס קיבלה מגיגס רק 60 הופעות כי היא לא הצליחה להעפיל לשום טורניר גדול (גביע עולמי, יורו)
אתה תראה שגארת' בייל (הגיגס הבא)לא יעשה הרבה יותר ש לו כבר 5 (ושני גולים…)
לגבי ההשוואה סקולס-גיגס-בקהאם אני חולק עליך בגדול
סקולס לא רק שחקן טוב יותר אלא שלא נראה לי שיהיו הרבה שיחלקו על זה בקרב אוהדי היונייטד.
אצתה מוזמן לשאול את השאלה ב-TEAMTALK ואני מבטיח שרוב מוחץ יגיד "סקולס בלא ספק"
לדעתי,
סקולס הוא השחקן הבריטי הטוב של דורנו. הוא שייך לעילית של העילית ביחד עם ליניקר, גאסקויין,מארק יוז ובראיין רובסון- לדעתי, השחקנים הבריטים הטובים בדורנו…, אני חושב שסקולס הוא הטוב שבהם.

אני חושב(תמיד חשבתי) שגיגס הוא אובר-ריטד. הוא לא הגיע לרמה שציפו ממנו,נראה לי ששכחת את השנים המתות 2001-2004 שבהם גיגס לא עשה כלום ופרגוסון האמת רצה למכור אותו, אבל אז בקהאם עשה את הפדיחה שלו ונמכר במקום(ברור שמכירה של גיגס לא הייתה מביאה יותר ממיליונים בודדים)
גיגס הלהיב בעונה הראשונה והשניה שלו, אבל לשם השוואה
רונלדו מלהיב הרבה יותר ממנו.
הוכחות ? גיגס אף פעם לא זכה להיות שחקן השנה באנגליה,גם סקולס לא אבל הוא היה יותר קרוב…(לולא עונה מטורפת של רונלדו אני מאמין שסקולס היה זוכה)לא זוכר שגיגס היה אי פעם קרוב.
העונה הוא אולי נכנס לרשימה הקצרה אבל לדעתי שלא בצדק.
אפילו בין ארבעת הקשרים הטובים של העונה לא הייתי כולל אותו( ארטטה, אסיין, לאמרד שלא נכללו היו טובים ממנו)
סקולס גםעשה משהו בנבחרת אנגליה(בנגוד לגיגס בוולס)
שלושער נגד פולין וצמד נגד סקוטלנד בפלייאוף שהגיעו את אנגליה ליורו בפורטוגל, לא זכור לי שום דבר משמעותי שגיגס תרם לנבחרת וולס, אם כי למעט תקופת הזוהר של יוז-ראש-סונדרס לא היה לו ממש סיכוי…

לון 10 במאי 2007

רונן, נראה לי שאנחנו מסכימים על העובדות ופשוט מסתכלים עליהן מנקודות מבט שונות. אני מתבונן גם על השחקנים כאנשים ולא רק לפי מידת יחסם ליונייטד.
כשאני בוחן תרומת שחקנים על המגרש, אני עושה זאת בעיקר לפי מידת תרומתם בפועל, פחות לפי מידת המסירות שלהם. (למשל, סטיב ברוס היה מסור אבל לדעתי תרם באופן בינוני למדי). לכן לדעתי, למרות שסקולס מאוד מסור, בקהאם תרם יותר ממנו להישגי הקבוצה.

באשר להשוואות, נתחיל מהפשוט: אני מסכים שרונאלדו מוכשר מבקהאם וצריך לתרגם את זה לקריירה. בהקשר הזה צריך להוסיף שחוסנו המנטלי עוד לא ברור. זה קובע לא פחות מכישרון.
ניסחת היטב את ההבדל בין גיגס ובקהאם. תיארת היטב את ההתנהגות של סקולס. אלא שאני אוהב אנשים בעלי ייחוד, שעולמם עשיר יותר מכדורגל וספורט בכלל, שיש בהם אינדווידואליות בתוך המרקם הקבוצתי. לכן כל אהבתי את בסט מצד אחד ואת קרוייף מצד אחר. התיאור שלך את סקולס מזכיר יותר כלי או מכונה שמשרת את המכונה הגדולה יותר. בעיניי יש בזה כמעט משהו פשיסטי. האדם הקטן מוחק את עצמו למען המדינה / הארץ / הקבוצה. לדעתי, זה גם בדיוק מה שגרע ממנו כשחקן. הוא אף פעם לא לוקח על עצמו משהו מעבר למה שמובן מאליו, אין בו קמצוץ של מנהיגות ולכן יש מעט מאוד משחקים שהוא היה מכריע בהם. (בדר"כ מציינים, כמו האוסטרלי, שני משחקים בנבחרת אנגליה. זהו). שונה מאוד מגיגס ובקהאם.

אולי הכל מסתכם המשפט האחרון שלך. אתה מגדיר עצמך כאוהד פנאטי. אני לא מעוניין להיות פנאטי בשום תחום בחיים. (דרך אגב, לשמחתי, אם הבנתי אותך נכון, אתה בכל זאת לא פנאט אמיתי. לפי הבנתי, אם אוהדי יונייטד יהפכו לגזענים וזו תהיה חלק מתדמית המועדון, אתה תפסיק לאהוד את הקבוצה).

רונן דורפן 10 במאי 2007

אכן כן, פנאט מבחירה בהקשר למועדון בתצורתו הנוכחית – הפטריאכליה הפרגוסונית-באזבית. זו כל מהות המועדון וכלל אינני מבין אוהדים שרוצים בהחלפת פרגוסון. לא ברור לי מה זה הדבר הזה "יונייטד שמפטרת את פרגוסון"
לגבי חוסנו של רונאלדו. ראה הערת פרגוסון שציטט הבלתי מרושע בתגובתו לפוסט על מחשבות האליפות.
דברים אולי ישתנו… אני לוקח זאת בחשבון… אבל כרגע רונאלדו הוא סופרסטאר מנטלי. אמיץ ונחוש. האנרגיות שלו באות ממקום אחר מסקולס או נוויל כמובן, אני לא משלה את עצמי שהוא פנאט לקבוצה, אבל בשביל התהילה האישית שלו הילד יניע כוכבים ממסילתם

רונן דורפן 10 במאי 2007

לאוסטרלי. לגבי גיגס? אתה בטוח שלא הגלו אותך לאוסטרליה בגלל הרהורי כפירה?
לגיגס יש את שיא הזכיות באליפות אנגליה – ונכון שהיו שם קנטונה, קין, ואן ניסטלרוי או רונאלדו ורוני – אבל הוא היה משמעותי בכל אחת ואחת מהן. וזה מדהים.
האיש הוא שחקן ההרכב הראשון של יונייטד יותר ממחצית החיים שלו! איפה רואים יציבות כזו בטבע?
השנה ניצח עבורנו את שלושת המשחקים הקריטיים כשרוני וסקולס היו מורחקים בגלל טורניר אמסטרדם – והניח את היסודות לפתיחת העונה הזו. הוא גם היה השחקן הכי טוב מול רומא.

גברת עם סלים 10 במאי 2007

משפט המפתח פה הוא "בגלל שהיא יכולה להרשות לעצמה", והוא מבטל כל אפשרות להכניס פמיניזם לדיון הזה.

אבל בכל זאת בשביל הדיון, אותי לא מטרידה כל כך הישיבה בבית לטובת גידול ילדים/חתולים/נענע אורגנית, כמו ההצהרה בדבר הרצון שלה לתמוך בקריירה של בעלה. זה כבר מריח קצת פחות טוב ונדמה לי שהסיכוי שהמצב היה הפוך – הוא היה פורש מקריירת הכדורסל כדי לתמוך בקריירה שלה וללוות אותה במסעותיו – לא גבוה במיוחד.

גברת עם סלים 10 במאי 2007

במסעותיה, כמובן

רונן דורפן 10 במאי 2007

לגברת עם סלים:
קלייסטרס היא אכן איכרה בלגית בהעדפות החיים שלה. אין ספק בכך. אבל האם הערכים של איכרה בלגית הם לא לגיטימיים?

גברת עם סלים 10 במאי 2007

אהההה, השאלה הגדולה היא האם מדובר בהעדפה חופשית לגמרי ומשוחררת מלחצים.

כלומר אני תוהה אם בארוחת הערב בבית משפחת קלייסטרס-לינץ' שבה הוחלט שזה לא עסק שהם כמעט לא רואים זה את זה (במחשבה שנייה כנראה היה מדובר בשיחת טלפון), עלה הרעיון שאולי הוא זה שיעזוב את הקריירה שלו, ואם עלה – למה נפל.

(כאן אציין שבדרך כלל אני לא מרגישה בנוח עם הטיעון כאילו לא מדובר בבחירה חופשית, אלא בתוצר של מאות שנות דיכוי, אבל בהעדר מגיבות אחרות, התנדבתי לקחת על עצמי את הצד הזה).

גיל 10 במאי 2007

לגברת עם סלים, אני בכלל לא בטוח שהבעייה היא שהם לא רואים אחד את השני. אני די בטוח שהם רואים אחד את השני די הרבה. היא מספיק עשירה כדי לממן כרטיס טיסה לבן זוגה לטורנירים שלה.

לי אישית קשה להאמין שמישהו יכול לבוא לשחקנית בשיאה ולומר לה שהגיע הזמן שהיא תפרוש כדי להיות יותר בבית. סביר שהיא הייתה מעיפה אותו מכל המדרגות אם הוא היה אומר לה דבר כזה. בני זוג של ספורטאיות על יודעים בדיוק למה הם נכנסים, ואם זה לא מתאים להם אז הקשר מתנתק לרוב. אל תשכחי שקלייסרט כבר מדברת על פרישה לפחות שנה כך שזו לא החלטה ספונטנית אלא זו החלטה שהיא קיבלה מזמן ונראה מרצונה החופשי.

אין לי מושג מה מקצועו של בעלה, אבל נראה לי שהוא צריך להיות טמבל גמור וגם רשע כדי לבקש ממה לפרוש.

Comments closed