המרתוניסט (רפא נדאל על חימר)

יש איזשהי תחושה קצת שונה בצפייה במשחק טניס על חימר, לעומת משחק באולם או מגרש קשה. תחושה של שחיקה לעומת שרידות. המשטח מצ'טקמק קצת ומתמלא סימני החלקה. לפעמים הקווים מטשטשים כתוצאה מכך. הכדורים מתרככים במהירות בגלל הנקודות הארוכות יותר. וגם השחקנים מתעייפים ושמן השיזוף של חלק מהצופים כבר נמס להם על הפנים באביב החם של החלקים הדרומיים של אירופה.

ואז עוד כדור מגיע אל רפא נדאל על קו הבסיס. ואז נדאל חובט, והכדור חותך האוויר,  וכל חבטה היא כאילו החבטה הראשונה של היום. בטניס מצלמים עם ציוד סאונד מצויין ולחבטות הללו של נדאל יש צליל שריקה מיוחד.

הדברים האלו נכתבו כי אתמול נדאל השווה את שיאו של ג'ון מקנרו, הטניסאי האהוב עלי, בניצחונות רצופים על אותו המשטח. מקנרו ניצח פעם 75 משחקים רצופים על השטיח באולם. הגמר מול פדרר במונטה קרלו לפני שבועיים היה מהמם מהבחינה הזו. כי פדרר כן הוציא מהמחבט שלו לא פעם את החבטות החתוכות הוירטואוזיות שעשו אותו לגדול בדורנו. זה לא שפדרר לא הצליח לנצח. הוא אפילו לא הצליח לשנות את התסריט הקבוע של המשחק. להזיז את נדאל מאזור הנוחות שלו – COMFORT ZONE.  פדרר היה פדרר בלא מעט חבטות. אבל כאילו ההשפעה של כדור פדררי כזה, שעל משטח אחר שולח את היריב לחבלים,  לא עושה על נדאל רושם גדול יותר מסתם חבטה של יריב אלמוני בסבוב הראשון.

החלפתי אי-מיילים בעניין הזה עם ידידתי ציפי שמילוביץ שהיא כותבת הטניס הטובה יותר שיש לנו. היא טוענת שפדרר גאה מדי מכדי לשנות את סגנון משחקו עבור נדאל ואם היה לוחץ עליו באזור הרשת היה מקשה עליו. אבל האמת שנראה לי שאין לו כוח נפשי אליו.

אין לי שום ספק שרוג'ר פדרר הוא טניסאי מגוון ומרתק יותר מרפא נדאל. אבל תמיד הייתה לי סימפטיה גדולה למרתוניסיטים. למונוטוניות שבנקודה מסויימת הופכת לגדולה בספורט. ביורן דאהלין, גולש הסקי במישור הנורבגי, היה מעביר תחושה כזו. מהרצים למרחקים ארוכים קיבלתי את התחושה הזו דווקא ממוזס קיפטנואי ששלט לפני עשר שנים בריצת 3000 מכשולים. הוא לא שלט בריצה כמו קנניסה ביקילה שתמיד יכול להאיץ ולנפנף את יריביו לכל הרוחות. אבל מה שהיה מדהים בו היא החלוקה הכמעט מדוייקת לזמנים של קטעי הריצה. גם מיגל אינדורין, רוכב האופניים הבאסקי, היה כזה. הוא לא היה מושלם כמו כמו לאנס ארמסטרונג. העוצמות לא השפריצו ממנו כמו התיאורים על אדי מרקס הקניבל. מעולם לא זכה בקטע בודד של הטור דה פראנס. אבל יום רדף יום ומיגל אינדורגין תמיד היה שם. במרכז דבוקת הפלוטון. והיריבים נושרים בזה אחר זה. זו התחושה שאתה מקבל מרפא נדאל על חימר. למרות שהיום, לראשונה העונה, הפסיד מערכה לפני שניצח את דבידנקו בחצי הגמר ברומא.

 

חידון מספר 22 (עניינים שקשורים לפוסטים האחרונים)
אספניול

25 Comments

גיל 12 במאי 2007

אינודראין דווקא זכה בשני קטעים הרריים בנוסף למירוצים נגד השעון שבהם היה מומחה.

אפשר להוסיף לרשימה גם את האקט או אחרים ששוחים ל1500 מטר.

רונן דורפן 12 במאי 2007

גיל – אתה מתקן אצלי טעות מושרשת – מתי אינדורין ניצח קטעים בודדים שלא נגד השעון?

לגבי השחיינים – המרתוניסט המושלם שבהם היה קירן פרקינס.

גיל 12 במאי 2007

הוא ניצח בשני קטעים בשנים שהוא לא זכה בטור. שני הקטעים היו בפירנאים.

הקטע הראשון היה ב1989 (שנתיים לפני הזכייה הראשונה שלו בטור), בקטע ה9.

השני היה בשנת 1990 (שנה לפני הזכייה הראשונה שלו בטור) בקטע ה16 בין Blagnac-Luz Ardiden (למונד היה שני).

גם זכור לי לפחות קטע נוסף שהוא יכל היה לנצח באלפ דאוז' וויתר.

אז רוח הדברים שלך נכונה ובניצחונות שלו הוא היה יתר מרתוניסט מקניבל.

רונן דורפן 12 במאי 2007

זה מסביר… תמיד הכרתי את הנתון שלא זכה בקטע רגיל בשנות הזכיה שלו.
מעניין שזכה בקטעים באזור הולדתו. לפעמים קבוצות מארגנות לרוכב צעיר יותר את הכבוד הזה.

לון 12 במאי 2007

טוב, האמת היא שחיכיתי שתכתוב עליו…
כמוך, גם אני אוהב את מי שאתה מכנה "מרתוניסטים". במינוח פחות דימויי, אפשר פשוט לקרוא להם: המתמידים.
בעיניי, התמדה היא התכונה הכי פחות מוערכת אצל אנשים בכלל ואצל ספורטאים בפרט.
הרבה יותר קל לראות "פריצה בין לילה", מאשר מישהו שהגיע להישג אחרי שנים רבות של אימונים וניסיונות.
התמדה לא מצטלמת טוב. זה מאוד משעמם לראות מישהו רץ בקצב אחיד או מדווש בהתמדה כמו אינדורין.
זה הרבה יותר מלהיב לראות ספרינט מדהים בסיבוב האחרון של הריצה הארוכה, או פריצה קדימה של ארמסטרונג בקטע ההרים האחרון.

נדאל, בעיניי, לא מזכיר אותם.
לדעתי, חלק מכריע בהתנהלות של נדאל על החימר קשורה לכוח שלו. פשוט יש לו יותר כח בשרירים המנופחים.
נכון, הוא גם פייטר אדיר. את זה אי אפשר לקחת ממנו.
אבל, אני לא מרגיש איתו בנוח. האינטואיציה שלי אומרת שהוא משתמש באמצעים אסורים.
נכון, יש ספורטאים בענפים אחרים שנראים כמותו, אבל לא בטניס. גם לא היה. החריגות הזו אומרת משהו.
אני כמובן לא יכול להוכיח שום דבר. אולי בעתיד הדברים ייחשפו.

העובדות מראות שלנדאל יש הישגים מועטים על משטחים אחרים. גם בעבר היו טניסאים מומחים למשטח הזה, שהשיגו מעט אם בכלל במשטחים קשים. (מוסטר למשל). זה מעלה את המחשבה שזה משהו כמו לעבור מכדורגל רגיל על דשא לכדורגל חופים. כמעט משחק אחר.

באשר למאבק מול פדרר, לדעתי לפני שבועיים זה לא היה פדרר הגדול. כבר כחודשיים שהוא בכושר בינוני מינוס.
ההפסד שלו לוולאנדרי ברומא השבוע, המחיש את היכולת העכשווית שלו.
אפשר להשוות לגמר באיטליה לפני שנה מול נדאל. אז המשחק הוכרע במערכה החמישית בשובר שיוויון.
פדרר הוביל אז 3:5 בשובר השיוויון והפסיד את המשחק. הוא הפסיד, לא נדאל ניצח.
אח"כ הגיע ההפסד בגמר הרולאן גרוס לפני שנה. מאז עושה רושם שפדרר לא מאמין שהוא מסוגל לנצח את נדאל על חימר.

בזמנו פדרר אמר שטוני רואץ' יסייע לו בדיוק בעניין הזה. לדעתי, לפני שנה היתה לו את היכולת הטכנית, אבל לא את האמונה העצמית. זה חשוב אצל כל ספורטאי, בקריירה של פדרר זה אלמנט מכריע. בעבר תיאר איך חוסר האמונה שלו שיוכל לחזור מפיגור היה מחסל אותו מנטלית וגרם להדחות מוקדמות. יתכן שכל עוד נדאל לא נוצח על חימר, לא יאמין שיש לו סיכוי. מה שיגרום לו כמובן להפסיד ברולאן גרוס. הלוואי ואתבדה.
על דשא, זה סיפור אחר כמובן.

רונן דורפן 12 במאי 2007

לון – אין סיבה מיוחדת לחשוד שנדאל משתמש בחומרים – מלבד הערות מכוערות של פרשנים צרפתים שהיו מעדיפים דובר צרפתית לוקח את הטורנירים שלהם.
בדיוק כפי שאתה אומר – מבנה הגוף שלו לא נדיר לענפים אחרים. כלומר אפשרי. העובדה שמאמניו החליטו שאלו דרישות הכוח הרצויות לו היא אולי לא קונבציונלית בטניס – אבל לא חריגה מבחינה ספורטיבית.
כמובן שזה ייתכן – אבל באופן עקרוני אין בעיה להגיע למבנה גוף כזה בלי תכשירים – במיוחד בגיל הגדילה.
לדוגמא: בעבר חשבו שרמת האתלטיות של כריס אברט הייתה מספיקה לטניס נשים. העובדה שנאברטילובה והאחיות וויליאמס העלו את רף הדרישות לא אומרת שהן היו על סמים.

לון 12 במאי 2007

רונן, קודם כל כפי שציינתי, כרגע אין הוכחות.
לא מעניינים אותי פרשנים צרפתיים. העיניים שלי הן שרואות איש חריג. חריג מידי.

נדאל, בניגוד למשל לאחיות וויליאמס, לא נראה רק שרירי. יש משהו לא טבעי במראה שלו. אצלן אפשר לראות שכל הגוף גדול, לא רק פלג הגוף העליון. לי הוא מזכיר יותר מידי את בן ג'ונסון (בהוויה, לא אחד לאחד במראה).

כפי שכתבתי אני מסתמך בעיקר על אינטואיציה.
נכון, לפעמים אינטואיציה מטעה. לרוב היא מוצדקת.
כפי שחשדנו במזרח גרמניות, כפי שחשדנו בסוסה, כפי שחשדנו בניצחון ארגנטינה על פרו במונדיאל 78.

דוגמה אחרת היא פושעי ספורט הקרויים "שחקני הפועל בית שאן", שהפסידו בכוונה במשחק השרוכים לבית"ר.
להזכירך, הם יצאו נקיים בחקירת "מודיעין אזרחי".
העיניים שלנו ראו שחקנים שמנסים להפסיד בכח (רובם, לא כולם). רשמית, זה נחשב גם היום כמשחק חוקי.

נכון, אני לא עד כדי כך בטוח במאמץ הלא חוקי של נדאל, אבל באפי יש חזק מאוד של דג :)

רונן דורפן 13 במאי 2007

מה שאתה רואה זה לא חריג ספורטיבי. להבדיל מהטור דה פראנס או מרתונים, טניס לא מתקיים על גבול היכולת האנושית. מדובר בענף ספורט שנשלט בעיקר על ידי מעמד בינוני-גבוה ומזרח אירופים – ו כזה עדיין לא גירד את הגבולות הספורטיבים. פשוט אין צורך בסמים בכדי להגיע לנתונים הפיזיים שלו בגילו. לכן, כמוך, אין לי הוכחות, אבל אני אופתע אם ייתפס על סמים. בסמים משתמשים לרוב ספורטאים מבוגרים יותר או כשמגיעים לאיזה "קיר" ספורטיבי של יכולת. קיר כזה לא קיים בטניס כי הוא עדיין ענף טכני ולא ענף סיבולת טהור.
אני לא יודע אם אתה זוכר את הדוד שלו מיגל. הוא היה בלם אינטנסיווי בצורה בלתי רגילה. רפאל הוא מעט אינטנסיווי לטניס, אבל שום דבר במושגי ענפי ספורט אחרים.

גיל 13 במאי 2007

ואי אפשר שלא להזכיר את המתמיד מכולם, קרל ריפקין ג'וניור, למרות שההתמדה שלו לא ממש קשורה להישג ספורטיבי יוצא דופן.

גיא 13 במאי 2007

לגבי נדאל והסמים. קראי בזמנו מאמר של איזה רופא שטוען כי הוא בטוח שנדאל משתמש בסמים מכיוון שלאנשים עם מבנה כמו שלו אין את היכולת להגיב בזריזות שבה הוא מגיב אלא אם כן הם משתמשים במשהו. מדובר בעיקר בשינויי כיוון בתנועה, שילוב רגש במכות שלו בחלקיקי שנייה, וגמישות.
כשקראתי את המאמר זה נראה לי הגיוני מכיוון שבאמת אנשים שריריים מאוד תמיד נותנים רושם של סרבול בתנועות שלהם.

חוץ מזה – אי אפשר שלא להעריץ את רוח הלחימה שלו. הבן אדם, כדי להרוג אותו, אתה צריך לוודא שהוא לא נושם, שהארון סגור היטב, ושגמרו לשפוך את החול מלמעלה.

איש 13 במאי 2007

אחד הטיעונים העיקריים בהם משתמשים אלה הטוענים כי יכולותיו אינן לגמרי טבעיות נוגע ליכולת ההתאוששות המופלאה שלו. הוא יכול לשחק במרתון מתיש של 5 מערכות ולהופיע למשחק ביום הבא כאילו שב עכשיו מחופש. יש טענה שהעובדה שלא ניכרים עליו בכלל סימני עייפות מעידה על משהו לא כשר.

birdman 13 במאי 2007

ללון, כשהישתחררתי מהצבא, שאלו אותי מתי אני מנצח את אבא שלי בטניס, אמרתי: "ניתן לו עוד כמה שנים…"
כפי שדורפן כתב, בטניס מנצח זה עם הטכניקה היותר טובה, זה שיכול להניח את הכדור איפה שהוא רוצה. לא זה שיותר חזק.
כתבת שאתה מסתמך בעיקר על אינטואיציה… מאיר שלו כתב פעם פיסה על מנהיגים במדינת ישראל שפועלים ע"פ תחושות בטן, לצערי לא שמרתי את המאמר, אבל אוי לאותה מדינה.

רונן דורפן 13 במאי 2007

לגיא ולאיש.
כפי שכתבתי ללון. שימו את רפא נדאל ביום אימונים עם מתאגרף אלוף עולם במשקלו ותראו שהוא נופל ממנו דרמטית בכושר גופני, סיבולת, זריזות וכל פרמטר אחר.
אנחנו עורכים פה דיון מאד תאורטי – אבל בענפי הכדור, בהן הטכניקה חשובה בהרבה מהכושר, ואפשר להיות אלוף עם מהירויות וכוח נמוכים בהרבה מספורטאים אולימפיים, לא נדיר למצוא פנומנים גופניים כמוהו. קאפו ודניס רודמן הן שתי דוגמאות.

birdman 13 במאי 2007

יש לי רעיון לסרט "ג'קאסס 3": לנסוע עם אוטובוס האליפות ברחובות של שפילד.

birdman 14 במאי 2007

עיקר הכתבה הוא על מושג ה"מרתוניסט". זוהי אבחנה דקה ומעניינת, ונהנתי לקרוא אודותיו.
לגבי טניס – ספורט מעפאן. אם לא הייתי חובט בכל כדור בכל הכוח ומשחרר שאגת קרטה, לא הייתי נהנה מהמשחק. האדרנלין לא זורם בספורט הזה. צפייה זה אפילו עוד יותר גרוע. פעם ניסיתי לצפות בסמפראס-קורייר גמר ווימבלדון, שידור חי, כשהיו מדורגים 1, 2 בעולם. שיעמום המחץ. על מאטס ווילאנדר אמרו פעם: "הוא על נו-דוז?" (כדורי קפאין). היו ששאלו אם הוא משחק שח-מט.

Gilad Bloom 14 במאי 2007

The rumor in the tennis circle is that Nadal is on drugs and so are quite a few of the spaniards and South Americans,every few years you hear about someone who got caught and was suspended,the ATP is trying to hide those cases,it's a cat and mouse game,it's inhuman to win 77 matches on clay in this day and age not only from thephysical aspect of it but more the mental aspect,the recovery factor is big too and steroids can help you focus better and recover from tough matches,agood exaple was the fact that he won 6-2 6-2 the day after an incredibly tough match agains Davidenko(a match he should have lost by the way ) Dorfan,about your comment that tennis is a technical sport,it is true ,that is why Nadal will never be better than Federer on hard court,grass and indoors but he did reach the finals of Wimbledon and beating 77 good players in a row on clay has a lot to do with pure physical ability,his ability to get out of a defensive position during a point and muscle his way back into the point is un natural,Borg was the last one to play this type of tennis and reach the top,Muster,another animal(who took drugs for sure but never got caught) was a much more agressive player who was dictating the point rather than counter punching like Nadal,so was Courier ,Vilas was closer to Nadal's game but he did win 2 Australian Opens,the beauty of tennis is that Nadal might never be number 1 if Federer lasts for a few years at his level,guys like Nadal burn out in their mid 20's,as soon as they lose that first step,explosiveness)

רונן דורפן 14 במאי 2007

לבירדמן – לגבי סיום העונה של יונייטד. זה היה מביך, כי זה נראה קצת עמו אליבי.
מצד אחד יונייטד לא נראתה כמו קבוצה שלא מתאמצת. היא השיגה 30 בעיטות לשער שזה שיא עונתי שלה בערך. והיו כמה הצלות יפות של ווסטהם. ככה שאליבי יש.
הכניסה של גיגס, סקולס ורונאלדו בבת אחת גם נראתה כמו מאמץ אמיתי להפוך את המשחק ויהי מה – והיה מאמץ מסויים. אבל שוב, מאמץ שנראה כמו אליבי…

רונן דורפן 14 במאי 2007

גלעד… לגבי שמועות.
ראשית, למרבה הצער הן לרוב מתבררות נכונות. אבל שנית… הן נוטות להיות גם תלויות תרבות. כולן חשדו במזרח גרמניות, הן באמת נטלו סמים, אבל את פלורנס גריפית' ג'ויינר העריצו. והיום די ברור שהרבה מהאמריקאים לא לקחו פחות סמים מהמזרח גרמנים בתקופות ההן.
אני לא מאמין שספרדים ודרום אמריקאים לוקחים יותר סמים מאשר אמריקאים או מערב אירופים בסבב.

לגבי נדאל ושחיקה. בטורנירים האחרונים בארצות הברית התרשמתי שהוא מבין את הבעיה ומנסה לקצר את הנקודות שלו. היו לו באינדיאן וולס 86% בסרב ראשון. זה מקצר מאד את הנקודות. יש לי את התחושה שהבחור אמבציוזי קצת מעבר לרצון להיזכר "כמומחה חימר" והוא רוצה להיות הלטיני הראשון שבאמת משתלט על הטניס.

זה משהו שתמיד הטריד אותי במידה מסויימת: רוב הכסף, וכתוצאה מכך רוב הנקודות, נמצאות בארצות הברית, אוסטרליה ומדינות שמשחקות על מגרשים קשים. לדעתי זה מטה את הדרוג העולמי במידה מסויימת. מקנרו אמר בשנה שעברה בפרשנות בווימבלדון שהדרוג לא משקף: נדאל טוב יותר על חימר, פדרר על דשא והמגרשים הקשים יכריעו (השטיח באולם, נדמה לי, קרוב יותר מגרשים הקשים). ראש בראש על מגרשים קשים הם כרגע שווים – אבל פדרר נחשב ליותר טוב, ובצדק. כי משחקי ראש בראש לא צריכים להיות הפרמטר אלא הצטיינות כללית.

אבל לעומת זאת הפער העצום בדרוג העולמי גם הוא לא משקף – והפער האמיתי ביניהם קטן בהרבה. מה חשבת על המשחק דשא-חימר שלהם? אני יודע שלא ברור מה היו איכויות המגרשים ואולי המשחק לא היה רציני. אבל מלבד בתוצאה הסופית נדאל עשה שם דבר מדהים שאני לא מבין איך עשה אותו: אני ציפיתי שכל השבירות במשחק יהיו כשהמגיש עומד על הדשא. ובכלל – אולי היה צריך לעשות את המשחק כולו כשהמגיש על דשא ולתת למשטחים לאזן את המשחק. אבל נדאל היה היחיד שהשיג שבירה כשהוא עומד על הדשא. אולי תסכים איתי שזה מדהים?

מאיר 14 במאי 2007

בירדמן, יא מצחיק, להגיד שטניס זה ספורט משעמם לצפייה על סמך משחק של סמפרס-קורייר זה כמו להגיד שכדורגל זה ספורט משעמם על סמך ליברפול-צ'לסי (ציטוט מעולה של וולדנו על המשחק הזה – "זה היה כמו לצפות בחרא מתייבש על מקל").
ללון – בעניין ההערה על בית שאן. בגלל אוהדי הפועל תל אביב רהוטים כמוך שטוחנים את המוח בתקשורת במשך שנים על המשחק ההוא וכבר הפכו לקונצנזוס האשמות שערורייתיות כמו "פושעים".
הגיע הזמן שתרגעו קצת מהעניין הזה. הנה, גם אתמול מנצ'סטר יונייטד הגדולה הפסידה במשחק האחרון לווסטהאם בגלל שלווסטהאם בער בדם לנצח וליונייטד לא. אז רוני לא נכנס לתיקולים, ובראון נתן לטבז לפרפר אותו כמו ילד. עכשיו יגידו 10 שנים שהם קשרו שרוכים? לא. כי זה ברור שהיתה אצלם נפילת מתח והגמר גביע יותר מעניין אותם. ומה היה עם בית"ר? קבוצת צמרת שיחקה נגד קבוצת תחתית וניצחה אותה. איזו הפתעה! וגם, לקבוצת הצמרת בער לנצח ולקבוצת התחתית, בסיומה של העונה, המשחק הזה לא שינה כלום. פושעים זה אנשים שעברו על החוק.

רונן דורפן 14 במאי 2007

מאיר. ניל וורנוק אמר לאחר המשחק שהוא מאוכזב מההרכב של יונייטד. והוא בהחלט בצדק מאוכזב, במיוחד כי גיגס ורונאלדו לא שותפו מול צ'לסי באמצע השבוע (סקולס באמת גמור גופנית כרגע).
יחד עם זאת, באמת היו 30 בעיטות לשער, ויוסי בניון הציל מהקו ולא היה חסר הרבה ליתרון של 2-3 שערים בחצי הראשון. יונייטד הביאה את היכולת שלה למשחק, ומבחינה זאת היא בסדר, אבל לא הביאה את רוח הקרב שלה במצב פיגור וזה מאכזב מאד.

בשחקני בית שאן הבעיה הייתה אחרת. במשחק ההוא לא צפיתי (מטעמי עבודה נאלצתי להיות בניו ג'רסי ולראות את מייקל ג'ורדן דופק טריפל-דאבל אותו ערב…) אבל האדיוטים האלו מבית שאן התראיינו למחרת ואמרו בגלוי שהם מעדיפים שבית"ר תהיה אלופה. זאת אומרת אין אפילו מראית עין של רוח ספורטיבית.
לגבי יונייטד, מי ששיחקו – שיחקו ביושר. אבל פרגוסון היה לא בסדר כשלא פתח עם רונאלדו

THE 3RD 14 במאי 2007

דורפן אני ממש מרחם עליך ;) להפסיד כזה משחק גדול בשביל לראות את ג'ורדן.

גיל 15 במאי 2007

למאיר, שחקנים של בית"ר שאלו שחקנים מבית שאן למה הם מתאמצים נגדם, נראה לך שדבר כזה היה קורה באנגליה?

עמית 15 במאי 2007

הטעות של פרגי היתה בעצם ההבטחה לעלות עם ההרכב החזק ביותר.אילו בית שאן היו משחקים נגד בית"ר כפי שיונייטד בהרכב חסר שיחקו נגד ווסטהאם – הפועל תל אביב היו אלופים (למרות שבאותה עונה האליפות הגיעה לבית"ר בזכות היכולת שהציגה).בכלל,פרשות טבז והאוורד והעובדה שיונייטד לא עלתה בהרכבה החזק מסיימות את העונה הזו עם טעם רע מאוד,לא אופייני לליגה האנגלית שנתפסת עדיין כמקום של ה-fair play.בטיימס פרסמו ראיון נהדר עם אריק קנטונה
http://www.timesonline.co.uk/tol/sport/football/article1782143.ece
ראיתי את כל חמש הזכיות של מיגל אינדורין אבל הרגע הזכור מכולם הוא דווקא רגע הפרישה שלו כאשר במשך דקות ארוכות היה ברור שהוא נאבק בין אי הרצון שלו להמשיך ובין הכבוד העצמי שדרש ממנו לא לותר.והוא ויתר וזה היה אחד מרגעי הספורט הנדירים שבהם רואים בשידור חי אלוף ענק נכנע לכוחות חזקים ממנו.

birdman 15 במאי 2007

למאיר, שכנעת אותי.
טניס משחק גדול, ואיתן טייב חסיד אומות העולם.
אני כן ראיתי את המשחק. בקרן של בית"ר, היו שני (!) שחקני הגנה של בית-שאן ברחבה ועשרה של בית"ר – כולל קורנפיין. והגדיל לעשות טייב, שכזכור היה עסוק אותו זמן ולא יכל להתפנות לשחק כדורגל.

לון 16 במאי 2007

שלום לכולם,
שבתי לעולם (הווירטואלי) לאחר שהמחשב שלי שבת.

רונן, בענפי הכדור לא מגרדים את קצה היכולת האנושית ובכל זאת מידי פעם נתפסים כאלה שהחליטו להיעזר בהם. יש ודאי כאלה שמשתמשים ועדיין לא נתפסו. כידוע לך, גם בטניס.
לגבי נדאל אתה משתמש בטיעון שבגילו אין לו צורך בכך. אלא שהכל יחסי. יתכן שללא הסמים הוא היה טניסאי טוב אבל לא מצטיין.
מבחינתו זה שווה את הסיכון. לולא זה יתכן שכלל לא היינו דנים בו.
אני זוכר היטב את מיגל שהיה מעמודי התווך של ברצלונה. לא היו לו שרירים חריגים כמו לאחיינו. מוצק כן, שרירים חריגים לא.
גלעד, מקצוען טניס, הוסיף את ידיעותיו ואבחנותיו המלומדות.

לגבי פדרר מול נדאל, כרגע פדרר לא בכושר אליו הורגלנו בשנים האחרונות, כך שקשה להשוות.
המשחק על המגרש חצי דשא – חצי חימר, היה משחק ראווה, במיורקה מול קהל ספרדי ביתי, בתקופה הבעייתית הנוכחית של פדרר. לא הייתי מסיק ממנו דבר.

אפרופו דשא, אני רוצה לראות את נדאל מגיע לגמר בווימבלדון השנה, כשהוא עובר שחקן דשא קלאסי, כמו שציין גלעד.
התחושה שלי, שאם זה יקרה, הוא יעוף, אולי אפילו בשלב ביניים – שמינית או רבע גמר. אבל עד ווימבלדון יש עוד זמן..

הערה לצפר, אם רק טכניקה היתה מנצחת בטניס, פדרר היה קורע את נדאל בשנה שעברה.

מאיר, ראשית אני לא אוהד הפועל ת"א. דפדף בבלוג ותמצא התייחסות שלי לגבי האהדה/ אי האהדה שלי בארץ.
שנית, התגובה שלך מאוד מעציבה אותי. לא ציפיתי שמישהו ממגיבי הפורום הזה, גם אם אוהד בית"ר, שיגיב כך.
עשיתי עוול לנדאל בהקשר הזה. בו אני חושד, אבל אין לי הוכחות.
לעומת זאת, אני ראיתי במו עיניי את פושעי בית שאן פותחים רגליים ופשוט מחכים שבית"ר תבקיע.
הצפר וגלעד נתנו רק שתי דוגמאות מתוך החרפה.
בדקה השבעים בערך צלצלתי לבן דודי ושאלתי אותו אם הוא רואה את השערורייה. הוא מייד אמר לי שגם הוא לא רואה שם כדורגל.
כשאני רואה אונס במו עיניי – זה אונס. לא מעניין אותי שהאנס אומר שהבחורה פיתתה אותו.
אם אתה איש שפוי "מהיישוב", אדם בעל אינטגריטי, אתה לא יכול לומר שהשמש לא זורחת בבוקר.
אתה אוהד בית"ר ? – יופי. תגיד בפה מלא : "זכינו באליפות בגלל שבית שאן נתנו לנו את המשחק. אני אוהב את זה, לא אוהב את זה, זה לא משנה. זאת עובדה".

Comments closed