גמר הגביע

אני בהונגריה ואני מדווח מעט באיחור על חדשות הכדורגל פה. כי אני קורא אותן בעיתון באנגלית שיוצא פעם בשבוע. ובכן, אולי לא שמתם לב, אבל הונבד זכתה בגביע ההונגרי לאחר ניצחון בפנדלים על DVSC. המשחק הסתיים ב-2-2. זה כמובן סיפור על קבוצת כדורגל פרברית במדינת כדורגל שהיא כיום שולית, שזוכה בגביע המדינה שלה. תואר כלשהו ראשון אחרי 11 שנה.

אלא שהונבד היא לא שם פחות חשוב בהיסטוריה של הכדורגל מאייאקס או ברצלונה או יובנטוס או מנצ'סטר יונייטד. האנלוגיה הכי טובה היא דווקא לאייאקס. קישפשט הונבד לא המציאה את ה4-2-4 כמו שאיאקס לא המציאה את ה"קטנצי'יו הדינמי" שאחר כך קראו לו "טוטאל פוטבול". הקבוצה ההולנדית הראשונה לתרגל את השיטה הייתה פיינורד עם המאמן האוסטרי ארנסט האפל. והקבוצה ההונגרית הראשונה לשחק 4-2-4 הייתה MTK כי שם היו היהודים שחשבו עליה. אלא שלאייאקס היה את קרויף ולהונבד היה את פושקש. ובשני המקרים הקבוצות היוו את הבסיס של מרבית סגל השחקנים לנבחרת הלאומית הגדולה שצמחה מהשיטה. ואם רוצים להמשיך את האנלוגיה: בשני המקרים באו הגרמנים והרסו לכולם את כל הכיף.

עולם הכדורגל כולו הושפע ממה שקרה בקישפשט. הביקור של הונבד בוולבס ב-1954 בו דווקא הפסידה, היה קטלויזטור לייסוד המפעלים האירופאים. ולכל כדורגל הקבוצות הבינלאומי שאנחנו מכירים היום. אלא שלהונבד לא יהיה חלק בזה. הסובייטים דרסו את הונגריה. הקבוצה יצאה לגלות. היא ערכה סיור בדרום אמריקה ואירופה במהלכו סיימה בתיקו עם ריאל מדריד וניצחה את ברצלונה. וקצת אחר כך עזב פושקש לריאל וקוצ'יש וצ'יבור הצטרפו לברצלונה. והיום הונבד היא סתם קבוצה קטנה. אפילו לא משמעותית בכדורגל הונגרי שהתרושש לחלוטין מנכסיו.

אבל הידיעה מוסיפה ומספרת שאחרי החגיגות באיצטדיון הלאומי, הפושקש-סטדיון, אוטובוס הקבוצה נסע לקישפשט. שבימי הזוהר הייתה עיירה נפרדת והיום היא המקום ממנו יוצא האוטובוס לשדה התעופה. ושם השחקנים הגיעו לפאב בשם בומבזו לחגוג עם השחקנים. והם שרו שירים עד אחרי חצות. והמאמן אטילה סופקה נעמד על השולחן ונשא נאום תודה לאוהדים. ובשנה הבאה הונבד תשתתף בגביע אופ"א.

גם הקבוצה שאני אוהד, מועדון מלנקשייר בשם מנצ'סטר יונייטד, משחקת היום בגמר גביע המדינה שלה. ולמרות שמבחינת ההיסטוריה המקצועית של הכדורגל הקבוצה הזו לא יותר חשובה מהונבד, יצא שכיום בין הקבוצות הללו שום מקום להשוואה. מסיבות כלכליות, מדיניות וגם סיבות של כדורגל יצא שהמועדון מלנקשייר קצת גדל וזה מקישפט נשאר קצת מאחור.

לעומת זאת, אם ננצח במשחק השחקנים לא יגיעו לחגוג עם האוהדים. כי אם כריסטיאנו רונאלדו יקדיש בדיוק עשר שניות לכל אוהד מנצ'סטר יונייטד אחרי המשחק, יחלפו כ-10-15 שנים והקריירה שלו תסתיים לפני שישחק משחק נוסף. ולמרות שאלכס פרגוסון הוא אדם עם שורשי כדורגל מאד אמיתיים, לצערי לא נמצא אותו הלילה בפאב בסטרטפורד עומד על השולחן ונואם לאוהדים.

אני לא מקנא חס וחלילה באוהדי קישפשט הונבד. זו תהיה צביעות והתחסדות. בסך הכל גם אני מן הסתם לא הייתי אוהד מנצ'סטר יונייטד אם הכדורגל לא היה הופך כזה בינלאומי. והכדורגל של הונבד הוא בודאי לא קרוב לזה של מנצ'סטר יונייטד. אבל דבר אחד אין להכחיש. השמחה של הונבד, לעומת השמחה שתהיה היום ביונייטד או בצ'לסי, היא משהו הרבה הרבה יותר נחמד.

חידון מספר 23 (גמר הגביע)
השחיין (שלוקח את הפלייאוף בNBA)

40 Comments

תומר 19 במאי 2007

אינני אוהד מנצ'בטר או צ'לסי אבל גם אם הייתי היה ברור לי כשמש שהיום את גמר הגביע לא אראה עד לסיומו,מכבי נתניה אהובתי תעשה היסטוריה צנועה ובסך הכל תעפיל לראשונה למפעל אירופי נחשב(את האינטרטוטו כבר לקחנו,קטן עלינו)אבל אין לי ספק שההתרגשות שעברה עלי השבוע לקראת המשחק היא לא משהו שיעבור עליי לקראת משחק מכריע של יובה(אהובתי בגלות),ולא רק בגלל שעניי עירך קודמים.
הערב תהיה לנו שמחה אמיתית,וכולנו,האוהדים השחקנים והבעלים נהיה שותפים לה באופן שווה ונהיה ביחד,מועדון כדורגל קטן הוא משפחה,והשמחות המשפחתיות תמיד נחמדות יותר.

לון 19 במאי 2007

הויכוח לגבי מי זכאי לקרדיט מזכיר לי את הויכוח לגבי המצאת הקולנוע. אדיסון ייצר ראשון את ההמצאה הטכנית, אבל האחים לומייר היו הראשונים להקרין בפני קהל. כשחגגו מאה שנים להמצאת הקולנוע, עשו זאת בהתאם להקרנת האחים לומייר.
באופן דומה, אייאקס והונבד היו אלה שתרמו להפצת השיטות שלהן בעולם הכדורגל והן אלה שהפכו את השיטות לנחלת הכלל.

עניין חשוב לפני הגמר, מקורות יודעי דבר העבירו מסר מעלי מוהר: התחזית: נפרק אותם !

תמיר 19 במאי 2007

הגמר היה אירוע עגום לאוהדי הכדורגל ומזל גדול שלא נפגוש ביום רביעי את שתי הקבוצות הללו.משחק פחדני של פרגוסון ומוריניו.יונייטד שוב הוכיחה את אי גדולתה.למעט השביעיה מול רומא והשלוש שתיים מול מילאן,והרביעיות בליגה מול הנמושות – רוב העונה של יונייטד היתה בינונית למדי.יונייטד זקוקה לחלוץ,קיצוני שמאלי,קשר התקפי וקשר אחורי באופן דחוף.גיגס,סקולס וסאהה לא מסוגלים לספק את הסחורה ברמות הגבוהות (אני תמה מדוע יונייטד הולכת להחליף את סאהה במייקל אואן – שני חלוצים שאי אפשר לסמוך עליהם בשל נטייתם להיפצע).אני תוהה מה פרגוסון חשב כאשר הוא ראה היום את אובי מיקל,שחקן שכבר היה חתום ביונייטד והתחרט.כמה פרגוסון היה משלם על מנת לקבל אותו בחזרה.

עופר 20 במאי 2007

לון, את הקולנוע המציאו שני גרמנים בשם סקלאדאנובסקי. ההקרנה הראשונה שלהם הייתה כמעט חודשיים לפני זו של לומייר. סתם אני מדבר על קטנות.
אני קורא עכשיו ספר (אני קורא כמה במקביל) "מאחורי מסך הברזל" – מסעות בכדורגל המזרח אירופי. היום הגעתי בדיוק לפרק על הונגריה, ואז קראתי את הפוסט הזה.
מה שיפה, שהוא כותב על נבחרת הפלא ההונגרית ועל ה6-3 ההוא, ועל איך הסיבה שההונגרים ניצחו והאנגלים הפסידו הייתה כולה בטקטיקה. האנגלים נשארו מאחור, וההונגרים פשוט עקפו אותם. ועכשיו, אתה כותב על איך האנגלים התקדמו קדימה, וההונגרים נשארו מאחור. מעניין מה היה קורה לולא הקומוניזם…

יואב 20 במאי 2007

דורפן וגולשי הבלוג היקרים:
היסטוריון ביקש ממני לברר על שוער כדורגל בשם ברגר, שעמד בשער נבחרת ארץ ישראל בשנות ה-30 והיה "גדול שוערי ישראל", יותר מחודורוב. הוא בעיקר התמחה בעצירת פנדלים. במשחק מול נבחרת המנדט איים עליו קצין בריטי שאם יעצור פנדל הוא יורה בו. ברגר עצר את הפנדל וחטף כדור ברגל וסיים את הקריירה. לפני כמה שנים עבד בחניון של בית התק"ם ברחוב דובנוב בתל אביב. האם מישהו יודע פרטים על האגדה? עזי דן? זנדר?
ודורפן, מה אתה עושה בהונגריה כל הזמן?

עזי ד 20 במאי 2007

גורן, מדובר בווילי ברגר שוער הפועל תל אביב ונבחרת (ארץ) ישראל בסוף שנות העשרים ובשנות השלושים. הוא בהחלט נחשב הכוכב הכי גדול של הכדורגל הארץ-ישראלי ולפי הסיפורים כנראה שהיה שוער ענק באמת. מספרים שבהפסד 7-1 למצרים במוקדמות הגביע העולמי של 1934 הוא היה בשיאו ואם לא זה היה יכול להיגמר בתוצאה כפולה ומשולשת.
למיטב זכרוני הוא הלך לעולמו לפני לא מעט שנים (15 לפחות בהערכה זהירה).

רונן דורפן 20 במאי 2007

תמיר – אתה מתבלבל בין פחדנות למשחק גרוע. מנצ'סטר יונייטד שיחקה אתמול לא טוב. בערך כמו יריבתה.
כשצ'לסי וליברפול שיחקו ביניהן – זו שיטת המשחק של הקבוצות. אפשר לראות את זה במאזני ההבקעה שלהן בליגה ובמפעלים האחרים.
פחדנות זה לקחת קבוצת פאר כמו ליברפול, עם כשלושים מליון אוהדים בעולם, ולאמר לאוהדים האלו שאתה מתרכז במפעל שאורכו 13 משחקים על פני עונה שלמה. ומשחקי הליגה הם רק הזדמנות לתת מנוחה לשחקנים

ויכסלפיש 20 במאי 2007

הכוונה לוילי ברגר, תקיש בגוגל

עופר, מה שם הספר שאתה קורא ומי המחבר?

אוהד יונייטד מאוסטרליה 20 במאי 2007

אני גם חושב שיונייטד שיחקה בפחדנות. צ'לסי עלתה עם הרכב חסר. בלי באלאק, קארווליו(אסיין הוסט לשם וחסר בקישור)וגם רובן ואשלי קול לא יכלו לשחק יותר מידי(שבצ'נקו כיום היה רק מזיק)
יונייטד היתה בהרכב מלא(למעט גרי נוויל)ופשוט שיחקה גרוע.
לי ברור שהקבוצה הנוכחית לא מספיק טובה. אם לא יעשו שינויים רציניים צ'לסי תיקח אליפות בעונה הבאה בהליכה.
גיגס ? היה פשוט גרוע,רוני צריך לשחק מאחורי החלוץ ולא בחוד(הבעיה שאין מישהו אחר שישחק שם ולא הייתה ברירה), רונאלדו צריך לשחק בצד ימין(הוא הרבה פחות אפקטיבי בצד שמאל)
מה חשבו יונייטד שפריירה הוא פראייר ? רונלדו לא עשה מולו פשוט כלום.
היינצה ? הגנתית טוב התקפית פשוט גרוע, לא מסוגל לתת קרוס אחד נורמלי…
הקישור של מנצ'סטר ושיטת פלטשר- סקולס-קאריק הצליחה לדעתי לחזיק את המרכז(הגול בא אחרי שפלטשר יצא)החילוף של סמית' לא הביא שום דבר. מקאללה וג'ון אובי מיקל היו מצויינים, כך גם אסיין.
אם לאחת הקבוצות הגיע לנצח אז זו בטח לא היונייטד. לפעמים נראה לי שפרגוסון לא זכה בגביע אירופה יותר מפעם אחת (ובהרבה הרבה מזל) לא עקב חוסר מזל כפי שחשבתי תמיד(קיבלה את ריאל בכושר שיא פעמיים)אלא משום שהקבוצה לא מספיק טובה…
הוא חייב להפנים שנוויל נפצע בגילו הוא יכול להעדר הרבה זמן (בראון מצויין, והגנתית טוב מנוויל אבל לא מסוגל לתרום להתקפה). אני חושב שהוא הבין שהיינצה וגיגס לא מסוגלים ליצר אגף שמאל(אמר שגיגס ישחק רק במרכז)
הארגריבס+ווינגר שמאלי+חלוץ
הם המינימום לעונה הבאה.
אני רוצה את גארת' בייל+הונטלאר(טורס מבניתי ריזיקה רצינית במחיר שלו)
כאלו שינויים פלוס פיקה ורוסי (ופוסטר)יש סיכוי לעשות משהו בעונה הבאה…
כרגע, צ'לסי שנה הבאה תהיה הפייבוריטת לתואר(בהנחה שתשמור על שחקניה)ולדעתי גם אחרי השינויים ביונייטד דעתי לא תשתנה.
שבצ'נקו היה גרוע העונה, רובן וקול פצועים רוב הזמן, אשלי קול נתן עונה גרועה ,טרי היה פצוע כמה מחזורים.באלאק, טרי היו לא רעים העונה. אסיין,קארבליו, למפרד,מיקל וכמובן דרוגבה היו מצויינים ואני לא רואה שום סיבה שירדו ביכלתם בשנה הבאה (באלאק רק ישתפר ושבצ'נקו לאט יכול להיות יותר גרוע)

רונן דורפן 20 במאי 2007

לאוסטרלי – אתה בטוח שאתה באוסטרליה ולא באפגניסטן? הקיצוניות בתגובות שלך בין משחקים היא מדהימה….
הפסדנו משחק בדקה ה-115. משחק שיכולנו לנצח – ושום תוצאה לא מפלה כאן שום צד כי היה משחק שקול ולא כל כך טוב.
בסך הכל יונייטד לא הייתה קבוצה של דאבל או טרבל השנה. רחוקה מהקבוצה של 99. יחד עם זאת היא הגיעה להארכה של גמר הגביע וליתרון אחרי חצי הגמר הראשון באלופות. והייתה קרובה בצורה מפתיעה להישגי הטרבל.
אבל כמו שכתבתי בעבר – זו רק העונה הראשונה שהקבוצה הזו טובה.
צריך ככל הנראה רכש מסויים. אבל השיפור האמיתי יהיה כרגיל פנימי. רוני ורונאלדו עוד יכולים לשפר הרבה מאד דברים. גם אברה ו-וידיץ וכמה שחקנים שצריכים לחזור – פיקה, רוסי ואבנס.

עופר 20 במאי 2007

ויכסלפיש – הנה לינק.
http://www.orionbooks.co.uk/MP-38278/Behind-the-Curtain.htm
אגב, התחלתי

עופר 20 במאי 2007

ויכסלפיש – הנה לינק.
http://www.orionbooks.co.uk/MP-38278/Behind-the-Curtain.htm
אגב, התחלתי לעשות כל פעם הזמנה מרוכזת של ספרי כדורגל מאמאזון – אז רק המלצה – אם אתה מזמין תזמין מאמאזון הבריטי, לא מהאמריקאי.

לון 20 במאי 2007

לצערי אני מסכים שפרגוסון שיחק בפחדנות.
כל פעם שהוא מפחד הוא עולה עם חמישה קשרים וחלוץ בודד.
צ'לסי שיחקה את המשחק הרגיל שלה. יונייטד שיחקה משחק מפוחד.
בגמר מול ארסנל לפני שנתיים, שכבנו עליהם ושיחקנו את הכדורגל ההתקפי הרגיל שלנו.
פרגוסון כל כך מפחד מהטקטיקה של מוריניו שהוא פשוט משנה את המשחק שלנו למשחק טקטי מפוחד.

כפי שהאוסטרלי ציין, ברור לגמרי שלא היתה שום תפוקה התקפית משני המגנים. צריך לזכור שנוויל ואברה חזקים הרבה יותר גם הגנתית וגם התקפית. השאלה היא באיזה מצב נוויל יחזור בגילו המבוגר.

מה שבהחלט מדאיג אותי זה חוסר אינטליגנציית המשחק של וידיץ'. פעמיים דרוגבה היה במרחק עשרים – עשרים וחמישה מטרים מהשער ופעמיים וידיץ' עזב אותו כדי לחזור לעמדה שלו. וידיץ' עשה את זה במחצית הראשונה והשאיר את דרוגבה חופשי לבעוט.
בגול, לא וידיץ' ולא פרדיננד נצמדו לדרוגבה כשזז לאחור, הוא היה חופשי לגמרי למסור ללאמפרד ולרוץ מהיר ועם כל הכוח שלו קדימה.
בלם שלא מבין שהדבר הכי חשוב הוא לסגור קודם כל את השחקן עם הכדור, ודאי כשהוא עשרים מטרים מהשער, לוקה בחוסר הבנה בסיסית של המשחק. פרדיננד בדר"כ דווקא מצויין בעניין הזה ובגול או שהוא טעה או שזה היה התפקיד של וידיץ' ששוב פישל.

רוני עבד קשה בתפקיד שלא נוח לו. לא פלא שאחרי שסמית' נכנס הוא יצר את המצב הכי טוב שלנו (הגלישה של גיגס, כשסמית' היה לידו).

רונאלדו שוב לא עשה כלום במשחק מכריע מול הגנה מצופפת וטקטית. שוב ושוב היו מולו שני שחקנים והוא לא קלט את המצב ונכנס עם הראש בקיר. גם זה חוסר אינטליגנציית משחק. אבל במקרה שלו יש לקוות שילמד.

שתי נקודות חיוביות שמצאתי בניצחון של צ'לסי:
הראשונה היא שמוריניו הגשים חלום ילדות של כולנו. כילד היה צופה במשחקי גמר הגביע באנגליה. לא חשב שהקריירה שלו תוביל אותו למצב כזה. והנה הוא הגיע והגשים חלום.
אין ספק האיש גורם לכדורגל מגעיל. אבל את הווינריות אי אפשר לקחת ממנו. תוך שלוש שנים זכה בכל תואר אפשרי באנגליה. ובעונה הראשונה בה אינו זוכה באליפות, לקח את שני התארים האחרים.
זה הופך את האליפות שלנו למוערכת עוד יותר.

העניין השני נוגע לאברמוביץ'. אותי זה פשוט משמח לראות מיליארדר שמגיע בג'ינס, חולצה וסוודר. הפורמליות ממנו והלאה. אפילו לא בגמר הגביע כשכולם מגיעים בחליפות ועניבות. אם כבר אוליגרך, אז כזה.

עופר – למדתי קולנוע בצורה מסודרת ומעולם לא שמעתי על סקלאדנובסקי. אני זוכר שסיפרו לנו שמדינות שונות מנסות לקחת קרדיט על הנושא. אשמח אם תרחיב.

birdman 20 במאי 2007

לעזי, איך אתה יודע שזה גורן ולא בורוביץ'?

לון 20 במאי 2007

ר ו ג' ר פ ד ר ר
בורכנו. זכינו.
אני לא יודע איך זה, אבל בתקופתנו זכינו לראות עילויים של ממש.
הוא מזכיר לי את מייקל ג'ורדן בשיאו. הניצחון שלו היום על נדאל בגמר בהמבורג הזכיר לי את ג'ורדן החולה מנצח את יוטה ואת ג'ורדן חוטף את הכדור ממאלון כדי לנצח את המשחק והסידרה.
השוואה אחרת היא לטייגר וודס.

לפני עשרה ימים נוצח פדרר בשתי מערכות ע"י פיליפו וולאנדרי בטורניר רומא.
הוא עשה 44 טעויות לא מחוייבות בשתי מערכות בלבד.
זה היה טורניר רביעי ברציפות שלא ניצח, דבר שהוא כבר שכח מתי קרה.
הוא היה בכושר הגרוע ביותר שלו מזה כארבע שנים לפחות.
פדרר החליט לפטר את מאמנו טוני רואץ'.
הוא הגיע לגמר טורניר המבורג אחרי שנאבק קשה בסיבובים הקודמים והפסיד מערכה כמעט בכל משחק.
הוא עלה לשחק מול נדאל בידיעה את כל חמשת המשחקים הקודמים על המשטח הפסיד לו ועוד אחד על מגרש שחציו דשא חציו חימר.
נדאל הגיע עם שיא של רצף ניצחונות על משטח – 81.

כלל ידוע אומר שהמשך של אותן פעולות יוביל לאותן תוצאות. כדי לקבל תוצאות אחרות, צריך לשנות את דרך הפעולה.
פדרר שיחק הפעם מאוד אגרסיבי ובנקודות רבות עלה לרשת. היו כמה מקרים בהם ממש שיחק משחק דשא עם סרב אנד וולי.
במערכה הראשונה נדאל שלט, אבל אח"כ כשפדרר היה בטוח יותר בעצמו, נדאל הופתע והיה ברור שאין לו תשובה.

הסיבה שאני כל כך אוהב טניס, היא מפני שזה המשחק שדורש את היכולות המנטליות הכי גדולות.
הזמן לא מהווה גורם. אם שחקן מספיק חזק מנטלית, הוא יכול לחזור מ-2:0 במערכות ו- 5:0 ו- 40:0 במערכה השלישית.

בנוסף, העובדה שכל נקודה מתחילה מחדש, גורמת ללחץ מתמיד. יש הרבה זמן לחשוב, וכשחושבים יש סכנה שהשדים והפחדים יעלו.
לכן רועדות הידיים להרבה שחקנים בנקודות מכריעות. לכן הרבה מאוד פעמים שחקנים מפסידים משחקים מפני שהם לא עומדים בלחץ, למרות שטכנית, היו טובים יותר.

בניגוד לגולף למשל, אי אפשר לפשל ביום אחד ולחזור למחרת. נכשלת – הודחת.

וכמובן, כמו בכל משחק של יחידים, אין מאחורי מי להתחבא. אי אפשר לנוח במרכז המגרש כשאחרים עושים את העבודה בהגנה למשל.

היום, כשפדרר עלה ל- 0:3 אמרתי לחבר שהוא ינצח על האפס. פשוט מפני שהיה ברור שהוא נחוש לחלוטין, תוכנית המשחק שלו עבדה ונדאל היה מיואש, לא ידע מה לעשות ואיבד מהחיוניות הרגילה שלו.

העובדה שהמשחק נמשך רק שעתיים גרמה לכך שיכולת הסיבולת הפיזית של נדאל לא היוותה גורם.

עכשיו, כשפדרר יודע שהוא מסוגל לנצח את נדאל על חימר, זה משנה לגמרי את המצב ברולאן גארוס.
אם שניהם אכן יגיעו לגמר, זה עתיד להיות אחד הגמרים הקלאסיים בכל הזמנים.

רונן דורפן 20 במאי 2007

לון… זה עובד לשני הכוונים לעומת גולף.
שם אפשר לפשל באופן חלקי ולהתאושש. אבל לעומת זאת אתה צריך לנצח את כל 71 היריבים במשחק עם מרכיב מקריות גדול.
היסטורית – סטריקים, רצפים וכמויות של אליפויות – יותר נפוצים בטניס מאשר בגולף. אני זוכר לפחות חמישה-שישה רצפים של לפחות שלוש זכיות רצופות באותו טורניר גרנד סלאם.

רק במספר זכיות מייג'ורס לגולפאים הגדולים יש יותר – אבל זה בגלל שהקריירה ארוכה בהרבה (ג'ק ניקלאוס זכה בהפרשים של יותר מ-20 שנים). וגם זה פחות מטניס, יחסית לאורך הקריירה

עופר 20 במאי 2007

היי לון, אני כרגע לומד קולנוע בצורה מסודרת, והאיש שלימד אותי על הגרמנים היה לא אחר מאשר נחמן אינגבר בכבודו ובעצמו. כמו כן, בספרו המצויין (שאני ממליץ לכל אחד אגב) של זיגפריד קראקוור – מקאליגרי ועד היטלר, הוא כותב עליהם גם כן. והנה לינק :
http://en.wikipedia.org/wiki/Max_Skladanowsky

birdman 20 במאי 2007

Bloom, Nadal prooved today he is very human.
And when I want to recover from the mental aspect, I don't take steroids, I take a spliff.

יותם מ 20 במאי 2007

רונן, הרשה לי הערה מעט לא קשורה:
לרגל הקיץ שקרב ובא, מה בדבר חידון ספורט חורף? אמנם פחות פופולארי אך בטוח יותר קשה.

עזי ד 20 במאי 2007

בירדמן, אני פשוט יודע. כמו שאתה יודע שזה לא יואב ספר. חוץ מה בורוביץ' מזדהה פה כ י.ב

לון 20 במאי 2007

רונן, הנתון של רצפים וכמויות של אליפויות בגולף לעומת טניס הוא מעניין.
אני לא מספיק מצוי בגולף כדי לדעת מה קורה שם מבחינת מקריות, משטחים, מזג אוויר וכו'.
מבחינת הלחץ הנפשי, בעיניי, זה עדיין לא דומה לטניס, בגלל אותו אלמנט שאסור לפשל אפילו במשחק אחד.

עופר, תודה על האינפורמציה.
גם אני למדתי אצל אינגבר, שנה אחת, ולא זכרתי. מעניין אם זה הזיכרון החלש שלי או משהו שאינגבר שינה במהלך השנים.

ומה אתם אומרים על הליגה הספרדית ? כבר שנים שזו הליגה הכי איכותית והכי מלהיבה.
גם בשנה כזו, כשהספרדיות פחות טובות, זו ליגה אדירה.

בסקאיי ניוז מדווחים שעיסקת הארגריבס נסגרה תמורת 17 מיליון פאונד. משהו כמו 32 מיליון דולר.
אני שמח שהוא מגיע, אבל הסכום ממש מופרז.

גיל 20 במאי 2007

לרונן, אני מוחה! בגולף אין מרכיב מקריות גדול יותר מטניס למשל. גולף הוא משחק מאוד מחושב עם מרכיב מנטלי עצום. לנו מהצד נראה שמכים בכדור בצורה מקרית ומקווים שהוא יפול טוב, אבל כתלות במגרש ובקלאב אתה יכול לכוון לנקודות ספציפיות ולשער במידה רבה של וודאות מה יקרה לכדור כשהוא ינחת שם.

הסיבה שאין רצפים גדולים בגולף היא שיש כאן משחק משולש: נגד כל שאר היריבים (שיכול להגיע ל200), נגד המגרש ונגד עצמך. מאוד מאוד קשה לזכות בטורניר בודד מכיוון שבסבב הPGA יש כמה מאות גולפאים ובשבוע נתון כל אחד יכול לנצח. מכיוון שלא משחקים ראש בראש גם מדורגים נמוכים זוכים בטורנירים גדולים כדבר שבשיגרה (ראה את המאסטרס האחרון לדוגמא) מה שלא קורה בטניס כמעט. על כל בוריס בקר או גוסטאבו קורטן שצצו משום מקום יש עשרה צ'אד ג'ונסון. ובקר וקורטן נשארו בצמרת לאחר הזכיות שלהם מה שבכלל לא ברור מה יקרה עם ג'ונסון.

אגב, הערה שלא קשורה: האם יש אפשרות שמגיבים קבועים לא יחכו לאישור התגובות שלהם? אני מבין שהמטרה היא למנוע ספאמים אבל אם יש מנגנון שמאפשר את זה נראה לי שכולנו נצא נשכרים.

אוהד יונייטד מאוסטרליה 21 במאי 2007

רונן, אני לא חושב שהתגובה שלי היא קיצונית. לא היה לי מילה רעה להגיד לפני שנתיים שהפסדנו בפנדלים נגד ארסנל …
אז שיחקנו טוב מאד וזה לא הלך וזה קורה…
נגד צ'לסי נגררנו מלכתחילה למשחק טקטי שבו אין לנו שום יתרון יחסי(להיפך, ברור שלצ'לסי יש יתרון יחסי)

אני חוזר על דעתי שהיונייטד צריכים לעשות שינויים. לא
"COUPLE" כפי שאמר פרגי אלא לפחות ארבע…
הארגריבס + בייל + ווינגר שמאלי +חלוץ …
אני מאד מאוכזב מהיינצה,פשוט איטי וגרוע -לא מסוגל ליצר שום דבר התקפית.
בעונה הבאה כדי למצוא פתרון ל"דאבל אפ" של קבוצות על רונאלדו. הם סוגרים אותו עם שני שחקנים(קשר הגנתי+המגן בצד שלו) והוא לא מצליח לעשות כלום…כפי שמישהו אמר נכון הוא "נכנס עם הראש בקיר" לדעתי זה קורה כי אין לו ממש אופציה להעביר את כובד המשחק לאגף השני כי ליונייטד פשוט אין עוד ווינגר (אני מזכיר לך את הדיון בעניין גיגס שכניראה ההגדרה "שחקן כנף" שנתת לו שייכת להיסטוריה)בגלל שאין ווינגר שמאלי אז רונלדו מוסט לשם בלית ברירה(הוא יעיל בהרבה בצד ימין) ואת צד ימין פותרים שחקנים שהם לא שחקני כנף כלל כמו פלטשר וכו'.

בסה"כ עונה טובה מאד ומרגשת
הנקודה שאני לוקח מהשנה הזאת .
מנצ'סטר הוכיחו שלא משנה כמה כסף צ'לסי יוציאו וכמה כוכבים הם יביאו היונייטד מסוגלים להתמודד מולם ולקחת את הליגה.
עכשיו נראה איך צ'לסי יגיבו לצ'אלנג' המחודש …

Gilad 21 במאי 2007

To Lon,don't jump to conclusions because of 1 match,Federer has too much pride to adjust his game to the clay style,he plays the same high risk agressive style on clay and when he is on he is still the best in the world even against Nadal,Nadal will benefit from this loss,he can get some pressure off his back and regain the edge,it was an amazing streak that had to come to an end,the French Open is a different ball game,in Hamburg the temperature is cold and the matches are best of 3 sets.In Paris Federer will have to beat 6 clay court animals in a best of 5 set match before he gets a shot against Nadal,there are more players that can beat Federer on clay than there are who can beat Nadal,the stamina factor is more of a factor and also the ability to win without being on top of your game,Federer can win playing 60-70% of his ability on pther surfaces but needs his A game every day on clay,when he starts to miss he can't revert to the safer game like Nadal who relies on outlasting his oponents,it will be interesting to see….

Shauli Sad'e 21 במאי 2007

Dorfmann,
ata pashut AGADA The best web-site in the internet Im a big United fan & its a plesure reading your opinions Please don't ever stop Hey from Denmark

רונן דורפן 21 במאי 2007

ליואב, הסיפור עם הקצין שאיים לירות על ברגר נשמע לי כל כך מופרך. אני חושב שאחרי 40 שנות שטחים אולי אנחנו מבינים איזה כובש נאור יחסית הייתה ממשלת המנדט (לא ממשלת בריטניה שישבה בלונדון, אלא הממשלה שישבה בירושלים). זה נראה לי כל כך מרוחק מהיחס של בריטים לספורט – עובדה שהם השתתפו בליגות הארץ ישראליות.

רונן דורפן 21 במאי 2007

גיל, בודאי שיש מרכיבי מקריות גדולים יותר. הכדור קופץ בטוואי לא ידוע, מזג האוויר משמעותי יותר. זה רק הופך את הישגיו של טייגר וודס למדהימים יותר. פדרר או אפילו נדאל, נתקלים בסיטואציה די דומה מדי משחק – משטח ידוע, יריב ידוע או חלש, והם צריכים לנצח רק אותו. טייגר יכול לשחק מצויין – ומישהו אחר בכמה חבטות מקריות יחסית צובר עליו יתרון. כל הפער בין המובילים בגולף הוא קטן ביותר (לרוב 2-3 חבטות על פני 280 חבטות).
בעבר היו מונים בצדק כמה פעמים מתחרה סיים בין חמשת המובילים. כי ברוב השנים איש לא היה מנצח יותא מפעמיים-שלוש בעונה. טייגר שינה את כל זה.
המקריות הופכת את טייגר ליותר גדול

רונן דורפן 21 במאי 2007

לשאול שדה, תודה על המחמאות המוגזמות..

רונן דורפן 21 במאי 2007

ללון. לגבי הארגריבס. תמיד אני תוהה: למה כל כך אכפת לנו בכמה שחקן נרכש?
יכולות להיות מספר סיבות:
1. אכפתיות כלפי משפחת גלזר – אני בספק.
2. רצון לראות את המנג'ר מבריק באיזשהי רכישה של שחקן צעיר בזול. פרגוסון לא ממש צריך להוכיח כאן משהו.
3. תחושה שאליפות שמבוססת על הרבה כסף היא נעימה פחות. זה נכון. אבל כל מי שאוהד קבוצה גדולה באנגליה חייב לחיות עם זה. שום קבוצה רצינית באירופה לא נבנתה במעט כסף – אולי מלבד סביליה.

לעתים משווים בין מחירי עיסקאות כשלא מדובר באותו הדבר. לעתים לשחקן נותרו מספר שנים בחוזה, כמו במקרה הארגריבס, וזה מייקר אותו. שאלה אחרת היא גם לכמה שנים הוא חותם לאחר שנרכש.
ווין רוני למשל, ישלים כנראה 10-12 עונות ביונייטד, יוצא שנשלם עליו לאברטון כ-2 מליון פאונד לכל עונה שישחק. שזו גניבה למרות הסכום המפוצץ של 25 מליון ששילמו עליו.

היופי בעיסקאות האחרונות של פרגוסון בשלוש השנים האחרונות – מאז הקיץ הכושל של קלברסון-הווארד-מילר-בליון (וגם איזה רונאלדו אחד…). הוא שכולם תורמים לקבוצה. גם קאריק שהוא יקר מדי וגם סמית' שהוא בסך הכל חלק חילוף. לא כולם גניבות כמו וידיץ, אברה או ואן דה סאאר. לא כולם כוכבים כמו רוני. אבל כולם (נוסיף גם את פארק, סהה, היינצה, קושאק והשאלת לארסון הקצרה) נראים כמו חלק מהקבוצה. לא ממורמרים ותורמים את חלקם.
אואן הארגריבס הוא שחקן נחוץ בתפקידו וביכולתו. העובדה שהעסקה מתבצעת בתחילת הקיץ מראה שדברים השתפרו מאד ביונייטד לעומת שנים קודמות. כמו במקרה ואן ניסטלרוי, פרגוסון מביע אמון בשחקן שעבר פציעה קשה, ונקווה שהתוצאות יהיו דומות.

רונן דורפן 21 במאי 2007

ליותם. חידון חורף יהיה בחורף. מדובר בבלוג מסודר ואחראי

ק.ה. רומינגה 21 במאי 2007

(האחים סקלדונובסקי חדשים יחסית בחומר הלימוד של "מבוא לתולדות הקולנוע")

לון 21 במאי 2007

גלעד – ראיתי את פדרר מול נדאל על חימר בשנתיים האחרונות ברולאן גארוס ובשנה שעברה ברומא, בכולן הוא שיחק מהקו האחורי.
כך גם משחקי חימר אחרים שלו שראיתי. הפעם הוא עלה הרבה יותר לרשת ושיחק עם הרבה פחות סלייסים.
אני מסכים איתך לגבי ההבדל בחום ובכמות המערכות שמוביל לשחיקה ומאמץ גדולים יותר בפריס.
מצד שני, בשנתיים האחרונות פדרר נוצח שם רק ע"י נדאל. כמו כן, בכלל לא בטוח שפדרר ישחק בכל פעם נגד מומחי חימר.
שנינו מסכימים שיהיה מעניין…

רונן, הדבר היחיד שמעסיק אותי בנוגע לסכום רכישה מופרז, הוא שיהיה פחות כסף לרכישת שחקנים אחרים.
לצערי התקציב תמיד מוגבל. אם היו משלמים עליו "רק" 22 מיליון דולר, היו מתווספים 10 מיליון דולר לתקציב הרכש.

ויכסלפיש 22 במאי 2007

טעויות כתיב: צ"ל תוואי ולא טוואי של טייגר וודס, קורא אותן (חדשות באנגלית) ולא אותם

גיל 22 במאי 2007

רונן, התוואי כן ידוע וגם מזג האוויר ברגע נתון. זה לא אומר שאפשר לשלוט על זה או שזה לא מסובך מאוד לנסות לחשב מה יקרה, אבל שחקנים כן מנסים כל הזמן (במידה זו או אחרת) לנווט את הכדור למקום המתאים להם. טייגר פשוט מאוד טוב בזה ולכן הוא מאוד מצליח. ואגב, בסופו של דבר הגורם הכי חשוב זה הפאטים על הגרין.

רונן דורפן 23 במאי 2007

גיל – אתה מתעקש לפרש את דברי כאילו החבטה היא מקרית. החבטה איננה מקרית. הסיכוי למנצח מקרי הרבה הרבה יותר גדול סטטיסטית בגולף מטניס.
בתחילת כל טורניר גרנד סלאם אתה תראה שיחס ההימורים על פדרר הוא בסביבות 1.4 (מלבד ברולאן גארוס ואז תראה יחס כזה על נדאל) טייגר, שהוא לטעמי ספורטאי גדול מהם, מקבל יחס של 3-3.5 ותאמין לי שסוכני ההימורים יודעים מה מקרי ומה לא…
למה יותר מקרי?
כי טייגר וודס צריך לנצח 71 משתתפים אחרים אחרי 280 חבטות. פדרר או נדאל צריכים לנצח רק 5-6 משתתפים ויש להם כ-200 נקודות מול כל משתתף כדי לעשות את זה. זה כמו ההבדל בין משחק כדורסל של עשר דקות לסדרה של שבעה משחקים.
כמה פעמים בגולף זוכה משתתף אלמוני לחלוטין בתחרות מייג'ור? לא מעט פעמים. בערך פעם בשנה שנתיים.
ובטניס? כמה פעמים קורה שמישהו מחוץ לעשיריה הראשונה בעולם לוקח טורניר גרנד סלאם. קרוב מאד לאפס.

גיל 23 במאי 2007

אוקיי, עם זה אני מסכים. כנראה שלא הבנתי את כוונתך. בגולף באמת קשה יותר לנצח כי הרמה אחידה יותר ואתה משחק נגד כולם ולא רק נגד 7 שחקנים.

לון 23 במאי 2007

רונן, אני מסכים לגבי המקריות בגולף, אבל דווקא בגלל מיעוט החבטות, משך הזמן הקצר יותר בטורנירים ואי הצורך לנצח יריבים.
ההשוואה צריכה להיות בין מספר החבטות של שחקן גולף בכדור בכל משחק לזה של טניסאי. ההשוואה תראה כמו בין משחק אחד של כדורסל (הגולפאי) לחצי עונה (הטניסאי, שלעיתים במשחקון אחד יכול להכות כמות חבטות של יום שלם של הגולפאי).
בנוסף, טורניר גראנד סלאם נמשך שבועיים לעומת מספר ימים בגולף. (תקן אותי אם אני טועה, נדצה לי שממדובר בשלושה או מקסימום ארבעה). מאוד קשה במשך שבועיים לשמור על רמה גבוה. ככל שהזמן קצר יותר רמת המיקריות עולה.
בנוסף, הגולפאי לא צריך לנצח באופן ישיר אף אחד. הוא צריך כל פעם רק לתת את הכי טוב שלו. הוא לא צריך להגיב ליריב ולהתאים את עצמו לשינויים במשחק היריב. הלחץ הנפשי קטן בהרבה, בוודאי על החובבנים. הלחץ מגיע אליהם אך ורק בסיום, אם וכאשר הם מובילים בשלב מתקדם. זה יתרון עצום לעומת הלחץ שנמצא בו מי שהדיח מדורג בכיר ופתאום כל תשומת הלב בטורניר עוברת אליו.
(ולמען הרקורד, בגראנד סלאמס המנצח משחק שבעה משחקים ולכן מתמודד מול שבעה שחקנים ובטורנירים הגדולים האחרים חמישה משחקים וחמישה שחקנים).

גיל 24 במאי 2007

לון אתה טועה לגמרי. הלחץ הנפשי הרבה יותר גדול בגולף מאשר בטניס או בכדורסל. בדיוק מאותה סיבה שיש יותר חבטות או זריקות לסל במשחק. ברגע שאתה נמצא בקצב של המשחק התנועות שלך ברובות אוטומטיות ואתה לא חושב עליהן. בגולף לעומת זאת, יש הפסקה בין חבטה לחבטה ויש לך הרבה זמן לחשוב עליהן. מרווח הטעות הרבה יותר קטן. בטניס, מקסימום הפסדת נקודה או אפילו משחקון או מערכה, ועדיין יש לך סיכוי לנצח. בגולף, גומה אחת יכולה להרוס לך את כל הטורניר.
ככל שאתה מצליח יותר בטורניר יותר אנשים ילכו אחריך מגומה לגומה. זה לא פשוט לחבוט כשמאות אנשים צופים בך (ועוד בשקט!).
זה לא מדויק שלא צריך להגיב ליריב. אם אתה בעמדת הפסד, סביר שתיקח חבטה שאחוזי ההצלחה שלה מועטים יותר אבל הרווחים יכולים להיות גדולים.

כמו שרונן הזכיר, בטניס אין כמעט הפתעות ועובדה שהשחקנים הטובים כן מצליחים ודי בקלות לשמור על רמה גבוהה כל הטורניר. ההבדלים בין משחק למשחק לא כל כך גדולים, אבל בגולף יום אחד אתה יכול להשיג תוצאה מאוד נמוכה וביום השני שום דבר לא ילך לך.

לסיכום, אני מציע למצוא ספונסר לבלוג שיממן לכל מי שלא התנסה במשחק גולף אימון גולף כדי לעמוד על רזי המשחק.

רונן דורפן 24 במאי 2007

גיל ולון.
אני מסכים עם גיל בנקודה הזו. ובעניינים של סטטיסטיקה וספורט באמת לא כדאי להתווכח עם סוכנויות ההימורים. במקומות הללו מבינים הרבה יותר טוב מאיתנו.
הסיבה המקצועית היא כמו שאמרתי מקריות. אם יריב אלמוני נותן חבטה לא מהעולם הזה נגד פדרר, הוא זוכה בנקודה. פדרר לרוב מנטרל את העניין בשתי חבטות טובות. לעומת זאת, חבטה מיוחדת של שחקן אחר יכולה להכניס את טייגר לפיגור שייקח לו חצי יום למחוק.
יחסי ההימורים על טייגר לפני טורנירי מייג'ור הם 1-3 והם הקצרים בהיסטוריה. כי למרות שהוא בברור השחקן הטוב בהיסטוריה אין דבר כזה של פייבוריטיות מוחלטת בגולף. והעובדה היא שלמרות ניצחונותיו הרצופים – עדיין לא נותנים עליו שערי הימורים קצרים יותר.
ברור לחלוטין שבגולף קשה יותר לזכות ברציפות בטורנירים חשובים.

בנוסף לון אני חושב שאתה טועה לגבי היתרון בכך שטייגר לא משחק פנים אל פנים עם אף אחד. טייגר היה מת לעשות את זה! הסטטיסטיקה מראה שכמעט תמיד השחקן שמשחק עם טייגר באותה קבוצה מתפרק ומשחק מתחת ליכולתו. הרבה בגלל שסביב הקבוצה שלו מתרכזים אלפי צופים וסביב האחרים לעתים רק עשרות. מי שמאיימים עליו בכל טורניר הם אלו שזוכים לשחק את ארבעת הימים בלי לראות אותו.

שחקנים כמו פדרר וטייגר מלחיצים יריבים. העובדה המוזרה היא שפדרר מפסיד לאותם השחקנים – נדאל וקניאס – שכנראה פסיכולוגית לא מפחדים ממנו. הם אמנם לא טובים ממנו, אבל לפחות מביאים את היכולת שלהם לידי ביטוי. לא מעט שחקנים, כולל רודיק, פשוט עושים במכנסיים מול פדרר.

לון 24 במאי 2007

רונן וגיל, בואו נעשה סדר. יש לי רושם שעל חלק גדול מהעובדות אנחנו מסכימים ופשוט מסתכלים עליהן מזוויות ראייה שונות.
אנחנו מסכימים שבגולף יותר קשה לזכות בטורניר.
אנחנו מסכימים שלמקריות ולמספר החבטות הקטן יש חלק חשוב בכך.
אנחנו מסכימים שהעובדה שאין משחק פנים אל פנים היא לטובת החובבים (זה מה שכתבתי רונן: "הגולפאי… הוא לא צריך להגיב ליריב ולהתאים את עצמו לשינויים במשחק היריב. הלחץ הנפשי קטן בהרבה, בוודאי על החובבנים" – לכן אנחנו מסכימים שמדורגים כמו טייגר היו מעדיפים ראש בראש. מה שמדגיש את המקריות ואת העובדה שיש הרבה פחות לחץ נפשי על המתמודדים שאינם ידועים, דבר שמקל עליהם מאוד).
הטיעון שלי אומר שהלחץ הנפשי בטניס גדול יותר. אלא, שיש בשני התחומים גורמים נוספים. כאמור, הגורם המשמעותי שעליו אנחנו מסכימים הוא גורם המקריות בגולף. גורם שמאפשר לפחות טובים לזכות.
מבחינת לחץ נפשי, הציפיות מפדרר הן לנצח כל משחק. זה לחץ עצום. בנוסף, הוא צריך לעמוד בציפיות לזכות בכל טורניר. הלחץ עליו ברולאן גארוס יהיה בלתי נסבל, מפני שכולם יודעים שזכייה שלו שם תתן לו את החותמת הרשמית של הגדול מכולם. אי זכייה, תמשיך להטיל עליו צל ארוך. כל מי שעולה מולו יודע את זה. רודיק הוכיח במשחקים האחרונים שלו עם פדרר שהוא לא משקשק. מה לעשות שפדרר נתן מולו תצוגות מהטובות בכל הזמנים. לא ראיתי שנדאל שקשק מולו בווימבלדון, גונזאלס ובגדאטיס לא שקשקו מולו באוסטרליה.

העובדה שצינת על נדאל וקניאס ממחישה את האספקט הפסיכולוגי הגבוה יותר בטניס. זה הטיעון שלי.

גיל, בהקשר הזה, ראוי לציין שבטניס יש המון הפתעות. אחרת כל טורניר היה מסתיים לפי הדרוג המוקדם. בנוסף, ראוי להזכיר שפדרר הוא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. אין עוד טניסאי כזה. גם לא היה. אפילו לסמפראס, מקנרו ובורג היו שנים בודדות של התעלות, לא רצף של שלוש שנים מדהימות כאלה. נדאל, מספר שתיים הבלתי מעורער בעולם, לא הצליח בינתיים לזכות באף גראנד סלאם שאינו על חימר וגם לא במאסטרס. הוא מודח שוב ושוב ב"הפתעות". המדורגים בעשירייה הראשונה מתחלפים ואין אף אחד ששומר על יציבות שמתקרבת לפדרר (או נדאל – על החימר בלבד).

גיל, רונן הסביר היטב מה קורה ליריבים של טייגר מבחינת קהל. בנוסף, שים לב שכתבת : "זה לא פשוט לחבוט כשמאות צופים בך". בטניס זה אלפי צופים וטלוויזיונית זה הרבה יותר בשלבים הגבוהים (בגולף הרי כל הזמן יש מתחרים במקביל, למעט פלייאוף).
בנוסף הטיעון שלך שביום אחד אתה יכול להשיג תוצאה נמוכה וביום אחר כלום לא ילך לך, זה בדיוק הדבר שאינו אפשרי בטניס. לא הלך לך – הודחת.

Comments closed