ישראל מפסידה לפורטוגל (הופיע בגלובס)

שגוי לחלוטין להאשים את מאמן הנבחרת הצעירה של ישראל, גיא לוי, בפערי הרמות שהובילו לתבוסה אתמול. ואלו מימדי פער הרמות: 31-5 בבעיטות לשער. ישראל לא השיגה בעיטה לשער ממצב לא נייח לפני שהתוצאה הייתה 0-4. כמה מרשים היה לראות גם במצב כזה את מנואל פרננדז רודף אחרי שחקן ישראלי ובתיקול נקי מונע ממנו בעיטה. מגוחך עוד יותר לתלות את ההפסד באי שיתופו של איזה שחקן משולי ההרכב של מכבי חיפה או בית"ר ירושלים.

הנה העובדות:

אלף. בכדורגל הפורטוגזי משחק כיום מי שנחשב לדעת רבים לשחקן הטוב בעולם, כריסטיאנו רונאלדו. רק לפני חמש-שש היה פורטוגזי אחר, לואיש פיגו שגדל באותה מחלקת נוער של ספורטינג ליסבון, שגם הוא נחשב אז בעיני רבים לשחקן הטוב בעולם. וכבר גדלים בפורטוגל נאני ומאוטיניו שראינו אתמול.

בית. מהכדורגל הפורטוגזי יצאו בשנים האחרונות גם שניים מהמאמנים הטובים בעולם. ג'וזה מוריניו, מאמן צ'לסי, שמייצג תפישת כדורגל טקטית וקשוחה. וקרלוש קירוש, שהוא האדריכל של המשחק ההתקפי וחופש המשחק של מנצ'סטר יונייטד. הם שונים זה מזה בכל עניין כמעט. מלבד בכך שהם מייצגים מקצוענות ברמה הגבוהה ביותר.

גימל. פורטוגל היא סגנית אלופת אירופה והגיעה לחצי גמר גביע העולם בכדורגל. לפני כמה שנים זכתה קבוצה פורטוגזית, פורטו, עם סגל שחקנים שרובו פורטוגזי, בגביע האלופות.

הם פשוט לא בשכונה שלנו.

*

במקום סיבות להפסד, צריך להבין את הסיבות שהביאו את פורטוגל למקום שפעם היה שייך להולנד: המדינה הקטנה והחצופה ממנה יוצאים השחקנים המלהיבים והמאמנים המבריקים ביבשת.

הנה שתי אבחנות פרטיות שלי:

ראשית, הרצון ללמוד והסקרנות.

הכדורגל הפורטוגזי, כמו הישראלי, הוא לא רב באמצעים כספיים. אבל את מה שהיה לו הוא השקיע שנים ארוכות במאמנים זרים. זה התחיל בסוף שנות ה-50 במאמן בשם בלה גוטמן שבנה את בנפיקה ליסבון הגדולה. כותב שורות אלו עוסק בימים אלו בסרט שקשור בחייו של גוטמן ויכול לנדב לכם פרט פיקנטי: גוטמן הגיע לפורטוגל בדיוק בשנה בה הגיע לישראל גיולה מאנדי. מאנדי וגוטמן היו שניהם יהודים ושיחקו יחד באותה קבוצה בבודפשט. כשגוטמן הוביל את בנפיקה לאליפות אירופה, מאנדי הוביל את ישראל לניצחון על יוגוסלביה.

הכדורגל הפורטוגזי הסיק מכך שמאמנים זרים יכולים לקדם אותו. בשנים האחרונות עבדו שם סוון גוראן אריקסון, ג'ובאנו טראפטוני, בובי רובסון, רונאלד קומאן, ג'ון טושאק, יופ היינקס, יוזף וונגלוש ופיליפה סקולארי. הכדורגל בישראל החליט שמאמנים זרים לא מבינים את השחקן הישראלי. היום, כאמור, העולם צריך מאמנים פורטוגזים.

שנית, הגישה הבסיסית שלהם לכדורגל.

סיפרתי לכם לפני כמה שבועות שביקרתי במועדון כדורגל בשם אנדורינה באי מאדיירה בפורטוגל. אנדורינה היא הקבוצה בה שיחק רונאלדו בילדותו. במועדון הזה מתאמנות כיום כתריסר קבוצות צעירות. לכל קבוצה מאמן משלה ותכנית אימונים מפורטת. הסגל המקצועי שם מונה בערך שלושים מאמנים, פיזיותרפיסטים, רופא ואחראי על המתקן המאד מטופח. מלבד איש התחזוקה, שפשוט חי במגרש, איש מהם לא מקבל משכורת. הכל מאהבת כדורגל. עשר שנים אחרי רונאלדו הם חושבים שגידלו עוד שחקן מוכשר – ילד בן 12 שיעבור בקרוב לבנפיקה. והם די שמחים כי בנפיקה תיתן להם מענק קטן שיעזור להם להגדיל את המועדון.

הכדורגל הישראלי לעומת זאת זה ביזנס. בישראל אף אחד לא פראייר. ואם ילד מגלה קצת יכולת בגיל 14 מיד דואגים להבטיח את הזכויות בכרטיס השחקן שלו. לילד יש מיד מקורבים וסוכן – שלפעמים הוא קרוב משפחה וקוראים לו בעיתוני הספורט בישראל "פטרון". מדגם מקרי של הכוכבים הללו: שי בירוק, שלומי ארבייטמן, ראובן עובד. כל כמה שנים מבלבלים לנו את המוח עם מישהו אחר. בספורטינג ליסבון, לעומת זאת, מצמידים לכל שחקן צעיר עובד סוציאלי. אחד הדברים שהעובד סוציאלי הזה צריך לעשות הוא לוודא שהסביבה הקרובה של הילד לא בונה עליו תילי תילים של ציפיות כלכליות.

נאיבים הפורטוגזים הללו.

פופוביץ' (בעיקר על קוסמופיליטיות בספורט)
הפרק שבו מנהל הבלוג נשלח לאשפוז

26 Comments

אריה 17 ביוני 2007

מילים כדורבנות, הכדורגל בישראל זה בלוף שמוזן ע"י אינטרסנטים. מעדיף לראות מאה משחקים בליגת העל בכדורסל ממשחק אחד עלוב בליגעת העאלק בכדורגל. תראו את נבחרת העתודה בכדורסל לעומת הכוכבים בעיני עצמם של "הנבחרת האולימפית"(לשעבר…).

Danny 17 ביוני 2007

Ronen
It is vary sad to think that you are right in your evaluation. Look at Tal Ben Haim vs. the other so called israeli pros and you can see a similar story

עידן 17 ביוני 2007

רונן: כמה כואב, ככה נכון. ובכל זאת כדאי לומר לפחות מלה אחת על אחריותה של תקשורת הספורט המגוחכת בארץ בניפוח הציפיות סביב הנבחרת הצעירה.

אור 17 ביוני 2007

כל מילה פנינה.
וחבל שכך..

לון 17 ביוני 2007

לא ברור מה יותר: נכונות הדברים או העצב בגללם.

מה שעוד עצוב, זה שלוי, בניגוד למאמנים אחרים, הגיע עם ביטחון עצמי והצהיר שהמטרה היא הגעה לאולימפיאדה. הוא לא הנמיך ציפיות אלא להיפך. עכשיו העיתונאים בארץ תוקפים אותו מפני שלא עמד בציפיות.
אם מלכתחילה הוא היה אומר שהסיכויים נמוכים, שזו אליפות אירופה ראשונה שלנו, שאין לנו ניסיון, שהולנד ופורטוגל הן מעצמות כדורגל עולמיות ואנחנו ממש לא, אז היו מקבלים באופן טבעי את התוצאות.

אריה צפניה 17 ביוני 2007

כמה כואב ככה נכון

יוני 17 ביוני 2007

בעיניי הנושא לא עצוב, אלא בלתי נמנע, והוא חלק ממהפכה תרבותית בארץ. אני שמעתי מאות פעמים על בלומפילד שהיה מלא ב-20000 איש כל שבת, אפילו במשחקים בין שמשון להפועל חולון (פעם היה דבר כזה). האינטרנט והטלויזיה ניצחו.

בנוסף, אגב טלויזיה, אני לא חושב שבפורטוגל יש תרבות "כוכב נולד" כמו בארץ ובאמריקה. המשך ישיר לטור על המהפכה הדרושה ב-נ.ב.א. אם הם רואים שכל נינט מצליחה לשיר, הם גם רוצים הכל מעכשיו לעכשיו, בלי יסודות של שליטה בכדור (לא רק בכדורגל), עבודה נכונה על כושר וכו'. בראייה אחרת, אין תרבות ספורט עממית בארץ. אחי הקטן הולך לחוג כדורגל, ולא לומד לתת בעיטה מלאה. לא קבוצה רשמית, חוג כדורגל בבי"ס יסודי. נותנים להם כדור, שישחקו. בזיון… זה לא שרואים עשרות מגרשים בארץ מלאים בקבוצות נערים, הם מתקשרים דרך ICQ, לא בדאבל פס. אני לא רואה מאמן כדורגל עובד בחינם, כי הוא לא פראייר..ץ גם אני לא הייתי עובד בחינם. אפילו לא תמורת תנובת הים באותה עיירה. לא צריך לדרוש דבר כזה מהמאמנים בארץ. אפשר לדרוש השתלמויות, לגרום לאנשים טובים יותר ללכת לתחום באמצעות משכורות. עבודה בחינם – אולי בפנסיה…

רונן דורפן 17 ביוני 2007

אריה – אני חושש שגם הכדורסל בארץ מנופח על ידי התקשורת. לא ראיתי עדיין ישראלי בNBA – ודווקא בכדורגל יש שניים-שלושה שחקנים ברמות הללו. יחד עם זאת הבעיה בכדורגל חמורה בהרבה.

עידן – ידידי אוריאל דסקל כותב על זה בגלובס היום. התקשורת חסרת הבנה בכדורגל.

לון – חוששני שהתקשורת בישראל לא הייתה מקבלת הנמכת ציפיות.

יוני – אני לא חשוב שהבעיה היא בחוגי כדורגל. הבעיה היא בעבודה בגילאי 14-18 עם המוכשרים יותר. אני לא מצפה מהשחקנים שלנו להיות ברמה פורטוגזית. אין לנו את המסורת או ההשפעות מספרד וברזיל. אבל אפשר לצפות שנהיה ברמה הבלגית.

איש 17 ביוני 2007

רונן- איני מסכים איתך לגבי הציפייה שנהיה ברמה של בלגיה. כדי שנגיע לרמה שלהם צריך קודם כל להשלים עם העובדה שאנחנו לא. אבל מכיוון שבלגיה ממוקמת בדירוג של פיפ"א כמעט 40 מקומות מתחת לישראל(71 לעומת 34), זה הרי ברור לכולם שאנחנו יותר טובים מהם. כפי ששאלת באחד החידונים, בעידן אברהם גרנט(the ice age), המדינה בעלת מספר התושבים הרב ביותר שנבחרתה הפסידה לנבחרת ישראל היא קפריסין, אי של פחות מ-800 אלף תושבים. בתקופות של המאמנים הקודמים וכמובן גם של דרור קשקש המצב לא יותר טוב.
דבר שני- לגבי הגישה הבסיסית לכדורגל בפורטוגל לעומת זו בארץ- אני לא יודע מה הגישה בפורטוגל לגבי דברים אחרים, אבל כאן הרי ברור שאנחנו יודעים הכל יותר טוב. וכשיודעים יותר טוב כדורגל אין צורך להיעזר במאמנים זרים. יש לנו הרי שני שחקנים בליגה האנגלית, שחקן בצמרת של התחתית בטורקיה ועוד אחד שחטף השנה פצעי לחץ בסטיאווה בוקרשט(הנציג שלנו בליגת האלופות). אז אנחנו בטח יודעים לגדל שחקנים איכותיים.
דבר נוסף, שכבר הוזכר בתגובות, הוא עניין תרבות הספורט וההשקעה. לא אתייחס לטל בן חיים כיוון שהוא יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. הכוכב הגדול של נבחרת ישראל הנוכחית יכול היה להתקדם הרבה יותר אם היה מסכים להישאר בהולנד בגיל 16 ולוותר על הקוסקוס של אמא(מה הבעיה לבקש שלא ישימו מיונז על הצ'יפס?!). עמנואל רוזן עשה בזמנו סדרה לטלויזיה שהשוותה, בין השאר, בין משטר האימונים בחו"ל ובארץ. מרחק שנות אור. כאשר השחקנים(והקבוצות) כאן יבינו שיום אימון הוא יום עבודה ולא מפגש לכמה שעות עם החבר'ה, אולי נראה קצת שיפור בכושר וביכולת.
לגבי ההשקעה בגילאי 14-18- אני בהחלט מסכים איתך שנדרשת הרבה יותר עבודה. אני לא בטוח שיש קשר לרכישת כרטיסי שחקן ונושא הזכויות כיוון שזה קיים גם באנגליה, ספרד ועוד ארצות באירופה(פרגי סיפר לא מזמן באיזה ראיון שסוכנים אורבים לילדים והוריהם מחוץ למגרשי האימונים). רק שבמקומות הללו כאשר מזהים כשרון מנסים לטפח אותו ולא רק את האגו של מי שמחזיק בו.

birdman 17 ביוני 2007

באנגליה אומרים שלפני עשורים אחדים לאירופאים היה יתרון טכני על האנגלים, אך לאנגלים היה יתרון פיזי על שכניהם מהיבשת. בינתיים האירופאים הדביקו את היתרון הפיזי, אך אנגליה נותרה מאחור בכל הקשור לטכניקה.
מאיר שלו אמר לפני כמה שנים שאנחנו נופלים משאר העולם בספורט, אבל טובים יותר בדברים אחרים, והוא לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם המצב היה הפוך.
בינתיים שאר העולם הספיק לסגור את הפער בדברים האחרים.

אוהד יונייטד מאוסטרליה 17 ביוני 2007

מסכים לחלוטין עם רונן, רק מה… ברור ש"ההייפ" המזוייף לגבי הנבחרת הזו הוא הרבה בזכות עיתונות הספורט הישראלית שכאילו חיה בעולם משלה…
אלה הם העיתונאים מידיעות ומעריב שעושים מכל אפס כוכב. הם אלה שנותנים במה לשחקן כמו משה ביטון שמבקיע 4 גולים לעונה. הם אלו שהפכו את בית"ר טוברוק למקבילה הישראלית של אייאקס (למרות שלא ראיתי שום שחקן ברמה שיצא משם)
למה ? כי זה הפרנסה שלהם, הם מתפרנסים מלמכור לעם ישראל את האשלייה שיש לנו מה למכור באירופה…
אני זוכר "שאמרו" שבניון הוא שחקן ברמה של מייקל אואן וזאת למרות שבאותה תקופה הוא עדיין לא עשה כלום.
ברור שהוא לא והוא עוד אחד מהטובים שיש לנו….הרמה בליגת "העל" כבר שנים נמצאת בתחתית. המשחק האיטי והמסורבל שמשחקים בליגה לא עונה לקטגוריה של כדורגל.
משחקים בליגת "העל" שם שחקנים זרים אפסים שבשום מדינה אחרת לא היה להם מקום.
רק בליגה כזו יכול אבוקסיס לשחק עד גיל 40 מכיוון שהמשחק הוא כל כך איטי, כל כך שקוף …
כל פעם הריטואל חוזר: ציפיות, כתבות מחמיאות של עיתונאים, פסטיבל תקשורתי, הצהרות גבורה ("באים ללא שום רגשי נחיתות") ואחרי זה הנחיתה לקרקע, ההסברים והתירוצים ("היינו נאיביים"), הלקח ("למדנו.. נהיה טובים יותר בפעם הבאה")

לא נמאס לכם הסרט הכל כך צפוי הזה ?
צפיתי בכל המשחקים של הנבחרת (בחינם, משודר ב-ESPN) המשחק היחיד שבו שיחקה הנבחרת כדורגל היה נגד 10 שחקנים של בלגיה… אולי צריך לעשות חוק שנגד ישראל הנבחרת היריבה משחקת ב-10 שחקנים…
אולי אז יוכלו להמשיך עמיתיך העיתונאים את "הישראבלוף" שלהם ולטעון שהיינו טובים יותר אבל החמצנו…
כל מי שראה המשחקים הבין שישראל תיתן גול רק בנס.

נועם שיזף 17 ביוני 2007

ברור שבכל התקשורת אשמה. הרי באנגליה או ברוסיה או במונטנגרו תקשורת הספורט היא שפויה, מקצועית, עניינית, נטולת פניות, ומעודדת פרויקטים לקירוב לבבות בזמן הפגרה.

רונן דורפן 17 ביוני 2007

נועם. לא. התקשורת אשמה רק בכך שהתקשורת עלובה. ממסד הכדורגל אשם במצב הכדורגל.

תומר 18 ביוני 2007

מי שראה אתמול את חגיגות האליפות של ריאל מדריד יכל להבין את ההבדלים.לא ברמות,אלא בהתיחסות.בישראל לא מתייחסים לכדורגל כאל תרבות,בטח שלא תרבות בילוי.
אני מדבר גם על ההתאחדות,גם על התקשורת וגם על האוהדים.
לבנות מתקנים זה חשוב,אבל לשנות את החשיבה ולהפוך את הכדורגל למשהו שהוא כיף וצריך להנות ממנו יעזור יותר.לדעתי לפני שמטפלים ברמה ובמתקנים צריך לטפל באלימות,כשנוציא את האלימות הענף נראה את התוצאות על המגרש.
לאיש,אני לא חושב שהדוגמא של בניון שהיא מאוד אישית היא כלכך טובה.סך הכל אני יכול להבין את בניון,הוא צריך להקריב את הילדות שלו והאושר האישי שלו לטובת קידום הכדורגל הישראלי.דוגמא קצת יותר טובה היא שי בירוק שהיה באייאקס,התאקלם שם והצליח, הוחזר על ידי פטרונו(המצאה ישראלית מגעילה)רק כדי שיוכל למכור אותו לטוטנהאם ולהרוויח 100 אלף דולר.השבוע שמעתי שטוטנהאם דורשת מטוברוק את הכסף חזרה,כנראה שיש צדק כלשהו בעולם.

גיא 18 ביוני 2007

מכירים את הבדיחה על האיש שנתקע במדבר וצריך ג'ק על מנת לתקן את הפנצ'ר ?
אז אותו איש מתחיל ללכת במדבר ואומר לעצמו – בסוף אני כבר אמצא מישהו עם ג'ק. כמה כסף הוא כבר יכול לרצות עבור העזרה שלו ? 10 ? 20 ? בטח לא יותר מחמישים. כך הולך לו האיש ואחרי 5 שעות הליכה הוא רואה באופק בקתה קטנה, הוא הולך לכיוונה ואומר לעצמו – בשום פנים ואופן אני לא אשלם יותר מ 70 שקל עבור השימוש בג'ק. אתה יודע מה ? אגורה לא יותר מ 100 שקל… (וכן הלאה).
בסוף מגיע הבחור לבקתה, דופק בדלת, פותח לו בעל הבית ואז צועק עליו ההבחור: "אתה יודע מה? אתה יכול לקחת את הג'ק שלך ולדחוף אותו".

למה הדבר דומה ? עיתונות הספורט הישראלית יוצרת מציאות מדומה (נבחרת ישראל בחצי גמר גביע אירופה ? שחר פאר לוקחת גרנד סלאם ?) ואחר כך מוציאה את זעמה על נשואי הדמיון שלה על שלא עמדו בציפיות המדומות שהיא עצמה יצרה.

נועם שיזף 18 ביוני 2007

נוח מאוד לרדת על תקשורת הספורט בארץ, כמו שנוח להאשים את הכתבים הצבאיים כשהימ"חים ריקים. לדעתי תקשורת הספורט בארץ לא טובה יותר ולא רעה יותר מהתקשורת בארץ בכלל, ואם כבר, גם מבעלי מקצועות אחרים בארץ. לטעמי המאניה-דפרסיה בנוגע לשחר פאר או הנבחרת הצעירה, שכל המגיבים התלוננו עליה, היא תכונה לאומית ישראלית, ולא משהו שהומצא ב"ספורט מעריב".
ראיינתי פעם את מיכאל זנדברג – דווקא לא "הספורטאי הישראלי המצוי" – שאמר לי שנמאס לו לשמוע את כולם – גם מי שבכלל לא מבין או אוהב ספורט – מדברים על הרמה הנמוכה של הכדורגל והכדורגלנים הישראלים. למה, הוא שאל, הרמה של הטלוויזיה פה כל כך גבוהה ודווקא בספורט אנחנו בינוניים? אני די מסכים איתו.
ועוד הערה: בתור מישהו שמאוד אוהב את הכדורגל הישראלי, למרות כל מגבלותיו, אני מרגיש קצת לא נוח עם התלונות על "ההתלהבות המוגזמת" או "השטחיות" במדורי הספורט. חלק מהספורט, בעיני, הוא התלהבות מוגזמת. הדיון השכלתני או התרבותי בו לא אמור להרוג את הממד הרגשי. להפך, בלעדיו הספורט היה הרבה פחות מעניין בעיני.

ויכסלפיש 18 ביוני 2007

שתי הערות

ראשית, רונן מה הנקודה המרכזית מבחינתך: הטיפוח המאסיבי של כדורגלנים צעירים בפורטוגל ב-15 שנה האחרונות, והרנסנס אחרי מונדיאל אחד בין 66 ל-2006, כלומר הצטרפותה של פורטוגל למשפחת המדינות המתקדמות, או איזושהי ייחודיות בעבודה שנעשית דווקא בפורטוגל?

לגבי התקשורת: קודם כל מי שמספק עבודה לעיתונאים שעסוקים ברדיפת שמועות וציטוטים אנונימיים, וכמובן פפאראצ'י, הם המעסיקים שלהם, שנושאים בלא פחות ואולי גם יותר אחריות לעליבות. מישהו רואה שינוי באופק? האם החלטה על הסרת הטייטל הדבילי פרסום ראשון למעט אתר ONE תתרום לדעתכם לרמת התקשורת?

עומר ח. 18 ביוני 2007

צריך לזכור שהספורט הישראלי הוא בסה"כ זעיר אנפין של החברה הישראלית, על עסקניה, גחמותיה וחולייה כך שאין לנו מה להתפלא על בעיותיו הרבות. מצד שני, הספורט בארץ זו בסה"כ אשליה די נחמדה, בניגוד לכל מיני אשליות הזויות אחרות במציאות הישראלית, אשר מובילות לעיתים אזרחים וחיילים אל מותם.

רונן דורפן 18 ביוני 2007

תומר ואיש. אני חושב ששניכם טועים לגבי בניון. זה לא היה פינוק מצד אחד או רצון לילדות נורמלית מצד שני. בניון בא מעוני מאד גדול, ביקרתי פעם בבית ילדותו, ובמעבר לבאר שבע הוציא את משפחתו בבת אחת מעוני של שלושה עשורים. אני מאד מעריך את זה.
בנוסף, הוא הגיע להישגים יפים מאד בכדורגל. הוא שחקן הרכב ומהטובים בשחקני ווסטהאם. הלוואי וזה היה הסטנדרט הישראלי.

מנשה 18 ביוני 2007

מה כל כך טוב בבניון, נתן שני גולים כל העונה ? ושנים וחצי בישולים.
מזלו הרב וכנ"ל של בן חיים – פיני זהבי שיודע למכור חול כאילו הוא זהב.
ולחשוב ששני אלו הם הטובים בשחקני הכדורגל בארץ כיום.
אבל כל זה לא חשוב , כל עוד אפשר לכתוב על הברית של נמני או הבקור שלו אצל איזה יליד חולה או לשמוע את פרשנותו ה"מהוקצעת " בעיתון או את הגיגיו "המתוחכמים" של ברקוביץ .
רמת העתונות כרמת הכדור רגל , אגב בכדור סל זה גם נכון(רק בכמה רמות מעל ) – כי שם יש את אביב לביא ואת טל בורשטיין ואת חגי סגל ואת ערן סלע ואת מאיר טפירו….
וזה כבר נושא למחקר סוציולוגי

איש 18 ביוני 2007

אני לא מזלזל חלילה בבניון. אין ספק שהגיע להישגים מרשימים מאוד והוא גם מתנהג בד"כ כספורטאי למופת(מה שאי אפשר להגיד על איל ברקוביץ, אליו יש נטייה להשוותו). אני כן סבור שאם היה נשאר באמסטרדם הוא היה יכול להתפתח לשחקן אפילו טוב יותר, אולי גם חזק יותר, כיוון שהיה זוכה לאימון וטיפוח נכונים ורחוקים מהביצה המקומית. בכתבות שנכתבו עליו אז, וכללו גם הרבה ראיונות, נכתב שהתקשה להסתדר עם הריחוק מהמשפחה ומהחברה שלו. גם כשחזר לארץ הוא לא קיבל מיד סכומי כסף ששינו את חיי משפחתו מקצה לקצה. בתווך גם "שירת" בצבא וקיבל משכורת חייל.
חוץ מזה- מכל סיבה שלא בחר את בחירתו, עדיין עולה באפי ריח של ויתור. להבדיל מרוב המקצועות בעולם, עיסוק בספורט מקצועני נמשך זמן קצר מאוד בחיים. שחקן טוב יכול לפרוש בגיל 35 ולא לעבוד יום נוסף בחייו. כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר נדרשים ממנו ויתורים רבים- על חלקים בילדות, זמן עם המשפחה והחברים, בילויים ליליים ועוד. גם מהמשפחה נדרשת בד"כ הקרבה גדולה. מאוד יכול להיות שאני טועה, אבל מכיוון שהוא כן התאמן כבר בחו"ל קשה לי להאמין שמשפחתו לא הסכימה להקריב עוד כמה שנים לטובת ליטוש היהלום שלה. ואם להם לא היתה בעיה עם, כנראה שלמישהו אחר היתה…

רונן דורפן 18 ביוני 2007

מנשה. בניון שחקן טוב שהייתה לו עונה לא טובה. זה ספורט. אי אפשר לבוא לשחקן שהשיג את מה שרוב השחקנים לא השיגו, והגיע לפרמייר ליג, ולשאול "למה לא הבקעת 7 או 8". שנה שעברה היה יותר טוב. ואגב, אני התרשמתי מהלחימה שלו במאבקי הירידה של ווסטהם. במחזור האחרון במצב של 0-0 הוא הציל מהקו באולד טראפורד. ואם יונייטד הייתה מבקיעה סיכוי טוב שווסטהם הייתה יורדת. אז קצת נחת מהעונה כן הייתה לו.
לגבי הכדורסל, אני מסכים איתך שהרמה העיתונאית יותר גבוהה. הכדורסל? אני לא בטוח. בסך הכל מדובר בענף עני יחסית לכדורגל אז בתל אביב יכול לקום מועדון עם תקציבים מהגדולים ביבשת. לגבי השחקן הישראלי, כבר כתבתי פה בעבר, אנחנו בלי שחקני NBA, וכל מדינה באירופה כבר היו לה שחקנים שם, ואפילו בלי יותר מדי שחקנים ישראלים ברמת יורוליג. אם לחדד את הנקודה: אין לנו כדורסלנים בדור הזה שהשיגו יותר מבן חיים או בניון או אוואט. אני מבין שיש לך העדפה לכדורסל… אבל כשלונות הכדורגל לא עושים את הכדורסל ליותר טוב.
לאיש – כשחזר לבאר שבע הוא כן קיבל מיידית סכומי כסף ששינו את חייה של משפחתו. אין לי מושג איך סידרו את העניינים בצבא… אבל משפחתו כן יצאה מעוני.
אני חושש שאתה לא מבין את מידת העוני של משפחתו. לא היה להם שום אורך נשימה כלכלי. בילדותו של בניון נאלצו אפילו לחפש תורמים עבור כרטיסיות אוטובוס שלו. אני חושב שזה לא התפקיד של משפחה כזו "להקריב" עוד כמה שנים בכזה מצב כלכלי בכדי שבניון יגדל באייאקס ולא במכבי חיפה. ובסיכומו של דבר הוא הגיע לווסטהאם בליגה האנגלית. לא כל שחקן מאייאקס מגיע לליגה האנגלית. לא פספספנו פה שחקן ברמה של קרויף-ואן באסטן או ברגקמפ. ויחסית לשחקנים כמו סניידר או ואן דר וארט מצבו לא נורא כל כך.

אוהד יונייטד מאוסטרליה 18 ביוני 2007

לא אומר שהתקשורת אשמה במיישרין בזה שהנבחרת לא פוגעת. רק מה עם העיתונאים לא היו עושים או מטוטו תמוז אומברק יצחקי כוכבים כאלה גדולים אולי הם היו מבינים שהם צריכים להשתפר בשביל שיתייחסו אליהם.
ואז אולי התוצאות היו גם יותר טובות

איציק אלפסי 18 ביוני 2007

אני חוזר מהולנד שם צפיתי בשני המשחקים הראשונים של ישראל באליפות (למזלי על הנסיעה לכורינגן למשחק נגד פורוטוגל החלטתי לוותר, וטוב שכך…). אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים, כולם מדוייקים ונכונים. רציתי רק לשתף אותכם בשיחה שהייתה לי ברכבת עם בחור הולנדי חביב בשם מריו, שיש לו במקרה משפחה בארץ והוא מעודכן למדי בכדורגל שלנו. ניסיתי להבין ממנו מהיא לדעתו, בפרספקטיבה שיש לו, הבעייה שלנו. אז האמת שהוא לא חידש לי הרבה, חזר פחות או יותר על מה שאנחנו יודעים- השחקן הישראלי לא נופל בטכניקה ממקבילו האירופי אבל אבל במהירות ובפיזיות הוא רחוק שנות אור. אלא שממש לקראת סוף השיחה, בלי שהתכוון אני מניח, הוא הבהיר לי בצורה מושלמת את הכל. "תגיד לי" הוא אמר, "יש אצלכם איזה שחקן שיצא לי לראות פעם וממש הרשים אותי, הייתי בטוח שהוא יגיע לקבוצה גדולה באירופה- מה קורה איתו?" "למי אתה מתכוון" שאלתי? "נו ההוא, רובן משהוא".. "ראובן עובד"?! תהיהתי, "בדיוק" הוא ענה, "עובד, איפה הוא עכשיו"…

שרון רזניק 18 ביוני 2007

איציק אלפסי(מבית שמש במקרה?)
האמת, לעובד עוד יש סיכוי,אם טועמה, פתאום, בגילו קרוב לבלגיה, שבה הכדורגל,ללא ספק, בניגוד למיקומם המגוחך אצל פיפ"א יותר טוב מבישראל,אז עוד יש תקווה לראובן,אם ימשיך לעבוד…

איציק אלפסי 19 ביוני 2007

שרון,
לא מבית שמש, ירושלים, אבל יש לי שם משפחה גדולה ואולי אתה מכיר את אחד מבני הדודים שלי שנושאים באותו שם.

העלתי (או בעצם לא אני אלא אותו חבר הולנדי) את הדוגמה של ראובן עובד כי היא מייצגת בצורה הברורה ביותר את הכישלון של הכדורגלן הישראלי. עובד מוכשר כמו שד אבל המנטליות ומוסר העבודה הגרועים שלו לא יאפשרו לא להביא את אותו כישרון לידי ביטוי. בהולנד או פורטוגל לא גדלים שחקנים גנטית יותר אתלטיים או טכניים מבישראל, גם התירוץ של גודל האוכלוסייה לא תקף כשמשווים מול אותם מדינות. ולכן שני הדברים האלה, מנטליות ומוסר עבודה, הם ההבדלים המשמעותיים ביננו לבין אירופה וארה"ב בספורט וגם בעוד כמה תחומים אחרים.

Comments closed