על הבעלות הזרה בכדורגל האנגלי (הופיע בגלובס)

זה קטע שכתבתי ב"גלובס" על ההשתלטות המהירה של אנשי עסקים זרים על הכדורגל האנגלי. רק חלק ממה שאני כותב שם מתפרסם בבלוג, אבל האמת שלא עסקנו כבר תקופה בנושאים כלכליים, אז בחרתי לפרסם אותו.
============

קיימת איזשהי תחושה לפעמים שאנגליה היא מדינה ששום דבר לא משתנה בה לעולם. תחושה שמקורה באיזשהי שמרנות חברתית וחברה שהרבה מאד נקבע בה על פי כל מיני קודים של נוהג ושל נימוס. והדבר הראשון שרוב האנשים מעריכים לגבי הכדורגל האנגלי הוא המסורת. כמו שירי האוהדים, והיריבויות הישנות והכינויים של הקבוצות ושל האיצטדיונים. ועוד כל מיני דברים שייחודיים לאנגליה, כמו סגנון המשחק ומשחקי חג המולד והחשיבות המיוחדת של משחקי הגביע לסוגיהם.

אבל האמת היא שאין כדורגל שמשנה את פניו במהירות כמו הכדורגל האנגלי של עשרים השנים האחרונות. כך למשל, לפני ארבע שנים הגיע מיליארדר רוסי אלמוני לחלוטין ורכש את צ'לסי. בגלל שהמיליארדר היה כל כך עשיר וצ'לסי קבוצה מדרג בינוני ברמות האהדה אליה, כל הסיפור נתפש כעניין יוצא דופן. אבל בשנתיים אחר כך התנהל מאבק אוהדים, מגובה בסימפטיה תקשורתית, נגד רכישת מנצ'סטר יונייטד על ידי אנשי עסקים מארצות הברית. מנצ'סטר יונייטד נרכשה קצת לפני המחזור האחרון של עונת 2004-2005.

בדיוק שתי עונות עברו מאז והעונה הקרובה תפתח כשבערך מחצית קבוצות הליגה האנגלית הן בבעלות זרה או בתהליך של מעבר לבעלות זרה. התהליך בעצם כבר בלתי הפיך: כי הקבוצות בבעלות זרה הן הגדולות יותר וכבר כוללות את יונייטד, ליברפול וצ'לסי, כשארסנל בעיצומו של תהליך שכנראה יוביל לשם. בשבועות הקרובים צפויות רכישות זרות של בלקבורן, בירמינגהם ומנצ'סטר סיטי.

*

למה הם באים לאנגליה? כי הפרמייר ליג היא הליגה הגדולה היחידה של היבשת שמתנהלת על פי מודל כלכלי שמצדיק השקעה בקבוצה מסדר גודל בינוני. כלומר הליגה חזקה מהקבוצות ומנהלת מדיניות של חלוקה שוויונית של חלק גדול בהכנסות כמו בספורט האמריקאי (ובאמת חלק גדול מהמשקיעים הללו הוא אמריקאי). החלוקה הזו היא בכספי הטלוויזיה. בעוד בספרד ובאיטליה מוכרת כל קבוצה בעצמה את זכויות הטלוויזיה – וכך ריאל מדריד, ברצלונה, מילאן, יובנטוס ואינטר מכניסות לעצמן 100 מליון יורו ויותר מזכויות הטלוויזיה המקומיות – קבוצות קטנות באיטליה או ספרד מסתפקות לעתיים בכחמישה מליון יורו לעונה. באנגליה מקבלת הקבוצה במקום האחרון בערך את מחצית הסכום אותו מקבלת האלופה. ובעקבות נסיקה דרמטית בזכויות השידור של הליגה האנגלית באנגליה ובעולם, סכום המינימום הזה יעמוד בשנה הבאה על שלושים מליון פאונד. זה יותר משתקבל הזוכה בליגת האלופות מכספי הטלוויזיה של אופ"א.

כלומר בעלות על קבוצה בליגה האנגלית דומה במידה רבה לזכיון להפעלת קבוצה מקצוענית בNBA או אחת הליגות האמריקאיות. וכפי שכל הכדורסל האמריקאי נסק עם מייקל ג'ורדן, גם הבעלים של בלקבורן או של אסטון וילה מרוויחים יפה מהפופולאריות של כוכבי מנצ'סטר יונייטד. ולכן הם לא רק משקיעים בבלקבורן. הם למעשה משקיעים בפרמייר ליג.

*

אז הכל טוב (מבחינה כלכלית) באנגליה?

לא לגמרי. כי יש בליגה האנגלית שני כשלים כלכליים שעדיין לא מאפשרים את המודל הכלכלי של הספורט האמריקאי. ובעקיפין מהווים סכנה לשגשוגו של המשחק.

ראשית, הבעיה היותר קטנה, היא שאין הגנה מפני משקיע לא ראציונלי. כלומר בעל קבוצה שהוא עשיר בהרבה מבעלי הקבוצות האחרות ומוציא כספים ללא ראציונל כלכלי, כפי שעשה רומן אברמוביץ בצ'לסי, ומונע תחרות שקולה מהקבוצות האחרות. אולי בגלל שהוא פנאט לכדורגל, כנראה בגלל סיבות אחרות שקשורות ללגיטימציה שלו כבעל הון באנגליה. בארצות הברית מתמודדים עם העניין באמצעות תקרת שכר ודראפט ואיש מהבעלים בNBA לא מוטרד מכך שפול אלן, מייסד מיקרוסופט ובעלי פורטלנד, עשיר מהם בדי הרבה. שנית, אין את הבטחת ההשתתפות ועדיין קיימת סכנה רצינית מאד של רכישת קבוצה בפרמייר-ליג וירידת ליגה ועימה יציאה ממעגל חלוקת ההכנסות.

הבעיה הראשונה היא כאמור יותר קטנה. ולא בגלל שעושה רושם שאברמוביץ' ממתן את השקעותיו. אלא בגלל אופיו הנאמן של האוהד האנגלי. רומאן אברמוביץ הטריד מאד את אוהדי מנצ'סטר יונייטד, ליברפול וארסנל. שאר האוהדים כבר מיתנו מאד ממילא את שאיפותיהם. מאבק על כרטיס לגביע אופ"א, שיגרום להם לסוע באלפיהם למשחק חוץ ברומניה או הונגריה, מרגש אותם מספיק.

הבעיה המשמעותית באמת היא עניין ירידת הליגה. העליה הדרמטית בכספי הטלוויזיה הופכת את ירידת הליגה למכה כלכלית שלא מעט קבוצות בשנים האחרונות לא התאוששו ממנה. ולכך יש השלכות בעייתיות מאד על המשחק באנגליה.

ההשלכה האחת, שאני כבר רואה אותה, היא בסגנון משחק. מלבד לקבוצות המעטות שרלוונטיות למאבק על ליגת האלופות, המוטיבציה הכלכלית בליגה האנגלית היא מוטיבציה שלילית. הליגה האנגלית מתגמלת בצורה צנועה כדורגל חיובי, היא נותנת כמליון פאונד לכל מקום בטבלה, אבל לעומת זאת מענישה קשות על ירידת ליגה – כאמור, אבדן של שלושים פאונד של הכנסות. כתוצאה מכך הכדורגל האנגלי הופך בשנים האחרונות לציני ושלילי יותר. קבוצות סופר-קשוחות כמו בולטון וכמו בלקבורן הן מודל של התנהלות נכונה ויציבה על המגרש.
מספר השערים במשחקי הליגה יורד בשנים האחרונות והסיכוי היחיד לשיפור הוא אם מנצ'סטר יונייטד או ארסנל יבקיעו עוד יותר. כי אצל יונייטד וארסנל סגנון המשחק האטרקטיבי הוא מרכיב חשוב בכוחה הכלכלי של הקבוצה. אבל מלבד ווסטהאם קשה למצוא עוד קבוצה קטנה שמשתדלת כמדיניות לשחק כדורגל חיובי במשך שנים.

הסכנה היותר חמורה כמובן היא השחיתות. המאבק המשפטי סביב עניין קרלוס טבז, הכדורגלן הארגנטיני שעבר בצורה לא חוקית לווסטהאם, ובדיעבד הציל אותה מירידה על חשבונה של שפילד, הגדיר חוקי משחק מאד בעייתיים. ווסטהאם קיבלה קנס של חמישה מליון לירות שטרלינג אבל לא הוענשה ספורטיבית. כלומר בדיעבד העניין השתלם לה ביותר. קבוצות ילמדו מהעניין הזה בכל מיני דרכים.

בסיטואציה בה בעלי הקבוצות הם כל מיני אינטרסנטים שאין להם מחוייבות אמיתית לכדורגל האנגלי, השחיתות עלולה להרים ראש מהר מהצפוי. מאמן וויגאן, פול ג'ול, שנפגע במהלך העונה מהחלטת שיפוט גרועה, הגדיר את הטעות "טעות של שלושים מליון לירות שטרלינג" – רמז ברור לנזקים שהשופט עלול לגרום. וויגאן לא ירדה ליגה אבל ג'ול חשף את הלחץ הכלכלי שקיים בקבוצות תחתית בזמן מאבקי הירידה. המרחק מכאן ליחסי גומלין בעייתיים בין בעלי הקבוצות ולשיפוט קצר מאד.

הבלוג לא פטריוטי, אבל סדר צריך שיהיה
חידון מספר 28 (ריאל מדריד)

24 Comments

לון 21 ביוני 2007

אחלה מאמר. (למה קופחנו ? למה לא כל המאמר מופיע בבלוג ?)
בהחלט מעניין לבדוק את השינויים שעברו על הכדורגל האנגלי בעשרים השנים האחרונות. המתח בין המסורת והשמרנות לחידוש והשינוי.

השינוי הראשון המשמעותי בכדורגל האנגלי בעשרים השנים האחרונות היה המעבר ליציעי ישיבה בלבד ובניית האיצטדיונים החדשים. (תוצאה של אסון הילסבורו). שבירת מסורת חזקה של יציעים כמו הקופ.

השינוי המשמעותי ביותר היה יצירתה של הפרמייר ליג. כלומר, הפרדת הליגה הבכירה מאלה שמתחתיה. זה לא מתבטא כמובן בירידות ועליות, אבל יצר מעמד כלכלי אחר לגמרי. זה גרם לכך שהמעמד הבינוני השתלט על היציעים ותפס את מקום מעמד הפועלים (בפרמייר ליג, לא בליגות הנמוכות). זו היתה שבירת המסורת השנייה.

הכסף הגדול הביא לכניסתם של שחקנים זרים. זה התחיל בטפטוף שהפך למבול. שבירת מסורת חשובה שלישית.

אח"כ הגיעו המאמנים הזרים. שבירת מסורת רביעית. (הכי סימלית היתה כמובן הגעתו של הוייה ושבירת מסורת הבוט-רום של אנפילד. בעקבותיה מונה גם לראשונה מאמן זר לנבחרת אנגליה).

הפיכת הפרמייר ליג למוצר גלובלי עם שווקים בינלאומיים חוצי אוקיינוסים, משכה אליה את המשקיעים הזרים. בכך נשברה המסורת בפעם החמישית.

כלומר, חלו שינויים בכל הרמות: הקהל, האיצטדיונים, השחקנים, המאמנים והבעלים.

במקביל להתפתחויות האלה, חל שינוי מכריע בכדורגל האירופי: המעבר מגביע אירופה לאלופות לליגת האלופות. במיוחד כשהוחלט שיהיו במפעל קבוצות נוספות, מעבר לאלופות. זה גרם לכך שנוצרה תת ליגה – ליגה עילית – בתוך הפרמייר ליג. ארבע הקבוצות המשתתפות בליגת האלופות. (והליגות הגדולות האחרות באירופה). ההשלכות הן לא רק כלכליות באופן ישיר – ההכנסות הישירות מליגת האלופות. מדובר בחשיפה גדולה הרבה יותר שמביאה לחוזי פרסום הרבה יותר גדולים ולפיתוח נרחב יותר של השווקים העולמיים.

גם המשחק עצמו השתנה. פחות מסירות ארוכות ופחות הגבהות מבעבר.אבל עדיין מדובר בליגה עם הקצב הגבוה ביותר. ככל שיהיו יותר מאמנים זרים, סביר להניח שגם זה ישתנה בעתיד.

מעניין שאתה מייחס לסגנון המשחק של בולטון ובלקבורן ללחשש מירידה. בולטון בכל השנים האחרונות היא קבוצה של החלק העליון בטבלה. היא מבוססת על הרבה שחקנים זרים. אני חושב שבעבר קבוצות שסיימו בליגה במקומות 5-10, היו אפילו יותר קשוחות וציניות.
לדעתי השחקנים הזרים דווקא הכניסו לה איכות משחק גבוהה יותר מכפי שהיה נהוג בעבר מקבוצות במעמדה.

אני מסכים שלגבי החלק התחתון בליגה, חל שינוי גדול. הירידה מהפרמייר ליג נחשבת למכה כלכלית קשה מאוד. במובן הזה, חמשת המיליונים בהם נקנסה ווסטהאם, הם באמת כסף קטן. לשם השוואה, משחק הפלייאוף על העלייה לפרמייר ליג, כונה השנה "המשחק על 60 מיליון פאונד".

רונן דורפן 21 ביוני 2007

לון -לא הובנתי… התכוונתי לכך שלא כל טקסט בגלובס מופיע כאן… אבל כשהוא מופיע זה הטקסט במלואו..

אור 21 ביוני 2007

נהניתי והחכמתי. כן תרבנה כתבות כמו זו.

גיל 21 ביוני 2007

אז אולי הפיתרון הוא להפריד בין הקבוצות הגדולות לשאר הליגה מבחינת ההכנסות, או פיסית להקים ליגה אירופאית במשרה מלאה?

birdman 21 ביוני 2007

דורפן, אין לי מנוי על גלובס, למעשה אני לא קונה שום עיתון. תפרסם בבלוג כל מה שאתה כותב. תודה,

לון 21 ביוני 2007

אוקיי. נרגעתי :)

birdman 21 ביוני 2007

איך זה בעצם עובד? אני שואל את השאלה הזאת כאן כי זה הבלוג היחיד שאני נכנס אליו. לעיתים אני מודה בבלוג על כתבה שקראתי, כי אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, ואני מוקיר תודה על כל אשר נופל בחלקי.
על כתבה בעיתון או בטלוויזיה מעולם לא הודתי, לא רק בגלל הנגישות, גם בגלל ששילמתי עליהם כסף. דורפן, אני חלילה לא רוצה להיכנס לכיס שלך, ואתה כמובן לא חייב לענות, אבל האם בעל הבלוג רואה שכר בעמלו? אני יודע שתפוז נותנים שקל על כל אלף כניסות, אבל השקל הזה לא יצא מהכיס שלי, אז מאיפה כן? רק שלא תכתוב על זה כתבה בגלובס ובסוף לא יצא לי לקרוא אותה.

רונן דורפן 21 ביוני 2007

לון – לגבי שבירת המסורות. זה די מדהים בהתחשב בכך שעד תחילת שנות השמונים סירבו באנגליה אפילו לאמץ חוקים של פיפ"א. בליגה האנגלית היה חילוף אחד – ורק שחקן אחד על הספסל – בעוד בעולם היו שני חילופים וחמישה שחקנים על הספסל. באנגליה גם לא השתמשו בכרטיסים לאזהרות והרחקות. עוד דוגמא היא שהליגה האנגלית לא שבתה לפני משחקי נבחרת עד 1982. השינוי האמיתי בפרמייר ליג הוא העברת הליגה העליונה לידי ההתאחדות לכדורגל (שהקימה מנהלת ליגה) בעוד ליגות המשנה נותרו בידי הגוף הארכאי יותר "ליגת הכדורגל".

אבל למסורתיות האנגלית יש צד שני. הרצון להידמות ולהשתייך – ובגללה אופנות ומהפכות אופנתיות כל כך חזקות באנגליה. אנשים כמו קנטונה או וונגר מתקבלים בחשדנות, עד שהם מצליחים. שלוש שנים אחרי קנטונה כבר היו ברגקאמפ וג'ינולה וזולה שהיו שחקנים דומים לו. בעקבות וונגר כל הליגה מעסיקה דיאטיקנים וכירופרקטים ומה לא. ואם לחזור לנושא האהוב על כולנו – אלכס פרגוסון – כאן בדיוק גדולתו. הוא מין מסננת היסטורית שגורמת לכך ששינויים הם לא חסרי אבחנה. בזמן שבונים קבוצה לאירופה הוא מזכיר לשחקנים שיש גם משחקים בבוץ בבלקבורן. הוא יוצר סינטזה עם הכדורגל העולמי ולא הפיכה מוחלטת של סדרי עולם.

רונן דורפן 21 ביוני 2007

לאיש הציפורים. בכדי לא למנוע ממך שינה….

הבלוג הזה הוא שירות חינם ואין לו מקורות הכנסה. לעתים אני מפרסם בו באישור כתבות שפרסמתי בכלי תקשורת אחרים.

כמות הקוראים גדלה בקצב יפה – וחשוב מזה: השתתפות הקוראים בבלוג יפה ומשמעותית. אני מקווה שמלבד כתיבה בדיוניםף אתה ואחרים תורמים את חלקם בשליחת קישורים לחברים…

birdman 21 ביוני 2007

תודה רבה.
ודאי וודאי שאני מפיץ את הבשורה. פעם ישבנו כמה חבר'ה ודיברנו על כדורגל, ומישהו שאל למה אנחנו כל הזמן מדברים על כדורגל, שאלתי אותו: "על מה רצית שנדבר, בלט?"
למעשה יוצא לי לצטט אותך די הרבה.

גיל 21 ביוני 2007

היי רונן, אם כבר מדברים בענייני בלוג, יש אפשרות להוסיף טור בעמוד הראשי של תגובות אחרונות? זה מקל לדעת אם מישהו הגיב במקום להיכנס לכל כתבה בנפרד.

לאיש הציפורים, רוב הבלוגרים לא רואים כסף אבל זה לא אומר שאין שכר לעמלם.

מאיר 21 ביוני 2007

אני רק רוצה להדגיש כמה השינויים האלה מהפכניים במקום כמו אנגליה:
לוח השנה הג'ורג'יאני הוא לוח השנה הנפוץ ביותר בעולם כיום, זה שכולנו משתמשים בו בדרך כלל – אותו לוח שנה לועזי שפעם בארבע שנים יש בו 29 ימים בפברואר.
הוא נכנס לשימוש במרבית העולם בשנת 1582.
אבל האנגלים לקחו את הזמן שלהם. 170 שנה, ליתר דיוק. פברואר מעובר כנראה נראה להם מהפכני מדי. רק בשנת 1752 הם החליטו להחיל את הלוח הג'ורג'יאני – ועד אז הצטבר הבדל של 11 ימים בין לוח השנה הבריטי לזה בשאר העולם.
אני מסתכל בשנים האחרונות על ההתעקשות שלהם להשאיר את הפאונד לעומת רוב האירופאים שעברו ליורו ונזכר בסיפור לוח השנה – זה הרי ברור שמתישהו, אולי בעוד 170 שנה ואולי פחות, גם האנגלים יעברו ליורו.
הסיבות שונות כמובן – עם לוח השנה זה היה לעשות דווקא נגד העולם הקתולי, עם המטבע מדובר בכוחות כלכליים חזקים. אבל הים אותו ים והאנגלים אותם אנגלים. חוץ מבפרמייר ליג.

אוהד יונייטד מאוסטרליה 22 ביוני 2007

מאד מעניין אותי העניין שעולה מידי כמה שנים של הצטרפות סלטיק וגלזגו ריינג'רס לפרמיירליג.
הליגה הסקוטית חלשה, הפוטינציאל של שני המועדונים ענק , הכסף שהם מפסידים מידי שנה (שהם לא בפרמיירליג מטורף)
עד מתי הפטריוטיזם ינצח ?

עזי ד 22 ביוני 2007

החלוקה השיוויונית יותר בהכנסות והעובדה שקטנות באנגליה מקבלות יותר כסך מבינוניחות באיטליה או ספרד לא הופכת את הליגה לשיוויונית. המודל האמריקאי פה הוא בעירבון מוגבל מאוד, בNFL יש שיוויון מובנה, הפרמיירליג הפכה לליגה הכי פחות תחרותית מתוך הליגות הגדולות באירופה. קחו את 15 שנות הפרמיירליג, היו בה רק ארבע אלופות (ואחת מהם, בלקבורן, היא טעות סטטיסטית). בכל ליגה בכירה אחרת באירופה היו יותר, כולל איטליה, ספרד, גרמניה ואפילו צרפת למרות הסטריק של ליון. הסיבה שלמרות הסכומים העצומים של הטלוויזיה, האוליגרכים ישקיעו סכומים גדולים בהרבה (ולא כלכליים בעליל, כי המניעים הם לא דווקא רווח אלא כוח והשפעה ושעשוע). צ'לסי עדיין בגירעון של 80 מיליון ליש"ט לשנה ומרוצים שמה מהעובדה הזאת, אברמוביץ' זרק 350 מיליון ליש"ט רק על רכש בשנותיו במועדון, הרבה יותר מכל הכנסות הטלוויזיה והצ'מפיונס יחד. וזה בלי לחשב את סכומי השכר המפלצתיים שהוא משלם.
כדאי לקרוא מה אמר אלכזי לאלאס בראיון לגרדיאן, לנוחותכם הגרסה שהפרסמה בהארץ בעברית:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=872896&contrassID=2&subContrassID=8&sbSubContrassID=0

רונן דורפן 22 ביוני 2007

עזי. לטעמי הליגה האנגלית אטרקטיבית להשקעה בקבוצה הקטנה והבינונית. לא הגדולה.
כפי שאתה יודע בגלל חוזה הטלוויזיה השוויוני ריאל מדריד עברה את יונייטד בראש טבלת ההכנסות. ליונייטד בודאי היה מתאים חוזה פרטי משלה כפי שנהוג באיטליה וספרד ואז הייתה חוזרת למעמדה כמועדון המרוויח בעולם – כנראה בהפרש ניכר (אני חייב לציין שכאוהד זה ממש לא מעניין אותי – אבל זה המצב).
צ'לסי היא הוצאת כסף לצרכים פוליטיים ואני לא עושה לאברמוביץ את החישובים.
אבל דווקא המועדונים הבינונים באנגליה עומדים להרוויח יפה מההשקעות של הקבוצות הגדולות. מועדונים כמו בלקבורן ובולטון יהנו מהכנסות הרבה יותר גבוהות מהמועדונים הבינוניים של איטליה או ספרד. כפי שאני כותב – זו קללה במסווה. הם יהיו יותר עשירים – אבל בתוך ליגה של עשירים. מצבם היחסי כקבוצות כדורגל לא יהיה יותר טוב כי עדיין לא יהיה להן הכסף ללהתחרות בגדולות באנגליה, והן עדיין יהיו בתוך מאבק השרד תוך כדי כדורגל שיהיה לרוב שלילי.כ
המרוויחים יהיו:
1. השחקנים
2. בעלי הקבוצות אם הם חכמים
3. אולי כמה מקבוצות משולי הצמרת כמו טוטנהאם ואברטון שיצליחו להביא שחקנים שלא הביאו בעבר

המפסיד יהיה הכדורגל האירופי. הכדורגל האנגלי יתחיל לשאוב אליו כשרונות – והכל במטרה לשרוד בליגה

עזי 22 ביוני 2007

זה כבר קורה, שאיבת הכשרונות הזאת. ברגע שגם כשרונות לטיניים ענקיים מעדיפים את אנגליה זה אכן מדאיג. מנגד השחקן האנגלי מפסיד כמובן, וגם הנבחרת – אני יודע שהיא לא מעניינת את רוב אוהדי מנצ'סטר יונייטד – אבל היא כן מעניינת את רוב אוהדי הכדורגל באנגליה.

רונן דורפן 22 ביוני 2007

עזי. זה מדאיג חלקית. אני אשתדל להיות אובייקטיבי…
אם פרגוסון רוכש את אנדרסון ונאני בכדי לצרף אותם לרונאלדו, הכדורגל לא מפסיד. מכיוון שפרגוסון בעליל מתכוון לעשות שימוש בכשרון שלהם. דברים דומים אפשר לאמר על וונגר.
אני יותר מוטרד מכל מיני שחקנים אטרקטיבים שיירכשו בשביל לשחק תפקידים טקטיים בקבוצות בונקריסטיות.
אפשר לראות את כל ההבדל בין אריין רובן לרובין ואן פרסי. ואן פרסי נרכש וקיבל את החופש שלו והוא תענוג לצפייה. רובן היה לא פחות טוב ממנו לפני כמה שנים והכשרון שלו דוכא לחלוטין על ידי מוריניו. ממש כמו מייקל אסיין. אני יודע כמובן שאסיין משחק מצויין בצ'לסי, אבל צריך לראות את הדמיון וחדוות המשחק שלו בנבחרת גאנה בכדי להבין מה אנחנו באמת מפסידים.

birdman 22 ביוני 2007

בלקברן – אין בזכייתה טעות סטטיסטית וגם לא סטיית תקן. איל הפלדה ג'ק ווקר עשה אותה לאל-דוראדו של התקופה, עם השמות הכי נוצצים בליגה. אלן שירר העדיף לחתום שם מאשר ביונייטד – דרשני. בלקברן הייתה התקן.

בעונת 2003-4 ליברפול ניצבה במקום השני של סך המשכורות עם 56 מיליון פאונד, שניה רק למנצ'סטר יונייטד עם 69.9 מיליון, ומי לקח אליפות? ארסנל. ללמדנו שלפעמים מאמן גדול שווה יותר מתקציב גדול. בנוסף היתה שנה שליברפול הפסידה אליפות רק במשחק האחרון של העונה מצמד של, רחמנא ליצלן, גארי פאליסטר. האלמנט שהכריע כאן היה מפגן שוערות איום של דיוויד ג'יימס. אף ניוקאסל התדפקה על שערי האליפות, וגם כאן האי-הצלחה לא היתה חוסר תקציב.
מאמן גדול, שוער עם רגליים קרות, ולפעמים סתם "השפיץ של הנעל", לא רק כסף.

ככל שידיעותי משגות מוחמד אל-פאיאד הראה כישרון לעסקים כאשר רכש את פולהאם תמורת פאונד אחד בליגה השניה. אם כי לנתון זה אין לי סימוכין.

מאיר 22 ביוני 2007

אז זהו, הנרי הלך.
מעניין מה יהיה.
יאללה לידס יונייטד!

birdman 22 ביוני 2007

החלשות של ארסנל היא תמיד מאורע משמח, ואין שמחה כמו שמחה לאיד.
לידס יונייטד… מאיר, האין קבוצת פרמירליג השובה את עינך? אהדת קבוצה נוספת איננה עבירה פלילית. אחת פי כמה כשהיא משחקת בליגה שונה, כך שאין כאן אפילו ניגוד אינטרסים.

עופר 23 ביוני 2007

באמת מה יהיה עם ארסנל כשהנרי הלך… העתיד נראה קודר קודר.
עזי, אני יודע שצחקתי על לידס פעם, אבל אולי תתן לי איזה שם שאמור לבוא אלינו? גם מכבי חיפה וגם ארסנל נראה לי שהולכות לעונה שחונה.
זהו, רציתי מקום להתלונן קצת, ואני אוריד לעצמי 6 נקודות מהחידון הבא על שימוש לא ראוי בזכות התגובה בבלוג. תודה.

עזי 23 ביוני 2007

איש הציפורים, אי אפשר לאהוד ממש שתי קבוצות באותה מדינה. מסתבר שיש פה יותר אוהדים ללידס מאשר חשבתי, מאיר

מאיר 23 ביוני 2007

נולדתי בלידס וגם אמי וסבי. בכיתה ד' התחפשתי (כבר בארץ) בפורים לשחקן לידס, תלבושת מלאה, והיו לי פוסטרים של אנדי גריי על הקיר.
יחד עם זאת, בגיל 10-11 עברנו ללונדון לכמה שנים, ואז התחלתי ללכת להייבורי. וכך גם בתקופות נוספות בחיי.
בשורה תחתונה, כשאני מנסה לחפור במעמקי לבי, אני לא יודע את מי אני אוהד. סביר שעזי צודק, אי אפשר לאהוד שתי קבוצות מאותה מדינה. אולי אי אפשר לאהוד שתי קבוצות בעולם כולו?
אולי זה הפתרון: באנגליה לידס, באירופה (צ'מפיונס ליג) ארסנל.

גל 23 ביוני 2007

ממש נהניתי מהמאמר,כתוב בצורה מרתקת ועניינית.
דרך אגב,רונן,הסיבה שקבוצות יורוליג לא עושות הרבה כסף{בשוואה לצ'מפיונס} זה הזכויות שידור?
מדוע נגיד מכבי מחפשת למי למכור את הזכויות שידור של היורוליג בעוד שבצ'מפיונס זה במרוכז?

Comments closed