הבלוג מביע את תמיכתו בוונוס וויליאמס לקראת משחק הגמר

אני חושב שזה הוגן לאמר שאנחנו לא בתקופה גדולה לטניס הנשים – אם האחיות וויליאמס, שתיהן טניסאיות בחצי משרה, עשויות […]

אני חושב שזה הוגן לאמר שאנחנו לא בתקופה גדולה לטניס הנשים – אם האחיות וויליאמס, שתיהן טניסאיות בחצי משרה, עשויות לזכות היום בגרנד סלאם שני מתוך שלושה. אבל וונוס וויליאמס היא טניסאית מאד אהודה עלי כי הסיפור שלה מורכב. טניסאית מהגדולות בהיסטוריה, הייתה ראשונה בעולם, הייתה בגמר של כל טורניר גרנד סלאם והיום עשויה להיות אלופת ווימבלדון ברביעית. אבל במיקרו קוסמוס המשפחתי שלה היא המעט פחות טובה.

אני זוכר אותה בשלהי 1999 רואה מהיציע איך אחותה הצעירה מגשימה את החלום המשפחתי וזוכה ראשונה באליפות ארצות הברית. ומאז ניצחה אותה בגמר בפלשינג מדו ב-2001' סרינה ניצחה את אחותה בחמישה גמרים. בכל הקריירה שלה הפסידה וונוס רק גמר גרנד סלאם אחד לטניסאית אחרת. בדור בלי אחותה יש לוונוס וויליאמס כבר 11 תארי גרנד סלאם ומדברים עליה כמו שמדברים על שטפי גראף. סתם מחשבה לכל האחים והאחיות הבכורים לדורותיהם שהרגישו שביקשו מהם לוותר על משהו (למרות שטכנית הן הרביעית והחמישית במשפחה).
היכולת של הוויליאמסיות לחזור מהפגרות הארוכות שלהן קשורה ליכולת טניס אבל גם ליכולת נפשית. וזה מחייב התייחסות לביקורת של שנים כלפי אביהן של האחיות ריצ'רד וויליאמס, שתואר לא פעם כמין מפלצת רודפת בצע שגידל את ילדותיו בכדי שירוויחו עבורו מליונים. ובכדי לא לתת לכם לנחש האם יש משמעות נסתרת לדברים שלי – אני בהחלט חושב שהיחס הזה כלפיו נובע מכך שהוא שחור. אני לא נותן לתקשורת הטניס קרדיט בעניין הזה.

המון טניסאיות "נשרפו" פסיכולוגית די מוקדם בטניס. ובעיקר ילדות הפלא שהצליחו בגיל מאד צעיר. אוסטין וקפריאטי ויילנה דוקיץ' היו מקרים קשים. הינגיס וקלייסטרס קצת פחות. זה קשור להורים לוחצים וגם לכך שבטניס נשים יש מרכיב שאין בטניס הגברים. היו גברים שזכו בטורניר גרנד סלאם לפני גיל 20 אבל בין הנשים זה הרבה יותר נפוץ. והלחץ הזה על תיכוניסטית הוא הרבה יותר גדול מאשר בחור בשנות העשרים של החיים שלו. התחושה שלי היא שהוויליאמסיות היו קצת חסינות יותר בגלל בית מאד תומך. כמובן שהעובדה שהן היו שתיים הייתה יתרון מכריע. אבל גם העובדה שהאב עשה כמה דברים נכונים מאד שמאמני טניס מקצועיים לא היו חושבים עליהם.

הוא למשל לא שיתף אותן בתחרויות נוער וחסך מהן סיבובים בעולם לפני שהיו בנות 16. הוא לא חשב שזה נחוץ והוא צדק. במשחק המקצועני השני בקריירה שלה וונוס וויליאמס לקחה את ארנצ'ה סאנצ'ז ויקאריו, מהטובות בשחקניות שנות ה-90, למערכה שלישית. הנורמליות הזו מסייעת להן עכשיו למרות שעברו טראומה משפחתית איומה כשאחותן נרצחה לפני מספר שנים. לשתיהן יש קריירה מחוץ לטניס. לוונוס יש עסק של עיצוב בתים (אומרים שהם מזעזעים) וסרינה היא משהו בהוליווד (לא ברור לי מה אבל רואים אותה בארועים). וכשיש להן זמן לטניס זו לא דרמה פסיכולוגית של קאמבקים והתאוששות מטראומות. לא "חוזר להן החיוך" והן לא "שינו את הפרספקטיבה שלהן לטניס". סתם שבועיים של כיף, קצת כסף וגביע.

חידון מספר 30 (ילדי פלא בספורט)
חי וישיר: גמר ווימבלדון (בעצם שניים!)

תגובות

  • אור

    אין ספק, ונוס לא מוערכת מספיק.
    מאז ווימבלדון 2000 היא קצת בצל אחותה אבל לי לפחות ברור מי האחות הטובה באמת.

  • מני

    אחרי שראיתי את המשחק של ברטולי אני רוצה שהיא תנצח. כי היא מביאה משהו רענן וחדש לטניס!לכל הגשה היא נגשת עם הכנה מנטלית ורצינות .

  • לון

    אני מסכים שאנחנו בתקופה לא גדולה לטניס הנשים. בעיניי עוד יותר מהאחיות וויליאמס, החזרה הקלילה של הינגיס לעשיריה הראשונה, מבטאת את הבעיה. גם ההגעה של ברטולי לגמר. אני מעריך מאוד את ההתמדה שלה והאמונה, אבל הטניס שלה בינוני לחלוטין. סרב בעוצמה של ילד בן 12. אתלטיות מוגבלת ביותר.

    ונוס היא באמת סיפור מיוחד. בהתחלה, כנערה, היא היתה ארוגנטית ולא נעימה. בחלוף הזמן היא הפכה להיות האצילית שבטניסאיות. תמיד מבטאת הערכה, תמיד חיובית, לא מתלוננת אף פעם על השופטים.

    רונן, העובדה שהיא רביעית ולא הבכורה היא קריטית. אותה תמיכה שהמשפחה נתנה לה ולאחותה, היתה חלק מההתייחסות המשפחתית הכללית. נעשו מחקרים רבים על אחים בוגרים, "סנדוויץ'" ועל הצעירים ביותר. לבכורים ולקטנים ביותר יש יתרונות שאין לילדי הסנדוויץ'.

    בעבר כתבת ותיארת נהדר, איך העובדה שונוס הקדימה את סרינה בגיל, גרמה לכך שתשומת הלב ניתנה לה בעיקר והלחץ על סרינה היה קטן יותר. כך שבמובן מסויים ונוס סבלה פעמיים. היתה רביעית במשפחה, אבל הגדולה יותר בטניס.
    ועם כל זה יש סיכוי מצויין שהיום היא תזכה בפעם הרביעית ותעבור את כריס אוורט ומרגרט קורט סמית'. ובווימבלדון יש לה יותר זכיות מסרינה.
    דרך אגב, היא מחזיקה בהישג מיוחד: היא ניצחה בכל שש הפעמים בהן הגיעה לחצי הגמר בווימבלדון.

    אני מוכן לאכול את הכובע, אבל לפי דעתי ונוס תנצח בשתי מערכות.

    לגבי ההתנהלות של ונוס וסרינה, יש סיכוי סביר שהפציעות שלהן נגרמות מכך שהן לא משחקות ומתאמנות באופן סדיר. בדר"כ לקראת גראנד סלאם הן חוזרות ומנסות בזמן קצר להגיע לכושר גבוה. זה מביא למאמץ מוקדם מידי לגוף והתוצאה היא פציעה.

    כולם התפעלו, בצדק, מהמשחקים של סרינה נגד הנטוחובה והנין, ושכחו את משחק גמר טורניר סיום השנה מול שראפובה ב- 2004. סרינה הובילה 0:4 במערכה השלישית. אבל היתה לה פציעה בשרירי הבטן שגרמה לכך שכל תנועה של היד גרמה לה לכאב עז. היא ממש לא יכלה להגיש סרבים. זה היה פשוט כמו לראות נכה משחקת. בניגוד לטניסאיות אחרות, היא נשארה על המגרש והפסידה את כל ששת המשחקונים הבאים ואת הטורניר.

    עזי, עזוב את הפרשנים בארץ. לא קראתי, אבל אני מבין שבצהובונים ירדו עליה. פשוט אין להם מושג. הבחורה הפסידה למי שמדורגת שני מקומות מתחתיה. מה קרה ? חלק מהעיתונאים מפתחים ציפיות לא אנושיות כלפי הספורטאים. היא לא רובוט, היא בן אדם. אם שטפי גראף, שזכתה בהכי הרבה תארי גראנד סלאם ליחידות ושבע פעמים בווימבלדון, הפסידה בזמנו בסיבוב הראשון בווימבלדון לטניסאית אלמונית, אז לשחר מותר להפסיד לברטולי. אני מאוד מקווה שבניגוד לצפי שלך, לא יטענו עכשיו שזו הוכחה לגדולתה של פאר. אבל לצערי ברמה העקרונית אתה צודק. אצלנו יש או צל"ש או טר"ש. או שהיא הכי גדולה או שהיא אפס.
    אבל בגלל זה אנחנו בבלוג של רונן ולא במטחנות העיתונות הרגילות, לא ?

  • טדי

    ההצלחות של ונוס וסרינה מעניינות על רקע המחקר שצוטט לפני כמה ימים, על החשיבות של עבודה קשה לעומת כישרון טבעי. במקרה של האחיות ויליאמס, שעושות צחוק משאר השחקניות בסבב כשהן מגיעות להישגים מתי שבא להן (ומתעסקות בתחביבים כשלא), נראה שהתיזה קורסת. באותו עניין, נדמה שהן סובלות ממנת יתר של פציעות, מה שאולי מעיד על ההכנה הפיזית הלקויה שלהן.

  • רונן דורפן

    לגבי הקטילה של שחר פאר.... אני לא רוצה אפילו לחשוב על הפסטיבל שהיה מתרחש אילו היה לנו כדורגלן או כדורסלן שהיה בין 100 הטובים בעולם (ואין לנו).

    לון - ההתנהגות של וונוס בילדותה - שהייתה נגועה בחשדנות כלפי ממסד הטניס הלבן היא בדיוק סוג המכשולים שהיא פינתה עבור סרינה.

    היא אמנם לא בכורה - אבל עד כמה שאני זוכר יש פער גילאים גדול בין הילדים האחרים אליה. כך שהיא וסרינה היו מעין יחידה אחת.

  • גיל

    לטדי, אני לא בטוח שזה סותר. דווקא ההפסקות ממשחק מסיבות של פציעות או מסיבות אחרות (עיצוב הבגדים של סרינה) לא שוחקות את הגוף שלהן ויתכן שגם מרעננות את הנפש. כרגע יש תקופה של אי יציבות בטניס הנשיא. אין יריבות קלאסיות בסגנון אוורט-נברטילובה או גראף-סלש, יש שינויים תכופים בצמרת. אני לא יודע אם זה בגלל שהטניס חלש יותר או טוב יותר מבעבר ופשוט יותר תחרותי. אבל אנשים אוהבים שושלות והיררכייה ברורה וקצת קשה להתחבר לספורט שבו כל פעם מגיעה שחקנית אלמונית אחרת לגמר. אם נשווה את זה לנדאל-פדרר, לא נראה לי שלמישהו נמאס מהמשחקים ביניהם.

  • ד"ר א.

    מאמר מצוין. מאד נהניתי לקרוא.

  • Ido

    עלית על נקודה נכונה, רונן.
    הוויליאמסיות הן רמה בפני עצמה.

    אני חושב שצריך לספור להן תארים במשותף, וכך יוצא שהן מזמן עברו את גראף (14 סלאמים + 12 סלאמים בזוגות).
    הן היו הראשונות ששברו את ה 200 קמ"ש בסרב, פתיחה. וגם היו הראשונות לתת ביטוי לקולניות שלהם (מה ששרפובה הביאה לרמת אומנות) ..

    עוד דבר,שיאמר לזכותן ולזכות מרטינה היגינס.
    בתקפותן עבר טניס הנשים מהפכת רייטינג, והוא השתווה ואפילו עבר עד לשנת 2003 את רמת העניין מול טניס הגברים.

    אני חושב שהראיונות שהן נותנות והגישה לקהל, של סרינה וונוס הם פנטסטיות. לעומת אשת הקרח הנין או הבובה שרפובה.
    זכור לי במיוחד ראיון שהעניקה סרינה לערוץ שבע האוזי, לפני התואר האחרון שלה במלבורן בו נשאלה על ההכנה הלקוייה שלה (עפה סיבוב ראשון באוקלנד או משהו כזה). סרינה אמרה שבשביל הכנה יש את השבוע הראשון בתחרות.
    עוד היא נשאלה על התחת השמן שלה, ועל זה היא ענתה שכל עוד היא לא יכולה לראות אותו בעצמה, זה לא בעיה מבחינתה.

    ו .. כן היא ניצחה את הטורניר.

  • Gilad

    Richard Williams is a revolutinary in US(and world) tennis,he ignored the standard methos of tennis upbringing and predicted that his girls would rule the tennis world,his thinking was long term,he had them skip junior competition realizing it is a waste of time,they started winning right away on the pro tour,they avoided the pressure of junior tennis which probably prolonged their career ,it allowed them to spend the formative years of their tennis developement(10-14) on the practise court honing and polishing their game without having to worry about results (remember the article about the Russian lady coach?),Ronen made an important point-they had each other,they pushed each other in practise but also supported each other which helps a lot.Once they accomplished their initial goal of reaching number one they both made another decision,they were not going to burn out like Hingis or Kim,they developed other careers and reduced the number of tournamnets,realizing that the only thing that really counts is accumulating grand slam titles,and they are doing it every year,the price off course is the risk of injuries because they don't play enough,but if they played 20-25 events a year like the rest of them they would risk over playing.Their physical superiority enables them to take time off and come back as contenders,i'm not sure other women can do it,Hingis still didn't win a slam since coming back from her break,in the mens tour it's impossible.As annoying as Richard Williams is ,you have to give him credit,as for the sisters,they used to be very annoying ,especially Serena,lately i found myself liking Venus more and more,i was very impressed by her performance this year,she played a very mature,smart game,especially agaisnt Sharapova which was a key match for her...regarding the column about talent versus hard work-it is common knowledge that talent in sports is over rated and also that late developers will be more succesful in many cases,they compete with a handicap at the early ages against bigger and stronger kids and develope anticipation skills and perfect timing to compensate for their lack of size and strength.When they do have the growth spurt and close the gap in the late teens they excel,they are also accustomed to working harder to acheive their goals.The "talent" portion of an athelete is a given,there is a certain amount of natural talent that has to be met-hand eye coordination,a fast arm(in baseball),a huge leap(in basketball),soft hands(in tennis),speed(in all sports)but 80-90% of the job is done on the practise court.The definition of talent in sports is:The ability to learn fast and work hard for extended periods of time.

  • רונן דורפן

    גלעד, אני חושב שהתפתחות מאוחרת היא טובה בהרבה תחומים.
    אני מקווה שאני לא מעליב אף אחד... אבל לטעמי למשל יוצאי גל"צ ובמחנה הם הבעיה של התקשורת הישראלית.
    ההתחלה המוקדמת שלהם נותנת להם יתרון וחשיפה ומקצועיות והם מקבלים נסיון מקצועי חשוב.
    אבל מצד שני אנחנו מקבלים שכבה של אנשים בתקשורת שהם מטבעם פחות ביקורתיים.
    ראשית, כי את ההתפתחות שלהם הם עוברים בגוף תקשורת שהוא בכל זאת תחנה "מטעם".
    שנית, כי את הסגנון שלהם הם מפתחים בגילאי 18-21 ואז הרבה פעמים הוא מתקבע אצלם סגנון כתיבה שהוא לא בשל במיוחד. את זה ראיתי תמיד בעיתונות עם עיתונאים שהחלו בכתיבה בגיל צעיר.

    שלישית, שזה ספציפית לתחומי הסיקור הצבאיים יותר - הם לא חווים את החיים האמיתיים. הם מכירים למשל את הצבא כבר בצעירותם מהפרספקטיווה של רכב האלוף (שהוא המקור לידיעות). הם לא יודעים מה זו פלוגת מילואים שמחכה לציוד ומה זה חיפוש בבית פלשתיני.

    כל זה לא אומר שאין בין יוצאי צה"ל ובמחנה עיתונאים חשובים - אבל כקבוצה אני אישית לא מתפעל מהם.

  • לון

    רונן, אתה צודק לגמרי שיוצאי גל"צ מתחילים מוקדם מידי ומגיעים מוקדם מידי גבוה מידי. מה שחסר להם זה הבנה של החיים בכלל ואנשים בפרט. זה משהו שלרוב דורש זמן וניסיון חיים.

    כמו שאתה מתאר, הם אנשים צעירים שאף פעם לא חוו את החיים האמיתיים.

    לגבי עניין אחד אני חולק עליך, יוצאי גל"צ ביקורתיים מידי לטעמי. הציניות מושרשת בהם לגמרי. הם לא מסוגלים להבין שיש אנשים עם כוונות טובות ורצונות חיוביים.

    פדרר - נדאל
    אני חייב להודות שחשבתי שיוז'ני או ברדיץ' ידיחו את נדאל.
    הוא שיפר את המשחק שלו באופו יוצא מהכלל.
    הוא קיבל עצה חכמה לנסות להגיע יותר לרשת והוא בצע זאת לעיתים יותר מיריביו.

    פדרר שיחק בינוני לגמרי, לפחות לפי הסטנדרטים שלו.
    בניגוד לשנים קודמות הוא לא שיחק בהאלה ונראה שחסרים לו משחקים. או אולי אתגר.
    העניין הוא שלעיתים כשאין שום מכשול גבוה בדרך לגמר, זה מקשה מאוד אם בגמר יש יריב חזק בהרבה מהקודמים לו.

    ביורן בורג יחזה בהיסטוריה הקשורה בו בכל מקרה. או שפדרר ישווה את שיא הזכיות הרצופות שלו, או שנדאל יהיה הראשון לזכות ברולאן גארוס ובווימבלדון בזה אחר זה, מאז שבורג עשה זאת.

  • איציק אלפסי

    לא קונה את הפאסדה הזו של האחיות וויליאמס. היתרון שלהם בסבב נובע מהעליונות הפיזית הבלתי פרופורציונלית שלהם על הבנות האחרות. מבחינה מנטלית הם נראות לי סוג של מפלצות שנוצרו בידי הסביבה הקרובה שלהם שמפיקה רווחים (שהיא רק יכלה לחלום עליהם בנסיבות אחרות)מההצלחה שלהן. אני לא מזהה אצליהן שום רגש אותנטי וההתלהבות המלאכותית שלהן אחרי נצחונות או החיוכים המאומצים שהן שולכות לקהל מבחילים אותי.

    נ.ב.
    מעניינים מאוד הדברים שלך לגבי יוצאי גל"צ, רונן. במיוחד לאור העובדה שהם שכבה כל כך רחבה לאורך ולרוחב התקשורת הישראלית. זו אולי באמת ההזדמנות לבקש לקרוא קצת על ההתפתחות העיתונאית שלך, אותי אישית זה מאוד מעניין ואני מאמין שאני לא היחידי מבין קוראי הבלוג בעניין הזה.

  • יוני

    מוסיף לבקשתו של איציק, לא רק כרונולוגיה אלא גם מספר סיפורים מכוננים

Comments are closed.