אין לי מושג מה עושים עם הטור דה פראנס

מה שהטור דה פראנס צריך לעשות עכשיו זה להפסיק. אלכסנדר וינוקורוב, שניצח שני קטעי הרים בשלושה ימים, נפסל. המוביל בתחרות […]

מה שהטור דה פראנס צריך לעשות עכשיו זה להפסיק. אלכסנדר וינוקורוב, שניצח שני קטעי הרים בשלושה ימים, נפסל. המוביל בתחרות מיכאל ראסמוסן הודה שהתחמק מבדיקה מחוץ לתחרות. הוא אמר שעבר 14 בדיקות בתחרות עצמה. פופוליזם של פוליטיקאי שמקווה שהציבור לא מבין שום דבר בבדיקות סמים ולא יודע שבדיקות הסמים החשובות הן הבדיקות מחוץ לתחרות. כל ההבטחה לטור נקי יותר לא שווה דבר.

אני לאו דווקא מתכוון להפסקת הטור כאקט של מחאה נגד הרוכבים או כאקט מזעזע. למרות שגם את אלו אפשר לשקול. אני מתכוון להפסקה לצורך חשיבה. כי הטור דה פראנס לא יכול להתקיים במשטר הסמים הנוכחי. הוא חסר ערך ספורטיבי. חוסר הערך הוא לא כי הרמאים רימו. הוא כי לאיש אין שמץ מושג לגבי הלגיטימיות של התוצאות. וצר לי לאמר. לגבי הלגיטימיות בלפחות עשור של תחרויות.

בימים האחרונים קראתי בכמה מקומות על כך שהרייטינג של הטור עלה בכמה מדינות ו"לאנשים נמאס מהסקנדלים". זה מצב שמזכיר את הפוטבול האמריקאי. אז פתרון אחד הוא שהטור דה פראנס יפסיק לבדוק סמים ויגיד לציבור "פה לא בודקים. כל אחד נשבע באימא ואבא שלו שהוא לא משתמש. תבלו. והתקשורת סתם עויינת". זה מה שעושים בפוטבול. והציבור באמריקה דווקא מצביע בהמוניו בעד הפתרון. אני נגד פתרון כזה, הוא מגעיל אותי, אבל בכמה אספקטים הוא עדיף על קיום הטור כרגע. פתרון כזה ייאלץ את הצרפתים להכיר בכך שהם לא העם המוסרי מבין שוכני שביל החלב.

פתרון אחר הוא הסכמה של רוכבים למשטר בדיקות קיצוני. משהו כמו בדיקות דם מדי כמה ימים במשך השנה או מצלמה מעל הראש שלהם 24 שעות בזמן הטור. אני כמובן נגד פתרון כזה או משהו שמזכיר אותו אפילו. יש גבול. רוכבים הם בני אדם גם אם הם משתמשים בסמים. זה לא ניסוי רפואי ולא תכנית ריאליטי. זו תחרות ספורט. אם אי אפשר לקיים אותה בצורה נורמלית עדיף שלא תתקיים.

אולי יש גם פתרון ביניים והוא פרישה של האופניים ממשטר הסמים העולמי, בדיקה רצינית לגבי נזקי סמים והצרכים של רוכבי אופניים, ואולי יצירת רשימת סמים אסורים ליברלית בהרבה. בהזדמנות הזו אפשר לבדוק אם אולי הטור דה פראנס הוא לא קשה מדי. אני לא מבין ברפואה. אולי זה אפשרי. אבל האמת היא שמאד בלתי סביר שאנשים לא ירמו גם על פי רשימת סמים קשוחה פחות.

אבל שיעצרו ויחשבו.

*

מדוע שלושת הפתרונות הדי גרועים הללו עדיין טובים מקיום הטור כרגע? כי המצב הנוכחי פוגע בלגיטימיות של כל הישג. הטור דה פראנס בבעייה יותר חמורה מכל ארוע ספורט עולמי גדול אחר. ברור שיש סמים גם בענפים אחרים. אבל שום סם לא גורם לספורטאי לכדרר כמו רונאלדיניו או לחבוט בכדור כמו רוג'ר פדרר. בדווש על אופניים יש כמובן טכניקה וטקטיקה אבל הפערים הטכניים והטקטיים לא מחפים על פיגור גופני משמעותי. כי במאמץ גופני כל כך קיצוני ניצחון של ספורטאי לא מסומם על ספורטאי מסומם הוא מאד בלתי סביר.

הטור דה פראנס עבר את הנקודה הקריטית מבחינת הלגיטימיות. הוא במצב שכל בדיקת סמים חיובית כבר לא מכתימה את הנתפס. היא מכתימה את כולם ובעיקר את המנצחים. הציבור אומר לעצמו שהנתפס הוא סתם מסכן, ובלתי אפשרי שהמנצחים והרוכבים האחרים לא מסוממים. כל יום רכיבה טוב וכל פריצה מוצלחת בהרים הופכות לעדות נסיבתית נגד הספורטאי.

לאנס ארמסטרונג הוא המנצח היחיד בטור דה פראנס מאז מיגל אינדורין שלא ידוע בוודאות שנכשל או הכשיל בדיקת סמים. הוא מקפיד להוציא הודאת גינוי לכל האשמה ולתבוע כל עיתון מרכזי שהאשים אותו בכך. אבל למרבה הצער זה לא יעזור לו. כשכל כך הרבה נכשלים בבדיקות השם הטוב עובר מבתי המשפט לזירה הציבורית. רוב הציבור האמריקאי חושב שהוא נקי, רוב הציבור הצרפתי חושב שהיה מסומם. הדיעה הציבורית חסרת ערך באותה מידה.

אבל עם כל רוכב שנתפס גם האיש ברחוב שתומך בארמסטרונג אומר לעצמו: "ארמסטרונג הוא בחור מצויין וגיבור אמיתי. אני אמשיך לאהוב אותו גם אם השתמש בסמים ובוודאי אצביע עבורו כשירוץ לנשיאות ארצות הברית. אבל במצב הנוכחי באמת לא סביר שניצח שבע פעמים בטור דה פראנס ולא לקח סמים".

*

יהיו מי שיגידו – "אם כולם השתמשו אז ההישג של המנצח דווקא לגיטימי". שמענו את זה לא מעט בדיונים פה. ראשית, זה לא לגמרי מדוייק כי כשהכל נמצא בצל אי אפשר לדעת מי השתמש במה וכמה. ובוודאי שהתחרות לא יכולה להיות תערובת של לרכב על אופניים ולא להתפס. אם לא בודקים אז לא בודקים. ואז זו תחרות שווה מבחינת תנאיה, תחרות ראווה נהדרת שמכניסה כסף ומקדמת את התיירות הצרפתית, אבל לא מוסרית מבחינה אנושית. כי היא סגורה למי שלא משתמש ומסכן את בריאותו. רק קצת טריוויה: מרקו פנטני, המנצח האחרון לפני ארמסטרונג, שנתפס במהלך הג'ירו שנה אחר כך, כבר בקבר.

להמשיך עם הטור דה פראנס כפי שהוא עכשיו, כשהמנצחים הם לא בברור מנצחים, זה בזבוז זמן גם אם עושים שם כסף.

ורק להבהיר באופן נחרץ את דעתי, כך שדברי לא יוצאו מהקשרם או ישתמעו לשתי פנים:אין לי מושג מה עושים עם הטור דה פראנס.

המקרה ההירואי של אוסקר פיסטוריוס (וגם שיאים של טיפשות)
במחשבה לאחור (עדכונים בעניינים שעסקנו בהם לאחרונה)

תגובות

  • גיל

    מה שצריך לעשות עם הטור זה פשוט להפסיק לסקר אותו ולדבר עליו כמה שנים. להפוך אותו לספורט נישה. כיוון אחר הוא פשוט להפוך אותו לחובבני. לא לתת פרסים כספיים רציניים, בלי הרבה ספונסרים ופשוט לתת למקצוענים לעשות משהו אחר. אם יהיה טור קצר יותר, שבו הניצחון לא יהיה הדבר הכי חשוב למשך כמה שנים, ספורט הרכיבה יתעורר לחיים ואולי מזה תצא בשורה נגד המשתמשים בסמים.

    בנוגע לאמסטרונג חשוב לזכור שהוא היה האיש הנבדק ביותר בעולם במשך 7 שנים, מעולם לא התחמק מבדיקה ומעולם לא היה נגדו חשד ממשי. יש לו גם לב גדול יותר (פיסית) והוא הפך את האימונים לטור למדע. הוא גם התחרה רק בטור מה שנתן לו יתרון על אחרים בסבב.

  • לון

    ראשית, אני מכריז בזאת כי השם הרשמי שונה ל: "טור דה דראגס".

    אני חושב שבהחלט אפשר להגביר את הבדיקות באופן סביר.
    למשל, חובת הבדיקה תהיה על הרוכב ולא על ההתאחדות. כך לא יהיה מצב שרסמוסן הודיע לאן הוא נוסע או לא, קיבל הודעה או לא.
    הוא פשוט יהיה חייב לעבור בדיקה כל שבועיים או שלושה. שיתכנן את הנסיעות שלו לפי זה. זה מחיר סביר למי שרוצה לקיים קריירה מקצוענית בתחום.

    דנו כבר ארוכות בבעיית הסמים.
    לדעתי הגישה של החרמת הטור והתעלמות ממנו, כפי שנהגו כמה גורמי מדיה גרמניים, היא הגישה הנכונה.
    בנוסף, צריך להכריח את הגורמים המסחריים לעזוב את הענף המסומם.
    נדרש לחץ ציבורי (שחלק חשוב בו יהיה התעלמות תקשורתית מהטור).
    (גיל, מה קורה שאנחנו מסכימים ? לא תקין :)

    כרגע זו פשוט פארסה.
    אני ממש רוצה שרסמוסן ינצח וקונטדור יהיה שני, כדי שיהיה ברור שיש ענן כבד על הטור גם אחרי פרישת וינוקורוב וקבוצת אסטנה. בנוסף, בבוא היום כשיוכח שעשו מעשים אסורים, הזוכה וסגנו יכתימו קשות שוב את הטור. (בעת צרה נהפכתי למקייוואליסט...)
    (למי שלא מעודכן, ידוע שלקונטדור היו קשרים עם רופאים מפוקפקים, מהסוג של השערוריה לפני שנה).

    ארמסטרונג, לצערי, לא נקי מכל חשד. אבל, וזה אבל עצום, התרומה שלו למאבק בסרטן היתה עצומה. הן במישור הפיננסי (עשרות מיליוני דולרים מהצמיד הצהוב), הן במישור ההסברתי - תודעתי והן במישור ההשראה למיליוני חולי הסרטן שיודעים שאפשר להחלים מהמחלה ולחזור לחיים מלאים.

    תיקון לשון קטן: "אני אמשיך לאהוב אותו" במקום: "אני ימשיך לאהוב אותו גם אם השתמש בסמים".
    (סליחה על הדידקטיות, הכלל הוא שכל אמירה בלשון "אני" בזמן עתיד מתחילה בא', כמו ה-א' במילה "אני". אני אעבוד, אני אעשה, אני אוהב, אני ארוץ וכו')

  • רונן דורפן

    לגיל - שלא תהיה טעות. אני לא מאשים את ארמסטרונג, אבל אני לא מאשים אותו רק מאותה סיבה שאני לא מאשים את נדאל (וזה אפרופו דיונים ארוכים שהיו לי עם לון בעניין נדאל).

    למדתי משפטים: בנאדם נבדק כשביקשו ולא הכשיל בדיקות - אז אני מתייחס אליו כזכאי. פשוט כעניין עקרוני. אני לא אהיה המום אם ארמסטרונג או נדאל או פדרר או כריסטיאנו רונאלדו ייתפסו על סמים. אני פשוט לא רוצה לחיות בעולם שבו מפנים האשמות בלי הוכחות ואני לא חושב שלמחשבות האישיות שלי "שזה וזה נראים לי מסוממים" יש ערך מסויים.

  • אור

    הטור הפך להיות ביזיון אחד גדול.
    אני לא יודע אם אפשר להפסיק באמצע עם כל החובות לחברות המספקות חסויות אבל לאחר שיגמר אין ספק שצריך לעשות משהו בנושא.
    ככה אי אפשר להמשיך. לא נורא אם אפילו יקחו שנה הפסקה מהטור.

  • איתי נ.

    רונן הציג הבדל יפה בין הכדורגל (סמים לא משפיעים על הכדרור של רונאלדיניו) לאופניים (סמים משפיעים על הדיווש של וינוקרוב). לכן אני רוצה לעשות השוואה לספורט דומה - האתלטיקה הקלה.
    בשנות השמונים כולם ידעו שהנשים מהגוש הסובייטי השתמשו בסמים, ואולי במידה דומה לזו שבטור דה פראנס. האם לדעתכם הפסקת האתלטיקה אז הייתה מועילה? מה עשו אז כדי לשפר את המצב? איך אנחנו מגיבים לזה שרוב האתלטיקה האמריקנית נתפסה על סמים?

  • איתי נ.

    עוד דבר - העניין שלי בטור השנה ירד לאפס כמעט - אני גם לא מרמין לאף אחד וגם לא מכיר כבר אף אחד (כמעט)

  • אור

    איתי, דווקא בזה אני לא בטוח בכלל.
    סמים ממריצים מעצימים כמעט כל פעילות גופנית שספורטאי עושה. אני לא בטוח בהכרח שהם לא יכולים לתרום לכדרור טוב יותר, אלא אם תראה לי מחקר רציני בנושא אשר שולל זאת.
    אין ספק שזה לא באותו אופן כמו רכיבה שבה עניין הכושר הוא כמעט אבסולוטי, אבל בכל זאת לא הייתי שולל.

  • איתי נ.

    יש לי מקור רציני - זה ציטוט מתוך מה שרונן כתב
    :-)

    להבנתי סמים מאפשרים אימון טוב יותר ומהבחינה הזו אימון מאפשר שיפור יכולת אתלטית יותר מאשר יכולת טכנית

  • גיל

    סמים יכולים להשפיע על סיבולת והתאוששות בין משחק למשחק. אז אולי לא משפיעים ישירות על המשחק אבל בעקיפין כן.

  • לון

    סמים לא משפרים טכניקה. נקודה.
    לפחות הסמים העכשוויים, אינם
    יכולים לשפר יצירתיות ודימיון.
    הם משפיעים על כושר גופני וסיבולת.
    לכן אין להם השפעה על יכולת כדרור ועל טכניקת החבטות בטניס. הם מאפשרים לכדורגלנים וטניסאים לרוץ מהר יותר ולהתאושש מהר יותר מספרינט.
    באופניים היכולת הטכנית (הדיווש) היא שולית לגמרי לעומת היכולת לדווש בכח ומהר.

  • יותם מ

    השלב כרגע הסתיים באווירת נכאים. הקהל שורק בוז לרסמוסון, אף אחד בתקשורת ובקהל לא מאמין בדני.

    כרגע מודיעים שהאיטלקי, כריסיטאין מורני (קבוצת קופידיס), נתפס גם הוא בשבוע שעבר. הפעם על טסטסטורון.

    לא אכנס שוב לדיון שהתנהל כאן בימים האחרונים לגבי התרת שימוש בסמים, אבל הרעיון שרונן מעלה, יצירת "רשימת סמים ליברלית", מקובל עלי.

    שוב עלי להזכיר שאין ענף ספורט בעולם בו הפיקוח הדוק ,קפדן ומתקדם מאופניים. איפה שמחפשים גם מוצאים.

    רונן, פנטאני (שהיה ספורטאי ואישיות גדולה. עם סמים או בלעדיהם) מת ממנת יתר של קוקאין. בערוב ימיו נכנס לדיכאון וחש נבגד ע"י כל העולם.

  • רונן דורפן

    יותם - אני לא יודע אם ראית את חידון הסמים שערכתי ביום שישי האחרון. מסתבר שאחת הבעיות הגדולות עם שחקני פוטבול לשעבר שמתאוששים משנים של סמים היא דיכאון קליני.
    יש עוד קשר אחד בין סמי ספורט לסמים אחרים. המשתמש מפתח תלות בחומרים חיצוניים ומאמין שהם הפתרון לכל בעיה. ולכן מותו של פנטאני המסכן משימוש בקוקאין הוא לחלוטין לא יוצא דופן. גם קן קמינטי, כוכב הבייסבול, מת ממנת יתר והתמכרותו הייתה בין היתר הייתה בגלל דכאון שקיבל בגלל הצטמקות אשכיו - תוצר לוואי של סמים ואי תפקוד כבד.
    האם אתה בצרפת? איכשהו יש לי הרגשה שהציבור בצרפת הוא הפכפך מאד ודווקא תגובה ציבורית קשה שם יכולה אולי להביא לזעזוע. אשמח לדעתך והתרשמויותך לגבי התגובה הציבורית בצרפת.

    אני רוצה להעיר משהו נוסף. התייחסתי לכך שהטור קשה מאד. נראה לי שרבים מהרוכבים לוקחים סמים רק כדי לשרוד. גם אם הם רוכבי קבוצה על משכורת צנועה.
    זו הטרגדיה האמיתית. יותם ציין את פנטאני שהיה אישיות. נראה לי כבר שלא מדובר ברמאים אלא יותר באנשים נואשים. תרבות השימוש רחבה כל כך, הטור קשה כל כך ואנשים חוששים לאבד את משלח ידם ונדחפים לסמים. זה האספקט שאני חוזר ומדגיש בחוסר המוסריות. ולכן זה נבדל מרמאות ספורטיבית רגילה.
    אם כריסטיאנו רונאלדו צולל לפנדל זה לא בסדר. אבל זה משהו שבין ערמומיות, ליחסי גומלין עם השיפוט, ל"רמאות ספורטיבית" שרובנו מסוגלים לחיות איתה. הוא יקבל שריקות בוז, בעתיד לא יקבל שריקה למרות עבירה קשה. אבל בסמים אין פה עניין של מישהו שמרמה בכדי לקחת איזה גביע. הוא יוצר מצב שלאנשים אין בכלל להשתתף אם הם לא מסכנים את בריאותם ממש.

    הענף הגיע למצב שהתרבות סביבו מתאכזרת לרוכבים עצמם.

  • ברגקמפ

    צריך לסגור את הענף הזה וזהו...

  • עוז

    אני חי בהולנד וקצת קשה לי לתאר את הלכי הרוח במדינה לגבי הפרשייה, היא מקבלת סיקור כמו ברוב העולם, אבל מהלכים כמו זה של הטלויזיה הגרמנית שהחליטה להחרים את השידורים לא מתקבלים פה בהבנה. בצרפת אמנם צופים יותר אנשים בטור דה פראנס מבחינה נומינלית, אבל באופן יחסי הוא פופולרי עוד יותר בהולנד כשכל בית אב שישי צופה בו מדי יום. ההולנדים בעיקר מתרגשים מהעובדה שרסאסמונסן מקבוצת ראבובנק קרוב לנצח וקשה לומר שהעניין בטור אבד מבחינתם. באופן אישי אני מסכים מאוד עם המסקנה שהרף להשתתפות בטור דורש סימום, וזו סיבה מספיק טובה בשביל לעצור ולעשות חושבים.

  • תומר

    כל הסיפור הזה של הטור דה דראגס(שאפו ללון על הסלוגן)הוא עצוב מאוד.אני לא רואה מצב שהופכים את הספורט הזה לחובבני ומנמיכים את גובה הפרסים וכל מה שגיל הציע.יש יותר מידי אנשים שעושים יותר מידי כסף כרגע מהטור וזה לא מעניין אותם שהם כורתים את הענף עליו הם יושבים.
    בקשר לסמים בכדורגל,זה ממש לא רלוונטי אם זה משפר את הטכניקה או לא.בכדורגל של היום הפיזיות והמהירות הן תכונות חשובות לא פחות מטכניקה,ראה טל בן חיים למשל.
    לון,אני דווקא מכיר כמה סמים עכשווים שמשפרים את היצירתיות והדמיון:) נראה לי שמראדונה ישמח לשוחח איתך בנושא.

  • רונן דורפן

    עוז - הספורט ההולנדי, עם כל החיבה ההיסטורית שלנו לנבחרת הכדורגל שלה, הוליד כמה משערוריות הסמים הגדולות של העשור האחרון. החל ממשפחת דה ברוין על שלוחותיה ועד השימוש בסמים של כמה שחקנים בכירים - אדגר דווידס ויאפ סתאם.

  • רונן דורפן

    עוד אנחנו מתדיינים וכבר ראסמוסן מורחק מהטור. האמת, צריך להפסיק את המרוץ של השנה. אין לזה שום צורה.

  • גיל

    יותר נכון אפשר לקרוא לו tour de farce.

  • איתי נ.

    הטור בהחלט איבד השנה כל ערך ספורטיבי

  • לון

    CNN ו- BBC WORLD פתחו הבוקר את מהדורות החדשות הכלליות עם הטור דה פארס (גיל, זה אכן מצלצל יותר טוב מ "טור דה דראגס").

    ההרחקה של רסמוסן דווקא מעודדת אותי. היא סימן שיש השפעה לדעת הקהל.
    אני לא יודע האם היתה כאן פוליטיקה של הטור וראשי הטור ביקשו מהקבוצה לעשות זאת.
    אני מקווה שהקבוצה עצמה החליטה שניצחון של רסמוסן יגרום לה יותר נזק מתועלת.
    אם זה כך, זו חדשה נהדרת בעיניי.
    זה אומר שהנזק התדמיתי נראה גרוע בעיני הגורם המסחרי - רבובבנק.
    זה בדיוק מה שיכול להציל את הטור.

    בהרחקה של רסמוסן יש גם תקדים ושיעור ליתר הרוכבים, כמו בהרחקה של פרדיננד כשלא הגיע לבדיקה סמים.
    נכון שרסמוסן הורחק כי שיקר (אמר שהיה במקסיקו למרות שהיה באיטליה), אבל מעכשיו כל אי הגעה לבדיקה תיראה אחרת.

    תומר, ודאי שיש סמים שעוזרים לדימיון, העניין הוא שהם פועלים הפוך מבחינה ספורטיבית.
    תאר לך את רסמוסן רוכב מסטול ומחליט להיות יצירתי ולרכב על האיזור שאין בו אספלט, מפני שזה מסלול קצר יותר...

  • דותן

    השאלה המענינת היא אם יש מצב שהתחרות מכשילה את הרוכבים - התחרות כלכך קשה שחייבים להשתמש כדי להשאר בטופ - אולי הפתרון נמצא דווקא בשינוי מבנה התחרות שיהפוך אותה לקצת יותר אנושית.

  • לון

    משהו מעניין שקשור לדיון באחיות פולגר.
    ראיתי אתמול סרט בכבלים שנקרא: "משחק המלכים" (השם המקורי: Knights of the south Bronx).

    הדבר הכי חשוב לגביו, שהוא מבוסס על סיפור אמיתי.

    מדובר על אדם שהיה מנהל בכיר ועבר ללמד כיתה בבי"ס יסודי בברונקס.
    הוא התחיל ללמד אותם לשחק שח, משחק שלא הכירו כלל.
    הדבר גרם לעלייה ברמת הלימודים הכלליית שלהם ולהגברת המוטיווציה ללמוד ולהצליח.
    תשוקת התלמידים הלכה וגברה והם השקיעו יותר ויותר במשחק.
    בסוף השנה זכו בתחרות הארצית בשח לבתי ספר בארה"ב.

    הדבר החשוב הוא, שזה אכן גרם לכך שכמה וכמה מהם הגיעו לקולג'ים, בעוד שבעבר לא היה להם כלל סיכוי לרכוש השכלה גבוהה.
    זה גרם לכך שניו יורק החלה להשקיע בהוראת שח באופן ממוסד.

    בסוף הסרט יש כמה ציטוטים יפים מהבוגרים של הארוע האמיתי, שמצביעים על התרומה המכרעת שהיתה למשחק על חייהם.
    מעבר לפיתוח היכולת השכלית זה גרם להם לפתח ביטחון עצמי ולהאמין ביכולתם.

    בהבדל מפולגר האב, הוא לא תכנן את המהלך, אלא הגיע אליו באקראי.

  • איתי נ.

    לון, זה סיפור יפה ומעניין

    עולה כאן שאלה האם הקידום נבע מהמשחק עצמו כמפתח חשיבה, או מתשומת הלב המיוחדת שהילדים קיבלו

  • לון

    איתי, לפי הסרט היו שני גורמים עיקריים:
    פיתוח יכולת החשיבה של הילדים (יש הדגמה פשטנית בסרט).
    העלאת הביטחון העצמי של הילדים והאמונה ביכולתם להצליח, כתוצאה מהצלחתם במשחק (במיוחד ניצחון על ילדים לבנים ועשירים יותר).

  • גיא

    שאלה לי - למה כל העניין הזה עולה רק בטור דה-פארס ? למה לא שומעים על זה בהיקף הזה בג'ירו או במרוץ הספרדי ? הרי ללא ספק זה קיים גם שם ?

  • Rd

    לסגור לאלתר -זה איבד כל ערך אמיתי, גם בהווה וגם לעבר כפי שציינת רונן.
    מכה אנושה לענף יוקרתי שסימל בעיקר את ניצחון הרוח!
    יהי זכרו ברוך

  • לון

    גיא, הטור דה פארס הוא האירוע בה' הידיעה של ספורט האופניים.
    זו התחרות היחידה בענף שמוכרת גם לאנשים שאינם חובבי ספורט בכלל, ודאי שלא מתמצאים בענף.
    לא סתם זו היתה התחרות היחידה שארמסטרונג התחרה בה. (כשלעתים התחרה בתחרות לפני הטור, ששימשה מבחינתו רק כאימון).
    זו הסיבה להיקף הסיקור.

    בנוסף, היות והטור כל כך חשוב לאיגוד האופניים ולצרפתים, הרבה מעבר לתחרות ספורט, הם משקיעים מאמץ רב בעניין הסמים.
    בעניין הזה מגיע להם שאפו.

  • יותם מ

    רונן שלום,

    אני עדין בצרפת וזה הטור השלישי שאני מסקר מפאריס (www.shvoong.co.il). אתמול שאלת אותי לגבי האווירה בצרפת. בעוד אני מכין את התשובה, רסמוסון מושעה מהטור ואפילו לי מתחלי להימאס מהפארסה הזאת.
    בפאריס (ונראה לי שגם ביתר הערים הגדולות) הטור לא ממש בראש סדר העדיפוית של האנשים. כמו יתר קוראי הבלוג, גם הם בדעה "שכולם מסוממים". אבל, הטור מעולם לא היה ארוע של הערים הגדולות.
    אתמול בערב יצאו מארגני הטור ואנשי תקשורת (ביניהם המנהל הכללי של הטלוויזיה הצרפתית)בהצהרות מפוצצות. הטור הוא ארוע לאומי רם מעלה, מעבר להיותו תחרות ספורטיווית, הוא קודם כל חלק מהמסורת הצרפתית ותרבותה. כמו שלא מבטלים את חגיגות יום העצמאות, לא מבטלים את הטור (אגג, לטור חלק מרכזי בחגיגות ה-14 ביולי). גם סרקוזי שביקר במירוץ שבוע שעבר, אמר את אותם הדברים.
    מעבר לגאווה הלאומית, בצרפת חשים שהם חוד החנית במאבק העולמי נגד הסמים בספורט. הם גם מרגישים שהם מצליחים (האם זה מסביר למה כבר 22 שנים אין מנצח צרפתי?למעשה מאז ההפסד הדרמטי של פיניון ללמונד בטור 89, רק פעמיים הגיע רוכב צרפתי לפודיום. וגם אז זה היה וירנק).
    אתמול, לפני שרסמוסון הורחק, נודע שגם קבוצה צרפתית, קופידיס, מעורבת בסקנדל. אחד מרוכביה, האיטלקי מורני, נכשל בבדיקת סמים (טסטוסטורן). אמנם לא מדובר בקבוצה גדולה או רוכב על, אבל זו הייתה מכה קשה. הרי הקבוצות הצרפתיות נשאו בגאון את "דגל הניקיון".

    אבל כל זה היה אתמול. היום אין לי כבר מה לומר.

  • Ido

    לכל מטבע שני צדדים.
    אשתו של קאדל אוואנס מאד נרגשת, בעלה היה מקום שלישי ארבע דקות מאחורי ראסמוסון, עכשיו בעלה כבר מקום שני רק דקה וקצת מאחורי הקולומביאני. תיקתק מחפפים גם אותו. ובעלה קאדל אוואנס האנמי, אלוף!!!

  • עוז

    צודק לון כשאומר שהמהלך של ראבובנק, כספונסר של המועמד המוביל, מאוד מעודד. כמובן שאם נערב קצת היגיון פוליטי נגיע למסקנה שראשי הטור כנראה נתנו להולנדים את האלטרנטיבה בין הרחקה של ראסמונסן על ידי הקבוצה ביום רביעי או בדיקה והרחקה די וודאית שלו על ידי הטור ביום חמישי.
    ברור שלטור כבר אין עניין ספורטיבי. זה כמובן לא אומר שהקהל באירופה לא ימשיך לצפות בו, אבל לא הייתי רוצה להיות במקומם של הספרדים היום (מארגני הואלטה ד'אספניה שמתחיל בעוד כמה שבועות).

  • ד"ר א.

    בעניין הקושי של הטור:

    הוא קיים כבר למעלה מ-100 שנה (נוסד 1903). החוקים היום, להבנתי, מקלים בהרבה ממה שהיו בעבר - אז לא היו צוותים טכניים, אסור היה אפילו לגעת ברוכב שנפל או הפסיק לרכב, ועוד ועוד הגבלות שהוסרו עם השנים.

    האם בטורים ההסטוריים היו פחות קטעים? האם הקטעים היו קצרים יותר? לא יודע מה ספורטאים עשׂו לפני עשׂרות שנים כדי לשפר ביצועים. אולי קוקאין?

  • יותם מ

    ד"ר א,

    בטורים הראשונים מרחקי הקטעים היו ארוכים בהרבה, למעלה ב-400 ק"מ כל שלב. שלא לדבר על טורים בהם רכבו הרוכבים יותר מ5000 ק"מ (השנה הרוכבים יעברו מעט יותר מ3500 ק"מ).

    http://www.memoire-du-cyclisme.net/eta_tdf/presentation_tdf.php

  • לון

    אני לא יודע לגבי אורך הקטעים ומספרם. אני יודע שהמהירות של הטור גברה מאוד עם השנים (במספר הקילומטרים לשעה).

    בעבר בהחלט השתמשו באלכוהול ובקוקאין, כדי להפחית את הכאב.
    אח"כ עברו לאמפתמינים. כך נהרג הרוכב טום סימפסון הבריטי ב- 1967.

Comments are closed.