מי אתה האיש בכומתה? (על פט טילמן)

אני זוכר כמה הרגיז אותי במערכת הבחירות של ה2004 כשג'ורג' בוש וג'ון קרי ענו לESPN על סדרת שאלות שקשורות לספורט […]

אני זוכר כמה הרגיז אותי במערכת הבחירות של ה2004 כשג'ורג' בוש וג'ון קרי ענו לESPN על סדרת שאלות שקשורות לספורט ובוש אמר שהספורטאי הנערץ עליו הוא פט טילמן. תזכורת קצרה לגבי מיהו פט טילמן: טילמן היה שחקן פוטבול מקצועני מצויין בקבוצת אריזונה קרדינלז. בסיום עונת 2001, שבמהלכה התרחש אסון התאומים, ויתר על הארכת חוזה בשווי תשעה מליון דולר בכדי להתגייס לצבא האמריקאי ולשרת ביחידת סיור. ב-22 באפריל 2004 נהרג בקרב באפגניסטן. הוא קיבל את עיטור כוכב הכסף (העיטור הרביעי בגובהו בכוחות האמריקאים) על גבורתו בקרב בו נהרג. הממשל האמריקאי כאמור האדיר את סיפורו ועשה בו שימוש תעמולתי. במיוחד משום שמותו של טילמן אירע בחודש הגרוע ביותר לממשל מבחינת יחסי ציבור – בין היתר חשיפת פרשת העינויים בכלא אבו-גרייב.

בשלוש השנים האחרונות הסיפור הולך ונחשף כשערוריה איומה. מסתבר שטילמן נהרג מאש הצבא האמריקאי ושהפיקוד בשטח, בהוראת דרגים גבוהים יותר, הורה לצבא להמציא את סיפור הקרב וגבורתו של טילמן לצורך יחסי ציבור. בין היתר, ציודו נשרף במכוון בכדי להעלים עדויות. העובדה שנהרג מאש הכוחות האמריקאים הוסתרה מהמשפחה עד אחרי טקס הלוויה שלו. בימים האחרונים נחשף בתקשורת האמריקאית שטילמן לכאורה נרצח על ידי חיילים בפלוגתו במהלך הקרב. תופעה שהתרחשה לא מעט במלחמת ויאטנאם וכנראה לא חלפה מהעולם. רופאים צבאיים חושדים בכך כי טילמן נורה מטווח קרוב מאד.

סיבה נוספת לכך שעלתה אפשרות הרצח היא שמסתבר שטילמן היה מתנגד למלחמה. הוא אפילו ארגן באמצעות חבר מפגש עם נועם חומסקי – אחד הדוברים המובהקים נגד המלחמה בארצות הברית – שיועדה להתקיים לאחר שובו מאפגניסטן. מסתבר גם שלא הסתיר את דעתו בין חבריו ושיומן שכתב באפגניסטן לא הועבר לידי המשפחה.

יש אזור שלם באתר ESPN על פרשת טילמן. כולל בערך 70 מגבייט של מסמכים רשמיים שקשורים לחקירות וזמינים לציבור באינטרנט. השקיפות והזמינות הזו של מסמכים, אחרי שנתיים ולא 25 שנים, תמיד מזכירים לי שצריך להיות קצת פחות נחרצים בביקורת על אמריקה. הנה העדות של אחיו בחקירה.

המסקנה המיידית מהסיפור היא נורא נורא פשוטה: השלטון בארצות הברית, וזה כולל הצבא שלהם בעולם, הוא ארגון רקוב ומכוער. כל מטרתו היא לשרת את האינטרסים הכלכליים של השלטון באמריקה. ובמסגרת זו הם עושים דברים שכמובן רחוקים מאד מההצהרות השקריות שלהם על דמוקרטיה לעולם. וגם ברור לגמרי שהמציאות האנושית של המלחמה האמריקאית באפגניסטן ועיראק לא רחוקה ממה שראינו ב"צייד הצבאים" או "אפוקליפסה עכשיו" לגבי מלחמת ויאטנאם. כאילו שלא ידענו.

*

אבל אני מעדיף להסיק מכך משהו אחר. לפני שלוש שנים הסיפור של טילמן היה כל כך ברור. כששמעתי לראשונה ששחקן פוטבול הלך למלחמה ונהרג היה ברור לי לגמרי שמדובר בפאקינג רד-נק מטורף, שהסטרואידים כנראה טיגנו לו את המוח והוא חושב שהחיים הם משחק פוטבול, ובגלל שהאלימות בפוטבול לא מספיקה לו הוא הולך למלחמה. ואני חושב שהתגובה של הרבה מאד אנשים הייתה דומה – כי שמעתי אותה המון.

וכמו שקל לעשות את האנלוגיה מפוטבול לאלימות ככה קל לעשות את האנלוגיה בין פוטבול לכוחנות אמריקאית. אבל עכשיו מסתבר שמדובר במתנגד מלחמה. ואיש אינטילגנטי מאד שלמרות שהיה אתאיסט קרא את התנ"ך ואת ספר המורמונים ואת הקוראן. אדם שרחוק מלהתאים לסטריאוטיפ של החייל האמריקאי סוכן הרשע של הבית הלבן.

יש שיר של דונובן, גם ג'ון באאז שרה אותו כמה פעמים, על "החייל האוניברסלי" – זה שמתגייס ועושה מה שאומרים לו. ושבלעדיו לא היו מלחמות בעולם. השיר הזה תמיד מרגיז אותי למרות שיש לי סימפטיה גדולה לסרבני שטחים וגם סירבתי פעם לשרת במרכזי אוכלוסיה. כי כל כך הרבה אנשים בהיסטוריה הלכו להילחם מתוך שליחות או דאגה למשפחות שלהם ולקהילות שלהם ועוד סיבות ראויות. וכל כך פשטני להאשים אותם בצרות של העולם. ומפאריס, ניו יורק, לונדון וגם בתי הקפה של תל אביב זה אפילו קל יותר.

נורא מסקרן אותי עכשיו למה אדם כמוהו התגייס. אני קורא את המעט שידוע באמת על טילמן, ולא על נסיבות מותו. הוא היה מודאג מאל-קעידה אז הוא ויתר על המון כסף וקריירה מצליחה והלך לצבא. הוא התגייס יחד עם אחיו שבכלל ויתר על קריירה בפוטבול. הם התגייסו מעט אחרי שפט חזר מירח דבש. ואז הוא ראה מה קורה שם ושוב החליט שהוא עושה משהו – כמו לכתוב יומן ולהיפגש עם מתנגדי מלחמה. משפחתו פועלת באופן מעורר השראה – דוחה את העיטורים שהוענקו לו שלא בצדק ומחפשת את האמת.

נראה כמו מישהו עם חוש אחריות די מפותח. מישהו שמחליט עבור עצמו. מזכיר לי שאולי הצרה הכי גדולה בדור הזה היא לא שהאנשים רעים אלא שהאנשים פאסיבים.

חידון מספר 33 (התרבות, האמנות והספורט) ודיאלוג בין מנהל הבלוג לקוראים
יש לנו שחקנים שכדאי שייקחו את עצמם בידיים (שבועיים לליגה)

תגובות

  • גע"ס

    גם אני לא הצלחתי להבין למה הוא התגייס.

    ולי הסיפור הזכיר קצת גם את "המועמד ממנצ'וריה" (או השליח בתרגום הראשון). ברימייק שנעשה ב-2004 לסרט הוחלפו הקומוניסטים באיזה תאגיד כלכלי גלובלי, מה שקצת תואם יותר את ימינו.

  • גיל

    נכון שההתגייסות שלו מפתיעה למדי אבל צריך לזכור את הרקע. בשבועות שאחרי התקפת הטרור על ארה"ב היה גל פטריוטי אדיר שלא היה כדוגמתו בארה"ב והוא השפיע על הרבה אנשים להתגייס. בתור שחקן פוטבול הוא לא היה משהו מיוחד ושיחק בקבוצה די זניחה. צריך לזכור שהקריירה בפוטבול מאוד קצרה (ממוצע של 3 שנים לשחקן). נדמה לי שההפתעה נובעת מזה שהוא לא עונה על הפרופיל המתבקש של חייל בצבא האמריקאי: מעמד נמוך, שחור, לא משכיל במיוחד. אבל כאמור אחרי התקפות הטרור התגייסו אנשים שהפרופיל שלהם לא היה זה המקובל.

    אני לא בטוח שאפשר ללמוד הרבה מהמקרה הזה ולהסיק מסקנות כלליות על האמריקאים. ירי ידידותי מאפיין כמעט כל מלחמה, כמו גם פשעי מלחמה. בסופו של דבר, למרות כל ניסיונות הטיוח, האמת יוצאת לאור ונשמעת, מה שלא קורה בכל מדינה אחרת. חלק מפשעי המלחמה (כמו עינויים למשל) לא נובעים בהכרח מאיזה תכתיב מלמעלה, אלא מעידים בעיניי דווקא על חיילים לא מיומנים שעומדים מול משימות שאף אחד לא הכין אותם אליהם. כבר ידוע זמן רב עד כמה קל להוציא את היצרים האפלים ביותר של בני אדם כאשר ההזדמנות המתאימה נקרית בדרכיך ובעיקר כאשר אין עליך מגבלות.

  • תומר

    רונן,אני מבין למה השיר מרגיז אותך אבל הוא די נכון.אני נגד סרבנות עיוורת כשם שאני נגד התגייסות עיוורת.חיילים צריכים להתגייס ולשאול שאלות,וכשהם לא מקבלים תשובות שמספקות אותן אז אחת מהברירות היא סירוב.
    אני חושב שאותו דבר בערך קרה עם פט טלמן,הוא התגייס אבל הוא לא היה עיוור.הוא שאל שאלות ועשה דברים,החייל האוניברסלי של דונובן הוא ההפך מפט,הוא הפאסיבי שאתה מדבר עליו.

  • birdman

    "לכאורה נרצח על ידי חיילים בפלוגתו במהלך הקרב. תופעה שהתרחשה לא מעט במלחמת ויאטנאם..."
    דורפן, אם אני מבין נכון חיילים אמריקאים אחרים ירו בו בכוונה, וזאת תופעה שמתרחשת לא מעט.
    אני המום לגמרי, בחיים שלי לא שמעתי על דבר כזה. וואו!
    אולי הבנתי לא נכון?

  • מנדו ליביו

    היי רונן,

    במסגרת הפינה "פוסטים כבבשתך" אני חושב שכולנו נשמח לקבל התייחסות לגבי ג'ובאני דוס סנטוס מי שמסתמן כטאלנט המפלצתי החדש מפס היצור של מחלקת הנוער של ברצלונה.

    אודה לך אם תוכל להוסיף מידיעותיך גם לגבי איבחון היתרון היחסי של מחלקת הנוער של ברצלונה בטיפוח מגה-סטארים (מלבד הסקאוטינג המזהיר כמובן) על פני מחלקות נוער של מועדונים מובילים אחרים.

    האם ייתכן וזו רק התודעה של ברצלונה לטיפוח ועידוד השחקנים הצעירים להשתלבות בבוגרים שעושה את ההבדל ?

  • רונן דורפן

    לאיש הציפורים. התופעה אפילו זכתה לערך בוויקיפדיה - תוכל לקרוא עליה פה: http://en.wikipedia.org/wiki/Frag_%28military%29

  • רונן דורפן

    למאנדו ליביו: אני לא יודע אם יש למחלקת הנוער של ברצלונה יתרון יחסי. מסי גדל אצלם למרות שהם לא גילו אותו - והם עשו חלק מהעבודה עם פברגאס. אני לא ראיתי את דוס סנטוס במשחקי בוגרים. לכן הוא באותו מעמד של אנדרסון שנרכש עכשיו על ידי יונייטד - כוכב על במשחקי גילאים ולא יותר.

    בסך הכל נראה לי כי מדובר במדיניות של מועדון. ריאל מדריד ומילאן קונות שחקנים מוכנים לגמרי. מנצ'סטר יונייטד, עושה רושם, מתרכזת כיום בגילאי 18-20, אחרי שבשנים קודמות התרכזה בשחקני נוער ממש. בשנים האחרונות נראה כי ברצלונה רוכשת שחקנים מוקדם יותר - כנראה כמדיניות.
    לגבי איכות העבודה של בארסה קשה לי להעריך. אם היינו רואים שהם מעמידים שורה של שחקנים גדולים מקטלוניה אפשר היה להגדיר זאת כהצטיינות בטיפוח צעירים - כרגע זו נראית לי החלטה כלכלית - לכוון את הרכש לגילאי 15-17 - ולדעתי החלטה כלכלית חכמה מאד.

  • ד"ר א.

    בסוף הערך בוויקי על Fragging (חיסול מכוון של חברים ליחידה) יש הפניה לשורה המוצלחת היחידה בסרט Twilight Zone:
    Maybe we shouldn't have killed sgt. Niedermeier
    כמובן, זה החלק בסרט אותו ביים ג'והן לנדיס.

    לגמרי לא קשור לספורט, אבל אני חושב שהתמיכה בסרבנות מצפונית, או לפחות ההבנה שיש כאן בכלל על מה לדבר, התרחבה באופן דרסטי בשלוש השנים האחרונות. בין ההתנתקות למלחמת לבנון II התערערו כמה "ערכי יסוד" שמשלו כאן בכיפה יותר מדי זמן. לדעתי מדובר דוקא בצעד בריא, שמעיד על התבגרות מסויימת של החברה הישׂראלית.

    בעניין השקיפות וההתייחסות לאמריקה - יפה מאד שאתה מקפיד לא להסחף להכללות. אני חוטא בזה לא מעט (ביחוד לגבי אמריקה), ואני אחד מרבים.

  • לון

    זה סיפור מרתק. יש כאן כמה וכמה תפניות לא צפויות וברור שיש דברים רבים לא ידועים.
    אני תמיד מעדיף מאוד להיזהר ולא להתפתות לספקולציות. האיש מת ולכן לא נדע.

    רונן, אני חושב שזו באמת דוגמה מצויינת לסכנה שבהכללות ובסכנת ההתלהמות.

    עם כל המחלוקות הרבות שיש לי עם ג'ורג' בוש, אני חושב שגם בעניינו כדאי להיות יותר מתונים.
    לפעמים אני רואה התבטאויות כלפיו, שמהן אפשר להסיק שהוא גרוע מבן לאדן.
    הכי מעצבנים אותי האירופים. בכל פעם שיש להם איזו צרה איומה, ארה"ב מצילה אותם. אח"כ הם שוכחים ובאים בטענות חמורות.

    אני לא בטוח שבדור הזה יש יותר פאסיביות מדורות קודמים. ראה למשל את ההפגנות נגד ארה"ב באירופה, את המאבק ב"ג'י 8", את ההזדהות עם אפריקה. אלה טענות שעולות בכל דור כלפי יורשיו.

  • רונן דורפן

    דוקטור א. אמריקה באמת מבצעת כנראה יותר מעשי עוול מכל מדינה אחרת בגלל גודלה וכוחה.
    אבל יחד עם זאת מתקיים בה תהליך תקשורתי וציבורי תוסס של חשיפת אמת ברמה שלא קיימת בשום מדינה אחרת.

    לון. מעצמות אירופה הן בכלל לא נקודת התייחסות עבורי. מקור רוב העוול בעולם הוא בהתפשטות הקולוניאליזם והנצרות ליבשות אחרות. רוב הכסף מרוב מעשי העוול כיום ברחבי העולם מגיע לבנקים בלונדון והרבה פעמים המבצעים חיים בנוחות בבתים היפים של מייפייר.הגרדיאן והאינדיפנדנט לעולם ישלחו את כתביהם למקומות רחוקים בכדי להילחם למען המוסר. כשהם יכולים לעשות את זה במרחק כמה תחנות על הפיקדילי ליין

  • יורם אהרוני

    רונן, תודה על הסיפור שכלל לא הכרתי. הסיפור הזה מחזיר אותי לסוף הששים עת הייתי נער צעיר ואבי, אריה אהרוני, ביקש ממני בפעם הראשונה, לעזור בהגהת ספר שנתבקש לסייע בהוצאתו לאור. היה זה ספר זכרון למולה אגין שנפל במלחמת ששת הימים. מולה, בן דגניה וחבר קיבוץ שובל כתב בתקופת ההמתנה למלחמה מכתבים אל ראשי תנועתו הקיבוץ הארצי השומר הצעיר מאיר יערי, יעקב חזן וקובה ריפתין, שיעשו מאמץ למנוע את המלחמה: "...מכאן נראה הדבר כודאי שהולכת מלחמה. ישראל בשיתוף עם וילסון וג'ונסון הולכת לבצע שוב פעולה תוקפנית גדולה. התמיכה הבין-לאומית נראית חזקה מזו שלפני עשר שנים. משום כך יהיה עומק הכשלון המדיני לטווח ארוך גדול פי כמה...תבעתי שהמפלגה תנקוט בעמדה ברורה וחד-משמעית נגד הקנוניה הזאת, ולא תנסה להצדיק מדיניות שאין ביכולתה לפתור את בעיית הבטחון של ישראל..." זה נכתב ב - 24.5.67. המעניין הוא שח"כ יעקב חזן ניסה להוציא בגניבה את המכתב ההוא מהספר על-ידי כך שהוציא הוראה לעורך הראשי של הוצאת ספרית פועלים להוציא את המכתב בתקווה שאיש לא ירגיש בכך. כאשר אבי הרגיש בכך הוא עצר מייד את תהליך ההדפסה והוציא את החומר מההוצאה שנשלטה על-ידי אנשיו של ח"כ חזן המנוח. משנודע הדבר לחזן הוא עשה כל מאמץ למנוע את הוצאת הספר עם המכתב בתוכו כולל מכתב ארוך לאלמנתו של מולה שבו טען כי לו מולה לא היה נופל במלחמה הוא היה משנה דעתו עליה.

  • נתן העזתי

    כשסיפור כזה מגיע לכותרות תמיד יש אינטרסים. אולי זו התפיסה הקונספירטיבית שלי, אבל כשם שאני מתייחס בפקפוק לכל מילה שיוצאת מפיו של מנהיגעשירעיתונאי, כך נראה לי שצריך להתיחס גם למתנגדיהם.

    מקננת בי התחושה שגם ההיפוך של הסיפור הוא מתוך אינטרס, ואני נוטה לחשוב שהאמת היא אי שם באמצע.

    כך או אחרת, פוסט מרתק.

  • יואב ג.

    טקסט נפלא ומסקנה נהדרת בסופו. אנשים בדור הזה מסרבים לקחת אחריות

  • הגר

    אם אכן אלה נסיבות מותו הרי שראוי להזכיר את "העיר והכלבים" המופתי של ורגס יוסה.
    המלחמה באפגניסטן היתה מלחמת השחרור של ילדות,נערות ונשות אפגניסטן ממשטר הדיכוי הנורא של הטאליבן ודי בכך על מנת להצדיקה.

  • Ido

    מילכוד 22:
    החיסולים הפנימיים זה כמו צייד הצבאים/ פלאטון או בהשראת מאטל ג'אקט/ אפוקליפסה.
    זו באמת תופעה מדאיגה. מערך הגיוס הוולונטארי במדינות כמו אמריקה, אנגליה ואוסטרליה פונה לשכבה של אחרי התיכון או נופלי בית הספר ומובטלים למינהם ומציע להם סביבה תומכת, ומשלמת משכורת.
    ידידתי ג'ודי שהיא קצינה במערך הגיוס של הניווי האוסטרלי מגדירה את לקוחותיה כחברה צעירים מידיי שמושפעים הרבה יותר מידי ממשחקי טלויזיה. היא מנסה ככל יכולתה להכשיל את האפליקציה שלהם, אבל חוקים רכים מידיי מאפשרים להם להסתנן למערכת הצבאית...

    ההרוג האוסטרלי הראשון בעיראק מת מאש חבריו, בתקשורת המקומית הוא התאבד, וקיבל מדליה על הצטיינות כמובן...
    הסיפור נחשף יומיים אחרי קבלת המדליה ומייד הושתק.

  • יגאל

    תודה רבה רונן, מאלף.
    עוד כמה הרהורים שעלו אצלי בהקשר המקומי:
    1. אני מנסה לחשוב מתי בפעם האחרונה - או הראשונה - ספורטאי ישראלי באיזשהו ענף ספורט עשה משהו לטובת מישהו שהוא לא הוא עצמו, הסוכן שלו, או חשבון הבנק שלו.
    2. אני מנסה לחשוב מתי אמר ספורטאי ישראלי לא ל3.5 מיליון דולר.ל 3 חודשי עבודה, בלי קשר לסיבת הדחיה.
    3. אני מנסה לחשוב מתי המילה "ערכיות" - ולא משנה אליזה כיוון היא זזה - באה איכשהו לידי ביטוי בספורט המקומי, בלי קשר ל 3.5 מיליון דולר.
    3. אומר ריצ'רד טילמן, האח, באחת מהאזכרות הרשמיות: "פט לא נמצא עם אלוהים עכשיו, פט פאקינג מת". טילמן היה אתיאסט שתיעב דתות מאוגרגנות, ולא היתה לו בעיה להגן על העמדה שלו מול תקשורת וקומישרים שמנגנים את גוד בלאס אמריקה באמצע אירועי ספורט. מתי שמענו או ראינו דוגמא למחוייבות וכבוד עצמי מעין זה בקרב אנשי הספורט כאן?
    4. ואחרון חביב, מתי בפעם האחרונה יצא לכם לקרוא או לראות בעיתונות הספורט הלוחמנית שלנו עבודה עיתונאית מדהימה בהיקפה, מורכבותה ובעלויותיה כמו זאת שהקדיש הESPN לנושא? הרי מעניין הרבה יותר עם מי יוצא בנאדו החודש, ומה אלי כהן חושב על מאנה ולהיפך.

  • תומר

    עידו,גם אצלנו זה קרה וקורה כל הזמן.יצא להיות בחטיבה שבזמן שירותי הייתה המתאבדת ביותר בצה"ל והעובדות תמיד ניתנות לסילוף.לפעמים החייל מתאבד ואומרים שהוא נהרג ולפעמים ההפך.איך שנוח למצ"ח.
    בכלל כל נושא ההתאבדויות בצה"ל הוא מעורפל ומוסתר מהציבור,בשנה מסוימת(תוך כדי האינתיפאדה)היו יותר חיילים מתאבדים מחיילים הרוגים ואף אחד לא העלה את הנושא לסדר היום.

  • דני

    לפי הערך בויקיפדיה (http://en.wikipedia.org/wiki/Pat_Tillman) טילמן היה מתנגד למלחמת עירק - בעוד הוא נהרג באפגניסטן ודיעותיו על מלחמה זו אינן ידועות. צריך לציין שבניגוד לסדאם חוסיין, לטליבאן בהחלט היה קשר לאל-קאעדה, וארה"ב עומדת בראש קואליציה בחסות האו"ם.

    בכל מקרה בהחלט סיפור שדורש חקירה יסודית של גורם בלתי-תלוי.

  • zikit

    אני קוראת ותיקה שמגיבה פעם ראשונה, אז גם אני קודם כל אצטרף למחמיאים לפני. לא על קצב הכתיבה... אלא גם על נקודות המבט, הרחבת השכלתי הספורטיבית, בקיצור, על ההנאה הרבה שהבלוג והדיונים בתגובות, מעניקים לי.
    אהרוני, סיפור מעניין
    רונן, מסקרנות, את מי בחר ג'ון קרי?
    ואשמח לקרוא פוסט דומה על ספורטאים ופוליטיקה בארץ...

  • Ido

    תומר, שאתה אומר מתאבד זה: מתאבד? או שאחד החיילים האחרים ירה בו ב'טעות' ? כפי שרונן תיאר את התופעה בקישור שהביא ?

    הרושם שלי שהצבא היום זה הארכה א-נורמלית של משחק הטלויזה דום/קוויק.. .
    האם זה הגיע גם לצה"ל?

  • רונן דורפן

    נתן - אני לא יודע על קונספירציה - אבל הצבר פיטר 9 קצינים - מהם ארבעה גנרלים בגלל הסיפור הזה.

    יגאל - אל תתאמץ יותר מדי.... אני לא בטוח שתמצא. אין לנו פט טילמנים או לאנס ארמסטרונגים או סטיב נאשים. לא במגרש ולא מחוץ לא. אני זוכר שפעם אריאל מקדונלד אמר לעיתונאי בהארץ כמה דברים פוליטים (למשל שאולי עדיף שלא יהיו מלחמות) וננזף קשות על ידי ההנהלה

  • Rd

    רונן,
    תכתוב מהר, תכתוב מעט (עדיף שלא) וזה ממש לא משנה את העובדה כי יש לך מכורים רציניים.
    אתה מגלה כל כך הרבה על כל כך הרבה נושאים שלא מענינים אותי ואני לא עוסק בהם שזה מדהים שאני לא יכול להפסיק לקרוא כל דבר שתכתוב...
    כולנו כבני אנוש צריכים "חיזוקים" בחיים ובעיקר לגבי עבודתנו (לפחות אני).
    חזק ואמץ!

  • תומר

    עידו,יש גם מזה וגם מזה.
    יש סרט תיעודי ששכחתי את שמו,הוא רץ ביס דוקו בדיוק על מקרה שרונן כתב עליו שקרה בצה"ל.
    אני אישית מכיר מקרה של חייל שהתאבד(באצטדיון טדי)והצבא הכריז איכשהו שזו לא התאבדות.
    אצלנו כנראה שיודעים לטייח קצת יותר טוב ולא מגלים את הדברים האלה אחרי 3 שנים אלא אחרי 20 שנה.

  • רונן דורפן

    הגר, אני מצדיק אותך לחלוטין. באפגניסטן גם ישב ארגון אל קעידה ואין שם אינטרסים כלכליים כמו בעיראק. דין שתי המלחמות איננו זהה.

    זיקית - תודה ומקווה למצוא אותך בדיונים אחרים. זה לא מועדון סגור או משהו. בוב קרי נתן שורה ארוכה של ספורטאים (בתקווה לפנות לכל המגזרים כנראה...) אבל בסופו של דבר התביית על בובי אור - שחקן ההוקי האהוב ביותר של בוסטון, משם בא.

    הצבא לצערי מטייח התאבדויות. ולצערי העצום זה ידוע לי ממקור ראשון

  • ד"ר א.

    יגאל -
    לאחרונה קראתי ראיון עם דרור חג'ג' (לא זוכר איפה) על ההתאמות המיוחדות שצריך לעשׂות כדורסלן מקצוען בארץ וביחוד בחו"ל, כדי לקיים חיים יהודים מסורתיים.
    כמובן, לא מדובר בסכנת חיים, או בויתור על סכומי עתק לטובת קריירה צבאית, אבל לפי תיאורו הוא שילם (ומשלם) מחיר מסויים על אמונתו. בימינו, זה לא מעט.

    (חוץ מזה, סטיב נאש הוא לא, אבל הוא מוציא הרבה מאד מגוף שלא נולד לכדורסל).

  • גיורא פרבר

    רונן, חוץ מזה שיש לך את אחד הבלוגים הכי טובים (ואני לא איש של ספורט) - יש מצב שתעבור לאנגלית? אולי תוכל להפוך לשחקן מרכזי.

Comments are closed.