ספורט וקצת קולוניאליזם

הודו השלימה אתמול ניצחון חוץ על אנגליה בסדרת הקריקט – 0-1 עם שתי תוצאות תיקו והשמחה שם היא עצומה. גם […]

הודו השלימה אתמול ניצחון חוץ על אנגליה בסדרת הקריקט – 0-1 עם שתי תוצאות תיקו והשמחה שם היא עצומה. גם אני מאד שמח. גם בגלל שאני נורא אוהב את הודו אבל בעיקר בגלל בעיה פתולוגית עם נבחרת אנגליה. אני מסרב לקרוא לזה שנאה חסרת אבחנה. כי היא מובחנת מאד. בכדורגל אין לי בעיה מיוחדת עם השחקנים, אבל אני לא אוהב את האוהדים. אבל בקריקט אלו בעיקר השחקנים שמעצבנים אותי. אוסף טיפוסים מתנשאים שאין להם מה להגיד ונהנים מיחסי ציבור נפלאים בתקשורת.

כל 11 השחקנים שהשתתפו בניצחון המקרי והדחוק בסדרה מול אוסטרליה ב-2005 הוציאו אוטוביוגרפיות משעממות. ומאד שמחתי שהאוטוביגרפיות הללו שכבו כל החורף האחרון בהדפסה מחודשת על המדפים, בזמן שהאוסטרלים היכו בהם 0-5 בלי רחמים. לא שאין בהן תועלת. לא התכוונתי לקרוא אף אחת מהן, עד שהזדמן לי לטוס בטיסת צ'רטר מלונדון ללאס וגאס בשנה שעברה. ובאחד מערוצי השמע אפשר היה לשמוע הקראה של הביוגרפיה של פרדי פלינטוף. אחרי בערך שלוש פעמים ששמעתי "שהקפטן וון הרים את הקבוצה עם המנהיגות שלו" או שהוא מאמין שהזורקים האנגלים ביום טוב הם "מהטובים בעולם" נרדמתי. זה היה מעל גרינלנד וכשהתעוררתי כבר היינו מעל קולורדו.

מה שתמיד מעניין אותי הוא האהבה האדירה של ההודים לקריקט. עד כדי כך שבשנים האחרונות עבר מרכז הכובד הכלכלי של המשחק מהארצות האנגלו-סקסיות – אנגליה, אוסטרליה ודרום אפריקה – אל תת היבשת ההודית. בקרוב תוקם ליגת על בהודו שתביא אליה שחקנים מכל מדינות הקריקט. לליגה הזו – עם בסיס תמיכה של בערך מיליארד תושבים לא תהיה תחרות כלכלית.

ההצלחה הזו של קריקט בקולוניה לשעבר, מעניינת משום שגם כיום אפשר לראות את הנסיון לשווק ענפי ספורט חדשים לכל מיני מדינות. כך למשל המאמץ האינסופי להפיץ את הכדורגל בארצות הברית. או לחילופין, לחבב את הפוטבול האמריקאי על תושבי אירופה. ועל זה מוציאים המון כסף ומעבירים כוכבים ממקום למקום והתחושה שתמיד נשארת היא של מלאכותיות. זו הייתה ונשארה כנראה הביקורת המרכזית שלי על הבאת בקהאם לארצות הברית – תשאירו את המשחק להיספנים והמשחק יתפתח יופי.

לעומת זאת, די מרתקים דווקא המקרים בהם ענף ספורט כן נקלט בתרבות חדשה. צ'רלס מילר, שחקן חסר כל חשיבות בסאותהמפטון האנגלית נסע באוניה לברזיל, שם נולד, ב-1894. הוא לקח איתו שני כדורי רגל. נזכרתי במילר דווקא היום כשקראתי במגזין 4-4-2 על הפופולאריות של בתי ספר לכדורגל באנגליה שמלמדים את המשחק בשיטה הברזילאית. אני כבר רואה את הארכאולוג השנוי במחלוקת בעוד 20 אלף שנה, מנסה לשכנע בתיאוריה המוזרה שהכדורגל דווקא הומצא באנגליה ולא הגיע אליה מברזיל. למילר לא היה שום סוד. הוא ניסה להביא גם את הראגבי לברזיל וכידוע לא עשה על המקומיים רושם מיוחד.

אבל כמה מקרים היסטורים כן מדגימים מה הדרך הנכונה לשווק משחק לתרבות חדשה. השיטה הכי בדוקה היא לכבוש מדינה, מדינית או כלכלית, ואז להתעלל במקומיים. לא לנסות כלל לחבב את המשחק עליהם, ואם צריך גם לאסור עליהם להצטרף למועדונים. וכך הפך הבייסבול למשחק לאומי ביפן ומרכז אמריקה, והקריקט לכמעט דת בהודו, פקיסטן ובאיים הקאריביים אותם יישבו הבריטים בעבדים. לעומת זאת תראו את האנטיגוניזם של הבריטי הממוצע לספורט אמריקאי? וחוסר ההתלהבות המופגן של האמריקאי לכדורגל? אחים לנשק ולניהול הכלכלי של העולם – אבל קווים מקבילים לחלוטין באהבה לספורט.

זה כנראה אומר משהו על מהות הספורט ומקומו החברתי. ומשכנע אותי יותר מתמיד, שספורט הוא לא מוצר כלכלי או בידורי, אלא נטוע בתרבות. ואל תתפלאו לראות בNBA שחקן אפגני לפני שתראו שם שחקן ישראלי.

והרופא הבלגי מודאג בגלל זיהום אוויר
פריצה לשידור בעקבות תגובה לפוסט הקודם

תגובות

  • יגאל

    מרתק כתמיד.
    בעיני יש דווקא משהו מנחם בזה שהכדורגל לא באמת תפס בארה"ב, והפוטבול באירופה. טיפונת גוונים בתלבושת האחידה של המק גלובליזציה.

  • יורם אהרוני

    שאלתי לפני כמה שבועות איזה אלוף עולם באגרוף מופיע בשמו של דילן ושכחתי לענות. היום התשובה מתאימה בגלל השורה שלא נתנו לו לשחק טניס.
    אני אהיה חופשי מספר 10

    אני טיפוס מצוי, לא מעל הממוצע,

    אני ממש כמותו, כמוך, אחד מתוך קבוצה

    אני כאן אח ובן של כולם

    לא שונה מאדם אחר בעולם

    אין שום סיבה לדבר איתי

    זה כאילו לדבר עם עצמך את רוצה.

    בבוקר דמיינתי עצמי לזירת האגרוף עולה

    הזמנתי לקרב את קסיוס קליי

    אמרתי: " פי, פא, בו, בה", קסיוס קליי הנה אני בא

    26, 27, 28, 29, אני אעשה אותך לכמוני חסר ישע

    חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת, קסיוס קליי פחד וחת

    99, 100, 101, 102, אימא שלך לא תכיר אותך בעוד שעתיים

    14, 15, 16, 17, 18, 19, הולך למעוך אותו לדק לעשות ממנו פירה.

    אני לא בטוח, אבל ספר לי חבר נלהב

    כי בגן העדן הרחובות מצופים זהב

    אבל זה יכול להיות גרוע, ולא בטוח מה עושים

    אם לפנינו יגיעו לשם הרוסים.

    וואו, ממש מפחיד !

    אני מחשיב עצמי ליברל באופן אישי

    רוצה שכל אדם יהיה משוחרר וחופשי

    אבל אם אתה חושב שאסכים שבארי גולדווטר

    יתחתן עם בתי ויצמיח אתה חוטר

    מה אתה חושב שאני השתגעתי?

    לא אתן לו לעשות את זה בעד כל החוות בקובה !

    לקחתי את הקוף שלי והעמדתי אותו על המעקה

    בקשתי ממנו שכלב יחקה

    הוא נפנף בזנב והניד את הראש בביטול

    החליט לעשות לי דווקא חתול.

    הוא קוף לא צפוי, בלתי שפוי.

    נעלתי את נעלי הספורט החדשות שקניתי רק אמש

    חיכיתי לתורי לשחק טניס בצוהריים בשמש

    קיפלתי את מכנסי הקצרים עד המותניים

    בכובע רחב שוליים כיסיתי את העיניים

    אבל לא נתנו לי לעלות על המגרש.

    יש לי אישה, רשעית מכעיסה

    תוקעת את מגפי במכונת הכביסה

    תוקעת בי כדורי עופרת כאשר אני בלי בגדים

    שמה לי מסטיק בתפוחים מאודים

    היא יצור דכאוני, רוצה את כל הוני, קוראת לי " גאוני "

    יש לי חבר שבזבז כל חייו בלי הגיון

    בגילוף תמונתי בדקירות פגיון

    חלומות על חניקתי בעניבה

    כאשר שמי עולה הוא מתעלם מהסביבה

    יש לי מליון חברים !

    כעת ביקשו אותי לקרוא פואמה

    במועדון נזירות הבוהמה

    ראשי התערפל והוטלתי לקרשים

    עלבתי קשה בדיקן הנשים

    יופי ! אני משורר, הרגע לי זאת התברר .

    מקווה שמכך לא אסתחרר.

    אני הולך לגדל שערות עד הרגליים ולעלות לך את הדופק

    כך שאראה כמו רכס הרים מהלך הרחק באופק

    על סוס לאומהה בקרוב אני לרכוב עלול

    בקאנטרי קלאב הולך לתפוס בגולף מסלול

    אחזיק את הניו-יורק טיימס, ארביץ כמה גומות, אביא להם עיניים אדומות.

    אתם בטח רוצים לדעת על מה השיר הזה מדבר

    מה הייתה בכלל כוונת המחבר

    ויותר מכך אתם לבטח עצמכם שואלים

    מדוע הדברים האלה חוזרים ועולים.

    זה ממש שום דבר

    זה משהו שלמדתי כשהייתי באנגליה.

  • ד"ר א.

    לפני קצת יותר מעשׂור הייתי בהודו, בזמן התמודדות עם פקיסטן.
    לקבל שירות ממישהו, באיזשהו אופן, היה בלתי אפשרתי לחלוטין (ולא שהיו שם טלוויזיות או משהו, כולם סביב טרנזיסטור).
    פקיסטן ניצחה (לא זוכר תוצאה), וכשניסיתי להתבדח עם אחד המקומיים על התוצאה כמעט קיבלתי מכות.

    יורם - חזק וברוך. צריך לתרגם כמה שיותר דילן לעברית (גם אני חטאתי בזה פה ושם).

  • לון

    ספורט הוא אכן עניין תרבותי. זה לא סותר את היותו מוצר כלכלי ובידורי.
    גם סרטי קולנוע מסויימים מצליחים במדינות מסויימות ונכשלים באחרות, על רקע תרבותי. וגם הם כמובן מוצרים כלכליים ובידוריים.
    וכדאי להזכיר, תרבות ואמנות משתתפות תמיד גם בשוק הכלכלי.

    תיקון חשוב ומהותי בעיניי: הבריטים והאמריקאים תרמו רבות למקומיים וממש לא התעללו בהם. (ללא קשר להיותם כובשים לא רצויים).
    היפנים העריצו את האמריקאים הכובשים, שנהגו בהם באופן מנוגד לחלוטין לאופן האכזרי מאוד שנהגו היפנים ככובשים בקוריאה ובסין.
    קיומו של חבר העמים הבריטי גם היום, ממחיש את הערכת הקולוניות לבריטניה ואת רצונם העז בשמירת הקשר איתה. כך לא נוהגים כלפי מי שהתעלל בך.

    העובדה שלא ניסו לחבב את המשחק על המקומיים, הורידה ממנו כל הקשר של הכיבוש ולכן מנעה התנגדות רגשית.
    האיסור להצטרף למועדונים גרם כמובן לתופעה הפוכה: "הם לא רוצים אותנו אצלם, אז נקים מועדונים שלנו ונראה להם".

    בעיניי, אי אפשר להשוות את המצב בסוף המאה ה-19 וגם לא במחצית הראשונה של המאה ה-20 לימינו.

    זה טבעי שהאמריקאים, ששיווק הוא שמם השני, ינסו לשווק לאירופאים ענף ספורט מרכזי שלהם. הם הרי לא ממש מתעמקים במנטליות לא אמריקאית ובעיניהם זה טבעי שאם הכדורסל תפס חזק באירופה, אז גם הפוטבול האמריקאי.
    באותה מידה, זה טבעי שפיפ"א תנסה לשווק את ענף הספורט הפופולרי ביותר בעולם, במעצמה מספר אחת בעולם. לכן הביאו את המונדיאל לארה"ב.
    היום המצב שונה. אלה הם אמריקאים שמנסים לשווק את הכדורגל לאחיהם. וכאמור, שיווק הם יודעים מצויין.
    ההופעה הראשונה של בקהאם בליגה (למרות שעלה רק בסיום), שברה את שיא הצפייה בטלוויזיה בשידור כדורגל בארה"ב.
    יהיה מעניין להמשיך לעקוב.

    מעניין שאתה תמיד מוצא סיבה לא לאהוב את האנגלים. בכדורגל זה בגלל שאוהדי יונייטד אותם אתה פוגש לא אוהדים את הנבחרת וכמובן בגלל האוהדים. בקריקט זה בגלל השחקנים. מה לגבי הראגבי ? וטניסאים בריטיים ?
    התחושה שלי היא שאתה תמיד מחפש אבחנה כדי לתרץ את השנאה, כדי שחס וחלילה לא תהיה חסרת אבחנה :)
    להזכירך, אנגליה הביאה את הכדורגל ואת היונייטד לעולם. אלה שתי סיבות מצויינות להיות אנגלופיל.
    יוחזר המנדט הבריטי לאלתר!

  • תומס האדום מצד הרחמים

    לפני שנים מספר, בהיותי בהודו, הזדמנה לי האפשרות לצפות בסרט שהמחיש יפה את דבריו של לון. הסרט, מעבר לרעיןו הספורטיבי, גם ראוי בתור יצירה עצמאית.
    שם הסרט הוא "לאגאן" ואהוא מומלץ בחום.
    ואגב, שם, בהודו, גם יצא לי ללמוד על המשחק הזה מאיש זקן אחד שלא הבין איך לא נשארתי לצפות עימו במשחק ששודר אז. אם לפני הסברים שלו חשבתי שהמשחק ממש ממש משעמם, אזי ההסבר שלו גילה לי את הסיבה... :-)

  • מיכאל

    היום הודו מציינת 60 שנה לעצמאותה.
    קראתי שחלק מהשחקנים של יונייטד כולל רוני וגיגס החלו לקבל שיעורים בקפואירה.

  • עופר

    אני רוצה להצטרף לקריאתו של לון להחזרת המנדט ולו לזמן מספיק עד שיבנו רכבת תחתית בת"א.

    חוץ מזה... ליגת העל בקריקט, זה צריך להיות משהו מעניין.
    זה יהיה משחקי יום אחד - או טסטים?

    ואגב קולוניאליזם - בסופו של דבר הפוטבול האמריקאי התחיל כרוגבי משופר - אז כן משהו נתפס...

    אחלה כתבה.

  • יורם אהרוני

    הבריטים שלטו בארץ ישראל אבל לא ניסו כלל להחדיר את ענפי הספורט שלהם. ברור שיש הבדל בין שלטון המנדט למושבות הבריטיות. התרומה היחידה שלהם אולי היא העזרה בהקמה המאד מוקדמת של ההתאחדות לכדורגל בארץ-ישראל. הוקמה גם ההתאחדות לספורט אך זו הייתה של מכבי בלבד. רק בכדורגל שתפו פעולה הפועל ומכבי לפני הקמת המדינה ובשנות החמישים, אחרי שהבריטים עזבו לא בכל שנה הצליחו לקיים ליגה בגלל המריבות בין המרכזים.

  • birdman

    או. קיי., קולוניאליזם. אבל למה דווקא הקריקט נתפס בהודו ולא הכדורגל או הראגבי? אני חושב שמי שמסתובב בהודו רואה את ההתנהלות האיטית, אנשים שיושבים באפס מעש, שאנטי, שאנטי. קריקט הוא משחק שמתאים לעצלנים.

  • יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה

    בגביע העולמי הקודם בקריקט הייתי בהודו וצפיתי עם מקומיים במשחק מול פקיסטן. שעה לפני המשחק היה שקט ברחובות (גואה) וכולם חיפשו מסך טלויזיה. הודו ניצחו וכל הקשמירים (אוהדי פקיסטן)חיפשו איפה להתחבא.
    בד"כ נבחרת הקריקט של הודו מצליחה שהיא משחקת בבית או בתת יבשת, אבל שהיא מגיעה לאוסטרליה או לאנגליה היא מקבלת בראש. הנצחון באנגליה (למרות הנס בטסט הראשון)מוצדק בהחלט.
    הואלרים של אנגליה (פלינטוף והארמסון פצועים ולא שיחקו, מתיו הוגארט גם לא שיחק)לא סיפקו את הסחורה.

  • רונן דורפן

    מיכאל - נכון... לא חשבתי על הסמליות בדבר - אבל 15 באוגוסט.

    לון - הציבור של הראגבי דומה לציבור של הקריקט אבל מעורר פחות אנטגוניזם. גם השחקנים קצת פחות רופסים כי התקשורת לא פמפמה את גדולתם כפי שעשתה בקריקט. המעניין הוא שבראגבי מעולם אינני בעד נבחרת אנגליה. אבל פה יש עניין אחר: אני בעד יריבותיה. יש משהו בילט אין בכל המשחקים האנגלו-סקסיים. אנגליה היא השליט לשעבר - או אפילו השליט הנוכחי במקרה של סקוטלנד ו-ווילס. במשחקים האולימפיים, אני חייב לציין, אני לא נגד נבחרת בריטניה. בניתוח עומק אוכל לאמר דבר מעניין - הם מעוררים אנטגוניזם כשהם אנגליה ולא כשהם בריטניה.

    בנוגע לאהבת המדינות הללו לאנגליה. אתה קצת מסונוור מאנגלופיליות... אנגליה העניקה עצמאות בחוכמה רבה. היא השאירה בכל מדינה מעמד שליט שידאג להמשך זרימת ההכנסות ממשאבי הטבע אל הבנקים בלונדון. אני לא יודע אם כיבוש בריטי הוא נאור...אבל הוא הרבה יותר אינטיליגנטי.

    יורם - הדוגמא שנתת מתחום מכדורגל ממחישה את גדולתם של הברייטים והסיבה מדוע המציאו כל כך הרבה ענפי ספורט: משום שהם מסדירים את החוקים בצורה ברורה. מרגע שזה ברור - לא משנה אם ברזיל משחקת בבעיטות בננה ונורבגיה בבעט ורוץ.
    יואב- אכן ניצחון מפתיע מחוץ לתת היבשת. משהו מתמקצע אצל ההודים בשנים האחרונות. הם גם השיגו תיקו באוסטרליה לפני שלוש שנים בסדרה בה שלטו לחלוטין.

    לגבי אימוני הקפוארה - מצויין! הידעתם כי אחת הסיבות לפריצת הכדורגל בברזיל ב-1915 הייתה איסור על קפוארה.
    לגבי העובדה שהקולוניות לא משחקות כדורגל - כדורגל לא היה ענף הצבא והאריסטוקרטיה באנגליה. ולכן לא עורר כנראה מספיק אנטגוניזם..

  • רונן דורפן

    תומס - אני משער שאתה מתכוון לכך שבקריקט מי שמשתמש בחומרים אסורים זה הקהל ולא השחקנים?

  • אור

    רונן כרגיל הבחנות מעניינות,
    נהניתי..

  • יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה

    בקשר לנבחרת אנגליה...
    אני לא מבין איך אפשר להיות מבסוט כאשר רואים את רוני, מייקל קאריק, הארגריבס, ריו פרדיננד, גרי נוויל ווס בראון שמשחקים בנבחרת אנגליה נכשלים פעם אחר פעם בשלב רבע הגמר בפנדלים...
    איזה הנאה סדיסטית יש למישהו מכך ? אנגליה היו פחות ראויים מפורטוגל להגיע לחצי ?
    פחות ראויים מצרפת או איטליה להגיע לגמר ? התשובה שלי היא לא.
    הכדורגל ברמת הנבחרות הפך להיות פשוט חרפה ואנגליה גרועה כמו האחרות ...
    רונן, האם שמחת כאשר רוני שעבד כמו חמור להחלים בזמן ולהגיע למונדיאל קיבל אדום טפשי נגד פורטוגל (רבע גמר) או כאשר בקהאם קיבל כרטיס אדום מרגיז לאחר הצגה של סימאונה ?
    אולי אוהדי יונייטד הם לא אוהדי אנגליה פנאטיים אבל הם לבטח השתתפו בצערו של רוני או בקהאם בשעתו.
    בסה"כ אנגליה מייצגת את הכדורגל האנגלי שאנו אוהבים
    עם הפייר פליי ובלי ההצגות הלטיניות (סימאונה, אנזאגי וחבריהם) ברור שלא נהיה אוהדים פנאטים של הנבחרת כי אנחנו לא אנגלים!
    וזה דרך אגב לא משנה איפה אנו חיים.
    בדיוק כמו שלא הפכתי אני להיות אוהד אוסטרליה ברגבי או קריקט (ברור שאני אוהד אנגליה) כשנחתתי במלבורן כל כל מי שאינו ממוצא אנגלי לא יכול להזדהות לחלוטין עם הנבחרת (במיוחד שיש אופציות כמו בראזיל)
    מה שכן, עם נאני יהפוך להיות שחקן הרכב בפורטוגל מה שאני לא מאמין שיקרה (רואה אותו מחליף לרונלדו) והוא ורונאלדו ישחקו ביחד בהרכב אז תהיה לי סימפטיה גם לפורטוגל אבל כמובן שאשר (לצערי)אוהד אנגליה...

  • איתי נ.

    אני גם לא סובל את נבחרות אנגליה. כל נבחרות אנגליה - מכדורגל ועד לדארטס חופים. בלי אבחנה ובלי נימוק או תירוץ. פשוט לא אוהב אותן.

    זהו הייתי חייב להוציא את זה
    :-)

  • איציק אלפסי

    רונן,
    אנגליה מעוררת אצלך אנטגוניזם משום שהיא חזקה, גדולה ושחצנית. בדיוק הסיבות שבגללם ארה"ב מעוררת אנטגוניזם אצלי.
    כשתקפתי את ארה"ב בעניין הצביעות סביב השיא של בארי בונדס ביצעתם לי פה "שחיטה כשרה" שאני מעוור משנאה לא רציונלית לאמריקה. לעומת זאת ביקורת נוקבת על התרבות האנגלית והישראלית חדשות לבקרים מתקבלות כאן בהבנה רק בגלל שהם עטופות בהסברים רציונליים מלומדים.

    לגבי הנצחון של הודו,
    לפי דעתי מדובר בסימפטום נוסף שבו האיפריליסטיות הבריטית חוזרת אליה כבומנרנג. מדינות מתפתחות כהודו הם הרבה יותר רעבות מהנבחרות האנגליות מדושנות העונג. בכל ענפי הספורט נבחרות אנגליות מלאות בשחקנים בינוניים שהשוק התקשורתי הענק בבריטניה חייב לפמפם אותם ככוכבי על לצרכי שיווק.
    דוגמא נוספת לכך היא הנבחרת הכושלת של ארה"ב בכדורסל. הבעייה של מעצמות כארה"ב ואנגליההיא שבמקום ללמוד מהצורה שבה התפתח והתקדם הכדורגל בברזיל או הכדורסל ביוון הן נשארות נטועות בשחצנות שלהם ופשוט לא עולה על דעתם ליישם את המושג המקסים מהמקורות "מכל לומדי השכלתי".

  • רונן דורפן

    איציק - הספורט בארצות הברית מעולם לא היה חלק מקולוניאליזם תרבותי. אין שם בכלל את אתוס הנבחרת הלאומית - מלבד אולי במשחקים האולימפיים. לכן, בניגוד לספורט האנגלי, הקשר בין ספורט אמריקאי לקולוניאליזם קלוש ביותר.

    להיפך, הספורט האמריקאי, בעיקר בבייסבול, הניע תהליכים חברתיים מאד חיוביים. אבל הוא תמיד היה עניין פנים-אמריקאי לחלוטין. ממוחמד עלי, בני לאונרד, סנדי קופקס, רוברטו קלמנטה וג'קי רובינסון - אין בעולם ספורט שהייתה לו משמעות חברתית חיובית כמו הספורט האמריקאי.
    לתאר את הספורט האמריקאי כשליח הקולוניאליזם שם זוהי אי הבנה.

    לעומת זאת בעולם הבריטי הספורט הוא לאומית אחד לאחד. ישנן שם ארצות, ווילס וסקוטלנד, שהגדרת העצמאות הרשמית שנותרה להן היא ספורט.
    ישנן אחרות, כמו אוסטרליה, שהארוע המכונן בתולדותיהן היה משחק ספורט (ראה את הפוסט של על האשז).

    ובעניין מעטפת רציונליות - להיפך לחלוטין. אני אינני אוהב את הנבחרות האנגליות. הטיעונים שאני מביא הם למשל: "אוהדי יונייטד לא אוהבים את אנגליה" או "הספר של פרדי פלינטוף משעממם אותי". טיעונים של גן ילדים. המקום היחיד שקצת חטאתי בהגיון הוא שבין אוהדי הנבחרת בכדורגל יש תמיכה גדולה לBNP.
    דווקא אתה בונה תורה ראציונלית שלמה סביב אי האהדה לארצות הברית.
    למשל: שהספורטאי האמריקאי בלתי יצירתי (להבדיל מהארגנטינאי). טיעון לא משכנע לגבי מדינה שהוציאה את מג'יק ג'ונסון, טייגר וודס, ג'ון מקנרו או מוחמד עלי.
    או שבארי בונדס חובט הום ראנס אל קהל אימפריאליסטי דשן עונג ושמן מנקניקיות. האמת היא שאוהדיו של בונדס בסן פרנסיסקו הם בהכללה, רזים, שומרי איכות סביבה, מתנגדי מלחמה ותומכי זכויות הומוסקסואלים. ומצד שני בקהל שמגנה אותו תמצא יותר תומכי ג'ורג' בוש.

    אתה צריך להבין שנבחרות ספורט לאומיות הן פעמים רבות זיוף והיפוך של המציאות. צרפת היא מדינה גזענית ומפולגת - אבל ההרכב הראשון של נבחרת הכדורגל הוא התגלמות האהבה בין העמים.

    הניצחון של הודו הוא לא התפתחות חדשה. למעשה אנגליה מעולם לא הייתה בעמדה של דומיננטיות במשחק במאה השנים האחרונות. הציבור ממנו יוצאים שחקני נבחרת הודו רחוק מלהיות רעב.

    לגבי חוסר היכולת של האנגלים והאמריקאים ללמוד מיריביהם - זה נכון - אבל לדעתי מסיבות אחרות. במקרה האמריקאי זו בדלנות - אין לכדורסל האמריקאי שום בעיה. הוא עושה המון כסף. הנבחרת הלאומית לא מעניינת כמעט. במקרה האנגלי זו האיטיות בתהליכים וגם מקפיטליזם. אנגליה שואבת אליה את מיטב השחקנים והמאמנים בעולם ויש לה ליגה שמכניסה הרבה יותר כסף מכל ליגה בעולם. אף אחד לא הולך להפוך שם סדרי עולם רק בכדי שג'ו קול יוכל לנצח נבחרת פורטוגזית.

  • דני

    כמה הערות:
    1. יפן קיבלה את הבייסבול מארה"ב כבר במאה ה-19, הרבה לפני הכיבוש האמריקאי ב-1945 (שהיה גם קצר שנים וגם נאור).
    2. גם קובה קיבלה את הבייסבול מארה"ב עוד כשהייתה תחת שלטון ספרדי, וארצות אגן הים הקריבי שמשחקות בייסבול קיבלו אותו מקובה.
    3. הכדורגל הוא הספורט מספר 1 ברוב העולם כיום, אך לאו דווקא בארצות שהיו תחת שלטון האימפריה הבריטית: דווקא בארצות בה ההשפעה הבריטית היתה הניכרת ביותר (הודו, אוסטרליה, קנדה) הכדורגל הוא ספורט משני.
    4. אני חושד שהסיבה שדווקא הקריקט תפס בתת-היבשת ההודית היא שמשחק בכדור שעשוי מעור של חיה היה בו הפרה של טבואים דתיים.
    5. ספורט קבוצתי מאורגן הוא המצאה של התרבות האנגלו-סקסית. הכדורגל, הרוגבי והקריקט הומצאו (או לפחות חוקקו) באנגליה. בייסבול, פוטבול, כדורסל והוקי קרח בארה"בקנדה. אוסטרליה המציאה קוד כדורגל נוסף, וכך גם אירלנד. הצלחה של ספורט להיקלט בארץ אחרת קשורה האם הוא מגיע לקרקע בתולה. זה לא מקרה שבריטניה לא אימצה את ענפי הספורט של צפון אמריקה ולהיפך: פשוט, כל העמדות היו תפוסות.

  • דני

    גם אני חוטא באי-אהדת אנגליה. זה לא כ"כ שאני שונא אותם, אלא שאני נהנה לראות אותם מפסידים. תמיד הם חושבים שהם יותר טובים ממה שהם באמת, ותמיד יש איזה סיפור - מישהו התחזה, או שהשופט לא ראה, או שמישהו קרץ, ותמיד כולם בסוףabsolutely gutted. זו מסורת כבר, וזה ממש סבבה כיף לראות איך האנגלים כל פעם מתבעסים מזה מחדש.

  • איציק אלפסי

    רונן,
    במושג רעב לא התכוונתי לרעב לאוכל. התוודעתי במהלך שהותי באנגליה לתרבת ההודית וברור לי ששחקני הקריקט (כמו גם ככובי הקולנוע של "בוליווד") הם ככובים גדולים שמשכרים בהתאם. התכונתי ל"רעב" במובן של רמון להוכיח. הניצחון של הודו על אנגליה הוא מאוד משמעותי עבורם במובן של ניצחון הקולוניה על האימפריה.

    לגבי קולנילאזים תרבותי אז אני מאוד לא מסכים. משום שיש נסיון ברור של האמריקאים לייצא את ענפי הספורט והליגות שלהם לאירופה ואסיה כמו בדוגמת הNBA ולאחרונה גם הפוטבול.

    דני,
    החכמת אותי לגבי הסיבה מדוע הכדורגל לא תפס בהודו.
    למרות זאת מדובר בסיבה פרקטית שניתן היה לפתור בקלות, כי הרי כדורגל אפשר לשחק גם עם סמרטוטים..
    אני רוצה להציע סיבה אחרת:
    לדעתי הודו זה המקום שבו האימפריה הבריטית נחלה את ההצלחה הגדולה מכולם בהשתטת התרבות שלה, לכן הקריקט כ"כ פופלארי. מדוע אם כן הכדורגל לא? כנראה בגלל שהכדורגל, לפחות עד סוף המאה הקודמת, היה חלק מהתרבות העממית ולא משהו שהבריטים היו גאים בו ושאםו לייצא אותו. הקריקט לעומת זו הוא משחק הרבה יותר "אריסטוקרטי" ושייך לסוג התרבות הבריטית הקלאסית שהם היו שמחים להשריש בקולוניות.

    לון,
    כרגיל, תענוג לקורא את התגובות שלך. חבל רק שאתה בוחר להסתתר מאחורי הכינוי העלום הזה..

  • לון

    איציק, תודה על המחמאות.

    לון זה השם שלי. כך אני מופיע בתעודת הזהות.
    כשהתחלתי לכתוב כאן בבלוג ציינתי זאת באופן מפורש, בדיוק כדי למנוע אי הבנה שמדובר בכינוי.
    עבר כבר הרבה זמן מאז, נוספו קוראים ולכן אני שמח להבהיר זאת שוב.

  • לון

    אנגליות לעומת בריטיות - כפי שוודאי ידוע לך, יום האנגליות, סיינט ג'ורג' דיי, שהוא גם יום הולדתו של וויליאם שיקספיר 23.4 , אינו חג רשמי.
    כל שנה כשאני צופה ושומע דיונים בנושא ביום הזה אני לא מצליח למצוא מישהו שידע להבחין ביניהם ותמיד הם מתבלבלים במושגים. האם ראוי שיפנו אליך בנושא ?

    רונן, בהיותך סקוטי ידוע, אני מתפלא שאתה מתעלם מכך שלמעשה היום הסקוטים שולטים באנגלים...
    ראשית, ראש ממשלת בריטניה הוא סקוטי.
    בנוסף, חברי פרלמנט שנבחרים בסקוטלנד מצביעים בפרלמנט בלונדון על מה שקורה באנגליה. לעומתם חברי פרלמנט שנבחרים באנגליה, אינם יכולים להשפיע על עניינים חשובים בסקוטלנד מפני שיש שם פרלמנט מקומי וממשלה שמנהלת את ענייני סקוטלנד במגוון נושאים.

    לדעתי אתה עושה עוול לאליטות בקולוניות לשעבר. מדובר באנשים אינטליגנטים שהחליטו באופן מושכל שהאינטרס של מדינתם ישורת באופן הטוב ביותר באמצעות קשרים עם בריטניה, כולל כמובן עם הבנקים בלונדון.
    להזכירך, בריטניה לא השאירה רק עצמאות, אלא תשתית דמוקרטית, משפטית, מנהלתית, תחבורתית ולא פחות חשוב - תשתית אינטלקטואלית וחשיבתית.

    ראוי להזכיר, שחלק מפריחת המעמד הבינוני בהודו, נובע באופן ישיר מהקשר עם בריטניה. כך למשל אלה הם הודים שנותנים שירותי מענה טלפוני למגוון חברות בבריטניה באמצעות האאוט סורסינג מבריטניה להודו. זה תהליך בתאוצה גם לגבי עובדי בנקים, היי טק ועוד.
    בזכות הפריחה הזו, תתאפשר פתיחת ליגת העל בקריקט בהודו.

  • רונן דורפן

    לון - יש כאן יחסי גומלין מורכבים. הכספים זורמים לבנקים של לונדון וארצות הברית, אבל נכון הדבר שבתמורה שתי המדינות הללו דואגות יפה לרווחת התושבים במדינות שמשתפות פעולה עם השיטה. ובסופו של דבר השיטה הזו, כממוצע, מביאה למציאות כלכלית טובה יותר מאשר במדינות שמנסות להחזיק בחומרי הגלם שלהן. עם המדינות הללו ארצות הברית ובריטניה תמיד ימצאו עילה לצאת למלחמה...

    איציק -
    ההפצה של ספורט אמריקאי בעולם היא ממש אזוטרית. מנסים לערוך משחקים ולעשות כסף. זו לא מדיניות אלא סתם מהלך שווקי של האנשים ששולטים בספורט האמריקאי.

    לעומת זאת אנגליה הכניסה את הראגבי והקריקט, ובמידה פחותה את ההוקי, הכדורגל והגולף, אל תוך בתי הספר של האליטות בכל קולוניה. לשחק קריקט הפך לחלק מעסקת החבילה של ג'נטלמן הודי . אין לזה קשר לשווק הכדורסל או הפוטובול

  • דני

    מפה מעניינת:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Image:Football_world_popularity.png

    בארצות הירוקות הכדורגל הוא הספורט מספר 1. הארצות הכהות יותר הן הארצות שבהן יש יותר שחקנים לנפש.

    שימו לב שארה"ב יש הרבה שחקנים לנפש למרות שהספורט אינו מוביל (בישראל המצב הפוך)

  • איציק אלפסי

    האם ליגת הבייסבול החדשה בארץ איננה עוד סממן במקדונליזציה של ישראל :)

    עניין האאוטסורסינג של חברות בריטיות בהודו הוא נושא כואב ועצוב. כדי לחסוך כסף החברות הבריטיות הגדולות בברטניה העבירו את כל מוקדי שירות הלקוחות שלהם לאסיה. כך יוצא שאתה מתקשר ל BT או לסקיי ועונה לך מישהו בהודו..
    יש עם זה שני בעיות מרכזיות:
    א. מדוע לעזאזל עובד בהודו ראוי להשתכר פחות מעובד באנגליה?
    ב. קיצוצם של עשרות אלפי מקומות עבודה בשוק נותני השירותים באנגליה- מקום העבודה הנרחב ביותר של אנשי המעמד הבינוני.

    לון,
    תודה על ההבהרה :)
    שם יפה! יש לו איזה משמעות מיוחדת?

  • יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה

    איציק,
    מה שרונן ניסה להסביר לך (אני חושב) הוא שקריקט הוא ספורט אריסטוקרטי שמשוחק ע"י השכבה המבוססת באוכלוסיה (גם בהודו ופקיסטן) כך שסביר להניח ששחקני הקריקט של הודו היו עשירים הרבה יותר מאתנו לפני ששיחקו משחק אחד.

  • דני

    במסגרת שיטוטי בויקיפדיה ע"ח המעסיק, הנה מפה של ענפי הספורט הפופולריות ביותר בכל ארץ בעולם:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Image:Popularsports.PNG

    (האם מישהו ידע שהספורט הפופולרי ביותר בפיליפינים הוא הכדורסל? WTF? הם לא כולם מטר חמישים?

  • איתי נ.

    איציק,

    לגבי ליגת הבייסול הציונית - אני לא בטוח שזה עניין של מקדונליזציה. סך הכל היא מענה לצורך של יהודים אמריקנים שעלו לארץ או שמטיילים בה. הייתי בלא מעט משחקים וראיתי שם אנשים שלא ראו משחק כבר כמה שנים וסוף סוף זכו לקחת את הבן, הבת או הנכדים למשחק שהם אוהבים.

  • רונן דורפן

    איציק - אבל זה בדיוק הדבר המעניין. התרבות הישראלי שסופגת בשמחה כל דבר אמריקאי לא סופגת בקלות את ענפי הספורט האמריקאים המרכזיים.

  • לון

    רונן, הכדורסל הוא ענף הספורט הקבוצתי השני בפופולריות שלו בארצות רבות.
    בנוסף, הכדורסל כספורט טלוויזיוני, זוכה לאהדה רבה בעולם, בצפייה באן.בי.איי.
    כך שלדעתי אי אפשר לומר שההפצה של הספורט האמריקאי אזוטרית.

    איציק, האאוטסורסינג הוא חלק מתופעות הגלובליזציה.
    יש לו יתרונות גדולים במדינות המתפתחות וחסרונות ברורים במדינות המפותחות.
    יש לי תחושה שלא נפתור את בעיות הכלכלה העולמית כאן בבלוג...

    השם שלי הוא כינוי מהילדות שהפכתי אותו לשם רשמי לפני שנים רבות.

  • תומס האדום מצד הרחמים

    איציק - שאלת מדוע עובד הודי ראוי להשתכר פחות מעובד אנגלי. התשובה די פשוטה, למען האמת. משכורת במדינה שאובה באופן די ישיר מחוזק המטבע והכלכלה בכלל. המשכורת שמרוויח אנגלי באנגליה בתפקיד הנ"ל מספיק לו בקושי לגמור את החודש, ואילו היית נותן את אותה משכורת לאדם בהודו, הוא היה נחשב לעשיר. מכאן, שאם תשלם להודי בהודו רבע מהמשכורת שמקבל אנגלי באנגליה, עדיין הוא ירוויח הרבה יותר מחבריו.
    כמובן, עדיין ישנה הבעיה עם הפיטורים של כח העבודה המקומי....

  • איציק אלפסי

    נכון, וזה בהחלט מרתק.
    אבל כשמפרקים את זה לגורמים זה הופך ליותר הגיוני:
    א. בייסבול- איטי ומורכב מדי. לא מתאים לאופי הישראלי.
    ב. פוטבול- משחק שדורש תשתיות בקליבר שגדול בכמה מס' על ישראל.
    ג. הוקי- נו באמת.. תוציאו שנייה את האף החוצה מהמזגן :)

    נשארנו עם כדורסל.
    בגדול, אפשר לומר שזה משהו שכן יבאנו מאמריקה. או שלפחות ההשפעה של ה-NBA על הפופולאריות של המשחק בארץ היא מאוד משמעותית.

  • איציק אלפסי

    תומס,

    נכון מה שאתה אומר, אבל מריח לא טוב. משום שאותם חברות אוחזות בחבל משני קצותיו- מצד אחד הן גובות תעריפים אסטרונומיים עפ"י הסטנדרטים המקובלים באנגליה ומצד שני משמלמים משכורות עפ"י הסטנדרטים הנמוכים של הודו.

    יש פה אולי הגיון כלכלי, אבל הגיון מוסרי עקום מאוד.
    ועל זה כבר נאמר:
    טבע האדם "גרידי" מנעוריו..

  • רונן דורפן

    המעניין הוא אבל מתי יבאנו את זה מאמריקה:
    1. בשנים לפני התלות שלנו בארצות הברית
    2. בתקופת התיישבות העובדת הסוציאליסטית - שהייתה המאמצת הנלהבת ביותר של המשחק
    3. לפני שלכדורסל הייתה פופולאריות עולמית.

    לון - כדורסל מספר 2 בארצות הברית? הוא שלישי. אלא אם אתה מדבר על השתתפות ואז פוטבול (ראשון בצפיה) נופל ודווקא כדורגל עולה

  • לון

    רונן, בבקשה שים לב, כתבתי שהכדורסל הוא ענף הספורט הקבוצתי מספר שתיים בארצות רבות (לא בארצות הברית).
    כלומר, השיווק שלו בארצות אלה בהחלט הצליח. אין כאן אזוטריה.

  • יורם אהרוני

    הבאנו את הכדורסל מאמריקה? הכדורסל לא הגיע לישראל מאמריקה. נכון, הגיעו לארץ בשנות החמישים והששים כמה מאמנים אמריקאים והייתה להם השפעה על הכדורסל אבל תשתית הכדורסל הישראלי לא נבנתה בהשפעה אמריקאית. האנשים שהכניסו את הכדורסל לישראל באו ממקומות אחרים. לעולים ממצרים הייתה השפעה על הכדורסל בראשיתו הרבה יותר מאשר לעולים מארה"ב, גם עולים ממזרח-אירופה השפיעו הרבה. ההשפעה המריקאית החלה ממש רק אחרי ששחקו כדורסל בישראל יותר משלושים שנה, במחצית השניה של שנות הששים וגם אז זו לא הייתה השפעה של אנ בי איי אלא של יהודים שבאו לשחק בארץ דוגמת: ברודי, בילי וואלד, בוב פדהרסט, בארי לייבוביץ', מייק טורנשיין, לארי זולוט, אלן צוקרמן, אייבן לישינסקי ואחר-כך עוד ועוד בשנות השבעים. דומני שרק ב - 1972 שותף לראשונה שחקן זר שלא נטען לגביו שהוא יהודי. (רק בגביע אירופה).

  • yoni

    1. אכן מרתק הפוסט והתגובות.
    2. יהונתן גפן, תן עבודה ותרגם דילן.
    3. יואב, כן לאהוד את אנגליה (ויונייטד) הולך ביחד. והסיבה לעקשנות על אנגליה כי היא מסמלת את רוח הספורט האמיתית. האמונהוהנסיונות החוזרים ונשנים ש"הנה במונדיאל הזה אנחנו עושים את זה..." :)
    *מסכים לגמרי, גם שאר הנבחרות פשוט זבל. נבחרת איטליה תגמור שביעית אם היא תשתתף בליגה המקומית. נבחרת ספרד כנ"ל.ואנגליה בטח תרד לפרמייר שיפ. אין מה לעשות. הנבחרות הלאומיות נחלשות והופכות איזוטריות לגמרי. ג'ימי קארגר שפורש בראש חוצות מהנבחרת כי חשובה לו יותר ליברפול מסמל את זה. שחקנים לא רוצים להיות שם באמת.
    השונים הם שחקני הנבחרות האפריקאיות/אסיתיות ולטיניות (דרג שני) שמנצלות את הנבחרת הלאומית להחשף ולהשיג חוזה באירופה.
    הנבחרות האירופיות כבר שם ושחקני ברזיל וארגנטינה כבר עברו לשם לליגות וקבל קיבלו את חוזה חייהם.
    לכן מקסיקו והנבחרת האפריקאית התורנית (קמרון,ניגריה וגאנה) תמיד עושות טורנירים מוצלחים. כשאין רמת כדורגל אז רק המוטיבציה קובעת. אפילו במונדיאל האחרון זכתה הנבחרת ששיחקה הכי פחות גרוע. לשום אחת לא הגיע לזכות באמת.
    4. בא נאמר שהזכיה של יוון באליפות אירופה 04 לא
    הוסיפה הרבה כבוד לנבחרות. אגב גרתי ביפן באותה התקופה והמעורבות של המקומיים באליפות הזו דומה בערך למעורבות שלנו באליפות אסיה האחרונה בה זכתה עירק.
    כנראה שמונדיאל יש רק אחד. ובהפרש של טורניר אחד נשחק כוחו של אליפות אירופה: כשזכתה צרפת ב2000 ההישג היה גדול כמעט כמעט כמו כשזכתה במונדיאל של 98.
    הנה בא הטורניר של 04
    שנראה כמו אוסף משחקי אימון של יריבות לאומיות בלבד. האוסטרו/שוויץ הקרב לא עושה אותי יותר אופטימי (אנגליה גם לא תעלה) והאירוח הספרטני של פולין2012 לא הולך להחזיר את הפוקוס על הטורניר הזה.
    אופ"א צריכה להתעורר, לעשות איזה טורניר במדינה מובילה(צרפת/ איטליה/ אנגליה/גרמניה) לסדר את הליגות שלה והגביע האלופות שלה באותה עונה שיסתיים הכל קצת יותר מוקדם כדי שנבחרות יוכלו קצת להתאמן עם עצמם.
    ויפה שעה אחת קודם לפני שהטורניר הקסום הZה יהפוך הסטוריה כמו גביע המחזיקות.

  • yoni

    ורונן, בלתי אפשרי להגיב בקופסא הזו. לעיתים כשכותבים שורה ארוכה במיוחד וחוזרים מעט אחורה אז מקלידים על מילים אחרות (מילה יושבת על מילה, אות על אות. באג הזוי). תעיף מבט בבלוגים של האתר בלוגלי. שם מתחת לתיבת התגובה ניתן לראות בגודל מלא איך תיראה התגובה. הרבה יותר קל לאתר שגיאות. חבל כי איכות התגובות נשחקת פה.

  • רונן דורפן

    יוני - בתגובתך הארוכה והיפה אתה כמובן מוכיח ההיפך מהטענה שלך... ומכל מקום - נעשית עכשיו עבודה על שיפור האתר

  • זיו

    חבל שפשפסתי את הכתיבה על הקריקט... אני צריך לבקר לעתים יותר תכופות.
    מכל מקום, די מדכא שהסגל ההודי בטור כל כך קשיש. הקפטן דראוויד, גאנגולי, לאקשמן, קומבלה, הגדול מקום סאצ'ין טנדולקאר. יש כמה חבר'ה צעירים מאוד ויש כאלה מדור הביניים שתקעו יתד בסגל (יווראג' סינג למשל) אבל בסך הכל הצעירים די איכזבו. איפה אירפאן פאתאן, מוחמד קאיף והרבג'האן סינג. איפה אשיש נהרה. איפה וירה סהווג. זה אומנם נצחון מרשים אבל יש הרבה שחקנים שכבר נכנסו לסגל והיו טובים אבל קצת נעלמו. במקומם הקפטן החזיר את גאנגולי והמשיך להתבסס על החובטים לאקשמין וטנדולקאר (טוב, לסאצ'ין יש מקום בסגל כל עוד ירצה בו). זה אולי עובד לטסט אחד אבל לא לאורך זמן. הנבחרת חייבת לחזור ולהתבסס על דור הביניים יותר מאשר על השחקנים שנולדו לפני 1975.

Comments are closed.