אני עדיין קצת מאוהב באיימי ג'ונסון

amyj.jpg

הלכתי היום בצהריים לצפות בתחרות ספורט די חדשה לי, למרות שכל מי שדיברתי עליו על זה מראש שמע עליה כבר והגדיר אותה כדבר מגניב. זו הייתה תחרות בסבב ה- Red Bull Air Race שהתקיימה מעל הדנובה. ממש ממול הפרלמנט ההונגרי. איך היה? יפה מאד, עוצר נשימה לפרקים. הטייסים התעופפו במטוסים קלים במהירות 400 קמ"ש בין שערים מתנפחים שצפו על הנהר. זה הזרים את האדרנלין בגוף ממש כמו רכבת הרים כי כשבנאדם צולל עם מטוס במהירות כזו לעבר המים ומשנה כוון רק ברגע האחרון זה באמת די מדהים.

אני צופה למרוצי הרד-בול האלו עתיד לא קטן. הסבב הזה מתקיים בעשר ערים מאד יפות בעולם, ועל גדות הדנובה היו עשרות אלפי אנשים שאפשר למכור להם חולצות וכל מיני דברים אחרים. על מסך גדול גם הראו תמונות מתוך המטוסים – ושם אני חושב שנמצא העתיד האמיתי. כשהמרוצים יצברו קצת יותר פופולריות אפשר יהיה לשחזר בדיוק את הטיסות במשחקי מחשב ואנשים יוכלו להתחרות מול טייסי המרוץ או לפחות לקבל את הטיסה מנקודת מבטם. בעצם, אני משער לעצמי שכבר יש את זה.

סיבה אחרת שאני חושב שזה יהיה פופולארי היא שאנשים קלטו את זה שבפורמולה-1 כבר לא נהרגים אנשים. אמנם היו עד היום בפורמולה-1 עשרות מקרי מוות, אבל מאז 1994 זה לא קרה ויש לי תחושה שלציבור קצת נמאס מזה. ובדבר הזה, צר לי לומר, מישהו ייהרג במוקדם או מאוחר. ואז הענף יקבל פרסום חסר תקדים ויהפוך פופולארי מאד.

*

טייסים היו פעם כמה מהסלבריטאים הגדולים בהם. למשל צ'רלס לינדברג שהיה הראשון לטוב מארצות הברית לפאריס. מי מכם שביקר אי פעם בסמית'סוניאן בוושינגטון וראה את ה"ספיריט אוף סיינט לואיס" בוודאי יצדיק את המעמד הזה. המטוס נראה כמו עפיפון עם מנוע של מכונת כיסוח דשא, וזה דבר די מטורף להכנס לדבר כזה ולטוס 33 שעות מניו יורק לפאריס. במיוחד כשכמה טייסים לפניך מתו בנסיונם להשיג מטרה דומה. לינדברג אגב, התחרה בלא מעט מרוצי טיסה שהיו פופולארים מאד לפני המלחמה. מאוחר יותר עבר לינדברג טרגדיה איומה: בנו התינוק נחטף, החוטפים ביקשו כופר אבל לבסוף רצחו את התינוק.

באותן שנים באנגליה נסקה טייסת בשם איימי ג'ונסון לתהילה ציבורית, בזכות טיסת סולו מלונדון לאוסטרליה ב-1930. גם את המטוס שלה ראיתי, הוא נמצא במוזיאון המדע בלונדון וגם הוא לא נראה מרשים ביותר. ג'ונסון, שהייתה יפיפיה מהממת, מתה במהלך טיסה צבאית במלחמת העולם. היא מוזכרת בשיר נהדר של אל סטיוארט בתקליט Year of the Cat. כשאני חושב על זה, נדמה לי שאני עדיין קצת מאוהב באיימי ג'ונסון.
*
ועוד נזכיר שהטייס האמריקאי הראשון למות במלחמת העולם השניה היה בילי פיסק -אלוף אולימפי במזחלות ב-1928.

*

הסיבה לפופולאריות של האנשים הללו הייתה שטיסה הייתה אז משהו נועז ומאד אנושי. וטייסים נתפשו באותה קטגוריה כמו מגלי הקטבים וכובשי האברסט. אבל היום כמובן טיסה היא דבר טריוויאלי ואנשים גם טסים לחלל. אז טייסים הם לא סלבריטאים. אבל כנראה לא לגמרי. פטר בשייני הוא סלבריטאי די גדול בהונגריה, אחרי שהצליח לטוס הפוך מתחת לאחד מהגשרים שעל הדנובה. הקהל באמת היה די מאוכזב כשהפסיד בחצי הגמר לטייס אמריקאי.

הנה לקט של כמה ביצועים שלו:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

קטסטרופה (3)
קו ההגנה של הפועל תל אביב

31 Comments

מיכאל 20 באוגוסט 2007

לא ידעתי שאיימי ג'ונסון הייתה כל כך יפה. הטייסת המפורסמת ביותר בתקופה ההיא, אמליה ארהרט, הייתה (איך נגדיר בעדינות?), גרומה משהו, ותווי הפנים שלה מזכירים לי את קרי וון אריק…
http://www.nndb.com/people/943/000026865/amelia.jpg
בלי קשר (ואולי עם), גיליתי את הבלוג שלך לפני מס' ימים. בלוג מצויין.

birdman 20 באוגוסט 2007

כרגיל מרתק. עובדות מסמרות שיער ומרוממות רוח. זווית מבט חדשנית בשבילי לגבי האדפטציה למשחקי מחשב. שווה בגדול.

תומס האדום מצד הרחמים 20 באוגוסט 2007

יצא לי לצפות בTV בתחרויות האלו בכמה הזדמנויות והאמת שזה בהחלט מאורע מרתק במיוחד. יפה שציינת את המצלמות בתוך תא הטייס אשר נותנות נופך מציאותי יותר ואת האפשרות "להיכנס" לתא הטייס.

אני גם חושב שכבר יש משחק מחשב כזה רק שאני לא מצליח להיזכר בשם.

גיל 20 באוגוסט 2007

אי אפשר גם שלא להזכיר את אמיליה ארהרט שהייתה האישה הראשונה שחצתה את האטלנטי לבדה והחזיקה בהרבה שיאים אוויריים.

רונן דורפן 20 באוגוסט 2007

גיל – נכון, ולמרבה הצער נהרגה גם היא בטיסה ומקום קבורתה לא נודע.
אגב, זה דבר מעניין, אבל תחרויות טיסה לנשים החלו מוקדם מאד בהיסטוריה של הספורט הזה. בניגוד לכמעט כל ענף ספורט

גיל 20 באוגוסט 2007

אולי בגילל שזה היה תחום חדש, ולא היו חוקים שמונעים מנשים לעסוק בו.

רונן דורפן 20 באוגוסט 2007

גיל – סביר מאד. אולי גם כי מטבעו הוא היה לאנשים עשירים – ועליהם תמיד יש פחות מגבלות.

מיכאל – תודה רבה. ובהצלחה עם הבלוג החדש שלך. גם אח של סבא שלי הוא טוראי שזרוק באיזה בית קברות באירופה…

לון 20 באוגוסט 2007

רונן, מעניין מאוד.
כרגיל, אני מאוד מעריך את הגיוון שלך. מכדורגל עברת לסומו ועכשיו לטייס. שאפו.

עם עיניים כמו שרואים בצילום, לא פלא שאתה עדיין מאוהב באיימי ג'ונסון. (דרך אגב, הצילום נהדר. יש לך מושג מי צילם ?)

גם בארץ התקיימו התחרויות האלה של רד בול ואני זוכר כתבות על כך ב"חדשות הספורט". נדמה לי ששנה אחת זה היה בחיפה ובשנה נוספת בת"א. אם כי אין לי שום מושג אם זה היה חלק מהסבב עליו אתה כותב.

בהקשר של היחס המיוחד לטייס, אפשר לציין את הווארד יוז שהיה טייס ובעל תשוקה עזה לכל הקשור בתעופה ומטוסים.
הוא החזיק ברבים משיאי ימיו (שנות השלושים והארבעים), כולל שיא הקפת כדור הארץ, אותו שבר ביותר מארבעה ימים….
הסרט הטייס (The Aviator) של מרטין סקורסזה, תיאר את תשוקתו והישגיו.

רונן דורפן 20 באוגוסט 2007

התמונה, וזה מעניין, מצויינת כשייכת לממשלה הבריטית.

הווארד יוז גם בנה מטוס מים ענק שלא הצליח להתרומם…

אינני חושב שהתחרויות האלו בארץ היו חלק מהסבב העולמי. אולי תחרות ראווה?

ברגקמפ 20 באוגוסט 2007

לינדנברג, כמדומני, היה אוהד נאצים ובכל מקרה הטיף למדיניות בדלנית של ארה"ב ולחתימת הסכם נייטרליות עם הנאצים.
כך שהטרגדיה שעבר לא מזעזעת אותי כלל.

רונן דורפן 20 באוגוסט 2007

לינדברג הטיף נגד המלחמה והעריך מאד את הדברים שעשו הגרמנים בתחום התעופה. אבל הוא העביר הרבה מידע על התעופה הגרמנית לממשלת ארצות הברית ונלחם בזירה הפסיפית. ובכל מקרה רצח הילד אירע עשור לפני המלחמה.

איתי נ. 20 באוגוסט 2007

ברגקמפ, לתפיסתי חטיפה ורצח של ילד הוא מזעזע בלי קשר למה אבא שלו חושב

אלדר 20 באוגוסט 2007

אפרופו הבלוג של מיכאל – מומלץ לקרוא את "יום הפלישה" של סטיבן אמברוז.
ואי אפשר שלא להזכיר את זהרה לביטוב שקורות חייה הקצרים מופלאים,יוצאי דופן וטרגיים.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%94%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%91

גיל 20 באוגוסט 2007

ברגקאמפ, ליכלכת. מעבר לעובדה שהתיאור שלך פשטני מדי והתמונה הרבה יותר מורכבת בקשר ליחסיו עם הנאצים, אף אחד לא צריך לאחר דבר כזה למישהו אחר.

אור 20 באוגוסט 2007

באמת שאני מקנא בך, בכל העולם טיילת.
כמובן שנהניתי, יוצא כבר שאני מחכה כל יום לפוסט שיצא.
זה מעיד רק טובות עליך ועל הכתיבה שלך.
אל תפסיק, גם אם ימשיכו להפלות את ליברפול, זו לא אשמתנו :)

Moshe 20 באוגוסט 2007

First, I apologize for the English (no Hebrew keyboard's available).
Second, I would like to think that Formula 1's declining popularity is more to do with the boring races rather than the lack of fatalities. I mean, fatalities do add adrenaline, but some overtakings will achieve almost the same result. Instead we get races where the lead changes when someone has a pit stop. How fascinating!
Third, regarding flight racing in computer games: I'm not really up to date on the latest, but back in the IBM XT days of yore some 20 years ago I was playing a game called Chuck Yeager that featured such races. It wasn't as thrilling as those Red Bull races are, but it was there.

And last, but not least, thank you for a very interesting blog.

לון 21 באוגוסט 2007

אם התמונה שייכת לממשלת בריטניה, סביר להניח שצילם אותה מישהו ממוסד בנוסח "לשכת העיתונות הממלכתית".

המטוס שאתה מתייחס אליו, הוא ההרקולס והוא דווקא התרומם לטיסה אחת קצרה כשיוז עצמו הטיס אותו.
(בסרט זה הרגע המסיים, בוויקיפדיה תוכל לקרוא על כך יותר).

לגבי תחרויות הרד בולס בארץ, אני ממש לא יודע. יכול להיות שהיו לראווה. אני זוכר כל מיני כלי טייס מצחיקים מנסים להיות מספר שניות באוויר ונופלים מייד למים.

תומר 21 באוגוסט 2007

לון,אתה מתבלבל בין האייר רייס של רד בול לפלו טאג(כך אני חושב שקוראים לזה).
זוהי התחרות שבה בונים כלי תעופה ומנסים לקפוץ איתו מאיזה גשר ומי שמגיע הכי רחוק מנצח אם כי כשזה נערך בתל אביב על הירקון אין מנצחים,רק מפסידים.אגב,יש גם קטגוריה של מקוריות ולכן הכלים המצחיקים שראית,בהחלט פתח לדיון נוסף של מהו ספורט.

איציק אלפסי 21 באוגוסט 2007

לא מזמן החברה הישראלית שמשווקת את משקה הרד-בול (הדוחה) בארץ ניסתה להביא לכאן את אחד מאריועי סבב הרד-בול איירייס כמו זה שרונן מדוח עליו מבודפשט.
מנהלי החברה האוסטרית גיחכו והשיבו משהו בסגנון של "כשתפסיקו להרוג ילדים פלסיטיניים נבוא לארץ".
לעניות דעתי זו סיבה מספיק טובה להחרים את החברה הזו בארץ (ממילא המשקה שלהם דוחה ו"מצמיח לך כנפיים" כמו שאני דרדסון קונדסון..).
עוד סיבה טובה היא כתבה נהדרת שפורסמה בגיליון יולי של "שם המשחק" על ההשתלטות המזעזעת שלה על מועדון הכדורגל הוותיק אוסטריה זלצבורג תוך כדי מחיקה אגרסיבית של כל סממן מזהה של המועדון המפואר הזה והתעמרות באוהדיה.

רונן דורפן 21 באוגוסט 2007

משה, תודה, אני באמת זוכר במעורפל את צ'אק ייגר.

לון – המטוס לא היה הרקולס – הוא היה מטוס מים. ראיתי אותו פעם בלונג ביץ' (זה נשמע כאילו אני הולך לראות כל מטוס מפורסם…אבל זה מקרה). אני חושב שאולי ההרקולס התבסס על העיצוב שלו.

ד"ר א. 21 באוגוסט 2007

רונן, אתה כנראה האדם היחיד שאני יודע עליו, ששמע עוד שירים ב-Year of the Cat מעבר לשיר הנושׂא ו(כמובן) On the Border.

גל 21 באוגוסט 2007

פשוט ספורט מדהים.זה דורש יכולות מוטוריות אדירות,קורדינציה ובעיקר אומץ,אומץ ואומץ.
מה שמעניין אותי זה איך מתחילים לעסוק בדבר הזה.
דרך אגב,אתם יודעים על משהו כזה בעתיד בישראל?

Ido 21 באוגוסט 2007

תתקן אותי אם אני טועה, פיטר בשייני הוא הונגרי, לא?
וגם הוכחה הותהת שכוח ה-G מחסיר כמה מילדי המין האנושי.

ראיתי את התחרות בפרת' לא מזמן, ובלוטות האנדרנלין עבדו הרבה יותר חזק מצפיה בF1 , הרבה בגלל שמרוץ הרד בול הוא פתוח לצפיה כמעט מכל מקום בעיר עם תצפית על הנהר המקומי. בעוד שבF1 מרוקנים את הארנק בשביל תצפית על איזה שיקיין.

ואכן יש הרגשה שבכל רגע נתון, טייס מתפרפר על העמוד המתנפח.

רונן דורפן 21 באוגוסט 2007

גל – אני שואל את עצמי לא איך מתחילים לעסוק בזה – אלא איך שורדים את האימון הראשון…

לעידו ושאר אוהדי הפרת' גלורי – בשייני הוא אכן הונגרי. זו הסיבה שהוא היה כל כך פופולארי בתחרות אתמול.

לון 21 באוגוסט 2007

רונן, לפחות לפי הסרט, זה ההרקולס. בסרט רואים אותו במפורש ממריא מהמים. לא היה ליוז מטוס ענק אחר. וכאמור הוא טס רק בפעם היחידה הזו.

תומר, יתכן שאתה צודק. לפי מיטב זכרוני רד בול היו קשורים לתחרות הזו, אבל ייתכן שזו היתה חסות מקומית.

רונן דורפן 21 באוגוסט 2007

איציק אלפסי מפנה אותנו למאגר תמונות עם הרבה תמונות של הטייסת האגדית:
http://www.viewimages.com/Search.aspx?mid=3404472&epmid=1&partner=Google

ד"ר א. 21 באוגוסט 2007

התמונה בראש הפוסט לוקחת בהליכה את כל מה שראיתי במאגר דלעיל.
להגנת התמונות האחרות צריך לאמר שהרבה מהן צולמו לאחר טיסות ארוכות מאד.
ובאופן עקבי – דוקא תמונות הדוגמנות הן היפות פחות.

רונן דורפן 21 באוגוסט 2007

לדוקטור א. חשבתי על זה… היום לצלם תמונה לא עולה כסף. מצלמים במצלמה דיגיטלית אלפי תמונות, שומרים כמה, חותכים כמה ויש תמונות. הכל ספונטני ומיידי.
התמונה הזו היא דוגמא נהדרת לתמונה בתקופה בה היה כבוד לתמונה. שהתאפרו לכבודה, שחייכו בה. יש בה משהו יותר נצחי.

גיל 21 באוגוסט 2007

הבעייה רונן, שהיום אי אפשר לדעת אם התמונה לא שופצה.

גדי שמשון 21 באוגוסט 2007

אהלן, ויתרתי כבר על כל תקשורת ספורט עברית פרט לבלוג הזה, ולא חסר לי דבר יותר.

דבר דבר, דבור על אופניו, אני מקווה.
למטוס שיוז בנה קראו אמנם הרקולס, אבל אין לו שום קשר להרקולס שמשרת גם בחיל האוויר הישראלי. כינוי החיבה שלו היה Spruce Goose (האווזה מעץ, בתרגום חופשי), והוא טס פעם אחת בלבד. נדמה לי שפרט למיריה של אנטונוב הוא המטוס הגדול ביותר שאי פעם המריא – והכנפיים שלו לבטח הן הגדולות ביותר שיוצרו מעולם, כולל הג'מבו והמפלצת החדשה הזו של אירבאס. כאמור, הוא טס רק פעם אחת, וגם זה פחות ממייל.

הנה תמונה שלו:
http://www.centennialofflight.gov/essay/Aerospace/Hughes/Aero44G2.htm

משחק מחשב – הגירסה האחרונה של סימולטור הטיסה של מיקרוסופט (FSX) כוללת את מסלול רד בול, כולל הבאנרים, הלוגואים והסביבה (נדמה לי שהוא ממוקם בצרפת בגירסת המשחק). מן הסתם רד בול (כמו יצרניות מטוסים כמו בואינג) שילמו למיקרוסופט כדי להיכלל במשחק – זה ערוץ ישיר לגיקים של תעופה. המשחק עצמו מלהיב בטירוף, וניתן לביצוע בגרסה קשה וגרסה קלה. בגרסה הקלה יש קריין וחיצים על המסך שאומרים לך לאן לפנות – ועדיין תמצא את עצמך נכנס בקרקע כשחשבת שאתה נוסק לשמיים. העמודים המנופחים לא יפילו מטוס אלא אם הוא ייכנס בהם ישירות והפרופלור יסתבך – במקרה של מכת כנף הם פשוט יחתכו (הם מלאים פתחים גם כך).

הנה תמונה מהמשחק:

http://www.jeuxvideopc.com/articles/953-flight-simulator-x-presentation-jeu/image-4370.php

לינדברג אהד את הרעיונות הנאצים, ונרשמו לו התבטאויות אנטישמיות. בעניין זה מענין לקרוא (ולא רק בעניין זה, פשוט כי הוא ספר מעולה) את "הקנוניה נגד אמריקה" של פיליפ רות, שמתאר מציאות אלטרנטיבית שבה לינדברג זוכה בסוף שנות השלושים במינוי המפלגה הרפובליקנית ובנשיאות, ומנהיג משטר שגם אם הוא לא נאצי, עויין מאוד את היהודים.

רונן דורפן 22 באוגוסט 2007

גדי, ראשית, תודה מקרב לב על המחמאות.
תודה על הקישורים המעניינים. לגבי לינדברג זה מעניין מאד מה שאתה אומר, נראה כי בשנים אחרי המלחמה די ניסו להדחיק את היותו מסמפט נאצים ולהאדיר את העובדה שהשתתף בכל זאת במלחמה מול יפן. כלל לא הייתי מודע לספר הזה של רות – שבמקרה נתקלתי היום בדברים שכתב על השופט לאנדיס – הקומישינר הגזעני שחסם שחורים בבייסבול.

Comments closed