אז זה הסוף עם קרבות כלבים באמריקה? (הופיע בגלובס)

הקטע הזה נכתב לגלובס היום על מייקל ויק, שחתם על עסקת טיעון בעניין מעורבותו בקרבות כלבים. העניין מתואר כניצחון במאבק בתופעה בארצות הברית, אבל אני רואה את זה קצת אחרת. זה שלב חשוב במאבק. כי הוא שם את הנושא על סדר היום בכל ארצות הברית ולא רק באזורים הנחשלים בהם מקיימים בדרך כלל קרבות כלבים. אני כלל לא מופתע שמי שטיפלו בויק עד עכשיו היו הרשויות הפדרליות בעוד רשויות וירג'יניה יושבות עם הידיים בכיסים.
רצח בעלי חיים לצרכי ספורט לא מוגבל לארצות הברית. הנסיון לאסור על ציד הוא נושא מרכזי בדיון בין שתי המפלגות הפוליטיות המרכזיות באנגליה. ישנן גם תחרויות דיג. כמובן שהמין האנושי קבע לעצמו מדרג מוסרי ביחס לחיות. אני לא שמעתי על התנגדות ממשית לדיג, לעומת זאת גורלו של השועל מטריד את תומכי הלייבור יותר מתומכי השמרנים באנגליה, והכלב כנראה זוכה לסימפטיה הציבורית הגדולה ביותר. ולכן למאבק הזה יש סיכוי ואולי פרשת מייקל ויק תפחית מאד את מספרם של קרבות כלבים.
אנקדוטה קטנה: התנועה האולימפית קצת מדחיקה עד היום את הישגו של לאון דה-לונדן הבלגי. הוא זכה ב-1900 במדליית הזהב בירי ביונים חיות. הוא עדיין האלוף האולימפי כי הענף הזה, לשמחתנו הרבה, כבר לא בתכנית המשחקים.

*
ועכשיו לקטע מגלובס:
על פניו אולי זה נראה מפתיע לאנשים שמייקל ויק, אחד הקווטרקבקים המקצוענים המפורסמים ביותר חתם על עסקת טיעון די חלשה בעניין קרבות כלבים. עסקה שעדיין יכולה לשלוח אותו לכלא לשנתיים. כי עבור האיש ברחוב קרבות כלבים הם מה שראה לכמה שניות בסרטי גנגסטרים. באר חשוך, שני כלבים רבים ביניהם, ומסביב טיפוסים ציוריים במעילים וכובעים וחבילות שטרות של 100 דולר בידיהם. ואולי האיש ברחוב חושב שויק בסך הכל מימן גידול כלבים לקרבות כאלו ואולי הימר עליהם ושואל את עצמו: "מה כבר יכול להיות העונש על דבר כזה?".

בסך הכל, קרבות כלבים היו ספורט לגיטימי בארצות הברית במאה ה-19 – אפילו ארוע ספורט שזכה לדיווחים בעיתונים (אפשר לקרוא על זה קצת בוושינגטון פוסט). האיסור עליהם בהדרגה הוא סימן להתעדנות של המין האנושי. ממש כמו שבמאה ה-19 אגרוף היה בידיים חשופות ונמשך עד הנוקאאוט, היום הוא בכפפות ומוגבל בסיבובים וייתכן מאד שיום אחד הוא יהיה אסור בכלל. הקרבות הללו הם לא הספורט הבעייתי בתקופתנו. לפני ארבע שנים נכחתי בהפגנה של מאות אלפים בלונדון נגד החלטת ממשלת הלייבור לאסור על ציד. הנינה של ווינסטון צ'רצ'יל, מי שהציל את העולם החופשי מהיטלר, הייתה מהנואמים הראשיים בהפגנה.

*

ולכן, מתחילת הפרשה היה נדמה לרבים שהבעיה המרכזית פה היא התדמית של הפוטבול המקצועני, ורצונו של הקומישינר רוג'ר גודל לנקות את הענף. מין בעיה של הליגה עם הספונסרים שיודעים שקהל הלקוחות שלהם, המשפחה האמריקאית מהמעמד הבינוני, אוהב מאד כלבים. ההרחקה של ויק נראתה כמו החלטה תדמיתית אפילו די בעייתית על רקע העובדה שבליגה משחקים שחקנים שהיו מעורבים בעניינים כמו רצח ונשיאת נשק בשנים האחרונות. והדיון הציבורי אפילו גלש בנקודה מסויימת לשאלה האם ההרחקה של מייקל ויק קשורה לעניינים של גזע.

אבל ליגת הפוטבול כנראה הייתה מודעת כנראה לכך שבפרשה הזו ייחשפו תמונות קצת יותר מכוערות מכמה גנגסטרים שמהמרים על כלב אמסטף. על פי לסטר מונסון, פרשן משפטי של ESPN, הפרטים שמייקל ויק מנסה להוציא מכתב האישום, ומוכן אפילו לשבת בכלא עבור כך, הם מבחילים: למשל שהוציא להורג כלב מפסיד בתום קרב בכך שהשליך אותו בכוח על הקרקע מספר פעמים. למשל שהוציא להורג כלבים מפסידים בתליה או בחישמול או הטביע אותם למוות.

מייקל ויק מאד רוצה שיחשבו שהוא רק אדם פלילי שמימן בכסף קטן יחסית עבורו הימורים ופעילות לא חוקית אחרת. ושהציבור ייחס את זה לילדות הבאמת קשה שלו. ושהסיפור הזה ייתפש כאחד מהסיפורים על "הסופרסטאר המליונר שגדל בשכונת עוני ונשאר בקשר עם אנשים מפוקפקים. כבר קראתי היום בכמה מקומות את הקלישאה עלהזו: "החלטות גרועות בבחירת החברים שלו".

*

אז ויק יישב בכלא וייצא ממנו הרבה לפני שהוא בן 30. ואז הוא ייתן ראיון גדול בשידור חי לאיזה כלי תקשורת ויספר כמה הוא מצטער ומבין לעומק את חומרת המעשים שלו. וכמה הוא מנסה לכפר עליהם בתרומת כספים למטרות טובות (אגב, מייקל ויק תמיד תרם כספים למטרות טובות). ובתשובה לשאלה אחרת הוא יספר "שאני בכושר הכי טוב שהייתי מימי. אני רץ כל יום ועושה משקולות ורק אוכל בריא ובלילות אני קורא בתנ"ך. זה אחד הדברים החיוביים שעברו עלי בכלא". ובמלים אחרות: "למישהו חסר במקרה קווטרבק מחליף?"

ואז הספורט האמריקני יהיה בבעיה. כי על המגרש לא יהיה מישהו "ששילם את חובו לחברה" – החוב לחברה הוא לא כזה כבד במדרג הענישה הפלילית – על המגרש יהיה אדם שנהנה לצפות ולהשתתף במותם של יצורים חיים.

אין לי מושג מה יקרה אז.

היסטורית, איגודי ספורטאים מקצוענים בארצות הברית הם ארגונים מיליטנטים מאד בשמירת זכות חברי האיגודים, גם אם חטאו בפשעים חמורים. הם חוששים מאד ממצב בו לליגה תהיה זכות גורפת למנוע משחקנים לעבוד. מהצד השני הם ייאלצו כנראה להיות פרגמטים – לויק לא יהיה חוזה ולא ניתן לכפות על בעל קבוצה להעסיק את ויק. וגם להם יש עניין לא קטן בספונסרים של הליגה שהפכו אותם לאנשים עשירים כל כך.

בסופו של דבר ההחלטה תהיה בסך הכל השתקפות של דעת הקהל באמריקה. אם בעלי הקבוצות ירגישו שלקהל באופן כללי אין בעיה עם ויק, יקום איזה בעל קבוצה, שהקווטרבק שבחר בדראפט התגלה כפלופ מוחלט, ויגיד "שהדרך האמריקאית היא לתת לאנשים הזדמנות נוספת" (במיוחד אם הם קווטרבקים מוכחים ואפשר להעסיק אותם בשכר מינימום כמעט).

*

ולכן כל מה שקרה עד עכשיו הוא החלק הלא חשוב של הסיפור. ואני לא חושב שההודאה של מייקל ויק היא ניצחון כל כך גדול במאבק נגד קרבות כלבים. בסך הכל אדם מפורסם הסתבך עם החוק הפדרלי. יש אנשים, כמו ארגונים למען בעלי חיים, שמזועזעים מהסדיזם הזה. אחרים סתם כועסים שספורטאי כל כך עשיר עובר על החוקים. אחרים רואים פה משהו יחסי – טעות בשיקול דעת או פערים תרבותיים. בסך הכל ספקטרום רגיל של דעות במדינה המגוונת מכולן. החלק החשוב של הסיפור יהיה בעוד שנתיים. כשלאמריקאי הממוצע תהיה דילמה לא קלה: הוא אוהב מאד כלבים אבל לקבוצה אין כרגע קווטרבק.

ואז נראה האם לפרשת מייקל ויק היו תוצאות אמיתיות.

קו ההגנה של הפועל תל אביב
הבלוג נזכר בכל מיני ריצות

35 Comments

תומאסססססס 22 באוגוסט 2007

שמע רונן אני פשוט חייב להגיד לך את זה פעם אחת ולתמיד: אתה אולי העיתונאי ספורט שאני הכי מעריך בעולם!! שמע אתה מבין בהכל מכדורגל וכדורסל דרך סומו ופוטבול ובייסבול עד לדוקים ומחניים… והקצב שאתה כותב פה.. פנומנלי!! ישר כוח אחי המשך כך!!

לון 22 באוגוסט 2007

רונן, לפי פרשנויות שקראתי, הליגה כנראה תפטור את עצמה מהדילמה בגלל עניין אחר – ההשתתפות בהימורים שאסורה לחלוטין על השחקנים. היא יכולה להרחיק אותו לכל החיים בגלל העניין הספציפי הזה.

למען הדיוק, לצערי ממשלת הלייבור לא אסרה צייד כספורט. היא בסה"כ אסרה על צייד מסוג מסויים, "צייד אכזרי".
זה היה אחד המאבקים הציבוריים שהמחישו היטב את הבדלי המעמדות בבריטניה.
ב"האוס אוף קומונס" היה רוב עצום בעד האיסור (ולמעשה נגד צייד כספורט בכלל). לעומת זאת בבית הלורדים היה רוב ברור נגד האיסור.
הלורדים הם בדיוק האוכלוסייה שבסופי שבוע עוסקת בצייד להפגת השיעמום.

הממשלה, באמצעות הבית התחתון, נאלצה להשתמש ב"פרלמנט אקט" שהוא צעד מאוד יוצא דופן. נעשה בו שימוש בסה"כ שש פעמים מ- 1911.
כידוע, כל חוק חייב לעבור בשני הבתים. במקרה שהבית העליון (הלורדים) דוחה הצעת חוק, יש אפשרות לבית התחתון לכפות את החוק על בית הלורדים באמצעות אישרור של החוק שנדחה על ידו.

החוק עבר אבל בפועל הוא לא השפיע על הצייד. נשאר ממנו צעד הצהרתי בלבד.
האצולה הבריטית ממשיכה לצוד למען הנאתה.

רונן דורפן 22 באוגוסט 2007

תומאס – אתה מפריז. זה לא עניין של הבנה בספורט. הבלוג הזה עוסק יותר באהדת ספורט וככזה הוא יותר כללי.
לון- סיפור הציד בבריטניה הוא כמובן שונה. שם נראה כי שם הציבור שנאחז בספורט הברברי הזה הוא האריסטוקרטיה. שזה הופך את זה לטיפה יותר גרוע

יורם אהרוני 22 באוגוסט 2007

עד כנה מושרש הצייד במסורת הבריטית תעיד אולי העובדה כי בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1942 אישר צ'רצ'יל לרמטכ"ל שלו לצאת לחופשה של שלושה ימים לצורך צייד תרנגולי-בר בביצות דרהאם…

רונן דורפן 22 באוגוסט 2007

אהרוני – אני חושד שזו מסורת אנגלית ארוכת ימים. כפי שפרנסיס דרייק ביקש לסיים את משחק הכדורת שלו כשהגיע הרץ לבשר על בואה של הארמדה.

עמית 22 באוגוסט 2007

כדי לראות כמה זה מושרש באנגליה מספיק לראות את לוחם זכויות האדם הידוע רוג'ר ווטרס תומך באדיקות בהמשך הציד

תומס האדום מצד הרחמים 22 באוגוסט 2007

רוג'ר ווטרס???? האיש הנאצל שנזעק למראה עוולות אנושיות בכל העולם???? נו, שוין. לפחות זה נודע לי עכשיו ולא לפני שהלכתי להופעה שלו. :-)

רונן – מה אתה יודע לגבי הדיעה של שחקני הכדורגל באנגליה לגבי הנושא הרגיש הזה?

רונן דורפן 22 באוגוסט 2007

עמית – אולי תרחיב קצת. הסיפור לא ידוע לי.
תומס – בדוק את מעבד התמלילים שלך. כתבת "דיעה" ו"שחקני כדורגל באנגליה" באותו משפט

יורם אהרוני 22 באוגוסט 2007

לפני מלחמת יום הכיפורים וגם קצת אחריה היו בבה"ד 8 בוינגייט כמה מדריכי טניס ששיחקו עם קצינים בכירים. פעם הודיעו לדדו שחדרה חוליה לבקעה. הוא המשיך לחבוט בכדור ואמר למוסר ההועה: תגידו שיחסלו אותם…

תומס האדום מצד הרחמים 22 באוגוסט 2007

רונן – מכל שחקני הכדורגל האנגלים אין ולו שחקן אחד אשר יהיה בעל דיעה מסוימת לגבי משהו? (מעבר, כמובן, לדעה בנושא בירה, דוגמניות וג'ל לשיער)

הגר 22 באוגוסט 2007

אני משערת שהמשפחה האמריקאית מהמעמד הבינוני אוהבת הכלבים מתעניינת פחות במה שמתרחש כמעט מתחת לאפה במחנה גואנטנמו – מתרחשים שם מעשים נוראיים לא פחות מתליה,חישמול או הטבעת כלבים.
אילו לפני התפוצצות הפרשה מייקל ויק היה מחליט לעזוב הכל ולהתגייס לחיל האוויר האמריקני ובאחת ההפצצות הכושלות בעירק או אפגניסטן הוא היה הורג עשרות אזרחים המשפחה האמריקאית מהמעמד הבינוני היתה רואה בו בודאי גיבור אמריקני שזנח את הספורט ואת המיליונים על מנת לשרת את האומה.
ובעניין מלחמות השוורים בספרד – קראתי שקידום הארועים מעוררי שאט הנפש נעשה בכספי ציבור ונתמך על-ידי מוסדות מכובדים כגון: הכנסייה הקתולית, הארגון למען נפגעי טרור, הצלב האדום הספרדי.
האומנם,רונן ? ומה עמדת האיחוד האירופי ?

גיל 22 באוגוסט 2007

שלא יהיה פה ספק. אם גודל לא משעה את ויק לכל החיים מהליגה, ויק יחזור לשחק בוודאות. האומה האמריקאית היא אומה סולחת אם היא חושבת שהוא יביע חרטה מלאה (בניגוד למה שקורה בסאגה סביב פיט רוז). תסתכל על הקישור הבא:
http://realgmfootball.com/src_wiretap_archives/5481/20070820/gm_15_20_teams_would_sign_vick/

אגב, אחת הנקודות המרכזיות בסיפור הזה היא שויק שיקר במצח נחושה לגודל. גודל, שפועל ביד קשה לניקוי הליגה, נפגע קשה ששחקן הוא הפנים של הליגה שיקר לו ככה בפנים וזה יכול לבוא לידי ביטוי בעונש.

yoni 22 באוגוסט 2007

זה לא קשור, אבל לראות את מכבי ת"א מתנהלת כמו שהיא מתנהלת.
כשהבעלים (החדש) שעוד לא בעלים פונה וחומד מאמן נוכחי של קבוצה יריבה, וכולם ממתינים שהשחקן הבכיר יפטר את המאמן ואולי הבעלים המקורי, תהיה גם לו דיעה בענין. אה הוא עסוק בבית המשפט במשפט הכוס.

ואני שואל:
מתי נימני יפטר את לוני.

איתי נ. 22 באוגוסט 2007

כמה הערות:
אני מנחש שמי שיחתים את האסיר לשעבר ויק בעוד כשלוש שנים תהיה אחת מהליגות המתחרות ל- NFL, כדוגמת ה- UFL של מארק קובאן. אחלה פרסומת

רונן, ביקשת קיבלת – דיג הוא "ספורט" מתועב כמו ציד. יש לאסור אותם. גם רכיבה על סוסים שמסכנת אותם היא מאוד בעייתית בעייני

גיל 22 באוגוסט 2007

איתי, הליגה של קובאן לא קיימת ולא תהיה קיימת עוד 3 שנים. יש פוטבול באולמות ויש את הליגות בקנדה ובאירופה, אבל לי אין ספק, שאם הוא לא יקבל השעייה לכל החיים הוא יחזור לNFL.

רונן דורפן 22 באוגוסט 2007

איתי – יש פה בעיה של יחסיות. יש הבדל אחד עצום ותהומי בין מגדלי סוסים למגדלי כלבי קרב. מגדלי הסוסים הם אוהבי סוסים – ביקרתי בחוות וראיתי את זה. יש שם אנשים שאוהבים ומטפחים הסוסים בהשקעה עצומה.
אני לא מכחיש שזה בעייתי שקורה שסוס נהרג אחרי מרוץ, אבל שוב יש הבדל, לא הורגים סוסים כי הם מפסידים. הורגים אותם כי הם שוברים רגל וכנראה אין ברירה.

המין האנושי מגדל חיות לצרכיו, בעיקר מזון אבל גם צרכים אחרים. אז המוות של החיות הוא לא הדבר המרכזי. האכזריות כלפיהן היא הנושא העיקרי.
אני בכלל שם את נושא הכלבים בצד – אדם כמו ויק הוא אדם שלא ראוי לגדל ילדים.

גיל 22 באוגוסט 2007

יש גם הבדל מהותי נוסף בין סוסים לכלבים. סוסים באופן טבעי, ירצו להתחרות אחד נגד השני גם אם לא היו בני אדם בסביבה. זה חלק מהטבע שלהם שבני אדם מטפחים ומשכללים. האהבה לסוסים היא אכן אמיתית, אם כי אסור לשכוח שסוס מנצח מכניס מיליונים לבעלים שלו מהרבעה.

רונן דורפן 22 באוגוסט 2007

גיל – בעל הבית עושה מליונים, אבל רובנו היינו מתחלפים עם הסוס דווקא…

yoni 22 באוגוסט 2007

רונן נשמח לקבל התייחסות לרביעיה של ברצלונה.
+ איזו התנבאות איך זה יראה.

גע"ס 22 באוגוסט 2007

ושוב אני באיזשהו אוף טופיק, אבל כזה שמתקשר לעולם החי:

יש כרגע תקלה בלוויין בבלארוס, ולכן במקום לשדר את משחק הנבחרת, יש כל מיני סרטונים מפגרים בערוץ ספורט 1 (שכרגע מרגיש כמו ערוץ 1), ובין השאר הראו שם לפני כמה דקות תחרות הטלת ביצים. לא הטלה במובן המקורי, אלא הטלה במובן של זריקה. זה כמובן לא באמת ספורט, אבל לדעתי זה משחק אכזרי מאין כמוהו. נכון שתרנגולות לא מתות בזמן ייצור הביצים, אבל הם גם לא נהנות במיוחד והמקסימום שאנחנו יכולים לעשות זה לכל הפחות לאכול את הביצים האלה ולא סתם לזרוק אותן כסוג של שעשוע.

yoni 22 באוגוסט 2007

מה המונדיאל הזה של UNDER17 שבקוריאה. חשוב? אומר משהו? נבחרות מוזרות יש שם.
ישראל התמודדה במוקדמות 0(יש בכלל?)?
איפה פורטוגל? אוסטרליה? איטליה?
נבחרות שהיינו מצפים שיהיה להם נוער טוב.

2. אולי אולי במקרה, עם כל הגיוון העצום שיש לך בספורט העולמי, יש לך מושג מה קורה בספורט בצפון קוריאה?
זה לא ייאמן שהנבחרות שלהם אשכרה משתתפות בטורנירים.
התייחסות.

עמית 22 באוגוסט 2007

אני לא ממש יודע מה הסיבה אבל הנה לינק שמדבר על זה שהוא צייד ודייג נלהב שעזב את אנגליה במחאה על האיסור לצוד
http://www.timesonline.co.uk/tol/news/uk/article562304.ece

עמית 22 באוגוסט 2007

לא ממש חכם מצדי לא לקרוא כתבה עד הסוף.
מתברר שסבא שלו לימד אותו לצוד ושפעם הוא היה צד עם אריק קלפטון וסטיב ויננוד

רונן דורפן 22 באוגוסט 2007

לתומאס מצד הרחמנות- אני חושב שלרוברט פאולר הייתה פעם דיעה בעניין עובדי המספנות. מאד הערכתי את זה בזמנו. מאז לא נצפתה דיעה של כדורגלן אנגלי חשוב.
ליוני. צפון קוריאה, למרות בידודה, לעולם לא נעלמה מהספורט העולמי. מאז חזרה למשחקים האולימפיים ב-92 לא חזרה משום אולימפיאדה עם פחות מארבע מדליות. באולימפיאדה האחרונה לקחה חמש מדליות.
כמובן שהרגע הספורטיבי הגדול שלהם היה בניצחון נבחרת הכדורגל שלהם על איטליה במונדיאל ב-66 – כשהיו לנבחרת הראשונה מאסיה לעבור את הבתים המוקדמים.
אגב, בזמנו סיפרה לי עיתונאית דרום קוריאנית שבתקופת הכיבוש היפני הארוע הגדול של השנה היה משחק הכדורגל בין נבחרות פיונגיאנג לסיאול, ואנשים אפילו היו הולכים ברגל מעיר אחת לשניה בכדי לצפות בו.
לגברת עם סלים – העובדה שהנבחרת הלאומית היא בצפיה בתשלום היא פשוט מעילה של הערוץ הממלכתי וגם ההתאחדות בתפקידם.
יוני – לדעתי צפויה עונה גדולה של בארסה. הנרי הוא בדיוק השחקן שיחזיר לרונאלדיניו את החשק לשחק, ולהיפך.

גיל 22 באוגוסט 2007

ראיתי לפני כמה שנים סרט תיעודי על נבחרת הכדורגל של צפון קוריאה במונדיאל ב-66. נדמה לי שאחד היתרונות שלהם היה שאף אחד פשוט לא הכיר אותם והם יכלו להתאמן במשך חודשים ללא מפריע. היה גם מעניין לראות איך השחקנים סגדו למנהיג הכל יכול גם עשרות שנים אחרי המונדיאל ואפשר לראות שהם לא מזייפים את זה.

yoni 23 באוגוסט 2007

גיל, אשמח לקצת פרטים על הסרט הזה אם יש לך.
לדעתי היתרון הזה (להתאמן מאחורי מסך הברזל)בטל בשישים לעומת כל הדברים שנמענים מהם.
מגרש נומלי, חינוך, תזונה, מאמנים זרים וכו'.
אגב ילד צפונ קוריאני נמוך בכ12 סנטימטר מהמקביל לו בדרום קוריאה.

yoni 23 באוגוסט 2007

רונן, לא ידעתי על חוזקה של צ. קוריאה בספורט העולמי. תופעה מרתקת. מדהים שמקום עם תנאים של המאה ה-19 וניהול פרעוני מגיע להשיגים עולמיים.
ואגב, המרחק מסאול לפיונגיאנג הוא 200~ ק"מ. אם האוהדים הלכו את זה ברגל, אז נראה לי מצאנו את האולטראס החדשים…

ד"ר א. 23 באוגוסט 2007

בעניין ציד, דייג וכו' –
לפני כמה שנים קראתי את Fast Food Nation של Erich Schlosser. יש שם תיאורים מצמררים של תהליך גידול הבקר בארה"ב. תמונות קשות הן עבור הפרות, הן עבור האנשים שהורגים ומעבדים אותן.
אם מודדים את האכזריות, הרי שגרוע בהרבה לאכול המבורגר מאשר לצוד שועל.

ועוד עניין – בחיפה מסתובבים להם לא מעט חזירי בר. חלקם גורמים נזק לרכוש (חופרים גינות), ואחרים מטילים טרור בשכונות מגורים (נסו אתם לחזור הביתה באמצע הלילה ולמצוא חזיר בר בשביל לפני חדר המדרגות).
לכאורה, יש פתרון פשוט – לצוד אותם. כמובן, מתנדבים לא חסרים. מצד שני עומדים ארגוני זכויות החיות, ומוחים בתוקף.
אז איפה עובר הגבול? מדוע חזיר בר זוכה להגנה, בעוד שלפרה אדומה כתוב "סטייק" על המצח מהרגע שנולדה?
(ולא, אני לא צמחוני, ואין לי כוונה להיות).

לון 23 באוגוסט 2007

יוני, לגבי הסרט, אם גיל ואני ראינו את אותו סרט, אז מדובר בסרט שכולו התרכז בנבחרת הצפון קוריאנית של 1966.
הבמאי הבריטי מתאר את כך המסלול שעשו, החל מההכנות, דרך המוקדמות (האוסטרלים כ"כ זלזלו בהם, שחגגו ושתו בלילה לפני).
אח"כ משהעפילו, זו היתה בעיה מדינית, בגלל שלא היו לבריטניה ולצפון קוראיה יחסים.
בתיאור המשחקים, ברור שלא הכירו אותם ולא טרחו לאסוף עליהם אינפורמציה.
אני זוכר שהם אמרו שהסיבה המרכזית להדחה שלהם בידי פורטוגל אחרי שכבר הובילו 0:3 , היתה יוזביו. גם היכולת וגם הרוח שלו.
הבמאי ריאיין את השחקנים ואפשר היה באמת לראות את ההערצה האדירה שלהם לדיקטטור.
האותנתיות באה לידי ביטוי בדמעות שעלו בעיניהם כשדברו עליו.
מצד שני, כדאי לזכור שכמובן כל החלק של הסרט שצולם שם, נעשה בפיקוח צמוד של השלטונות.
הסרט הוקרן בערוץ 8 או ב"יס דוקו".

אין צורך להתפלא על היכולת שלהם באולימפיאדות.
יש שני תחומים אליהם הולך כסף: הצבא וכל מה שקשור ביחסי ציבור כלפי העולם.
כמו כל ממשל דיקטטורי, המשחקים האולימפיים מהווים במה כלפי העולם. המתחרים האולימפיים נכללים כמובן כחלק מהפרופגנדה.

אור 23 באוגוסט 2007

רונן, דבר קצת לא קשור.
באחד הכתבות שלך לאחרונה כתבת שבדיקות דם הן עניין שהדת לא מרשה. לא הבנתי כל כך ואני זוכר שבאחת התגובות מישהו שאל אותך האם תוכל להרחיב.
אני לא מוצא את התגובה הזו. האם תוכל לענות לשאלה או להפנות אותי לתשובה (אם ענית כבר)?
תודה

yoni 23 באוגוסט 2007

אני רק יכול להגיד שמדבריהם של גיל ולון נשמע שהם מופתעים שהאהבה למנהיג הדגול אמיתית.

מי, מי, מי נוסע לקוריאה הצפונית בנובמבר??
:)

רונן דורפן 23 באוגוסט 2007

אור- התכוונתי בסך הכל לכך שקשה יהיה להעביר בדיקות דם חובה – הן מטעמים של זכויות הפרט וגם בעיות דתיות – למשל סירוב של "עדי יהוה" ואולי גם חברי דתות הודיות שונות לתת דם לבדיקה.

רונן דורפן 23 באוגוסט 2007

דוקטור א. אני שמח מאד על תגובתך כי אני רוצה להבהיר משהו. העניין המרכזי בפרשת מייקל ויק הוא לא הסבל של החיות. כי כפי שאתה אומר הסבל שגרם מייקל ויק לחיות הוא רק טיפה בים גדול של סבל מיותר שנגרם לחיות – על פי פרמטרים שגם זוללי סטיקים יסכימו עליהם.
הדבר המזעזע במייקל ויק הוא הסדיזם האישי שלו וההנאה שלו מסבל.

גיל 23 באוגוסט 2007

כן, הסרט שלון דיבר עליו זה הסרט (אין לי מושג איך קוראים לו). אני בכלל לא מופתע מהדמעות שלהם. השאלה למה קוראים אותנטיות ואם יש דבר כזה בכלל.

Comments closed