הבלוג נזכר בכל מיני ריצות

לקראת אליפות העולם באתלטיקה בחרתי לקט של ריצות ארוכות ובינוניות מכל מיני תקופות. את חלקן אני זוכר אישית, על חלקן רק קראתי – והשתדלתי לאתר עבורן קטעי וידאו בyoutube. כולן, אגב, בין הגברים. איכשהו יש לי תחושה שעם כל הסמים וחשדות הסמים הריצות הארוכות לגברים הן היחידות שקצת משמרות את הרומנטיות שבאתלטיקה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

טרגט-גברהסילאסי
הקטע הראשון אותו בחרתי הוא מתחרות אותה ראיתי באיצטדיון. זה היה באולימפיאדת סידני ומי שנכח אותו ערב באיצטדיון קיבל דלי מלא היסטוריה. הייתה הריצה האולימפית האחרונה של מייקל ג'ונסון ביחידים, שניצח ב-400 מטרים. היו מדליות זהב ראשונות למאריה מוטולה וג'ונתן אדוארדס בנסיון האחרון שלהם להשיג את המדלייה הנכספת מכולן. היו שם אלפי אירים שעודדו את סוניה אוסליבן, שסיימה רק עם מדליית הכסף ב-5000.

והייתה מדליית הזהב של הרצה האוסטרלית-אבוריג'ינית קתי פרימן ב-400 מטרים שהפכה לסמל של המשחקים ההם. רעש הקהל כשפרימן האיצה בעיקול השני היה אולי הרעש הגדול ביותר ששמעתי באיצטדיון ספורט. אבל זה היה כלום לעומת תמונות הטלוויזיה מקווינסנלד הרחוקה, כהראו איך באזורי האבוריג'ינים אנשים רוקדים סביב מדורות.

אבל הריצה המרתקת ביותר הייתה זו בין גברהסילאסי לטרגט ב-10000 מטרים. גברהסילאסי בא לתחרות בלתי מנוצח שבע שנים בריצה הזו. טרגט הגיע אליה אחרי חמש זכיות רצופות באליפות העולם במירוצי שדה. לכאורה גברהסילאסי היה אמור להיות הפייבוריט. אבל הנבחרת הקנייתית טמנה לו פח טקטי מבריק. הם שלחו את שני עוזריו של טרגט להוביל ולהנהיג קצב משתנה באופן קיצוני. לעתים היו פערים של שלוש שניות בין זמני הסיבובים. הם הפכו את ריצת האיצטדיון לריצת שדה. זה נגמר בספרינט של 200 מטרים והיילה גברהסילארסי ניצח ב-9 מאיות. באותו יום רצו באיצטדיון גם 110 משוכות, 400, 800 ו-1500 מטרים. והפער הכי קטן לזכות המנצח היה בריצת העשרת אלפים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

1-2-3 קניה
הריצה הזו היא רק דוגמא, היא לא משהו ספציפי. אבל אחד הדברים שאני הכי אוהב באתלטיקה הוא סוויפ 1-2-3 של קנייה ב-3000 מכשולים. הסוויפ הזה הוא באתונה. היו באתונה עוד שני סוויפים כאלו של מדליות – של ארצות הברית ב-400 מטרים ושל רוסיה בקפיצה לגובה לנשים. אבל עם הרוסיות והאמריקאים זה פשוט אומר שהיו להם את שלושת הכי טובים. אצל הקנייתים זה אחרת – זה לא מצב בו הם שלושת הכי טובים. תמיד נדמה שהסדר הפנימי של המדליות בקושי מעניין אותם. הם רצים בשביל לשמור על ההגמוניה של העם ושל השבט.

דנו כבר בעניין הזה. האתיופים מתחרים בקנייתים, וגם עולים עליהם בשנים האחרונות, ב-5000, 10000 ומרתון. במרחקים הבינוניים יש לקנייתים תחרות מצד הצפון אפריקאים ואפילו מצד האירופים ב-800. אבל אין לקנייתים, וליתר דיוק לרצי שבט הקלנג'יס שום תחרות במכשולים. הם לקחו את הזהב בשש האולימפיאדות האחרונות ולמעשה בכל אולימפיאדה בה השתתפו מאז 1968. הם לקחו גם את הכסף בחמש האולימפיאדות האחרונות ובשתיים מהפעמים הללו גם את הארד. בו אני אספר לכם דבר מדהים יותר: את 13 המדליות האולימפיות שיש לקניה בששת הגמרים האולימפיים האחרונים לקחו 13 רצים שונים. במקביל זכו רצים שנולדו בקניה גם בששת אליפויות העולם האחרונות – אלא שבשתי הפעמים האחרונות זה היה סאיף סעיד שהין במדי קטאר.

מה כל כך מיוחד ב-3000 מכשולים? הסביר לי את פעם דנסון מוצ'קי – מאמן נבחרת קניה שביקר בארץ בהשתלמות ב-1997. הריצה הזו היא לא ריצה ארוכה. היא 30 ספרינטים קצרים. רבע מהם, אחרי מכשול המים, ממהירות כמעט אפס.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אל גארוז' משלים את הדאבל באתונה

לגמר הזה של ה-5000 מטר באתונה חיכיתי די בכליון עיניים. כי הייתי די משוכנע שקנניסה בקילה הנפלא ישלים את הדאבל 5000-10000 שלא נעשה מאז 1980. זה לא קרה. אבל במקום זה הושלם דאבל הרבה יותר נדיר. הישאם אל גארוג' הגיע לאולימפיאדה כשהמטרה המרכזית שלו היא לזכות במדליית הזהב ב-1500 מטרים אותה שמט בסידני בטעויות בניהול הריצה. הוא עשה את זה בריצה טקטית מזהירה כשכל 100 מטרים בין נקודת ה-800 לנקודת ה-1400 הוא רץ יותר מהר. בריצה הזו עושה קנניסה שגיאה טקטית קשה, ומאפשר קצב איטי שמתאים לרצים של הריצות הבינוניות ולא הארוכות. אל גארוג' מנצל את זה והדאבל האולימפי שלו 1500-5000 הוא דבר שלא נעשה מאז 1924.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

קו נגד אובט

היה ביריבות הזו את כל מה שתרצו ביריבות ספורט. סבסטיאן קו האריסטוקרט מול סטיב אובט העממי. שני הבריטים הללו לא חיבבו את אחד את השני ונמנעו מלהתחרות ביניהם בשנה שהובילה לאולימפיאדת מוסקבה. באולימפיאדה עצמה הפתיעה אובט בניצחון ב-800 מטרים, אלא שקו גמל לו בהפתעה עוד יותר גדולה ב-1500 מטרים. במשחקים שהוחרמו על ידי ארצות הברית וקניה שני הבריטים הללו החזיקו כמעט לבדם את העניין בתחרויות האתלטיקה לגברים.

קו קבע שיא עולם ב-800 מטרים שהחזיק עד שווילסון קיפקיטר הדני-קנייתי שבר אותו רק ב-1997, אבל אני משוכנע שאובט היה כשרון ריצה יותר גדול. הסיומת של אובט בתחרויות הבינלאומיות הייתה דבר נפלא. רץ טבעי עם שיאים אישיים של 47 שניות ב-800 ו-13:20 ב-5000 מטרים. גיוון שנתן לו יכולת טקטית מדהימה להכריע מרוצים בספרינט האחרון.

בשנים האחרונות השניים הללו השלימו, קו כמובן הוביל את הזכייה הבריטית באירוח המשחקים האולימפיים של 2012, והם עורכים הרבה הופעות משותפות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ריצת המאה

בשישי במאי 1954 שבר רוג'ר באניסטר את מחסום ה-4 דקות בריצת המייל בתחרות שנערכה באוניברסיטת אוקספורד. הישג שהוא וג'ון לאנדי האוסטרלי רדפו אחריו מספר שנים. הכרוז במרוץ נוריס מקווירטר הכריז על השיא בפאתוס הבא:

Ladies and gentlemen, here is the result of event 9, the one-mile: 1st, No. 41, R.G. Bannister, Amateur Athletic Association and formerly of Exeter and Merton Colleges, Oxford, with a time which is a new meeting and track record, and which – subject to ratification – will be a new English Native, British National, All-Comers, European, British Empire, and World Record. The time was 3…

התגובה של הכרוז נתנה לו השראה. הוא הלך הביתה והגה את רעיון ספר השיאים של גינס.
כעבור חודש וחצי הצליח לאנדי לשבור את שיא המייל ושיא ה-1500 באותה ריצה. בהמשך אותו קיץ הם התמודדו בריצת המאה במשחקי חבר העמים בוונקובר. באניסטר מגיע מאחור בכדי לנצח את האוסטרלי, שהביט לאחור ברגע הכי פחות מתאים.

פרסי קרוטי, מאמנו של לאנדי, לא שכח את הלקח. הרץ הגדול הבא שגידל היה הרב אליוט, שמעולם לא נוצח בריצת מייל או 1500 לפני שפרש בגיל 22. קרוטי הזהיר את אליוט לא להביט לאחור לפני גמר ה-1500 מטרים באולימפיאדת רומא. התוצאה הייתה שיא עולמי וניצחון בשלוש שניות.

ולסיום שש ריצות היסטוריות שאין בyoutube והייתי מאד רוצה לצפות בהן:

1. עמוס ביווט מנצח את ה-3000 מכשולים במקסיקו ב-1968 כשהוא עומד על מכשול המים וקופץ משם לרוחק.

2. מארי הלברג מניו זילנד, משותק ביד אחת, מנצח ב-5000 מטרים באולימפיאדת רומא ב-1960.

3.ג'ון לאנדי עוצר בכדי לעזור לרון קלארק שנפל באליפות אוסטרליה ב-1500 מטרים ב-1955. האוסטרלים בחרו את זה לרגע הגדול בספורט האוסטרלי במאה העשרים – למרות כמה סיפורים בכלל לא רעים – לייבר, ברדמן, פרייזר, גביע אמריקה, גרג נורמן – שהיו להם במאה ההיא.

4. זאטופק מנצח את המרתון בהלסינקי ומשלים טרבל דמיוני של 5000-10000-מרתון בריצת המרתון הראשונה בחייו.

5. פאבו נורמי שובר את השיא העולמי ב-10000 במהלך אולימפיאדת פאריס. למה אני כותב "במהלך האולימפיאדה". כי הנבחרת הפינית החליטה שיש לנורמי יותר מדי מדליות זהב (הוא זכה בחמש) והוא צריך לתת קצת לאחרים. נורמי הלך למסלול אחר בפאריס ושבר את השיא העולמי.

6. אלברטו חואנטורנה מקובה מנצח את מייק בויט מקניה במאית השניה ב-800 מטרים בגביע העולם של 1997 בדיסלדורף. זה היה אחרי שאפריקה החרימה את משחקי מונטריאול ב-1976, בריצה שהיא תחליף לגמר האולימפי. אחת הריצות המרגשות שראיתי מימי.

אז זה הסוף עם קרבות כלבים באמריקה? (הופיע בגלובס)
עניינים שעסקנו בהם (לאו דווקא לאחרונה) וחידון יורם אהרוני (37) לקראת אליפות העולם באתלטיקה

21 Comments

יובל 23 באוגוסט 2007

טור מאלף, רונן.

הזכייה של אל-גארוז' באתונה אכן היתה אחד הרגעים הגדולים שיצא לי לראות באולימפיאדות.

רוגל 23 באוגוסט 2007

אני תמיד אזכור את אצנית המרתון שהגיע באפיסת כוחות אל קו הסיום באולימפיאדה ב1984. היא לא ניצחה,כמובן, אבל בעיני היא סימלה את מה שיפה ומרומם בספורט.

רונן דורפן 23 באוגוסט 2007

רוגל ברוכים המצטרפים. קראו לה גבי אנדרסן-שייס, היא הייתה משוויץ. זה היה המרתון האולימפי הראשון לנשים.

ד"ר א. 23 באוגוסט 2007

בזמן אמת אהבתי את הברון קו, לא את אובט. שנים לאחר מכן הסביר לי חבר מבלפסט, שלפחות מבחינה פוליטית, שגיתי מרות.

ריצת 3000 משׂוכות היא אחד הארועים החביבים ביותר באתלטיקה. יש משהו הזוי בסטיה הזו הצידה מהמסלול, ואז הפלאץ' הבלתי-נמנע.

אגב – יש איזו בעיא טכנית עם הטקסט בפוסט הזה (חלק ממנו פשוט נעלם (מאד בולט בקטע "קניה 1-2-3").

רונן דורפן 23 באוגוסט 2007

לדוקטור – אולי הבעיה היא בסגנון שלי… כי אני רואה את הטקסט בדיוק כמו שכתבתי אותו…

קטן אמונה 23 באוגוסט 2007

שלום רונן,
ראיתי לפני כמה ימים בייסבול טונייט באי.אס.פי.אן. יש להם עכשיו פינה שבה הם בוחרים את 3 ההום ראנז הכי גדולים של כל קבוצה. באותו לילה הקבוצה היתה הקארדינאלז. השחקנים בקטעי הארכיון מסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 נראים רזים, או נכון יותר נורמאלים, לעומת הבהמות של אמצע וסוף שנות ה-90.
הנקודה שלי היא, שכמו בטור דה פראנס, אני לא מאמין לתוצאות באתלטיקה יותר. אפשר להיזכר בערגה, אבל נראה לי שהיא בדרכה לגורל דומה לזה של מירוץ האופניים הגדול מכולם.

גיל 23 באוגוסט 2007

אפשר גם להזכיר בהקשר הזה את אדווין מוזס שלא היה מנוצח במשך 10 שנים בהן ניצח 107 ריצות רצופות ב400 משוכות, כולל את הריצה המפורסמת בלוס אנג'לס שבה הוא שבר שיא עולם וניצח בהפרש הכי קטן בין 3 רצים אי פעם.

לארה"ב אגב, היה רץ מעולה שנהרג בתאונת דרכים קצת לפני השיא בשם סטיב פרפונטיין.

עוד ריצה זכורה מאוד, לא בגלל המתח בסוף, היא הריצה שזולה באד היחפה מנעה ממרי דקר זכייה בזהב ואת הבכי שלה לאחר מכן.

אגב, יצא לפני כמה שנים סרט מצוין על באניסטר והשיא שלו שנקרא Four Minutes. עד היום יש מושג באנגלית לרוץ מייל ב4 דקות שמסמל הישג כביר.

עזי 23 באוגוסט 2007

הייתי מוסיף את דייב ווטל האיש עם הכובע מגיח מאחור ומנצח על קו הגמר בדרמה מדהימה בגמר ה-800 במינכן.
למי שלא מכיר הנה הריצה ביוטיוב: http://www.youtube.com/watch?v=5LHid-nC45k

וכמובן את אבבה ביקילה – אחת משלושת הגדולים בהיסטוריה לצד נורמי וזאטופק – זוכה פעמיים בזהב אולימפי במרתון, בפעם הראשונה ברומא יחף.
http://www.youtube.com/results?search_query=abebe+bikila

עזי 23 באוגוסט 2007

הלינק הנכון לביקילה
http://www.youtube.com/watch?v=Q7ZLB1-Ofyw

יורם אהרוני 23 באוגוסט 2007

הריצות המרגשות ביותר בשבילי הן אלה הנערכות באליפות חשובה וגם נשבר בהן שיא עולמי: אליוט ב – 1500 ברומא 1960, באיי במשחקי חבר-העמים בכריסצ'רץ ב – 1974, חואנטורנה ב – 800 במונטריאול, וירן ב – 10,000 במינכן ואולי המרגשת ביותר שראיתי בטלוויזיה: ירדרוד במכשלוים במונטריאול. במכשול האחרון היו שלושה ביחד כאשר נראה היה שהמזרח-גרמני עומד לפרוץ קדימה ואז הוא נפל במכשול האחרון. שיאו השוודי של ירדרוד נשבר רק השנה על-ידי אחד בשם מוחמד…אגב, שמעתי פעם מפי ד"ר עודד בר-אור ז"ל שירדרוד היה אולי חלוץ בתחום של סימום דם. הוא שמע זאת מפיו של קולגה שוודי שביקר בארץ. זו אולי אחת הסיבות שבר-אור איבד באמצע שנות השבעים את העניין בספורט התחרותי ופנה להקים ענף חדש ברפואה: איתור מחלות של ילדים באמצעות מבחני מאמץ.

Moshe 23 באוגוסט 2007

You can’t really make Sebastian Coe a villain just because he happened to be born rich. What would you expect him to do, run slower?
My question is, did Coe actually abuse his status or was the struggle between him and Ovett overblown by the media to become a battle of the classes?

לון 24 באוגוסט 2007

שתי ריצות בלתי נשכחות נוספות:
הריצה בה ביקלה ניצח, אבל בגלל המחווה לגברהסילאסי. באמצע הריצה ביקלה והאתיופי השני, הבחינו שגברהסילאסי לא איתם. הם ממש חיכו לו עד שסימן להם שאינו יכול ושירוצו קדימה בלעדיו. זה היה רגע מרגש של מחווה והערכה אדירה כלפיו והאצילות וההשלמה שלו.

ריצת הפיניש הכי מדהימה: דייב ווטל ב- 800 במינכן. בשלב מתקדם הוא היה אחרון ובפיניש מדהים סיים ראשון. אם אני לא טועה זה הוכרע רק בפוטו פיניש !!

Rd 24 באוגוסט 2007

אני יודע שהדעה שלי אולי תכעיס כמה אנשים אבל אני אעיז לומר אותה: הספורט האולימפי נגוע בסמים יותר מכל ספורט אחר.
לכן, כל האירועים הדרמטיים והיפים, כולם כלא היו.
אני בטוח שיש שיגידו שאם יש צדיק בסדום אז עוד ניתן לתקן או שיש ענין. אז זהו שזה לא מספיק מכיוון שאלה אשר לא זכו כמעט ולא יזכרו לעולם ואלא שזכו לעולם לא נדע האם הם היו נקיים.
שיעשו קודם נקיון יסודי ואז ניתן יהיה לחזור ולהנות מהספורט האולימפי ויפה שעה אחת קודם.

רונן דורפן 24 באוגוסט 2007

לקטן אמונה. אני מסכים במידה רבה לדעתך, בהסתייגות אחת. מכל מיני סיבות הריצות הארוכות כנראה נקיות יותר. הסיבות הן: מרכיב חשוב מאד לתזונה במשך כל החיים (דיאטה דלת שומן מילדות), לגיאוגרפיה (חיים בגובה) ולחומרים ממריצים שהם חוקיים. לכן אנחנו עדיין רואים שיאי עולם בתחומים הללו.
אני אוסיף משהו שנוי במחלוקת קצת: אני חושב שהאתיקה של הספורטאי הקנייתי והאתיופי היא בממוצע גבוהה יותר מזו של האירופי או האמריקאי.

רונן דורפן 24 באוגוסט 2007

עזי – ערבבת לדעתי מין שבאינו מינו. זאטופק ונורמי הם מהגדולים בגלל סך הישגיהם. האנשים שניתן להשוות אותם אליהם הם גברהסילאסי, וירן ובבוא היום אני חושב שקנניסה ביקילה.
אבבה ביקילה הוא פורץ דרך, אולי צריך למקם אותו לצד קיפ קיינו.
אני אוסיף אנקדוטה, שכתבתי אותה פעם בהארץ. הייתה לי פעם הזכות לראיין את זאטופק ושאלתי אותו מי היה יותר גדול: הוא, נורמי, וירן או רון קלארק (הזכרתי אותו כי שבר פעם שיא עולם ב-10000 מטרים ביותר מחצי דקה, וזאטופק העניק לו במתנה את מדליית הזהב שלו מלונדון). זאטופק אמר שקשה לענות אבל שרץ ה-10000 הגדול אי פעם הוא היילה גברהסילאסי.
גיל, התרכזתי בריצות הבינוניות והארוכות. אבל הנה נתון מדהים על השיא של באניסטר. אחרי ששבר את המחסום הלכאורה בלתי עביר של 4 דקות למייל נשבר המחסום הזה 37 פעמים בתוך שנה!
משה – ראשית, קו לא ניצל לרעה את מעמדו. זה בהחלט רק עניין של טעם. שנית, לגבי ההערה שלך שהעיתונות ניפחה את זה, העיתונות מנפחת את הספורט מעבר לחשיבותו בכל מקרה. זה הכל מלודרמה אחת גדולה.
לRD – ראה תשובתי לקטן אמונה.

אור 24 באוגוסט 2007

סחטיין רונן, אדיר כרגיל.

רק יש בעית דפוס קטנה בקטע 1-2-3 קניה, כתבת "בו" ואני משער שרצית לכתוב "בואו". לתשומת לבך.

רונן דורפן 24 באוגוסט 2007

ליורם אהרוני – האם זה בר אור שהמציא את בוחן בר אור?
לגבי הריצה של אליוט – אני חושב שאפשר להגיע להסכמה שמבחינת ריצה רומא הייתה הגדולה באולימפיאדות. ואמנה: ווילמה רודולף שהתגברה על שיתוק ילדים זוכה בשלוש מדליות זהב, פיטר סנל מתחיל את הקריירה האולימפית שלו, הרב אליוט, מארי הלברג משותק בידו זוכה ב-5000 מטרים, אבבה ביקילה מנצח יחף במרתון.

יורם אהרוני 24 באוגוסט 2007

כן זה אותו עודד בר-אור. הוא לא המציא את הבוחן. הוא היה מנהל המחלקה למחקר במכון-וינגייט בשנות השבעים. צה"ל הזמין ממנו מחקר כיוון שרצו להחליף את מבחן הכושר שהיה עד אז כיוון שחשבו שהוא ספורטיבי מדי כי היו בו מקצועות כמו קפיצה לרוחק וזריקה למרחק של רימון תרגול. בר-אור שהיה רופא שעבר התמחות של פיסיולוגיה של המאמץ בארה"ב היה חוקר ברמה מאד גבוהה. איש מחוקרי הספורט בישראל לא מתקרב לקרסוליו. הוא היה גם אדם מיוחד במינו וזו הייתה חוויה בלתי רגילה לשהות במחיצתו. בתחיל שנות השבעים הוא היה גם ראש הועדה המקצועית באגוד האתלטיקה. אורי גולדבורט היה אחד החברים בועדה והוא ודאי יכול להעיד ממקור ראשון על האיש. הוא גם עבד אתו במחלקת המחקר. בשלב הראשון בדק בר-אור מדגם של חיילי צה"ל מכל הרמות כדי לקבוע איזו ריצה ארוכה תשמש במבחן. הם רצו בימים שונים 1000, 2000 ו – 3000 ובצעו במעבדה בדיקת צריכת חמצן מרבית. התברר שלשלושת הריצות אותו מתאם טוב ולכן ההמלצה על 2000 לא הייתה על רקע סטטיסטי אלא רק על הרקע שהיא יותר אירובית. בשלב השני נבדקו שאר המרכיבים שהציעה הועדה שהיו בה אנשי אימון גופני מהצבא (ראש ענף אימון גופני היה אז מאמן הכושר הראשון של נבחרת ישראל בכדורגל בתקופת שפר ושוויצר סא"ל עמוס בר-חמא ז"ל). בר-אור בדק מהימנות מבחן חוזר לכל מרכיבי המבחן שהוצעו וערך מתאמים בין המרכיבים. כל המרכיבים שהוצעו נמצאו כבעלי מהימנות מבחן חוזר גבוהה אך נמצא מתאם גבוה מאד בין מבחן מתח ומבחן כפיפות מרפקים על מקבילים ולכן הציע בר-אור לוותר על אחד מהם, מבחן המקבילים. המבחן שבוצע בבגדי ב' ונעליים צבאיות כלל ששה מרכיבים: ריצת 100, קפיצה לרוחק מהמקום, מתח, בטן בחצי דקה (בר-אור מצא מתאם גבוהה מאד עם בטן בדקה ולכן המליץ על חצי דקה), סמוך-קום בדקה וריצת 2000. בר-אור גם הציע ניקוד אך צה"ל הטיל משום מה את הכנת הניקוד על סטיסטיקאי שלא היה לו שום מושג באימון גופני והניקוד היה מעוות. אין למעשה כל קשר בין מבחן בר-אור למבחן הנקרא היום בר-אור חוץ מאשר שבשניהם יש ריצת 2000… בר-אור עזב בשנות השמונים את ישראל ויסד בקנדה למעשה תחום חדש ברפואה: אבחון מחלות של ילדים בעזרת מבחני מאמץ. הוא נפטר לפני שנתיים מסרטן.

יורם אהרוני 24 באוגוסט 2007

גיל, דומני שהריצה של מוזס שאתה מתכוון אליה הייתה באליפות העולם ברומא 1987. לדעתי, אחת הסיבות שהוא ניצח בה הייתה שהגיע אליה דווקא כאשר רצף הנצחונות שלו כבר נגמר. מה שקרה לו עם הרצף הוא שבנסיון להגדיל אותו עוד ועוד הוא החל לוותר על תחרויות גדולות והגדיל את הרצף על-ידי נצחונות בתחרויות קטנות. כאשר נשבר הרצף הוא יכול היה להתפנות למשימה החשובה באמת: לגבור על מתחריו האמיתיים ולנצח באליפות העולם. אגב, הארלד שמיד שהיה שלישי בריצה זו, שתי מאיות אחרי מוזס ועם זמן זהה להאריס שבמקום השני, היה זה שרץ את הריצה בזמן הקצר ביותר. זמן התגובה שלו היה אטי ביותר משתי מאיות מאלה שדורגו לפניו.

אמנון 24 באוגוסט 2007

תודה על הטור . אני תמיד נהנה לקרוא אבל ביחוד על אתלטיקה.
את ה 5000 של זאטופק-מימון ניתן לראות פה:
http://www.runningpast.com/vintage_media.htm

גיל 24 באוגוסט 2007

יורם זה אכן היה ברומא.

רונן, שבירת מחסום 4 הדקות הייתה באוויר ואם באניסטר לא היה שובר אותו, אחרים היו עושים את זה תוך ימים כנראה. מה שכן, יש כנראה אפקט פסיכולוגי משמעותי בפריצת גבולות (בטח מספר סמלי כמו 4 דקות). מה שמדהים זה שהיום כבר רצים 2 מייל בפחות מ4 דקות למייל.

Comments closed