מנטליות אמריקאית

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

זו אליפות אתלטיקה לא טובה לתיאוריות עד עכשיו. למשל לתיאוריה שהאתלטיקה תדעך בגלל שהיא לא יכולה להכניס לעצמה את כספי הטלוויזיה שיש לענפי הכדור. כי על פי התיאוריה הזו האתלטיקה הייתה צריכה להתרסק דווקא בארצות הברית – מדינה בה לא תראו דקה אחת של אתלטיקה בפריים-טיים מחוץ לשבוע האתלטיקה האולימפי פעם בארבע שנים.

אבל באוסקה הספרינטרים האמריקאים נתנו אליפות במימדים היסטוריים. ניצחון ב-100 מטרים, מקומות 1-3-4 ב-200, סוויפ של המדליות ב-400, מקומות 2 ו-3 ב-משוכות הגבוהות וניצחון ב-400 משוכות. גם הנשים האמריקאיות היו טובות מאד – מקומות 2-3-4 ב-100, ניצחון ב-200 וניצחון ב-100 משוכות. היום ומחר הם ינקו הרבה מהמדליות בשליחים ואני כבר לא כל כך משוכנע שבעוד שנה סין תסיים כל כך בקלות בראש טבלת המדליות האולימפית.

אבל לא רק הספרינטרים. אני התרשמתי מהאתלטיקה האמריקאית דווקא בכמה מקומות בהם כאילו אין לה שום סיכוי. נכון שברנרד לגאט שניצח עבורם ב-1500 הוא בעצם קנייתי, אבל אלן ווב, בעל תוצאת השנה בעולם הוא אמריקאי לבן. וראיתי דבר עוד יותר יפה גם בסיום של ה-10,000. שני המסיימים הראשונים שלא נולדו ביבשת אפריקה – מקומות 9 ו-11 – היו אמריקאים. וליתר דיוק אמריקאים לבנים. ונכון שהם לא יכולים לרוץ אפילו 9500 בזמנים בהם קנניסה רץ 10000, אבל זה כנראה לא גורם להם להפסיק להתאמץ.

רק לשם השוואה – שום רץ אירופאי כלל לא השתתף ב-10,000 מטר. זה ההבדל במנטליות בין תרבות של חוקרי ספורט לתרבות של מתחרים. נכון שמכל מיני סיבות אין היום סיכוי אמיתי להתחרות ברצים מזרח אפריקאים במרחקים כאלו. אבל באירופה המסקנה מהדבר הזה הוא שצריך להפסיק להקצות פה משאבים או שמקסימום צריך לאזרח רצים מאפריקה. ובאמריקה המסקנה פה היא שהאתיופים יותר טובים אבל מה זה משנה.

דייתן ריצנהיין רץ 10,000 בזמן של 28:08 מסיבה אחת פשוטה. הוא בנבחרת אוניברסיטת קולורדו וצריך לרוץ נגד אוקלהומה ונברסקה באליפויות ביג-12. כמו שגיילן ראפ, שגם ה27:33 שלו איטי בדקה ורבע משיאו של קנניסה רץ עבור אורגון. כשאתה רואה את זה אתה מבין שהספורט האמריקאי הסתאב רק למעלה. במקומות של החוזים עם המליונים. כשאוניברסיטת אורגון רצה נגד אריזונה הספורט האמריקאי בריא ותחרותי לגמרי.

*

התרבות האמריקאית היא לא מנטליות של קריטריונים ושל מינימומים. ובעוד אירופה לא ניגשת בכלל לריצות 10,000 המסיימים 1-2-3 באליפות ארצות הברית ב-10,000 מטר באים לאליפות העולם גם אם בשום מצב הם לא יאיימו על המדליות. וכשזה כוון החשיבה אז דברים קורים. כי כמו שרצים אמריקאים לא אמורים להיות פקטור ב-10,000 – רצים לבנים לא אמורים להיות גורם ב-400 מטרים. ובעצם אף אחד, שחור, לבן, צהוב או מהמאדים, לא אמור לאיים על השיא של מייקל ג'ונסון ב-400. והנה ג'רמי וורינר רץ לבן מטקסס עושה בדיוק את זה. ובמקום להאמין שג'ונסון הוא לא אנושי או שטות כזו הוא עובד עם קלייד הארט, המאמן הזקן מאוניברסיטת ביילור שבנה את ג'ונסון.

אני ממליץ מאד לקרוא באתר הBBC את הדברים שג'ונסון כותב על וורינר (ובכלל צריך לקרוא את כל הטורים שלו מהאליפות). ג'ונסון כותב שוורינר ישבור את השיא העולמי שלו. אפשר להיות ציני ולחשוב שהוא אומר עליו דברים טובים כי הוא המנהל המסחרי שלו. אבל אני חושב אחרת: ג'ונסון הוא המנהל המסחרי של וורינר בגלל שהוא מאמין בו.

ג'ונסון גם מסביר בדיוק איך וורינר ישבור את השיא. ג'ונסון הוא אומר שוורינר אמנם רץ זמן נפלא של 11 שניות בין ה-200 וה-300 אבל שם הוא רואה את שלושת העשיריות החסרות. הוא אומר שהם יגיעו מעבודה על כוח בחלק גוף עליון. הכשרון האגדי נמצא בכל מיני דברים שקשורים בעבודה קשה.

מנטליות אמריקאית.

והנה השיא של ג'ונסון עם שדר צרפתי נפלא:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ראיון בלעדי ומיוחד מאד! (שתלוי מאד בשיתוף הפעולה של הקוראים)
אלכס אברבוך

40 Comments

יורם אהרוני 1 בספטמבר 2007

זו לא מנטליות. זו מסורת. האמריקאים שולחים את השלושה הראשונים במבחנים במקרה שהם עברו קריטריון. יש לזה כמובן גם מחיר כמו במקרה של סניה ריצ'רדס שלא נבחרה ב – 400 והייתה יכולה אולי לנצח באוסאקה. בארצות אחרות אין קריטריונים ברורים וכל פעם מחליטים משהו אחר. 10,000 זו נחלה אתיופית. שבעה משמונה מדליות הזהב באליפויות האחרונות ושלושת המשחקים האולימפיים האחרונים. ל – 5000 נרשמו חמישה אירופאים ושניים עלו לגמר. למכשולים נרשמו אירופאים ובודאי שלריצות הבינוניות וגם למרתון. ב – 10,000 ביטלו את המוקדמות והקשיחו את הקריטריון לקבלה. אני משער שאם היו משאירים את המוקדמות ב – 10,000 היו כמה אירופעים נרשמים. כל מי שרץ 10,000 יכול לרוץ 5000. אז מישרצה לרוץ מבין האירופאים בחר ב – 5000. היה איזה רץ קנדי שהיה לו קריטריון ב – 10,000 אבל משום מה זה לא סיפק את ראשי האתלטיקה הקנדית.

רונן דורפן 1 בספטמבר 2007

יורם – מסורת ומנטליות הם שני צדדים של אותה מטבע. אבל זו שיטה מנצחת.
אם קרל לואיס או אוולין אשפורד פוסלים או מפשלים במבחנים הם בחוץ. אז נכון שפה ושם אמריקה מפסידה מדליה בגלל זה אבל היא מרוויחה דבר הרבה יותר גדול:
כל רץ בכל פינה של המדינה יודע שהוא יבוא לתחרות הוגנת. ולא שאיזו וועדה שיושבת בניו יורק תחליט שמישהו אחר נמצא על גרף התקדמות כזה או אחר.
זה מוציא את הכוח מהממסד ונותן אותו למתחרים. ולכן כנגד כל המגמות (כסף בפוטבול, אפס חשיפה טלוויזיונית) האתלטיקה שלהם מוסיפה לבעוט.

yoni 1 בספטמבר 2007

פעם ראשונה של רוי קין באולד טראפורד לא כשחקן.
אולי עוד כמה שנים המנג'ר הנבנה הזה יישב על הספסל שלנו שוב כיורש של…
יש לי תחושה שכן.
למרות שפרגוסון אמר עליו אתמול שהוא במבחנו האמיתי עם הכרישים עכשיו, ולעומת בניטז מוריניו וונגר ופרגוסון הוא אכן דגיג בתול.

אור 1 בספטמבר 2007

כמו הראשון, לא בטוח שזו מנטליות.
זו עובדה ש3 הראשונים נוסעים גם אם אין סיכוי. אף אחד לא מערער על זה.

יורם אהרוני 1 בספטמבר 2007

ישראל עברה בשנות השמונים לגישה האירופאית בהשראת היועץ הגרמני תומאס למפרט: שולחים רק את מי שיש לו סיכוי. ב – 1984 שלחו ששה אתלטים למשחקים האולימפיים. ב – 1988 לא שלחו אפילו אחד. הגישה של למפרט הייתה שצריך להתרכז במקומות שיש סכוי למדליות. ב – 1988 זה כמעט הביא למדליה בשייט ומאז ישראל זוכה במדליות. לכל שיטה יש מגבלות. בגלל הגישה הזו אולי עזבה דניאלה קרוקובר את ישראל והוכתרה כאלופת עולם במדי ארגנטינה. שוחחתי פעם עם עיתונאי גרמני על למפרט. הוא טען שלפי הגישה של למפרט אולריקה מאייפרת לא הייתה צריכה לייצג את גרמניה ב – 1972 או ב – 1984. להזכירכם: בשני המקרים היא זכתה בזהב אולימפי בקפיצה לגובה. הבריטים היו מספיק חכמים לשלוח את קו לרוץ 1500 ב – 1984 למרות שכשל במבחנים. בארה"ב הוא היה נשאר בבית.

רוגל 1 בספטמבר 2007

המנטליות בספורט האמריקאי לדעתי התפתחה מהגישה האנגלוסקסית שרואה חשיבות גדולה יותר לדרך שאתה משחק מאשר לתוצאה הסופית. זה יותר מאשר רק פייר פליי ואתה רואה את זה בהרבה תחומים (כולל דרך אגב בפוליטיקה). זה מושרש חזק בתרבות ואתה יכול לראות את זה כבר במשחקי הספורט שמארגנים בביה"ס או בתחרויות סוף השבוע בכל פארק עירוני

לון 1 בספטמבר 2007

כמו כל שיטה נוקשה, לשיטה האמריקאית יש את החסרונות שלה.
לצערי אני לא זוכר כרגע שמות, אבל היו אלופי עולם ושיאני עולם שבזמן המבחנים האמריקאים היו פצועים באופן לא חמור אבל שמנע מהם להשתתף וכך נמנעה מהם השתתפות באולימפיאדה ואליפות עולם.
כשהתקיימו המשחקים הם ישבו בריאים בבית וצפו במשחקים.
אם האמריקאים היו גמישים יותר לגבי אלופים ושיאנים, היו מרוויחים עוד כמה וכמה מדליות.

יורם אהרוני 1 בספטמבר 2007

כפי שכבר כתבתי, לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות. אדוין מוזס לא היה נשלח למשחקים האולימפיים ב – 1976 על-ידי שום ועדה. רק באמצעות המבחנים התאפשרה הכללתו במשלחת. מצד שני, באליפות העולם באתלטיקה 1983 ניצח בקפיצה במוט אתלט אלמוני לחלוטין שאפילו העיתונאים מברה"מ לא ידעו דבר עליו – סרגיי בובקה. כאשר הם נשאלו מי זה הם אמרו: אנחנו לא יודעים עליו דבר חוץ מאשר שהמאמן הראשי שלנו איגור טר-אובנסיאן אמר שהוא מאד מוכשר…

גע"ס 1 בספטמבר 2007

אוף טופיק: בהמשך לדיון שהיה פה לפני כך וכך זמן, הנה כתבה על שחקני בייסבול יהודים (טרם הספיקותי לקרוא, אבל אולי תמצאו בזה עניין):

http://www.salon.com/sports/feature/2007/09/01/jewish_baseball/

גיל 1 בספטמבר 2007

אסור גם לשכוח את המערכות המבניות שתומכות באתלטים. לישראלים יש מה לקנא במתקנים שיש פה לתלמידי תיכון. ספורטאים מתחרים נגד קבוצות הגיל שלהם עד גיל 20-21 מה שמשפר את הביצועים שלהם, ויש להם גם ראש שקט להתעסק באתלטיקה בגלל המילגות ומערכת התמיכה של האוניברסיטאות בהם.

רונן דורפן 1 בספטמבר 2007

במדינות בגודלן של ארצות הברית ורוסיה אין שום הגיון לקבוע וועדות. אם אני אתלט בצפון דקוטה ואת הנבחרת הלאומית קובעת וועדה שיושבת בניו יורק או וושינגטון אני פשוט מפסיק להתאמן.
מטרתה שיטה טובה היא לעודד השתתפות ברמת השטח. במדינה כמו ארצות הברית השתתפות רחבה תבטיח אלופים. אין שום סיבה להתפשר על זה בכדי להשיג עוד מדליה פה ושם.
תומס למפרט אולי הביא לנו תכנית שבשלב מסויים החלה להביא כמה מדליות. אבל רשויות הספורט בישראל לא מצליחות לצור השתתפות רחבה בספורט

רונן דורפן 1 בספטמבר 2007

לגיל רק לחדד את דברי בהקשר למה שאתה אומר על תמיכה אונברסיטאית בספורטאים. אוניברסיטת אריזונה תומכת באתלטיים שלה לא בכדי שארצות הברית תזכה במדליה אולימפית. אלא בכדי לנצח את אריזונה סטייט ודרום קליפורניה באליפות הפסיפיק-10. כך פועלת השיטה – ולטעמי התוצאות באליפות הזו – שמראות שאמריקה בניגוד לכל התחזיות העמידה דור שלם חדש של אתלטים – מראות שהשיטה עובדת בצורה נפלאה. חס וחלילה להם ליצור סגל אולימפי מרכזי שידכא את האתלטיקה ברמת השטח.

יורם אהרוני 1 בספטמבר 2007

השיטה האמריקאית מחייבת את הספורטאי להגיע לשיא פעמיים: במבחנים ובמשחקים ואם הוא רוצה גם קצת להתפרנס אז הוא מכלה כוחותיו כמו אלאן ווב באירופה ומגיע גמור לאליפות. העלית את הרעיון שצריך לתת ליותר נציגים ראויים ממדינה אחת להשתתף. ב – 1988 ניסה יו"ר הועד האולימפי לשתף את סבסטיאן קו למרות שלא נבחר על-ידי בריטניה אבל זה לא צלח. צריך לדעתי להעניק לאלופים את הזכות להגן על תוארם כפי שעושים באליפות העולם. ספורטאי כזה יכול להתכונן בראש שקט למשחקים. השיטה האמריקאית מחייבת אלופים פצועים להשתתף במבחנים ללא צורך. גפם צריכים ללמוד לשמור מקום לכמה ספורטאים גדולים.

גיל 1 בספטמבר 2007

לרונן, ברור, אבל רק להוסיף על זה. לאתלט טוב בארה"ב יש אפשרות ללמוד באוניברסיטאות הכי טובות מבחינה אקדמית ומבחינה ספורטיבית. מערכת התיגמולים האמריקאית היא לא פחות ממדהימה. יש להם פרסים מכאן ועד להודעה חדשה. פרסים ברמת הבית ספר, פרסים ברמת הקונפרנס שאתה משתתף בו, ופרסים ברמה הארצית. ישנם פרסים על רוקי השנה, אתלט מצטיין בכל תחום, אתלט מצטיין כללי ושלא לדבר על פרסים על הישגים מבחינה אקדמית.

מעניין לציין שהאתלטיות עולות על הגברים מבחינה אקדמית. גם מניסיון שיש לי בעבודה אקדמית עם אתלטים, רוב האתלטים והאתלטיות משקיעים ברצינות בלימודים, כי הם יודעים שהסיכויים שלהם לקריירה ספורטיבית נמוכים מאוד (וזה נכון לכל סוגי הספורט).

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 1 בספטמבר 2007

די ברור שאתה לא דובר צרפתית רונן, השדר מתלהב בסוף ברור כי זה שיא עולםמדהים, אבל לא ממש מבין את הריצה וטוען אחרי 150 מטר שג'ונסון לא בשיאו

בבטו 1 בספטמבר 2007

נו, דורפן, מה תגיד עכשיו על אלילך באדום?

http://www.thesun.co.uk/article/0,,2007400861,00.html

רונן דורפן 1 בספטמבר 2007

אנונימי… לא אינני יודע צרפתית…. אבל אתה מעלה שאלה מעניינת. האם צרפתים שאינם דוברי עברית מסוגלים לראות משחק עם ניר לוין?

yoni 1 בספטמבר 2007

זה כבר כמה זמן שאת מציין את ניר לוין כפרשן בלתי נסבל במיוחד.
יש סיבה מיוחדת? הוא גרוע ככולם. לא מבין למה נטפלת אליו דווקא.
2. יונייטד משתקמים בליגה, סאהה חזר, קיבלנו בית מענין באלופות, ואתה באתלטיקה… הכל בסדר?!

דני דגן 1 בספטמבר 2007

קודם כל האנונימי זה אני, לא יודע למה שמי נמחק. בכל מקרה אני מבין שהתלהבת מההתלהבות של השדר אבל השידור הזה רחוק מלהיות מקצועי.
אני מצטרף ליוני – ניר לוין בינוני מאוד אבל לא יותר גרוע מאחרים. מה שכן אולי מישהו שלא מבין עברית יתלהב למשמע נדב יעקובי, זה לא אומר כלום.

עמית 1 בספטמבר 2007

הייתי כותב על יונייטד הדהויה שכבשה שלושה שערים בחמישה משחקים (לעומת ליברפול,האלופה שבדרך,שכבשה אחד עשר שערים בארבעה משחקים) אבל צפיתי עכשיו בסרט של דוד אופק על עלי מוהר וחשבתי לעצמי שהוא לבטח היה מתעלם באלגנטיות מהמשחק ומתייחס בעיקר למה שקדם לו – הכניסה של רוי קין למגרש והירידה של סולשיאר אל הדשא.

איש 1 בספטמבר 2007

בבטו, מה אתה קופץ? תראה לי עוד קבוצה ששחקנים שלה כובשים חמישיה בזמן השעיה. ובנוסף לזה לא שוכחים לדפוק את הז… של לידס.

רונן דורפן 1 בספטמבר 2007

עמית – פתיחה לא רעה למרסיסיידים – שני הניצחונות חוץ חשובים יותר. לפ.צ.מ לא הייתה שום בעיה בבית בעונה שעברה וכל הפער בינה למרוץ לאליפות היה בחוץ.

בבטו – המוסר המיני של רונאלדו לא ממש מעניין אותי (כמובן במגבלות של הסכמה בין בגירים). עזי – לא ידעתי שלידס מצטיינת כל כך בתחום הזה… אתה יכול אולי להאיר את עיננו?

לדני דגן – נדב יעקבי אוהב לראות כדורגל ולגבי ניר לוין אני לא בטוח.

יוני – לא שיחקנו טוב יותר משבוע שעבר, אבל סהה היה מעודד מאד. הוא נראה כמו מישהו שמאמין בעצמו למרות כל הפציעות. זה מעודד – כי הוא שחקן מעולה. גם הארגריבס היה מעודד מאד. לעומת זאת, מכיוון שאנו עוסקים בשדרים בשפות שונות, בכל פעם שאיגלס או פלטשר עשו משהו השדר הגרמני אמר "נישט"…

עזי 1 בספטמבר 2007

זה פשוט – אין ברמת השכר של הליגה השלישית מישהו שיכול לשלם להן מה שמגיע להן. אז הן עושות קומיוטינג. במונית, על חשבון המעביד. הזונות של מנצ'סטר לא רק שלא יודעות את העבודה ברמה הנדרשת לגדולי עולם כמו כריסטיאנו, הן גם אוהדות את הסיטי.
מלבד זאת לידס מצטיינת בלגדל כשרונות ייחודיים, עם הידרדרותה של הקבוצה יותר יותר כשרונות מיוצאים לחלקים אחרים של אנגליה.

עזי 1 בספטמבר 2007

לגבי האמריקאים, שוב אני מופתע שמופתעים. לא היתה ירידה באתלטיקה האמריקאית, רק חילופי משמרות וניקיון של משתמשים, כפי שהיה במקומות אחרים. למרות האליפות נמצויינת שלהם, היא בכל מקרה פחות טובה מבחינת מספר מדליות (הן כללי והן זהב) מזו הקודמת, גם אם הם ייקחו את השליחים שנשארו. הבעיה של האמריקאים היא אחרת, חוסר הערכה וחוסר עניין בציבור הרחב לאתלטיקה. איך אמר פליקס סאנצ'ז (אמנם דומיניקני אבל בן לאב אמריקאי ויליד ניו יורק)} שאני הולך בניו יורק אף אחד לא מכיר אותי, ברחובות של ציריך או שטוקהולם אני כוכב.

yoni 1 בספטמבר 2007

נראה לי התנתקתי מהמציאות כי נראה שיש פה התכתבות על הזונות של מנצסטר לעומת הזונות של לידס (?!) היתכן?
רונלדו הסתבכך במשהו בזמן ההשעיה שלו?

2. הבשורה מהיונייטד היא שלמרות הכושר הלקוי והנעדרים הנקודות נאספות.
מתישהו גם נתחיל לשחק כדורגל יפה ומתישהו גם נתחיל לגמור את המשחקים מוקדם יותר.
וזה אגב לדעתי האלטרנטיבה העירקית לשיטת הרוטציה. אין מה לעשות כמות המשחקים גדלה, חלק מהקבוצות בחרו לעבוד עם ברוטציה שפ.צ.מ מובילה כמובן והיונייטד תוכיח שאפשר אחרת ותעלה עם אותו הרכב~ כל העונה ותגמור הרבה מהמשחקים עם 2-3 שערים במחצית הראשונה ושאר הזמן יהיה גארבג'.
זה נראה לי הרבה יותר קשה מאשר רוטציה והרבה יותר מגרה לראות. אנחנו אמנם מחכים עדיין, אבל כשזה יגיע, זה יגיע…

בבטו 1 בספטמבר 2007

אתה לא חושב שהמוסר המיני של רונלדו הוא רק סימפטום שמקרין על אישיותו?
האם היית לוקח ב2 ידים שחקן מצויין שברקורד שלו רשומה אורגיה עם 5 זונות, או שהיית חושב פעמיים?
ובצורה כללית יותר: האם כל עוד שחקן משחק טוב על המגרש, מבחינתך הוא אליל?
ואם הוא כמו טל חן (הפועל תל אביב) שכזה? נלחם על המגרש אבל מלשין מחדרי ההלבשה? זה בסדר?
ואם הוא די-קניו שכזה – שחקן טוב אבל גם פאשיסט לא קטן?
ומה עם השחקנים ההפוכים, אלה שכל אוהד מת עליהם, אבל חוץ מלהיות נשמה טובה ולהתאמץ אין להם כלום לתת?

עומר 2 בספטמבר 2007

מה אתם אומרים על המשחק המדהים של שחר פאר שנגמר עכשיו? שובר שיוויון במערכה השלישית, שעתיים ושלושים ושתיים דקות – נראה לי שלשדרנים של יורוספורט כבר נתפסו השרירים.
נראה לי שפאר מכניסה את עצמה לבורות עמוקים לעיתים קרובות מידי. בדרך כלל היא מצליחה לצאת מהם באופן דרמטי, אבל לא חבל על האנרגיות?
והאמריקאים המצחיקים האלה ניגנו את הבה נגילה מיד אחרי הניצחון של פאר!

גיל 2 בספטמבר 2007

לבבטו, אם אתה חושב שרק רונלדו משתתף באורגיות או מרבה להחליף בנות זוג אתה מאוד נאיבי. רוב הספורטאים המקצוענים עושים את זה, רק שעל רובם אתה לא שומע.

היה היום יום גדול בספורט. לא רק הניצחון האדיר של פאר אלא גם נו היטר של רוקי בהופעה שנייה שלו והפסד סנסציוני של מישיגן בבית (ואני אפילו בקושי מזכיר עוד יום גולף מעולה). אה כן, היו גם כמה משחקי כדורגל ברקע.

yoni 2 בספטמבר 2007

אני רישמית מכתיר את הבלוג הזה כמעוזם של אוהדי הספורט הארד קור הכבדים ביותר.

זה לא ייאמן, האתר הזה ריכז לתוכו את המבינים בכל, לא אתפלא אם ישדרו ביורוספורט תחרות דוקים ליגה שניה מבלגיה ואנשים פה יגיבו ויפרשו את המהלכים והמהלכים מאחורי הקלעים. כשהכל עינייני, חד ובאמת חושף זוית חדשה של הסתכלות על כל ספורט.

2. אז אני מבין שרונלדו חגג עם כמה זונות.
לא הייתי מתרגש מזה, אמרו קודמיי שכולם עושים את זה. וזה נכון.
מה שכן יקרה- זה מתישהו, שחקנים פשוט לא יוכלו להתנתק ממסגרת הקבוצה ולו לשניה.
היום העונה נמשכת 330~ ימים.
זה הרי רק מתארך, והפיקוח על השחקנים ועל חייהם הפרטיים רק יגדל. גם פאפארצי, אבל גם מצד המועדונים.
הרי, איזה מועדון ירשה לשחקן שהושקעו בו מיליונים לעלות על אופנוע כמו הבחור של ק.פ.ר שהלך?

לאט לאט, מעונה לעונה, הם יעברו לחיות בכלובים מזהב.
ישלמו להם יותר ויותר, אבל זכויותיהם ופרטיותם יצטמצמו.
ואם השחקנים באמת יתעקשו אז הזונות יגיעו מהמועדון עצמו כדי שזה לא ידלוף החוצה.
נשמע רחוק, אבל זו לדעתי המגמה.

גע"ס 2 בספטמבר 2007

נו באמת, יוני, הרי ידוע שאין מה לחפש בליגה השנייה לדוק בבלגיה. הכל שם שחיתויות וסמים, שלא לדבר על מה שאנשים עושים עם הדוק הפרטי שלהם אחרי המשחקים.

הליגה הראשונה, לעומת זאת. אוהו, שם האקשן האמיתי ומי שלא ראה את ג'ון דסקלידס שולף את הדוק השחור ממש בשניות האחרונות, אחרי שהיה בפיגור כל המשחק, לא ראה ניצחון הירואי מימיו.

איתי נ. 2 בספטמבר 2007

ונחזור לאתלטיקה ולסמים (ולאתלטים אמריקנים חשודים כמסוממים) – אליסון פליקס נכנסה רשמית לרשימת החשודות עם הריצה המדהימה שלה ב- 200. אין מה לעשות, ביצוע כל כך חריג הוא דבר חשוד. ולמי ששואל, טייסון גיי גם נכלל ברשימה הזו

איתי נ. 2 בספטמבר 2007

גע"ס – גדול. כולם בעבודה מסתכלים עלי ומנסים להבין למה אני צוחק

רונן דורפן 2 בספטמבר 2007

בבטו – תודה. נתת לי אפשרות לצטט מאברהם לינקולן. יום אחד לינקולן קיבל הדלפה מאיזו נשמה טובה כי יוליסס גרנט נוטה לשתות יותר מדי.
לינקולן אמר: "לברר מיד איזה וויסקי הוא שותה ולשלוח לכל הגנרלים".

קצת יותר ברצינות. בעולם מושלם זנות בהסכמה בין בגירים היא לא בעיה עקרונית בעיני. אבל העולם אינו מושלם וכל שימוש בזונות מעודד סחר נשים ולכן זה פסול.
התופעה הזו כידוע מאד רחבה בין שחקני כדורגל. על פי מה שידוע לי מועדוני הכדורגל מעלימים עין ובאופן מוזר די מעדיפים את זה.
למה?
כי במציאות החיים באנגליה ובמערב רונאלדו, למשל, יכול לסיים את הערב במיטה עם בחורה מזדמנת פחות או יותר מדי ערב. מבחינה פיזית אין פה בעיה, אבל הקבוצה לא רוצה שהוא ישקיע מאמצים בכך – למשל יסתובב בבארים ומועדונים וירדוף אחרי בחורות. לקבוצת כדורגל עדיף שאלו יהיו בחורות מקצועיות שמגיעות לבתיהם של השחקנים ויעשו את זה בשעות נורמליות – והשחקנים ייחשפו פחות לחיי הלילה בבארים ובמועדונים.

עזי 2 בספטמבר 2007

גע"ס – הוא עוד בבלגיה? חשבתי שחתם ב'דוק דה פארי'

גע"ס 2 בספטמבר 2007

עזי, צודק, אבל רק עכשיו התחילה שם העונה ואני עוד נסערת מאירועי המחזור האחרון בעונה הקודמת, כשעוד שיחק בבלגיה.

עזי 2 בספטמבר 2007

אין כמו זכרונות ספורטיביים גדולים, גע"ס.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 2 בספטמבר 2007

אני שמעתי שהוא חתם לשנה הבאה בליגת הדוקים המקצוענית של ארה"ב, כדי להתחיל לקדם את הספורט שם

עופר 2 בספטמבר 2007

האנונימי זה אני… אגב, מה תגידו על צ'לסי ווילה. מרטין אוניל יכול לעשות משהו? (ושום מילה על ארסנל, כל ניצחון הוא טוב כדי לאגור נקודות נגד מאבקי התחתית העתידיים)

עדי קיסן 2 בספטמבר 2007

אני לא יודע למה נוצרה אווירה של שנאה לאמריקניזציה. א. אם רשת פלאפלים מרמלה תשגשג כמו מקדנולדס אז אנחנו נפאר את הישגיה. אני זוכר את הכתבה בעקבות סניף ארומה בני יורק. ב. אמנם נראה שהאומה בדקדנס, וסופה של כל אימפריה ליפול במסגרת חילופי משמרות. אבל נוטים לזלזל באמריקאי. רק מצפייה בריאלטי אני רואה איכות גבוהה יותר של אנשים. הם מבטאים את עצמם בצורה מדוייקת יותר ויודעים להגדיר את הרגשות שלהם ביותר מאשר "סבבה" או "בעסה".
גם בספורט, הנטייה האמריקנית להשקיע בשחקנים מרחבי העולם אפשרה ליוון, ארגנטינה ועוד לנצח אותם. אם ג'ינובלי לא היה בספרס הוא היה פחות טוב. אז במקום לשמוח לאידה של נבחרת ארה"ב (רק ב92 זו היתה דרים טים) – תשמחו שהם אפשרו גם לאחרים להנות מהידע הארגוני.
ד. והכי חשוב, רונן, למה חשבת שארה"ב לא תיקח את מירב המדליות בסין? מה היה הפער בינה לבין סין במשחקי אתונה? סין משתפרת ובטח משקיעה משאבים אינסופיים בטיפוח היכולות הספורטיביות, אולי אפילו על חשבון טיפול ברעות חברתיות אחרות. בטח כדי להציג משהו על עליונות התרבות שלהם.
ה. הלוואי עלינו שיטה כמו בארה"ב. תחשבו על כמות הספורטאים שיוצאים ממדינה בארה"ב שמונה 7 מיליון. אני בטוח שיש כזו, ואני בטוח שיש לה שחקן בנב.א. וזה למרות שהם לא לומדים במסגרת פורמלית עד התיכון. אצלנו בכיתה ד' אתה רשום לקבוצת ילדים ומשתפר שם. האם היסודות שלנו יותר טובים? זה לא רק עניין של כשרונות, זה עניין של אתוס שאצלנו חסר
ו. חוזר לעניין התרבותי. למרות הנטיה לזלזל בתרבות האמריקנית, חלק מהסופרים הגדולים ביותר בא משם, מיטב הבמאים (למרות שיש מלא זבל), שחקני קולנוע אדירים, ספרים אדירים, רעיונות חדשים שהביאו מהפכה לעולם. והכי חשוב הם ניצחו את הנאצים, הצילו את הצרפתים ועדיין הסכימו לתת לה שליטה בחלק מגרמניה בסוף המלחמה

Comments closed