יום של עיתונות צהובה בבלוג! (נערות לווי, צבי שרף וקוליגאליות עיתונאית)

בכדי לשעשע את הקהל נעסוק היום בעיתונות הצהובה ונתייחס לפרשת נערות הלווי. של רונאלדו כמובן. וגם נתפלש בבוץ של העניין שנקרא קוליגיאליות עיתונאית בישראל.

*

סיפור חמש נערות הלווי שבילו את הלילה באחוזתו של כוכב מנצ'סטר יונייטד כריסטיאנו רונאלדו ועוד כמה מכוכבי הקבוצה, ושהסעיר מאד את אנגליה, הזכיר לי סיפור ישן מההיסטוריה של הכדורגל.

ברזיל כידוע לא הצליחה לזכות באליפות העולם עד 1958 למרות הכשרון הרב של שחקניה. אחד הגיבורים השקטים בתהליך הפיכתה לזוללת תארים היה איש בשם הילטון גוסלינג שמונה בסוף שנות החמישים לרופא הנבחרת. גוסלינג הבין שהרבה מהבעיות של הנבחרת הן סוציאליות – חוסר המודעות לרופא שיניים, אנאלפבתיות, אי יכולת להסתדר עם סביבה זרה. לקראת המונדיאל ב-1958 נסע לשבדיה ושכר חווה מקומית – הוא דאג שכל העובדים יהיו דוברי פורטוגזית, האוכל יוכן על ידי טבח ברזילאי ואפילו מקרן הקולנוע יקרין סרטי מברזיל. התוצאה הייתה שברזיל טיילה לאליפות העולם.

האליפות הבאה הייתה בצ'ילה ב-1962 וגם לשם נסע גוסלינג להכשיר את השטח. הוא נזכר שאחת הבעיות במונדיאל הקודם הייתה שקרוב לחווה, באי בתוך האגם, סמוך למסלול הריצה של הנבחרת בבוקר, היה חוף נודיסטים שהסיח את דעתם של השחקנים. הוא גם נזכר שגארינצ'ה הגדול השאיר בשבדיה בחורה אחת בהריון.

גוסלינג איתר בית זונות בסנטיאגו סמוך למלון הנבחרת והגיע להסכם עם בעל הבית. כל עובדות המקום נשלחו לבדיקות רפואיות שהוא פיקח עליהן, ובעל הבית קיבלת סכום יפה בכדי שאלו לא יעבדו עבור איש מלבד נבחרת ברזיל, מאותו רגע ועד שהנבחרת תעזוב את המדינה בסיום הטורניר. טורניר בו ברזיל זכתה שוב די בקלות למרות פציעה שהשביתה את פלה מכל המשחקים החשובים.

זנות בהסכמה בין בגירים היא אולי תופעה סבירה מבחינה תאורטית, אבל בעייתית מאד שכן היא מעודדת את סחר הנשים – שהיא אחת התופעות המחרידות בעולם (וחרפה גדולה למדינת ישראל שנמצאת במקום גרוע מאד בהיקף התופעה הזו). אבל קבוצות ספורט מקצועניות הן ציניות. ועמדה של מנהיגות בנושא סחר בנשים היא עוד מטרה חברתית ראויה שהן לא מקדמות. וכך, בשולי הספורט המקצועני העשיר בהחלט פועלים כל מיני גורמים מפורפקים שעסוקים בתווך נערות לווי לספורטאים. הם נמצאים בסביבת חלק מהסוכנים ואנשי העסקים והמקורבים השונים לשחקנים.

שמעתי פעם, כמובן לא לציטוט בשום מצב, מבכיר בקבוצה מקצוענית מודה שהקבוצה דווקא מעודדת את התופעה בין השחקנים ההוללים יותר. הקבוצה לא רוצה שהשחקנים יסתובבו במועדונים ובבארים בנסיון להשיג בחורות, שיגיעו לביתם רק בשלוש בבוקר. הקבוצה גם מזהירה את השחקנים מפני בחורות שינסו להכנס להריון מהם או לנצל קשרים איתם לסיפורים בעיתונות. "עדיף שהכל יהיה מקצועי עם בחורות שעוברות בדיקות רפואיות", אמר אותו גורם.

*

ועכשיו לסיפור צבי שרף והעיתונאי מהארץ שהוא סילק מהאימון:

תתפלאו, אבל הייתי פעם מפורסם באמריקה. והעיתונות, מחוף אל חוף, או לפחות לכל אורך חוף האוקיאנוס האטלנטי התייחסה לפועלי. כל העניין קרה אחרי משחק 3 בין הניו יורק ניקס למיאמי ב-1998. לקראת סיום המשחק הייתה קטטה וכל השחקנים נכנסו למגרש, וג'ף ואן גאנדי, המאמן הקטן והמקריח של הניקס אפילו נתלה לאלונזו מורנינג על הרגל. וזו הייתה השנה השניה ברציפות שהסדרה בין מיאמי לניקס הדרדרה (או התעלתה) למצב של קטטה.

ואז החלה מסיבת העיתונאים, ואני הייתי אז עיתונאי של ידיעות אחרונות, ובגלל שאיש לא ביקש את זכות השאלה הראשונה קמתי ושאלתי את פט ריילי את השאלה הבאה:

"האם בכל ההכנות המדוקדקות של הקבוצות למשחקים אולי אתם מזניחים את העניין המנטלי?".

ריילי ענה לי בשאלה רטורית-על-שאלה:

"שיחקת פעם את המשחק הזה?"

האמת, עקב מוצאי במזרח התיכון, לא ייחסתי לזה כל משמעות ולא חשבתי שריילי מתייחס אלי לא יפה במיוחד. הבנתי מהתשובה שלו שהוא אומר משהו כמו: "שכשמשחקים את המשחק רואים את הדברים אחרת וחווים אותם ברמה רגשית שונה".

מה שקרה אחר כך הוא שקם אחד מעיתונאי ניו יורק הבכירים ואמר: "אדון ריילי, עוד 30 קבוצות כדורסל מלבד מיאמי והניקס שיחקו בפלייאוף בשנתיים האחרונות מבלי להגיע לקטטות". ועיתונאי אחר שאל אותו בלעג "האם צריך לשחק כדורסל ברמה גבוהה בכדי להבין שפה יש לנו מקרה של אנשים שמרוויחים מליונים ואין להם שום אחריות לצופים". הם לא שאלו אותו שום שאלה אחרת בדקות הבאות ולא מעט עיתונאים ציינו למחרת את מה שתפשו כהתנהגות המכוערת והמתנשאת של פט ריילי כלפי עיתונאי. ואלו היו לא רק עיתונאי ניו יורק שלא אהבו אותו אלא עיתונאים מכל החוף המזרחי. האמת שלא רכבתי על המומנטום הזה והיום אני די אלמוני כשאני באמריקה.

אני חושב שעיתונאי ניו יורק ידעו למה הם עושים את זה. מרגע שהם ייתנו לאישיות ספורט להתנשא מעל עיתונאי או להפלות לרעה איזה עיתונאי זה יהיה הסוף שלהם. אנשי הספורט באמריקה הם חזקים מאד ועשירים מאד ולעיתונות שמנסה לסקר אותם זו בעיה. ומה שאני גיליתי באותה מסיבת עיתונאים הוא שהעיתונאים בניו יורק נאמנים אולי לעיתונים שלהם אבל קודם כל נאמנים למקצועם. גם כשריילי לא עונה בצורה שלא נראית להם לאחד מהעיתונאים הללו שאין להם מושג מיהו ובאים רק למשחק אחד או שניים בשנה.

זו בדיוק הגישה שלא קיימת בין עיתונאי ספורט בישראל. המקרה בו צבי שרף ניסה למנוע מעיתונאי ישראלי, עפר מתן מהארץ, לסקר את הנבחרת שלנו בכחול לבן עבור האוהדים שחלקם עושים מילואים או משרתים במאחזים (אני בכוונה משתמש ברטוריקה הלאומנית ששרף כל כך אוהב) הוא לא מקרה ראשון ולא שני. במועדון בו שרף עובד ניסו לחסום ולהפריע בעבודת לא מעט עיתונאים במשך השנים. אני לא ממש זוכר כל מקרה – אבל זה קרה בוודאות עם עפר שלח, אריה מליניאק, אלי סהר ויואב בורוביץ'. זה גם לא מקרה ראשון בו צבי שרף – שבזמנו תקף בצורה מכוערת מאד את אלי סהר – מתנהג כך. אבל אולי זה מאכזב יותר – כי הרי בשנה האחרונה שמתי לב ששרף דווקא מתפרנס כעיתונאי ואולי היה ראוי שיתייחס יותר בכבוד לחבריו לעיתונות.

אגב, מבחינה מקצועית אני בדרך כלל אני רואה את צבי שרף קצת אחרת מפרשני הכדורסל בישראל בכך שאני מעריך אותו כאחד היחידים שמתעמת עם הבעיה העיקרית בכדורסל הישראלי – שהיא מוסר העבודה הנמוך של הכדורסלן הישראלי. מצד שני אני די לא מצליח לראות איפה הפטריוטית הגדולה המיוחסת לו בכך שהוא מאמן את הנבחרת. אז נכון שדייויד בלאט ופיני גרשון, המאמנים הישראלים הבכירים כיום, לא מתלהבים מהתפקיד בגלל סגל השחקנים היחסית ירוד, ונכון שהמשכורת של המאמן הלאומי היא לא גבוהה, אבל בסך הכל הוא לא עזב את הלייקרס או פנתינייקוס למען התפקיד הזה. הוא גם מחזיק בעוד תפקיד חשוב במכבי תל אביב. בסך הכל הוא איש כדורסל שלקח על עצמו תפקיד.

אבל נניח לשרף כי הוא לא העניין פה. אני גם באמת לא חושב שהוא עשה דבר יותר מדי נורא. מדובר באדם אמוציונלי, לטוב ולרע, שכשל בהתנהגותו. ואם הייתה בישראל מינימום של קולגיאלית עיתונאית זה היה מסתיים בכך ששרף היה לוחץ יד לעיתונאי, וגם אם הוא לא אוהב אותו לא היה ממשיך להפריע לו בעבודתו.

אבל זה לא יקרה כי עיתונות הספורט בישראל היא עיתונות לא קולגיאלית. ומכל מיני סיבות, בין היתר תנאי ההעסקה של עיתונאים, עיתונאים שמסקרים ספורט מהשטח, להבדיל מכותבי טורים, לא יכולים להגן על כבוד המקצוע כשצריך. כי התגובה העיתונאית ההולמת להתנהגות של שרף יכולה להיות רק אחת: שכל העיתונאים יעזבו את האימון ושבכל מסיבת עיתונאים הם ייתנו לעיתונאי הזה את זכות השאלה הראשונה. ואם שרף לא משיב לשאלה, עיתונאים אחרים חוזרים על אותה השאלה. בדיוק כמו שעשו אותם עיתונאים בניו יורק בכדי להגן על מישהו שלא הכירו רק משום שהיה לו תג עיתונאי.

הטעות הכי גדולה היא לפרש את המקרה הזה בכך שצבי שרף הוא איש רע. הוא בסך הכל מישהו שעובד מול עיתונאים ובאופן טבעי קצת נזהר וחושש מהם כי תפקידם הוא בין היתר להעביר ביקורת על תפקודו. והוא רואה את היחסים הלא-קולגיאלים ביניהם, ואין לו שום סיבה להתייחס לעיתונאים טוב יותר מאשר הם עצמם מתייחסים למקצועם.

אלכס אברבוך
על נבחרת אנגליה (עוד ארבעה ימים)

88 Comments

RdMaN 3 בספטמבר 2007

קודם כל אני נדהם שאין אף תגובה, אלא אם יש לי בעיה ואני לא רואה?!!?!?!
פוסט מעולה כתמיד.
אבל מה לגבי רמת העיתונאים הנמוכה? מה לגבי הפגיעה בשמו הטוב של שרף ללא הצדקה ע"י העיתונאי הנ"ל? אני לא בה לסנגר עליו אבל לדעתי זה רק קצה הקרחון ויש עוד רבות שאנו לא יודעים – בגלל זה אולי יש שקט יחסי במדיה לענין כולו.

עזי 3 בספטמבר 2007

כאיש הארץ וחבר של עפר מתן מחד וכמי שנוהג להתווכח איתו על צביקה לא מעט מנגד, אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה. רק אומר שמאמן נבחרת הוא תפקיד ציבורי שמחייב ממלכתיות ששרף לא הפגין אותה.
ואין הרבה תגובות בינתיים כי הפוסט די חדש ועכברי הספורט פה רואים את שחר פאר ותיכף מתחילה הנבחרת כדורסל שלא לדבר על זה שגע"ס צופה בדרבי המסקרן של שפילד בליגת הדראטס של יורקשייר.

רפי 3 בספטמבר 2007

חוסר קוליגיאליות, חוסר סולידאריות, אתה נתקל בזה בכל מקום בארץ ברמה כזו או אחרת "ולא רק בספורט אלא בהכל".

באמת מוזר כי לעורכי מדורי ספורט ולעיתונאים שעובדים בהם יש את הבמה ולרובם גם את הרצון לעשות את מה שנכון וצריך. קשה להסביר למה זה קורה במקרה הזה.

(long time reader, first time talkbacker)

רונן דורפן 3 בספטמבר 2007

RDMAN – אני מתכוון בדיוק למה שעזי אומר (ואני דווקא אינני מכיר את עפר מתן ומכיר בקושי את פועל). אם מתן "פגע בשמו הטוב" במובן המשפטי, אז יש לו תרופות בדיני הנזיקין. ואם מתן סתם העביר עליו ביקורת שלדעתו היא לא מוצדקת, אז שישיב עליה בערוצים הרבים הפתוחים בפניו. כמו כל איש שמקבל משכורת ציבורית.

רונן דורפן 3 בספטמבר 2007

רפי – ברוך הבא – ואהבתי את השימוש במשפט ההיסטורי…

Danny 3 בספטמבר 2007

Any feedback on peer's acomplishment today? To say Great job will minimize it

גיל 3 בספטמבר 2007

צודק לגמרי לגבי שרף. אני רק חושב מה היה קורה אם אריקסון או מאמן נבחרת אחרת היה אומר רבע ממה שהוא אמר.

בלי קשר למקרה של שרף, אני חושב שיש יחסים אי שיוויוניים בין עיתונאי למושא הכתיבה שלו. לעיתונאים יש את "הזכות" לפשפש בכל מיני עניינים של צנעת הפרט ואילו הם חסינים לגמרי מחטטנות כזו. ברור שלא כל העיתונאים כאלו, אבל באופן עקרוני קל הרבה יותר לכתוב על מישהו אחר כשאתה יודע שאין סיכוי שיכתבו עליך באותה צורה (פשוט אתה לא מעניין מבחינה סלבריטאית). אגב, בעייה אחרת היא שכל אחד יכול להיות עיתונאי ואין שום הכשרה פורמאלית שאתה צריך לעבור. אני כמובן לא מדבר על עיתונאים כמוך וכמו עזי שעושים את עבודתם נאמנה על מקצוע העיתונות בכלל.

לגבי הזנות, מסכים לגמרי עם עניין הסחר בנשים. מאידך, אי אפשר להתעלם מהעובדה שרוב החברות האנושיות מאז ומעולם פעלו כנגד זנות. במקומות שבהן הזנות חוקית, כמו גרמניה או נוואדה, נעלמים הרבה מהתופעות השליליות הכרוכות בזה. מכיוון שזנות לא תיעלם בזמן הקרוב, כל המלחמות העקרוניות נגדה גורמות הרבה יותר נזק מתועלת כי הם הופכות את העיסוק בה למשהו בזוי על גבול הפשע.

טל 3 בספטמבר 2007

רונן,

כרגיל, אתה מגיע לנושא מדובר מנקודת מבט מרתקת שאף אחד אחר לא כתב עליו – ושכלל לא חשבתי עליו.

יש לי דעה לגבי הפרשה – שלא תפורסם כאן… דובר על זה מספיק, ויש טחינת מים עצומה.

הנקודת מבט שאתה נותן כאן היא מאד מעניינת וטראגית. אני לא חושב שמישהו כאן יכול להתווכח עם מה שנכתב כי בסך הכל נתת עובדות, אף אחד לא ממש עמד לצידו של עיתונאי "הארץ" (למעט ארי שמאי היום ברדיו – אבל זה לא חוכמה, שמאי הוא שונא מוצהר של צבי שרף ושל נבחרת ישראל בכדורסל – בנוסף לעובדה שאני לא יודע אם אפשר לקרוא לו עיתונאי).

כמה נדוש שזה נשמע, חלק מהבעיה היא שאנחנו ב"ביצה" מאד קטנה – כולם מכירים את כולם, ואין לאף אחד את הרצון או את האומץ לצאת נגד מאמן לאומי. הרי אם אתה יוצא נגד צביקה – אתה יוצא נגד הארגון של מכבי ת"א כדורסל ויתכן שגם צוות יציע העיתונות ששומר לו אמונים… כבר מדובר פה ב-50% מהספרט בארץ…

החלק השני הוא חוסר ב"תרבות ספורט" תקינה בארץ. אין לי הרבה מה להוסיף למשפט הזה… אני חושב שזה מובן.

ישר כוח על הטור המעניין. אני אשמח לקרוא על עוד סיפורים מסיקור ה-NBA…

טל

אור 3 בספטמבר 2007

וואו. אהבתי מאוד.
אני אישית הכי אוהד פוסטים אישיים שקרו לאנשים מעניינים.

ולתגובה,
בקשר לתופעת הזנות, אני גם חושב שזוהי האפשרות היחדיה מבחינת שחקנים מקצועניים. בעידן של היום עם הכסף האדיר כל אחת שרוצה לעשות קופה מהירה מנסה להכנס להריון משחקן ואז לתבוע. רק מקומות מסודרים שמיועדים לשוק הזה יפרחו. הם יהיו כמובן אקסלוסוביים אבל אני סמוף ובטוח שהם ירוויחו.

בקשר לעיתונאים. אין רמה גבוהה מדי בעיתונות בארץ. ערוץ הספורט למשל הוא יחיד במינו בעניין הזה. עם כל תחלואיו (ולאחרונה התלוננתי עליו מאוד) יש לציין שכאשר הוא לוקח פרויקט הוא מרים אותו לרמה גבוהה.
אינך יכול לצפות שעיתונאים ברמה של ערוץ הספורט יגנו על עמיתים צהובים מאתרים כמו one שכל מה שהוא מחפש זה רפש על שחקנים.
באמריקה זה נחמד, אולי בע"ה נגיע גם בארץ בזמן מסוים למצב כזה. בינתיים לא וכנראה מהסיבה שנתתי כרגע (כי תחרות יש גם באמריקה ושם זה לא קורה).

רונן דורפן 3 בספטמבר 2007

גיל –
ראשית, גם אני וגם עזי לא עברנו הכשרה מיוחדת. וחס וחלילה אם היינו צריכים לעבור הכשרה מיוחדת. חשוב מאד שכל אחד (תאורטית) יוכל לכתוב בעיתון ולא רק מי שעבר הכשרה מיוחדת. כי הכשרה היא שם אחר למסננת וכוחה של העיתונות בכך שהיא דמוקרטית.

בבתי משפט מותר לטעון דברים רק על פי החוק והפרוצדורה. ולאקדמיה יש חוקים משלה לגבי טיעונים ופרסומים. והעיתונות צריכה להיות "תחום פרוץ" ולאפשר לאחרוני המעצבנים והטועים לומר את דעתם.

זה נכון שיש חוסר איזון מסויים בין העיתונאי למושא כתיבתו – אבל מושא הכתיבה בהרבה מקרים הוא איש חזק עם הרבה מאד ערוצים שפתוחים בפניו.

עופר 3 בספטמבר 2007

קודם כל, תודה רבה לרונן על הפוסט.

אני רוצה להתייחס לחלק השני של הפוסט, ולא להתייחס למקרה הספציפי של עופר מתן מפני שאני לא אובייקטיבי בנושא.

האנקדוטה שרונן הזכיר היא עוד דבר שלפעמים עושה לי כל כך עצוב בתרבות הספורט במקומות אחרים לעומת הארץ. הכוחנות שבה מתייחסים לעתים אנשים מהמגזר הציבורי – מהסיבה הפשוטה שהם יכולים (ולא חסרות דוגמאות אחרות), היא רעה חולה. העצבות שלי נובעת מהעבודה הפשוטה שאני מאד רוצה להיות עיתונאי ספורט. המודלים שלי הם בעיקרם אמריקאים, שגם כאשר מתייחסים למשהו שהוא לא במיוחד מוסרי או טוב, אתה מקבל את התחושה שהאינטרס הראשי שלהם הוא דיווח. אני מקבל את הרושם הזה מצפייה בתוכניות הדעה של ESPN כמו המקור ליציע העיתונות (שעליו אני ממליץ בחום לכל באי הבלוג) ולתוכנית שמתחילה חצי שעה לפניה.
אני אתן דוגמא, ESPN קנו את ליגת הארנה פוטבול – ובדיון היחיד שבו דיברו על הליגה הזו בתוכנית PTI, יציע העיתונות האמריקאית, הביעו שני המנחים, עובדים של הערוץ את הדעה שהמשחקים לא כשרים, שמביימים דברים, שזה לא מעניין, וכו'.
זו דוגמא מעניינת למצב קיים במקום אחר.

אני רוצה להיות עיתונאי ספורט, וככזה, הבלוג גרם לי לעצב רב. אני רואה בעבודה הזו כבוד וזכות, ואולי אני תמים. כנראה שיש סיבה שרוב רובה של עיתונות הספורט בארץ נראה כמו שהוא נראה, בבואה של האנשים שנותנים לאישיות ספורט להתנהג בצורה כזאתי.

בנוגע לשחר פאר, שיחקה אותה. איזה כיף שיורוספורט משדר ולא קנה את זה איזה ערוץ בתשלום.

גיל 3 בספטמבר 2007

ברור לי שרוב העיתונאים לא עברו הכשרה מיוחדת אבל להביא אותך ואת עזי כדוגמא זו לא חכמה. איכשהוא, נדמה לי שהייתם מצליחים גם אם הייתם עוברים הכשרה פורמאלית. אין לי ספק שהכשרה כלשהיא אינה ערובה להצלחה. אני רואה בזה תנאי הכרחי אבל לא מספיק להצלחה במקצוע העיתונות. לצערנו, בגלל שאין שום הכשרה בנושא אנחנו נתקלים בהרבה זבל עיתונאים שהמקרה של שרף רק מדגיש.

לון 3 בספטמבר 2007

רונן, אני ממש לא מבין למה אתה נותן לאדון שרף הנחת סוף עונה של רבע מחיר.

לפני כמה שבועות הבעתי את דעתי על האדון שרף, בדיוק בגלל הכיעור האנושי שלו. אותו כיעור ששב ועלה כלפי כתב "הארץ".
אף מאמן אחר בארץ לא נוהג כך. ואף אחד מהם אינו צדיק.

שרף הוא איש מתלהם, אלים מילולית שפשוט לא מבין מה פירוש להיות עיתונאי.
חמור מכך, הוא פשוט לא מוכן לקבל ביקורת.
מדובר באיש ששם את הפטריוטיות בראש מעייניו. הנבחרת חשובה בעיניו לפחות כמו סיירת מטכ"ל בפעולות נועזות בעורף האוייב.
ההתעמרות שלו בליאור אליהו עד הרגע האחרון היתה פשוט חרפה.
בריאיון אתמול אמר שרף שמלבד משפחתו הכדורסל הוא אהבת חייו.
למרות זאת, כשדובר במשפחתו של אליהו (חתונת אחיו) הוא הפעיל עליו לחץ כבד ורק ברגע האחרון עשה לו טובה ושחרר אותו.

הוא קיבל את הנבחרת כשאף אחד לא רצה אותה מצד אחד ואף קבוצה לא רצתה אותו מצד שני.
הנבחרת החזירה אותו מהקבר.

האיש הזה, בהיותו מאמן הנבחרת, ממשיך להיות דמות חשובה עבור הכדורסלנים הישראלים.
בעיניי זה רע מאוד שדור חדש של כדורסלנים חווה את שרף.

לא פלא שרמת המוטיווציה להשתתף בנבחרת היתה קטנה.

אני מאחל בכל ליבי לתבוסות מוחצות של הנבחרת כדי שהאיש הזה יועף מהנבחרת. אני מקווה שלתמיד.

באשר לעיתונאים, הם מתגלים בעליבותם.
המערכות ששולחות אותם עלובות לא פחות.
הם ש"דואגים" למוסר השחקנים, המאמנים והעסקנים, נעלמים ברגע שמדובר בקולגות.
למעשה, הם לא רואים בהם קולגות אלא יריבים או אפילו אויבים.
התחרות בין המו"לים עברה לתחרות בין העיתונאים. מביש.

עופר שלח שחווה חווית נידוי דומה ממכבי ת"א, לא אמר אתמול מילה בחדשות הספורט.
אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר ?

ובכלל, עיתונות הספורט היא תמונה מוקצנת של מצב העיתונות בארץ בכלל.
ולצערי המצב לא עומד להשתפר.

איתי 3 בספטמבר 2007

עופר מתן הגיע להארץ ושכח שלא מדובר במקומון.מה שטוב למקומון רע לעיתון ארצי ובודאי למדור ספורט כמו זה של הארץ.בשבועות האחרונים העיתונות של מתן היתה עיתונות צעקנית,צהבהבה,כמעט הייתי אומר זדונית כלפי שרף.שרף לא צדיק גדול אבל עופר מתן הוא עיתונאי קטן.

טל 3 בספטמבר 2007

לון,

אתה כתבת: "אני מאחל בכל ליבי לתבוסות מוחצות של הנבחרת כדי שהאיש הזה יועף מהנבחרת…"

אני חושב שאתה זה מתגלה בעליבותך.

לילה טוב – למען הסר ספק, אני לא מתכוון להגיב יותר.

רונן דורפן 3 בספטמבר 2007

איתי – זה בכלל לא משנה איזה מין עיתונאי הוא. עיתונאים צריכים להתעקש על כך שהעיתונות כולה תוכל לעבוד ותהיה נגישה למקומות הרלוונטים לה – דיוני ועדות כנסת, סטטיסטיקות כלכליות או אימוני נבחרת בכדורסל.

גיל – אני חושש קצת לא הובנתי. אני בהחלט מסכים איתך שהכשרה תועיל להרבה מאד עיתונאים. אבל דרישה להכשרה תהיה דרישה מאד לא דמוקרטית ואסור שתהיה.

גיל 3 בספטמבר 2007

למה זה לא דמוקרטי? למה כל מי שעוסק בכל מקצוע אחר חייב לעבור הכשרה כלשהיא ודווקא עיתונות, שהיא ללא ספק מקצוע מאוד חשוב במדינה דמוקרטית, לא?

אגב, אותה דרישה אפשר להפנות גם לגבי פוליטיקאים, אבל אותם לפחות אנחנו בוחרים ואנחנו תיאורטית, יכולים להעיף אם הם לא ממלאים את חובתם כראוי. מי בדיוק כלב השמירה של העיתונאים?

רונן דורפן 3 בספטמבר 2007

גיל – העיתונאים נתונים לבחירה מדי יום… אתה רשאי לבחור אילו מהם אתה קורא ואילו לא. וטוב שזו המסננת היחידה. כי חס וחלילה שוועדת קבלה תחליט מי כותב מספיק טוב ומי יודע מספיק.
לגבי שימוש ברעה בתפקידם – יש חוקי לשון הרע ואנשים בהחלט תובעים לא פעם עיתונאים.

לון 3 בספטמבר 2007

טל, אני חושב שיש דברים חשובים יותר מניצחון של הנבחרת. אם בעיניך זו חזות הכל, אז באמת לא יכול להיות בינינו שיח.
בנוסף, לטווח הרחוק זה יעשה טוב מאוד לנבחרת.

גיל, תיאורטית אתה צודק. מעשית, אלה בדיוק האמצעים שמשטרים דיקטטוריים משתמשים בהם.

בנוסף, העיתונות אינה רק מקצוע. היא בראש ובראשונה נושאת את חופש הבעת הדעה.

כלבי השמירה של העיתונאים אמורים להיות עיתונאים אחרים ומועצת העיתונות (שלצערי חלשה מידי).

גיל 3 בספטמבר 2007

כבר אמר פעם מישהו, שבעיתונות התחרות מדרדרת את המוצר.

לא אמרתי שתהיה איזו ועדה שתתן ציונים, אבל לא תמיד יש לך בחירה אמיתית. מה אם אני רוצה לקרוא עיתונאי X אבל לא Y ושניהם באותו עיתון? על ידי קנייה שלו אני תומך בשניהם. לגבי תביעות לשון הרע ואחרות, לרוב האזרחים אין את הכסף והזמן לבזבז על תביעות כאלו ולעיתון יש עצמה לא מבוטלת.

הבעייה המרכזית היא שחסרה הרבה שקיפות בפעילות של העיתונאי. למשל, למה שלא יפרסמו איזה עיתונאים מקבלים אילו פריביליגיות ממושאי הסיקור שלהם? כשעיתונאי ספורט כותב על קבוצה, איך אני יודע שהוא ענייני ולא מונע על ידי סגירת חשבונות או שהוא כותב משהו חיובי וזה בגלל שמי שהוא כתב עליו הוא מקור שלו?

אני חושב שעיתונאים בינם לבין עצמם צריכים לשמור על המקצוע שלהם. בדיוק כמו שבניו יורק טיימס יש אומבודסמן ומסלקים שם כתבים שמזייפים כתבות. משום מה, זה משהו שלא ראיתי בארץ (או לא קורה לעיתים תכופות מספיק).

רונן דורפן 3 בספטמבר 2007

גיל – עכשיו אתה מדבר על כלים של עיתונות לשפר את עצמה – וזה כמובן נכון מאד. ואני האחרון שיאמר שהעיתונות בארץ היא ברמה טובה. אבל, כפי שציינת, האומבדסמן של הניו יורק טיימס מבקר את העיתון – ולא הרשויות.
בסך הכל בעיתונים יש הרבה זבל, אבל אתה צריך לראות את כל התהליך. אני חייב להביא כדוגמא את אנגליה. הניוז אוף דה וורלד הוא העיתון שהביא את הסיפור הזה על רונאלדו. שזה מקרה צהוב שבצהוב שבו שילמו לנערות לווי כסף בכדי לספר על חוויותיהן המקצועיות ולבייש אדם עם מעמד ציבורי.
אבל – האדם הזה יש לו מעמד ציבורי לא בגלל שהוא המציא תרופה לסרטן אלא בגלל שהוא עושה משהו לא חשוב, לשחק כדורגל, בצורה טובה מאד. המעמד הזה הפך אותו במקביל עשיר מאד וגם חשוף מאד ואלו כללי המשחק.
ואותו עיתון זבל, ולא העיתונות הרצינית כביכול, הוא זה שחשף כמה מהפרשות החמורות בכדורגל האנגלי – כמו המקרה בו בכיר בהתאחדות דאג לפרסומים מרושעים על סוון גוראן אריקסון בכדי להסתיר את חלקו באותן פרשותן. וגם בישראל אתה יכול לראות שהרבה מאד פרשיות חמורות נחשפות דווקא על ידי ידיעות אחרונות. אז שוב יש פה תמונה כללית: ידיעות אחרונות הוא עיתון עשיר וחזק הרבה בזכות איזשהי נוסחה מנצחת של מוצר שרובו לא איכותי. אבל מצד שני לעתים קרובות הפופולאריות הזו מנוצלת בצורה חיובית.

גיל 3 בספטמבר 2007

אין לי שום בעייה עם החשיפה של רונלדו ואני יודע שכל הזמן יש חשיפות כאלו. אבל מה אם עיתונאי מסוים כותב בצורה שלילית כלפי קבוצה או שחקן או מאמן כל הזמן, בלי טיפת אובייקטיביות, ועיתונאי אחר כותב רק דברים טובים? בשני המקרים אנחנו לא יוצאים נשכרים, והבעייה שאין לנו מושג לדעת מה קורה מאחורי הקלעים ומי מונע מאינטרסים זרים ומי לא.

אני לא יודע אם יוצא לך לקרוא את העין השביעית, הם כותבים שם על עניינים דומים. אבל הם רק עיתון אחד שגם לו אין שום השפעה. השאלה היא אם יש איזו שהיא חרב או סנקציות שעומדות מעל עיתונאים שסורחים? לפי מה שאני רואה בארץ, מעט מאוד.

רונן דורפן 3 בספטמבר 2007

גיל – נכון – יש מעט מאד מזה בארץ. הרבה מהמערכות הדמוקרטיות לא מתפקדות.

לון – אני לא נותן לשרף הנחות. אבל אני חייב לומר לך שבמושגים עולמיים הוא לא רשע כזה גדול… והנקודה שמטרידה אותי כאן היא לא שיש איש ספורט מתלהם, אלא שעיתונות הספורט לא נלחמת על עצמאותה. כי ברור מעכשיו שכל עיתונאי שכן מקבל את התנאים לסקר את הנבחרת מקבל אותן בגלל שהוא לא מרגיז את האחראים שם. וזה חמור מאד.

Solari 3 בספטמבר 2007

אהבתי מאוד, כמו תמיד.
שפכת אור על נושא שלא כולם בקיאים בו (על נושא העיתונאים, זה שרונאלדו מאוהב בעצמו כולם יודעים..) ;)

RdMaN 3 בספטמבר 2007

לון, אתה הגזמת ידידי.
על איזו "טובה" אתה מדבר?
שהנבחרת תפסיד כדי ששרף לא יאמן אותה, האם פגיעה בשרף יותר חשובה לך מהצלחת הנבחרת (והכוונה כמובן להלפרין, טפירו ואהוב ליבך – ליאור אליהו).
אולי האישיות שלו לא קוסמת לך וזה לגיטימי אך הוא מאמן מוכשר מאוד עם הישגים רבים שהביא את הנבחרת, דלת האמצעים שלנו, לעלות לטורניר הגמר ואף לתת הופעה הירואית מול היוונים. מה גם שאני העדיף בכל יום בשבוע את שרף האנטיפט על פני פיני השרלטן.
לילה טוב

RdMaN 3 בספטמבר 2007

אגב,
לדעתי את תפקיד "כלב השמירה של העיתונות" יקבל עולם הבלוגים.
אני לא יודע כמה ממכם קוראים את הבלוג של ROSK שהיום מעודכן על ידי ייגר מאייסטר רב התושיה – אבל הבלוג הזה הצליח בקצת לצמצם את תופעת ה"בלעדי", "פרסום ראשון" וכו'.
הכנסו ל"תפוז" והקישו ROSK -מומלץ

גע"ס 3 בספטמבר 2007

גם ראיתי רק עכשיו (חצות) שעלה פוסט חדש, גם לא עשיתי שיעורי בית ואין לי מושג מה אמר אותו עיתונאי שזיכה אותו בהעפה, אבל כללית יש בספורט הישראלי דור של בהמות, אבל לאט לאט הם מזדקנים, מסיימים את הקדנציות שלהם במה שזה לא יהיה ובסוף הם ייעלמו. שום דבר ממה שנגיד לא יעזו בעניין שלהם ולכן יש פשוט לחכות בסבלנות להתאדותם.

ואסיים במשהו נחמד, כי בכל זאת מבחינה ספורטיבית היה יום טוב (פדרו מרטינז חזר לשחק וניצח, סביליה הבטיחה את מקומה בליגת האלופות, שחר פאר ניצחה בקלות ובליגת הדארטס אף אחד לא הוציא עין לאף אחד אחר).

בקיצור, רציתי לשבח את מי מהעורכים בספורט מעריב שנתן את הכותרת "מערבה מכאן עומדים צוקים" לידיעה על פתיחת אליפות אירופה בכדורסל.

http://shiron.net/songView.aspx?song_id=2209&singer_id=909&song_title=34990

לון 3 בספטמבר 2007

RdMan, הרחקתו של איש רע שיש לו תפקיד מרכזי ומשפיע על כדורסלנים צעירים, עדיפה בעיניי על ניצחון שיגרום לו לבטח להישאר לקדנציה נוספת. בעיניי חינוך הוא דבר חשוב הרבה יותר מניצחון כזה או אחר.

לגבי אליהו, הוא כלל אינו אהוב עלי.
זה מביש בעיניי שהנבחרת יותר חשובה מהמשפחה, במיוחד כשהמאמן שלה מבהיר עד כמה המשפחה (שלו) חשובה לו.

זכותך להיות בעל סולם ערכים אחר.

אני לא חולק על יכולת הכדורסל של שרף, אני חולק על ההתנהגות שלו כאדם, מחנך ומודל בזירה הציבורית.

לון 3 בספטמבר 2007

גיל, בהמשך ל- RdMan אני מפנה אותך לבלוג שנכתב ע"י עיתונאי שמבקר את עיתונות הספורט:
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=bashaar

בנוסף ישנו הבלוג של דבורית שרגל – ולווט אנדרגראונד – שבו היא מבקרת את כלל אמצעי התקשורת:
http://cafe.themarker.com/view.php?u=3769
הבלוג הזה היווה את ההשראה לבלוג ביקורת עיתונות הספורט.

דרך אגב, "העין השביעית" יופיע בפעם האחרונה בדפוס בגיליון הבא בדצמבר ואח"כ יהיה אתר.
אפשר למצוא כבר היום את הגליונות הקודמים באתר של המכון לדמוקרטיה:
http://www.idi.org.il/hebrew/catalog.ASP?did=10

לון 3 בספטמבר 2007

מרוב צהוב עזבנו את הספורט.

שחר פאר סוף סוף מממשת את הפוטנציאל שלה.
היא פשוט מחצה את רדוואנסקה.
רבע גמר שני בגראנד סלאם השנה, ביחד עם שמינית הגמר ברולאן גארוס (כמו בשנה שעברה) מראים התקדמות יפה בטורנירים החשובים.
למעשה היא שיפרה את ההישגים בשלושת הגראנד סלאם של מגרשים קשים ושמרה על ההישג ברולאן גארוס.
כך שהשנה "הלא טובה" שלה נראית קצת אחרת במובן הזה.

בסיבוב הבא יהיה לה סיכוי סביר.
ההנחה שתפגוש את צ'קווטאדזה, שיש לה שנה נהדרת והיא מדורגת 6.
אבל, לא מדובר במישהי מהקרם דה לה קרם. במובן הזה ההגרלה ממש לא שיוויונית.
בחלק השני שלה נמצאות שתי הוויליאמסיות, הנין ויאנקוביץ'.
צ'קווטאדזה אינה חזקה פיזית כמו הוויליאמסיות או מאורסמו. וודאי שאין לה את היכולת של הנין.
מבחינה מנטלית בעבר היו לה התמוטטויות שכללו בכי. אבל יתכן שהתגברה עליהן.

יהיה בהחלט מעניין.

ברגקמפ 3 בספטמבר 2007

בפוטבול 365 הפרחחי העלו סקר "האם היית קונס את כ.רונאלדו על האורגיה?"
כן 20 אחוזים (פלוס מינוס)
לא 18 אחוזים (פלוס מינוס)
הייתי נותן לו מדליה 62 אחוזים

:)

(תן לפאט ריילי בראש, הוא תמיד היה שמוק מתנשא)

רונן דורפן 3 בספטמבר 2007

לון – יש אלמנט חביב בהגרלות הנשים שפותח את כל הטורנירים להפתעות וסיפורי סינדרלה: הדרוג של שתי הטניסאיות הטובות בעולם – וונוס וסרינה וויליאמס (מי שרוצה להתעקש על הנין, בסדר, מדובר בשתיים מהשלוש) נקבע על ידי הכפלת תוצאות הלוטו היפני בריבית של הבנק בהונדורס וחלוקה במספר מעלות הצלזיוס שנרשמו בבודפשט.
וכך כל הדרוג לא שווה במיוחד ונקווה ששחר תיבנה מכך הפעם.

גיל 4 בספטמבר 2007

רונן, אני חושב שזו סיבה טובה שנשים תשחקנה הטוב מ5 מערכות. אין צורה שמשחק שמינית גמר נגמר אחרי שעה וקצת. אצל הגברים, אתה יודע שמי שמגיע לשלבים הגבוהים, נדרש להקיא דם בדרך לשם ולא חשוב נגד מי הוא משחק. אצל הנשים, יש הרבה שמשחקות זוגות וזוגות מעורבים בצורה קלילה בלי שזה יפגע במשחקי היחידות שלהן. השחקניות מספיק בכושר בשביל לשחק עוד שעה בממוצע כל משחק.

נדב 4 בספטמבר 2007

שמישהו יסביר לי מה הקשר בין הדברים שנכתבו בכותרת הכתבה של עופר מתן "אותו פיק-אנד-רול שחוק לעייפה, אותו פיק ברכיים על הבמות הגדולות באמת, אותו פיקפוק ביכולת של הנבחרת. הבחורים של שרף אמנם דיגדגו את יוון במשך שלושה רבעים, אך הסתפקו בהפסד בכבוד, 76-66. כזה שתואם את רף הציפיות שהעמיד המאמן" ובין הכתבה עצמה שבה הדברים כלל לא מוזכרים ומעלים חשד שמישהו במערכת העיתון שכלל לא ראה את המשחק בחר אותם
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=900508&contrassID=2&subContrassID=8&sbSubContrassID=0

וויז 4 בספטמבר 2007

רונן פתחת קופת שרצים לא קטנה:
אני יכול להעיד שעיתונות הספורט בארץ היא ברובה הגדול דוחה כמו מושא הסיקור שלה.
מנסיוני, עיתונאים מוצלחים (או יותר מדוייק – אלו שהתקדמו אחר כך) הם גם אלו שזכו לדחוף את אפם ולשונם הכי עמוק שאפשר למי שצריך גם בתחום הספורט וגם בעיתון, מספיק לראות את מקבץ כתבות ה"קווים" במשחקי הכדור (כנראה שזה העבודה היחידה בארץ שמונהג בה חוק אפלייה מתקנת). ידע, הבנה ואהבה לספורט הם משניים בלבד (במקרה הטוב), אבל אם עסקינן בהתרפסות מפליא אותי שלא ציינת את המקרה הבולט ביותר של התרפסות עיתונאית: הילסבורו.
לאחר שהסאן פירסם מאמר המתאר את האסון ע"פ הדו"ח המשטרתי (שגם אם היה מגמתי במקצת, מרמז על כך שארוע דומה לא יכול לקרות אצל אוהדי קבוצות אחרות, בדיוק כמו מקרה הייזל, אלא רק אצל ה"רוצחים" כפי שרוב אוהדי הכדורגל בבריטניה מכנים אותם). החלאות שנעלבו מכך שהציגו אותם כפי שהם, הטילו חרם צרכני (די מוצלח יש לציין) על העיתון, שמאז כבר הספיק להתנצל ולדאוג שלעולם לא תכתב מלה רעה על מי מיקירי אנפילד. בשם הפוליטיקלי קורקט אף אחד בבריטניה לא יעז לכתוב עליהם מלה רעה. סטיבי ג'י יהיה שחקן השנה או לפחות בין ה-3 הגדולים, גם אם ישב 11 חודש ביציע, אבל משום מה כשכבר סיכם עם צ'לסי באופן עקרוני (לפני שנתיים) החלו לצוץ סיפורים על משפחתו ואיומים על חיי חבריו שכמובן לא זכו להתייחסות שלילית מצד העיתונות המגוייסת. האיומים היו למעשה הסיבה בגללה יקיר העיר החליט להשאר בה (ולא שום סיבה אחרת), כך שגם בבריטניה המצב דומה גם אם הזנות אינה מאותו סוג.

גיל 4 בספטמבר 2007

המקרה של הילסבורו שונה לגמרי. האשמות של הסאן היו מאוד שערוריתיות והטילו דופי בהתנהגות האוהדים בצורה די דוחה. כותרת העיתון הייתה "The Truth" והם האשימו את האוהדים שהשתינו על השוטרים, שגנבו מהקורבנות ועוד. לכל ההאשמות הללו לא היה שום בסיס.

העיר ביצעה חרם צרכנים למופת ולדעתי לישראלים יש הרבה מאוד ממה ללמוד מחרמות כאלו.

איתי נ. 4 בספטמבר 2007

נעזוב רגע את העיתונאים, האם יש קולגיאליות בין העיתונים? האם צריכה להיות?

וכל הכבוד לשחר פאר!

איציק אלפסי 4 בספטמבר 2007

לון,

ההשתלחות שלך בשרף היא אלימות מילולית פר-אקסלאנס. זה שאתה משתמש בשפה גבוה וביטויים מכובסים לא משנה מכך כהוא זה. אי לכך, הביקורת שלך על המאמן הלאומי נגועה בצביעות מצערת.

איציק אלפסי 4 בספטמבר 2007

וחוץ מזה, שחר פאר מלכה!!

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 4 בספטמבר 2007

רונן, יש לך במקרה את נתוני הריבית של הבנק בהונדורס ? זה הנתון היחיד שחסר לי.

איציק, כבר כמה זמן שאני תוהה האם אתה ואני חיים באותו עולם עם אותו היגיון. כנראה שלא.

לון 4 בספטמבר 2007

האנונימי זה אני. (שוב מחקתי קוקיז…)

איציק אלפסי 4 בספטמבר 2007

לון, סופסוף אנחנו מסכימים על משהו

רונן דורפן 4 בספטמבר 2007

נדב – אלו שני עניינים שונים.
מה שאתה טוען הוא לפרשנות חלשה ואפילו מגמתית של המשחק. מכיוון שלא ראיתי אותו לא אחווה דיעה אבל לצורך הדיון אני יוצא מנקודת הנחה שיש צדק בדבריך. ושהדווח של העיתון מהמשחק הוא מוטעה, וגרוע מזה, מגמתי:

התרופות שלך הן:
1. לא להתייחס לדברים כנכונים.
2. להחליט שהכתב או המדור או העיתון לא נראים לך.

התרופה לבעיה כזו היא לא שצבי שרף יקבע מי יסקר את נבחרת ישראל, ולא שמעיתון בישראל תמנע הגישה לחומר רלוונטי. במקרה זה צפיה באימון.

התרופות של צבי שרף הן כמה:
1. להסביר את עצמו ואת משחק נבחרתו לציבור בבימות שניתנות לו – והן רבות. אני מתרשם שרוב הציבור דווקא חושב שהנבחרת שיחקה יפה – אז אני מבין מכך שלא נגרם נזק מיותר.

2. אם הוא חושב שיש כאן דיבה לתבוע את העיתון. קשה לי להאמין שהדברים שציטטת מגיעים לכדי דיבה.

3. להחליט שכל זה נורא קשה ולא בשבילו. לפרוש לעיסוק יותר שקט מאימון נבחרת וניהול מכבי תל אביב. ואולי גם להפסיק להיות עיתונאי.

שרף, עד כמה שידוע לי, מופיע בתכנית יציע העיתונות. כך שויכוח דמוקרטי תוסס איננו זר לו.

עמית 4 בספטמבר 2007

יחסו של אלכס פרגוסון לעיתונאים מסויימים בתקשורת הבריטית לא שונה מיחסו של שרף לעיתונאים מסויימים בתקשורת הישראלית .גם פרגוסון נגוע באי יכולת לקבל ביקורת,גם פרגוסון נוטר טינה ולא שוכח,גם פרגוסון במקרים מסויימים נמצא על סף המעבר מאלימות מילולית לאלימות פיזית,גם פרגוסון לא סולח לשחקנים שמעזים לחרוג מגבולות הגיזרה שהוא מתווה.
שרף לקח את הנבחרת לפני שנתיים במצב עגום שבו רק לו היה מה להפסיד.בלאט ואדלשטיין ברחו מהספינה הטובעת.
שרף לא דמות מופת.אחרי שנה שבה הוא חתך את ספחייה פתאום הוא גילה שביקורת,לעיתים עניינית ולעיתים לא,היא לא דבר נעים כל כך.
מהרגע שנודע ששרף חוזר למכבי חלקים בתקשורת שחיים על שנאת מכבי שינו את יחסם כלפיו.שרף חוטף עכשיו גם על חשבון השנים הקרובות במכבי.לא מפתיע שחלק ממוליכי הגל העכור (והלא מוצדק לטעמי) הם אוהדי מגדל ירושלים.
כדאי להשוות את הטורים שנכתבים בידיעות ובמעריב ולהשוותם לטורים בהארץ .מליניאק או שלח או סגל הם לא חברים של שרף והם גם לא נגועים כמו אודי הירש או עופר מתן.
אגב,בשנה שעברה שני "עיתונאים" נדב צנציפר ואמיר אפרת הובילו את המהלך שבסופו פוטר יצחק שום.מדי יום הם טיפטפו את הרעל ושירתו את הנהלת הפועל עד שהביאו לבסוף להדחתו.רון עמיקם משלם מחיר על אי נכונותו להיות כתב חצר של הנהלת הפועל אבל עצמאותו מאפשרת לו לבקר את הפועל וטוב שכך גם אם זה בא על חשבון "סקופים".
אפרופו פרגוסון – קראתי שהוא שלח מכתב (לא sms ולא email ולא שיחת טלפון) לאלן סמית והודה לו על שירותו למועדון.לפעמים יש לפרגוסון יציאות יוצאות דופן שמסבירות מדוע הוא למרות הכל איש מיוחד ויוצא דופן.אלן סמית התרגש מהמחווה.

עזי 4 בספטמבר 2007

רונן, צביקה פרש מיציע העיתונות לפני כמה שבועות לאחר שקיבל את משרת המנכ"ל במכבי. העניין שהוא היה שם כמאמן נבחרת, אז זה לא הפריע….

רונן דורפן 4 בספטמבר 2007

עזי – תודה על העדכון, זה ממחיש שמכבי תל אביב הם ארגון מקצועני ונבחרת ישראל לא.

לעמית-
נבחרת ישראל – ארגון ציבורי, ממומן מכספי ציבור, חייב בשקיפות הרבה יותר גבוהה.

מנצ'סטר יונייטד – ארגון פרטי.

דניאל 4 בספטמבר 2007

לפני שבועיים ראיתי את מקלארן מפרשן בסקאיי את הדרבי של מנצ'סטר.אז זה לא הפריע …

עמית 4 בספטמבר 2007

אני מתייחס לאופיים של האנשים ולהתנהגותם ולא למהות האירגון שמעסיק אותם.
זכותו של שרף לא להכניס לאימון עיתונאי שכל תכליתו היא לעורר מדנים ושכותב באופן קבוע כנגד המאמן ומנסה להעכיר את האווירה בין המאמן לשחקנים.זכותו של שרף להמנע ממתן ראיונות לכלי תקשורת מסויים.זכותו של שרף למנוע מכתב מסויים לעלות לאוטובוס של הנבחרת.כל הדוגמאות שנתתי הן פריוולגיות והן לא מחובתו של מאמן לאומי.יכולים שאר הכתבים לגלות סולידריות ולהמנע מכניסה לאימונים או מנסיעה באוטובוס.חובתו להשיב על שאלות במסיבת עיתונאים משותפת לכל שליחי כלי התקשורת לאליפות,כולל שאלותיו של הכתב שסר חינו.לא מעבר לזה.

נדב 4 בספטמבר 2007

על מנת לחזק את מה שכתבתי הנה הידיעה אודות המשחק כפי שפורסמה באתר הארץ online :
http://www.haaretz.com/hasite/pages/sportInnerPage.jhtml?contrassID=3&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
אין בכותרת או בכותרת המשנה שום התייחסות למה שנכתב כנראה בידי אחד מעורכי המדור ומופיע בעיתון בכותרת ובכותרת המשנה וכולו בוז ולגלוג על שרף ומשחק הנבחרת (ושוב,בניגוד למה שהתרחש במשחק)

אופיר 4 בספטמבר 2007

רונן, קודם כל אני רוצה להודות שוב על הבלוג הנהדר.

אני מסכים כמובן שההתנהגות של שרף לא היתה מכובדת. עם זאת, קשה לי להאשים אותו. לפני חודש ביטלתי את המנוי שלי על עיתון הארץ אחרי עשר שנים. הסיבה העיקרית היתה מדור הספורט שלו, שירד לתהומות של עיתונות צהובה ונבזית, שמטרתה היחידה היא לפגוע כמעט בכל דמות ספורטיבית מרכזית בישראל, בצורה שנראית לגמרי לא עניינית. נשארו שם רק כמה צדיקים בסדום כמו עזי.

בתור קורא נייטרלי של העיתון הייתי קרוב כמה פעמים לאלימות מילולית בעקבות הכתבות של עופר מתן ודומיו (בינתיים הסתפקתי בלקלל אותם בלב). אם הייתי שרף, אני לא חושב שהייתי מסוגל להבליג על ההתקפות האישיות הללו. הוא אמנם מאמן נבחרת ודמות ציבורית, אבל הוא גם בן אדם.

לכן אני גם לא חושב שעיתונאים אחרים צריכים לגלות סולידריות עם עיתונאי הארץ. למעשה אם הייתי עיתונאי הייתי מתרחק מאותו עיתון כי הוא מבזה את המקצוע. הבעיה היחידה היא ששאר העיתונים בישראל אפילו יותר גרועים…

לון 4 בספטמבר 2007

אופיר, ההתנהגות הבעייתית של שרף לא התחילה עם עופר מתן.
הדוגמה הידועה ביותר היתה בהקשר של אלי סהר, ששרף שלח אותו להז…. בעקבות ביקורת עניינית לחלוטין.
להזכירך, הנתק בינו לבין פיני גרשון, שהיה חבר שלו, הגיע בעקבות ביקורת כדורסל עניינית של גרשון על הנבחרת ששרף אימן.

הנבחרת לא שייכת לאדון שרף והוא מחוייב לתת לכל כלי התקשורת נגישות אליה.

אכן, ספורט "הארץ" מאז הגעתו של איתן מרקוביץ' לעמדת העורך, עובר תהליכים רעים.

א"ר 4 בספטמבר 2007

אהלן רונן, כיף לקרוא את הבלוג שלך.

בעניין עופר מתן, אני מסכים איתך שיש מקום ליותר קולגיאליות בישראל. הבעיה היא כפולה: קודם כל, התחרותיות לא תאפשר לאנשים לעשות את זה, לא בצמרות העיתונים (שם הרבה, כפי שאתה יודע, מונע על ידי אגו ואינטרסים אישיים) ולא במגרשים (שם השנאה בין אנשים מעבירה לפעמים עיתונאים על דעתם).
הבעיה השניה והחמורה יותר בעניין הזה היא זו: כשאתה מוביל קו מערכתי אנטי, כמו שעושה הארץ נגד נבחרת ישראל מרגע פתיחת הקמפיין, אתה מעמיד את עצמך מראש במקום לא טוב.
* כשביום פתיחת האימונים אתה נותן כתבה שלמה בה אתה מוציא את צביקה אידיוט חסר סמכות, ומצטט שחקן שנופה מהסגל בעילום שם המספר שהשחקנים מתגעגעים למולי קצורין (כן, בסדר. אתה זוכר את היחס של השחקנים למולי), זו כתיבה מגמתית.
* כשישראל נותנת לבלגיה 20 הפרש בנוקיה לעיני 9000 איש והפואנטה של הטור המערכתי שלך בשער היא למה רביב לימונד לא בנבחרת, זו כתיבה מגמתית.
* כשיש אימון אחד בארץ ויום אחר כך אתה מפרסם כותרת ענק על זה ששחקנים לא סובלים אחד את השני, זו כתיבה מגמתית. לזהות דינמיקות בקבוצה אפשר לפעמים גם מרחוק. ועל הנבחרת הזו אפשר להגיד הרבה דברים, אבל זה ששחקנים בה לא סובלים אחד את השני לא נראה לי כמו אחד מהם.
בקיצור: צביקה לא צדיק וההתנהגות שלו די טפשית, אבל ברור שיש לו פיוז קצר ואני בטוח שכל הפרשה עשתה לעופר מתן, השה התמים והמסכן, שירות מצוין. כשאתה עומד ומשליך אבנים במשך חודש, בסוף מישהו יזרוק עליך אחת בחזרה. אין טעם לצביקה להיכנס לתביעות דיבה: אתה יודע שמדובר בבחירה ובמיסגור של חומרים. אתה עצמך יכול ללכת לראיין שחקן ששונא את צביקה ויגיד עליו דברים נוראיים, גם כשהנבחרת מצליחה מבחינה מקצועית. זכותך. אבל אל תצפה מצביקה ליחס זהה לזה שמקבלים שאר העיתונאים.

רונן דורפן 4 בספטמבר 2007

דניאל – ראשית, אני לא מתפעל מכך שמקלארן מפרשן (אמנם באולפן) את הדרבי של מנצ'סטר. ואני רואה לא מעט מנג'רים עושים את זה. אבל דווקא מפרגוסון, מוריניו, וונגר ובניטז לא תראה את זה. זה אפילו יותר לא מכובד מאשר בישראל כי באנגליה המאמן הלאומי מרוויח סכומי עתק והופעתו בטלוויזיה נועדה רק לקידום הפרופיל האישי שלו.

אופיר וא"ר – מה שאתה אומרים מחזק את דעתי. שקורא אינטיליגנטי מסוגל לשפוט עצמאית את דבריו של העיתונאי ולכן הנסיון לחסום אותו הוא נואל.

עמית – אני יודע שלא התייחסת למהות הארגון, אבל מהות הארגון קובעת מה מותר לארגון ומה לא.
שרף רשאי לא להתראיין. רשאי גם להשיב לכל שאלותיו של עיתונאי ב"אין תגובה". לעומת זאת, הוא לא רשאי למנוע ממנו גישה לאימון או להיות במסיבת העיתונאים. כלומר – יכול לא לנדב מידע, אבל לא יכול לחסום מידע.

השיפוט של המקרה על פי השאלה האם העיתונאי מסקר את הנבחרת באופן הוגן הוא מוטעה מיסודו. חופש ביטוי בדמוקרטיה לא קיים בכדי שלאנשים תהיה זכות לשיר את ההמנון הלאומי – אלא שתהיה להם זכות לשיר המנון נגד המדינה. אם בא להם.

קולגיאליות עיתונאית היא ההבנה שגם אם עיתונאי מסויים לא מוערך על ידי חבריו, הם צריכים להבין עד כמה הנורמה של שרף היא מסוכנת. מחר העיתונאי מהעיתון שלהם יופלה לרעה על ידי מאמן נבחרת הכדורגל – וזה יתקבל כמובן מאליו משום שהם לא פצו פה במקרה הזה.

רונן דורפן 4 בספטמבר 2007

נדב – כל מה שאתה אומר הוא אולי נכון. אבל? האם אתה רוצה להיות בעולם בו גופים ציבוריים יקבעו מי כותב נגדם "ביקורת הוגנת" ולכן מי רשאי להגנות חופש העיתונות?

וויז 4 בספטמבר 2007

האם יש פרשן או אפילו כתב שהוא ענייני, רהוט הוגן ואינטיליגנטי בספורט הישראלי ?
כשבערוץ הספורט יושב עגלון שמהלל שחקנים דוגמת שלומי ה"סקורר" ארביטמן גם אחרי שנה בלי גול. והתחלופה הוא פרופסור שיכול להסביר לך מדעית וטקטית למה משחק שנגמר 1-0 לקבוצה X שעברה את החצי פעם אחת במשחק, אחרי שקבוצה Y פגשה את הקורה 15 פעם. בקיצור התשובה היא לא.
גיל, עד כמה שזכור לי הכתבה ב"סאן" די ציטטה את הדו"ח המשטרתי ולא יותר, וגם אם כללה אי-דיוקים, בבסיסה עמדה הטענה הדי-מוצדקת שדבר דומה לא היה קורה לאוהדים של קבוצות אחרות (למרות שהדבר מעיד על בורותם בענייני אוהדי הכדורגל בישראל). לעומת זאת לא זכור לי שנכתבה יותר משורה על 3 האוהדים שלכם שנדקרו בגמר השנה על-ידי… אוהדי ליברפול שחמדו את כרטיסם, או על מקרה ג'רארד וחברי הילדות שלו (אוהדי ליברפול אדוקים אגב) שזכו לקבל איומים על ימין ועל שמאל משנודע שסיכם עקרונית עם אברמוביץ'. עד כמה שידוע לי ג'רארד וליברפול ביקשו להשתיק את הסיפור כמה שיותר והעיתונות נענתה. לעומת זאת אני זוכר את כותרות הענק אחרי שילד אידיוט בן 15 שלח איומים על חיי שחקן רדינג שפצע את צ'ך. אפילו היחס שהגלייזרים זכו לו בעיתונות (כינויי YANKS וכו') לא מזכיר במאומה את היחס הענייני לו זכו הבעלים החדשים והאמריקאים של ליברפול.
ואגב, בעלים אמריקאים והסוציאליזם "דה-לה שמטה" מתוצרת מרסיסייד – אם זכרוני אינו מטעה אותי כשבעלים פרטי קנה את יונייטד, האוהדים הקימו קבוצה משלהם, בליברפול – מעוז הסוציאליזם והצדק החברתי לא ממש קמה זעקה חברתית.

לון 4 בספטמבר 2007

וויז – יש לפחות אחד כזה ואתה מגיב בבלוג שלו…

רונן, לצערי הרב ברוב המקרים אנשים לא מבינים שכדאי להם לפעול בגלל עיקרון.
הם נוהגים על פי מה שנוח להם באותו. הם אומרים: "זה לא נוגע לי אישית אז למה אני צריך לפעול".
הם לא מבינים את ההשלכות העקרוניות לגבי העתיד.
זה נכון לגבי כל התנהגות אנושית ועיתונאי הספורט אינם יוצאי דופן.

מי שתיאר את התופעה הזו באופן המצמרר ביותר היה ברטולד ברכט בשיר שאני מצטט מזכרון (ולכן יתכן שאיני מדייק):
(קוראים יקרים – לא לקפוץ. ההקשר שונה לגמרי כמובן. אני פשוט מצביע על אופי החשיבה וההתנהגות האנושית)

קודם כשלקחו את היהודים – שתקתי, כי לא הייתי יהודי
אח"כ כשלקחו את הצוענים – שתקתי, כי לא הייתי צועני
אח"כ כשבאו לקחת את הקומוניסטים, שתקתי, מפני שלא הייתי קומוניסט
ולבסוף כשבאו לקחת אותי – לא היה מי שידבר בשבילי

איתי נ. 4 בספטמבר 2007

דווקא דוגמא לעיתונאות בעייתית בעיתונות הספורט האמריקנית. פיטר קינג מ- CNN ספורט, הכין את רשימת 500 השחקנים הטובים לדעתו. שבוע לאחר מכן כתב מה- New York Daily News ציטט לכאורה ציטוט של ביל ביליצ'ק מאותה רשימה. ציטוט שלא היה ולא נברא.
אז מעבר לעיוות העיתונאי מדברים שם גם על היחס הבעייתי של בייליצ'ק לעיתונאים. קצת מזכיר אותנו

קישורים:
הכתבה המקורית של 500 הטובים (מאוד מעניינת לחובבי הפוטבול):
http://sportsillustrated.cnn.com/2007/writers/peter_king/08/28/1to100/index.html

הכתבה שבה מתואר המקרה:
http://sportsillustrated.cnn.com/2007/writers/peter_king/09/02/tucker/index.html

קישור לדף הספציפי שבו מתואר המקרה (דף מס' 7. בתחילת הדף, בסעיף מס' 5):
http://sportsillustrated.cnn.com/2007/writers/peter_king/09/02/tucker/6.html

דרך אגב, שווה לקרוא את הרשימה של השבוע (הלינק השני) – מסופר שם על חוויות של שחקן שידע שהוא רק במבחנים ברדסקינס ובסוף הוא נחתך מהקבוצה. איך מגיבים, מה מרגישים ומה עושים. מרתק

עדי 4 בספטמבר 2007

בושה לבלוג החשוב הזה שהתגובה האחרונה של לון לא נמחקה.

נדב 4 בספטמבר 2007

כל מה שאני רוצה זו הגינות ואני דורש אותה מעורכי הספורט של הארץ.ברור שבדסק הספורט של הארץ מחפשים את שרף והתחילו בכך הרבה לפני ההתפרצות של שרף.
אפשר לחשוב שנולדת אתמול.מדי יום כתבים מופלים לרעה על ידי מאמני נבחרות,כך היה וכך יהיה .
אני בעד חופש ביטוי אבל עד הסוף וכולל הכל – לעיתונאי מותר לכתוב דברים שנוגעים בשקר ובכזב תוך ניסיון ברור לצייר מצג שווא אודות המתרחש בנבחרת אבל גם למאמן מותר להשיב לדברים בגידוף גם אם כולנו נעשינו רגישים כל כך.כמו שאמר צ'רלס בארקלי – שהורי הילדים יהיו מודלים לחיקוי ותעזבו אותי במנוחה (ציטוט חופשי).לא יתכן שבעל טור פוליטי יכנה פוליטיקאי "שקרן" והפוליטיקאי לא יוכל להשיב לו כגמולו ובאותה מטבע.
לא ראיתי טור של עמיר פלג לאחר דבריו הגזעניים של שלמה שרף כלפי אוגבונה (טוב,שרף הוא בעל טור במוסף הספורט שהדלדל מבעלי טורים) ולא קראתי את נועם שיזף יוצא כנגד בעל הטור החדש ב-NRG האיש הנכלולי והסיגר שאול אייזנברג שהחריב את הפועל ואחראי משותף עם חולדאי להרס אוסישקין.שרף הוא מטרה קלה.
בהשוואה ערכית ומוסרית בין גרשון לשרף – צביקה שרף יוצא זך כמלאך.

רונן דורפן 4 בספטמבר 2007

עדי… ראשית הבלוג לא כזה חשוב…(-:

אבל מה הבעיה בדיוק? הכותב מסייג מראש את הדוגמא בהסתייגות נמרצת – אלא רק מתכוון לכך שהישיבה על הגדר בסופו של דבר פוגעת ביושבים על הגדא

יגאל 4 בספטמבר 2007

עיתונות ספורט עלאק.

הספורט הישראלי – כלומר הכדורגל – מתקדם בעיני ככל שהשנים עוברות לפחות ברמת הקבוצות. מתקדם בצליעה, בלי הרבה חן, באיטיות רבה, אבל מתקדם. עיתונות הספורט לעומת זאת עושה את המסלול ההפוך, רק במהירות גדולה הרבה יותר.

רונן, לתפיסתי אין כאן בפלסטינה עיתונות ספורט משום זוית וצורה. הסיקור הטלויזיוני של הליגות המקומיות חצה מזמן את גבולות המבזה. הפרשנות המקומית של שידורי ספורט מחו"ל גורמת לי לחלום על טכנולוגיה שתאפשר להשתיק את ה"שדר", ו"הפרשן" המקומי.

ההשוואה לחו"ל כואבת במיוחד. ואני שם בצד את הקצפת. לא האווי לונג והחבר'ה מהפוטבול פרי גיים, ולא ליניקר. חלילה. אבל בכל פעם שיוצא לי לראות משחק ליגה שניה באנגליה או משחק בייסבול במייג'ור ליג אתה מבין פתאום שזה לא כזה מסובך. שהנה, ישבת שעתיים וגם צחקת, גם למדת עוד כמה דברים, גם קיבלת הילוכים חוזרים בזמן ובמקום, איזכורים היסטוריים רלוונטיים, סטטיסטיקות מאירות עיניים, כתבי קווים שאשכרה יודעים את כל אותיות האלף בית, שחקני עבר מעניינים ומשעשעים ועוד ועוד ועוד. ואנחנו לא מדברים על סופר בול. על סתם משחק ליגה.

והסיקור הטלויזיוני פה הוא עוד זהב טהור לעומת מה שאתה מקבל בעיתונות ובאינטרנט.
שילוב של צעקנות, בורות, אינטרסנטיות, עילגות, חוסר מקצועיות, מלודרמטיות, סכסכנות, ותפיסת ערך עצמית של זוכה פוליצר.

הלוואי והבעיה היתה מתחילה ונגמרת במבנה האישיותי הבעייתי משהו של צבי שרף.

ואפרופו עפר מתן. נורא עצוב לפתוח היום מדור ספורט ברשת שוקן. אם התחלתי בהתדרדרות שעוברת על עיתונות הספורט בישראל לטעמי אז רשת שוקן מהווה דוגמה נפלאה לעניין. רשת שהציעה לקוראים לפני שנים לא רבות מדורי ספורט נפלאים בעריכה של רמי רוטהולץ בהארץ וארי פולמן בהעיר התדרדרה לרמה ההרעיון הבלעדי עם האקסית של בנאדו והסיפור האמיתי והלעדי של מסע אוהדי הפועל בסרביה. עצוב.

יגאל 4 בספטמבר 2007

צ"ל הראיון והבלעדי. מה יהיה עם החלון רונן :-) ?

גיל 4 בספטמבר 2007

וויז, הבעייה עם הסאן הייתה לא הייתה ההסתמכות על המשטרה אלא מריחה של הכותרת על כל העמוד הראשון כאילו זו אמת וודאית. גם עיתונים אחרים כתבו על הנושא אבל סייגו את עצמם ומיהרו להתנצל מייד כשזה התגלה כלא נכון, מה שהסאן סירב לעשות.

נועם שיזף 4 בספטמבר 2007

לנדב – כתבתי במעריב על פרשת עופר מתן ולא על זה שלשאול אייזנברג בדיוק מהסיבות שדורפן העלה כאן: כי הטור של אייזנברג הוא אולי בטעם רע, אבל אף אחד לא יכול לטעות ולחשוב שהוא מייצג את "העיתונות", או אפילו את דעת מי שהעניקו לו את הבמה באן אר ג'י (ועל גרשון ומכבי כתבתי בלי סוף, אז לפחות תדייק).
לעומת זאת, הנושא של עופר מתן קשור למעמד התקשורת מול מושאי הסיקור שלה, וליכולת של עורכי העיתונים להתעלות מעל לשיקולים המיידיים שלהם לטובת העניין הכללי – וכל זה בתקופה שבה הבון טון זה להאשים את התקשורת בכל כישלון אפשרי.
אגב, בסופו של דבר היו לא מעט מחאות על התנהגותו של שרף: בידיעות אמיר פלג, בישראל היום כתב על כך אלי סהר, בהארץ מתן עצמו כתב על האירוע, באתר ערוץ 5 נכתב טור על זה, במעריב התפרסם הטור שלי, ואפילו כאן היה דיון ער… חבל רק שלא היתה פעולה מעשית יותר ברמת עורכי המוספים.
דבר אחרון באותה פרשה: עיצבנה אותי השתיקה של ערוץ הספורט, שמחזיק גם הוא צוות באליפות. בשלב מסוים אפילו שמעתי שהם צילמו את ההתפרצות של שרף על האירוע. שאלתי את גלית, הדוברת שלהם, למה זה לא שודר, והיא אמרה לי שהצילום לא היה באיכות מספקת. מה שכן, השתיקה שלהם במערכת החדשות בנושאים עקרוניים מעוררת אי נוחות לפעמים.

נועם שיזף 4 בספטמבר 2007

במשפט הראשון צ"ל "ולא על שאול אייזנברג" כמובן

רונן דורפן 4 בספטמבר 2007

לנועם. קודם כל קישור לטור שלך:
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/631/558.html
כפי שכתבתי – לכותבי הטורים (ואני בתוכם) יחסית קל. eפה מדובר בסיקור -ומי שצריכים לפעול אלו הכתבים המסקרים והעורכים.

נתן העזתי 4 בספטמבר 2007

ראשית ברצוני לומר שחוסר הקולגיאליות שאתה מדבר עליו הוא לדעתי סימפטום של חוסר סולידריות בין אנשים בכלל. בעצמך התייחסת לסחר בנשים בישראל, אפשר להוסיף גם את ההתייחסות למתנחלים אחרי ההתנתקות, לבדואים בנגב, למילואימניקים, למשלמי המיסים, לפליטי דארפור, ועוד ועוד, וזאת בלי להזכיר את הפלשתינאים.

מצד שני, לעיתונאים עצמם יש חלק לא מבוטל באובדן הסולידריות, משום שהם בוחרים את מלחמותיהם בלי מעוף ובלי נסיון לשנות, וגם מעצבים את הז'רגון המתלהם הרווח במחוזותינו כיום.

אבל השאלה מי אשם, חשובה פחות מהשאלה מה אפשר לעשות? קולגיאליות בין עיתונאים בהחלט יכולה להיות צעד ראשון, אלא שעליו להוביל גם לכתבות סולידריות ומזדהות עם הציבור החלש בכלל ולא להיעצר.

אני באופן אישי לא אופטימי, וכל מה שאני רוצה הם כמה מקומות בהם אפשר בכל זאת לקיים דיון מעמיק. תודות לבלוג הזה, יש אחד שקשור בספורט. למישהו יש הצעות לגבי ספרות?

יפתח 4 בספטמבר 2007

דרך אגב, ל"הארץ" היה מקרה דומה באליפות אירופה של הנבחרת הצעירה לפני שלושה חודשים, כששליח הארץ לאליפות, איתי זיו, נתפס מתגנב למלון ע"י אנשי הנבחרת. נשללה ממנו הזכות להשתתף במסיבת העיתונאים ולסקר את הנבחרת בצורה שווה לעומת שאר העיתונים.
מה שהוביל למתקפות יומיות שלו ושל שלומי ברזל על גיא לוי שדי גבלו בדמגוגיה.

Old Timer 4 בספטמבר 2007

Generally I'm an (enjoying) reader. However, this one did merit a response –

quote
"וגם אם כללה אי-דיוקים, בבסיסה עמדה הטענה הדי-מוצדקת שדבר דומה לא היה קורה לאוהדים של קבוצות אחרות"

This statement is not part of the police report I assume (it would make no sense for it to be part of the report) and therefore the Sun (or is it just the impsrtial writer of the post)has done more than just stating the police report, thereby taking another shot at the victims while making use of the prevailing anti-scouse prejudice. It is amazing that despite later reports clearing the LFC supporters from any responsibility the notion of them being the culprits is still there (as the post clearly expresses). BTW if that's the case then why hadn't the boycot been removed after the Sun's (belated) apology?

אי-דיוקים? Is probably the understatement of the year

P.S my PC is not Hebrew compatible

לון 4 בספטמבר 2007

נועם שמחתי לקרוא את הטור שלך – יישר כח.

לגבי ערוץ הספורט, מתי ראית אותו נוקט בכלים עיתונאיים כלפי מי שמשתתף בתוכניות שלהם ?
למשל, איזושהי ביקורת כלפי אלי אוחנה (המאמן) כשפירשן שם את ליגת האלופות ?
ובכלל, מתי ראית אותם נוקטים בעמדה עיתונאית אמיצה ?
הרי מהדורות החדשות שלהן מהוות פשוט סיכום האירועים.
לעיתים נדירות יש שם איזושהי אמירה מערכתית.
הצד היחצנ"י שם חריג לרעה. בייחוד מאז שכל משחק שמשודר בערוץ החדש בתשלום זוכה לפתוח את המהדורה ולכיסוי נרחב במיוחד.

דרך אגב, אפשר היה לראות בסיום המשחק נגד מקדוניה את שרף צועק על מישהו בצד. אם אני מבין נכון, זה היה נגד עופר מתן.
אפשר היה בקלות, באמצעים גרפיים פשוטים, להקיף בעיגול את שרף.
אבל אני ממש לא מצפה מערוץ הספורט לכך. הציפיות שלו ממנו ברמה העיתונאית ירודות מאוד.

ד"ר א. 4 בספטמבר 2007

[על זה הבלוג נאמר "תעזבנו יום, יעזבךּ יומיים"]

שתי הערות:
(א) מסכים שעדיפה זנות ממוסדת על זנות שמנסים להלחם בה. פעם היו זונות במקדשים, ומצבן היה טוב מאד (עד כמה שניתן לקבוע היום). היום שידול לזנות הוא עבירה, ולפיכך בידי גורמים פליליים, העוסקים בעבירות מהחמורות ביותר שיש. לא לחינם נקראת הזנות "המקצוע העתיק בעולם".

(ב) אסור שתהיה "הכשרה רשמית" לעתונאים. כדאי מאד שתהיה להם השׂכלה נרחבת, ושמישהו יעבוד אתם על כישורי כתיבה ושאלת שאלות.
אנחנו בחוג להסטוריא ממליצים על עצמנו, בין השאר, כמכשירים למקצוע העתונות. אבל הדבר נכון לגבי כל החוגים במדעי-הרוח.

Old Timer 4 בספטמבר 2007

Another one on Hillsborough
I guess I may have misread but this post seems to indicates that the argument whereby the events are unique to the LFC supporters was in the Police Report…
שהסאן פירסם מאמר המתאר את האסון ע“פ הדו“ח המשטרתי (שגם אם היה מגמתי במקצת, מרמז על כך שארוע דומה לא יכול לקרות אצל אוהדי קבוצות אחרות, בדיוק כמו מקרה הייזל, אלא רק אצל ה“רוצחים“ כפי שרוב אוהדי הכדורגל בבריטניה מכנים אותם).

What was it in the Police report to indicate that the events are scouse-endemic? proverty? unemployment? sympathy for the Beatles?Is it the report or your bigotry? Please enlighten us.
BTW in describing the Haysel events, Nick Horneby (not exactly your ultimate scouser) argues exactly the opposite (i.e. that it could have happened to any other English team).

רונן דורפן 4 בספטמבר 2007

לOLD TIMER
ראשית, אני כלל לא עסקתי בנושא הזה בפוסט… עסק בזה קורה אחר.
אני מסכים לחלוטין שמקרה הילסבורו יכול היה לקרוא לכל קבוצת כדורגל אנגלית ולמעשה בכל ארוע המוני שאינו מנוהל כהלכה. זה כמעט אירע למנצ'סטר יונייטד במשחק החוץ שלה בצרפת – בגלל הארגון השערורייתי והגדרות בצרפת.

הייזל הוא ארוע טיפה אחר. הייתה בבלגיה אותו יום קבוצה של חוליגנים שבאו לחפש צרות – עם מוטיבציות שחלקן פוליטיות וחלקן קשורות לבעיות חוליגנים שנה קודם לכן בגמר האלופות ברומא.

לגבי סיפור אי המעבר של ג'ררד לצ'לסי – נכון שהיו מעורבים שם איומים וכנופיות. יש בליברפול בעיית כנופיות לא קלה משום שהיא בחלקה עיר מאד עניה. זה לא מקרין כמובן על הרוב הגדול של האוהדים.

וויז 4 בספטמבר 2007

DEAR OLD TIMER
1. כמובן שאסון הילסבורו היה מכלול של דברים ולא כל האשמה מופנית כלפי אוהדי ליברפול, ובוודאי לא אלו שנהרגו שהיו ברובם ילדים או סתם חלשים בדיוק כמו במקרים שהיו בארץ. זה נורא קל להשתמש בחילול כבוד המת, או בשנאת SCOUSERS כסיבה להמנע מביקורת או מאמירת האמת, אבל גם אם הדו"ח המשטרתי שנחקר היה רצוף בהגזמות ואפילו כוזב, נשאלת השאלה למה דווקא אצל אוהדי ליברפול הדברים קורים (כמו שאר המקרים שציינתי ושמשום מה בחרת שלא להגיב עליהם) ?
נכון, אם תחפש תמצא אצל כל קבוצה מקרה כזה או אחר, אבל השורה התחתונה היא שבשני אסונות הכדורגל הגדולים באירופה ב-25 השנים האחרונות היו מעורבים SCOUSERS ולאו דווקא אנשי אברטון.
הילסבורו היה אחד הימים הקשים ביותר עבורי כאוהד כדורגל, אבל הנושא מבחינתי בדיון הוא היחס המתחנף של התקשורת אליכם מאז מקרה הסאן, ורגשי הנחיתות של תושבי ליברפול בנוסף לפופליזם המכבסטי (כדורסל) שמונעים מכל ביקורת מלהמתח. אני מבטיחך שאם 3 אוהדי צ'לסי, יונייטד או בלקבורן היו נדקרים ע"י אוהדים עמיתים הכותרות בבריטניה היו נראות אחרת.
ובאווירה קלילה יותר (לא להעלב):
What's the difference between Batman and a Scouser? Batman can go anywhere without Robin

עופר 4 בספטמבר 2007

אני חושב שהוויכוח על היחס של התקשורת לאוהדי ליברפול הוא ממקום לא נכון.
בצורה הכי הגיונית, סקאוסרס, גם אוהדי אברטון וגם אוהדי ליברפול, החרימו את הסאן.
החרם המשיך בלי פרופורציה, ובצורה מאד אפקטיבית, כי העיתון התנצל. ולמרות זאת החרם נמשך. אנשים הפעילו את זכותם לא לקנות מוצר מסויים. כרגע, מה שקורה זה בסאן ואיתו כל התקשורת כנראה, מנסים להתחנף לאוהדי ליברפול על מנת שיקנו אותו. תרגיל פשוט בכלכלה לדעתי, גם אם לא בהכרח נכון.

יתרה מזו, מר וויז (או שמא דניס?) השורה הזו על זה שהכל קורה לאוהדי ליברפול, קצת נגועה בגזענות. הכל קורה לאוהדי ריבר פלייט. או הכל קורה לאוהדי פאלרמו או לאוהדי דארטס קלאב אוף בריסל. שמע, יש אלימות לפעמים אצל אוהדים. זה קשור לדעתי בעיקר לשוטרים. נכון שאז הייתה יותר אלימות בגלל סיבות רבות ומגוונות (אני די בטוח שהאוהדים של צ'לסי או מילוואל היו ביותר תגרות אלימות באותה תקופה מאשר אוהדי ליברפול).

אני מניח, שיש איזו שהיא סיבה אישית שמניבה דעה שלילית כמו שלך על אוהדי ליברפול. אולי אתה אוהד של קבוצה אחרת.

שום דבר לא מבטל את העובדה שהיו שם גופות. ומסיפורים של כל אוהדי הכדורגל באנגליה מאותה תקופה – כל אחד מהם היה קרוב לזה, וכולם "חיכו" לאסון.
והילסבורו והייזל לא קשורים אחד לשני.

בגלל סיבות כמו הייזל והילסבורו לא עושים גמר גביע אופ"א באיצטדיון רמת גן, עוד מקום שבקרוב יהיה בו אסון לצערי.

בא בימים (OLD TIMER) 4 בספטמבר 2007

מר וייז היקר:

הפעם בעברית (מה לעשות לא כל המחשבים נבראו שווים).

אמרו חז"ל – "המביא דברים בשן אומרם מביא גאולה לעולם" אשר על כן, הרשה לי לצטט ממשנתך –

"…(שגם אם היה מגמתי במקצת, מרמז על כך שארוע דומה לא יכול לקרות אצל אוהדי קבוצות אחרות, בדיוק כמו מקרה הייזל, אלא רק אצל ה“רוצחים“ כפי שרוב אוהדי הכדורגל בבריטניה מכנים אותם). החלאות שנעלבו מכך שהציגו אותם כפי שהם הטילו חרם צרכני (די מוצלח יש לציין) על העיתון "

נניח לרגע לעובדה שספק אם ביטויים כמו "רוצחים" (גם במרכאות) ו"חלאות" עולים בקנה אחד עם מה שכינית בפוסט אחר כ"ביקורת" או "אמירת אמת" מה שכתבת מדהים גם בשל האופי הגורף שלו – להזכירך חלק נכבד (בלשון המעטה) מתושבי העיר (כולל אוהדי אברטון) הטילו ומטילים חרם על העיתון. עם זאת, אליבא דפרקי וייז מי הטיל את החרם על העיתון? "החלאות שנעלבו מכך שהציגו אותם כפי שהם". אולי זו השעה, אולי גילי המופלג, אך להבנתי ברגע זה הגדרת את רוב תושבי העיר כחלאות (לרוצחים נניח לרגע).

העידון של משנתך שני רק להגיונה. נצטט שוב-
"נכון, אם תחפש תמצא אצל כל קבוצה מקרה כזה או אחר, אבל השורה התחתונה היא שבשני אסונות הכדורגל הגדולים באירופה ב-25 השנים האחרונות היו מעורבים SCOUSERS ולאו דווקא אנשי אברטון."
הבה נראה – קרו שני אסונות. בשניהם נכחו אוהדים של ליברפול. בינגו! אין זאת אלא שאוהדי ליברפול הם האשמים באסונות. זה לא יכול היה לקרות אלא להם. לעזאזל העובדה שהדו"ח המשטרתי היה מגמתי, שברור שהיה מסע טיוח ושכתוב עדויות. מה שמדהים הוא שאתה עצמך מודה שזה הנימוק היחיד שלך לייחס להם אשמה. מוזר שמכל המכנים המשותפים הרבים הקיימים בין האירועים בחרת דווקא את זה.

אני לא נעלב מר וייז. זו האינטילגנציה שלי (או המעט שנותר ממנה) שנעלבה.

אגב, אני יכול להגיב גם לחוסר ההגיון שביתר הטענות שלך (ביחוד אודה אם תסביר ממנין המידע המוצק לפיו ג'רארד לא עבר לצ'לסי בגלל האיומים ואם זה עובד כל כך טוב מדוע לא השכילו אותם חסידי אומות העולם לשמור את ויין רוני קרוב לחזה) אבל נראה לי שזה לא ממש שווה את זה.

ומילה אחרונה לרונן ולכל מי שמרגיש שסטינו מן הנושא). אתם צודקים אכן סטינו מן הנושא ועל כך אנא קבלו את התנצלותי.
אגב – יופי של בלוג.

וויז 5 בספטמבר 2007

עופר ידידי,
אכן סיכמת את כל הצביעות שבענין, לאוהדי מילוול וצ'לסי הרי כל כך הרבה יותר קל להדביק כינויים כנאצים, פשיסטים National Front וכו' – להם אין את ההגנה שמוקנית בהיותך אוהד ליברפול, שהרי הם "מדוכאים" ו"סוציאליסטים" (ואל נא תטעו גם אני שייך למחנה השמאל, למרות אהדתי לקבוצה המזוהה עם הטוריז).
מר בא בימים – ג'רארד לא עבר בגלל איומים, והדבר ידוע בערך כמו מקרה אולסי פרי שנפל למשכב בזמנו בגלל מחלת נשיקה או משהו דומה, ולא בגלל קוק (וגם בזכות מספר כתבות שהתאיידו מהר מאוד ולא זכו להכחשה מצד ג'רארד או ליברפול). מזל שהיו 3 נדקרים חיים שסיפרו כי חבריהם אוהדי ליברפול דקרו אותם בגלל הכרטיס, אחרת גם זה היה עוד חלק ממסע ההתנכלות לאוהדי ליברפול, חבל שבשלב הזה האינטיליגנציה שלך נפגעה יותר מדי מכדי לענות.
גם הכינויים שהודבקו פה – לא אני המצאתי, תסתובב קצת בפורומים של קבוצות פרמיירליג ותיווכח בכינויים עוד יותר מעליבים, מוזר שלקבוצות אחרות הכינויים אולי פוגעים, אבל לא כוללים מונחים מתחום הפשע. בדיוק כמו שכל הדיוט יודע שה"קומץ" של בית"ר הוא לא ממש קומץ (אבל כאן לא מדובר באנשי שמאל ליברלי, לכן החסינות היא לא אוטומטית) אבל גם לא כל הקהל של בית"ר זכה לקבל את מקנאקי עם קליפות בננה בזמנו. כל הכללה על ציבור היא שגויה מיסודה ועל כך אני מתנצל אם הובנתי שלא כהלכה.
OLD TIMER, משום מה, אכן השתרשה התודעה שאנשי ליברפול היו אשמים בהילסבורו, ועדיין לא הסברת לי מדוע. ובדיוק כמו במקרה אמיר ראנד האשמה הרשמית לעולם לא תוטל על האוהדים, מי ירצה להכתים ציבור שלם ולהסתבך איתו ? אבל כל מי שצפה בתמונות מקרית אליעזר יודע שבהיכל התרבות זה לא היה קורה, עם או בלי טעויות משטרה. כנראה שגם אופ"א חטאה בגזענות כשהענישה את הקבוצות האנגליות בזכות אוהדי ליברפול בזמנו.
אבל מאחר והנושא היה יחס התקשורת לליברפול, וגם בגלל הארוע הקרוב, אולי תוכל בהזדמנות זו להסביר לי מדוע למפארד זוכה לביקורות אינסוף על הופעותיו הבינוניות בנבחרת, ואילו אדון בניטז יכול לקבוע עובדות לגבי אי-הופעתו של ג'רארד במדים הלאומיים, ועדיין לצאת נקי מרבב למעט ביקורות מרומזות בעיתונות מקומית בעיקר?

רונן דורפן 5 בספטמבר 2007

לבא בימים – בכלל לא סטית מהנושא. הנושא הוא ספורט – אני נותן איזה כוון כללי עם הפוסט היומי – אבל לא יותר מזה. הדיון הולך לאן שאנשים רוצים שיילך. אני חייב להוסיף שלדעתי החרם על הסאן הוא מבורך. ההתנצלות בפני אנשי ליברפול נעשתה מסיבות כלכליות. הסאן ממשיך להיות עיתון מלוכלך בכל פעם שהוא רואה ערך כלכלי ללכלוך – רונאלדו, שופט שוויצרי, אוהדי ליברפול – בכל פעם שהוא רואה מטרה נוחה לציבור הוא הולך עליה. הדבר היחיד שהסאן מצטער עליו הוא טעות טקטית – יום אחד של מכירות עיתונים אבל אבדן של עיר שלמה. אבל תמיד סקרן אותי – איפה רואים אוהדי ליברפול את הבחורה המעורטלת היומית שלהם? אולי זה מסביר את השנים הקשות שהם עוברים?
החרם של הסקאוסרים על הסאן צריך להפסיק כאשר העיתון יוכיח אפילו פעם אחת שהוא מסוגל לצאת נגד הזרם ונניח להגן על מישהו שראוי להגנה מפני הפופוליזם. אני משער שזה פחות יעניין אותנו כי בית המקדש השלישי כבר יעמוד על מקומו מזמן.

ענבל 5 בספטמבר 2007

מר וויז, כדי להבין שכל אשמה הוסרה מאוהדי ליברפול תצטרך לקרוא את הדו"ח של לורד (צדק) טיילור, שם הוא הביא הכל לפיתחו של דאנקפילד, אבל כמו בוועדת וינוגרד, לא ביקש את ראשו בקול מורם!

RdMaN 5 בספטמבר 2007

אחד הדיונים הטובים בבלוג.
תאווה לעניים.

בא בימים (OLD TIMER) 5 בספטמבר 2007

אוקיי ננסה שוב –
"OLD TIMER, משום מה, אכן השתרשה התודעה שאנשי ליברפול היו אשמים בהילסבורו, ועדיין לא הסברת לי מדוע"

מר וייז באירופה השתרשה התודעה שיהודים חוטפים ילדים ומשתמשים בדמם על מנת לחוג סדר פסח כהלכתו ועדיין לא הסברת לי מדוע (למרות שפרופ' טואף ניסה).
הסיבה היא פשוטה מר וייז – כי הסאן אמר וכי גועל נפש נדבק ואז מופץ ע"י אנשים המונעים משנאה או מבורות.
להבדיל ממקרה אמיר ראנד – אוהדי ליברפול ניסו להכנס לאצטדיון. זה מה שאוהד כדורגל אמור לעשות. אוהדי מכבי חיפה ניסו לפרוץ למגרש. וזה אעפס קצת אסור.

וויז 5 בספטמבר 2007

דאקנפילד (מפקד המשטרה בהילסבורו) דווקא נתבע יחד עם סגנו במקום על-ידי משפחות הנפגעים, אך שניהם לא הורשעו. בכל מקרה, אין לי בכלל ספק באשמתם (מלאה או חלקית, הדעות עדיין חלוקות), אבל הנקודה היתה (ושוב אני מתנצל על החזרה) היא חוסר היכולת של התקשורת בבריטניה מאז מקרה הסאן להתייחס לליברפול אובייקטיבית. ליברפול היתה תמיד הקבוצה השניה של מרבית האוהדים הנייטרלים (להוציא את יונייטד) באנגליה ובכללם גם אצל אוהדי צ'לסי, בשנים שמאז החרם וההתנצלות מורגשת הלקקנות, ההתרפסות וחוסר השיוויון ביחס למועדון, הקבוצה והאוהדים שלה בתקשורת הבריטית, ואם בעבר במשחק בין יונייטד לליברפול או ארסנל לליברפול אוהדי צ'לסי היו עם הסקאוזרס, בשנים האחרונות המצב התהפך לחלוטין. העצוב בכל הענין הוא חוסר היכולת של העיתונות לדון בכל ענין לגופו. הסיפורים הנוראיים באמת על מעשיהם של אוהדי ליברפול בגמרים האחרונים מסופרים בפורומים של אוהדי יונייטד, צ'לסי ואפילו אברטון, וגם אם אחוז מהם נכון, הם לעולם לא יגיעו לתקשורת.

וויז 5 בספטמבר 2007

מר OLD TIMER (באנגלית זה נשמע יותר טוב) צר לי לאכזב אותך, אבל הקמפיין של נפגעי הילסבורו היה משמעותי (כלל סרט וקמפיין תקשורתי) עשרות מונים מכתבה אחת של הסאן, ועובדה היא שעדיין מרבית הציבור חש בכל זאת שלאוהדי ליברפול חלק בנעשה מהסיבה הפשוטה – היא לא קשורה ליהודים (איזה כיף הצלחת לרתום גם אנטישמיות לסיפור – אולי תצליח לאחד את אוהדי יונייטד וליברפול בפורום) היא קשורה להייזל, לאוהדים שנדקרו בגמר השנה, לאיומים על ג'רארד, לסיפורים על מעשי שוד של בעלי כרטיסים בגמרים אליהם הגיעה הקבוצה ובאופן כללי – לאווירה המאוד מרגיעה בעיר של הביטלס.

יואב 5 בספטמבר 2007

תסביך התוקף- קורבן של אוהדי ליברפול, כבר ממש ממש מעייף. תמיד אוכלים להם ושותים להם, אבל מסתבר שהם תמיד במקום הלא נכון , בזמן הלא נכון….
סיפורי גניבת הכרטיסים מאוהדים שלהם באתונה, פיארו כל פורום אוהדים, כולל של ליברפול, שהתביישו והיכו על חטא אבל כמו שוויז היקר ציין, לא ממש הגיעו לכותרות ארציות. אבל זה לא נגמר כאן… שרוני וסקולס מורחקים מטורניר אמסטרדאם, ההתאחדות האנגלית מרחיקה אותם לשלושה משחקים בליגה. שנה אחרי, ריסה ו"סטיבי" מורחקים באותו טורניר, אך ההתאחדות עוצמת עיניה… מדהים פשוט.שנאוויל חוגג שער ניצחון בדקה התשעים על ליברפול, הוא מואשם בהתנהגות לא נאותה ושוב מורחק. כי הוא חגג כמו כל שחקן אחר שמנצח את היריבה הכי גדולה שלו בדקה התשעים. כולם עושים את זה אבל לליברפול יש חוק אחר… דיי נמאס העניין הזה…אוהדי ליברפול גרמו במישרין למותם של עשרות איטלקים ולנידוי מוחלט של הכדורגל האנגלי באירופה למשך שנים. אז מי הקורבן פה?שיונייטד שיחקה בגמר אירופאי, נרשמו בברצלונה, אולי חמישה הפרות סדר בשלושה ימים. מינורי ועם כמות קהל כפולה מאוהדי ליברפול שהיו באתונה. שלא לציין את מכירת הכרטיסים המזוייפים שמכרו שם אחד לשני בלי למצמץ… אכן לויאליות ליברפולית טיפוסית. אחוות אוהדים במיטבה.

Old Timer 5 בספטמבר 2007

This time in English (not all computers were created equal etc…)
Mr. Wise, the Europe example was intended to show how prevailing notions are not indicative of fact. In other words, how shit sticks. As for us lets stick to the subject.
I didn’t want to drag this discussion into an LFC, ManU and Chelsea supporters’ pissing contest in which all three argue who is getting the worse end of the press and (that’s a new one) the FA deal. Mr. Wise argued that LFC is getting the better deal because its (murderous scum) supporters have successfully arranged a readers’ boycott in response to a correct-in-principal-however-slightly-inaccurate report in the Sun which exposed them for what they truly were. Both the generalization and the lack of internal logic have prompted my response. If Mr. Wise would have argued that LFC is getting a better deal because the press screwed up in Hillsborough and is extra careful now I would still disagree but that would have been easier to swallow. Mr. Wise’s argument, however, went beyond that. According to Mr. Wise, LFC is getting a better deal but not because the press is extra careful as a result of its prior journalistic failure. It is extra careful since DESPITE THE FACT THAT IT DID A GENERALLY COMMENDABLE (ALTHOUGH SLIGHTLY INACCURATE) JOB IN EXPOSING THE LFC SUPPORTERS FOR THE MURDEROUS SCUM THEY REALLY WERE AND MAKING SURE THAT THE WORLD WILL KNOW WHO IS GUILTY OF THE EVENTS, it became intimidated by the consumers’ boycott.
Mr. Wise if your getting such a rotten journalistic treatment what prevents the Chelsea supporters from boycotting whichever publication they believe treats them unfairly? I think the reason is that they do not feel that they wronged to the extent that would justify such a boycott. I guess the sense of injustice has only reached a level where it would be justified to bitch about it on the web. That’s fine but please keep the “LFC-supporters–murdered-96-of-their-own-hey-look-they-stabbed- another-three-of-their-own-eighteen-years-later” argument out of it.
Yoav, if you want to feel that the FA treats LFC favorably, please be my guest (I would love to join that sentiment, preferably with Gabriel Heinze in our ranks). I don’t think that was the discussion (unless you will also argue that the FA is also intimidated by the boycott, in which case it will become part of the discussion). I do agree, however, that the scouse aggressor-victim complex has become tedious, but when someone presents the scousers as the aggressors in circumstances where they couldn’t have been more greatly victimized it merits response.
As for Haysel, the guilt and the shame will (and should) continue to haunt the LFC supporters. Haysel is inexcusable (despite Nick Horneby’s arguing that this could have happened to any eighties English team). The Haysel and Hillsborough events are indeed related but in a different way. It is because of the Haysel events that the police have allowed itself to treat the supporters as sub-humans, thereby creating the catastrophe. Some may argue that that’s the price that you pay but I cannot accept that. The loss of 96 lives could have been avoided if the police would have done its job.
As a person who visited Anfield Road I would be the first to acknowledge that some of the ticket scalpers do look like a Lock Stock and Two Smoking Barrels’ characters, and that crime does plague the city (as do poverty and unemployment). However, crime plagues any other major UK city and indirectly affects any football team. None of that is the real issue. At the end of the day however, neither Hayzel, nor Liverpool’s economic and social status make the LFC supporters guilty for Hillsborough, it does not merit them being identified as murderous scum and (in response to Yoav’s last sentence) does not justify any behavior being branded as “typically Liverpoolian”. (I guess permanent hairdo and mustache are next).

יואב 5 בספטמבר 2007

לבא בימים,
מקרה היינזה הוא חוצפה. א- לרצות אותו ולעשות עסקים עם יונייטד. ב-לנסות לכפות עלינו את העיסקה דרך ההתאחדות.
לא היה לכם קייס מלבד מכתב חסר ערך משפטי שאישר מכירה מחוץ לאנגליה. להתאחדות לא הייתה בריירה. שרובי פאולר מסמן חמש באצבעותיו(מעניין מה הוא תרם לזה)בולד טרפורד, אף אחד מאיתנו לא מתבכיין. זה חלק מהמשחק. ברור שהוא לא נענש.או אולי מישהו יאיר את עיני לגבי עונשי סמים בכדורגל. האם מישהו קיבל שמונה חודשים על אי הגעה?(עבר יומיים אחרי זה את הבדיקה בהצלחה). שמעתי על חצי שנה על תוצאות חיוביות.אולי זה מרחמיים אולי כי אתם ענק רדום, אולי ככה זה היה בשנות השמונים הפוך, אני לא יודע. אבל יש תחושה אמיתית אצל יונייטד שאתם הדרלינג של התקשורת… אם זה הצד השלילי שמתלווה להצלחה, לוקח את זה באהבה.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 6 בספטמבר 2007

As you should, particularly with the added hunger and motivation this notion (true or false) gives you.

Comments closed