ראיון קוראים עם גלעד בלום וחידון מספר 39 שעוסק משום מה ביורו

מיכל: למה נשים עדיין משחקות מערכה אחת פחות מגברים? האם זה משפיע על משחק הנשים?

אין תשובה ממש ברורה לעניין הזה. אין שום שאלה שהן מסוגלות, כמו גברים, לשחק טורנירים של חמש מערכות מספר פעמים בשנה למרות שזה היה מוסיף מספר פציעות. לא מעט גברים אפילו מתלוננים על כך שהן משחקות פחות אך מרוויחות את אותם סכומים. לדעתי זה גם היה מוסיף לשעמום ממשחק הנשים. מבלי לפגוע, הרמה בטניס הנשים נופלת בצורה דרמטית מרגע שיורדים מתחת למקום ה-40-50 בעולם. משחקים של חמש מערכות בין שתי שחקניות נמוכות בדרוג עלולים להיות חוויה קשה לצפיה. משחק הנשים יכול לעמוד בכך כמובן מבחינה פיזית, אך עדיין אין לדעתי את העומק באיכות שיצדיק זאת.

אגב, בשנות התשעים ערכו משחק גמר של חמש מערכות בטורניר המאסטרס לנשים במדיסון סקוור גארדן בין שטפי גראף לגבריאלה סבטיני.

גיא אלון: פרשני טניס מייחסים חשיבות גדולה מאוד ל"תוכנית המשחק" של השחקן במשחק ספציפי בעוד שלי מהצד זה נראה הרבה יותר כמשחק של אינטואיציות. האם תוכל לפרט עד כמה תוכנית המשחק חשובה לעומת היכולת לאתר יום רע של היריב, או חולשה בולטת באותו יום נתון ?

תכנית משחק היא ואסטרטגיה כללית תמיד טובה ולכל שחקן מקצוען יש תכנית כזו לפני שהוא עולה למגרש. היא בדרך כלל מבוססת על משחקים קודמים מול השחקן ושיחות עם שחקנים ששיחקו מולו לאחרונה. אתה מנסה לחשוב על כמה פתרונות. אני למשל נחשבתי שחקן אול-אראונד שמתאים את עצמו ליריב. מול שחקני רשת השתדלתי לתקוף את הרשת בעצמי בכדי לדחוף אותם לחבטות העברה ארוכות. מול שחקני חימר ניסיתי למשוך אותם לרשת. אבל השחקנים הבאמת גדולים לא משנים את תכנית המשחק שלהם בגלל יריב. הם מכריחים את היריב לבצע שינויים – מה שנותן להם יתרון גדול.

מעניין אותי לדעת קצת על מה שקורה לפני המשחקים בחדרי ההלבשה. האם היריבים נמצאים אחד בקרבת השני בטורנירים גדולים ? איך מקובל להתנהל במקרים האלה ?

האם יש מקרים של חיכוכים לפני או אחרי משחק בין היריבים בעקבות המשחק לרוב השחקנים די רגועים. רובם משחקים באותם טורנים ובסך הכל גם מבלים ביחד ומתאמנים ביחד רוב השנה. ברור שיש לפעמים מתיחות, אבל בטניס זה לעתים רחוקות מאד הופך למשהו מכוער. בסך הכל מדובר בספורט בו אין מגע פיסי בין היריבים והמוצא הסוציו-אקונומי של רוב השחקנים הוא ממעמד בינוני ומעלה. חבטת ההגשה היא החבטה הקבועה היחידה במשחק שתמיד השחקן נותן אותה בסיטואציה קבועה עם ההכנה שלה הוא רגיל.אני מניח ששחקנים מכים אלפי חבטות כאלה באימונים. מה הסיבה לשונות הגדולה אצל אותו שחקן במשחקים שונים באחוזי ההגשה ? השאלה שאתה שואל פשוט מגדירה את עניין הכשרון בספורט. כשרון הוא היכולת ללמוד. כולם לומדים את אותו הדבר אבל התוצאות שונות.

גיל גרינגרוז: כשמשחקים בשלבים הראשונים של טורניר, יש הרבה משחקים על מגרש אחד. השחקנים לא יודעים מתי הם יעלו למגרש. מה הם עושים בינתיים? משחקים שש בש בחדר הלבשה?

ישנו "סלון שחקנים" עם אוכל, שתיה, טלוויזיות, אינטרנט כול זה. באופן אישי אני חושב שזה טוב אם יש לך תחביב זמין – כמו קריאה או כלי נגינה. אחרת אתה מוצא את עצמך הורג יותר מדי זמן ותמצא את עצמך בבאר…

מה אחוז הכסף ששחקן מקבל מהזכייה שלו? נניח זכית בחמישים אלף דולר. אחרי שאתה משלם למאמן, מס הכנסה, הוצאות שוטפות וכו' כמה נשאר לך ביד? כשנוסעים לתחרות, האם הנסיעה, המלון וכו' ממומנים על ידי המארגנים או שכל שחקן משלם מכיסו הפרטי?

כל מדינה מורידה אחות שונה מהזכיה – זה נע בין 10 ל-35 אחוזים. אחר כך אתה משלם כ-5-10 אחוזים לסוכן שלך וכ5-10 אחוזים למאמן שלך. היתר הוא שלך.כשחקן, אתה משלם על הטיסות שלף אבל הטורניר דואג לכל הוצאות האירוח שלך – כולל לינה, מזון ותחבורה – והאירוח הוא תמיד במלון חמישה כוכבים.

עופר פרוסנר וג'ו בלאק: בעקבות השערוריה של ההימורים בטניס שהייתה, האם ידוע לך על הימורים בטניס באופן כללי, ושחקנים שהימרו על משחקים של עצמם? לאחרונה ביטלה סוכנות הימורים את ההימורים על משחק של דווידנקו? כמה הטניס אכן כשר וכמה ממנו לא כשר?

בואו אספר לכם סיפור. לפני כמה שנים שיחקתי משחק בסבב הסניורים – בטורניר בו השתתפו מספר אלופים גדולים לשעבר. לפתע, במשחק סיבוב ראשון שלי מול מוסטר אני רואה ביציע שחקן מאד מפורסם שאף זכה בעבר בטורניר גרנד סלאם. זה די הפתיע אותי. היה לי משחק טוב, הובלתי 3-5 בראשונה ו-1-4 בשניה, אבל לבסוף הפסדתי בשתי מערכות קשות. אחרי המשחק שאלתי את אותו שחקן מדוע עקב בכזה עניין אחרי המשחק שלי. הוא אמר לי שהימר ב-25 אלף יורו שאפסיד בשתי מערכות וכששמע שאני נותן פייט צמוד בא לראות מה קורה. לפני הטורניר הזה התאמנתי עם דיוקוביץ ושאלתי אותו לגבי דווידנקו. הוא אמר לי שהשמועות הן שהוא מהמר ומבלה לא מעט שעות בקזינו – אבל מכך אין להסיק שהוא מהמר על משחקים שלו. דיוקוביץ גם סיפר לי שקיבל בעקיפין פניות למכירת משחקים בשלב מסויים בקריירה, שהגיעו כנראה מהמאפיה הרוסית, אבל כמובן לא התקרב לנושא. לדעתי יש שחיתות בטניס, אבל הייתי מעריך שהמשחק באופן כללי הוא נקי ב-95% לפחות.

יורם אהרוני: אני רוצה פעם אחת ולתמיד להבין את ההבדל בין סוגי המשטחים. מה זה אומר משטח מהיר? האם הכדור שם קופץ יותר נמוך? יותר גבוה? למה בדשא יש חשיבות יותר גדולה לסרב מאשר בחימר וכיוצא באלה.

המהירות של קפיצת הכדור מהמשטח והגובה אליו הוא קופץ משתנים בין המשחקים. על דשא הכדור קופץ מאד נמוך ובזווית נמוכה. על חימר הזווית יותר גבוהה, מה שנותן לשחקן יותר זמן להגיב ולכן המשטח נחשב איטי. המגרשים הקשים נמצאים איפשהו באמצע בין הדשא לחימר. אבל יש שינויים די גדולים בין המשטחים הקשים – ומה שקובע אותם הוא אחוז החול בתוך המלט ממנו עשו את המגרש. ככל שיש יותר חול, המשטח רך יותר ואיטי יותר.

דותן: ראיתי משחק בטלביזיה של שחר פאר ובו פירשן שלמה צורף, שלמה טען שהוא לא מבין מה בדיוק עושים המאמנים שלה לגבי העבודה על מכת הפתיחה שלה – והוא בטוח שבשעה עבודה שלו היא תשפר את מכת הפתיחה שלה בעשרות מונים, השאלה היא האם לשחר יש מקום בגילה לשיפור מכת הפתיחה שלה או שמאוחר מדי – והבהנחה שהיא לא יכולה לשפר את מכת הפתיחה משמעותית עד כמה רחוק בסבב היא יכולה להגיע בנתונים הקימים

שחר רק בת 20 ובוודאי יש אצלה מקום לשיפור בחבטת הפתיחה שלה. זה בהחלט אפשרי. כשאתה מקצוען אתה צריך לשפר כל השמן את המשחק שלך אחרת אתה מוצא את עצמך מהר מאד בחוץ. יכולתה הנוכחית משקפת את הדרוג שלה ומעבר שלב נוסף מחייב שיפורים טכניים.
מבחינת ניקוד חסר לה טורניר אחד גדול להיות בעשיריה הראשונה. העובדה שהגיעה למיקום הזה עם כך כך הרבה חסרונות במשחקה היא מעודדת – בהנחה שתעבוד על כל החסרונות הללו – מכת חבטה, מכת כף יד, החיתוך בחבטת גב היד ומשחק הרשת.

אם היום היה מחליט פיט סמפרס לחזור לשחק טניס בטורניר היו אס אופן – בהנחה שהיה חוזר לכושר משחק האם היה לו סיכוי סביר להגיע לשלבים סופיים של הטורניר? – בסיס השאלה בעצם היא כמה רחוק יכול שחקן להגיע בטורניר בהתבסס בעיקר על מכת פתיחה מצוינת

סאמפרס היה בוודאי מנצח סיבוב או שניים, אבל החום וחמשת המערכות היו שוחקים אותו. בווימבלדון על דשא אני מעריך שהיה מגיע רחוק יותר בעזרת הסרב, למרות שאינני מעריך שהיה יכול לסכן את פדרר.

אור: לא בדיוק שאלה אבל הייתי שמח לדעת מהו סדר יומו של טניסאי מקצועי?

לכל שחקן יש את הרוטינה שלו אבל רוב המרכיבים דומים – ארוחת בוקר, אימון, עיסוי מנוחה, מתיחות וארוחת צהריים לפני משחק. עיסוי וארוחה בשעות הערב אחרי משחק.

לון: אלו שיטות שמכיר מעצמו ומשחקנים שונים כדי לחזק את החלק המנטלי שלהם?

לרוב השחקנים יש פסיכולוג ספורט או מנטור. אני עבדתי עם שרגא שדה 12 שנה. התרגולים כללו מדיטציה, תרגולי חשיבה חיובית, תרגול היכולת לבודד את עצמך מסיטואציה חיצונית תוך כדי משחק אבל גם שיחות פשוטות על דברים שמטרידים אותך – בדומה לשיחה רגילה. זה תמיד חשוב שיהיה לך עם מי לדבר במהלך הטורנירים. הצד המנטלי יכול בהחלט להכריע במשחקים צמודים.

האם יש דברים שכצופים (במיוחד בטלוויזיה) אנחנו לא מבחינים בהם ומשפיעים על המשחק?

טניס הוא די פשוט, ולכן ניתן לצפיה ברמה גבוהה בטלוויזיה, אבל עדיין יש רמות שונות של הבנה. עבורי זה תמיד עדיף לראות משחק כשהפרשן הוא שחקן עבר גדול כמו מקנרו או קורייר – שחקנים שיש להם מאות משחקים בזכרון.

האם ומה אי אפשר לאמן, גם לא בגיל צעיר?

לדעתי, כמאמן, אפשר ללמד כמעט הכל. אבל מאמן טניס לא יכול ללמד הוא אינטיליגנציה טבעית, רצון ללמוד, מזג תחרותי ו"בערה" פנימית וגם שנאת הפסדים. אם אתה צריך לעבוד על משהו מאלו אתה בבעיה מאד גדולה כמאמן.

מהן בדיקות הסמים הנערכות בסבב, מה התדירות ומה לפי מיטב ידיעתו איכותן?

אני נבדקתי לסמים רק פעמיים במהלך כל הקריירה. למיטב ידיעתי שחקנים כיום נבדקים פעם או פעמים בשנה. ידוע ששחקנים רבים משתמשים בסמים. היו מספר השעיות במשך השנים אבל הסבב שומר פרופיל מאד נמוך בעניינים הללו

מה הדבר הכי חשוב שלמד על דיוקוביץ' מהאימון איתו ?

את הסיכויים של דיוקוביץ' לזכות בגראנד סלאם בשנה הקרובה ובקריירה בכלל? שהוא שחקן מאד מאד אינטיליגנטי ושהמשחק שלו מאד בוגר לגילו. הוא לא רק טוב טכנית מרוב השחקנים. הוא מתכנן את משחקו הרבה יותר טוב מהם. הוא שני רק לפדרר בתחכום של המשחק שלו. להערכתי הוא "שווה" טורניר גרנד סלאם אחד בשנה, ואם לפדרר יהיו מעידות הוא המועמד העיקרי להיבנות מהם, לפני נדאל – מחוץ לחימר כמובן.

מה הצפי שלו לגבי המאבק פדרר – נדאל בשנים הקרובות?

נדאל הוא מכונת טניס אנושית עם יציבות מוחלטת במשחק שלו. זה נכון שיש לו יתרון במפגשי הקריירה מול פדרר, אבל זה לא אומר הרבה. אני, למשל, הובלתי 2-3 במפגשי קריירה מול פטר קורדה, אבל אף אחד לא יחשוב כמובן שהייתי שחקן טוב יותר. יחד עם זאת, אינני חושב שפדרר מסוגל לסגור יותר את הפער מול נדאל על החימר.

עד כמה נפוצים תשלומים מתחת לשולחן בטניס?

זו תופעה שנעלמה עלמה – כי כיום זה חוקי. הטורנירים היחידים שלא צריכים לשלם דמי השתתפות הם טורנירי הגרנד סלאם וסבב המאסטרס.

עד כמה נפוצה תופעת הגרופיז?

הצבור היה המום אם היה מודע כמה סקס יש בסבב הגברים. כשווילט צ'מברליין אמר שהוא שכב עם 20,000 נשים אני בהחלט יכול להאמין שהמספר גדול מ10,000. טניסאי מהצמרת הגבוהה שבאמת מעוניין בכך יכול להשיג 2-3 בחורות ביום רק מבלי להתאמץ – ישנן בחורות שמסתובבות באתרי התחרויות רק עבור העניין הזה.ויש שחקנים שמנצלים את ההזדמנויות הללו כל הזמן. לא ידוע לי על תופעה כזו כלל בסבב הנשים. מההבדלים החברתיים הידועים.

דנה קסלר: מדוע נשים גונחות במהלך משחקים וגברים לא. האם זה משהו שקשור באימון שלהן? (שאלה זו לא הופנתה אלי במייל – אלא על ידי בחורה שבמקרה צפתה לכמה דקות במשחק של שחר פאר)

מהתרשמותי האישית נשים בסבב שונאות הפסדים הרבה יותר מאשר גברים. הן לוקחות הפסדים יותר קשה ומכניסות את עצמן ללחץ יותר גדול. הצד השני הוא שגם תאוות הניצחון במשחקי נשים היא יותר גבוהה. התוצאה היא שהן אולי שמות פחות לב לאיך שהן נראות או נשמעות במהלך משחק.

*

החידון השבועי, שהוא מספר 39, עוסק (משום מה) באליפויות אירופה בכדורגל:

1. מי הייתה אלופת אירופה הראשונה לנבחרות?

2. מי השחקן הגרמני שהחטיא פנדל וגרם להפסד הגרמני בפנדלים בגמר של 1976?

3. ומי הצ'כוסלובקי שניגש לבעוט אחריו והקפיץ פנימה בזלזול את שער הניצחון?

4. מול מי כבש מרקו ואן באסטן שלושער באליפות אירופה?

5. ומי השיג תשעה שערים בחמישה משחקים בטורניר אחד?

6. מה מיוחד בניצחון האיטלקי על ברית המועצות בחצי הגמר ב-1968?

7. מי היה מלך השערים ביורו-2004?

8. ובאיזה מועדון שיחק המבקיע בגמר 2004 – אנג'לו חריסטיאס?

9. איפה ייפתח ויסתיים טורניר 2012?

10. כמה פנדלים החטיאה הולנד מול איטליה ב-2000?

לתשובות הנכונות

יפרקו אותנו (הופיע בגלובס)
ספורט בינלאומי ברמתו הגבוהה ביותר

43 Comments

אור 7 בספטמבר 2007

נחמד מאוד, קראתי בשקיקה.

ורונן בקשר לתשובות החידונים. אויל בין תשובה לתשובה תעשה שורת רווח, זה מבולגן ולא נוח לצפיה במצב הנוכחי.

לון 7 בספטמבר 2007

תודה רבה לגלעד על התשובות. היה בהחלט מעניין. (היות וגלעד הרים להנחתה, היתה לי הרגשה שתשובת הגרופיז תוציא משהו מעניין…)
תודה רבה לך רונן על הרעיון ועל ההשקעה בתרגום.

תוספת קטנה בעניין הרווח הכספי של השחקנים: אמנם הטורניר משלם את הוצאות הלינה והאוכל של הטניסאים, אבל לא משלם על המאמנים ובני משפחה. כך למשל כששחר פאר נמצאת בטורניר עם המאמן ומאמן הכושר ואמה או אביה, היא זו שמשלמת עליהם.

בעניין החשיבות שיהיה מישהו לדבר איתו, אפשר לראות עד כמה זה חשוב בטורים ששחר כותבת באתר ONE (כן, כן. לא האמנתי שיגיע היום ואפנה מישהו לאתר הזה, אבל הטורים שלה מעניינים). אפשר לראות עד כמה היא שמחה שאמה מצטרפת אליה ושיש עוד שחקנים ישראלים שהיא יכולה לדבר איתם. בזמנו ג'ון לויד כתב מאמר על הבדידות של השחקן בסבב. כריס אוורט קראה את המאמר, הזדהתה מאוד וביקשה שיכירו לה אותו. אח"כ הם כמובן התחתנו (וגם התגרשו…).

יוני 7 בספטמבר 2007

מצטרף לבקשתו של אור. השאלה לגבי הולנד נהדרת, של פלטיני מוכרת. קשה להשוות מונדיאל ויורו, מבחינת הלחץ והמעמד. בנוסף, פלטיני שיחק בבית. מראדונה כבש רק 5, אבל 2 ברבע הגמר ושניים בחציו. אולי רונלדו 2002 הוא הטורניר הגדול אי-פעם, למרות חולשת הטורניר…
גלעד, כיף לקרוא תשובות ישירות וכנות. תודה.

גע"ס 7 בספטמבר 2007

בעניין התשובה לשאלה האחרונה: בדיוק השבוע אמרתי לעצמי שטניסאיות כן שמות לב לאיך הן נראות. זה היה באחד המשחקים של שחר, ששיחקה עם מישהי שגם היתה לה שרשרת ארוכה יחסית (כלומר עלולה להפריע) וגם עגילים. ובכלל כל העניין הזה של החצאיות נראה כמו משהו שרק נועד להוסיף לאטרקטיביות (במובן הבסיסי שלה) של טניס הנשים.

ולעניין הקולות, לדעתי זה בכלל לא קשור לטניס. כלומר, אה, איך להגיד את זה, נו, טניס הוא לא המשחק היחיד שבו נשים גונחות יותר מגברים (או ככה לפחות מספרים לי).

רונן דורפן 7 בספטמבר 2007

גע"ס – הבעיה שאת הספורט ההוא תמיד משדרים בצפיה בתשלום – ואני לא מוכן לשלם על זה בעקרון.

יוני – רונאלדו 2002 רחוק מאד מלהיות טורניר היסטורי לכדורגלן. העובדה שהבקיע 8 שערים היא מעוררת כבוד – אבל גרד מילר, פונטיין, קוצ'יש ויוזביו הבקיעו יותר מזה. קיים ויכוח ביני לעזי מי היה השחקן הטוב של ברזיל בטורניר – אני טוען שריבאלדו עם חמישה שערים וארבעה בישולים – אבל אפילו עזי לא יטען שאפילו במרוחק רונאלדו התקרב באותו טורניר למראדונה 86.
הטורנירים האישיים הטובים ביותר שראיתי הם:
1-2 – מראדונה 86 ופלטיני 84
3-. שמייכל 92, באג'יו 94 ומרקו ואן באסטן 88.

גיל 7 בספטמבר 2007

ומה עם קוצ'יש ב54 וז'יס פונטיין האגדתי ב58 שהבקיעו 11 ו13 גולים בהתאמה?

אחלה תשובות של גלעד, צריך לעשות את זה לעיתים קרובות יותר.

לון 7 בספטמבר 2007

גברת הסלים, אני מסכים איתך בשני הנושאים.
לגבי מראה, גם חלק מהגברים משקיעים. הכי ידוע בנושא זה פדרר עם החליפה הלבנה בווימבלדון והשחורה בארה"ב.

לגבי הגניחות, גם לי סיפרו אותו הדבר.
מעניין שהגונחת הכי קולנית במגרש הטניס, שראפובה, כנראה די שתקנית במשחק האחר. כך לפחות דווח לא מזמן.

רונן, באג'יו 94 ? בפועל הוא הופיע רק מרבע הגמר.
ומה עם קרויף ב- 74 ופלה ב- 70 ?

Glenn Edward Schembechler 7 בספטמבר 2007

GAZZA 96 . WHEN YOU HAVE A TOURNAMENT IN THE HOT SUMMER YOU NEED INSPIRATION. NOT THE GOALKEEPER OF YOUR BELOVED TEAM.

יפתח 7 בספטמבר 2007

לון, באג'יו הופיע נהדר גם בשמינית-צמד נגד ניגריה, חזרה מפיגור ופנדל מכריע בהארכה.
וזה לא רק העניין של הגולים המכריעים, זו היכולת, זו האלגנטיות והחן הנדיר שבאג'יו מפורסם עבורו.

עזי 7 בספטמבר 2007

אם כבר פלה ב-58', שישה שערים בשלושה משחקים – רבע, חצי וגמר – כילד בן 17 ששינה את המשחק.
רונן, מי שהבקיע יותר מרונאלדו עשה את זה 32 שנים קודם ולפני זה, כשהכדורגל היה שונה והתקפי יותר. לא נתווכח פה שוב על הפנומן, אני כידוע אוהב אותו, אתה לטעמי לא נותן לו מספיק כבוד. בכל מקרה אני מסכים איתך שזה לא קרוב למראדונה ב-86'.

רונן דורפן 7 בספטמבר 2007

עזי: פלה ב-58 סובל מאותה "בעיה" ממנה סובלים רונאלדו וריבאלדו על 2002. ברזיל טיילה לאליפות. לא פלא שהשחקנים הברזילאים שעליהם "רשום" טורניר עשו זאת כשברזיל הייתה חלשה יותר – גארינצ'ה ב-62 ורומאריו ב-94.

ב-2002 ברזיל הייתה בבעיה רק במשחק אחד – והשער והמבצע ההירואי של הטורניר שייכים דווקא לרונאלדיניו מול אנגליה.
בכל מקרה זו הנבחרת היחידה בהיסטוריה שכללה בתוכה שלושה זוכים (בעבר ובעתיד) בבאלון ד'אור

יותם מ 7 בספטמבר 2007

שאלה קטנונית: איך זה שגלעד ענה בעברית?

לגלן אדוארד שמבלקר: האם אליפות המכללות עדין אפשרית למרות ההפסד הצורם וההסטורי לאפאלצ'יאן סטייט בסופה"ש האחרון?

רונן-מה עם התייחסות לגביע העולם ברוגבי?

גיל 7 בספטמבר 2007

גם אי אפשר להתעלם מהסיפור של פאולו רוסי שנתן אולי את החצי אליפות הכי גדולה (עם כל הצער והכאב).

לון 7 בספטמבר 2007

עזי, ב- 70 פלה היה פשוט נפלא. הוא נתן את ההשראה לכל הנבחרת.
יש דברים שלא נמדדים בסטטיסטיקה, כמו הנגיחה שגררה את "ההצלה הכי גדולה אי פעם" של גורדון בנקס או ההחמצה מול צ'כיה אחרי שעבר מהצד השני של השוער. (לדעתי ההחמצה הכי מלהיבה אי פעם). וכמובן שערים נפלאים ובישולים אדירים (לקרלוס אלברטו בגמר למשל).
וכאמור, בעיקר הרוח וההשראה שלו.

יפתח, אתה צודק, התכוונתי לכך שבמוקדמות לא היה קיים. (להזכירך, אפילו הוחלף מוקדם כשלאיטליה הורחק השוער מול נורווגיה).

גע"ס 7 בספטמבר 2007

יותם (וכל מי שרוצה) משחק הפתיחה בין צרפת לארגנטינה כמדומני ישודר בערוץ הצרפתי TV5, שישדרו גם את שאר משחקיה של צרפת בשלב הבתים וכל המשחקים בשלבים המתקדמים

ידידיה יפה נוף 7 בספטמבר 2007

עוד ערב נפלא לכדורסל הישראלי ועוד ערב עגום לעורכים בדסק הספורט של "הארץ" שלא יודעים את נפשם מתדהמה וצער על מה שמעוללת הנבחרת הנפלאה של המאמן המצויין צביקה שרף.ביום ראשון דרבי – פורטוגל 1 נגד פורטוגל 2.

Glenn Edward Schembechler 7 בספטמבר 2007

Answer to Yotam:I would like to think that in theory everything can happen. I mean if Michigan will win every game in an impressive way, the polls might give them a chance. The thing is that Michigan almost by definition is not an impressive team . Tough maybe. Decisive almost anytime but being impressive is not a real option here. Taking the Big- Ten is more realistic right now.

גיל 7 בספטמבר 2007

לגלן ויותם: אין שום סיכוי שמישיגן יתמודדו במשחק האליפות. גם אם הם ינצחו את כל שאר המשחקים שלהם בצורה מרשימה, סביר שיהיו קבוצות בלי הפסד או עם הפסד בודד וההפסד שלהם שבוע שעבר יהרוג אותם.

עזי 7 בספטמבר 2007

לון, עפר אני לרגלי פלה ומונדיאל 70' הוא הזיכרון הספורטיבי הראשון שלי ולכן כל כמה שתשבח ותהלל את המלך אומר אמן ואמן. אבל ברזיל 70' היתה קבוצה מדהימה, וז'רז'יניו, גרסון או טוסטאו לא נפלו בתרומתם מפלה.

רונן דורפן 7 בספטמבר 2007

לגיל, יותם ובו – זו בדיוק החולשה של פוטבול המכללות. שום אפשרות לתקן תקלה כמו אפלצ'יאן. אם אין רצון לעונה קצת יותר ארוכה הייתי מוותר על האליפות הלאומית. גמר רוז-בול מסורתי של ביג-10 נגד פאק-10 הוא בעיני אליפות יותר משמעותית מהשטות הזו של הBCS. משום שהוא גמר בין שתי קבוצות שכל אחת מהן זכתה בליגה עמוקה ומשמעותית עם מסורת ארוכת יומין. העדפתי את הרוז בול הישן גם אם הוא לא מוכתר בתואר "משחק אליפות".

יגאל 7 בספטמבר 2007

קראתי בשקיקה. שאלות מעניינות מאוד של רעי המלומדים פה, וזה תמיד עונג לקרוא את מה שיש לגלעד לומר.

גיא 7 בספטמבר 2007

תודות לגלעד ולרונן על התשובות ועל הרעיון היפה.

לגבי הטורניר האישי הגדול ביותר – לואן באסטן (88) אין לדעתי מקום ברשימה. הוא התחיל את הטורניר על הספסל (מחליף לג'וני בוסמן לדעתי) והתעורר בעיקר בחצי הגמר ובגמר.
לגבי ברזיל ב 2002 – אני מסכים שהשחקן שלהם באותו טורניר היה ריבאלדו שאף פעם לא קיבל את ההערכה שהוא ראוי לה. ובכל מקרה – התרומה של רומאריו ב 94 היה גדולה יותר מכיוון שהוביל נבחרת של נגרים (יחסית למה שמצופה משחקנים ברזילאים) לאליפות עולם.
שחקן שחיפשתי ולא מצאתי בתגובות – לותר מתאוס ב 1990 (למרות שהיה לו שם את אנדראס ברמה וקלינסמן).

תומר 7 בספטמבר 2007

הראיון היה ממש מגניב,כל הכבוד לקוראים על השאלות ובמיוחד לגלעד.
לון,זה נכון שבאג'יו לא היה בשלב הבתים אבל זה מכיוון שהוא היה פצוע,גם בגמר אגב הוא היה פצוע.הדבר הכי גדול בבאג'יו בשבילי הוא שבכל משחק שבו ראיתי אותו משחק עבור נבחרת איטליה(וראיתי את כולם מ90 ועד הסוף)הוא היה מבריק.גם בצרפת 98 הוא היה ראוי ליותר אשראי ובדקות שהוא שיחק הוא היה מעורר השראה יותר מכל אחד אחר על המגרש.
גילוי נאות,אני לא ממש אובייקטיבי בדיון הזה על השחקן עם הטורניר הכי גדול כי אם לא שמתם לב אני פשוט מאוהב ברובי באג'יו.
נגיד שמוציאים את רוברטו מהמשוואה,אני דווקא אז זה בהחלט מארדונה,כי יכול באמת להיות שפלה היה טוב ממנו או שלפלאטיני הייתה סטטיסטיקה מרשימה יותר.הבחור פשוט הוציא מהנבחרת שהייתה בזמנו(כמו באג'יו) לארגנטינה הרבה יותר ממה שהיא הייתה שווה ועוד יותר מרשים הייתה הצורה שבה הוא עשה את זה.

RdMaN 7 בספטמבר 2007

מרתק מאוד.

מעולם לא תיארתי לעצמי את חייו של שחקן מקצועני בבהירות כפי שאני מסוגל עכשיו, למרות שרב הנסתר מהגלוי.

עבודה נפלאה רונן.
מאחל לכל קוראי הבלוג סופ"ש נפלא ושנה טובה אם לא נשתמע.

גיל 7 בספטמבר 2007

רונן, הדרך הכי נכונה זה פלייאוף של 8 קבוצות. אחת הבעיות המרכזיות היא ההפסקה הגדולה בין העונה הסדירה למשחקי הבול. לא הגיוני ש5 שבועות אחרי המשחק האחרון שלהם, אוהיו סטייט ישחקו נגד פלורידה. זו הסיבה להפתעה הגדולה שנה שעברה. זה פשוט כמו עונה חדשה.

המצחיק הוא, שראשי האוניברסיטאות נגד הכנסת משחקים בדצמבר כי זה פוגע בלימודים של האתלטים. גם לדעתי אין ערך רב למשחקים הללו אבל הם מכניסים הרבה מאוד כסף ומבחינת פוטבול נטו מאוד מעניינים (היו כמה משחקים קלאסיים שנה שעברה). מב שכן, יש אינפלציה שלהם.

רונן דורפן 7 בספטמבר 2007

גיל – אני לא משוכנע שחייבים אלופה לאומית… אני לא מתלהב במיוחד מהדרוגים והמשאלים. אלופת הרוז-בול תמיד ייצגה בעיני אלופה שעשתה את כל הדרך במגרש – גם זכייה בליגה שלה וגם ניצחון על יריבה שזכתה בליגה שלה. ובדיוק כמו שאני חושב שכיום אליפויות ספרד ואנגליה בכדורגל קשות יותר להשגה מאליפות אירופה – אז אין שום רע בשיטה הישנה. ישנן כל כך הרבה מכללות – כך שגם לפלייאוף של שמונה קבוצות תזדקק למשאלים – אלא אם תקטין את דיוויז'ן-1.
לבו שמבלקר – אם אתה חושב שהעדפתי לשמייכל 92 נובעת מכך שהיה שוער קבוצתי – מומלץ שתצפה במשחקי חצי הגמר והגמר. שוער שמשתלט על טורניר, נועל את השער שלו וגם בונה את ההתקפות במסירות ארוכות.

יותם מ 7 בספטמבר 2007

אני דווקא חושב שתואר BCS אפשרי ביותר. אנחנו (מישיגן) מארחים גם את אוהיו סטייט וגם את פן סטייט באן ארבור. אמנם ההגנה לא הכי חזקה בביג טן, אבל ההתקפה אטרקטיבית, מנוסה ואחת הטובות בארה"ב (הייתי אומר בטובה ביותר עד סןפה"ש האחרון).החיסרון בשיטת הבי.סי.אס הוא גם יתרון של מישיגן. למזלה בביג טן יש עוד 3 מדורגות גבוהות (פוטנציאלית עוד אחת או שתיים יכולות להתברג). נצחונות על כולן ואליפות היא בהחלט אופציה.
הבעיה, שוב, היא שביכולת הנוכחית מקום ב-25 הראשונות הוא מטרה יותר ריאלית.

לון 7 בספטמבר 2007

עזי, אתה מחלל את כבודו. השחקנים הללו שיחקו נהדר, אבל מכן ועד למשפט שכתבת (שלא אחזור עליו כמובן) הדרך ארוכה.

רונן, לא ברור לי האם התכוונת ליורו או לליגת האלופות, אבל בשני המקרים קשה הרבה יותר להגן על האליפות מאשר בליגות המקומיות.
ביורו מעולם לא הגנה נבחרת על התואר !! בליגת האלופות זה קרה לאחרונה ב-1991 כשמילאן של הטריו ההולנדי זכתה בפעם השנייה.
בליגות של ספרד ואנגליה זה קרה הרבה מאוד פעמים בחמש עשרה השנים האחרונות.

תומר, אני שמח על היושר האינטלקטואלי שלך לגבי באג'יו. לכן גם לא אנסה לבלבל אותך בעובדות שלא יתאימו לאמונתך באל המסויים הזה. תרשה לי רק להזכיר לך, שבהיותו בודהיסט, הוא מאמין שהאדם נולד לסבול ולכן כנראה החטיא את הפנדל ההוא בגמר…

יותם מ 7 בספטמבר 2007

גיל,

אכן היו כמה משחקים קלאסיים.

הנה הקלאסי ביותר בעיני:

http://www.youtube.com/watch?v=WgjKXyL_o24&mode=related&search=

לעניות דעתי זה משחק המכללות הטוב שראיתי אי פעם. לבטח המרגש והמרתק שבהם.

רונן דורפן 7 בספטמבר 2007

לון – התכוונתי לליגת האלופות. קשה יותר להגן על התואר – משום שמדובר בשיטת גביע, אבל קשה יותר לזכות בליגה המקומית. מרבית הזוכות בשנים האחרונות עשו זאת בסיטואציה בה ויתרו על הליגה המקומית.

Glenn Edward Schembechler 7 בספטמבר 2007

ובכן, הטייל-גייטינג החל כבר הלילה ליד הבית שלי. יהיה מעניין מחר.
לרונן: אני לא מזלזל בשמייכל, נהפוך הוא אני זוכר בחיבה את האליפות מ-92 ועדיין הלאודרופים יותר מדברים אלי. יש להסיר חשש, אני באמת לא אוהד אנגליה, אבל הרוח של גאזה ב-96 הייתה מעבר לענייני הממלכה. נעזוב רגע את סקוטלנד. מה שהוא במו רגליו הוציא מצוות השלומיאלים ששיחקו איתו נגד הולנד היה חוויה לקייץ שלם (בוא נודה שמאז 86 או יותר נכון מרדונה, טווח הריגוש הממוצע של טורנירים בינלאומיים הוא גג שבוע).
באשר לספורט המכללות- עלתה לי שאלה לאחר הביקורת המוצדקת שהועלתה כאן- למה אני מעדיף ספורט מכללות. אני חייב לקשר את זה לבלוג המעניין הנוגע בענייני הזוגיות. איזה מקבילה ניתן לפרנצייז שעוזב קהילה. זה אם כל הבגידות שבעולם, לא? אני מניח שיש כאלו שמעדיפים לא להכוות.למישיגן זה לא יקרה כנראה בזמן הקרוב.
מעניין לשמוע מה מצעד העזיבות הגדולות שלכם?
הייתי מחלק את זה לסוגי המשחק:
בביסבול זה נראה לי קל- עזיבת הדודגרס הרומנטית.
בפוטבול – קשה לי! חשבתי על הקולטס אבל בינינו מישהו היה מתחלף באוהדי קליבלנד עם כל הפליפ-פלופ שהם עברו. בכדורסל אני משאיר את זה פתוח לדיון. מה שבטוח-בקטגוריית העזיבות הכי פחות מענינות- כל דבר שיצא מל.א (רמס,ריידרס, קינגס וכו'). יש לי איזושהי בעיה עם אוהדי הספורט של ל.א.

גיל 8 בספטמבר 2007

ראיתי את המשחק של בויסי סטייט בחי ואכן הוא היה משחק מדהים.

אני דווקא כן חושב שפלייאוף אפשרי. אם יש 8 קבוצות בפלייאוף כמות האי הסכמה על הקבוצות הטובות ביותר יורדת לאפס כמעט. בכל זאת יש משהו מרגש בקביעת אלופה. האמריקאים לא יכולים לחיות עם העמימות של אי אלופה.

עופר 8 בספטמבר 2007

תודה רבה גלעד על התשובות. בהחלט פקחת את עיני.

בנוגע לפרנצ'ייז שעוזב, היה לי דיון מאד מעניין על הנושא הזה ביום חמישי עם חברי לעבודה טל, שגם מגיב פה לפעמים. טל הוא קנדי במקור, שגדל על בייסבול ועלה ארץ בגיל צעיר. אני ישראלי מבטן ומלידה, שגדל על כדורגל. טל הסביר לי, שאהדה לקבוצה בספורט הצפון אמריקני המקצועני מגיעה בעצם מהעובדה שהיא מייצגת את העיר, ולכן כל קבוצה חדשה מטורונטו (מקום הולדתו של טל) אוטומטית מקבלת אהדה. כך, טל אוהב מאד את הראפטורס ועוקב אחריהם. כששאלתי אותו, לגבי מה עושים כשיש שתי קבוצות ממקום מסויים, הוא ענה לי שאתה הולך לפי מה שאבא שלך אוהב.

אני מתקשה להאמין שמכבי חיפה יעברו לשחק במקום אחר. אני לא אסביר כי נראה לי שזה די הגיוני. אבל איך באמת אפשר להתייחס לקבוצה, נניח, הראמס שעוזבים את לוס אנג'לס ושנה אחר כך לוקחים סופרבול? אם גדלת כל החיים שלך לאהוד את הראמס, האם אתה פתאום מפסיק? האם הקבוצה ההיא כבר לא "שייכת" לך, האם היא לא מעניינת אותך?
אז כן, עזיבת פרנצ'ייס, דבר שקיים "כמעט" רק בספורט הצפון אמריקאי, היא המקבילה ללגלות שהתינוק שאשתך ילדה הוא הבן של מישהו אחר, או משהו טלנובלי מעין זה. אני לא רוצה לדמיין איך זה מרגיש.

אגב, מילה אחרונה על טל, בגלל זה הוא לא הצליח להבין איך מישהו בארץ יכול לגור כל החיים שלו בב"ש נניח ולהגיד שהוא אוהד בית"ר ירושלים. נשמע לו לא הגיוני.

אגב, בנוגע לפוטבול מכללות, אני לא אוהב את הBCS פשוט כי הוא לא שיטה ספורטיבית בכלל. אבל בגלל האופי של הפוטבול, אין שום דרך לעשות משהו יותר טוב.

birdman 8 בספטמבר 2007

לפני חודשים מספר ראיתי סרט דוקומונטרי על פלה. ב58' ברזיל לא השכילה לנצח את אנגליה בשלב הבתים כי בשורותיה שיחק רק שחקן שחום עור אחד. שיתוף פלה ושחומי עור נוספים בשלב הפלייאוף מהווה נצחון על הגזענות ברמה של מוחמד עלי.

ההישג המקצועי של פלה כביר פי כמה, מפני שבאותה תקופה השיפוט היה הרבה יותר רך, ולא שמרו על השחקנים היצירתיים.

במשחק הגמר פלה חייך עוד לפני שהבקיע את השער, מעולם לא היה ילד בין 17 עם קוחונס בסדר גודל כזה.

זה היה הטורניר האישי הגדול ביותר.

עזי 8 בספטמבר 2007

תודה לאיש הציפורים.
לון, זו האשמה חמורה וחסרת בסיס, תשאל את רונן, הוא יגיד לך שהיא גם מופרכת לגמרי.

לון 8 בספטמבר 2007

רונן, לפי איזה קריטריונים קשה יותר לזכות בליגה המקומית ? הדבר היחיד הברור מאליו זה כמות המשחקים.
מעבר לזה באנגליה בשנתיים האחרונות היה מאבק רק בין שתי קבוצות. מאז שהחלה הפרמייר ליג, המאבק הוא כמעט תמיד בין שתיים או שלוש קבוצות בלבד.
בספרד המאבק נע משנים שיש שלוש או ארבע מתחרות, לשנים שיש רק שתיים.

עניין הגביע לא רלוונטי. בימי גביע אירופה לאלופות, שהיה מפעל גביע מהשלב הראשון ללא שלב בתים, 13 פעמים האלופה הגנה על תוארה. היו 8 רצפים של זכיות, כולל החמש של ריאל והשלוש של אייאקס ובאיירן.
מאז שהחלה ליגת האלופות ב- 1992 ונוספו שלבי בתים (כזכור, במשך כמה שנים – שניים), לא היתה אף הגנה על התואר.
לפי ההיגיון שלך, דווקא היו אמורות להיות יותר הגנות על התואר, מפני ששיטת הגביע צומצמה.

בנוסף, ראה למשל את מה שקרה בגביע האנגלי. לשיטתך, הוא היה אמור להיות הרבה יותר פלורליסטי. בפועל, מאז 1996 רק ארבע הגדולות זוכות בו.

בליגת האלופות התחלופה הרבה יותר גבוהה. הרבה יותר קשה להגיע לגמר וכאמור בלתי אפשרי לזכות שנתיים ברציפות.
ב- 16 שנות הליגה זכו 11 קבוצות שונות !! המאבק באופן קבוע הוא בין עשר לשתים עשרה קבוצות.

לגבי הזכייה וויתור על התואר המקומי, הנתונים מראים ששבע משש עשרה הזוכות בליגת האלופות עשו זאת תוך זכייה בדאבל. 44% זה אחוז לא מבוטל.

(לעזי מגיע קרדיט על חלק מהנתונים. פרסם אותם כתשובה לשאלה העיתון)

עזי, האם אני מבין שאתה חוזר בך מהמשפט ההוא ?

עזי 8 בספטמבר 2007

לון, אני רק אומר ב58' היה מונדיאל יותר גדול מ-70' בשביל או ריי כאינדבידואל.

רונן דורפן 8 בספטמבר 2007

לון… הסיבה העיקרית שפעם היה קשה יותר לזכות בגביע האלופות היה שהשתתפת בו רק אם היית קבוצה מנצחת – כלומר זכית באליפות אירופה או באליפות המדינה בשנה הקודמת. לא יכולת "להתרכז באירופה". אתה מסתכל על המפעל באופן מצומצם – אני מדבר על כל התהליך – העפלה למפעל וזכיה בו. הקבוצות שאתה מדבר עליהן – באיירן, אייאקס – היו קבוצות גדולות בהרבה מהקבוצות בימינו בהיבט הקבוצתי. כמובן שהן נופלות מהקבוצות בימינו מהבחינה שהן לא היו מסוגלות לגייס כל שחקן שהן חפצו בו.
ייתכן שהיום, כפי שאתה מציין, יותר קשה לזכות במפעל כשאתה כבר משתתף בו (משום שלכל מדינה בכירה יש יותר נציגות). אבל כל קבוצה בכירה מקבלת הזדמנות כל שנה להשתתף. להזכיר לעצמנו שלדאבוננו – יונייטד הייתה מחוץ למפעל 26 שנים. לעומת זאת פ.צ.מ שהייתה קבוצה אדירה בשנות ה-80 וארבע אליפויות אירופה שלה באו על הגב של הרבה אליפויות מקומיות, נמצאת בתקופת שפל דומה – אבל משתתפת מדי שנה ואפילו רשמה זכיה נוספת במפעל. כשרק מישהו בלתי שפוי יגדיר אותה כאחת מ-5-6 הקבוצות הטובות באירופה בחמש השנים האחרונות (אולי יחול שינוי השנה).
עכשיו אני בספק גדול אם יונייטד תמצא את עצמה מחוץ למפעל אפילו פעם אחת בעשור הקרוב. מלבד העובדה שהיא רק צריכה לסיים רביעית, והמפעל מגדיל את הפער הכלכלי שלה ממרכז הטבלה באנגליה, סביר להניח שבשלב מסויים ייחתם איזשהו הסכם לפיו יונייטד ודומותיה פשוט משתתפות כל שנה.

יפתח 8 בספטמבר 2007

מצטרף לגילוי של תומר-גם אני מאוהב ב"דביין קודינו".

לון שני דברים:
ההחטאה המפורסמת של פלה היא מהחצי גמר נגד אורגוואי לא נגד צ'כיה.
ודבר שני שים לב לא רק לזוכה בליגת האלופות, תסתכל לפחות על ארבע האחרונות ותראה שהן קבוצות שאיבדו עניין משמעותי בליגה המקומית. 44 אחוז זה כלום, כשהקבוצה שאמורה להיות הטובה באירופה בדרך כלל לא זוכה באליפות המקומית.

רונן דורפן 8 בספטמבר 2007

יפתח- מקור הטעות של לון הוא שלשוער האורוגוואי שמקבל את ההטעיה הזו יש שם צ'כי – גם אני התבלבלתי בעבר…

לון 8 בספטמבר 2007

רונן,
ראשית, הנושא המקורי היה השוואה בין זכייה בליגה מקומית לליגת האלופות. האם מכך שלא נתת טיעונים בנושא בתגובה האחרונה, אני יכול להבין שאתה חוזר בך מטענתך המקורית ?

באשר לליגת האלופות לעומת גביע האלופות, יש הבדל בין קושי להשתתף במפעל לבין קושי לזכות בו.
ודאי שפעם כשרק אלופות ומחזיקת הגביע השתתפו, היה קשה יותר להשתתף במפעל.
אבל העובדות מוכיחות שבעבר היה הרבה יותר קל להגן על גביע אירופה לקבוצות.
גם מפני שהיתה רק נציגה אחת לכ"א מהליגות החזקות.

הזכיות של ליברפול ופורטו בשנות האלפיים, מקבילות לזכיות של אסטון וילה, פורטו ופ.ס.ו. בשנות השמונים. גם הן לא היו מחמש – שש הקבוצות הטובות באירופה בטווח של חמש שנים.

דרך אגב, הטיעון שכל קבוצה בכירה משתתפת בליגת האלופות תקף פי כמה לגבי המאבק על הליגה…. במיוחד כשהפער הכלכלי הולך ומתרחב בין הקבוצות המשתתפות באופן קבוע בליגת האלופות ליתר.

יפתח, תודה על התיקון.
באשר להשוואה בין קושי לזכייה בליגת האלופות לזכייה בליגה מקומית, הנתון שלך לא רלוונטי. אנחנו מדברים על זכייה, לא על השתתפות בשלבים גבוהים.

רוני שטנאי 8 בספטמבר 2007

אחרי כל כך הרבה תגובות שכרגיל אל קשורות לפושט והן נהדרות כשלעמן אני מרשה לעצמי לחזור דווקא לפוסט עצמו ולא להרהר בבעיטות העונשין האומללות של הנבחרת שלי, שאחת מהן עד היום נמצאת היכן שהוא ברמות הגבוהות של הסטטוספירה או מעבר .

לצערי התאכזבתי קצת מהדברים ציפיתי ליותר לנוכח ההקדמה של מנהל האתר הזה. ציפיתי לדברים יותר "מלוכלכים" מאשר כמות הסקס בסבב הגברי(לא הופתעתי כלל)הגניחות של הבנות(קשה לשכוח איך מרטינה הגדולה פתחה את הפה על הראשונה שהכניסה את הדבר הזה- סלש אני זוכר אז שהיא טענה שזה נעשה בכוונה כדי להסיח את הדעת של היריבה וכנראה היו דברים בגו) שמועות על ההימורים של דווידנקו וכו' שאגב המקרה שלו מאוד מאוד תמוה.

כל הדברים שיצאו לתקשורת ע"י חברת בטפייר מרמזים על סקנדל אמיתי, אלא מאי אותי מפתיע העובדה שהוא פרש מכיוון שמנסיוני הדל כאשר פורשים לרוב הכספים בסוכניות ההימורים הגדולות אינם מחולקים וההימור נפסל בכל מקרה.בבטפייר זה שונה ולכן הם הקימו את קול הזעקה. למרות זאת ישנה אפשרות שהוא יצא זכאי, מסריח אמנם אבל זכאי.

ישנן דרכים קלות בהרבה עבור דווידנקו להרוויח בהימורים, הוא יכול היה להפסיד בשתי מערכות חלקות(כפי שמעניין איזה זוכה גראנד סלאם הימר על מוסטר ), ולא לפרוש אחרי זכיה בראשונה ולכן הדברים מעט תמוהים. מעניין מאוד כיצד הדבר יסתיים.

ההערכה כי 95 % מהספורט הזה כשר נראית לי מעט אופטימית, בהתחשב גם בדיבורים על ההפסדים של אגאסי בזמנו ועוד הפסדים תמוהים כאלו ואחרים. אבל אני מרשה לעצמי גם להיות אופטימי ולנסות להאמין בנתון הזה.

השאלה עם צורף נהדרת , מעניין שהוא לא אימן את פדרר בתחילת הקריירה שלו, הרי מספיקות לו כמה דקות בכדי לשלוח את שחר לגמר בווימבלדון. זו גם אחת הסיבות שנעים הרבה יותר לראות שידור עם מקנרו, וילאנדר וחבריהם מאשר עם צורף,יורם שיממון וחבריהם.

לגבי שחר היא השחקנית שמוציאה מעצמה כל כך הרבה ולכן ההישגים מגיעים, מבחינה טכנית חסר לה הרבה ויש לפחות עשר שחקניות טובות ממנה(הנין, האחיות, ינקוביץ', פטרובה, איבאנוביץ', הגונחת, צ'אקבדזה, קוזנצובה,ואידיסובה) אולם היא הגיעה השנה לשני רבעי גמר ולא הייתה רחוקה מחצי.

נקודת האור העיקרית היא המנטליות האדירה , השאלה הגדולה היא האם היא אכן תשתפר בנקודות החולשה , האחרות לא עומדות להעצר במקום ותמיד מגיעות שחקניות חדשות.

עוד נקודה לפי מה שאני ראיתי באתר האי.טי.פי. המאזן מול קורדה הוא 2-2 כשבאחד המשחקים הייתי נוכח עם הדרבוקה ביציע. דווקא המשחק של עמוס מול ה'צכי היה פנטסטי אבל הסיום היה כולו של אחד השחקנים המהנים ביותר לצפיה.

Comments closed