שחר פאר ודודי סלע. רשמים מהחודשים האחרונים

אני זוכר שיחה שהיתה לי עם דודי סלע בזמן טורניר ווימבלדון. הוא הגיע להישג היסטורי של שמינית גמר והגיע לאזור השלושים הראשונים בעולם. בעוד שחר פאר הדרדרה אל מחוץ למקום החמישים.



באופן שאז נראה לי קולגיאלי מאד, הוא אמר שהוא משוכנע שפאר תחזור די מהר לשלושים הראשונות "כי לשם היא שייכת" ולגבי עצמו הוא אמר שהוא מקווה לסיים את השנה בין 50 הראשונים, שזו נראתה לי קצת הצטנעות. אפילו שאלתי אותו על הלחץ בלהיות עכשיו הטניסאי מספר אחד של ישראל והוא התייחס לשאלה בביטול ואמר שהעובדה שבנקודה מסויימת עבר את פאר בדרוג לא רלוונטית "כי שחר כבר כמה שנים ברמות הללו".



כעבור שבועיים ראיתי אותה בבודפשט בהפסד מזעזע לבונדרנקו – ביום בו סלע העלה את ישראל ליתרון 0-2 בדייויס על רוסיה – וחשבתי שיהיה לבחורה הזו קשה מאד להתאושש מהכושר הרע שלה אז. אבל כעבור כמה חודשים הדברים של סלע לא נראים כמו דיפלומטיה. הם נראים  ניתוח מקצועי חד. ולאו דווקא מבחינת יכולת אלא מבחינת מאפייני שני השחקנים הללו.



ואני רוצה להתחיל דווקא על סלע שנמצא בתקופה לא טובה. הציפיות שלנו מדודי סלע לא צריכות להיות דרוג עולמי. הוא לא במיוחד בנוי לזה. ההבדל בין מקום 40 למקום ה-15 בעולם איננו הבדל איכותי כמו הבדל כמותי. וסלע לא בנוי לאיסוף סיזיפי של נקודות. לדעתי הקריירה שלו נמצאת בנקודה בה תהיה תמיד. הוא לא יפרוץ גבוה מדי בדרוג. אבל הוא ישחק המון משחקי פנינה שאנחנו נזכור לשנים. ויהיו ניצחונות דייויס גדולים ויהיו הבלחות בטורנירי גרנד סלאם. אני לא בא לטעון שהמקום ה-41 בעולם משקף או לא משקף לגביו. הוא פשוט לא מספר את הסיפור שלו. הסיפור שלו הוא טניס נהדר וקריאטיבי בצד רמת יציבות שתגרום לו כנראה לא לפרוץ למקום גבוה מדי. ואני ממליץ לקוראי הבלוג בחום פשוט להנות מצפיה בו.



שחר פאר היא טניסאית יצירתית הרבה פחות. אובייקטיבית המשחקים שלה לא במיוחד אטרקטיבים, חוץ מהווינרים שלה מהבק-האנד שהם לפעמים מהממים. אלא שאני לא צופה במשחקיה באובייקטיביות אלא כמי שמכיר ספורט ישראלי. מכיר את החוסר-מקצועיות בו. יודע כמה נדיר לראות תהליך מקצועי מבשיל ומצליח. 4-5 החודשים האחרונים בקריירה של פאר היו פשוט קליניקה לדרך בו ספורטאי במשבר משקם קריירה שלו. הצורה בה גיוונה מעט את המשחק שלה מבלי לפגוע באלמנטים המצויינים בסגנון הבסיסי שלה, הייתה תהליך למופת. על רקע הספורט הישראלי זה מעורר הערצה.

יש דבר כזה - ניצחון לא מוסרי?
האל. ציון 10 לרוני!

42 Comments

moby 21 בינואר 2010

טניס הוא מענפי הספורט הקשים ביותר להצלחה. קודם כל הוא אינדוידואלי ו"חבר קבוצה" לא יכול לחפות עליך. ניתן לראות את השמחה במשחקי הדיויס והפדרציה בין השחקנים (ולא רק ישראלים) כשה"נטל" נפרש על כמה שחקנים.
חורה לי חוסר האיזכור של עיתונות הספורט הישראלי ושל הבלוג הזה בנוגע לגדולת הטניסאיות בישראל (ואחת מבחירות ספורטאי ישראל) קיסרית הטניס אנה סמשנובה.
אכן לראות את דודי משחק טניס מול מוטציות פיסיות (גובה,עוצמה, וסיבולת)כשהוא נראה כמו פקיד בנק (רק חסרים לו המשקפיים) אבל עם לב ענק.

yocoh 22 בינואר 2010

דודי דווקא הכי מזכיר לי מוכר בפיצוציה, לפקיד בבנק עולה לי יניב גרין כדימוי יותר מוצלח.

רונן דורפן 21 בינואר 2010

מובי – מכיוון שהבלוג לא היה קיים בזמן הקריירה של סמשנובה הדברים שלך קצת מוזרים. פעמים רבות כתבתי על כך שספורטאים מעולי ברית המועצות לא מקבלים את היחס של ספורטאים צברים. אז לא ברורה לי מקורה של הטענה שלך.

תום 21 בינואר 2010

רונן, אני סבור שהתחזית שלך לגבי השניים מדויקת. אם אפשר היה לשלב בין הכישרון של סלע למקצוענות של שחר היינו מקבלים שחקן/שחקנית בטופ 15 – קבוע. הדרך בה שחר משקמת את הקריירה שלה לאחרונה איננה רק יוצאת דופן ביחס לספורט הישראלי, אלא יוצאת דופן גם בסבב הנשי העולמי. שחר היתה ב-low point רציני מאוד – החלפת מאמנים סיטונית, ירידה דרסטית בדירוג ובכושר, הסחות דעת פוליטיות, אפילו חוסר יציבות מנטאלית (שאיננה אופיינית לה). שלא לדבר על התמודדות עם תקשורת ישראלית שכמעט "חגגה" את הנפילה שלה. טניסאיות מוכשרות ממנה לא הצליחו לחזור ממשברים דומים. כל הכבוד. וחרף חוסר היצירתיות שלה (היחסי) – עדיין יש לה את אחד הבק-האנדים היפים בסבב הנשי, כאשר המקום ה-1 הולך ללא ספק ליצירת המופת שהיא הבק-האנד של ג'סטין הנין שחוזרת אלינו לטובה.

moby 21 בינואר 2010

בבלוג זה הוזכרו/מוזכרים/ויוזכרו שמות,פרטים, סיפורים ואגדות על שחקני עבר(זו אחת הסיבות לביקורי המהנה בבלוג זה) . משום מה אחת מעשרת ספורטאי הענק של ישראל (לדעתי)לא הוזכרה בשום אחד מהם.

רונן דורפן 21 בינואר 2010

מובי – עם כל הכבוד לרמתה הגבוהה של סמשנובה, אני חושב שתתקשה למצוא אזכור לספורטאי עבר ברמתה המכובדת אך לא אגדית. הפתרון עבורך אני חושב הוא ייסוד בלוג שיעסוק בהישגיה של סמשנובה ו-או עשרת הספורטאים הגדולים של ישראל.

רונן דורפן 21 בינואר 2010

תום – הבקהאנד של הנין הוא הטוב בהיסטוריה המודרנית (כלומר מאז שאנחנו יכולים לראות המון טניס). גבר או אישה.

מיכאל 22 בינואר 2010

ביורן בורג שייך לעת העתיקה ?

שלו, רומא 21 בינואר 2010

גילוי נאות: אני לא חובב טניס, אבל אני מעריץ את הטניס הישראלי, וגם זה למרות שאני לא חובב את נבחרת ישראל למשל בכדורגל או בענף הבנקאות המתקדם ללא ידיעתו של שמעון מזרחי. אבל הטניס הישראלי מוציא סיפורים מרתקים. סמשנובה היא בהחלט אחת הגדולות, ושחר מלמדת שיעור חשוב בעיקשות ועבודה קשה וכל הכבוד להן. דודי סלע מלמד גם הוא שיעור מעניין שמספרים זה לא הכל. ואפשר לתת הנאה לאוהדים גם בלי להיות מקום ראשון. ולדעתי מקום חמישים הוא מאוד מאוד מכובד בפרמידה של שחקני הטניס כמה שורדים בכלל כדי להיות מקצוען.

moby 21 בינואר 2010

רונן – נפגעת?
למה שחקנית שניצחה את הנין, דורגה בין 50 הטובות בעולם משנת 1998 עד שנת 2005 (למעט שנת 2001)ושדורגה בשיאה 15 בעולם. אינה אגדית.או מודל לספורטאית ענק (בלי קשר לשיאנית המשחקים של גביע הפדרציה שנשאה את הטניס הנשי בישראל לבדה).
הסר חשש מליבך אין כוונת המגיב הצנוע לפתוח בלוג בנושאים המדוברים. בסך הכל נראה לי מקום טוב להעלות נושא שלדעתי חשוב.

בליקי 21 בינואר 2010

כל נושא הדירוג הוא סוג של בדיחה, הייתי בשוק לגלות שהיום שקרוליין ווז'ניאקי היא המדורגת 4 בעולם. אבל כמו בדירוג ההזוי של פיפ"א, כשאין דרך טובה יותר…

ואגב, כשאנדי מארי מחליט שמתחשק לו (פעם בשלושה/ארבעה משחקים), אז הוא זה שמספק את הבקהנד היפה ביותר שקיים היום.

תומר 21 בינואר 2010

זה לא עניין של שיטת דירוג.
זה מה שיש לטניס הנשים להציע- את ווז'ניאקי מקום 4.
הסבב הנשי הוא פח.
אני רואה משחק של איבאנוביץ/דמנטייבה/קוזנוצובה נגד סאפינה/ האנטוחובה/ קירילנקו ואני נבוך בשבילן.
אני מקווה שהחזרה של הנין וקלייסטרס ירימו גם את הרמה של הוויליאמסיות והעניינים ישתפרו.

גיל 21 בינואר 2010

אני חושב שמה שכתבת גם מאיר על השגים של טניסאים בטופ. לשמור על יציבות בראש הדרוג כמו ששחקנים כמו פדרר או סמפרס עשו (או גראף אצל הנשים), מראה כמעט על חוסר אנושיות. הרי התנודות בדירוג כל כך גדולות לפעמים, כולל אצל שחקני צמרת שזה לא יאמן איך אפשר לשמור על רמה גבוהה קבועה. טניס הוא ספורט מלא בבדידות והחלק המנטלי בו הוא המשמעותי ביותר מכל ענפי הספורט שאני מכיר. מעניין שאין עוד ספר שנקרא" "בדידותו של הטניסאי למרחקים ארוכים".

רונן דורפן 21 בינואר 2010

בליקי – המקרה של ווזניאקי הוא ספציפי והדרוג איננו בדיחה. הוא קשור לכך שהוויליאמסיות בחצי משרה והבלגיות רק חזרו. מעשית היא מספר 7=8 בעולם. אינני חושב שזו בדיחה – פשוט עדות למצב הטניס.

בליקי 21 בינואר 2010

ייתכן שהצדק עמך, אבל כמו שאמרת – מעשית. הרי הדירוג הזה מכריע כניסה לטורנירים, הגרלה כזו או אחרת בטורניר, ואחד המשפטים שאני שומע כבר שנים: מה ההבדל כבר בין מקום 15 ל-40, ובין מקום 80 ל-300, גם אצל הגברים. מארגני טורנירים משתמשים בתירוצי ווילד קארד כאלה ואחרים כדי להיטיב עם יקיריהם. דינארה סאפינה הייתה מדורגת ראשונה בעולם, וזה הזוי, כשלכולם ברור שסרינה לא צריכה לרדת מהמקום הראשון 5 שנים ברצף, אז מה אפשר לעשות? אני באמת שואל.

בליקי 21 בינואר 2010

נשמעתי, או נקראתי, מעט מבולבל, אז אבהיר. לדירוג בטניס, בניגוד לדירוגים האחרים בענפים אחרים (ולא ניכנס כלל לכדורסל המכללות), יש משמעות רבה ורלוונטיות. איך משפרים אותו?

רונן דורפן 21 בינואר 2010

גיל – זה קשור גם לדיון שהיה לנו בתחום ספורטאי העשור למיניהם. מכיוון שהחברה האנושית כבר אדישה לאיכות – ספורטאי נמדד לפי כמות התארים או הכסף שאסף ואין לעולם דיון באיכויות אחרות.

בליקי – צריך להתייחס אליו כפי שהוא: מכשיר לדרוג הטניסאים לקראת טורניר. לא מכשיר לקביעת הראשון בעולם. אין לי שום בעיה שסבב הנשים מתגמל את סאפינה במקום ראשון. היא באה לכל הטורנירים, לא זלזלה כמו הוויליאמסיות, מגיע לה הפרס של להכנס לטורנירים כמדורגת 1. הטעות היא בהתייחסות לדרוג כקובע את השחקנית הטובה בעולם.

אחרי שנדאל ניצח את פדרר בגמר ווימבלדון מקנרו אמר משפט נכון: שנדאל עכשיו מספר אחת (הוא עדיין דורג שני) כי הוא טוב (באותה נקודה בזמן) מפדרר על שני משטחים. אפשר כמובן לקבוע קריטריונים אחרים. אבל לפחות מקנרו קבע קריטריון איכותי כלשהו.

גיל 21 בינואר 2010

נכון, יציבות היא די אנדרייטד בספורט.

גלעד בלום 21 בינואר 2010

סוף סוף בלוג על משהו שאני מבין קצת..

הדרוג בטניס הוא מאד אמין,חשוב וחיוני,הוא מייצג את התוצאות של 12 החדשים הקודמים ונותן משקל יתר יתר לתוצאות בארבעת הטורנירים הגדולים(משהו כמו פי שניים נקודות).לגבי השיטה תמיד יהיה וויכוח אבל הוא די מייצג.

העובדה שסאפינה היתה ראשונה בעולם היא לא בדיחה,בכל שיטה כלשהיא היא עדיין היתה מס' 1 ,העובדה שהאחיות וויליאמס לא משחקות עונה שלמה היא בעיה שלהן,ניתן להגיד בשיחות סלון ש"אם סרנה היתה רק משחקת יותר אז היתה מס' 1 בקלות" (אגב מה שהוכח כנכון)אבל כל עוד היא יושבת בבית מישהו נכנס לוואקום הזה,באותה שנה סאפינה עשתה עונה גדולה בטורנירים הגדולים,הגיעה לאיזה שני גמרים אם אני לא טועה אבל לא זכתה אבל מגיע לה כבוד.

אם שחקן מגיע לארבעה גמרים של כל הטורנירים הגדולים יש סיכוי גדול שיהיה במקום הראשון בדרוג בהנחה שישחק מול ארבעה יריבים שונים, בשיטה שמושתתת על נקודות דרוג תמיד יהיה יתרון לאלו שמשחקים יותר טורנירים .אגב יש מילה כזאת (מושתתת)?

לגבי סלע ופאר אומר זאת-אני מסכים עם רונן שפאר ראויה להערצה ושהיא מודל לחיקוי ודוגמא לספורטאית מקצוענית,היא עושה קריירה יפהפיה שהלוואי עלי.

ההבדל בין סלע ופאר כפי שאני רואה אותו ומהיכרות של שניהם מאז שהיו בני 8-

כשרון טבעי(1 עד 10)-דודי(10), שחר(2)

יכולת אתלטית טבעית-דודי(8),שחר(5)

יכולת התמדה-דודי(1).פאר(10)

מקצוענות-דודי(1),פאר(10)

חכמת משחק-(דודי 7),פאר(8)

מנסדורף חושב שדודי יכול להישאר בטופ 50 כמה שנים,פוטנציאלית זה נכון כי מבחינת טניס ביום נתון הוא גדול ויכול להפתיע כמעט כל אחד בעולם אבל היציבות היא יותר חשובה,עדיף להיות שחר פאר ששומרת על כושר גופני גבוה כל השנה,מתכננת את השנה בקפידה ומסתמכת על אימונים והכנה מנטלית כדי להנצח כמה משחקים כל שבוע ומידי 2-3 טורנרים לתת איזה חצי גמר או זכיה.

לעומת דודי שנתן חצי גמר בטורניר הראשון של השנה ומאז כבר הספיר לעוף פעמיים בסיבוב הראשון.אם דודי יצליח להבריק 5-6 פעמים בשנה אז הוא יכול להישאר בדרוג הנוכחי אבל אם ימשיכו להצטבר ההפסדים המוקדמים אז הוא יחווה ירידה דרסטית בדרוג(כפי שיקרה בשבוע הבא כירדו לו הנקודות מאוסטרליה.)סביר שהקריירה של דודי תהיה רצופה בעליות וירידות עם נצחונות גדולים והפסדים מביכים.

הפחד היחיד שלי הוא שייפצע,כי עם גוף קטן ובלי משמעת הוא עלול ליפול תחת העומס,הוא מתחרה מול ז'לובטים ,יש לזה מחיר על הגוף.

במקרה של פאר ,בגלל שהיא תמיד עוברת סיבוב או שניים(ובד'כ יותר) אז היא לא ממש סובלת מכה הפסדים פה ושם ולמרות כל הרעש שעשו בתקשורת נראה שהיא לא נכנסה לפאניק אלא האמינה בעצמה ואכן הוכיחה שהיא כן שייכת לצמרת,אם כי לא הגבוהה ביותר.

בקיצור-עדיף להיות שחר פאר אם אתה דואג לחשבון הבנק שלך,לדרוג שלך ולגוף שלך,אבל אם אתה רוצה אקשן וטניס מענין(ואפילו עוצר נשימה) אז לך תצפה בדודי.

גיל 21 בינואר 2010

גלעד קצת רחמנות. כישרון טבעי 2 לפאר? אולי בין טניסאים מקצוענים. אני בטוח שהיא מקרקסת כל אחד מיושבי הבלוג (מלבדך כמובן).

הורנסק 21 בינואר 2010

גלעד, ולא פחות חשוב : אם אתה אוהד ספורט – עדיף לך לצפות ולאהוד את דודי סלע.בשביל נחישות והתמדה יש את חיל שיריון, בשביל ספורט והנאה והתרגשות וטניס יש את דודי.שאגב כמו שרונן ציין מייצג את ישראל נאמנה ביתרונותיו וחסרונותיו, לעומת שחר שהיא מין נטע זר מכל בחינה שהיא בעולם הספורט הישראלי.

בכלמקרה תמיד כיף לקרוא את גלעד כותב על טניס, מה שמדהים בעיני זאת האבחנה שעם כשרון טבעי כ"כ לא מרשים (2 מתוך 10) אפשר להגיע לצמרת הטניס הנשי.מה זה אומר על הענף הזה ?

בן 21 בינואר 2010

קשה מאוד להשוות בין השניים. אני חושב גם שסבב הגברים תובעני מאוד ומכיל עשרות טניסאים ברמה גבוהה מאוד בעוד טניס הנשים מקביל בערך ליורוליג בכדורסל – כמה טניסאיות מצוינות וכל היתר חושך!
מעבר לזה אני לא רוצה להיות מגעיל אבל כל ה"בית ספר לשיקום קריירה" של שחר ממש לא מרשים אותי עד כה, היא כמעט ולא ניצחה טניסאיות חזקות שמדורגות הרבה מעליה (עולה לי בראש הניצחון על דוקיץ' אבל לא מעבר). עד שלא תפגין יציבות בניצחונות על טניסאיות ברמה שלו ויותר – זה ממש לא נחשב.. מה ששחר עשתה זה לבחור טורנירים קטנים מאוד, שהרמה בהם היתה עלובה, ולנצח הרבה משחקים כאלה.. זה אולי טוב לאיסוף הנקודות והביטחון העצמי, אבל זה עדיין רחוק מלהיות קם-בק מוצלח, עם כל הכבוד לדירוג הטניסאיות שדומה בערך לדירוג פיפ"א לנבחרות… שתי הטניסאיות עליהן גברה בסיבובים הראשונים באוסטרליה הן טניסאיות אלמוניות ואגב על פי אותו דירוג מדורגות נמוך מאוד. אם שחר תנצח מחר בלילה את ווזניאקי היא עשתה קפיצת מדרגה, אחרת – לא השתנה בה כלום…

לגבי דודי – מסכים עם כל מילה. תענוג לראות אותו ולאהוב אותו, ולקוות שיחזור מהר לשלבים היפים יותר…

א. 21 בינואר 2010

צריך לציין את העובדה שמבין הטניסאים הישראלים רק שחר סומנה על ידי גופים אנטי ישראלים בניו זילנד ובאוסטרליה (יש שמועות שגם ישראלים ויהודים היו מעורבים בעניין),מה שבאופן מיידי חיזק את מעמדה בקרב הטוקבקיסטים ואני משער שגם העצים אותה מבחינה מנטלית כי זו כבר לא היתה רק התמודדות נגד היריבה מהצד השני של הרשת אלא גם התמודדות והתרסה כנגד האנשים שהפגינו נגדה.
^
ושחר היא ממש לא נטע זר בספורט הישראלי.בתחילת דרכה,עם ההצלחות,התקשורת הישראלית חיבקה אותה (אולי באופן מוגזם) ולאחר שהחלה הירידה ביכולתה וההצלחות הצטמצמו היא זכתה לחוות את מה שספורטאים ישראלים (שאינם כדורגלנים או כדורסלנים) חווים ברגעי משבר – משהו שנע בין ביקורת חריפה ועוקצנית לבין התעלמות.העובדה שהיא יצאה מהמשבר הזה מעיד על העוצמות שלה וגם על הכישרון.
^
גלעד
לא ציינת מה דודי יכול לעשות כדי להיות יותר מאשר קוסם שמבליח מפעם לפעם ומעורר את התפעלותנו.
האם כמו שחר גם דודי צריך לחפש תחרויות קטנות שבהן קל יותר לאסוף נקודות לטובת שיפור הדרוג ?
ועד כמה התארכות הקריירה של דודי תלויה בנבחרת הדיוויס וביכולת שלה להמשיך ולייצר מומנטום ?

רונן דורפן 21 בינואר 2010

לכל מי שמזלזל בסבב הנוכחי לנשים או בתחרותיות.

בין הגברים טניס הוא לא ספורט גדול. הוא לא מושך את מיטב האתלטים. והוא עדיין ספורט של גברים לבנים.

בין הנשים טניס הוא הספורט הכי עשיר. בהתאם הוא הפופולארי ביותר במאגר הכשרון הספורטיבי הכי גדול לנשים – מזרח אירופה.

אולי הביטוי הנכון הוא לא שסבב הגברים איכותי יותר. הוא פשוט שוויוני יותר.

חיים 21 בינואר 2010

אני הפסקתי להיות אוהד של דודי סלע כשקראתי שהוא סיפר שהגיע שיכור לאחד המשחקים שלו.

redsox 22 בינואר 2010

חיים-
זה מעניין. זה בערך הרגע שבו התחלתי לרצות באמת בהצלחה שלו
:-)
הזכיר לי את דיוויד וולס ואחד הפרפקט-גיימס הבלתי-סבירים ביותר אי-פעם.

חיים 22 בינואר 2010

רדסוקס,אני יכול להבין אותך ,אני רק חושב שדודי הוא כישרון עצום וכשהוא בזון שלו הוא משחק טניס מעורר השראה ומיד אח"כ מפסיד למדורג מיליון בעולם ומספר שהגיע שיכור למשחק….. רק אל תגיד ג'ורג'בסט

D! 22 בינואר 2010

גלעד, אני מצטרף. תמיד מעניין לשמוע אותך, לקרוא גם, ובעיקר שכזה מגיע לטניס

אבי 22 בינואר 2010

דירוג הטניס מאד בעייתי ומתגמל אנומליות.
קחו לדוגמה את אלכסנדרה דונגרו הרומניה שניצחה 6 משחקים בטורנירי WTA, מתוכם חמש באותו שבוע (בווארשה שנה שעברה) ומדורגת במקום ה- 53 בעולם.
רק לשם השוואה השחקניות שמדורגות 55-58 הן סיביל באמר המדהימה, ילנה דוקיץ', סניה מירצה ומריה קירילנקו.

בעבר הלא רחוק (למיטב זכרוני עד עונת 2006) היו בטניס גם "נקודות איכות" שניתנו על פי זהות היריבה שניצחת.
כך שנצחון בסיבוב הראשון של גראנד סלאם על המדורגת 250 בעולם שעלתה מהמוקדמות, לא היה שווה כמו ניצחון אדיר באפ-סט מול המדורגת 12.
גם אם יומיים אח"כ עפים בסיבוב השני.

redsox 22 בינואר 2010

אבי-
אתה לא רוצה לתגמל א-נומליות אבל נותן בונוס על סנסציה מול מדורגת בכירה.

זה הדירוג. תלמדו לחיות איתו.
אם הדירוג היה הוגן אז שחר פאר לא היתה מקבלת ניקוד על כל מיני טורנירי זבאלה בפטאיה שהיא מקפידה להופיע אליהם כל שנה ועל גמר בהובארט כשכל הבכירות נמצאות בסידני.

גיל 22 בינואר 2010

אני חושב שמה שמבלבל אנשים בדירוג הם השמות הגדולים שנראה ש"מגיע" להם להיות מדורגים גבוה. אבל רבים מהם לא בכושר או לא משחקים מספיק ולכן הם מדורגים נמוך.

גלעד בלום 22 בינואר 2010

גיל-אני מכיר את שחר מילדות,היא תוצאה של עבודה קשה,התמדה ואלפי שיעורי טניס אישיים שמומנו ע'י אביה האמיד,אם היתה באה ממעמד יותר נמוך סביר להניח שלא היתה מגיעה לרמה שהגיעה,אין מה לעשות אבל טניס זה ספורט של עשירים,זה לא אומר שאי אפשר להצליח בלי כסף אבל זה אומר שילדים נחושים עם יכולת מנטלית גבוהה ומשמעת עצמית(כמו שחר למשל) שאינם מוכשרים במיוחד יכולים בעזרת אלפי אימונים ועשרות אלפי חבטות להפוך למעין מכונות טניס ולהצליח בסבב העולמי.

כשאני אומר כשרון טבעי אני מתכוון לשילוב של רגש לכדור,יכולת חיזוי,מגוון חבטות,קואורדינציה וכו'…היום מה שאתם רואים אצל שחר זה מכונת טניס מקצוענית אבל כשהתחילה לשחק היתה בסך הכל ילדה אחת מני רבות שהתרוצצה על המגרש בלי הרבה כיוון,מה שעשה את ההבדל הוא היכולת שלה ללמוד ולעבוד קשה(וזה ראוי להערצה לא פחות מהכשרון של דודי ואפילו יותר) על המגרש והעובדה שאביה שכר את שרותיהם של מיטב המאמנים(ושילם להם מאות אלפי שקלים) בארץ ובעולם שהפכו אותה למה שהיא היום.

להבדיל,דודי כבר בגיל 9 חבט בקהנד בדיוק כפי שהוא חובט היום וכבר בגיל הזה היה לו את כל מגוון החבטות שיש לו היום כולל חבטות מאחורי הגב ובין הרגליים.כבר בגיל 9 היה לו רגש אדיר לכדור ויכולת תזמון שאיפשרה לו לשחק מול יריבים שגדולים ממנו בהרבה כי הוא פשוט ידע לאיפה הם מכים את הכדור וגם ניחן בתזמון מושלם,לא היה צריך ללמד אותו הרבה חוץ מאשר לעבוד קשה ולהתמיד.את שחר היו צריכים ללמד הכל והיא ירקה דם עד שהגיעה לרמה שלה.

א'-אתה טוען שיש גורמים ישראלים -יהודים בניו זילנד ואוסטרליה שיש להם משהו אישי נגד פאר? באמת התפלאתי שהם לא מטרידים את דודי,מה היא עשתה להם?לא חתמה לילדים?שמעתי שהיא לפעמים לא סימפטית אחרי הפסדים..

לגבי סלע- עמוס מנסדורף שעובד איתו כבר כמה חדשים אומר שהוא לא מסוגל לעבוד ממש קשה באימונים,כלומר לדחוף את עצמו עד לקצה גבול היכולת,יש לו סף שבירה נמוך,הוא לא אוהב לסבול באימונים,חייב את אלמנט ההנאה במה שהוא עושה,זה יפה ורומנטי אבל במציאות עדיף להיות נגר חרוץ כמו פאר מאשר גאון הפכפך כמו דודי. השיטה המקובלת בעבודה עם שחקנים מהסוג הזה(עודד קטש היה כזה ) היא אימונים קצרים יותר ואינטנסיביים ויאללה הביתה לחבר'ה לנגב חומוס,שחקן כמו דודי לא צריך אלפי רפטציות(חזרות) ואימונים של 5 שעות כמו שלנדל ומוסטר(וגם אני) היו עושים,הוא צריך לחדד וללטש את המכות באופן נקודתי,לעבוד חזק על כוח מתפרץ וחיזוק השרירים ובעיקר לבוא למשחק רגוע מנטלית,אם דודי מרגיש בנוח עם עצמו ועם הסובבים איתו אז הוא ייתן יותר מעצמו,הוא מעין פרימדונה,אמן שצריך את ההשראה.עדיף לו שחבר או חברה יהיו איתו מאשר איזה מאמן חמור סבר שיגיד לו לקום בבוקר וללכת לחדר הכושר,מאמן כזה לא יחזיק מעמד הרבה זמן ,דודי יחטוף ג'ננה מהר מאד ויפטר אותו.

לגבי הדייויס-היכולת שלו בדייויס היא לא מקרית,גם גליקשטיין (עוד עצלן כרוני) הצליח בדייויס הרבה מעל היכולת שלו בסבב בסוף הקריירה שלו בגלל הסיבה הזאת,הייתי עד לזה,הוא היה נכנס לכושר במחנות אימונים לפני הדייויס בעזרת שלמה צורף ומאמן הכושר ונתן משחקים הירואיים.ואז היינו חוזרים לסבב וגליקשטיין חזר לאכול פיצות עם קולה כל ערב ותוך שבוע היה מאבד את כל מה שהשיג.

לגבי השאלה על ההשפעה של גביע דייויס על דודי-בגביע דייויס יש תמיכה של מערכת שלמה,מסאג'ים,פסיכולוג,ארוחות משותפות ובעיקר מחנות אימונים מסודרים וסדר יום מקצועני,כשדודי עושה את זה אז הוא תותח,הבעיה היא שאחרי כל דייויס הוא חייב כמה ימים של מנוחה והתפרקות טוטאלית(וכל גבר מצוי יכול לדמיין מה זו התפרקות טוטאלית אצל ספורטאי צעיר) וכשהוא חוזר לסבב אחרי כמה ימים של דפיקת ראש החפיפניקיות חוזרת וככה זה גם נראה על המגרש,המזל של דודי הוא שהוא כל כך מוכשר שלמרות ההתנהלות המופקרת שלו יש לו עדיין מספיק כשרון לנצח כמה סיבובים ולהפתיע מדורגים גבוהים מידי פעם.מבחינת דודי זה לא ממש משנה אם אנחנו בבית העליון או לא,כל עוד יהיו 2-3 מפגשי דייויס בשנה אז לפחות הוא יהיה במסגרת מקצוענית לתקופות מסוימות בשנה וזה יקרין על הרמה שלו בסבב.

מה הוא צריך לעשות?להתבגר ולהשתנות אחרת הוא לא יחזיק מעמד ברמות הגבוהות,מצד שני יכול להיות שאני מדבר שטויות כי עם שיטת הדרוג הנוכחית כל מה שהוא צריך זה כמה הבלחות בשנה ועל זה הוא בונה.השיטה מעודדת בכוונה שחקנים לשחק כמה שיותר ודודי ממילא לא אוהב להתאמן הרבה אז הוא פשוט נרשם ל-30 טורנירים בשנה ובונה על 8-10 תוצאות איכותיות שיביאו לו מספיק נקודות להגן על הדרוג.

כשאני התחלתי לשחק (ב-1983 ) היתה שיטה של ממוצע,כלומר לקחו את כמות הנקודות של שחקן מסוים וחילקו אותה במספר הטורנירים שהוא השתתף בהם.זו היתה שיטה שאיפשרה לשחקנים הבכירים לשחק רק 13-15 טורנירים בשנה.זו היתה שיטה פסולה כי היא עודדה שחקנים עם ממוצע גבוהה לשבת בבית ולשמור על הממוצע שלהם.כמו כן כפי שצוין פה היו גם "נקודות בונוס" שהוענקו על נצחון מול שחקנים שמדורגים בין ה-200 הראשונים,נצחון על שחקן בין העשרים הראשונים העניק נקודות כאילו שהגעת לרבע הגמר,נצחון על שחקן בטופ 5 בעולם היה כמו להגיע לגמר.

אבי-טעית ב-16 שנה,שיטת נקודות הבונוס שונתה ביחד עם שיטת הדרוג ב 1990 והפכה לזו שמונהגת היום,שיטה שמעודדת שחקנים לשחק כמה שיותר טורנירים ואין ממש נזק ממשי אם מפסידים 15 פעמים בסיבוב הראשון במידה ועושים 12-14 תוצאות טובות בטורנירים האחרים.ביטול נקודות הבונוס על נצחונות מול מדורגים גבוהים היה בעיני פסול,זה לא הגיוני שנצחון על פדרר או על שחקן שמדורג 100 בעולם יעניק ניקוד שווה.

בכל מקרה השיטה הזאת טובה לשחקנים כמו דודי שפרצו ל- 50 הראשונים,מה אכפת לו להפסיד בסבוב הראשון,לקבל 10-20 אלף דולר על ההפסד ולחכות בסבלנות כמה טורנירים עד שיגיע הזון הבא,יש סיכוי סביר שכל כמה שבועות הוא ייפול על הגרלה נוחה והמוזה תחזור אליו לכמה משחקים עד לנפילה הבאה.

גלעד בלום 22 בינואר 2010

ממוצע גבוה(לא גבוהה)

רונן דורפן 22 בינואר 2010

לדעתי אין מחאות נגד דודי סלע כי הוא לא עשה צבא (-:

גיל 22 בינואר 2010

גלעד, מה שאתה כותב מרתק. כלומר, אם אני מבין נכון, אפשר לקחת מישהי חסרת כישרון לחלוטין ובעבודה קשה ומחויבות טוטאלית להפוך אותה לטניסאית לגיטימית בסבב? זה עובד גם אצל גברים?

גלעד בלום 22 בינואר 2010

זה עובד בעיקר אצל הנשים ולא הייתי אומר חסרת כשרון לחלוטין,צריך להיות מוכשר ברמה בסיסית בקואורדינציה עין יד,השאר תלוי במשמעת והדרייב של השחקן וביכולת של ההורים להשיג לילד מספיק אימונים עם מאמנים טובים.בגברים העומק הוא כזה שגם המדורג 200 בעולם חייב להיות אתלט ברמה אולימפית,בנשים כשאני הולך לראות את היו אס אופן כל שנה אני נדהם מכמה שחקניות שמנות שלא בכושר משחקות ומדורגות במאיה הראשונה,אפילו כאלה בעשרים הראשונות.

ולכן מבחינת פאר 80 אחוזים מהעבודה שלה זה להיות בכושר גופני טוב ולהגיע מוכנה להילחם על כל כדור,המנטליות הזאת מספיקה להמון נצחונות בטורנירים הבינוניים וגם לפעמים לאיזה שמינית או רבע בטורניר גדול,למעשה חוץ מהגב יד שלה שהוא באמת נהדר שאר החבטות שלה בינוניות ומטה יחסית לדרוג שלה

גיל מזימבבואה 22 בינואר 2010

נהנה מאד מהאבחנות של גלעד, הוא נותן לנו נקודת מבט שלא היינו יודעים אותם אותם אלמלא הוא היה מספר לנו, תמשיך.
הרבה אני לא יכול להוסיף לגבי השחקנים הישראלים כי את שחר פאר בחיים לא ראיתי משחקת והפעם האחרונה שראיתי את דודי סלע משחק זה היה שהם שיחקו בזימבבואה במסגרת גביע דיוויס. דודי זה חתיכת CHARACTER יום אחד אחרי ארוחת הערב (החברה האלה יודעים לאכול טוב…) החזרתי אותם למלון לישון, בלובי דודי ניגש אלי ושאל משהוא. המזל היה שנעם אוקון שמע ומשך אותו בכח לחדר.

ד"ר א. 22 בינואר 2010

גלעד –
יש כזו מילה, "מושתתת", למה לא?

כסיפוביץ 22 בינואר 2010

אני חושב שאני מאוהב בהנין…
שחקנית שמביאה חבטות לא מהעולם הזה.
גם בסבב הגברים היא הייתה עושה פלאים.
ואישיות גדולה כמובן

rondi 22 בינואר 2010

רונן – אני עוקב אחרי הבלוג שלך כבר לא מעט זמן. זה הפוסט הכי מדויק שקראתי!

שלו, רומא 22 בינואר 2010

רונן (30) – אפשר לחשוב ששחר הייתה במג"ב, או גולני.
אלו אנשים שיורים חץ ואח"כ מסמנים מטרה…
כאילו שחר או ספורטאי ישראלי אחר אחראי ל 42 שנות כיבוש.
כאילו אוסטרליה היא המאור הגדול ביחס לילידים ושימור התרבות שלהם.
אה נכון אוסטרליה מתמיד הייתה לבנה, האבוריג'ינים זאת סתם שמועה.

אבי 23 בינואר 2010

גלעד – למיטב זכרוני, נקודות האיכות לנשים בוטלו רק בשנת 2006 (או אולי 2005). עד לפני שנה-שנתיים הייתה בעמוד ה- RANKING באתר של ה- WTA עמודה של "נקודת איכות" למרות שהופיע לכולן 0.00 (כן היו אז שברי נקודות במוקדמות של טורנירים. מלבד זאת, דעתי כדעתך, חובה לתת נקודות גם לפי השחקן אותו ניצחת.

Comments closed