חופש! שוויון! אחווה! כריזמה!!! (לבלוג נמאס מחיים של אנגלופיליות)

אני שוב אשתמש בבלוג כמעין קטע משלים (למתקדמים!) לכתבה עיתונאית שפרסמתי היום. היא הייתה בעיקר על סבסטיאן שבאל, איש המערות מנבחרת הראגבי הצרפתית, שהפך על פניו את גביע העולם. והפך אותו לא עם ראגבי טוב ששיחק, אלא עם כריזמה אדירה. וזה מביא אותי לנושא אחר: בהשפעת אותו ניצחון מונומנטלי בכוונתי לשיר פה שיר הלל לספורט הצרפתי לדורותיו!

יש טובים מהצרפתים, בספורט בכלל ובכל ענף ספורט לחוד, אבל האם יש מעניינים מהם? האם יש משעשעים מהם? האם יש באיזשהו עם את נהרות הכריזמה שזורמות בספורט הצרפתי?

בואו נתחיל מכדורגל. תראו כמה טיפוסים נהדרים נתנה צרפת למשחק רק בדור האחרון. את פביאן בארתז המבדח, דויד ג'ינולה הפלייבוי, זינאדין זידאן הסטואיקן (וגם טיפה שחקן), תיירי הנרי המהורהר וכמובן את קנטונה – זכותו וצדקתו תעמוד לנו. וזוהי רק ההתחלה לה-בלה! יש גם את ויירה הרגזן, פירס הנון-שלאנט, דסאי הכל כך קשוח ודשאמפ הפדגוג. ולורן בלאן שתמיד הזכיר לי חוואי. וכמובן ארסן וונגר. ומכיוון שמנצ'סטר יונייטד חזרה פתאום להבקיע – קחו שניה לראות איך פטריס אברה חוגג שער שהבקיעה הקבוצה. הפרצוף שלו פשוט משדר "היאח! אין מאושר ממני באדם!"

וגם בראגבי זה אותו דבר. שבאל הוא כמובן טיפוס במימדים קנטונאיים, אבל גם לפרדריק מישאלק ולקפטן רפאל איבנז יש כריזמה נהדרת. כמו שהייתה לסרג' בלנקו שהיה אחד השחקנים האהובים עלי בימים עברו. לצערי מעולם לא ראיתי את אלן בארטז משחק. אבל מסתבר שאביו של השוער ההרפתקן היה ליצן לא פחות גדול ממנו כשהיה שחקן בבריטאני. ועוד במשחקי ראגבי שם כל תנועה אדיוטית עלולה להסתיים בבית חולים.

וזה ממשיך הלאה. לטוני פארקר או למרי ג'וזה פרק או לסייפת הנהדרת לאורה פלסל, שהייתי מאוהב בה במהלך משחקי אטלנטה. ואת כל שושלת הסקי האגדית של ואל ד'איזר – הנרי אורייל לוחם הרזיסטנס, האחיות המקסימות מריאל וכריסטין גוייטשל וז'אן קלוד קילי. ולא נשכח את הטניסאים יאניק נואה והנרי לאקונט. הו, הנרי לאקונט!

האם אפשר להשוות את מגוון הטיפוסים האנושיים הללו לספורטאים בריטים? אני חושש שלא ממש!

יש כוכבים בספורט האנגלו-סקסי שיש להם כריזמה או חוש הומור או בעיית שתיה או יצר מיני בריא כלפי בחורות עמוד שלישי. אבל בצרפת זו נראית כמעט דרישת ייסוד. נראה לי שהשאלה הראשונה ששואל מאמן הכדורגל בקבוצת הילדים את הצעיר המבקש להתקבל הוא לא אם הוא משחק ברגל שמאל או האם אין לו בעיות עם המורים בבית הספר, אלא משהו כמו "ובכן פרנסואה הקטן, איזה תפקיד אתה רוצה לשחק בעלילה?"

(והערת אגב: שאלתם את עצמכם למה למשל נבחרת צרפתית בכדורגל יכולה להתקשות כל כך מול ישראל, ולא פעם אחת, אבל בגביע העולם אין לה בעיות לנצח את ברזיל – בעוד נבחרת אנגליה מפרקת אותנו בקלות בוומבלי. תשובה: כי למה, בשם אי השדים והרוחות, שישחקו משחק כל כך משעמם כמו משחק נגד ישראל?)

אני שואל את עצמי מדוע?

נדמה לי שהספורט האנגלי-סקסי קצת שבוי מדי בכל הנושא של הדוגמא האישית והמסורות ורוח הצוות והמיליטריזם וכל הבולשיט הזה. הם תמיד "מוכיחים דברים" למישהו או "עונים למבקרים" שלהם או "חושבים רק על המשחק הקרוב" או "מודים לחבריהם לקבוצה". האמת, אחרי שיסיימו עם המאבק בסמים הייתי מציע תכנית מקיפה ותקיפה למיגור הקלישאות בספורט האנגלו-סקסי. ולעומתם הספורטאים הצרפתים הם לא פחות ממשוררים, אמנים, יוצרים, להטוטנים וגם מאהבים. אפילו נגיחה של זינאדין זידאן ביריב איטלקי היא אלגנטית ודרמטית לעומת הקטטות הבלתי מרגשות של כדורגלנים אנגלים.

נכון, ברור לי שבמלחמות עולם צריך להיות עם העולם האנגלופוני. אי אפשר לנהל את העולם בכאוטיות של האומה הצרפתית. אבל כרגע אנחנו מדברים על ספורט. ולכן יש לי גם מה להגיד עכשיו לדוכס מוולינגטון, לקראת עוד קרב אנגלו-צרפתי בחצי הגמר הצפוי לנו בפאריס: נכון – "את הקרב בווטרלו ניצחתם במגרשי המשחקים של איטון" – אבל מגרשי המשחקים באיטון כנראה היו מדכאים כמו שדה הקרב בווטרלו.

אפרופו מריון ג'ונס. האם כדאי וראוי לשלוח לכלא רמאי סמים בספורט?
משהו מרענן מאיטליה (אבל הזוי לגמרי)

39 Comments

Glenn Edward Schembechler 8 באוקטובר 2007

Good point.
Now let’s start a list of the most Anglo-Saxon sportsman of France:
1. Hinault
2. Alain Prost
Please add some more.

The thing is that even these guys are less banal in French.
And let us not forget the mad professor. I don’t follow Rugby so much but I like watching Laporte.

זיגי 8 באוקטובר 2007

אני לא זוכר מי זה היה שכתב: "אין צרפתי שלא הרגיש בחייו כגיבור של סיפור בלשי"

גע"ס 8 באוקטובר 2007

(עוד) פוסט מצוין :-)

מרקפוצ'ינו 8 באוקטובר 2007

אם תחפש תמצא… לדעתי (ואני לא מנסה לפגוע), התאוריה שלך לוקה בטעות של מדען מתחיל…אתה אוסף רק את המידע שמתיישב עם התיזה שלך ומתעלם ממה שלא.

yoni 8 באוקטובר 2007

לא יודע.
זה פוסט מדהים, אבל גם באנגליה שלוה יש מרכיבי הצגה:
בקהאם הכוסית, גאזה -הרודמן של הכדרוגל, דיוויד גיימס, דיוויד סימן, רובינסון, בעצם כל השוערים. רוני המתאגרף, אואן הבייבי שפרח מוקדם מידי ומשלם על זה עד היום.
לא חסרים דמויות ציוריות וסוריאליסטיות באי, אבל מילא. תיאוריה לפנים.
תוסיף על זה את האירים והסקוטים וכו: גיגס, פרגסון, קין, כל אחד הוא דמות.

2. שאלה רצינית עכשיו, מה ההסבר שהמנגרים של הליגה הזו הם סקוטי, צרפתי, ספרדי, פורטוגלי (ישראלי) ושבדי וכו'?

בעצם זה רק מתחבר לזה שהבעלים של הקבוצות אמריקאים/אוליגרכים רוסיים, השחקנים אוסף עולמי נטול מקומיים, הספונסרים הם מנסיכויות המפרץ והאוהדים הם תיירים סינים ויפנים. טובב, מזל שזה ליגה אנגלית.

נימו 8 באוקטובר 2007

ההתחלה הזכירה לי את השיר של אריק איינשטיין על המונדיאל ההוא. ההמשך מעולה..

עזי 8 באוקטובר 2007

דשאן ולא דשאמפ כמו שאנ'ז אליזה ולא שאמפ-אליזה וכיוצא בזה

אסף THE KOP 8 באוקטובר 2007

אהבתי את הפוסט, אבל לדעתי זינאדין זידאן אינו קצת שחקן אלא השחקן השני הגדול בכל הזמנים (כמובן שאחרי מארדונה – גיבור מלחמת ובטח שאינו סטואיקן (ראה הנגיחה המרגשת במטארצי.

ההבדל בין הקלאסה הצרפתית לחורניות האנגלית הוא כמו השוני שבין רובע מונמארטר הבוהמייני בפריז האופנתית לארובות הסקסיות של תעלת לידס.

הנשים הצרפתיות הן מתת אל, הנשים האנגליות הן מדגרת תפוחי אדמה.

לסיכום – ברור שאנגליה תיתן לצרפת בראש.

יום טוב.

אסף THE KOP 8 באוקטובר 2007

נשמט בעריכה: "מראדונה – גיבור מלחמת מאלווינאס, הידועה גם כרבע גמר מונדיאל 86"

לון 8 באוקטובר 2007

אחלה פוסט.
אני חושב שההגדרה המתאימה יותר היא שלצרפתים יש "טיפוסים". לצערי אין לי הגדרה טובה יותר.
לבארתז לא היתה עשירית כריזמה של שמייקל, אבל הוא היה יותר "טיפוס".
חלק מהגדרת "הטיפוס" היא אקסצנטריות. בין אם היא מוחצנת כמו אצל קנטונה או מופנמת יותר כמו אצל זידאן.

מעניין שרק ז'ינולה מתאים לסטריאוטיפ המאהב הצרפתי השרמנטי.

בעיניי, הצד המכוער, הברוטלי והמאוד לא אלגנטי הוא דווקא קפיצת הקונג פו של קנטונה והנגיחה הברברית של זידאן ששייכות לריב חבורות רחוב. לדעתי בשני המקרים מדובר בדבר הרחוק ביותר מאלגנטיות ו"פינס".
כלומר, כנראה שהם מחזיקים בשני השיאים, החיובי והשלילי של "הטיפוס".

(הערת אגב, בימי רוז'ה לאמר וסאנטיני, הצרפתים נתנו הצגות הרבה יותר יפות מאלה של האנגלים בוומבלי. אלא ש"הטיפוס" חובב התיאטרון שמאמן את צרפת בשנים האחרונות מוכיח שלעיתים עדיף מישהו פחות "מעניין" וקצת יותר מאמן).

אני ממש לא מכיר את שחקני הראגבי הצרפתיים ולכן לא יכול להביע דעה עליהם. לעומת זאת טוני פרקר ממש אינו ייחודי (עם כל הכבוד לאווה לונגוריה). וודאי שאין שחקן כדורסל צרפתי נוסף ששווה להזכיר.

בטניס, דווקא הטיפוסים המעניינים היו אמריקאים כמו מקנרו, קונורס ואגאסי ולא נואה או לאקונט, שמחוץ לארצם לא ממש הותירו חותם.
גרוז'יאן, סנטורו, הנרי – מתייה ואפילו גסקה, כולם לא מותירים חותם על המשחק (אם כי לסנטורו לפחות היתה יכולת טכנית נהדרת).
והטניסאיות הצרפתיות – אסון אישיותי (אולי גולובין תצליח לשנות משהו בעניין הזה. אבל היא ממוצא רוסי, אז אולי זה לא לגמרי יחשב).

מארי ז'וזה פרק היתה ספורטאית נהדרת, אבל כאלה היו הרבה גם ממדינות אחרות. איזו אישיות ייחודית היתה לה ?

אני לא מתמצא בסייף (וזו אהבה ישנה שלך ובאלה אף פעם לא כדאי לגעת) וגם לא בסקי, כך שאיני יודע לאמוד את הדוגמאות הללו.

בשורה התחתונה, יש לי הרגשה שאנחנו בעיקר נשארים עם הכדורגלנים "הטיפוסים". (ויתכן שגם עם שאבל, אבל אין לי מספיק ידע בנושא. אני יכול לומר שהמראה שלו ללא ספק ייחודי).

מרקפוצ'ינו 8 באוקטובר 2007

לון…יש דווקא שחקן צרפתי אחד ששווה להזכיר והוא בהחלט טיפוס (ומאד חיובי אפילו) – רוני טוריאף

linda A 8 באוקטובר 2007

Dear Lon,
I am not sure what you consider Charisma. But be assured- I would rather become a non in a chatholic monestry than spend the night with that Danish peasent Schmeichl
I will stick to Fabian.

Yours truly,

Linda

ברגקמפ 8 באוקטובר 2007

הם תמיד ”מוכיחים דברים“ למישהו או ”עונים למבקרים“ שלהם או ”חושבים רק על המשחק הקרוב“ או ”מודים לחבריהם לקבוצה“.
נשמע לי כמו כדורגל ישראלי…

אני מוחה כנגד הגדרת ז'ינולה כפלייבוי. כלומר, הוא היה גם זה, בעיקר במראה המוקפד (הוא היה פרזנטור של חברת שמפואים נדמה לי). אבל ביום טוב (והיו לו כמה עונות כאלה) ז'ינולה היה שחקן ענק עם טאץ' מעולה ואלגנטיות משובבת נפש. והיו גם ימים בהם לא התחשק לו, מגנים תפסו לו בחולצה, והוא לא עשה כלום.

Glenn Edward Schembechler 8 באוקטובר 2007

I find some expectations from the writers here for elegance but that was not, in my mind, the intention of Ronen. He wrote about amusement and interest and not about
being honest or beautiful. Cantona’s kick probably got him into the Pantheon (not in Paris) and the act itself was (no other word) arty. This was my first association when I saw Matrix (are the Wachowskis fans of United?).
Professor Prost was very elegant but dare not compare him to Senna or even MS. At the end, with few exceptions (some mentioned by Lon) the point is still valid, especially with the Anglo-Saxons too-serious athletes.

Glenn Edward Schembechler 8 באוקטובר 2007

gain my stupid associations going back to the Matrix:
I just imagine the kick in the 70’s, let’s say with Sammy McIlroy. The thing is that UTD had this ugly yellow away-uniform so such a kick would remain only brutal with no grace. It is the black color that makes it memorable.
Since, I was mostly bored with British football at the 90’s, it was a nice thing for a change.

לא מרושע 8 באוקטובר 2007

לה פן וצרפתים רבים אחרים אינם רואים בחלק נכבד מן הספורטאים ה"עסיסיים" שציינת כצרפתים. כנראה שיש להם היפותיזות משלהם.

דומני שם מדברים בכובד ראש הרי תרומת צרפתים לספורט היתה חשובה מאד בהחייאת המשחקים האולימפיים, וכן, כמדומני, יסוד אליפות אירופה בכדורגל לקבוצות. וכמובן, הטניס הומצא בצרפת.

ישנה דעה ההולכת ומתחזקת בין המומחים, בין השאר בגלל ממצאים חדשים, שההומו סאפיינס סאפיינס הזדווג גם עם הניאנדרטלים שחיו תקופה לא קטנה במקביל לו ובאזורים דומים עד שנעלמו, כנראה בין השאר, בגלל האופי הרצחני שההומו סאפיינס המודרני פיתח כאמצעי הישרדות (ראה ריימונד דארט). ובקיצור אנשים בעלי מטען ניאנדרטלי חיים בקרבנו, באירופה, כי שם חיו. ריכוז גדול שלהם היה בדרום צרפת וצפון ספרד. כשהתבוננתי בחברי נבחרת צרפת בראגבי אכן ראיתי שרידים שלהם, (הבולט להבחנה הם עצמות בולטות של המצח התחתון) וזה כבר לא היה משחק שווה כוחות בלי יונה לומו וכשהניוזילנדים התעקשו על "טרי" כדי להוכיח עליונות ההומו סאפיינס.

ישנה אימרה אנגלית ישנה אחרת ביחס לבתי הספר הפרטיים. אדם המסוגל לשרוד אותם יהיה מסוגל להתמודד עם כל קושי בחייו. אם נקבל לרגע את התיזה של רונן בין בתי הספר הפרטיים ותכונות הראגבי ושחקני הראגבי האנגליים הרי קשה יותר להתקלח במים קרים בחורף מאשר לגבור על נבחרת של "צפרדעים".

כבר מישהו הצביע על קשיים בין ההיפותיזות של רונן ודרכי ההוכחה שלו. כאשר הצביע על כך שחלק משחקני הראגבי האנגליים בוגרי בתי הספר הפרטיים צלחו בחייהם הפרטיים ביחוד כאנשי עסקים (יש כאן הגזמה) הרי לא הבחין בכך שיש כאן טאוטולוגיה. די בכך שתהייה בוגר איטון (כיום פנימיה מפנקת לבני תפנוקים, ולשרוד בית ספר ציבורי אנגלי רגיל כיום הוא משימה הרבה יותר קשה), הרי הסיטי פתוח לפניך גם אם אינך יכול לחבר 2 פלוס 2. עקרון ה-Jolly good fellow עדיין נשמר היטב. ובלייר ידע זאת כאשר שלח את ילדיו לבתי ספר פרטיים. אלה שלא באים מן המוסדות היוקרתיים מכונים בסיטי Barrow boy .

מזלה של אנגליה שהיא איפשרה גם מוביליות חברתית לאנשים שבאו ללא מוצא חינוכי זה. נלסון היה בן לכומר כפרי אנגלי שהועלה על אוניה בגיל 12. ומה הוא יסוד ה-Nelson touch", ביטוי באנגלית שלא ברור לאנגלים רבים. לי הוא ברור – שבירת החוקים והמוסכמות אף במחיר סיכון אישי כדי להפתיע את יריבך או להשיג יתרון. בכל קרבותיו, ביחוד באבו-קיר וטרפלגר, נלסון שבר את הכללים הקבועים של ההתנגשות הימית. אז, בנסיבות מסויימות, אם מפקד בצי שבר את הכללים יכלו להוציאו להורג בבית דין של הצי. כך אכן נעשה לאדמירל בריטי (בינג)שאיבד את מיורקה לספרדים-צרפתים.
רעיון מצויין שאני מציע לישמו לגבי שרים וגנרלים ישראליים.

וחזרה לענייננו, אנגליה איבדה מזמן את "מגע נלסון" בכל דבר, מן התחום הצבאי עד הכדורגל והראגבי. (מי שרוצה לקרוא על תרומת בתי הספר הפרטיים לשקיעת אגליה מוזמן לקרוא את ספרו המרתק של Correli Barnett, The Collapse of British Power.

birdman 8 באוקטובר 2007

קבל שפו, יופי של פוסט.

Danny 8 באוקטובר 2007

this is a bit heavy for a Monday afternoon discussion, but at the same time interesting to say the least

אור 8 באוקטובר 2007

אהבתי.
"אלוהים ברא את צרפת ארץ יפהפייה וטובה, וכדי לאזן הוא ברא את הצרפתים"
אין ספק שהם מיוחדים והם נותנים רושם שהם חושבים שהם הכי מיוחדים.
בספורט זה עוזר ואולי גם בבישול. חוץ מזה כלום ושום דבר.

לון 8 באוקטובר 2007

לינדה היקרה,
ההעדפה האישית שלך לבעלי קרחת אינה משנה את ההגדרה הכללית לכריזמה.
אני רק מקווה בשבילך, שפביאן לא מפגין יותר מידי בירתוזים ביחסים ביניכם.
(או שאולי זה סוד הקשר ביניכם והוא דווקא מעדיף לקבל "שערים" ממך ?)

Glenn Edward Schembechler 8 באוקטובר 2007

לון (אני חייב לא להסתכסך איתך): האם אתה מעדיף קרחים מהסוג של מט לוקאס?

יותם מ 8 באוקטובר 2007

ל"לא מרושע".

להזכירך, לה פן ספג תבוסה לא קטנה בבחירות האחרונות…
מדי שנה עורך הלאקיפ (שהוא, אגב, העיתון בעל התפוצה הגדולה ביותר בצרפת) משאל בקרב קוראיו לגבי הספורטאים הפופולאריים ביותר. היופי הוא שיש מעט כדורגלנים ברשימת 50 הראשונים. אנשי ספורט מוטורי, שחיינים, סייפים, ג'ודוקאות, אתלטים, ספורטאי חורף-לכולם מקום ברשימה. דווקא הכדורגלנים מיוצגים באופן דליל, יחסית. שלא לדבר על ספורטיאם לבנים.
בנושא הזה אתם יכולים לטעון שאין יותר מידי ספורטאים לבנים בנוף הצרפתי. אז כאן אני יכול לענות ולומר לכם שברשימות הצרפתים האהובים, אותם ספורטאים-בני מהגרים או מיעוטים-זוכים לייצוג מכובד.
נכון, יש גזענות בחברה הצרפתית (כמו בכל חברה), ונכון שזו מדינה שהרבה יותר קשה לעשות בה אינטגרציה, אבל הרבה פחות ממה שהישראלים חושבים.

יותם מ 8 באוקטובר 2007

בנושא אחר,

רבים מכם גרו וגרים בחו"ל. מצפון אמריקה ועד אוסטרליה.
אני העברתי יותר משנתיים בצרפת, ואמנם אין לי רפרנס אחר, אך בכל מה שקשור לתרבות ותקשורת ספורט-נדהמתי.

ראשית התקשורת:
ציינתי מקודם שהעיתון הנקרא ביותר הוא ה-לאקיפ. יומון שמוקדש כל כולו לספורט. הטלוויזיה הצרפתית, על שלל ערוציה, פרטים וציבוריים כאחד, מקדישה זמן אוויר רב לשידורי הספורט. מדובר לא רק בשידורי כדורגל, אלא בכל ענף ספורט. מאתלטיקה עד אופניים. רוגבי, כדוריד, כדורעף, ספורט מוטורי וכו'. ולא מדובר רק בעורצי ספורט או נישה. מדובר בערוץ הציבורי ובכמה מהערוצים המסחריים הגודלים. אז נכון, לא משדרים כל תחרות סייף, טורניר טניס או סיבוב מגביע העולם בסקי, אבל….

אגב, תוכנית סיכום השבוע של הערוץ הציבורי הצרפתי-פראנס 2-משודרת בכל יום ראשון בסביבות השעה 18:00-19:00. שמה "סטאד 2" והיא בהנחיית ג'ראר הולץ, עיתונאי ספורט מהולל וצבעוני. ממליץ בחום לכל הקוראים-גם אם אינכם דוברי צרפתית. בשעה וקצת של שידור תחשפו לכל מה שאקטואלי ומעניין העולם הספורט-לא רק כדורגל.

בנושא עסקנות ספורט: הייתי ממליץ לשלוח את כל מנהלי ההתאחדויות ןפקידי הספורט להשתלמות בצרפת. לא אפרט יתר על המידה, אך בכל התאחדות יש פיזור וביזור סמכויות. פלורליזם מקצועי. הס מלהזכיר תקציבים, מתקנים וחינוך ספורטיווי (מגיל הגן ועד האוניברסיטה).
בממשלה יש שני שרים שמתעסקים בתחום הספורט. שרת החינוך והספורט (מעין שרת על) ומתחתיה שר שכל עיסוקו ספורט (תפקידו הבא של ברנאר לפורט מיד אחרי גביע העולם ברוגבי. מחליף את ז'אן פרנסואה לאמור, אלוף אולימפי בסייף). לשניהם מקום מכןבד וחשוב בשיח הפוליטי והציבורי.

שוב, מכיוון שאין לי למה להשוות, אבקש לשמוע מאלו שגרים בחו"ל הערות וההארות (אני בטוח שצרפת היא לא המודל האידאלי היחידי לתרבות וחינוך ספורט).

יותם מ 8 באוקטובר 2007

הערה אחרונה:

בסרטו האחרון, "סיקו", מציב מייקל מור את מערכת הבריאות הצרפתית כמודל לחיקוי לעומת זו האמריקאית. כך שלא מדובר רק בספורט.
שלא תחשבו שסונוורתי בשהותי בצרפת. נהפוך הוא. אך מכיוון שרונן מקדיש את הטור לספורט הצרםתי ומשבח אותו, אני ממשיך באותו הקו-"וויו לה פראנס"!!!

יותם מ 8 באוקטובר 2007

הערה אחרונה,

שאבל לא ממש כריזמטי. או מפחיד.
הוא איש שקט וצנוע. כל הפרסום וההילה סביבו היא בזכות מראו החיצוני-ממש כמו דיוויד בקאהם.

שיר מחווה לשאבל (על בסיס שיר פארודי שנכתב על זידאן מיד אחרי הנגיחה וההרחקה המפורסמת).
http://www.youtube.com/watch?v=pUKM1gW6Epo&mode=related&search=

לון 8 באוקטובר 2007

גלן, אני מעדיף נשים. רצוי עם שיער ארוך חלק.
גברים אני מעדיף עם צוורון מוגבה מאחור (ובתנאי שקוראים להם אריק קנטונה).

לון 8 באוקטובר 2007

יותם, בנוגע לעסקנות הספורט, צרפת ידועה בכך בכל העולם. למשל, אקדמיית הכדורגל בקלייר פונטיין הפכה לשם דבר גם עבור האנגלים (וזו כמובן פגיעה רצינית מאוד באגו שלהם).

היות וחיית בצרפת ועושה רושם שיש בך פרנקופיליות מסויימת, אשמח לשמוע את דעתך בשני נושאים:

– תמיד תהיתי איך זה שבסרטים הצרפתים כל כך אנושיים ונעימים ומחוץ להם הם צפרדעים. יש לך הסבר ? (עד היום לא קיבלתי תשובה ראויה).

– תהייה נוספת, איך זה שבהכללה הנשים הצרפתיות הן בעלות השיק הרב ביותר, ובספורט (לפחות בקדמת הבמה) אנחנו לא רואים שמץ מזה ?

Gilad Bloom 8 באוקטובר 2007

There is no doubt that the French are one of the leading countries in the sports world,they have an incredible infrustructure,great tradition and are a pretty atheletic nation genetically,even before the ethnic invasion of the last 30-40 years.Many african immigrants such as Yanick Noah and Zidan to name 2 took advantage of the system and excelled to the top in their sport but there are plenty of "pure" Frenchmen who were great,i'm surprised you didn't mention Platini,the godfather of class,finesse and lazyness.In tennis the French were always known for their shotmaking,flamboyance and unmathced talent but also for their arrogance and their lack of mental stamina,they were always much less dangerous out of France away from their fois gras and fresh bagets,aestetbics was sometimes more important for them than actual winning.I don't know if anybody remembers but in the late eighties Leconte and Noah walked out of the final of the US Open against the Americans Flach and Seguso because Flach didn't admit that the ball hit his body and the ref didn't see it,they chose to quit than to fight back and punish the americans,much like when they spread their legs for the Nazis and gave away the jews just so the Germans don't bomb their beloved city of Paris,like my friend Levin the great philosofer once said-France is a great country ,there is one problem-too many Frenchmen.The English?let's face it ,they are not very talented,atheletic-yes,great tradition-yes,fair play-yes,more than other countries,great facilities-yes,the best but talent and imagination-pretty low on the list of nation,in most sports,certainly in tennis.Even when they have a few guys that can dribble the ball and make a nice imaginative pass there is always the booze(George Best,Gaza) or the softness(Hoddle,Waddle),remember in the eighties when Brian Robson was the most technical midfielder in the league. Regarding the racism,yes the French are racist and off course anti semetic,but not more than any European country including "jew friendly" nations like Holland or Denmark,certainly not more than the English,look what they did to Grant…unfortunatly it's hard to condemn it when the people in Israel are no lesss hatefull toward other religions and culture around the world and among themselves

לא מרושע 8 באוקטובר 2007

ליותם,

אני מניח שגם חלק מן הספורט הצרפתי הוא לקבץ את היהודים ולהעלותם על רכבות ביוזמתם וללא בקשת הגרמנים. בכך שברו כל שיא שאף עם אירופאי ששיתף פעולה עם הגרמנים לא עשה. הם זכו במקום ראשון.

ספורט נוסף, הוא שבירת שיא העולם בהשתייכות לתנועת הרסיסטנס (לאפורטה קרא מכתב של איש רסיסטנס כדי להמריץ את חברי קבוצתו. איזו אירוניה.) 120 אחוז מאוכלוסית צרפת באותה עת היתה ברסיסטנס. זה כבר לא מקום ראשון, אלא שיא עולמי.

וברצינות, צרפת תרמה במהלך המלחמה שליש! מן התל"ג של גרמניה בעת המלחמה, וזאת בעבודתם החרוצה בבתי החרושת, ושיותר ממיליון צרפתים עבדו בגרמניה בחרושת ובשדה(ביניהם איבו לוי הלא הוא איב מונטאן וידוענים רבים), ובכך אפשרו לגרמנים כח אדם גדול נוסף לצבאם. ובמילים אחרות הם תרמו למאמץ הכלכלי הגרמני יותר מכל מדינה ואיזור כבוש באירופה.

באותה עת פרחה התרבות הצרפתית, רנואר יצר את סרטיו המפורסמים, סארטר הקומוניסט שתמך בהסכם בין ברה"מ וגרמניה, הטיף לכל העולם ולימד את האקזיזטיניאליסם, על כוס יין וסטק על גדת הסיין. קרא את עבודותיהם החלוציות של Paxton ושל Milward.

כך שהביטוי שלך שגזענות יש בכל מקום הינו סתם קלישיאה. ישנן רמות, וישנה סוגיית תרגום למעשה. אנטישמיות רווחה גם באנגליה, כפי שהתעוררה מחדש בה שוב, ודווקא באינטילגנציה, אך מוסלי, מנהיג התנועה הפאשיסטית באנגליה, לא הצליח להוציא יותר מאלפים ספורים לרחוב בהפגנה הגדולה ביותר שלו בעידן שכמעט כל אירופה היו בה מפלגות פאשיסטיות גדולות.

לון, מה השאלות וההתלבטות, הנשים היפות ביותר נמצאות בארה"ב מן הטעם הפשוט שמיזוג הגזעים ואוכלוסיות המהגרים מארצות שונות יצר מגוון רחב של צורה, צבע, ויופי. או אם אצטט חבר שלי: "שכאשר ראיתי בקליפורניה בחורה שאינה יפה במיוחד ידעתי שהיא יהודיה".

את הנשים הצרפתיות הייתי שולח ל-sin bin.

לון 9 באוקטובר 2007

מר ואן קרפלד, מטעמים ידועים אבחנותיך בענייני נשים שונות באופן מהותי ועקרוני משלי.
כלל לא מפתיע אותי שאת הנשים הצרפתיות היית שולח ל-sin bin. לפי מיטב ידיעתי נשים רבות נוספות היית שולח ל-sin bin.
בהקשר הזה הייתי מוציא לך כרטיס אדום עם זימון לועדת המשמעת.

גיל 9 באוקטובר 2007

לדעתי האישית, פלאטיני גדול יותר מזידאן. הוא סבל קצת מחוסר מזל בגביע העולם, אבל מה שהוא עשה באליפות אירופה ב84 עולה לדעתי על מה שמראדונה עשה במונדיאל ב86. הוא הבקיע 9 מ14 השערים של צרפת בטורניר, כולל 2 שלושערים "מושלמים" (ראש וגול בכל אחת משתי הרגליים).

ק.ה. רומינגה 9 באוקטובר 2007

(רנואר עשה את סרטיו המפורסמים לפני מלחמת העולם השניה, מה גם שבזמן המלחמה הוא היה בארצות הברית, אולי אתה מתכוון למרסל קרנה)

Glenn Edward Schembechler 9 באוקטובר 2007

יותם היקר: כל יום אני מוצא דברים משותפים נוספים כמו שהייה בצרפת (שנה ).
אני חוזר לסרט של מור שהוא חשוב בעייני למרות שכמו רוב סרטיו הוא:
1. דמגוגי ומציג תמונה מעוותת. בעיקר בכל הנוגע לדשא של השכן: קנדה, צרפת, אנגליה.
2. לא מציע תשובות אמיתיות לבעייה המרכזית- מע' הבריאות האמריקאית החולה.
אולי רבים יקפצו ויגידו שכל סרט תיעודי הוא כזה? ייתכן.
לגופו של עניין, הקטע על צרפת בעייתי, בהציגו תמונה חסרה ביותר. הדוגמאות שהוא מביא כמו גבר צעיר הזוכה לביקור רופא במקום להטריח את עצמו לצאת מהבית או שרותים פוסט-לידתיים הם דווקא הבעייה של המערכת, שכן אלו הם דווקא הפרטים שהמערכת היחסית יעילה צריכה לבטל. צרפת כמו כל העולם המערבי עומדת מול אוכלוסיה מזדקנת ותיעול תקציב הבריאות מפגר אחר הצרכים הנ"ל. תוסיף לכך שהעוגה היחסית גדולה לבריאות הולכת על חשבון רווחה , מה שמוביל למתח חברתי גדול.
קצת בשונה מאנגליה, הכח הכלכלי שבסיסו בשנים ארוכות של קולוניאליזם נוצל ביותר יעילות לרווחת האזרח אבל גם שם רוחות חדשות כנראה ינשבו.
מאחר ואנחנו אחרי לילה מדהים שכלל את הNYY הולכים הביתה ומאנדיי נייט משוגע, אני רוצה להתנצל לפני הבילס שייחסתי להם בנון-שלנטיות את כתר הלוזריות ב NFL. הם עובדים על זה מאד קשה שם, באימונים

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 9 באוקטובר 2007

שלום רונן

הייתי שמח לדעת למה אתה חושב שזינאדין זידאן הוא בעיקר סטואיקן (וקצת שחקן), לדעתי הוא אחד משחקני הכדורגל הטובים ביותר בכל הזמנים, ובטח אחד השחקנים שהכי מענג לראות אותם משחקים.

לא מרושע 9 באוקטובר 2007

ללון,

האם יש לחזור בשנית ולומר לך שאינני מרטין ון-קרפלד. יתר על כן, עקב הכרותי את אישיותו אני רואה בזה עלבון לראות בי כבן דמותו. אבקש לא לחזור יותר על כך. מכאן שכל מה שהוספת על הנחה מופרכת זו, הוא חסר שחר. בדבר נשות צרפת ו-sin bin , האם לא היה מזיק לך להנות מקבלת קורטוב הומור נוסף? האם עלה בדעתך שאקבע הכללה גסה כזו על כלל אוכלוסיה מסויימת ברצינות, וללא בסיס של תימוכין?

רומיניגה, יתכן שאתה צודק וזכרוני מתעתע. אולם הטענה המרכזית, והיא אינה שלי, שבתקופת הכיבוש הגרמני היתה פריחה תרבותית גדולה של האומנויות בצרפת.

רונן דורפן 9 באוקטובר 2007

אנשים מוזמנים להשתתף בבלוג הזה תחת שמם המלא, שמם החלקי או כינוי אם רצונם בכך. אני מבקש בכל לשון של בקשה לכבד את בחירתם של אחרים בנושא הזה.

לאנונימי ואחרים – "טיפה שחקן" נאמר בהומור. זידאן היה כדורגלן ענק! למרות שאני נוטה להסכים עם גלעד וגיל שפלטיני הוא גדול הצרפתים, לפחות מאלו שאני ראיתי.

יוגב 9 באוקטובר 2007

מן הסתם ההערה נכתבה באירוניה.
לפעמים אין צורך לחזור על מה שידוע לכולם, ולדעתי כבר קראתי בפוסטים קודמים דברי שבח לזיזו.

ק.ה. רומינגה 10 באוקטובר 2007

לא מרושע, הגרמנים אפילו הקימו חברה להפקת סרטים בצרפת בשם
Continental Films , שמאמר קצר אבל מעניין על הסרט המשמעותי ביותר שלה אפשר למצוא כאן:
http://www.criterion.com/asp/release.asp?id=227&eid=340&section=essay&page=1
אגב הסרט משודר מדי פעם בערוצי הסרטים בטלוויזיה תחת השם "העורב" (והוא מומלץ מאד).

רפאל 11 באוקטובר 2007

שלום רונן
אשמח אם תעלה את הכתבה על שבאל כאן אן תארגן איזושהיא הפניהץ
לא הצלחתי למצוא אותה באתר של אדלסון.
כמו כן אשמח לכתבה על נמניה וידיץ' – הבלם המעולה הזה הוא כמעט אלמוני עבורי.
תודה
רפאל

Comments closed