ראגבי והמהפכה (הבלוג חוזר בו מעניין הממסדיות בראגבי)

הפוסט הזה קשור לחצי הגמר השני של אליפות הראגבי – למשחק בין ארגנטינה ודרום אפריקה. המעניין הוא שלחצי הגמר הגיעו הנבחרות ששיחקו בבתים המוקדמים הקשים יותר. ולא אלו שתכננו לזכות בגביע העולם מבלי להתאמץ. אבל לא זה נושא הפוסט הזה.
כתבתי לפני שבוע על הראגבי כמבטא את הסדר החברתי ואת הממסדיות, לעומת הכדורגל האנרכיסטי יותר. ובתוך כמה ימים אני קורא בעיתונות האנגלית משהו מאד מעניין בהקשר הזה: מסתבר שצ'ה גווארה, המהפכן הארגנטינאי האגדי, היה שחקן ראגבי נלהב. יותר מזה, גווארה אפילו ערך עיתון ראגבי במהלך לימודי הרפואה שלו. יותר מזה, שותפו למסע האופנוע, אלברטו גרנדו הוא פטרון הראגבי בקובה. קפטן הנבחרת הארגנטינית, אוגוסטין פישוט, נולד באותה שכונה של צ'ה גווארה ומדבר עליו בהערצה גלויה: "אני רואה קשר ישיר בין האהבה שלו לראגבי לאהבה שלנו לראגבי, ולרצון שלו לשנות דברים לרצון שלנו לעשות זאת – עם ההבדלים המתבקשים, הוא נלחם עד מוות בשליטים מושחתים, ואנחנו רק מחפשים הכרה ביכולתנו בראגבי – אבל הוא היה איש ראגבי ואנו גאים למנות אותו בין קודמנו". מסתבר אגב שגווארה הצליח להתמודד במשחק המתיש הזה למרות שהיה אסמתי. מה שמלמד משהו על כוח הרצון שהוא עתיד לגלות בהמשך חייו.

*

האמת היא שהרקע של גווארה בראגבי איננו מפתיע כל כך. בארגנטינה ראגבי הוא ספורט יותר אליטיסטי אפילו מאשר בבריטניה, וגווארה נולד לתוך החיים הנוחים והיה סטודנט לרפואה. גם בנבחרת הנוכחית יש שחקן שהוא רופא, פיליפה קונטפומי, שהוא בקלות אחד השחקנים הטובים יותר באליפות הזו. אבל אדם עם רקע יותר מפתיע בראגבי הוא אחד האנשים הדגולים ביותר בתולדות דרום אפריקה – שתפגוש את ארגנטינה בחצי הגמר – סטיבן ביקו.

כשניו זילנד אירחה ב-1981 את דרום אפריקה, במשחק מושמץ שהיה האחרון ביניהן לפני שגם ניו זילנד הצטרפה לחרם הספורט על דרום אפריקה, ציינו חלק מהמפגינים את העובדה כי זהו יום השנה הרביעי לרציחתו של ביקו במרתפי המשטרה. גם ביקו למד רפואה, אלא שראגבי בדרום אפריקה היה מקום סגור לחלוטין בפני שחורים. הוא היה הספורט של המשטרה והצבא. ישנה אמונה רווחת שאחד הדברים שחישלו את הנבחרת הדרום אפריקאית, עד להרחקתה מראגבי בינלאומי, הייתה השנאה האדירה בה נתקלה בכל מסעותיה לחוץ לארץ. ולכן לא ברור לי כל כך מה הביא את ביקו – אדם שלא רק נלחם באפרטהייד אלא האמין אפילו בניתוק קשרים עם לבנים – לשחק ראגבי. המאבק באפרטהייד תמיד התקשר לכדורגל ובכירי הANC היו קשורים לקבוצות הכדורגל הגדולות של יוהנסבורג – קייזר צ'יפס ואורלנדו פיירטס. הוא כנראה החל לשחק את המשחק בבית הספר הקתולי המעורב בו למד, והמשיך לשחק בו. הוא לא היה שחקן טוב במיוחד. אבל מסתבר כי גם בתקופה בה נרדף אחרי המשטר עדיין המשיך לשחק בו ברמה שכונתית. וארגונים להנצחת מורשתו עדיין מקדמים ראגבי בין שחורים בדרום אפריקה.

*

כך שאולי הגזמתי עם הממסדיות של הראגבי. מסתבר שהוא המשחק המועדף על מהפכנים לא כל כך קטנים.

משהו מרענן מאיטליה (אבל הזוי לגמרי)
מודל צ'לסי. אין סיבה שזה לא יעבוד

41 Comments

גע"ס 10 באוקטובר 2007

זה מתקשר גם לפוסט הקודם. במהלך ההיסטוריה הרבה גופים ניסו לרתום את הספורט למטרותיהם ולעשות קישור בין ספורט לדת או ספורט לפוליטיקה. איכשהו תמיד יהיה משהו שישבור את זה יוכיח שוב שאהבת ספורט היא אהבה שאינה תלויה בדבר. אפילו הקישור שנראה לכאורה בלתי אפשרי להפרכה בין ספורט לכלכלה חוטף מדי פעם את הסטירה שלו.

אסף THE JOP 10 באוקטובר 2007

צ‘ה גווארה אינו מהפכן ארגנטינאי אגדי אלא טרוריסט עם דם על הידיים. הגיע הזמן להפסיק את כל האיזכורים הרומנטים לגביו – מדובר ברוצח שפל שלא בחל בחיסול חפים מפשע. אין שום הבדל בינו לבין הרודן בטיסטה. האחד היה רוצח עם רקע לאומני-ימיני, השני היה רוצח מבית היוצר הסטאנליסטי.
למען השם ! האידיוט הזה היה מעורב במשבר הטילים שכמעט הביא למלחמה גרעינית ב-1962…

משעשע לראות את כל אותם אוהדי הפועל למינהם ואת חבריהם, הילדים/סטודנטים המחוצ'קנים אשר טרם זיינו, מסתובבים אם חולצת הצ'ה שלהם, מה קרה – ערפאת פוטוגני פחות ?

סליחה על פרץ הפוליטיקה.

YNWA

רונן דורפן 10 באוקטובר 2007

אסף – לא באתי לחוות דיעה על גווארה – אינני מתמצא מספיק בסיפורו. ולצורך העניין אני מקבל את דבריך.
אבל… הוא מהפכן ארגנטינאי אגדי. הוא מהפכן, הוא ארגנטינאי והוא היה לאגדה בעיני מליונים – וזה בלי קשר לטיב מעשיו. דבריו של פישוט ממחישים זאת.

הדוגמא שהבאת לגבי ערפאת היא טובה לעניין הזה. באזורים רבים של העולם הוא מהפכן פלשתינאי אגדי…

ואין צורך להתנצל על פוליטיקה.

אישית אני מתקשה למצוא יותר מדי טובים בפוליטיקה של האמריקות. הרעים המקוריים היו הכובשים האירופים ויורשיהם – הקולוניאליזם ביבשת הזו הוא מהמכוערים ביותר – אבל הריאקציה אליהם מביאה טיפוסים נאלחים כמו קסטרו ואביאל גוזמן ושאבז.

גיל 10 באוקטובר 2007

אגב, בהקשר הזה והפוסט הקודם, גם לתנועה הזאפטיסטית במקסיקו יש קבוצת כדורגל.

פידל 10 באוקטובר 2007

רונן, לומר את האמת אני מאוכזב קמעה.
קצת כבוד. בבקשה. ניבולי פה כלפי מי שאינו קורא את הפוסט, אך הרבה יותר חשוב מכך, כלפי מי שנחשב גיבור במקום אחר עם אג'נדה אחרת אינם במקומם ואינם תואמים את רוח הפוסט.

רונן דורפן 10 באוקטובר 2007

אגב, גיל, ביום שלישי פרסמתי בישראל היום כתבה על האליפות בקוביה ההונגרית. המסקנה שלי, פחות או יותר, שכנראה אפשר ללמד שימפנזה לפתור את הקוביה במהירות ואין לזה שום קשר לחוכמה.

פידל – תאלץ לחיות עם האכזבה הזו….

עזי 10 באוקטובר 2007

פטרון ולא פתרון.
אסף, צ'ה היה מהפכן ללא ספק, ארגנטינאי בוודאי ואיש לא יחלוק שהוא אגדה (והחולצות הן אגב הוכחה)כך שהיה מהפכן ארגנטיני אגדי, גיבור של מיליונים וגם טרוריסט עם דם על הידיים. אין בכך סתירה כמו שכתב רונן. מי שראה את הסרט על המסע של צ'ה גווארה זוכר את האזכור לראגבי, אבל זוכר גם את משחק הכדורגל בבית החולים למצורעים. הכדורגל לעולם יהיה הראשון.

לון 10 באוקטובר 2007

בהקשר של ביקו כדאי להזכיר את השיר שפיטר גבריאל חיבר לכבודו ונושא את שמו.
לדעתי לא רק אחד משירי המחאה הכי היפים, אלא אחד היפים בכלל.

אנונימוס 10 באוקטובר 2007

בלי קשר לפוסט –
מה עם התייחסות מתישהו להפועל אוסישקין תל אביב?
הרגע חזרתי ממשחק ליגה ב' שנכחו בו 800 צופים מאושרים שצפו במשחק הליגה הראשון של קבוצת אוהדים על אדמת הקודש.
ראוי להתייחס גם לאירועים משמחים הקשורים להפועל תל אביב, לא רק להצטרף בקלילות לגלי עליהום (מצדקים יותר או פחות)…

גיל 10 באוקטובר 2007

שימפנזות הן מאוד חכמות, למרות כשכשניסו ללמד אותן להקליד זה יוצא בערך ככה:

ghgfhfghgfhghghghggh

זיזו 10 באוקטובר 2007

מי שמעוניין יש סרט נפלא אודות חייו ופועלו של סטיבן ביקו בכיכובו של דנזל וושינגטון אשר כולל גם סצנת רוגבי שכונתי בדומה לפוסט.
הסרט נקרא cry freedom.
בנימה אישית רונן, בהיסטוריית הפוסט יש מעט מידי איזכורים לזינדין זידאן מלך העולם.אחת הדמויות המרגשות והמעניינות בהיסטוריה של הספורט. אם תוכל לזרוק איזה עצם שניים בכיוון אודה לך מאוד.

זיזו 10 באוקטובר 2007

הודה

yoni 11 באוקטובר 2007

מזל טוב לספורט5 שהולך בדרכיו המקצועיות של הצהובון ONE ומוסיף לתוכן שלו חטיבת רכילות ספורט שמנה.

אנחנו תת רמה על המגרש,
תת רמה בניהול
והתקשורת מקפידה ליישר קו.

הבלוג הזה הופך נדיר יותר ויותר מיום חיום.

yoni 11 באוקטובר 2007

מצטרף לבקשה לעדכן קצת לגבי אוסישקין. אני הייתי רוצה לדעת עם כבר ציירו את הסימונים של החניה על הזיפות היפה שעשו שם לא מזמן.

ד"ר א. 11 באוקטובר 2007

אנונימוס –
אני דוקא רציתי לכתוב על הפועל אוסישקין מהצד הפוליטי של העניין (מועדון אוהדים כדוגמא לדמוקרטיא ישירה). פניתי להנהלת הקבוצה, ולמרבה הצער לא נעניתי.
עם זאת, אשׂמח לרשמים של אוהד מהמתרחש – מה מידת המעורבות של בעלי המניות? איך מתנהל הקשר בינם לבין ההנהלה (אם בכלל)? ובטח יש עוד שאלות שאני לא יודע שצריך לשאול.
אם יש לך זמן וחשק לעניין, אנא כתוב לי ב: lucius_verus @ yahoo.com

אסף –
כן, ערפאת הרבה פחות פוטוגני. אורי אבנרי פעם נתן סיבה זו כתירוץ לחוסר האהדה אליו בציבור הישׂראלי (בימי אוסלו). כנראה שעניין הדם על הידיים לא ממש מרשים אנשים.

לכל המעוניינ/ת בחלופה לחולצות צ'ה:
ארגון מחתרתי באזור ת"א מפיץ חולצות ועליהן צללית של בן-גוריון. לרעייתי שתחיה יש אחת.
ארגון מחתרתי עוד יותר בחיפה מפיץ חולצות (אדומות!) ועליהן תמונה של הרצל, ותחתיה הכיתוב: "סבקוצ' מילגה". אבל הם כל-כך מחתרתיים שאפילו לי עוד אין חולצה.

yoni 11 באוקטובר 2007

מה עם חולצה עם הצל של גאיידמק עליה.
:)

ד"ר א. 11 באוקטובר 2007

יוני –
כבר חשבו על זה לפניך. קבוצת "בלוק: אומנות ברחוב" הוציאה סדרה מוגבלת של צלליות גאידמק (על רקע אדום כמובן), כשלשׂמאלו דגל ישׂראל במאונך, בצבעי תכלת-זהב.
אני הבעלים הגאה של עותק 333 מתוך 500.
[אבל, בעצם, זו לא חולצה. אולי כדאי שתעלה את הרעיון בפני ארקדי, אני בטוח שהוא ישׂמח].

אנונימוס 11 באוקטובר 2007

ד"ר א. אני פשוט אענה פה (עם אינטרס בלתי מוסתר שאחרים גם יקראו) –

ראשית כל אין מדובר בבעלי מניות, אתה מתבלבל עם המודל של הפועל קטמון.
בהפועל קטמון נמכרות "חתיכות" בעלות במועדון (להלן מניה) תמורת סכום חד פעמי. למיטב הבנתי המנייה מקנה אפשרות לבחור אחד נציגי האוהדים שיושבים בהנהלה שבה יש רוב לבעלי הון, וניתן לקנות יותר ממנייה אחת.
בהפועל אוסישקין מדובר בחברות שנתית בעמותה המנהלת את הקבוצה. לכן גם מדובר בסכום נמוך יותר. העמותה היא בעלת הקבוצה, וכל חבר עמותה שווה במעמדו לכל אחד אחר, וכל חברי ההנהלה יעמדו בעתיד באסיפה הכללית לבחירת חברי העמותה, וכל אחד מחברי העמותה יכול לרוץ כמועמד להנהלה. מובן מאליו שאדם אחד לא יכול להיות חבר פעמיים בעמותה.

וכעת לעניין עצמו –
חברי העמותה כשלעצמם לא מעורבים כרגע. האסיפה הכללית טרם התכנסה, מתוך החלטה שבשלב המיסוד הראשוני לא כדאי כבר על ההתחלה לערב בחירות, פוליטיקה ושאר הליכים לא בריאים למועדון שבקושי עומד על הרגליים.
מאופי ההתנהלות והרכב ההנהלה נגזר כמובן שאין שום ריחוק בין איש מאנשי הקבוצה לאוהדים. ההנהלה מורכבת מאוהדים מכל הגילאים, מבן 22 דמות מוכרת בקרב אוהדיה הצעירים של הקבוצה ועד נועה סקלי, פנסיונרית ומנכ"ליץ סמינר הקיבוצים לשעבר. כל אחד יכול (ורבים עושים זאת) לגשת לדבר איתם, להציע הצעות, לשאול שאלות וכן הלאה.

עם זאת התנהלות המועדון כולה היא באחריות ההנהלה, בעזרת מתנדבים מהקהל בהתאם לבקשתה לפעילויות השונות ע"פ בקשתה וצרכי המועדון -ראיית חשבון, איש שיווק, עמידה בדוכני החתמה, חלוקת פלאיירים, פיזיותרפיסט, אנשי מזכירות (מי שלא ראה מזכירות שלמה המנופפת בדגלונים ושרה עם האוהדים בזמן המשחק, לא ראה מזכירות מאושרת מימיו) וכן הלאה.
הקשר העיקרי אמור להתנהל דרך האסיפה הכללית השנתית, שטרם התכנסה.

אם יש עוד שאלות אשמח לענות. אתה גם מוזמן לפנות לאנשי הקבוצה עצמם info@hapoeluta.com

yoni 11 באוקטובר 2007

ד"ר א.
הזכרת לי בתגובתך שבאמת יש דבר כזה, "ההוא עם החולצות" בי-ם:
תגלול קצת בקטלוג לאמצע:
יש תמונה של מרגול, גם זה כבוד. שתיים מתחת: גאדימק.

http://www.h-i-h.info/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%A6%D7%95%D7%AA%2D%D7%9E%D7%A6%D7%97%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA.html

רונן דורפן 11 באוקטובר 2007

באופן עקרוני ובעולם אידיאלי אני מעדיף את המודל של הפועל אוסישקין על המודל של הפועל קטמון. המודל של הפועל קטמון קרוב במידה מסויימת למצב בגרמניה, בו לאוהדים יש חלק בקבוצה, אבל משולבת בו בעלות כלכלית. המודל של הפועל אוסישקין הוא כמו ברצלונה וריאל מדריד.
אבל חשוב לזכור שזה לא מצב זהה. בכדי להתחרות בליגה א בכדורגל בצורה טובה צריך תקציב של מליון וחצי שקלים – שהפועל קטמון גייסה השנה. המודל של הפועל אוסישקין ייבחן כשהם יתקרבו לליגות הגבוהות ויצטרכו תקציב יותר גדול. למרות שצריך להיות אופטימי בעניין הזה – כי בסופו של יום להפועל אוסישקין פוטנציאל אוהדים הרבה יותר גדול.

זיזו 11 באוקטובר 2007

בהפועל אושיסקין יש הרבה חיובי ודוגמה אולי לעתיד שונה בספורט הישראלי. אך יכול להיות שמדובר כרגע בגרעין חיובי שנשען על המון מתלהם שקובץ סביב סיפור אושיסקין. בכלל הסיפור הוא דוגמה לסטייל המשתרש בשנים האחרונות בארץ ולא רק בספורט של קיצוניות חסרת הגיון כמו בתחרות למי יש גדול יותר. באו לא נשכח שאותם אוהדים שקפצו והשתוללו במשחק אתמול, לא היו שם כבר 10 שנים ולא שמעו מהם עד שאולם אושיסקין נתן להם תרוץ להשתולל כאילו פוצצו את הכותל המערבי. בסה"כ מדובר באולם שנפתח בשנת 1980 ואם כל הכבוד לא ראה אפילו תואר. בכל מקרה בתור אוהד מכבי אני חושב שקיומה של הפועל חשוב לעולם הספורט הישראלי. למרות שאני גם נהנה לראות אותם סובלים!!!

וויז 11 באוקטובר 2007

הזכרתם לי קטע מתכנית ה"קאלט" של דייגיטו הקטן. אחרי שראיין את פידל, איתו דיבר על החבר צ'ה, המהפכה, כדורגל ועוד עניינים ברומו של עולם כמו ההתנגדות לקפיטליזם האמריקני, המצלמה חוזרת לאולפן – שורה של רקדניות עם לבוש מהזן שמפרנס את האזורים היותר חשוכים בבואנוס איירס בליווי מוזיקת קלאב-מד, וברקע פרסומות לפורד, בנק מקומי וגם פפסי…
אכן – אליל ההמונים.. נדמה לי אגב, שהקטע היותר הזוי (עד כמה שזה אפשרי) בתכנית היה ראיון עם מייק טייסון שהבהיר לי אחת ולתמיד שאכן יש ראיונות שמוטב ולו התנהלו בשפת הסימנים, או שלפעמים החתולים שלי לא נשמעים כל-כך טיפשים כשהם רבים.
לצערי לא מצאתי קישור לתכנית, אבל את רוח הדברים ניתן לקבל כאן:
http://www.telefonica.net/web2/argentinatv/maradona.html

אנונימי 11 באוקטובר 2007

הלהיט החדש של אוהדי הפועל מערב קסום בהדר יוסף

http://www.youtube.com/watch?v=4B00ZJd-lBs

ד"ר א. 11 באוקטובר 2007

אנונימוס –
תודה על הפרטים. אנסה שוב את הנהלת הקבוצה (אולי תמליץ עלי…) אכן, את הביטוי "בעלי מניות" שאלתי (בטעות) מקטמון.

נראה לי שרונן צודק בכך, שהמבחן האמיתי יבוא כשיהיה כסף גדול מעורב. יותר מזה, כרגע יש התעלות רוח, בעקבות חרבן אוסישקין מצד אחד, והרעננות שבחידוש מצד שני. המציאות מלמדת שמהר מאד מתחילים משׂחקי כבוד ואגו, שיעמידו את המודל במבחנים קשים, אולי אפילו עוד לפני הכסף הגדול.

תקנון העמותה מדבר מספר פעמים על אהדה תרבותית, אהבה לקבוצה ולא שׂנאה לאחר, וכו'. מעניין לראות כמה זמן זה יחזיק מעמד, ומה תהיה התגובה, כשה"קומץ" יחזור ליציעים (והוא יחזור, ללא ספק).

באחד האמשים קלטתי בערוץ 5 קליפ קצרצר של אוהדי הקבוצה – הם נראו באקסטזה, והיו לא מעט מהם. על אף נטיותי הצהובות, התרגשתי. האמת היא שאני מאד רוצה שהקבוצה תצליח. גם כי אני מתגעגע לדרבי, גם כי ליוזמה יכולות להיות השפעות פוליטיות מרחיקות לכת.
בלתי-נתפס, אבל יכול להיות שהפועל אוסישקין הפכה להיות הקבוצה שהייתי רוצה להיות אוהד שלה (אבל אין מציאות).

ד"ר א. 11 באוקטובר 2007

יוני, הנה הלכה לך ההזדמנות לחדור לקודש הקודשים (ככה קוראים לחוג המצומצם של גאידמק, לא?)

יותם מ 11 באוקטובר 2007

עוזי,

מסכים איתך לגבי השיר. הקדמת אותי, אך אצרף לינק:
http://www.youtube.com/watch?v=XNQuJm67OzE&mode=related&search=Biko%20PeterGabriel

לגבי פישוט-

איני מתמצא יותר מידי בפוליטיקה ארגנטינאית, אך אני מבין וגם קראתי כתבה שפישוטהוא מקורב לנשיא קירשנר ורבים צופים שמיד אחרי פרישתו יכנס לפוליטיקה.

כתבתי כבר בפוסטים קודמים שבמפגש איתו, הקפטן הארגנטינאי מרשים מאוד, רהוט ועושה רושם של פוליטקאי מוכשר (בהקשר של הנבחרת הארגנטינאית-הוא סידר לחבריו הסכם בונוסים עם ההתאחדות ומוביל את המאבק לצירוף ארגנטינה לאחד מטורנירי הרוגבי העונתיים הגדולים: שש האומות או הטריי נישיונס).

בהארץ פורסמה היום כתבה על הפומות והצלחתם היחסית (יחסית בגלל שהם בכל זאת מדורגים במקום הרביעי בעולם). הייתי רוצה לתקן טעות ולהזכיר שג'אן פייר ריבס היה קפטן הנבחרת הצרפתית בשנות ה-70 וה-80, ולא הקפטן הנוכחי כפי שנכתב.

יותם מ 11 באוקטובר 2007

סליחה, התכוונתי ללון ולא לעוזי….

אסף THE KOP 11 באוקטובר 2007

רונן – המודל של ריאל מדריד הוא אחד: קבלת כספים ללא סוף מהממשלה הספרדית. אין כזה מודל לשום קבוצה אחרת בעולם.

ריאל אינה קבוצה של האוהדים, היא הקבוצה של פרנקו וממשיכי דרכו הלאומנים.

ברצלונה זה כבר סיפור אחר וקסם אמיתי.

YNWA

אנונימוס 11 באוקטובר 2007

לרונן וד"ר א. –
אין ספק שהאתגר האמיתי יהיה בליגות גבוהות יותר (אולי אפילו כבר בשנה הבאה) כאשר הכסף מחברי העמותה לא יספיק כדי לממן תקציב ראוי להבטחת עלייה.
הדבר ברור לכל המעורבים בדבר, מאחרון האוהדים ועד ליו"ר. כל ההתנהלות עכשיו מכוונת כדי לבנות את הבסיס לקבוצה שתהיה בבעלות העמותה, כאשר השאיפה היא במקרה הטוב (והפחות סביר) למצוא ספונסר גדול, או להעביר לתקופה מוגבלת את זכויות הניהול של הקבוצה. יש סעיפים שלמים בתקנון שמוקדשים במיוחד להליך הזה, אישורו משך הזמן וכן הלאה.

כמו שאמרתי – המחשבה כולה היא לטווח ארוך.
כבר מעכשיו מקיימים הידברות עם הגרעין הקשה (שהופיע לאימונים ולמשחקים מהיום הראשון) על מנת להשתדל להמנע ככל האפשר ממעשי אלימות מילולית ופיזית.
יש ועדת קבלה לקבוצה עם אפשרות להרחיק חברי עמותה שהתנהגותם אינה הולמת (או לא לקבלם מראש).
הכניסה למשחקים תהיה כרוכה בעלות סמלית כדי לעקור מהשורש את מנהג ההזמנות שפגע קשות בהפועל בעבר.
גם בליגה ב' המועדון מתנהל בשיא הרצינות כלפי השחקנים, מעזרה בהגעה למשחקים ועד מתנות לחג.

המועדון כולו נבנה מתוך ראייה קדימה לקראת הליגות הגבוהות.
לעקור את היריבות המרה עם החבר'ה מעבר לכביש אינה מטרה. רק לנתב אותה למסלול של כמה שיותר אהבה לקבוצה. לאו דווקא מתוך ראיית הקהל כאלים ומסוכן, בטח לא לעומת קהלים אחרים. אלא בעיקר מתוך הבנה שזו רוח הפועל האמיתית וזה מה שיקדם את המועדון יותר מהכל.
הפעם זה המועדון שלנו, לא של אף עסקן תאב בצע ששואף לקדם את עצמו על גבנו ואני מקווה ומאמין שהתובנה הזאת משותפת לכלל הקהל.

בינתיים רואים תוצאות (לדעתי לפחות). הגרעין הקשה כמו תמיד מגיע וטוב שכך. אבל יותר חשוב – למשחקים הראשונים הגיעו הרבה אנשים ששנים לא היו במשחקי הפועל כדורסל. ומינון ההתעסקות של הקהל בצד הצהוב של העיר פחת משמעותית. אני מקווה שהוא ימשיך להיות על אש נמוכה.

כולם מרגישים שיש פה משהו חדש וטהור שאסור להרוס. אני מקווה ומאמין שגם כאשר יגיע שלב הפוליטיקה הבלתי נמנע, עם מאבקי האגו וכן הלאה המועדון יחזיק מעמד ונצליח לסחוב אותו עם כל זאת כל הדרך לליגה העליונה.

רונן דורפן 11 באוקטובר 2007

אנונימוס – אני אופטימי!
כתבתי בעבר שלקבוצה שיש לה אוהדים ששרים שירי שואה יהיה מנהל כמו שאול אייזנברג – כי אף אדם ראוי לא ירצה להתעסק ריתם.
אבל זה פועל באופן דו כיווני – ניהול כזה יביא אוהדים איכותיים יותר. זה היה הפרדוקס עם הפועל בשנים האחרונות – על ציבור אוהדים שהוא לא גזעני, משכיל יחסית,וגם נעדר בדרך כלל את סממני העדר הלאומני של מכבי – התלבשה כת קטנה של החוליגנים הכי גרועים.

רונן דורפן 11 באוקטובר 2007

אסף.
לגבי ריאל. זה היה המצב במשך שנים, אבל לא יימשך יותר. התרגיל עם מתחם האימונים היה האחרון – ואחרי התערבות הקהילה האירופית ריאל לא תקבל יותר סיוע ממשלתי. לפחות בתיאוריה (כלומר נחיה ונראה). סיוע מהקהילה העסקית של מדריד היא תמיד תקבל – אבל זה לגיטימי.

לגבי מודל ברצלונה. אנחנו מדברים על הצד השני של המטבע. לא מועדונים שמתקשים לשרוד אלא מועדוני על עשירים שהפכו למותגים והסכנה היא לא קריסה כלכלית או ניהולית אלא איבוד הדמות הערכית של הקבוצה.
ברצלונה היא כמובן המודל המועדף עלי וכתבתי כבר בעבר כמה חבל לי שזה לא המודל ביונייטד. בסך הכל יונייטד במצב הכי טוב לקיים כזה מודל – בגלל כמות האוהדים שלה. זה גם היה יוצר איזשהי אפליה מתקנת לטובת האוהד המקומי (כלומר זה שיכול להגיע להצביע ביום הבחירות) לאוהד העולמי – שהוא חשוב וכבודו במקומו מונח.
השתתפות בבחירות לנשיאות (בהנחה והקלפי היא באולד טראפורד) הייתה יכולה להיות צעד כזה.

כרגע המחסום מפני אבדן הזהות של הקבוצות הוא לא גדול. ביונייטד זה פרגוסון עצמו – ממה שיקרה אחריו אני חושש מאד. האוהדים באנפילד צריכים לחשוש כבר עכשיו, כי גם אם מאחרי הבטחות האמריקאים יש איזשהי כוונה, הקבוצה יכולה להמכר הלאה מחר בבוקר.
צפון מערב אנגליה זה לא לונדון. הדבר האחד שאוהדי יונייטד השיגו הוא שהגלזרים גזרו על עצמם הסתגרות מוחלטת ובעצם נוצר מצב אידיאלי שהקבוצה בידי פרגוסון. אבל כל זה יכול להשתנות מחר בבוקר – בניגוד לברצלונה.

Glenn Edward Schembechler 11 באוקטובר 2007

Ronen: Do you really want a local election? I wrote several times my perception about the trends in bigger Manchester. Since even in the UK and Ireland (obvious), the majority of UTD fans are out of bigger Manchester, you will be left with the voice of the minority.
Since my brother’s company have some nice tickets to OT, should we give him a card to vote even though his knowledge ends up with knowing who is sponsoring who?
This is of course a rare example but I hope I made my point.
Right now, you don’t have anything but at least nobody gave you the opportunity to govern. In a case of such election, I fear “non-local” fans will have much more frustration.
United is one of the unique teams in which most of the power is not coming from the local community. I don’t think we can compare it to Catalonia.
Usually I don’t like Yahoo Sports, but today I read a column about an issue we raised few weeks ago. That is baseball is great because money is far from being everything.
I don’t even remember who claimed money makes all the difference in the MLB
but after the not-so-nice verbal fight yesterday, I am in a mood to forgive everyone.
Tomorrow the Red-Sox Vs Indians series starts and I still keep my opinion that the Indians Pitchers will take this series and the WS. Sadly, even the kids in Ohio are very accurate these days.

יאיר 11 באוקטובר 2007

ד"ר א' , האדם שיוכל לענות לך הכי טוב על שאלותייך הוא יונתן לרנר, הוא היועץ האסטרטגי של ההנהלה(יכול להיות שזה לא בדיוק התואר שלו), יש לו בלוד בקפה דה מרקר, הוא פרסם גם שם מספר קטעים בקשר לחזון הקבוצה כפי שהוא תופס אותו, והמכשולים שצופן העתיד. לפי דעתי גם תוכל למצוא שם את כתובת האי מייל שלו, נראה לי שהוא לא יתנגד לשוחח איתך על כך.

בקשר לכמות הקהל, אני אישית הופתעתי אתמול כשראיתי את הכמות המדהימה, אני אישית לא חושב שדווקא העובדה שזכר ההריסה עוד טרי הוא מה שהביא את ההמונים אלה פשוט הצמא לראות סוף סוף כדורסל של קבוצה שהיא שלך(ותמורת 300 ש"ח בלבד היא יכולה להיות גם שלכם!). אתמול מספר כסאות ממני ישבו 4 זאטוטים בגילאים 6-10, ומצד שני ראיתי הרבה אנשים מבוגרים עם חיוך מרוח על הפרצוף.

בקשר להארה על הבייסבול, מעניין אותי איך הקביעה שכסף לא משחק תפקיד תופסת לגביי הפיי רול של העולות לפלייאוף לאחרונה שבדקתי עלו כל הקבוצות אם התקציבים הגדולים: יאנקיס, רד סוקס, אנהיים, קאביס (המטס גם היו צריכים לעלות, אני אישית עדיין בשוק ממה שקרא לפני שבועיים וחצי היו לי כרטיסים לשיי ל3 המשחקים מול הנשיונלס ואני עדיין לא תופס את ההתפרקות שבה צפיתי), בפלייאוף יהיו הפתעות תמיד פשוט מכיוון שזה טבע המשחק. בסדרה של הטוב מ7 כל הבדל בין חובט של 250 לחובט של 320 נמצא בתוך הסטייה הסטיטיסטית. העניין הוא שהעונה היא 162 משחקים ובשביל לקחת אליפות צריך לעלות לפלייאוף…

בקשר לפלייאוף בכלליות אני אישית מאוכזב מאוד התחלתי לעקבו ברצינות אחרי בייסבול ב2003 ובתמורה קיבלתי את הפלייאוף הכי משוגע ומותח אי פעם(בכל סוג ספורט לא רק בבייסבול), ב2004 הייתה כנראה הסדרה הכי טובה בעת החדשה, ומאז כאילו הכל מתדרדר. אני מקווה מאוד שבאמת הסדרה בין בוסטון לקליבלנד תעמוד בצפיות.

birdman 11 באוקטובר 2007

ההכרות שלי עם צ'ה גווארה היא משני סרטים. האחד "דרום אמריקה על אופנוע" בו הוא רואה את העוני המנוול בו שרויים תושבי היבשת ומאמץ את הקומוניזם על מנת להיטיב עימם. הסרט השני הוא זה של אנדי גארסיה (שכחתי את שמו) בו גווארה מוציא להורג את מתנגדי המהפכה.
נראה לי שאוהדי הפועל ראו את הסרט הראשון, ואוהדי מכבי את השני. שניהם צודקים.

אנונימוס 11 באוקטובר 2007

רונן, חבל לי שאתה שוב חוזר על המשפט הלא נכון בנושא שאול. אבל לא אייגע את כולנו במיחזור הדיון הקודם שלנו בנושא.

אני מזמין את כל קוראי הבלוג לבוא למשחקים ולהנות בעצמם מחוויית כדורסל ייחודית (שאני מקווה שלעולם לא נחזור עליה).

רונן דורפן 11 באוקטובר 2007

גלן – אני כן חושב שהקבוצה צריכה להיות קשובה יותר לאוהדים שבאים למשחקים יותר מאשר לאוהדי הטלוויזיה.
אני אנמק את זה דווקא ברמה הכלכלית. מעטים יחלקו על כך שיונייטד זקוקה לכספים שהיא מוציאה עכשיו בכדי לעמוד בציפיות אוהדיה. רק מיעוט של האוהדים (פ.צ יונייטד אולי) רוצים לראות את הקבוצה נחלשת בכדי שתחזור למקורות שלה. כך שיונייטד צריכה לפעול ברמת ההכנסות הנוכחית שלה בכדי להתחרות ברמה הנוכחית.

מקורות ההכנסות של יונייטד מחולקות באופן כללי לשלושה שלישים שווים: טלוויזיה, איצטדיון ומרצ'נדייס.
הנטל מהטלוויזיה נופל על משלם האגרה הבריטי, מנוי הכבלים הבריטי וצופי הטלוויזיה בעולם – כלומר לאו דווקא אוהדי הקבוצה. הנטל מהמרצ'נדייס מתחלק בין אוהדי יונייטד בכל העולם – שהם כמה עשרות מליונים. לעומת זאת הנטל מהאיצטדיון נופל בעיקר על כ-120 אלף בעלי כרטיס מנוי (אני אומר 120 אלף ולא 70 אלף בהנחה שבמהלך עונה מנוי מתחלק בין מספר אנשים). על פי ההגיון הזה לבאי האיצטדיון עדיין צריכה להיות אמירה יותר גדולה במצב הקבוצה (הכל כמובן תאורטי כרגע).
אם להרחיק עוד בדיון התאורטי הזה – הייתי הופך את מנצ'סטר יונייטד לשתי חברות. חברה אחת תהיה מועדון הכדורגל וחברה שנייה תנהל את כל העניינים הכלכליים שמחוץ לאיצטדיון – טלוויזיה ומרצ'נדייס – תמורת סכום שתתחייב להעביר למועדון הכדורגל. החברה הכלכלית יכולה להיות בבעלות פרטית.
אבל את מקבלי ההחלטות במועדון הכדורגל הייתי רוצה שיבחרו האוהדים בקלפי שתוצב באולד טראפורד – כלומר הצבעה שמוטה לטובת אוהדים מקומיים וכאלו שעושים את המאמץ להגיע למקום ההצבעה.
זה דווקא יכול להתאים לגלזרים. תאר לך שהם קמים מחר בבוקר ואומרים – אנחנו רק רוצים זכויות ניהול כלכליות על זכויות המדיה והמרצ'נדייס. את הקבוצה אנחנו מחזירים לאוהדים. הפופולריות של יונייטד רק תגדל וזה ישרת את האינטרסים הכלכליים שלהם.
זו אחת הסיבות שאמרתי לפני כמה פוסטים שאני דווקא שמח בכך שהם לא מתיימרים להבין בכדורגל. שיתנו את הקבוצה לפרגוסון – זה טוב לאוהדים וטוב להם מבחינה כלכלית.

Glenn Edward Schembechler 11 באוקטובר 2007

Ronen: I am close to be convinced but still some miles to make.
I think a fans-decision model works the best in places like Green Bay, again because the hard-core base is in Wisconsin, no matter how many loosing season they had. We both saw some poor United seasons (say early 70’s, mid 80’s) which might return. Maybe than paradoxically the hard core will be the only one who vote. This is not to mock UTD. We tend to see it in every successful team.
Unless, we accept Globalization (as if we have any other option) meaning the rich will be richer and more successful. In that case it does not really matter.

ד"ר א. 11 באוקטובר 2007

בעניין הבחירות באולד-טראפורד:
בחירות לנשׂיאות הקבוצה לא אמורות להתרחש פעם בשבועיים. יותר כמו פעם בשנתיים (או יותר, אפילו). אוהדים מרחבי האיים הבריטיים יכולים לטרוח ולהגיע לאצטדיון ביום נתון. הבחירות יכולות להתקיים בקיץ, כשכולם בחופשה. הפאבים בסביבה יהיו מלאים, ואפשר אפילו לארגן איזו הופעה באיצטדיון, ללילה שאחרי ההצבעה. בקיצור, בחירות כסיבה למסיבה. מה רע?
אוהדים מדרום מזרח אסיא – או שיגיעו, או שלא יצביעו. נשמע לי הוגן.

ד"ר א. 11 באוקטובר 2007

יאיר –
תודה על ההפניה.

אנונימוס –
חו"ח שתוותרו על היריבות המרה. לא סתם אני מחכה לחזרת הדרבי העירה.
ראיתי בתקנון גם את הסעיפים הרבים בעניין התנהגות בלתי-הולמת. מבחינת חקיקה, הכל נראה יפה מאד. אבל מבחן ההוכחה יהיה כשהחולי-רע שוב ירים ראשו. אני מקווה מאד שהרוח הספורטיווית תנצח את החוליגניזם.

לון 11 באוקטובר 2007

רונן, לפני יום או יומיים פרסם טל וולק כתבה שהופיעה באתר ערוץ הספורט (ואם הבנתי נכון, פורסמה לראשונה ב"גלובס").
היא עסקה בהכנסות ה- NFL. אחד הדברים המעניינים שעלו הוא ההבדל בהכנסות בין הקבוצות.
כולן מתחלקות באופן שווה מהכנסות זכויות השידור והמרצ'נדייז. בהכנסות מכרטיסים יש חלוקה של 40-60 לטובת המארחת.
לעומת זאת, כל אחת מכניסה ישירות לכיסה את ההכנסות מהאיצטדיון. זה כולל פרסומות באיצטדיון, הכנסות מאוכל ושתייה ומרצ'נדייז. כתוצאה מכך יש הבדל משמעותי בהכנסות שלהן. הפער מגיע לעיתים למאה מיליון דולר בעונה !! מפני שיש מועדונים שהאיצטדיון לא בבעלותם אלא בבעלות הרשות המקומית.

בנוסף, אחד הנתונים המעניינים בדו"ח הכספי האחרון של ארסנל, היה הצמיחה האדירה בגלל האיצטדיון החדש. אם זכרוני אינו בוגד בי, היא מרוויחה שלושה מיליון פאונד מכל משחק ביתי !!
אני בטוח שמשפחת גלייזר מודעת היטב לנתונים הללו. לצערי אני לא חושב שהם יוותרו על זה.
יותר מכך, להערכתי אחרי שיסיימו להחזיר את חובות ההלוואות שלקחו לרכישת הקבוצה, הם יבנו איצטדיון חדש, או יגדילו משמעותית את אולד טראפורד. בדיוק לפי המודל של ארסנל.

מצטער אם אני מקלקל לך את החלומות. (הלוואי ויום יבוא ובאמת האוהדים יוכלו לרכוש ולנהל את הקבוצה…)

Comments closed