השעון מראה חצות (יומיים באיחור)

בגלל הנסיעה לזאגרב אני מתייחס קצת באיחור לארוע ספורט מאד חביב עלי בספורט האמריקאי – המידנייט מאדנס.

כמה מלים על הארוע: בספורט האמריקאי נושא תחילת האימונים מוסדר מראש בפרטי פרטים. לא רק משחקי האימון וליגות הקיץ/חורף השונות. גם האימונים עצמם ואפילו טיבם הם אחידים לכל קבוצה. כך למשל בבייסבול מתייצבים הפיצ'רים והקטצ'רים שבוע לפני שאר השחקנים למחנות באריזונה ובפלורידה. בספורט המכללות התאריכים קשיחים יותר וקבוצה עלולה להענש אם צוות האימון יערוך אימון עם שחקניו לפני התאריכים המותרים.

הסיבה, כך טוענים ההיסטוריונים, נעוצה בכך שבעבר הרחוק חלק מהסטודנטים בנבחרות המכללות גם נהגו ללמוד ורשויות הספורט לא רצו שהספורט יפגע בהם בלימודים. אבל זה היה מזמן ואני לא בטוח שההיסטוריונים באמת יודעים את הסיבה.

אבל בכל אופן ב-1971 היה מאמן בשם לפטי דרייזל במכללת מרילנד שהחליט להראות את המחוייבות שלו ושחקניו להצלחת המכללה בכך שהחלו להתאמן בחצות ביום הראשון שמותר באימונים. הם לא התכוונו לעשות מזה ארוע יותר מדי גדול אבל האימון היה פתוח וכמה מאות אנשים הגיעו למקום. דרייזל הוביל כעבור עשור וחצי את מרילנד לאליפות הACC, אבל למרבה הצער התפטר אחרי מותו הטרגי של לן ביאס – שחקנו הכוכב שנבחר שני בדראפט של 1986 על ידי הסלטיקס – ומת ממנת יתר של קוקאין כמה ימים אחר כך.

אבל 37 שנים אחרי אותו אימון חצות במקומות כמו לקסינגטון בקנטקי, או צ'פל היל בצפון קרוליינה, או סטורס בקונטיקט, או לנסינג שבמישיגן, וגם במרילנד, קשה להשיג מקום באולם בחצות הלילה ביום פתיחת האימונים. הארוע הוא קיטש אמריקאי. השחקנים באים לעתים מחופשים, מאמנים מגיעים במכוניות פתוחות, ויש צ'ירלידרס ותחרויות קליעה נושאות פרסים בין האוהדים. ויש לי תחושה שלא מלמדים שם מץ' אפ זון בתוך טרראם אמריקאי גדול ורעשני.

טרראם אמריקאי אבל מבטא את כל היופי של כדורסל המכללות.

ראשית, זה חג האימונים. כדורסל המכללות, בניגוד לNBA, מדגיש את חשיבות המאמן והשיטה. וזה יפה שערב הפתיחה הוא ערב של אימון ולא ערב של משחק. שנית, הערב הזה הוא בעצם מחווה לפנטיות של אוהדי המכללות. האוהד בא בחצות לחגוג את תחילת המסע שהוא מקווה שיסתיים בפינל-פור. וזה בכלל לא חשוב שאולי הוא או היא באים לאירוע בין היתר בתקווה לצוד סטודנטית או סטודנט לזיון ללילה או להעביר איתה/איתו חיים שלמים. זה רק מדגיש כמה הספורט הוא חלק כל כך חשוב מהחיים במכללה. וזה גם ערב שהוא בכל זאת מחווה לעבודה הקשה של הספורטאים. ובספורט המכללות באמת עובדים קשה.

*

בגדול אני תומך בשתי מכללות בספורט המכללות. בסטנפורד אני תומך בגלל קשר משפחתי. סטנפורד היא כנראה החזקה ביותר בארצות הברית בספורט בכלל, אבל בענפי הספורט הקבוצתי המובילים, פוטבול וכדורסל, ההצלחות של הקרדינלז הן קצת ספורדיות בשנים האחרונות. בנוסף אני תומך במכללת קרייטון מאומהה בנברסקה.

למה קרייטון? מעולם לא למדתי בארצות הברית אבל קצת אחרי השחרור מהצבא ביקרתי ביום עיון של הקולג'ים האמריקאים, למתעניינים ללמוד שם. ובסוף יום העיון מילאנו טפסים בהם כתבנו מה היו הציונים שלנו בבית ספר ואילו ענפי ספורט אנחנו משחקים. לא מעט מכללות שלחו לי חומר מעניין לגבי האפשרות ללמוד אצלן, כולל אפילו וונדרבילט שהיא אוניברסיטה יוקרתית.

אבל קרייטון פשוט הודיעו לי שהתקבלתי ואני יכול לבוא ללמוד לגמרי בחינם. ובנוסף הם אמרו שישמחו לבחון אותי לנבחרת השחמט. שזה נראה לי יפה מאד – גם כשהם מחפשים סטודנטים במקום רחוק כמו ישראל, כנראה בכדי לגוון קצת את המכללה, הם מיוזמתם מחפשים נבחרת ספורט בו יוכלו להשתתף. עניין שממחיש בעיני את היחס היפה שלהם לספורט. וכך, למרות שלא נסעתי לנברסקה, ואפילו לא חשבתי לסוע, אני מרגיש קצת מחוייב לבלו ג'ייז שמתחילים בהסתערות אליפות ליגת המיזורי-וואלי.

מבחן התוצאה (האווירה ההזויה סביב נבחרת ישראל)
אשקן דג'גה (או האם איראני הוא לפעמים קרבן?)

41 Comments

גיל 15 באוקטובר 2007

רונן, אני מוחה. ספורטאים חייבים לעמוד בסטנדרטים אקדמיים על מנת להישאר בנבחרת שלהם (הם אמנם לא גבוהים במיוחד אבל עדיין). יש מערכת תמיכה גדולה מאוד בסטודנטים אתלטיים (שפעם הייתי חלק ממנה), ומה עוד שרוב האתלטים יודעים שזו הדרך הטובה ביותר עבורם להתקדם בחיים. רובם לא יעשו כסף מספורט. בנוסף, יש את המיכללות בליגה השלישית ובאייביליג שבאופן עקרוני לא נותנים מילגות לאתלטים.

טדי 15 באוקטובר 2007

נראה לי שדרייזל כבר לא מאמן את ג'ורג'יה סטייט, הוא פרש ב-2003. ואני לא בטוח שזאת היתה בדיוק התפטרות; במקרה הטוב, הוא "התפוטר".

מרקפוצ'ינו 15 באוקטובר 2007

א. ת'אמת פעם ראשונה שאני שומע על חגיגות באימון הראשון. אצלנו לא היה דבר כזה, אבל זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שאין לאלמה מטר שלי עבר ספורטיבי גדול.
ב. גיל גם אתה צודק וגם רונן. נכון, יש אוניבסיטאות שממש דוחפות את השחקנים ללמוד ויש מקומות שמרמים (במיוחד בטקסס).
כשלקחתי קורס בפסיכולוגיית ספורט המרצה שלי היה הפסיכולוג של הבלייזרס. הוא סיפר לנו איך באחד ממבחני האישיות שערך לפרוספקטס לפני הדראפט גילה ששחקן שפורטלנד רצו מאד אינו יודע קרוא וכתוב. הבלייזרס כמובן לא החתימו את אותו שחקן (לפחות זה מה שטען הפרופסור). אירוני הדבר שדווקא המתרגל של הקורס היה שחקן כדורסל שמעולם לא לקח קורס בפסיכולוגיה ולא היה לו מושג בחומר שלמדנו מה שהוביל למקרה המשעשע הבא:
לפני מבחן המחצית שלנו הפרופסור העביר בנק שאלות למתרגל וביקש ממנו לבחור לנו שאלות וכך מצאתי את עצמי במבחן בפסיכולוגיה עונה על השאלה הבאה (כמובן שבנוסח אמריקאי עם 4 תשובות אפשריות):

"מי היה הספורטאי שאמר Floats like a butterfly, sting like a bee"

רונן דורפן 15 באוקטובר 2007

טדי – נכון. ערכתי בדיקה והוא כבר לא המאמן שם.

גיל – קצת חוש הומור…

יאיר 15 באוקטובר 2007

למי שרוצה לחוות את התופעה המרעננת שנקראת הפועל אוסישקין תל אביב
http://www.one.co.il/cat/video/

לון 15 באוקטובר 2007

רונן, יופי של פוסט. נהניתי.
לא הכרתי את המושג והמוסד הזה.
בהחלט אירוע יפה.
בעיניי זה ממחיש באופן הטוב ביותר את החדרת חשיבות האימונים והעבודה הקשה לתודעת הספורטאים והקהל כאחד.

כתמיד, העניין האישי בהחלט הוסיף.

ואם כבר נברסקה, אז חייבים לציין את האלבום הנהדר של ברוס ספרינגסטין בעל אותו שם.

גיל 15 באוקטובר 2007

אני יודע שלא התכוונת ברצינות וכזו הייתה גם התשובה שלי. לא מזמן התגלה שמאמן הוקי בNHL לא ידע לקרוא ולכתוב אחרי שהוא הודה בזה כשהיה כבר אחרי פרישה. סיפור מדהים בכל קנה מידה.

רונן דורפן 15 באוקטובר 2007

גיל – האמת לא נתקלתי בסיפור. אבל האם זה היה בגלל דיסלקציה או פיגור סביבתי?

Glenn Edward Schembechler 15 באוקטובר 2007

לון: בהמשך לצעדים בוני אמון: אם תגיע לדטרויט ב 5.11 אז תוכל לראות את הבוס בהופעה חיה. חוץ מהאלבום הנהדר של ספרינגסטין, נברסקה מפורסמת תרבותית בסרטים של יוצא המקום א.פיין. אני הכי אוהב את האזרחית רות אם כי רבים יעדיפו מן הסתם את בחירות או האזרח שמידט.

יותם מ 15 באוקטובר 2007

מדובר בזאק דמר שהוביל את הקאנאידיאנס לזכייה בסטנלי קאפ ב93 ואף היה שנתיים רצוף מאמן השנה בסוף שנות ה-80. הבחור הסתדר לא רע בלי לדעת קרוא וכתוב.
http://en.wikipedia.org/wiki/Jacques_Demers

יותם מ 15 באוקטובר 2007

אני ממליץ בחום על תקליט מחווה שהוצאי הבוס לפיט סיגר. הייתי בהופעה של ספרינגסטין והאי סטריט בנד והיה יוצא מן הכלל.
נברסקה מפורסמת גם בגלל טום אוסבורן והאורקל מאומהה.

Glenn Edward Schembechler 15 באוקטובר 2007

יותם: אני שוקל לתבוע את YAHOO . האמת המרה על הביג-טן היא כבר לא מהשנה ואני מקווה שלא חזה בגמר מטופש כמו זה של שנה שעברה. הבעיה לדעתי היא שלביג-טן יש הרבה אוהדים עקב המסורת ויש עקשנות לא לשנות דבר. רוב התקשורת הייתה עדינה עד עכשיו אבל כנראה שהפארסה של העונה הזאת כבר יותר מדי. לדרג בתחילת העונה את מישיגן כמס' 5 היה משאלה ללא שום בסיס מקצועי.

וולצל צודק בדבר נוסף: הקומישינר הנוכחי של ה SEC צריך להיות זה שמרים את דגל הקרב.
ובאשר למכורתנו: לאט לנו. קודם ניקח את אילינוי ואח"כ הLittle Brown Jug ואז נראה מה יהיה עם MSU .אני ר ואה פה לפחות 2 מוקשים מהם MSU הוא הגדול ביותר. ההתקדמות שם מעניינת ביותר מול החידלון כאן. יהיה מעניין מאד לראות אותם מול "המובילה" בשבוע הבא.

Glenn Edward Schembechler 15 באוקטובר 2007

נתחיל בברכות לזוכה הטור.
ניסיתי לברר לגבי שיגעון יום שני באן-ארבור ולא מצאתי דבר. זה נשמע מנהג יפה
רק לא ברור איך בדיוק הספרטנים מלנסינג אימצו אותו?
בנושא אחר שמתקשר כמובן למישיגן. לפני שנה היה פה פרשן מקומי שטען טענה, שנראתה לי אז מגחכת, שטום בריידי טוב ממנינג, רק שאף פעם לא היו לו הרסיברים הנכונים מול פייטון שמיום 1
נהנה מ WR גדולים.
נדמה לי שהטענה הזאת נראית היום יותר מלגיטימית. אני פשוט נפעם מהאיש ומכה על חטא, שהוא היה נראה לי דיי שלומיאלי בקולג' אפילו בשנים האחרונות. גרייזי מתחיל עכשיו בשיקגו במקום גרוסמן ואני פשוט נזכר בשנים הללו וזה נראה כמו מפגש ריוניון של תיכון שהחנון מגיע עם הבחורה הכי שווה ובחור שהיה הכי קול עם כרס ואשה עצבנית.
איך אפשר להשתנות כל כך מנטלית ומיקצועית אחרי גיל 20 ? ושאלה מתבקשת נוספת היא כמה כמוהו אולי הפסדנו.

Glenn Edward Schembechler 15 באוקטובר 2007

איך נשלחה שנית הודעה שלי מאתמול?

לון 15 באוקטובר 2007

גלן, סדר לי כרטיס טיסה וכרטיס כניסה ואני בשמחה אגיע. הופעה של ספרינגסטין זו בהחלט חוויה שאני מעוניין להוסיף לעצמי.
(יותם, אין לי ספק שנהנית…)

לא ידעתי שפיין הוא בן נברסקה. דרך אגב, הסרט המועדף עלי של פיין הוא "דרכים צדדיות". (את "האזרחית רות" לא ראיתי).

טדי 15 באוקטובר 2007

גיל ורונן – מדובר בז'ק דמר, שזכה עם מונטריאול בסטנלי קאפ ב-1993. בשנים האחרונות עשו עליו כמה כתבות ב-ESPN וכדומה. ממה שאני זוכר, בבית ספר הוא לא הצליח ללמוד קרוא וכתוב בגלל הלחץ שבו היה נתון בעקבות מצב קשה בבית. נראה לי שאבא שלו היכה אותו, או משהו כזה. אחר כך, הוא כל כך התבייש באנלפבתיות שלו שהוא מעולם לא העיז להודות בה ולבקש עזרה, מה שהוליד דרך חיים של תירוצים שבזכותם הצליח לעבוד על כולם (כולל אשתו) משך שנים ארוכות. עוזריו היו קוראים לו מסמכים ארוכים והוא היה חותם עליהם, בשלל תואנות שונות.

טדי 15 באוקטובר 2007

אה, אופס, עכשיו אני רואה שכבר היתה אליו התייחסות…

טדי 15 באוקטובר 2007

אבל אם כבר הגבתי לגבי דרייזל אני אעיר לגבי דו-משמעות תחבירית משעשעת שהשתחלה לאחד המשפטים בבלוג:
דרייזל הוביל כעבור עשור וחצי את מרילנד לאליפות הACC, אבל למרבה הצער התפטר אחרי מותו הטרגי של לן ביאס – שחקנו הכוכב שנבחר שני בדראפט של 1986 על ידי הסלטיקס – ומת ממנת יתר של קוקאין כמה ימים אחר כך.
חבר שלי הפנה זאת לתשומת לבי, ומכיוון שהוא לא מתמצא בכדורסל מכללות, היה לו קשה להסיק מההקשר בלבד שמי שמת הוא ביאס, ולא דרייזל, כיוון ש-ו' החיבור יכולה לחזור גם אליו.

מרקפוצ'ינו 15 באוקטובר 2007

גלן,
מחקרים בפסיכולוגיה הוכיחו שאדם יכול להשתנות ובעצם משתנה בכל גיל (הויכוח הוא בין פסיכולוגים שטוענים שהשינוי קורה כל הזמן לבין כאלה שטוענים שכל שינוי מגיע במכה ופשוט יש הרבה שינויים).
זה לא מפתיע שבריידי משתנה גם אחרי גיל 20 ומי כמוך יודע שאמריקאים בני 20 שווים מנטלית לבני 16 בישראל ואירופה.

Glenn Edward Schembechler 15 באוקטובר 2007

לון: אכן פיין בן נברסקה ודרכים צדדיות הוא אולי סרטו המלא הראשון הלא נברסקי (יש לו גם קטע בסרט על פריז). את ספרינגסטין אני מחמיץ עקב נסיעה לסן-פרנציסקו וזה מאד מצער אותי (לא הנסיעה) כי טרם זכיתי לראות אותו.אתמול הקשבתי לאחד האלבומים האהובים עליי של גוני קאש והביצוע שלו להייויי פטרולמן הזכיר לי כמה נברסקה עדיין דוקר.
בינתיים הפיצרים של קליבלנד ממשיכים להקשיב למחמאות שאני נותן להם.אני מקווה שהחרקים מוכנים לאינינג האחרון.
מרק: בהחלט ייתכן שיש שינוי מתמיד, אם כי זה שומט את הטיעון המנצח שלי בויכוחים עם אשתי. מה שזה בעיקר אומר זה שכמו הרבה אחרים, הייתי נהייה סקאוטר גרוע. יש לדעתכם דרך לנבא מי ישתנה ויפרח? הפסיכולוג של פורטלנד נתן איזה נתונים סטטיסטים לגבי איבחונים פסיכולוגיים לאתלטים? הוא עבד עם סם בואי? אם זה ככה תבקש חזרה כסף מהאוניברסיטה…

גיל 16 באוקטובר 2007

בריידי, פייטון עדיין טוב יותר והוא יצטרך יותר מעונה אחת עם סטטיסטיקות מרשימות כדי להוכיח את זה. לבריידי בנו קבוצת רסיברים מהחלומות ובינתיים הכל דופק כמו שצריך. עם זאת, העליונות המוחלטת שלהם ושל אינדי מעידה במידה רבה על חולשת הליגה. הרמה בליגה בינונית במקרה הטוב כיום. לא יתכן למשל שקבוצה כמו דאלאס, שמתיימרת להיות קבוצת עילית, תתן לבריידי לזרוק שוב ושוב בלי בכלל להכריח אותם להשתמש במשחק הריצה.

גיל 16 באוקטובר 2007

ואגב, בקשר להשתנות. בריידי לא היה צריך להשתנות הרבה אלא פשוט לשחק עם כלים טובים יותר, כמו גם אופנסיב ליין אדיר שנותן לו ים זמן לזרוק.

קורא עיתונים מרחוק 16 באוקטובר 2007

בכל מיני מקומות כתבו שבריידי הפך למנינג (במספרים שלו) ומנינג הפך לבריידי (בווינריות שלו).

דאלאס יכולה להתיימר להיות קבוצת עילית אבל היא לא. ה 5-0 הוא תוצאה של לוח המשחקים (בחמישה שבועות הראשונים) הכי קל מכל 32 הקבוצות. בלי קשר, לניו אינגלנד יש pass protection מצויין. אבל הקולטס הרשימו אותי יותר פשוט כי הם שיחקו נגד קבוצות יותר טובות. יש להם משחק קרקע יותר טוב והם ניצלו אותו לבזבז זמן במשחקים. לכן המספרים שלהם פחות מרשימים משל הפטריוטס. עוד שלושה שבועות הפטריוטס מגיעים לאינדיאנפוליס, איזה משחק זה הולך להיות! אבל לא בטוח שזה יהיה משחק בין בלתי מנוצחות. לאינדי יש משחק קשה בג'קסונוויל ומשחק לא קל בקרוליינה, לניו אינגלנד משחק קל במיאמי ומשחק לא קל בבית נגד הרד-סקינס.

במובן מסויים הליגה חלשה כי יש לא מעט קבוצות ממש חלשות לא כי אין קבוצות טובות. לפחות ב AFC, יש לא מעט קבוצות טובות, וקבוצות שיהיו טובות לקראת סוף העונה. וכמו שבריידי אמר אחרי המשחק נגד דאלאס, הליגה בכלל מתחילה אחרי חג ההודיה.
בכל אופן, הקולטס וניו אינגלנד של העונה היו שולטות בליגה כמעט בכל שנה.

מרקפוצ'ינו 16 באוקטובר 2007

גלן,
אני לא בטוח מתי הוא התחיל לעבוד בבלייזרס אבל בהחלט יש מצב שהוא היה שם כשבחרו בסם בואי. מה שבטוח, פרופסור גיבי היה בפורטלנד לאורך כל תקופת הJAILBLAZERS ובכלל הפרופסור לא הרשים אותי בכלל. אולי בגלל שהיא ממוצא איראני עם מבטא כבד ואנגלית מחורבנת גם אחרי עשרות שנים (אולי בגלל התקופה שבילה באוניברסיטת אורגון), אולי בגלל שהחמיץ המון שיעורים וכמעט לא לימד שום דבר – שיעורי הבית היו לראות כל שבוע סרט הוליוודי על ספורט ולכתוב תקציר שלו.

מה שכן, שאלתי אותו פעם אחת בפני כל הכיתה על הרבע הרביעי במשחק מספר 7 בין הבלייזרס ללייקרס בשנת 2000. זה היה אחרי שהוא סיפר על כמה ניסיון של שחקנים שניצחו המון בקריירה תורם במצבי לחץ ואני רציתי לדעת איך קבוצה עם פיפן וסאבוניס שומטת יתרון כזה גדול בבית במשחק מכריע. לא הייתה לו תשובה בשבילי וגם שאר בכיתה כמעט עשתה בי לינץ' (אם אתם בפורטלנד אל תזכירו את המשחק הזה לאף אחד).

אני יודע שאותו פרופסור פרש לא מזמן בעקבות מחלה קשה וזיקנה ואפשר להבחין בשינוי החיובי בשחקנים שנבחרו בדראפט שלפני שנה. עם אודן נצטרך לחכות קצת (אני אישית העדפתי את דוראנט)

מרקפוצ'ינו 16 באוקטובר 2007

היא= היה
אהה ואני בכלל אוהד של הלייקרס

גיל 16 באוקטובר 2007

אי אפשר להשוות את הליגה בשנים האחרונות ללפני 20 שנה. הקולטס והפטריוטס לא היו כזה טובים בהשוואה לדאלאס הגדולה והפורטי ניינרס מהסיבה הפשוטה שלא הייתה תקרת שכר. היום לא רק שאין קבוצות מושלמות, אלא קבוצות שהיו זוועה שנה אחת הופכות פתאום למועמדות לפלייאוף (גם בגלל לוח משחקים קל). אין כמעט המשכיות (למעט הפאטס ואינדי) וזה הופך למשחק די שרירותי. יש הרבה מתח והמכירות בשמיים, אבל איכות אין.

יותם מ 16 באוקטובר 2007

אתם מדברים כאן הרבה על מיקומן של הקולטס והפטריוטס ביחס לקבוצות הגדולות בהסטוריה. הזכירו כאן מספר פעמים את הקאובויז, פורטי ניינרס, סטילרס (של שנות ה-70), וייקונגז והפאקרס כקבוצות הגדולות בהסטוריה.
אני מעוניין לדעת איפה אתם ממקמים את הברונקוס של 97-98 עם אלויי, שאנון שארפ, טרל דיוויס, רוד סמית ומייק שאנהן.
להזכריכם: את עונת 98 הם פתחו 13-0 והיו מרחק נגיעה מעונה מושלמת ללא הפסד.

Glenn Edward Schembechler 16 באוקטובר 2007

לגיל: אני לא מנסה להשוות אותם לאורך זמן או למען איזה צדק ההיסטורי, אם כי גם שם דווקא לבריידי יש מקום מובטח.העובדה היא שהשנה בריידי מציג לדעתי את הצגות ה-QB הגדולות של השנים האחרונות . אני לא ממש חושב שהמונחים וינריות/מספרים חשובים כאן. זה משהו שלפחות כרגע נראה לי גדול מזה. שוב, זה אולי גם הסנטימנטליות שלי ממישיגן אבל בריידי נראה לי השנה בליגה משלו.
בתור שמרן-מתון הייתי מעלה את השאלה האם הפיכתו לאבא (אם כי נודה שהוא חיי בנפרד מהאם) היוותה גורם חשוב בשיפור שלו (כי אני לא חושב שזה רק החיזוק ההתקפי שהוא קיבל). טוב שהוא לא צריך להחליף טיטולים בלילה.

רונן דורפן 16 באוקטובר 2007

אם להכנס לויכוח הקווטרבקים… אני חושב שהסטטיסטיקה מאד מרמה. שחקנים כמו מונטנה ובעיקר מארינו היו הגורם לכך שהיחס ריצה-מסירה השתנה דרמטית לטובת המסירה בשנותיהם. כך שסטטיסטיקות כוחן מוגבל מאד בעניינים הללו.
אני שופט קווטרבקים על פי השאלה – רבע אחרון, פיגור שש, שתיים וחצי דקות, דאון ראשון ועשר יארד על קו העשרים שלך – את מי אתה רוצה?
והדרוג שלי: מונטנה או אלווי (סדר לא משנה – כי אין להתעלם מפקטור ג'רי רייס) אחריהם פארב ובריידי (סדר לא משנה).
מאנינג מתחיל להתקרב.

יותם הקטן 16 באוקטובר 2007

בעניין הק"ב, פקטור חשוב נוסף שלרוב נוטים להתעלם ממנו הוא איכות קבוצת ההגנה. ככל שהבטחון של הק"ב בהגנה שלו גבוה יותר, כך קטן הצורך שלו לקחת סיכונים מיותרים – הוא לא חייב להשיג נקודות בכח בכל דרייב, כי הוא סומך על ההגנה שלו שתעצור את התקפת היריב. חלק גדול מהשיפור של מנינג בשנתיים האחרונות נובע מהשיפור בהגנת הקולטס. כנ"ל פארב (שזכה באליפות רק עם הגנה אדירה בראשות רג'י וייט זצ"ל) ואפילו מונטנה.

יותם הקטן 16 באוקטובר 2007

ועוד בנושא זה: למרות שאני אוהד את הפטס אני ממש לא מת על הפסטיבל סביבם כשאנחנו עוד לפני חג ההודיה. אבל ישנו סיכוי לא קטן שאנחנו רואים פה קבוצה היסטורית, ואולי גם שינוי בטבלת הק"ב של כל הזמנים. כאמור זה מאוד מוקדם, אבל אני לא יודע מה איתכם – אני לא מחמיץ משחק של הפטריוטס עד הודעה חדשה…

רונן דורפן 16 באוקטובר 2007

ליותם הקטן. האם בחרת שם זה בכדי להבדיל את עצמך מיותם מ.? (משום שהוא גדול בתורה, ספורט ומעשים – אבל לא כל כך גדול פיזית). אני מסכים איתך לגבי איכות ההגנה – ולכן דווקא הרבה מניצחונות הפלייאוף של אלווי וג'ים קלי הותירו עלי רושם גדול.

גיל 16 באוקטובר 2007

לגלן, בכל זאת נסחפים אחרי 6 מחזורים בלבד שרובם היו נגד קבוצות חלשות למדי. לאנשים יש זיכרון קצר אבל מאנינג נתן את אחת מהצגות הקוורטרבקים הגדולות ביות אי פעם רק לפני שנתיים (ועוד עונת MVP לפני כן).

רונן, אני הייתי לוקח את אלווי במצב כזה. הוא הקווטרבק עם הכי הרבה קאמבקים אי פעם. אחריו הייתי לוקח את מונטנה ואז את מאנינג.

הנקודה לגבי ההגנה היא קריטית. הפאטס לא נתקלו בהגנות טובות עדיין וברגע שיתקלו נראה איך יתמודדו איתן. דווקא הניצחונות החד צדדיים יכולים להיות בעוכריהם.

יגאל 16 באוקטובר 2007

אם אני זוכר נכון רונן, מונטנה הלך דווקא לרסיברים אחרים, ולא לרייס, ברבע רביעי, 2 וחצי דקות וגו'. הדוגמאות הקלאסיות שקופצות לי לראש הן קלארק נגד דאלאס בקץ', וטיילור 34 שניות מסוף סופרבול 23.

רונן דורפן 16 באוקטובר 2007

יגאל –
התפיסה של קלארק הייתה לפני שרייס היה בקבוצה. טיילור תפס את מסירת הטאץ' דאון אבל כמעט כל המסירות בדרייב היו לרייס.
רוויזיוניזם היסטורי לגבי ג'רי רייס לא יצלח. האיש ללא ספק, ללא ויכוח, ללא ציוץ גדול שחקני הפוטבול. לגבי הרסיברים – קשה לי לחשוב על שניים שהייתי לוקח במקומו.

גיל 16 באוקטובר 2007

רייס הוא גדול שחקני הפוטבול בכל הזמנים. כל רסיבר נמצא הרחק מאחוריו, זה בכלל לא פתוח לדיון.

קורא עיתונים מרחוק 16 באוקטובר 2007

גיל, לגבי המשכיות. בכל ספורט יש קבוצות שפתאום מתחברות להן יחדיו. היו מקרים של קבוצות שרק עלו ליגה ולקחו אליפות. זה לא בהכרח מראה על חולשה של הליגה. ולהגיע לפלייאןף זה לא כל כך קשה (6 מ 16 קבוצות) אז אני לא כל כך מתרשם כשקבוצות זוועתיות מגיעות לפלייאוף תוך שנה. יותר מפריע לי שקבוצות מצויינות הופכות לגרועות. ניו אורלינס זה המקרה הכי קיצוני השנה, אני חושב. יכול להיות שזה בגלל המרכזיות של הקווטרבק.
ה NFC חלשה מאוד בשנים האחרונות אבל ניו אינגלנד ואינדי בולטות על רקע ה AFC ולכן הן מהקבוצות הטבות בהיסטוריה (אם ימשיכו כך עד סוף העונה).

הטיעון לגבי תקרת שכר הגיוני במבט ראשון אך הוא שגוי. אמנם כשיש תקרת שכר הקבוצות העשירות ביותר נהיות פחות טובות, אבל הגרועות משתפרות ולכן לטובות ביותר יש לוח משחקים יותר קשה. הריבוי של קבוצות חלשות כיום נובע מסיבה אחרת לדעתי. יכול להיות שיש מחסור בקווטרבקס טובים. זה גם יכול להסביר את חוסר ההמשכיות מעונה לעונה.

גיל 16 באוקטובר 2007

לקורא עיתונים, תיקח למשל קבוצה כמו גרין ביי. פתאום חזר לפארב היכולת לשחק אחרי שנתיים זוועתיות? אז כן, היו שינויים בקבוצה אבל עדיין הוא נהנה מלו"ז די קל עד עתה. או קבוצות כמו שיקאגו, ניו אורלינס וסן דייגו ששום דבר מהותי לא השתנה בהן והן הרבה פחות טובות משנה שעברה. יש גם את אלמנט הפציעות שהוא ההרסני ביותר מכל ענפי הספורט. זה מה שהורג למשל את הראמס.

ההשוואות ההיסטוריות די חסרות ערך בעיניי בגלל שהן לא מעשיות וגם בגלל תקרת השכר. אבל מה זה באמת חשוב? העיקר שיש יריבות גדולה בין שני קווטרבקים שסביר שיגמרו אולי הכי גדולים בהיסטוריה ואנחנו עדים לה בזמן אמיתי.

דווקא באין תקרת שכר הטובות הופכות טובות יותר והחלשות חלשות יותר. הרי קבוצה עשירה יכולה לקנות כל שחקן טוב. דאלאס של שנות ה90 הייתה מפלצ בהגנה ובהתקפה. היום לכל קבוצה יש חולשות והחכמה זה לדעת לנצל אותן הכי טוב. בנוסף, בעידן היום אין זמן לפתח שחקנים. יש לחץ גדול לשחק איתם כמה שיותר מהר מה שיכול להרוס את הפוטנציאל שלהם אם הם בקבוצות מפסידות. אי אפשר להסתיר שחקן כמו סטיב יאנג במשך שנים בתור מחליף. אני מסכים עם זה שאין היום הרבה קווטרבקים טובים. קווטרבק טוב לוקח זמן לפתח והשאלה כמה זמן נותנים לזה.

ד"ר א. 16 באוקטובר 2007

א) מצטרף מאד מאד להמלצה על דיסק המחווה של הבוס לפיט סיגר.

ב) את סטיב יאנג אתם אפילו לא מזכירים? תנו לו חצי מטר רווח, והוא כבור ירוץ את 80 היארד הנותרים.

קורא עיתונים מרחוק 16 באוקטובר 2007

גרין ביי השתפרה וגם קיבלה לוח משחקים יחסית קל עד עכשיו. אבל כן, ברט פארב חזר לעצמו (או לפחות מתקרב למה שהוא היה). פארב, קרט וורנר (שכנראה גמר את העונה) וג'ף גרסיה קווטרבקים זקנים שמשחקים מצויין אחרי תקופה לא טובה.

סן דייגו הביאו מאמן טמבל והקווטרבק שלהם איבד את הבטחון שלו (ראה את הוויכוח עם טומלינסון במשחק נגד גרין ביי) אבל הם עוד יכולים לחזור לעצמם עד סוף העונה. שיקגו איכשהו הצליחו למשוך עם רקס גרוסמן עד הסופרבול והשנה זה התפוצץ להם בפרצוף (בנוסף לפציעות בהגנה). לאיכות המשחק של ניו אורלינס יש יחס ישיר לאיכות המשחק של דרו בריס (למה הוא פתח את העונה גרוע אני לא יודע). שים לב שכל הדוגמאות הן של קבוצות שנחלשו.

אני מסכים איתך לגבי תקרת שכר. מה שניסיתי להגיד זה שקבוצות חלשות משתפרות כשיש תקרה ולכן לוח המשחקים של קבוצות טובות אמור להיות קשה יותר. לכן החולשה היחסית של הליגה – ריבוי קבוצות גרועות וההבדלים ביו קבוצות טובות לגרועות – נובעת כנראה מסיבה אחרת.

דרך אגב, בכל הרשימות של הקבוצות הטובות בהיסטוריה, שיקגו מודל 85' נמצאת במקום הראשון.

תומר ברבי 17 באוקטובר 2007

רונן, מבלי להשתפך יתר על המידה, קבל ח"ח. אני קורא את הבלוג כבר מזה חודש, והשתכנעתי סופית שאתה פשוט כתב ספורט מוכשר, מעניין וחף ממניפולציות.

הנושאים מגוונים, רמת החשיבה גבוהה, ההקשרים הפוליטים חברתים רלוונטים מתמיד והכי חשוב – שום באנר לא קופץ לי על המסך! ישר כוח!

Comments closed