LATINO – MANCS (על שחקני בית)

אזהרה והבטחה: הסדרה LATINO MANCS החלה כזכור בגלל כמה שערים יפים שהבקיעו הכוכבים הלטינים ביוניייטד. וגם הטור הזה עוסק לכאורה רק במנצ'סטר יונייטד. אבל נדמה לי שהוא רלוונטי לאוהדי כל הקבוצות.

*

לפני כמה חודשים, כשאחד השחקנים שלנו רצה לעבור לאחת הקבוצות מסביבות גודיסון פארק, כתבתי פה על הקשר בין שחקנים מודרנים לקבוצות שלהם. וציינתי ראיון טלוויזיוני קצת מביך עם כריסטיאנו שהראה שהוא לא מתמצא במיוחד בהיסטוריה של המועדון – למרות שהוא ידע בוודאות שהיה במועדון שחקן בשם בובי צ'רלטון.

בעוד שלושה חודשים, בשבוע שבו ימלאו 50 שנה לתאונה ייערך הדרבי של מנצ'סטר באולד טראפורד. ומכיוון שיש חשד סביר שרונאלדו יבקיע במשחק הזה אני מקווה שמישהו יכין אותו להגיד לטלוויזיה באנגליה "שזה חשוב לזכור את דנקן אדוארדס והאחרים שנהרגו בתאונת המטוס. הם חלק חשוב במועדון שלנו". בהכנה מראש זה אפשרי!

אבל מסתבר שאם פטריס אברה יבקיע במשחק הזה, והוא בטח יכניס לפחות אחד או שניים, אנחנו לא נתקל בבעייה הזו. ואברה, בלי למצמץ יאמר למצלמות "שחשוב לו להקדיש את השער לאדי קולמן, כי גם הוא היה שחקן כנף שמאל עם המון פוטנציאל".

איך אני יודע שזה מה שיקרה?

כי שמעתי דבר די מעניין על אברה לפני כמה ימים. מסתבר שאברה סיפר בראיון עיתונאי שכשהגיע למנצ'סטר לא ידע הרבה על הקבוצה ולא ידע דבר על העבר שלה. יותר מזה: הוא לא ידע הרבה על כל הקבוצות בהן שיחק, למרות ששיחק גם ארבע שנים במונאקו, שהיא אולי לא מנצ'סטר יונייטד אבל בהחלט קבוצת פאר. אבל עכשיו אברה יושב בערבים ולומד על מנצ'סטר יונייטד וההיסטוריה שלה. והוא גם סיפר בראיון לעיתונות המקומית שבכל טיסה של הקבוצה הוא רואה את בובי צ'רלטון ומהרהר בשאלה איך הוא מתמודד עם הטיסה (צ'רלטון היה במטוס שהתרסק בזמן ההמראה). ומסתבר שהוא לא רק צופה בDVD בסרטים על הקבוצה – הוא אפילו שכר מתרגמים שמתרגמים עבורו ספרים על הקבוצה לצרפתית!

שזה מוכיח לי שני דברים:

א. שחקני כדורגל באמת מרוויחים את מה שמספרים לנו.

ב. שיש איזשהי תקווה מסויימת גם לכדורגל בדור הבא. שחקני בית לא יהיו הרבה, אבל יהיו שחקנים שיהיה אכפת להם מהזהות ומהאופי של המועדון.

בסך הכל שחקני בית מזוהים בדרך כלל עם מחויבות והשקעה, שאמורים להגיע מכך שהם אוהבים את המועדון. אנחנו רוצים לחשוב שזה נובע מכך שהשחקנים יודעים על ההיסטוריה של המועדון. לפעמים זה נכון – ריאן גיגס היה מנצח בדרך כלל בחידונים שערך אלכס פרגוסון לשחקנים בנסיעות. אבל שחקן עם מחויבות אפשר כנראה לבנות אחרת.

אני זוכר שאברה נרכש קראתי סיפור על הסיבה שפרגוסון הביא אותו לאולד טראפורד. הוא ראה אותו משחק בחצי גמר גביע האלופות נגד צ'לסי. ובשלב מסויים הוא נפצע ואפילו דימם מהקרסול אבל התעקש להמשיך. פרגוסון התרשם כל כך מרוח הלחימה הזו והחליט לרכוש אותו. והסיפור הזה, שאברה שוכר מתרגמים בכדי ללמוד על המועדון, משלים את התמונה ומבהיר שהוא כנראה אדם שחשוב לו להתחבר רגשית למה שהוא עושה. בסך הכל הוא אברה מתפרנס מהופעה מול אנשים – והרגש הוא מרכיב חשוב בהצלחה בתחום כזה. ועם כל הצער שאין היום בין השחקנים במנצ'סטר יונייטד יותר מדי ילידי מנצ'סטר וסביבותיה – כיום נותרו גיגס, סקולס, נוויל מהוותיקים, ווסלי בראון מדור הביניים ודני סימפסון מהצעירים – לא אומר שאין סיכוי שהשחקן ישחק במחוייבות גדולה לאוהדים ולמועדון.

והאמת שדווקא בקבוצה בינלאומית באופיה, הצד האנושי של השחקנים יכול להיות מרתק הרבה יותר. למשל הסיפור של אברה אותו קראתי בגארדיאן. אברה, בניגוד לרוב שחקני ההרכב הראשון לא אותר מילדות ולא היה ילד פלא. הוא נולד בסנגל וגדל באותה שכונת מצוקה בפאריס כמו תיירי הנרי. אבל עד גיל 17 איש לא גילה אותו. ואז מישהו ראה אותו בטורניר קט-רגל והזמין אותו להצטרף למרסלה מהליגה השלישית באיטליה. ולמרות שקנו לו כרטיס רכבת הוא אבד בדרך ורק בזכות עזרה של זרים הגיע למרסלה. והמסע הזה המשיך בליגת הנמוכות באיטליה וצרפת במשך כשלוש שנים, עד שהגיע למונאקו. הסיפור כולו נמצא כאן. הסיפור נכתב אחרי הופעת בכורה לא מוצלחת לאברה בהפסד בדרבי. אבל מאז הוא נסק וקשה לחשוב על שחקן שמשקף יותר את הרוח המסורתית של מנצ'סטר יונייטד, וזה בנוסף לכשרון לא מבוטל.

אברה נראה לי כמו נכס לקבוצה גדולה, כי אתה רוצה בקבוצה כמה אנשים שיודעים את הצד השני של החיים. כתבתי את זה בכמה הקשרים אחרים: אולי דווקא אלו שעשו את המסע הארוך לכסף והנוחות של הליגה האנגלית הם חזקים יותר. חלקם כמו רונאלדו, עזבו את הבית בגיל צעיר ועברו רחוק מאד ממשפחתם. לפני המשחק מול ארסנל קרלוס טבז סיפר לרשת סקיי על ילדות בה ידע שהוא חייב להציל את משפחתו באמצעות הכדורגל. ככה הוא ניסח זאת. הוא לא אמר "לעזור בפרנסה" או "לצאת מעוני". הוא אמר "להציל את המשפחה". ואני מאמין שזה נכון.
הלקח שלי הוא שגם אם הכדורגל המקומי והשורשי כבר לא ייתכן במועדוני הענק זה לא אומר שאין משמעות לצד האנושי בהרכב השחקנים. אנשים כמו טבז, אברה או רונאלדו (ואם אתם לא אוהדי יונייטד בוודאי יש לכם את המקבילים) כן יכולים לתת משהו לקבוצות שלהם שהוא לא רק יכולתם בכדורגל. כוח אנושי שנובע מגיוון ונסיון חיים מצטבר. במידה מסוימת שחקנים כמו פטריס אברה הם עכשיו שחקני הבית.

נדמה לי שאנחנו רואים את קבוצת ה-0-19 הראשונה (בריידי ניצח)
שני אוהדים פחות לבית"ר ירושלים

27 Comments

שי 5 בנובמבר 2007

חזק ואמץ רונן
כתבה מצוינת, ירבו שחקנים כמו אברה. עוד שחקן שאני רואה בוא את התכונות שהזכרתה זה רוני, רואים אליו בכל משחק שאכפת לו, שהוא נלחם גם שלא אולך וזה דבר שאני מעריך יותר מכל יכולת אחרת על המגרש.
עוד דבר מאוד מעודד זה פרדינד, על הכישרון שלו אין ויכח, אבל שהוא הגיע ליוניטד הוא לא בדיוק היה השחקן הכי לוחם. בשנים האחרונות זה מאוד הישתפר אצלו, והיום רואים אצלו הרבה יותר אכפתיות. אותי זה מאד מעודד מכיון שזה מוכיח שהמועדון עדיין יכול להכניס בשחקנים תרוח המנצ'סטרית והוא לא מלא בשחרי חרב כמו שנירא ממבת ראשון.

yoni 5 בנובמבר 2007

מדהים.
אכן אחת הכתבות המעולות.

יוסי 5 בנובמבר 2007

רונן, ממש כיף לקרוא אותך. הפוסט היומי שלך הוא נקודת אור בצריכת הספורט שלי, במיוחד כשאין לי יכולת לראות את עפר שלח בארץ מושבי, והארץ ספורט משום מה מנסה להידמות לצהובונים, עם קשקושי לוני ורוני.

אנא, כתוב יותר על ה-NBA ועל כדורסל בכלל.

birdman 6 בנובמבר 2007

מסוג הפוסטים שיכולים להעלות דמעה בעין זכוכית…

אני רוצה לציין גם את קוונטין פורצ'ן שאמר שהוא עשיר מעבר לכל חלומותיו, והוא תורם לעניי ארץ הולדתו.

יואב 6 בנובמבר 2007

פוסט מרגש ונכון.אברה טוען שהוא לא מאמין שהוא הגיע לכאן.הכרת הטובה שלו היא בטח חלק מהדלק. גם היינזה היה כזה עד שמעד. וידיץ באותו סיפור. למרות שהיה יותר מוכח(חלק מרביעית המופלאים של סרביה)הוא עדיין קנייה אמיצה וכל כך מדוייקת. השורה האחרונה שלך רונן כל כך נכונה. לא בכדי, וידיץ ואברה הם מהאהובים ביותר על הקהל היום ומתמודדים ראויים לתואר שחקן השנה של יונייטד(תואר שההינזה לקח בעונתו הראשונה).הקניות האלו, הוכיחו לי סופית שאין לי מושג(דרשתי קשר ולא הבנתי למה מביאים לי בינואר שתי שחקני הגנה)והגיע הזמן להפסיק לנסות להבין את אלכס.הוא יודע.
בכלל, בניית הקבוצה הזאת וההדגשים שלה, מרתקת וצלאת תשוקה. חדר מנועים אנגלי(גם במחיר מופרז, אלכס רצה שם אנגלים) רביעייה קדמית לטינית, הגנה שמבוססת על רצון להוכיח עם שילוב של ניסיון וקשיחות. ומעל כולם, גיגסי , סקולסי וגארי, מנטורים, זיקני שבט , מפוצצים ברעל הנכון. המשותף לכולם- תשוקה.

גע"ס 6 בנובמבר 2007

בכל פעם ששמו של אברה עולה במשחקים אני מייד נזכרת בהגדה של פסח. שנאמר: וישלח בם חרון אפו, עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים.

רק שאברה האיש, כמו שעולה פה מהפוסט, רחוק מאוד מהעברה של של ההגדה, למרות שאני מניחה שיש קבוצות שמרגישות מול יונייטד ששילחו בהן אברה ורוני וצרה, משלחת שחקני רעים.

tksr 6 בנובמבר 2007

פרגי חוגג 21 שנים ביונייטד ומשחרר הצהרות לכל הכיוונים,חלקן מופרכות (למשל הרעיון לצמצום מספר הזרים בליגה שכיום יפגע גם ביונייטד).
באחד הראיונות בימים האחרונים פרגי התייחס להבדלים בין העבר להווה : "I'd say the difference with young players now is that we do everything for them," Ferguson said. "The old tradition was that the young players did the boots, washed the manager's car, used to paint the stand.

"By creating that soft approach or easy approach, you do everything for them. Sixteen year-old boys, not even allowed to clean their own boots!"

חגיגות ה-21 מלוות גם בנימה ביקורתית יותר וכדאי לקרוא את הדברים הבאים :
Open letter to Sir Alex

By Fletchermoss
Date: 5/11/2007

Dear Sir Alex, I just can't let your comments re: ticket prices and "that mob at FC" go without a reply. Firstly to compare our prices with Arsenal and Chelsea and hint that we as reds are lucky we don't have those prices is foolish to say the least.

It just shows that Arsenal and Chelsea fans are getting taken to the cleaners as well in a league that makes more money than anywhere else. Try comparing us with say Barcelona, Madrid or Bayern.

I was talking to a lady from Salford boys club a few weeks back, she tells me the place, Ordsall, is full of reds but few go these days as they can't afford it. I work within a stones throw of the ground with youngsters who pass the stands every day. Again all are reds, few ever go. Some used to get in a few times each season, as a special treat for mid week cup games when the demand for tickets was not as great. The ACS has put a stop to that.

As for calling those at FC "that mob". I wonder why a couple of thousand bother you so much? You have 75,000 every week in OT. I know the comment was aimed at a local journo sat in the press meeting but I find it sad after all you've brought to the club.

I was in Bridlington with said "mob" on Saturday. The club house was packed with over 200 reds pre-match cheering on your team's every touch at Arsenal. Lads who would have been at Arsenal in the past. And I wonder who has their tickets now?

They are also reds that stood by you during your low days, the days of "Fergie out" in the late 80's. We took over 1,000 ex-match goers on Saturday. After the match, to see the club house full, containing both sets of supporters and both teams mixing, buying rounds and singing the roof off, would have cheered up the most miserable of hearts.

I wonder, and this is sad to say, if you sit back and think at times what the trade union rep from Govan would have said about today's football and the way it treats the fans. Or are you surrounded by yes men in an Ivory Tower these days?

I know the press are told some subjects are not to be mentioned to you in the pre-press briefings by your press secretary, and that FCUM is one of them. In what way are we harming you? We are nothing to you. We will never have the team or players that United have. We may well, however, have the better club.

But as I said at the start, it's not an FC thing this. I'm aware you have to stand with the new owners, but United have given you and your family more than you could ever have dreamed of, and the fans contributed to that. Don't forget where you came from, and how many still remain there. Your comments let many down.

I'm happy with the mob.
http://manchesterunited.rivals.net/default.asp?sid=891&p=2&stid=8460662

רונן דורפן 6 בנובמבר 2007

יואב – אתה צודק. כשאברה ווידיץ' נרכשו הדיעה הכללית הייתה שצ'לסי כל כך עשירה שיונייטד קונה את השאריות.

בירדמן – פגשתי את פורצ'ן! זה היה אחרי שהבקיע פנדל בדקה 90 לתת לדרום אפריקה 2-2 מול פרגוואי במונדיאל בבוסאן. שוחחנו איתו כמה דקות והוא אמר שנורא העציב אותו ששוקן של פרגוואי ניגש אליו ואמר שהוא יחטיא את הפנדל. הוא אמר "איך שחקן אחד יכול לאחל דבר כזה לשחקן אחר?". אבל יש משהו אחר בדבריך שחשוב לי. עם כל הכבוד למסורת של לנקשייר. אם יונייטד עושה כסף בכל העולם ראוי שהכסף הזה קצת יתפזר בעולם אל המקומות מהם אנחנו מביאים שחקנים. אני חושב שזה היה מאד יפה אם יונייטד הייתה באופן עקרוני תורמת משהו קטן (מגרש כדורגל למשל) בכל שכונה ממנה הגיע אלינו שחקן.

ד"ר א. 6 בנובמבר 2007

רעיון תרומת מגרשי כדורגל בשכונות הוא גאוני.
ספר את זה לפרגוסון – הוא בטח יקנה. (גם אתו אתה מדבר לפעמים, הלא כן?)

רונן דורפן 6 בנובמבר 2007

TKSR – מחירי הכרטיסים הם באמת הדבר שהכי מרגיז אותו במה שמכונה "מסחור" של מנצ'סטר יונייטד. וההשוואה ללונדון לא נכונה, גם מפני שלונדון עשירה הרבה יותר וגם מפני שצ'לסי וארסנל הן הרבה פחות משמעותיות במרקם החיים בלונדון מאשר יונייטד במנצ'סטר (גם עבור מי שלא אוהדים אותה).

כשארגוני הורים מוחים על כך שקבוצות מוציאות חולצות חוץ שונות כל שנה זה פתתי. תלמדו להגיד לא לילדים שלכם. תלמדו אותם שצופים במשחק של יונייטד עם סוודר אדום ולא רצים לרכוש חולצה חדשה כל פעם שכזו יוצאת.

יש רק שני מוצרים של מנצ'סטר יונייטד שהיא צריכה להקפיד על המחיר שלהם: מחירי כרטיסים ומחירי הצפייה בטלוויזיה. ומכיוון שהטלוויזיה לא כך כך בשליטתה – מחירי הכרטיסים הם העניין הכי חשוב.
חושב גם לזכור דבר אחר. החיים של אוהד הקבוצה העולמי הפכו בסך הכל הרבה יותר טובים עם השנים – מי היה חולם על מצב בו אפשר לצפות בכל משחק בטלוויזיה? (ואני מתעלם לרגע מהשערוריה בישראל). הסובלים העיקריים מהסחרור הכלכלי בכדורגל הם האוהדים המקומיים. האמת היא שמלבד ההכנסות הקבוצות רוצות בעליית מחירים מסיבה אחרת. הן רוצות תחלופה במגרש. עדיף ליונייטד שעשרה ילדים יראו שני משחקים בעונה מאשר שילד אחד יראה עשרים. את זה הייתי מוכן לקבל במידה מסויימת – אבל מחירי הכרטיסים הם חוסר הגינות.

רונן דורפן 6 בנובמבר 2007

ד"ר א. באופן מוזר השאלה היחידה שאי פעם שאלתי את פרגוסון לא נענתה בדרך מילולית.

זה היה בהרצאה למאמנים ושחקנים שהוא נתן בביתו של מרימוביץ' ב-1998. מכיוון שהשיחה נסבה על טיפוח שחקני נוער אני שאלתי אותו את השאלה הבאה: "איך מתמודדים עם השלב בקריירה בו השחקן מתעשר באופן פתאומי?". פרגוסון קפץ את האגרוף שלו וחבט קלות על השולחן. זו הייתה התשובה שלו.

בורובוס זה קצת חריף 6 בנובמבר 2007

רונן אתה שוב מרגש – תודה.
הרבה מתחיל בזה שפרגי לא שכח מאיפה הוא בא, וגם… אני נזכר שאחרי שסתאם הועזב פרגי אמר ,there are no degrees in loyalty

רונן דורפן 6 בנובמבר 2007

למר בורובוס… על פי השם נראה שגם אתה לא שכחת מאיפה באת!

בורובוס זה קצת חריף 6 בנובמבר 2007

משתדל (למרות שכמעט כולם עזבו) נשארנו עם זכרונות של בילטונג…

birdman 6 בנובמבר 2007

פורצ'ן הוא זן נדיר.

ד"ר א. 6 בנובמבר 2007

בלתי-קשור בעליל –

קראתי אי-שם במרחבי הרשת (מן הסתם פה בתגובות) אוהד מכבי מתוסכל, שייחל לכמה שנים שחונות, כדי לנער ממחננו את קהל הטרמפיסטים של עידן גרשון.
לצערי הגדול, בימים האחרונים גם אני מתחיל להרגיש ככה.

yoni 6 בנובמבר 2007

לא יודע כמה ראו פה את דני ענבר מראיין את ברק יצחקי. זה רץ בשידורים חוזרים, ובאתר של ספורט חמש. לא להחמיץ.
איזה צניעות, איזה בן אדם ישר, חביב, הגון, בעל אינטגריטי, מחויבות, כנות.
לא עוזב את הבית באשקלון, לא בוכה על מה ששייך להיסטוריה, מאמין בעצמו אבל לא שחצן.
קשה לי להאמין שהוא ובוזגלו/מליקסון ודומיהים חונכו באותה המדינה.

הוא ממש מותיר בי תקווה שיש סיכוי למשהו מהכדורגלים העתידיים שלנו.
ציינו זאת פה, בהקשר לאישיותו של אברה.

אגב, כל זאת בלי קשר לזה שהוא שחקן נפלא ואטרקטיבי לעיניים.

קורא 6 בנובמבר 2007

המון פעמים חשבתי על זה שלא נהייתי כדורגלן כי באתי ממשפחה ממעמד בינוני ולא היה לי את הדחף הזה. בילדים הייתי טוב מבני גילי ואף שיחקתי באחת מקבוצות הפאר, אבל תמיד כששאלו אותי מה עושים אחרי הצבא ידעתי להגיד "הולכים לאוניברסיטה". כדורגל הוא לא חלק מהאתוס של מעמד הביניים או המעמד העליון

לון 6 בנובמבר 2007

רונן, יופי של פוסט.
הרעיון לבניית מגרש – מעולה. זה כמובן יגביר את האהדה לקבוצה…

שחקן בית מבחינתי, זה שחקן שמחוייב למועדון. מישהו שלא יתפתה לעבור לקבוצה אחרת בגלל שכר גדול יותר.

לכן שחקן בית לא חייב לגדול בנוער של המועדון. רוי קין (להזכירכם הגיע מנוטינהאם פורסט), היה שחקן בית קלאסי במובן הזה.

זה לא מחייב סיפור חיים קשה. זה מחייב חיבור עמוק למועדון.

שחקני כדורגל לא שונים מאנשים אחרים :) גם הם זקוקים לתחושת שייכות. אם נותנים להם את זה, הם יהיו נאמנים.
(בהקשר הזה הגיבוי שפרגי נתן במשך שנים למגוון שחקנים פעל במישור הזה).

רוד ואן ניסטלרוי סיפר לא מזמן, שהוא שינה את היחס שלו לכדורגל, אחרי שסולק מיונייטד. זה גרם לו להתייחס לקבוצה הנוכחית (ריאל) והבאות, באופן מקצועי בלבד. כלומר ללא יחס רגשי. כשאין יחס רגשי, אין תחושת שייכות ואין נאמנות. יתכן שיש מחוייבות שנובעת מכבוד מקצועי, כמו אצל רוד, אבל כעקרון שחקן כזה לא יעלה לשחק עם זריקות וילך ברגע שיציעו לו יותר כסף.

לאברה יש כנראה צורך עז להרגיש שייך. צורך עז מהרגיל. אבל קבוצה יכולה להגביר את המחוייבות של השחקנים ע"י הוראת ההיסטוריה של הקבוצה באופן יזום. (להבדיל, כמו שעושים בשיעורי מורשת קרב ביחידות צה"ל).
זה מגביר את הגאווה, את השייכות ולכן גם את המחוייבות. זה גם יכול לשמש כהשראה ליציאה ממצבים קשים ולהתמדה.

הטיסות הארוכות והשהייה במלונות במשחקי חוץ, הם אפשרות מצויינת לכך. זה גם יהיה רצוי בעיניי השחקנים מפני שיעזור להם להעביר את הזמן באופן מעניין יותר מעוד משחק קלפים. (נדרש כמובן מקצוען שיודע לעשות זאת, אם המנג'ר אינו מסוגל או רוצה).
אפשר למשל, להביא מידי פעם שחקן עבר שיספר על הקבוצה בימים ששיחק. צ'רלטון הוא דוגמה מצויינת.

אי ההתייחסות לנושא ואי הוראת השפה לשחקנים החדשים, מוכיחה שליונייטד יש מה לשפר באספקטים של הגורמים התומכים בשחקן.

משה-ס 6 בנובמבר 2007

איזה שועל אתה פרגי…
Gunners celebrations a boost – Fergie

Manchester United boss Sir Alex Ferguson said Arsenal celebrated "like they'd won the World Cup" on Saturday lunchtime.
The Gunners snatched a 2-2 draw against Fergie's Manchester United in the top-of-the-table clash at the Emirates – courtesy of an injury-time equaliser from William Gallas.

And while United were gutted to miss out on going three points clear at the top, Ferguson says they got a psychological boost from Arsenal's celebrations.

"At the end of the Arsenal game, our players were in the dressing room feeling absolutely sick," he told Manchester United Radio.

"That's twice in two years they've turned the game around and got something in the last minute, so we were definitely disappointed to come away with a draw.

"Meanwhile, their dressing room was elated. They were celebrating as if they'd won the World Cup, which I found very interesting. Our players took something out of that, psychologically.

"I think we're a better team than Arsenal now. They're a young team and they're going to be a very good team – there's no question of that – but we went there when they were on top form and they hardly managed a shot on goal. There were definitely a lot of positives for us."

Kobi 6 בנובמבר 2007

בקשר להצעת החוק של פרגסון: אני חושב שהגבלת הזרים בליגה האנגלית רק תועיל ללגיה עצמה. אסור שיקרה מצב שהאוהדים לא יכלו יותר להזדהות עם הקבוצה, מה שכבר קורה לארסנל בזמן האחרון, אבל כזה חוק יפגע חזק באריות הליגה כי כולן מיתבססות על שחקני רכש יקרים,אבל מצד שני זה יכול להחזיר את השחקן האנגלי "הפשוט" ורק יתרום לנבחרת, מה אתה חושב רונן?

רונן דורפן 6 בנובמבר 2007

קובי – אני חושב שאתה עושה השלכה מהנטיות שלך כאוהד לאלו של אוהדי ארסנל. התרשמותי היא שאוהדי ארסנל אוהבים מאד את הקבוצה ומזדהים איתה עמוקות.

אין להם שום בעיה שבאקדמיה יהיו שחקנים מאפריקה וצרפת והילד שלהם יילך לאוניברסיטה ויילמד מנהל עסקים.

ההצעה של פרגוסון תהיה טובה לכדורגל האנגלי – כי בכל זאת זו תהיה טעות לתת לנבחרת הלאומית להדרדר עוד יותר.

לון – אני חושב שהנאמנות של רוד ליונייטד נבעה בראש ובראשונה מעניין אישי – ולאו דווקא ממורשת המועדון. העובדה שפרגוסון חיכה לו בשנה שהיה פצוע ורכש אותו בכל זאת. אחר כך הוא התאכזב ממנו.

בריאל מדריד הוא משחק מתוך תחושת מקצוענות – אבל משחק טוב מאד ובהרבה השקעה!

Kobi 6 בנובמבר 2007

פעם יצא ליקורא מכתב של אוהד ארסנל שהוא כתב לונגר ובו כתוב על אובדן הזהות של ההאוהדים עם הקבוצה.

אתה לא חושב שקבוצה שמורכבת אך ורק מזרים מרחיקה את האוהד הפשוט מהקבוצה שעליה הוא גדל? מה שוקרה לארסנל ולאט לאט לקבוצתי האוהבה מפחיד אותי, המיסחור ההולך וגדל בכדוררגל.
חובה להחזיר שחקני בית,דני סימסון יכול להיות אחד מהם.

birdman 7 בנובמבר 2007

ד"ר א., אגיב ביום ה' אחרי המשחק,
הטרמפיסט

birdman 7 בנובמבר 2007

ואין לי ספק שנחגוג את הניצחון יחד :-)

RdMaN 7 בנובמבר 2007

אברה שחקן נפלא.
אבל משום מה אני לא מקבל את אותו רושם (לגבי הלויאליות) לגבי רונאלדו.
למרות הערכתי הרבה כלפיו ככדורגלן ובטח אדום מבחינת אישיות (ומספיקה הצצה אחת לחגיגות שלו לאחר שערים) הוא רחוק מלהיות שחקן יונייטד לפי הקרטריונים שלך.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 7 בנובמבר 2007

סתם בשביל לדעת – רונן, כשאתה אומר שחקן בית אתה מכליל גם את גיגס ודומיו שהם לא נולדו באיזור מנצ'סטר אבל גדלו באקדמיה שלה?

Comments closed