יאו מינג וביל וולטון וספורט בסין

בNBA טוענים ש-250 מליון צופים ראו את המשחק בין מילווקי ליוסטון אתמול בערב – ששודר ישירות לסין והשתתפו בו שני שחקנים סינים – יאו מינג שהיה מצוין ביוסטון (28 נקודות ו-13 ריבאונדים) והרוקי יי ג'יאנליאן שגם שיחק היטב עבור מילווקי (19 נקודות ו-9 ריבאונדים מול קו קדמי מצויין שיש ליוסטון). המספר הזה הוא כמובן קשקוש.

מדובר כמובן במספר הסינים להם המשחק היה נגיש לו היו רוצים לצפות בו. בNBA בודאי הבחינו בשנים האחרונות שיש מספר הולך וגדל של אמריקאים שיכול לצפות בגמר ה-NBA אבל בוחר לא לעשות זאת. למעשה פחות מ 10% בוחרים כן לעשות זאת. אז ברור ששום מספר שאפילו דומה לרבע מיליארד סינים לא ראה את המשחק. אני אופתע מאד אם רבע מיליארד סינים יודעים את הבסיס לחוקי הכדורסל. לשם השוואה- משחק בין ברזיל לסין במונדיאל, כשכדורגל הוא המשחק הנפוץ בסין, לא הביא כמות כזו של צופים.

וככה די הרגיז אותי לשמוע את ביל וולטון בסיכום המשחק אומר שמדובר "בהרבה יותר מרק ספורט ושהמשחק הזה הוא עתיד הספורט". ולמה? "כי למשחק יש משמעויות שיווקיות עצומות". איכשהו, למרות שמדובר רק בטקסט שכנראה הוכתב לפרשן ספורט להקריא, המשפט הזה קומם אותי מאד.

וא לא קומם אותי כל כך בגלל ראיית הספורט כעניין מסחרי, אלא בגלל שאפשר להגיד המון דברים על כדורסל וסין. אני יודע שבסין חיים המון אנשים, אבל עדיין הכדורסל שמשחק יאו מינג הוא קרדיט עצום לאנשי הכדורסל שם. שאקיל אוניל נהג ללגלג על בחירתו של יאו מינג לפניו לאולסטאר (בגלל שבאמת יש יותר סינים מאמריקאים) אבל אולי היה כדאי לו להביט בסטטיסטיקה של המשחק אתמול. מינג דייק בכל 14 קליעות העונשין שלו. לשחקן בגובה דמיוני של 2.26 מ' זה מרשים מאד. ואלו לא רק קליעות עונשין, גם המסירה והבנת המשחק של מינג הן נפלאות. במשך השנים ראיתי בNBA לא מעט מקרי גובה גנטים – מנוט בול ושון ברדלי למשל – שכמובן הגיעו למשחק בגלל גובהם הנדיר. אבל לאיש מהם לא היה אפילו קרוב ליסודות המשחק של יאו מינג. וזה מאד מרשים למדינה שרק ב-1995 ייסדה ליגה מקצוענית.

זה הזכיר לי סיפור שסיפר למי מישהו שמעורב בהתאחדות הראגבי העולמית. לפני כמה שנים היו שיחות בין ההתאחדות הזו לסין בכדי שזו תתחיל לשחק ראגבי. הסינים הגישו תכנית. כצעד ראשון בתכנית הם הציעו לשלוח כמה אלפי מאמני ראגבי לניו זילנד בכדי ללמוד את המשחק. והתכנית הייתה שכל אחד מאלו שיחזרו לא רק יאמן קבוצה אלא יכשיר קבוצה נוספת של מאמנים. ובקיצור את כל תכנית הקליטה של המשחק הם ראו במספרים של מאמנים.

אני לא יודע מה עלה בגורל תכנית הראגבי הסינית, אבל מן הסתם אסור לשלול גמר סין-אוסטרליה בגביע העולם בשנות הארבעים של המאה הזו. אבל זה מראה משהו על ספורט בסין שעדיין לא התקלקל עם המעבר שלהם לקפיטליזם. עבורם להביא ענף ספורט לסין אומר ללמוד אותו כמו שצריך ולהקים תשתית מתאימה ולדאוג שהם ישחקו כמו שצריך. ואחר כך, נכון, הם יתחילו לאסוף מדליות כי זה נכון שסינים יש הרבה.

את אנשי הNBA בכל הכבוד, רמת הכדורסל העולמית כלל לא מעניינת. מעניין אותם כמה אנשים בסין רוכשים חולצות של היוסטון רוקטס. כל התפיסה שלהם של ספורט היא של שווק. לכן הם יביאו את המונדיאל לארצות הברית לפני שיקימו ליגה מקצוענית בכדורגל.

*

המשחק אתמול היה קל יחסית למינג, אבל שלושה ימים לפני כן הוא נתן את אחד המשחקים היפים של הקריירה שלו. הוא שלט לחלוטין במשחק מול טים דנקן וסן אנטוניו ויוסטון ניצחה את האלופה. ובגילוי לב מאד חביב יאו אמר בסיום כמה קשה המאמץ היה לו וכשהוא הרגיש תשוש. מין כנות שקשה לפעמים למצוא בספורטאי מערבי. אתמול גם אמר שהוא חושב שג'יאנליאן יהיה בסופו של דבר שחקן טוב ממנו.

זה אחד הדברים הטובים שאני מקווה שיצמחו מהאולימפיאדה בסין – שדנו פה בעבר על הצדדים הבעיתיים בה. בשנים האחרונות הרבה מאד ארועי ספורט בינלאומיים נערכים בסין. יש את טורניר המאסטרס ומרוץ הפורמולה-1 וטורניר גולף חזק מאד. אנחנו גם רואים את הנבחרת האולימפית החזקה שלהם – אבל היא תמיד נראית קצת תקועה בתוך קליפה. ספורטאים מצויינים שבאופן טבעי יש להם מעט אינטרקציה עם קהל בתרבות זרה.

אבל עדיין לא יצא לראות לנו את הספורטאים הסינים מתחרים מול הקהל שלהם. את הניואנסים של ארוע ספורט בסין. את הדברים הכי טריוויאלים: כמו ספורטאי צוחק או מלהיב את הקהל. או ספורטאים סינים וצופים סינים מגיבים לניצחונות או הפסדים? האם הקבל הוא פטריוטי כמו בארצות הברית או יותר קוסמופוליטי כפי שהיה באולימפיאדת סידני? איזה תפקיד במשחקים תשחק האובססיה שלהם להימורים? וגם שאלות מאד אקוטיות: למשל, האם הקהל שם שותה בירה או מפצח גרעינים?

חידון מספר 49 (כדורגלנים ישראלים באירופה)
שבת מול המסך (מהדורת יום ראשון ה-11 בנובמבר)

12 Comments

אסף THE KOP 10 בנובמבר 2007

אפרופו מקומות אחרים (ולהבדיל אלפי הבדלות מהכדורגל הלבנטיני בישראל) מצ"ב קטע על "פייר-פליי" של משחק בליגה ההולנדית.
סיפור המעשה: שחקן של אייאקס שכב פצוע, שחקן אחר ניסה להרחיק לחוץ ובטעות הבקיע. הוא מתנצל וכל הקבוצה עומדת על מנת שהיריבה תשווה.

אין מה לדבר, זה ממש מזכיר את המשחק בין בית"ר י-ם למכבי ת"א לפני כשני עשורים.

http://www.youtube.com/watch?v=Pro7ZY-Xab8

גיל 10 בנובמבר 2007

השאלה היא מאיפה יש לסין שחקנים כאלו גבוהים כשממוצע הגובה שם נמוך מבעולם המערבי? בלי קשר, כל המספרים לגבי צפייה תמיד היו פיקציה בעיניי. את הסופרבול רואים כביכול מיליארד אנשים, את גמר גביע העולם 2 מיליארד וכו'. תמיד זורקים מספרים מופרכים.

אני חושש שאנשים מנסים להשליך ממה שהם רוצים לראות בספורט לגבי מה איך הוא באמת. אני לא בטוח שיש איזו שהיא תמימות בספורט ברמות הגבוהות ביותר ונראה לי שנוח לנו לחשוב שזה ככה. אגב, אני זוכר אחרי המשחק של קליבלנד נגד דיטרויט בגמר המזרח שנה שעברה שלברון אמר שהוא תשוש לחלוטין ולא מסוגל לנשום.

Old Timer 10 בנובמבר 2007

In 1995 I was a student in a university in Beijing. In that year China hosted the world table tennis championship in Tainjin. Although I never considered table tennis to be the most attrtactive spectator sports it was almost impossible not to watch becuase everyone was talking about it. I watched it in my dorms room with a few Chinese friends. The team finals were between China and Sweden. It would be safe to say that every TV on campus was open. The whole campus roard with every point won by a Chinese player. When the deciding game was won the noise was louder than anything I've heard before (I got to watch a live match in Anfield only years later(
Chinese are loud, they can be emotional, they drink beer (although this is not necessarily a sporting related experience) and unless something really drafting happend ince the last time I was there,I'm pretty sure they will be smoking and spitting.

Hope it answers part of the question.

Old Timer 10 בנובמבר 2007

drafting=drastic
sorry

תומר 10 בנובמבר 2007

גיל,אם אני לא טועה יש איזור בסין שיש בו אנשים מאוד גבוהים ומשפחתו של יאו מגיעה משם.אגב שני הוריו היו ספורטאים.
אם כבר הזכרנו צפייה בגמר גביע העולם ונתוני צפייה,נתקלתי היום בסרט משעשע ונחמד ביס 3(סרטים זרים) שנקרא הגמר הגדול. הוא מספר על שלושה שבטים,אחד במונגוליה,אחד באמזונס ואחד בטנג'יר שמנסים לצפות בגמר המונדיאל ב2002.

yoni 10 בנובמבר 2007

יש גם הסבר יותר פשוט:
שמדינה עם 1.3 מיליארד איש. שזה 1300 מיליון איש.
שזה 1300000000 איש תוציא כמה גבוהים.
גם אם מדובר בחריג שיוצא אחד למיליון אז יש 1300 כאלו. ניתן להוציא שחקן כדורסל או שניים מקבוצה כזו של ענקים.

איש 10 בנובמבר 2007

רונן, הם מאוד פטריוטיים. הייתי שם בזמן המשחקים האולימפיים באתונה והעניין בספורטאים המקומיים, ובמיוחד בהצלחות, היה עצום. יחד עם זאת יכול להיות גם שזו הוראה מלמעלה, המון פעמים הם מתנהגים כמו עדר בצורה שממש מעלה תהיות.
לצערי לא הזדמן לי להיות נוכח באירוע ספורט אז אינני יודע לגביהם ספציפית, אבל הם שותים המון בירה, הרבה פעמים לשוכרה(בירה סינית היא המשקה היחיד ששתיתי שעושה כאב ראש לפני שאתה שיכור). גרעינים הם מפצחים לפני האוכל ועם תה.
אגב השקעה בלימוד ספורט בסין- לפני הסופרבול ב- 2004 הקרינו שם סדרה אמריקאית, בדיבוב סיני, שהסבירה את חוקי הפוטבול ותפקידי השחקנים כדי לעודד אנשים לצפות באירוע.

גיל, האנשים בביג'ינג לא כ"כ נמוכים.

קשישא(ותיק?), הם עדיין יורקים ומאפרים על הרצפה אבל בבייג'ינג יש חוק שאסור לירוק ברחוב והרוב מציית(זה בטח עדיף מאשר להישלח לחינוך מחדש). הם עדיין מעשנים המון והבירה עדיין מאוד לא טעימה.

Old Timer 11 בנובמבר 2007

When I was there the price of a yangjing beer bottle was 25 cents, so from a value for money standpoint it was great. The two ultimate Chinese beer drinking rules are: (i) drink it very cold to obscure the tatse of the chemicles, and (ii) drink a lot (it will kill you taste buds)

As to the ability to enforce laws my gut feeling is that the goverment is getting less and less effective in this field and although brutal, is less intimidating copmpared to the early nineties (not to mention the seventies)

רוני שטנאי 11 בנובמבר 2007

הנתונים הללו של הרייטינג הטלוויזיוני באמת נראים מופרכים, זה מזכיר לי שכתבו שבמשחק בין סטיבן הנדרי לדינג ג'ונהי חזו למעלה ממאה מיליון צופים בסין.קיימת אפשרות שהנתון הזה קרוב למציאות. הנקודה היא שגם אם הנתונים הללו רחוקים מאוד מהמציאות, עדיין השוק הסיני הוא שוק עצום, ומובן שהספורט בארה"ב יתייחס אליו בהתאם.

לגבי הסנוקר, יש נתון מעניין שלכד את עיני, המשחק עצמו מושך מעט מאוד קהל יחסית, האולמות לא מלאים באלפי אנשים(כמובן שלא ניתן הכניס אלפי אנשים לאולמות הסנוקר) לעיתים אני רואה שיש כרטיסים לשלבים המאוחרים ממש עד לרגע האחרון וכו'.(יש לי תקווה קטנה לראות את אוסאליבן בלייב..)
מה שצד את עיני הייתה הודעה באתר של התאחדות הסנוקר העולמית- למעלה ממיליון גולשים ביקרו ביום רביעי החולף באתר. מספר גבוה מאוד לטעמי לספורט הזה.
אני הייתי אחד מאותם גולשים- בחרתי לעקוב אחר התוצאה של רוקט רוני(עשה קמבאק מזיהר לניצחון, ומשחק אח"כ ביצע את השבירה המקסימלית והוסיף עוד שבירות מעל מאה, ואמר שהוא משחק גרוע מאוד – יממה לאחר מכן הוא הודח כרגיל), בחירה טובה בהרבה מאשר לעקוב אחרי המשחקים של ליגת האלופות שנגמרו עוד לפני שהחלו , שלא לדבר על המשחקים במדריד.

ואם כבר מדריד אז הנין חוששת מאוד מההגנה על המדליה שלה בסין , לא מהתחרות של שחקניות הסבב(כרגע היא לא קיימת כל כך), אלא מזיהום האוויר והאסטמה שלה.

ונקודה אחרונה לגבי הקטע של אייאקס, מדובר באייאקס הצעירה באחד הסיבובים המוקדמים של הגביע ההולנדי 2005 מול קאמבור. המבקיע הוא יאן וורטונגן שהיה אז בן 17, וכיום הוא ממלא את משבצת המגן השמאלי .בארינה נכחו אז פחות מאלף צופים ואילולא המצלמה היו מדברים על המקרה כעל איזה מיתוס שאולי קרה או לא.
המצחיק בכל העניין הוא שהשחקנים כמעט ולא הבינו מה קורה והם היו קרובים להעיף את הכדור החוצה..

לון 11 בנובמבר 2007

אין לי ספק שהסינים ידאגו לכך שהקהל לא יירק ולא יעשן באיצטדיונים בזמן האולימפיאדה. לפחות לא בארועים הנצפים ביותר.
הם חוששים שזה יגרום להם ליחסי ציבור גרועים. והרי לשם יחסי ציבור הם הביאו את המשחקים לסין.

הסינים פטריוטיים מאוד, ויש בהם בהחלט יהירות, אולי משהו שדומה לזו הצרפתית.

האמירה של מינג על גיאנליאן, היא אמירה סינית מובהקת. צניעות מופגנת מאוד, לעיתים מופגנת מידי.

דרך אגב, עם כל הכבוד לעבודה שעשו הסינים עם מינג, השחקן שראית אתמול לא דומה ולא מזכיר את ההוא שהגיע מסין. האימון בארה"ב עשה אותו למי שהוא.
היתרון שלו ביחס לעמיתיו האמריקאים, זה הכבוד העצום שיש למאמן, משמעת וחינוך לעבודה קשה.

ובאשר למספר הצופים, כל תחנת טלוויזיה שמשדרת וכל שדרן דואג להמציא מספרים אסטרונומיים.

כך למשל טוענים באופן קבוע על פורמולה 1 שהיא הארוע הנצפה ביותר מלבד גמר המונדיאל.

וכך טענו כלפי משחקי ההכרעה באליפות העולם בראגבי.

ד"ר א. 11 בנובמבר 2007

הסרטון מהמשׂחק של אייקס מדהים. רוני צודק, לולי התיעוד, היו טוענים שהארוע כלל לא קרה.

ובעניין הטור –
לא מפתיע שאנשי NBA רואים דברים אך ורק מנקודת מבט שיווקית. אבל מדכא לראות את ביל וולטון חלק מזה. איכשהו, מדד-הדס אני מצפה ליותר.

עזי 11 בנובמבר 2007

האירוע הנצפה ביותר במשחקים האולימפיים באטלנטה לא היה גמר ה-200 של מייקל ג'ונסון, גמר הרוחק עם קרל לואיס או הדרים טים אלא גמר היחידים בטורניר הבדמינטון – הספורט שהיה שני בפופולאריות שלו בסין לפני כניסת הכדורגל והכדורסל. בשעה שהיתה במקרה גם נוחה לסינים ועם נציג בגמר (שהפסיד) הבדמינטון האפיל ברייטינג על כל השאר. וזה לפני 11 שנה, מאז יש הרבה יותר סינים ואחוז אלו שיכולים לצפות בטלוויזיה גדל פלאים.

Comments closed