מסתבר שפוליטיקה וכלכלה זה אוברייטד

מישהו ציין בפני ששבוע המוקדמות האחרון מהווה הישג למדינות מזרח אירופה בכדורגל. שהכדורגל שלהם כביכול הדרדר בגלל חוק בוסמן והפערים הכלכליים הגדולים בין המזרח למערב. כשאני אומר "מזרח אירופה" אני מתכוון למדינות שהיו פעם קומוניסטיות ועברו את המהלך הארוך, כואב והכרחי לכלכלת שוק.

כרגע ארבע מדינות כאלו כבר באליפות – צ'כיה, פולין, קרואטיה ורומניה. סיכוי קלוש מאד שרוסיה תצטרף. אבל האמת היא שהמספרים הללו לא מהווים שום שינוי מהעבר. ליורו של 1992, הראשון אחרי נפילת הגוש המזרחי העפילו 2 קבוצות ממדינות הגוש הקומוניסטי – אבל יוגוסלביה הורחקה. זה היה רבע ממספר הנבחרות באליפות ההיא. ביורו 96, הראשון בו היו 16 קבוצות, היו ארבע קבוצות מהגוש הקומוניסטי. בטורניר אחריו חמש וביורו 2004 ובזה הקרוב שוב ארבע.

יציבות מוחלטת של בדיוק רבע מהמשתתפות. בטורניר הבא המספר יעלה כנראה מעט – כי שתי המארחות הן אוקראינה ופולין.

אני מבין לחלוטין מאיפה ההפתעה. כי במפעלים האירופים לקבוצות, שם הכסף מדבר, התמונה שונה לחלוטין. במשך ההיסטוריה היו 23 הופעות של קבוצות מזרח אירופיות בגמר של מפעל אירופי למועדונים. זה בכל מקרה לא היה הרבה ומהווה קצת פחות מעשרה אחוזים מההופעות בגמר. אבל מאז 1991 הייתה רק קבוצה אקס-קומוניסטית אחת מתוך בערך שמונים ששיחקו בגמרים. זו הייתה הזכייה של צ.ס.ק.א באופ"א בשנת 2005.

כל זה אומר דבר שאמור להיות די ברור. במקומות בו הכסף הוא האלמנט היחיד – קניית שחקנים למשל – הכסף הוא כמעט כל הסיפור. אם ארסנל, קבוצה שמוציאה סכומים סופר-עצומים, מתחרה בקבוצות שמוציאות סכומים סופר-סופר-עצומים אנחנו כבר רואים בזה הצלחה גדולה מאד. בסביליה, שבכל זאת יש לה תקציב סביב מאה מליון יורו, אנחנו נוטים לראות בכלל נס ספורטיבי.

לעומת במקומות בו הכסף הוא מרכיב חלקי – כמו תשתית הכשרת השחקנים שמתבטאת בכדורגל נבחרות ההשפעה היא מועטה מאד. יש מדינות עשירות, כמו צרפת ואיטליה, שמכשירות הרבה מאד שחקנים טובים. אחרות, כמו אנגליה או ספרד, הרבה פחות טובות בזה.

*

ניסיתי לבחון את אותו המקרה בספורט האולימפי. שהוא בממוצע הרבה פחות עשיר בכדורגל והרבה יותר תלוי בעבודת רמת השטח. ערכתי השוואה בין טבלות המדליות של משחקי 1988, האחרונים בעידן הקומוניסטי, למשחקים האחרונים. הפעם ההשוואה היא לארצות הברית ולא לטבלת המדליות הכללית.

למה רק לארצות הברית? כי רציתי לנטרל מגמה סטטיסטית שלא קשורה לענייננו. כי זה נכון שהייתה ירידה בחלקן של מדינות ברית המועצות לשעבר בסך המדליות, אבל זה חלק ממגמה כללית של פיזור מדליות. במשחקי סיאול זכו ארצות הברית, ברית המועצות ושתי הגרמניות ב-58 אחוזים ממדליות הזהב. באתונה הן זכו רק ב-33 אחוזים ממדליות הזהב. זה קשור לסין ולמזרח הרחוק ושינויים בתכנית המשחקים.

הספורט האמריקאי הוא כנראה אמת מידה טובה יותר להשוואה. כי בניגוד למזרח אירופה, השוק האירופי, אפריקה או סין – אמריקה הייתה יציבה לחלוטין מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית בתקופה הזו.

ומה מראים הנתונים?

בסיאול ניצחה ברית המועצות את האמריקאים 55-37 בטבלת מדליות הזהב. באתונה כל חלקי ברית המועצות במשותף עדיין מנצחים 44-36 את האמריקאים. הפער קטן, אבל לא בטוח שהוא משקף שינוי גדול ביחסי הכוחות. פשוט המדליות הסיניות באו יותר על חשבון ענפי ספורט "מזרחיים" מאשר "מערביים".

ביתר מזרח אירופה הציפיה הטבעית היא לאחת משתי מגמות. פסימיסטים יגידו שנפילת השיטה הקומוניסטית והשקעות המדינה בספורט תביא לנפילה. קפיטליסטים אופטימים אולי יאמינו כי שוק חופשי יביא שיפור. האמת היא שאין שום שינוי. במשחקים האולימפיים האחרונים זכו המעצמות האולימפיות של מזרח אירופה – הונגריה, רומניה, פולין ושני חלקי צ'כוסלובקיה ב-22 מדליות זהב. בסיאול הן זכו ב-23. היחס לאמריקאים נשאר כמעט זהה. השינוי היחיד הוא העלמות מזרח גרמניה. אבל זו נטמעה בתוך המערכת האולימפית של מערב גרמניה אז לא ניתן ללמוד מכך הרבה.

זה מחזיר אותי לאוליגרכים הנחמדים שהיו בתל אביב בסוף השבוע ודנו בהם אתמול. אני חוזר על עמדתי. כסף מהסוג הזה לא מביא לשום שינויים מהותיים בספורט.

האוליגרכים
אזהרה חמורה למתכוונים לבקר במשחקי הניו יורק ג'טס

29 Comments

ויכסלפיש 19 בנובמבר 2007

השינוי המהותי באולימפיאדות האחרונות הוא הזינוק המדהים של סין, מדינה קומוניסטית עם לא מעט מאפיינים קפיטליסטיים, נראה לי הכסף של המערכת אחראי, או אם תרצה, האוליגרכים של המפלגה

רונן דורפן 19 בנובמבר 2007

ויכסלפיש. אתה מתעלם מעניין חשוב. סין לא לוקחת מדליות באופן פרופורציוני לגודלה. היא עדיין לוקחת הרבה פחות מדליות מכולן ביחס לגודלה. אז יש פה עניין של תיקון פיגור ולא זינוק או מצויינות.

martzianno 19 בנובמבר 2007

יהיה מאוד מעניין לבדוק את יחס המדליות סין-ארה"ב בסוף האולימפיאדה הקרובה. מדובר במבחן כח של שתי המעצמות הגדולות כיום, החורג מגבולות הספורט. נראה לי שהסינים הולכים להפתיע במקצועות בהם לא הורגלנו לראות סינים מנצחים, אבל גם האמריקאים לא קופאים על השמרים (ולראיה נבחרת הכדורסל האמריקאית, שלשם שינוי נראית כמו נבחרת וגם מתאמנת בהתאם) יהיה מעניין זה בטוח.

שאלה אליך רונן: מה דעתך על האינפלציה במקצועות הספורט באולימפיאדות? ענפי ספורט כמו יידוי- קומקומים וחריטה על צבים (סתם, אין כאלה באמת – אך מן הסתם במצב הדברים הנוכחי יכלו להיות…) הופכים לספורט אולימפי, מה שלדעתי הופך את כל האירוע הזה (שגם כך מאבד מהפופולאריות שלו לתחושתי) לאיזוטרי ולעיתים די מגוחך! אשמח להתייחסותך בנושא.

רונן דורפן 19 בנובמבר 2007

mazrtizianno – אני חולק עליך באופן כמעט מוחלט. כפי שהסטטיסטיקה מראה התחרות על כל מדליה היא קשה ביותר. קשה לי לחשוב על ענף אזוטרי באולימפיאדה. יש כמה דוגמאות לתחרות בודדת שאיננה הכי ראויה. שחייה צורנית או קפיצות מסונכרנות למים הם במסגרת התאחדות השחייה וטרמפולינות במסגרת ההתעמלות. אבל השחיה וההתעמלות הם כמובן ענפים מובילים במשחקים.

טבלת המדליה משקפת כוח ספורטיבי באופן מוגבל בלבד. בולגריה זוכה בהרבה מדליות כי יש הרבה תחרויות במשקולות. שחיין או מתעמל טוב יכולים לבד לקחת מדינה גבוה מאד בדרוג המדליות.
לעומת זאת ארגנטינה זכתה רק בשתי מדליות זהב – כדורסל וכדורגל, אבל בגלל זהות הענפים (גם אם הטורניר האולימפי הוא קצת בעייתי) ברור שהיא מעצמת ספורט עצומה.

בכלל, אם יש ענפים שהייתי מוציא זה טניס, בייסבול וכדורגל, ואולי כדורסל.
למה? כי אם האולימפיאדה היא לא הארוע הגדול ביותר של אותו ענף אז אותו ענף לא צריך להתקיים בה. המבחן איננו עד כמה הענף אזוטרי אלא עד כמה היחס לאולימפיאדה בענף הוא מכובד.
אם פיפ"א רוצה לקיים את האולימפיאדה כטורניר צעירים זה לא רציני. זה מוציא את רוב היוקרה ממדליית הזהב. בעיני יש הרבה יותר מעמד למדליה אולימפית בהאבקות יווני-רומי למדליה האולימפית בטניס.

אין בזה שום בעיה. ישנם ענפי ספורט גדולים מאד – כמו סקווש, גולף וראגבי – שאינם באולימפיאדה למרות שהם עונים לכל הקריטריונים של מספרי התאחדויות ויבשות – משום שבענפים הללו לא רוצים לפגוע בתחרויות המסורתיות שלהם – וזה בסדר.

בסך הכל תכנית המשחקים היא עדיין באוריינטציה אירופית. חלק מהתוספות בשנים האחרונות היו מבורכות מאד. מה יותר יפה ומתאים מתריאטלון במשחקים? חלק נבעו מלחצים פוליטים- כמו טקוואנדו – אבל באופן כללי ענפי הלחימה של המזרח עדיין לא מקבלים ייצוג מספיק. קראטה הוא לא עיסוק פחות פופולארי בעולם מהיאבקות מערבית. הדבר המצער שחלק מהענפים נכנסו משיקולי רייטינג שלא הוכיחו את עצמם. הטניס האולימפי לא מעניין איש ולא מגרד את החשיבות של טורניר גרנד סלאם. הבייסבול האולימפי אפילו לא מביא להפסקת הליגה בארצות הברית – אז מה הטעם בו? גם הכדורגל הוא בעייתי – במיוחד לנוכח העומס הגדול ממילא על כדורגלנים.

שי 19 בנובמבר 2007

גיא עפרן מהאתר הספור של וואלה כתב היום כתבה מאוד מענינת http://sports.walla.co.il/?w=/175/1197116 על תרבות הpoliticaly correct בארצות הברית בהקשר לאמירה האחרונה של פיל ג'קסון ולבקשה של הnba להתנצלות פומבית.
רציתי לדעת מה דעתך בקשר לעניין זה.
נ.ב. בתור תלמיד בבית ספר תיכון אמריקאי אני נתקל בזה הרבה.

רונן דורפן 19 בנובמבר 2007

האמירה של הNBA להתנצל או להנהיג קוד לבוש היא החלטה כלכלית. אותי מאד מאכזב שארגונים של זכויות אזרח למיניהם מתעסקים בשטויות הללו. אז פיל ג'קסון אמר משהו שאנשים שממש מתמצאים יכולים לפרש כהומופובי. ביג דיל. עדיף שבNBA יתעסקו בהפקת משחקי כדורסל טובים. ארגון שמשלם משכורות של 20 מליון דולר הוא ממילא לא ארגון בעל חשיבות חברתית.

ישנן מלחמות הרבה יותר חשובות להילחם. גם בעניין ההומוסקסואלי ובוודאי בעניינים אחרים של זכויות אדם ואזרח.

עזי 19 בנובמבר 2007

יש כאן כשל לוגי, ברוב ענפי הספורט מותר לשלושה ספורטאים ממדינה מסויימת להתחרות, כך שבעוד בעידן הקומוניסטי בריה"מ שלחה שלושה מיידי פטיש לצורך הדוגמא וארה"ב שלושה, הרי עתה רוסיה יכולה לשוח שלושה, בלארוס שלושה, אוקראינה שלושה וכו'. בענפים כמו יידוי פטיש יש עומק עצום במדינות בריה"מ לשעבר כך שהפילוג חייב להביא להם יותר מדליות. תאר לך מה היה קורה אם קליפורניה, אורגון, ניו יורק וכו' היו יכולים לשלוח כל אחת שלושה אצני 100 מטר או קופצים לרוחק למשחקים.
למרציאנו, אתה קצת לא מעודכן. אין אינפלציה של ענפים, הם עומדים על 28 וכבר זמן די רב לא מגדילים את המספר, ענף חדש צריך לבוא על חשבון ענף אחר. זה שיש ענפים מיותרים, בהחלט, והייתי מעדיף יידוי קומקומים על שחייה צורנית. שווה להעלות את זה בקונגרס הקרוב של הוועד האולימפי.

רונן דורפן 19 בנובמבר 2007

עזי – זו הסיבה שהשוויתי רק את מספרי מדליות הזהב – בכדי למתן את ההשפעה. בכל ענף בו אין שלושה משתתפים למדינה זה באמת יגדיל את מספר המדליות. אבל במדליות זהב זה אמנם מגדיל את הסיכוי – אבל עדיין יש רק זוכה אחד. צריך לזכור שעדיין רוב המדליות הן של רוסיה ואוקראינה. ההשפעה שאתה מדבר עליה קיימת בעיקר בהתעמלות – אבל שם קיימת מגמה של התחזקות סינית והתחזקות מחדש של יפן שגם ממתנת את התופעה.

במספר מדליות כללי התוצאה הייתה 132-94 לסובייטים בסיאול. לעומת 162-102 לרסיסי ברית המועצות באתונה – כלומר הפער בכלל גדל באופן ניכר. אלא שכמו שאתה מציין – זה לא קביל סטטיסטית בגלל מספר המשתמשים. לדעתי המגמה האמיתית היא במדליות זהב – שהיא צמצום מסויים של ההפרש – בעיקר בגלל הנגיסה הסינית במה שהייתה פעם העוגה הסובייטית.
שתי הערות נוספות:

ובכל מקרה זה יותר קביל סטטיסטית מדרוג הכדורגלנים…

חבל שאין נתונים מדוייקים לגבי אחוז המדליות של רוסיה בברית המועצות.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 19 בנובמבר 2007

מסכים. אני לא צריך להגיד לך שהסתלבטתי על הדירוג של הסטטיסטיקאים באותה כתבה…

עזי 19 בנובמבר 2007

אני האנונימי

רונן דורפן 19 בנובמבר 2007

אין צורך לומר.
ויפה העלית את הגיחוך בכך שכדורגלנים כמאלדיני או רומאריו מדורגים לפני גארי נוויל.

גיל 19 בנובמבר 2007

נדמה לי שאת הבייסבול הוציאו כבר מהמשחקים. אני עם עזי בנוגע לשחייה צורנית וגם התעמלות על כל היבטיה. זה ספורט שקיים רק לאולימפיאדות ורק שיקולי רייטינג משחקים פה.
כדורגל לא הייתי מוציא. הכדורגל באולימפיאדה טוב מאוד, ויש אפשרויות לנבחרות קטנות כמו ניגריה להפתיע. יש הרבה קהל לזה, אז מה אם זו לא רמה עולמית (אבל לא כל כך רחוק מזה)?

ויכסלפיש 19 בנובמבר 2007

רונ, התעלמתי בכוונה מגודל האוכלוסיה כי לדעתי ההשוואה צריכה להיות על ציר הזמן. צרפת או בריטניה למשל זוכות בהרבה יותר מדליות מברזיל בגלל מסורת ספורטיבית, מערכת משומנת וכו', והודו מפגרת במעט אחרי סין מבחינת גודל אוכלוסיה אבל בפער עצום מבחינת מדליות מכל מיני סיבות, אני מניח שבין היתר עניין בקריקט והוקי לעומת חוסר עניין בהתעמלות למשל, ואיכות המערכת הספורטיבית.

בכלל, הדמוגרפיה נראית לי לא רלוונטית גם בהקשר זה ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בכדורגל, ע"ע הצלחות של הולד ודנמרק למשל, כמובן שאני מוציא מקרי קצה של מדינות עולם שלישי מעוטות תושבים.

גיא 19 בנובמבר 2007

תסלחו לי על ההסטה בנושא – אבל משהו על המשחק בין פדרר לסמפראס ?
הוא יכול בכלל לייצג משהו ?
ומה אם פדרר יפסיד ? האם אז זה יגיד משהו ?
והכי חשוב – איפה משדרים ?

גיל 19 בנובמבר 2007

המשחק הוא משחק ראווה ולא יותר מזה. גם אפ סמפראס ינצח אין לזה שום משמעות. הגוף שלו לא בנוי יותר לעונה ארוכה ולמשחקים בהפרש של יומיים. אם הוא יחזור לסבב הוא לא יגיע רחוק.

לון 19 בנובמבר 2007

רונן, כתבת: " כסף מהסוג הזה לא מביא לשום שינויים מהותיים בספורט".
האמנם הכסף של אברמוביץ' לא שינה מהותית את הפרמייר ליג ? לפי מיטב זכרוני, אתה עצמך כתבת על ההשפעות שלו.
הוא לקח קבוצה שלא זכתה חמישים שנה באליפות ולא התחרתה כלל בשנים שלפניו על התואר, והפך אותה לאלופה. פעמיים.
הכניסה שלו האיצה את כניסת הרוכשים הזרים האחרים. שינוי קריטי לגבי מבנה וניהול הקבוצות.
בעקבותיו הגיע גם המטורף (ששכחתי את שמו) להארטס בסקוטלנד.

הכסף הגדול של גאידמאק גרם לכך שמבחינה כלכלית ומבחינת הסגל, בית"ר ללא תחרות בישראל.
אם היא תהפוך בליגה למכבי ת"א של הכדורסל, נוכל לסגור את הליגה.

לגבי ה- NBA, לארגון בעל תהודה תקשורתית עצומה, יש השפעה חברתית (בין אם זה מוצא חן בעיני מישהו או לא).
במיוחד כשהוא משמש קנה מידה לילדים ונערים.
קראתי תגובה של העיתונאי בועז כהן אצל "ולווט אנדרגראונד", לגבי החשיבות הרבה של הכסף אצל בני נוער בארץ. הוא נתקל בזה בהרצאות שלו בבתי ספר. זה ודאי עניין מכריע בארה"ב. כך שהתפיסה שלך ש"ארגון שמשלם משכורות של 20 מליון דולר הוא ממילא לא ארגון בעל חשיבות חברתית", הפוכה מזו של רוב הצופים והמתעניינים. (אני אמנם שותף לתפיסתך הערכית, אבל לצערי המציאות אחרת).

רונן דורפן 19 בנובמבר 2007

לון – שינוי מהותי בספורט, בעיני, הוא שינוי ברמת הספורט. לצ'לסי אין שום תרומה באספקט הזה. היא קבוצה חזקה מאז אבל היא לא הביאה חידושים מיוחדים, טקטיים או סגנוניים, למשחק. היא גם לא גידלה שחקנים מרגשים במיוחד.

אז נראה לי שאנחנו פשוט חלוקים על הגדרה של "השפעה על ספורט". ההשפעה של צ'לסי על מחירי שחקנים היא בעיני השפעה סביב הספורט. העובדה שהיא זכתה ואולי תזכה בתארים היא לא השפעה מהותית על הספורט. האם בלקבורן השפיעה על הכדורגל האנגלי כשהתחרתה כמה שנים ביונייטד בזכות כספו של ג'ק ווקר (שאז נחשב כסף גדול)? לא ממש.

בדומה אולי הניסוח שלי לגבי הNBA הוא פער בהגדרה. ברור שלעובדה שילדים שומעים ששחקני NBA מרוויחים 20 מליון דולר יש השפעה חברתית. התכוונתי שהNBA הוא לא בעל עמדת מנהיגות חברתית. הליגה היא סמל של התקופה וככזו היא משפיעה. אבל כארגון היא חסרת תכן ערכי.

לון 19 בנובמבר 2007

רונן, הנקודה העקרונית שהעליתי היא כניסת הזרים לכדורגל הבריטי. (ואתה כתבת עליה פוסט נפרד).
הליגה הוותיקה מכולן עוברת שינוי מהותי מבחינה כלכלית, ניהולית ויחסי בעלים – קהל – מנג'ר. וזה כבר קורה לא רק באנגליה.
זו לא השפעה על הספורט בעיניך ? הרי הספורט הוא לא רק מה שהשחקנים עושים על הדשא.

באשר לג'ק ווקר, הוא היה יחיד והשקיע סכומי כסף גדולים בזמן מוגבל. אם אברמוביץ' ימשיך לאורך זמן זה יכול להיות אחרת. יתכן שהסיכום שלך מעט מוקדם. כך גם לגבי אפשרות ההשפעה של גאידמק.

יואב ג. 20 בנובמבר 2007

יש לי איזה בעיה בטלפון. חיפשת אותי אתמול? אתה בארץ? תתקשר זה נראה לי הסתדר. אגב, בקשר לפוסט: הבחורות שהאוליגרכים הביאו הנה אינן אוברייטד בכלל

Glenn Edward Schembechler 20 בנובמבר 2007

אני נוטה להסכים עם לון. דיברנו אן הרבה על הNFLיזציה של הפרמייר ליג , על מנגר הפוסט-מודרני (הישראלי) הראשון שמתפוצץ להם בפנים, על מעמד הר סיני של הכדורגל (גביעי העולם ואירופא לנבחרות) שהופכים לבדיחה עצובה שלא לדבר על זוטות כמו שינוי חסר בושה של אופיין המסורתי קבוצות כדורגל (ארסנל, ליברפול).
אבל השאלה שלי נוגעת לרמה ספורטיבית נקייה – האם רק מדדי מדליות הם הדבר הקובע? האם הספורט הישראלי התקדם בעשורים האחרונים? אני עדיין (וזה כמובן נוסטלגיה והעדפה אישית) חושב שהעלייה של רוט-שחמורוב לגמר במונטיריאול מעידה על איזה גדולה בהשוואה נאמר לקלגנוב. מצד שני מ 92 נשמר רצף מדליות סביר. האם השתפרנו באמת?

מרקפוצ'ינו 20 בנובמבר 2007

רונן בקשר לטניס אני חושב שאתה טועה…לדעתי יש יוקרה לזכייה במדלית זהב בטניס (לפחות בנשים)…עד היום מזכירים את זה ששטפי גראף הגיעה להישג מושלם של זכייה בכל 4 הגראנד סלאמים + מדליה אולימפית. באולימפיאדה האחרונה זכתה הנין אם אני לא טועה.

מעבר לזה האולימפיאדה המודרנית הייתה כביכול תחרות של חובבנים (לפחות ככה הציגו את זה בברה"מ). בגלל זה לאורף תקופה ארוכה אמריקה הייתה שולחת נבחרת כדורסל מהקולג'ים. גם באולימפיאדת החורף אלה שמשתתפים בתחרות ההחלקה האומנותית נחשבים לחובבנים ורק הטובים שבהם מצטרפים לסבב המקצוענים. נדמה לי שאת הכדורגל אפשר להוציא אבל דווקא את הבייסבול לא, במיוחד שארצות הברית לא ממש שולטת במקצוע ביד רמה על פני יריבותיה. לא יפן זכו באליפות העולם האחרונה (אם אני לא טועה)?

רונן דורפן 20 בנובמבר 2007

גלן – נדמה לי שהספורט בישראל עלה קצת ברמתו וירד ברלוונטיות שלו בחברה הישראלית.

מקרפוצ'ינו – הבייסבול יכול להיות תחרותי. אבל כל עוד המייג'ורס לא מאפשרים לשחקנים לשחק עדיף שלא יתקיים. פגרה אולימפית, כמו בהוקי, תיתן לנו טורניר אולימפי נהדר.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 20 בנובמבר 2007

רונן, אף אני סבור שאתה טועה, אם כי אין בכך חדש. הכסף האוליגרכי, כמוהו כהרבה פקטורים ששינו את ההסטוריה של הספורט. שינוי כזה מין הסתם הוא אף פעם לא יותר מדי משמעותי, מעצם טבעו של הספורט, שבאופן אידיאלי הוא פשוט והכוחות החברתיים מאחוריו הם כה עצומים, שדי קשה להזיז אותם. יוצא הדופן היחיד הוא ההתפתחות של תרבות הפנאי הבריטית ויצירת הספורט התחרותי המודרני על האי וברחבי האימפריה (וכבר דיברנו על זה, גם בבלוג פה).

הכסף של האוליגרכים השפיע ראשית ברמת המתקנים והכדורגלנים. כמובן שזה מורגש פחות באנגליה, בה נקודת המוצא היא כבר ברמה גבוהה. אבל גם ברוסיה ואוקראינה יש שינוי עצום. גם פתיחה של התחרות (גאזפרום בנתה מחדש את זניט), וגם שיפור הרמה ביחס לשאר אירופה. ופה הכלי הסטטיסטי של דירוג חמש השנים של אופ"א הוא מייצג פנטסטי. הליגה הרוסית כרגע במקום השביעי באירופה, ולולי העונות המטורפות של סטיאווה בוקרשט בשנתיים שעברו, הרוסים היו במקום השישי הריאלי, שהוא טוב באירופה אחרי שלוש הגדולות, גרמניה וצרפת, וגם הפער מאילו הולך וקטן. כלומר לפני הולנד, פורטוגל ושאר ירקות. בעונה הנוכחית הרוסים מצליחים אף יותר מהאיטלקים ונמצאים במקום השלישי. האוקראינים על שתי קבוצותיהם נמצאים במקום העשירי המשוקלל, לחלוטין לא רע. ויש מגמת התקדמות…

כמו שציינת נכון, להביא כדורגלנים זו לא התקדמות של הכדורגל או של תרבות הכדורגל. אבל: ההשקעה במתקנים, מחנות אימון, ויותר מכל בתכניות אימון ומאמנים הם כן פקטור משמעותי, ואף מכריע. בעקבות הכסף הזה מגיעים גם לאנגליה מאמנים זרים ותפיסות משחק ואימון שונות, לפעמים מרתקות. והאמת, גם אברם שייך לכאן. העובדה שהוא מאמן קבוצת צמרת באנגליה היא אספקט של שינוי תרבות כדורגל שלא היה עולה על הדעת לפני חמש שנים.
וכשגלגלי האימון יתחילו לנוע גם ברוסיה, אחרי הסנונית הידינק, ואולי גם העונה הרוסית תותם איכשהוא לשאר היבשת, יהיה מעניין. מאד, אני חושב.

גם עם שאר המגיבים אני לא מסכים. שחייה צורנית, שגם אני לא מתחבר אליה, היא ספורט שעוסקים בו מאות אלפים ברחבי העולם שזהו הרגע הגדול עבורם פעם בארבע שנים. מי אתם להרים את האף ולהצהיר ש"זהו ספורט מיותר"?
כמו שגיל כתב "אילו רק שיקוילי רייטינג." נכון מאד, רייטינג הוא האספקט של העניין הציבורי בענף. והעובדה שיש התעמלות ולא פוטבול, למרות שלאחרון השפעה כספית ואהדה עצומה אצל מעצמת הספורט מס' 1, היא הדבר היפה באולימפיאדה לדעתי. ברומניה כהראה חושבים אחרת מכם, ולכן יש לכל אחד את הספורט שהוא רוצה לראות. לכן, קודם לתגובה, אנא עסקו באיזשהוא ענף ספורט שאינו חלק מתכנית המשחקים האולימפיים, ואז תלונתכם קבילה, לדעתי. האחרונות שדנתי איתן בנושא היו אלופות אירופה בראגבי תת-מימי מברלין (נשבע לכם שלא המצאתי את זה) – וזה ספורט שיש לו רק שלושה צופים ישירים (בחלון הקטן בתחתית הבריכה) ועוד מאה שרואים צילומים על סך גדול בחוץ.
אם כבר ספורט מיותר, אז כל ההתעסקות עם סוסים קצת מפריעה לי, ספורט יוקרתי, אליטיסטי וסנובי להדהים, שלא מתחבר לדעתי למהות האולימפיאדה, וגם נושא הסמים, השחיתות והשקרים בו עצום ורב. על הדרסאז' הייתי מוותר בשמחה, מה עוד שבגללו פספסתי שעות שינה לפני הבגרות בהסטוריה.

כתבנו 20 בנובמבר 2007

אנונימי? למה אנונימי?

כתבנו 20 בנובמבר 2007

והעונה הרוסית תותאם לשאר היבשת, לא תותם.

אסף THE KOP 20 בנובמבר 2007

צריך לקבוע שהמונדיאל יהיה כל שלוש שנים במקום ארבע.

במצב הקטסטרופלי הקיים כיום וע"פ בתוחלת חיים של 76 שנים (הקיימת בישראל), אנו עלולים לצפות רק בכ-16 מונדיאלים {בניכוי שנות הטיפשות (0-12)}.

זו שערורייה שאין כדוגמתה !!

כתבנו 20 בנובמבר 2007

למרקפוצ'ינו: אלופת העולם בבייסבול היא ארה"ב, בהפתעה גדולה. שכן 12 מ13 האליפויות הדו-שנתיות שהתקיימו מאז 1976 הלכו לקובה, ורק דרום קוריאה הצליחה בבית להפסיק את הרצף ב1982.

כתבנו 20 בנובמבר 2007

סליחה, אתה כנראה מתכוון לבייסבול וורלד קלאסיק, שבו אכן ניצחה יפן את קובה ולראשונה עם כמות רצינית של מקצוענים.

מרקפוצ'ינו 20 בנובמבר 2007

כן, לזה התכוונתי.

Comments closed