נבחרת אנגליה ובעיית המנהיגות, וגם חסינות חברתית לעומת חסינות בכדורגל

בכריסטמס האחרון הוזמנתי למשפחה אנגלית מאד סימפטית לארוחת אחרי הצהריים. ושוחחתי שם עם אחד המארחים, שהיה אנגלי מאד משכיל. וכשהוא שמע במה אני עוסק הוא שאל אותי לדעתי על הספורט האנגלי. ושוחחנו על כל מיני דברים וכשהגענו לתקשורת הערתי שכל העיסוק באנגליה בשאלה מיהו קפטן הנבחרת הוא מוזר בעיני. בקריקט וראגבי לקפטן יש תפקיד משמעותי. אבל בכדורגל זה לא הרבה יותר מתפקיד סימבולי.

והוא הסביר לי שני דברים. את חשיבות הקפטן בספורט אנגלי ובעקיפין שאלה יותר עמוקה: למה מדינה כל כך עמידה ויציבה, בימי שלום ומלחמה, מתפרקת כל כך בקלות בשדה הכדורגל. הוא אמר שהאנגלי הממוצע הוא חייל רגלי למופת. הדבקות שלו במשימה והיכולת שלו לבצע אותה היא חסרת תחרות. זה לא רק הרכוז. זו ההפנמה כי לשרת את המערכת יותר חשוב מלהיות ראש גדול. ולכן אפשר להשיג המון עם אנגלים, בתנאי שיש מנהיגות מתאימה.

ואז הוא פרט את השקפתו לתחום הספורט ואמר דברים שאמר היו לא נעימים למי שלא אוהב אריסטוקרטיה אנגלית מתנשאת. בראגבי ובקריקט לשחקנים יש רקע חברתי למנהיגות. וכשהיו קפטנים גדולים – הוא ציין את מרטין ג'ונסון בראגבי וגם כמה קפטנים של קריקט שכן ניצחו את האוסטרלים – הנבחרת הייתה עמידה. לעולם לא מבריקה או נעימה לעין. אבל היא הייתה "תמונה של חברה בריטית בעת מצור". זה המינוח בו השתמש.

ובכדורגל, בגלל הרקע החברתי, מנהיגים הם נדירים. הוא ציין את בובי מור. הוא ציין את בקהאם, שחשב שזו טעות להוציא אותו מהנבחרת, למרות שסייג זאת בכך שחשב שבקהאם יכול להוביל נבחרת אנגלית לתוצאות טובות אבל לא עד תואר גדול. הוא ציין את רוי קין שהוא כמובן לא אנגלי. הוא ציין גם עניין שקשור למשחק. כדורגל הוא משחק בלי היררכיה פנימית ברורה בקבוצה. זה קשה לאנגלים.

וזה באמת מעניין: הנה איטליה, ארגנטינה וברזיל הן מדינות כאוטיות לחלוטין – אבל על מגרש הכדורגל הן ממוקדות להפליא. במלחמה צרפתים נכנעים ואיטלקים בורחים וגרמנים שוגים מתוך שגעון גדלות. והאנגלים שקולים, ממושמעים, משעממים ואמיצים. בכדורגל זה לגמרי הפוך.
אני לא הכי מסכים עם עניין הרקע החברתי, אבל אנשים באמת לפעמים מבלבלים בין המחוייבות העצומה של שחקנים כמו ג'ון טרי או סטיבן ג'ררד או פרנק לאמפרד לבין מנהיגות. השחקנים הללו מהווים דוגמא אישית מהרמה הגבוהה ביותר. בשיאם הם יכולים לסחוף נבחרת לקרב הירואי. למשל לחזור מ-0-2 ל-2-2 במשחק מכריע. הדבר שהם לא מסוגלים לעשות, הוא ברגע מסויים לסמן עצור. להבין שצריך רק 2-2. בואו נרגיע את הקצב. המטרה היא לא לנצח את קרואטיה, אלא להגיע לאליפות אירופה. כלומר לקבל החלטות שקולות.

אנגליה, כמו איטליה בשבת, הגיעה לדקה ה-65 של המשחק האחרון שלה במצב של שוויון כשהיא צריכה שוויון. התגובה האיטלקית בתוך איצטדיון סקוטי גועש מול יריבה שצריכה ניצחון, לעומת התגובה האנגלית באיצטדיון ביתי מול יריבה פחות לחוצה לניצחון, הם הבדל של שנות אור. גם פורטוגל עמדה אתמול בתיקו מביך עם פינלנד באותה דקה. ולקחה איתה את המבוכה לאליפות אירופה.

אגב, לדעתי גם בקהאם הוא לא מנהיג מהסוג שיכול לשנות קצב של משחק, אבל הוא לפחות שחקן שמתפקד נפלא תחת לחץ במשחקים גדולים. לא רק נלחם אלא גם מוציא לפועל פעולות התקפיות גדולות. סטיבן ג'ררד, הקפטן אתמול, הוא לא מנהיג. הוא חניך מצטיין. שחקן וספורטאי לדוגמא. ג'ררד מסוגל בדוגמא אישית לסחוף קבוצה למשחק של הקרבה. הוא לא מסוגל לעצור משחק. כשהמצב ברור – פיגור 0-3 באיסטנבול או פיגור בדקות הסיום של גמר גביע – הוא לא מתייאש. כשהמצב אפור יותר – צריך תיקו ביתי – הוא לא מסוגל להוביל קבוצה למשחק מבוקר. גם בקהאם, ששיחק מצויין וחייב להישאר בנבחרת, שותף לכשלון הזה.

כי הכשלון הוא לא הפיגור 0-2. ממנו אנגליה יצאה בצורה הירואית. הכשלון הוא כשל בהבנה שאם שומרים על 2-2 עולים לאליפות.

אם גיא אסולין יקרה באמת
חידון מספר 51 (מלח על הפצעים האנגלים)

95 Comments

גיל 22 בנובמבר 2007

ואף אחד לא מזכיר את העליבות של רוסיה שניצחה בקושי 1:0 את אנדורה. האמת היא שלפי המשחקים מהזמן האחרון, כדורגל הנבחרות באירופה לא משהו. אולי עשו בשכל בפיפ"א שהורידו את מספר האירופאיות במונדיאל?

RdMaN 22 בנובמבר 2007

אני לא מסכים עם דעתך לגבי תפקיד הקפטן בקבוצת כדורגל. דעתך על קפטן בכדורגל מתאימה לדעתי יותר לקפטן בקבוצת כדורסל שם ההשפעה היא מינימלית וזה תפקיד יותר סימלי.
ראינו דוגמאות נפלאות על עוצמתו של קפטן בקבוצה. אם זה מרוי קין וקנטונה במנצ'סטר וויירה בארסנל ונימני במכבי (לטובה ולרעה) ואני בטוח שיש דוגמאות רבות שיוכיחו שדווקא תפקיד הקפטן בקבוצת כדורגל הוא הכרחי והבחירה באדם הנכון יכולה להשפיע משמעותית על הקבוצה במאני טיים שזה בזמן משחק כשהקבוצה במשבר או צריכה "להוריד את הרגל מהגז" בזמן הנכון בהקשר של אנגליה אתמול…

עמיחי שלו 22 בנובמבר 2007

דורפן, מסכים איתך לחלוטין לגבי ניתוח הקפטן והשחקנים הבכירים. ג'רארד, גם כקפטן ליברפול, מתקשה להיות מעין "מנהל המשחק", זה גם קשור לקונטרול פריק של בניטז, אבל קשור לאופי שלו. הסיבה העיקרית לכישלון היא ההתאדחות האנגלית, שאחרי עידן אריקסון, חשה צורך למנות קודם כל מישהו אנגלי, וכרגע אין מאמנים אנגלים טובים שמסוגלים להתמודד בזירה הבינלאומית ולהפנים את העובדה כי מדובר במשחק אחר לגמרי ולא במשחק חוץ בבולטון

צביקה 22 בנובמבר 2007

ואם להשליך את הדברים המעניינים שאמר מארחך, על ישראל שלנו: גם יוסי בניון, אף שהוא שחקן מחויב שעושה חיל במרסיסייד, הוא לא מנהיג במובן שאליו התכוון המארח. ואנחנו זקוקים לזה יותר מהם.

RdMaN 22 בנובמבר 2007

דבר אחר מאוד מפריע לי וזו התנהגותו של מקלרן ובמקביל של ההתאחדות האנגלית.
1. להיכן נעלמה הג'נטליות האנגלית – היא כנראה הוצעה למכירה בעלות של 2.5 מליון ליש"ט.
2. מדוע ההתאחדות האנגלית חותמת על הסכם פיצויים כה נדיב עד אבסורד וללא כל התייחסות להישגים – האם היא לא אמורה (באופן הגיוני) להכניס סעיף שאם הנבחרת לא עולה לטורניר היא רשאית לפטר את המאמן ללא פיצויים (או לפחות פיצויים נמוכים משמעותית)?

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

עמיחי – נראה לי שבכל דור הקשרים הזה חסר גרוש ללירה. ללאמפרד יש אפס מנהיגות. לג'ררד יש מנהיגות רגשית אבל לא שליטה בקצב. בקהאם מעט יותר ממושמע כשחקן – אבל גם הוא לא טוב בשינוי קצב. אני לא מופתע כלל שפרגוסון לא הסכים שיחליף את קין, ובגלל זה נשאר עם קין שנתיים יותר מדי. דווקא בקבוצה שמקבלת המון חופש לשחק הוא היה חייב מנהיגות ברזל.

לסקולס יש קבלת החלטות ושליטה בקצב והוא אירופי לחלוטין מהבחינה הזו, אבל אין לו גוף ל-65 משחקים של שחקן בינלאומי וגם כששיחק היה חסר לו האגו להשתלט על הנבחרת.

להארגריבס יש שכל ואני חושב שגם אגו, אני רק עוד לא משוכנע שהוא ברמה כל כך גבוהה.

אני חושב שהצירוף האידיאלי היה בתקופתו של אריקסון כששיחקו סקולס ובקהאם יחד ושניהם גם היו ביחד ביונייטד. בקהאם דיבר ונתן התלהבות וסקולס ניהל. מה שהיה חסר להם אז זו רק קצת רשעות…

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

RDMAN – הפייר פליי נדמה לי שהיה נהוג באנגליה בעונת 84-85 או משהו כזה. לא נתקלתי מאז בתופעה כזו – אבל אשמח לעדכונים. לגבי קפטן – למרות דבריך לא ניתן להשוות לקריקט וראגבי. גם הקפטן הוא הטקטיקן שמורה על המהלכים.
צביקה – מסכים לחלוטין בעניין בניון. אולי זו הסיבה שבניטז אוהב אותו.
גיל – צריך להוריד את הייצוג האירופי במונדיאל. למעשה הייתי חוסך את הויכוחים בכך שהייתי מחלק 16 מקומות על פי חלוקת היבשות הקיימת ואת היתר מכריע בסוף שבוע של פלייאופים בין היבשות. במצב כזה אפריקה יכולה להעלות מ-3 עד 7. ארופה מ-6 ועד 18. דרום אמריקה מ-3 עד 5. נקבל ארוע פלייאוף נפלא ואף אחד לא ירגיש שמקפחים אותו.

מרקפוצ'ינו 22 בנובמבר 2007

הבעיה של אנגליה היא שששנים אין לה שוער ומאמן ברמה גבוהה. זה קצת צבוע מהאנגלים לבקר את מינוי גרנט כשמלקארן מונה לאמן את נבחרת אנגליה (בזכות מה? בזכות שישב ליד פרגסון כמה שנים?). זה בדיוק הזמן להזכר שבכל הטורנירים הגדולים האחרונים הכי התלהבתי מהכדורגל הצ'כי. האנגלים ממשיכים להאמין שמוריניו יגיע אליהם אבל הוא כבר אמר במסםר הזדמנויות שהוא מוכן לאמן רק את נבחרת פורטוגל (פויה! איזה גזען הוא!)…אם הוא יעמוד במילה שלו נחיה ונראה.

עמיחי שלו 22 בנובמבר 2007

רשעות??? אכן תכונה נדירה, גורמת לך להעריך יותר קצבים כמו רוי קין

עוז 22 בנובמבר 2007

הדיבורים על מנהיג אנגלי נכונים לסיפור המסגרת אבל לא קשורים למשחק אתמול וגם לא למשחקים האחרים של אנגליה בקמפיין. אנגליה שיחקה כדורגל חלש מאוד בארבעה מתוך ששת המשחקים הרציניים שלה בטורניר הזה, אומנה על ידי מאמן לא חכם להחריד, ואם היתה מגיעה ליורו – היתה נחשבת לחלשה לא פחות מאשר אוסטריה.
הקרואטים רחוקים לפחות בדרגה אחת מהאיטלקים והגרמנים, אבל הם פירקו את אנגליה בכל פרמטר. זה לא היה משחק לתיקו בשום מצב. היו חמש דקות במשחק הזה בהן אנגליה הבקיעה מרבע מצב וקרואטיה החמיצה שני שערים ודאיים. האנגלים בעטו לשער הקרואטי שלוש פעמים לאורך כל המחצית השנייה.
אנגליה היתה צריכה יותר מאשר מנהיג כדי לעבור את המשחק הזה בשלום, וגם במצב של 2-2 היה לי ברור שההפסד בלתי נמנע. הבעיה שם עמוקה הרבה יותר, והנגיעות הכלכליות בטור של רונן היום בעיתון מגלות חלק משמעותי מהבעיה.
אני לא חושב שזוזה מוריניו אכן יבוא, אבל דרוש פיתרון קיצוני.

אביעד 22 בנובמבר 2007

כולכם שוכחים כאן משהו אחד קטן… כשאתה נותן לשחקן מסוים את סרט הקפטן, אתה לא נותן לא מנהיגות, באותה מידה אי מתן הסרט לשחקן אחר אינה מורידה ממנהיגותו – מנהיגות לוקחים ולא מקבלים.
בכל השחקנים שהיו אתמול על הדשא עבור אנגליה, יש רק שניים המתיימרים להנהיג – ג'רארד ובקהאם. משניהם, בקהאם יכול להנהיג כיוון שהוא יכול להשפיע על האחרים גם כשהוא רגוע. אני אמנם מנחש כאן לגבי הלא נודע, אבל יש לי הרגשה שאם בקהאם היה פותח בהרכב, זה לא היה קורה…
מקלארן התחיל את הקמפיין בטעות כשניפה את בקהאם. זה לא רק הניפוי והיחס המעליב כלפיו אלא גם מה שהוא שידר החוצה כתוצאה מכך – גירוש של הוותיקים, הדור הזה לא טוב יותר עבור אנגליה וכד'. כשאתה משדר מסר כזה, מדוע שסקולס יסכים לחזור? מקלארן ניסה לשכנע אותו, אבל לא היה לו סיכוי.
תראו את הנבחרת הבזיונית של אנגליה מאתמול ותחליפו את למפארד (שחקן כל כך אובר רייטד בצורה שמדהימה אותי בכל פעם מחדש) בסקולס, הדברים היו נראים אחרת לגמרי. עומק השבר מתבטא בעובדה שבעיני האנגלים, מרכז מגרש הכולל את ג'רארד וגארת' בארי הוא ב"רמה עולמית" ושאחרי הניצחון על ישראל, הייתה תמימות דעים בממלכה כי בארי עדיף על הארגריבס…
ורונן, באשר לאריסטוקרט הבריטי "המתנשא" שהזכרת – מעניין מה הייתה דעתו על מנהיגים שחורים דוגמת ויירה או ג'ון בארנס… או מנהגים שבאו מרקע של עוני עצום דוגמת קראגר או נוויל. אני חושב על בן למשפחת מהגרים, עני, חסר השכלה שלפי הקריטריונים המתנשאים, לעולם לא יוכל לשלוט במשחק ולהנהיג כראוי כמו שזה נעשה בקריקט לדוגמא, אדם בשם זינאדין זידאן…

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

אביעד. יש משהו בחברה האנגלית שחשוב להבין. הם חברה פורמלית ואם מישהו ממונה לקפטן מצפים ממנו להנהיג.
אני לא יודע אם לאמפרד כלכך אוברייטד. אבל אין לו תרומה משמעותית להרכב שג'ררד כבר נמצא בו.
גם לא הייתי מייחס לאותו מארח גזענות מבלי להכיר אותו… צריך להבין שצבע לאו דווקא מגדיר את המעמד באנגליה. אחד השחקנים האנגלים עם הרקע הסוציואקונומי הגבוה יחסית הוא תיאו וולקוט.

עוז, קבוצה עם מנהיגות יכולה להוציא תוצאה נחוצה (תיקו ברוסיה או אתמול) גם כשהיא נחותה.

מרקפוצ'ינו 22 בנובמבר 2007

ישנה בעיה מסויימת בצורה שאנשים מתייחסים לניפוי בקהאם. בתור אוהד ליברפול קשה לי להודות בזה אבל החלום שלי היה לראות את בקהאם משתף פעולה עם אואן באנפילד. גם אחרי 98 שהתנפלו על בקהאם שלא בצדק. הוא שחקן אדיר וגם במשחק חלש יכול להיות מסוכן בבעיטה חופשית או הגבהה מדוייקת (הבישול אתמול היה נהדר) אבל אם אתם זוכרים את תחילת הקמפיין לנפות את בקהאם (אולי לא מהסגל אבל בטח שמההרכב הראשון) היה הגיוני לגמרי. במיוחד אחרי משחקים פושרים שנתן במונדיאל בזמן שלנון היה מפיח רוח חדשה כל פעם שהיה נכנס למגרש.
לג'רארד יש בעיה ב-2 העונות האחרונות. הוא לא בכושר ולא במצב רוח ראוי להנהיג…אפילו בליברפול הוא מתקשה. אני חושב שהנבחרת האנגלית צריכה למנות קפטן מחוליית ההגנה דווקא ולא מהקישור

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

מרקפוצ'ינו – הקפטן הקבוע הוא מההגנה. הגיוני להחליף את בקהאם בשחקן ברמה עולמית. לא בשון רייט פיליפס

מרקפוצ'ינו 22 בנובמבר 2007

רונן, לא דיברתי על המשחק האחרון – ברור שבקהאם היה צריך לפתוח. אבל בתחילת הקמפיין היה הגיוני לפתוח עם לנון. בכל מקרה אנגליה לא היו אמורים להגיע למשחק הזה במצב שבו הם הגיעו.
ואני רוצה להזכיר עוד משהו קטן – למרות שרוב הטענות נגד מקלארן מוצדקות אם ג'רארד לא היה מחמיץ את ה 'seater' ההוא מול רוסיה כל הדיון הזה לא היה נערך. הוא גם לא היה נערך אם רובינסון לא היה סופג 'אוואט' סטייל מול קרואטיה וקארסון לא היה סופג 'רובינסון' סטייל אתמול.

עוז 22 בנובמבר 2007

שום דבר טוב לא היה יוצא לאנגליה מהעפלה ליורו הזה בגלל בונקר של 25 דקות אחרונות שהיה שומר על התיקו. הטיפול בבעיה היה נדחה וגם בטורנירים הבאים הנבחרת היתה ממשיכה ללכת מדחי אל דחי. מנהיג לנבחרת הוא מצרך חיוני אבל הבעיה האנגלית גדולה הרבה יותר ודורשת תהליך בנייה מחדש (בדומה לזה שעבר על הנבחרת הגרמנית).

יש הרבה טוב ברע הזמני הזה לנבחרת אנגליה: English football has to be better than this כתבו היום באנגליה, והדרך לשם לא עוברת דרך איש בודד (מאמן או שחקן)

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

עוז – לא יהיה שום שיפור מהותי. כי הכדורגל האנגלי במצב מצויין עבור מקבלי ההחלטות האמיתיים. למה שהבעלים והמנג'רים הזרים ביונייטד (או ארסנל, צ'לסי ומרסיסייד) בכלל יהיו מודאגים?

יניב ג"מ 22 בנובמבר 2007

רונן וגיל, על סמך מה תורידו את הייצוג האירופי בגביע העולם? בארבעת המונדיאלים האחרונים ביחד העפילו לשמינית הגמר ארבע נבחרות אסיאתיות (כולל אוסטרליה) מתוך 15, ארבע נבחרות אפריקניות מתוך 18. ולעומת זאת, 39 נבחרות אירופיות מתוך 57. באחוזים זה יוצא 27 ו־22 לעומת 68. 2002 היה המונדיאל היחיד מבין הארבעה שבו העפילה לרבע הגמר נבחרת לא־אירופית שאיננה ברזיל או ארגנטינה, וגם היחיד שבו היו בשמינית הגמר פחות מעשר נבחרות אירופיות (היו "רק" תשע).
עזבו את השאלה, האם כדאי בכלל להגדיל את הייצוג של יבשות אחרות על חשבון זה של אירופה (אני חושב שהנציגות שלהן עד היום היו רחוקות מלהוכיח שהן ראויות לכך). איך תעבירו מהלך כזה, לנוכח נתונים ברורים כל כך?

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

יניב. אל תשכח שזה מעגל שמזין את עצמו. לאירופה יש ייצוג מוגבר והיא מארחת כל מונדיאל שני. הנבחרות שלה צוברות יותר נסיון וגם משחקות קרוב לבית.
אני מסכים שהן חזקות יותר, אבל אני חושב שזו ביצה ותרנגולת.
כפי שאמרתי – הייתי פותר את הבעיה בסוף שבוע של פלייאוף. 16 יעלו למונדיאל על פי המפתח הקיים. ו32 נוספות יעלו גם כן על פי המפתח הקיים לפלייאוף -ויערכו בינהן משחקי פלייאוף על 16 מקומות נוספים. ובמשחקים הללו יהיה אסור מפגש תוך יבשתי.

RdMaN 22 בנובמבר 2007

קווין קיגן התפטר לאחר הפסד לגרמניה בוומבלי במוקדמות מונדיאל וזה עוד היה בשלב מוקדם ולאחר שהוא הביא אותם ליורו 2000.
כך שהג'נטלמניות האנגלית עדיין קיימת היכן שהוא.
נ.ב.
אני גם לא הייתי מתפטר ומחכה למתנת ה-2.5 מליון ליש"ט אבל אני ישראלי וזה מה שצפוי שאני אעשה אחרי הכל חונכנו לפי ערכים אלו. חחחחחחחחחח…

birdman 22 בנובמבר 2007

האמת הלא כואבת, יונייטד הפסידה אתמול כי לא שיחק אף אחד מיונייטד. (!)

בלי שום קשר, מעניין כמה מהם ישחקו בשבת מול בולטון.

birdman 22 בנובמבר 2007

"הנבחרת הפסידה" כמובן, ולא כפי שנכתב לפנים

עוז 22 בנובמבר 2007

רונן – השאלה היא האם ההיחלשות של הנבחרת האנגלית לא תפגע בליגה כולה היא שאלה פתוחה.
מעניין לעקוב אחרי יחסי הגומלין בין נבחרות לליגות שלהן, מי דומיננטית יותר:
איטליה – נבחרת
ספרד – ליגה
גרמניה – ליגה
צכיה – נבחרת
צרפת – שיוויון
פורטוגל – נבחרת
הולנד – נבחרת
קרואטיה – נבחרת
יוון – נבחרת
אנגליה – ליגה
רומניה – נבחרת
סקוטלנד – נבחרת
טורקיה – נבחרת
רוסיה – ליגה
בלגיה – ליגה

לפי הספירה שלי, ב-5 מ-15 המקרים הליגה דומיננטית יותר: רק בגרמניה הליגה גם תורמת לנבחרת, בשאר המקרים היא מחלישה אותה בגלל יחס הזרים/מקומיים.
האמת היא שבשום מקרה לא פגע ההיחלשות של הנבחרת בליגה, ורק במקרה ברור אחד נבחרת חזקה השפיעה לחיוב על הליגה (צרפת). אשמח לשמוע את דעתכם

ערן ר 22 בנובמבר 2007

מלבד הוצאות הנסיעה להתאחדויות הקטנות יותר, מה הבעיה לארגן בתי עלייה כלל עולמיים?

יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה 22 בנובמבר 2007

טור מאד מענייןותואם את הרבה ממחשבותי.הקשר המרתק בין פרפורמאנס בשדה הקרב לבין פרפורמאנס על מגרש הכדורגל הוא נושא שמאד מעניין אותי אישית.
אמרת אמירה מעניינת "במלחמה צרפתים נכנעים ואיטלקים בורחים וגרמנים שוגים מתוך שגעון גדלות. והאנגלים שקולים
משעממים ואמיצים…"
לגבי הצרפתים אני לא 100%מסכים. אתה כמו כולם זוכר להם את תצוגת הנפל במלח"ע ה-2 ושוכח מה את ההירואיות שלהם במלחמה הגדולה הקודמת שבה צרפת החזיקה מעמד 4 שנים מול יריבתה החזקה יותר. לגבי האיטלקים אני כמובן מסכים ללא סייגים – הם אינם עם שאוהב להלחם או במילים אחרות גרועים ופחדנים בשדה הקרב.
הגרמנים כמו גרמנים הם לדעתי הטובים ביותר בשדה הקרב, הם נלחמו שני מלחמות עולם נגד כל העולם וכמעט ניצחו…
תצוגת הקרב שלהם במלח"ע ה-2
הייתה מבריקה (לפחות עד יוני 1941)והם הפסידו רק משום שלרוסים היו עתודות אדירות של כח אדם ומרחב עצום של שטח. הטענה שהם הפסידו עקב שגיאות הטקטיות של היטלר או של הגנרלים שלהם מופרכת ע"י מומחים(לדוגמא-אנטוני ביוור האמריקני "סטאלינגרד" ואלן קלארק הבריטי"בארברוסה").
הללו גורסים שהרוסים עשו לפחות פי 10 שגיאות מהגרמנים אבל הכף הוכרעה לטובתם לבסוף עקב יחס 1:3 במשאבים שהביא לבסוף לתבוסה גרמנית וזאת אף אף הביצועים המעולים של הווארמאכט…
צדקת מאד לגבי האנגלים שהם קודם כל טובים בפוליטיקה וכן מוציאים את המיטב בעצמם בשדה הקרב. הבריטים טובים מאד בארגון:מהבלגן של הודו הם הצליחו לעשות מדינה, מהכלום של אוסטרליה הם עשו גן עדן.
הם הקימו אימפריה שגדולה עליהם בעשרה מספרים…כמובן שגם הם הובסו בשדה הקרב כאשר עמדו מול כח עדיף. לדוגמא
ה-BEF שהובס בקרב על צרפת אבל ברור שלא היה להם בזמנו שום סיכוי מול הגרמנים
(הלורד גורט סיכם יפה "we were out runned, out gunned and out manuvered"
לדעתי הגרמנים בכדורגל תואמים את הרפיוטישן שלהם בשדה הקרב.
נבחרת הרגבי של אנגליה תואמת יופי את הרפיוטיישן האנגלי וגם נבחרת הכדורגל כאשר היא נשארת ב-10 שחקנים נותנת משחק הירואי…
האיטלקים כניראה מסוגלים להלחם 90-120 דקות וזה…
הצרפתים תואמים גם הם את הרפיוטיישן ההיסטורי הנכון שלהם והם לפעמים אכן קצת לוזרים…

במעבר חד… מעניין מאד השוני בין נבחרת הרגבי של אנגליה שמוציאה מעצמה 100% ברגע האמת
לעומת נבחרת הכורגל שנכשלת פעם אחר פעם. נבחרת הרגבי לא מנסה לשחק משחק מבריק – היא נצמדת למה שאנגלים חזקים בו, סדר, ארגון,משמעת,מוטיווציה, לחימה חסרת פשרות וה-"never say die additute"

באשר למשחק אתמול האכזבה שלי היתה אתמול דווקא משחקני המשנה כמו ווין ברידג'- איטי, חסר טכניקה ולא ברור מה הוא בכלל עושה בנבחרת…
ג'וליאן לסקוט – שחקן ליגה טוב אבל לא ברמה מספיקה לנבחרת(למה ריצ'ארדס לא פתח בלם וווס בראון מגן ימני ?)
שון רייט פיליפס – הוא שיחק במחצית הראשונה ??? אני לא ראיתי אותו…
לאמפרד לא אשם, כולם אומרים שהוא וג'אררד לא יכולים לשחק ביחד כי הם משחקים על אותו משבצת.
אמרתי(ואני עדיין חושב ככה) שהם יכולים וצריכים לשחק יחד במערך 4-5-1 שמאחוריהם משחק אואן הארגריבס. את זה ניסה אתמול מקלר'ן(הוא העדיף משום מה את בארי על הארגריבס)וזה לא הלך לו אבל זה לא מוכיח כלום !
אמש הארגריבס היה צריך לשחק לצד ג'אררד אבל מקלרן הלך על בארי – ג'אררד ולמפארד.
כולם קוטלים אותו על ה-4-5-1
אבל לא אני מכיוון שאני יודע בוודאות שאם הייתי במקומו משחק עם הולדינג מידפילדר מאחורי ההגנה לפני ג'אררד ולאמפרד שהם שניים מהשחקנים הטובים ביותר של אנגליה ובאירופה בכלל !
בהעדר חלוץ נוסף(דפו ודארן בנט לא בכושר)ומייקל אואן וויין רוני פצועים, הפתרון של מקלר'ן לשחק עם קראוץ' (גול מצויין) היה סביר וזה שזה לא עבד זה באשמת השחקנים בלבד !
ברור שמקלר'ן צריך ללכת כי הוא נכשל במשימה אבל אני לא יצלוב אותו… ב-95% מהמשחקים אני יודע שהייתי בוחר את אותו ההרכב ובדיוק אותה שיטת המשחק כמו שהוא בחר.
גם אני הייתי נפטר מבקהאם אחרי המונדיאל (שבו בקהאם האיטי לא ממש תרם)וחוזר בי אחרי שהייתי מגלה ששון רייט פיליפס וארון לנון לא מסוגלים לספק את הסחורה ובקהאם לפחות מסוגל למסור או לבעוט בעיטות חופשיות.
גם אני הייתי ממשיך עם רובינסון – אף פעם לא סמכתי על ג'יימס וראינו את קארסון אתמול…
גם אני הייתי משחק עם אואן שמספק את הסחורה שהוא כשיר עבור הנבחרת.
מקלר'ן לא אשם שג'ון טרי תמיד פצוע וריו פרדיננד היה אתמול מושעה – הוא עלה עם שני בלמים כקמפבל ולסקוט שאת הראשון גם אני הייתי בוחר(לצידו הייתי מעדיף את ריצ'ארדס ואז בראון מגן ימני).מקלר'ן לא אשם שגרי נוויל ואשלי קול פצועים, ווין רוני ומייקל אואן גם…
מקלר'ן ילך הבייתה בוודאות אבל אני לא מטיל עליו את האשמה.
ההסבר שלי: שחקנים שלא מתאימים לשחק ביחד (רוני ומייקל אואן הם עוד דוגמא) והרבה מאד פציעות !

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

בירדמן – זה מזכיר לי שההרכב באחד המשחקים הראשונים של אריקסון כלל את סקולס, קול, בקהאם, שני הנווילים, באט ושרינגהאם.

המאמן הבא, לו עיניו בראשו – הולך על פוסטר, טרי, פרדיננד, נוויל, סימפסון או קול, קאריק והאגריבס, ג'ררד, לנון, רוני ועוד מישהו על פי הצורך.
אני לא אומר זאת בכדי להקניט. אני אומר שאם אפשר צריך כמה שיותר שחקנים שמשחקים ביחד. אפשר להביא לחילופין גם 5-6 מטוטנהאם. את הקישור שכולו צ'לסי ראינו אתמול.

עוז 22 בנובמבר 2007

אגב, בתפנית חדה מנבחרת אנגליה, שימו לב מי (כמעט בוודאות) תצטרף אליה בדרג 2 של הגרלת מוקדמות המונדיאל:
http://lucrurineinteresante.blogspot.com/2007/11/2010-wcq-pots-for-durban-draw.html
זה דורש עוד אישור רשמי של פיפא מחר אבל במידה והנתון הזה נכון אפשר לפנטז על בית קל להחריד עם: יוון, בלגיה, מקדוניה, ליכטנשטיין, אנדורה – בית שגם נבחרת ישראל ללא מאמן צריכה להגיע בו להצלבה (ואולי לנצל נפילה פתאומית של הנבחרת היוונית).
הדרג השני משנה את התמונה מבחינת נבחרת ישראל (במידה ויגיע)

cookie-monster 22 בנובמבר 2007

מרקפוצינו – אם מקלארן לא היה מנפה את בקהאם מהסגרת אלא רק מההרכב הפותח, היתה לו האפשרות להעלות אותו כמחליף במשחקים שלא הלכו לשום מקום עם ההרכב שהוא העלה. לבקהאם יש את היכולת לשנות את המשחקים האלה למשהו שאנגליה היתה לפחות מרוויחה ממנו.
במונדיאל בקהאם היה מאלה שנתנו משהו בכלל למשחק של אנגליה.. בניגוד לרוב השחקנים.

ואגב לגבי לנון – לדעתי אנגליה נראתה ממש טוב דווקא כששניהם – גם לנון וגם בקהאם היו על המגרש. (20דקות האחרונות של המשחק נגד TNT)

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

עוז – בגרמניה הנבחרת היא מעל הליגה. לדעתי לפחות. אבל בעיקר יש הרמוניה משום שרוב השחקנים החשובים של הנבחרת נקלטים בבאיירן.

יואב. זה בדיוק מה שאני אומר. הגרמנים היו הצבא הכי חזק. אבל שגעון הגדלות שלהם גרם להם לרצות יותר מדי ולהפסיד.
אם היו מסתפקים בכל מלחמת עולם בהתחזקות גאוגרפית מסויימת היו כנראה מגיעים לשביתות נשק.
אני מקבל את ההערה על הצרפתים – אבל אם כך צריך לציין כי בעבר הרחוק גם האיטלקים היו צבא חזק.

לנבחרת הראגבי היו תקופת נפל, אבל היא בהחלט התאוששה ונצמדת לדברים פשוטים. פה ייתכן שבא לידי ביטוי מה שאותו מארח אמר לי – לגבי הרקע של השחקנים.

לגבי בקהאם. ידועה דעתי עליו ביונייטד. פרגוסון רצה להחליף אותו ברונאלדיניו ולבסוף החליף אותו ברונאלדו. אפשר להתווכח תמיד על העיתוי והסגנון – אבל בסופו של דבר זה מהלך עם הגיון מאחריו. בנבחרת החליפו אותו בכלום. במונדיאל האחרון הוא לא תרם דבר מלבד… כמעט את כל השערים של הנבחרת. הגול העצמי של פרגוואי הובקע בזכותו. השער הראשון מול טרינידד ושער הניצחון מול אקוואדור.

מרקפוצ'ינו 22 בנובמבר 2007

עוגיפלצת – טרינינדד וטובגו לדעתי זה לא ממש מדד טוב אבל כעיקרון אני מסכים איתך

cookie-monster 22 בנובמבר 2007

TNT אולי לא קרעו את הנבחרות במונדיאל אבל לפחות הם הגיעו לשם .לנון היה עושה את הריצות ומושך אליו את שחקני היריבה ואז נותן מסירה לבקהאם שהשתחרר למסירה לרחבה.

רק שנה שעברה, אבל הסטוריה עתיקה :|

יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה 22 בנובמבר 2007

הנה ה-11 שלי לעידן מוריניו(הלוואי) במערך 4-5-1 המועדף עלי:
שוער -בן פוסטר(קארסון מחליף)
מגן ימני -ריצ'ארדס
בלמים – טרי ופרדיננד
מגן שמאלי – אשלי קול
קשר הגנתי – אואן הארגריבס
קשרים קדמיים – ג'אררד ולמפארד
ווינגר ימני- אגבלהור
ווינגר שמאל -ג'ו קול
חלוץ בודד – ווין רוני
מחליפים: קארסון, בראון,קאריק ,דארן בנט,ארון לנון ,לדלי קינג וקראוץ'

יואב 22 בנובמבר 2007

אריקסון הקריב את סקולס(זרק אותו לשמאל) על מנת לשחק עם הצמד האנמי הזה. החליף מנהל משחק מושלם בשניים שהם לא כאלו.אחד רץ כל המשחק, יורד לגליצים ונלחם אך לא מסוגל לייצר מצב לגול גם אם חייו יהיו תלויים בזה והשני משוטט בלי מטרה מצפה לאיזה כדור טועה שדרוגבה יזיז לו(הכל בהקצנה כמובן).קשה לי לזכור החלטה יותר מקוממת מזו.דייויד, במסירה אחת פירק את הגנת קרואטיה. לדיוויד יש רוח. מוכחת.
אנגליה הלכה אחורה לאחר שהשוותה, כמו תאונה שמחכה לקרות. לא ידעו מה צריך לעשות שם, אחרי הקאמבק ההירואי. זה בעיקר קשור לבוקיות וגם לחוסר אמונה. בשנייה שקראוץ השווה, אמרתי לחבר שזה רחוק מלהיות גמור.אנגלים טובים נגד אנגלים.כל כך נכון.
ומי שקורא לקינו קצב, ורואה בזה חזות הכל פשוט התרגל לסטאנדרטים הנמוכים של "סטיבן" במלחמתו הבלתי מתפשרת להביא את ליברפול למקום השלישי.ההשוואה בניהם מגוכחת במקרה הטוב(מעולם אגב, לא ראיתי את גארארד טוב ודומיננטי נגד יונייטד).
סקולסי וקינו היו חדר המנועים הטוב ביותר שהוציא האי הבריטי בעשורים האחרונים ויחד עם הקיצוניים של אותה תקופה(גיגס ובקאהם) יצרו רבייעיה כל כך מאוזנת, מבריקה, חכמה, שבאנגליה יכולים רק לחלום עליה.
חמישה שחקנים מהסגל של יונייטד ישחקו ביורו. מספר חסר תקדים למועדון בסדר גודל כזה. לאלכס קשה להסתיר את החיוך. מנוחה שלמה לרובו של הסגל, זה בונוס לא צפוי.

נתן העזתי 22 בנובמבר 2007

עוז, שים לב, ארבע מחמש הליגות שציינת כדומיננטיות הן גם ארבע מהליגות העשירות בעולם (האנגלית, הספרדית, והגרמנית, ובדרכה שלה גם הרוסית), ושכר השחקנים בהן גבוה. מסיבה זו הן מהוות מוקד משיכה לכשרונות מחו"ל, מה שמעלה כמובן את הרמה, וזה בלי קשר ישיר לכדורגל אלא יותר לגורמים כלכליים.

אני נוטה להסכים עם המסקנה שלך שאין קורלציה בין הליגה לנבחרת, אבל לא על השימוש בפעלים "תורמת" או "מחלישה", שבעצם מניח שקורלציה כזו אכן קיימת.

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

איך אתה מגיע לחמישה? אני סופר קושאק, ואן דר סאר (שזה לא ממש מפריע), אברה, סהה (?), נאני ורונאלדו, ייתכן שעד הקיץ גם פיקה.
צריך כמובן להחשיב גם את וולוסו, הונטלאר וג'וזפה רוסי.

נתן העזתי 22 בנובמבר 2007

"בלי קשר ישיר לכדורגל", הכוונה לכדורגל המקומי.

יואב 22 בנובמבר 2007

שכחתי את הפולני.בהנחה שואן דה סאר וסהה(ספק אם ישאר)זניחים יותר, עדיין זה שני שחקנים בלבד מההרכב הפותח!
בקשר לשלושה האחרונים, האם יש משהו שאתה לא מגלה לנו על רוסי?(הלוואי).
רונן, כדי להבין מהי מנהיגות אמיתית , צריך לחזור אחורה לדל אלפי בתשעים ותשע.קינו במפגן אבסולוטי של גאווה, נחישות, תבונה, ניהול משחק והקרבה מוציא את יונייטד מהבור הכי עמוק שיש ומוביל אותה למקום שרק באזבי הכיר קודם.כמו אחוז דיבוק, כמו אדם שלא יודע ולא מאמין שהוא נוצח, הוא נותן את משחקו הטוב ביותר במדים האדומים ומעלים לחלוטין חוליית קישור שהורכבה מזידאן, דווידס, קונטה, דל פיירו ומוביל את יונייטד לגמר ההוא… הוא מקריב צהוב(עוצר מתפרצת) שמונע ממנו לשחק בגמר, קצת כמו משה, שמוביל את כולם לארץ המובטחת אך לא זוכה להכנס בשערייה…לא פרץ של השראה לכמה דקות, אלא תשעים דקות של ריכוז מקסימלי, כמעט סיזיפי, חסר טעויות, תבונה ורגישות. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה 22 בנובמבר 2007

רונן,
מה פתאום ג'וזיפה רוסי ???
הוא נמכר כזכור לוויאריאל ואין ליונייטד שום זכויות עליו למעט זכות סירוב ראשונה להשוות הצעה של צד ג' עליו שזה לא הרבה…
הונטלאר ? אני חושש שטן קאט יביא אותו לצ'לסי והלוואי שאני טועה – חלוץ תותח אמיתי.
על מיגל וולוסו יש כניראה ליונייטד זכות סירוב ראשונה אחרי שהם שילמו לספורטינג פרמיה על נאני (מעבר לסכום השחרור שלו)והוא מספר 1 ברשימה שלי להביא ליונייטד.

לון 22 בנובמבר 2007

יש לי תגובה ארוכה, אז אני מחלק אותה לשלושה חלקים.

התזה לגבי ההשלכות של החברה הבריטית על ההתנהלות הספורטיבית בהחלט מעניינת.
בעיקר הצורך של האנגלים במנהיג מובהק וחוסר היכולת לפעול כשאין היררכיה ברורה. מעניין אם זו אחת הסיבות המרכזיות להמשך האהדה למוסד המלוכה.

רונן, גם אתה וגם אביעד צודקים לגבי הקפטן.
אתה צודק שהם חברה פורמלית שמצפה ממי שהתמנה לקפטן להנהיג. הוא צודק בכך שיש הרבה שחקנים שעצם המינוי לקפטן לא הופך אותם למנהיגים (למרות הציפיות).
לעיתים בחיים אנשים עושים את התפקיד, ולעיתים תפקידים עושים את האדם. ולפעמים האנשים מורידים מערך התפקיד ולעיתים הנעליים והתפקיד גדולים מידי למידת האנשים.

בקהאם אינו מנהיג טבעי. הוא ביישן ובעל יכולת מילולית די נמוכה. אבל הוא דוגמה מובהקת לתפקיד שעושה את האדם. הגאווה להיות הקפטן והתפיסה שלו את התפקיד (התפיסה הפורמליסטית) גרמה לו לגדול אל התפקיד. אריקסון הודה בזמנו בפומבי שהוא הופתע עד כמה בקהאם הצליח בתור קפטן.

לפי התיאורים של מה שקורה בצ'לסי, ג'ון טרי הוא בהחלט מנהיג. כששחקנים שם נשאלו, הם אמרו שכשהוא מדבר, כולם מקשיבים ומכבדים אותו. טרי הוא הקפטן שהחליף את בקהאם בנבחרת. אתמול טרי היה פצוע וישב ביציע.

ובאשר לדוגמה אישית, זו בהחלט מנהיגות. זו בדיוק הסיבה בגללה מפקדים בצה"ל תמיד נמצאים בראש הכח. אבל ישנם מרכיבים נוספים.

אחד המרכיבים למנהיגות הוא התלהבות. בקהאם ממחיש בכל הווייתו עד כמה חשוב לו להיות בנבחרת ועד כמה הוא רוצה בהצלחתה. אצל ג'רארד ולמפארד זה לא בולט.
זו הסיבה שכשהשחקנים עלו מההפסקה למגרש, הקהל שרק בוז עד שראו את בקהאם עומד על הקו כדי להיכנס.

אני בהחלט מסכים שחוסר המנהיגות בלט אתמול אחרי השיוויון. אבל אני חושב שמנהיג היה מבין שצריך להתקיף ולא לסגת. מנהיג היה מבין שצריך למסור לבקהאם את הכדור (ספרתי. היה ניסיון מסירה אחד בלבד וגם הוא חזק מידי). האנגלים ניסו דרך המרכז בעיקר, שוב ושוב בבעיטות ארוכות. הם איבדו את הסבלנות ולא היה מי שירגיע. בקהאם, בגלל הפורמליסטיות (אינו הקפטן) ובגלל ההתייחסות של מקלארן אליו (מחליף לעת צרה) לא יכול היה להושיע כמנהיג.

לון 22 בנובמבר 2007

לאנגליה יש בהחלט יכולת מוכחת להוציא תיקו כשהיא זקוקה לו במשחק מכריע.

במוקדמות יורו 2004 בפורטוגל, המשחק האחרון של אנגליה בבית המוקדם היה נגד טורקיה בחוץ, אוקטובר 2003.
ניצחון היה מעלה את טורקיה ליורו ושולח את אנגליה לפלייאוף. תיקו או ניצחון לאנגליה, מעלה את אנגליה כראש הבית. נגמר 0:0
המאמן: סוון יוראן אריקסון.

במוקדמות יורו 2000 בהולנד ובלגיה, המשחק האחרון שלה היה בחוץ נגד פולין, אוקטובר 1999.
לשתי הקבוצות היה אותו מספר נקודות. כדי לשמור על סיכוי לעלות לפלייאוף (בתקווה שפולין תפסיד בחוץ נגד שוודיה, כפי שאכן קרה) לאנגלים היה אסור להפסיד. ניצחון היה מעלה אותם בוודאות, הפסד היה מעלה את פולין בוודאות על חשבונם (השוודים כבר עלו מהמקום הראשון). נגמר 0:0. האנגלים עלו לטורניר אחרי שניצחו בפלייאוף את סקוטלנד. (0:2 בחוץ בראשון, 1:0 בבית בגומלין) המאמן: קווין קיגן.

בימי גלן הודל, במוקדמות מונדיאל 98 בצרפת, המשחק האחרון של אנגליה היה בחוץ מול איטליה, אוקטובר 1997.
תיקו ואנגליה עולה מהמקום הראשון ואיטליה עולה לפלייאוף. הפסד אנגלי היה מעלה את האיטלקים ישירות למונדיאל ושולח את האנגלים לפלייאוף. נגמר 0:0. המאמן: גלן הודל.

אפילו במוקדמות מונדיאל 2002, אנגליה הגיע למשחק האחרון באוקטובר 2001 כשהיא חייבת לעשות מה שגרמניה עשתה במשחק המקביל, כדי לעלות ישירות ולא דרך הפלייאוף. גרמניה נפרדה בתיקו מפינלנד ואנגליה הצליחה לחלץ תיקו ביתי מיוון 2:2 (עם אותו שער מפורסם של בקהאם). המאמן: אריקסון.

מקלארן עלה במערך הגנתי מובהק עם חמישה קשרים. הוא שידר פחד.
המערך קרס מהר מאוד, אבל הוא חיכה עד המחצית.

אפשר לשחק על תיקו כשיש על מי לסמוך מאחור. עד אתמול ההגנה האנגלית לא ספגה אפילו שער אחד במשחקי הבית. אתמול לאנגליה לא היתה הגנה. טרי, פרדיננד ואשלי קול לא שיחקו. לסקוט וברידג' שחקו רע.

אבל, האבסורד היה שאנגליה דווקא הלכה אחורה אחרי השיוויון. הם תקפו "גלים גלים" עד השיוויון. ברגע שהושג נתנו לקרואטיה להשתלט על מרכז המגרש. הדוגמה המובהקת ניתנה ע"י הפרשנים שציינו שוב ושוב שדפו, החלוץ, נסוג מאוד לאחור.

והיות והיה ברור לכל אורך המשחק שהפעם אי אפשר להסתמך על ההגנה, זו היתה טעות קריטית.

לון 22 בנובמבר 2007

הקמפיין נכשל לא בגלל משחק אחד. אנגליה שיחקה לא טוב בחצי מהמשחקים.
מקלארן הוכיח שהוא לא מספיק אמיץ, לא מספיק חכם ולא נותן השראה.
הוא הראה שיש לו שיקול דעת לוקה ביותר. הוא עלה עם קרסון בשער למשחקו הראשון בנבחרת במשחק מכריע. רובינסון לא יותר טוב, אבל יש לו לפחות ניסיון.
הוא עלה עם מערך הגנתי עם חמישה קשרים ושידר לשחקנים שלו ולקרואטים שהוא חושש.
הוא הראה שלא הפנים את הלקח מהוצאת בקהאם מהנבחרת.
ולא הבין את המשמעות שלא טרי ולא בקהאם בהרכב.

הוא הוכיח שהוא פשוט לא מספיק טוב. קיגן הודה בכך ועזב בכבוד אחרי ההפסד לגרמניה בוומבלי. מקלארן כנראה עוד לא קלט.

נקודה אחרונה. השערים מרחוק – שוב ושוב אנגליה סופגת שערים ממרחק של 20-25 מטר מהשער. זו תבנית קבועה. נדרש קשר אחורי בעל הבנת משחק, כדי למנוע את הבעיטות הללו. וכמובן גם מאמן שיכניס לשחקנים שלו שיש כאן תבנית קבועה.

נועם שיזף 22 בנובמבר 2007

רונן, אתה בטוח שהבעיה של אנגליה היתה היעדר מנהיגות? אני הרגשתי שזה פשוט היה כדורגל רע מאוד – אחרי ה2-2 האנגלים הלכו אחורה, אבל הקרואטים הניעו כדור מאוד בסבלנות, בדקו את שני האגפים, עשו שני חילופים נכונים והבקיעו בקלות.
באותו זמן האנגלים ירדו להמון גליצ'ים ומקלארן קיפל את המטרייה.

ויכסלפיש 22 בנובמבר 2007

הדעה הרווחת בתקשורת הישראלית,ו/או העולמית לפני כל טורניר, שאנגליה מועמדת למשהו, היא הרי פרי עבודה מאומצת של אינטרסנטים עילגים שעיקר עיסוקם סודות מחדר ההלבשה. הרי מי שחוגג הם בעלי הפאבים והספסרים.

הגרף האנגלי מראה שתי חריגות קטנות מעבר לרבע הגמר (90 ו-96) מאז 1970 פלוס היעדרות מחמישה טורנירים (74 78 84 94 2008), ולכן המסקנה הבלתי נמנעת היא שבכל דור יש בעיה בסגל האנגלי. עכשיו אלה ג'רארד ולמפארד, באייטיז רובסון וגלן הודל שלא הגיעו לכלום למרות שפה חשבו שאלה שני גאונים,ובניינטיז דייויד פלאט ואלן שירר וכמובן לינקר. מסקנה? הזכייה של אנגליה ב-66' לא שונה בהרבה מהזכייה של רוסיה ביורו 60' או ספרד ביורו 64', כלומר היא קוריוז ולא חלק משום רצף של הישגים. אגב רצף הבזיונות האנגלי לא שונה בהרבה מהספרדי, אבל זוכה להרבה יותר תשומת לב פלוס בונוסים מרושעים של "הסאן".

אביעד 22 בנובמבר 2007

צריך פשוט להסתכל על ההרכב האנגלי אתמול אחד לאחד בשביל להבין…
קארסון בשער – בחירה של המאמן, היו אופציות אחרות. אני לא מתנגד לבחירה בו ככלל, אבל לשבץ שוער חסר ניסיון בינ"ל במשחק כה מכריע זו שגיאה.
מבחינת הגנתית, בעיקרון הפציעות אמנם הכריעו מי ישחק במידה מסוימת אך נעשו כאן שגיאות קריטיות – היעדרו של ווס בראון כמגן (והסטה של ריצ'ארדס לעמדת הבלם), מדוע לייטון ביינס מאברטון לא זומן לשמאל?
בעמדת הקישור – אני מצטער אבל קאריק והארגריבס עדיפים בהרבה על בארי, ג'רארד לא מנהל משחק ולמפארד… הוא לא מגביה ממש טוב, הוא גם לא עושה עבודת הגנה יוצאת דופן, הוא לא מוסר מחונן, כל מה שלמפארד יודע לעשות זה לבעוט ממש חזק, הוא אובר רייטד ברמות מטורפות והוא רק מונמע משחקנים אחרים לפרוח סביבו בקישור (דוגמא פשוטה – קאריק פרח ליד סקולס, אלונסו פרח ליד ג'רארד, באלאק נחנק ליד למפארד). ההצבה של רייט פיליפס במקום בקהאם היא פשוט החלטה מגוחכת, אין תואר אחר. במקום שחקן יעיל, לוחם, בעל מוטיבציה ויכולת לייצר מצבים, פתח שחקן שיודע לרוץ ממש מהר. כאן בולט הכישלון המחריד של מקלארן.
לגבי תפקיד הקפטן – יש למישהו ספק לגבי המנהיגות שקרנה מפול סקולס בשנה שעברה על מנצ'סטר? יש למישהו ספק מי היה בעל הבית, למרות שאת הסרט ענד גארי נוויל? (ואין בכל בכדי לקחת כלום מהמנהיגות של גארי, אני למעשה מאוד מצפה לשובו…)
אני הייתי משחק עם רובינסון, בראון, ריצ'ארדס, קמפבל, ביינס, הארגריבס, קאריק, ג'רארד, בקהאם, קול, קראוץ' (למרות שתכל'ס – אגבונלהור ויאנג מאסטון וילה עדיפים עליו).
ואחרי כל אלה, הטעות של מקלארן הייתה בתחילת הקמפיין, הניפוי של בקהאם דפק את אגף ימין והכניס את הנבחרת לסחרור אובדן מנהיגות, בעוד שבו זמנית עלתה למקלארן באובדן הסיכוי לשכנע את סקולס לחזור.
לגבי המנהיגות של טרי – כשמנצ'סטר נתקלה בדרישות מופרזות של ריו פרדיננד, נשלל ממנו מעמד הקפטן המחליף כי מעשיו היו לא ראויים מבחינת סר אלכס. בקיץ האחרון ג'ון טרי פתח את הפה על כל העולם ואשתו, כולל איומי עזיבה ונרגע רק אחרי שקיבל חוזה מפלצתי של 144 אלף ליש"ט לשבוע. זה לא מנהיג. אז מה אם הוא משחק על פציעות? את זה גם בניון עושה. מנהיג סוחף את הקבוצה קדימה וכשצ'לסי במשבר, אף אחד לא מסתכל על ג'ון טרי.
מעניין מי יהיה המאמן הבא… אני יודע שהאנגלים זורקים שמות גדולים, אבל למה שא'וניל, מוריניו, קאפלו, סקולארי ירצו להכניס ראש למיטה החולה הזאת?? אני כבר מדמיין את הליך הבחירה בדומה לסצינה המקבילה מ"מייק באסט מנהל את אנגליה"…

ויכסלפיש 22 בנובמבר 2007

ועוד הערה על אנגליה מול ספרד: העובדות מוכיחות שספרד איטליה צרפת והולנד מרבות לזכות בתארים לצעירים עד 21 ועד 19, פרט לספרד כל השלוש גם מגיעות רחוק (חצי גמר) בטורנירים לבוגרים בעשר השנים האחרונות. גרמניה עושה זאת למרות חוסר הצלחה בצעירים ובאופן עקבי. אנגליה לא מגיעה להישגים גם בצעירים ולכן זו עוד סיבה לא לצפות מהם לכלום. דהיינו השאלה למה ספרד נכשלת הרבה יותר מעניינת במובן המקצועי

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

כמה קשקשת אלוהים. הבעיה של אנגליה שהיא פשוט קבוצה מזופתת. בקהאם-שמקהאם, סקולס, ג'רארד, למה זה שיחק וההוא לא… כאילו זה משנה. עד לקין הגעתם והוא אפילו לא אנגלי…

הבעיה של אנגליה היא שאין לה שחקן אחד טוב ברמה עולמית כבר שנים. האחרון שהיה כזה היה גאזה, כמות הכישרון וחוכמת המשחק שהייתה לו ברגל אחת לא תמצאו במשפחות של סקולס,ג'רארד ובקהאם גם בעוד 4 דורות קדימה. בתקופתו אנגליה הייתה קבוצה ששיחקה כדורגל, אז היא הייתה קבוצה מרגשת. אתם יכולים לדסקס עוד חודשים למה אנגליה לא מצליחה, העובדה היא פשוטה אין לה מגה-כוכב בסגל.

נ.ב.
לכל אלה שחושבים ששדרה "מנצ'סטרית" בנבחרת תוביל אותה להישגים רציתי לשאול – על סמך מה אתה חושבים כך, האם הגלל ההצלחות המרובות שלכם בזירה האירופאית המסתכמות בגביע אלופות אחד בלבד ב-20 שנות דומיננטיות בליגה ?

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

נ.ב

רונן – אני מצטרף לשאלת האנגלי – במה בדיוק אתה עוסק ?

אביעד 22 בנובמבר 2007

אסף, הצלחה באירופה לא מבטיחה דבר ולראיה ליברפול שהצליחה לא רע באירופה בשנים האחרונות בעיקר בזכות ג'רארד אבל זה לא ממש בא לידי ביטוי בנבחרת… אתה יכול להוסיף את צ'לסי שהגיע 3 פעמים לחצי גמר ליגת האלופות כשבהרכבה בולטים למפארד, טרי וג'ו קול ושלושתם לא עשו דבר בנבחרת…
העיקרון שעלה כאן נכון והגיוני וכנאמר לא צריך שהשלד יהיה ממנצ'סטר, הוא יכול להיות מטוטנהאם, רק שיהיה שלד שמשחק יחד בקביעות…
ונקודה אחרונה, לגבי המגה כוכב באנגליה – קוראים לו וויין רוני.

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

אביעד – ייתכן שאתה צעיר ועל כן אינך זוכר או יודע. רוני לא מתקרב לגאזה – לא מבחינת הכדורגל ולא מבחינת מה שהוא מביא לנבחרת.

אביעד 22 בנובמבר 2007

זוכר גם זוכר את גאזה… מה שחקוק בזכרוני במיוחד זה גאזה מקפיץ מעל קולין הנדרי בדרך לשער גאוני ב 2:0 על סקוטלנד ביורו 96, אבל אני גם זוכר פריצה סוחפת של דארן אנדרטון באגף בחצי הגמר מול גרמניה באותו יורו, פריצה שהסתיימה בכדור רוחב שיכל והיה צריך להכריע את המשחק… אני גם זוכר גאזה שהיה פשוט שמן מכדי להגיע לכדור הזה…
רוני בסה"כ בן 22 והוא כבר בטופ העולמי מבחינת הבנת המשחק שלו והיכולת הטכנית שלו, הוא צריך לעבוד על המזג שלו (כמו גאזה) אבל מבחינת הכדורגל הוא כבר מתקרב לגאזה, מבחינת מה שהוא מביא לנבחרת, יש לו עוד זמן וגם ככה הוא מתקרב, גאזה היה אחד השחקנים היותר unreliable בתולדות הכדורגל ולמרות כשרונו העצום, לצערי זה מה שהוא הביא לנבחרת אנגליה…

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

אביעד – במידהושכחת, גדול השחקנים ביקום היה אף הוא גוץ שמנמן…

בכל אופן בגיל 23 גאזה כבר כיכב בנבחרת אנגליה והוביל אותה עד לחצי גמר מונדיאל.

שרוני יביא את אנגליה להישג דומה נוכל להתחיל להשוות בינהם. נכון להיום זה עוול להזכיר את שניהם באותה הנשימה.

יואב 22 בנובמבר 2007

אסף, אנגליה הייתה מחורבנת גם עם גאזה שהתקשה כל הקאריירה לספק שני משחקים טובים ברצף. ממש כמו גארארד. האלהה של גאזה נובעת מהתרפקות על עבר, שהיה סתמי כמו ההווה. רוני זה הדבר הגדול ביותר שנולד לאנגליה בעשרים שנה האחרונות ולמזלנו א- יהיה לו זמן להוכיח את זה ב- אלכס הוא המאמן שלו.גאזה הביא בעיקר פולקלור ואפשר למנות על יד אחת את רגעי השיא שלו במדים הלאומיים(היו לכך גם סיבות אובייקטיביות כמו פציעות ומקרה ראש קשה במיוחד). אין ספק שהוא היה כישרוני בטירוף אבל זה לא ברמות ובעוצמה של רוני לדעתי.
ואני שמח שאתה מסכים סוף סוף שסטיבן הוא לא מגה כוכב. אם הוא היה כזה, בניטז היה בונה את ליברפול סביבו ולא מטרטר אותו ברוטציות. אתה יכול לדמיין את אלכס מטרטר את קינו או רונאלדו? בוודאי שלא כי הוא בנה סביבם קבוצה.הוא קשר ימני בינוני, מנהל משחק סתמי ובין נקודות השיא המועטות והזכורות שלו משתרע אוקיינוס של משחקים אנונימים שתמיד חיסלו לליברפול את הסיכוי לאליפות מוקדם מהצפוי.
מעבר לזה,
נ.ב אני דווקא חושב ששני הבלמים של אנגליה הם מגה סטארים בתפקידם.

יואב 22 בנובמבר 2007

רוני הביא את אנגליה לחצי היורו בגיל שמונה עשרה בדומיננטיות שגאזה יכול רק לפנטז עליה ואילו לא נפצע והיה שותף בחצי, אולי אף ליותר מעבר לעובדה שאני לא זוכר משחק אחד גדול של גאזה בתשעים(חוץ מהדמעות לאחר ההפסד).זאת רק כותרת. זה כמו להגיד שפלאט הביא את אנגליה לחצי. נוסטלגיה זה דבר נחמד. גם בוצ'ר היה ענק, לא?

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

יואב – האם חצי גמר מונדיאל נחשב להישג מחורבן ? האם חצי גמר אליפות אירופה היא הישג זניח ? גאזה היה שם והוא גם דאג להביא איתו את אנגליה.

רוני היה מפסיק לזיין זקנות בשביל "פולקלור" שכזה…

עבורי גאזה הוא השחקן האנגלי הכישרוני ביותר שראיתי בחיי, רוני ואחרים בכלל לא נמצאים ברמת הקלאסה הזאת. חובת ההוכחה היא על אלה שקוראים עליו תיגר. ההישגים הגדולים האחרונים של אנגליה (מונדיאל 90, אליפות אירופה 96)רשומים על שמו. לא ראיתי שום כוכב אנגלי אחר מןביל את הנבחרת האנגלית לשם.

ג'רארד הוא לא מגה-סטאר אבל הוא שחקן שהיה לו מקום בהרכב של יונייטד בכל שלב בקריירה שלו. בניטז לא נראה לי אחד שבונה קבוצות סביב שחקן, בלי שום קשר לג'רארד.

ג'רארד הוא לא הסיבה לאנמיות של ליברפול. אי ההצלחה של ליברפול נובעת לדעתי בעיקר מסיבות כלכליות (שמתקרבות לפתרונן) ואי ההבנה כי המיסחור הוא חלק מהמשחק. ייתכן והתובנה כי קבוצת כדורגל היא גם עסק, תובנה שמנצ'סטר וארסנל הגיעו אליה כבר לפני למעלה מעשור, הייתה מחלחלת גם למרסי-סייד היינו רואים הצלחות.

בלמים מגה-סטארים ? היה רק אחד כזה בהיסטוריה. איך בכלל אפשר להשוות את טרי ופרדיננד ל"קייזר" ?

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

נ.ב

אנגליה הגיע ביורו 2004 עד ל-1/4 גמר, לא ל-1/2.

שרוני יהיה הכי טוב בסגל האנגלי שיגיע עד ל-1/2 גמר מונדיאל או אליפות אירופה אפשר יהיה להתחיל לדבר עליו באותו נשימה כמו עם גאזה.

אני דווקא אשמח עם רוני יגיע להישגים ולרמת הגאונות של גאזה. אני שמח בכל הצלחה של סקאוזר, אפילו אם הוא סקאוזר בוגדני…

ויכסלפיש 22 בנובמבר 2007

אסף, תזכור שאנגליה היתה זוועה ב-90 אבל התעלתה מול הפראיירים מקמרון ברבע הגמר בזכות לינקר, וב-96' נעזרה בשיפוט שערורייתי כדי לעבור את ספרד בפנדלים ברבע, ואין לי שום דבר בעד או נגד גאזה.

יואב 22 בנובמבר 2007

שלא תבין לא נכון, אני מאד אוהב את גאזה… אוהב ליצנים עצובים שמוסיפים צבע למשחק..וברגעיו הגדולים הוא לא נפל מאף אחד אבל הם היו מעטים. אבל…. מונדיאל תשעים זאת סתם כותרת לגביו. זה היה מונדיאל סתמי וארבע הראשונות היו הפחות גרועות.. אתה זוכר רגע אחד גדול שלו משם?..וההחמצה שלו מול גרמניה בחצי היורו עדיין עולה לי בחלומות.
את עניין חצי יורו, רוני כבר השווה.גם את עניין האליפות המקומית(זניח, אני יודע)הוא כבר צבר.
וסטיבן לעולם לא נכנס לקישור של תשעים ותשע אבל הוא בהחלט החילוף הראשון לפני באט.
נ.ב
בארזי, קנאברו, שיראה, זאמר, פאסרלה ועוד כמה(גם ריו וטרי) בוודאי לא יסכימו איתך… אבל כאוהד מכבי, אני מכבד נוסטלגיה בימים טרופים אלה.

אביעד 22 בנובמבר 2007

אסף, תן בבקשה דוגמא למשחק ענק אחד של גאזה בגללו אנגליה הגיעה עד לחצי גמר המונדיאל? מה עוד שזה היה המונדיאל המשמים ביותר בהיסטוריה.
כרס הבירה של גאזה גם כאמור עלתה לאנגליה ביורו שהיא ארחה ב 96. וויין רוני הגיע עד כה כשיר רק לטורניר אחד של אנגליה, יורו 2004, בשלב הבתים איתו אנגליה שיחקה את הכדורגל המרשים ביותר שלה מאז 1966, ופציעתו היא חלק גדול מההדחה של אנגליה ברבע הגמר…
כמו כן, נוח להיזכר בערגה בגאזה הגדול והכשרוני שחבל שפציעה גרמה לו את הקריירה, אבל יהיה נחמד גם לזכור איך הוא נפצע, להזכירך, הוא ניסה לשבור לגארי צ'ארלס מאסטון וילה את הרגל בתיקול שאם היה הולך כפי שגאזה תכנן, יכל להיחשב בקלות "תקיפה בנסיבות מחמירות" ואתרע מזלו של גאזה שהברך שלו ולא של צ'ארלס היא זו שהתנפצה בתהליך…
באשר לטרי ופרדיננד, אני מסכים עם מה שנאמר ע"י יואב כי הם מגה סטארים, אם כי בהקשר הזה אני מניח שהתכוונת לבלם שהוא גם פקטור משמעותי התקפית (כי אחרת, אפשר וצריך לזכור גם בלמים גדולים רבים אחרים, ע"ע מאלדיני את בארזי), בכל מקרה בהקשר זה הייתי מצרף לרשימה עוד בלם בעל אוריינטציה התקפית שאחראי לזכיה של גרמניה בטורניר משמעותי – מתיאס סאמר ביורו 96…

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

ויכספליש – מה זה קשור ? היה לאנגליה שחקן בסגל שידע לקחת את הנבחרת על הכתפיים שלו למקומות הכי גבוהים שיש.

אלה פריירים, פה שערוריית שיפוט, הכל ירקות. בשורה התחתונה, בלי גאזה, הם לא מגיעים למקומות האלה.

לרוני אולי יש את הפוטנציאל לדומיננטיות דומה בנבחרת. בינתיים הוא צריך להוכיח את זה. הכישלון של אנגליה בטורניר האחרון רשום גם על שמו.

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

יואב, תבדוק את המקורות שלך. רוני לא הגיע לחצי גמר יורו. אנגליה הודחה בפנדלים מול פורטוגל ב-1/4.

יואב 22 בנובמבר 2007

צודק. רבע(אבל זה הרגיש חצי, בחיי).בתשעים אני אזכור את השער של פלאט לרשת הבלגית בדקה המאה ועשרים, ליניקר מנצל נאיביות קמרונית והדמעות של גאזה. וכלום חוץ מזה. הוא פשוט לא היה עיקבי מספיק ושיחק בנבחרת מחורבנת.(אלכס טען לא מזמן שגאזה הוא הפיספוס הכי גדול שלו בשוק העברות. אולי הכל היה נראה אחרת אם גאזה היה בוחר ביונייטד ולא בתרנגולים).

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

נ.ב

אני לא בטוח שלג'רארד לא היה מקום גם בקבוצה ההיא. אלמלא הזכייה באליפות אירופה אני גם לא בטוח שהיו זוכרים אותה כל-כך…

לגאזה לא היה את הצוות שיש לרוני סביבו. גם לנוויל יש יותר אליפויות מלגאזה, זה הופך אותו לטוב ממנו ?

צודק – בארזי הוא הבלם הנוסף היחידי בהיסטוריה של הכדורגל שהיה מגה-סטאר ובלם.

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

יכול באמת להיות שאם גאזה היה שחקן של פרגוסון היה גודל לאנגליה מראדונה משל עצמה.

זה באמת מרגיש כמו פיספוס.

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

ויכספליש – אל מול "נסיון התקיפה" של גאזה אפשר להעמיד את ההתנהגות המחפירה של רוני שדפק את אנגליה במשחק נגד פורטוגל…

אתה מבין – לכל מטבע יש שני צדדים רק שגאזה היה מטבע מזהב…

רונן דורפן 22 בנובמבר 2007

נועם. יש מדינות שעולות לטורנירים בהפרש נקודות גדול משום שהן כמעט תמיד משחקות טוב או לפחות סביר- ארגנטינה, ברזיל, גרמניה וצ'כיה למשל למשל.
אלו שמשחקות לפעמים טוב ולפעמים בינוני ולפעמים גרוע צריכים אלמנטים של מנהיגות בכדי להוציא תוצאות נכונות.

אסף – אני עיתונאי ספורט.

עינב 22 בנובמבר 2007

יואב ואסי-אני מתקשה להסכים עם תחושת הפספוס בנושא גאזה ואלכס: מעבר לכך שזו היפותזה בנוסח מה היה קורה אילו טוני ווילסון היה מחתים את הסמית'ס אצלו בפקטורי רקורדס, אני חושב שזו הייתה דרכו של אלוהים לסדר את אלכס בחיים. אמנם לאלכס אין מה להפסיד בשחרור אמירות לתקשורת, אך נראה לי שזהו מס שפתיים לקהל האנגלי שתלה בגאזה תקוות מופרכות לחלוטין(האיש לא טרף את הדשא, אלא לאפות). לטעמי, אם השידוך הזה היה יוצא לפועל, יונייטד הייתה מקבלת שחקן שדי מתאים לחבורת אינס-יוז-קנצ'לסקיס, כזו שזו לא רק יורקת לבאר שהיא שותה ממנו גינס, אלא קופצת אליו ראש. באיזון ההכרחי לשחקן במנצ'סטר שבין כישרון(רונאלדו) למחויבות(נוויל), גאזה פשוט לא עובר, ולא רק בגלל הכרס.

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

עינב, יתכן ואתה צודק.

אני אלך לשמוע את killing joke ולחשוב על הנושא.

ynwa

יואב 22 בנובמבר 2007

אני לא בטוח שאלכס משלם מס שפתיים למישהו.. אבל זה ודאי היפותטי…
אסי,להזכירך הקבוצה ההיא לקחה טראבל ואני באמת מתקשה לראות את סטיבן מחליף מישהו מהרביעיה ההיא, מה עוד שכולם היו בשיאם.אף אחת מהתכונות שלו לא חסרה לנו אז. היה לנו מהכל. מנהל משחק טוב ממנו, שחקן שמרוויח את הכדור טוב ממנו ויכולת הרמה ואחד על אחד שלא היתה לו מעולם וזאת מבלי להתייחס לתיאום העיוור בין כל החלקים(מעבר לזה שהרביעייה הזאת לקחה שש!!! אליפויות מקומיות)ואת זה אתה בטח זוכר, לא?
אביעד הזכיר בצדק את זאמר. אדיר. אולי שחקן ההגנה האחרון שחתום על תואר נבחרות גם ברמה ההתקפית.(קנאברו היה מדהים במונדיאל האחרון-הגנתית).

ויכסלפיש 22 בנובמבר 2007

אסף, לא הבנתי איך "ניסיון התקיפה של גאזה" קשור אלי…..

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2007

ויכספליש – אתה צודק, סליחה. הדברים היו מכוונים לאביעד.

יואב – לא שזה רלוונטי למשהו אבל אני חושב שלשחקן כמו ג'רארד היה מקום בסגל של יונייטד. אם הוא סחב קבוצה אפורה עד לגמר ליגת אלופות פעמיים, ייתכן וגם אותכם הוא היה מושך לשם עוד כמה פעמים.

אביעד – זאמר שחקן מצויין. טרי ופרדיננד באמת שחקנים בדרגתו.

אביעד 22 בנובמבר 2007

אסף, בזה אני איתך, לג'רארד בהחלט היה מקום בסגל של יונייטד מודל 98/99, וזה אולי יישמע כמו חילול הקודש, במיוחד למעריץ גדול של הג'ינג'י כמוני, אבל ג'רארד של היום עדיף על סקולסי של אז (אם נשווה שחקן מול שחקן בלא ההקשר של התיאום הקבוצתי), סקולסי של אז נתמך בקין ולא היה מנהל משחק ברמה שבה הוא היום…
ויכסלפיש הזכיר את קנאברו ואני ישר חושב על חצי גמר יורו 2000 של הולנד-צרפת, כשזמברוטה קיבל אדום מוקדם ואיטליה לא ביצעה חילוף אלא פשוט הלכה על השיטה לפיה קנאברו ונסטה יעשו תפקיד של 3 שחקני הגנה… וזה עבד, 120 דקות מבלי לספוג… אני חובב גדול מן הסתם של כדורגל התקפי, אבל המשחק ההוא היה בונקר שתענוג לראות את רמת שחקני ההגנה שניהלו אותו (ויסלחו לי מראש אוהדי הולנד שיזכרו משחק זה לדיראון עולם)

יואב 22 בנובמבר 2007

זה אכן חילול קודש אביעד, בוש והיכלם. וברצינות, סקולסי מנהל משחק טוב יותר היום אבל עוצמתו אז הייתה ההצטרפות הכל כך מדוייקת להתקפה, לשטחים הנכונים(שזה לא מפתיע בהתייחס לעובדה שהוא שיחק חלוץ בחלק מהזמן באקדמייה וגם בתחילת דרכו בבוגרים) . השיוויון שלו מול אינטר בסאן סירו מדגים את זה היטב כאשר מלאכת ניהול המשחק נפלה על קינו שהיה צעיר יותר, נייד יותר, מעורב יותר.

אביעד 22 בנובמבר 2007

זאת בדיוק הנקודה שלי, ההצטרפות של סקולס אז להתקפה נופלת מזו של ג'רארד כיום, מה גם שאם נזכר בעונה הזו קצת לעומק נראה שסקולס ישב בחוץ לא פעם ולא פעמיים בשביל באט/יונסן ולא תמיד זה נבע מרוטציה… גם באותו משחק נגד אינטר בסאן סירו הוא קם מהספסל.

תומר 22 בנובמבר 2007

אני מצטרף לאסף בויכוח של גאזה ורוני. שיכורים תמיד יותר נחמדים מחובבי זקנות.
הדיון על בלמים מגה סטארים הוא מרתק,אני בהחלט מחשיב את קנאברו כמגה סטאר(במיוחד כשהוא לבוש כחול) ולדעתי אפילו מאלדיני כשהוא משחק כבלם הוא עדיין מגה סטאר,פשוט מזכיר את מייקל ג'ורדן ביכולת שלו להתאים את סגנון המשחק למגבלות פיזיות.
אני לא חושב שפרדיננד וטרי הם כאלה,אם הם היו כאלה אנגליה הייתה מגיעה רחוק יותר.אני כן חושב שפויול למשל יכול להיות כזה כי לו יש גם את המנהיגות שחסרה לאחרים.
עוד בלם ששווה אזכור הוא פרנק דה בור,שבכושרו הטוב היה פשוט מדהים. ואם כבר הולנדים אז רונלד קומאן.
בקיצור יש בלמים מגה סטארים,לדעתי לא כולם מוצאים את ההבדל בין בלם לבלם כי בניגוד לחלוצים וקשרים אין להם רגעים בלתי נשכחים כגון שערים גדולים ונראה כאילו בלם טוב הוא פשוט בלם טוב שעושה את העבודה באותה צורה כמו קודמו.אבל אם מביטים בדקויות,ומוצאים איך כל אחד מהם משתמש ביתרונות שלו ובסגנון שלו אז מגלים את האיכויות של אנשים שמבצעים את אחד התפקידים המרתקים ביותר על מגרש כדורגל.
נ.ב:גם לואיס מארין:)

יואב 22 בנובמבר 2007

אביעד, אני חולק עליך. לא היתה אז לסקולס את הנינוחות שיש לו היום עם הכדור אבל היום אין לו את הרגליים והחדות של כניסה לרחבה בזמן הנכון כמו אז.אז גם היה לו את קינו כחיפוי והיה לו יותר חופש ומהגדרת תפקידו הוא היה הקשר היותר התקפי מבין השניים.אני לא יודע איפה הכי טוב לסטיבן לשחק וזה נובע מחוסר דומיננטיות לאורך משחק שלם. שסקולס על המגרש, הקבוצה רוקדת לפי החליל שלו.בקשר לכניסה לרחבה, אצטט לך את בריאן קיד שנשאל בזמנו על ידי אדוארדס לגבי איכות השחקנים שעולים מהנוער. תשובתו היתה "יש לנו את דלגליש הבא". ולזה הוא התכוון. קשר/חלוץ שני שמצטרף להתקפה מהגל השני ובעל אינסטינקט סקוררי מובנה. סטיבן, למרות איכויותיו הרבות לא בקטגוריה הזאת.הרוטציות החכמות והשימוש הנכון בספסל, היו קריטים באותה עונת טראבל(הרבה גרב בגרב), אבל סקולס היה שחקן הרכב בהגדרה ןבכל משחק חשוב- פתח.
תומר, פויול הוא אכן מנהיג אמיתי אבל ברב הפרמטרים המקצועיים(מהירות, משחק ראש/גובה, יכולת שמירה, מיקום ונינוחות עם הכדור) נופל לדעתי מהשניים האלה למרות הערכתי הרבה אליו.

אביעד 22 בנובמבר 2007

יואב, כוונתי הייתה שבמשחקים חשובים סקולס פתח בשל יכולתו, אבל הוא לא היה מספיק טוב אז בשביל שזה ייחשב כמובן מאליו. אם כבר ציטטת את בריאן קיד ניתן לחזור לדו שיח שהיה שנתיים קודם לכן בין סקולס לסר אלכס שעליו העידו שניהם, סקולס ביקש לעזוב בשל מיעוט דקת משחק וסר אלכס סירב באומרו "אני לא רוצה למכור אותך כי אז אאלץ לקנות אותך שוב".
בקשר לפויול, דירוג טכני אולי יותיר אותו ברוב הפרמטרים המקצועיים מטרי ופרדיננד מלבד אחד, פרמטר אינסטינקטיבי לחלוטין – הוא תמיד שם, תמיד מחפה, תמיד מסדר הכל.
תומר, בדבר אחד אני נאלץ לחלוק עלייך – פרנק דה בור בשיאו היה בלם טוב ולא יותר מזה, בטח שלא מתקרב לקליבר של הבלמים שהוזכרו בתגובות קודמות ולא לשם החדש שהעלית ונראה לי שנשמט מקודם – רונאלד קומאן, אם נסתכל על תקופתו נראה שהיו שם כמה וכמה בלמים טובים ממנו, כמו למשל היירו, יאפ סתאם ועוד…

יואב 22 בנובמבר 2007

חשוב לזכור שסקולסי הוא הנער האחרון שעלה והשתלב מאותם ילדי פרגי, גם בגלל מימדי גופו("חשבתי שהוא לא יגדל יותר").גם קינו צוטט רבות בקשר להעדפתו המוחלטת לשחק עם הג'ינג'י.
מסכים בקשר לפויול.המכלול עולה על סך חלקיו ולעיתים זה עדיף כך.

Gilad Bloom 23 בנובמבר 2007

Guys(and girls),i think you are over analyzing the English failure,you can't argue with results and over the past 41 years England won 1 world Cup(at home) and even that cup was won with some controversy in the final,their results since have been dissapointing mainly because of the expectations of the press and the public that bought the story about the "motherland of football" myth.In reality English football has been historically one dimentional,boring ,technically and tactically inferior to the rest of the continent . The Brits,just like their food and their weather are genetically bred to play the grey kick and run style,are not capable of improvising and are pretty conservative in their aproach to the game,a right back is a right back,he runs up and down the line and makes good crosses and that's it,no left foot,no ability to cut to the middle from time to time,a striker is a striker(Linekar,Shearer,Owen),he will score many goals and be very sharp in the box but vision,assists?yok.The central defenders are efficient,strong,great in the air(Terry,Butcher,Campbell) but can you compare their skills to their rivals in other countries like Maldini, Canavaro , Desai or even Dechampes?English players are very fit,strong and have the basic fundamentals but there is no flair in their game,even the so called talented players such as Gerard,Lampard,Brian Robson and Schols,all solid players,but they are not naturals with the ball,Gaza,Hoddle and Roony are the exception to this rule.Don't get me wrong,i grew up watching the Englisg league before the Bosman era,there was nothing better than to watch a good league game between 2 English teams,the pace is very fast,they don't waste time like in Europe ,it's usually a clean game and the atmosphere is the best.The foreign invasion and the economic boom helped the premiereship become the best league in the world but certainly hurt the national team but the situation was not much better before,the semi in the world cup and in Euro are a nice achievement but Belgium,Poland and Portugal also made it to the semis.If you take the hype out of England and judge them by results only they are a second tier nation in Europe,certainly not in the league of Germany,Italy,France who qualify regularly , reach the late rounds and actually win a title from time to time.I truly admire the British for their contribution to world sports,the fair play,the work ethics,the fighting spirit,this may help when you fight a world war but when you play football you need to be flexible,outsmart your oponent and be a little unpredictable(like Italy against Germany in the last world cup,offensive sub in the overtime by the Italian coach against the history of the team),a typical European team would have just killed the game against Croatia for the last 25 minutes,waste time,sacrifice yellow cards,play a little dirty even,who is going to remember?Croatia didn't really care,they took what was given to them.Can you imagine where would England finish if they actually had a tough group?they finished tied with Israel in points,Kashtan will certainly remind us of this fact

תומר 23 בנובמבר 2007

אביעד,אולי אתה צודק בקשר לדה בור. אולי הולכתי קצת שולל בגלל שלדה בור דווקא יש את הרגע הבלתי נשכח הזה,המסירה לברקאמפ מול ארגנטיה.אבל ביחד עם המנהיגות (שכן הייתה לו)והיכולת הטובה שהוא הציג הן באייאקס והן בברצלונה פלוס התארים העניין שווה בדיקה חוזרת.יאפ סטאם הוא בהחלט עוד דוגמא שחשבתי עליה,על היירו גם חשבתי אבל ירדתי מזה קצת.
אגב,גם נסטה הוא מגה סטאר כמובן,הוא לא נופל מאף שם שהוזכר.

עומר 23 בנובמבר 2007

רונן,
לדעתי, הבעיה עם המנהיגים בדוגמאות שציינת – טרי, ג'רארד, למפארד – היא לא שאינם מבינים שצריך לעצור כאשר חוזרים ל- 2:2. בטוח שהם מבינים את זה. אינטליגנציית הכדורגל של שחקנים ברמה הזו היא גבוהה מאוד. בעייתם היא שבהיעדר אותה כריזמה מנהיגותית הם אינם מסוגלים להשפיע על השחקנים שסביבם, אלה שאינטיליגנצית המשחק שלהם היא פחותה, שצריך לעצור ולשנות עכשיו את שיטת המשחק.

אסף THE KOP 23 בנובמבר 2007

עוד על הבדל שמסביר מדוע קרואטיה משחקת ביורו וישראל תקטוף בקיץ מלפפונים:

מיליארדר רוסי הציע ל-5 שחקנים קרואטים מרצדסים תמורת ניצחון באנגליה. השחקנים סירבו לממש את ההצעה לאחר המשחק והתגובה שלהם הייתה: "תודה אבל לא תודה. אנחנו נבחרת גאה וזה היה ערב גאה עבור קרואטיה"

בישראל לעומת זאת, הידועה בפתיחת הרגליים שלה לפריצים זרים (ע"ע גאיידמאק}, שרו השחקנים "רוצים סיבוב על המרצדס" והיועץ המשפטי היה צריך להטריח את עצמו ולהוציא החלטה ששמרה על שאריות הכבוד של מדינת ישראל.
כמובן שבעיני השחקנים והאוהדים הוא נתפס כמשבית שמחות.

רונן דורפן 23 בנובמבר 2007

אסף. אני מסכים איתך אבל לצערי נאלץ לא להתפעל. הייתי במשחק של ישראל בקרואטיה והנוכחית של המפלגה הנאצית-הקרואטית "האוסטשה" ביציעים וסביבה היא עמוקה ומושרשת. כולל הצדעות במוהל יד וסמלים נאצים נוספים. הלאומנות הזו מחלחלת אל תוך הממשלה ורשויות הכדורגל. ולי אישית היה ברור שהנבחרת הקרואטית תיקח את המשחק במלוא הרצינות.

אסף THE KOP 23 בנובמבר 2007

רונן – הקרואטים היו ונשארו נבלות. מה שכן, לשחקנים שלהם יש מחוייבות לנבחרת שאין לשחקנים הישראלים.

אסף THE KOP 23 בנובמבר 2007

נ.ב
אם היו הצדעות במועל יד ושימושים בסמלים נאציים, מדוע לא הוגשה תלונה לאופ"א ? האם המשקיף והשותפים הם משת"פים ? אני מאמין למה שכתבת וזועם שישראל לא עשתה כלום בנידון.

עמרי דולב 23 בנובמבר 2007

מסכים לגמריי עם גלעד בלום התותח.
זאת ועוד: כדורגל ברמת הנבחרות כבר מזמן פתטי ומשעמם. איפה זה ואיפה תחרותיות ברמת הקבוצות? צ'מפיונז ליג. אפילו אופ"א. פעם עוד היה איזה קשר בין הרמה של המונדיאל והיורו לרמת הקבוצות. כיום? לא קרוב אפילו.
גם מן הטעם הזה כל הסיפור הזה של אנגליה כבר מזמן משעמם. כל הדראמטיות הזו, כל הכותרות, כל הניתוחים הטקטיים. מה טקטיקה? עוד פעם בקהאם? עוד פעם שוער ליצן? עוד פעם מאמן היסטרי? חליק.
על מה כל הרעש? על קבוצה של סטיב מקלארן שהחוויר ליד אריקסון? על השאלה הרת הגורל אם בקהאם – שתסלחו לי הוא אחלה דוגמן אבל תמיד היה איש עבודה עם יכולות מאוד מוגבלות ככדורגלן ולוחם גדול – יהיה בפנים וינהיג כקפטן? בקהאם חצי פרש חברים. אלוהים אדירים הוא הרי משחק עשכיו בלוס אנגל'ס!
לוס אנגל'ס זה הוליווד. עשו לי טובה.
מה שקרה צריך היה להתרחש. אנגליה בדיוק איפה שהיא צריכה להיות.
ומשמח גם שכל השיכורים הבריטים האלימים (נכון, נלחמו בזה. ובכל זאת עדיין יש אלף איש באיצטדיון ו-50 אלף שיכורים בחוץ שמציקים לכל אישה שעוברת במקרה הטוב. את המקרה הרע אתם כבר מכירים).
אני מת על כדורגל אנגלי וכמו גלעד גדלתי עליו. אבל היה כיף לראות אותם עפים בבית. זה מה שהם שווים

יואב 23 בנובמבר 2007

מסכים עם כל מה שנכתב על יכולתה האמיתית של אנגליה אבל עדיין, בעיני,ערכי הכדורגל המשוחק באי המוזר הזה, זאת האמת המוחלטת והיחידה לגביי. הרוח, הפיירפליי, האווירה במגרשים, שימור ההיסטוריה הפרטית של כל מועדון, המגרשים עצמם. אבל כאמור, זה הלב. לא הראש.

רובי פאולר 24 בנובמבר 2007

שוב עורבא ופרח, אין לי מושג את מי ראיינת פה אבל הייתי מהמר שהאיש בעל תפיסה מתנשאת להחריד של קולוניאל בריטי שעדיין מחכה שההודי הקטן שעל גדות הגנגס יחזיר את הכדור שגנב מהקריקט של יום ראשון. אין לי אלא לצאת , שוב, להגנתו של סטיבי ג'י שלנו. איך בכלל אתה יכול להשוות את מה שעשה באותו ערב באיסטנבול לדרדל'ה הקטנה שנדרשה ממנו מול קרואטיה, ועוד בזמן שבקהאם במגרש. אז בתור אחד שהיה שם, באותו ערב כביר באיסטנבול, בוא ואספר לך שאחרי שסטיבי שלנו השחיל את השער המצמק , ל 3:1 , אותו שער ניחומים מצמק, הוא רץ ליציעים בטירוף להרים את הקהל, כי היה לו ברור שליברפול חוזרת. אלה דברים שלא רואים בטלוויזיה. ואם זה לא מנהיגות, אז אתה יכול לקרוא לוינסטון צ'רצ'יל אהוד אולמרט. ההשפעה של מנהיג על המגרש בכדורגל, לא נופלת בגרם מהקריקט או הרוגבי או הפוטבול, נהפוך הוא, מברוך ממן ועד סטיבי ג'י , עניין המנהיג הדרוש על מנת לשנות פני משחק ולהכתיב את הקצב על מגרש הכדורגל, העניין הזה מוכח בכל שבת, בכל מקום על הגלובוס. לאנגליה יש ותמיד היו את האנשים המתאימים לקחת את הג'וב הזה עליהם, רק שבדרך כלל ישב על הקוים, חמור עיוור שלא ידע למי לתת את המפתחות. ומקלארן זה חתיכת חמור…גרהאם טיילור זה מוריניו לידו

רונן דורפן 24 בנובמבר 2007

לרוברט פאולר. את מדייק בדבר אחד. אותו אנגלי אכן מצר על כך שהחזירו את גדות הגנג'ס בלי תמורה אמיתית.
לגבי סטפן ג'ררד. תאמין לי – בפיגור 0-3 הוא באמת כנראה השחקן הכי רצוי בעולם. אבל אין לו הילוך ראשון או שני או שלישי. או שהוא רץ ב150 קמ"ד או שהוא בוכה על זה שמדכאים אותו. לבחור בוודאי יש כריזמה. רק שהחלטות היחידות שהוא מסוגל לקבל זה להטריף את השחקנים ולהלחם ולהטריף את היציעים. לקבל החלטות פרגמטיות זה קטן עליו.

לאנגליה היה בשנים האחרונות שחקן אחד שמתאים להנהיג נבחרת רצינית. קראו לו סקולס. מיסטר סקולס עבורכם. הבעיה הייתה שהוא נמוך ומכוער וביישן. אז בכדי למנוע משטפן ג'ררד לבקש העברה לנבחרת אחרת, או מהקהל הפשיסטי של צ'לסי להשתולל, העבירו את סקולס לאגף ימין.

לאיטלקים אין בעיה שינהיג אותם מכוער כמו גאטוסו. לצרפתים אין בעייה שינהיג אותם ביישן כמו זידאן. גם ריקלמה מכוער ואיטי. אבל בנבחרות הללו קובע השכל ולא הביצים. רק באנגליה הקפטן צריך להיות חתיך או או עם פרצוף של בולדוג. כי הם עדיין חושבים שהגביע העולמי זה מין סרט פעולה עם מכונות יריה גרמניות ונוכלים ארגנטינאים שצריך לירות בכולם.

שבי 24 בנובמבר 2007

מסכים לחלוטין עם רונן שאין בנבחרת אנגליה מנהיגות, ורואים את זה בבירור במשחק שלהם. יחד עם זאת, קפטן בכדורגל, שלא כמו בכדורסל, הוא תפקיד משמעותי וכבר הזכירו כאן קפטנים מהעבר דוגמת בקנבאואר, מראדונה, פסארלה, מתיאוס, זידאן, קין, קפטנים מההווה דוגמת גאטוסו, ראול, טוטי ואחרים, או קפטנים מהארץ דוגמת אוחנה, נימני, אבוקסיס ואחרים, שההשפעה שלהם על המשחק הייתה ברורה וחד משמעית, הרבה מעבר ליכולת שלהם. אני לא הייתי ממעיט בערך המנהיגות של הקפטן וההשפעה שלו על היכולת של הקבוצה. לדעתי, בכדורגל כן יש היררכייה ברורה, וכל קבוצת כדורגל בריאה בנויה מהיררכייה מסודרת. כל שחקן צריך לדעת את מקומו בהיררכייה ואיפה שזה לא קיים – שם מתחילות גם הבעיות המקצועיות.

מה שמפריע לי קצת בפוסט של רונן ובשיחה שלו עם המלומד האנגלי – האם כל הבעיות של אנגליה טמונות בהיעדר מנהיגות? האם אין לאנגליה בעיות נוספות? לא ראוי להזכיר שאנגליה משחקת כדורגל מחורבן? האם מישהו חושב שמבחינת יכולת יש לאנגליה מקום באליפות אירופה? הרי חוץ משמות מפוצצים, דוגמנים שבשעות הפנאי הספורות שלהם משחקים קצת כדורגל, נובורישים שמרוויחים בחודש כמו התקציב השנתי של מדינה באפריקה, השחקנים האלה הם שחקנים מאד מאד בינוניים לאמיתו של דבר. בסופו של דבר הנבחרת האנגלית היא בבואה של הליגה האנגלית. תוציאו ממנה את הזרים ותקבלו את ה"בעט ורוץ" המנופח בעצמו של לפני שניים-שלושה עשורים.

אסף THE KOP 24 בנובמבר 2007

כל הכבוד רונן על מציאת האשם בכישלון של נבחרת אנגליה ! לא ברור לי מה כולם מתנפלים על מקלארן, צריך לפטר את ג'רארד !
נכון, הוא אמנם חתיך אבל שחקן אין ספק שהוא שחקן מחורבן. לעומתו, פול סקולס, הברווזון המכוער, הוא האיש שהיה מציל את אנגליה וסוחף אותה עד לפודיום ומדליות הזהב. זה הרי ברור כשמש, כל עיוור רואה את זה.

אמנם אנגליה בהנהגת סקולס, בתקופה הטובה בקריירה שלו, לא עברה שלב ביורו-2000 בשעה שג'רארד הלוקה בהחלטות הפרגמטיות הצעיד את אנגליה ל-1/4 גמר מונדיאל ב-2006, אבל למה להרוס סיפור אגדה טוב עם זוטות כמו עובדות.

אביעד 24 בנובמבר 2007

אסף, אף אחד לא אומר שסקולס היה מציל את נבחרת אנגליה מכל הרעות החולות שפשטו בכדורגל האנגלי ומשתקפות בה, אבל אם כבר אנחנו מדברים על זוטות כעובדות – נבחרת אנגליה שכללה את סקולס והונהגה על ידו, שיחקה כדורגל לא רע בכלל במונדיאל 2002 ועם שוער קצת יותר רציני מדיויד סימן, מי יודע להיכן הייתה מגיעה. אבל חשוב מכל, נבחרת אנגליה שבמרכז המגרש שלה פעם הלב של פול סקולס, לא החמיצה אף טורניר בינלאומי. זה כבר יותר ממה שניתן לומר על אנגליה של סטיבו ג'רארד…

שי 24 בנובמבר 2007

אסף דבר רשאון מי שהצעיד את אנגליה לרבע הגמר במונדאיל האחארון היו שני אנשים ולאף אחד מיהם לא קוראים סטיבן ג'רארד. אריקסון ובקס היו השניים שסחבו את אנגליה (בקושי רב מאוד) עד לרבע גמר וג'רארד כמו שאר הכוכבים למינהם כמו לאמפארד בלי להזכיר שמות לא עשו כלום כל המונדיאל.
ואביעד אני גם חושב שאנגליה של מונדיאל 2002 שיחקה כדורגל לא רע בכלל.

יואב 26 בנובמבר 2007

רונן, התגובה האחרונה שלך כל כך מדוייקת ונכונה.המנהיגות של סקולס, היא כדורגלנית ומקצועית. האיש פשוט יודע לעשות את הדבר הנכון בכל רגע נתון.גם קינו, בקאהם, רונאלדו, שחקנים עם פרסונה ואגו, לא מערערים מיקצועית על הקצב שפול קובע. וזה, בדיוק מה שחסר לאנגליה. חוכמה.אבל אריקסון, משיקולי פופוליזם, החליט את ההחלטה הגרועה ביותר שהתקבלה בנבחרת בחמש שנים האחרונות.
אסף, אולי מספיק כבר עם סטיבן הביא את אנגליה לפה וגאזה לשם.גם רגב פנאן לקח אליפויות אירופה. לסטיבן היה מונדיאל ממש מחורבן שתובל בפנדל קריטי שהוחמץ, לא?כמובן שסטיבן הוא לא הבעיה, אלא שסקולס לא שם… לא יודע אם זה היה נראה אחרת עם סקולסי, אבל מאמן נבחרת צריך לקחת את הטובים ביותר שיש לו בתפקיד. נקודה. וסקולסי הוא הטוב בתפקידו. נקודה.

Comments closed