העולם של אתמול. גרסת הכדורגל

התחלתי לקרוא במקביל שני ספרים. ושניהם של יהודים אוסטרים שגלו מארצם בגלל הנאצים. הספר האחד מפורסם מאד – של סטפן צוויג – "העולם של אתמול". בינתיים סיימתי רק את הפרק הראשון שכולו שיר הלל ליציבותה של וינה הישנה. עיר בה כספים מופקדים בזהירות לטובת תינוק בן יומו בכדי להבטיח את עתידו. צוויג כותב בסיום הפרק שלאחר דורות כה רבים של יציבות הדור שלו חווה את הזוועות האנושיות הנוראיות ביותר. המשפט הזה מדהים כי צוויג התאבד ב-1942 עוד לפני שנודע על הפתרון הסופי.
הספר השני קצר בהרבה, ובעבר קראתי כבר את רובו, נקרא "מהפכת הכדורגל". כתב אותו ווילי מייזל, אחיו של הוגו מייזל שהיה אבי הכדורגל באוסטריה ויוצר נבחרת הפלא האוסטרית ובכלל יוצר כל העניין הזה שנקרא כדורגל מודרני במובן הטוב של המילה. מייזל כותב אותו ב-1955 באנגליה והוא ספר שאמור להאיר את עיניהם של הקוראים האנגלים בעניין הכדורגל של הקונטיננט וכל התפתחותו. אחרי כמה שנים טראומטיות בהן הובסו בשני מונדיאלים וגם ספגו מפלות מונומנטליות מההונגרים. שנים של פקחון מהן נולדה הנבחרת של אלף ראמזי ב-1966. תהליך שאני מקווה שחוזר על עצמו בימים אלו.
מייזל הוא יהודי נודד קלאסי. הוא מתעקש בצורה מוגזמת להדגיש את נאמנותו לארץ המארחת אותו. הוא כותב בהומור בפתיחת הדברים כי הוא "כותב עבור כדורגל אנגלי לעיתוני העולם, ואם זה ייפול יאבד לא רק את החמאה על הלחם שלו אלא את הלחם עצמו". מאד נוגע ללב לקרוא אותו מכנה את הנבחרת האנגלית "אנחנו" גם כשהוא מתאר משחקים היסטורים מול אוסטריה או גרמניה.
הביקורת שלו על כדורגל אנגלי היא מרומזת. למשל "שאנחנו (האנגלים) לא מתאמנים מספיק עם כדור". או שהסירוב האנגלי להתעדכן בעניינים טקטיים הוא משום "שהאנגלים הם עם של עובדות מוצקות. אם היו נוטים לספקולציות לעולם לא היו מביסים את היטלר".
הספר הוא מרתק גם כשהוא מתאר את התפתחות הכדורגל הדנוביאני שמעניין אותי מאד. אבל שני פרקים הם ממש נבואיים. שלוש שנים לפני 1958 הוא מקדיש פרק שלם להתפתחות הכדורגל בברזיל – ולכך שהמיזוג האתני יביא לכך שתהיה מדינת הכדורגל המובילה בעולם. הוא ביקר בברזיל בגביע העולם של 1950. אני מנחש, למרות שאינני יודע, שעמד בקשר עם כמה מההונגרים והאוסטרים שפעלו בדרום אמריקה באותן שנים.
בפרק האחרון הוא מספר שאחיו הביא ב-1925 את בכיר מתעמלי גרמניה לאוסטריה בכדי לאמן את נבחרת הכדורגל. משום שהוא הבין את האתלטיות שתידרש משחקני העתיד. הוא כותב על שיטת משחק בו כל שחקן יידע לשחק בכל תפקיד – ומגן שיראה הזדמנות לפרוץ קדימה לעמדת התקפה לא יירתע. משום ששחקנים אחרים יידעו לנוע מיידית לעמדתו. משחק בו גם השוערים יהיו בעלי כישורים לטפל בכדור ברגליים.
הוא לא כותב מילה על נפילתה של התרבות היהודית-אוסטרית. בתיאורים ההיסטוריים שלו יש פער בלתי מוסבר של עשור. אבל הגעגוע הוא בכל שורה. לרעיונות ולחשיבה שצמחו משם. הוא כותב שתמיד אהב את הכדורגל האנגלי וכמה הוא בר מזל להיות בלונדון. כשברור מדוע הוא בר מזל. וברור איפה הלב שלו נמצא באמת.
כמובן שב-1955 לא ערבבו כתיבה על כדורגל בכתיבה חברתית או היסטורית. ולכן אולי הם השם soccer revolution נמצא מתאים. כיום, כשכבר ידוע שהחיים הם רק תהליך שמתרחש בין משחקי כדורגל, אני יכול לומר, שספרו של מייזל גם הוא מן "העולם של אתמול" של הכדורגל. אדם שכותב הספד לכל עולמו הרוחני שקרס.

ספורטאים שנאשמים באונס
חידון מספר 55 (הגדולניקים)

26 Comments

גע"ס 20 בדצמבר 2007

זה היה יפה מאוד זה.

martzianno 20 בדצמבר 2007

יוצא מן הכלל. אם אפשר רק הסבר בכמה מילים על כדורגל דנוביאני.

martzianno 20 בדצמבר 2007

(כדורגל על גדות הדנובה?)

Glenn Edward Schembechler 20 בדצמבר 2007

הוא כותב שתמיד אהב את הכדורגל האנגלי וכמה הוא בר מזל להיות בלונדון. כשברור מדוע הוא בר מזל. וברור איפה הלב שלו נמצא באמת.

Are you in London?

ג'וק 20 בדצמבר 2007

האם מייזל עדיין בן החיים?

birdman of the batsmen 20 בדצמבר 2007

"כשכבר ידוע שהחיים הם רק תהליך שמתרחש בין משחקי כדורגל" משפט גאוני. בכלל, הנאה צרופה לכל אורך קריאת הפוסט.

בעניין הלחם והחמאה, בשבילי זאת העדות הכי מוקדמת לביטוי הזה. אגב, גע"ס כבר תהתה בעבר על קנקן הביטוי בפוסט מעניין משלה.

לגבי המיזוג האתני של ברזיל, אני תוהה למה סורינאם לא זכו 5 פעמים בגביע העולמי – גבול משותף עם ברזיל, מה שאומר אותם ילידים אינדיאנים, אותם צאצאי עבדים ממערב אפריקה, ובמקום הפורטוגזים יש הולנדים…

בהקשר לכדורגל הדנוביאני, סבא שלי יבדל"א, נולד בקיסרות האוסטרו-הונגרית. פעם צפינו בטלוויזיה בכדורגל, הוא שאל מי משחק, ענינו "אוסטריה נגד הונגריה", הוא שאל "נגד מי?"

רונן דורפן 20 בדצמבר 2007

מרציאנו: כדורגל דנוביאני – שם כולל לנבחרות הגדולות של הונגריה, אוסטריה וגם צ'כוסלובקיה. אם תעשה חיפוש של המילה הונגריה תראה פה ושם דברים שכתבתי על כך בבלוג.

גלו – גם אני הגעתי ללונדון מגדות הדנובה בימים האחרונים. אבל בנסיבות קצת פחות הירואיות.

ג'וק – הוא נפטר לפני כעשרים וחמש שנים.

רונן דורפן 20 בדצמבר 2007

בירדמן – סורינאם הגיעה להמון הישגים חשובים – בתור מחצית הרכב נבחרת הולנד בשנים מסוימות.

birdman of the batsmen 20 בדצמבר 2007

מהו פטריוטיזם לעומת הקופי-שופס.

לון 20 בדצמבר 2007

רונן, יופי של פוסט.

מדהים עד כמה מייזל הקדים בחשיבה על הכדורגל המודרני.

אכן נוגע ללב. בעיקר בהקשר הרחב יותר שצווייג מתאר נפלא בספרו. קראתי אמנם לפני כעשרים שנים, אבל עדיין חרוט בי הזיכרון של עולם אינטלקטואלי שמעודד לימוד מעמיק וידע נרחב.

בהקשר הזה, כדאי להזכיר ששלושה אנשים שהשפיעו באופן עמוק על האנושות היו בוינה אותה מתאר צווייג: זיגמונד פרויד, אלברט איינשטיין, קארל מארקס.

עומר ח. 20 בדצמבר 2007

אולי כדי לקשר בין נבואותיו של מייזל על הכדורגל בברזיל לצוויג, יש להיזכר במילים הפותחות את מכתב ההתאבדות של זה האחרון:
"בטרם אפרוש מן החיים ברצוני החופשי ובצלילות דעת, אני חש צורך למלא חובה אחרונה: להודות לארץ הנפלאה הזאת, ברזיל, שהעניקה לי ולעבודתי אכסניה טובה כל כך. בכל יום למדתי לאהוב ארץ זו, ולא הייתי מבקש לבנות את חיי מחדש בשום מקום אחר, לאחר שעולמה של לשוני שלי שקע ואבד לי, ומולדתי הרוחנית, אירופה, הרסה את עצמה…"

אגב, בדיוק סיימתי לאחרונה את ספרו של צוויג "אראסמוס מרוטרדם" ואני ממליץ עליו בחום לכל מי שלעיתים מוריד את עיניו ממסכי הטלביזיה והמחשב.

ועוד אגב לסיום, לון, כסוציאליסט חובב ורדיקל לעת מצוא, לא ידוע לי על הקשר בין מארקס לוינה. יש לך פרטים נוספים על כך?

רונן דורפן 20 בדצמבר 2007

עומר – אכן פיסקה מצמררת. אני אמנם לא מתנתק מהטלוויזיה והמחשב.. אבל את ארסמוס במקרה קראתי.

לון – בוינה מייזל האח היה יושב בבית קפה עם וילי מייזל, פותח את המכתבים שקיבל מויטוריו פוצו ברומא או מצ'פמן בלונדון, ועורך דיון על המשחק הקרוב עם האינטלקטואלים.

רונן דורפן 20 בדצמבר 2007

בירדמן – מעניין מה יגיד הסבא שלך על הבית הגרמני-אוסטרי-פולני-קרואטי באליפות אירופה הקרובה. האם יש בכלל צורך לקיים משחקים כשאין יריבות (-:

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 20 בדצמבר 2007

ופה אין מיזוג אתני …

גיל 21 בדצמבר 2007

ברכות לעזי על הזכייה בתואר עיתונאי הספורט של השנה!

birdman of the batsmen 21 בדצמבר 2007

שם השוער: אייכמן

לון 21 בדצמבר 2007

עומר, יש לעיתים עובדות מהתיכון שנתקעות עמוק בזיכרון. אני זוכר שהעובדה ששלושת המשפיעים היו באותו זמן בוינה, היא שגרמה לי לקרוא את הספר של צוויג.
לצערי בוויקיפדיה לא מצאתי אזכור לכך. יתכן שצריך מקור מעמיק יותר.

רונן, הייתי מאוד שמח לשבת עם האחים מייזל לדיון על כדורגל….

רונן דורפן 21 בדצמבר 2007

לון, עומר – מרקס היה מעורב בדרך כלשהי באיזשהו ברדק בוינה ב-1848…ֿ מקרה קלאסי של השעמום שהיה תוקף אנשים אינטיליגנטים בימים שלפני הכדורגל…

ג'וק 21 בדצמבר 2007

איזה תרגומים יש למהפכת הכדורגל?

ויכסלפיש 21 בדצמבר 2007

קודם כל ברכות לעזי על הפרס. חוץ מזה נדמה שצריך להבחין בין "נבחרת הפלא" ההונגרית של הפיפטיז עם פושקאש צ'יבור ושות' ל"נבחרת הפלא" האוסטרית של מייזל בשנות ה-30 שזכתה בכסף באולימפיאדת ברלין והגיעה לחצי הגמר ב-34'. הפער לטובת ההונגרים עצום.

רונן דורפן 21 בדצמבר 2007

ויכסלפיש – נדמה לי שאתה שוב משווה דברים רק סטטיסטית. נבחרת הפלא האוסטרית נקראת כך אך ורק בגלל סגנון המשחק שלה והחידושים שהביאה לכדורגל. הנבחרת של אולימפיאדת ברלין לא קשורה בכלל לנבחרת הזו – זו הייתה נבחרת נסיונית של חובבים.

ג'וק – אין תרגום. ואין גם עותקים באנגלית בחנויות – הספר נשכח מלב ואני קורא אותו בספריה.

birdman of the batsmen 22 בדצמבר 2007

אולי עזי נתקל במהלך מסעותיו, בתרגום לאמהארית מדוברת?

ויכסלפיש 22 בדצמבר 2007

אמת טעות שלי אין הרבה מהמשותף בין אוסטריה 34 ו-36'

רונן דורפן 22 בדצמבר 2007

ויכסלפיש. מכיוון שהנושא מעניין אותך. מייזל נתן את הנבחרת של 1936 לעוזרו האנגלי ג'ימי הוגן – גאון כדורגל שלא הוערך באנגליה. אבל הוא כבר ראה את הפשיזם מתקרב וכעבור פחות משנה נפטר.

ד"ר א. 23 בדצמבר 2007

"המשפט הזה מדהים כי צוויג התאבד ב-1942 עוד לפני שנודע על הפתרון הסופי."

אבל הוא חווה את מלחמה"ע I. עבורנו היהודים מלחמה"ע II מאפילה על הכל, אבל את ההלם הגדול הנחילה לבני דורו של צוויג דוקא המלחמה הראשונה – לא משום שהיתה גדולה או מרשימה יותר, אלא פשוט משום שתפסה אותם בלתי-מוכנים.

יתר על כן, מי שעיניו בראשו הבין עוד לפני 1942 שיהדות אירופה עומדת בפני כליה. אפשר כמובן להפנות כאן לז'בוטינסקי, אבל עדיף אולי לאוסטפ בנדר על גורלי של "היהודי הנודד".
[מי שלא יודע על מה אני מדבר, יתחיל לקרוא את "שנים-עשׂר הכסאות" של אילף ופטרוב, יעבור ל"עגל הזהב", וזה שם, לקראת הסוף].

Comments closed