זה לא סופו של הכדורגל הבינלאומי. סתם שינוי בו

מנואל אלמוניה, השוער הספרדי של ארסנל, אמר שהוא ישמח לייצג את נבחרת אנגליה. בעוד שנה תהיה לו אזרחות אנגלית. הוא אמר כמה מילים טובות על כך שלאנשים באנגליה יש יותר "תשוקה". דרך מוזרה להגדיר את אנגליה. אבל אין מה לדבר – זכותו לייצג את אנגליה, אי אפשר למנוע את זה ממנו, אי אפשר למנוע את זה מהנבחרת האנגלית ואין שום בעיה מוסרית.
זו הסיטואציה החוקית באירופה, בתוך דור לחלק עצום מהאוכלוסיה יהיו יותר מאזרחות אחת. אפשר כבר להעביר את הסרט הזה מספר פרקים קדימה. בעוד עשר שנים שוערים רב-לאומיים כבר לא ימציאו סיפור כאילו הם תמיד אהבו את הבישול הגרמני או את מזג האוויר בהולנד לפני שהם מקבלים החלטה כזו, אלא פשוט יודו שההצעה הכספית הייתה טובה יותר.
המדינה, בהיבט החוקי שלה, פשוט נעלמת מאירופה. אבל דווקא כדורגל בינלאומי לא הולך להיעלם בכלל. למה? בגלל הדרישה הציבורית. סביר שככל שהטשטוש הלאומי יהיה גדול יותר אנשים ירצו יותר סממנים לאומיים מלאכותיים – כמו נבחרת לאומית. אפשר לראות את זה מצוין באהדה העצומה לנבחרות הלאומיות של ווילס (בעיקר בראגבי) ושל סקוטלנד (גם בראגבי וגם בכדורגל).
התופעה הזו לא ספציפית לכדורגל. אתרי הספורט בארצות הברית דיווחו בקיץ האחרון שברנרד לגאט שבר בצורת ארוכה מאד של הרצים האמריקאים בריצת 1500 מטר. למרות שבמציאות הספורטיבית לגאט פשוט המשיך דומיננטיות רבת שנים של הרצים האפריקאים בריצה הזו. לזכותה של ארצות הברית ייאמר כי זה נובע מאתוס הגירה חזק.
אפילו בכדורסל, שם הם לא ממש צריכים חיזוק, מעולם לא שמעתי רבע טענה על כך שחכים אולג'ואן ייצג את ארצות הברית במשחקים האולימפיים, וכמוהו גם טים דנקן – שאחותו הייתה דווקא שחיינית אולימפית של סט. קיטס. לארצות הברית יש עכשיו מועמד קצת-ריאלי לנשיאות שהוא בן למהגר מקניה, אז זה טבעי.
זה טבעי גם באוסטרליה שם יש חוק התאזרחות מיוחד לאנשים "מובילים בתחומם". מעשית, כל ספורטאי עם סיכוי למדליה אולימפית יכול לגשת לשגרירות האוסטרלית הקרובה למקום מגוריו ולהיות על נתיב מהיר להתאזרחות. גם מדינות המפרץ מאזרחות לא מעט אתלטים.
*
דבר שאני שם לב אליו הוא שבאופן די פרדוקסלי אפשר לראות כי דווקא במדינות די פטריוטיות אין בעיה בקבלת זרים לנבחרת הלאומית. ראינו את זה בישראל עם רוברטו קולואטי וג'יימי ארנולד וגם עם טוטו תמוז. אני רוצה להבהיר פה: טוטו תמוז זכאי לחלוטין להיות אזרח ישראלי והעובדה שלא קיבל אותה לפני כן היא בעיה של זכויות אדם. אבל מצד שני אני לא רואה שום סיכוי לתמיכה ציבורית לאזרח את ילדים אחרים במצבו שאינם כדורגלנים.
דוגמא יותר מוחצת היא קרואטיה. הביקור במשחק נבחרת ישאל שם היה חוויה לא נעימה במיוחד. הקהל של לאומני קיצוני, מסמפט את העבר הנאצי של המדינה ושונא זרים. ואוהב מאד את אדוארדו דה סילבה הברזילאי שמביא לו ניצחונות. כי במדינות עם תחושה לאומית חזקה המטרה מקדשת את האמצעים. קשה לחשוב על יותר מדי מדינות בהן קבוצת כדורסל של מכבי תל אביב תעורר דווקא רגש פטריוטי. אבל עובדה שהיא מעוררת את אלו בקרב אנשים רבים.
אנגליה תהיה מקרה מבחן מעניין. לאיש לא הייתה בעיה עם שיתופו של אואן הארגריבס בנבחרת הלאומית – בגלל תחושה כי הוא אנגלי ולא קנדי. אנגליה גם שיתפה במשך השנים לא מעט דרום אפריקאים עם שורשים אנגלים כשהספורט בדרום אפריקה היה מוחרם בשנות האפרטהייד. בקריקט ובראגבי כמובן, אבל אפילו בכדורגל היה את גארי ביילי שוער מנצ'סטר יונייטד.
אבל נדמה לי כי התחושה תהיה אחרת כשיהיה מדובר במהגרי כדורגל נטו שמן הסתם לא יבואו דווקא מהארצות האנגלו-סקסיות. הניחוש שלי הוא שמי שיתנגדו יהיו בעיקר הכדורגלנים שיראו בכך עלבון. ממש כפי שלואיש פיגו הביע פעם את מורת רוחות משיתופו של דקו בנבחרת. הקהל של נבחרת אנגליה נוטה להיות יורו-סקפטי ומעניין איך יגיב כשכמה ספרדים או איטלקים שפשוט לא היו טובים מספיק עבור נבחרותיהם הלאומיות, ירצו לייצג את צלב סט. ג'ורג'. סביר שאיש לא יתחשב בהם.

סיפור מפתיע ולא אופייני על שחקן מאפריקה
חג המולד (3) המקום הראשון

29 Comments

בני 25 בדצמבר 2007

אני חושב שבמצבה הנוכחי של נבחרת אנגליה הם יסכימו לקבל מתאזרחים לשורותיהם, למרות שאלמוניה נראה לי יותר כמו ירידה ברמה (למה לכל הרוחות דיויד ג'יימס לא בשער הנבחרת??).

שחקנים מתאזרחים שמייצגים נבחרת זו באמת תופעה מאוד מעניינת אבל כמו שרונן כתב – זה רק עוד שינוי בכדורגל העכשווי ולא נראה לי שנראה בקרוב נבחרות מורכבות מ-11 זרים.

נדמה לי שפטריוטיזם לא משחק תפקיד מרכזי והאינטרס של המדינה היא לראות נבחרת כמה שיותר חזקה ומצליחה – אפילו עם תוספת של מתאזרחים.

רונן דורפן 25 בדצמבר 2007

בני – זה בדיוק האבסורד "פטריוטיזם לא משחק תפקיד מרכזי והאינטרס של מדינה היא לראות נבחרת מצליח". יש כאן פטריוטיזם – אבל לא לגבי סגל השחקנים.

עזי 25 בדצמבר 2007

ברגע שחוק בוסמן עבר, הכדורגל החל בתהליך שיוביל למותו. זה סרטן שבשילוב תאוות בצע, בעלי הון, רשתות שידור ושאר אנשים שרואים במשחק היפה רק כסף, לא ניתן לריפוי. הבעייה שמה שנראה בלתי אפשרי או לא הגיוני לפני עשור הוא בסדר גמור היום, אינטר משחקת ללא איטלקי בהרכב נגד מילאן (ויש לה שחקן שדה אחד איטלקי בסגל, אחד, מטראצי), ארסנל עולה לא פעם ללא אנגלי בהרכב ואנשים לא רואים את הבעיתיות. במונדיאל של 2018 כשבמשחק של טוניסיה נגד יפאן יהיו על המגרש שבעה ברזילאים ושני ארגנטינאים שאוזרחו ואילו במשחק המקביל יכבוש גיא אסולין לספרד מול אלמוניה בשער אנגליה, אולי יבינו שיש בעיה. אבל אז הסרטן יהיה בשלבים סופיים. כשיוחלט ב-2030 לבטל את המונדיאל שאורוגוואי כה התאמצה לארח במלאת 100 שנה למונדיאל הראשון – כי ליגת האלופות בת 256 הקבוצות לא השאירה זמן לגביע עולמי – רק לכמה זקנים סוציאליסטים נרגנים יהיה אכפת. בספרי ההיסטוריה שייסכמו את המאה ה-21 כבר ינסו להבין מה זה היה השיגעון הזה של הכדורגל ולמה הוא מת.
בשתי מלים: בוסמן, 1995.

רונן דורפן 25 בדצמבר 2007

עזי. אני לא משוכנע. הכדורגל לא נולד על בסיס בינלאומי. הוא נולד על בסיס מעמדי באנגליה וגם בברזיל היה לו בעיקר תפקיד חברתי.
אחר כך הוא התלבש על האתוס הלאומי – ולאו דווקא מסיבות טובות. הוא שימש דיקטטורים באיטליה, וברזיל וארגנטינה. ייתכן מאד שהכדורגל הבינלאומי עומד למות – אבל למה זה בהכרח מותו של הכדורגל?

gyuval 25 בדצמבר 2007

אז מה שאתה טוען הוא שצריך לתת לבוקולי אזרחות? (למרות שהוא לא יכול לשחק בנבחרת)

martzianno 25 בדצמבר 2007

עזי – מילים קשות, אך נכונות (ברובן). בעניין של מות הכדורגל אני נאלץ להסכים עם רונן.
התיאור (המצמרר!) שלך, משרטט עולם של כדורגל תאגידי (הנה שוב-פעם הוא והגלובליזציה שלו!) וספורט תאגידי מעניין עד רמה מסויימת. חסר לו העוקץ. אפשר לשאול את ראשי הנ.ב.א. (דוגמה קיצונית לספורט תאגידי) שנאבקים כבר כמה שנים עם אחוזי רייטינג שהולכים ויורדים.
וכיוון שמה שרואים בטלוויזיה כבר לא מעניין (ע"ע – ליגת אלופות עם 256 קבוצות) אני צופה שאנשים פשוט יצאו למגרש השכונתי. כבר עכשיו אפשר לצפות בפריחה של הספורט העממי. בתוך ה"עממי" אני כולל גם תופעות כמו "קטמון", "אוסישקין" ודומיהן בחו"ל – פעולה של אוהדים שהרסו להם את החלום (אם להיות פואטי לרגע). הכדורגל פה כדי להישאר, אפשר חהירגע.
בשתי מילים: עממי-תאגידי.

martzianno 25 בדצמבר 2007

(אפשר להירגע)

לון 25 בדצמבר 2007

באירופה מתרחשים שני תהליכים הפוכים במקביל: תפיסה של אירופה מאוחדת ופתוחה. ובמקביל חיזוק הלאומיות (היה לנו כבר דיון על השאיפות הסקוטיות הלאומיות לעצמאות. כך שזה הרבה מעבר לסממנים לאומיים מלאכותיים). ההיפרדות של יוגוסלביה לשעבר היא דוגמה מובהקת. הפילוג האחרון בין מונטנגרו לסרביה, שתי אומות מאוד מיודדות, היווה הוכחה נוספת.

תופעת המתאזרחים היא די ישנה. באיטליה שחקו ארגנטינים בשנות השלושים. אם אני לא טועה, בספרד של שנות החמישים שיחקו ההונגרים הגולים. וגם בעשור האחרון יש תופעות כמו המתאזרח של נבחרת פולין ששכחתי את שמו. ויש עוד דוגמאות.

במקביל, יש ניסיון של פיפ"א להגיע להסכם מיוחד עם האיחוד האירופי. בהסכם הזה הכדורגל (ואולי גם ספורט בכלל), יקבל מעמד שונה מאוד מזה של מקומות עבודה אחרים. אם ההצעה של בלאטר תעבור, זה ישנה לגמרי את כל המצב ואת העתיד. גם זה שאתה מעלה כאן בפוסט. קצת מוקדם מידי לנבא את העתיד :)

(ואני מת שההסכם הזה יעבור, ולו כדי לראות את עזי הפסימיסט ממלמל מתחת לשפמו: "זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות. איך קלקלו לי. למה הם עושים לי את זה. כבר התרגלתי לחשוב שהכדורגל מת").
:)

Glenn Edward Schembechler 25 בדצמבר 2007

1. עזי הוציא לי את המילים מהפה. כבד דשנו בזה בעבר. אין בהתנהגות הגלובלית הזאת שום סימן ריסון בשום תחום וכדורגל בוודאי לא יהיה הראשון להישבר.
2. גאוות יונייטד צריכה להיות השנה על יוצא חלציה סטיב קופל. מדובר בדון קישוט לכל דבר שבמילים פשוטות הסביר מה דפוק פה. קבוצות ענק עם מליון זרים והצלחה- האוהדים יבלעו את השעטנז. קבוצות בינוניות ומטה ימאסו בדבר הזה.
3. אני יכול לראות תסריט אחר שאני מעדיף שלא יקרה. משבר כלכלי ענק (דמוי המשכנתאות וחמור מזה) שימוטט את כל המערכת הזאת..העניין אז שללא תשתית מקומית, הכדורגל יהיה עגום מאד.

רונן דורפן 25 בדצמבר 2007

לגלן אדוורד. הכדורגל ישרוד משבר כלכלי (שבאיזשהו מקום אני מייחל לו… בהנחה שהוא לא חלק ממשבר כללי). למה הוא ישרוד – כי הוא משחק שלא צריך שום דבר כדי להתקיים ולשגשג – ולראייה ברזיל.
בעוד ארבע-חמש שנים תתפוצץ איזשהי פרשיית שחיתות קשה בכדורגל האנגלי שתהיה קשורה למישהו מבעלי הקבוצות. אני מקווה שאז תוקם ועדה פרלמנטרית שתמליץ על שותפות אוהדים בהנהלת קבוצות.

עזי 26 בדצמבר 2007

מרציאנו – בדיוק!
לון – הלוואי שאתבדה, אבל אני לא חושב שאני פסימיסט (או אופטימיסט) אלא ריאליסט. ואם לנציל את הכדורגל במתכונתו הקלאסית והאהובה אתה מטיל עליי לגדל שפם, אני מוכן….

אביעד 26 בדצמבר 2007

ההתנגדות של פיגו לשיתופו של דקו אינה לאומנית. היא נובעת מאותן סיבות שתמיד מניעות את השחקן המאוס הזה, אנוכיות. הוא מסתדר והסתדר טוב עם רוי קושטה ולא רצה שדקו יבוא במקומו וחס חלילה ייקח ממנו את התהילה.
אני גם חושב שההגדרות כאן של "זרים" הן קצת ישנות – ואם אלמוניה ימשיך בארסנל עוד 10 שנים עד הפרישה ואח"כ ימשיך לחיות במדינה בה בילה את 15 השנים האחרונות? אז הוא לא זר?
זר בעיני הוא כמו המתאזרחים בקטאר, מי ששילמו לו בשביל לייצג אותך, אין רע בכך ששחקן שהגיע ממדינה אחת לשניה קושר גורלו במדינה השניה מרצון חופשי כי הוא התאהב במדינה, הוא לא שונה במקרה כזה מיליד המדינה.
כמה הערות כלליות – מישהו העיר כאן שגם אם בוקולי יקבל אזרחות, הוא לא יוכל לשחק בנבחרת. למה? לדעתי הוא יוכל.
וכפי שהעירו כאן מקודם, אלמוניה הוא לא פיתרון לבעיית השוער של האנגלים אלא עוד אחד שיפשל מדי פעם ולא יעניק ביטחון ממשי ולאורך זמן (כמו קרסון, רובינסון וג'יימס), למה דייויד ג'יימס לא בנבחרת? אולי כי האנגלים מפחדים שיטעה שוב במשחק מכריע אחרי שבילה את הלילה שלפני כן במשחק פלייסטיישן סוער (וד"ש מגארי פאליסטר ואנדי קול, הם מודים לו עד היום).

מנשה 26 בדצמבר 2007

טור מצוין של שלח ואני לחלוטין מסכים עם תגובה 7.
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/675/942.html

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 26 בדצמבר 2007

עזי ידידי, אני שמח שלקחת על עצמך מבחן ל"ריאליזם" שלך.

אני מציע שכשיהיה הסכם בין פיפ"א לאיחוד האירופי, תצטלם עם השפם, תעלה אותו לרשת ותשים כאן בבלוג קישור לתמונה.

לון 26 בדצמבר 2007

האנונימי זה אני.

יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה 26 בדצמבר 2007

אלומיניה לא ישחק בנבחרת אנגליה. אני חותם על זה.
הוא מבוגר והוא לא כזה שוער גדול. אם היה מדובר בשוער ברמה של פטר צ'ך אז אולי היה תקדים עבורו אבל בטח לא עבור אלמוניה.
שמחתי לשמוע על מאנוצ'ו שיובא לעמדת החלוץ הרביעי.
חששתי ששחקן כמו בארבטוב יתחיל ליצור בעיות בהרכב.
אני מעדיף מצב שבו ברור שטבז ורוני הם הפותחים, לואיס סאהא הוא מספר 3 (ועקב הרגליים השבירות שלו אני יתפךא אם יהיו לו טענות)
מאנוצ'ו כניראה חלוץ מרכזי, מהיר גבוה וחזק – בדיוק מה שחסר לנו.
מאד לא מצא חן בעיני הרעיון ששמעת לכלול את נאני בעסקה להבאת בארבטוב.
אני די מרוצה מנאני. נכון שהוא לא בשל להרכב ראשון אבל אז מה ?
הוא מהיר, אמביציוני, חרוץ, שליטה מצויינת בכדור, בעיטה מצויינת ברגל ימין, מסוגל לשחק גם בימין וגם בצד שמאל.
יקח לו קצת יותר זמן מאנדרסון לפרוח, אז מה ?
לרונאלדו לקח שנתיים עד שהחל להראות בדיוק מהו שווה, אני לא רואה שום סיבה שלנאני (שחקן פחות מוכשר מרונאלדו ,אין מה לעשות) זה יקח פחות.

יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה 26 בדצמבר 2007

ועוד אני מהלל את פטר צ'ך הוא נותן לאסטון וילה גול מתנה…

uRv 26 בדצמבר 2007

1. אולי יבטלו את החוק הטיפשי הזה של מספר מינימלי של שחקים בעלי אזרחות. למה בענפי משק אחרים אין כזה דבר. למה לא צריך מספר מינימלי של עובדים במפעל זכוכית עם אזרחות מקומית?
2.בני אדם בכלל וספורטאים בפרט רוצים להרוויח כמה שיותר עבור עבודתם. זה מקובל על כולם לדעתי. מה גם שחיי המדף של שחקן קצרים יחיסית, אז למה לא להרוויח? ואם מדינה מסכימה לשלם לשחקן – אז חובה (!!) עליו (לדעתי) לשקול זאת.
3. נבחרות היום זה קבוצות לכל דבר ועניין. ניתן לראות זאת בהתייחסות חלק מאוהדי הקבוצות כלפי הנבחרת (היה פוסט כזה לא מזמן, לא?). היופי שבנבחרות זה המספר הסופי שלהם (למרות שכל שנה יש יותר ויותר), התחרותיות על בסיס משותף (כולן מתחרות על אותם פרסים) שלא כמו קבוצות. והעובדה שהמשחקים של הנבחרות משוחקים בפגרות של ליגות.
4. נקודה אחרונה – אם לא היה נהוג לאזרח או לשתף שחקים בעלי אזרחות שנולדו במדינה אחרת אז אני לא בטוח ששחקינים גדולים היו מקבלים את הכבוד שמגיע להם – והדוגמא הטובה ביותר זו צרפת על שלל כוכביה בעת החדשה שאף אחד מהם לא אירופאי.

ג'וק 26 בדצמבר 2007

"דבר שאני שם לב אליו הוא שבאופן די פרדוקסלי אפשר לראות כי דווקא במדינות די פטריוטיות אין בעיה בקבלת זרים לנבחרת הלאומית"
יכול להיות שאתה לא מבדיל בין האוהדים שמגיעים ליציע לבין פטריוטים אמיתיים?
סבתי (שאף אחד לא יכול להאשים אותה בהיעדר פטריוטיזם) אמרה לי שהיא מזדעזעת משחקנים דוגמת ארנולד ושארפ שלוקחים חלק במשחקיה של נבחרת ישראל. הפעם האחרונה שהיא ראתה/שמעה על משחק כדורסל היתה ברגע מאוד משמח מבחינה פטריוטית, לא פחות מבחינה מקצועית – באותו אירוע שהקפטן(?) האמריקאי של מכבי דאז תבע את מטבע הלשון ההוא עם המפה.
ספק אם אוהדי הנבחרת מרגישים כמוה.

tksr 26 בדצמבר 2007

רק אני הזדעזעתי מהחולשה יוצאת הדופן של סנדרלנד ? ולחשוב שרוי קין הוא המנג'ר של הקבוצה הנאיבית והרופסת הזו.מביך.
אגב,מתי ספורטאי מפסיק להיות שחקן זר והופך להיות בן בית במדינה שבה התאזרח ? מבחינתי,כאוהד הפועל, דרק שארפ הוא בן בית ללא קשר לשאלה היכן הוא יבחר לחיות לאחר פרישתו מכדורסל.
כמי שתמיד ראה במפעלי הנבחרות משהו מאולץ ולא טבעי לא תהיה לי בעיה אם המונדיאל ואליפויות היבשות יתפוגגו.הליגות המקומיות וליגת האלופות הן הדבר האמיתי.

גע"ס 26 בדצמבר 2007

ג'וק, אני אשאל את זה הכי בעדינות שאני יכולה: יכול להיות שסבתא שלך סתם גזענית?

האלמונימי זה אלמוניה 26 בדצמבר 2007

ג'וק, "רגע מאוד משמח מבחינה פטריוטית… באותו אירוע שהקפטן(?) האמריקאי…" יש כאן סתירה, טל ברודי הוא ישראלי בדיוק כמו ארנולד ושארפ.

ג'וק 26 בדצמבר 2007

בלי קשר למוצאו של טל ברודי – סתם כדי להדגיש שאין לה עניין בנבחרת

עמיחי שלו 27 בדצמבר 2007

אישית, אני בעד לבטל בטווח הארוך את הנבחרות הלאומיות, למרות שאני יודע שאין סיכוי שזה יקרה. מדובר בטורנירים שהם שוק בשר של כדורגלנים, שמנקודת מבט של הקבוצות הן חתיכת מיגרנה. הם מטילים עומס קשה מדי על כדורגלנים שתמיד בעונה שלאחר מכן יש להן איזה אפקט מונדיאל או אפקט יורו, וגם הרמה שלהם, על פי רוב, רחוקה מאוד מרמת המועדונים. נכון, הם מציעים סוג ריגוש אחר, תחרותיות אחרת, אבל גם האספקט הלאומי הולך ונחלש.

עזי 27 בדצמבר 2007

עמיחי, המונדיאל ואליפויות היבשות היו שם לפני ומספר המשחקים במונדיאל לנבחרת עלה היה שש ב-1958 והוא שבע כיום. מה שמטיל עומס זה ליגת אלופות מנופחת, שלבי מוקדמות מתישים, מאות קבוצות בגביע אופ"א וכו'

רונן דורפן 27 בדצמבר 2007

עזי – אבל למה את קושר בין רמת הכדורגל לקיום כדורגל בינלאומי. אחת הסיבות למשל שאני לא בהסכמה איתך לגבי רמתו ההיסטורית של רונאלדו, היא שלדעתי כיום, מקצועית, הליגות הבכירות קשות יותר מהמונדיאל. כך שאני ממקם אותו "רק" בין הגדולים בתקופתנו ולא כמוך כאחד מארבעת הגדולים של ברזיל. אם המדינה הופכת פחות חשובה אז גם טבעי שנבחרות הופכות פחות חשובות. הפתרון לדעתי, אגב, הוא לתת יותר מקומות במונדיאל למדינות שזה חשוב להן – כמו אפריקה.

עזי 27 בדצמבר 2007

אין ספק שכדורגל המועדונים היום הוא ברמה גבוהה מאוד – בגלל שאין שום בלם למעשה על שיתוף זרים או קניית שחקנים. אבל מה אנגלי בארסנל שלא משתפת כמעט אנגלים ויש להניח שהשפה השלטת באימוניה היא צרפתית, מעבר לכך שהיא משחקת בלונדון? אני מופתע שאתה לא רואה את הבעתיות בכך.
לגבי רונאלדו, אנחנו לא חלקים עד כדי כך. הוא היה הטוב בדורנו, אבל אני לא בטוח שאני שם אותו במקום הרביעי של ברזיל בכל הזמנים, אם בכלל אפשר לדרג. ברור שפלה, גארינצ'ה וזיקו גדולים ממנו, קשה לי להגיד שהוא טוב מדידי או ליאונידס או ז'רז'יניו או רבלינו, אבל הוא לא נופל מהם

רונן דורפן 27 בדצמבר 2007

עזי –
ֿ
אבל למה אתה חושב שארסנל צריכה להיות אנגלית. היא משחקת בעיר שהיא מגנט למהגרים בכל תחום. באופן אירוני, ארסנל מייצגת יפה מאד את התחכום והרב לאומיות של לונדון.

אותי פחות מטרידים המתאזרחים והציביון של ההרכב הראשון – אלא יותר הרמה המופגנת במשחקים הללו. צריכים לדעתי להיות פחות משחקים בינלאומיים אבל יותר אימונים לנבחרות בינלאומיות.
אני לחלוטין לא חושש לקיומו של מפעל המונדיאל, כי הוא עושה הרבה יותר כסף מליגת האלופות. הבעיה היא שהכדורגל עלוב.

אוהד 29 בדצמבר 2007

אני חושב שאתם מערבבים בין כמה תהליכים שקורים במקביל במקומות שונים בעולם: באירופה מתרחש תהליך מעניין מזה כשלושה עשורים שהואץ מאוד מאז האיחוד האירופי של שינוי גבולות הלאומיות כפי שהתגבשה במאות השמונה עשרה והתשע עשרה. היחס בין המסגרת החיצונית של המדינה שהתרופף, בין השאר, בעקבות האיחוד לבין תחושת השייכות של האזרחים, שמעולם לא היו הומוגניים, וההגירה והיקפיה רק מדגישים זאת. מקרי מבחן: זיזו הוא צרפתי או אלג'יראי? נבחרת קטלוניה זכאית לייצוג עצמאי או לא? (בכדורגל העניין פחות טריביאלי מאשר בספורט המוזר הקרוי הוקי על גלגיליות, בו קטלוניה היא מעצמה אירופאית וספרד היא כלום, אבל הנבחרת היא נבחרת ספרד). במקביל קורים גם תהליכים נוספים בכדורגל העולמי בכלל והאירופאי בפרט שהביאו בראש ובראשונה להצטברות עושר במוקדי כוח מסויימים הגורמים כמו לאורך ההיסטוריה כולה לנדידה של אנשים המעוניינים לקחת חלק מהעושר הזה. חלקם הם כדורגלנים, חלקם שחקני כדורסל שרוצים לאמריקה. רק שבאמריקה יש אתוס של הגירה. באירופה הרבה פחות.

Comments closed