הגיבור הודאי האחד של ה-16-0

כמחאה על אירועי אתמול בליגה האנגלית אני עוזב את אנגליה. זה בלתי נסבל וחסר הצדקה. אני עובר בכלל להתעניין בפוטבול אמריקאי ואפילו ברודיאו.
וכאן אין ברירה אלא להתייחסות ביניים לכך שהניו אינגלנד פטריוטס עשו עונה רגילה ללא הפסד.

50 הטאצ'דאונים של בריידי הם שיא תקופתי לחלוטין. הם מסמלים תקופה של עליה במספר הטאצ'דאונים במסירה. השיא של דן מארינו, 48 טאצ'דאונים בשנת 1984 היה שיא בימוני לחלוטין. לא היה לו קשר למתרחש בליגה. אני חושב ששנים לא הגיעו אפילו לארבעים טאצ'דאונים לפני כן ואחרי כן. גם ה-49 של פייטון מאנינג משמעותיים יותר. הוא די נח את שני המשחקים אחרי ששבר את שיאו של מארינו. כל מה שהשיא הזה אומר הוא שבריידי קווטרבק מצויין עם התקפה מצויינת. חוץ מזה הוא גם נפלא תחת לחץ – אבל זה לא קשור למספר הטאצ'דאונים.

23 תפיסות הטאצ'דאון של רנדי מוס הן עונה נהדרת. אין לה קשר ל-22 תפיסות הטאצ'דאון של ג'רי רייס. באותה עונה ב-87 הוא שיחק רק 12 משחקים. בגלל שביתה בפוטבול בוטל מחזור אחד ואחריו הביאו בעלי הקבוצות שחקנים מחליפים לשלושה משחקים. במשחק השלישי החליטו כמה כוכבים, כמו ג'ו מונטנה, לשבור שביתה. רייס לא היה בין אלו, כך שהשיא הושג ב-12 משחקים. אין לי אוזן קשבת למי שחושב שהיה שחקן פוטבול טוב מרייס. לא כל שכן רסיבר.

589 נקודות הן עדות לדיוויז'ן חלש ולכך שהפאטס דחפו לתוצאה גבוהה בכמה משחקים. לאו דווקא גדולה היסטורית. למרות שגדולה היסטורית יש. בשלב מסוים העונה הופיעה על המסך סטטיסטיקה שהראתה שהם מבקיעים טאצ'דאון ביותר מ-50 אחוזים מהמהלכים שלהם. אני לא יודע מה היה הנתון הסופי. אבל זה מדהים ובלתי נתפש.

*

אבל ה-0-16 הוא משהו אחר. האם הוא אומר שהם קבוצת הפוטבול הטובה בהיסטוריה? לא. וגם לא ה-0-19, שלכשיושג, ישכנע אותי.

האם הם היו מנצחים את הברס או הניינרס של וולש או הניינרס של סיפרט או את הביג-בלו-רקינג-קרו או את מסך הברזל של פיטסבורג או את מיאמי של דון שולה? בוודאי ובוודאי שכן. בזכות הגודל של שחקני הקו. זו שאלה שאין מה לדון בה. היא משעממת ולא אומרת כלום.

האם הם הקבוצה הגדולה בהיסטוריה? אני מחלק את ההיסטוריה לשניים. עד אמצע שנות התשעים פוטבול הוא משחק אבולוציוני. קבוצות גדולות נבנות על קונספט. אל דייויס בה מחדש את קו ההתקפה. וולש מסר לרוחב. דיטקה שלח הפרי סייפטי להסתער על הקווטרבק. היה ויכוח תיאולוגי בין הpro-set לI-formation.
היום פוטבול הוא משחק של תקרת השכר ופרי-אייג'נטים ומעבר הרבה יותר תכוף של שחקנים ורעיונות בין קבוצות. נדמה שהליגה ההתכנסה לכל מיני פירושים של תורת ההתקפה של וולש וכל מיני פתרונות התקפיים להם. זה קורה בגלל כוחות כלכליים אבל לא מתחייב מהם. התחושה שלי היא שבקרוב דווקא יבוא מישהו ויזרוק פצצת אטום וביושר אינטלקטואלי יבנה משהו אחר לגמרי.

כל זה משאיר אותנו עם האדם האחד שעשה דבר היסטורי. המאמן ביל בליצ'יק. דווקא בעידן תקרת השכר ופערים יותר קטנים בין הקבוצות, הוא הגיע ל-16 משחקי פוטבול רצופים ויצא מהם המנצח.
וקצת יותר מזה, המעשה הקל היה לתת לכוכבים לנוח. לומר שזה לא משנה. לזכור שהפלייאוף הוא מה שחשוב. נדמה לי שדוקטור ג'יי אמר פעם "העז להיות גדול".

חג המולד (4). פרופורציות הן אובררייטד
אחר הצהריים בסוסים

21 Comments

Gilad Bloom 30 בדצמבר 2007

I'm not a big American Football fan but off course i watched the game,a very entertaining game,great material for journalist to speculate who is the best etc.,i'm not expert enough to debate your thoughts,from my perspective as a New Yorker it's another slap in the face for us by a Boston area team after the Sox and the Celtics have humiliated the Yankees and the knicks lately,i'll say this though-Brady is as good as they come,Gisele is a lucky girl..,but the main reason i'm writing is to say to you Ronen,i know that you are all about Man U and all but how about a word about Berbatov who is putting together a magical season,Ronaldo like but without the help, with the Yids,correct me if i'm wrong but they are playing incredibly productive football with Ramos,i just wish they let Berbatov kick the penalties,he could have had 5 against Everton 

Gilad Bloom 30 בדצמבר 2007

By the way,Happy new year to you and all the bloggers

Glenn Edward Schembechler 30 בדצמבר 2007

אני מאוכזב מהפוסט הנוכחי (זכותי, לא?). כל הדיון הוא לא על גדולה אלא על שלמות. או אולי יותר על הדחף לכבוש אותו. עשתה את זה קבוצה אחת בחצי היובל האחרון וזהו. הבידוד של ביליצק במובן הזה לא ברור לי. אתה לא נכנס לתאקל באנרגיות של פוטבול אם אתה לא רוצה את זה. אף מאמן לבד (ולבילצק יש דמיון מסויים לוודן) לא באמת יכול להכניס את זה לראש של שחקן.

זיזו 30 בדצמבר 2007

אני מסכים לחלוטין. הפטס קבוצה מדהימה בכל קנה מידה והיעילות שהם מפגינים פשוט גורמת לי לצחוק לפעמים במקום לנסות לנתח את המהלך, הכל נראה אצלם כל כך קל.
אבל הניסיון לקשר בין הסטטיסטיקות שלהם למעמד היסטורי הוא מגוחך.
ביל בליצ'ק שגם לדעתי הוא האחראי המרכזי להישג המדהים הוא גם הגורם לכך שהסטטיסטיקות שלהם חסרות הגיון.
בליצ'ק כפי שכולם יודעים הוא טיפוס די נתעב עם מוסר רופף על גבול הרמאי. לא שאני חושב ששאר המאמנים בליגה הם שומרונים טובים אבל כשאתה מסתכל על האישיות של בליצ'ק ליד אנשים כמו טוני דנג'י אז… נו טוב.
הדרייב הלא שפוי של בליצ'ק לסתום פיות ולהכות בכולם למוות גרם לא לעשות דברים שאינם מקובלים בהתנהגות ספורטיבית כמו הרצת נקודות בהמון משחקים (אותם הם סיימו ברבע הראשון או השני).
ומילא לדבר גבוהות על בריידי (דוגמא לאיש שהאל פשוט נגע בו) אבל להשוות את רנדי מוס לג'רי רייס???? בלי להזכיר את רמת האישיות והמחויבות לספורט ולמקצוע לאורך השנים ההשווה המקצועית היא פשוט מצחיקה ג'רי רייס היה הרסיבר המוביל בליגה לאורך שנים כשאת רוב הזמן הוא עושה באותה התקפה מוכרת שפשוט לא הצליחו לעצור. מוס לעומתו הוא מפלצת של אתלטיות וכישרון שעבר בין כמה מערכות (ללא הצלחה דומה לזו של השנה) ונחת למערכת מושלמת עבורו, מעניין באמת יהיה לראות את אותה התקפה לאורך עוד כמה שנים.

גלעד- איזה שחקן!!! פשוט מדהים. אני לא יודע אם אתה אוהד טוטנהאם אבל אם כן אז הרשה לי להשתתף בצערך,לצערי אין לו עוד הרבה זמן בליין. פרגי חם עליו כבר תקופה ואם לא הוא אז מישהו אחר יחטוף אותו.
ובקשר לבוסטון, הלילה קובי יראה להם מעל מי משתין הלייקר!!!

גיל 30 בדצמבר 2007

אני מסכים לחלוטין עם מה שרונן כתב והוא מכניס דברים לפרופורציות הראויות. לגלן, אין ספק שעונה ללא הפסד היא משהו ייחודי, אבל אי אפשר להתעלם למשל שלקולטס יש כב4 4 עונות עם 13 ניצחונות לפחות וזה גם ללא תקדים. יש רצפים מאוד ארוכים בפוטבול שנשברים ולא בגלל האיכות של הליגה. אגב, שבירת שיא הט"ד דומה לשבירת שיא ההומראן. היה המון באז כשפייטון שבר אותו בדיוק כמו שמגוויר וסוסה שברו, אבל אחרי שהשיא נשבר פעמיים תוך כמה שנים הוא מאבד הרבה מהייחודיות שלו.

החשיבות של האירגון הופכת מאוד קריטית היום. לפאטס, קולטס וספרס יש אירגונים מאוד מוצלחים ששחקנים מוכנים להרוויח פחות כסף בהם על מנת לשחק שם. הם גם יודעים בדיוק לבנות את החתיכות החסרות סביב הכוכבים ואוהדים של קבוצות אחרות יודעים עד כמה זה לא פשוט.

nitait 30 בדצמבר 2007

אני גם (משום מה) פחות תופס משיא הטאצ'ים של בריידי. אולי זה בגלל שכשפייטון עשה את זה הייתה לזה הרגשה יותר "טהורה", וכשבריידי עושה את זה זה מלווה במשחקים רבים בהם הם חוגגים טאצ'ים על יריבים מובסים. אולי גם בגלל שבריידי שיחק עד הדקה ה91 כדי לשבור את השיא, ופייטון מצא זמן לנוח אחרי השבירה. אולי זה בגלל שלבריידי יש רסיבר שלפעמים תופס מסירות שהן לא חוקיות בעליל. ואולי זה בגלל כל האווירה המסריחה סביב הפאטס השנה, שמאוד מורידה מהרגשת ההישג. קצת כמו ההישג של בונדס.

גיל 30 בדצמבר 2007

ניתאית, כל מה שאת אומרת נכון אבל חשוב גם לזכור שפייטון שבר את השיא בדום בעוד בריידי שיחק בקור (למרות שחוץ ממשחק אחד לפני שבועיים מזג האוויר לא היווה פקטור רציני). בכל מקרה המשחק הצפוי ביניהם (אלא אם יקרה משהו מרעיש) ישבור שיאי רייטינג.

יאיר 30 בדצמבר 2007

בקשר להארה האבולציונית שלך.
אני נאלץ להסכים אבל לצערי אם מסתכלים על התהליך שקורה בחממת השחקנים של הNFL אז השינוי שיגיע למשחק לא יהיה דווקא משהו יפה לצפייה.
זה מאוד מוקדם ודי מטומטם לקבוע משהו שקרוב למה שאני הולך להגיד אבל שיהיה. יכול להיות שעוד כמה שנים אחת הידיעות המשמעותיות בפוטבול בחודש דצמבר 07 תהיה החתמתו של רודריגז במשיגן.
רודריגז מאמין בשיטת האופשיין. בווסט וירגניה הקווטרבק(?) שלו רץ בעצמו 90% מהפעמים. ולפעמים מהסנאפ בכלל קיבל את הכדור סלייטון (הולך להיות אחד הRB הטובים בNFL בשנים הקורבות, ביחד עם מקפאדן) הRB. מישגן היא תוכנית מרכזית שתמיד שיחקה התקפה מסורתית. מעבר שלהם להתקפה כמו של WV (אני לא בטוח שהוא יעשה את זה) יכול לגרום למעבר של עוד הרבה תוכניות פוטבול למשחק דומה. וזה יכול להיות הרסני לרמת הקווטרבקים בעתיד של הNFL.
כבר היום זוכה ההיזמן הוא קווטרבק שרץ המון (למרות ששבר שיאי תיכונים במסירה) ומצב הקווטרבקים בNFL הוא כל כך גרוע שויני טטסטוורדה חוזר מפרישה באמצע העונה אחרי 4 ימים כבר עולה לשחק כפותח. וממשיך לפתוח בעוד כמה משחקים ועדיין אפשר למצוא לפחות 10 קווטרברקים פותחים יותר גרועים ממנו בליגה.
אם קבוצות קולג יפסיקו להשקיע בלימוד היסודות של קווטרבקים כי הם יעדיפו לתת לקווטרבק שלהם לרוץ בשביל להשיג ניצחונות נראה עוד בעתיד הרבה יותר מייקל ויקים וינס יאנגים ופאט וויטים מאשר טום בריידים.

רונן דורפן 30 בדצמבר 2007

גלעד – אתה טועה – דווקא כתבתי על ברבטוב, אבל לעיתון – יום אחרי ארסנל-טוטנהאם.

Glenn Edward Schembechler 31 בדצמבר 2007

רונן: הייתי רוצה לאמר שסיבה מס' 1 לעזוב את לונדון זה מזג האויר, אבל ממישיגן זה נשמע חוצפה.
כמו שחנוך לוין אמר על לונדון- הייאוש נעשה יותר נח.

יאיר: זה הסיבה שרודריגז היה מס' 3 + במועמדים למשרה. רמז לתוכניות שלו נקבל לפי הדטרויט ניוז עוד השבוע כשיפגש עם ראיין מלט ה OB המתוכנן לשנה הבאה. אם אחרי הפגישה מלט יחפש קולג' אחר אז כנראה שזה מה שרודריגז מתכנן לנו. הוא לא הבחירה האידיאלית בשבילי אבל יתכן שהוא האיש לזעזע ולהוציא את הביג-טן מהסטגנציה.

לכלם (ובעיקר גיל): בצורת החשיבה המערבית שלי, החתירה למצוינות ויותר מזה שלמות הוא ערך עליון. רובנו לא יכולים ממש להשיג אותו בחיים שלנו וזה בסדר ובאווירה של היום זה לא נורא (ואולי טוב שכך-אני לא בטוח) אבל בכל מקרה זה לא יכול בעיני להמעיט מחשיבות העניין. לכן בכלל בלי להיכנס לענייני גנרל היסטוריה (וגם אם כולכם מזלזלים אני משוכנע שפטריוטס-07 נמצאים אצלו חזק ברשימה) הרי שההישג שלהם השנה הוא מונומנט לערך הזה שהולך ודועך באוירה הכללית. כמו שילד בן 20 שחוץ מלעבור בחינות סוף סמסטר ולהיות מוקף בבחורות של קליפורניה גם לוקח 60 משחקים בשנתיים הוא הישג אנושי מדהים, ככה לללכת ראש בראש נגד כלם ולהשיג 16:0 הוא עניין ליחידי סגולה. אם נראה כמה כאלו בשנים הקרובות אולי דעתי תשתנה. בכל מקרה רק בפוסט הזה איכשהו בלי להתכוון נראה שצמצום הפערים ממעיט מערך ההישג בעוד שאני מקווה שברור כמה הוא מעצים את ההישג של השחקנים וגם של ביליצק.
לענייני השיאים האישיים והשוואות- הצד הזה בריידי-מוס נראה לי ענק וחזק- לא השוויתי בשום מקום את רייס למוס או משהו אחר בנפרד. דעתי המשוחדת כמובן היא שרייס הוא הרסיבר הגדול ביותר שראיתי וברי סנדרס השחקן הכי גדול שראיתי אבל זה באמת העדפה אישית.
נ.ב למי ששכח- אני דווקא מתעב את ניו-אינגלנד

גיל 31 בדצמבר 2007

גלן, השאיפה למצוינות מקובלת עליי אבל כשהיא באה על חשבון הפייר פליי או דורכת ברגל גסה על תרבות הספורט האמריקאית יש לנו בעייה. שאלת את עצמך למה ניו אינגלנד שנואה כל כך השנה, לעומת השנים הקודמות שגם בהן היא הצליחה או בהשוואה לשושלות מצליחות אחרות? זה לא קשור רק להצלחה שלהם כי היו הצלחות דומות גם בענפי ספורט אחרים שלא גררו יחס שנאה כזה.

בעניין בארי סאנדרס אני לא יכול שלא להסכים יותר. הכישרון הכי גדול בפוטבול שבוזבז בקבוצה קיקיונית.

legal alien 31 בדצמבר 2007

וכנציג בלתי רשמי של ניו יורק אני חייב לומר מלה טובה על הג'יאנטס שנלחמו היטב ונכנעו לקבוצה טובה בהרבה. כבוד.
בכלל, בעידן שבו הספורט הופך לעסק ציני יותר ויותר, היה כיף לראות משחק שבו שתי הקבוצות נלחמות על הכבוד ועל היוקרה, ללא משמעות מעשית מבחינת דירוג וסיכוי בפלייאוף.

ליאונידס 31 בדצמבר 2007

רונן.
WHEN A MAN IS TIRED OF LONDON ,HE IS TIRED OF LIFE.
SAMUEL JOHNSON.

ארז 31 בדצמבר 2007

אני דווקא רוצה להתייחס למשפט הראשון של הפוסט ולטעון שצריך להעלות לדיון את הסוגיה האם הגול של קאלו הובקע מנבדל: האם חוק הנבדל קובע שפגיעה מקרית של הכדור בשחקן התקפה לאחר המסירה מכניסה את אליו הגיע הכדור לאחר מכן לנבדל? (קאלו היה בקו אחד עם ההגנה בזמן הבעיטה של אובי מיקל)

אביעד 31 בדצמבר 2007

ארז – התשובה לשאלתך היא כן, זה נבדל וזה צריך להיות נבדל.
א. תגדיר מקרי…
ב. פגיעה מקרית או לא, הכדור פגע בשחקן התקפה ושינה כיוון, בזמן הזה היה לקאלו יתרון לא הוגן על ההגנה.
זה נבדל לפי החוק הקיים וראוי שימשיך להיות נבדל.

אורן 31 בדצמבר 2007

אני שונא את הפטריוטס.
מייחל להפסדים שלהם יותר משולה וחבריו הפלורידיאנים. כל משפט שיושם בכדורגל על נבחרת גרמניה מבחינתי קביל בנוגע אליהם. זה פשוט מעצבן. אבל במשחק נגד הג'איינטס קרה משהו. כשהגולדן-בוי מסר לרנדי את המסירה הארוכה בדאון השלישי, מהלך אחד לאחר ההשטמה הטרגדית-לא אופיינית למוס, אפילו אני נשברתי. הלך השריון, גדל הסדק. אני, שנוא פטריוטס אדוק, קמתי מהמיטה, הערתי את החברה, והכרזתי בקול תרועה רמה- "יאללה ניו אינגלנד, קדימה פטריוטס, קחו את ה16-0 הזה. הוא שלכם". הגעתי למסקנה ששום שנאה שבעולם לא תעזור לי. אי אפשר היה לנצח אותם. If you can't beat them, join them.
קבוצות אחרות היו מתרסקות מהשמטה כזו, בזמן פיגור. לא בריידי, לא מוס, לא בליצ'יק. אז הכובע הוסר בפניהם, והעונה המושלמת שייכת לעד להם. כל שיא אפשרי נשבר השנה על ידם. אל לנו לקחת זאת כמובן מאליו, במיוחד בעידן תקרת השכר.
לחבר'ה של שולה נותר להתנחם רק בדבר אחד: הפטריוטס לא יקחו את הסופרבול. האמנם?…

מרקפוצ'ינו 31 בדצמבר 2007

זיזו אתה מנחוס!

אולי אם הלייקרס היו עולים עם בגדים נורמלים ולא עם המכנסונים המגוחכים התוצאה הייתה אחרת.
2 הפסדים לסלטיקס בעונה אחת…הדרך היחידה של הלייקרס לכפר על זה יהיה בניצחון על סלטיקס בסידרת הגמר.

מותר לחלום, לא?

טום 31 בדצמבר 2007

איך אפשר לכתוב כזה פוסט ולא לבדוק בכלל את העובדות?
פייטון מאנינג שבר את השיא של מרינו רק בסוף המשחק הלפני אחרון של העונה, ונח רק במשחק האחרון של העונה, אז כולה בריידי הגיע לאותו מספר טאצ'דאון ברבע אחד יותר.

גיל 1 בינואר 2008

טום, מאנינג נח משחק וחצי בעוד בריידי לא נח בכלל ושיחק חזק עד הסוף. בכל זאת יש הבדל.

אורן 1 בינואר 2008

יש המון משתנים שאפשר לקחת בחשבון. גם ככה הסטטיסטיקה האמריקאית היא כזו. גם יארדי מסירות נספרים מקו ההתחלה ועד לסיום, לא משנה כמה הקווטרבק הלך אחרוה לפני המסירה או איפה תפס התופס את הכדור וכמה רץ לבדו. כך גם במספר הט"ד לעונה- תלוי בכמות המשחקים, כמות הפוזשנים ההתקפיים, במספר נסיונות המסירה ועוד ועוד.. זה מה שיפה במשחק הזה- גם הסטטיסטיקות האישיות נובעות מיכולת קבוצתית.

טום 1 בינואר 2008

גיל, אם כבר בהשוואות הנ"ל, 9 משחקים של פייטון היו בדום, לעומת משחקים של בריידי בבוליטמור, ניו יורק וניו אינגלנד בחורף.
מדובר באותו עידן, בריידי שבר את השיא, וסתם לנסות להמעיט בהשג הזה, זה לא מובן

Comments closed