קצת על שפה וספורט

בגלל ספר שנמצא בתהליך כתיבה, נדרשתי היום לקצת קריאה בנושא בעיטת המספריים. ובין היתר גיליתי איך היא נקראת בשפות שונות. "בעיטת מספריים" היא בטוי שקיים בעברית, צרפתית, שפות מרכז אירופאיות וגם בפרסית. האנגלים והפורטוגזים קוראים לה בעיטת אופניים. הדרום אמריקאים קוראים לה צ'ילנה כי הרבה שנים חשבו שהומצאה בצ'ילה. עכשיו התברר להם שיכול מאד להיות שהומצאה בצ'אלקו שבפרו – ובפרו וקולומביה היא נקראת צ'אלקה.
בפרס הראשון, בהפרש ניכר, זוכים הויאטנאמים. מסתבר שהם קוראים לבעיטת המספריים "מגש האופיום".

ועוד כמה ביטויים שאני מכיר בשפות שונות, שאפשר להסיק מהם חצאי-מסקנות-לא-מחייבות על עמים ועל גישות.

השורט-סטופ בספרדית של קובה נקרא Jardinero Corto. כלומר "הגנן הקטן" – מי שמנכש את העשבים. שזה ממחיש תפישה יותר אסוציאטיבית של המשחק. להבדיל, למשל, מהגרמנים שקוראים לבעיטת המספרים במקוריות עצומה "בעיטה תוך כדי נפילה לאחור".

היפנים קוראים לאלמנט הצוקהרה, על שם המתעמל הנפלא שלהם צוקהארה, בשם קפיצת הירח. משום שצוקהרה ביצע אותה ביום בו ניל ארמסטרונג נחת על הירח והם ראו אותו בטלוויזיה עושה היפוכים באוויר בתנאי חוסר משקל. מה שממחיש לנו שגם ליפנים יש תפישה אסטטית והיסטורית.

שופט בייסבול משוחד בספרדית נקרא estatua de la libertad. כלומר "פסל החירות". מה שממחיש מה חושבים באמריקה הלטינית על הצדק בארצות הברית.

באנגלית קוקנית התוצאה נקראת "בובי מור" (שמתחרז עם score), הצורך להשתין (burst) נקרא "ג'ף הרסט" וסקס נקרא “פוש אנד בקס” (על שם שחקן מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד לשעבר הנשוי לזמרת המכונה פוש). מה שממחיש לנו שהם אוהבים לחרוז ואם יש לזה גם קשר, לא נורא בכלל.

האירופאים קוראים לחוליגניזם "המחלה האנגלית". מה שממחיש שהם לא למדו דבר ולא שכחו דבר.

האם אפשר לעשות משהו עם ההימורים בטניס?
חידון מספר 57 (מאמנים במכבי תל אביב)

37 Comments

birdman of the batsmen 3 בינואר 2008

קריאה מרתקת. הביטוי "פוש אנד בקס" הפתיע אותי, חשבתי שהאנגלית הקוקנית היא נחלת העבר, מסתבר שהשפה הזאת חיה ובועטת.

ד"ר א. 3 בינואר 2008

(קשור רק לשורה האחרונה, וגם זה באופן דחוק ביותר)

לפני כמה טורים כתבת רונן על סטפן צוויג, שהתאבד לפני שנודע לו על הפתרון הסופי. השאלה מתי הוחלט על הפתרון הסופי ומתי התחילו לדלוף החוצה ידיעות על ההשמדה הוא מורכב, ואני לא בקי בו. אבל להבין שיש קטסטרופא בדרך בהחלט היה אפשר מראש, כפי שיעיד הקטע הבא, מאת איליה אילף ויבגני פטרוב, "עגל הזהב" (ישׂראל, ספרות העולם: 2007; תרגם מוטי לבון; עמ' 275-76), שיצא לאור לראשונה ב-1931.

סיפורו של אוֹסְטָפּ בֶּנְדֶר על היהודי הנודד

– אני לא אחזור לפניכם על סיפורו הארוך והמשעמם של היהודי הנודד. אגיד רק שקרוב לאלפיים שנה הזקן ההמוני הזה שוטט בכל העולם, בלי להירשם בבתי מלון, והמאיס את עצמו על אזרחים בתלונותיו על תעריפים גבוהים של נסיעה ברכבת, שבגללם נאלץ ללכת ברגל. ראו אותו המון פעמים. הוא נכח בישיבה ההיסטורית שבה לא הצליח בסופו של דבר קולומבוס לתת דין וחשבון על המקדמות שלקח לגילויה של אמריקה. עוד כשהיה לגמרי צעיר, ראה את שׂרפת רומא. בערך מאה וחמישים שנה חי בהודו, והדהים כליל את היוגים בכוח החיים שלו ובאופיו הנרגן. בקיצור, הזקן היה יכול לספר הרבה דברים מעניינים, אם לקראת סיומה של כל מאה היה כותב זכרונות. אבל היהודי הנודד היה אנאפלבית, מה גם שהיה לו זיכרון קצר.

לא כל כך מזמן התגורר הזקן בעיר הנפלאה ריו דה ז'ניירו, שתה משקאות קלים, הסתכל על אוניות אוקיינוס וטייל במכנסיים לבנים מתחת לעצי הדקל. את המכנסיים האלה קנה בהזדמנות לפני שמונה-מאות שנה בפלשׂתינה מאביר אחד שכבש בחזרה את הקבר הקדוש, והם עדיין היו לגמרי כמו חדשים. ופתאום נדאג הזקן. עלה בו רצון להגיע לרוסיה, אל נהר הדניֶיפּר. הוא היה בכל מקום: גם בריין, גם בגנגס, גם במיסיסיפי, גם בינג-צה, גם בניגֶר, גם בוולגה. ולא היה רק בדנייפר. הוא, אתם מבינים, רצה להעיף מבט על הנהר הרחב הזה.

בדיוק בשנת 1919 גנב היהודי הנודד במכנסי האבירים שלו את הגבול מרומניה. האם צריך לציין שעל בטנו היו שמורים בקבוקון בושׂם צרפתי ושמונה זוגות גרבוני משי, שגברת אחת בקישינב ביקשה להעביר לקרוביה בקייב? בזמן הסוער ההוא הברחות המוסתרות על הבטן נקראו "רטייה חמה". את כל רזי העניין הזה הִקנו לזקן בקישינב בתוך רגע. כשעמד היהודי הנודד עם מילוי שליחותו על גדת הדנייפר וזקנו הירוק והלא מטופח השתלשל למטה, ניגש אליו אדם עם פסים צהובים-תכולים בצדי מכנסיו וכותפות אנשיו של פטלורה, ושאל בחומרה:
– יהודי?
– יהודי, ענה הזקן.
– טוב, אז בוא, – הזמין האיש המעוטר בפסים.
והתחיל להוביל אותו לאָטָמָן של יחידתו.
– תפסנו יהודי, – דיווח, דוחף בברכו קלות את הזקן קדימה.
– יהודי? – שאל האטמן בפליאה משועשעת.
– יהודי, ענה הנודד.
– אז בואו, תעמידו אותו לקיר, – אמר האטמן בקול מלטף.
– אבל אני הרי אמור לנדוד לנצח! – פרץ הזקן בצעקה.
אלפיים שנה חיכה בקוצר רוח למוות, ועכשיו פתאום מאוד רצה לחיות.
– שתוק, חתיכת יהודון אחד! – צעק בשׂמחה האטמן עטור הבלורית. – חסלו אותו, בחורים!
והנודד עבר מן העולם.

רונן דורפן 3 בינואר 2008

לדוקטור. אכן קלוש. אבל יפה!

לבירדמן אוף דה חובטים- תודה רבה!

Glenn Edward Schembechler 3 בינואר 2008

מענין מאד. מה קורה עם השפיץ, הבננה והבעיטה של בני לם (פלש)?
אני בכלל אוהב את האינטראקציה של מונחי ספורט ושאר העולם. למשל קו מנדוזה- יש כזה מונח גם בראיית חשבון וכלכלה ולדעתי הוא בכלל לא קשור לשחקן האומלל והמונח הבייסבולי שלו אלא למישהו מתחום הכלכלה. לך תוכיח. כלם משוכנעים כבר שזה מודיפיקציה של המונח הספורטיבי.

Gilad Bloom 3 בינואר 2008

Dorfi,Do i understand right that you are writing a book? as usual you surprised me with your change of topics,i am trying to think about unique phraes in hebrew,i came up with "banana kick",i think it was inspired in the 70s by uri Malmilian,there is also "banana Haphucha",what the commentators like to call a kick with the outside part of the shoe that became famous thanks to Beni Lam in the 80s,in the USA by the way i heard a tv anouncer call it a knuckle ball kick which is a phrase adopted from baseball

רונן דורפן 3 בינואר 2008

גלן אדוורד – על פי וויקיפדיה http://en.wikipedia.org/wiki/Mendoza_Line
הביטוי כן הגיע לבייסבול מהכלכלה.

Glenn Edward Schembechler 3 בינואר 2008

מעניין. חבל שאין בוויקיפידיה מראה מקום. מישהו שנראה לי מהימן אמר לי שזה במקור על שם פיגורה פיננסית אבל יתכן והוא טעה. בכל מקרה זה דיי מבאס בשביל השחקן. זה בכל מקרה לא הופך את הוריאציה על הביטוי הראשוני לפחות מרתקת.

דניאל 3 בינואר 2008

אופטופיק
רונן
לפני כמה פוסטים כתבת על השחקן האנגולי שהחתימה היונייטד-מנוצ'ו גונזלבש.
ב"ישראל היום" עיתונך כתב עליו עדי רובינשטיין סיפור די מדהים- שהוא היה נגר ושחקן די גרוע בליגה שלישית חובבנית ואז יום אחד הוא סבל מדימום מוחי , היה בסוג של קומה- התעורר
והפך לפתע לשחקן מדהים ויצירתי
שהגיע עד היונייטד.
האם מצאת תימוכין לסיפור זה
או שזוהי אגדה אורבנית שהמציאו אוהדים כדי להסביר איך מחתימים שחקן לא מוכר

דניאל 3 בינואר 2008

רק כדי להבהיר לפי הסיפור הוא היה נגר אמיתי ושיחק בליגה שלישית חובבנית באנגולה עד שלקה בדימום המוחי ואז אחריו הפך לסוג של סופרמן

דניאל 3 בינואר 2008

בגלל השעה המאוחרת טעויות קשות
הרשו לי לתקן
את הכתבה כתב אורי קופר
וגונזלבש לפי הסיפור היה סוחר שטיחים לפני הדימום המוחי

זיזו 3 בינואר 2008

אני עובר לויאטנאם!!!

יובל מונד 3 בינואר 2008

רונן, שפה אחת שנפקדה מהפוסט וקשה לעבור עליה לסדר היום – הערבית. בעיטת המספריים בערבית נקראת דרבה ח'לפיה (ואם זה יעבור אז גם המקור: ضربة خلفية) – בעיטה אחורית. לביטוי נוספים לעתים תיאורים נוספים, לרוב המילה מוזדוג'ה (مزدوجة),כלומר זוגית, וכאן זה כבר תרגום מילולי לחלוטין של האנגלית – דאבל-קיק. ביטוי נפוץ לא פחות בערבית ששווה אזכור הוא דרבה מיקאסיה (ضربة مقصية). מילולית, בעיטה "מרוחקת" – יכול להיות אולי קשור למרחק שבין הכדור לגוף של השחקן או משהו כזה. לא מצליח לחשוב על רעיון מוצלח יותר… אם לעוד מישהו יש רעיון אני אשמח לשמוע.

בכל מקרה, מי שרוצה לשמוע את נדב יעקובי הערבי מוזמן להיכנס לקישור הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=B8J3NAMo3Wk

גיל 3 בינואר 2008

הביטוי שהכי הפתיע אותי כשההגעתי לארה"ב היה הדאבל פאס שפה קוראים לו אחד, שניים (one, two). אין לי מושג איך אומרים אותו בשפות אחרות.

אני מצפה לספר שלך שנראה לי שיהיה מרתק. יצא לי במקרה לשמוע שאתה כותב אותו ממקור שלישי לפני כמה שבועות.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 3 בינואר 2008

יותר בכיוון של "פוש אנד בקס", מאשר "הגנן הקטן" – אבל איך היו נראות שנות ה-80 בארץ בלי "תספורת אוחנה"? (הרבה יותר טוב כנראה…)

martzianno 3 בינואר 2008

(האנונימי הוא אני)

Danny 3 בינואר 2008

Again very nice reading for a cold midweek afternoon. Keep it up for all of us

michaly 4 בינואר 2008

איזה פוסט נהדר!

מזכיר לי שיש לי טי-שירט שעליה כתוב:
Tennis – the only game where love means nothing

וויז 4 בינואר 2008

קצת סטייה מהנושא:
בהקשר להערותיו של סר אלכס השבוע, מאמר מעניין שיכניס קצת לפרופורציה את אוהדי ליברפול לגבי "הרעש" שהם עושים:
http://sport.independent.co.uk/football/comment/article3303590.ece

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 4 בינואר 2008

שכחת את הבירטוז ואת הריפעטיל

gdana 4 בינואר 2008

Hat-Trick זה עוד ביטוי נחמד ותמוה במקצת, כיאות למונח ספורטיבי אנגלי. נובע כנראה מקסם בו נשלפים 3 שפנים מהכובע.

גיל 4 בינואר 2008

שלושער הוא ביטוי מוצלח ביותר בהקשר הזה.

רפי 4 בינואר 2008

אגב hat trick, בהוקי האמריקאי יש לאוהדים מנהג- כששחקן מבקיע שער שלישי באותו משחק הם זורקים את הכובעים שלהם אל הקרח.

מיכלי – איפה יש חולצות כאלה?

אור 4 בינואר 2008

חובה לציין את הביטויים הברזילאים (או שמה נקרא להם פורטוגזיים, בעצם נשאר עם ברזילאיים כי משם הכל קורה).
ביטויי הטריקים, המשחק שכל אוהד ברזילאי רוצה לראות, חדוות המשחק.
אני מתנצל שאינני נוקב בשמם המדויק אך איני רוצה לחלל את השם על ידי טעות זו או אחרת..

צביקה 4 בינואר 2008

רשימה יפה ומחכימה מאוד. על מה יהיה הספר?

Old Timer 4 בינואר 2008

Comment to the off topic –

"As one who spends most of his time at the big four games, it is a personal view that Anfield retains the best atmosphere and much of it is set by the singing of "You'll Never Walk Alone" as the teams come out. It sets the tone, wakes up the latecomers and reminds everyone what they are there for."

It was never about the noise Wise, its only the shivers down your spine…

לון 4 בינואר 2008

יופי של פוסט. נושא מעניין ודוגמאות יפות. (אין ספק, הוייטנאמים לוקחים).

בנוגע "…גם ליפנים יש תפישה אסטטית והיסטורית", מבחינתי זה מקביל לאמירה כמו "גם לצרפתים יש תפיסה קולינרית" או "גם לגרמנים יש תפיסה של סדר". במילים אחרות, ראוי להם לאנשי העולם להגיע ליפן וללמוד אסטטיקה. באשר לתפיסה ההיסטורית, היא מהותית ליפנים. היא נמצאת בלב לבו של האתוס שלהם.

דוגמה אקטואלית נוספת: בימים אלה מתחדשת "עונת המלפפונים". (משהו ששייך לימים בהם ירקות ופירות היו עונתיים בלבד).

רונן, אנא האץ כתיבת הספר.

אורי, תודה על הטקסט המעניין.

יובל, תודה על הדוגמאות מערבית.

מיכלי, וואאו, איזה משפט…

רונן דורפן 4 בינואר 2008

יובל – והנה שער יפה בשפה הערבית של קבוצה שהיא מכשיר של טוב ושלום עולמי. http://www.youtube.com/watch?v=XihbbX7D2_4

לון – לא גיליתי את יפן…כאמור קלישאות.

דני – לשם שינוי אני לא בטוח שפה קר פחות. אני בבודפשט והטמפרטורה היא מינוס שבע בצל.

רעש במשחקי מנצ'סטר יונייטד? באמצע השבוע האווירה הרבה יותר טובה כי יש פחות תיירים. במשחק האחרון בו הייתי מול אברטון האווירה הייתה ממש מינורית. אחר כך ישבתי בפאב מחוץ לאולד טראפורד – זה היה שלוש שעות אחרי המשחק והאוהדים המשיכו לשיר בצורה מרגשת על גארי נוויל, פיל נוויל, טרייסי נוויל ונוויל נוויל. וקהל החוץ בוווסטהאם גם היה נהדר. אני לא בטוח שזה סף ריגוש או כמויות תיירים – בסך הכל עדיין רוב האיצטדיון הם אנגלים אוהדי יונייטד משנים. אני חושב שמדובר בכל מיני שגיאות ובעיקר פירוק הסטרטפורד אנד באחת ההגדלות של האיצטדיון – כרטיסי מנוי חולקו מחדש ללא התחשבו במיקום קודם.

דניאל – הכתבה של אורי קופר הייתה מדהימה.
כמו הרבה דברים באפריקה – אני משער שהסיפור קיבל מעטפת של אגדה קסומה.

Gilad Bloom 4 בינואר 2008

Regarding tennis(naturally)-for anyone who ever wondered why they use love in tennis and not zero or nill like all other sports,it was an aristocratic sport and it would be an insult to have zro points or games,the reason that they use the weird scoring 15-0,30-0,40-0 was to keep the sport only for aristocrats,in those days the common people were iliterate and couldn't keep count.

birdman of the batsmen 4 בינואר 2008

גלעד, בחידון עזי דן הראשון, ה-18 במניין סך החידונים, הוא נדרש לסוגית "love" בטניס, הלינק לתשובות לא כ"כ עבד, אבל למיטב זכרוני תרגום המילה הצרפתית הוא "ביצה".

birdman of the batsmen 4 בינואר 2008

גדנ"ע, הביטויים hat-trick and brace (פרוש השני – צמד) מקורם בקריקט, לצערי אין באפשרותי להרחיב, כי קריקט לא מעניין אותי.

הופעות בנבחרת מכונות "caps" ככל שידיעותי משגות, השחקנים באמת מקבלים כובע על כל הופעה.

מרי פופינס 4 בינואר 2008

מיצ'אלי, הם מוכרים את החולצה הזאת גם בברייל?

אמיר 4 בינואר 2008

שאלה: האם בכל העולם צועקים "גול" כששחקן מבקיע שער?

גיל 4 בינואר 2008

לאמיר לא. בארץ היה נהוג תקופה ארוכה לומר "והכדור ברשת".

Ido 4 בינואר 2008

הקריקט מלא פנינים:

האחרון ששמעתי הוא סלדג' (טראש טוק בין הבטס מן ושאר הפילדרס) – והוא בא דווקא מהזמר פרסי סלדג' בעל הלהיט היחיד שגבר אוהב אשה, כיוון שהוא מעולם לא הביא להיט שני למצעדים והוקנט על ידי שאר חבריו במוטאון רקורדס, לרדת על חובט נקרא מאז סלדג'.

ויש עוד המון כאלה.

רונן תביא לנו עוד ביטויים כאלה… בבקשה…

Old Timer 4 בינואר 2008

A somewhat related (and point absent) story:
A few weeks ago I went to the Eagles-Seahawks game. I got to talk to one of the Eagles fans. During the conversation I happened to mention that despite the fact that I really loved the game they call football (though it has been acquired taste( I could not understand why Americans thought that football is an appopriate name for a game that has little to nothing to do with the foot and, when you think about it,the object that is being played is not even a ball. For a moment he turned a bit hostile and said "Yeah?! So how would YOU call this game"

"How about American Rugby" – I said.

He seemed dumbfounded by the answer…

Can anyone shed some light on why american football is called "football"

Is there any other sport where the non-fully round object that is being played is called a "ball"?

רונן דורפן 5 בינואר 2008

לאולד טיימר.
ראגבי נקרא באנגלית "ראגבי פוטבול" וכך גם ראגבי ליג, פוטבול חוקים אוסטרלים, פוטבול גאלי ופוטבול אמריקאי.
הסיבה לכך היא שהמילה foot לא באה לבטא את הטיפול בכדור, אלא את התנועה של השחקן – להבדיל ממשחקים באים נעים על סוסים.

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 1 בספטמבר 2010

אולי "פסל החירות" נובע מבלבול עם דמות הצדק של בתי המשפט, זו שעיניה מכוסות?

Comments closed