הסלטיקס

אני חייב לציין שההתייחסות לסלטיקס כנראה מחייבת שינוי. השאלות אם שלושת הסופרסטארים יתחברו לקבוצה או האם הם יהיו מועמדים לאליפות הופכות מיותרות. הם התחברו. הם ישחקו בגמר מול סן אנטוניו או אולי פניקס. מה שיותר מעניין הוא שהמאזן העכשווי שלהם, 3-29, נמצא על המסלול ל-74 ניצחונות. זה יהיה שיא כל הזמנים.
להערכתי הם יפספסו בקצת את השיא הזה. משום שעדיין נשארו להם המשחקים הכפולים עם סן אנטוניו, פניקס ודאלאס. אבל עונה של 70 ניצחונות בהחלט תיתכן. זו תהיה הפעם השניה בהיסטוריה שהדבר הזה התרחש. את הפעם הראשונה אני חושב ששום חובב ספורט לא יישכח. השיקגו בולס של 1996 שניצחו 72 משחקים ונוצחו בעשרה.
ראיתי את הניצחון של הסלטיקס בדטרויט בשידור אינטרנטי. זה היה מעורר הערכה. הם שרדו רבע ראשון קשה וברבע הרביעי פתאום הרוקי שלהם גלן דייויס השתלט על המשחק. התקשורת מתלהבת מכך שפול פירס אוסף תארי שחקן השבוע 5-6 פעמים בחודש. משהו חיובי באמת קרה לו אבל לפחות אני מרגיש שקווין גארנט הוא עדיין הסיפור. הוא האח הגדול שאיכשהו משגיח על העניינים.
מעורר הערכה, אבל לא מזכיר את שיקגו ההיא. סיבה אחת ברורה: תפריט מביך של יריבות באזור המזרחי ב-NBA. אבל יש משהו אפילו עצוב קצת יותר. זה ממחיש כמה מעט צריך לעשות בכדי לבנות קבוצת כדורסל גדולה בימינו. בוסטון אפילו לא החליפה את המאמן שלה מהעונה שעברה, בה הייתה הקבוצה החלשה ביותר במזרח ובעצם ב-NBA. הביאו סופרסטארים. הסופרסטאים מסתדרים זהו.
זה אומר שאנחנו בעידן כדורסל של כוח אדם. שאליפויות מוכרעות בדילים טובים. בכמות הכסף שאתה מוציא (אם אתה לא נותן אותו בידיים של אייזאה תומאס). מאמנים? בניה יסודית לטווח ארוך? אלו דברים ששייכים לNBA של העבר.
לא שאני מעריץ גדול של שיטות משחק. אבל במה הליגה הזו מצפה שחובב הכדורסל יתעניין? בכמות הכסף הפנויה תחת תקרת השכר? בכך שמצאו כמה מליונים פנויים באיזה תעלול משפטי או שכנעו איזה וותיק להרוויח כמה סנטים פחות? מה המורשת של קבוצה כזו בהיסטוריה של הכדורסל? מה אפשר יהיה לספר עליהם?

פרשת וויל ביינום
חלון ההעברות

40 Comments

יואב 7 בינואר 2008

כמה נקודות: 1)כבר בערך 15 שנה ניסו לבנות בבוסטון קבוצה לטווח ארוך, כל פעם עם צעירים עם פוטנציאל, סוף סוף ניסו משהו אחר.
2) יש כמה קבוצות שעכשיו מבשילות לאחר תהליך בניה כמו פורטלנד ואטלנטה, וישנן קבוצות שרק מתחילות את תהליך הבניה הזה (סיאטל)

גיל 7 בינואר 2008

רונן אתה מפתיע אותי. עד כדי כך אתה מסתנוור מהניצחונות שלהם? רוב הניצחונות שלהם היו נגד קבוצות חלשות במזרח חלש מאוד השנה. חוץ מדטרויט אין שם אף קבוצה ראויה ודיטרויט כבר ניצחה אותם השנה. מעבר לכך, לא למדת מההיסטוריה של השנים האחרונות? בשנה אחרי שלארי בראון עזב דיטרויט קרעו את הליגה רק בשביל להתרסק בפלייאוף. מה קרה שנה שעברה לדאלאס כולנו ראינו. השחקנים של בוסטון משחקים הרבה מאוד וכמו קבוצות אחרות של ריברס יגיעו שחוקות לפלייאוף. ריברס וגארנט טרם הוכיחו שהם מסוגלים להוביל קבוצה רחוק. הם כנראה יגיעו לגמר המזרח נגד דיטרויט אבל בסידרה ארוכה לא בטוח שהם ינצחו והספרס, פניקס ודאלאס עולות עליה. אני חושב שהם יגמרו את העונה עם משהו כמו 66 ניצחונות ולא יתקרבו ל70. אפשר לבנות קבוצה טובה עם כמה סופרסטארים אבל בשביל לקחת אליפות אני לא חושב שזה מספיק.

רונן דורפן 7 בינואר 2008

גיל – אני לא מסתוונר. אני חושב שינצחו 70 ויפסידו לסן אנטוניו את הגמר. להיפך – אני די מאוכזב איך במצב הנוכחי של הכדורסל קל לבנות קבוצה של 70 ניצחונות (או אפילו 65 כפי שאתה אומר)

ברגקמפ 7 בינואר 2008

צריך לצמצם את הליגה הזאת בעשר קבוצות. יש יותר מדי שחקני כדורסל בינוניים ומטה שמסתובבים שם.

גיל 7 בינואר 2008

תשמע, בכל זאת מדובר ב3 כוכבי על מנוסים שיודעים את המשחק. אני לא חושב שזה תמיד אפשרי. יש להם מזל שאין להם פציעות ושהמזרח באמת חלש להחריד (קליבלנד, מיאמי, שיקאגו פשוט נוראיות). אם היו משחקים במערב הם היו סביב 55-60 במקרה הטוב. אל תשכח גם שריברס הפסיד בכוונה משחקים שנה שעברה בתקווה לקבל את אודן או דוראנט והאווירה סביב הקבוצה הייתה נוראית. הם קבוצה שמשחקים על אדרנלין ונמצאים כרגע בחלום אבל עוד ארוכה הדרך אפילו לגמר.

שמרלינג 7 בינואר 2008

קודם כל, מוקדם מאוד להגיד שבוסטון תגיע לגמר ותעשה את זה בקצב נצחונות מטורף. המון דברים יכולים לקרות בדרך.
מהקצת שראיתי מהם השנה לא התרשמתי מכדורסל מדהים, אפילו לא לפרקים קצרים. גארנט הוא בעיני זה שעושה את ההבדל הגדול, אבל זו לא קבוצה חכמה או מאורגנת במיוחד והמאמן שלהם חסר שאר רוח וחזון.
אני מסכים שבינתיים הם הטובים ביותר במזרח ושההגעה שלהם לגמר המזרח תהיה די פשוטה כי חוץ מדטרויוט, אין אף קונטנדרית שתתחרה בהם.
(הייתי שמח לקבל הסבר להתרסקויות של מיאמי, שיקאגו וקליבלנד. הן היו אמורות להיות שם למעלה, למה זה קרה? יש קשר ביניהן?)

לגבי עידן הכדורסל הנוכחי, הוא לא שונה מהותית ממה שהיה בעבר. טריידים כאלו תמיד היו.
מיאמי הביאה את שאקיל בשביל אליפות. סן אנטוניו נהנתה מפציעה של רובינסון בשביל לבחור את דאנקן ולקחה אליפות כששניהם שיחקו ביחד.
דטרויוט הביאה את ראשיד באמצע העונה והשתדרגה עד כדי אליפות כבר באותה עונה. יוסטון הביאה את דרקסלר לאליפות שניה.
אבל אם משהו משותף לכל האלופות, אלו שנבנו לאט ואלו שנולדו בטרייד או בבחירת דראפט זה המאמן. רק מאמנים גדולים לוקחים אליפויות. פופ, ריילי, בראון, ג'קסון, רודי טי. אולי מקמילן וסקוט יצטרפו לרשימה הזאת מתישהו.
אייברי ג'ונסון, דוק ריברס, מייק בראון ופליפ סונדרס (ד'אנטוני?) פשוט לא כאלה. אולי זה קשור להתאמות הנדרשות במהלך סדרות פלייאוף.

רונן, כשיש לך קצת חשק לכתוב על NBA, אל תהסס :)

legal alien 7 בינואר 2008

עוד רחוקה הדרך לגמר, והם עדין צריכים להישמר מפציעות. וקוין גארנט הוא שחקן פשוט נפלא. צריך גם לומר שבתור סופרסטארים עם רקורד מוכח כמות האגו שיש לשלושת התותחים שלהם היא יחסית זניחה במונחי NBA. עוד דבר שעובד לטובתם הוא הענין הפעוט שהחבר'ה הללו אכלו כל כך הרבה קש בקבוצות איומות לאורך השנים, שהם פשוט רוצים להצליח. הם אשכרה נהנים לנצח, מפליא ככל שזה ישמע (ולא רק להיבחר לשחקן השבוע ולהיכנס להיי לייטס, שזה מה שמענין שחקנים בליגה). ולו רק מהסיבה הזו אני נוטה לסמפט אותם.
ולכל מי שתוהה על ההתרסקויות של כל מיני קבוצות בליגה הזו, הסיבה פשוטה: קצת קשה אז נשברים. זו המנטליות של השחקנים היום, ולכן הקריסה היא נפוצה כל כך.

גיא 7 בינואר 2008

ההיסטוריה מראה שכמעט ואין מקרים של קיצורי דרך. קבוצה לא תקפוץ בבת אחת מהקבוצה החלשה בליגה ועד לזכיה באליפות.

להערכתי – לא יעברו את דטרויט. יגיעו שחוקים, אולי אפילו מרוצים מעצמם קצת יותר מדי. ואת דטרויט בפלייאוף לא הייתי מאחל לאף קבוצה.

גיל 7 בינואר 2008

איזו מסיבת עיתונאים מדהימה של קלמנס! אחרי ששמעתי אותו ביומיים האחרונים נראה שדו"ח מיטשל לא כל כך תמים כמו שהוא נראה. כנראה היה לחץ על עדים לתת עדות בתמורה לחסינות ויתכן שעשו כמה דברים לא כשרים בדרך. קלמנס בניגוד למגוויר לא מפחד ללכת לקונגרס (למרות שהוא לא חייב) והעובדה שהוא יעיד פעמיים בשבועה (כולל במשפט הדיבה נגד המאמן לשעבר) תעמוד לזכותו.

לון 7 בינואר 2008

רונן, נשארו להם 50 משחקים !!!
מה דחוף לך כבר עכשיו לסכם את העונה ? עוד פעם הסנה בוער לך מתחת לרגליים ? :)

כדאי לזכור שמדובר במשהו ייחודי. עם האגואים של הסופרסטארים היום זה ממש לא פשוט ליצור תלכיד משלושה כאלה. גם אם בין הסופרסטארים הם בעלי האגו היותר קטן.
במובן הזה אני דווקא מופתע מאוד לחיוב. גם העובדה שהם נותנים מספיק במה וכבוד לשחקנים צעירים כולל רוקי מרשימה בעיניי.

מלבד זה, אתה הרי כותב בהתמדה על ירידת הרמה באן.בי.איי. כך שגם אם יגיעו ל- 70 משחקים, זה יעיד לא פחות על הרמה הכללית.

עדי קיסן 7 בינואר 2008

הלייקרס הביאו את מלון ואת פייטון ונכשלו. יוסטון הביאה טרויקה עם פיפן וברקלי ונפלה. פיפן לא הצליח יותר טוב בפורטלנד.
יש מספיק מקרים כאלה של כישלון.
אבל ההצלחה עכשיו היא בגלל הכדורסל המלהיב. גם הצוות המסייע מצליח. אז למה להתלונן? מה גם שהביאו כוח אדם ללא אגו. בקיצור, מבחינה ספורטיבית נטו יש פה תמהיל מנצח. יכול להיות שחלק מזה קשור למטען הגנטי של הסלטיקס. מי מאיתנו לא שמח שהקבוצה הזו שוב בצמרת?

רונן דורפן 7 בינואר 2008

לון – אני פשוט מנסה להזכר מתי ראינו בליגה הזו בפעם האחרונה חידוש כדורסל? ולא רק טריידים מעוליםֿ

גיל 8 בינואר 2008

עדי, יש שני הבדלים בין המקרים שציינת לבוסטון. מאלון, פייטון, ברקלי ופיפן היו בשלהי הקריירה שלהם. גארנט והאחרים נמצאים בשיאה. הבדל נוסף הוא שהם באו לקבוצות שהיו בהם שחקנים מובילים והרבה מאוד אגו היה מעורב. יכול להיות שהעובדה שששחקני בוסטון באו מקבוצות לא מצליחות דווקא פועלת לטובתם כרגע. השאלה מה יקרה ברגעי משבר ותמיד מגיעים כאלו.

זיזו 8 בינואר 2008

בתור ספקן בתחילת העונה. אני חייב לציין שדעתי מתחילה להשתנות, הסלטיקס מפגינים עקביות ועומק גדול משחשבתי.
מבחינתי לנצח בל.א. בצורה שבה הם ניצחו זהו גם הישג לא קטן (המשחק היה לייב מחוף לחוף במשחק ששווק כחזרה של היריבות).

אין לי ספק שלא תיהיה שם בעיית אגו מדובר בסופרסטארים מהנוחים בליגה.
אבל אותה נחמדות היא מה שהרג בינתיים את הקריירות שלהם!!!

קשה באמת לשפוט אותם עכשיו יחסית לקבוצות הטובות בליגה אז בטח שלנסות להשוות אותם לגדולות בהיסטוריה זה באמת מגוחך. הליגה היום נופלת מהליגה בימי ג'ורדן אך גם אז הליגה כבר הייתה חלשה בהרבה מימי היריבות של הסלטיקס-לייקרס.

עליית כוחם של השחקנים מול ההנהלות ובעיקר מול המאמנים בתוספת השפעת כדורסל הרחוב האינדבדואלי, סוליסטי ושחצני הורגים את הכדורסל האמריקאי בהדרגה כבר שנים (התוצאות של הנבחרת הם לא מקריות).

אני מקווה שדווקא קובי בראיינט שבעיני רבים הוא נער הפוסטר לשינוי בכדורסל הם שיצליח להחזיר לנבחרת האמריקאית (לא החלומות!!! כזאת הייתה רק אחת) את הערכים הנכונים. אומרים שהוא ביקש מצוות האימון להתרכז בהנהגת ההגנה בנבחרת ולא איכפת לו להשאיר את הבמה בהתקפה ללברון ומלו (נראה אותו בדקה האחרונה מוותר על הזריקה?! קשה לי להאמין).

יזהר לוטם 8 בינואר 2008

הסלטיקס במבנה הנוכחי שלהם, מזכירים את קבוצות העבר הגדולות של המועדון בכך שהכוכבים הגדולים שלהם הם יעילים אך לא נוצצים. מבחינה זאת קווין גארנט מתאים לקבוצה כמו כפפה ליד.
עוד מוקדם לדבר על גמר ה – NBA (אני מחכה לכך 22 שנים…). הייחוד של הקבוצה השנה הוא הרוח הקבוצתית. לא רק שהכוכבים מסתדרים אחד עם השני (דבר די נדיר ב – NBA בימינו) אלה שהם גורמים לשחקנים הצעירים להשתפר ולכן ניתן להיות אופטימיים.

birdman of the batsmen 8 בינואר 2008

בתור אוהד סלטיקס, זאת הפעם הראשונה מזה עשרים שנה שיש לי עניין בליגה. אני מברך על הטרייד.

אביעד 8 בינואר 2008

אני לא חושב שה NBA היא ליגה של "תביא סופרסטאר וזהו", זה תלוי מאוד מי הסופרסטארים.
סן אנטוניו שבנויה סביב דאנקן, פיניקס שבנויה סביב נאש, דטרויט שבנויה ללא סופרסטאר אמיתי אך הגו טו גאי שלה הוא בילאפס, דאלאס של נוביצקי ועכשיו הסלטיקס שגם בעיניי הם של גארנט. המשותף לכל הקבוצות הללו הוא שהכוכב הוא שחקן שמשחק למען הקבוצה ולא שהקבוצה משחקת עבורו. תראו את דנבר של כרמלו ואייברסון, הלייקרס של קובי, פילדלפיה (בזמנו) של אייברסון, מה שונה בין הנאגטס של היום לסלטיקס מלבד מערב/מזרח? במה נופלים אייברסון/מלו/קמבי/מרטין/ננה מאלן/גארנט/פירס? בכך שהטריו של בוסטון משחק למען הקבוצה.
הסגל של הלייקרס ב 3 השנים האחרונות לא נופל מהסגל של הסאנס בעונה אותה החמיץ אמארה, אבל נאש הוא השחקן שעושה את אלו שסביבו טובים יותר וקובי לא.
לא מספיק להביא סופרסטארים, צריך כאלה עם הרצון הנכון והאופי הנכון.

מבקר המדינה 8 בינואר 2008

למה מישהו חושב שלבוסטון על שחקנים, מנהליה ואוהדיה איכפת איזו בשורה חדשה יש לקבוצה הזו לבשר לעולם הכדורסל? את מי זה מעניין אחרי 20 שנה של כשלונות?
הם פה בשביל לנצח משחקים, זה שיש כלום ושום דבר מסביבם בהשוואה לעבר זו לא בעיה שלהם.
יצליחו השנה, ובקיץ אולי ימשכו עוד איזה שניים שלושה שחקנים טובים באמת (לא טוני אלן שדקותיו כרכז צריכות לגרום להתקפי פרכוסים בלתי נשלטים באוהדי הסלטיקס באשר, ואדי האוס הסתמי) ואולי סנטר נורמלי ברמת חמישייה שידחוק את פרקינס לספסל. זה מה יש, זה ה-NBA של היום-רמה מחרידה, שחקן או שניים שמשנים את כל התמונה וקבוצות עם שלושה אולסטרים בחמישייה שהיא כמעט באנקר לסדרת הגמר.
אה כמו כן ובראיינט כנער פוסטר לשינוי זה מצחיק. השחקן שמייצג את כל מה שרע בדור הנוכחי, אחד שדווקא שלו אין תדמית גטו וגליון הרשעות ארוך בסגנון אייברסון.

ד"ר א. 8 בינואר 2008

כנראה שחידושים מרהיבים בכדורסל נראה רק כשיתחילו להפקיד קבוצות NBA בידי מאמנים אירופיים.

גיל –
פירס וגרנט אמנם בשׂיא הקריירה, אבל אלן די בסוף.

פילוסוף רדום 8 בינואר 2008

רונן- לא ראיתי את בוסטון השנה אבל אני מאמין שזו חבורה של סופרסטארים שהסתדרו.
תן לי עוד דוגמא לקבוצה כזו שלקחה אליפות בזמן האחרון ?
(ואגב הם עדיין לא לקחו שום דבר)
ההיפך הוא הנכון – סאן אנטוניו היא דוגמא ומופת לניהול נכון לטווח רחוק, בלי הרפתקאות מיותרות, עם תמהיל נכון של זרים מקומיים ושחקנים ותיקים לפני םפרישה.
ואגב חידושים – כל הזרים שהכניסו מימד של סדר וחוכמה אירופאית למשחק (סנטר עם קליעה מ – 3, גבוהה רכז) הם דברים שלא היו פעם (חוץ ממג'יק שהיה הכל).
אתה פסימי מדי, כנראה שאתה לא רואה מספיק NBA

אביעד 8 בינואר 2008

דרך אגב, מה שקורה עם בוסטון השנה זה יוצא דופן מבחינת התהליך, בכל הנוגע ל NBA.
המודל השולט הוא זה של סן אנטוניו – תמהיל של אמריקאים ואירופאים, וותיקים וצעירים, כוכבים ורול פליירס. הדבר היחידי שמשותף לכולם הוא היעדר אגו.
אז ס"א בטופ כעת, והעתיד במערב הוא בפורטלנד – תחשבו עליהם כרגע בתוספת אודן שאמור להיות הסופרסטאר נטול האגו (ובמקרה הרע רול פלייר סופר יעיל) וגם בחירת דראפט נוספת ורודי פרננדז (שעוד יכול מאוד להפתיע ב NBA). תחת שרביטו של מקמילן ובהנהגת ברנדון רוי, השמיים הם הגבול.
במזרח העתיד נמצא בשיקגו – היינריך, גורדון, דנג, דוהון, נוצ'יוני, תומאס, נואה, הם שחקנים שהעתיד לפניהם, בתוספת וואלאס וג'ו סמית' ועוד בחירת דראפט (או אפילו לוטרי). עם המאמן הנכון (קרלייל?) הם יכולים להגיע עד הסוף, הרי כל מה שחסר להם הם יוכלו להשיג בטרייד של עד 3 שחקני מפתח מבלי להיפגע…
המודל של הסלטיקס העונה הוא יוצא הדופן ולא ממנו צריך להסיק מסקנות…

rondi 8 בינואר 2008

רונן – כתבה קצת נחפזת לטעמי.
קודם כל, בוסטון עוד רחוקה מאד מאליפות המזרח.
שנית, נראה לי קצת מוגזם לבחון את המורשת ההיסטורית של קבוצה שלא הגיעה עדיין לחצי עונה.

יש משהו מאד אניגמטי בריצה של הסלטיקס. הרבה פחות מופשט מ"הביאו סופרסטארים, והם מסתדרים". מראשון האוהדים ועד אחרון המבקרים, אף אחד לא באמת יודע איך לבלוע את הקבוצה הזו.
אבל עדיף פשוט לדבר על כדורסל – לבוסטון יש את כל המרכיבים של קבוצה גדולה. לא ברור איך זה קרה כל-כך מהר אבל הם משחקים את ההגנה הכי טובה בליגה (בי"ס לסגירת הצבע), תרומה יציבה של שלושת הגדולים, צוות מסייע רחב שכל אחד יודע להתעלות בזמן אמת (דיוויס וטוני אלן דוגמאות מהשבוע) ואפילו כשרונות צעירים שגדלים ומתפתחים (רונדו, אלן, פרקינס וביג בייבי).
המסורת הגדולה של הקבוצה, המומנטום הספורטיבי של העיר, האנרגיות המדהימות של גארנט – כל אלו חוברים לתמהיל שעוד מוקדם מדיי באמת לקלוט אותו.

אבל הנה העניין – כל זאת לא בהכרח יספיק מול הקבוצה הטובה ביותר של דטרויט מאז שנת האליפות. הפיסטונס, שידועים כקבוצת הגנה בכלל, הם קבוצת ההתקפה היעילה ביותר בליגה ופשוט נראים מפחידים.

ובעניין המערב – פרט לספרס ואולי המאבס, אני לא רואה אף קבוצה שמאיימת על הסלטיקס.
(יסלחו לי אוהדי הסאנס, אבל משהו לא טוב קורה השנה במדבר של אריזונה..)

martzianno 8 בינואר 2008

קודם כל, גארנט הוא סופר-שחקן. שאף-אחד לא יתפלא על האנרגיות שלו – אחרי 11 שנה של הפסדים במינסוטה, פשוט כיף לו לנצח.
כרגע, לדעתי לפחות, על-פני סדרה של שבעה משחקים, דטרויט לוקחת, אבל כאמור, עוד הרבה יכול לקרות והקבוצות המנוסות מתעוררות אחרי האול-סטאר.
הנ.ב.א. לא מספק חידושים ועניין כבר כמה שנים – נתוני הרייטינג בפליאוף בירידה עקבית. מכיוון שהספורט באירופה נוהה אחרי האמריקאים כסומא באפילה – צפו למצב דומה גם בליגת האלופות ושאר גרורותיה.

גיא 8 בינואר 2008

לסלטיקס הנוכחיים אין כקבוצה את הנסיון הנדרש על מנת להתמקד במה שבאמת חשוב בעונה הסדירה – חלוקת דקות נכונה ותזמון כושר המשחק של הקבוצה כך שיגיע לשיאים בזמנים הנכונים בעונה.
מה שאני רואה זה קבוצה של כוכבים שהגיעו עם רעב גדול לנצחונות (שנובע ממחסור בהצלחות בקבוצותיהן הקודמות) ומנסים לבלוע את כל העולם, כולל המאמן.
לא נראה לי שזה ילך. מרוב מרדפים אחרי כל מיני שיאי נצחונות הם ימצאו את עצמם בלי דלק לקראת סוף העונה.
דטרויט מנוסים דיים כדי להבין שלהגיע בכושר גבוה לפלייאוף לוקח בהליכה את ייתרון הביתיות שמתמצה בס"ה במשחק אחד במהלך סדרה.

פילוסוף רדום 8 בינואר 2008

מרציאנו בגלל שאתה פה אני מניח שאתה יודע שאין רייטינג לא בהכרח אומר שלא טוב – רק אומר שאנשים מאבדים את סבלנותם מהר יותר. או מתפתים לשבת ליד הפייסבוק שלהם שעות בלי לעשות כלום במקום לראות ספורט איכותי.

martzianno 8 בינואר 2008

פילוסוף – רייטינג הוא אכן לא מדד לאיכות, מה שכן – הוא מדד לעניין (שים לב שזה מה שכתבתי) – רייטינג נמוך אומר שפחות אנשים מטריחים עצמם לראות משחק כי יש להם דברים מ-ע-נ-י-י-נ-י-ם יותר לעשות. זה שהסבלנות הממוצעת של הצופה היום היא בערך 4.67שנ' – לא אוכל להסכים יותר. עדיין, כדורגל משחקים 90 דקות, שידור משחק פוטבול נמשך 4 שעות – דווקא כדורסל הוא ספורט שבנוי בדיוק לדור שצמא לסיפוקים מיידיים – הוא מלא התרחשות, בכל מהלך קורה משהו – לא צריך לחכות יותר מדי. ועדיין אף-אחד לא רוצה לראות כדורסל – בעיה (ואל תבין אותי לא נכון – אני מהמעטים שעוד זוכרים לנ.ב.א. חסד נעורים וכן מטריחים עצמם לראות משחק).

מרקפוצ'ינו 8 בינואר 2008

רונן אתה טועה בקשר לדילים.הרבה עסקאות של סופרסטארים נכשלו. לא הרבה מנג'רים בNBA מסוגלים לראות רחוק.
המנג'ר הטוב בליגה הוא לדעתי ג'רי ווסט. הוא בנה את שושלת הלייקרס של תחילת שנות ה-2000 ובנה קבוצה מצויינת בממפיס שהגיעה כבר כמה שנים רצוף לפלייאוף נדמה לי. ברגע שווסט עזב את הלייקרס הכל קרס. קופצ'אק הביא שחקנים הזויים כמו סמוש פארקר. ועכשיו מדברי םשם על טרייד של פארמר +עוד כמה שחקנים בשביל עונה או שניים מג'ייסון קיד. לפחות השחרור של ביינום ירד מהפרק.

הסלטיקס לא זכו בכלום עדיין אבל בהחלט אפשר לראות אותם הולכים עד הסוף.

אביעד 8 בינואר 2008

מרציאנו, זה לא שה NBA לא מספק עניין וחידושים, הבעיה היא אחרת:
כשאמריקאי רואה NBA הוא מחפש עם מי להזדהות, מישהו שהוא יכול להיות כמוהו. במקום זה הוא מקבל את אייברסון ובראיינט.
בפוטבול יש את בריידי/מאנינג, בבייסבול יש (או היה) את קלמנס וכו'.
לכן באו החוקים המגוחכים של סטרן (קוד לבוש, ויכוח עם שופט=טכני, איסור קימה מהספסל), בניסיון להפוך את הליגה לנקיה וסטרילית ככל האפשר. זה נראה לי ממש מטומטם ועצוב, אבל 2 השחקנים הלבנים המובילים בליגה הם גרמני וקנדי (שהוא גם שמאלן ופציפיסט) ומי בארה"ב כבר מזדהה עם זה?
בירד היה לבן, מג'יק וג'ורדן היו "שחורים לא מאיימים" או לחלופין שחורים בעלי תדמית שכולם יכלו להתחבר אליה וכאלה אין בליגה כיום, וזו אחת הסיבות שהעניין יורד (ישנן כמובן עוד – ההסתמכות הרבה על סופרסטארים שחצנים, היעדר הבחנה סבירה בין "שושלת הטוב" שיש לעודד ו"כוחות הרשע" שיש לשנוא), אבל זו אחת הסיבות המרכזיות…

martzianno 8 בינואר 2008

אביעד – מסכים לחלוטין. דיוויד שטרן, לקח את הליגה וכולם אוהבים לומר – הפך אותה מליגה של שחורים-מסוממים שאף אחד לא רוצה לראות, למכרה זהב. הכל נכון, אבל כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים (בהם מעורב הרבה כסף) הלכו קצת רחוק מדי.
מדברים הרבה בכדורגל על הפקעת הספורט מידי האוהדים – ב.נ.ב.א. התהליך הזה הושלם מזמן. הקהל הוא לבן, אמיד, שאין לו שום מכנה משותף עם השחורים שרצים לפניו. אני לא יודע אם יש עוד ספורט בעולם שבו הקשר בין הקהל למשחק רופף יותר. קוד הלבוש, הוא רק עוד צעד של שטרן בנסיון לרצות את הקהל שלו – שמכניס כסף ולא שורף כסאות.
אני אצטט ידידה שלי, שחזרה לא מזמן ממשחק של הוויזארדס נגד הרוקטס ושאלתי אותה איך היה: "ישבנו נורא גבוה, כלכך גבוה שאפילו הצ'פלין של הפרסומות היה מתחתינו… אתה רואה הרבה נקודות שחורות רצות במרחק. היחיד שאפשר היה לזהות זה את הסיני הענק ההוא. בתחילת הרבע האחרון כולם כבר יוצאים טו-ביט-דה-טרפיק…"

גרץ 8 בינואר 2008

בניגוד לדעה של חלק מהמגיבים, אני חושב שאין בעיה להתייחס ליכולת של בוסטון כבר עכשיו. אנחנו אחרי שליש עונה, חלק מהתמונה כבר מתחילה להתבהר, ובטח שאפשר להתייחס לזה. בשביל מה יש פרשנות?

לעניין בוסטון עצמה – זו קבוצה מדהימה. לא דומה (בעיקר מבחינת הכושר שבו השחקנים נמצאים) ללייקרס של מאלון ופייטון ולרוקטס של בארקלי ופיפן, שתיהן קבוצות של סופרסטארים מבוגרים יותר.

ואגב, שימו לב מה קורה מהעבר השני של המתרס – מינסוטה בדרך לאחת העונות הגרועות בהיסטוריה. כרגע היא עם 4-29, כשהעונה הגרועה בהיסטוריה עד כה נקבעה ע"י הסיקסרס (ללא ווילט) ב-1973.

למישהו יש עוד ספק מי הרוויח מהטרייד הזה?

אביעד 8 בינואר 2008

גרץ – חכה.
א. הטרייד הזה יישפט לשנים קדימה, אחרי שבחירות הדראפט הכלולות בו יחליפו ידיים, אחרי שנראה השפעה לטווח ארוך. אל תשכח שמיני קיבלה בעיקר שחקנים צעירים שיש להם 10-15 שנים לתרום, בעוד שהסלטיקס קיבלו שחקן עם מקסימום 5 שנים במיכל.
ב. גם מתוך הנחה (שיש בה הרבה מן הצדק) שהטרייד היה טוב לסלטיקס ורע למיני, תנאי הפתיחה לא היו שווים – גארנט רצה לעבור והפעיל לחץ על מקהייל.
ג. זה יישמע מוזר, אבל מיני כרגע במצב יותר טוב מאשר בשנה שעברה. יש להם שחקנים צעירים ומוכשרים שיכולים להיות חומר לפיתוח או חומר לטרייד (גרין, גומס, ברואר), פרנצ'ייז פלייר (ג'פרסון), 2 בחירות בדראפט הקרוב שאחת מהן בארבע הראשונות (ייתכן שהבחירה שקיבלו מהסלטיקס תהיה גם לוטרי כי אולי הועברה מקבוצה אחרת במסגרת טרייד אחר, שמעתי על זה משהו אבל אני לא בטוח) וכסף מתחת לתקרה. עם גארנט, מיני הייתה קבוצה לא מספיק טובה לפלייאוף אבל לא מספיק גרועה לקבל בחירה טובה וללא מספיק חומר לטרייד או כסף מתחת לתקרה להחתמת פרי אייג'נטס. הם היו תקועים ועכשיו הכל פתוח.

Gilad Bloom 8 בינואר 2008

Dorfan,if they break the 72 win record it would be amazing regardless of how weak the east is,it will get harder to win so many games as the season goes on,the bad team will improve a little bit and there will be meaningfull games against playoff bound teams,they will have some injuries and also will have to think about resting some of the big 3 ,they are not that young…i really don't understand your critisizm about how easy it is to build a winning franchise,it was always about combining good draft picks and smart trading but mostly about coaching,Doc Rivers may have the best record in the league but in the playoff he will have to prove that he is a great coach in a long series,4 of them,less than that and he will be another D'antony or Avery Jhonson,good regular season coaches without anything to show for on the ring finger.I watch a lot of NBA,i think it's a great league with amazing atheletes,it's like anything,you have to love the game,i agree that there are a lot of bad teams right now but one can argue too about the EPL that it's the big 4 and the rest of the teams are way below.The problem with the NBA and with American sports in my opinion is that there is no real punishment for being very bad,in fact if you suck you will get the first pick in the draft(or at least the top 3),this creates so many garbage time games for teams that lost chance for a playoff spot,it is agains the spirit of the sport to know that you need to lose more in order to improve,in European sports and most of the world there are lower divisions which makes it extra interesting and intense when teams fight for relegation ,the chase for a spot in Europe also keeps it interesting.It is not logical that a team like the Knicks can do so badly and still be the most profitable team in the league ,maybe if they were relegated to a lower NBA division in smaller markets they would spare the league the embarrasment and they would have to be smarter in the way they run the team,the problem is that American pro sports is a product and it does not always work in the interest of the sport 

Glenn Edward Schembechler 8 בינואר 2008

I wrote here before that I don’t like this “new” dynasty. Anyway I admit their chances this year are so-so.

But still I am concerned:
We are again threatened by a metropolitan hat-trick.

It goes back to what Ronen wrote while we witnessed the Red Sox becoming the new NYY:
Boston is a city in love with being a loser and I hate it. I recruit my memory and can not find a metropolitan with more than 2 championships in the same year (Anyone of the quiz masters remember something else?):

79- Pirates & Steelers
86- Mets & Giants
88- Dodgers& Lakers
04- Patriots and Red-Sox.

Even my beloved Detroit could not synchronized the
Pistons, Red-Wings or Tigers .

So why do they complain all the time? Next thing you know even Romney will win….

If Celtics do win this is too much.

martzianno 8 בינואר 2008

מילה טובה אחת על מאמן בנ.ב.א.:
הזן-מאסטר עשה זאת שוב! ביינום הופך למפלצת, דרק פישר משחק כמו ילד בן 18 (פלוס הנסיון) וקובי הוא פתאום שחקן שמעדיף את המסירה הנוספת – פשוט כיף לראות. פתאום הלייקרס בגמר המערב, הוא לא הימור פרוע מדי.

גרץ 8 בינואר 2008

אביעד, אין ספק שלוולבס יש מאגר פוטנציאל מרשים עכשיו. ואין ספק שכך או כך, גראנט היה צריך לעזוב. אך יכול להיות שמינסוטה יכלו להשיג יותר.

יש סימני שאלה רבים מסביב לשחקנים שציינת – גומז, ברואר, גרין – שבאותה מידה שהם יהיו שחקנים לגיטימיים, יכול להיות שאחד מהם ימצא את עצמו מסתובב באירופה בעוד כמה שנים.

ג'פרסון, בדומה לאיגודלה בסיקסרס אגב, יהיה מצויין כשחקן משלים לכוכב של ממש. אני לא חושב שהוא שחקן שסביבו נבנה פרנצ'ייז. אבל באמת זה עניין של השקפה והזמן יגיד את שלו.

אביעד 8 בינואר 2008

גרץ, זו בדיוק הנקודה, מיני לא ממש יכלו להשיג יותר כי תנאי הפתיחה לא היו שווים, לא באמת היה כאן מצב של "תנו לי מה שאני מבקש או שאין עסקה" אלא הייתה חייבת להיות עסקה.
שכחתי ברשימת השחקנים גם את קרייג סמית', רנדי פוי ורשאד מקנט'ס. אבל אני מסכים שחלקם יכולים להגיע לאירופה וזה העניין – חלק יבשילו לשחקנים, אבל לכולם יש פוטנציאל כך שמי שמיני תוותר עליו יילך בטרייד עבור פוטנציאל אחר שיוכל להגשים את עצמו.
ג'פרסון נותן השנה, בקבוצה גרועה וללא עזרה, 20 נק' ו 12 ריב', הוא ישמח לכוכב נוסף לידו, אבל הוא יכול גם בלעדיו…

עזי 8 בינואר 2008

גלן, לא היו שלוש אליפויות לאותה עיר בארבעת הענפים הבכירים. היו הרבה מאוד זוגות, בייחוד ניו יורקים (יאנקיס וג'יינטס בבייסבול לצד קבוצת פוטבול או הוקי). אם סופרים ליגות זניחות כמו MLS או WNBA יש ללוס אנג'לס שלוש אליפויות ב-2002

Glenn Edward Schembechler 8 בינואר 2008

עזי תודה…
מקווה שזה ישאר ככה עד שדטרויט תתעורר.
בתקווה שלא תסתבך עם אוהדי הליגות ה"זניחות".

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 8 בינואר 2008

מה יהיה? בסוף גם מיט רומני יבחר לנשיא.

Comments closed