קיץ 1954, סתיו 1956

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בחדשות הערב של הטלוויזיה ההונגרית אתמול הודיעו שגיולה גרושיץ' חולה מאד ונמצא בבית חולים עם דלקת ריאות. מהמעט שהספקתי ללמוד על המקום בחודשים האחרונים – זה נשמע כמו הודעה מאופקת שהשוער של הארניצ'פט נוטה למות. דנו בגרושיץ' לאחר המשחק של יונייטד מול אסטון וילה בהקשר לאדווין ואן דר סאר – ועל מקומו ביצירת החשיבות של יכולת המשחק ברגל של שוערים בקבוצות ששואפות לכדורגל התקפי רציף.
גרושיץ' הוא משני השחקנים החיים האחרונים של "הונגריה הגדולה" וכאן נקראת כאמור ארניצ'פט – “נבחרת הזהב". השחקן השני הוא המגן יינו בוז'נסקי. כל קו ההתקפה אינו בין החיים. חלקם לא האריך ימים – הידגקוטי ופושקש הגיעו לגיל 80 אבל בודאי היה בן 55 במותו, צ'יבור בן 68 והסיפור הנורא ביותר היה של קוצ'יש. מלך השערים של מונדיאל 1954, לקה בסרטן וקיבל נמק ברגלו. בתוך כמה חודשים עבר חמישה חודשים לכריתת חלק מהרגל. קשה לדמיין את ההשפעה הנפשית של עניין כזה על מי שהיה שחקן כל כך גדול. בגיל 49 הוא התאבד בברצלונה בקפיצה מחלון בית החולים.
*
נבחרות לאומיות גדולות משקפות לעתים קרובות תהליכים במדינותיהן. לא תמיד התדמית הזו מוצדקת. הכדורגלנים הברזילאים של ברזיל-70 ייצגו מדינה עם פערים חברתיים איומים ודיקטטורה צבאית מזעזעת. סלבה ברזילאי סיפר לי פעם שמזעזעת לא פחות מכל מה שקרה בארגנטינה. צרפת-98 ייצגה רב תרבותיות שבמציאות היא לא פעם מתחים אתניים קשים.
אבל לעתים התדמית שמשתקפת בנבחרת כדורגל הזו דווקא די מדוייקת. הנסיקה של נבחרת מערב גרמניה משנות החמישים עד התשעים – בהחלט סימלה את הנס הכלכלי של המדינה וחזרתה למקום מצליח. הנבחרת ההולנדית של שנות השבעים את הטרספורמציה של הולנד ממדינה אירופית די קודרת למדינה עם שיק של חדשנות.
*

השעונים על הרציף של הרכבת התחתית בבודפשט מראים מתי עזבה הרכבת הקודמת. לא מתי תגיע הרכבת הבאה. אני לא צוחק אתכם וזה לא מצחיק. מדינה שקועה בלבטים קשים על העבר. אישית, לפעמים נמאס לי לשמוע כל הזמן על הטרגדיה של 1956 והפלישה הסובייטית – כש-12 שנים קודם לכן נרצח פה מספר גדול בערך פי חמישים של בני אדם. אזרחים הונגרים בני הדת היהודית. אבל זה עניין אחר.

המנטרה עליה חוזרים הונגרים זקנים שההפסד למערב גרמניה בגמר העולמי ב-1954 היה רק הקדמה לטרגדיה של 1956  – הפלישה הסובייטית להונגריה. בספר "הכדור הוא עגול" מתרגם דייויד גולדבלאט קטע מהצגה הונגרית שעוסקת בענין – ואני מתרגם לכם (חלק) לעברית:

בתמונה יושב פושקש ואוכל נקניקיות. בעוד גוסטב שבש, המנג'ר שהיה גם שר הספורט וקומוניסט נלהב, יושב על ענן בשמיים:
פוקשקש: "נתנו להם להבקיע שני שערים טפשיים (גרמניה השוותה ל-2-2 אחרי פיגור 0-2, הכל בתוך 16 הדקות הראשונות) היינו צריכים ללחוץ, להבקיע את השלישי ולגמור אותם. הבקעתי שער שוויון חוקי שהקוון הוולשי פסל. אפילו השופט האנגלי כבר אישר אותו."
שבש: "אם הונגריה הייתה מנצחת לא הייתה מהפכת נגד. אלא אימון ציבורי בעקרונות הסוציאליזם."
בהמשך מופיע גרושיץ' שמתאר את ספיגת השער השלישי: "הרגשתי – ועדיין עדיין חש – תחושת אבדן גדולה. ביום ההוא משהו עזב את החיים שלי ולא חזר. הם חשפו איזו יהירות שהייתה בנו ולא היינו מודעים לה. אחרי השער השני חשבנו שהכל נגמר."

הוידאו למעלה הוא של ה-1-7 על אנגליה בנפ-סטדיון בבודפשט. משחק שהוא פחות זכור מה-3-6 בוומבלי כמה חודשים קודם לכן.

הניצחון על טוטנהאם בגביע
חופש הביטוי ומאמנים חשובים

14 Comments

יואב 28 בינואר 2008

הדיאלוג בהצגה, מצמרר.

י.ג 29 בינואר 2008

רונן, אהבתי את "נבחרות לאומיות גדולות משקפות לעתים קרובים (קרובות?) תהליכים במדינותיהן" אני טוען אפילו שמקצת התהליכים שמתפתחים באצטדיון מקדימים (מנבאים..??) תהליכים עתידיים באותה חברה.

רונן דורפן 29 בינואר 2008

י.ג – ספורט אכן פעמים רבות מנבא את המתרחש. ציינתי זאת בקטע קצר בעיתון לפני שבוע. ב-1887 הורחקו השחורים מליגות הבייסבול ובתוך שבע שנים אישר בית המשפט העליון את עקרון "שווה אך נפרד" שאפשר הפרדה גזעית. ב-1947 הפיל ג'ק רובינסון את חומות הגזע – ושוב זה היה שבע שנים לפני בית המשפט העליון שפסל את עקרון ההפרדה.

ד"ר א. 29 בינואר 2008

רונן –

(א) למי שלא מבלה זמן בהונגריא עניין השעונים בתחנת הרכבת דוקא מאד מצחיק.

(ב) את המשפט שכתבת על 1956 אני מרגיש לגבי 1967. יש שלב בו צריך – לצד החפירות במה שהיה – גם לשאול מה יהיה הלאה.

(ג) האם אתה דובר הונגרית?

michaly 29 בינואר 2008

אני חושבת שצריך לפתח את העניין הזה של הרכבות. זאת נקודה משמעותית בעיניי.

מדינה שאזרחיה לא סומכים על מערכת הרכבות שלה היא מדינה בבעייה. כלומר, אם אנשים מעדיפים להסתמך על המידע המדוייק שהרכבת האחרונה עברה לפני 14 דקות מאשר על המידע העתידי שהרכבת הבאה תצא ב-12:03, איך הם יקבלו רעיונות גדולים יותר? ואיך הם יסמכו על המנהיגים שלהם ביוזמות שאין להן תחנה סופית מוגדרת?

ד"ר א. 29 בינואר 2008

כדי להמשיך את הקו של מיכלי, צריך לדעתי לשאול:
(א) מתי התחיל הנוהג להראות את זמן הרכבת שעברה, במקום את זו שצפויה להגיע? האם מדובר בנוהג הונגרי מראשית ימי הרכבת, או בהחלטה מודעת באיזשהו שלב?
(ב) האם יש חלופות נוספות (הודעות במערכת כריזה)?
(ג) מה אומרים המקומיים על עניין הזה? (לבטח הם יודעים שבשאר אירופה נהוג ההיפך).

לון 29 בינואר 2008

האמת ההיסטורית היא משנית כמובן.
מה שנצרב בתודעת האנשים, המיתוס, חזק יותר.
כך שיתכן שלא היה כל קשר בין ההפסד בגמר 54 לארועי 56. אבל בתודעה הכללית, לנצח ייזכרו ביחד.

עבור ברזיל, ההפסד בגמר 1950 היה משבר לאומי, אבל לא התלווה לו משבר נוסף. שמונה שנים אח"כ הגיעה התקומה.
היא לא הגיע סתם כך, הברזילאים מאוד התאמצו להביאה.

ההונגרים חוו כיבוש קשה ויתכן שלא יכלו להרים את הראש ולהתאושש.
לכן, כל עוד אין להם במה להיאחז בהווה או עתיד ורוד נראה לעין, העבר ימשיך להיות במוקד.

ויש לזה צד נוסף. פושקש, הגיבור הטרגי, שיקם את הקריירה בריאל מדריד הגדולה של שנות החמישים.
ובתודעה הכללית, מלבד הגרמנית, נבחרת הזהב ההונגרית חקוקה הרבה יותר מיריבתה הגרמנית.
פושקש הוא שם שיהיה חקוק לנצח. אין אף שחקן גרמני מהנבחרת שניצחה ב- 54 שמתקרב לכך.

רונן דורפן 29 בינואר 2008

לון – אני נוטה להסכים שלא היה קשר בין ההפסד ב-1954 ל-1956. לעומת זאת קשה לשפוט מה היה הקשר בין ניצחון ב-1954 להיסטוריה שאחר כך. בגרמניה לא ממעיטים בחשיבות הניצחון שלהם בשיקום המדינה.

תיקון קטן. גם בתודעה הגרמנית הונגריה הרבה יותר חזקה – הם לא משלים את עצמם. זה לא רק פושקש – גם צ'יבור וקוצ'יש המשיכו לקריירות מצליחות בברצלונה.

דוקטור – שאלותיך לגבי מערכת הכריזה, או אומרים ההונגרים – קשורים לשאלה האם אני יודע הונגרית. לא.

חשיפה – זה לא כך בכל הקווים. בקו האדום ובקו הכחול זה כך. בקו הצהוב – שהוא מין רכבת צעצוע – אין שעון כלל.

מיכלי – הם לא סומכים על המנהיגים שלהם ביוזמות. הם לא בטוחים גם לגבי העבר. ערכתי פה ראיון בזמנו עם הבן של גיולה מאנדי – שהיה המאמן (מספר 2 של שבש) של הונגריה ההיא וגם שלנו. הבן הוא מומחה בינלאומי לפטנטים רפואיים ואיש מאד מצליח. הוא אמר לי שברמה האישית ההונגרים הם העם המוביל באירופה כשעורכים סקרים לגבי רמת חנוך והשכלה. ברמה לאומית הוא אומר הונגריה היא בן האחרונות – ויש לזה קשר לפסימיזם לאומי. הוא הביא לי כדוגמא איזו תערוכת אקספו שהונגריה בחרה לא לארח – בגלל חשש תקציבי. ליסבון אירחה אותה במקומה והרימה את התשתיות בכל העיר מרווחי התערוכה.

Glenn Edward Schembechler 29 בינואר 2008

The clock thing: I thought for a moment that this is a piece of Kishon….

זיזו 29 בינואר 2008

לחדד את מה שרונן כתב לדעתי בתודעה העולמית לפחות הניצחון הגרמני מקושר יותר עם תחיית גרמניה מאשר עם נפילת הונגריה. דווקא זה שידוע לכולם כולל בגרמניה כמה הנבחרת ההונגרית הייתה עדיפה מחזק את המיתוס של תחיית המדינה דרך אותו ניצחון(אם אני זוכר נכון גם בצד הגרמני נעשה סרט/ים בנושא).

ד"ר א. "בשאר אירופה"???

לון 29 בינואר 2008

רונן, משהו לא מסתדר לי.
אם הגרמנים מעניקים חשיבות רבה לניצחון שלהם ב- 54, איך זה מסתדר עם זה שכתבת שגם אצלם הנבחרת ההונגרית חזקה יותר בתודעתם ? (או שאתה מתכוון שהנבחרת היתה חזקה ולא התודעה ?)

אלון, אשמח לקרוא גם את דעתך בעניין.

והפסימיות ההונגרית…. מעלה לי פרפראזה על החמישיה הקאמרית: נו, עוד מבודפשט היא היתה פסימית….

רונן דורפן 29 בינואר 2008

לון – הניצחון ב-54 הוא בתודעה הגרמנית ניצחון של לחימה ורוח צוות כנגד כל הסיכויים. אחרי הכל הם הובסו 3-8 במוקדמות.
תאוריות הקונספירציה סביב המשחק הן רבות. השיפוט הבריטי נטה למדינה המערבית וגם יש טענות שהמשחק נמכר.
מה שיותר ברור הן הטעויות של שבש – הוא בחר מסיבות פוליטיות את טוט ולא את שאנדור כקיצוני. הוא שיתף את פושקש פצוע למרות שלא היו אז חילופים. הוא הביא את הנשים מהונגריה שלושה ימים לפני המשחק – ולא כפי שיעצו לו – אחרי המשחק.
בנוסף ירד הגשם הכי קשה למשחק גמר. 

לון 29 בינואר 2008

תודה על ההסבר.

ליאונידס 30 בינואר 2008

רונן. שכחת לציין גם כי הגרמנים נעזרו בנעליי פקקים של אדידס והדבר הכי חשוב שכל מי שהיה במשחק היה בטוח שהגרמנים נעזרו בסמי מרץ.

Comments closed