הלייקרס

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כמו במקרה המעבר של קווין גארנט לבוסטון בקיץ היה פה טרייד שהייתי צריך הרבה מאד הסברים בכדי להבין אותו. אני מדבר על ההצטרפות של פאו גאסול ללייקרס בעיסקה עם ממפיס. ושוב זה קשור לזה שאוהדי הכדורסל אולי חושבים עדיין בנקודות וריבאונד והאסל בדיפנס, אבל האנשים שמנהלים את הכדורסל המקצועני משחקים משחק מונופול עם חוקים מאד שונים.
קוואמה בראון הוא חלק אטרקטיווי מאד בעיסקה דווקא כי הוא פלופ גדול. כלומר יש לו חוזה גבוה בהרבה ממה שהוא שווה והחוזה הזה יסתיים ואפשר יהיה להעיף אותו ולפנות הרבה מקום תחת תקרת השכר. את העניין הזה עוד הצלחתי להבין. כי הסבירו לי אותו בזמן עסקת גארנט בשעתו.
אבל פרשנים אחרים מתעקשים שממפיס גם רצתה להפטר מגאסול. מסתבר שזה בגלל שהבעלים של ממפיס רוצה למכור את הקבוצה. ומסתבר שכשמוכרים קבוצה זוטות כמו היכולת שלה בכדורסל ממש לא נחשבות. מה שחשוב הוא כמה מקום יש לה תחת תקרת השכר ושיהיו בה כמה שפחות שחקנים שחתומים לטווח ארוך. והעזיבה של גאסול מעלה את ערך הקבוצה. שיהיה.
*
ללייקרס לעומת זאת יש ג'נרל מנג'ר, מיץ' קופצ'ק, שעדיין קיבל כמה מסירות ממג'יק ג'ונסון והגיש מגבות לקארים עבדול ג'אבר. ויש להם בעל בית, ג'רי באס, שאולי לא עושה סקנדלים כמו סטיינברנר או אל דייויס אבל הוא אחד מהוותיקים והגדולים שבהם. הוא דווקא כנראה כן מבין את המתמטיקה בתקרת השכר כי יש לו דוקטורט בפיסיקה והוא שחקן פוקר תחרותי. אבל כשמגיעים ללייקרס הוא שם בצד את הידע המתמטי והקומבינות. כשקובי בראיינט חיפש טרייד בקיץ הם בהחלט היו יכולים להשיג מחיר יפה. ולפנות לעצמם משכורות תחת התקרה ולצבור בחירות דראפט עתידיות מהיום ועד היום בו יקפא הגיהנום.
במקום זה הם סירבו למכור אותו והלכו לחפש תותח שיחזיר אותם לתמונת האליפות. וזה הלקח כאן. גם בעידן של דראפטים ותקרות שכר ושוויוניות והצלחה של קבוצות בשווקים קטנים. יש את המנטליות של הלייקרס – כלומר שנאה וטינה ואיבה גדולה לבינוניות – ויש את רוב האחרים.

היפים והמוצלחים (בקהאם וחידון מספר 61 על ספורטאיות רוסיות)
נשים בספורט

49 Comments

עופר 2 בפברואר 2008

קודם כל על הלייקרס – אין שום דרך להבין את הטרייד הזה בקשר לכדורסל נטו. זה די מגעיל אותי, וזו עוד סיבה למה הNBA הוא פשוט לא מעניין עד הפלייאופס. אבל אם נתייחס לזה רגע בקשר לכדורסל – אני ממש רוצה לראות את הפלייאוף של המערב השנה – הולך להיות חם.
בקשר לניו אורלינס – עצוב מאד לראות קבוצה מצליחה שהולכת לעזוב את העיר שלה. זה משהו שחוזר בליגה הזו – ואני רואה שלוש או ארבע קבוצות במן לימבו כזה.
ההורנטס – קבוצה שלפי מה שקראתי בכתבה כלשהי, יש לבעלים שלה תנאי בחוזה השכירות על האולם שאם האטנדנס הממוצע לא עובר איזה מספר מסויים, החוזה בטל. הוא יוכל לקחת את הקבוצה שלו לאוקלהומה סיטי – שם מתים לקבוצת כדורסל.
או אולי נדבר על ממפיס מהכתבה – קבוצה שעברה רק לפני כמה שנים מוונקובר – וכבר רוצים למכור אותה – איזה עתיד יש לפרנצ'ייז כזה – מה זה אומר לאוהדים?
או – וזה מקרה באמת מעניין – הניו ג'רזי נטס. איזה אינטרס יש לאוהדי הנטס ללכת למשחקים, כשהם יודעים שהקבוצה עוברת לברוקלין. מה יש להם ללכת למשחק… או הסוניקס, שנמצאים במצב דומה (לא בטוח אבל יש סיכוי סביר). אני לא מצליח לקבל את הנושא הזה של מעבר של קבוצה ממקום למקום, לא משנה כמה אני קורא על זה. רונן, בבקשה תכתוב איזה פוסט על כל הקטע הזה – המעבר והחזרה של הריידרס – או המעבר ההוא של הקולטס – או, הקבוצות חסרות הפשר האלה בבייסבול בפלורידה. מה קורה עם זה? למה להרוס את הליגות ככה. וחוץ מזה, לא כדאי להתחיל בכלל לדבר על הוקי קרח, ספורט שהחליט לאבד לנסות ללכת על כל הקופה על ידי יציאה לשווקים גדולים (וחמים יותר) ואיבד את הייחוד שלו – ספורט שהרבה מאד אנשים אומרים שהוא ההמשחק הכי כיפי לצפייה מהיציע.

והערת אגב – מנצ'סטר יונייטד קבוצה אלימה ברמה גבוהה מאד – לפחות ממה שראיתי היום במשחק נגד טוטנהאם. והתיקו הזה שלהם עצבן אותי כל כך. גו גאנרס – אני יכול להגיד בשקט שהקרב נגד הירידה הוכרע:)

תומר 2 בפברואר 2008

רונן, איך היית מסביר את הפער בין דעתך על הערכים המניעים את ראשי הלייקרס, בעקבות הטרייד של גאסול, ובין דעתו השלילית, בלשון המעטה, של קובי ברייאנט בקיץ האחרון על אותם נושאי משרה, דעה אשר הובילה אותה לעשות ככל שביכולתו המצומצמת (אחרי הכל ועם הכל הכבוד למעמדו הרם – הוא אך ורק עובד שכיר!! בתאגיד ענק )בכדי לעבור לקבוצה שבעליה יהיו מיושרים עם שאיפותיו למצוינות? (כמו דאלאס, שיקגו ואפילו אלוהים ישמור, הניקס)

לי זה דווקא נראה יותר בכיוון ההפוך – קובי בראיינט, הווינר הבלתי נלאה, אשר שאיפותיו הגרנדיוזיות המלוות באופן אינהרנטי באופי קצת דפוק, שהובילוהו כמעט עד להרס עצמי ומאסר, הוא זה ש "העיר" את באס וקופצ'ק, שכנראה השנים שעברו השכיחו מהם קצת את מה שבאמת מניע את הספורט, וכפה עליהם לבצע טרייד גדול, בכדי לתת לו את מה שביקש מהרגע שהבין שהוא לא יצליח לקחת אליפות לבדו (והמודל של הצלחת הסלטיקס בעקבות הטרייד הענק של גארנט ואלן בודאי לא הזיקה). הסיפור הזה הוא ניצחון הרוח על הכסף, והלייקרס כבר מעכשיו, בדומה לדנבר של שנה שעברה, הופכים למועמדים לגיטימיים לגמר המערב!

גיא 2 בפברואר 2008

יפה אמרת, רונן.
הלייקרס מפגינים לאורך השנים את מחוייבותם להיות קבוצה תחרותית ומנצחת, ואינם מוכנים להשלים לאורך זמן עם מצב שונה.
כאוהד הסלטיקס, אני יכול רק לקנא במנטליות הזו.
יהיה מענין לנתח מהו "אורך הגל" הממוצע של קבוצות NBA – כלומר כמות העונות שלוקח להם בממוצע בין שיא לשיא (במובנים של קבוצת צמרת אמיתית) ועוד יותר מעניין יהיה לבדוק את השונות באורך הגל הזה בין קבוצות "גדולות" ל"קטנות".

תחושת הבטן שלי אומרת שיהיו הבדלים, והם נובעים משתי סיבות:
* – שחקנים טובים שואפים להגיע לקבוצות "הגדולות" (עשירות, ממוקמות בערים מרכזיות, מנטליות של נצחונות).
* – הקבוצות ה"לא גדולות" פשוט פותחות רגליים (וסליחה על הצרפתית שלי…) ומרכינות ראש בפני לחצי הגדולות

אורי 2 בפברואר 2008

אחת הספקולציות הרווחות בהקשר זה היא שגאסול הועבר ללייקרס רק כתחנת ביניים וכדי לשמש כסחורה אטרקטיבית לקראת סיום מועד העברות ב-21 בפברואר. לפי התיאוריה הזו הלייקרס מעוניינים להעביר את גאסול לנטס בטרייד שתמורתו יקבלו, בין השאר, את ג'ייסון קיד. הרעיון הוא להביא וטרן שלא כה באליפות לעונת סיום גרנדיוזית שתביא לו את התואר הנכסף. מצד שני, אותם הלייקרס עצמם הביאו בעבר את גארי פייטון ואת קארל מאלון לעונה שכזו, והרבה לא יצא מזה.

רונן דורפן 2 בפברואר 2008

עופר – התכוונת שיונייטד שיחקה היום משחק די אלים. לא קיצוני. ובוודאי שלא כמגמה. או אולי איתרת סופית מגמה ארוכת שנים? לשאלותיך על הספורט האמריקאי. צריך לזכור שזה מצב שונה מאירופה. זה לא מצב שהיו מועדוני ספורט עם אוהדים ובאו והשתלטו להם על הקבוצה. בעל הבית הקים את הקבוצה או רכש את הזכיון ממי שהקים אותה – ומעגבר נתפש כיותר לגיטימי.
זו מין עסקת חבילה – האוהדים והעיר צריכים להראות מחוייבות לקבוצה בכדי שתשאר. לכן אין דין מעבר קבוצה וותיקה לדין מעבר קבוצה כמו ההורנטס, שהגיעה, כנראה לא נקלטה בהתלהבות, ורוצה לעבור.

אורי – אני לא מאמין לתאוריה הזו. ואם היא נכונה אז זה טמטום עצום. יש לי יותר מדי הערכה ללייקרס מלחשוב שהם מתעסקים בדבר כזה. בכלל, המחשבה שסופרסטאר נוחת באמצע העונה ומביא אליפות מבוססת על פחות או יותר כלום. אין לזה כמעט תקדימים היסטוריים. אולי דרקסלר. גאסול בן 27, ביינום בן 20, בראיינט בן 29. זו קבוצה לחמש-שש עונות טובות.

תומר – קובי שחקן כדורסל ענק ומבין פחות ענק בניהול קבוצות. יש לו בעל בית מחוייב יותר מכל בעל בית באמריקה. יש לו מאמן אגדי. יש לו שיטת משחק שמתאימה לו. שיקלע סלים.

גיא – לנושא השוק יש כמובן קשר. אבל אנחנו רואים קבוצות מצליחות גם במקומות עם שווקים קטנים. יוטה זו דוגמא – בסטנדרטים יותר קטנים. היא לא נשארה יותר מדי שנים בבינוניות אחרי מאלון וסטוקטון וחזרה לגמר המערב. סן אנטוניו היא בעצם קבוצה תחרותית הרבה מאד שנים.

עופר 2 בפברואר 2008

רונן, התכוונתי רק למשחק של היום, וזו הייתה פרובוקציה זולה. מגיע לי שידיחו אותי מגביע הליגה על שם עוזי דן.

אני מבין ואני יודע את עסקת החבילה – פשוט ממש קשה לי לחשוב על מכבי חיפה שלי עוזבת את חיפה ועוברת לרעננה או משהו
קשה לי.

גלן (בו) 2 בפברואר 2008

הכספית הזאת , דארל גרין בפעם הראשונה היישר להיכל.
והפטס אולי צילמו את הראמס ב 2002 אבל למי אכפת. זה כמו אולמרט כמעט…

גיל 3 בפברואר 2008

לגלן, לך אולי לא איכפת אבל זה משנה מאוד. אפשר להבין למה גודל השמיד את הקלטות שהיו אצלו בטענה המגוחכת שאין בהם שום דבר חשוב. תאר לך את הסקנדל שהיה מתגלה לו היו מתגלות רמאויות בסופרבולים? הוא עושה הכל להגן על העסק שלו, כולל עונשים מגוחכים למדי על הפאטס.

גלן (בו) 3 בפברואר 2008

גיל: זה לא עניין, שלי אישית "לא אכפת" אבל מה לעשות שזה המצב כאן.
אבל בכל מקרה לכל המיואשים ממחר אני מציע, כמו תמיד ברגעים קשים שכאלה, רק משפט אחד שצריך להשאיר את כלם ערניים: באסטר דאגלס נגד טייסון, 1990 .

אביעד 3 בפברואר 2008

רונן, אתה שוכח פרט מאוד חשוב – הלייקרס חיפשו טרייד על קובי בראיינט, אבל לא מצאו. הם לא מצאו כי קובי השחקן היחידי בליגה שיש לו בחוזה סעיף המאפשר לו ווטו על טריידים. הלייקרס כבר סיכמו על טרייד עם שיקגו שכלל את גורדון ודנג (בין השאר) אבל קובי השתמש בזכות הווטו שלו כיוון שלא היה מוכן להגיע לשיקאגו תמורת שני אלה (הוא רצה עוד מישהו לידו שיכול ליצור לעצמו מצב קליעה) וכל טרייד שכלל את שניהם לא היה מקובל עליו, אז הטרייד נתקע, אף צד לא היה מוכן לזוז מעמדתו והרעיון נפל.
בנקודה הזאת הלייקרס יכלו לכאורה להישאר עם הסגל הקיים ושייחנק בראיינט. אבל לבראיינט יש ביי אאוט ביוני 2009. הלייקרס מצאו עצמם במצב בו הם חייבים למצוא טרייד על בראיינט שירצה אותו וייתן לו סיכוי לאליפות, או לעשות טרייד אחר שייתן ללייקרס עם בראיינט סיכוי לאליפות, אחרת הם מאבדים את קובי בלא תמורה. קופצ'אק הלך על דלת מס' 2. אבל זה לא מרמז על "האיבה" של הלייקרס לבינוניות. זה טרייד ל חוסר ברירה.
ואם את הלייקרס אני מבין, את ממפיס לא. לא חסרים חוזים גדולים נגמרים בליגה. למה טרייד כ"כ הזוי עם הלייקרס? קריטנטון לא שווה כלום (כי לממפיס יש על העמדה שלו 2 צעירים יותר מבטיחים בדמות קונלי ולאורי) ומקי יעיל בתור עוזר מאמן. גם 2 הבחירות שהלייקרס נתמו צפויות להיות בחירות 25-30 ולפיכך לא ממש משמעותיות.
ניתן היה לעשות טרייד שיוריד את המשכורת של גאסול ויותיר תקווה לעתיד (נניח גאסול לסיאטל תמורת קוליסון, ווילקוקס ו 2 בחירות דראפט או גאסול לבולס תמורת טיירוס תומאס, ג'ו סמית' ו 2 בחירות דראפט). פשוט טרייד הזוי ועלוב…

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

לאור הקיפאון המוחלט שפשה ברוב קבוצות הליגה בקיץ האחרון ובעונה הנוכחית, יש משהו בנקודה הזו של המחויבות של הלייקרס להצלחה.
קבוצות כמו מיאמי, קליבלנד, שיקגו-פשוט לא עשו כלום בפגרה וככה גם הם נראות.

רונן דורפן 3 בפברואר 2008

אביעד – לצערי אתה מייחס שוב יותר מדי משקל לפרשנים (שכבר מזמן חדלו להיות פרשני כדורסל והפכו לפרשני תקרת שכר וסוכנים חופשיים). אני מסכים עם מבקר המדינה לחלווטין ואני חוזר: הלייקרס הם פשוט ארגון מנצח שלא נכנע לבינוניות לאורך זמן. תסתכל קצת מעבר לחודש קדימה וחודשיים אחורה. המחוייבות של ג'רי באס להצלחה מהיום שעשה טרייד ביום דראפט להשיג את מג'יק ג'ונסון היא פשוט אינסופית.

גלן – לא יודע אם בחרת דוגמא טובה. למרות ה-0-18 זה לא פער הרמות הגדול בהיסטוריה. אני אזכיר שניו אינגלנד מעולם לא קרעה אף אחד בסופרבול וגם שהג'יאנטס ניצחו בפלייאוף בחוץ שתי קבוצות שהביסו אותם בניו יורק בליגה הרגילה. ואף על פי כן – 19-0

מרקפוצ'ינו 3 בפברואר 2008

2 אליפויות, או אפילו אחת תספיק בשביל להכתיר את הטרייד של שאקיל למיאמי כמוצלח גם ללייקרס.
הלייקרס הוא מועדון הכדורסל המפואר ותוך כמה שנים אני מקווה שגם המעוטר ביותר בעולם.
הייתי נותן את ידי השמאלית בשביל לראות את הפרצוף של דני איינג' כשהוא שמע על הטרייד הזה.

אביעד 3 בפברואר 2008

רונן, לצערנו לתקרת השכר ולפרי אייג'נטס יש משקל לא מועט. אין ספק שהלייקרס טרום הטרייד על גאסול, עם דנג, גורדון ובן וואלאס במקום קובי וקוואמי, הם לא מועמדים לאליפות וגם לא קבוצת לוטרי, אלא סתם עוד קבוצה בינונית. עם זאת, זה בדיוק מה שקופצ'אק וג'רי באס ניסו לעשות בתחילת העונה. רק הסירוב של בראיינט לעבור לבולס בעסקה זאת מנע מכל הסיפור לקרום עור וגידים.
באשר למחוייבות של באס – פעמיים הייתה לו שושלת ביד שהתפרקה ופעמיים האיש לא הרגיש שוב מחוייבות ליצור שושלת חדשה עד אשר משהו נפל לו לידיים או הנסיבות אילצו אותו. בפעם הראשונה, לאחר פרישתו של מג'יק, באס הרגיש נוח לחלוטין עם הלייקרס מובלים בידי סדייל ת'ריט ואח"כ ניק ואן אקסל ואח"כ אדי ג'ונס ואח"כ סדריק סבאלוס (היו גם תקופות חפיפה בין הארבעה) ובכל 8 השנים הללו, הלייקרס לא איימו על האליפות אפילו לא בצחוק. ואז באה ההזדמנות להחתים את שאקיל כפרי אייג'נט, הזדמנות שבאס לא וויתר עליה (ובאמת, כמה גדול צריך להיות בשביל זה…), אחרי ששאקיל עזב ועד הרגע בו נחת גאסול, הלייקרס בילו 3.5 שנים בבינוניות משוועת, בלי אף ניסיון אמיתי מצד באס וקופצ'אק לשנות את המצב, עד אשר דרישת הטרייד של קובי אילצה אותם לשנות את המצב. הלייקרס היו אימפריה בשנות ה 80 ובתחילת שנות ה 2000 וכעת הם מנסים להפוך לאימפריה בסוף העשור הראשון של המאה ה 21. אבל בתווך חלפו להן לא מעט שנים של בינוניות זוהרת שאסור להתעלם מהן…

גארי ביילי 3 בפברואר 2008

ואל תשכחו את מארק אגווייר, שהגיע לפיסטונס באמצע עונת 88/9 (במקום אדריאן דנטלי) כדי להצטרף לחבר שלו אייזאה ולקחת שני תארים רצופים.
טריידים בסדר הגודל הזה באמצע העונה עשויים להצליח, אבל אני בספק אם גאסול הוא התשובה לבעיה של הלייקרס. ההגנה שלהם פשוט לא אגרסיבית מספיק לאורך 48 דקות. אפילו לא 30 דקות.
כדי להתמודד עם סן אנטוניו, דאלאס או דטרויט, הם יצטרכו שחקן סטייל רון ארטסט

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

אני חושב שרוב קבוצות הליגה היו קונות בכיף את הבינוניות הזוהרת של הלייקרס של החצי השני של שנות ה-90, קבוצה שבקביעות ניצחה 50 משחקים וניגפה בפלייאוף מול יוטה וסן אנטוניו. יש צורך להזכיר איפה אימפריה כמו בוסטון הייתה באותו זמן? השמות מ.ל. קאר ודינו ראדג'ה מצלצלים מוכר?
ועוד משהו קטן לגבי הטרייד של שאק למיאמי-מוצלח בשביל הלייקרס? הא?
מיאמי איך שהם נראים אחרי שאק ועכשיו (כבר לאחריו בעצם) לא יתקרבו לאליפות עוד מיליון שנה.
לא נראה שיש ספק לגבי מי קיבל יותר מהעסקה הזו.
שחקנים כמו אנטואן ווקר (איפה הוא בכלל עכשיו? בבובקטס?) וג'ייסון וויליאמס צריכים לנשק לו את כפות הרגליים כל בוקר על זה שהוא הביא להם טבעת. ואם נכנסים לזה, גם קובי צריך.

מרקפוצ'ינו 3 בפברואר 2008

גארי – בדיוק בשביל ההגנה הלייקרס הביאו את אריזה…שנפצע ויעדר בין חודש לחודשיים. בריאנט הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה וביינום ילמד להיות אחד כזה.

אביעד 3 בפברואר 2008

המבקר – הלייקרס ניצחו בין 45 ל 50 משחקים באותם שנים וניגפו בפלייאוף כל שנה וזה בדיוק הטענה שלי: הם הסתפקו בבינוניות הזאת. ג'רי באס היה נוח בבינוניות הזאת והוא לא עשה כלום לשנות משהו עד שלא נחתה לו ההזדמנות להשיג את שאק. לא כ"כ מוגזם להניח שאם שאק מחליט להישאר באורלנדו, אז הלייקרס היו נשארים בבינוניות המזהרת הזאת עד עצם היום הזה.
לצורך העניין הזה, לא משנה מה הסלטיקס, הניקס, הבולס או הפיסטונס עשו בשנים הללו. הטענה שעלתה בפוסט (אם הבנתי נכון) היא שהלייקרס הוא מועדון שלא מסתפק בבינוניות ושואף להצלחה על המגרש לפני שיקולי תקרת שכר ומס מותרות. אם הלייקרס באמת כאלו, אז הם אמורים להיות כאלו בלי קשר למעשי היריבות שלהם.הם לא. הם בדיוק כל קבוצה אחרת בליגה – הם רוצים אליפויות אבל נוטים שלא לקחת סיכונים אמיתיים להשיג אותם, מרוצים מלהיות בינוניים כל עוד לא מפסידים כסף (כל זה נכון להנהלה ולא לשחקנים) והדבר שמניע טריידים בומבסטיים הוא חשש מלאבד כוכבי על (זה מה שגרם לקופצ'אק לפעול) או חשש של המנהל לכסאו (זה מה שגרם לאיינג' לפעול) כאשר מהצד השני יש קבוצה שברור לה שתאבד את הסופרסטאר שלה אז היא נפטרת ממנו עבור תקופת "בניה מחדש" בה כמובן תשלם סך משכורות נמוך. לפי הראציונל הזה, השינוי הבומבסטי הגדול הבא בליגה צפוי באיזור קליבלנד, ככל שהם יישארו במצבם הנוכחי ולברון ג'יימס יתקרב יותר ויותר לסוף החוזה.

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

אם כך, יש לנו מחלוקת רצינית לגבי מהי בינוניות.
כמו שכתבתי, קבוצות אחרות היו מתות לתוצאות "בינוניות" שכאלו.

זיזו 3 בפברואר 2008

לילה אחד אני לא בבית ואני מפספס את הבלוג שלו אני מחכה כל הזמן, אז יאללה לעבודה.

רונן
אני פשוט מסכים עם כל מילה. הלייקרס הם מועדון מיוחד שתמיד רואה את עצמו כמוביל בליגה.
אין שום קבוצה שדומה ללייקרס, לא ביחס שלה על עצמה ולא ביחס שהיא מקבלת משאר הליגה.
זה לא מקרה שבשוק השני בגודלו בארה"ב לא מצליח לגדול מועדון משמעותי נוסף (בענפים אחרים, זה שאין בעיר כמו ל.א. קבוצת פוטבול זה נושא למחקר). בעוד שבשווקים המשמעותיים השונים בארה"ב אין אף עיר שבה קבוצת הכדורסל היא המובילה בעיר.
ל.א. היא הלייקרס. עיר החלומות של קבוצת החלומות. בגלל זה הם גם תמיד יישארו בטופ. אם כל הכבוד למסורת של בוסטון, מי רוצה לקפוא שם כשאפשר להתפנק בשמש ההוליוודית.
בגלל זה הגיע שאק ובגלל זה לנצח יתפתו הכוכבים הגדולים להגיע לשם.
במשך כמה שנים שאני אומר לחברי שזה רק עניין של זמן עד שגארנט יצטרף לקובי ויחד הם ייקחו כמה טבעות. כשהוא עבר לבוסטון, נשברתי והייתי מאוד מופתע (קובי וגארנט חברים טובים והטרייד עמד באוויר הרבה זמן). אבל גאסול הוא תוספת דומה שבהחלט צריכה להספיק לאליפות (זה לא כזה משמעותי אם האפקט יהיה מיידי, יש להם כמה שנים טובות לבלות ולהתבשל ביחד).

למי שחושב שהלייקרס הלכו במדבר בלי לנסות לעשות דבר בעניין ושבמקרה נפל להם משהו מהשמיים רק צריך לראות את התהליכים שעברו על דיטרויט, בוסטון ופילדלפיה אחרי ימיהם הגדולים. הלייקרס מעולם לא הפכו לקבוצת לוטרי מסריחה כמוהן (הפסידו את הפלייאוף פעמיים מאז ימי מג'יק, פעם אחת יש אחרי הפרישה שלו אליה הם לא יכלו להתכונן ופעם אחת בעונה מבולגנת שבה קובי נפצע ורודי טומג'ונוביץ עזב באמצע בגלל בריאותו).
בנוסף אם הקבוצה הזאת תהיה שווה אליפות מדובר בקבוצת אליפות שלישית תוך 20 שנה. אני לא חושב שיש עוד מועדון כזה (אפילו היאנקיז חיכו 20 שנה לפני השושלת האחרונה שלהם).

לסיכום, כמו שיש שחקנים גדולים שמרגישים את הגדולה שלהם (ג'ורדן, מג'יק, לארי ואם יש למישהו בכלל ספק….. קובי!), גם ברמת המועדונים זה קיים. ללייקרס תמיד הכל ייפול במקומות הנכונים ולאומתם לקליפרס…

נ.ב. לכל מי שלא מבין למה ממפיס עשו את הדיל הזה דווקא אם הלייקרס. אפשר להגיד שמדובר בזריקת משכורות (מה שהם יכלו לעשות אם הרבה קבוצות ולהישאר עם קצת יותר). אבל האמת, קצת לא נעים לי להודות בתור אוהד לייקרס מהרחם, היא פשוטה בהרבה.
לנשיא שלהם קוראים ג'רי ווסט!

מרקפוצ'ינו 3 בפברואר 2008

זיזו, בקשר לנ.ב שלך – ווסט כבר לא שם. גם אני חשבתי בדיוק אותו דבר כששמעתי על הטרייד אבל ווסט עזב בסוף עונה שעברה.

אביעד 3 בפברואר 2008

למבקר – אני מגדיר בינוניות בהקשר ל NBA כקבוצה שאין לה סיכוי ממשי לאליפות, אין לה סיכון גדול במיוחד ליפול ללוטרי ולא עושה שום דבר מיוחד בכדי לשנות את המצב הזה לכאן או לכאן.
דוגמא מצויינת לקבוצה כזאת כרגע ב NBA היא בקליבלנד.
אם תסתכל שוב על הלייקרס של 1992-2000 או הלייקרס של 2004-2007, תראה בדיוק את זה.

רונן דורפן 3 בפברואר 2008

אביעד – אני רואה את הדברים אחרת. ראשית, צריך לזכור את הנסיבות בהן איבדו את מג'יק ג'ונסון שהיה נותן להם לפחות עוד 3-4 שנים עם סיכויים גבוהים לאליפות המערב. הפרישה שלו הרסה נפשית, וגם מקצועית, את וורת'י.

בעידן השני של הבולס אני דווקא זוכר אותם פועלים באגרסיביות ומרכיבים קבוצה עם שאקיל, אדי ג'ונס, ואן אקסל וקובי בראיינט. זה לא עבד – אבל בהחלט הצביע על השאיפות שלהם

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

זהו, שהלייקרס של בין השושלת האחרונה לעונה הנוכחית הם כן כאלו (לא עלו לפלייאוף/לא עברו סיבוב) והלייקרס של שנות ה-90 הם לא כאלו.

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

ועוד דבר קטן שאני חש צורך לפרוק-הטרייד הזה יוצר לי דילמה לא קטנה:
מצד אחד הלייקרס שהופכים שוב לקבוצה רלבנטית; הסלטיקס שוב כאלה, דטרויט תמיד בסביבה-בקיצור, הקבוצות המעניינות באמת הןשוב אלו שחזקות, שולטות ומתמודדות על האליפות, בניגוד לכל מיני קליבלנד דאלס ומיאמי למיניהן שלא משנה כמה מפלצת השיווק האמריקאית תנסה לשווק אותן כ"קבוצות גדולות", היא לא תצליח. הקהל לא טיפש, הוא פשוט מצביע עם השלט. אני מעריץ את הכדורסל של סן אנטוניו רק חבל שהוא משוחק בעיר הלא נכונה.
ומנגד, קובי בראיינט, אולי השחקן שמקבל את הסיקור הכי מוגזם ביחס ליכולתו האמיתית מאז ומעולם, שהשנאה שלי אליו מעפילה בהרבה על השנאה התהומית שהייתי לי לשחקן שהוא מנסה לחקות כל הקריירה שלו.
באמת חתיכת דילמה.
אפשר לסגור על תסריט שבו קובי מתחפש לג'באר וביינום למג'יק של סדרת הגמר 80?

אביעד 3 בפברואר 2008

למבקר – מה בדיוק ההבדל בין הלייקרס בשנים שבין מג'יק לבין שאקובי לליקרס של קובי בלבד? היה להם סיכוי לאליפות? לא. היה להם סיכוי ריאלי להיות קבוצת לוטרי? לא ממש. הם הגיעו לפלייאוף כל שנה, עברו מקסימום סיבוב אחד ועפו. וזה היה צפוי מתחילת העונה, רק שהמצב הזה היה נוח לג'רי באס והוא לא ניסה לשנות אותו עד שבאה ההזדמנות להחתים את שאקיל. וכך גם עכשיו עד שקובי דרש טרייד.
רונן, ההתייחסות שלי ללייקרס של שנות ה 90 היא בתפר שבין הפרישה של מג'יק להגעה של שאקיל. זה לא משנה מה קרה לוורתי'י (שגם ככה עבר את שיאו) אחרי שמג'יק פרש – מה שלא קרה היה ידוע ולקח ללייקרס כמעט 8 שנים לעשות משהו בנדון.

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

בל לא ניתמם.
יש הבדל, אפילו לא קטן, בין קבוצה שלא מגיעה לפלייאוף או עפה בסיבוב הראשון לבין קבוצה שמגיעה לחצי גמר או גמר איזורי.
הבעיה של הלייקרס אז הייתה לא האספירציות או השאיפות של הבעלים והארגון, אלא בעיקר שני דברים:המאמן (שלא התקרב בכלל לדמות האב ששאקיל צריך בשביל לתת את התחת בשביל הקבוצה ולא בשביל חוזה התקליטים הבא. מי זה היה בכלל, דל האריס? קורט רמביס??), והצוות המסייע שהיה צעיר, יפה ומוכשר וכל המלים היפות האלה אבל מופרע (ואן אקסל) או סתם לא מספיק טוב (ג'ונס, סבלוס), שאלה מן הסתם שני דברים שמתקשרים זה לזה.
ועדיין כל אלה הם דברים שאוהדי בוסטון בימי מ.ל. קאר הנוראיים היו חותמים עליהם בשני ידים.

זיזו 3 בפברואר 2008

מרקפוצ'ינו
באמצע העונה שעברה ווסט הודיע על עזיבה בסוף השנה ואבל שיישאר עד שימצא לו מחליף.
אומנם כריס וואלס הגיע אבל לפי מה שאני מבין הוא עדיין מעורב.

בנוסף הוא אמור לאחר מכן לחזור ללייקרס. קובי דרש את חזרתו בשלב מסויים.
לפי מה שאני יודע הוא אמור לחזור אבל רק בתור יועץ.

אביעד
על מה אתה מדבר
1992-2000 – הלייקרס לא ממש יכלו להתכונן לפרישה של מג'יק. לאחר מכן הם התחילו לבנות קבוצה צעירה ובקיץ 95 הביאו בהפרש של שבועות את שאק וקובי (אני בכלל לא בטוח ששאק לא היה סגור שם עוד בימיו באורלנדו).
2004-2007 – בסוף 2004 המועדון היה צריך לעשות בחירה. אם להיות הוגנים המילה בחירה היא ניסיון ליפות, בגלל הכבוד לשאק, את העובדה שבכלל לא היה פה מה לחשוב. לקבוצה היה מגבלות שכר ועדיין הצליחה להתקדם כל שנה ולבחור תוספות משמעותיות בדראפט (אין קבוצה שמתקרבת ליכולת של הלייקרס בניצול הדראפט לאורך שנים). הלייקרס היו בשנים האחרונות הקבוצה אם ממוצע הגיל הנמוך בליגה בהפרש ניכר(מהקבוצות בעלות המאזן החיובי, זה לא חוכמה להיות מעיר וגרוע) והיום הם עושים צעד משמעותי בחזרה לצמרת.

זיזו 3 בפברואר 2008

אביעד
אני מבין שמנקודת הראות שלך עונה שבא הלייקרס לא לוקחים אליפות היא עונה ללא שאיפות.
צריך לזכור שיש תהליך ודברים צריכים להתחבר.

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

זיזו-שאק היה סגור שם כבר בסיום העונה עם אורלנדו שחטפה סוויפ מהבולס. הוא עשה עצמו כאילו מתלבט בין שתי הקבוצות וככה הליגה לא עשתה לו בעיות שהוא חתם בלייקרס.
שפט ריילי ניסה לעשות את אותו תרגיל עם ג'וואן האוורד שהיה אמור לחתום במיאמי באותו קיץ הוא קיבל בראש מהליגה.

לון 3 בפברואר 2008

רונן, אני מניח שלא ראית את המשחקים בגביע הפדרציה, אחרת היה נדרש פוסט בעניין.

למי שלא ראה, היה היום טניס ברמה עולמית ברמת השרון.
שראפובה הפגינה את הכושר מאוסטרליה והראתה שהיא כרגע טניסאית על. הרחק מעל הסרביות ויתר הרוסיות.

צ'קווטאדזה הראתה הרבה אופי מול הקהל ואובזילר. לא התביישה להפגין תנועות שמחה ואנטי כלפי הקהל. אחרי המשחק אמרה שהיתה מעדיפה למות ולא להפסיד את המשחק. זו דוגמה מצויינת לתיעול כעס באופן חיובי.
חבל שאובזילר, בניגוד למשל לדודי סלע, לא ידעה להיכנס לסערה רגשית חיובית.

אבל בסה"כ פאר ואובזילר נתנו את מה שיש להן. לא יותר, אבל גם לא פחות.

היתה חוויית טניס אמיתית וצריך לקוות שבפעמים הבאות נקבל יריבות קצת יותר נוחות.

גיא 3 בפברואר 2008

זה רק אני או שנראה שפאר מפסידה היום בקלות משחקים שפעם היתה נותנת בהם פייט ? (ואני לא מדבר רק על המשחק של היום)

גנר 3 בפברואר 2008

פעם ראשונה כותב כאן…

ליקרס, נכון, זה הנושא, אבל לרוב עולים כאן גם דיונים שאינם מתייחסים רק לכתבה, ואני תוהה – איזו שתיקה רועמת לגבי התצוגה המביכה, עזבו אלימה, של יונייטד אתמול? מזכיר לי את ימי נעורי, כשמספרים רק על הצלחות…

אה, וגם באמריקה יש איזה משחק מענין הלילה (והולך להיות פייט משובח, ובסיומו הפתעה). תבלו.

אביעד 3 בפברואר 2008

בוא נעשה סדר בקשר למה שהתכוונתי אליו.
הלייקרס, מהרגע שמג'יק פרש ועד העונה השניה של קובי, לא היו מתחרים של ממש ולא איימו ממש על גמר איזורי. קצה גבול היכולת שלהם היה חצי גמר איזורי. מנגד הקצה התחתון שלהם היה סיבוב ראשון בפלייאוף, על אליפות או על 4 בחירות ראשונות אין על מה לדבר ובאותן שנים זה היה נוח ללייקרס. הם לא ממש ניסו לבנות קבוצה ואם שאק לא מגיע מאורלנדו אז הם היו ממשיכים כך עוד כמה וכמה שנים (ולדעתי ההגעה של שאק לא הייתה מהלך מתוכנן שנים מראש אלא הזדמנות שהלייקרס ניצלו. לא צריך להיות ארגון מבריק במיוחד להסתער על צ'אנס כזה). הלייקרס של 2004-2007 הם בדיוק אותו דבר – הם יכלו להגיע עד לחצי גמר המערב או לעוף בסיבוב הראשון, שום דבר מעל או מתחת לכך. ועכשיו מגיעה ממפיס ועושה ללייקרס טובה (זיזו, מרקפוצ'ינו, התיאוריה שלכם לגבי ווסט נשמעת לי הגיוניות יותר מרגע לרגע. הטרייד הזה כ"כ מגוחך שזה נראה לא סביר שקופצ'אק הציע אותו ברצינות אלא אם ידע שהוא יתקבל, או לחליפין אם ממפיס העלתה את ההצעה, סביר שווסט "עזר" לתת ללייקרס זכות ראשונים על המציאה).
בנוסף, כפי שאמרתי קודם, זה לא רלבנטי על מה אוהדי בוסטון היו חותמים. אם הלייקרס הוא ארגון בעל שנאה לבינוניות, מה זה משנה מה הסלטיקס עושים? (וכללית, גם על הסלטיקס של השנים האחרונות יש לי לא מעט ביקורת, אבל זה כבר נושא נפרד).
זיזו, אני מסכים איתך שיש תהליכים ודברים צריכים להתחבר. עם זאת הלייקרס פוסט מג'יק ועד שאקובי לא הראו שום תהליך קוהרנטי. גם לא הלייקרס של 2004-2007. לפני הטרייד הזה, שיא היכולת של הלייקרס היה תלוי בעד כמה טובים קובי וביינום יהיו יחד (ואודום כרול פלייר לצידם). וזה עדיין לא היה מספיק מול גארנט-אלן-פירס או מריון-נאש-סטודומאייר או דאנקן-פארקר-ג'ינובילי וכו'. מעבר לביינום אין עוד שחקן בסגל של הלייקרס שנראה כי ישתפר בצורה שמשנה את הקבוצה. ההגעה של גאסול משנה את הכל, אבל הלייקרס ללא הטרייד הזה הם לא קבוצה בתהליך, הם רכבת עם קטר נוצץ שנוסעת לשום מקום.

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

אתה פשוט טועה.
הלייקרס אז הגיעו לגמר איזורי נגד הג'אז שטיאטאו אותם, פעמיים לחצי גמר ועוד פעם עפו בסיבוב ראשון.
במילים אחרות, התקרה של הקבוצה של השלוש שנים האחרונות הייתה הרצפה של הקבוצה ההיא.
שנית, אתה שוב לא מבדיל בין ארגון ללא אספירציות ושאיפות שלא מנסה להשקיע ולקדם את המועדון) לבין ארגון שכן עושה את זה אבל פשוט נכשל (מאמן וצוות מסייע כושלים כבר אמרתי).
אני לא הייתי בונה יותר מדי על תהליכים ארוכי טווח בליגה של היום, הרמה מאוד נמוכה והפערים בין הקבוצות הגדולות לקטנות קטן.
במילים אחרות, לא צריך תהליך בשביל לבנות קבוצה גדולה שתרוץ כמה שנים ותאסוף איזו טבעת או שניים.
הדבר הראשון שעלה לי בראש ששמעתי על הטרייד הזה זה ג'רי ווסט, אבל בירור קצר העלה שהוא כבר לא שם. בוודאי הייתה לו השפעה מסוימת על העסקה הזו, גם אם לא באופן ישיר.

רונן דורפן 3 בפברואר 2008

לון – לא, לא ראיתי את המשחקים. על הנייר ישראל ניצחה את המשחק האחד שהיה בו שמץ של סיכוי – וזה יפה. אני קצת הייתי מופתע שסאפינה ולא צ'קוודזה שובצו בו – כי שחר פאר מסתדרת איתה יפה בסבב בעוד שמול צ'קוודזה בארצות הברית היא פשוט נמחצה.
התוצאות של אובזילר היו יפות. בסבב הנשים יש מדרגה מאד גבוהה בין המקום ה-30 וה-50. מקום 85 בין הנשים מקביל אולי למקום 400 בין הגברים – מבחינת הפערים לעשיריה הראשונה.

אביעד 3 בפברואר 2008

למבקר, אני לא זוכר שהם הגיעו לגמר איזורי, אבל בהנחה שכן – 3 מתוך 4 שנים נעו בין חצי גמר איזורי לסיבוב ראשון.
ומבחינתי, אין הבדל בין סיבוב ראשון לבין חצי גמר איזורי, זאת מתוך ההנחה שיותר גבוה או יותר נמוך לא תגיע. מה ההבדל בין קבוצה שתעוף כל שנה בחצי גמר איזורי לבין כזאת שתעוף כל שנה בסיבוב הראשון?
בעיני יש 2 דרכים ליצור אלופה – בתהליך בן כמה שנים שמבשיל לאט לאט (רוקיז שמתבגרים, שחקנים שמשחקים ביחד כמה שנים והתיאום ביניהם נותן להם יתרון) כמו הספרס, או קבוצה שבמהלך בומבסטי אחד משנה את פניה (בוסטון), ניתן לשלב בין 2 הדרכים, קבוצה שמבשילה לאט ואז עושה טרייד אחד נוסף שנותן לה את הטאץ' האחרון (דטרויט והטרייד של ראשיד וואלאס).
בלייקרס של 2 התקופות שהזכרתי לא ניתן היה לראות אף אחת מהדרכים הללו (למעט כאמור ההחתמה של שאקיל, ולא צריך מנהל גדול בשביל זה, אפילו איזייה יודע שאם יש לך אפשרות אתה הולך על שאקיל) ורק משהו שלא תלוי בהנהלה שינה את זה (לגבי התקופה הראשונה, שאקיל, לגבי התקופה השניה זה דרישת הטרייד של קובי).
כשארגון מנסה להגיע רחוק ונכשל זה דבר אחד. אבל הלייקרס לקחו ארגון שנכשל ועשו לו שינויים קוסמטיים וציפו שזה יפתור הכל. לקחת קבוצה שמונהגת בידי סדייל ת'ריט שנכשל ולהחליף אותו בואן אקסל, זה לצאת ידי חובה ולא לנסות באמת, כנ"ל לגבי החלפה בין דל האריס לקורט רמביס וכנ"ל לגבי הטרייד של רדמנוביץ' (תסלחו לי, אני כבר לא זוכר את מי הלייקרס נתנו תמורתו). כשהקבוצה נכשלת והשינוי שאתה מקבל הוא טרייד של השחקן השביעי ברוטציה, זה סממן של ארגון ללא שאיפות. כשאתה עושה טרייד על 5 שחקנים תמורת כוכב על זה ארגון עם שאיפות (למרות שבמקרה הזה, זו לא שאיפה לאליפות אלא שאיפה של איינג' לשמור על הג'וב שלו).

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

הגיעו לגמר איזורי ב-98. הם גם ניצחו 61 משחקים באותה עונה, אחד פחות מהבולס בעונת הפרישה של ג'ורדן. אם זו לא מועמדת לאליפות אני לא יודע מי כן.
כל ההבדל בין הלייקרס של שאקיל שחטף תבוסות בפלייאוף לבין השושלת נעוץ בשני הדברים שכבר הזכרתי:מאמן (בעיקר) ושחקני משנה.
ההנהלה הייתה אותה הנהלה מאז תחילת שנות ה-80, ג'רי את ג'רי.
לגבי הטרייד של איינג', אנשים קצת שוכחים את טרייד יום הדראפט על ריי אלן, שהתחיל את כל המהלך שהוביל לטרייד הגדול שבא כמה זמן אחר כך.

רונן דורפן 3 בפברואר 2008

למבקר – והיה עוד הבדל. היוטה ג'אז (שגם הם ארגון אמבציוזי) היו קבוצה חזקה במיוחד. כנראה החזקה ביותר שאני ראיתי שלא זכתה באליפות.

אביעד 3 בפברואר 2008

למבקר – שים לב, הטענות שלי נגד הלייקרס בשנות ה 90 הם עד שנתו השניה של קובי. זה היה לפני 1998. מהשנה השניה של קובי, הם הבינו מה יש להם ביד ויחד עם שאק הם כבר קלטו שהאליפות היא ריאלית גם בלי שינוי גדול.
ואני לא שוכח את הטרייד של ריי אלן, מבחינתי מדובר בשינוי בומבסטי אחד, למרות שהוא נעשה ב 2 מהלכים נפרדים, היות והעיקרון הבסיסי זהה – למשכן את "העתיד" תמורת "ההווה".
רונן, הקבוצה הכי חזקה שראיתי שלא הלכה עד הסוף הייתה פיניקס של בארקלי ב 1993 (אבל אולי זה שאני אוהד פיניקס פוגם באובייקטיביות שלי…)

מבקר המדינה 3 בפברואר 2008

בוודאי שהליגה אז הייתה חזקה בהרבה מהיום.
וזה לא ממש משנה, אני לא מתכוון לכתוב את מה שאני חושב שוב בוריאציה אחרת מלבד הפעם הזו-היו אספירציות ושאיפות, רק הימרו על האנשים הלא נכונים.
קורה, גם לג'רי ווסט מותר לטעות פעם פעמיים ב-20 שנה.

זיזו 3 בפברואר 2008

אביעד
את עונת הפרישה של מג'יק אין מה לנתח, צריך פשוט לזכור שהוא פרש לא בסוף העונה הקודמת אלא בתחילת העונה.לאחר עוד עונה רעה הלייקרס עשו מהפך של 15 נצחונות והניחו את היסודות לאותה קבוצה לאותה קבוצה של 98. ניק ואן אקסל, סדריק סבאלוס ואדי ג'ונס. אולי נשמע לכם מגוחך אבל בתקופה ההיא אלו היו שחקנים מובילים (מובילים = אולסטארים). בנימה אישית, מי שמשמיץ את אדי ג'ונס לא נותר לו אלא להתבייש!
שנתיים, זה מה שאנחנו מדברים עליו? שנתיים?
בתור אוהד לייקרס אני עוקב בכל שנה לאיפה הם הולכים ואף פעם לא הרגשתי שההנהלה היא הבעיה. החזרת פיל ג'קסון (ב10 מליון לעונה) לא הוזכרה פה עד עכשיו אבל היא גם מצביעה על משהו.
קובי בא אליה בטענות ובצדק. שחקן במעמדו צריך להפעיל לחץ למצוינות על המגרש ומחוצה לו. זה לא אומר שהוא לגמרי צודק ועובדתית ההנהלה התיישר לדרישה (אם או בלי קשר).

אפשר כמובן להגיד שזו לא חוכמה להחתים את שאק או ג'קסון אבל חייבים להסכים שאלו החתמות שהן הצהרת כוונות.
הם גם מצטרפות למה שכתבתי מקודם. נכון שזו לא חוכמה להחתים את הטובים ביותר, אבל משום מה זה קורה תמיד בלייקרס!

זיזו 3 בפברואר 2008

מבקר
הטעות לא הייתה בשחקנים. אלו היה שחקנים מעולים שניצחו 61 משחקים.
הטעות הייתה שהם נבנו בכדי להתמודד עם שיקגו אל מול נקודות התורפה הידועות שלהם. שני גארדים גבוהים שיוכלו להתמודד עם מייקל ופיפן (קובי וג'ונס), פויינט מהיר וסקורר (ואן אקסל) וסנטר דומיננטי (שכחתי את שמו… איזה שריף אחד).
הטעות הייתה שהם שכחו שבדרך ,כמו שרונן ציין, צריך לעבור את יוטה. שמוזר ככול שזה הישמע פשוט התבריינו עליהם במשחק אגרסיבי שהלייקרס לא הצליחו להתמודד איתו.

אביעד 3 בפברואר 2008

זיזו, מג'יק למיטב זכרוני פרש בתחילת עונת 1991/2, כלומר מ 1992 (העונה העוקבת, אני מסכים איתך שעונת הפרישה לא נחשבת) ועד 1997/8 עברו 5 עונות יבשות.
אין לי דבר וחצי דבר כנגד אדי ג'ונס, אבל מי שבונה עליו קבוצה כשחקן מוביל או אפילו כמשנה למוביל, לא שואף לאליפות אלא להסתדר.
ההחתמה של שאק בעיני הייתה ניצול הזדמנות שכל אחד היה עושה. לעומת זאת, ההחתמה הראשונה של ג'קסון הייתה הצהרת כוונות משמעותית. ההחזרה שלו הייתה בכדי להשתיק את קובי ולהותיר את הכל על מי מנוחות. ועדיין אנחנו יכולים להתווכח עד סוף כל הימים לגבי שנות ה 90', אני עדיין לא משתכנע (כדוגמא לטענתי) שאם קובי בראיינט לא פותח את הפה ודורש חיזוק או טרייד בתחילת העונה, אז הטרייד של גאסול היה מתרחש. ג'רי באס ומיץ' קופצ'אק שמחו מאוד להשאיר את המצב על כנו (וזו לדעתי הסיבה שהם לא עשו טרייד על ביינום תמורת קיד) והם עשו מעשה רק כשהיה ברור להם שהם צריכים לאיים על התואר ברצינות או שיאבדו את קובי.
זה בדיוק גם מה שיקרה בעונה הבאה או מקסימום בזאת שאחריה בקליבלנד, כשהקאבס יבינו שאם הם לא מהמרים הם יפסידו את לברון.

זיזו 3 בפברואר 2008

את אדי ג'ונס הם לקחואז בבחירה 10 בדראפט. הוא הפך להיות אולסטאר ואתה יכול לראות אותו ברגעים אלו משחק בחמישיה של דאלאס בגיל 37!

אביעד 3 בפברואר 2008

זיזו, אני אישית מאוד אוהב את אדי ג'ונס, אבל כאוהד פיניקס יש לי פינה חמה בלב גם לדן מארלי, גם הוא שיחק באולסטאר (ואפילו היה פעם בחמישיה של המערב) אבל בפיניקס של 1993 הוא היה כינור שלישי לכינור השני שהיווה קווין ג'ונסון וכמובן הכינור הראשון, האציל, בארקלי. וגם זה לא הספיק. אדי ג'ונס היה השחקן לצד שאקיל שאמור היה להביא את התואר וזה לא באמת קבוצה ששואפת לאליפות אלא קבוצה שמסתפקת ב"קרוב" ורק כשקובי (שהגיע אחרי ג'ונס ולא חשבו שהוא יהיה כזה גדול), התחיל להראות שהוא לא סתם עוד תיכוניסט, הלייקרס התחילו לחשוב על אליפות באמת ובתמים…

זיזו 3 בפברואר 2008

כשאתה אומר חשבו בהקשר של קובי אתה מדבר על העולם.
צריך לזכור שמי שחשב באותם ימים בלייקרס היה ג'רי ווסט וכשהוא חושב הוא צודק!

אביעד 3 בפברואר 2008

מצד אחד, בימיו בלייקרס ג'רי ווסט ייצר זהב, בימיו בממפיס, לא כל כך…

מרקפוצ'ינו 3 בפברואר 2008

אביעד זה לא נכון…בעונה הראשונה שלו בממפיס כמנג'ר הוא הביא את הקבוצה לפלייאוף אחרי שעונה קודם סיימו אחרונים בליגה, ממפיס בזכותו השתפרו מאד עד שנה שעברה

Comments closed