ההפסד בדרבי

derby.jpg

להפסד בדרבי יש הרבה מאד סיבות. חסרונו של רוני. חסרונם של חלוצים מחליפים. חולשתם (הגופנית) של גיגס וסקולס. המסע לסעודיה. התלות ברונאלדו. משחק מאד לא טוב של רונאלדו. אולי לחץ הציפיות סביב משחק כל כך היסטורי.

וגם משחק מופתי, רוח לחימה ויכולת מצויינת של סיטי. התבונה הטקטית של אריקסון ורוח לחימה בדרבי הם לא ההפתעה. היכולת בהחלט הפתיעה והממה את יונייטד. יש לציין שאוהדי הסיטי, שבמשך השבוע היה חשש להתנהגותם במהלך הטקס שקדם למשחק, התנהגו למופת בזמן הטקס. לי לא היו חששות כאלו ויש בין קוראי הבלוג מי שיכול להעיד שראיתי בחששות הללו סנסציוניות זולה של העיתונות בלונדון. לונדון היא עיר אכולת שנאות כדורגל. מנצ'סטר היא עיר כדורגל. היא במידה רבה מקום לידתו של הכדורגל המקצועני כתופעה חברתית המונית. וקשה אפילו להתחיל לתאר כמה אסון מינכן הוא ארוע מכונן בהיסטוריה של העיר.

קבוצה גדולה לא מוגדרת בכך שאין לה משחקים גרועים ואפילו מבישים. ראיתי לא מעטים כאלו גם מהקבוצות של קנטונה וקין ובקהאם. היא מוגדרת בצורה בה היא יוצאת מהם. יונייטד יכולה לזכות בכל התארים. היא עוד מארחת את ארסנל בשניים מהמפעלים הללו. התגובה להפסד בדרבי תהיה התשובה לשאלה האם מדובר בקבוצה גדולה.

סיטי שאלה את השאלות.

מינכן והילסבורו
עניינים שעסקנו בהם לאחרונה (גלובליזציה, סין, סמים)

76 Comments

בני 10 בפברואר 2008

כמה מסקנות לאחר הדרבי:

צריך לפתוח עם שני חלוצים ולתת לרונאלדו את הקו מהתחלה.

אנדרסון וסקולס לא מתאימים לשחק ביחד והם מבטלים אחד את השני.

בראון ואושי מתחת לרמה של שאר שחקני הקבוצה בכמה דרגות טובות.

4 הפסדים – כולם בלי ויין רוני.

לשמוע WHO THE FUCK R MAN UNITED ביום כזה טקסי ומרגש זה דבר נורא.

Yair 10 בפברואר 2008

WHO THE FUCK R MAN UNITED היא שורה ששרים גם האוהדים האדומים והתשובה לה היא as the reds go marching on…
מסכים עם רונן במאה אחוז לגבי מה שיבוא עכשיו, וגם לגבי ההכנה של אריקסון, ולא רק הוא, לפעמים יש הרגשה שיש מנג'רים שבאים מוכנים לשחק נגד היונייטד (ראמוס ואריקסון מהשבועיים האחרונים) ולפרגי אין תשובה לזה, ובתור אוהד יונייטד המחשבה הזאת כואבת…
אני זוכר שדיברת (רונן) על כך שלדעתך יונייטד תזכה בתואר כי ההתקפה שלנו בנויה על אלתורים ויכולת אישית, ופחות יכול להשתבש, אבל מה עושים כשהאלתורים לא עובדים? נדמה אין תכנית חלופית (שוב, נדמה לי שזה מה שאמרת פעם על ונגר, איזה יום נוראי) ז"א, אני מקווה שוידיץ' בחוד לא הייתה התכנית החלופית…

היו לנו, ויהיו לנו ימים טובים יותר, כנראה שהיום לא היינו אמורים לשמוח.

עדי 10 בפברואר 2008

גם אני לא הבנתי על מה כל המהומה לקראת דקת הדומיה, ולא בגלל ההבדל בין לונדון למנצ'סטר. גם במשחק בין ארסנל לטוטנהאם זה היה קורה, זה עניין של תרבות ספורט שחוצה ערים. אולי זו פרשנות שלי לדברייך, אבל אני חושב שהרמיזה על כך שבלונדון היינו רואים מחזה אחר מזה שהיה היום באולד טראפורד היא קצת מקוממת… היינו רואים אותו דבר גם בדרבי לונדוני. אני גם לא ממש מסכים עם הקביעה שבמנצ'סטר נולד הכדורגל המקצועני כתופעה חברתית המונית, אבל זה שייך לויכוח אחר.

לגבי הדרבי היום, תצוגה מושלמת של סיטי שהייתה ראויה לניצחון. יונייטד נראתה מאוד מפוזרת ממש כמו נגד ספ*ס, רונאלדו נראה די אבוד במרכז וטבס היה השחקן החלש ביותר במגרש (צריך גם להגיד את האמת, לסיטי יש שני בלמים אדירים- ריצ'רדס ודאן). אחרי שאנחנו התאוששנו מהפסד די משפיל בדרבי (אמנם בתוצאה אחרת לחלוטין ואמנם בגביע הליגה עם הרכב חסר), הגיע תורה של יונייטד. אני חושב שזה בור לא קטן ליונייטד אחרי שני המשחקים החלשים האחרונים (וכולי תקווה שנדע לנצל את זה מחר נגד בלקבורן), אבל השורה התחתונה נכונה- התגובה להפסד בדרבי תהיה התשובה לשאלה האם מדובר בקבוצה גדולה.

אביעד 10 בפברואר 2008

קודם כל אני רוצה לציין, שהחששות לגבי דקת הדומייה היו גם מכיוון הסיטי, לראיה המכתב ששלח יו"ר מועדון אוהדי הסיטי להנהלת היונייטד ובו בקשה להחליף את דקת הדומייה במחיאות כפיים בכדי שלא לאפשר למיעוט קיצוני מבין אוהדי הסיטי לחלל את הרגע. על המכתב היו חתומים גם סוון גוראן אריקסון וקפטן הסיטי דיוויד דאן. כך שנראה שלא רק עיתונות רודפת סנסציות בלונדון דאגה מתגובות האוהדים ואני שמח שדאגה זו לא התממשה.
לגבי המשחק עצמו אני לא אעיר היות ולא ראיתי אותו (עבודה).
אבל סטטיסטית יש לי 2 הערות קטנות לגבי כל הפסדי היונייטד בכל המסגרות (לדעתי מדובר בחמישה):
1. מנצ'סטר הפסידה שלושה מארבעת המשחקים בהם לא כבשה (0-0 מול רדינג הוא החריג) וגם בהפסד היום השער היה שער מצמק בדקה ה90. נשמע טריוויאלי, אבל זה אומר שכשיונייטד כובשת, היא כמעט לא מפסידה (זה קרה רק מול ווסטהאם וזה פשוט נבע מ 5 דקות של אובדן עשתונות בהגנה). אני גם לא זוכר את היונייטד חוזרת מפיגור
2. כל חמשת ההפסדים של היונייטד (ארבעה בליגה ואחד בגביע הליגה) חולקים מכנה משותף אחד בלבד – היעדרו של וויין רוני. ייתכן והסיבה היא כי בגלל אי הכשירות הדי קבוע של סאהה, היעדרות של רוני משמעה שמנצ'סטר משחקת עם חלוץ טבעי אחד בלבד (טבז) וגם הוא אינו חלוץ מטרה קלאסי (גם רוני לא, אבל הוא יכול למלא את התפקיד). המשמעות הנוספת היא שבהיעדרו של רוני, פרגוסון בדרך כלל שולח את רונאלדו לחוד ומוסיף את נאני לקישור. במצב כזה, למנצ'סטר אין שחקן התקפי שיעלה מהספסל ויעשה שינוי. השחקן הכי התקפי שישב היום על ספסל היונייטד הוא ג'י סון פארק.

cookie-monster 10 בפברואר 2008

זכרתי שיוניטד חזרה מפיגור באחד מהמשחקים שהבקעצתם רביעיות
אחרי בדיקה זה היה מול אסטון וילה

יואב 10 בפברואר 2008

בדקת דומיה ריגשה אותי כל כך. אין לי ספק שאותם אף יותר. לפעמים שאתה רוצה מידי, זה הולך הפוך. קרדיט לסיטי על משחק חף מטעויות וראש צלול, הם היו הנגטיב שלנו לאורך כל המשחק. שחקני יונייטד בוודאי רגישים ופגיעים כמו כל אחד והגוש שישב לי בגרון באותה דקה, ישב גם להם. קסם ואובדן כחוט השני לאורך כל ההיסטוריה. היום היה אובדן. קסם יש שם תמיד… לדעתי, זה לא משחק רגיל לפרשנויות מקצועיות. הוא ריגשי מידי וכך הוא אמור להשפט.לא הפסדנו אליפות היום ולא היינו מרוויחים אותה היום. כמובן שלתגובה תיהיה משמעות. תמיד יש לה.

אביעד 10 בפברואר 2008

קוקי מונסטר – אתה צודק, i stand corrected. זה עדיין לא מפחית מהטענה הכללית שייתכן ויש בעיה בנושא.

אחיחי 10 בפברואר 2008

מישהו זוכר אולי מתי היתה הפעם האחרונה שקבוצה מחוץ לטופ פור עשתה דאבל על יונייטד?

אחיחי 10 בפברואר 2008

נוורמיינד, מצאתי, בלאקבורן לפני שנתיים

יואב 10 בפברואר 2008

ווסטאהם, שנה שעברה.

cookie-monster 10 בפברואר 2008

אביעד זו היתה רקר הערה. הסכמתי עם כל שאר הדברים שכתבת.

cookie-monster 10 בפברואר 2008

טוב…עם עיקר הדברים :)

אוהד שרוף 10 בפברואר 2008

אחד מימי הספורט העמוסים ביותר של התקופה האחרונה, אבל אחד מהערבים המשעממים ביותר.
גמר אליפות אפריקה היווה סוג של אנטי-קליימקס לכל האליפות (אם כי מגיע מברוכ למצרים). ריאל מדריד (שנראית כמו מועמדת חזקה ביותר לקחת את ליגת האלופות) חיסלה את ויאדוליד תוך 10 דקות, מכבי ת"א חזרה לסורה והגיעה לגארבג' טיים מול רמת גן עוד לפני שהתחיל המשחק ובטדי הורידו את השאלטר על מאבק האליפות (איזה?) של מכבי חיפה.
טוב, לפחות אפשר לראות ארץ נהדרת. או שלא, יש לקט.

רונן דורפן 10 בפברואר 2008

עדי – זה אולי מקומם אבל לצערי זה פשוט מבוסס על עובדות השבוע. במשחק הנבחרת בלונדון שרקו בוז בדקת הדומייה למינכן.

יאיר – אולי אתה צודק לגבי שמחה ביום כזה. אני בכל אופן, למרות ההפסד, הייתי מאד גאה בכל המעמד.

גלן – הייתכן כי בגלל בעיות טכנולוגיות פספסת את הניצחון הראשון באולד טראפורד מאז 74? אני מקווה שב2042 תהיה יותר מאורגן.

אביעד 10 בפברואר 2008

קוקי מונסטר, רק הערה, אבל אחת נכונה :-)

יואב 10 בפברואר 2008

הקבוצה הנוכחית צריכה להשפט לאורך זמן. גם אם העונה הזאת תסתיים ללא שום תואר(אין לנו מונופול עליהם)עדיין זכינו לראות את רונאלדו צומח לגבהים מטורפים, נהנו משיתוף הפעולה בין רוני לטבז, יש לנו בלמים נפלאים ובגיל הנכון, רוטציה טובה יותר במרכז ואנחנו גם יודעים איפה צריך להתחזק.אני מאמין גדול בקבוצה הנוכחית ובכדורגל שהיא משחקת.התארים יגיעו… ביחד עם ההנאה.זוהי דרכה של יונייטד.שום דבר מהמשחק ששוחק בשש לא גרם לי לחשוב שאצל השכנים יש בכלל דשא, על אחת כמה וכמה, יפה.

tksr 10 בפברואר 2008

יואב,נדמה שצריך להפריד בין שחקנים מסויימים שהתפתחו יפה מאוד בשנים האחרונות ובין התחושה שהקבוצה כקבוצה לא התפתחה ולא התקדמה.יונייטד קבוצה התקפית שכובשת שערים רבים אבל האם אפשר לראות בה קבוצה גדולה באמת,במשמעות האייקסית או הברצלונאית או המילאנית של המילה.נדמה שלצד כל הצלחותיו פרגוסון מעולם לא הצליח להציב קבוצה שתצליח לעמוד לצידן של הקבוצות הגדולות באמת.קבוצת הטרבל היתה אמורה להיות כזו.האם יתכן שדווקא פרגוסון הוא הגורם לכך שיונייטד לא מצליחה כבר שנים להתפתח כקבוצה ? להתקדם אל מקום של קבוצות שזוכות לאלמותיות ? ראיתי אותו אחר הצהריים וחשתי שהוא איבד את הדבר החמקמק הזה של ידיעת המשחק והיכולת למצוא את הרגע הנכון שבו נדרש שינוי.הוא לא הגיב היום ונראה חסר אונים אל מול ההתפתחויות השליליות במשחק.נדמה שהוא מוציא מאוסף השחקנים הכל כך מוכשר שלו פחות ממה שאפשר היה לצפות.תמיד חשבתי שרוני ורונאלדו וטבז צריכים חופש במשחק הבעיה היא שלפרגוסון אין תוכנית נוספת למקרה שהחופש הזה לא יעבוד.
פול סקולס עוד יתרום העונה ליונייטד.מוטב היה אילו פרגוסון היה הופך אותו לשחקן המיוחד שעולה בחצי השעה האחרונה ומשנה את פני המשחק.מוטב היה אילו פרגוסון היה משיב אותו אל תפקידו הראשוני כקשר-חלוץ ,זה שנמצא ברחבת היריב ולא רודף מאחור אחרי קשריו.

לון 10 בפברואר 2008

יונייטד היתה אנמית. בעבר פרגי היה מעלה כמה שיותר שחקנים בריטיים למשחקי דרבי מתוך מחשבה שהם מבינים טוב יותר את חשיבות המשחק ואת האינטנסיביות הנדרשת. היום פרגי העלה את נני ואנדרסון והשאיר את קריק והארגריבס על הספסל. רק עשרים דקות לסיום הכניס את שני האנגלים. החלטה מאוד משונה עבור פרגי. משום מה לא הופתעתי שדווקא קריק הבקיע וסקולס היה זה שמסר לו. שני אנגלים.

הגמר האפריקאי היה אכזבה ענקית עבורי. משחק ממש לא טוב. מהדקה הארבעים ובמשך כמה דקות לא היו לאף נבחרת יותר משלוש מסירות עד שהכדור עבר ליריבה. זה היה מביך.
ריגוברט סונג, שהיה מצויין בחצי הגמר, עשה טעות של טירון שהביאה לשער. שוב תחושת מבוכה.

הצטערתי עבור אטו שעם השחקנים האלה הוא צריך לשחק.

מצרים היתה טובה יותר, מאורגנת יותר, אבל הכל יחסי.

רונן, בהמשך לדיון שלך עם אלון ועזי, כדאי לזכור שהנבחרות האפריקאיות מייצגות ברובן מדינות שסועות, מושחתות, אכזריות, חולות (איידס) וחלקן מצויות במלחמות בלתי פוסקות. וגם היציבות יותר, הן מדינות עם המון המון בעיות. בנוסף, חלק גדול מההתאחדויות האפריקאיות מושחתות מיסודן. סיימון קופר כתב את "כדורגל נגד האוייב" באמצע שנות התשעים, אבל לפי מיטב הבנתי, הדברים לא השתנו.
כך שלצערי, כרגע, הציפייה שנבחרת אפריקאית תגיע לשלבים מתקדמים בגביע העולמי היא פשוט לא מציאותית.

רונן דורפן 10 בפברואר 2008

לון – אכן זה המצב באפריקה. אבל דעתי על העניין השתנתה קצת. אני כבר לא מתפעם מכך שנבחרת הכדורגל של חוף השנהב או אנגולה או טוגו "מביאות קצת נחת" או "מוכיחות שאפשר אחרת". הן סתם אקזוטיקה אפריקאית שמחפה על הבעיות.

לון (עכשיו בעניין הדרבי) – מאד מוזר הצוות ללא הארגריבס וקאריק (לפחות אחד מהם). הוציאו הרבה מאד כסף בכדי לחשל את מרכז השדה. אני חושב שהייתה פה בחירה סנטימנטלית בסקולס.

tksr – אני מסכים איתך שסקולס, ואולי גם גיגס צריכים להיות מחליפים.
לגבי הגדולה המילאנית – אם אתה מתכוון לקבוצה של ואן באסטן בודאי. אם אתה מתכוון לנוכחית – זה בגלל שאתה לא רואה ליגה איטלקית. מילאן היא קבוצה שערורייתית שפרשה מרצונה מהליגה האיטלקית.

אלי 10 בפברואר 2008

אני מאוד מאוכזב מיונטייד העונה. אני כבר הרבה זמן חושב, שאנחנו לא מוציאים יותר מ- 50% מהכישרון התקפי שלנו.
אני גם מאוד התפלאתי, שפורגסון לא הביא חלוץ חוד קלאסי. אני לא חושב שיש לנו מספיק לאליפות, אבל לליגת האלופות, אנחנו בנויים באופן יוצא מן הכלל.

גיל 10 בפברואר 2008

רונן, השאלה היא מה האלטרנטיבה? אם שחקנים ישארו באפריקה, סביר שלא יהיו רבים שיתפתחו לכדורגלנים מובילים, בדיוק כמו שחקנים ישראלים שנשארים בארץ בהשוואה לגיא אסולין בברצלונה. אם תתן להתאחדויות המקומיות לשלוט בכדורגלנים תהיה הרבה שחיתות. יש דרך לגרום לזה שיהיו תנאי משחק נורמליים במדינות הללו? זה כמובן לא מצדיק את הניצול שיש במקרים רבים עם שחקנים שנלקחים מהמדינות הללו בגיל מאוד מוקדם, אבל הבודדים שכן הצליחו שיפרו את חייהם ללא היכר.

אלון זנדר 10 בפברואר 2008

רק רציתי להודיע בהכנעה, שאכן בויכוח על שאלת ה'ישרקו אוהדי סיטי או לא' אפילו רציתי להתערב עם רונן על כסף בתמימותי, כי אכן חשבתי שישרקו. והוא לא.

דעתי התבססה על הדאגה הכנה (שציין אביעד) שהופגנה מצד הסיטי עצמה, על השריקות של הלונדונים המתועבים בוומבלי, ועל השנאה שכתבתי עליה היום בקטע ל'גלובס'.

אוהדים יריבים נוהגים לקרוא לאוהדי מנצ'סטר יונייטד בבוז 'המינכנים' ולחגוג שערים של היריבה בתנועות של מטוס. זה החיבור של יונייטד לאסון בצירוף שנאה תהומית שהתפרצה לקראת סוף שנות התשעים ורק מתגברת מאז. מסתבר שזה נכון ללונדון, לסקאוזריה ולעיר שסביב אלן רואד (סליחה עזי, אבל אתה מסכים איתי, לא?), אבל דווקא אוהדי הסיטי אכן חשים באיזו אחווה עירונית לאור התאונה והשלכותיה המקומיות.

ורק אציין, שמחוץ לאצטדיון, כך דיווח הבי.בי.סי נשמעו פיצוצים בזמן דקת הדומייה. כלומר יש שפלות, אבל היא מחוץ לכדורגל. ומופרעים יהיו תמיד.

יואב 10 בפברואר 2008

tksr
אני חושב שיונייטד תחת פרגוסון, היא אלמותית בדיוק כמו השאר. קיזוז התארים המדהים מליברפול, האומץ והחזון לשלב מקומיים ובכלל צעירים, פילוסופית הכדורגל שלו ובכלל התנהלותו במועדון כל כך לחוץ , כל כך הרבה שנים(גי רו באוקזר לא בר השוואה) היא פנומנאלית. יש סופרים שקנו עולמם בספר אחד(סאלינג'ר) ויש כאלה שנמדדים בטווח יצירה ולא בארוע מכונן(רושדי).אני בטח לא שופט מה עדיף. אולי זה קצת נאיבי מצידי ובטח לא מכביסטי(אני כזה בימי חול)אבל תמיד הרגשתי, שבהקשר של יונייטד ש"האיך" יותר חשוב מ"הכמה". המחוייבות של אלכס למשחק התקפי, ההדגשים שלו בחילופים, החופש שהוא נותן לאנשים צעירים להתפתח, ההבנה עמוקה בנפש האדם ובכלל את צרכיו של המועדון הזה, האצלת הסמכויות שלו, היכולת לבנות קבוצה שלישית שונה כל כך מקודמותייה(בגילו) הם חסרי תחליף. עוד גביע, פחות אליפות הם משניים למפעל העצום שלו. מכלול יצירתו כל כך מורכב ואדיר שרק שכשניהיה במרחק זמן ממנה, נבין יותר את משמעותה.
(אגב, ברסה,נכון להיום, לא גיבתה עצמה מספיק בתארים כדי להחשב אלמותית).
ודווקא ביום כזה, חובה לגלות אצילות ולהחמיא לסיטי. הם עבדו קשה מאד כדי שיונייטד לא יחמיצו בכלל. את המשחק היום הפסידו השחקנים, לא אלכס. הם קרסו תחת עול עצום ומחוייבות אדירה ואני סולח להם על כך.( הבחירה בסוסים הוותיקים שהיו מצויינים באליפות האחרונה, נוגעת בי והייתה מחוייבת המציאות במשחק ריגשי כזה)
וכמו רונן, המחשבה על פרישתו של אלכס, היא המפחידה מכולן.

יואב 10 בפברואר 2008

ואוסיף על האנלוגיה לסופרים, היה גם ארוע מכונן אחד. ב-99 . ובתוך המכלול היה גם שיא, פיסגה. וזה, כבר ממש יוצא דופן.

עזי 10 בפברואר 2008

אלון, קודם כל השנאה למנצ'סטר יונייטד – בוודאי מצד ליוורפול ולידס – החלה הרבה יותר מוקדם. אבל לעניין, 99.9 אחוז מאוהדי כל קבוצה היו מתנהגים למופת, הקמפיין האדיר של הסיטי על אוהדיה הצליח למנוע גם מ4-5 טמבלים קיצונים לבזות את האירוע המכובד והמרגש שהיה היום באולד טראפורד. ואני רוצה להזכיר שלא רק שמונה שחקני מנצ'סטר יונייטד ושלושה אנשי הנהלה נספו, אלא עוד אנשים, כולל שוער העבר של הסיטי פרנק סוויפט (שהיה עיתונאי של ניוז אוף דה וורלד) ולפחות עוד עיתונאי אחד, אלף קלארק, שהיה מזוהה כאוהד סיטי. אולי גם לזה יש חלק בכבוד שנתן הפרומיל שמפריע.

גיל 10 בפברואר 2008

עזי, 8 עיתונאים נהרגו באסון, כמו גם 4 אנשי צוות ונוסעים.

רונן דורפן 10 בפברואר 2008

עזי – ולאלו יש להוסיף את באזבי עצמו – למרות שלא היה מהנספים – שהיה שחקן של מנצ'סטר סיטי (ושל ליברפול).

רונן דורפן 10 בפברואר 2008

אני רוצה להוסיף בעניין שגם אלכס פרגוסון השתייך לצד של החוששים… ואפילו העביר ביקורת על כך שקבעו את המשחק מול סיטי לתאריך הזה "ולא מידלסבורו" (צטוט שלו). בסופו של דבר העובדה שזה היה ארוע מנצ'סטרי ולא ארוע של יונייטד הייתה הרבה יותר מרגשת. התלבושות גם הן היו נפלאות.

ואוסיף משהו על הקהל של הסיטי. נראה לי איכשהו שהיה לו חלק בהופעה המצויינת של הקבוצה שלו. השחקנים הרי ברובם זרים. ופתאום כשהם ראו שהקהל שלהם והקבוצה שלהם הם לא רק "הקבוצה האחרת" או "האלטרנטיבה" או בעל מנטליות של "העיקר לא יונייטד" – אלא מועדון עם היסטוריה וכבוד – התגובה הייתה בהתאם.

לגבי מה שהיה בלונדון. זה החלק בקהל של נבחרת אנגליה שתומך בBNP ובדרך כלל גם בצ'לסי. והחששות, גם אם הנהלת סיטי ופרגוסון היו מודאגים, ואולי בצדק, הן בעיקר הסתה של העיתונות בלונדון. בדיוק העיתונות הדמגוגית שמנפחת את הנבחרת. להסתה הזו יש לעתים נטייה להיות נבואה שמגשימה את עצמה – ולכן אולי החששות.

רונן דורפן 10 בפברואר 2008

גיל – האמת? אולי במקום שנבחרת חוף השנהב תהיה "סמל ותקווה למדינה שסועה ממלחמת אזרחים" כדאי להרחיק מדינות שיש בהן מלחמת אזרחים. כפי שמרחיקים מדינות מסיבות פוליטיות אחרות. הכדורגל לא צריך לשמש עלה תאנה למדינות הללו. אני לא מדבר על כל מדינה עם קצת בעיות – אבל יש משהו מאד בעייתי כשבמונדיאל מייצגים כמה אזרחים צרפתים מדינות באסון הומניטרי – והצופה יושב בבית ואומר "איזו שמחת חיים נפלאה"

martzianno 10 בפברואר 2008

רונן – השאלה אם להרחיק מדינות "בעייתיות" לגמרי במקומה, אבל במקרה כזה לקחת לאיש הקטן את אחת הנחמות היחידות שעוד נותרו לו. דווקא במדינות החלשות הכדורגל הלאומי עדיין מהווה איזה מקור גאווה.

גלן (בו) 10 בפברואר 2008

אכן מרגש אם כי ש.ח בספרדית היה דיי פושר.

אלון: יש לי מספיק שעות סיטי להגיד לך שתנועות ושירי האוירון היו לחם חוק שנים. אני זוכר משחק בקרלייל בתחילת שנות ה 80 עם חצי שעה מהתוכנית האומנותית שהוקדשה לכך. אני חושב שהשנאה המירבית שאני ראיתי ליונייטד מצד הסיטי הייתה סביב תקופת "הצבא האדום" , דווקא בשנים פחות מוצלחות על המגרש של יונייטד מול ימים יפים יחסית של סיטי. אגב 1974, זאת נדמה לי השנה יחד עם 73 בה חשבתי שעם ג'ו קוריגן בשער, אנגליה הייתה מגיעה למונדיאל במקום פולין של לטו ואהובנו דיינה זצ"ל , אבל זה נושא אחר.
אז סיבות אפשריות שהיום היה רגוע:
1. עבודת הכנה טובה. אולי פספסתי בשידור אבל הבנתי שלאוהדי סיטי היו באנרים עם השם של
פרנק סוויפט .
2. התברגנות הקהל, שלמרות התעוב שאני חש כלפיה , יש לה צדדים חיוביים.
גם אני חשבתי שיהיה היום פרומיל חוליגני שיפריע ואת האמת שזה לא היה משנה אם משהו היה מפריע, כי תראו לי קבוצה בלי חוליגנים. ואוסיף על כך משהו שאולי יקומם, אבל יגאל עמיר כנראה לא היה שורק בוז בקריית אליעזר ודרדסים שאולי נולדו ב 1996 כן.

אני אמור לתמוך בתזת האינטראקציה אוהדים-שחקנים מצד סיטי שרונן תאר אבל מצטער אני סקפטי מדי. המתנגד כמו שדוביד היה אומר לא היה במיטבו.

רונן דורפן 10 בפברואר 2008

היו באנרים של פרנק סוויפט. נראה לי שאולי אין ברירה אלא…להודות למארגנים. אולי העובדה שלא סתם מבקשים מאנשים לקום ולתת כבוד לקבוצה שהם שונאים, אלא מחלקים צעיפים (לא יודע אם חילקו – אבל מאיפה היו כל הצעיפים הקלאסים פתאום?) ומנגנים בחמת חלילים.
ואולי העובדה שסיטי מתגאה כיום בהיותה המועדון המנצ'סטרי האוטנטי והלא-בינלאומי לא אפשרה לאוהדים שלה לשרוק בוז לשחקנים מנצ'סטרים שנהרגו.

בסופו של דבר… אחרי התלבטות קשה… זה בזכות הנהלת הפרמייר ליג. הרעיון המבחיל לשחק מחזור משחקים בחוץ לארץ גרם לכזה התקף נוסטלגיה שאף אחד לא רצה לקלקל.

רונן דורפן 11 בפברואר 2008

מרציאנו – אני מתחיל לחשוב שאולי העובדה שזו "נחמה לאיש הקטן" היא פיקציה. אם הכפר כולו גוסס מאיידס או מרעב או הנשים נאנסו על ידי מיליציה מתנגדת – האם הם באמת מתעניינים בנבחרת הכדורגל שלהם. פתאום בא לי לקבל הוכחות שזה באמת מועיל במשהו.

גיל 11 בפברואר 2008

אני דווקא מסכים עם מרציאנו. נכון, הכדורגל לא פותר שום בעייה של רעב או דיקטטורה, אבל כמה שמחה זכיות במונדיאלים מביאות לאנשים בארגנטינה וברזיל למשל. אם נתחיל להרחיק מדינות בגלל שהן בעייתיות זה פתח למידרון חלקלק. למה דווקא מלחמת אזרחים או אסון הומניטרי ולא דיקטטורות למשל? דווקא החרם על דרום אפריקה תרם בסופו של דבר לביטול האפרטהייד.

גלן (בו) 11 בפברואר 2008

הבנתי שגם באירלנד-ברזיל לא היה ממש נעים בדקת הדומייה?

נדמה לי שהבנרים היו יוזמה של ארגון אוהדי סיטי.

אבישי 11 בפברואר 2008

יש באמת איזו התעקשות סמנטימנטלית של פרגוסון שמעדיף לשחק עם סקולס במידת האפשר. אפשר להבין אותו על רקע הרקורד של הג'ינג', אבל בעונה האחרונה סקולסי כבר רחוק מהרקורד הזה. הרי השינוי הגדול העונה, שאחריו הפכנו לקבוצה הסוחפת באירופה, התחולל כאשר סקולס נפצע ואנדרסון נכנס לתפקיד. הוא פשוט מלחים באופן הכי מוצלח שאפשר בין הגנה מצויינת (למרות בראון – אנחנו כבר רגילים)והתקפה חלומית. גם נגד טוטנהאם המשחק לא שטף עד שהוא לא נכנס.
כמה אירוני שדווקא ביום כל כך סנטימנטלי התעקשות סנטימנטלית שכזו פוגעת בנצחון. מצד שני, אולי אנחנו רואים כאן חשיבה (בהחלט יוצאת דופן – במיוחד בניגוד למשחק הנוסף שהתקיים אתמול) שמקדשת את הסמל ואת הסנטימנט על פני גישת ה"העיקר לא להפסיד".

הצופה 11 בפברואר 2008

מנצ'סטר של השנה תלוייה תלות מוחלטת ברוני וברונאלדו והשאלה הנשאלת היא, איך קבוצה שרוצה לרוץ בשלושה מפעלים מגיעה למצב כזה? מנצ'סטר לא הכריזה שהשנה היא "שנה פיננסית". מנצ'סטר הוציאה השנה המון כסף על שחקנים ובכול זאת נשארה רק עם שני חלוצים, נשארה בלי גיבוי למגן שמאלי ובלי מגן ימני טבעי (איפו גרי נבל? שומר על ויקטוריה בקהאם?), ארבעה או חמישה שחקנים פחות או יותר על אותה משבצת (סקול, אנדרסון, פלצ'ר, קריג, אגריבס…שכחתי מישהו?). במקום אחר, אם מנג'ר אחר, היו שמגדרים זאת "מדיניות רכש לקוייה"!

גילי 11 בפברואר 2008

לפרוגוסון אכן יש אכן מעצור רגשי בהתייחסותו אל מספר שחקנים שליבו נקשר בהם, מעצור שמקשה עליו לקבל את ההחלטות הנבונות.כך פרגוסון התקשה רגשית להתמודד עם הדעיכה של רוי קין ונמנע מרכישת שחקן שתחילה יתמודד עם קין על ההרכב הראשון ולאחר מכן יחליפו.כך פרגוסון התקשה לזהות בזמן אמת את הדעיכה של גיגס וסקולס ואיחר מאוד במציאת מחליפים ברמתם.לעיתים המעצור הרגשי הזה מקבל תפנית חדה ומביא להתנגשות חזיתית כפי שהתרחשה גם במקרה בקהאם וגם במקרה קין (ולפני כן רובסון).

רונן דורפן 11 בפברואר 2008

גילי – פרגוסון הוא כרגע אלוף אנגליה, פינאליסט הגביע והגיע לחצי גמר האלופות שנה שעברה. סקולס וגיגס היו בין ששת המועמדים הסופיים לשחקן השנה באנגליה בשנה שעברה. ולמרות אלו הוא הלך בקיץ וקנה להם מחליפים. איפה הכשלון בזהוי הדעיכה שלהם (והאם ראית הרבה משחקים של ריאן גיגס העונה?)

רונן דורפן 11 בפברואר 2008

ובאופן כללי, לכל מיני מגיבים, לאיזו קבוצה יש באמת מחליף וגיבוי בכל עמדה ועמדה. כל כך ברור שאפשר לגבות את ווין רוני בשחקן ברמתו? גם גיבוי לרונאלדו רצוי – למשל להחזיק את מסי על הספסל.

מאיר 11 בפברואר 2008

ההפסדים לסיטי ולטוטנהאם (אמנם הפסד שבו חולצה נקודה בשנייה האחרונה, אבל הפסד נברדהלס) נובעים, בנוסף לסיבות שהזכרת, גם מהזדקנות והתיישנות בעמדת המנג'ר – ששמונים מיליון פאונד על רכש הצליחו להסוות עד כה (ואולי יצליחו להסוות גם כל הדרך לתואר אחד או יותר). כתבת כבר על כך שקירוש לוקח את המושכות מהעונה שעברה אבל כל עוד הזקן בתפקידו האחריות עליו וככל שייקח לאנשים הקובעים ולו עצמו יותר זמן לזהות את זה, כן ייטב (באותה מידה שבליברפול, למשל, מתעקשים לא לשים לב שמשחק בקבוצה בלם עלוב כמו ג'יימי קראגר, והלוואי ימשיכו לא לשים לב עןד 10-12 שנים).

רונן דורפן 11 בפברואר 2008

מאיר – אבל שים לב לפרדוקס… אם היית אומר לפני שנתיים שפרגוסון הזדקן היית יותר משכנע מהיום. כך שבעוד חמש-שש שנים, כשהוא יהיה בן 72, אני מעריך שתשתכנע שהוא צריך להמשיך. בגלל עוד 2-3 אליפויות שאיכשהו העריכו את כהונתו.

מבחינה יותר רצינית. אני לא חושב שיש מישהו עם סמכות מוסרית לפטר אותו. הוא בנה את מנצ'סטר יונייטד. היא קבוצה שלו. שימשיך כמה שבא לו ובאיזה תצורה שבא לו. ואל תיתן לעובדה שהוא זכה באליפות ויצר את השחקן הטוב בעולם לבלבל אותך בכך שהוא מנג'ר דועך.

יואב 11 בפברואר 2008

אני מוצא את התגובות על אלכס, קצת מאכזבות.כמה פעמים הוא כבר ענה למבקריו במגרש?והאם אנחנו לא אמורים להיות קצת יותר סלחניים גם אם הוא טועה?
האם לכדורגל ששוחק אתמול בלונדון, על ידי מאמנים "צעירים" ומתקדמים אתם מייחלים?
לא תודה, לא אני.

martzianno 11 בפברואר 2008

אני נמנע מלהגיב בד"כ בדיונים על מנצ'סטר – אני לא אוהד ולא מעורה במיוחד בתרבות ובהסטוריה של המועדון.
אבל הפעם אני באמת מתקשה להבין. החששות של אוהדי מנצ'סטר לטעמי, צריכים להתמקד ביום שאחרי פרגוסון.

עדי 11 בפברואר 2008

רונן, יש סיבה לכך שהתייחסתי לדרבי לונדוני- נניח אפילו בין ארסנל לטוטנהאם- ולא למשחק של נבחרת אנגליה בוומבלי, שהיה יכול להיות משוחק באותה מידה בכל מקום אחר (אפילו במנצ'סטר). כמו שכבר הזכרת, לנבחרת יש מספיק אוהדים לאומנים קיצוניים משרידי החוליגניזם. מספיקים גם 50 איש מטורפים בקהל של 80 אלף כדי להרוס את הרגע המכובד ולהכתים אותו.

גם הוזכר כאן בצדק שזו לא הייתה רק תקשורת סנסציונית וצהובה שמקורה בלונדון, היה כאן חשש אמיתי גם של הנהלות המועדונים והמנג'רים, זה לא היה רק ליבוי תקשורתי.

ולגבי צעיפי הרטרו- איכשהו קצת קשה לי להאמין שחילקו אותם, אולי גבו עליהם מחירים סמליים או שסתם עשו עליהם עוד כסף. בכל מקרה, הם די אופנתיים באופן כללי, אני קניתי לא מזמן צעיף רטרו דומה מאוד של ארסנל…

אלון זנדר 11 בפברואר 2008

לרונן וגלן, קודם כל, בקשר לדקת הדומייה: צעיפים חולקו לכל הצופים לפני המשחק. גם האדומים לבנים במראה קלאסי וגם הכחולים לבנים כנ"ל. יכול להיות שהמארגנים נעזרו בארגוני אוהדים של הסיטי, שכן ההכנות נמשכו מעל לחצי שנה, אבל הם אכן עשו עבודה טובה. ודבר נוסף הם עשו: את כל האצטדיון כיסו פלקאטים של הנספים, בעיקר שמונת השחקנים כמובן. ביציע של אוהדי סיטי נתלו אך ורק פלקאטים של סוויפט. גם כדי לתת כבוד, וגם כדי להזכיר על מה מדובר פה בסך הכל.

לעזי וגלן: אני מדבר על פריצת גבולות השנאה המקובלת. זה שהסיטי, הסקאוזרים ואחת הערים המרכזיות של יורקשייר מגלים איבה, זה לגיטימי ונחוץ (אם כי תנועות מטוס בשנות ה70 די מזעזעות אותי כרגע, לא חשבתי שזה היה עד כדי כך). עם ההצלחה של פרגוסון בשנות התשעים וההתעשרות המהירה של המועדון נוצרה אבל שנאה תהומית כלל אנגלית שמתבטאת בפריקת כל עול ויצרים נמוכים במיוחד, גם מצד רדינג וסקאנת'ורפ. שלא לדבר על צ'לסי, מילוול והשאר.

ולכל מי שמבקר את פרגוסון: גם אני לא מבין אותו לעתים קרובות, והוא רחוק מלהיות מנג'ר מושלם כמו וונגר או מוריניו (ונחמתי בכך).
אבל עד היום אכלתי מספיק כובעים, ויש לו מספיק עדויות לגדולתו, שאני נוטה לסכם רק בסיום עונה, ורצוי אחרי שלוש ארבע מאלה. עם מי הוא זכה באליפות האחרונה שלו? איזה חלוץ הביא לנו את האליפות? מי שיחק בהגנה? ובכל זאת הגיעו נאני, אנדרסון וטבז. לפני ביקורת על בניית סגל, תנשמו קודם עמוק או תקראו כמה סטטיסטיקות. ובכלל, ואני חוזר על משפט שלי מלפני כמה חודשים: מי שמתחיל משפט במלים "מה שפרגוסון לא מבין" רצוי שיהיו לו מספיק תארי אליפות בתיק כדי לדבר. או הרבה סוכר בשביל הכובע.

והבה נתאמן:
אני קטונתי
אתה קטונת
את קטונת
הוא קטון
היא קטונה
אנחנו קטונו
אתם קטותם
אתן קטונתן
הם/הן קטונו

אלון זנדר 11 בפברואר 2008

ורק כדי שתאמינו לי (מתוך הדיווח של הבי.בי.סי)

Inside the ground, United and City supporters held up special commemorative scarves that had been handed out before the game.

Banners around Old Trafford paid tribute to the 23 people, including eight United players, who died in the disaster on 6 February 1958.
A lone piper led the United and City players out on to the pitch, where they were greeted by a guard of honour of United's youth and reserve players, and mascots wearing shirts bearing the names of the victims, which included former City keeper Frank Swift.

אביעד 11 בפברואר 2008

רונן, לא ביקשתי מחליף ברמתו של רוני (אני חושב שיש מספיק שחקנים על הספסל בעמדתו של רונאלדו כמו נאני, פארק ופלטשר) אלא חלוץ ראוי ליונייטד שיוכל להחליף אותו במקרה הצורך. זה הכשל היחיד שבוצע לדעתי בשנתיים האחרונות ביונייטד וכפי שכבר ציינתי, הכשל הזה כבר "נשך" אותנו השנה כמה וכמה פעמים (כל הפסדי הליגה מלבד ווסטהאם יכלו להימנע אם היה לנו חלוץ מחליף ראוי וכשיר).

רונן דורפן 11 בפברואר 2008

תודה לאלון זנדר (הגדול) על שהדריך אותנו בהטיית השורש ק.ט.נ. יש לי איזשהם חשדות שאם היית מבין את פרגוסון, אפילו קצת, היה לישראל מאמן כדורגל גדול ואפילו הופעה או שניים בטורנירים בינלאומיים.

אביעד – נראה לי שהבעיה היא בכך שלואיס סהה לא פצוע. שולחים אותו לבדיקות ומגלים שהוא בריא….

עדי – מצטער שאני חוזר אחורה. אבל העיתונות בלונדון גם מיהרה להאשים את אוהדי ליברפול באסון הילסבורו.

לון 11 בפברואר 2008

אני חושב שממש לא מיותר לשבח את הנהלת היונייטד על ארגון הטקסים ביום הזיכרון עצמו והכנת המשחק הספציפי.
היו כאן הרבה מחשבה, רגישות וטוב טעם.
בהחלט מגיע שם למישהו או מישהם שאפו גדול.

(ובמיוחד לאור החששות שעלו עם רכישת הקבוצה בידי הגלייזרים).

אביעד 11 בפברואר 2008

רונן, לכן טרחתי לומר שהחלוץ המחליף צריך להיות לא רק ראוי אלא גם כשיר…
למיטב ידיעתי מנצ'סטר גם שלחה את לואיס סאהה מס' פעמים לפסיכולוג בהנחה שהבעיה שלו היא לא גופנית אלא נפשית (פחד להיכשל? פחד להיפצע באמת?). אם זה היה משהו שצץ השנה אז ניחא, אבל סאהה לא משחק באופן סדיר כבר למעלה משנה בגלל סדרת הפציעות שלו (בין אם מדומה ובין אם אמיתית) כשלמעשה מאז שהגיע למצ'סטר ב 2004 הוא סובל מפציעה אחר פציעה. בתחילת השנה הזאת היה מקום להביא עוד חלוץ, מה גם שסולשיאר לא היה סמל ומופת לכשירות מתמשכת. מילא לא הביאו חלוץ מחליף בקיץ (בנוסף לטבז), אבל בינואר? כשסולשיאר כבר פרש ולואיס סאהה שיחק פחות מ 10 משחקים? פרגוסון, הן לפי הנעשה בשטח ב 20 השנים האחרונות והן לפי הצהרותיו הוא, דוגל ברוטציה של ארבעה חלוצים בסגל. הרביעייה השנה אמורה להייתה להיות רוני, טבז, סאהה וסולשיאר. כשאולה פרש נוצר "חור" של חלוץ אחד. מתוך ההנחה שמנצ'סטר עושה רכישות לטווח ארוך, ניתן להניח שמאנושו אמור להיות החלוץ הזה. אבל לאור מצבו של סאהה, היה מקום להביא חלוץ מחליף בינואר כשבמשך שארית העונה החלוץ הזה היה מהווה את הרביעי ברוטציה ובעונה הבאה ההצטרפות של מאנושו יכלה לבוא על חשבון סאהה. במצב שנוצר יש לפנינו מספר חודשים עמוסים כשרגע אנחנו מתמודדים בשלושה מפעלים ובסגל ישנם שני חלוצים כשירים וסימן שאלה גדול אחד. התשובה שלך בד"כ לעניין המחסור בחלוץ היא רונאלדו שמבקיע די והותר מהקו השני. אבל רונאלדו יותר יעיל כשהוא בא מהאגף ולפניו שני חלוצים, מה גם שתפקידו של החלוץ במנצ'סטר מורכב מיותר מרק הבקעת שערים – קח לדוגמא את המשחק מול ארסנל, שם טבז ורוני מעמדת החוד היו אלו שלחצו על פברגאס…

אמיר 11 בפברואר 2008

רונן,
מעניין אותי לשמוע את דעתך בנושאים הבאים:
1.האם פרגוסון טעה בהימורו על
בריאותם של סולשיאר וסאהא והשארת הסגל עם שני חלוצים טבעיים בלבד..?
2.האם נאני אינו אוברייטד ענק
ברמת המחיר והאמונה שהוא יכול להיות המחליף של גיגסי הגדול.
3.האם לא הגיע הזמן לרענן את
עמדת המגן הימני..?
3.האם נראה לך שחייבים להביא מספר תשע אמיתי כמו הונטלאור לשנה הבאה.

גילי 11 בפברואר 2008

רונן,מתי לאחרונה השחקן הטוב בעולם הופיע למשחק גדול באמת ? מתי לאחרונה השחקן הטוב בעולם לקח את הקבוצה על כתפיו במשחק שבו הקבוצה נקלעה למצוקה אמיתית מול יריבה גדולה ? רוי קין החזיר את יונייטד בדלה אלפי מפיגור 2-0 לניצחון ענק.בקהאם החזיר את יונייטד מפיגור 3-0 בוייט הארט ליין.השחקן הטוב בעולם שנעלם במשחקים גדולים ובמעמדים גדולים לא נראה ביום ראשון כמישהו שראוי לתואר.
זנדר,הצלחותיו של פרגוסון הם תוצאה של יכולתו להביא שחקנים איכותיים שבאו ליונייטד בין השאר בגלל היכולות הכלכליות של המועדון.האליפויות והגביעים הם גם תוצאה של הרבה מאוד כסף שבחלקו,אגב, בוזבז על שחקנים איומים ונוראים שהיו שולחים מנג'רים אחרים אל עמוד הקלון.

רונן דורפן 11 בפברואר 2008

גילי – השנה מול ארסנל (בהנחה ואתה מתכוון לרונאלדו). שמלבד אלו לא היו ליונייטד השנה "משחקים גדולים". בשנה שעברה הוא היה לא טוב מול מילאן וטוב מאד נגד רומא. הוא ישתפר בעניין הזה כמו בכל עניין.
אני חושש שאתה מתבלבל בין משחק שמוגדר גדול בתחילתו (כלומר חשוב) למשחק שאחר כך מוכתר גדול (כמו אותו משחק בוויט הארט ליין – בו השערים והבישולים התחלקו בין תשעה שחקנים ובוודאי לא מיוחס רק לבקהאם.

אמיר – האם ההימור הצליח? לא. האם היה צריך להמר על כך באותו רגע על סמך הנתונים שהיו קיימים? קשה לשפוט.

נאני לא התאקלם טוב כמו אנדרסון, אבל לפחות בתחילת העונה הבקיע ובישל שערים קריטיים בלעדיהם יונייטד לא הייתה במרוץ כלל. לגבי מספר 9 – אני לא ראיתי מספיק את הונטלאר. אבל ברור לי שכל חלוץ מרכזי ביונייטד כיום חייב לנוע על שטחים גדולים מאד.

יואב 11 בפברואר 2008

גילי,
לפני שלוש שנים בהייבורי, שני שערים תוך חמש דקות הפכו פיגור לניצחון. גם השנה, באמירויות, בישול וגול. רומא, שנה שעברה. כל המשחקים הבתיים מול ליברפול בשנים האחרונות הוא היה מצויין.
שער בגמר הגביע מול מילוול(גמר ראשון של ילד בן 18)
משחקים מצויינים ושערים מכריעים גם ביורו וגם במונדיאל(כולל פנדלים מכריעים).שער ובישול בגמר גביע הליגה.
השער הכי חשוב של יונייטד שנה שעברה, בחוץ מול פולהאם, דקה אחרונה.
גמר יורו, רבע מונדיאל והוא רק בן עשרים ושלוש כך שנראה לאן זה יתפתח. הספיק לא רע עד עכשיו.
בקשר לאלכס, כתבתי קודם את דעתי על מפעל חייו. אבל אנקדוטה קטנה- חוליית הקישור הכי טובה שהייתה ליונייטד מעולם-עלתה 6 מיליון. כך שזה בטח לא רק כסף מה עוד שהוא האחראי העיקרי לזה שנכנס כל כך הרבה כסף. אולי הוא אשם גם בזה….

מאיר 12 בפברואר 2008

והוא שאמרתי –
פרגוסון ענק, פרגוסון מדהים, כולנו – אוהדים, שחקנים, מנהלים, עיתונאים – קטנים מלהעיז להגיד עליו משהו רע.
וכך הוא יישאר שם לנצח.
וכך יונייטד תמשיך להפסיד לסיטי ולטוטנהם.
ולהיות חמש נקודות מאחורי קבוצה שהוציאה שמונים מיליון פאונד פחות ממנה בקיץ.
מה רע?

רונן דורפן 12 בפברואר 2008

מאיר – ההבדל בין פרגוסון לוונגר:
פרגוסון – שני משחקים רעים ויש דיון אם הוא זקן ומשבר גדול.
וונגר – שלוש שנים איומות. שקט, הוא בונה קבוצה גדולה.

ונגר הצליח, עם כדורגל באמת נפלא, ליצור מצב שהוא לא מחוייב למערכת ציפיות של מועדון באמת גדול.

ואם לחזור להתנצחויות קטנוניות. אגב, הוא סיפר השבוע שהוא זה שגילה את רונאלדו (היכולת שלו לתת קרדיט היא מדהימה) ורצה לרכוש אותו. עולם הכדורגל כנראה פספס עוד יתאו וולקוט.

עופר קדוש 12 בפברואר 2008

שמי עופר ואני אוהד מושבע של הסיטי .אני שמח וגאה לקרוא את המחמאות שקבוצתי מקבלת ממכם אוהדי היונייטד.
קשה לי אפילו לתאר את השמחה והאושר שאני חש מאז שריקת הסיום ,אני כבר חשבתי שלעולם לא אנצח במגרש הזה .

דורפן- התחלת את הכתבה בתירוצים ,חסרונו של רוני ,התלות ברונלדו ,העיפות של גיגס ,שטויות סיטי שיחקה ללא 2 השחקנים הכי בולטים שלה מתחילת העונה (אלנו וצ'ורלוקה) , הסיבה היחידה להפסד היא שסיטי פשוט היתה טובה יותר נקודה בדרבי .

עוד אתה כותב "שחקני הסיטי הרי ברובם זרים"
אתה לא צודק , סיטי למרות הכסף שנחת במועדון ,היא הקבוצה שמשחקת עם הכי הרבה שחקני בית בפרמייר.
הארט (שוער העתיד של אנגליה) ,אונוהה, ריצ'ארדס,איירלנד,סטאריד'ג,ג'ונסון,דאן,הם רק חלק מהצעירים שאריקסון מאמין בהם ,גם וואסל ובול הם אנגלים שכבר הפכו לחלק מהסיטי , לקהל יש חיבוןר ענק למקומיים !
לסיום ,אני מסכים עם היחוד שיש לעיר מנצ'סטר ,גרתי שם והיא לדעתי בירת הכדורגל של אנגליה.
בדרבי ביום ראשון נפל דבר בקרב אוהדי הסיטי ,ההקנטות עם התזכורת לגבי האסון נעלמו ,מדובר בויכוח של שנים בקרב האוהדים שסולדים מהקריאות ,אני מקוה שבעקבות היום המיוחד הזה ,לא נשמע יותר ביציעי הסיטי ,בדרבי הוכחנו שאפשר גם אחרת ,הלואי
come on city

רונן דורפן 12 בפברואר 2008

עופר – תנסה לקרוא בין השורות…. הפתיח הוא קינה לחוסר התועלת בתרוצים.

לגבי שחקני בית העצוב הוא שאתה צודק וגם אני צודק (או שנינו טועים בקצת). לסיטי יש הכי הרבה שחקני בית (אולי למידלסבורו יש יותר? אני לא בטוח), ועדיין בסגל של 16 יש יותר זרים מאנגלים. אני לא חושב שלאריקסון יש רצון לצור קבוצה מחומר מקומי.. תהליך הצעירים החל לא בתקופתו. אני חושב שהגדולה שלו היא פרגמטיות והוא יוצר תערובת. מה שכן, הוא יקדם מאד את כל הצעירים שהוא קיבל.

לגבי שוער העתיד של אנגליה. הארט נראה יציב ובטוח בעצמו ולא עושה שטויות. למה לצפות לו עתיד כל כך מזוויע?

עופר קדוש 12 בפברואר 2008

עתיד מזוויע בתור שוער אלופת העולם 2010 הצחקת אותי .

לגבי אריקסון ,גם אני חשבתי בהתחלה שלאריקסון אין תוכניות לגבי המקומיים ,אבל הפתעה! הוא לא מפסיק להתפעל מהאקדמיה שלנו , הוא העדיף את ההימור עם הארט הצעיר על פני בן ארצו איזקסון ,הוא נלחם למען החוזה החדש של מיכה ,למרות הפיתו של המכירה , הוא העלה את סטארידג' בן ה18 נגד ארסנל , תוך כדי ויתור על הרכישה הכי גדולה שלו בקיץ (ביאנקי האיטלקי ) גם את סמארס הוא שיחרר לסלטיק .
אריקסון בהחלט מתייחס למקומיים.

רונן דורפן 12 בפברואר 2008

עופר – זה הסימן החיובי… אריקסון הוא לא אידיאולוג של צעירים ולא מאמין בצעירים בעקרון. הוא פשוט ראה שהצעירים הללו טובים.
לגבי אליפות העולם של 2010…האם ג'ו הארט מתכוון להתחיל לחתור. הבנתי שבסירות שמיניה לאנגליה יש סיכוי בכלל לא רע.

ארנון 12 בפברואר 2008

רונן – אכן, ונגר הוביל את ארסנל לשלוש שנים איומות, כולל גמר צ'מפיונס… (נכון, הליגה הכי חשובה, אבל קשה לי להאמין שפרגוסון לא חולם כל לילה איך הוא מגיע למעמד הזה).

תהליך הבניה שם לא יכול היה להביא להישגים ללא היפטרות מהסמל – אך גם הצל – הגדול, הענק, הנפלא, השתלטן, המעכב-התפתחות-צעירים של תיירי הנרי.

וסבלנות היא לא מילה גסה.

מאיר 12 בפברואר 2008

שלוש שנים איומות שכללו זכיה בגביע, גמר צ'מפיונס, והובלה של הליגה כבר חצי עונה כמעט ללא הפרעה… הן לא באמת פחות טובות משלוש שנים של מקום שלישי עד העונה שעברה.
הרי אתה יודע שההפך הוא הנכון – ארסנל יכולה לקחת אליפות ובעונה הבאה תפסיד כמה משחקים וונגר הוא לוזר, פחדן, לא יודע לקנות וכו'.
אז בוא נעזוב את הספינים. שניהם מוכשרים ומצליחים בצורה יוצאת דופן. לשניהם יש את הבעיות שלהם.

לוונגר יש את הבעיות שלו, למשל שוער, למשל עומק הסגל. זו היתה טעות למכור את לסאנה דיארה, למשל, שחקן נפלא שהיה יכול לעשות קריירה גדולה ולהיות המחליף האמיתי של ויירה (פברגאס, למרות שירש את המספר על החולצה, הרבה יותר התקפי ממנו, שלא לדבר על מבנה הגוף). כמובן שגם דיארה עצמו אשם במכירה ולא רק וונגר, אבל האחריות היתה של וונגר. זה יכול לעלות באליפות.

רונן דורפן 12 בפברואר 2008

ארנון – אתה כמובן מניח "שבלתי אפשרי" לשלב בין פברגאס להנרי. במשך שנה וחצי חשבתי שגם זה המצב בין רוני לרונאלדו. כשם שלוונגר יש זכויות בשחקן שהנרי היה – יש לו גם חלק בכך ששחקנים לא התפתחו לצידו.

מאיר – אני כמובן מסכים עם כל מה שאתה כותב. וונגר הוא מנג'ר שאני מעריץ. אבל במנצ'סטר יונייטד יש פחות תקופת חסד. העובדה היא שבשנתיים שיונייטד סיימה שלישית אכן היו דיבורים שפרגוסון גמור. איש לא אמר "הוא בונה קבוצה סביב רונאלדו".

אגב, זו לא עיתונות ולא ספינים. יונייטד פשוט צריכה להיות דרוכה יותר. כמעט בכל איצטדיון באנגליה הביקור של יונייטד הוא המשחק של השנה. אם לפרגוסון הייתה קבוצה חלשה כמו של וונגר שנה שעברה – הוא לא היה מסיים רביעי אלא שביעי. כי יונייטד אף פעם לא הופכת למשחק קטן עבור היריבות שלה.

אם צ'לסי לא תהיה טובה היא פשוט תרד מסדר היום. לגבי ארסנל זה ייקח יותר זמן אבל עדיין היא לא תהיה עניין מרכזי. אם יונייטד תהיה מקום שישי זה יהיה סיפור עוד יותר גדול מאשר אם היא מקום ראשון. המשבר הנוכחי הוא דוגמא לכך. סבלנות של שלוש שנים היא לא משהו רלוונטי ליונייטד.

אביעד 12 בפברואר 2008

אני מסכים עם רונן.
ארסנל זכתה באליפות האחרונה שלה ב 2004, לפני 4 שנים, בזמן שעבר מאז הם זכו בגביע והגיעו לצ'מפיונס, כלומר תואר אחד בארבע שנים, ולא היו דיבורים סביב וונגר לפיהם הוא צריך לעזוב, גמור וכו', אלא דיבורי "הוא צריך זמן לבנות קבוצה".
במנצ'סטר עברו 4 שנים בין שנה שעברה לאליפות שקדמה לה, 4 שנים שכללו גביע וגביע הליגה (וגמר גביע נוסף), בשנים האלו היו לחישות בלתי פוסקות סביב פרגוסון, נוסח "הוא גמור, הוא זקן, הוא לא עדכני, צריך מחליף". עברו 2 משחקים ללא ניצחן וכבר מדברים על "פרגוסון טעה, מנצ'סטר גמורה" וכד', שלא לדבר על מחול שדים זהה לאחר פתיחת העונה החלשה.
ב 10 השנים האחרונות אני וכר שחקן הרכב אחד במנצ'סטר שרצה לעזוב, זה קרה בגלל סוגיית מעמדו בקבוצה וגם במקרה זה לא ברור עד כמה השחקן רצה ללכת ועד כמה פרגוסון רצה לשחרר אותו (ואן ניסטלרוי), באותה תקופת זמן אני זוכר לפחות ארבעה שחקני הרכב בארסנל שרצו ללכת "למועדון גדול יותר בכדי לזכות בצ'מפיונס" – פטי, אוברמרס, וויירה והנרי. זה מעיד משהו על איך שארסנל נתפסת באנגליה ובשאר אירופה…

ארנון 12 בפברואר 2008

אביעד, נפתח בשיעור חשבון – ארסנל זכו באליפות ב-2004, מאז חלפו 3 (שלוש!) שנות כדורגל. עד כמה שידוע לי, התארים של 2008 טרם חולקו.

ולעצם הענין – הטענה שלך מאדירה את הישגיה של ארסנל ומגמדת את אלו של יונייטד. אם כולם רוצים לשחק באולד טראפורד (והתקציב שם גדול משמעותית מאשר אצל התותחנים), ועדין אין הישגים בצ'מפיונס והשנה בינתיים רק מקום שני, מה זה אומר על יונייטד? ועל פרגוסון?

לגבי איך שהקבוצות נתפסות, אני מסכים איתך, אבל זה פונקציה של מסורת והצלחות של שנים. ומה יותר רומנטי בכדורגל (במיוחד באנגליה!) מלבוא קטנים ולצאת גדולים?

יונתן (האחר) 12 בפברואר 2008

רונן ואביעד, אכן ארסנל נתפסת (ובעיקר נתפסה עד השנים האחרונות) כמועדון קטן יותר ממועדוני העל, ובצדק. יונייטד לעומתה היא אולי המועדון הגדול בעולם — כפי שכבר בעבר כתבתי כאן. אבל האם זה מה שאוהד רוצה מהקבוצה שלו? אני בהחלט מעדיף לא להיות אוהד של מועדון שהוא הכי הכי גדול/עשיר/מצליח/וכו' בעולם.

אחד היתרונות של להיות אוהד של מועדון שהוא לא הכי עשיר בעולם הוא הסטטיסטיקה החביבה הבאה: על פי הנתונים שפורסמו בעיתונות, חישוב זריז מעלה שלכל אחת משלושת הקבוצות הגדולות האחרות יש לפחות שחקן אחד שעלה יותר מכל ה-11 של ארסנל יחד!

בנוסף, חישוב השנים של אביעד תמוה מאוד. אנחנו רק בתחילת 2008 וכבר ארסנל לא זכתה בכלום העונה. מעונת 2003/4 ארסנל לקחה אליפות וגביע, ובאותה תקופה גם יונייטד לקחה גביע ואליפות — כלומר אותו רקורד. רק שארסנל הגיע גם לגמר ליגת אלופות, אם זה נחשב.

דרך אגב רונן, אני ממש לא מבין את הסיפור שלך עם לונדון, ובעיקר "עיתוני לונדון". האם יש טאבליודים שמתפרסמים בניוקאסל או בירמינגהם שהיו פחות רודפי סנסציות מאלה של לונדון? הרי כל העיתונים הארציים באנגליה מתפרסמים בלונדון! לכן אין קשר בין העיר לבין רדיפת הסנסציות. ומעבר לכך, לא בלתי סביר שמבחינה מספרית יש יותר אוהדים של יונייטד שגרים בלונדון מכאלה שגרים במנצ'סטר, לכן מה בדיוק העניין עם לונדון?

יואב 12 בפברואר 2008

מאיר,לי אישית אין בעיה שאלכס ישאר כמה שהוא יחפוץ. הוא יידע טוב מכולם מתי הזמן ללכת.
ההשוואות לווגנר לא הוגנות. זאת ממש רמה אחרת של לחצים, ציפיות והתיחסות של מדיה.
ועוד הבדל קטן… לאו דווקא לחיוב או שלילה(כמובן בהקצנה)-אלכס מחוייב ליונייטד, וונגר לכדורגל. וזה בסדר גמור. כל אחד מהם טוב במה שהוא עושה. לי כאוהד יונייטד זה בהחלט מספק.

אביעד 12 בפברואר 2008

ארנון – אמרתי 4 שנים, לא ארבע עונות, ספרתי שנים כי הנקודה שרציתי להביע מתפרשת לאורך כל השנה ולא לאורך עונת הכדורגל. ואיך שאני רואה את זה, ההישגים של מנצ'סטר בצ'מפיונס גדולים לאין שיעור מאלו של ארסנל, גם בליגה הרקורד של מנצ'סטר טוב מזה של ארסנל, אז למה התכוונת? שכסף לא קונה הצלחות? לא היינו צריכים את וונגר לדעת את זה…
יונתן – החישוב שלי לא בא להראות מי זכה ביותר תארים בשנים האלו, להיפך. החישוב שלי בא להראות ששתי הקבוצות הגיעו למספר תארים והישגים דומה (אם לא זהה) בשנים האחרונות ולמרות זאת סביב ארסן וונגר הדיבור (כפי שרונן היטיב לנסח זאת) הוא "שששש, בונים קבוצה גדולה" ואילו סביב פרגוסון יש דיבורים בלתי פוסקים על "זקן, לא מעודכן" וכו'. זה ההבדל בין השניים, פרגוסון עובד תחת לחץ בלתי פוסק, לוונגר יש שקט תעשייתי. זה לא בהכרח אומר מי משניהם יותר טוב (למרות שדעתי ברורה, ולא רק מהסיבות שהוזכרו לעיל, אבל זו דעתי בלבד).

רונן דורפן 12 בפברואר 2008

יונתן – מי עלה יותר מרוסיצקי, חלב, דה סילבה ותיאו וולקוט ביחד? וונגר הוא גאון בקניה הבינונית – אבל כשהוא קנה יחסית ביוקר – ווילטורד או רייס זה פחות עבד. ושזה משום שהשיטה שלו לא גמישה והוא מתקשה לשלב בה שחקנים מהחוץ.

יואב 12 בפברואר 2008

העיסוק ברלוונטיות של אלכס, אחרי הפסד זה או אחר, יש בו הרבה מין הטרחנות ואם הוא מגיע מאוהדי יונייטד, אז בוודאי כפיות טובה עצומה.אסור להיות עבדים של התוצאה האחרונה, כשמדובר בכזה מוסד מעבר לעובדה הפשוטה שהגברת בדרך כלל לא שרה באמצע פברואר…

זיגי 12 בפברואר 2008

לי כבר נמאס להספיד: את פרגי, את סקולסי, את גארי. אני מפקיד את האמון שלי בידי האנשים האלה שעושים אותי מאושר וזהו

רונן דורפן 12 בפברואר 2008

זיגי. אני שוקל להספיד את באזבי. אבל מחכה.

זיגי 12 בפברואר 2008

תקרא לי נאיבי אבל גם כשמנצ'סטר "קוקה-קולה" ינייטד תשחק באיצטדיון בקואלה לומפור כשהרכב יש אנשים שלא יודעים איפה זה אנגליה אצלי זאת עדיין מנצ'סטר שלי והבייביז של באזבי ושל פרגי וכל מה שגדלתי עליו תמיד יהיו איתי.
we shall always have barcelona

יונתן (האחר) 12 בפברואר 2008

לרונן, ראשית, וולקוט ואדוארדו הם לא (רשמית) חלק מה-11. שנית גם לגבי השחקנים שהזכרת, יכול להיות שאני טועה לגבי המספרים המדוייקים, אבל למיטב זכרוני: פרדיננד, רוני, שבצ'נקו, דרוגבה וטורס הם שמות שעולים כיקרים יותר מכל אלה.

רונן דורפן 12 בפברואר 2008

יונתן – תו המחיר מאד מטעה.
רוני עלה עשרים מליון, פרדיננד 23 מליון (הוא אמור היה לעלות 26 אבל לידס רצתה להקדים תשלומים). אבל צריך לזכור משהו. כשיונייטד קונה שחקן בריטי הוא מסיים אצלה בדרך כלל את הקריירה – ואם ווין רוני מגיע בגיל 18 או 19 זה בכלל לא יקר.
שבצ'נקו עלה 30 מליון בגיל 30. זידאן סכום דומה בגיל דומה. זה סדר גודל אחר לחלוטין של כסף.

Comments closed