האלוהי

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

פיט סמפראס שיחק את אחד  ממשחקי הראווה הנחמדים שלו מול רוג'ר פדרר במדיסון סקוור גארדן בשבוע שעבר. ואחרי חבטה יפה במיוחד הסתובב לכוון השורה הראשונה וחגג במין תנועת אגרוף מלמעלה למטה. באגרוף קוראים לה UPPER CUT. מתוך חיקוי לתנועת הניצחון של מי שישב שם. טייגר וודס האלוהי. טייגר ואשתו השבדית התפקעו מצחוק.
זה היה רגע נחמד שלימד אותי שני דברים:
– הלחץ בסבב הטניס גדול מדי. בלי הלחץ מסביב פיט סמפראס הוא טיפוס מצחיק, נדיב וכריזמטי.
– שנקודת הייחוס לגדולה בספורט היא היום טייגר וודס. בכל הכבוד לכולם.
*
טייגר לא שובר שיאים. הוא משנה את עולם המושגים. כשהתחלתי לעקוב אחרי גולף לפני שני עשורים אני זוכר שהיו מציינים לגבי שחקנים כמה פעמים סיימו בין עשרת הראשונים בשנה האחרונה. אם מישהו ניצח שני טורנירים ברציפות זו הייתה סיבה לשים אותו על השער של ספורט'ס אילוסטרייטד. פעם נפל בחלקי לראיין את בוני בלייר, שזכתה בחמש מדליות זהב אולימפיות בהחלקה מהירה, והיא סיפרה לי שלא האמינה שנבחרה לספורטאי השנה בשנה בה ניק פרייס לקח ארבעה טורנירי גולף.
לטייגר הייתה עד עכשיו עונה אחת במילניום הנוכחי בו לא ניצח חמישה טורנירים. זה קרה בגלל איזשהי שערוריה עם הציוד שלו באותה שנה (שהייתה באשמת נייקי). למי שרוצה לדעת יותר: בוויקיפדיה הפרידו לאחרונה את הערך טייגר וודס מהערך ההישגים הסטטיסטיים של טייגר וודס.

מתחילת העונה הזו אנחנו רואים משהו פשוט מטמטם. טייגר השתפר מאד. מדברים על אפשרות שייקח את כל הטורנירים בעונה הנוכחית. או את כל ארבעת המייג'ורס. זה לא משנה שזה כנראה לא יקרה. הוא משחק ברמה שזה אפשרי. זה מה שכל כך מרגש.
*
ובכל זאת אני חושב שהסטטיסטיקה היא מוגבלת כאן. בגלל זה צירפתי את הוידאו שבפתיח. בכל זאת קונטקסט ספורטיבי. זה הטורניר הרביעי שלו השנה. הוא היה בפיגור שבע חבטות ובמקום העשרים אחרי היום השני. זו החבטה האחרונה בטורניר.

זו תחושה נורא מוזרה. אווירה פסטורלית של טורניר גולף. קהל בורגני מנומס. אבל אני מרגיש שמוחמד עלי שוב שואג בזאיר. שמייקל מקבל כדור אחרון. כריזמה ספורטיבית שגורמת לאדם ההגון להתייפח.

סלקשן סאנדיי
האולימפיים

60 Comments

michaly 17 במרץ 2008

ומצד שני, אני שואלת חצי היפותטית, למה שמישהו יתחיל עכשיו להתעניין בגולף העולמי, כשהוא ספורט שהמנצח בו ידוע?

legal alien 17 במרץ 2008

אמרת את מלות המפתח – מתחילת השנה טייגר השתפר מאד. המשפט הקצר הזה מגלם את הגדולה הבלתי נתפשת של האיש הזה. כי על פניו זה פשוט לא יתכן מכל בחינה שהיא, אבל העובדות הפשוטות הן שכך הוא הדבר.

legal alien 17 במרץ 2008

ולמיכלי – העובדה שהרבה אנשים מתחברים לספורט דוקא עכשיו קשורה בכך שהם יודעים שהם צופים בתופעה היסטורית בתולדות הספורט בכלל. כמו הפטריוטס השנה. חוץ מזה טייגר גם "משתף פעולה" עם הרייטינג ודואג לנצח בהפרשים קטנים ובדרמות גדולות

עוז 17 במרץ 2008

אני קורא בעמוד ההישגים בוויקפדיה שוודס וג'ק ניקלאוס הם היחידים אי פעם שסיימו בטופ 5 בארבעת המייג'ורים בשנה אחת (ועשו את זה פעמיים) ורואה גם שבמייג'ורים הסטטיסטיקה של וודס עד גיל שלושים היתה 10 זכיות ב-44 נסיונות (23%).

זה אומר שלהגדיר תחרות גולף כספורט שהמנצח בו ידוע מראש עדיין אי אפשר. אבל השאלה שלי היא למה כל כך קשה לנצח במייגורס? למה אף אחד לא זכה מעולם בארבעה מייגורס בעונה אחת?

יובל 17 במרץ 2008

דנבר נאגטס 168 – סיאטל
סופרסוניקס 116.
מה זה אומר?
אם בכלל?

אוהד 17 במרץ 2008

טייגר וודס כנראה מבין, בין שאר הדברים שהוא יודע לעשות, שמי שמתחרה נגד עצמו ולא מפסיק ללמוד, לא יפסיק לנצח… ראה סיפור שינוי הסווינג המפורסם מלפני כמה שנים

לון 17 במרץ 2008

טייגר מזכיר עכשיו את הבדיחה: תתחיל הכי מהר שאתה יכול ואז תגביר….

העובדה שהוא משתפר היא סממן מובהק לגדולה. כמו שאלוהים המקורי (מייקל) השתפר והוסיף אלמנטים חדשים למשחק שלו.
כמו שפדרר שיפר במהלך השנים את החבטות שלו (למשל ההגשה).

זה מזכיר לי את הדברים שאמר הבמאי היפני האדיר אקירה קורוסאווה כשקיבל אוסקר על מפעל בגיל 80 (או משהו דומה). הוא אמר שהוא ממשיך ללמוד ולהשתפר.

רונן דורפן 17 במרץ 2008

יובל – התייחסתי לזה בעיתון של מחר. זו בושה וחרפה

tksr 17 במרץ 2008

אני התחלתי לצפות ולאהוב גולף בזכות המאסטרס ב-97.עד אז התייחסתי אל הגולף כפי שאנשים רבים ובורים מתייחסים אל המשחק המדהים הזה.רק מי שעוקב יודע שהנצחונות של טייגר הם כלל לא מובנים מאליהם משום שבניגוד לטניס שבו פדרר בשיאו יכול לאבד פה ושם משחקונים ועדיין לנצח באופן ברור בגולף טעויות בעיקר ביום האחרון יכולות בתוך דקות להביא שחקן בשיאו ממצב של נצחון להפסד .גם טייגר בשיאו לא חסין מפני הטעויות וזה מה שהופך את הטורנירים שבהם הוא משתתף לכל כך מיוחדים.דווקא הרגעים האנושיים שלו הופכים את הנצחונות לרגעים ספורטיביים כה מיוחדים.צריך גם לאמר שזו תקופה שבה שחקנים ותיקים וגם צעירים שהיו אמורים לדלוק בעקבותיו לא ממש מצליחים להתקרב.אבל זו שאלה של זמן.טייגר לא ישלוט במשחק לנצח.בינתיים באמת אפשר רק להביט ולהתפעל מספורטאי שהילה זורחת מעליו וקורנת ממנו – היו מעטים כאלה בהיסטוריה של הספורט.
יהיה מעניין לראות אם טייגר יסתפק בשבירת שיא המייג'ורים של ג'ק ניקולאס (שכדאי לבדוק את הסטטיסטיקה המדהימה שלו לא רק בזכיות אלא גם במספר הפעמים שסיים במקום שני או בעשיריה ראשונה) או שימשיך עמוק אל תוך שנות הארבעים שלו.יש לי תחושה שטייגר לא יהיה מוכן לקבל ירידה ברמת המשחק שלו ולא יעבור את תהליך הדעיכה העצוב לעיתים שעוברים הגולפאים הגדולים שבוחרים להמשיך במשחק מקצועני על אף הירידה הדרמטית ברמת משחקם.
ורק חבל שקולו לא נשמע בסוגיות חברתיות שעומדות על סדר היום האמריקני.ספורטאי במעמדו היה חייב לנצל את הבמות שניתנות לו בתקשורת על מנת לסייע בתיקון עוולות שעדיין קיימות בחברה האמריקנית בהתייחסות אל מיעוטים.

טל 17 במרץ 2008

יש לי שתי מחשבות בנושא:

1. בכותרת הפוסט נכתב "אלוהי". לצערי, זו המגמה היום בארה"ב, להשוות את הדומיננטיות של טייגר וודס לדומיננטיות של ספורטאים אחרים בענפי ספורט אחרים – לדוגמא: מייקל ג'ורדן או איך שאנחנו קוראים לו, "אלוהים".
אני מוצא את זה מגוחך להשוות את טייגר לג'ורדן. אני מצטער אם אני פוגע במישהו – אבל מבחינתי (וזו דעתי בלבד) אני לא רואה בשחקני גולף ספורטאים מין המניין. האומה האמריקאית חולה על גולף – אבל ההשוואות שלהם של שחקני גולף לאתלטים אחרים מצחיקה לדעתי… אני חושב שהקשר בין גולף לאתלטיות קטן מאד – אם בכלל.

2. tksr – כל פעם שאני שומע את הטענה שהעלת אני מתחרפן מחדש. "חייב לנצל את הבמות שניתנות לו…".
למה? מי החליט? אם אתה רוצה לפעול… תפעל. אני שונא את זה שבאים לספורטאיםשחקניםמפורסמים בטענות שהם לא משתמשים במעמדם כדי לתקן עוולות. פעילי ציבור ופוליטיקאים אמורים לתקן עוולת – לא ספורטאים.
צ'רלס בארקלי, באחת הפרסומות האהובות עלי עמד מול המצלמה ואמר בפשטות:
I'm Not A Role Model!
Parents Are Role Models!
אני מסכים איתו.

זיזו 17 במרץ 2008

רונן
פשוט מדוייק. כמו מייקל בזמנו, פשוט להגיד תודה שאנו עדים למחזות הנפלאים הללו.

בקשר לדנבר. אני כמובן לא יודע עדין על מה כתבת אבל מעבר למה שתוצאה כזאת אומרת על ההגנות (אם יש מה להגיד), זו לא הפעם הראשונה שדנבר מריצה תוצאות ולעיתים אף משאירה את החמישייה הראשונה לקראת סיום בהפרשים אדירים.
זה גועל נפש ולא מכובד. הניקס לא היו מוכנים לסבול את זה וזה נגמר בקטטה.
לא צעד שמכבד את הניקס אבל בהחלט מובן במקום מסויים.

טל
זה כל כך מעבר לאתלטיות.
בקשר להערה של tksr אני מסכים לחלוטין וח"ח על הציטוט של צ'אק!
יש לפעמים קטעים כמו עם לברון והאולימפיאדה שהמפרסמים אומרים לספורטאי לא להביע עמדה וזה קצת צורם אבל זו זכותו של כל אדם, גם מפורסם, לנהוג כראות עיניו.
יותר מזה, כשטייגר נשאל על העניין הוא נוטה להדגיש את זה שהוא לא רק שחור וזה נשמע לי כמו מתן כבוד לאימו שלא עמדה בזרקורים כמו אביו.

נ.ב. רונן, קראתי שאימו מעורבת תאילנדית-סינית-הולנדית אבל משום מה זכור לי ששמעתי אותו אומר שהיא ממוצא פיליפיני? את יודע משהו בעניין?

אריאל 17 במרץ 2008

כמה מחשבות על טייגר:
– אני לא הולך להיכנס לדיון האם גולף הוא אכן ספורט או לא ואני מוכן לקבל שמה שטייגר עושה עכשיו הוא מדהים, אבל אני בחיים לא אהיה מסוגל לראות בו דמות כריזמטית, להיפך. במידה מסוימת, הוא כמו פקיד מס הכנסה – בא לעבודה, מדויק, חד, והולך הביתה בסוף היום עם הכסף. כמו פדרר בשיאו, כמו סאמפרס בשיאו. לא כריזמה אלא יעילות. לאגאסי היתה יותר כריזמה באצבע מאשר לפדרר תהיה אי פעם וטייגר נכנס באותה קטגוריה לדעתי – אתה רואה אותו כי הוא מושלם, לא כי הוא כריזמטי.
– הנה עובדה: טייגר הוא שחור בעולם של לבנים. במרבית ענפי הספורט שבהם שחורים בחרו להתחרות, אם לא בכולם, יש להם יתרון ניכר על פני הלבנים – פוטבול, כדורסל, אתלטיקה וגם כדורגל בסופו של דבר. לאן אני חותר? אולי טייגר לא כזה גדול, אלא הוא פשוט שחור יחידי עם יכולות פיזיות עליונות על לבנים, בספורט לבן? אולי אם יותר שחורים היו הולכים לשחק גולף טייגר לא היה כזה יחודי?
זה נכון שאין יכולות אתלטיות אמיתיות שנדרשות משחקן גולף, אבל אולי כן יש משמעות לגנטיקה הספורטיבית בהקשר הזה
– אני מסכים לחלוטין עם tskr – ספורטאי במעמדו חייב לנצל את הבמה שיש לו כדי לעזור לתקן עוולות. זו בדיוק הסיבה שמוחמד עלי היה ספורטאי (במובן הכולל של המילה) גדול יותר ממייקל ג'ורדן ובגללה טייגר לעולם לא יהיה הספורטאי הכי גדול אי פעם.

רונן דורפן 17 במרץ 2008

טל- זו בדיוק הטעות שלך. ג'ורדן, פדרר וגדולים אחרים ניצחו 95% מהפעמים בזכות יכולתם ורק 5% היו מספיק טובים בכדי שהמשחקים יגיעו להכרעה מנטלית.
כל שחקן בסבב יכול לשחק פתאום סבוב גולף של 64-65. טייגר חייב תמיד להיות בשיאו המנטלי. רמת שיא מנטלית הרבה יותר קשה לשמור מרמת שיא פיזית.
לא רק האומה האמריקאית חולה על ספורט. כל המדינות האנגלוסקסיות, ספרד, גרמניה, כל המזרח הרחוק. להבדיל מכדורסל מדובר בענף בו אנשים בכל הגדלים יכולים להתחרות. אז אולי מדובר בספורט פחות אתלטי – אבל לא פחות תחרותי מכל ענף אחר.

רונן דורפן 17 במרץ 2008

זיזו – הוא לא ממוצא פיליפיני. אימו חצי תאילנדית, רבע סינית ורבע הולנדית (היא הייתה ממשפחה מיוחסת בבנגקוק). אביו הוא חצי שחור, גם כן רבע סיני ורבע אינדיאני. לגבי דנבר – עיקר הבושה לדעתי היֿֿא של סיאטל. גם מיאמי קבוצה איומה. גם היא הובסה אתמול. אבל קבוצה שמפסידה 75-98 היא קבוצה ששיחקה כדורסל.

אריאל – מבולבל קצת…. טייגר בכל מקרה הוא במיעוטו שחור. יש לו את התכונה הברורה ביותר לכריזמה ספורטיבית. ככל שהמשחק חשוב יותר והסיטואציה דרמטית יותר – נראה שהוא הופך טוב יותר. לשחורים מערב אפריקאים יש יתרון בענפי כוח מתפרץ. למזרח אפריקאים, שהם גזע שונה לחלוטין, יתרון בריצות ארוכות. אין לטייגר וודס שום יתרון במוצאו – אלא אולי תרבותית. לדבריו דרך החיים הבודהיסטית שקיבל מאימו מסייעת לו להתרכז.

 

רונן דורפן 17 במרץ 2008

עוז – לגבי זכיה בארבעת המייג'ורס. מדובר בטורנירים שונים מאד. השוני בין סגנון המסלול ביו.אס.אופן במאסטקס, בבריטיש ובפי.ג'י איי לא פחות משמעותי מההבדל בין שלושת משטחי הטניס (עכשיו כשלצערי האוסטרלים התקינו משטח זהה לארצות הברית).

זיזו 17 במרץ 2008

שלא תבין לא נכון. אין ספק שהתוצאה היא בזיון הגנתי מוחלט.
אגב, גם של דנבר שלא מכירה בכלל את המושג ולכן על אף ההתקפה המסחררת שלה תהיה הקורבן של המערב הפרוע (למרות משחק ההגנה של קמבי).
פשוט מפריע לי העניין הזה של דנבר.

נ.ב. גם מיאמי לא עושה כבוד גדול למדים שלה.
הטיולים של ריילי וההשבתה של וויד גורמים לי לעודד את הכדורים ליפול על קבוצה אחרת בלוטרי.

רונן דורפן 17 במרץ 2008

אפילו הייתי הופך את התמונה – "קונס" קבוצות בכדורי לוטרי אם הן משיגות פחות מעשרים ניצחונות.

אריאל 17 במרץ 2008

רונן, מה שאתה אומר לגבי "כל שהמשחק חשוב יותר והסיטואציה דרמטית יותר – נראה שהוא הופך טוב יותר" הוא עובדתית לא נכון, להיפך. הטענה היחידה שנשארה למטילים רבב בטייגר (ואני לא אומר שזה מוריד מגדולתו בדרך זו או אחרת) היא שמעולם, אבל מעולם, הוא לא הצליח לחזור מפיגור ביום האחרון של אחד מארבעת המייג'ורים. כך שאנחנו מדברים על הסיטואציה הכי קשה והכי דרמטית ודווקא בה הוא נכשל.
שוב, זה לא בא להוריד מהגדולה שלו, אבל זאת עובדה.
לגבי הצבע שלו – תרשה לי לחדד את הנקודה. גולף הוא ספורט של לבנים מבוגרים. ילדים משכונות מצוקה לא משחקים גולף (בדרך כלל). כך שהתחרות שעומדת בפני טייגר מצד אנשים מסוגו היא יחסית קטנה. טייגר הוא פשוט סוג חדש של שחקן גולף, ואולי זה מה שנותן לו עוד יכולת, שלחבריו למקצוע אין.

רונן דורפן 17 במרץ 2008

אריאל – הסטטיסטיקה הזו ידועה. אבל היא קשורה למייג'ורס. יש לו 21ניצחונות ממצב פיגור בטורנירים אחרים. בסבב אליפות העולם – הטורנירים החשובים מלבד המייג'ורס (שם יש לו יותר זכיות מכל שחקני העולם גם יחד), הוא חזר חמש פעמים מפיגור ביום האחרון. ובשלושה מייג'ורס ניצח ממצב שוויון.
זה חלק מהעניין – מ-46 פעמים שהוביל ביום השלישי ניצח 43. הרבה שחקנים קורסים תחת הלחץ של היתרון.
הסיבה שהוא לרוב נע ליתרון ביום השלישי הוא מבנה הטורנירים. ביומיים הראשונים הוא משחק עם יריבים אקראיים ביום השלישי הוא עובר לשחק עם השחקנים המובילים. ומה שקורה אז הוא שהם נשברים מנטלית מהמשחק מולו. הקהל הגדול יותר. העובדה שהם מנסים לחקות חבטות שהוא מבצע.
אומרים שכדי לעשות כסף בהימורי גולף צריך להמר על סבוב גרוע של מי שמשחק עם וודס.

גיל 17 במרץ 2008

פוסט מאוד מדויק. ראיתי את החבטה הזו בלייב וזו אחת החבטות הגדולות ביותר של טייגר אי פעם (והיו לא לא מעט כאלו). החבטה הזו מגדירה גדולה של ספורטאי כשלא יכול להיות לחץ גדול מזה כמעט. אפילו ראינו ממנו התפרצות רגשות שלרוב לא רואים ממנו.

מיכלי, ממש לא ברור שטייגר ינצח בכל משחק וזה גם לא חשוב. אנחנו עדים לתופעה כל כך ייחודית שפשוט צריך לברך על הרגע שיצא לנו לחיות בעידן כזה.

עוז, בלתי אפשרי לנצח ב4 מייג'ורס כי המגרשים שהמייג'ורס משוחקים עליהם הם הכי קשים בסבב (במיוחד זה של אליפות ארה"ב). במגרשים כאלו כל טעות הכי קטנה עולה ביוקר.

tksr, טייגר כבר אמר שברגע שהטוב ביותר שלו לא יספיק לנצח הוא יפרוש.

לגבי הטענות שהוא לא עושה מספיק מבחינה חברתית, לדעתי הן נובעות מבורות. לטייגר יש מרכז לימודי שתומך בילדים ממשפחות הרוסה או מצוקה. הוא משקיע את כל (!) כספי הזכיות שלו בטורנירים בצדקה וחי "רק" משאר ההכנסות שלו. הוא לא מחויב לפעול רק למען השחורים ואני חושב שזה מאוד מעורר כבוד הצורה שבה הוא בוחר להשקיע את הכספים שלו.

ד"ר א. 17 במרץ 2008

רונן –
הרעיון של "קנס" לקבוצות נחשלות ונכשלות במיוחד הוא מבריק!
נמאס לגמרי מהקבוצות שמנסות להפסיד כמה שיותר משׂחקים בסוף העונה. הצעה כמו שלך יכולה לאזן במשהו את העובדה שב-NBA לא יורדים ליגה.

גיל 17 במרץ 2008

אריאל, כבר דנו בזה בעבר ואני אחזור על מה שאמרתי שזו סטטיסטיקה שלא אומרת כלום. זה בסף הכל ארטיפקט סטטיסטי. הרי טייגר חזר מפיגור בכל כך הרבה טורנירים שזה מגוחך לומר שהוא קורס תחת לחץ או שמשהו במצב המנטלי שלו לא טוב. בטורנירים שהוא לא חזר מפיגור הוא פשוט לא שיחק טוב כל סופהשבוע. כדי להוכיח שהוא באמת קורס תחת לחץ במייג'ורים צריך להראות שהוא משחק גרוע יותר ביום האחרון מאשר בימים שקדמו לו וזה לא נכון.

הנקודה המרכזית היא שפשוט כמעט לא היו לא הזדמנויות לחזור מפיגור. ברוב מוחלט של המייג'ורים או שהוא הוביל ביום האחרון או שהוא היה בפיגור כל כך גדול שניצחון לא היה מעשי עבורו.

רונן דורפן 17 במרץ 2008

לגבי השפעה חברתית:
ראשית, הוא לא רואה את עצמו כאדם שחור. הוא משתייך להרבה מיעוטים. אני בהחלט מכבד את העובדה שיש לו עמדה לא מיליטנטית. יחד עם זאת, חבל שלא אמר משהו לגבי אי קבלת נשים למועדון באוגוסטה. כי פה יש נוהג פסול.

שנית, עם כל הכבוד לתרומות כספיות ואפילו לנקיטת עמדות, המשמעות הגדולה ביותר של וודס היא שהוא מנצח ומוכיח מה שווים סטראוטיפים. בעבר הרחוק הייתה דיעה ששחורים לא מספיק טובים. כשהתברר שהם לא פחות טובים, ואפילו יותר, נוצרו סטראוטיפים אחרים: ששחורים לא טובים בקבלת החלטות ובעמידה תחת לחץ.
לוודס אין כרגע השפעה מיוחדת על מספר השחורים בצמרת הגולף. כמו לפני עשור הוא האמריקאי-שחור המשמעותי היחיד בסבב. מכיוון שגולף הוא ענף בו לרוב הופכים שחקנים סבב בגיל 25-26 מצפים שההשפעה תתחיל בשנים הקרובות. עם ילדים שראו אותו משחק במאסטרס כשהיו בני עשר.
המשמעות המרכזית של גולף הוא בשייכות למועדונים – שמגדירה במידה רבה את החיים האמריקאים. התרומה של וודס היא ביחס של ועדות קבלה למועמדים שחורים שרוצים לשחק במועדונים. גם פה התהליך לא קצר, אבל מורגש שינוי.

זיזו 17 במרץ 2008

אני לא מסכים אם הדעה ששחקן גדול צריך לפרוש בשיא ולהישאר גדול.
אני רואה משהו מאוד יפה בשחקנים שלא יכולים להיפרד מהמשחק. זה הכי אנושי וצריך להיות מובן לכל אדם שאוהב משחק מסוים ברמה רגשית.
גדולים שלא איכפת להם מה יכתבו, הם פשוט רוצים לשחק. אין איש אצלו זה היה יותר בולט ממג'יק ג'ונסון והרווחנו מזה את משחק האול-סטאר הגדול ביותר והיחיד שבאמת היה רגע גדול בהיסטוריה של הNBA ומעל הכל הרווחנו את נבחרת החלומות שלא רק שהיו אחד מרגעים הגדולים לNBA אלא היו אחד הדברים הגדולים בהיסטוריה של הספורט בכלל.
כמובן שגם זכינו בעוד כמה רגעים של אושר בצהוב-סגול!
(אני עוד מעט בוכה מול המסך אז תסלחו לי)

זיזו 17 במרץ 2008

תמיד אהבתי את הציטוט של ג'ורדן כשהוא חזר:
"גירדו לי קצות האצבעות"

נודניק 17 במרץ 2008

זה נשמע לא אמיתי אבל – הפער בין נק' הדירוג של מקום ראשון ממקום שני הוא כמו הפער שבין מקום שני למקום אלף!!!

רונן דורפן 17 במרץ 2008

זה פשוט אומר שיש לו כפול נקודות מלמקום השני. פדרר התקרב לזה תקופה – אבל לא הגיע

גיל 17 במרץ 2008

זיזו, כל אחד שיפרוש מתי שבא לו. יש שחקנים שברגע שהם יודעים שהם לא מספיק טובים להיות הכי טובים מאבדים את המוטיבציה לשחק.

הפער הגדול מהמקום השני מראה על עקביות. נקודות הדירוג לוקחות בחשבון טורנירים ב5 השנים האחרונות (יותר נקודות לטורנירים אחרונים ולמייג'ורס). אין שום שחקן עקבי בסבב. אפילו שחקנים מצוינים כמו מיקלסון, יכולים לנצח שבוע אחד ולפספס את הקאט בשבוע הבא. אם טייגר לא היה משחק אחרי מות אביו באליפות ארצות הברית הפתוחה, הוא היה קובע שיא של אי החמצת קאטים שלא היה נשבר.

נודניק 17 במרץ 2008

"אני בהחלט מכבד את העובדה שיש לו עמדה לא מיליטנטית. יחד עם זאת, חבל שלא אמר משהו לגבי אי קבלת נשים למועדון באוגוסטה. כי פה יש נוהג פסול."
רונן: אם אתה מכבד את עמדתו ה"לא מיליטנטית" למה חסרה לך הצהרה בנושא הנשים? מה זאת אומרת "יש פה נוהג פסול?" בהפליית שחורים אין נוהג פסול?

רונן דורפן 17 במרץ 2008

נודניק – אפליית שחורים בימינו היא יותר "אמורפית" אם היה מועדון שמארח טורניר בסבב שלא מקבל שחורים באופן רשמי ראוי היה שלא היה משחק בו. פה יש כלל ברור במועדון שמארח את הטורניר הכי חשוב.

ויקטור 17 במרץ 2008

טל, מענין שאתה מצטט את צ'אק דווקא מפרסומת(!) של חברת NIKE, שלא ידועה בתרומתה הרבה לרמתו המוסרית של עולמנו הקט. דווקא צ'אק, שלא ראה עצמו כרול מודל לא בוחל מלהגיב ממעמקי בטנו על דברים שקורים מולו, מבלי להתחשבן על הנזק האפשרי לארנקו כמפרסם. רול מודל, בהקשר הזה, אני תופס (ואני חושב שגם הוא) כמישהו שמייצג את אמריקה הלבנה והתאגידית, מישהו שאמור לספק דוגמה של נאותות למעמדות הנמוכים. ומכיוון שדווקא כוכבי ספורט עוזרים לשמר את האשליה שכשרון וחריצות יובילו בהכרח להצלחה ללא כל קשר למעמד, ולכן אף נשכרים לפרסם חברות כמו NIKE, דווקא משום כך מוטלת עליהם מין חובה מוסרית לפעול לקידום המעמד ממנו באו, לאו דווקא בדרך של דוגמא, אלא בניצול המעמד המיוחד אליו הגיעו בכדי להעיר ולהאיר על נקודות חשוכות בחברה.

ויקטור 17 במרץ 2008

ורק לסבר את האוזן, הנה ציטוט של בארקלי מראיון בנוגע למועמדות אפשרית שלו למשרת מושל אלאבאמה:
"The Republicans are full of it," Barkley said. "The Democrats are a little less full of it."

Asked if he had ever been in the governor's office in Montgomery, Barkley said no.

"They don't let many black people in the governor's mansion in Alabama," he said, "unless they're cleaning."

עכשיו נסו לדמיין את טייגר וודס אומר את זה.

נודניק 17 במרץ 2008

רונן – אפליית שחורים בגולף היא אולי יותר אמורפית. בעולם מחוץ לגולף תראה לי אישה (לבנה) אחת שתהיה מוכנה להתחלף עם גבר שחור. שלא לדבר על אפליית נשים שחורות.
לעניות דעתי – או שיש לאדם את חוש הצדק והרצון להביא שינוי או שלא. אם טייגר לא מתבטא בענייני שחורים כנראה שאין סיכוי שהוא יתבטא בענייני נשים או טיבטים או פלסטינאים.

martzianno 17 במרץ 2008

רגע ספורטיבי יוצא דופן (וכמה פעמים עוד נגיד יוצא דופן על טייגר…) – אותי הרס הברווז, ששחה לו ברקע ולא ראה אפאחד ממטר.

דנבר – סיאטל, אפילו לא היה משחק אימון. זה בכלל לא קשור לספורט מה שהיה שם.
אין לי טענות לדנבר וגם לא נראה לי שניסו להריץ תוצאה. חוץ מאייברסון, אף אחד לא שיחק יותר מ-27 דקות.
המצב בו קבוצות יכולות להפסיק לשחק באמצע העונה ולחכות להגרלה, הוא מתועב. התנהלות כמו זו של מיאמי היא פשוט עלבון לאוהדים ולא פלא שהם מתרחקים מהמשחק.
בליבי (עמוק פנימה) אני עדיין מקווה שראשי הנ.ב.א ייזכרו בקרוב, שהם מתעסקים בספורט ולא בהנהלת חשבונות.

בצד השני של הסקאלה – אני באופן אישי שמח שהפיסטונס מתעוררים מתרדמת החורף.

זיזו 17 במרץ 2008

מה אם הצד השני של סקולה!

זיזו 17 במרץ 2008

גיל
כמובן שכל אחד יפרוש מתי שהוא מרגיש. אני רק אומר שהמשך קריירה לאחר השיא אינו מוריד מערכו של אגדה בעיני ואני אפילו אוהב את זה. אני לא מסכים אם הדעה שזה עצוב כמו שנכתב פה.

בעניין הפעילות מחוץ לספורט. זה שטייגר תורם והרבה אין ספק. יש אנשים שרוצים שהוא ידבר כמו עלי או אייברסון או כל אחד אחר אבל מה לעשות שהוא טייגר והוא אדם שונה כמו כל אחד.
ברקלי שאני מעריץ ומצטט פה הרבה הוא איש גדול באמת אבל אין לי שום צפייה מטייגר להיות כמוהו.

דווקא המידתיות שטייגר הפגין בפרשה האחרונה בנושא כשכתבת לבנה אמרה ששאר התור צריך לעשות לו לינץ' בכדי לנצח אותו היה נבון ואחראי.
הוא הבין שזו הייתה מעידת לשון ולא נסחף להמולה סביב הסיפור.

נ.ב. טייגר וברקלי חברים טובים ואפילו נדמה לי שדעותיהם לא כ"כ שונות. ברקלי הוא פשוט פה גדול.
ברקלי פעם היה שחקן גולף סביר אבל בעקבות איבוד הביטחון ביום בהיר אחד הוא אינו מצליח לחזור לשחק ברמה שהם יוכלו לשחק ביחד (גם ג'ורדן נטש אותו על הדשא)
להסברים:
http://youtube.com/watch?v=s50K65PNeBU

martzianno 17 במרץ 2008

יש לו צד שני בכלל?

martzianno 17 במרץ 2008

6 דקות לסיום הרבע השני והסלטיקס כרגע מקבלים בראש מהספרס 39-21.

IDO 18 במרץ 2008

לכל מי שמזלזל בגולף, תנסו אתם לשחק גולף 18 חורים על פני 4 שעות של ריכוז על על פני טורניר של 4 ימים.
זה לא טיול בפארק כפי שזה נראה.

טייגר גם שהוא מכניס כדור לשיחים בדרייב הוא מצליח להגיע לפאר בזכות משחק הברזל והפוטינג הפנטסתי שלו.

באליפות ארה"ב שנה שעברה השחקן החביב עליי בסבב סטיוארט אפלבי הוביל את הדבוקה עם -3 בסיום היום השלישי וגמר את הטורניר עם +9 ליידו שיחק טייגר שהפסיד את הטורניר בנקודה אחת.

מה שטייגר עושה זה פשוט מוחק את המושג יום רע מהלקסיקון.

ולכל הקוראים בישראל. גולף משחקים … כולם נשים ילדים זקנים נוער ובעלי כרס בירה כמוני, ברוב המקומות בעולם (בטח שבטח אם אתה רופא). אני כבר הוזמנתי לפגשית עסקים בדרייבינג ובמשחק קצר של 9 חורים.

לגבי פדרר, הוא נלחם ביום רע מתמשך במהלך הטורניר במלבורן, והלחימה שלו הביאה אותו עד החצי גמר, ככה שאני נאלץ להודות שפדרר זה לא רק כשרון אלא גם לב ענק.

צביקה 18 במרץ 2008

בלי לקחת שום דבר מטייגר וודס, נקודת הייחוס לגדולה בספורט צריכה להיות מענף ספורט עממי יותר.

טל 18 במרץ 2008

עוד 2 נקודות שאני רוצה לכתוב כאן:

1. אתם לא ישנים בלילה??? אני כתבתי את תגובה שלי לקראת חצות… בבוקר אני קם – ונדהם ממספר התגובות פה במהלך הלילה
:)

2. אני לא סותר את היכולת המנטאלית הדרושה למשחק גולף. אני כן מסרב להכיר ביכולות אתלטיות שדרושות למשחק.
כמובן שכולם בארה"ב מדברים על התחרות של יום ראשון – וממש הרגע שמעתי את טוני קורנהייזר (שמאד מאד אוהב גולף) אומר משפט, שממצה את דעתי בצורה מדוייקת:
Golf is a game, not a sport
Nobody's hitting you or throwing at you… There is no copetition with anyone but you

אין טעם להגיד שוודס הוא אחד הספורטאים או אתלטים הגדולים. מה שכן – הוא כנראה יפרוש בתור שחקן הגולף הטוב בהיסטוריה.

רונן דורפן 18 במרץ 2008

צביקה – גולף במערב הוא עממי. את הטענה שלך אפשר למתוח גם לכדורסל – איך מישהו יכול להיות הגדול בהיסטוריה בענף ספורט שהגובה הממוצע בו הוא סטיית תקין קיצונית מאד מהממוצע. הרי עם ייוולד גדול כשרונות הכדורסל בגובה 1.65 (שזה למשל גובהם של מראדונה או טבז) יש סיכוי טוב שלא יגיע בכלל למקצוענים (למרות שני מקרים שהיו).
אנחנו מסתכלים על גדולה בספורט. אפשרות אחת היא להיות הטוב ביותר בענף מאד רחב השתתפות (כמו כדורגל, בייסבול) אבל לפעמים אפשר לראות גדולה גם בענף ספורט מעט יותר אליטיסטי. אני מדגיש "מעט" כי הוא כן מאד רחב השתתפות – אפילו בין אנשים ממעמד כלכלי צנוע בבריטניה, ארצות הברית או יפן. מה שנכון, הוא לא ספורט של עניים.

צביקה 18 במרץ 2008

בעיני זה כמו סרגיי בובקה, נניח. גדולה ככל שתהיה הדומיננטיות שלו בענף, מדובר בענף, איך לאמר, לא מרכזי.

בגולף יש חסם כניסה גבוה יותר מבכדורגל וכדורסל (לא חסרים שחקני NBA במידות של אדם ממוצע). ממילא, גדולה בו היא גדולה שהושגה מול פחות תחרות.

רונן דורפן 18 במרץ 2008

צביקה – אתה פשוט טועה במספרים. בעולם האנגלו סקסי כולו (ארצות הברית, קנדה, בריטניה, אוסטרליה) וגם ביפן, ספרד, יותר ויותר בגרמניה וחלקים אחרים של אירופה, גולף הוא ענף ספורט בהשתתפות עשרות מליונים. הרבה הרבה יותר מכדורסל למשל. ההשוואה לקפיצה במוט פשוט לא קבילה.
במקביל, הרייטינג של אליפות גולף גדולה בטח לא נופל מגמר הNBA או קרב אגרוף חשוב.

בכדורסל לא חסרים שחקנים בגובה של אדם ממוצע? אדם ממוצע במערב גובהו בין 1.72 ל1.77 – תלוי במדינה. אני מסופק אם יש בין חמש מאות שחקני הNBA יותר מעשרה בגבהים הללו. כשמדברים פתאום על הרכב נמוך – עם שלושה שחקנים של 1.95 וסנטר של 2.05 עדיין מדובר בסטייה סטטיסטית של הרבה פחות מאחוז.

גלן (בו) 18 במרץ 2008

ובינתיים…
בסופו של דבר האופן בו יתנהל הספורט העולמי בשנים הבאות, נקבע כנראה בימים האחרונים איי שם בוול-סטריט. רק לספורט (ולא לכל השאר) אני מקווה להתמוטטות אחת הליגות המפלצתיות.

IDO 18 במרץ 2008

צביקה, במקום מגוריי במלבורן אוסטרליה יש מעל ל 20 מגרשי גולף וזה רק ברובעים הדרום מזרחיים …. וכולם עושים עסקים טובים.

בלי לקחת שום דבר מזה שבישראל יש רק מגרש אחד לרפואה:
אין ענף ספורט בעולם שהוא יותר פופלרי ונגיש מגולף.

רונן דורפן 18 במרץ 2008

גלן – אני איתך. משכורת 150 אלף פאונד, דירה ורכב לכריסטיאנו. 80 אלף למי שמופיע 30 פעם בהרכב. 35 אלף ליתר ומגורים, הוצאות ו-100 פאונד לשבוע לשחקנים מתחת לגיל 20.

נודניק 18 במרץ 2008

והכסף שגלזר יחסוך ילך לצדקה? או בטח יורידו את מחירי הכרטיסים. או שהמשיח יגיע.

גיל 18 במרץ 2008

טל, זה ממש לא נכון. תנסה להכות בכדור גולף למרחק העולה על 50 מטר ואז נראה אם תגיד שמדובר באתלטיות או לא (אני אפילו לא מדבר על הדיוק). על פי העיקרון שלך גם בייסבול לא יהיה ספורט כי כמעט ולא נדרשת שם סיבולת גבוהה ויש שחקנים (פיצ'רים) שבכלל לא רצים כל המשחק.

צביקה, יש הרבה יותר חובבי גולף בעולם שמשחקים גולף מכל ספורט אחר. בארה"ב לבדה יש עשרת אלפים מגרשים, ובניגוד לענפים אחרים זה ספורט שקיים כמעט בכל מקום. תעשה חיפוש בגוגל ותראה כמה תוצאות תקבל כשתרשום גולף לעומת כדורגל למשל.

גיל 18 במרץ 2008

רונן, עם 100 דולר לשבוע איך הם יוכלו לממן את כל הזונות?

זיזו 18 במרץ 2008

גיל
זה נחשב בהוצאות!

טל 18 במרץ 2008

גיל,

לא הפלת אותי מהכסא לגבי ההשוואה של בייסבול. אחד התחביבים הידועים של ישראלים זה לרדת על שחקני בייסבול ועל "כמה שהם שמנים" ו"בייסבול זה לא ספורט". אז ככה:

בייסבול – למעט תפקיד אחד של DH (וזה גם רק בליגה אחת מהשתיים) – למי שירוץ יותר מהר, יקפוץ יותר גבוה או רחוק, יהיה פיסית יותר גבוה או מהיר – יש יתרון על אחרים… (זה כמובן בנוסף לקאורדינצית עין-יד וכישרון למשחק טבעי למשחק).

בעניין סיבולת של פיצ'רים, ניסית פעם לזרוק כדור במהירות של 140-160 קמ"ש 70-110 פעמים ברציפות…? מעניין איזה סיבולת צריך בשביל זה…

אני חושב שרונן הגדיר כאן בעבר שלדעתו ספורט מוגדר כמשהו ש-ESPN משדר.
על קצה המזלג, אני הייתי מגדיר ספורט יותר בסגנון "משחק המצריך אתלטיות".
לדעתי גולף לא נכנס להגדרה הזאת… כמו דיג למשל.

martzianno 18 במרץ 2008

בקטנה על המשחק מאמש:
אם זו הייתה הצהרת כוונות אז סאן-אנטוניו בבעיה. התלות שלהם בג'ינובילי (ענק, אדיר, תעשה לי ילד וכיו"ב) הפכה ללא בריאה. בחמש הדקות שהוא ישב לנוח בתחילת המחצית השנייה, הספרס לא הצליחו לקנות סל ויתרון של 10 הפך לפיגור של 2.
צריך לזכור גם שבוסטון שיחקו בלי ריי אלן.
הספרס כרגע עם 4 הפסדים רצופים, במקום השישי במערב ובאותו מאזן כמו דאלאס שבמקום השביעי. במערב כל משחק הוא פלייאוף וכדאי ששני החברים של מאנו יתעוררו…

גיל 18 במרץ 2008

טל, על פי אותו היגיון שלך: האם אי פעם שיחקת משחק גולף שלם על פני 18 גומות במשך 4 ימים רצופים? נראה לי שלא. קורדינציית עין-יד חשובה ביותר בגולף בדיוק באותה מידה אם לא יותר, וכמוה כישרון טבעי למשחק.

שים לב שלא טענתי שבייסבול אינו ספורט, אבל מבחינת המאמץ הפיזי הוא דומה מאוד לגולף ויש בו מגוון של סוגי שחקנים, כאלו שהם אתלטים מאוד וכאלו שהם שמנים ובקושי זזים.

גיל 18 במרץ 2008

סן אנטוניו משחקים רע מאוד. הם איבדו את האינסטינקט קילר שלהם ואני לא רואה אותם זוכים באליפות בכושר הנוכחי. יכול להיות שאחרי כמה אליפויות הם קצת שבעים מדי וצריכים ריענון שורות רציני. חוץ מזה, מדובר בשנה זוגית אז באמת שאין מה לצפות מהם ליותר מדי.

birdman of the savannah 18 במרץ 2008

אני מצטרף לטל. גולף זה לא ספורט. תחרות כן, משחק כן, ספורט לא. ראיתי באי. אס. פי. אן. אדם בשנות ה60 לחייו מספר שהוא מתחרה בסבב המקצועני. נו באמת. זה הרי לא יתכן בכדורסל או כדורגל, לדוגמא.
אריאל הזכיר פקיד מס הכנסה. אני רואה בטייגר מאין אלוהים של פקידי מס ההכנסה. הכי טוב בעולם בתחומו, אלוהים בתחומו. אל תבינו אותי לא נכון, זה מכובד להפליא וראוי לכל סוג של הערכה, אבל… זה לא ספורט.
ואני מסכים גם עם גיל, גם בייסבול זה לא ספורט.

גיל 18 במרץ 2008

בירדמן, להזכיר לך עד איזה גיל סנטלי מתיוס שיחק? אנשים מגיל 40 ומעלה הם מעבר לשיאם וכמעט לא יזכו בטורנירים. לא מכיר גולפאי שבגיל 50 זכה במייג'ורס אבל יכול להיות שאני טועה. אבל אם אתה מכניס את בייסבול לאותה קטגוריה אז זה בעיקר שאלה של השקפה.

אגב, קליעה למטרה או חץ וקשת זה ספורט?

אריאל 18 במרץ 2008

תסתכלו על הסרטון שרונן צירף ותבינו בדיוק את ההבדל בין בייסבול לגולף. טייגר מסתובב מסביב לכדור במשך חצי שעה, מודד זוויות ובסוף, אחרי שהקהל הושתק לחלוטין, הוא נתן את המכה המנצחת שלו.
תשווה את זה לשחקן בייסבול שצריך להתמודד לא עם מגרש, אלא עם פיצ'ר שיכול לזרוק לו כמה סוגי חבטות במהירויות שונות, עם רעש של הקהל, עם שחקנים אחרים על הבסיס – וכל זה כשיש לו בדיוק חלקיק של שניה להחליט מה לעשות.
הראשון, לטעמי, הוא כמו שחקן סנוקר, רק בקנה מידה גדול יותר, או כמו שהגדירו את זה פה – משחק. השני – עכשיו, זה ספורט!

גיל 18 במרץ 2008

אריאל, תשווה את זה לפיצ'ר שמתייעץ עם הקאצ'ר שלו במשך חצי שעה, מגרד בראש, לועס טבק, יורק, משנה 3 זריקות עד שמגיע להסכמה על הזריקה הנכונה ובסוף זורק ball.

אגב, גם בטניס מחכים עד שיש שקט מוחלט ואז משחקים, זה פשוט עניין של מסורת.

birdman of the savannah 19 במרץ 2008

סטנלי מת'יוס משך בשיניים עוד משחק ועוד משחק עד שפרש מעט אחרי גיל 50. אבל ההוא מהגולף, דחילאק, הנרות עולים יותר מהעוגת יומולדת שלו.

Comments closed