מחשבות על תהליכים בזמן משחק טניס מאד חד צדדי

צפיתי עכשיו בנדאלמארי ברבע גמר ווימבלדון. משחק חד צדדי קיצונית. לא ממש הייתי מרוכז בצפיה בגיימים האחרונים אבל לפחות עד אמצע המערכה השלישית מארי לא הגיע אפילו לנקודת שבירה על הסרב של נדאל. ונדאל לא ידוע דווקא במשחק ההגשה שלו. וכל זה במגרש בריטי מול יריב בריטי.

המשחק הזה, מלבד משחק טניס, הוא גם תמונה של הספורט בשתי הארצות. הספורט הבריטי בינוני. במיוחד יחסית לעבר מפואר יותר. הספורט הספרדי בתנופה מדהימה. וגם זה במיוחד על רקע עבר מאד צנוע. נדאל, נבחרת הכדורגל, נבחרת הכדורסל, סרג'יו גרסיה, פרננדו אלונסו, הרבה כוכבי טניס וגולף אחרים – ספורטאי על בכל מקום אליו מביטים.

נראה לי איכשהו שבריטניה מסמלת פה תהליך שמתרחש בהרבה מדינות מבוססות. גם שבדיה וגרמניה קצת בנפילה בטניס וענפי ספורט אישיים. לעומת זאת אני רואה הרבה מאד תנופה במדינות צעירות. כלומר לא צעירות באמת, אבל צעירות בתצורתן הנוכחית. ארצות הבלקן – בעיקר קרואטיה וסרביה בתנופה ספורטיבית. לרוסיה שהיא כלכלת שוק חדשה הייתה שנה פלאית בספורט. ספרד שנכנסת לעידן של אחדות וגם היא לא דמוקרטיה ממש וותיקה.

אפשר לדבר על לוזריות אנגלית. אבל אולי זה משבר בספורט האנגלוסקסי כולו. גם ארצות הברית ואוסטרליה כבר מאד מתקשות בייצור הטניסאים והגולפאים שהעמידו בעבר – למרות שהנבחרות האולימפיות שלהן עדיין חזקות.

אפשר לתת לספורט האנגלוסקסי הנחה מסויימת. בכל המדינות האנגלוסקסיות קיימים ענפי ספורט גדולים מאד שאינם בינלאומיים, ואלו שואבים אליהם את מיטב הכוחות הספורטיבים. פוטבול, בייסבול, פוטבול אוסטרלי, קריקט, ראגבי. אבל פעם הדומיננטיות הייתה גדולה מספיק בכדי לשלוט במקביל בספורט הבינלאומי.

ייתכן שיש כאן גם עניין גאוגרפי. גם הדומיננטיות בספורט האמריקאי, ברמת השחקן הבודד, נדדה דרומה בעשורים האחרונים. מהצפוןמזרח המתועש והעשיר לטקסס ופלורידה. מישהו ערך פעם חישוב לגבי פוטבול בפלורידה, שבגלל מזג האוויר זו המדינה בה משוחקים הכי הרבה דאונים של פוטבול בכל הרמות מדי שנה. ראיתי גם חישוב דומה לקריקט האוסטרלי – סך המהלכים המשוחקים מדי שנה בכל הרמות גדול משמעותית מבאנגליה. בדומה, אם נחזור לטניס ולדוגמא שציינתי קודם, גם שבדיה וגרמניה דועכות להן בעשור האחרון.

מזג אוויר, כוחות כלכליים, חיוניות לאומית המבטים העגמומיים של צופים בחליפות בשמש לונדונית היו די סמליים.

רוסיה - ספרד (חי וישיר)
פדרר-נדאל (היסטוריה)

44 Comments

קורא 3 ביולי 2008

אני חושב שקשה לייחס משמעות כזו לספורט יחידני כמו טניס, הרי מדובר בספורט של עילויים ולא בספורט קבוצתי. הדרך היחידה לבדוק משהו כזה היא להסתכל כמה יוצאי ספרד יש במאייה הראשונה בעולם בטניס הגברים והנשים, אני לא בטוח שיש כאלה יותר מיוצאי אנגליה או צרפת.

ויכסלפיש 3 ביולי 2008

אני זוכר דומיננטיות אמריקאית בטניס בשנות ה80 וה-90 מקנרו קונורס ואחר כך קורייר אגאסי וסמפראס אבל לא עולה לי בראש אף אנגלי. נראה לי שמוריי הוא חריג לטובה גם בקנה מידה של עשרות שנים

רונן דורפן 3 ביולי 2008

ויכסלפיש- בסוף שנות השמונים היו כ-3-4 בריטים בין עשרים הראשונים בעולם (אני זוכר את קוקס, מוסטרם ולויד). הייתה גם זוכה אישה בווימבלדון – וירג'יניה וויד – ועוד כמה סבירות – ג'ו דיורי וברברה פוטר למשל. היום יש כלום.
מארי לא חריג לטובה, כי אפילו הנמן היה שחקן טוב ממנו. בינתיים.
האמת, דובר רבות בכשרונו של מארי ועל כך שאולי הוא זוכה טורניר גרנד סלאם פוטנציאלי. ההופעה הממש נרפית והחולשה המנטלית שלו היום, גורמת לי לא להשתכנע כל כך בקלות שזה המצב.
בהתחשב ביתרון המובנה בחשיפה וכסף שיש למארחות הגרנד-סלאם – לאוסטרליה וצרפת תמיד יש כמה טניסאים להציע – הכשלון הבריטי בטניס הוא לא פחות ממדהים.

נדין 3 ביולי 2008

כמה דברים.

קודם כל ביקורת לדורפן, מה זה אפילו הנמן היה שחקן יותר טוב? מה זה הזלזול הזה בהנמן?! פגעת בי אישית…
להוריד כ"כ את סיכוי של אנדי לזכיה בגראנד סלאם בגלל משחק אחד ובשלב כ"כ מוקדם? הוא לא יגיע לרמות של פדרר אבל גם עילוי כמו פדרר לא הגיע למעמדים הגבוהים בפעמים הראשונות שלו בטורנירי גראנד סלאם. אנדי עדיין פוטנציאל לזכיה בגראנד סלאם רציני מאד!

לגבי כל האומה הבריטית, זו אומה שאוהבת מאד ספורט ונכון שיש משבר אבל אני סבור שזו ירידה לצורך עליה וכבר מהעשור הקרוב הם יחזרו למרכז הבמה, זו דעתי.

רונן דורפן 3 ביולי 2008

נדין – לדעתי החזרה שלהם לבמה תהיה באגרוף (כבר קורה), כדורגל, אולי קריקט (אם יותר מיעוטים ישחקו) וספורט אולימפי (בהתבססות על מהגרים). בענפי מעמד בינוני – טניס, גולף – אני לא רואה התאוששות.
ממארי התאכזבתי קשות היום. היו לו כמה שגיאות, שזה קורה, אבל התגובה שלו הייתה בדרך כלל גיימים מפוזרים לגמרי. ברור שיריב כמו נדאל הוא פנומן, אבל בסך הכל פער הגילאים ביניהם די קטן.

IDO 3 ביולי 2008

קראתי לא מספר ראיון עם פול מקנמי שנשאל על ירידת מספר הטניסאים האוסטרלים במאייה הראשונה (ביום שלייטון יפרוש יהיו 0 טניסאים אוסטרלים יציבים במאייה הראשונה).
והוא הסביר את זה בעליית מחירי הנדל"ן והסבת מגרשי ספורט לשכונות מגורים.
ולהלן סידני ובריסביין/גולד קוסט הם לא פקטור בייצור שחקנים. מלבורן אדלייד ופרת' עדיין כן.

אני בקלות רבה יכול להבין מדוע ארצות אם עתודת שטח קטנה כמו אנגליה (אי עם 80 מליון תושבים ומזג אוויר לא ידידותי) נופל מארצות עם שטחים ציבוריים המיועדים לספורט (סרבייה דוגמא מעולה, רק 3,4 מליון תושבים והמן שטחים ציבוריים שמיועדים לספורט.)

פול מקנמי הסביר את זה, שצריך אלפי ילדים שיחשפו לספורט בשביל לאתר פוטנציאל של שחקן סבב. או כפי שהוא הגדיר זאת צריך בסיס פרמידה רחב על מנת לבנות פרמידה גבוה.

התאוריה הזאת אגב מסבירה גם הדומיננטיות האוסטרלית בבריכה ובקריקט (יש מגרש/בריכה בכל חור). ואת הבום של הטניס ברוסיה (אבחנה דקה רוב הטנסאיות בסבב מגיעות מאותן אזורים ברוסיה). ובהחלט שווה בדיקה גם בספרד.

נדין 3 ביולי 2008

חשוב להדגיש מה שאתה צופה הוא מה שנראה כיום, אין לדעת באמת מה יקרה אפילו לא בשנתיים-שלוש הקרובות. אז אל תסתום את הגולל מוקדם כ"כ.

לא שמעתי התנצלות לגבי הנמן, אני באמת חושב שזלזלת בצורה לא מכובדת בספוטאי גדול.

גם אני התאכזבתי מאנדי היום, אבל אני לא חושב שהוא פחות 'פוטנציאל גראנד סלאם' לאחר משחק כזה.
זה שפער הגילאים בניהם יחסית קטן לא בהכרח אומר הרבה… שכן גם אחרי פרישת פדרר קשה לי מאד להאמין שהתארים פשוט יתחלקו בין דיוקוביץ' לרפא….

לון 3 ביולי 2008

אבחנות מעניינות.
הירידה בולטת במיוחד במדינות כמו ארה"ב, שוודיה, אוסטרליה וגרמניה, שבניגוד לבריטניה היו מעצמות טניס עד לפני עשור או שניים. וכנראה שהאבחנה של מקנמי, שעידו הביא, נכונה.
המעמד הבינוני משקיע פחות בספורט, יש מאגר קטן יותר ולכן מעטים, אם בכלל, מגיעים לצמרת העולמית.

בנוסף התחרות היום גדולה הרבה יותר עם טניסאים ממדינות שבעבר בקושי היו בענף או בכלל לא, כמו רוסיה, סין (בעיקר אצל הנשים) וסרביה.

לפי מיטב ידיעתי, הבריטים משקיעים כסף במתקני טניס. אבל מזג האוויר נשאר בעייתי מאוד וכנראה שאין מספיק משיכה לענף.

זה בהחלט מעניין שמהאקדמיה של ניק בולטיירי ממשיכות להגיע טניסאיות לצמרת העולמית (שראפובה, ינקוביץ', גולובין) ואף אחת מהן לא אמריקאית.
האחיות וויליאמס מהוות חריג בארה"ב וכבר עשר שנים שלא צמחה שם אף טניסאית משמעותית נוספת.

ראויים לציון הצרפתים. בניגוד ליתר המדינות החדשות, או החדשות בקפיטליזם, זו מדינה שממשיכה לייצר טניסאים ברמה גבוהה ובכמויות. אני יודע שצרפת משקיעה הרבה מאוד בספורט, אבל מעניין אם יש סיבות נוספות.

בנוגע לאנגלים, חשוב לציין שאכן בענפים אולימפיים הם נשארו חזקים. מוקדם כמובן לומר מה יקרא בבייג'ינג, אבל הצפי שלהם הוא לתוצאה מצויינת מבחינת המדליות.
רונן, האם ידוע לך מה ההבדלים במוצא הסוציו אקונומי לגביהם ?

לגבי מארי, בינתיים הוא לא עשה דבר בטניס. גם לא בטורנירים משמעותיים שאינם גראנד סלאם.
פריחה מאוחרת כמו של פדרר היא יוצאת דופן. בדר"כ הפריצה באה מוקדם כמו אצל דיוקוביץ' ונדאל.
הוא מאוד לא יציב נפשית, מחליף כל שני וחמישי מאמנים, וכרגע זה נראה לא טוב.

גיא 3 ביולי 2008

נדין,
בוא נסתכל לאמת בעיניים.
הנמן היה שחקן לא יותר מבינוני. הגיע כמה פעמים לחצי הגמר בווימבלדון, ואולי עוד איזה פעם פעמיים בגראנד סלאמים אחרים.
וזהו.
מעולם לא היה בו גם את הפוטנציאל ליותר מזה.
(אני גם לא מבין את בקשתך להתנצלות של דורפן. בפניך ? בפני הנמן ?)

לגבי מארי – אני מסכים עם דורפן. זו לא היכולת שהפגין אתמול, כמו הנרפות המנטלית וחוסר היכולת שלו לשמור על ריכוז או להשתלט על המשחק אפילו בדקות הטובות שלו (הייתי אומר אפילו גם תבוסתנות). זה אלמנט שלא ישתנה, גם אם הטניס שלו ישתפר.

כסיפוביץ 3 ביולי 2008

בהקשר לספרדים בל נשכח את רוכבי ה-moto gp, פדרוסה ולורנצו וגם אליאס, בנוסף דוקא שם האוסטרלים מראים נוכחות מרשימה ורוכב פנומן בן 23 שכבר לקח אליפות ( קייסי סטונר).

ליאונידס 3 ביולי 2008

רונן-הקשר היחיד שקיים או שיהיה בין מארי לפרד פרי(האנגלי האחרון שזכה בוימבלדון אי שם בשנות ה-30) הינו החולצה מבית האופנה של פרי אותה מארי לובש. עצוב.

רונן/גלעד ב./ עזי וכל המתעניים בטניס.
לאחרונה מתנהל ויכוח באם פדרר הינו שחקן הטניס הגדול אי פעם ובאם נדאל הינו גדול שחקני החימר אי פעם,כל זאת כאשר שניהם נמצאים בדרך לשבור את שיאיו של ביורן בורג בוימבלדון וברולאן גרוס.
האם אין בכך להעיד שבורג היה גדול משניהם ואולי הטניסאי היחיד שהצליח ב40 השנה האחרונות על שני המשטחים הללו שמצריכים יכולות שונות?

birdman 3 ביולי 2008

אופטופיק.
גל"צ ראיינו עכשיו את אנדז'יי קוביקה בפולין, לגבי ויסלה קרקוב:
"…Visla are no frayers, believe me"

IDO 3 ביולי 2008

ליאונידיס – בורג הוא הגדול מכולם. אין על זה ויכוח.
ברם הוא גם הטניסאי שהביא את הטופ ספין לעולם והוא למעשה קו המים בין הדור החדש לבין הטניס הישן (שזה כמו להשוות בין שחיין חתירה לחזה שניהם נמצאים בבריכה ולובשים בגד ים אבל האינטנסיביות שונה לגמרי) .

פדרר ונאדאל נבחנים כנגד האגדות של הדור החדש של הטניס. מקנרו, לנדל, סמפרס.

עזי 3 ביולי 2008

ליאונידס, למרות שלא אהבתי את בורג (העדפתי את קונורס ומקנרו) אני מסכים לגמרי. רונאלד אטקין מהאינדיפנדנט ואחרים מכנים זכייה בצרפת ו-ווימבלדון "הדאבל הקשה ביותר בטניס" ובורג עשה אותו שלוש פעמים ברציפות (וכמעט ארבע אחרי שברביעית זכה בצרפת והפסיד בווימבלדון). אם הוא היה בוחר לשחק באוסטרליה הוא גם היה אולי שיאן הזכיות בגראנד סלאמים, גם כך הוא בין שלושת-ארבעת הגדולים בכל הזמנים. שים לב שהוא הפסיד גמרים בגראנד סלאם רק לקונורס ולמקנרו, בשיאם.

Yair 3 ביולי 2008

רונן – "ישראל היום" של היום – "ברצלונה שחררה דני אלבס", מאיפה זה לקוח?
נשמע סיפור מעניין, אך לא קראתי על זה בשום מקום אחר, להיפך, קראתי רק הודעות על כך שברסה השלימה את הרכישה…

רונן דורפן 3 ביולי 2008

לון – הספורט האולימפי הבריטי לא נשאר חזק, אלא התאושש אחרי אטלנטה (רק זהב אחד) כתוצאה מהקצבות הלוטו. סוציו אקונומית הוא כנראה מגיע מהמעמדות שמעל הראגבי והקריקט (כולל משפחת המלוכה) ואלו שמתחת לכדורגל (אמיר קאהן). ובאתלטיקה האוכלוסיה הקאריבית – שהיא כמובן רלוונטית לכדורגל.

האחיות וויליאמס לא צמחו מתוך האוכלוסיה שהצמיחה אלופות טניס קודמות להן בארצות הברית, ולמרות הדרכון אפשר בהחלט לומר שהן מייצגות תרבות אחרת.

עידו – הניתוח של מקנמי מעניין לגבי השטחים. אבל אני לא בטוח, מזכרון, שלאוסטרליה יש פחות מגרשי טניס מספרד. לפחות שלושה אלופי-על אוסטרלים באו מפריפריה מוחלטת – לייבר מרוקהמפטון, גולאגונג מהקאנטרי של ניו סאות' ווילס ופטריק ראפטר ממאונט אייזה שזה פחות או יותר המקום הנידח בעולם. אז הסבר עתודות השטח קצת בעייתי. ייתכן שהוא מדבר על דעיכת הטניס בסידני ומלבורן.

נדין – אינני רואה כל חוסר צדק היסטורי באי זכייתו של הנמן בטורניר גרנד סלאם. שחקן טוב מאד ולא יותר.

גיא 3 ביולי 2008

ליאונידס,
המשותף לווימבלדון ולרולנד-גרוס הוא שבשני המקרים לא מדובר בטניס "טהור" כי אם טניס שהוא מוטה מאוד מתנאי המגרש.
צריך לנסות להבין מה יש בטניסאים כמו בורג ונדאל (להבדיל) שההצלחות המשמעויות שלהן הגיעו רק על המשטחים האלה (אם אפשר לכנות את הגמרים של נדאל בווימבלדון הצלחות).
צריך לזכור שעל משטחים קשים בורג היה הרבה פחות דומיננטי מפדרר, סמפראס, אגאסי או אפילו מקנרו.

רונן דורפן 3 ביולי 2008

לגבי הדאבל – ווימבלדון, רולאן גארוס – לדעתי הוא היה קל יותר בעידן המחבטים הישנים. לייבר שלט גם הוא בחימר ובדשא.

גיא 3 ביולי 2008

ומשמחה לשמחה…
זה קצת לא יפה מצידי, אבל קשה לי שלא לחייך כשאני שומע על פציעה של כריסטיאנו שתשבית אותו לכמה שבועות טובים בגלל ניתוח, ועלולה לטרפד את העברתו לריאל…
(ולא בגלל שאני כל כך רוצה שהוא יישאר אצלנו, כמו שיילמד לקח וצניעות)

רונן דורפן 3 ביולי 2008

לון – לגבי הצרפתים אני חושב שזה ארגון פחות או יותר מושלם של מערכת הספורט שלהם. וגם העובדה שהם מצליחים להסיר מגבלות גזעיות. בנבחרת השחיה שלהם באיינדהובן ראיתי לא מעט שחורים. טסונגה בטניס ופארקר בכדורסל, הם גם דוגמא לכך (צריך לזכור שבאירופה כדורסל הוא לא ספורט שחור).

רונן דורפן 3 ביולי 2008

גיא – יש כאן עוד איזשהו קרב קטן במאבק. ריאל, בחוצפתה, רצתה להיות מעורבת בהחלטת הניתוח.

נדין 3 ביולי 2008

גם אני בתור אוהד של טים לא חושב שיש אי צדק היסטורי בכך שלא זכה בווימבלדון או גראנד סלאם אחר.
אבל האימרה "אפילו מהנמן.." (שד"א עכשיו איני מוצא אותה בטקסט..) מזלזלת בספורטאי גדול, ואי אפשר להתכחש לכך שהנמן היה ספורטאי גדול.

martzianno 3 ביולי 2008

מה שבולט לעיניי במיוחד בתיאור שלך הוא שהספורט הופך לשעשעוע של העשירים והשבעים, שמשוחק ע"י העניים עבורם הספורט הוא קרש קפיצה (או כלי לזכיה בהכרה, ברמה הלאומית).

ליאונידס 3 ביולי 2008

גיא- 5 זכיות רצופות בוימבלדון הן האמא של הדומיננטיות.

רונן- יש משהו בטענה על המחבטים השונים אז והיום.יחד עם זאת בורג נאלץ כבר אז להתמודד מול מגישי סרב מעולים על הדשא כמו מקנרו ורוסקו טאנר(האבא של חובטי סרב ה 200קמ"ש).
באשר לרוד לייבור- היחידי שבאמת ניתן לומר שהצליח לזכות פעמיים בגרנד סלם- זכיה בכל 4 הטורנירים הגדולים באותה שנה!
אין לי ספק שהוא היה מציב שיא זכיות בטונירי גרנד סלם, אילולא מנעו ממנו את ההשתפות בהם כל עוד היה שחקן טניס מקצועני,דבר שנשמע בעידן של היום אבסורדי לחלוטין.

ליאור 3 ביולי 2008

אני דווקא רואה את היחלשות הטניס המערבי לעומת התעצמות הטניס המזרח אירופאי מזווית אחרת.
קראתי מאמר מעניין שדיבר על נוכחות אמריקאית במאייה הראשונה. מספיק להגיד שבשנות ה 70 היו 63(!!) אמריקאיות בו זמנית במאייה הראשונה. היום פחות מעשר. המצב בגברים זהה למדי, וייקח לפחות עשור לפני שיקומו סמפרסים ואגאסים חדשים. כנ"ל שוודיה, גרמניה, ושאר מעצמות הטניס לשעבר.
טניס הוא משחק מנטלי. משחקים מנטלים, במיוחד טניס, לא מתאימים לאנשים מפונקים, זו המציאות. מי שגדל מלמטה כמו הסרבים, מעריך כל דקה על המגרש ועושה הכל כדי לנצח, מכיוון שמגיל צעיר היה לו ברור שזה הכרטיס שלו החוצה. לא סתם האחיות וויליאמס גדלו בשכונת עוני קשה. כנ"ל ההסתערות הרוסית על טניס הנשים, הסרבית, פולנית, צ'כית, קריאטית, לאטווית. מדינות של אנשים עם רעב, בין אם רעב אמיתי, או רעב להכרה לאחר שנים בצל המשטר הסובייטי.
למען ההגינות האנגלים מעולם לא הקימו טניסאי צמרת אמיתי ודומיננטי, אבל שאר המדינות המערביות כן. ספרד ושוויץ הן באמת יוצאות דופן, עם פדרר ונדאל. הספרדים הם עם של ספורט ומסורת בטניס שהם הצליחו לשמור עליה, ופדרר הוא פשוט עילוי חד פעמי.

גיל 3 ביולי 2008

אסור לשכוח שבורג גם פרש בגיל 26. מי יודע בכמה סלאמים הוא היה עוד זוכה אילולא פרש.

gazer 3 ביולי 2008

ושוב תודה לדיויד סטרן התחמן הקטן,הבן האובד של העם הנבחר ואחד
שהתואר חמדן נחשב לקומפלינט אצלו בלקסיקון,שלקח קבוצה עם מסורת,אוהדים וזהות וזרק לפח הזבל של ההיסטוריה.
את מי אמורים בדיוק תושבי סיאטל לאהוד,אוקלהומה סיטי???
משום מה יש לי הרגשה שאם היה מדובר בלייקרס או בסל-טיקטס
לדוגמא,הגאון לא היה נותן לזה לקרות.

gazer 3 ביולי 2008

קומפלימנט כמובן…

גלעד ב. 3 ביולי 2008

רונן-קצת עובדות:מוטראם וקוקס היו פעילים בשנות הששים והשבעים ופרשו בתחילת שנות השמונים,הם היו בין העשרים הראשונים בשיאם אי שם בשנות השבעים,לויד היה פעיל בשנות השבעים והשמונים,הם מעולם לא היו בין העשרים הראשונים ביחד(כל השלושה),מוטראם וקוקס לא הגיעו מעבר לשלש הרביעי הגראנד סלאם,לויד זכה בשיאו בזוגות המעורבים בווימבלדון.הם כן הגיעו לגמר הדייוויס ב-78 .הנמן ורוזדסקי היו הרבה יותר טובים וגם מוריי בדרך לקריירה יותר מרשימה מהשלושה שציינת,לגבי וויד,היא זכתה בווימבלדון ב-77 ומעבר לזה היתה זחקנית לא רעה אבל לא משהו מיוחד.הנמן שחקן מעולה שראוי להערכה,4 שנים ברציפות להגיע לחצי הגמר בווימבלדון לא הולך ברגל,הוא לא אלוף גראנד סלאם אבל היה בטופ 10 במשך שנים וראוי לההערכה,הוא בוודאי הבריטי הכי טוב מאז פרד פרי.האנגלים,צריך להגיד את זה בקול הם עם פחות מוכשר מעמים אחרים בספורט,יש להם מסורת אמנם והם תרמו לעולם אינספור ענפים אבל בגדול הם לוזרים,מכניים ורכים מנטלית,חלק מזה קשור בג'נטלמניות,חלק במזג האוויר אבל זה בעיקר מנטליות של עם שמתעקש לחשוב שהוא המציא את הגלגל.אין להם דמיון ויכולת אלתור,גם כשהם טובים אז זה הנמן עם הטניס החד גוני או רוסדסקי עם סרב וזהו(הוא אפילו לא אנגלי מלידה),מוריי דווקא יוצא דופן ומשחק בסגנון קצת יותר אימפולסיבי ומעניין,אולי בגלל שהוא סקוטי.ניתן לראות את המגמה הזאת בהרבה ענפי ספורט,בכדורגל הם הפכו לבדיחה כנבחרת(יחסית להייפ התקשורתי) ועושים במכנסיים,הליגה שלהם מוצפת בזרים דומיננטיים שדוחקים את הנגרים האנגלים,בקריקט יש להם הסטוריה של הישנקות וברוגבי הם בצמרת אבל זה ענף שמשוחק בארצות בודדות ולא ממש מעניין אף איד אלא אם הוא אנגלא סקסי,צרפתי או מהקולוניות.פה ושם הם מצמיחים איזה מתאגרף או אתלט(פראנק ברונו,דיילי תומפסון,סבסטיאן קו) ששובר את הסטיגמה אבל בגדול האירופאים משאירים להם אבק.ליאור עלה על נקודה חשובה-טניסאים שבאים ממדינות עם רקע כלכלי בינוני ומטה מצליחים יותר בסבב כי הם פחות מפונקים,בעיקר ממדינות מזרח אירופה שם יש שילוב של שיטות אימון נכונות,מאגר כשרונות אדיר ועזרה של האיגודים המקומיים.באמריקה הטניס מאבד את מירב הכשרונות לענפים הקבוצתיים המרכזיים(פוטבול,בייסבול וכדורסל),אבל הבעיה העיקרית שלהם היא שאין שיטה ממשית בגלל גודל המדינה והמנטליות האידיבידיאוליסטית של הקפיטליסטים האמריקאים,השחקנים הבכירים בגילאי נוער מתאמנים בנפרד עם מאמנים אישיים(שברובם נחותים).באירופה הבינן מזמן שכשרו מפרה והם מאגדים 20-3- שחקנים בכל קבוצת גיל ומאמנים אותם ביחד וכך מייצרים מעין פס ייצור של שחקנים-השוודים התחילו בשיטה זו בשנות ה-70 וייצרו העתקים של בורג במשך שנים(עם סטייה בסגנון של אדברג),הספרדים עושים את זה שנים וגם הצרפתים,בשנים האחרונות גם רוסיה וסרביה עושות את אותו הדבר,זה ממש לא מקרי שיש כל כך הרבה שחקנים במאיה הראשונה מספרד,צרפת ורוסיה וזה גם לא מקרי שהאנגלוסקסים בנפילה,הם יותר מדי גאים(או טפשים) מכדי לאמץ שיטות של היבשת…האמריקאים סמכו כל השנים על כשרונות חד פעמיים שיספקו תארים(מקנרו,קונורס,אגאסי,סמפראס) אבל זה נגמר כי הענף התמקצע והיום הם נשארו עם בלייק ורודיק,שני שחקנים לא רעים אבל עם די הרבה חורים(טכניים ומנטלים) במשחק שלהם,שחקנים שגדלים בתוך שיטה לא יגיעו לסבב עם חורים.

גלעד ב. 3 ביולי 2008

מתנצל על טעויות הדפוס בכמה מלים

גיל 3 ביולי 2008

גלעד, אני מסכים שאין הרבה מוטיבציה לאמריקאים לשחק טניס לעומת ענפי הספורט הקבוצתיים, אבל איך תסביר שהאמריקאים הם המעצמה מספר 1 בשחייה? גם זה ספורט אינדיבידואלי שאפילו יותר שוחק מטניס ולוקח שנים עד שרואים ממנו תוצאות. למה אנשים פונים בכלל לשחייה? אין בזה הרבה כסף בכלל.

רונן דורפן 3 ביולי 2008

גיל – אין הרבה אנשים בשחיה. יש הרבה אנשים בשחיה יחסית לארצות המתחרות. כי יחסית לארצות המתחרות שחייה מתגמלת בארצות הברית – מלגה מלאה לקולג'. אז ארצות הברית ביתרון יחסי פה.

אמנון 3 ביולי 2008

פרננדו אלונסו? הוא ממש לא פקטור השנה במירוץ להיות אלוף העולם. לעומתו לואיס המילטון הבריטי מצליח בגדול.

חרדליקו 3 ביולי 2008

גלעד אמרתי לך להניח ת'וויסקי כשאתה כותב תגובה

עזי 3 ביולי 2008

לגבי השבדים – אמנם הטניס בירידה ואין כבר בורג ואדברג ו-ווילאנדר וכו' אבל הבפורט השבדי בפריחה. בשני המשחקים האולימפיים האחרונים ההישגים שלהם היו הטובים ביותר מאז שנות השבעים, אוליפמיאדת החורף האחרונה היתה הטובה שלה מעולם ובהצלחה מסחררת. השבדים מוצלחים ומצליחים בספורט, פשוט טניס לא עושה להם את זה יותר.

עזי 3 ביולי 2008

ואם כבר אז חידה, לא קלה בכלל. מה הענף בו יש לשבדים הכי הרבה מדליות, הן במספר המדליות הכללי והן במספר מדליות הזהב.
רמז: זה לא ענף בספורט חורף וגם לא אתלטיקה.

גיל 3 ביולי 2008

עזי, האם זה חץ וקשת או קליעה?

martzianno 3 ביולי 2008

עזי – האמת שהייתי משוכנע שזה מקצוע כמו הדיפת פסנתרים או השלכת גמדים, אבל אז אמרת לא אתלטיקה…
לכן הניחוש שלי הוא היאבקות – תמיד רואים שם ויקינגים עבי-בשר, שאין שום סיכוי שבעולם, שמישהו יצליח להפיל (למרות שנדיר שאני צופה בהיאבקות יותר מ-30 שניות).
אגב, הוועד האולימפי הישראלי פצח בקמפיין להכנסת ענף ספורט חדש לאולימיפידה: הטלת כינור דוד.

גיל 3 ביולי 2008

אולי מירוץ סוסים או קרב חמש המודרני? זה בטח איזה מקצוע אריסטוקרטי.

old timer 3 ביולי 2008

My guess would be table tennis

עזי 3 ביולי 2008

מרציאנו – שאפו, כל הכבוד. דווקא בשנים האחרונות רואים שם פחות שבדים מפעם, אבל עדיין דוז פואה.

martzianno 3 ביולי 2008

עזי תודה… (ואני רוצה להודות להוריי ולסוכנת שלי…)

דנידין 4 ביולי 2008

מרציאנו, שיחקת אותה עם התמונה של בוב דילן אוכל באבו חסן, פשוט גדול.

RS 4 ביולי 2008

תגיד תודה למרגרט ת'אצ'ר ורונלד רייגן.

Comments closed