שתי הערות לסיכום מוקדם של הטור דה פראנס

זהו. אם לא יהיו כל מיני פסילות, אז ססטרה הספרדי הוא אלוף הטור דה פראנס. קאדל אבנס נאלץ לבחור את סוג המוות שלו: שלשום היה יכול להמנע מהצמדות למובילים בכדי לנסות למחוק פער עצום במבחן הזמן. הוא בחר לשמור על פער קטן יותר. אבל לא היו לו הכוחות למחוק אותו. וכך, כותב שורות אלו חיכה בנאיוויות למתקפת הניצחון. אבל היא לא הגיעה.

החלפתי אי מיילים הבוקר עם חבר באוסטרליה שאמר לי שאנשים נשארו ערים הבוקר – ובאופן יוצא דופן בחרו לשתות בפאב עד מאוחר ולא ללכת לשון בשבת בלילה – וזאת בכדי לצפות בניסיון הזה של אבנס לזכות בתואר ההיסטורי.

אבל בסך הכל יש פה עוד ניצחון לרוח הספורט הנפלאה של המדינה הזו. רק 26 שנה אחרי שפיל אנדרסון הקנגרו היה האוסטרלי הראשון לסיים את הטור, וגם הלאאירופי הראשון ללבוש את החולצה הצהובה – הם כבר נלחמים על ניצחון. לשם דיוק – זו שנה שניה ברציפות בה קאדל אבנס מסיים שני. ברבע המאה הזו הם גם הפכו למעצמה האולימפית מספר אחת באופניים.

נזכרתי בחבר אוסטרלי אחר, רוס, איתו עבדתי באוסטרליה בשנת 2000. הבחור הזה חזר לאוסטרליה אחרי שנים באירופה והתנדב לסייע לרכיבה האוסטרלית בעניינים מסחריים. מציאת ספונסרים לתחרויות מקומיות או לכמה רוכבים מתחילים שרוצים לצאת להתחרות באירופה. הוא היה עושה את זה אחרי שעות העבודה.

פעם הצטרפתי אליו לפגישה כזו. היא הייתה עם איזו חברת מחשוב קטנה, והספורטאי המיועד לתמיכה הייתה דווקא רוכבת. והוא הסביר להם שהרוכבת תכתוב כל כמה ימים אי מייל לעובדי החברה, ותענה לשאלות שלהם וכשתהיה באוסטרליה תבוא למפגשים. הדבר שהרשים אותי בעיקר היה שהנציג של החברה האוסטרלית לא שאל איזו חשיפה תהיה פה. הוא ידע שהיא תהיה אפסית וגם די חסרת משמעות לתחום העיסוק של החברה. פשוט הרגשת שיש כאן איזשהו כלל לא כתוב שחברה מסחרית מצליחה צריכה לתת משהו לטובת הספורט. והמנהל אמר "שננסה את זה תקופה”. אין לי מושג בכמה כסף דובר ואם אני לא טועה, תרומה כזו גם פטורה ממס באוסטרליה.

*

היו השנה שלושה פסולי סמים בטור. קבוצה אחת פרשה ואחד הרוכבים שנתפסו גם ישב במעצר, כי בצרפת שימוש בסמים בספורט היא עבירה פלילית. עד כמה שאני יודע עדיין לא דנו שם איש למאסר בבית משפט, אבל העבירה קיימת בחוק הפלילי. ועל כך יש לומר דבר חשוב. המאזניים קצת הוטו לטובת הטור המושמץ כל כך. המלחמה בסמים היא אמיתית ואם תופסים יותר באופניים זה כנראה כי גם בודקים יותר. זה נכון גם באתלטיקה – מיעוט שיאי עולם הוא סימן למלחמה. השוואות הן כמובן לא נכונות, כי ענפי ספורט הם שונים, אבל בשחיה וטניס רואים הרבה פחות סימנים למלחמה בסמים.

ישנה תופעה מעניינת בשנתייםשלוש האחרונות – כשנראה ששניים מארגוני הספורט שהפכו הכי תקיפים במלחמה בסמים, דווקא אחרי שנות שאננות והעלמת עין, הם הטור דה פראנס וליגת הבייסבול בארצות הברית. אולי כי יש משהו משותף לטור דה פראנס ולבייסבול בארצות הברית. מדובר באירועי ספורט שמושרשים עמוק בתרבות של המדינה. ולכן הם רואים את הנזק של רמאי הסמים בקונטקסט רחב יותר. לא רק רמאות כלפי מתחרים – אלא ממש פגיעה בנכס תרבותי. מי שהורס אותם, לא רק הורס ענף ספורט, הוא הורס את הקיץ.

מכאן גם אפשר לראות הנחישות של הארגונים הללו ללכת אחורה ולתקן את ההיסטוריה. שחקני בייסבול לא יהיו בהיכל התהילה. שיאי בייסבול יסומנו בכוכבית המביישת אותם. הנהלת הטור אמנם ביטלה את החלטתה הראשונית לפסול את ניצחונו של ביארנה ריס בשנת 96, בעיקר מהחשש שגם מתחריו היו לא נקיים, אבל גם מסמנת את ניצחונו בהערת ביניים. צעד שאולי נראה לציניקנים פורמליות ריקה. אבל הוא משמעותי בהתחשב ביוקרה העצומה של ניצחון בטור, כמו בשיאים ההיסטוריים של הבייסבול.

אולי זו רק תחושה. אבל הטור השנה קנה מחדש לא מעט אנשים. דווקא בלי פייבוריט ספורטיבי וציבורי ברור כמו ארמסטרונג. דווקא בלי קבוצות מושלמות. סתם בתחרות מלאת תהפוכות שהייתה די פתוחה עד היום הלפני האחרון.

הבלוג מאוכזב מקוראיו. ועניינים נוספים
רפאל והגמדים

66 Comments

דוד זיגמון 26 ביולי 2008

יכול מאד להיות שאתה צודק.
אולי באמת הטור קנה לעצמו אוהדים חדשים או החזיר ישנים, אבל מבחינתי זה הטור הכי משעמם שהיה.

ממש לא מבחינת מה שקרה, כי פשוט לא ראיתי דבר מלבד קטע הפתיחה.. קשה למחוק את הנזק שעשו הסמים לענף (הייתי חובב של הטור השנה לא ראיתי כלום!) בטור מותח אחד.
זו ההרגשה האישית שלי…

tksr 26 ביולי 2008

היה טור נהדר שבסיומו ניצח זה שהעז ותקף ברגע המכריע.
ססטרה הותיר פעורי פה את כל פרשני האופניים שקראתי ושמעתי בימים האחרונים.כולם התרכזו באוונס ואפילו במנצ'ב ושללו את האפשרות שססטרה ינצח.אפילו לאחר הקטע הראשון שבו נמדדו הזמנים והיה ברור שאוונס לא יוכל לסגור את הפער עדיין בשידור של היורוספורט המשיכו להתייחס אליו כאל מי שיכול לסגור את הפער.
הקיבעון הפרשני הזה כנגד היכולת של ססטרה בקטע נגד השעון היה מוזר.
אני ממש לא מתגעגע לימים שבהם זכות המנצח היתה ידועה מראש.
במובן הזה הטור שיסתיים מחר הוא הצלחה כבירה.

רונן דורפן 26 ביולי 2008

לדוד – ראשית, ברוך הבא, נדמה לי שלא הגבת עד היום… התחושה שלך כלפי הטור מאד דומה בשנה שעברה – ואני חושב שזה התבטא בטקסטים שלי כאן בשנה שעברה בזמן הזה.
אבל אני חייב לומר שדווקא כעיתונאי אני מרגיש שיש משהו לא הגון. כי התחושה שלי היא לא שהאתלטיקה והאופניים והבייסבול מלוכלכים ולעומת זאת הפוטבול והכדורגל והטניס נקיים. יש פה תוצאות של מאבק. ונראה לי לא נכון "להעניש" ענף ספורט בגלל שהוא נלחם בסמים. את זאת אני אומר כמובן כעיתונאי, ובמובן הזה לא "אוהד רגיל". תחושות של אוהד – כלומר צרכן – הן דבר לגיטימי לחלוטין.

tksr – לפחות על הנייר אבנס היה יכול למחוק את כל 84 השניות, אם היה למשל קובע את הזמן של המנצח היום. זה לא קרה.

זיו 26 ביולי 2008

רונן, התחושה שלי היא שהבעיה עם התדמית של הטור היא פחות בקרב מי שכבר היה צופה שלו אלא יותר בקרב מי שלא הצטרף לחגיגה.
סתם לדוגמא, אנשים כמוני שמסוגלים לצפות בכל ספורט אפשרי ושבשנים האחרונות שמעו כל הזמן מחברים כמה שזה מעניין לצפות בטור, כמה שיש שם טקטיקה ומחשבה (את הנופים והתחרות עצמה שנראים נהדר ראיתי בזפזופים). בקיצור, אנשים שלפחות היו קהל פוטנציאלי – לא יצטרפו למעגל, כנראה, עקב התדמית של הענף.

רונן דורפן 26 ביולי 2008

זיו – זה נכון. אני לא צופה הצטרפות גדולה למעגל המתעניינים בשנים הקרובות, אבל צריך להעיר בהקשר הזה שני דברים. ראשית, מספר המתעניינים ממילא גדול מאד ואפילו שיקום יהיה הישג גדול. שנית, לאנס ארמסטרונג הביא להתעניינות בטור קהל עצום, בדומה למייקל ג'ורדן בNBA. סמים או לא סמים – יידרש ספורטאי מאד נדיר בכדי לשחזר את השפעת ארמסטרונג.

דוד זיגמון 26 ביולי 2008

הגבתי פה בעבר הדי רחוק (לפני 4-6 חושדים בערך) בכינוי ולא בשמי…

אני יותר ממסכים איתך שענף האופניים ראוי להערכה (כמו ענפים אחרים) בכך שנלחם בתופעת הסמים.
אבל מה אני יכול לומר שכ"כ הרבה רוכבים בכירים נתפסים על שימוש בסמים זה מוציא לי כצופה את החשק, לא מבחירה.

השפעה של רוכב כמו שהיתה לאמסטרונג בהחלט (כנראה) יקח שנים לשחזר..
אבל אם יתפתח מאבק קבוע בין כמה רוכבים על הטור במשך שנתיים-שלוש רצופות אני חושב שזה יחזיר עוד עניין לטור.

לון 26 ביולי 2008

אני הגעתי לעניין בטור בעקבות ארמסטרונג. נשארתי גם אחרי פרישתו.
אבל ככל שהתעמקתי יותר והבנתי יותר, כך התרחקתי ממנו. בצורתו הנוכחית הטור "מזמין" שימוש בחומרים אסורים. המאמץ קשה מידי והעונשים קלים מידי.

אני מעריך את המאבק של הטור בסמים, אבל השורשים עמוקים מידי והרווח גדול בהרבה על הסיכון.
לדעתי ההרחקות מגוחכות. דייויד מילר נתפס לפני שנתיים או שלוש והשנה השתתף כאילו דבר לא קרה. והשאלה היא האם הוא נקי או רק יותר מתוחכם. הוא כמובן לא היחיד.

מבחינתי, ליד כל זוכה יש כוכבית. יתכן שבעוד כמה שבועות, חודשים או שנים נגלה שהוא השתמש בחומרים אסורים, אבל היה לו רופא (או מעבדה, או שניהם) שידע להתגבר על הבדיקות. או שהתחמק מבדיקות בטענת שווא וכו'.

גם המרוצים הקצרים באתלטיקה וכל ענף השחייה מסומנים אצלי בכוכבית גדולה.
וכידוע לך לפחות גם שחקן טניס אחד.

זה עצוב, אבל זה המצב כרגע.

רונן דורפן 26 ביולי 2008

לון – לדעתי הטניס נגוע יותר מענפים אחרים. פשוט כי לא בודקים כמו שצריך. אין פה שום צורך לפתח חשדות כלפי טניסאים ספציפיים. אם לא בודקים יש המוני משתמשים.
הערתי כבר בדיון הקודם. אני ממש לא משוכנע שריבוי ההפתעות בטורניר האולימפי לא נובע מכך שטניסאים מעדיף להמנע מהבדיקות שעוברים המדליסטים.

גיל 26 ביולי 2008

לדעתי מה שהטור צריך זה מנצח סדרתי. הטור מעורר את העניין הגדול ביותר כשיש יריבויות אישיות ומנצחים סדרתיים כמו בתקופה של מרקס, אינדוראין וארמסטרונג. מסורתית, אחרי כל מנצח סדרתי יש כמה טורים שהכל פתוח ויש מנצחים מזדמנים כמו סטיבן רוש. קשה להזדהות עם רוכבים שאף אחד לא מכיר ומתחלפים במהירות רבה מדי.

אגב, יש לי מאמר מעניין שפורסמם לא מזמן בסיינטיפיק אמריקן על סמים בספורט, כולל הוכחות למה ארמסטורג כן השתמש בסמים. אם היה אפשר להעלות כאן קבצים הייתי יכול להעלות אותו, אם לא, מי שמעוניין יכול לכתוב אליי.

רונן דורפן 26 ביולי 2008

לגבי המאמר שגיל מציע – לפני כמה פוסטים המליץ עליו אופיר.
http://www.sciam.com/article.cfm?id=the-doping-dilemma

המאמר עוסק בתורת המשחקים ואפילו התייחסתי אליו בטור בעיתון.

גיל 26 ביולי 2008

לא ידעתי שאפשר למצוא אותו גם אונליין. כתבת עליו השבוע או מזמן?

יובל 26 ביולי 2008

הטור השנה היה יותר טוב משנה שעברה, כשהסאגה עם ראסמוסן הותירה טעם מאוד מר בפה, בעיקר של נצחון לא הוגן או לא ראוי. אבל גם השנה יש בעיתיות – העובדה שאסטנה, שהיא קבוצה עם רוכבים מאוד חזקים (קונטדור, לדוגמה), לא הוזמנה והעובדה שבשום שלב לא היתה דומיננטיות של רוכב מסוים שבאמת הפגין עליונות משאירה תחושה של זכיה מן ההפקר של ססטרה. בשום שלב שהוא לא היתה הרגשה שססטרה באמת שולט בפלוטון או מצליח להכתיב את התנאים שמתאימים לו. הוא נצח בזכות פריצה יחידה באלפ-ד'ואז (אמנם פריצה מרשימה מאוד, אבל בכל זאת מקרית משהו) כשהתחושה שלי היתה שהוא בכלל ניסה "לשרוף" את אוונס כדי להגן על בן קבוצתו שלק, ופתאום גילה שיש לו יתרון וניצל את ההזדמנות כדי לתפוס את החולצה הצהובה.
אני חושב שיותר ממנצח סדרתי הטור צריך רוכב או שניים דומיננטיים. כאלו שמראש מכתיבים קצב, שומרים על בורחים ותוקפים אחד את השני בהרים. אולי אוונס יתפתח לאחד כזה.
יתכן שהנזק הגדול ביותר שעשה ארמסטרונג הוא השרשרת הרכיבה ההגנתית – גם הוא היה תוקף פעם או פעמיים בטור ומלבד זאת רק מגן על היתרון. אבל מה שאצל ארמסטרונג הפגין עוצמה גדולה (לא מעט בזכות הקבוצות החזקות שהוא אסף סביבו, ושהקפידו להטריד מתחרים או להכתיב קצבים גבוהים ברדיפה אחרי קבוצות בריחה) נראה בשנים האחרונות כמו מקריות וחוסר יוזמה.
דווקא לגבי הסמים, שלדעתי שלטו ברמה בתקופת ארמסטרונג, אני יותר אופטימי. העובדה שריקו נתפס על סם שפותח לפני זמן קצר מאוד היא סימן חיובי, והנחישות הכללית של הנהלת הטור גם היא סימן טוב.

רונן דורפן 27 ביולי 2008

יובל – אני יותר ממסכים שבצד היותו אדם מעורר השראה, ארמסטרונג גרם נזק ספורטיבי לטור. איכות הרוכבים שנאספו סביבו רק לצרכים טקטיים הייתה מוגזמת עד שערורייתית. ולכן לעולם לא אראה בו רוכב ברמתו של מרקס (ספורטאי – ודאי שכן). אינני יודע מה הפתרון. אולי הקטנת מספר הרוכבים בקבוצות?

יותם מ 27 ביולי 2008

לון,

ממש לא התכוונתי, אבל אתחיל במענה להערתך: העונשים ממש לא מגוחכים. ספורטאי מורחק לשנתיים (כולל מקבוצתו), מאבד ממשכורתו ולא רשאי להתחרות בסבב העליון ארבע שנים מרגע השעייתו (הסעיף האחרון הוא די נזיל מכיוון שיש סכסוך בין מארגני הטור, הג'ירו והוואלטה לבין התאחדות האופניים הבינלאומית). ואלה עונשים שמעבר לבושה. בשונה מענפי ספורט אחרים, בהם בעידן המודרני ניתן להחזיק ברמה הגבוהה 10 ואף 15 שנים, מעטים הם רוכבי האופניים שנשארו ברמה הגבוהה 10 שנים ויותר. במבט לשנים האחרונות, מילר הסקוטי הוא אולי הספורטאי היחיד שחזר להתחרות ברמה הגבוהה ביותר (יכול להיות שאיוואן באסו יצטרף אליו שנה הבאה). הסטטיסטיקה מראה שהשעייה כמוה כסיום הקריירה.

מעבר לעונשים, בשנתיים האחרונות יש שיתוף שאין לו אח ורע בין גורמי ענישה ואכיפה רבים. ההתאחדות האיטלקית ערכה השנה בדיקות פתע משלה בזמן הטור. וזו רק דוגמא אחת מני רבות.
מה גם, וכפי שרונן ציין, ספורטאים שנתפסו צפויים למעצר ואף לעונשי מאסר. כך שהיום, ולפחות זו דעתי, ההרתעה אינה בטלה בשישים. שלא לדבר על היחסיות בין אופניים לכל ענף ספורט אחר-כולל שחייה או אתלטיקה.

לגבי הטור,

ראשית, ביארנה ריס ראוי להיזכר יחד עם גדולי מאמני הספורט. בחירתו בססטרה, ערב השלב לאלפ דואז(יובל, זכייתו לא הייתה מקרית. זה לא שהוא עבד עבור שלק, נהפוך הוא, שלק עבד בשבילו), כמוביל הקבוצה, למרות היכולות של האחים שלק וחרף ההסטוריה של ססטרה כרוכב טוב אך לא אגרסיווי, גובלת בגאונות. אלמלא ארמסטרונג והפרשייה בה באסו היה מעורב, היו לו כבר כמה וכמה זכיות (חשוב גם לציין את מלאכת הרכבת סגל קבוצתו. בעשור האחרון, מדי גראנד טור, ריס עושה זאת למופת. זאת גם אולי הסיבה המרכזית שגרמה לאוונס להפסיד).

דבר שני, מוזר היה לצפות בטור דה פראנס עם רוכבים "אנושיים". לא היה מישהו בעשירייה הראושנה שלא סבל מיום או יומיים רעים. לא היה רוכב אחד שהיה דומיננטי מכולם.
הזמן שלקח לססטרה לעלות לאלפ דואז איטי בשתי דקות משיאו של פנטאני מ94' ובדקה וחצי משיאו של ארמסטרונג.

הערה אחרונה (לעת עתה), את מרבית הטור ראיתי באדיבותו של הערוץ הצרפתי. בשנים האחרונות, כל רוכב זר היה אוטומטית נחשב כמסומם, עד שיוכחי אחרת. זו גם הייתה דרכם של הצרפתים להסביר ולהצדיק את הבינוניות של הרוכבים המקומיים-הם היחדים שלא מסוממים. השנה- וזה רק מקריאה של ניואנסים קטנים-זו הפעם הראשונה אחרי שנים רבות, שהתקשורת הצרפתית "מקבלת" רוכבים אחרים.
דבר נוסף, אני כל פעם נדהם מחדש איך הטור הוא אחד מהדברים האחרונים שצרפת ה"ישנה" יכולה להיאחז בהם. ראיתם את הפרצופים של הרוכבים הצרפתים. כולם בהירי שער ועיניים, מגיעים ממגוון רכב של מחוזות וחבלי ארץ, אבל אין אחד שהוא עירוני. בכלל, הטור הוא ארוע של צרפת הכפרית ולא של צרפת העירונית. זה אולי הענף האחרון שאין בו ממש ייצוג למיעוטים (שכבר לא ממש מהווים מיעוט). אני אומר את הדברים הללו בהקשר של איטליה דווקא. למה איטליה? איטליה בהקשר של חוקי ההגירה החדשים של ברלוסקוני ורדיפת הצוענים. הג'ירו האיטלקי הוא סמל שדומה במעמדו לטור הצרפתי. בצרפת, שאלת המהגרים, בעיות הפרברים ושאלת הזהות הלאומית הם אולי הנושאים המרכזיים בשיח הציבורי ומשעשע לראות ארוע כל כך חשוב (תחרות הספורט הנצפית ביותר בעולם-בערך 15 מיליון צופים)אך הומוגני.

יותם מ 27 ביולי 2008

רונן ושאר הקוראים,

וכאן אני כותב בתור פריק של אופניים….
כשאתם כותבים "אני עוקב אחרי הטור", מדוע אתם לא עוקבים גם אחרי הג'ירו והוואלטה? אמרו "אני עוקב אחר מירוצי האופניים". שני הטורים האחרים, לרוב, מעניינים ומרתקים יותר מהטור דה פראנס.
בשבילי זה כמו להיות חובב הרולאן גארוס, בלי לראות את שאר הגראנד סלאמים. או להגיד, אני לא אוהב פורמולה אחד, אבל אני רואה את הגראנד פרי של מונטה קארלו. האם זה אפשרי?

גלעד ב. 27 ביולי 2008

רונן-הגבתי לשאלה שלך על הטניס בפוסט הקודם,האם אתה טוען שנדאל,למשל,יפסיד בכוונה בסיבובים הראשונים של האולימפיאדה?או שפשוט לא ייקח סמים בתקופה שלפני האולימפיאדה?השנה נרשמו לבייג'ינג רוב המדורגים הראשונים בעולם,אולי אני נאיבי אבל אני מסופק אם שחקן בעל חשיפה כמו נדאל יסתכן.גם אני(כמו לון) חושד בו אבל נראה לי שרוב הסמים שהוא לוקח (אם לוקח) הם בתקופת ההכנה.אני לא מכיר את המדיניות של האי טי פי אבל אם הם לא בודקים את הארבעה שמעפילים לחצאי הגמר בכל טורניר סלאם אז אתה צודק בההערכה שלך,אני יודע שיש שמועות ויש גם שחקנים שהורחקו(לפוארטה,קוריה) אבל אין לנו ברירה אלא לתת לנדאל ליהנות מהספק עד שייתפס,במידה וייתפס הוא ייצטרך לשלם הרבה כסף יישבור הרבה לבבות.

יותם מ 27 ביולי 2008

תיקון טעות: שיאו של פנטאני (טיפוס לאלפ דואז) הוא מ97.

גיל 27 ביולי 2008

אם נדאל יתפס, פדרר יזכה ביום אחד ב4 גראנד סלאמים?

רונן דורפן 27 ביולי 2008

גלעד – שיהיה ברור, אני לא חושד בנדאל יותר או פחות מאחרים. כבר דנו בזה: הכושר שלו נדיר לטניס אבל לא לענפים אחרים. טניס לא מספיק עממי בכדי למשוך את גדולי האתלטים בעולם ולכן יכולתו הגופנית בלבד היא לא טיעון. עם כל האהבה שלנו לטניס, זה עדיין ענף ספורט של ילדים לבנים מהמעמד הבינוני ואינו נמצא על הקיצוניות של האתלטיות. זה קצת שונה לנשים, כי אצל נשים זה ענף הספורט העשיר ביותר.
בכל אופן, גם נדמה לי שמקהלת ה"זה הכל כושר גופני" קצת דועכת לגביו ואנשים מתחילים להכיר בכך שמדובר באחד הספורטאים הנדירים בעולם. ואולי החזק ביותר מנטלית.

מלבד אנדרה אגאסי שום שחקן טניס גדול לא הגיע רחוק במשחקים והשאלה הזו היא לגבי כולם.

דוד זיגמון 27 ביולי 2008

ליותם

אני חי בישראל כל החיים שלי ופה מסקרים אופניים רק בזמן הטור דה פראנס ככה שהתחלתי להתעניין רק אז.
ומאז יש איזשהו מנהג כזה כל קיץ לצפות בטור דה פראנס..
שאר התחרויות לא מעניינות אותי אישית.

יותם מ 27 ביולי 2008

דוד,

גם אני חי בישראל (ובילית כאן משהו כמו 90% מחיי). יורוספורט משדרים את כל שלושת הטורים, את אליפות העולם ואת רוב המירוצים החד יומיים החשובים….אני ממליץ בחום לראות את הוואלטה. יהיו הרבה יותר קטעים הררים.

רונן דורפן 27 ביולי 2008

סליחה – ציינת נכון שגם אדברג היה אלוף אולימפי בזמנו. אבל זה ב-1988, כשגם הבדיקות האולימפיות היו בזבל. אגב, ייתכן מאד שהם חוששים מהבדיקות גם מסיבה אחרת. המוסרניות הטפשית של רשויות הסמים שבודקות גם סמי פנאי.

יותם מ 27 ביולי 2008

סמי פנאי: הסיבה בגינה טום בונן לא משתתף בטור…

רונן דורפן 27 ביולי 2008

יותם – נדמה לי שאתה יכול להאשים את מיגל אינדוראין ולאנס ארמסטרונג. האלופים הסדרתיים הראשונים שהפסיקו להתייחס לג'ירו ולוואלטה.ושוב – אני נשמע כמו תקליט שבור – בגלל זה איש מהם לא ברמתו של אדי מרכס.

יותם מ 27 ביולי 2008

רונן,

ארמסטרונג הוא האשם. אינדורין זכה בג'ירו פעמיים והיה אלוף עולם ואולימפי. בוולטאה הוא סיים פעם אחת במקום השני ובאמת לא ברור איך הוא לא לקח את את הטור הביתי שלו.

גיל 27 ביולי 2008

רונן, בעיניי העובדה שמרקס השתתף בכל הטורים הוא לא טיעון מספיק חזק לעליונות שלו. ענף האפניים הפך להרבה יותר מדעי ב30 השנה מאז הזכיות שלו ואני מנחש שאם היה מתחרה בזמן של אמסטרונג, הוא לא היה יכול להתמקד בכל הטורים וגם לנצח בהם. לאנס הביא את השליטה בטור לדרגת אמנות. אני לא חושב שבתקופת מרקס הטקטיקות הקבוצתיות היו מתוחכמות כל כך, שלא לדבר על האימונים לטור.

יותם מ 27 ביולי 2008

גיל,

גם בימיו של מרקס הייתה חשיבות רבה לטקיטקות קבוצתיות. ולמורת ההתקמצעות של העשורים האחרונים, קשה שלא להתרשם ממגוון יכולתיו ומהישגיו הרבים: זכייה בכל הטורים, מירוצים חד יומיים, תחריות מסלול, יכולתיו הן כמאיץ והן כמטפס ושיא העולם לרכיבה בשעה שהחזיק במשך 28 שנים!

רונן דורפן 27 ביולי 2008

גיל – באלף ימי מרוץ של מרקס על פני עשר שנים, הוא זכה בשליש מהם. זה נתון שכל כך חורג מתקופתו, שבעיני קשה לערער על עליונותו. מה שארמסטרונג עשה דומה למצב בו פדרר היה מחליט עכשיו לשחק רק ווימלבדון וארצות הברית, עם שלושה טורנירי הכנה לכל אחד על המשטח ההוא. אני לא הייתי אומר שהוא הביא "את השליטה לרמת אומנות". אלא שהוא הביא את הציניות המסחרית לענף. שוב, אין חולק על גדולתו של ארמסטרונג. אבל למרקס יש 11 זכיות בגראנד טורים. הנטיה לראות כיום בטור דה פראנס את חזות הכל היא התמסחרות. ארמסטרונג כנראה גדול רוכבי הטור דה פראנס – אבל לא ענף האופניים.

בנוסף- לגבי הטור – רק פציעה מנעה ממרקס שש זכיות רצופות. הוא זכה פעם בשלושת החולצות באותו טור וקבע, פעמיים, שיא של שמונה ניצחונות בקטעים.

יותם מ 27 ביולי 2008

כדי להעמיד דברים על דיוקם: השיא שרד 12 שנים, עד שפרנצסקו מוזר שבר אותו. מאז הוא חזר ונשבר אינספור פעמים, בעיקר בעזרת כל מיני אופניים-חלליות, עד שהחליטו לשים קץ לפארסה וקבעו שחוזרים למקור: אופניים קלאסיות.
ב2000, שבר כריס בורדמן את שיאו של מרקס בעשרה מטרים בלבד.
ב2005 שיפרר הצ'כי אנדריי סוסנקה את שיאו של בורדמן בעןד 200 מטר והעמידו על 49.7 ק"מ.

כנסו לדף של אדי מרקס בוויקיפדיה רק כדי לראות אחדים משיאיו:
http://en.wikipedia.org/wiki/Eddy_Merckx#Records

רונן דורפן 27 ביולי 2008

יותם – אני אגן על ה"מדהימות" של השיא. האופניים אולי חזרו למקורות – אבל הסמים השתפרו בהרבה.

גלעד ב. 27 ביולי 2008

רונן-זה נכון שטניס הוא בעיקר ספורט של ילדים לבנים מהמעמד הבינוני אבל באירופה הרבה יותר מאמריקה הילדים הלבנים הללו הם האתלטים הכי טובים ביבשת,לא פחות מהכדורגלנים או הכדורסלנים.הייתי אומר שבאירופה טניס הוא אולי בין ארבעת הענפים הפופולריים ובאמריקה הוא אפילו לא בעשיריה.אין ספק שאם המייקל ג'ורדנים למיניהם היו הולכים לטניס הם היו מגיעים לגבהים,יאניק נואה הוא דוגמא וגם כמובן האחיות לבית וויליאמס.מהסיבה הזו(ואחרות) הטניס האמריקאי בדעיכה.אגב,אדברג זכה בזהב בלוס אנג'לס כשזה היה טורניר ראווה ובארד בסיאול.

רונן דורפן 27 ביולי 2008

גלעד, כל זה נכון. אבל מעבר לתחושות בטן, האשמות וכיוצא באלו, אני רק מציין נתון אחד. הכושר של נדאל הוא לא קיצוני במונחים של ענפי ספורט אחרים.

גלעד ב. 27 ביולי 2008

רונן-אני לא יודע למה אתה ממעיט ביכולת הגופנית של טניסאים.כמות השעות של משחק ששחקן שזוכה בגראנד סלאם היא אדירה,משהו כמו בין עשרים לשלושים שעות ב-13 יום.משהו כמו מאה משחקים(ביחידים בלבד) בשנה של בין שעה וחצי לחמש שעות.שחקן כדורגל,נניח בקבוצת על שמתחרה בליגה מקומית וליגת האלופות ישחק מקסימום של 4 וחצי שעות אם ישחק את כל 90 הדקות(נניח 3 משחקים ב-13 יום).שחקן אן בי איי ישחק 6 משחקים באותו פרק זמן ואם הוא קובי בריאנט אז הוא ישחק 240 דקות שזה 4 שעות.בנוסף עונת הטניס נמשכת 11 חדשים עם פגרה קצרצרה ומבחינה מנטלית הוא ענף הרבה יותר קשה.בשאר הענפים הקבוצתיים המאמץ הוא די דומה לכדורגל וכדורסל.הענפים הקשים באמת הם ענפים כמו איגרוף,רכיבה על אופניים,טריאתלון,מרתון,ענפים שבהם האדם לוקח את היכולת הגופנית לקצה גבול היכולת.בטניס לא רק שצריך להיות אתלט מצוין וחזק מנטלית אלא גם צריך לשלוט במגוון חבטות רחב,זהו ספורט מאד טכני שמצריך מאמן אישי ברמה גבוהה מגיל צעיר,בענפים ההמוניים כמו כדורגל או כדורסל אפשר להגיע לרמה גבוהה גם אם גדלים על חוף הים של ברזיל או בשכונות העוני של פרברי אמריקה.גם בענפי האתלטיקה לא צריך מאמן גדול בגילאים הצעירים,מספיק להתבלט בגיל חטיבת הביניים ומישהו כבר יגלה את האתלט ויסדר לו מילגה באוניברסיטה שתלמד את האתלט להגיע לשלמות טכנית,בטניס צריך להיות מושלם טכנית כבר בגיל 10-12 וזה מצריך מאות שעות של אימונים,בגלל זה אין כמעט עניים שצומחים להיות שחקנים.בזמנו עשו מפגש בין מספר ספורטאי על בענפים שונים שבו הם עשו מעים קרב עשרה,בין השאר התחרו ביורן בורג שהיה בשיאו,ווין גרטזקי,שחקן אן בי איי ושחקן כדורגל מהצמרת העולמית(לא זוכר מי אבל מישהו ממש ידוע),משהו כמו עשרה ספורטאים מענפי כדור וגם ענפים אתלטיים.הם התחרו בריצות ארוכןת,בינוניות,קצרות,שחייה,הדיפת כדור ברזל ,קפיצה לרוחק,לגובה וכדומה.בורג זכה במקום הראשון,זה עשה די הרבה כותרות ואני זוכר שבסבב התגאינו בזה.מה שאני רוצה לומר זה שכל ענף דורש יכולות שונות וכאחד ששיחק כמה ענפים אני יכו להגיד לך שטניס הור ספורט תובעני ביותר על הגוף,יותר ממה שאנשים חושבים.

רונן דורפן 27 ביולי 2008

גלעד – אני רוצה לחדד. טניס הוא ענף תובעני ביותר. ובעיקר הוא תובעני בלוח השנה שלו וכמות המשחקים. כשאני מדבר על קיצוניות אתלטית – אני מדבר על ניתור נדיר, על רמות דופק קיצוניות – כמו הענפים שציינת – אגרוף, תריאטלון וכו'. וזה מביא אותי לנקודה היחידה שניסיתי להעביר בכל הדיון הזה – שבכדי להגיע ליכולת הגופנית של נדאל אין חובה להשתמש בסמים.

התחרות שאתה מציין בזמנו מעניינת. לא מפתיע אותי ששחקני כדור קבוצתיים של שנות השמונים המוקדמות לא הצליחו להתמודד עם בורג. אני חושב שהיום תמצא את המצב קצת שונה – כשמדובר בכדורגל. אגב, היתרון הגופני של בורג על הסבב היה די דומה לשל נדאל.

רונן דורפן 27 ביולי 2008

שבינתיים ניצח את מארי. ניצחון 28 ברציפות, מתוכם 12 על חימר, 12 על דשא וארבעה על מגרשים קשים.

גלעד ב. 27 ביולי 2008

דורפ-מה אתה עושה ער בשעה כזאת,אצלי 11 בלילה,אתה ער בחמש בבוקר?(שעון הונגריה נדמה לי) אני רואה עכשיו משחק טוב של המטס נגד הקרדינלס-8-8 באינינג 11 ,המטס בתקופה טובה,ניצחו 13 מ-15 האחרונים,מקום ראשון בבית שלהם…בתגובה הקודמת שכחתי לציין את המתעמלים שעושים סלטות מטורפות באוויר ומגיעים לרמת גמישות של חתולים,אבל באופן כללי ספורטאים של ענפי כדור הם לא בהכרח אתלטים מדהימים אלא אנשים מוכשרים עם יכולות עמידה בלחץ ואינטיליגנטיה שנכנסים לכושר גופני מקסימלי בעזרת שנים של עבודה.אלה שיש להם שילוב של יכולת פיזית עילאית,כשרון טכני וחוזק מנטלי כמו-ג'ורדן,גרטזקי,בורג,רונלדו(גם הברזילאי וגם הפורטוגלי),מרדונה מגיעים לדרגה של אלוהות.לענפים כמו התעמלות,קפיצות למים,קפיצה לגובה או ריצת מאה מטרים צריך גנטיקה מאד מסוימת והיא לא קשורה לכשרון עין ,יד,כדור אלא לסיבי שרירים,יכולת ניתור וגמישות טבעית.יש לי תלמיד ממוצא קוריאני שאבא שלו ייצג את דרום קוריאה בקפיצה משולשת האולימפיאדת סיאול,הילד ניחן במהירות וניתור על אנושיים,פשוט אי אפשר לגמור לו כדור אבל אין לו יכולת טכנית,כשרון חיזוי או רגש לכדור,כמו כן הוא עושה במכנסיים בנקודות המכריעות.מה שמעניין הוא שלמרות המהירות שלו הוא מתעייף מהר ואין לו כשר סבולת גבוה,הוא פשוט נולד לספרינטים קצרים.בזכות המהירות הוא זוכה בנקודות אבל הוא יגיע מקסימום לרמה של שחקן קולג' בליגה שנייה או שלישית בגלל המגבלות הטכניות וחוסר עמידה בלחץ.אם היה בוחר באתלטיקה היה יכול להיות ספרינטר או קופץ מצוין אבל הוא אוהב טניס,במדינה טוטליטרית כבר היו מאלצים אותו לבחור בענף יותר מתאים לו.

IDO 27 ביולי 2008

טוב, אני כותב מאוסטרליה. והבוקר פה הוא בוקר של אחרי לילה ארוך ומאכזב.
הרשו לי להתחיל בזה שלדעתי קאדל אוונס לדאבוני הוא שפן סידרתי. מי שיושב בפלטון מסתכל על 4 היריבים הקרובים שלו ולא תוקף אפילו פעם אחת, כנראה שלא ראוי לנצח את הטור. שנה שעברה הוא הפסיד לקונטלרו שבא משום מקום, והשנה הוא שם עין על הרוכב הלא נכון.

קראתי מעליי שארמסטרונג מואשם בעודף טקטיקה, אבל עדיין לא זכור לי שום טור בהשתתפותו שהיריבים שלו לא נאלצו לרדוף אחריו בהרים.

אוואנס שותף ל-2 טורים אחרוניים די מאכזבים ברמה שהפלטון לא מגיב להתקפות ולא מייצר מרדפים מרתקים. אוונס מצידו מחזיק טקטיקה שאומרת תנו לי מרחק של 2 דקות מהמוביל ממבחן נגד השעון ואני אסגור אותו (המאמן שלו התראיין בינואר לעיתון מקומי). אז קאדל: 23 שניות שנה שעברה ו65 שניות השנה אומרות שאתה טועה וצריך להתחיל לעבוד על פריצות בהרים.

אני כמו עוד אוסטרלים שצפו איתי אתמול, מאד מאוכזב.

יובל 27 ביולי 2008

עידו – אני מסכים בהחלט לגבי אוונס – הוא בנה בפחדנות על המירוץ כנגד השעון במקום לתקוף בהרים ובעצם בכל השלבים בהרים הוא הסתפק בהצמדות למוביל ורק הגיב.
זו גם התשובה לרונן – אני חושב שכמו שבכדורגל הפתרון לטקטיקות שמרניות והגנתיות היה פשוט הוכחה לכך שהן לא תמיד עובדות (כלומר שאפשר לנצח עם משחק התקפי) כך גם בטור ההפסד של אוונס בשל טקטיקה פחדנית אולי יוביל סוף סוף לטורים קצת יותר התקפיים בעתיד.

יותם – שני נושאים:
האחד – אחרי הוואלטה אני דווקא עוקב, אבל הג'ירו נפגע, לדעתי, מזה שאין לו אתר אינטרנט רציני. רוב המרוץ נעשה בזמן שאני עובד, כך שחלק לא קטן מהמעקב במהלך ימי השבוע מתבצע, לדאבוני, באמצעות אתרי האינטרנט המצויינים של הטור ושל הוואלטה. לא מצאתי אתר מקביל לג'ירו. מה שגורם לכך שכשאני כן מנסה לצפות בו במהלך סוף השבוע אני בקושי מבין מי נגד מי.
השני – אני לא יודע מאיפה אתה כל כך בטוח שריס בנה את הקטע באלפ-דואז כדי שססטרה יקבל את החולצה הצהובה (זו שאלה אמיתית, לא הקנטה. אני אשמח ללמוד). מאיך שזה היה נראה אז אנדי שלק היה אחראי על הרדיפה אחרי בורחים ועבד בשביל פרנק, וססטרה פרץ בהתחלה כדי לאיים על יתר המתמודדים ולשרוף אותם. אני לא ראיתי את פרנק עובד שם כמעט בכלל. ססטרה לא ידוע כשען טוב, וגם אחרי הקטע באלפ-דואז הוא התייחס לחולצה הצהובה בתור משהו שהוא מקווה לשמור עד יום שבת. אני חושב שרוב הפרשנים הימרו על אוונס (וגם הוא עצמו, כמובן, הימר על כך שהוא שען טוב בהרבה מססטרה).

יורם אהרוני 27 ביולי 2008

גלעד, לא ראיתי את התכנית שאתה מספר עליה עם בורג וגרצקי אבל לפני 30 שנה ואולי קצת אחרי זה תחרויות סופרסטארי היו די נפוצות בטלוויזיה. עשו גם שתיים כאלה בארץ עם ספורטאים מאירופה. אחת הייתה בוינגייט ומי שייצג את ישראל היה גנזי מסקי מים והשנייה באילת עם מיקי ברקוביץ'. מה שאני זוכר בעיקר מהתחרות בוינגייט זה את האומללות של יופ זטמלק. לא יודע למה ספורטאי גדול כמוהו הסכים שתיעללו בו כך. היה שם תרגיל בסיסי בכדורסל. כדרור עד האמצע, הקפת כיסא וצעד וחצי עם קליעה. הוא פשוט לא ידע לכדרר כדורסל ובודאי שלא ידע צעד וחצי וכך זה היה עם כל שאר המקצועות (באופניים, לפי חוקת התחרות, לא נתנו לא להשתתף…)

דוד מירושלים 27 ביולי 2008

יותם בצרפת הכפרית המעמד של הטור גבוה יותר מזה של המונדיאל.
יצא לי פעם להיות שם בתקופה הזאת וזה מראה ספורטיבי יפה מאוד.
כל האנשים מתרגשים, זקנים מספרים על כל מיני רוכבי עבר מהתקופה בה שידרו את הטור רק ברדיו, יש ניתוחים ופרשנויות. מעניין אותי מה המעמד של הוולטה בספרד או הג'ירו באיטליה.

יותם מ 27 ביולי 2008

יובל,

אני אומר את הדברים כי זה פחות או יותר מה שריס רמז בראיונות שאחרי השלב המדובר. הוא לא יכל היה לומר זאת בריש גלי, אבל הוא פחות או יותר הודה שהקבוצה בחרה בססטרה. ובצדק יש לומר. מקריאה וניתוח של הדברים (לא חסרים מקורות), אז יש הסכמה ששלק סבל ביומים האחרונים בהרים. מה גם שלמרות שססטרה לא נחשב לשען הטוב בעולם, הוא עדין טוב יותר משלק. לפי איך שאני ראיתי את הדברים, ססטרה פרץ ובעוד יתר הרוכבים (אוונס, קוהל, מנצ'וב וכו) מחכים ומסמנים את פרנק שלק, הספרדי פתח עליהם פער. כשהתעלול של סי.אס.סי נקלט, אנדי שלק פשוט סימן כל התקפה ולא נתן לאף אחד לברוח.
אתמול, בראיון שאחרי השלב, ריס כבר היה נינוח יותר ופחות או יותר אישר את הדברים. מה גם, שלמרות אכזבתם אחרי השלב לאלפ דואז, האחים שלק ידעו שלא יוכלו להגן על החולצה הצהובה בשלב נגד השעון.
אל דאגה, יומם עוד יגיע.

עידו,
אני לא ממש התאכזבתי מאוונס כי הוא פשוט לא רוכב "נפיץ". אין לו את יכולת התקיפה שיש לרוכבים אחרים. גם ךאינדורין ואולריך לא היו את היכולות הללו, אבל הם היו רמה אחת מעל אוונס נגד השעון. זה לא שהוא שגה טקטית בהרים, זו פשוט הייתה הטקטיקה שלו. הוא לעולם לא רוכב שמסוגל לפרוץ ולנער רוכבים אחרים. הוא צריך לעשות בחירה: שיפור בהרים יבוא על חשבון היכולות שלו כשען.

מצד שני, ב2006 הוא הכריז על תוכנית ארבע שנתית בסיומה הוא מתכנן לזכות בטור. נותרו לו עוד שנתיים.

קורא ג 27 ביולי 2008

התיחסות מעט מאוחרת לוויכוח על המבחנים האמריקאים.
צודק רונן שהמבחנים משקפים את "אורח החיים האמריקאי"
אולם אותו אורח חיים הוא הוא המוצר המרכזי המשווק על ידי האליטות העשירות למעמדות הנמוכים תוך כדי הבלטת יכולתו של העני להגיע לפסגה שמספק להמון את תחושת היותו חלק מן העושר האמריקאי. מחיר ההשתתפות נגבה מראש.
נועם חומסקי טוען שהמנגנון המיצר אהדה/הערצה לספורט בימינו תכליתו יצירת כניעות של ההמון אל אליליו/שליטיו.

רונן דורפן 27 ביולי 2008

קורא ג. אני חושב שאפילו התומכים שיש פה בשינוי שיטת המבחנים – לא חושבים שיש איזשהו סיכוי שהוא יביא לשינוי אורח החיים האמריקאי. אני לא יודע עד כמה חומסקי הוא מומחה לסוצילוגיה של הספורט. אבל אהדה עצומה לספורט מתקיימת בכל השיטות החברתיות הידועות לאדם. אולי כי שורשיה הם כ כנראה "ביולוגים" (גאווה בצאצא או בקבוצה המשפחתית שלך, בחירה בבן/בת זוג חזקים יותר) לא פחות מכלכליים-פוליטיים.

גלעד ב' – ראיתי טניס בשעות הללו.
לגבי הכושר – האורך ומספר המשחקים קשור לשאלה כמה הם באמת רצים. אם אני מבין נכון, הכדור "חי" במשחק טניס בערך 25% מהזמן. השאלה גם כמה קילומטרים הם רצים וכמה מזה בספרינט? האם יש לך נתונים? הספורטאים היחידים שאנחנו יודעים שנמצאים במאמץ שיא כל זמן הארוע הם מרתוניסטים, תריאטלטים, רוכבי אופניים – ואני חושב שדי ברור שאף אחד מענפי הכדור לא מצריך יכולות כמו בענפים הללו. מכאן ההסקה שלי לגבי נדאל. לא חובה לקחת סמים בכדי להגיע לכושר שלו. האם הוא לוקח? אני לא חושד בו יותר מאף אחד.
מתי אני חושד בספורטאי? הנה הפרמטרים שלי בסדר יורד: שיפור בגיל מאוחר (מישל סמית', בארי בונדס), שינוי גופני בולט (גם את זה רואים רק בגיל מאוחר). קרבה למאמנים שחניכים שלהם כבר נתפסו בסמים (קרבה זו עבודה עם אותם מאמנים – לא השתייכות לאותה מדינה), קרבה בתרבות של סמים (מכללות אמריקאיות, משקולנות בבולגריה וכו').

rd17 27 ביולי 2008

אני מאד אודה למי שיעזורלי

אמרתם שבאולימפיאדה תהיה בדיקת סמים רצינית לטניסאים..?
מה הכוונה בדיוק? רק ל-4 שיגיעו לחצי הגמר יעשו בדיקת סמים? לכולם עושים בתחילת האולימפיאדה? במהלכה עושים באופן אקראי..?
איך זה בדיוק הולך ולמה אז הסיכוי לתפוס גדול יותר…

רונן דורפן 27 ביולי 2008

יהיו בדיקות אקראיות כמו בכל תחרות, בנוסף לבדיקות של כל המדליסטים.

עופר ג. 27 ביולי 2008

רציתי להתייחס לביקורות וההשגות לגבי לאנס ארמסטרונג –
אולי הוא לא גדול כמו מרקס אבל אסור לשכוח שהוא שלט בשתי הקטגוריות החשובות של הטור – רכיבה בהרים ומיאוצי השעון. כשאתה כל כך חזק בקטעים הללו אין לך צורך להתאמץ ולזכות בכמות גדולה של קטעים אחרים.
אני גם זוכר טיפוסי הרים עם מאבקים הרואיים בכל הרוכבים האחרים ,כולל נפילות שלו שהוא התאושש מהם ונלחם בכדי להמשיך ולנצח.
אני פשוט נהניתי לראות אותו רוכב למרות שיש לי תחושה חזקה שהוא ניזון גם מ"מזון מלאכותי".
לגבי הסמים הייתי רוצה להוסיף את הפוטבול האמריקאי שלאור "התנפחות" השחקנים בשנים האחרונות וגם מספר מקרי מוות במהלך אימונים רומזים בבירור על המגמה.
רונן – אפרופו פרמטרים, האם אתה מאמין ששחקן בייסבול כמו אנדי פטיט שהודה שהשתמש בהורמוני גדילה אכן הפסיק להשתמש בהם? (אתמול ראיתי סטטיסטיקה שאחוזי ההצלחה שלו בחצי השני של כל עונה הם הגבוהים ביותר ????).

יורם אהרוני 27 ביולי 2008

יש לי עוד כמה דברים שמחשידים בשימוש בסמים: 1) תוצאות שאחרים מתקשים להשיג אותן. במילניום הקודם 32 נשים הדפו כדור-ברזל 21 מטר ומעלה. במילניום הנוכחי (החל מ – 2001) רק אחת! 2) תוצאות המושגות שלא בשיא העונה. אם זורקת דיסקוס מסוימת קובעת שיא לאומי בחודש פברואר אבל בקיץ קובעת הישגים הרבה פחות טובים, זה מעלה חשד. 3) שיפור דרמטי בהישגים דווקא בתחרות חשובה שבה הספורטאי מעריך שלא יתפס. סיפרתי כאן כבר על אליפות ישראל באתלטיקה לפני 16 שנים שבה שיפרו כמה רצים את הישגיהם אחרי שבמשך 10 ימים לקחו זריקות של "תמציות ויטמינים" שרשם להם מומחה ממזרח-גרמניה. לקטגוריה זו שייך גם בן ג'ונסון. הוא לקח ב – 1988 סמים אחרי הפסדו ללואיס בתחרות בציריך כי אחר להתאושש מפציעה. הוא העריך שאפילו אם יתפסו אותו יזרקו את התוצאות לפח. עובדה שהבודקים הביאו את התוצאות לסמרנש שיחליט מה לעשות איתן… באליפות העולם 1983 לא נתפס איש אבל כמה ימים אחר כך החלו ספורטאים להיתפס במשחקי פאן אמריקה כי שם פשוט פרסמו את תוצאות הבדיקות ולא העלימו אותן.

רונן דורפן 27 ביולי 2008

עופר ג. אין פה השגות. יש עלבונות יותר גדולים מלומר על מישהו שהוא מעט פחות גדול מאדי מרקס. יש לי בעיה מסויימת עם העובדה שהמערכת המסחרית סביבו קיבלה החלטה שהטור דה פראנס הוא חזות הכל – ובכך לגרום נזק לטורים האחרים ולענף כולו. נזק ספורטיבי כמובן, התועלת הכלכלית בארמסטרונג הייתה עצומה. זה דומה קצת לאחיות וויליאמס שמשחקות כיום רק טורנירי גראנד סלאם. הייתי מצפה שיהיו חוקים באופניים שימנעו את זה.

לגבי ספורטאים ספציפים, אני לא רוצה לחשוד באיש שלא נתפס. אבל בבייסבול עוד לא החליטו על היישום של תוצאות ועדת מיטשל. עוד לא הנהיגו בדיקות רציניות – ולכן יש לשער שיש עדיין משתמשים. אבל אולי הירידה בנתוני ההום ראנס מרמזת לפחות על פחות שימוש.

גמאני 27 ביולי 2008

כשספורטאי נתפס על שימוש בסמים אסורים רק הוא סופג את העונש?
ומי סיפק להם?הם הלכו לקנות בפינת רחוב?
ואם המאמן רק ידע ולא סיפק-זה עובר בשקט?

ליאונידס 27 ביולי 2008

רונן-אני צופה בטור בפאב שהמלצת עליו -champs -ואני עדין לא מבין איך מארגני התחרות לא משנים את מתכונת התחרות כך שהעניין ישמר גם ביום הרכיבה האחרון.
האם הם לא מעוניינם עוד בדרמה מהסוג שגרג למונד הביא ???

נ.ב.
למה אין בארץ פאב כזה?

גיל 27 ביולי 2008

רונן, הכושר של נדאל אולי לא יוצא דופן אצל ספורטאים אחרים אבל יכולת ההתאוששות שלו מדהימה. אחרי הכל, הוא משחק 7 משחקים בהפרש של יומיים ונראה שזה ממש לא משפיע עליו. יכולת התאוששות היא משהו שסמים יכולים לשפר בצורה משמעותית.

rd17 27 ביולי 2008

לרונן תודה רבה, אתה אשש.. :-)

בעניין נדאל למרות שאני ממש לא מחבב את הבחור אני לא חושב שיש סיבה לחשוד בו יותר מכל טניסאי אחר.
לאנשים קשה לעכל שחקנים טני סכ"כ פיזי נקרא לזה…

רונן דורפן 27 ביולי 2008

גיל –
אם אנחנו מחפשים תופעה שלא נראתה קודם כסימן ברור לסמים אז אני לא רואה אותה. למשל אם מישהו פתאום יכה סרבים מהירים בעשרה אחוזים. או משהו יגביר את הכושר שלו בצורה דרמטית בגיל 32.
אני הולך פה על קרח דק. גם את הכושר של אגאסי מאוחר בקריירה שלו אפשר היה לפרש בכל מיני צורות. אבל אנחנו חשופים בעיקר לתקשורת הטניס הדוברת אנגלית. ואגדת ספורט אמריקאית בוודאי לא עושה דברים כאלו. דווקא ילד בתקופת הגדילה שלו חשוד יותר – למרות שרפואית הוא אמור להיות חשוד פחות.
דווקא מה שאתה רואה בטורניר גרנד סלאם הוא לא בדיוק תמונה של עליונות. נכון שפדרר ונדאל נשחקים יותר כל השנה. אבל בטורניר הגרנד סלאם עצמו הם פוגשים שחקן ששיחק לא פחות מהם באותו שבוע ולמעשה התאמץ יותר. הוא שחקן פחות טוב שהתאמץ יותר בסיבובים קודמים. אני יותר הייתי מתייחס לשרידות לאורך חודשים ושנים. גם שם סמים בהחלט יכולים לעזור.
אני לא חושד יותר או פחות בשום טניסאי. למה לא לחשוד בטניסאים שחשודים מאד במכירת משחקים? הרי מבחינה אתית הם בודאי בעיתיים. אני משער שהענף נגוע יחסית בסמים, בגלל לוח משחקים רצחני מדי ובגלל שכמעט אף אחד לא נתפס.

רונן דורפן 27 ביולי 2008

לאייל – התייחסתי לנקודה שלך, ואני מסכים איתך, בפוסט שכתבתי לפני כמעט שנתיים – http://www.ronendorfan.com/?p=31

גלעד ב. 27 ביולי 2008

רונן-אתה צודק שבמשחק טניס זמן המשחק נטו הוא קצר בהרבה מאורך המשחק עצמו,אין לי נתונים מדויקים אבל אורך ממוצע של נקודה הוא בערך 3-6 שניות(בחימר קצת יותר כמובן) כי יש לא מעט נקודות שנגמרות באס או בפספוס של החזרה.המאמץ בטניס הוא בעיקר של כוח מתפרץ בריכוז גבוה מאד לפרק זמן קצר של כמה שניות,מה שמעייף בטניס הוא המאמץ הנפשי וההתאוששות ממשחק למשחק,ביחוד על מגרשים קשים אבל גם על דשא וחימר.שינויי הכיוון החדים במהלך הנקודה דורשים זריזות ועצמה בשרירים ומה שנראה קל בטלביזיה לוקח שנים לפתח.רק אחרי שפרשתי מטניס הבנתי עד כמה קשה המשחק,היום בגיל 41 כשאני מנסה לשחק סט אחד בשיא הכח אני לא יכול ללכת במשך שבוע אח'כ..מה שאני מנסה להסביר זה שיכול להיות שלאנס ארמסטרונג בשיאו לא היה מסוגל לגמור מערכה אחת בטניס בלי לשפוך לאגר כי זה סוג אחר של כושר גופני וקבוצות שרירים שונות.טניס(ושאר ענפי המחבט האינדיבידואלים) הוא קשה לא באותו אופן של ריצת מרתון או מירוץ אפניים,ואני חוזר על עצמי, אלאבגלל המגוון הרחב של תכונות שצריך,טכניקה,אתלטיות,טקטיקה ויכולת לתפקד תחת לחץ ולאלתר מול יריב שונה בכל יום נתון.ברוב הענפים המאבק הוא מול השעון(אפניים,אתלטיקה) או מול עצמך(גולף),אמנם יש אלמנט מנטלי וטקטיקה באפניים ויש מאבק מנטלי גם בגולף אבל אין מגע פיזי או תלות בחבטות של היריב.אני לא בא לפאר או לשבח את הטניס ולטעון שהוא יותר טוב או קשה מענפים אחרים,אני אישית יותר אוהב לשחק כדורגל ולצפות בכדורגל או בכדורסל,אני רק בא לחדד כמה נקודות מעניינות(לדעתי)

רונן דורפן 27 ביולי 2008

גלעד – אז מה יותר קשה? המשחק עצמו – או העומס של הסבב? לפי מה שאתה מתאר זה העומס של הסבב.

גלעד ב. 27 ביולי 2008

רונן-השילוב של השניים וגם האימונים-טניס הוא אחד מענפי הכדור היחידים שבהם האימונים הרבה יותר קשים מהמשחק.לדוגמא,שחקן כדורגל מקצועני שמשחק 90 דקות ביום שבת,עוד 70-90 דקות ביום רביעי ועוד 90 דקות בשבת שלאחר מכן ועושה זאת במשך עונה שלמה ישמור על כושר משחק,למעשה האימונים במשך העונה הם יותר אימוני שחרור,מתיחות וטיפולים בפציעות.כנ'ל בכדורסל,40 דקות בערב,שלוש פעמים בשבוע וכל השאר זה אימון קליעות.העבודה העיקרית בענפים הללו היא בתחילת העונה במחנות האימונים.בטניס לא מספיק רק לשחק אלא צריך לערוך אימונים גם במהלך הטורנירים ובשבועות שבין הטורנירים (לא יותר משבועיים בד'כ) עורכים עוד מחנות אימון קצרים שבהם מתאמנים 5-6 שעות ביום ועוד שעה שעתיים של כושר גופני.כפי שאמרתי יותר מפעם,הלחץ הנפשי הוא מה שמעייף,בכל משחק השחקן עומד בפני לא מעט מצבים שבהם הוא ורק הוא חייב להחליט החלטות קריטיות,בלי עזרה של מאמן,נקודת שבירה לטובטך,לרעתך,משחקונים מרתוניים,שוברי שוויון מורטי עצבים,זה שוחק את המוח.מה שמייאש בטניס הוא שאתה יכול להיות גדול ביום נתון וזבל למחרת וההיפך(בזה זה דומה לגולף),העובדה שכל טורניר הוא למעשה בשיטת הנק אאוט גם היא מתישה.ניצחת משחק,מחכה לך יריב חדש,זכית בטורניר,למחרת יש עוד 31 (63 או 127) שחקנים שמחכים לך ורוצים להעיף אןתך הביתה.בגלל זה מה שעושה נדאל השנה(ופדרר בשנים האחרונות) הוא ממש,אבל ממש,ראוי לההערצה.למעשה משחק טניס בודד כשלעצמו פיזית הוא די קל בהרבה מקרים,למשל הטוב משלוש מערכות באולם על משטח קשה שנגמר בשתי מערכות חלקות).אבל השחקנים שבטופ מתאמנים שבועות וחדשים כדי שכשהם יגיעו למשחק השביעי בגמר של גראנד סלאם ול מצב של 6-6 במערכה חמישית(כמו פדרר ונדאל השנה בווימבלדון) אז הם יוכלו להיות בדופק נמוך וברמת חרדה אופטימלית שיאפשרו להם לשמור על ריכוז ועל קבלת החלטות נכונה בנקודות המכריעות.נדאל היה יותר מפוקס בסוף המשחק ההוא ופדרר עשה טעויות בלתי מחויבות,כולל בנקודה האחרונה של המשחק,וזה עלה לו במשחק,כל אלפי שעות האימונים של נדאל התנקזו למערכה הזאת ששינתה את פני ההיסטוריה.

גלעד ב. 27 ביולי 2008

לטובתך(תיקון טעות כתיב)

tksr 27 ביולי 2008

גלעד,
אם כל מערכה היתה משוחקת ברציפות וללא מנוחה בין הנקודות – האם היתה נדרשת הערכות אחרת מבחינת בניית הכושר הגופני של הטניסאים,או במילים אחרות : עד כמה משמעותית לשחקנים המנוחה הזו בין משחקונים במערכה השניה או השלישית (סביר שבמערכה חמישית היא משמעותית) ?
האם יש שחקנים בסבב שמשחק רצוף ללא מנוחה היה משרת אותם ?

גלעד ב. 28 ביולי 2008

טי קיי אס אר-המנוחה בין המשחקונים משמעותית במזג אוויר חם ולח,פחות באולמות.אם לא היתה מנוחה אז אלמנט הסבולת היה מקבל יותר משקל.יש שחקנים(כמו אגאסי ומוסטר בעבר וגם פדרר) שמשחקים מהר ולא לוקחים כמעט זמן בין הנקודות וגם לא משתמשים בכל 90 השניות בין המשחקונים,הם לא מבזבזים זמן.דווקא נדאל מושך זמן לא מעט כטקטיקה.אגב ה-25 שניות בין הנקודות הן רק למגיש,אם המגיש מחליט להתחיל את הנקודה לפני תום ה-25 שניות המחזיר חייב להיות מוכן.

אלון זנדר 28 ביולי 2008

קצת באיחור, אבל יש לי כמה השגות בנוגע לטור. אני חייב לציין שאני מתעניין בספורט מזה חמש עשרה שנה בערך, אבל נתפסתי לטור רק לפני מספר שנים. בכל אופן, מתחקירים וראיונות שעשיתי במשך השנים, אני חושב שיש לי תמונה כללית של האירוע.

אז קודם כל – הטור. יותם, כל מי שמתעניין בספורט הרכיבה על אופניים מתעניין בתוצאות הג'ירו, הוואלטה, ובמידה מסויימת גם הג'ירו השוויצרי והקלאסיקות הגדולות. משאמרתי את זה, הם לא מתקרבים לחשיבות, למשמעות, ולפופולאריות של הטור. וגם לא היו ממש קרובים מעולם – למרות תקופות פריחה של הג'ירו. הוואלטה ממילא צעיר מדי. ההשוואות לווימבלדון יחסית לשאר הגרנד-סלאמים לא חושפות את האמת. זה כמו המשחקים האולימפיים עבור האתלטיקה. נכון שיש גולדן ליג ואליפויות עולם והטובים מכולם משתתפים גם בהם – אבל העניין והתחרות הם בעיקר תחת חמש הטבעות. וכך גם עם הטור. זה עניין של מסורת, של בנייה גאונית ופתיחות לצרכי הצופים ולתקשורת. לא הג'ירו ולא הוואלטה מביאים חצי מיליון 0ויש הערכות של מיליון) לצידי הכבישים במסלול של יום בודד. האגדות סביב הטור, הקושי שלו, האלמנטים (אפילו הווספה עם הלוח עם ההפרשים), כל הדברים האלה יוצרים ממנו את אירוע הספורט הספציפי הנצפה בעולם.

בעניין סאסטרה – אני מסכים עם יותם לחלוטין, שהסביר את הטקטיקה של המתחרים באופן מתומצת וחכם. אני רוצה רק להוסיף, שבצורת הרכיבה הזו, CSC של ביארן ריס ניצלה את היתרון הכמותי שלה (אחת משלוש הקבוצות היחידות שעדיין היו עם תשעה רוכבים). בזמן הפריצה של סאסטרה, עדיין היו הפרשנים עסוקים בהערכה כמה זמן אוונס יוכל להוריד מהספרדי נגד השעון, אבל התרגיל הטקטי הוציא מצמוצי הערכה גם ביורוספורט וגם בערוץ הגרמני השני, בהם ראיתי את הקטע. רבים שכחו, בגלל שסאסטרה הסתתר בחוכמה כמעט שלושה שבועות במרחק נגיעה מהצמרת, שהוא עדיין הקפטן של הקבוצה ושעבורו כולם עובדים, גם אם פרנק שלק מראה סימנים של הפיכה לקפטן בעצמו. קצת דומה, אגב, למצב של אולריך וריס עצמו ב1996, עם נצחונו של ריס כשברור שאולריך הוא הקפטן הבא של טלקום.
והעבודה של אנדי שלק כדי לתפוס כל התקפה מסוכנת היתה מעוררת הערכה. הם היו שמחים לתת לו ניצחון בקטע, רק בשביל העבודה שהשקיע.
באשר לאוונס, גם אם האוסטרלים מאוכזבים – הוא רכב נהדר, ונתן טור ענק. הוא לא מגדולי המטפסים אי פעם, אבל יש לו הרמוניה בין כל היכולות, והוא מהגדולים שבאים מהמירוץ נגד השעון – מסורת צרפתית דווקא. לכן הוא גם לא תקף בהרים – כי זה לא היה נותן לו כלום. הטקטיקה שלו דווקא היתה טובה – להישאר במרחק נגיעה עד הסוף, ולא להישרף מוקדם מדי, כדי להגיע למאבק נגד השעון בשבת עם אפשרות לנצח. וזה היה לו, רק שיום לא ממש טוב הביא אותו רק למקום השני. לא ממש נורא – ומדגים, שהוא כנראה באמת לא משתמש בסמים.

מה שאי אפשר לומר על ארמסטרונג – שהוא כן גדול כמו מרקס, רק לא ספורטאי גדול כמוהו. ארמסטרונג עשה לטור קפיצת מדרגה, במה שקשור לתכנון מראש, להכנה מדוקדקת, לאיסוף העוזרים המושלמים, וגם להכנה הביוכימית של הקבוצה. אין בכך כל ספק. השליטה שלו בטור היתה מפחידה, אבל האלפ ד'ואז שהוא נתן בו לאולריך על הראש היה בדיוק אחד מאותם סממני סמים שמנו פה לפני. פריצה פתאומית ובלתי מוסברת תוך הפגנת יכולת בלתי אנושית – סליחה, אבל זה לא בא מכבודה במנהרת רוח, וגם לא עניין מנטאלי.

נושא המירוצים האחרים הוא אנכרוניסטי, רונן. משל למי שמבכה את כדורגל הנבחרות פתאום אחרי שנים. האמת – יש אור בקצה המנהרה. UCI, איגוד הרכיבה, שהביא לזילות המירוצים הקלאסיים, כשהוא מנסה לבנות סבב עולמי על פני חמש יבשות, נכשל כנראה. הריב על המלחמה נגד הסמים הוא קצה הקרחון לאיבה בין מארגני הטור והאיגוד הצרפתי לארגון העולמי. ובשולי הטור הוזכר מה שהוא עבורי דבר מדהים – כל הקבוצות המקצועניות שמשתתפות בטור, פרשו מהUCI ובנו ארגון חדש שמפעיל את הקלאסיקות והסבבים הגדולים. מעניין מה יקרה עם UCI, אם הסבב שלהם יתפוס אצל קבוצות משנה, אצל קבוצות מוחרמות כמו אסטנה, אצל אופני ההרים והמירוצים באולמות – כל זה לפנינו.

דבר אחד נכון, ומעציב, הוא ההומוגניות של הטור והספורט בכלל, עד שיש רושם שהוא נשלט על ידי גורמים שמעדיפים שהוא יישאר ספורט ארי, לפחות בשבעים השנה האחרונות (בתחילה הוא דווקא נחשב לענף מודרני, ליברלי ופתוח). למרות מסורת של רכיבה בצפון אפריקה, למשל, שהוציאה רוכבים מצויינים, אני לא שמתי לב בטור לאף רוכב כזה. וגם לא באירועי רכיבה אחרים שעקבתי אחריהם.

רונן דורפן 28 ביולי 2008

אלון – אתה עושה טעות כשאתה מתייחס לחשיבות ניצחונותיו של מרקס על פי פרמטרים של היום. השלטון שלו בענף הקיץ הפופולארי באירופה במשך עשר שנים היה טייגר וודסי. ולהבדיל מארמסטרונג לא מהלך טקטי-מסחרי של התרכזות רק במרוץ החשוב ביותר. זה קצת מזכיר לי את ויכוחי הגדולים עם עזי דן, כשהוא תמיד נותן משקל מכריע למונדיאל. לצורך העניין מרקס היה לא פחות גדול מארמסטרונג בטור – גם אם מספר הזכיות הכללי קטן בשניים – ובודאי גדול ממנו בכל אספקט אחר של הרכיבה.
אם אני לא טועה, בשנת 200 הוא נבחר בכמה מקומות כספורטאי המאה של אירופה.

אלון זנדר 28 ביולי 2008

אגב, הערת לוואי לנושא התמריצים המלאכותיים –

הבדיקות של הטור, כך הוסבר מראש, יהיו קפדניות ועל חוד החנית של מבחני הסמים. כל רוכב נתן מדמו לבדיקה. אז איך בכל זאת נתפסו כמה? כי הם לא תיארו לעצמם, עד כמה פריצת הדרך בבדיקות הסמים גדולה. ריקו ובלטראן השתמשו באפו מסוג חדש שרק יצא לשוק, וחשבו שעוד אין דרך למצוא אותו בדם – וטעו בגדול.
אגב, גם לסאסטרה עבר מפוקפק. הוא עבד שנים עם מאנולו סאיז ב'ליברטי סגורוס' ולפני כן בקבוצת 'אונצה', שהוא, על פי עדויות רבות, זה שהביא לשימוש שיטתי בחומרים ממריצים בקבוצות שלו ורוכבים רבים שלו ברשימת הקיצורים של פואנטס. גם ביארנה ריס, ראש CSC הוא משתמש מוכח שעל פי עדויות גם כראש קבוצה הביא בעצמו רוכבים אל קליניקות דוגמת זו שנסגרה באוניברסיטת פרייבורג.
גם פרנק שלק, אגב, רשום כנראה ברשימות של דר. פואנטס (אני עדיין לא מבין איך אלו שהתחמקו מתביעטת עד כה תירצו ביקור שלהם אצל גינקולוג. לא נתפס אצלי, העניין הזה) השם "אמיגו דה בירייו" (בירייו היה הכינוי של איוון באסו, על שם הכלב שלו) מרמז כנראה עליו, שהיה חברו לקבוצה של באסו באותה תקופה.
אבל ייתכן, שצריך למתוח קו תחת העבר, ופשוט לתת לבדיקות המודרניות לדבר. מי שייתפס עף, מי שלא נתפס, הוא כנראה נקי. כמה פשוט, ככה חכם. ואלי שוב יהיו לנו אירועי טור מעניינים כמו פעם, השנה היתה ללא ספק התחלה טובה אחרי שנים מדאיבות עם סמים וסקנדלים ובלי רכיבה כמו שצריך, עם טקטיקה וכשלונות. וכבר מתאספים השמות שיעשו את זה…

אלון זנדר 28 ביולי 2008

רונן – ההשוואה שלך, כמה שהלב מזמין אותה, לוקה בחסר. לא אהבתי את מרקס בזמנו, אבל יחסית לארמסטרונג הוא אצלי בחזקת אליל. כי הוא היה ספורטאי ענק, עם לב וביצים. לארמסטרונג, חוץ מריאה חסרת תקדים, היה ראש. הוא הביא את הענף מדרגה קדימה, מה שאי אפשר להגיד על מרקס ש"רק" היה יותר טוב מכולם.
דווקא אתה, לעניות דעתי, שוגה בכך שאתה מכניס פרמטרים של היום. העובדה שמרקס זכה בכל כך הרבה קלאסיקות עושה אותו לגדול כל כך, אבל לא ק הטור, גם הקלאסיקות נעשו קשות יותר מאז. יש רוכבים עם ציוד עדיף בהרבה, יש חומרים אסורים – הקצב של היום, למרות שהמסלולים (לפחות של חלק מהקלאסיקות) לא השתנו, הוא מהיר בהרבה. המאמץ הגופני שניצחון בטור דורש היום, מונע כמעט ודאית ניצחון באירוע נוסף בסדר גודל של קלאסיק/מירוץ אולימפי/סובב בכיר (ג'ירו-וואלטה-שווייץ ואפילו האמריקאי) .

ורק כדוגמא: כמה מאלופי העולם האחרונים (אלה שזכו בסבבים העולמיים) אתה זוכר? כשמישהו כמו טום בונן זוכה בדבר כזה, זה אומר שהקבוצות עד כדי כך טובות שהם מביאים כל מירוץ לספרינט בסופו – מרקס לא היה זוכה באף אחד מהם היום.

יותם מ 28 ביולי 2008

אלון,

הצדק איתך.
ניתן לחלק את הרוכבים (הטובים שבהם) לכמה קטגוריות: רוכבי טורים גדולים, שמדי פעם זוכים בקלאסיקה ובטור קטן-בעיקר כהכנה לקראת גראנד טור (הטור הבאסקי לפני הג'ירו, השוויצרי והדופין ליברה לפני הטור וכו'), ספרינטרים, שמדי פעם זוכים בקלאסיקות או אליפויות עולם (בונן, אוסקר פריירה, זאבל בזמנו) ורוכבים המתמחים בקלאסיקות ומריוצים חד יומיים (בטיני, רבלין וכו). יש רוכב אחד שניסה לעשות מעשה מרקס, אבל לא ממש מצליח. אלחנדרו וולברדה הספרדי זכה בלא מעט קלאסיקות, לקח מירוצי קטעים קצרים, אבל תמיד נכשל בטורים הגדולים ומסיים תמיד באזור הפודיום.

אגב, ססטרה הוא עדין ללא רבב (לפחות לא נדבק בו). וא עזה את אונסה לסי.אס.סי ולא נדבק ברפש של מנולו סייז.

רפאל 28 ביולי 2008

הערה לאלון זנדר : בקשר לקאדל אוונס "הוא מהגדולים שבאים מהמירוץ נגד השעון..".
למרות שיש לאוונס ארבע-ראשי כמו של בונן או אולריך, הוא דווקא מגיע מדיסצפלינה הפוכה לכרונו : היה אלוף העולם באופני הרים.
אבל ככה זה אוסטרלים – המאיצים המצטיינים (מקיואן, אוגריידי) צנומים, והמטפסים בריונים.
כנראה שהמיקום ההפוך (דאון אנדר) הפך גם את הפיזיולוגיה :)

Comments closed