למה אני מתנגד לשיתופו של אודי גל במשחקים האולימפיים

אמר לי היום מישהו שאני לא בסדר.

למה? כי כתבתי בעיתון שזה מאד לא בסדר שאודי גל ישתתף במשחקים האולימפיים. וזה נכתב בגלל שנתפס בבדיקת סמים כשבגופו חומר שממסך תוצאות של בדיקות סמים. גל סיפר הסבר כי במדובר בתכשיר למניעת נשירת שיער – והרשויות בישראל קיבלו את הטיעון והצליחו לשכנע את הרשויות הבינלאומיות להתספק בנזיפה. והאיש אמר לי שהוא מאמין לאודי גל

ובכן, גם אני מאמין לאודי גל. ואני אומר את זה בכנות. ואם היה מורחק מהמשחקים האולימפיים הייתי חושב שזה סיפור שובר לב. ובכל זאת חייבים להרחיק אותו.

למה?

כי מרגע שייכנסו לנסיבות כל בדיקה חיובית, כשהמדינות השונות משמשות סניגורים של הספורטאים שלהן, המלחמה בסמים נועדה לכשלון. הכל טוב ויפה שאנחנו מאמינים לאודי גל שהוא בחור מצויין. אבל אנחנו לא היינו מאמינים לסיפור כזה אם היה מסיים במקום הרביעי, ואחד השייטים שהקדים אותו ומנע ממנו את המדליה היה נכשל בבדיקה ומספר לנו אחר כך שהיה מדובר בתכשיר להתמודדות עם גמילה מעישון

אז אני מאמין לאודי גל, אבל יש משהו יותר גדול וחשוב מההשתתפות שלו במשחקים. וזה האינטגריטי של הספורט והמשחקים האולימפיים. והדבר היחיד שיחזיר את האינטגריטי הזה הוא שכל מי שנכשל בבדיקה לא ישתתף. אחרת כל משתתף שיפסיד לו ירגיש מרומה, ובצדק. וכל מדינה תעשה הכל להעלים תוצאות חיוביות של בדיקות.

*

אני רוצה להשתמש דווקא בדוגמא הבריטית. בריטניה הרחיקה עכשיו את דווין צ'יימברס מהמשלחת שלה – למרות שמבחינה בינלאומית מותר לו להשתתף. לפני כמה שנים הרחיקה לשמונה חודשים את ריו פרדיננד משום שהחמיץ בדיקה – ונבחרת אנגליה איבדה אותו למשחקי יורו-2004. מבחינת העלמת ראיות, החמצת בדיקה היא עבירה פחות חמורה מחומר ממסך. אבל לא התפשרו איתו. מבחינת תקדים יכלו להיות צינים ולהרחיק אותו רק עד תום העונה של יונייטד – ולשמור אותו זמין לנבחרת.

ברור לי כמה כואב לספורט הישראלי לוותר על אודי גל במשחקים אולימפיים. הוא אחד מלא יותר 3-4 שיכולים להביא לנו מדליה. ומכיוון שהוא משתתף, אני בכל זאת מאחל לו בהצלחה. אבל אם יזכה במדליה – אני מבקש שימעט בהצהרות של "הבאתי כבוד למדינה". כי כל הסיפור שלו מבייש את המדינה. שם אותנו בצד של המתחמקים והמתרצים ולא בצד של הנלחמים בסמים

הבלוג מציע למכור את כריסטיאנו רונאלדו תמורת אנדריי וורונין
מסקנות מצפיה בבית"ר בחיבור אינטרנט לא אמין

46 Comments

דותן 6 באוגוסט 2008

אתה רק שוכח דבר אחד – הוא הצהיר על השימוש בתכשיר לפני לקיחתו – הטיפשות היא לא רק שלו – וזו נקודה מקלה מאוד.

אריה 6 באוגוסט 2008

מי שזכאי הוא זכאי ולא משנה הסיבה. אם המוסדות הבינלאומיים לא רואים בעיה עם הסיפור, אז בודאי ששום גורם אחר לא צריך להיות יותר קדוש האפיפיור.

אביעד 6 באוגוסט 2008

רונן, אודי גל הצהיר מראש שהוא לוקח את התכשיר, הטעות לא הייתה שלו ולכן אין כל הצדקה ספורטיבית, חוקית או מוסרית להענישו ואין סיבה למנוע ממנו השתתפות במשחקים האולימפיים.
כמו כן, בוא לא נשתמש במקרה ריו פרדיננד כדוגמא למלחמה נכונה בסמים. מקרה ריו פרדיננד הוא אחת הדוגמאות (בעיניי) לצביעות ועליבות ההתאחדות האנגלית. אותה התאחדות שפסקה לאדריאן מוטו עונש של 6 חודשים על שימוש בקוקאין (מה המסר? עדיף שתשתמשו בקוקאין מאשר תחמיצו בדיקה?), אותה התאחדות שהרחיקה את ג'ו קול לאחר שעבר לצ'לסי ל 10 (או 8?) משחקים בעיצומה של העונה, וזאת על עבירה (שאת מהותה איני זוכר) שביצע למעלה משנה לפני כן כשהיה בווסטהאם? אותה התאחדות שרק קנסה את צ'לסי על 2 מקרים של פניה לשחקן (א. קול) ומנהל ספורטיבי (ארנסן) בניגוד לחוק?

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

אריה – אני לא מצפה מישראל להרחיק אותו. הביקורת שלי היא על המוסדות הבינלאומיים. הם לא צריכים לקבל את הסיפורים של ישראל.

דותן – טפשות היא נקודה מקלה מבחינת ההתייחסות הערכית אליו. אבל מחר ספורטאי יצהיר על החומר הזה. ייקח אותו. ייקח סטרואידים שאי אפשר לגלות בגלל שיש פה חומר ממסך – והכל בסדר. ספורטאי שלקח חומר ממסך לא צריך להיות במשחקים – אחר כך הוא וההתחאדות שאישרה לו יכולים לדון מי אשם. אבל אם כל מדינה תנהל את הצדק שלה – לא יהיה סוף לרמאות.

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

אביעד – זו בדיוק הנקודה אליה אני מגיע. המוסדות הבינלאומיים לא צריכים לפעול מול ספורטאים. לא צריך לעניין אותה אם ההתאחדות בישראל אישרה לו לקחת את התכשיר. ההצהרה מראש משנה אולי את ההתייחסות המוסרית אליו – אבל לא אל המצב לאשורו. יצרת פה מצב בו ספורטאי יכול להשתמש בסטרואידים בלי להתפס בגלל שהוא לקח חומר ממסך. אי אפשר לבטוח בתחרות בתנאים האלו. ניהול המלחמה בסמים על פי סטנדרטים רגילים לא יצליח – כי יש מצב שהגוף הבודק חלש בהרבה מהגוף הנבדק (כלל הספורטאים). העובדה שהאשמה היא בהתאחדות הישראלית פשוט לא משנה פה.
בעניין פרדיננד אתה שוב משתמש ביחיד. לפעמים בתי משפט, מכל סוג, עושים ממשהו דוגמא. והדוגמא החריפה של פרדיננד יצרה מצב שאיש לא מתחמק מבדיקות. אין לכך שום קשר לאי סדרים בשוק ההעברות…

Michaly 6 באוגוסט 2008

הדבר הבעייתי באמת בסיפור הזה הוא שרק לוזרים מיושנים משתמשים בתכשירים למניעת נשירת שיער. א. כי זה לא עובד. וב. כי קרחת זה יפה.

אריה 6 באוגוסט 2008

מסכים עם מיכלי… אני מעדיף לתת לטבע, או לגנים הדפוקים שלי, לעשות את שלהם.

אסף 6 באוגוסט 2008

ועוד לשחיין… קרחת אמורה להוריד את החיכוך, לא?
אז אולי יש לנו כאן עוד איציק זוהר שמעדיף את המראה שלו על פני הישגים?

אסף 6 באוגוסט 2008

סליחה, לא שחיין. זכרתי משהו עם מים…
נא להתעלם.

חנן כהן 6 באוגוסט 2008

האבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?

אביעד 6 באוגוסט 2008

רונן, אז המלחמה כאן היא בסמים או בספורטאים? אם במסגרת המלחמה בסמים, שנוצרה בגלל האשמים, אתה מעניש את החפים מפשע, אז בעיניי הלכה הפואנטה. אם האשמה היא בהתאחדות הישראלית אז מדוע שהספורטאי ייענש?
בקשר לריו, הביקורת שלי היא על ההתאחדות האנגלית שאינה צריכה לשמש כדוגמא. אי סדרים בשוק ההעברות אינם קשורים למלחמה בסמים אבל במקרה הזה שניהם סימפטומים לאותו החולי. העובדה שאולי יש תוצאה טובה לפעולה של ההתאחדות האנגלית, אינה אומרת שהפעולה נכונה. צריך לבדוק גם את הדרך ולא רק התוצאה. כפי שנאמר כבר מספיק על דייויד סימן – לפעמים גם תרנגול עיוור מוצא גרגר.

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

אביעד –

לפי מה שאתה אומר – כל ספורטאי שייתפס, ההתאחדות שלו תגיד "אנחנו אישרנו לו", תקבל קנס והספורטאי ישתתף. אולי גם תוסיף הצהרה "שמדובר בבחור מצויין".
זה פשוט לא צריך לעניין את ההתאחדות הבינלאומית מה הסיבה. אודי גל מייצג את התאחדות השיט של ישראל. לפעמים ספורטאי מורחק מתחרות כי הקבוצה שלו הורחקה. לפעמים קבוצה מורחקת בגלל עבירה של ספורטאי שלה. אי אפשר ואסור לבצע את ההפרדה הזו. כי תמיד ההתאחדות תיקח אחריות והרמאים ישתתפו.
רק לידיעתך – הרבה מאד ספורטאים נתפסים בסמים גם אם לא הלכו לבית מרקחת ואמרו לרוקח "תן לי סמים". הם לוקחים תופסים מהמאמנים שלהם בלי לבדוק, מסממים אותם כקטינים…. כן, המלחמה היא בהחלט בסמים ולפעמים תתבצע על גבם של ספורטאים הגונים. שאודי גל יתבע בבית משפט אזרחי את מי שאישר לו את התכשיר. אבל כך הוא מוציא את הטעם מהתחרות האולימפית. כי מה לעשות – הוא היה במצב בו הוא יכול לקחת סמים משפרי ביצועים בלי להתפס.

אחד עלום 6 באוגוסט 2008

א. אני רוצה להזים את השמועות, הכדורים האלה הוכחו כיעילים ב-65% מהמקרים, ובלוריתי הנאה מוכיחה שיש צדק בסטטיסטיקות.

ב. אני לא חושב שאם אתה רוצה להיות ספורטאי אתה חייב להשלים עם זה שתהיה קרח כחלק מזה. אני כן חושב שבדיקות הסמים צריכות להיעשות בצורה טובה יותר כך שלא יהיה מיסוך. אני בטוח שאפשר לגלות סטרואידים גם עם לקיחת התרופות האלה במקביל. אני גם חושב שזה אידיוטי לחלוטין שלקיחת אדוויל או לא זוכר איזה כדור או אנטיביוטיקה זה היה שקראתי עליו, נראית לפעמים כלקיחת סטרואידים, יש גבול לאיוולת.

אביעד 6 באוגוסט 2008

רונן, אם אנחנו לא סומכים על ההתאחדויות המקומיות אז להתעלם מהן. שאודי גל ודומיו יידרשו לבקש אישור קודם מההתאחדות הבינלאומית (וגם להתאחדות המקומית יש אינטרס להעניש את האשמים, לסווג אותן אוטומטית כשותפות לדבר עבירה זה בעייתי). חייב להיות פתרון אחר מלבד הרחקה של ספורטאי חף מפשע. כשקבוצה מורחקת וספורטאי שמהווה חלק אינטגרלי מהנבחרת מורחק איתה זה צודק. כשקבוצה מורחקת בשל עבירה של ספורטאי מתוכה בנסיבות בהן יכלה למנוע את העבירה זה צודק. הרחקה של ספורטאי שעשה הכל לפי הנוהל כי אנחנו נלחמים בסמים, כורתת את הענף עליו המלחמה בסמים יושבת. מה יעזור לנו להרחיק ספורטאי חף מפשע בשם הרצון להגן על האוהד ועל ספורטאים חפים מפשע אחרים?

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

אביעד – ראשית, בו נשים פה דברים על דיוקם. אין פה מצב של חף מפשע. בעולם המלחמה לסמים חומר ממסך נחשב גרוע כמו סם ומקבל ענישה דומה. אז יש כאן מצב של ספורטאי שביצע את העבירה. הוא רק מודה טוען שעשה אותה בתום לב. לכל הפחות הייתי מצפה ממנו במצב כזה לעשות את מה שעושים ספורטאים בארצות הברית ובריטניה מיוזמתם – לנדב את עצמו לבדיקות דם בכדי להוכיח את חפותו.

להתאחדות של אודי גל אין שום אינטרס להעניש אותו. השתתפותו מקנה לה יוקרה וגם תקציבים במסגרת הנוהלים בישראל. לסמוך על ההתאחדיות המקומיות זה מצב של חתול ושמנת. אגב, אם היה תלוי בי, האישור של ההתאחדות הישראלית היה צריך להיות נסיבות מחמירות. זה אומר שיש מצב עם ענף שלם שלא נלחם בסמים כמו שצריך.

בפתרון שאתה מציע התאחדויות מקבלות פרס על רשלנות, ויש להן תמריץ לא לבדוק כמו שצריך ולא להעניש כמו שצריך.

S&M 6 באוגוסט 2008

אם הוגנות ושוויון הם הקריטריון – תן לכולם לצרוך איזה חומרים שהם רוצים. רק כך יהיה שוויון.

נסיון החיים מראה שתמיד יהיו כאלו שיעקפו את האיסורים ויצליחו לשטות במערכת הבדיקות. הפרשיות האחרונות בטור דה פרנס לא עסקו דווקא בתכשירים לא חוקיים, אלא במנות דם מועשרות בתאים מוליכי חמצן. דוגמה נוספת להשתכללות המערכת – היום "יודעים" שבגמר שבו זכה בן ג'ונסון, 4 מ-5 הראשונים היו צריכים להיפסל. כולל קארל לואיס שהגיש את התלונה.

ככל שמשתכללות הבדיקות, משתכללים הרמאים. אולי רק בעוד עשרים שנים, עם השתכללות הבדיקות, תדע אם הזוכים העתידיים בבייג'ין אכן היו נקיים.

הגישה היא לא נכונה. צריך ללמוד לקח מהמלחמה בסמי הרחוב. ברור שזה פסול, ברור שזו עבירה, אבל ברור גם שלהכניס את הנרקומן (הצרכן) לכלא לא פותר שום בעיה. צריך להעניש את הסוחרים (וגם אז זה לא באמת נפתר…).

התאחדויות הספורט מענישות רק את הספורטאים (הצרכנים). אין לזה אפקטיביות. אם תפסו ספורטאי שזכה הוא מאבד הכל. אם לא תפסו אותו, הוא נהנה מההצלחה (כלכלית). אם יגלו אחרי עשרים שנים שהוא צרך סמים, כבר אי אפשר להעניש אותו (מעבר לביטול זכייתו). זה כבר לא אפקטיבי, כי התאחדויות הספורט לא רלבנטיות עבורו.

לכן, אם רוצים באמת להילחם בתופעה, מארגני האולימפיאדה צריכים לכלול תנאי – כל מדינה שרוצה לשלוח ספורטאים לאולימפיאדה, חייבת לכלול בספר החוקים שלה ענישה אפקטיבית על הפצה ושימוש בחומרים אסורים בספורט. כשאפשר יהיה להכניס לכלא את הסוחרים, אז אפשר יהיה להילחם בסמים בספורט.

עד אז זה בלוף. אתה תופס מקריח מסכן ומוציא לו את הנשמה, אבל אתה יודע בוודאות שכל מי שירד למים בתחרות איתו, השתמש גם הוא בחומרים אסורים ולא נתפס. באופן אישי אני בתחושה שכל האתלטים בצמרת צורכים חומרים אסורים או משתמשים בטכניקות אסורות של העשרת דם וכדומה.

אלון זנדר 6 באוגוסט 2008

יותר מזה, רונן-

העובדה שבחר לקחת תכשיר למניעת התקרחות, אור ווטאבר, שיש בו חומר ממסך, די מוזרה בעיני. לפני משחקים אולימפיים, שבהם תהיינה הכי הרבה בדיקות אי פעם, לקחת כל תרופה שהיא שיש בה חומר ממסך, זה לא במקום. זה לא כאילו חייו תלויים בכך.
נכון, שזו הכבדה על ספורטאים אולימפיים – בודאי. לדעתי צריך לתת לספורטאים הקלות בהרבה דברים, אבל יש תחומים שבהם צריך להכביד עליהם. והמלחמה בחומרים אסורים היא כזו – כי אם היא לא תכאיב, היא לא תשפיע. ולכן, אביעד, אני לא מסכים עם מה שאתה אומר לחלוטין. התאחדות כן צריכה לתת דוגמא, ולהפחיד משתמשים עתידיים, או מתחמקים עתידיים, או כל דבר אחר – אם היא רוצה להיות בטוחה בתוצאות.
זה שדווקא ריו פרדיננד סבל כמובן חרה לי בזמנו והיצרתי על כך רבות. אבל אני בהחלט מבין את הרעיון מאחורי העונש, ואני מרשה לעצמי להאמין, שמספר הכדורגלנים שמפספסים בדיקת סמים, ירד משמעותית – וזה דבר חיובי.
לעלום- דווקא כן. ספורטאי, לפני שהוא לוקח כל תרופה או תכשיר שהם, צריך לבדוק עם רופא מה יש בהם. למען האמת, רצוי שכל אדם יעשה זאת מפעם לפעם – אצל ספורטאי אולימפי, שאני עוזר לממן (לפחות במצב אידיאלי), יש באפשרותי לדרוש ממנו לבדוק את עצמו בכל זמן. זו לא דרישה מוגזמת, וההתאחדות מממנת מן הסתם רופא שייעץ בדיוק בנושאים הללו. ולא, אי אפשר לגלות סטרואידים וחומרים אחרים מאחורי חומר ממסך, אחרת הוא היה חסר טעם – ולא היה חומר ממסך. ולכן המצב הוא צודק, בו לקיחת חומר ממסך שווה בחריפותה ללקיחת חומר ממריץ.
ולכן בעיני אין חשיבות רבה להצהרה המוקדמת ולאישור ההתאחדות, שאני (כמו רונן) מתייחס אליהן בחשד – וזה תפקיד כל עיתונאי, להתייחס בחשד לאינפורמציות כאלו.

Glen 6 באוגוסט 2008

Aviad: as much as I remember the FA asked for a tougher action against Rio (1-2 years) but the court ruled 8 months . So it is not the "FA" who decides what will be the penalty. As to Mutto I agree and I think that both had to have a more severe punishment.

And I agree 100% with Ronan and even more: I don't think it was a mistake of Gal although even a mistake is enough to disqualify
.

Glen 6 באוגוסט 2008

FA court of course

גיל 6 באוגוסט 2008

רונן, אני שם לב שאתה בעד גישות מערכתיות של זבנג וגמרנו (המבחנים האמריקאיים, סמים), ופחות מחשבה על הספורטאי הבודד. הגורם האנושי חשוב כאן. אם זה היה מדובר בעונה רגילה אז מילא, אבל רחמים על הספורטאים. אם מישהו לא עשה שום דבר רע (ואני לא מכיר מספיק את פרטי המקרה), בשביל זה יש תהליכים מסודרים לבירור האמת. לא צריך להיות נוקשים עם ספורטאים ש4 שנים חולמים על האולימפיאדה ובמחי החלטה שרירותית אחת היא נמנעת מהם.

אלון זנדר 6 באוגוסט 2008

S&M, השוויון לא יהיה קיםם, כי כבר היום יותר קל לספורטאי אמריקני לקחת תכשירים – מבחינה פיננסית. ובמדינות מסויימות, בענפים מסויימים ובסין, במחוזות מסויימים, יש סימום שיטתי. שזה מקל על ספורטאי אחר ומקשה על שני. מצב של זירו טולרנס הוא השוויון האמיתי. לכן, אני מסכים עימך, שצריך להקפיד עם ההתאחדויות ובעיקא עם הרופאים, שעוברים על כל כללי האתיקה.

מה שכן, העובדה שבטור דה פרנס התגלו המקרים האחרונים, נובעת מעבודה של WADA ישר עם היצרנים (שרוצים לשפר את השם של התכשירים שלהם, שמהווים תרופות ביומיום -שוק הספורטאים הוא לא יותר מדי לוקרטיבי). יצרנית האפו החדש, CERA, שבו השתמש ריקו, כי חשב שעוד אי אפשר לזהות אותו בבדיקות, כמו גם הורמוני הגדילה HGH, מכילים אפילו מולקולה מיוחדת שמסייעת בזיהוי שלהם – באדיבות היצרן.

אלון זנדר 6 באוגוסט 2008

גיל – כן צריך להיות נוקשה. כי יש חשיבות עצומה לשקיפות של תהליכים, וברגע שנכנסים לאיזור שבו צריך להחליט על סמך 'תחושות', ו'רחמים', ו'יחסיות', אז מי יהיה שיקבע את הגבול? ואיך תמנע החלטה שונה של התאחדויות שונות באותו מקרה? האם אז לא צריך לרחם על המפסיד?
לכן תקנות ומערכות צריכות להיות שקיפות וחד-חד משמעיות.

יש הרבה ספורטאים, שיומיים לפני המשחקים נוקעים רגל, לוקחים בטעות חומר נגד הצטננות, שוקעים בדיכאון. מה לעשות, טרגדיות קורות. חלק יחזרו למשחקים הבאים, חלק לא. אני חושב שהספורט כמערכת חייב לקבל עדיפות על השיקולים של כל ספורטאי וספורטאי, כי אין לזה סוף.

גיל 6 באוגוסט 2008

נוקשה כן כאשר יש שימוש מכוון בסמים, אבל צריך גם מידה רבה של צדק.

גיל 6 באוגוסט 2008

אגב, אמיר ליברמן מספר 6 סיפורים מעניינים וביזאריים בתולדות האולימפיאדה כולל הארוע החשוב ביותר בתולדות האנושות:

http://www.aplaton.co.il/story_457

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

גיל – ואני אספר לך שההתאחדות הקמבודית רוצה לרחם על ספורטאי שלה שאמור להתחרות נגד ספורטאי ישראלי, משום שנטל חומר ממסך שהוא במקרה חלק ממשקה מקובל בחג הפוריות המקומי. אתה מציע:
1. לקבל את העמדה הקמבודית. ברור שהם לא ישקרו – הרי קיימת הרוח האולימפית!
2. להתחיל בחקירה מקיפה לגבי מידת החשיבות של המשקה בחג המדובר, מידת מהמינותו של הרופא שאישר ומידת ההשפעה על הספורטאי הקמבודי
3. לפסול את הספורטאי הקמבודי כי הוא נתפס משתמש.
האם בעצם יש איזשהי אפשרות הגיונית בתחרות של 205 מדינות מלבד אפשרות מספר 3?

תומר 6 באוגוסט 2008

גיל,אי אפשר להפעיל את מידת הרחמים על כל ספורטאי בודד ולהתחשב באי ידיעה ותום לב. אם אודי גל לא ידע שהוא משתמש בחומר אסור,זה פאק שלו והוא צריך לשלם על כך גם בהורדת 4 שנות אימונים לטמיון כי בדיוק לשם הולכות 4 השנים של הספורטאי הנקי במקום הרביעי. המקרה האנושי הוא מצער מאוד במיוחד כשיחד איתו יענש גם גידי קליגר שהוא באמת חף מפשע אבל כמו בכל מלחמה גם במלחמה נגד הסמים לפעמים גם החפים מפש נפגעים,זה בלתי נמנע. במצב שנוצר כרגע ספורטאי ישראלי יודע שהוא יכול במצב מסוים להשתמש בסם ולא להיענש על זה ופה החטאנו את המטרה.
S&M-מבחינתי ספורטאי שלא נתפס הוא נקי,אי אפשר להכפיש את כל ספוטאי העולם רק כי אנחנו כביכול "יודעים","כולם" גם מעלימים מס ו"כולם" גם מושחתים,מי שנתפס-שישלם.
מסכים שכדי שזה ימשיך להיות כך יש צורך לשכלל את הבדיקות וכמובן שאני בעד ענישה כנגד הגוף האחראי.אם איגוד השיט היה יודע שבמידה וגל נתפס אז הוא לא יוכל לשלוח שייטים לאולימפיאדה הבאה(ובעצם כך מאבד את משמעותו כגוף שחי תקציבית) לא היינו מגיעים למצב כזה.
ובקשר להתקרחות של אודי גל,ספורטאי צריך להקריב, גם את שערות ראשו במידת הצורך. אם בשביל מדליה הם מוכנים להקריב את הביצים שלהם אז שיקריבו את השערות בשביל ההגינות והיושר.

אביעד 6 באוגוסט 2008

אלון, כשספורטאי נוקע רגל יומיים לפני המשחקים זו טרגדיה. כשהוא מושעה ממנה כי לקח חומר נגד צינון, הודיע על כך לפני כן – זו לא טרגדיה זה עוול. עוול שלא חייב לקרות. שקיפות זה חשוב, אבל מה שאתה מציע גובל באכזריות. אני מסכים עם גיל בנושא הזה.
רונן,בפעם הבאה שההתאחדות הישראלית תגיש ערעור על מקרה דומה לזה של אודי גל, פחותים סיכוייו להתקבל. אם ההתאחדות תעמוד לצד כל מי שייפסל אזי מהימנותה תיפגע והערעורים שתגיש ייזרקו. זה לכל הפחות האינטרס שלה.
אני מעדיף מצב בו ההתאחדות הרשלנית יחד עם הספורטאי שאינו אשם, שניהם לא נענשים, ממצב בו ההתאחדות הרשלנית נענשת באמצעות זה שהספורטאי החף מפשע נענש.

גיל 6 באוגוסט 2008

אני לא אומר שצריך חקירה מקיפה לכל שימוש בסמים, אלא לנהוג במידתיות. החוקים שכאן מציעים נראים לי קצת נוקשים מדי. יקבעו בחוק אלו תכשירים מותרים ואלו אסורים ומתי ואיך מותר להשתמש בתכשיר זה או אחר וזהו. הרי הויכוח על פי הבנתי אינה על עצם השימוש בתכשיר אלא האם השימוש בו נעשה בהתאם לנהלים קיימים. כלומר, יש כאן עניין פרוצדוראלי ורובכם כאן מבית שמאי.

תמיד יהיו מקרים גבוליים ובשביל זה יש את הרשויות המתאימות שידונו בהם. אין לי בעייה עם זה שיחמירו עם כל אלו שהשתמשו בתכשירים שלא בתום לב, אבל להניח מראש שהכוונה היא כוונת זדון קצת צורם לי.

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

גיל – איך לעזאזל אתה אפילו חושב שאפשר להתחיל לבדוק עניינים כמו תום לב בארוע של 205 מדינות?

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

כמו שאמר גלן – מעין אתה כל כך בטוח שהוא ואיגוד השיט לא משקרים? אם היה מדובר בשייט בולגרי או יווני היית כל כך משוכנע? היית סומך על ההתאחדות היוונית?
ובבקשה אל תתלה ברקורד הישראלי. ישראל לא נבדקת כמעט בבדיקות סמים – כי היא לא מתקרבת לניצחונות. כרגע המצב הוא שכ-3 מועמדויות למדליות, אחת מהן בבעיית מהימנות בענייני סמים.
גיל, וגם אביעד – אם אודי גל כל כך תמים למה הוא לא עושה עכשיו את מה שעושה אליסון פליקס ושורה של ספורטאים מפורסמים – מנדב עצמו לבדיקות מקיפות ותכופות יותר. הוא מעדיף לבוא עם פתק מהרופא בישראל שהוא בסדר.

גיל 6 באוגוסט 2008

כמה אירועים כאלו באמת יש? מדינות קודם כל צריכות לברר את הנושא אצלן, ורק כשהן משתכנעות שמדובר באמת בטעות אפשר לברר אותו במסגרת התאחדויות הספורט המתאימות. ספורטאים שימצאו אשמים יוענשו בחומרה והם צריכים לקחת את זה בחשבון. אני לא בטוח שהבירוקרטיה היא הבעייה כאן.

גיל 6 באוגוסט 2008

אני חושב שצריך להעניש בחומרה אם יתברר שהתאחדויות מסוימות מחפות על ספורטאים או משקרות במודע. שירחיקו את המדינה מהספורט הזה אם יתברר שהם לא פעלו בתום לב. אני חושב שאחרי שיתגלו כמה מקרים כאלו, מהר מאוד איגודים יפעלו בצורה הוגנת אם המחיר לשקר יהיה גבוה עבורן.

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

כרגע סגרת את נושא המלחמה בסמים – "מדינות קודם כל צריכות לברר אצלן". המדיניות הזו תביא לשיפור מדהים ואני מעריך שמהר מאד נגלה שאין שימוש בסמים!
ובקשר לנושא ההומני – האם המתחרים של אודי גל הם לא אנושיים. למה הם צריכים להתחרות במי שנתפס בבדיקת סמים. ועוד נתפס במדינה שבכלל לא בודקת סמים בספורט עד שספורטאי עולה למשחקים. למה שאפילו יתחיל להאמין. הרקורד הנקי של ישראל בסמים – כולל בכדורגל וכדורסל – כמובן מעיד על רשלנות וסרחון גדול ולא על רוח ספורטיבית יוצאת דופן. האם ישראלים הם כל כך ישרים בכל תחומי החיים – שבאמת אפשר לנקוט מדיניות בדיקות כל כך מקרית ומקלה?

הפתרון כמובן הפוך – יש רק דרך אחת שיגרום למדינות לעשות בדיקות רציניות. מדיניות לפיה אם ספורטאי שלהן נתפס הוא מורחק מיד ואם שניים נתפסים אז המדינה תשב בחוץ אולימפיאדה אחת באותו ענף ספורט. וכן – האתלטיקה האמריקאית והרוסית צריכות כבר מזמן היו לשבת בחוץ אולימפיאדה אחת – מריון ג'ונס אחת הרסה את המשחקים לבערך 13 מדליסטיות פוטנציאליות בגלל ההפקרות ששלטה באתלטיקה האמריקאית.

גיל 6 באוגוסט 2008

לא, לא אמרתי שמדינות צריכות לבדוק את הספורטאים שלהן אלא אם יגלו שהן מחפות עליהם הם יוענשו. הרי יש בדיקות סמים כל הזמן למנצחים בתחרויות רגילות ובדיקות אקראית, למה זה לא מטיל עומס על המערכת? בסך הכל ברוב המקרים שנתפסים בהם ספורטאים די ברור שמדובר בניסיון לרמות. יש מקרים גבוליים שבו התוצאות יכולות להעיד על המצאותו של חומר בתרופה מותרת לשימוש, ואז אפשר לברר האם הספורטאי היה רשאי להשתמש בה או לא.

בכדורגל לא נתפס אף אחד כי לא הגענו לשום מקום. מן הסתם צריכה להיות בקרה גדולה יותר על המצטיינים בתחום.

אני לא כל כך בטוח בנוגע לעונשים קולקטייבים, אבל אני כן בעד עונשים חמורים לספורטאים שכוללים ישיבה בכלא וקנס ענק.

old timer 6 באוגוסט 2008

רונן בעיני זה מתקשר לדרישה העקבית שלך להעביר את המלחמה בסמים למישור הפלילי אלא שזה מעורר אצלי קושי. אם ניקח בית משפט פלילי כאנלוגיה – מה שאתה מציע הוא שבית משפט לא יתייחס לשאלת היסוד הנפשי. למה אתה חושב שעבירות סמים צריכות להיות עבירות של אחריות מוחלטת? האם אתה חושב שבכל מקרה נצטרך שתי מערכות שיפוט נפרדות: הפלילית שבה יואשם ספורטאי בקבלת דבר במרמה (ואז היסוד הנפשי יהיה רלוונטי) והמשמעתית שבה המצאות סמים בגופו של ספורטאי גוררת ענישה אוטומטית?

ולעניין שיקול הדעת של הגופים השיפוטיים: הפעלת שיקול שעת היא חלק אינטגרלי מכל הליך שיפוטי. למה אתה חושב ששלילת שיקול הדעת תתרום ליתר אמון בהליך? ניקח דוגמה משיפוט בתחרות: האם אתה חושב שכל עונש אחר למעט הרחקת סטודומאיר (שאם אני זוכר נכון היה העונש האוטומטי המתבקש) היה גורם לפגיעה באמון הציבור בטוהר התחרות? זה לא דוגמה למצב שבו דווקא אי הפעלת שיקול הדעת היא שערערה את האמון?

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

אולד טיימר – אני מפריד.
באשר לתמיכתי בפליליזציה של רמאות סמים, כשספורטאי יתייצב בבית משפט, בודאי שלא סביר שזו תהיה עבירת אחריות מוחלטת. אלא עבירה רגילה של כוונה/פזיזות/אדישות. בבית משפט פלילי או בתביעה אזרחית נגדו (הגופים שמתקצבים אותו? שותפו לסירה?) נדרוש רמה של כוונה או פזיזות.

באשר לצד הספורטיבי של הרחקה מתחרויות גם כן אינני תומך באחריות מוחלטת, אבל כן תומך ברמת יסוד נפשי של רשלנות. וכאן יש רשלנות. "ספורטאי סביר" לא לוקח חומרים לעניין לא נחוץ כמו נשירת שיער. התאחדות סבירה לא מתרשלת כך בבדיקות. וכן, אני כן סבור שספורטאי צריך להענש על רשלנות התאחדות – ויש לראות בהם גוף אחד לצורך העניין – משום שאין לגוף בינלאומי אפשרות אמיתית להפריד ביניהם. אחרת אתה יוצר מצב בלתי אפשרי שיכשיר את רוב הרמאויות – ספורטאי מקבל אישור התאחדות – ובמקרה הגרוע היא נענשת ולא הוא. הפרדה בין ספורטאי להתאחדות מרוקנת את העניין מתוכן.

רונן דורפן 6 באוגוסט 2008

גיל – אתה יודע שאני מאמין בתביעות ענק… אבל זה טוב לכוכבי בייסבול וספורטאים אמריקאים. לגבי ספורטאי מדינות טוטאליטריות עניות – הדרך היחידה היא ענישת הפדרציות שלהם.

אלון זנדר 6 באוגוסט 2008

ושוב יצא סיפור האירוע הגדול בתולדות האנושות, אירוע מכונן יקומי, בצוןרה חלקית לאור. בלי שובר השביתות המניאק, בלי האצנים מפאריס שנלחמו על הזדמנות שנייה למדליה ובלי.. ובלי.. ובלי.

רני 7 באוגוסט 2008

רונן אתה צודק במאת האחוזים. אין מקום לתת להתאחדויות המקומיות שום מידה של חופש פעולה בהחלטות בנושא סימום. אין אנו רוצים להיות כמו מדינות מסויימות (סין, רוסיה, ביילרוס, ואוקראינה) אשר איש לא מאמין שספורטאים ממדינות אלו נקיים עקב כסתח"ים של ההתאחדויות המקומיות לאורך שנים. ספורטאי מוכרח לדעת מה נכנס ויוצא מגופו, כל יוצא דופן מריח לא טוב. וכל יוצא מכן הכלל שכזה חייב להיות מטופל רק על ידי גוף בין לאומי שישמור על אובייקטיביות במידה האפשרית.
ורק דוגמא קטנה להמחשה:
האם מישהו מחברי הפורום המכובדים סבור כי ספורטאי כמו אסאפה פאוול (עוד בחור מקריח), אם יתפס עם חומר אסור בגופו ויטען כי נטל תרופה לקרחת, האם ישתתף באולימפיאדה?? אין שום סיכוי!

רועי פ 7 באוגוסט 2008

אודי גל חייב היה להענש. נקודה. הוא לקח את התכשיר הספציפי, נגד קרחת. הוא לקח חומר שעושה "התערבות" מסויימת בתהליך ההורמונאלי בגופו. הוא ספורטאי תחרותי. הוא צריך היה להתייעץ עם רופא ספורט, אם מותר לו לקחת את התכשיר ושהתכשיר לא מכיל חומר אסור. אם הוא לקח בלי להתייעץ – הוא צריך לעוף.
אם רופא אשר לו, הרופא צריך לתת תשובות.

אלון זנדר 7 באוגוסט 2008

רועי (פ) צודק, ויש מעט מדי מקרים שבהם רופאים שאחראים לסימום נקראים לתת את הדין. ואם זה שוב גניקולוג, כמו במקרה פואנטס?

תיקון בנושא סין. ממה שאני יודע, שזה קצת, אבל גם קצת יותר מקורא העיתונים הממוצע, לא היה קיים בסין סימום ריכוזי שיטתי, למרות השמועות.
קודם כל, הסינים התנגדו לספורט תחרותי ולסטנדרטים של הצטיינות בספורט, עד שינוי הגישה לפני מספר שנים. גם אז, הספורט משמש בסין למטרות פוליטיות וחברתיות בלבד, כתעמולה וכוונטיל – והתדמית שסין רוצה לבנות, בעיקר עבור תושסביה, היא של מערכת 'נקייה' ואידיאליסטית. לשימוש בחומרים ממריצים אין מקום באידיאולוגיה הסינית, ולראיה, אין מדינה שמענישה ספורטאים שהשתמשו בחומרים אסורים בחריפות כמו סין. סילוק לכל החיים, פסילה של בני משפחה, של מי שמתאמן אצל אותם רופאים, ועוד.
הבעייה של סין היא שמתחת למעטה 'המשפחה' יש מתיחויות מרובות ושונות, בעיקר בין המחוזות של מדינת הענק הזאת. ובתחרות בין המחוזות יש מרכזי ספורט המקורבים לשלטון המקומי, שלא מעניינת אותם האידיאולוגיה הריכוזית, הם רוצים לנצח את המחוזות האחרים, בעיקר באירוע הספורט השני בגודלו בעולם: משחקי סין. ולשם כך הם משתמשים בחומרים אסורים, בשיטות אימון מרושעות ובלוחמה פסיכולוגית, גם נגד האתלטים עצמם. עבור חלק מהמחוזות, הכל כשר במלחמה הפנימית הזו. וכשאתלטים כאלו מגיעים למשחקים אולימפיים, ברור מה קורה. הם נענשים, למחוז כבר לא אכפת, אחרי שהאתלטים עשו את שלהם, והם נידונים לחיי סעד (הרי הם לא למדו אף מקצוע אחר). לא כדאי להיות ספורטאי סיני, בקיצור.

זיו 8 באוגוסט 2008

רונן,
אני לא יודע אם התייחסו לעניין הזה, אבל שים לב להבדלי הגילאים בין הגברים לנשים במשלחת הישראלית.
אצל הגברים הממוצע הוא 27.5 – אם נוריד את סטאין זה 26.5.
אצל הנשים זה 22.3 – אם נוריד את ציפי אובזילר (היחידה שנולדה לפני 1980 בין הנשים) זה 21.7.
איך שלא תסובב את זה מדובר בהבדל של 5 שנים בערך ואני לא יודע איך זה עומד ביחס לממוצע הכללי שאני משער שגם בו יש פער כזה או אחר בין הגברים לנשים. יש לי כמה מחשבות בעניין הזה. אבל אשמח לקרוא מה יש לך לכתוב על זה באחד הפוסטים הקרובים.

רונן דורפן 8 באוגוסט 2008

זיו – זה מעניין אבל נכון לכל הספורט העולמי בכלל. אפשר להגיע להמון מסקנות על מגדר ואפליה והתנהגות החברה. אבל הכל מגיע מאותו מקום. גבר יכול לעשות ילדים בזמן שהוא ספורטאי ברמה העילית. אישה צריכה קרוב לשנתיים הפסקה לכל הריון – כך שלרוב ההריון הראשון הוא סוף הקריירה שלה.

זיו 8 באוגוסט 2008

אני חושב שהסיפור קצת יותר מורכב. גם בענפים שלא דורשים יכולת אתלטית שנפגמת בשל הריון אנחנו כמעט ולא רואים נשים ישראליות (סתם לדוגמא, כמקצוע שקרוב לליבי, בקליעה – אני לא זוכר מתי לאחרונה היתה גם קלעית בסגל הישראלי), או להבדיל בשחיה צורנית שבה אנחנו שולחים ספורטאיות לאולימפיאדה הנוכחית – זה גם ענף שלמיטב הבנתי דורש יכולת אתלטית ברמה מוגבלת.
אבל הנקודה היותר רחבה היא שלמרות שהנבחרת מאוזנת למדי ביחס גברים-נשים בפועל נדמה שיש בעיה (בפרט בישראל) עם ספורטאיות מקצועניות. העובדה היא שגם הפעם אין כמעט תקוות למדליה שמגיעות מספורטאית ישראלית ושיעל ארד זוהרת בבדידותה בהבט הזה (אומנם, מדליה אולימפית היא לא חזות הכל). זו רק אינדיקציה.

רונן דורפן 8 באוגוסט 2008

זיו – הריון הוא לא רק מצב פיזי. במרבית משקי הבית בעולם האישה מבלה יותר זמן עם התינוק בשנותיו הראשונות. 

זיו 8 באוגוסט 2008

כמובן, אבל בסוגיה הזו של "בחירה" בין קריירה מקצועית ברמה גבוהה (ואין ספק שלהגיע לרמה אולימפית זו רמה גבוהה) לבין משפחה נתקלות הרבה נשים – זה לא משהו שהוא יחודי לספורט ולכן יש גם פתרונות סבירים יותר או פחות לאלו שרוצות לקדם את הקריירה.

Comments closed