על יאנקי סטדיום

אתמול נערך המשחק האחרון ביאנקי סטדיום שהיה הוכחה לעניין שאני חושד בו מזמן: לא הכל מבויים בספורט האמריקאי! עובדה: המהלך האחרון ששוחק באיצטדיון לא היה sayonara הוםראן two-outs-two-strikes, של דרק ג'יטר במשחק 7 של הוורלד סיריז נגד הדודג'רס. סתם משחק עונה רגילה. היאנקיז ניצחו במשחק חסר חשיבות את בלטימור, שתי הקבוצות לא יהיו בפלייאוף, המהלך האחרון אפילו לא היה סטרייטאאוט של מריאנו ריברה. החובט נפסל על הבסיס הראשון. גם ההיסטריה הציבורית סביב האירוע כנראה מיצתה את עצמה במשחק האולסטאר. עובדה שהיו רק 95 אחוזי תפוסה באיצטדיון. למרות שאם מישהו תפס את הכדור של אחד ההוםראנס הוא בטח יעשה קופה לא קטנה על העניין.

 

לפני כמה חודשים, בסמוך למשחק האולסטאר תרגמתי פה טקסט של לזלי הזלטון על הביקור שלה במשחק הפרישה של קטפיש האנטר. גם את המשחק האחרון באיצטדיון הישן אחגוג עם תרגום של קטע מאותה אסופת סיפורים על היאנקיז. הפעם קטפיש (כאן השיר של בוב דילן עליו) הוא הכותב. ותתקשו לכתוב טקסט יפה יותר שנכתב על ידי ספורטאי:

זה אני. כלומר שנינו. ג'ים וקטפיש. בסביבת הרטפורד, עיירה חקלאית של 2200 תושבים יראיאל בפינה הצפון מזרחית של צפון קרולינה, אני ג'ים או ג'ימי האנטר. לא מסובך, ילד קאנטרי מלידתו. אומר Rivah במקום River. וגם Dat במקום That. ומוריד את הסיומת g כמעט מכל מילה. Evrythin' למשל. ג'ימי הוא אחד מהטיפוסים הללו של מהשאתהרואהזהמהשאתהמקבל. בחור שמתגאה מאד בכך שהוא צייד הצבאים הטוב בנמצא. וגם הדייג, החוואי, מגדל הכלבים ואיש המשפחה הטוב ביותר שהוא יכול להיות.

קטפיש, ובכן, הוא סיפור אחר! Cat, אם לא אכפת לכם שאני מתייחס אל עצמי בגוף שלישי כאן, לעולם לא נראה באזור הרטפורד. מעולם לא היה, מעולם לא יהיה. הוא קצת יותר מלוטש מג'ימי. מין קאנטריקול כזה. Cat למד לשחות במים של העיר הגדולה. הטענה שלו למקום בהיכל התהילה פשוטה. זורק סטרייקס. מוציא אנשים מהמגרש. מנצח משחקים.

הוא ממשיך להשמיט את הg בסגנון דרומי: throwin' strikes, gettin' people out. 

*

הקטע הזה מזכיר לי את הביקור הראשון שלי ביאנקי סטדיום. זה היה סיור לתיירים ובמקרה היה ביום אחרי שג'ו דימאג'יו מת. והייתה שם משפחה מקולורדו שהגיעה לחגוג את יום הולדתו השמונים של אבי המשפחה. וזו הייתה הפעם היחידה בחייהם בה יצאו מקולורדו

כי ניו יורק מייצגת שני דברים שונים בחיים האמריקאים. מצד אחד, בעיקר בשנים האחרונות, היא כמעט קוטב מנוגד לחיים האמריקאים. האינטיליגנציה שלה כמעט מתביישת במדינה של מצביעי ג'ורג' וו. בוש. אבל מהצד השני היא עדיין חלום "העיר הגדולה". ולמרות הכל בירת החיים האמריקאים. ההוכחה האולטמטיבית שעשית את זה. כמו קטפיש האנטר, או מיקי מנטל, או יוגי ברה, או דון מטינגלי או כל ילדי הקאנטרי שעשו את זה ביאנקי סטדיום.

 

50 Comments

legal alien 23 בספטמבר 2008

ואת שיי לא סוגרים?? כל כך אופייני למטס, שגם בענין הזה הינקיז גונבים להם את ההצגה.
לא ברורה לי הטענה הסמויה שלך שניו יורק היא חלק מאמריקה…

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

אם לחטוא באם כל ההכללות: יאנקי סטדיום הוא חלק מאמריקה ושיי סטדיום לא.

Glen 23 בספטמבר 2008

I like this post although one thing should be said:

Hunter had the opportunity which team's cap in the Hall of Fame He did not chose the NYY (nor the A's)

Glen 23 בספטמבר 2008

I say Bera on TV the other night with the uniform. That was something

Glen 23 בספטמבר 2008

I saw…..
got to run

Danny 23 בספטמבר 2008

Nice article for us, the New Yorkers. Thanks

Glen 23 בספטמבר 2008

and the 95% capacity got to have something with the 5% of the people working in Wall Street….

YB 23 בספטמבר 2008

1. לצערי, בפעם היחידה שהלכתי ליאנקי סטדיום ירד גשם ונאלצתי לשתות בבר מחוץ לאצדטיון שהזכיר מאד בדחיסות וברעש שלו בר אנגלי מחוץ לאצטדיון כדורגל. מגרשי בייסבול שכן יצא לי לבקר בהם: פנווי פארק, סקיי-דום, שיי, וקומריקה פארק. עדיין צריך להיות בריגלי פילד ובדודג'ר סטדיום.

2. אתה לא חושב שברבאטוב הוא רכישה קצת מופרכת ב- 30 מיליון ליש"ט? עם כל הכבוד לכשרון שלו, הוא שחקן שלא ממש הוביל לצמרת את באייר לברקוזן וטוטנהאם (כשלברקוזן הייתה סגנית, אני חושב שהוא עדיין היה מאד צעיר ויחסית זניח). מה, בגלל שיש לו טאץ' אדיר והוא כובש לא רע, הוא שווה 30 מיליון ליש"ט? בעיני זה בזבוז. ואני לא יכול לסבול את הכסף המטורף שמסתובב באנגליה ללא שום צידוק.

גלן 23 בספטמבר 2008

YB : אנחנו לפני עשרת ימי תשובה וביקורך בקומריקה פארק יחשב לך בספר החיים. אם זאת הדבר האמיתי הוא כמובן הטייגרס סטדיום זצ"ל. ניסיתי להשוות מחירים ובשיקלול יוקר המחייה (לא ניכנס השבוע האחרון למדד החובבני שלי) אני לא בטוח איפה יותר יקר לקנות בסיס ישן או אסלה מהשרותים. ככה זה שאצלנו אולי לא פתח את הבית הבייב אבל סתם היה לנו את השחקן הכי גדול בליגה אי פעם (אולי זה יעיר את המכורים לאיזה ויכוח) כמו גם (וככה סוגרים מעגל) יהודי חם וטוב שסרב לשחק ביום כיפור (ובגלל יחסי ציבור כלם זוכרים את קופקס ולא אותו).

Danny 23 בספטמבר 2008

Glen: The nicest one is Camden Yards in Baltimore

גלן 23 בספטמבר 2008

דני: לא הייתי בעוונתי.

הנה לינק לאיזה נסיון למפות ולסכם את היסטוריית הסמים ב NFL

http://www.signonsandiego.com/sports/20080921-9999-1s21list.html

אנונימוס 23 בספטמבר 2008

האם זו מקריות שלא שומעים אצלנו מילה על ההתנגדות להריסת האיצטדיון הישן, וההתנגדות למיקומו החדש? או שמא מדובר במשהו איזוטרי שלא ראוי להתייחסות?

ממה שקראתי קצת בויקיפדיה, זה די נראה כמו סיפור של תאוות בצע של ראש העיר ובכירי הקבוצה למול התושבים ומחלקת הבנייה של העיר שמתנגדים למיקום החדש וטוענים שבכלל אין שום סיבה להרוס את האיצטדיון הישן.

גיל 23 בספטמבר 2008

האמת היא שבעיניי כל החגיגות מוגזמות. אני מכיר את כל ההסטוריה שלו, אבל החשיבות שאמריקאים (ואנשים בכלל) מייחסים למבנים היא קצת הזויה למדי. בסופו של דבר האיצטדיון החדש נמצא ממש לידו והוא שיחזור מדויק (רק הרבה יותר משוכלל) של האיצטדיון הישן. זה לא כאילו הם עברו לעיר אחרת.

אריאל 23 בספטמבר 2008

גיל, זה רק כי אתה מסתכל על זה בצורה קרה ומושכלת. יאנקי סטדיום לא היה רק משכנם של הבייב, דימאג'יו ומנטל (ורק על זה הוא ראוי לכל הנוסטלגיה) הוא גם המקום שבו האפיפיור נאם, שבו ג'וני יונייטס זרח, שבו מוחמד עלי הרביץ. בלי להפריז, מדובר באחד משלושת המונומנטים ההיסטוריים החשובים בתרבות האמריקאית. כדי להבין את אמריקה, צריך להיות בו ולהרגיש אותו. באותה מידה, אפשר להגיד שאנשים מייחסים לכותל חשיבות רבה מדי, הרי זה בסך הכל קיר.

לון 23 בספטמבר 2008

אני חושב שהציטוט מצויין, בעיקר מפני שהוא מציב יפה את העיר (בה' הידיעה) מול הקאנטרי סייד.

ספורט עממי קיים כמובן בכל מקום, גם בקאנטרי סייד. לעומת זאת ספורט מקצועני הוא עניין אורבני מובהק.
גם הספורט האמריקאי העממי, נושא עיניו אל ניו יורק. אל הקבוצה הכי הגדולה והאיצטדיון הידוע מכולם. בכל ענפי הספורט האמריקאים.
לכן, כפי שרונן כתב, "לעשות את זה" פירושו "לכבוש" את ניו יורק. ובמושגי הבייסבול, "לכבוש" את היאנקי סטדיום.

בנוסף, אנשים זקוקים לסמלים פיזיים.
מידי פעם עולה הדיון מהי הקבוצה, לאור התחלפות השחקנים, המאמנים, הבעלים וגם האוהדים.
איצטדיונים, במיוחד מפני שמדובר במבנים גדולי מימדים, נותנים תחושה של משהו יציב, קבוע ומוחשי.
אנשים נקשרים רגשית למקומות, ודאי כאלה שהופכים להיות "בית שני".

לכן המעבר מהיאנקי סטדיום הוא הרבה יותר ממעבר טכני לאיצטדיון חדש ומודרני יותר.

ואפרופו היקשרות רגשית למקום פיזי, ולכבוד הגעת מקרטני, אין מתאים יותר מהשיר In my life:

There are places I remember
All my life, though some have changed
Some forever, not for better
Some have gone and some remain.

All these places have their moments
With lovers and friends I still can recall
Some are dead and some are living
In my life I loved them all.

But with all these friends and lovers
There is no one compares with you
And these memories lose their meaning
When I think of love as something new

Though I know I'll never lose affection
For people and things that went before
I know I'll often stop and think about them.
In my life I loved you more.

Though I know I'll never lose affection
For people and things that went before
I know I'll often stop and think about them.
In my life I loved you more
In my life I loved you more

עזי 23 בספטמבר 2008

קשה להפריז בחשיבות של יאנקי סטאדיום, היסטורית ותרבותית זה איצטדיון הספורט החשוב בתבל. בניו יורק של פעם – וכמו שאנונימוס כתב מה שיהיה בחדש זה שחזור מפואר בתוספת תאים וכו' – היו משפצים את הישן (כמו שעשו ב-74'), מקסימום היאנקיס היו משחקים איזה שנתיים בשיי או מקום אחר, ומשאירים את ההיסטוריה במקומה.
יצא לי להיות פעמיים ביאנקי סטאדיום כולל ב-86' נגד האיינג'לס שם שיחק אז רג'י ג'קסון, הגיבור של היאנקיס בסוף שהות השבעים. חוויה גדולה. זו קתדרלה, או כמו שכתב בילי קריסטל בניו יורק טיימס, במקרה שלנו בית כנסת.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

רק אוסיף שני ארועי ענק בתולדות האגרוף ביאנקי סטדיום.
שמלינג נגד לואיס. וגם לו טנדלר נגד בני לאונרד. זה היה קרב בין שני יהודים – ו58 אלף צופים היו שיא קהל אי פעם לקרב שהוא לא במשקל כבד. לאונרדֿ, גדול מתאגרפינו, היה מניו יורקֿ, וטנדלר היה מפילדלפיה. 30 אלף יהודים, הרבה מהם קשי יום נסעו את הדרך מפילדלפיה לניו יורק לתמוך בטנדלר, אבל לאונרד הגן על התואר שלו.
דוגמא הטובה ביותר לאי-העתקת איצטדיון ממקומו היא אולד טראפורד – ביתה של יונייטד מאז 1901. ספק אם אבן אחת נותרה מהאיצטדיון המקורי אבל משטח המשחק נותר במקומו.

גלן – אם אתה מתכוון לקדם פה ויכוח בין גרינברג לקופקס, כלומר לקדם מלחמת אחים בתקופת הסליחות, אומר דבר כזה. אני מסכים שמבחינת זהות יהודית הסרוב של גרינברג לשחק ביום כיפור בתקופה של אנטישמיות קשה בדטרויט היא מעשה אמיץ בהרבה מזה של קופקס. המעשה של קופקס למעשה מסמל את הנקודה הנוחה אליה יהודים הגיעו באמריקה עד 1965, גרינברג עשה את זה כשזה בכלל לא היה מובן מאליו.

יחד עם זאת, אם צריך לבחור את גדול השחקנים היהודיםֿ, קופקס לא היה יחסי ציבור. הוא היה הכי גדול. עונות השיא של גרינברג מפוזרות בספורדיות והיו הרבה חולשות במשחקו. קופקס של 61-66 הוא שחקן חסר חולשות ומכונת הבייסבול הרצחנית אי פעם. 4 עונות רצופות של ERA של 2.05 או פחות. ארבע עונות רצופות עם נו היטר. אם נלך למשחקים הגדולים: בסדרת יום כיפור שלו חזר וניצח את משחקי 5 ו-7 על מנוחה של יומיים, קומפליט-גיים-שאט-אאוט בשניהם. פעמיים קבע את שיא הסטרייק-אאוטס העונתי. פשוט אין דברים כאלו – והכל כשהוא פחות או יותר במצב בו שחקנים לא היו משחקים היום.

טיי קוב לא היה השחקן הטוב בתולדות הליגה. אם צריך ללכת לדומיננטיות והשפעה על המשחק זה בכל זאת בייב רות'. ואם לוקחים בחשבון את כל הנסיבות ההיסטוריות – אז זה צריך להיות ווילי מייז. ואם מנסים להיות חכמים גדולים – זה צריך להיות סטשל פייג'.

אריאל 23 בספטמבר 2008

יש מצב שקופאק היה הספורטאי היהודי הגדול בהיסטוריה? נכון שבייסבול הוא ספורט נישה בשאר העולם, אבל באיזה ספורט מרכזי אחר נמצא יהודי בתור אחד מעשרת השחקנים הגדולים בהיסטוריה של אותו משחק? אולי רק מארק ספיץ.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

YB – אני נורא מתקשה בכל הויכוחים הללו של "שווה את הכסף". מקצועית, איש לא שווה את הכסף. מסחרית, אולי יש מי ששווים את הכסף. אין לי שום מושג מה זה 30 מליון לירות שטרלינג עבור יונייטד. אין לי מושג אם זה מחזיר את הכסף. אני יודע שרצו לשלם 23 מליון אבל הכניסה של מנצ'סטר סיטי ברגע האחרון טרפה את הקלפים.
אני משער שנקודת הייחוס היחידה היא השוואה לשוק השחקנים באותו חלון בו נרכש. רוביניו עלה 2 מליון יותר. הוא שחקן טוב יותר לדעתי. אם אתה משווה לשחקנים שאולי היה אפשר לרכוש בסכום הזה – בנזמה? הונטלאר? – אינני יודע. הוא לפחות מביא איתו ניסיון בליגה אנגלית. לעומת זאת, לעומת המחיר על רובי קין, המחיר על ברבטוב נראה טוב. אלעומת זאת אולי ההתרסקות בבורסה תוריד את המחירים בקיץ הקרוב והכל ייראה מופרך. ראיתי כבר שהערבים בסיטי כבר הצהירו שיהיה נהול אחראי ולא יהיו שום הצעות של 135 מליון על רונאלדו.
אני משער שאלכס פרגוסון רואה את זה בצורה כזו. ברור שאם מוציאים את הכסף על שחקנים צעירים יותר הערך שאתה מקבל טוב יותר. אבל מבחינתו הוא חושב שזה השחקן שיבטיח את המקום הראשון. אם ברבטוב יבטיח את המקום הראשון – זה כנראה כדאי.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

אריאל – הויכוח לגבי הספורטאי היהודי אי פעם (אם מניחים בצד סיפורי חיים הירואיים (צריך לכלול את קופקס, מרק ספיץ ובני לאונרד. אולי אולי את אירנה שווינסקה ובארני רוס. אני לא מסתכל על זה כספורט נישה בכלל. נכון לתקופתו של קופקס הוא היה השחקן הטוב ביותר בספורט החשוב ביותר במדינת הספורט הגדולה ביותר.

לון 23 בספטמבר 2008

המאמר של בילי קריסטל בהחלט מומלץ:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1023523.html

יגאל 23 בספטמבר 2008

ואני חשבתי שאתה מתלוצץ אתמול רונן.
9-5 עם גראנד סלאם של הפיצ'ר שלכם. כשחשבתי שראיתי כבר הכל. מה התכנון להיום? נו היטר של אחד מנערי המחבטים? האמת שכמו שזה נראה 6 משחקים לסוף אני מתחיל להתגעגע לעונה שעברה.

יובל 23 בספטמבר 2008

ראוי גם להזכיר שקופקס הגיש פרפקט-גיים בקריירה שלו, לא משהו של מה-בכך.

יאיר 23 בספטמבר 2008

יגאל לא סתם פיצ'ר, בן דת משה כשר (למרות שהוא בערך הכי רחוק שאפשר להיות מקופקס).
בכשר ליאנקי סטדיום, יש בניו יורק עוד אצטדיון שיסגר השבוע(כמו שהמטס נראים ובהתחשב בלוח המשחקים הקל של מילווקי- אז גם בו לא ישחקו בפלייאוף) ואליו לא מתייחסים אולי כי אין יותר מדי אנשים שמתגעגעים אליו(רוב אוהדי המטס שאני מכיר לא ממש אוהבים אותו) אני אישית הייתי גם ביאנקי סטדיום וגם בשיי ודווקא את הביקורים בשיי אני זוכר הרבה יותר לטובה.
אמנם ביאנקי סטדיום יש הרגשה שההיסטוריה פוגעת בך מכל עבר, אבל בשיי יש חוויה אחרת שאליה יותר התחברתי. החל מהציור של הסקייליין באאוטפילד והתפוח הביזארי, דרך המבנה הדי מוזר(שכיום כבר נדיר בליגה- מעניין מתי יתחילו לעשות אצטדיוני רטרו לשנות ה50/60?) ועד העובדה שהסיכוי לשמוע קללות שם הוא גבוה פי כמה מבזה שנמצא בברונקס. אולי זאת רק חוויה אישית שנובעת מהמשחקים שהייתי בהם(היייתי בשיי בדיוק לפני ב2 המשחקים מול הנאטס שסימלו יותר מהכל את ההתפרקות) שנתנו לי חוויה בלתי נשכחת, אבל אני אישית זוכר את שיי לטובה.

ואם כבר מדברים על אצטדיונים, אז אחרי שהייתי לפני כמה שבועות לראשונה בריגלי אז באמת שאין מה להשוות. צהריי יום שישי האייבי, הבליצ'רס אפילו לכבוד הביקור שלי הקאבס היו בשרשרת הפסדים ועל הדגל הנסוסה הL הכחולה התנוססה ולא הW.

נקווה שהקאבס ישחקו גם עוד שבועיים בשיי, עם הבולפן של המטס אפשר בהחלט לחשוב על ניצחון בNLDS לפני ההפסד המתבקש לפילי.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

יאיר – אין כמו ריגלי פילד. מגרש הספורט הנפלא באמריקה. כל היתר שטויות והמצאות של העיתונות הניו יורקית.
יובל – הפרפקט גיים של קופקס היה פנינה מהמון בחינות. יש לו ערך משלו בוויקיפדיה. הוא עשה סטרייק אאוט לששת החובטים האחרונים מולו – ו-14 הסטרייקאאוטס הם שיא לפרפקט גיים. בנוסף הוא עשה את זה נגד וון-היטר של היריבה (בוב הנדלי מהשיקגו קאבס). המשחק היחיד בתולדות המייג'ורס עם היט אחד בלבד וגם המשחק היחיד בהיסטוריה בו רק שני אנשים הגיעו לבסיסים. נגמר 0-1 לדודג'רס. ועוד נתון – המחבט של ארני בנקס, אולי גדול שחקני הקאבס, לא נגע בכדור כל המשחק.

Glen 23 בספטמבר 2008

Ronen: I talked about the act. Even here in the Jewish community Greenberg is less of a hero. Not to say in Brooklyn.

My daughter had this "super hero" sport class were they spoke about Jewish sports person. No kidding but they talked about Limor Mizrachi (2 birds Israeli and woman) and not Greenberg.

I suspect your P.C is not allowing you to even consider that the Georgia Peach was the best. Lokk at his stats.

Respect.

Nothing like Wrigley- I accept only because the Tigers Stadium is gone.

Mets: first since Lon raised it- Don't forget were the Beatles started the tour in the US.

Mets: I truely like them but what can you say about a team that thier best player ever is Sidd Finch

Glen 23 בספטמבר 2008

LOOK AT..
WHERE THE bEATLES

TOO EARLY IN THE MORNING…

birdman 23 בספטמבר 2008

אני רוצה לציין ספורטאי יהודי גדול, שמתקשר אף לפוסט נוסף: אד ניומן!
גארד באופנסיב-ליין של המיאמי דולפינס בשנות ה-70 וה-80. 4 פעמים פרו-בואולר. לימים שופט (בית משפט) במיאמי.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

בירדמן – מאיפה פיתחת כזו הבנה פתאומית באופנסיב ליין של המיאמי דולפינס?

גלן – מבחינת חשיבות להיסטוריה של המוסיקה, איצטדיוני שיקגו מגמדים את דטרויט. למרות שדווקא קומיסקי ולא ריגלי. זה נושא שאליו ייוחד פוסט נפרד. מדובר באירוע כל כך מהותי בהיסטוריה של הספורט שאפשר לשים אותו בשורה אחת עם המרתון האולימפי של 1904. האם הבית ספר של הבת שלך הוא באוריינטציה ציונית? אם כן, זה ממש מובן.
את סיפור האנק גרינברג לפרטיו אני מכיר בערך מ-1997. באותה שנה הייתי בחתונה של בן דוד בווסט-בלומפילד וכשאחת הדודות הזדקנות מהצד של הכלה (שהיו ממישיגן) שמעה שאני עיתונאי ספורט היא ישבה וסיפרה לי את הסיפור בפרטים. כולל הכותרת בעברית בדטרויט פרי פרס שאחר כך הופיעה בסרט של קמפנר (האם ראית?). מלבד העובדה שברור לי שהזקנה הזו הייתה מאוהבת בו בזמנו, התרשמתי שהסיפור חרוט עמוק בתודעה של יהדות מישיגן לפחות.

Glen 23 בספטמבר 2008

Ronen,
Birdman understood he was wrong. So this is his way of Slichot.

Yes, I expose my daughter to Zionism.

Glen 23 בספטמבר 2008

And as to Comiskey, if I get your point I will just say that

I (still) love Disco (and It was a Tiger's game)!

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

גלן – הוספתי גם על התגובה הקודמת…
אבל הסיפור של הבת שלך מתיישב עם תזה שאני מקדם שנים. שבישראל ובתנועה הציונית פיתחו איזשהי אגדה כאילו הם הביאו את הספורט לעולם היהודי. כתבתי על כך ביום השואה בהקשר MTK בהונגריה – שהיה מועדון מצליח בהרבה מהכח וינה הציונית. הסיפור של לימור מזרחי מול האנק גרינברג הוא סתם התגלגלות גרוטסקית של העיוות ההיסטורי הזה.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

גיל – בעניין האיצטדיון נאמר שהוא ראוי להקרא the house that ruth didn't build

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

גלן – מנצ'סטר סיטי ודיסקו? ובית ספר ציוני?

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

דני – לא הייתי גם כן באיצטדיון בקמדן יארדס. אבל הוא איצטדיון עם חשיבות גדולה מאד. בזכותו החל באמריקה הקו של איצטדיוני-רטרו ולא איצטדיוני הפלייסטיישן שבונים באנגליה.

Glen 23 בספטמבר 2008

I was kidding about the Disco (but I don't dislike it).

Your point is interesting. Are they from the Orthodox community of West Bloomfield?

No I did not see the movie .

אופניק 23 בספטמבר 2008

אגב 'אצטדיוני רטרו' – בכל פעם שאני נוסע לאנגליה, אני משתדל לבקר במשחקי ליגת המשנה, הצ'מפיונשיפ – האווירה שונה לגמרי ממשחקי הפרמייר ליג

http://ufnikpluslive.wordpress.com/

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

לא. הם לא היו אורטודוכסים אלא קונסרבטיבים. וגם מאד מאד ציונים ותומכים של המפלגה הדמוקרטית.
את הסרט של קמפנר אתה חייב לראות.
ומכיוון שידוע לי כמה קשה להפיק סרטים כאלו – אנא המנע מלהוריד אותו מהרשת… יעלה לך כמה דולרים באמזון – http://www.amazon.com/Life-Times-Hank-Greenberg/dp/B00005O5L9

אריאל 23 בספטמבר 2008

ב-ESPN עשו כתבה על מאה המקומות החשובים בספורט האמריקאי, כשבמקום הראשון הגיע כצפוי יאנקי סטדיום ובשני, בבחירה שאני לא מסכים איתה, קמדן יארדס, בדיוק מהסיבה שרונן מציין שהוא הכניס את מגמת איצטדיוני הרטרו. אני הייתי מכניס את מדיסון סקוור גארדן או ריגלי או הרוז בול לפניו.
הנה הכתבה המלאה: http://sports.espn.go.com/espn/page2/story?page=caple/080919/venues

Glen 23 בספטמבר 2008

will do

בני תבורי 23 בספטמבר 2008

רונן,
השיר בתחילת הכתבה הוא חלק מתכנית הפיתוח?

גלן,
גם כבדיחה, הדיסקו הוא דבר עצוב. אומרים שזה העונש שאלוהים נתן לנו על הגלאם רוק וה Pאנק…

גיל 23 בספטמבר 2008

אני בהחלט מודע לחשיבות שיש לאיצטדיון במיתולוגיה האמריקאית, אבל אני חושב שבאופן עקרוני הסגידה למקומות מוגזמת (וזה בהחלט כולל את הכותל בעיניי). נראה לי קצת פתטי כל אלו שלוקחים אדמה למזכרת.

בקשר לספורטאי היהודי הכי גדול, מה שקופקס עשה פשוט לא יאמן. חשוב גם להזכיר את האנק גרינברג שהיה היהודי הראשון בהיכל ואגנס קלטי עם 10 המדליות שלה.

birdman 23 בספטמבר 2008

גרנו כמה שנים בסוף שנות ה-70 מחוץ למיאמי.
בסוכות אד ניומן הגיע לבנות סוכה עם ילדי הקהילה היהודית.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

בירדמן – העונש על הזלזול בג'ייק לונג מבוטל לחלוטין. שנאמר "כל היושב בסוכה עם אופנסיב-ליינמן של הדולפינס כאילו הביא גאולה לעולם".

Glen 23 בספטמבר 2008

Halleluiah

יבגני לבנזוב 23 בספטמבר 2008

רונן – הגדולה של האיצטדיון הזה, מעבר לתהילתו המיתולוגית והשחקנים הגדולים שהוא ראה, היא שהוא עדיין מייצג את הספורט האמריקאי כפי שהיה פעם, ולא בעידן הכספים והגלובליזציה של היום. הוא מייצג את הספורט נטול האגו והמיליונים, נטול חיי הבליינות והריחוק; ספורט, שבו קודם כל שיחקו מאהבת המשחק והתשוקה כלפיו, ושבו הקבוצה עבור כ"א הייתה הדבר הכי חשוב.
כיום, רוב הספורטאים ב-4 הליגות המקצועניות העשירות בארה"ב – NBA, NFL, NHL ו-NBL לצערי איבדו לא מעט מערכי היסוד של הספורט, כגון אבה אמיתית של למשחק. תרבות הספורט והתנהלות השחקנים הפכו ללא נעימים לצפייה לכל אדם שגדל על הערכים האמיתיים והאבסולוטיים של הספורט. זאת ודאי אחת הסיבות ששאראס, ועוד רבים טובים אחרים, לא הצליחו ב-NBA.

YB 23 בספטמבר 2008

אני חושב שבנזמה במחיר הזה (אגב, ספק אם ליון הייתה מוכרת אותו ב- 30) הוא אופציה טובה בהרבה מברבאטוב. אני גם לא מבטל את האפשרות שהונטלאר- עם כשרונו המשמעותי לכיבוש שערים-היה יעיל יותר ליונייטד מאשר ברבאטוב, שהוא בעיקר יוצר בקב' רוויה ביוצרים.

יגאל 23 בספטמבר 2008

תרשה לי לחלוק עליך טיפה יבגני.
אני מניח שאני בדעת מיעוט פה, אבל האיצטדיון והקבוצה שמשחקת בו מייצגים עבורי יותר מכל את הקפיטליזם הציני של אמיריקה הלבנה והשבעה, של תחושת "אתה בחרתנו", של גזענות, של קידוש ההשגים על חשבון כל דבר אחר, על ניצול מקסימלי וברוטאלי של העדר תקרת שכר כדי להביא לאיצטדיון (הרי ברור שזה "סטאדיום" ולא חלילה איזה פילד פושטי) כוכבים שרוב מה שעניין אותם, ועדיין מעניין אותם, הוא אגו, מיליונים, והנגזרות של שני אלמנטים אלו.

גם אני לא אוהב את הכיוונים שהגלובליזציה וכל היתר לוקחים את הספורט, אבל להגיע מזה לגעגועים ליאנקיז של פעם ולמגרש שלהם נראה לי ללכת מרחק גדול מידי. ובכל מקרה האיצטדיון המקורי שרות בנה נעלם ב1973, כדי להגדיל את מצבת ההכנסות של היאנקיז.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2008

יגאל – התגובה שלך מבטאת אנטי-אמריקניזם, רלטוויזם, כניעה תרבותית לאינטלקטואלים הצרפתים – ובמלים אחרות משקפת את הניו יורק מטס.

ייבגני – איך הגיע שאראס אל תוך הדיון הזה?

יאיר 24 בספטמבר 2008

אגב החגיגות סגירה, ביום ראשון נסגר הגולל הסופי אולי על הסיכוי של קלמנס להכנס להול אוף פיים. לא רק שלא הזמינו אותו לטקס לפני המשחק, אלא בקליפ של טובי הפיצרים בהיסטוריה של היאנקיז לכבוד המאורע הוא לא הופיע.
בתור טיפוס נעים ורגוע קלמנס כבר דאג להכניס היום ידיע לפוסט שמתארת כמה הוא פגוע מהנושא ואיך כאב לו לראות את הטקס בטלווזיה מופעלת בטריות(!) בביתו כשהוא מנסה להתאושש מפגיעתו של אייק. אם הוא איכשהו יצליח להכנס להיכל זה כבר לא בטוח שזה יהיה בכובע של היאנקיז(לפני כמה שנים הוא כבר אמר שזה לא יהיה בכובע של הרד סוקס כך שלא נשארו הרבה אפשרויות)

בלי קשר סנטנה די חוטף מהקאביז כרגע(התוצאה 2-0 אחרי 3 אבל חובטים לאאוטפילד די בקלות) אם הוא מפסיד היום אני לא רואה איך המטס מגיעים לפלייאוף.

Comments closed