ההפסד של נדאל למארי

הצד הרפואי הספציפי של הפציעה הוא הפחות חשוב כאן. וגם ההפסד הוא לא מפתיע במיוחד. נדאל הפסיד למארי גם בעונת השיא שלו – וייתכן מאד שמארי מנע ממנו ארבעה גרנד סלאמים ברצף. גם אי-הזכיה והדרוג לא משמעותיים – כי בכל מקרה המשטחים הקשים הם המשטח החלש ביותר של נדאל. אלא שנדאל אמר באופן גלוי: “זה היה אותו הכאב כמו בשנה שעברה". שפת הגוף שלו במסיבת העיתונאים לא הייתה של שחקן שהפסיד אלא של שחקן שחושש.

הטיימינג של נתניה
זרוק זרוק, לך תדע מה יהיה

85 Comments

אופיר 26 בינואר 2010

לא הבנתי, אז מה חשוב כאן אם לא הצד הרפואי?

סגנון המשחק של נדאל הוא זה שהפך אותו לאגדת טניס, אבל אין ארוחות חינם.

רונן דורפן 26 בינואר 2010

אופיר – הכוונה היא שהצד הפסיכולוגי הרפואי יותר חשוב, אבל אתקן בטקסט לצורך הבהרה.

אופיר 26 בינואר 2010

כן, נראה לי שאין הרבה ענפי ספורט כמו טניס שבהם הגוף והנפש עובדים כל כך ביחד עד שקשה לדעת מי כואב יותר.

הייתי רוצה להיות אדם טוב ולהגיד שכואב לי עליו, אבל האמת היא שאני לא אוהב את סגנון המשחק המאומץ הזה שהוא הכיר לעולם, ושמח שהמחיר שלו נודע עכשיו ברבים.

אסף 26 בינואר 2010

אז גם הפעם לא יהיה פוסט חי מהגמר?

איש 26 בינואר 2010

אני חושב שזה יותר משחקן שחושש, זה שחקן שיודע. אני גם מאמין שזה היה ידוע לו מזמן, הוא פשוט קיווה שיוכל למשוך תקופה קצת יותר ארוכה לפני שהברכיים יוכרעו.

רונן דורפן 26 בינואר 2010

אופיר – זו אחת ההערות הכי לא ספורטיביות שקראתי פה. זכותך כמובן כמו רבים להעדיף את רוג'ר פדרר, ולהיות נגד נדאל ולרצות בהפסדיו ולחשוב שסגנון המשחק שלו לא טוב.
אבל לשמוח על הפציעה של ספורטאי שלא רימה (סליחה – הוא שיחק בסגנון לא אהוב עליך). מעלה את השאלה אם אתה מבין מה זה ספורט. אני מקווה ששום קבוצה שאתה אוהד לעולם לא תפגין לחימה כמו של נדאל ולא תפגע בהנאתך מספורט.
אני משער שאחד האנשים שיצטער במיוחד אם זה סופו של נדאל שהכרנו הוא פדרר. כי הוא אדם שמאתגר את עצמו ספורטיבית ואני משער שהוא לא פשוט חיכה שלנדאל תגמר הברך.
אז זה לא שאתה "אדם לא טוב" (כלומר אתה טוען שמי שחושב אחרת מתחסד). אלא שאתה אדם עם גישה מאד מאד מבאסת לספורט.

אופיר 26 בינואר 2010

אני אשמח עם זכייה של אחד מהשחקנים שנותרו בטורניר:

פדרר: משמח, אבל קצת פחות, אחרי הכל לזכייה שלו כאן תהיה משמעות פחותה עבורו מאשר עבור האחרים.

דג'וקוביץ': סוף כל סוף שחקן נוסף שמצטרף למועדון הסלאמים המרובים.

צ'יליץ': לא כל כך ריאלי אבל תמיד כיף לראות כוח עולה הופך לשחקן מוכח עם תואר כזה.

מארי: פחות משמח אותי באופן אישי, אבל כבר הרבה זמן ברור שהוא שחקן גדול והגיע הזמן שיזכה בסלאם.

דוידנקו: כן הימורים, לא הימורים, לבנאדם יש טניס אדיר, ותואר כזה יעשה את מה שקריירה שלמה לא עשתה – יתן לו את הכבוד הראוי.

צונגה: אני לא מאמין שיזכה, וגם לא מתלהב מהרעיון כל כך. שחקן מעולה, שמתחמם ומתקרר כשבא לו, ומתסכל את מי שמקווה לראות אותו מנסה לפחות לגלות קצת יציבות.
————————————————————————
הימורים לרבעים שנותרו:
דוידנקו לוקח את פדרר ב-5
דג'וקוביץ' לוקח את צונגה ב-5
————————————————————————
הימורים לחצי:
דג'וקוביץ' לוקח את דוידנקו ב-4
מארי לוקח את צ'יליץ' ב-3
————————————————————————
גמר:
מארי לוקח את דג'וקוביץ' ב-4

אריאל 26 בינואר 2010

אם יורשה לי לסנגר על אופיר, אז אני לא חושב שהוא שמח על הפציעה אלא על המשמעות שלה – שסגנון המשחק של נאדאל גובה קורבנות, מה שיימנע מעוד שחקנים להתפתח לסגנון הזה בעתיד.

בכל מקרה, אני חושב שזה די ברור עכשיו שכבר ראינו את השיא מנאדל. אני לא רואה אותו חוזר מהפציעות החוזרות ונשנות הללו, ואם כן – אז בטח לא אותו שחקן שהיה פעם. זה קצת עצוב כי זה משאיר חור די גדול בעולם הטניס עם דעיכתו (?) של פדרר אבל גם די מעניין יהיה לראות את השחקנים שיכנסו לאותו חור – במיוחד את זה שניצח את נאדאל היום, שהפציעה של נאדאל קצת מקפחת אותו כי הוא היה פשוט מצוין

דותן 26 בינואר 2010

אין ספק שרפא של 2008 ורפא של 2010 הם שחקנים אחרים לגמרי – אבל משום מה רונן אתה (כנראה כאוהד יוניטד) מתייחס ליכולת של החזק כביכול ומתעלם מהעובדה שמארי שחקן הרבה יותר טוב היום (גם מנאדל וגם מפדרר) -כרגע בטניס הגברים הפער בין 5 השחקנים הראשונים קטן מאוד – וכל אחד מהם יכול לקחת כל גראנד סלאם וזו לא תהיה הפתעה.

בניגוד לטניס נשים שבו הבלגיות שלא שחקו שנים חוזרות ולוקחות בהליכה (אני לא רואה מצב שהנין לא מניפה את הגביע…)

רונן דורפן 26 בינואר 2010

אריאל – לא, נאמר במפורש שהוא שמח על הפציעה לא על ההפסד. אם סגנון המשחק הוא הבעיה, אז העובדה שמארי זכה בכל מקרה בניצחון צודק הייתה מספקת. יש כאן גישה שמי שמשחק בסגנון שאני לא אוהב עדיף שייפצע מאשר שימשיך לשחק. האמת בכלל אין לי חשק לנהל דיון על סוג כזה של גישה. כי מה הכיף בדיונים על ספורט באווירה כזה?

דותן – מארי הוא תקופה מסויימת אולי הטוב בעולם, במשחקים של הטוב משלוש. יש לו מעט מאד ניצחונות משמעותיים (למעשה שניהם על נדאל) בטניס של הטוב מחמישה. לגבי הנין, אני רוצה בניצחונה אבל אצטט את מר וויליאמס על ביתו הצעירה "יש לה רוח לחימה של חתול במגרש גרוטאות".

יוסי 26 בינואר 2010

רונן, בעזרת קריאה קצת נדיבה אני מבין את מה שאופיר אמר לא כהתבטאות של אוהד שרוצה שספורטאי שהוא לא אוהב יפצע. אלא יותר כמו אוהד שרוצה שספורטאי שמעודד התפתחות מסוכנת בטניס ייפצע כדי שההתפתחות המסוכנת הזו לא תקרה.

מה גם שהוא לא בדיוק אמר שהוא רצה שנדאל יפצע, בסך-הכל שהוא לא מצטער עליו.

הקריאה הזו גם מאפשרת תהייה שבעיני היא מעניינת יותר. מה היא בדיוק ההשערה לגבי האלמנט במשחק של נדאל שגרם לו להישרף מהר? הרי כל הטניסאים מנסים לשחק חזק ולשפר את הכוח שלהם והכושר האירובי שלהם. למה ריבוי השרירים של נדאל קשור לכך שהלכה לו הברך?

אופיר 26 בינואר 2010

רונן, זה בכלל לא קשור לפדרר, עולם הטניס לא מתחיל ונגמר בשניהם. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, נדאל לקח את סגנון המשחק שלו לאקסטרים וזה זיכה אותו בהישגים מדהימים, עכשיו הגיע החשבון והוא צריך לשלם, זה הכל. אני שמח שאי אפשר לשחק ככה לנצח, אחרת היה לנו כאן את גרסאת הטניס של הפרפטום מובילה. אם אתה שואל אותי מה הסצנריו המועדף עלי, אני מאחל לנדאל שיחלים ולא יסבול יותר לעולם מכאבי ברכיים, ושיטפח סגנון משחק קומפקטי יותר שלא יהרוג אותו.
מבחינתי זה שקול לאומן שמשתמש בסמים כדי לקבל השראה, ונאלץ להתמודד עם ההשלכות כמה שנים מאוחר יותר.

עומרי 26 בינואר 2010

היום בלילה פדרר יעמוד לדעתי מול האיום הגדול ביותר בשנים האחרונות על רצף חצאי-הגמר המדהים שלו. לדעתי הרצף הזה יסתיים מול דוידנקו, הרבה אינדיקטורים מראים על כך.
חבל, זה לא כ"כ נעים לראות הישג סטטיסטי מדהים נגמר.

גיל 26 בינואר 2010

אכן … נקווה שיחזיק מעמד… אם לא אז יהיה שמח בראש הדירוג (אם פדרר מפסיד ברבע אז הוא יורד ל8900 נקודות , ומארי אם יקח יגיע ל8300 , ודג'וק אם יגיע לגמר יעבור אותו…)

רונן דורפן 26 בינואר 2010

יוסי, אופיר, אריאל וכו'. אין לי כוונה לדון בהתבטאות כזו. אני אוהב ספורט בשביל הכיף שלי. איכשהו הצלחתי לאהוד את קבוצותי מבלי לרצות שסטיבן ג'ררד, דידיה דרוגבה או כל יריב משמעותי ייפצע (אולי מישהו שפוצע במתכוון). לגישה הזו יש הגדרה במילה: פרימיטיבי.
כל ההתפלפלות של "מאחל לנדאל להיות בריא ולשנות את המשחק שלו" היא של אלימות. וגם נעדרת הבנה בסיסית של גדולה בספורט. גמר ווימבלדון של 2008 קרה בגלל ניגוד סגנונות. תהנו מהטכניקה במשחק פדרר-דווידנקו.

אופיר 26 בינואר 2010

יוסי, אני חושב שיש פה שילוב של הטכניקה הלא-קונבנציונלית שלו בחבטות (כזו ששום מאמן לא יעז ללמד), כמות התנועה שהוא עושה (נלחם על כדורים שאחרים מוותרים, בין היתר כדי לשמור על עצמם) ומסה גדולה (רובה שרירים) על רגליים יחסית קטנות.

גיל 26 בינואר 2010

המשחק של נדאל הוא מאוד פיזי והנקודות שלו הם מאוד ארוכות , והוא לא משחק בקלילות ובאלגנטיות כמו פדרר לדוגמה . אם תשווה את כמות המאמץ שפדרר משקיע לעומת כמות המאמץ שנדאל משקיע ההבדלים גדולים מאוד , ובגלל זה הברכים שלו מתפרקות כמו ברכים של טניסאי בן 32

אופיר 26 בינואר 2010

רונן, האנלוגיה שלך לא קולעת לדעתי. זה דומה יותר לכך שנבחרת כמו יוון של יורו 2004 תיענש פעם אחרי פעם בהפסד בפנדלים בגלל שבחרו לא לספוג בכל מחיר.

עומרי 26 בינואר 2010

רונן- בעיקרון אני מסכים. לייחל לפציעה של ספורטאי, גם אם הוא משחק נגדך, זה פסול.
אלא אם זה קובי בריאנט שאני כבר שנתיים מחכה לרצועת הברך שלו שתקרוס תחת המאמץ, ללא הועיל. במקרה שלו ALL BETS ARE OFF

רונן דורפן 26 בינואר 2010

גיל – מדוייק לגמרי. ולכן הוא טוב בהרבה על משטחים רכים (בלי קשר למהירותם – יש לו את הצירוף המוזר שהוא טוב על חימר ודשא למרות שאצל רוב השחקנים המגרש הקשה הוא "האמצעי"). התייחסות לסגנון כטעות היא מוזרה ומתבססת על שתי ההנחות הבאות:
1. כל שחקן יכול להיות פדרר וזה עניין של בחירה.
2. כל השחקנים בגיל 32 כבר השיגו יותר מרפאל נדאל בטניס.

רונן דורפן 26 בינואר 2010

אופיר – בוא נחדול מזה. אפילו במשפט הזה איחלת לנבחרת יוון להפסיד ולא להפצע. אני באמת מקווה שזו פליטת פה. לי אין עניין בספורט כזה. לא בגלל התחסדות. בגלל שאין שום מחסור באלימות בחיים הרגילים.

עומרי – דווקא אין לי העדפה מיוחדת בין בראיינט ללברון ג'יימס. שניהם שחקנים אדירים מעט חסרי קלאסה בעיני. אבל מה שאינך מבין שאם בראיינט יקרוס עכשיו מאיזשהי סיבה אז גם לאליפות של לברון תהיה קצת פחות משמעות.

אריאל 26 בינואר 2010

אף אחד לא מייחל לפציעה של שחקן, אף שחקן, או שמח בגלל פציעה כזאת, בוא נוריד את זה מהפרק.
אישית, נהניתי מאוד לראות את נאדאל ואת מאבקי הסגנונות בינו לבין פדרר, אבל אני מבין אנשים שהסגנון של נאדאל מעצבן אותם.

אופיר 26 בינואר 2010

רונן, לא היתה פה פליטת פה, אני כנה כתמיד. נדאל, כמו כולנו, ידע שזה יגיע ובחר להמשיך בדרכו, בצדק מבחינתו (הייתי נוהג כמוהו בדיוק). אין כאן חוסר צדק או חוסר מזל.
אין פה ענין של איחול: יוון שיחקה הגנתי והסתכנה בהפסדים צמודים, נדאל שיחק אינטנסיבי והסתכן בפציעות.

עומרי 26 בינואר 2010

רונן- אני לא איזה אוהד גדול של לברון. למרות שהקאבס הם כן הפייבוריטים שלי בגלל שאק, שאני מאוד אוהב.

מהדור של בריאנט תמיד העדפתי את אלן אייברסון. לפני ארבע שנים גם הייתי מסוגל לבסס טיעון למה הוא גדול יותר מקובי או לפחות שווה אליו.

יש לא מעט שחקנים מתחת לשלושים שאני מחבב יותר מלברון- כרמלו שהוא סופרסטאר אנושי וקומונקטיבי, כריס פול החד-פעמי, דוראנט החוצני.

רק שלברון נראה כרגע כמו היחיד שיכול למנוע מאימפריית הרשע של בריאנט שיוט קליל לתואר נוסף.

רונן דורפן 26 בינואר 2010

אריאל – אז הנה אופיר מתקן אותך. זו לא הייתה פליטת פה. הוא כנה כתמיד. הוא שמח על הפציעה.
וזה על נדאל שמעטים יחלקו על כך שהוא ספורטאי למופת וג'נטלמני בהתנהגותו במשחק. אפילו במסיבת העיתונאים הזו הוא התנצל בפני מארי שלא סיים את המשחק.

זו התייחסות פרימיטיבית לספורט וזהו.

סוס זקן 26 בינואר 2010

רונן – כתבת: "איכשהו הצלחתי לאהוד את קבוצותי מבלי לרצות שסטיבן ג’ררד, דידיה דרוגבה או כל יריב משמעותי ייפצע (אולי מישהו שפוצע במתכוון). לגישה הזו יש הגדרה במילה: פרימיטיבי".
האם בעל הבלוג כינה את רוי קין פרימיטיבי?

סוס צעיר 26 בינואר 2010

סוס זקן אל תנסה לערבב תיאוריות עם עובדות. כמו שאמר אחד המרצים שלי לכלכלה עוד אף וכוח כלכלי לא הוכרע באמצעות נתונים אמפיריים. ולקח לי הרבה שנים להבין כמה הוא צדק. תיאורטיקניים לא נותנים לעובדות להפריע להם תמיד יש סיבות מדוע המציאות פעלה בניגוד לתיאוריה.

רונן דורפן 26 בינואר 2010

סוס זקן – המעשה של רוי קין בהחלט היה פרימיטיבי. למעשה גרוע בהרבה מלייחל למישהו להפצע – משום שהיה גם המוציא לפועל. אבל אתה מערבב פה בין אהדת ספורט למשחק. במשחק מתבצעות פציעות מכוונות כל הזמן – אבל יש מערכת ענישה שאמורה לטפל בכך. העונש על כך שכאוהד אתה מייחל לפציעות היא שאתה חווה את הספורט ברמה די פרימיטיבית.

בליקי 26 בינואר 2010

אכן עצוב לראות את מסיבת העיתונאים הזו. אני מאוד מקווה שנדאל יצליח להעניק עוד כמה שנים טובות של טניס. מודה – לא אהבתי את נדאל בתחילה, אני חזק במחנה פדרר, אבל העובדה שמדובר בג'נטלמן נדיר ורגיש ובספורטאי בכל נימי נפשו נגעה גם בי.

ואם מישהו חושב שיש כאן עניין של בחירה – הנה ציטוט של נדאל עצמו מלפני כמה חודשים: "הלוואי והיה לי את הסרב של קאלוביץ' ואת הוולי של פדרר אבל לי יש סגנון משחק אחר, אני לא חושב שמישהו יכול לבחור מראש את סגנון המשחק שלו. יש לי סגנון אגרסיבי והוא הביא אותי להישגים לא רעים בכלל עד עכשיו".

אריאל 26 בינואר 2010

טוב, אז אני לא מסנגר על אופיר. אף אוהד ספורט אמיתי לא צריך לשמוח על פציעה של שחקן אחר.
אני זוכר בזמנו כמה הרגיז אותי אוהדי ג'טס שחגגו את הפציעה של בריידי.

YB 26 בינואר 2010

אם רפא אכן ייפצע או כבר נפצע בצורה כזו שתקשה על הקריירה שלו להמשיך כפי שהתחילה אז אני אהיה די עצוב. יחד עם זאת, אני יכול להבין את אלו ששונאים אותו. בכלל, שנאה היא דבר די מובן לי. פחות בחיים, יותר בספורט. אבל אני מסכים עם רונן, גם שנאה לא צריכה להפוך לייחול לפציעה של שחקן זה או אחר בספורט זה או אחר. מצד שני, אם אופיר טוען כי הפציעה היא תוצר נלווה של סוג הטניס של נדאל, גם את הנק' הזו אני יכול להבין.
לכן, בואו כולנו נפסיק קצת להתחסד ולהתייחס לספורט או לעולם בגישה טהרנית. החיים הם (גם) לכלוך. וכזה הספורט. זה יופיו וכיעורו.

סוס זקן 26 בינואר 2010

אם כך – אין לנו חילוקי דיעות. רציתי רק לוודא שאין בבלוג יחס של איפה ואיפה, ואכן נחה דעתי…

redsox 26 בינואר 2010

אתם מתרכזים במסת השריר שעבדה במקום בסגנון התובעני כגורם המרכזי לפציעות של נדאל.
נדאל שיחק ב3 השנים האחרונות הכי הרבה בסבב. לא בגלל ששיחק יותר טורנירים אלא כי שיחק הרבה יותר חבטות בכל נקודה. בהפרש עצום מרוב השחקנים האחרים, בטח הבכירים. השילוב של טניס מבוסס-כוח+כמות חבטות גדולה בהרבה הוא שהביא עליו את הפציעות. מסת השריר רק היתה שם כדי לאפשר את הסגנון הזה. היא האמצעי שמשרת את המטרה.

אצל נדאל אין דבר כזה "לקצר את הנקודה"-מיומנות שהיא מאוד חשובה לשחקן טניס ועוד יותר חשובה היכולת לווסת אותה. אצל מאריי קיצור הנקודות כמעט כפייתי והוא נענש על זה לא מעט. אחת מהסיבות לשיפור האדיר ביכולת ובהישגים שלו בשנה האחרונה היא שיפור היכולת לווסת את אורך הנקודה ולא לנסת לגמור אותה בהעברה הרביעית-חמישית.

-אם נדאל ישנה את סגנון המשחק שלו ויצליח לחזור לטופ כשחקן "חדש" זה יהיה אחד הדברים המדהימים שנראו. יותר מכל שינוי אצל קובי, ג'ורדן, קרט שילינג או ספורטאי אחר.

רונן דורפן 26 בינואר 2010

YB- היה ברור לי שמישהו יחשוב שזה צדקני. אבל לא – בשביל שהרעים ימותו או ייפצעו יש לי את סי.אן.אן. לספורט יש גבולות.

ויש בהחלט גם את הקונטקסט של המשחק:

אני בהחלט יכול להבין שמחה באיצטדיון כדורגל כשמישהו נפגע בתוך סערת רוחות כשהקהל מקלל ובמגרש יש כסאח.

אבל טניס הוא משחק ללא מגע. איש לא פוצע איש. כאן משחק הסתיים, שחקן אפילו התנצל בפני יריבו שלא סיים את המשחק. אבל מישהו לא אוהב את הסגנון של נדאל. הוא מעדיף פדרר. אז עדיף שנדאל ייפצע. והוא גם לארג': אם נדאל ישנה את הסגנון שלו אין לו בעיה שיבריא.

YB יקירי. צר לי להגיד אבל אני לא מופתע מהתגובה הזו הגיעה ממדינתי. כי אלימות – פיזית ומילולית – היא מאפיין של החיים שלנו.

בן 26 בינואר 2010

לא אוהב שאנשים שלא גרים בארץ מביעים ביקורת על התגובות של ישראלים. "מאפיין של החיים שלנו".. מי שגר כאן מכיר יותר את המאפיינים ממי שעזב

Schmeichel 26 בינואר 2010

לא אוהב שאנשים כותבים שטויות בלי לנמק.
אני דווקא שלמי שעזב יש נקודת מבט יותר שקולה על כמות האלימות אליה אנחנו נחשפים פה בארץ. אנחנו פשוט התרגלנו לרעש הרקע האלים שמלווה את חיינו כאן.

בן 27 בינואר 2010

רעש הרקע כנראה מגיע מאנשים כמו שמייכל שמתקשים לקרוא תגובה עד הסוף אך פוטרים אותה כ"שטויות".

לא רואה למי שעזב יש נקודת מבט שקולה יותר.

אילי מנינג 26 בינואר 2010

אני מצטרף במקרה זה לרונן. קשה לי להבין כעס על נדל בגלל שהוא לוחם על כל נקודה ומגלה נחישות מדהימה בכל נקודה. אם יש משהו בספורט שמרגש זה יכולת מנטלית כזו הרבה יותר מכשרון טבעי מולד. השיא העולמי של בולט היה מדהים הנצחון של נדאל על פדרר בגמר ווימבלדון היה מרגש. קשה להבין שמחה על כך שלא נראה עוד גמר כזה

רונן דורפן 26 בינואר 2010

איל מאנינג – תיקון קטנטן. אני יכול להבין כעס או אפילו חוסר אהבה ושנאה לנדאל ולטניס שלו. אני יכול להבין שמישהו ירצה שהוא יובס 0-6, 0-6 בכל משחק. אבל לא רצון לראות אותו נפצע.

תום 26 בינואר 2010

מטבע הדברים ההתמקדות היא בנדאל, אבל אתם מתעלמים מסיפור מעניין – מארי. סגנונו הוא יוצא הדופן מבין הטופ 5. הוא היחיד שמשחק טניס "חכם" או טניס שמטרתו "לגרום ליריב להיראות רע" (משהו בסגנון של בראד גילברט מפעם, רק עם הרבה יותר כשרון). אין אצלו איזו חבטה אחת מושלמת והוא בודאי לא משחק power tennis. מעניין אם בעידן הנוכחי שחקן בסגנון של מארי יכול לגרד כמה סלאמים. בינתיים הוא נוטה לשחק רע במעמדים מחייבים, אבל הכישרון נמצא שם. הוא עוד צעיר (בן 22 כמדומני – הגיל בו אגאסי זכה בסלאם הראשון שלו). כולי תקווה שיעשה זאת הפעם. זו גם תהיה היסטוריה בריטית, שלא לומר סקוטית

רונן דורפן 26 בינואר 2010

תום – מבין הזוכים הסדרתיים, אגאסי ופדרר, החלו את סדרת הזכיות שלהם בגיל הכי מאוחר (בין היתר כי הטניס שלהם הכי מורכב). מארי בקרוב יהיה בן 23. אני מאמין שישבור את רצף האכזבות הבריטיות (אבל לא האנגליות) ויזכה בטורניר גרנד סלאם אחרי מלחמת העולם הראשונה. אבל לתחושתי זו תהיה זכיה או שתיים על מגרשים קשים. לא חושב שיהיה אלוף סדרתי.

גיל מזימבבואה 26 בינואר 2010

נדאל כבר לא יחזור להיות אותו נדאל, וחבל. אהבתי את הטניס שלו כי היה בו משהוא אטרקטיבי שקשה לראות אצל פדרר המושלם.
YB – במבחן המציאות אתה צודק אם מה שאתה אומר, השאלה היא אם צריך להשלים עם זה ולעבור הלאה?

גיא אלון 26 בינואר 2010

אני צופה בטורניר מתחילתו, וראיתי גם את משחקיו הקודמים של נדאל.
הסיבה שאני חושב שהפציעה הזו מבשרת על תחילת הסוף היא שדווקא בטורניר הזה, לאחר הגמגום המתמשך שלו בחודשים הקודמים, הוא התחיל להראות כמו נדאל הישן – הוא העלה על עצמו בחזרה חלק מהשרירים שירדו ממנו במהלך הפציעה, וחזר להפגין את הניידות והעוצמות בחבטה שהיו שם לפני שנה.
חזרת הפציעה בברך, בטורניר הראשון שבו הוא ניסה לשחזר את "נדאל הישן" מבחינת סגנון וצורה, למעשה אומרת לו שהסגנון הזה, שכפי שנדאל עצמו אמר, הוא הסגנון היחיד שמתאים לגופו (וראשו) לא יאפשר לו להמשיך להתחרות ברמות הגבוהות.

אגב, גם אני, חסיד נלהב של פדרר, הצטערתי מאוד לראות את הפציעה, ובעיקר להבין את משמעותה.
בתכנית הנהדרת "game, set & Mats" ביורוספורט ציין מאטס וילנדר שטניס הגברים חווה כיום את העשיריה הראשונה הטובה והתחרותית ביותר שהוא זוכר מאז שהוא בעסק.
אישית אני מסכים, וזה כל כך יותר מעניין מאשר השנים המרהיבות שבהם פדרר הפסיד 5 משחקים בשנה.

גיל 26 בינואר 2010

אני חושב שדווקא מאוד עצוב שנדאל נפצע ופרש. אני לא מאוהדי הסגנון שלו אבל הוא הציב אתגר עצום לפדרר והיה מעניין לראות את האבולוציה של המשחק דרך שני השחקנים הללו. תמיד מעניין לראות משחקי שחמט כאלו.

redsox 26 בינואר 2010

גם גיל וגם הכתבה על המשחק באתר ערוץ 5 מנסים להמעיט מערכו של הטניס שמאריי הציג היום. "משחק נפלא הופסק בשל פציעה של הספרדי"-זו הכותרת שם.

הלו-נדאל פרש בפיגור של שתי מערכות ו3-0 לרעתו בשלישית! זה לא שהוא היה במצב שקרוב לניצחון אפילו. אני בד"כ לא נגרר לקביעות ההיפוטתיות האלו אבל מהאופי של נדאל כמו שהכרנו בשנים האחרונות אתם יכולים להיות בטוחים שאם הוא היה מרגיש שהוא יכול להוציא משהו מהמשחק הזה הוא היה סובל עד הסוף ומנסה לנצח.

לראשונה מזה לא מעט שנים אפשר להצביע על חבורת צמרת אמיתית. פדרר עדיין מולך בה אבל הפערים בינו לבין השאר, ועוד יותר מזה בין המקומות 2-6 מצטמצמים והולכים. דווידנקו עושה השנה את הקפיצה שדל-פוטרו עשה בזמן האולימפיאדה ומשלים יופי של שישייה. וכן-נדאל עדיין חלק מהשישייה הזו.

אופיר 26 בינואר 2010

אין לי בעיה עם ביקורת, אני לא כותב דברים כדי לזכות בהסכמה, אבל דעתי בהינה עומדת:
להצטער על הפציעה של נדאל זה כמו להצטער על המוות – מיום שעמדנו על דעתנו ידענו שיום אחד זה יגיע.

באבא ימים 26 בינואר 2010

אוף טופיק:

סערה זוטא מתחוללת כרגע בעולם כדורסל התיכונים באיזור מגורי, לאחר שהיריבות בין lower meion high school (התיכון שהצמיח את אגדות הכדורסל קובי בריאנט והאווי לאסןף) לבין Upper Darby High הגיעה לפסים לא נעימים.

רקע – Upper Darby נמצאת במערב פילדלפיה והיא שכונה שרוב אוכלוסיתה אפרו אמריקנית. Lower Merion הוא שם כללי למספר פרברים עשירים מערבית לפילדפיה עם נוכחות יהודית מאוד משמעותית.

מסתבר שבמשחק הקודם בין הקבוצות הושמעו אי אילו ביטויים גזעניים (תרגום לא לגמרי מדוייק לביטוי ethic slurs(. אוהדי Upper Darby הניפו שלטים שכללו ביטויים כמו Heat up the Ovens ואוהדי lower merion הגיבו בשלטי Upper Dirty.

היום יש עוד משחק.

הנהלות בתי הספר רואות את התופעות בחומרה והשעו את האוהדים המעורבים. אין כמו אמריקה.

גיל 26 בינואר 2010

אופיר זה באמת לא ראוי הצורה שאתה אומר את זה. אין לאחר לאף ספורטאי פציעה. מי יודע כמה משחקים קלאסיים של סגנונות שונים הפציעה הזו תמנע.

גיל 26 בינואר 2010

אגב, לגבי המשחקים של פדרר. האם זה מקרי שרוב המשחקים שלו משוחקים לא בפריים טיים של מלבורן (7 ואילך) אלא בזמנים שנוחים לצופים בצפון אמריקה?

חלפס 26 בינואר 2010

גיל, יש כבר טענה קונספירטיווית שטוענת ששני המשחקים האחרונים בהם ניצח דווידנקו את פדרר היו תחת אור הזרקורים ולא בשמש הקופחת ומארגני הטורניר רוצים את הצלחתו של פדרר.

rondi 26 בינואר 2010

רונן,
כתבת: "הצד הרפואי הספציפי של הפציעה הוא הפחות חשוב כאן".

אופיר כתב: "הייתי רוצה להיות אדם טוב ולהגיד שכואב לי עליו, אבל האמת היא שאני לא אוהב את סגנון המשחק המאומץ הזה שהוא הכיר לעולם, ושמח שהמחיר שלו נודע עכשיו ברבים".

הכוונה כאן היא לא שמחה על הפציעה הספציפית הפיסית של נאדאל אלא על כך שהיא המחיר הבלתי נמנע (כמו המוות עפ"י אופיר)על סגנון המשחק האינטנסיבי של נאדאל.

אני מכבד מאד את נאדאל כספורטאי ונהנתי מאד לראות אותו בשיאו. אני חושב שהעומק בטניס הגברים היום הוא תוצאה של עימות הסגנונות עם פדרר.
אבל בדומה לאופיר גם אני אשמח עם טניס הגברים יושפע יותר לכיוון הפינס של פדרר מאשר לאינטנסיביות של נאדאל.

אם אתה חושב שזוהי אהדה פרמיטיבית לספורט, אז אתה לא צדקן אלא מתנשא..

נ.ב – אני חושב שאתה אנדר-מעריך את מארי (כלומר את מורכבות הטניס שלו ותהליך ההתפתחות שלו)..

רונן דורפן 26 בינואר 2010

רונדי – בוא אני אלמד אותך בהתנשאות עברית
אם מישהו רוצה שטניס הגבים יושפע יותר לכיוון הפינס של פסרר מאשר האינטנסיוויות של נדאל הוא כותב:

"אני אשמח עם טניס הגברים יושפע יותר לכיוון הפינס של פדרר מאשר לאינטנסיביות של נאדאל"

אבל אופיר כתב שהוא שמח שהסגנון הזה גרם לנדאל להפצע. ובגילוי לב, אחרי שאחרים ניסו לפרש את דבריו אחרת, גם כתב שזו הייתה כוונתו.

אין לי מושג מאיפה אתה מסיק מה עמדתי לגבי מארי. אני זוכר את עצמי כותב בווימבלדון שהוא יהפוך לבריטי הראשון לזכות בסלאם אחרי עשרות שנים – ושזה יקרה על מגרשים קשים. וגם בטקסט הזה אני כותב שההפסד של נדאל הוא בכל מקרה לא מפתיע. אבל הסקת שאני גם אנדר-מעריך את מארי – אז שיהיה.

גלן 26 בינואר 2010

אני התחלתי לחבב את נאדל וככה הוא הולך?
בכל מקרה אוף טופיקס כי גם אני חושב חזינו בתגובה הכי לא צפוייה בבלוג זה- הNFL רוצים להכניס אקו כבדיקה לילדים שלהם כמובן אחרי מקרה מוות המצער האחרון (אני מקווה שכלם מצטערים, אפילו מי ששונא את הברס). אני גם מקווה שמישהו יסביר להם שסטרואידים אנבוליים באמת מגדילים את הלב ויש סיכוי שהם ישארו בלי שחקנים בקווים לשחק בשנה הבאה……….

TD 26 בינואר 2010

מאוד מקווה שנדאל יחזור לעצמו. אף פעם לא ראיתי ספורטאי משחק עם כזו אש בעיניים, עם כזו נחישות. לוחם גדול.

בעקבות הפציעה הוא הבין שהוא חייב להתחיל לשנות את הסגנון אבל זה תהליך שייקח זמן. האמת, קשה לדמיין אותו בגיל 28 משחק באותו קצב, הרי הוא לא יישאר חזק ומהיר לנצח.

שלו, רומא 27 בינואר 2010

אוף טופיק, גם כאני לא מבין בטניס וגם שבאמת אני נהנה לראות גם את נדאל וגם את פדרר ואין ממש שחקנים שחקניות שאני מריש אליהם רגשות שליליים.
רומא עלתה לחצי גמר,
קטניה ראית רע מאוד,
וכנראה לאציו לא ירדו ליגה כי ישנן לפחות 4 קבוצות הרבה יותר חלשות.
משחק לא טוב של רומא, קצת שכונתי, והחטאות שגם אני הייתי שם בפנים.
מתחילים לדבר שלראשונה מאז 1974/5
יש שלוש קבוצות ממרכז דרום איטליה.
הכדורגל נע דרומה אחרי שנים ארוכות של שליטת הצפון.
יש יותר קבוצות מהדרום, שמשחקות יותר טוב.
כמעט לא רואים את זה בקצה,
אבל הליגה כבר מלאה בקבוצות מרומא ודרומה.
מבחינה חברתית באיטליה זה בעל משמעות. 

ג'וס 27 בינואר 2010

אני מאוד מקווה שנאדל יחזור, ואני מאחל לו רק טוב, ועצוב על הפציעות שלו.
אבל אני רוצה להתייחס לזה מפן אחר:
כולם אומרים שפדרר לא הכי טוב בעולם כי הוא לא ניצח את נאדל ראש בראש.
וכאן בדיוק נכנס סגנון המשחק של נאדל לתמונה – זה סגנון משחק שיכול לנצח כל אחד בעולם, ככה זה נראה, אבל לא לאורך זמן. The brightest flame burns quickest.
ולכן פדרר כן הכי טוב בעולם, למרות שאין לו ניצחון על נאדל, כי זה לא חוכמה לשחק כמו נאדל ולנצח את כולם בשנה אחת או שתיים ספציפיות.

IDO 27 בינואר 2010

אני לא חושב שראפא ישנה את דרכיו, כי זה מה שהוא.
היה נקודה בבריק השני של מארי בסט הראשון שראפא נתן ספרינט לכדור אבוד, ראה שהוא לא הולך להגיע ונתן ברקס על המקום (זאת אומרת כל הלחץ על הברכיים שלו), פדרר לדוגמא מסיים ספרינט לכדורים אבודים בריצה קלילה עד השלטים, מי יודע אולי זה היה הטריגר.

ראפא כבר תרם לעולם הטניס עשרות טניסאים שראו איך אפשר לנצח את פדרר ובלעדיו לא היו שחקנים כמו דל פטרו אלמגרו, מונפיס…

ראיתי את הקרב בין טומיץ לציליץ. טומיץ הוא העתיד! מקרה ראש מנע ממנו לנצח שחקן שהגיע עד לחצי. והוא רק בין 17.

martzianno 27 בינואר 2010

מי יתן וכל ספורטאינו ישובו בשלום לגבולם!

רונן דורפן 27 בינואר 2010

בן – נדמה לי ששמייכל הבין לא נכון את התגובה שלך. הוא חשב שאתה מתכוון לכך שישראל היא מדינה לא אלימה. ואתה בסך הכל כתבת שאתה לא אוהב אנשים שכותבים על כך.
ולא צריך לחיות בחוץ לארץ בכדי לראות זאת – מספיק לחיות בישראל בשנים 1970 עד 2010 לראות איך החברה הפכה לאלימה.

לאוניד 27 בינואר 2010

עדיין מדינה הרבה פחות אלימה מרוב מדינות המערב במובן של ביטחון אישי ופשע ,אני מסכים שברמה המילולית ישראל היא מדינה אלימה אבל זו היא תוצאה של פוליטיקלי קורקנס וצביעות של המערב ה"נאור" ולא של פרימיטיביות ישראלית.
האמינו לי שהשיחות שמתקיימות בחדרי חדרים ובמפגשים לא מסוקרים הרבה יותר גזעניים ממה שקורה בישראל.

לגבי נדאל – לעולם אבל לעולם אני לא מאחל פציעה לספורטאים , בסה"כ שיחק טניס אתם יודעים טניס מעצבן אבל טניס ולא חלילה פגע במישהו.

סיגנונו נע בין מרגיז למרהיב תלוי בנקודת המבט של המתבונן.

הנקודה היא שבעבר טניסאים היו עולים למשחק מול ראפא עם פחד בעיניים והיו כמעט מוותרים על המשחק מראש ומארי למן הרגע הראשון לא חשש לא פחד ואפילו היה די בטוח בנצחונו זאת הנקודה החשובה כי טניס הוא לפני הכל פסיכולוגיה…

IDO 27 בינואר 2010

2 סיניות בחצי גמר !!

מצטער ראפא, אתה כבר אלוף ישן.

רונן דורפן 27 בינואר 2010

לאוניד – אני חושב שאתה טועה ונדמה לי שאני יודע למה. כן – ישראל פחות אלימה ממדינות הענק במערב שם יש ערי ענק עם פשע מחריד. אבל אם תשווה למדינות של 6-7 מליון נפש עם ערים לא גדולות במיוחד אני חושב שתגלה שמצבנו לא טוב.

לאוניד 27 בינואר 2010

פרט ונמק…
איזה מדינות בדיוק במערב ילדים יוצאים לרחוב לבד לשחק כדורגל או הולכים לחוג בעצמם??
כן יש תופעות בישראל שצריך להלחם אבל יש שתי תופעות גדולות במיוחד:
א.ישראלים אוהבים לקטר לרוב בלי קשר למציאות.
ב.ישראלים בחו"ל תמיד בטוחים שהמצב בארץ הרבה יותר גרוע ממה שהוא באמת.

לאוניד 27 בינואר 2010

חוץ מזה אחלה אחלה אחלה בלוג.

rondi 27 בינואר 2010

רונן- הסקתי שאתה אנדר-מעריך אותו כי כתבת שאתה לא חושב שהוא שהוא יהפוך לאלוף סדרתי.
אני חושב שהוא לחלוטין יכול(מודגש בקו תחתון) להיות אלוף גם על המשטחים הקשים, אפילו על החימר וגם לאלוף ווימבלדון הבריטי הראשון מאז ימי המלך ארתור בערך…
ואתה לא צריך להעלב… אני עדיין מעריץ אותך! : )

נועם 27 בינואר 2010

בין אם אוהבים את נדאל וסגנונו ובין אם לא, אני לא מבין איך חובב ספורט כלשהו יכול להביע שמחה כלשהי על מה שקרה לנדאל.

מבחינתי כחובב ספורט, המאבק פדרר-נדאל, שהתחיל בנקודה שבה פדרר היה השליט הבלתי מעורער של הטניס העולמי והפך למאבק טיטאנים שכמותו הטניס העולמי לא ידע הרבה שנים, היה דבר מרתק מאין כמותו.

אם נדאל ייאלץ לפרוש בגיל כזה, זו תהיה פשוט מכה גדולה, כמו כל פעם שספורטאי בסדר הגודל הזה פורש בטרם עת או נפצע בגיל צעיר ולא מצליח לשחזר את יכולתו.

זו טרגדיה ספורטיבית מן הסוג שקרה לשחקן כמו עודד קטש, שבשיא הקריירה, במקום לקחת את הכשרון שלו לפסגות חדשות, נאלץ לעבור 3 שנים של ניתוחים כושלים עד לפרישה. חובב ספורט אמיתי לא יכול לשמוח ממקרה כזה (ובתור אוהד הפועל ת"א, היו לי הרבה סיבות לשמוח על הפרישה של קטש. עדין זה העציב אותי).

D! 27 בינואר 2010

לאוניד
שוויץ, הולנד, בלגיה ורוב החלקים של גרמניה שאני מכיר בתור משל הם כולם הרבה הרבה הרבה יותר בטוחים. וגם לא יצא לי להתקל באלימות מילולית גבוהה בחדרי החדרים.
אני אצא מתוך נקודת הנחה שגם בצפון הקר המצב לא יותר גרוע וזה משאיר אותנו בעיקר עם אמריקה בתור ה"מערב" האלים. לא שלמקומות האלו אין בעיות אחרות וקשות אבל תחושת הביטחון היא אחרת מכל מה שיש בישראל
אני אשמח אם תבאר למה אתה מתכוון כשאתה אומר המערב.

שלו, רומא 27 בינואר 2010

D! – אני לא הייתי משאיר את הילדים שלי לבד בבלגיה שמעתי שיש שם את רשת הפדופילים הכי גדולה בעולם…
וזה מבלי לנקות צד בוויכוח…

רונן דורפן 27 בינואר 2010

לאוניד – צר לי. נראה לי שבגלל ההערה של בן אתה מסיק שאני כמעט לא נמצא בישראל. לא שזה עניינו או ענייינך, אבל זה לא נכון. אז אנחנו נאלץ לערוך את הדיון הקטן על פי קריטריונים של עובדות ולא על פי קריטריונים "מה אתה יודע? אתה בחוץ לארץ" (שזה גם סוג של אלימות מילולית – במיוחד כשאתה מתדיין באופן אנונימי עם מי שמציג את עצמו).

כמעט בכל אירופה ילדים משחקים כדורגל ללא הפרעה בחוץ ובפארקים ציבוריים. ואפילו נוסעים לבדם בתחבורה ציבורית. זה נכון אפילו לחלקים לא קטנים של לונדון. שלא לדבר על כל המדינות הקטנות – סקנדינביה או פורטוגל והרבה מדינות בגוש המזרחי לשעבר.

נראה לי שאתה משליך ממה שאתה יודע על אירופה למה שאני יודע על ישראל… ובקיצור, אין שום בסיס עובדתי לטענה שלך. מלבד כמה ערים גדולות. מלבדן המצב בטח לא שונה במיוחד מישראל.

בן 27 בינואר 2010

מובן שהכוונה היא לא לפגוע אישית רונן אלא לציין עמדה מסוימת. אני ממש לא רואה איך מדובר באלימות מילולית, ואני גם לא ממליץ לך להכתיר אותה ככזאת, בתור אחד שאני תמיד מתרשם שאוהב לקבל ביקורת ולהתדיין עם הקוראים הקבועים שלו. לגבי האנונימיות, למה אתה מסיק שאני מתחבא מאחורי אנונימיות? מטבע הדברים אתה מנהל את הבלוג אז אתה חשוף יותר ממני, אך אני מזדהה כאן בשמי האמיתי, וזה הכלי הטבעי שיש לי כטוקבקיסט במקרה הזה.. אם חשוב לך שמות משפחה – אין בעיה אלך לקראתך :-)

רונן דורפן 27 בינואר 2010

דותן – תעשה לבד חיפוש בבלוג תחת המלים "שחר פאר" ותמצא את התשובה לטענה המוזרה שלך.

גלן 27 בינואר 2010

ישראל מספקת תחושה יותר אלימה ממקומות רבים. לכל מי שאני מכיר שגר שנים בחו"ל וחזר אח"כ אין בכלל ספק בכך. הסיבה לפחות לדעתי היא לא המלחמות ולא כמות הערסים ואפילו לא זה שרבים קצת אגרסיבים מטבעם אלא הריכוז. זוהי מדינה קטנה וצפופה פיזית ואין לאן לברוח. איזה כיף עם המרחבים (הפרטי והציבורי).

אני חצי שעה מדטרויט אבל ההשפעה עלי שולית , מכסימום הולך לקומריקה או פורד פילד וישר אח"כ נכנס לאוטו ומקווה לאור ירוק כל הדרך להיי-ויי

רונן: מעכשיו אתה מחוייב לתאורים עסיסיים עוד יותר של הבלינצס ובנות הדנובה. אם יש משהו שהנייטיבס בישראל מבינים וזה משתיק אותם לפעמים זה קנאה! ככה אולי יפסיקו לקטר על זה שאתה אימיגרנט שמעז לדחוף אפך ללבנט.

ולדיון שהחל פה – אני רק נזכר במשהו אחד- אני רחוק מלאהוב טניס. אבל אם ישאלו אותי מהו המשחק הכי טוב שראיתי בשנות ה 2000 , כזה שעליו חובה לכתוב ספרים ולביים סרטים זה לא יהיה סופרבול זה או אחר, זה לא יהיה איסטנבול או אפילו טקסס-USC עם וינס יאנג, רק הקרב ההוא בוימבלדון. לכן לשמוח על פציעה של נאדאל (ונניח שהבנתי שזאת פציעת "הסגנון" ולא השחקן) פרושה בעיניי להתכחש לספורט המשחקי (יש כזה שם תואר?) בצורתו הנעלה ביותר.

גלן 27 בינואר 2010

לאוניד- אני מצטער, חפרתי וחפרתי בפרהגרפה הראשונה שלך ופשוט לא הבנתי אותה לעומק בעיקר כי אני כבר לא בארץ ועברית קשה שפה לפעמים:
ואולי תוכל לפרש:
כלומר נצא מהנחה שאתה צודק והמערב הוא רק "נאור" ולא נאור ו PC אז:

האם המערב ה"נאור" או בעל ה PC הוא כזה רע בגלל שיש בו פחות אלימות מילולית או הפוך ויש לשבח את ה"נאורות" וה PC כי יש פחות אלימות מילולית, אפילו שבמחשכים כלם מנייקים, גזענים וכו' אבל לפחות לא חותכים אותך בכביש.
מעבר לזה אני משוכנע שכל השוואה של אלימות פיזית בארץ למדינות מערביות רבות היא חסרת משמעות. נעזוב את האלימות בכביש שהיא פיזית לכל דבר,
אם ישראלי היה מתלונן במשטרה על כל ארוע אלימות שהוא חווה אז המספרים היו רעים למדי. כמה פעמים אתה נתקל בארועים ומחליק כי גם ככה המשטרה עסוקה בשטויות?

D! 27 בינואר 2010

שלו. יכול מאד להיות. אין לי ילדים אבל יצא לי להסתבב באיזורים מאד מוזרים בשעות מאד לא מאפיינות של האיזור ומעולם לא נתקלתי בתחושת פחד באופן שמזכיר את מה שקורה בישראל.
אפילו העובדה שמספר הניאו נאצים הפעיל הגדול בגרמניה נמצא בבווריה לא ישנה את העובדה שמרגיש פה הרבה יותר בטוח (ואפרופו זה מקום נהדר לשאול בו מה המחיר של הביטחון הזה).

שלו רומא 27 בינואר 2010

כשאנחנו מדברים על ביטחון זה קצת כללי,
אני חי באיטליה האם היא יותר בטוחה? תלוי באיזה אופן.
פיגוע כנראה לא יקרה פה, והסיכוי למלחמה הוא מאוד נמוך.
אבל זה רק פן אחד של בטחון.
יש את הפן הפלילי, למשל אונס, רצח שוד מזויין.
אומר ככה אני לא בקיא בנתונים וזאת גם לא נחמה גדולה שהסיטואציה האירופאית יותר קשה, מה גם שבשנים האחרונות אנחנו (הישראלים) מצמצמים את הפער.
לגבי אלימות רחוב כללית, שוב אין זו נחמה אבל חבר אוסטראלי היסב את תשומת ליבי לכך שמאבטחים בפאבים בארץ עם הפנים החוצה כדי לחפש מפגע ביטחוני ואילו בעולם הם מביטים לתוך הפאב לחפש אנשים שמתחילים מכות.
העלו פה את עניין הילדים שמשחקים ברחוב, אני לא יודע מה המצב בארץ היום, אבל באירופה (קרי רומא מבחינתי) זהו דבר שלא קיים.
גזענות – עדיין להיות גזעני ברחוב הישראלי הוא דבר מגונה, צלבי קרס ברומא הם סמל שיכול להתחרות רק במספר צלבי הכנסיות… וכתובות של זרים החוצה, אפריקאים לאפריקה הם מחזה שכיח.
אני חושב שקריאה כנגד מיעוט, ברוב המקומות בארץ תעורר התנגדות.
אני מסכים שהכיוון הוא לא נכון, וכמו שרונן כתב מדינת ישראל של 1970 הייתה מקום הרבה יותר נעים לגור בו לעומת מדינת ישראל 2010.

D! 27 בינואר 2010

שלו אני מסכים שביטחון זה נושא רחב אבל אנחנו יכולים בשקט להוציא את המלחמות והפיגועים והקאסמים והמרגמות מהמשוואה.
ביטחון אישי. לכמה אנשים יש אזעקה באוטו ובבית ובמשרד? מה הסיכוי שתדקר כי הסתכלת על הבחורה הלא נכונה בבר? מה הסיכוי שתלך עם אשתך וביתך לטייל על החוף וארבעה חולרות יפרקו אותך מכות למוות?
חברה שלי עובדת פה בבית חולים ולטענתה, אין לי מושג כמה זה מדויק, במקרה הכי גרוע אולי פעם בשנה אולי פעמיים מישהו יגיע לבית החולים כפצוע ירי. כמה פעמים זה קורה בישראל? כמה תקיפות סגל רפואי יש בישראל? ועוד ועוד ועוד. יש כאן מלא בעיות ובתור אחד שמסע ההפחדה של המשטרה הבווארית (סתם כי אני סוחב איתי שיער שונה ולכן זוכה לביקורת קבועה) מופנה כלפיו הרבה אני מעריך מאד את המחיר שמשלמים מצד שני, אין כאן בעיה להשאיר את האוטו מונה עם המפתחות בפנים ולעלות למעלה לרגע או קפנ. ברור שזה גם סוג של מצב קיצון אבל לפחות ברמה שאני הרגשתי וחוויתי דברים, הכלל קרוב יותר לכאן מאשר למצב שהוא בארץ כמו שאני מכיר אותו.

רונן דורפן 27 בינואר 2010

בן – זו דרך שיחה לא נעימה לשלול את דבריו של המתדיין איתך, משום שהחלטת שהוא לא גר בארץ. ראשית כי זה מופרך – אני המון בארץ ואין שום הבדל בין שלושה חודשים בשנה ל-12 חודשים בשנה לעניין הזה. ושנית – גם מי שלא נמצא בארץ יכול להעריך את רמת האלימות בה. ולפעמים, כפי שאמרו לך, ההשוואתיות דווקא מועילה.

בן 27 בינואר 2010

אוקי. מקבל.

שלו, רומא 27 בינואר 2010

D! – ברומא למשל טוסטוס (50 סמ"ק) לא נחשב רכוש רק המספר רשוי שלו, למה כי הם נגנבים כל הזמן, לי יש 125 סמ"ק שמבוטח בערך בשליש מהשווי שלו, בגלל האלימות אסור למכור אלכוהול אחרי חצות, הנהיגה בכבישים האיטלקים בכלל ורומא בפרט היא סכנת נפשות כמות הסמים בבתי הספר באיטליה היא לא תאמן. ואני לא מדבר על מיני עישון בגבול האפור, עישון באיזורים ציבוריים הוא מכת מדינה שזאת בעייני לא פחות אלימות. ואחרי שאמרתי את כל זה, אני אומר שבישראל הכיוון הוא למציאות הזאת ההדרדרות המוסרית שציינת היא יותר מתמרור אזהרה. אני חושב שבישראל עדיין אפשר להלחם בפשיעה ובאלימות ולא להגיע נגיד למצב כמו בנאפולי שאין חוק ואין דין.

רונן דורפן 27 בינואר 2010

שלו, איטליה היא באמת אחד המקומות הגרועים באירופה. בבודפשט הבעיה העיקרית היא כייסים – אבל נדיר מאד לראות אלימות ברחובות ודי בטוח להסתובב בערב. מה שיש לעומת זאת, בחלקים רבים של הונגריה, היא אלימות על רקע גזעני. בעיקר של ימין קיצוני נגד צוענים.

D! 27 בינואר 2010

אם ככה, אני כנראה צריך להיות די מרוצה מהמצב כאן. אני מקווה שזה לא נשמע רע אבל זה לא ממש מפתיע אותי, כיאה למדינה "חמה". ואני רוצה להיות אופטימי ולהאמין שאפשר לעצור את ההחלקה הזו במדרון אבל מהנסיון שאני צובר כרגע – ברגע שאיבדת את השליטה על האופניים אתה בחסדי הקרח על הכביש ואתה לא יכול לשנות את זה. אופציה א' – לגרד את השלג לפני. לא כל כך פשוט. אופציה ב' – ליפול, לכאוב, ואז להתחיל מחדש. אני מקווה שאנחנו עדיין יכולים לתקן הבעיה שאני לא רואה מי מוביל מהלך כזה..

רועי מ 27 בינואר 2010

תאמת נאדל לא היה פייפוריט שלי. אני מעדיף שחקנים טכניים יותר. תמיד אהבתי את מקנרו אגאסי קונורס ואפילו בוריס "בום בום" בקר.
אבל חששתי שהוא לא יתאושש מהפציעה. כי אין כמו הגמר ההוא בווימבלדון או הגמר האוסטרלי בין פיט סמפראס לגים קורייר גם כו 5 מערכות.
בקיצור אני מקווה שהוא יצליח להתאושש ולעשת שמח בצמרת העולמית.

שלו, רומא 28 בינואר 2010

רונן – הייתי קצת בבודפשט, ונדהמתי מכמות הגרפיטי הגזענית (וזה אחרי כל מה שכתבתי על רומא) לדעתי אלימות על רקע גזעני היא הכי קשה להתמודדות, פה הם בעיקר לא מחונכים משהו שאפשר בעזרת אכיפה וחינוך לפתור ב 20 שנה (אין פה מי שיעה את זה…) גזענות היא בעיה כלל עולמית שלאף אחד אין אינטרס לפתור. כמו בעיות כלכליות. הבעיה של מדינות הצפון שהן מציבות מראה איך אפשר אחרת, ושזה עובד לפעמים.
D! – אם אמצא מי יכול להוביל מהלך כזה אודיע ואתייצב מיד לימינו…

יוסי מזרחי 28 בינואר 2010

הבנתי הכל.
היתכן שלא ידעתם על קיום הדרבי היום?
לא.לא יכול להיות.

D! 29 בינואר 2010

שלו
חשבתי על זה קצת בימים האחרונים – לאילו שהקימו את המדינה הזו היה חזון. אוטופי אבל חזון יפה שנראה לי שלפחות במשהו הוא הדריך אותם.
משהו שעוד היה להם זה דף לבן וחלק. בניגוד לרוב מדינות אירופה, או שאר העולם למעשה, הם הקימו מדינה מאפס ולכן היה לא היו צריכים לשנות תרבות פוליטית ודרכי חשיבה וניהול שנבנו במשך עשרות מאות שנים, אלא ליצוק מן היסוד את הדברים האלו, מה שלי נראה גם אם לא קל יותר – יעיל יותר. דווקא נראה שהם עשו עבודה לא כלכך רעה ברוב התחומיםץ נראה לי שאחת הבעיות היתה התעלמותם או הבחירה שלא לעסוק בסוגיית תושבי הארץ הזו כי באופן אישי, ואחרי חשיבה קצרה מדי, נראה לי כי זה מה שדרדר גם את שאר המבנים החברתיים שלנו- חוסר היכולת לפתור את "בעיית" הפלסטינאים גרם לכך שלא היה זמן מקום כסף רצון, בחר, לטפל בבעיות פנימיות שהיו או כשהן צצו.
מה שאמור להוליך למחשבה שפיתרון הסכסוך יפתור את הבעיה. אלא מאי, אני אישית חושש שזה מעט מאוחר יותר כי הבעיות האחרות השתרשו עמוק כמו שיח פטל.
בכל מקרה כן, תודיע לי אם תמצא – בעצם תודיע פה לכולם בבלוג. אני מקווה שלרונן לא יהיה אכפת.

Comments closed