משחק מבחן. על הסלטיקס-לייקרס בהמשך

באופן טבעי קשה לייחס איזשהי משמעות מעשית למשחק עונה רגילה בNBA, וגם היוקרה ההיסטורית של המשחק לא בהכרח הופכת אותו לחשוב. וגם לא העובדה שהוא משחק חג המולדמה שהופך אותו לחשוב הוא משחק ההכרעה של הפלייאוף בעונה שעברה. כשהסלטיקס מחצו את הלייקרס בעוד כותב שורות אלו נאלץ לישון במכונית בכפר שוויצרי נידח. בהמשך היום יש לנו את הסלטיקס לייקרס הראשון השנה.

הנטיה הטבעית היא לומר שקובי בראיינט צריך להוכיח משהו. הלייקרס הפסידו לסלטיקס לא רק את סדרת הגמר, אלא גם את שני משחקי העונה הרגילה בשנה שעברה. וברוב המשחקים הללו בראיינט היה חלש מאד. סדרת הגמר הייתה כל כך חלשה שהעמידה בספק גדול את חלומו להחשב לשחקן היסטורי ברמתם של לארי בירד או מג'יק ג'ונסון ביום מהימים.

אבל מי שעומד למבחן לדעתי הוא דווקא פיל ג'קסון. אלו בדיוק הבעיות שפיל ג'קסון אמור לדעת לפתור. כפי שהתמודד בעבר עם התסכולים של פיפן, כפי שסייע לג'ורדן להתגבר על המחסום בדטרויט, כפי שהפך את שאקיל אוניל לשחקן מנצח והשתלט על הכאוס ששמו דניס רודמן. הוא צריך לחלץ את בראיינט מהפלונטר הזה. לג'קסון כמובן יש ביוגרפיית NBA שגם אם לא יוסיף עליה דבר ייחשב לאחד הגדולים בהיסטוריה. השאלה כמה הוא רלוונטי עכשיו.

בחירת ספורטאי השנה (על ידי הקוראים)
הניצחון בסטוק

19 Comments

לון 26 בדצמבר 2008

זה בהחלט מעניין שמי שמגיע עם הצורך להוכיח ברמת המאמנים זה ג'קסון ולא ריברס. רק לפני שנה המצב היה שונה לחלוטין.

ג'קסון התבטא עכשיו שלפני שנה הם הפסידו את יתרון הביתיות בגלל משחק בודד וירצו לשנות זאת הפעם.

לדעתי גם ג'קסון וגם בראיינט במבחן.

ג'קסון אמור לתת פיתרון ברמת החשיבה והטקטיקה, בראיינט ברמת הביצוע.
ויהיה מעניין לראות האם בראיינט ינסה להראות באופן בולט שהוא טוב יותר, כלומר ינסה לקחת יותר זריקות או להראות יותר מנהיגות.

גיל 26 בדצמבר 2008

נגמר עכשיו משחק אדיר בשלשה בשנייה האחרונה שלי מי אם לא מייסון. במהלך המשחק אמרו משהו מעניין. באחד המשחקים האחרונים פופוביץ' נתן לשחקנים לנהל את המשחק. הם קבעו מתי יוצאים לפסק זמן, הם דיברו בינם לבין עצמם בפסק זמן, מתי לשחק פיק אנד רול וכו'. הוא אמר שהוא היה רק צופה ומגיע להם להנות. הספרס באמת נראים די שמחים השנה (וזכור המשחק הראשון נגד פניקס שבו פופוביץ' חמד לו לצון ועשה עבירה מכוונת על שאק בשניות הראשונות של המשחק). אני לא יודע אם זה בהכרח המתכון להצלחה אבל אולי הוא הזן החדש?

רונן דורפן 26 בדצמבר 2008

לון – אני רואה את ג'קסון אחראי ליכולותו של בראיינט. הרבה פעמים הוא התחמק באלגנטיות מאחריות כשהאשים את אופיו של בראיינט – אבל אם חזר להיות מאמן.

גיל – זה אפשרי עם סגל וותיק ולפעמים גם עוזר לו להמציא אותו מחדש

עומרי 26 בדצמבר 2008

קובי כבר לא יכול להוכיח את מה שפעם חשבו שהוא צריך להוכיח.
הביזיון של שנה שעברה לא ישכח לעולם וכל דיון שכלל את הכנסתו בין 10-15 הגדולים נפסק ולדעתי סביר יותר שיחודש ביחס לגארנט מאשר ביחס אליו. לקבוצה של ג'ורדן בשיאו זה לעולם לא היה קורה. לעולם. גם לא למג'יק או ללארי לג'נד.
חד וחלק.

גיל 26 בדצמבר 2008

קובי עדיין יכול להיחשב בקלות לאחד מ10-15 הגדולים אי פעם, אבל הוא לא יהיה הכי טוב. אין שום דבר רע בלהיות אחד השחקנים הכי טובים אי פעם ואחד משלושה שחקנים הכי טובים בדורו.

גיל 26 בדצמבר 2008

ברכות לג'קסון על הניצחון ה1000 שלו (הכי מהיר להגיע אליו).

עומרי 26 בדצמבר 2008

אני תמיד יצאתי מנקודת הנחה שאין דיון אמיתי בשאלה אם יש סיכוי שהוא יהיה הכי טוב. הקרב הזה הוא קרב אבוד מראש וגם קובי הבין את זה מזמן.
בוודאי שאין שום דבר רע בלהיות כל הדברים שציינת אבל העניין הוא שאני לא בטוח שהוא בכלל שם כבר עכשיו, לדעתי כל עוד הוא לא שובר את המחסום של אליפות כפרנצ'יז פלייר הבלתי מעורער הוא בבעיה מבחינה נראטיבית. מבחינת יכולת נטו שנות כהונתו כמספר 1 חלפו ולברון כבר מוכר כמכונת הכדורסל הטובה בעולם.

בכל אופן אחלה ניצחון היום.

Gilad Bloom 26 בדצמבר 2008

מצטער על התגובה הארוכה,אני סתם משועמם…אחלה משחק עם אווירה של פלייאוף ושתי קבוצות ראויות ושקולות,בניגוד לרוב המשחקים בליגה הרגילה.כפי שרונן הסביר,אין ממש משמעות לנצחון אלא אם זה היה נגמר בהשפלה של צד זה או אחר.שתי הקבוצות ייכנסו וייצאו מכושר עוד מספר פעמים עד סוף העונה,יהיו פציעות,טריידים(דיקמבה לבוסטון?).הנצחון היום הוא לא יותר מטפיחה על האגו של קובי וזה אך סימבולי שג'קסון השיג את הנצחון ה1000 שלו מול הסלטיקס של רד אורבך שנוא נפשו.הסטריק של בוסטון היה חייב להיגמר מתישהו,הפסד בחוץ ללייקרס זה מאד הגיוני אחרי 19 נצחונות רצופים.ראיתי את בוסטון במגרש פעמיים בעונה שעברה,מול הנטס(בניו ג'רזי) ומול הניקס בגארדן.בשני המשחקים הם שיחקו בדיוק באותה צורה,כדורסל ממושמע,יעיל ולא מרהיב.במשך שלושה רבעים הם היו על טייס אוטומטי,הריצו את התרגילים הרגילים של משחק מסודר,פה ושם איזו שלשה של פירס או אלן,כמה ג'אמפ שוטים של גארנט או לייאפים קלים.בהגנה הם היו בינוניים.ואז,בערך באמצע הרבע השלישי,כאילו לפי הוראה מלמעלה,הם פשוט נועלים את ההגנה בצורה הרמטית,גארנט הוא הציר המרכזי שסוגר את הרחבה,וכל השאר פשוט מעלים הילוך,משיגים כמה סטופים,נותנים ריצה ופותחים פער של 8-10 נקודות.בתחילת הרבע הם מוציאים ברוטציה את המשולש אלן-גארנט-פירס כדי שינוחו,החמישיה השניה שומרת על הפער ואז מכניסים בחזרה את התותחים הרעננים שיסגרו את הסיפור.זה סוג כדורסל שיטתי שלא משאיר הרבה מקום למזל,כדורסל של פלייאוף שמשוחק במהלך העונה כולה.העומס מתחלק בין שלושת המנועים ואם יגיעו לפלייאוף בלי פציעות יהיה קשה אפילו לזן מאסטר לנצח אותם,ביחוד השנה כשההבנה העיוורת בין המשולש הגיעה לשלמות וגם לאור ההתקדמות המטאורית של רונדו שנמצא בדרך להיות אול סטאר.גם היום במשחק מול הלייקרס התכנית עבדה כמו שעון,הם שמרו על פיגור מינימלי במחצית והפעילו את מכבש ההגנה בתחילת הרבע השלישי,הפכו פיגור של 6-8 נקודות ליתרון של 4-6 ונראה היה שהנצחון ה-20 ברציפות בדרך,אבל אז לקח הזן מאסטר פסק זמן שלאחריו חזרו הלייקרס לריצה של 10-2(אודום עם שתי שלשות)בהפסקה בין הרבע השלישי והרביעי אמר ג'קסון למראיינת(אחות של רג'י מילר) שהוא מרוצה ממשחק ההגנה של קבוצתו אבל שהקצב של המשחק הוא הקצב שבוסטון רוצה(משחק של חצי מגרש),הוא היה רוצה שהשחקנים שלו ישחקו משחק יותר זורם וישתמשו במשחק מעבר ולא יתפתו להיגרר למשחק הקשוח והאיטי של הסלטיקס. בפועל,קצב המשחק לא השתנה ושוחק בקצב המועדף על ריוורס אבל דווקא ההגנה של הלייקרס היא זו שניצחה את המשחק עבורה.ביינום עם שתי חסימות וגאסול עם חסימה שהובילה למתפרצת קלה דאגו להרוג את המשחק.בהתקפה בריינט היה שקט מבחינת נקודות ברבע הרביעי אבל הוא ניצל את השמירה הכפולה עליו בצורה מושלמת ומצא את גאסול 3 פעמים רצופות חפשי בתוך הצבע.

עומרי 26 בדצמבר 2008

גם אני משועמם בעבודה וגם אני בדיעה שהמשחק הזה לא באמת משנה דבר מהכיוון אליו הולכת העונה הזו.
הלייקרס ניצחו ניצחון יפה, הם היו ללא ספק הקבוצה שפחות יכולה להרשות לעצמה להפסיד וראו את זה.
חוץ מזה במשחקים צמודים יש להם את שחקן הקלאץ' הטוב בליגה.
בסופו של יום הצבע שלהם רך מדי וזה יפיל אותם שוב בפלייאוף, אולי עוד לפני הגמר מול סן אנטוניו(ששוב התעללה בסאנס) או ההורנטס.

גלעד 26 בדצמבר 2008

משחק אדיר!

עם כמה שבוסטון קבוצה מדהימה, העזיבה של פוזי בקיץ תמנע מהם את האליפות השניה, ראו את זה בדקות הגרועות של טוני אלן ובסיום המשחק.
אני לא רואה אותם עוברים את קליוולנד או הלייקרס בסדרה אינטנסיבית בפלייאוף בלי חיזוק הספסל שלהם.

לגבי הלייקרס, פשוט מדהים האין סוף אפשרויות של ג'קסון בקבוצה הזאת, זה כמו חנות ממתקים למאמני כדורסל הסגל שיש שם. לדעתי הם הולכים כל הדרך השנה, פשוט יותר מדי כשרון יש שם.

חברי הטוב משכבר הימים 26 בדצמבר 2008

הלייקרס כקבוצה טובים יותר, ומשחקים יפה הרבה יותר. לא הייתי רוצה שהאלופה תהיה שוב קבוצה שנראית כמו שבוסטון נראית. גועל נפש. ואני לא חושב שיש בעיה עם הגבוהים. אולי שחקן ספסל אחד…
ניצחון יפה וחשוב, למרות שאני חושב שללייקרס (להלן 'אנחנו') לא היה קורה כלום אם היו מפסידים. אנחנו עדיין בין שתי הקבוצות הטובות בליגה, והמקום הראשון במערב לא מוטל כרגע בספק.
וריברס מאמן גרוע, ושום טרייד שמקהייל יסדר לו לא ישנה את זה.

אריאל 26 בדצמבר 2008

חברי הטוב, כשאתה אומר גועל נפש על איך שבוסטון נראים, אתה מתכוון לצבע המדים? כי חוץ מזה, הם משחקים העונה את הכדורסל הכי יפה שנראה בליגה בשנים האחרונות. כדורסל קבוצתי, הגנה קשוחה, אף סופרסטאר שחושב שהוא צריך לקחת הכל על עצמו.
לגבי ריברס, מאמן גרוע או לא, יש לו טבעת אליפות שהוא לקח על פני אחד עם תשע כאלה, אז כנראה שהוא יודע משהו

חברי הטוב משכבר הימים 26 בדצמבר 2008

אריאל, ריברס לא יודע מהחיים שלו.
להזכירך, לפני כמעט שנתיים ריברס כמעט הצליח לשבור שיא של הסלטיקס, ממש כמו שעשה השנה. רק שאז השיא היה של הפסדים רצופים. הסלטיקס סיימו תחת הנהגתו את אחת העונות העלובות בתולדות המועדון, ושם פציעה של פירס לא תתרץ את החצי השני של העונה, או את הסגל הנחות שנבנה שם, אם מוציאים את פירס מהמשוואה.
ואז בא הטרייד ההוא על הטיקט, שהיה לא סביר אפילו בהשוואה לטרייד שהביא את פאו ללייקרס. הוא היה לא סביר, כי אף אחד לא באמת היה צריך במינסוטה את כל הנגרים שבוסטון זרקה, ואתה מוזמן לבדוק כמה מהם משחקים היום שם.
אין ספק, דני איינג' יודע לעשות את העבודה שלו טוב, כשבא לו. ריברס לא, גם כשהוא מאד רוצה.

אנונימוס 26 בדצמבר 2008

הרבה זמן לא ראיתי NBA. ראיתי את רוב המשחק הזה והאמת החזיר לי קצת את החשק. משחק גדול. בעיקר מאד התרשמתי משני שחקנים – גאסול כמובן שאפילו שנראה לפעמים קצת נאבעך ולא קשור בשורה התחתונה מראה שהוא שחקן ענק. ולא פחות מכך מגארנט שלקח אחריות בלי הפסקה וקלע וינר שוטס קשות וקליעות חשובות בלי הכרה. מאד מאד מרשים.

אני לא כל כך בטוח כמה אין משמעות למשחק הזה. נכון שהעונה עוד ארוכ,ה הפלייאוף רחוק ולא הייתה חשיבות אדירה למשחק מבחינת המאזן. אבל בוסטון די נחנקה בדקות האחרונות, מאד מאכזב מקבוצה עם 3 סופרסטארים. בהחלט יכול להיות שהדקות האחרונות האלו ישבו בראש לשחקנים משני הצדדים אם וכאשר תגיע סדרת הגמר.

רני 26 בדצמבר 2008

חברי הטוב – מה שתית ? אם אתה לא מאמן בכיר בנ.ב.א או לפחות אטורה מסינה במסווה, חרגת מגבולות הטעם הטוב.

ריברס מחזיק במאזן פתיחה שובר שיאים הסטוריים של שנים. זו תוצאת עבודה ואימון (של שחקנים טובים). אם הכול היה תלוי בשחקנים ובטריידים, לא היתה משרה של מאמן. והלייקרס המוכשרים היו צריכים להיות עם 0 הפסדים. אם גארנט זה כל הסיפור, אז מדוע למיניסוטה לא היו אליפויות ? (או איזה סיבוב פליאוף שני לכל הפחות) מה דעתך על האפשרות שריברס הוא מאמן שמשנה לשנה למד והתפתח ? למד מטעויות ? ואולי הוא גם אסף צוות אימון טוב ומחלק סמכויות ונותן ביטוי למאמן הגנה מוצלח ? (אם אתה במקרה אוהד מכבי שסוגד לגרשון, בטח תדע להעריך יכולות כאלו)גם זו דוגמא ליכולת אימון טובה.

בקיצור, קצת פחות יומרנות לא תזיק לך כאן.

לגבי המשחק, ראו בבירור שהלייקרס רצו אותו הרבה יותר. וגם השופטים הלכו איתם ב 2-3 החלטות גבוליות במאני-טיים. הלייקרס ניצחו וזה נחמד לאוירת החג בל.א אבל על סמך המשחק הזה, הסלטיקס לדעתי הם הקבוצה החזקה יותר מבין השתיים.
הסלטיקס משחקים כמו מכונה משומנת ששיחקה אתמול לא בהילוך הכי גבוה שלה. אם לא יהיו להם פציעות יחזור אותו סיפור פליאוף משנה שעברה. הם ייפגשו בגמר ולפני הסדרה הפרשנים יספרו כמה שהלייקרס השתפרו והתחזקו. על המגרש בוסטון תנצל את הביתיות ותיתן להם בראש.

martzianno 26 בדצמבר 2008

אם זה מה שיש ללייקרס להציע (אוקיי, אז פארמר פצוע!) לא הייתי מוטרד מדי, אם אני אוהד של הסלטיקס.

ג.ד 26 בדצמבר 2008

רני – נגעת בנקודה חשובה. לריוורס יש עוזר בשם תום ת'יבודו שאחראי על ההגנה של בוסטון, שהיא הטובה בליגה כרגע.

בכל מקרה, לטעון שריברס לא יודע מהחיים שלו זה מגוכך. האיש מאמן את אלופת הNBA והקבוצה הטובה היותר בליגה.

בר שושני 27 בדצמבר 2008

וגם זכה בתואר מאמן השנה באן.בי.איי לפני כמה שנים, כשאימן באורלנדו, על עונה נהדרת.

ריברס לא מאמן אדיר, אבל כמו רוב המאמנים באן.בי.איי, החלק שלו בהצלחה של הקבוצה נע בעיקר סביב היכולת למכור לשחקנים את שיטת המשחק שלו, ולדעת להקיף את עצמו בעוזרים טובים. זה מה שפיל ג'קסון ידע לעשות כ"כ טוב בשיקאגו הגדולה ובלייקרס, זה מה שדוק ריברס עושה. יש סביבו הרבה פחות הילה, אבל השחקנים אוהבים אותו (מאוד), הוא מצא עוזרים שיתאימו לו שיטת משחק שתתאים לשחקנים שיש לו, והכל עובד כמו שצריך.

אפשר לחשוב שפיל ג'קסון הוא איזה עילוי טקטי.

עופר ג. 27 בדצמבר 2008

רונדו – ראינו במשחק את החשיבות של רונדו. כשהוא לא מתקיף את הסל בוסטון בבעייה ומתקשה לייצר נקודות. הלייקרס וקובי פשוט רימו בשמירה עליו והוא פחד לנצל זאת – כשהוא יעבור את המשוכה הזו הוא יהיה באמת אולסטאר והוא די קרוב לכך

Comments closed