ראיון מיוחד עם אחרון שחקני השדה החיים של נבחרת הפלא

In כללי

הזמן:

לפני שבועיים.

המקום

עיירה הונגרית נידחת, למרות שלא כל כך רחוקה מבודפשט. היא יותר נידחת בנפשה. בית פרטי.

הנוכחים

יינו בוז'נסקי, חבר הארנצ'פט, נבחרת הזהב כפי שקוראים לה ההונגרים. העמים קוראים לה נבחרת הפלא או "המגיארים הקסומים". שיחק בניצחונות 3-6 ו-1-7 על אנגליה, שיחק כל משחק בגביע העולם של 1954, זכה בזהב האולימפי של 1952. רק הוא והשוער גיולה גרושיץ' בין החיים מכל הנבחרת ההיא.

רונן דורפן, מראיין.

נואמי, מתרגמת.

נורברט, אח של מתרגמת.

אלון זנדר, צלם, עד.

המטרה:

תעוד נדיר של תקופה היסטורית בכדורגל מפי אדם שחי אותה.

ֻ*

ולראיון:

שאלה: ספר לנו בכמה מלים על ילדותך?

תשובה: כרקכייחלדשכ עגאטו כעעחםן  בודפשט כיפם'עכ פןע כטר פושקש יקפ עפקן פוטם הקכקעגכהדג עיחכג דשכ יחאטי וומבלי עןקעםכן. כרקכייחלדשכ עגאטו כעעחםן  בודפשט כיפם'עכ פןע כטר פושקש יקפ עפקן פוטם הקכקעגכהדג עיחכג דשכ יחאטי וומבלי עןקעםכן. קוצ'יש כקפןםכעןםן עחדלש כ רכוץ.

טוב, אני אקצר פה. אבל אני מדדתי. הוא ענה לשאלה הזו 57 דקות ולא הניח למתורגמנית להכנס לו לדברים. כמובן שלא ביקשתי ממנה לתרגם במקום

הבנתי שהוא קצת לא ממוקד ומכאן הנסיון למקד אותו בשאלה השניה

מדוע הונגריה אינה חזקה כבעבר בכדורגל?

הנסיון למקד אותו נכשל. הוא השיב לשאלה הזו במשך קרוב לשלושים דקות.

זה הביא אותנו לנסיון נואש להציל משהו מהראיון

ספר לנו על רגע אחד מיוחד שאתה זוכר מפושקש?

זה כנראה הועיל. התשובה הזו ארכה רק 17 דקות.

*

יצאנו החוצה. הכיף רק התחיל, היה קפוא ופתאום הגיע שכן ואמר שהאוטו תקוע. ניסינו להתניע עם כבלים וזה לא הלך. ניסינו לדחוף את הסקודה בירידה. רצנו בערך 200 מטרים מתנשפים והאוטו הישן סרב להתניע.

"הוא השאיר אותה כמעט חודש פה בלי להתניע אותה. מה הוא חושב לעצמו?”, אמר אחרון שחקני השדה של נבחרת הפלא.

No Comments

Red Camel 14 בינואר 2009

ראיון נהדר. כל הכבוד רונן, עבודה עיתונאית נדירה

מיקי 14 בינואר 2009

אני מקווה שלפחות שהקלטת את הראיון… חבל יהיה לאבד פיסה כזו של היסטוריה, אף שהיא מוצגת בצורה כזו לא קומוניקטיבית.

רונן דורפן 14 בינואר 2009

מיקי – היא הוקלטה, והמתורגמנית מתמללת. נראה לי, אני מקווה, שהוא הבין את השאלה הראשונה כספר לנו את סיפור חייך והנבחרת. בתוך הגיבוב שמענו מדי פעם איזה קוצ'יש או וומבלי… אז יש תקוווה.

יוסי 14 בינואר 2009

עדות ויזואלית מסייעת מפי זנדר, אולי? נגיד, גבו של ההונגרי הנודע.

דוד מירושלים 14 בינואר 2009

הראיון הזה ניצב בחוד החנית של עיתונאות הספורט בארץ ובעולם.
שאפו רונן, תהיה בריא!

lazybones 14 בינואר 2009

מדהים, מרגש, נהדר, עילאי.
ישר כוח רונן

ערן קאלימי 14 בינואר 2009

בתשובה הראשונה צריך להיות כתוב הקכגעקכקהדג ולא הקכקעגכהדג.

רשלנות כזו היא שמוציאה שם רע כל כך לעיתונאי הספורט הישראלים. נכון לעכשיו אני מתבייש להיות יהודי.

יוני 14 בינואר 2009

רונן, אני מניח שנאומי היא הסיבה להימצאותך הרבה בהונגריה. אחרי שנתיים וחצי, היא נחשפת לחברי הבלוג הנאמנים !!!

פרט לזה, כתבה יפה על ג'ורדן בעיתון. הערה קטנונית, אני חושב שההפרש בין ממוצע הנקודות שלו לדקה, 0.788, ובין השני, 0.668, הוא 18 אחוז ולא 10, מה שבכלל מדהים. מצד שני, לאור הראיון המופתי שערכת, אני משוכנע שעלית על זה לבד ומדובר פשוט ב typo.

נדב 14 בינואר 2009

רונן – זה שקודה, לא סקודה…זה בשבילך כדי שתוכל לשמור על קשר טוב עם הצ'כים (והצ'כיות…)

פילוסוף רדום 14 בינואר 2009

אוף טופיק – התפתחות מענינת בפרשת ייגר מאיסטר

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000416438&fid=2605

Spartan 14 בינואר 2009

ראיון נפלא!
רונן, תעשה לי ילד.

חברי הטוב משכבר הימים 14 בינואר 2009

אני אומר פרס פוליצר, לא פחות!
הרגת אותי…

michaly 14 בינואר 2009

אה, לא הגיע הזמן ללמוד הונגרית?

אלון זנדר 14 בינואר 2009

כדי למקד את הפוסט, רונן השמיט פרטים שוליים. כלומר, העובדה שעבדנו אל תוך הלילה שלפני, רונן בין השאר בהכנה דקדקנית של הראיון וקוי השאלות, תוך מתן מחשבה מיוחדת לתדרוך המתורגמנית. מה שגרם לכך שהיינו (טוב, אני הייתי) מתים צעייפות. לשבת בעיניים פתוחות לרווחה בחדר שלקוח מבית במושב בשנות השבעים מול זקן שמחרבש בהונגרית, ובבירור חוזר על עצמו ועל כל מיני סיפורים מהגימנסיה במשך 57 דקות (בעיני זה נדמה לפחות כשעה), בלי לנקר ותוך הבעת עניין מנומס בדובר, זה אתגר עיתונאי ממדרגה ראשונה. גיבושון. לפחות אחרי המינוס עשר בחוץ באוטו היה חם.

מיכלי: כדי להיות מסוגל לדבר הונגרית צריך להיות בגיל שבו החיך עוד מסוגל להתעוות ולשנות צורה, או לעבור ניתוח.

שולה זקן 14 בינואר 2009

ומה עם והדרת פני זקן? נראה לי שעדרת פני זקן. או, כמו שאומרים אצלנו באשדוד, והדרת ג'קי בן זקן.

רונן דורפן 14 בינואר 2009

שולה – הערה חשובה. אבל שלא תקבלי או תקבל איזשהו תחושה שהאיש סנילי. הוא לא. להיפך הוא זוכר כל פרט פרט. ומדיווחים ראשונים מהמתוגמנית – הוא סיפר הרבה דברים מעניינים. זה פשוט קצר גדול בתקשורת. עיתונאי אחר שראיין אותו לאחרונה, הונגרי, קיבל ממנו הערה מקדימה: "אני אספר לך הכל – תשתמש במה שאתה רוצה". האיש פשוט ענה ליותר מדי שאלות בחיים מכדי שיהיה לו כוח לשאלות סטייל רפי רשף.

רחמנ א ליצנ בדרכים 14 בינואר 2009

לצערי כל הסופרלטיבים כבר נשפכו כקוניאק. מרענן הייתי מוסיף.

חברי הטוב משכבר הימים 14 בינואר 2009

אגב, כחובב פינק פלויד, 17 דקות נראה לי דווקא זמן לגיטימי להעברת מסר.

Red Camel 14 בינואר 2009

ערן- ההערה שלך הייתה קטנונית ומתלהמת. זה בדיוק כל מה שרע בישראלים. העיקר להעביר ביקורת בצורה גסה ומתלהמת. תתבייש.
אתה מתבייש להיות יהודי? בגלל כמה אותיות?! תתבייש!
ברגעים כאלו אני מתבייש להיות ישראלי.

לון 14 בינואר 2009

יופי של רעיון לראיין אותו.

אני חושב שהרבה זמן לא היה מפגש בין עיתונאי למרואיין כל כך קומוניקטיבי ונלהב.

טיימינג הוא דבר מאוד חשוב. יתכן שאיחרת במספר שנים… (אבל אולי התרגום ישנה את התמונה).

התפעלתי מתפקודו של הצלם. במיוחד לאחר תיאור ההכנות בסגנון סיירת מטכ"ל לראיון.

ערן קאלימי 14 בינואר 2009

כאמל אל אחמר, אתה מתבייש להיות ישראלי בגלל שאדם שמתבייש להיות יהודי העביר ביקורת לגיטימית? זה מה שרע בכם היהודים, אין לכם פרופורציות! בכלל! לגמרי לא! זו קטסטרופה!

ברגעים כאלו אני מתבייש להיות בן לאב פרסי.

Red Camel 14 בינואר 2009

ערן- אכן סיבה מוצדקת (;

אנונימוס 15 בינואר 2009

ראיון מבריק =)
איך אומרים פוליצר בהונגרית?

רונן דורפן 15 בינואר 2009

אנונימוס – נדמה לי שהתנ ךדנלכב אבל אולי שדיחעכ ליסשד

גיא וינטרוב 15 בינואר 2009

התגובות פה מבריקות! תענוג לקריאה.
רונן, כשתכתוב את הספר שלך זה פוסט ותגובות שחייבות להימצא שם.

צביקה 16 בינואר 2009

אני מתפלא שלא שאלת אותו מה דעתו על הפציעה של אברה, במקום להתעכב על זוטות כמו זכרונות מפושקש…

Comments closed