ההולנדים וסוגיית השטחים

In כללי

אני נמצא בשדה התעופה באמסטרדם. למעשה תקוע בו בגלל ביטול טיסה. ואחרי כמה כוסות קפה ננצל את ההזדמנות להמליץ לכם על ספר ספורט שקראתי לפני די הרבה שנים – brilliant orangeשל סופר בשם דייויד ווינר על הגאונות של הכדורגל ההולנדי

התזה המרכזית של הספר קושרת בין הטוטאל פוטבול לאובססיה וליצירתיות של ההולנדים לגבי כל דבר שקשור לשטח. יש הרבה פנים בטוטאל פוטבול. חלקו המשך של רעיונות שעלו באוסטריה והונגריה כמה עשורים קודם לכן. חלקו פתרון לקטנצ'יו האיטלקי. אבל ווינר, אולי בעודף רומנטיות, אומר שבאימוני אייאקס והנבחרת ופיינורד כל הזמן דיברו על שטח. על הצורך ליצור שטחים כשהקבוצה עם הכדור ולצמצם אותם כשהקבוצה מתגוננת. הבאתי פעם דוגמא מהספר כשכתבתי על ואן דר סאר והעובדה שהוא מתפקד כחלק אינטגרלי מהנעת הכדור של הקבוצה. יוהאן קרויף התעקש על שוער שיודע לשחק ברגליים כבר בשנות השבעים.

הצורך של ההולנדים "לברוא שטח" הוא חלק מאד מהותי בחשיבה שלהם כאחת המדינות הצפופות בעולם. לייבש את ים, לחלק שטחים במדינה עם צפיפות אוכלוסין עצומה. כך למשל, בגלל המחסור בשטח בערים, מחוץ לערים אפשר למצוא מתחמים גדולים של גינות בהם למשפחות הולנדיות יש כמה מטרים רבועים לגדל קצת פרחים ועגבניות. פתגם מקומי אומר "אלוהים ברא את העולם וההולנדים בראו את הולנד". בין היתר ווינר מציין את הגמישות בתכנון של שדה התעופה סחיפהול כדוגמא לכך. אם אינני טועה מיכלס אפילו הכיר את אחד הארכיטקטים של השדה. וזו הסיבה שנזכרתי בספר

*

אני חייב לומר שזה דבר שאי אפשר לקחת מתרבות הכדורגל של הולנד. האינטלקטואליזציה של המשחק. לעתים עד כדי חוסר פרגמטיות. זה לא קשור רק למאמנים ושיטות משחק. גם כתיבת כדורגל בהולנד היא כנראה המשובחת ביותר בעולם. סיימון קופר אותו בודאי חלקכם מכירים הוא דוגמא אחת. הרבה שנים אחורה הסרט "מספר 14" על קרויף היה דוגמא אחרת.

ועוד דוגמא לגמישות הולנדית: עכשיו מודיעים שבעוד כמה דקות יתקיים הרסיטל היומי לפסנתר. 

No Comments

michaly 15 בינואר 2009

אוף טופיק לנושא הבלוג, אבל כן קשור להולנדים ולרומנטיקה (ולשואה). ב-27.1 ישודר ביס דוקו ב-22:00 הסרט "גנבי עיפרון למעני" (www.stealapencil.com).

michaly 15 בינואר 2009

זאת היתה המלצה, כן?

לון 15 בינואר 2009

תיאוריה מעניינת, גם אם היא לא מדוייקת לחלוטין. ראוי לציין שהמחבר הוא אנגלי.

מיכלס, קרויף, הידינק וואן חאל הם מאמנים אינטלקטואלים. אני לא מכיר מאמן הולנדי מדור צעיר יותר עם חשיבה ייחודית. האם יש כזה ושמעו לא הגיע אלינו ? (למשל, קו אדריאנסה ? אני לא מספיק יודע עליו).

לצערי אני לא קורא הולנדית כך שקשה לי ליהנות מכתיבתם, למעט קופר. מי עוד שווה תרגום ?

נזכרתי שעדיין לא קראתי ספר שקניתי בשם: "אייאקס, ברצלונה, קרויף". אם קראת, האם אתה ממליץ ?

וחוץ מזה, תהנה מהקונצרט, מהקפה וטיסה נעימה.

נ.ב. רוני אשמח לתגובתך לפוסט ולשאלותיי.

חובבן 15 בינואר 2009

במקומך ההיתי מנצל את הזמן לטיפול שיאצו, שממוקם איפשהוא אחרי הקזינו.
קצת יקר אבל מחייה נפשות.

בני 15 בינואר 2009

אכן אינטלקטואלים רק חבל שזה לא הוביל אותם לזכייה בגביע העולמי. אולי אם הייתה להם קצת ציניות גרמנית או יעילות איטלקית קרויף היה זוכה בתואר הזה.

סיימון קופר באמת אחד מהטובים שבכותבים.

רונן דורפן 15 בינואר 2009

לון – ספר לא רע בכלל על היהודים ואייאקס. האם אתה לא שוכח את טון קאנן?

לון 15 בינואר 2009

רונן, תודה.
לגבי קאנן, אני באמת לא מבין איך שכחתי אותו. פשלה רצינית. המהפכה שהוא חולל בכדורגל הישראלי מגמדת לחלוטין את הטוטאל פוטבול.

מיקי 15 בינואר 2009

בני – מסכים איתך לחלוטין. הולנד זה מסוג המקרים שכ"כ מסנוורים מהיופי של עצמם שפשוט לא רואים שום דבר מסביב. אין ספק שההולנדים הם אחת מאומות הכדורגל האינטיליגנטיות והמתקדמות שיש וכושר ייצור השחקנים שלהם, בטח יחסית לגודל האוכלוסיה, הוא פנומנלי. מצד שני, הם שקועים בתדמית המשכילה שלהם ברמה כזו שהם פשוט לא מסוגלים ללמוד משהו קטן נוסף שיביא אותם לתהילה בינלאומית.

דוד מירושלים 15 בינואר 2009

בקשר לקאנן, יצא לי לפגוש אותו, כשאימן את בית"ר, באיזשהי מזללה נחותה פה במרכז העיר (אני לא זוכר כבר איפה זה היה…).
זה היה די מצחיק לראות אותו, עם עניבה וחליפה וכל זה, נזהר שלא תטפטף עליו עמבה.
אבל , יאמר לזכותו, למרות הסיטאציה המביכה למדי הוא היה נחמד מאוד ובאדיבות דיבר איתי ועם חבר ואח"כ גם הצטלם איתו.

את הספר של קופר על היהודים ואייאקס יש לי. אבל יותר נכון לומר שהוא ספר על היהודים והולנד, ועל האשלייה בדבר עזרתם של ההולנדים ליהודים בשואה.

עופר 15 בינואר 2009

אני באמצע הספר המדובר, וגם בדיוק סיימתי לפני כשבוע את הספר על על אייאקס היהודים והמלחמה.
אחת הדוגמאות היפות שווינר נותן בספר, היא העובדה שבגלל שלהולנדים אין אופק, הם בנו בתים צרים וגבוהים, (הוא משווה את זה לבתים בהימלאיה, שאין להם שטח בכלל, והם בונים בתים רחבים ונמוכים).
אבל אני חושב שמה שמעניין בספר, זה בדיוק העובדה שווינר, שהוא אנגלי, גר באמסטרדם ומתבונן מבחוץ. גם את השם טוטאל פוטבול לא טבעו ההולנדים, אלא מתבוננים מבחוץ כמדומני. הקבוצה בעצמה מעולם לא קראה לזה ככה. אני חושב, וזה דווקא מקריאה בספר השני, על המלחמה, שזה לא שההולנדים עשו אינטלקטואליזציה למשחק – זוהי הדרך שבה הכדורגל היווה חלק ממארג החיים ההולנדים. האחוז העצום של שחקני כדורגל באוכלוסיה, גרם לכך שאנשים מכל חלקי החברה ישחקו ויתעסקו בכדורגל. ובניגוד נניח, לשורשי הכדורגל האנגליים, שם המשחק היה של מעמד הפועלים, הכדורגל בהולנד כלל גם את המעמדות הגבוהים ולכן ישנם אינטלקטואלים רבים גם בכדורגל. אנחנו רואים את זה אולי כאינטלקטואליזציה, אבל להולנדים זה פשוט (לפי מה שהבנתי מהספרים, עד עכשיו) כיוון הגיוני של החיים שלהם.

ארז 15 בינואר 2009

אני חושב שאם מדובר היה בגיאוגרפיה של הולנד בהקשר לכדורגל שלהם הרי שדווקא בניית סכרים – מה ששומר בעצם את רוב רובה של הולנד מעל לפני הים – היה צריך להיות הרציונל לפיו קבוצות הכדורגל שלה עומדות. ברם אולם, הכדורגל ההולנדי מתוייג לרוב כיותר התקפי, וטוב שכך. אבל עדיין צריך לענות על השאלה – איך זה שלמרות כל גאוני הכדורגל שהיו בעבר בעמדת המאמן וקידמו כל כך את הכדורגל ההולנדי והעולמי, לכדורגלנים ההולנדים מקרויף ועד רובן יש כזה חרא של אופי….

מיקי 15 בינואר 2009

ארז – זה כי הם חוששים לטבוע :)

עוז 15 בינואר 2009

כאחד שחי בהולנד ומשחק כדורגל חובבני במדינה בארבע השנים האחרונות אני יכול להסכים עם כל הסטיגמות שצוינו עד כה. מנקודת מבט יותר פרובינציאלית, סגנון המשחק ההולנדי של תנועה ללא הפסקה ותנועה לשטחים מתים הוא בסיס לכדורגל התקפי שחסר במיוחד בכדורגל הישראלי, ולכן הולנד (ולא בלגיה) צריכה להפוך ליעד של שחקנים ישראלים צעירים שחולמים אירופה.

התשוקה לשחק כדורגל מורגשת מאוד במדינה וברוטרדם שאני גר בה, עיר של 650 אלף תושבים, יש למעלה ממאה מועדוני כדורגל (וכאלף קבוצות בוגרים).

יובל 15 בינואר 2009

אמנם פפ גווארדיולה הוא לא הולנדי, אבל חינוך הכדורגל שלו היה הולנדי בזכות קרויף (ובכלל ברצלונה). יתכן שמוקדם מדי לקבוע את זה, אבל הצורה בה בארסה משחקת היום היא בדיוק מתוך מחשבה על שטחים – כמיטב המסורת ההולנדית.

חצי גולדסטאר 15 בינואר 2009

עופר – גם על סיימון קופר אפשר לומר שהוא מתבונן מבחוץ. הוא אמנם נולד בהולנד, אבל חי הרבה שנים באנגליה לפני שחזר למולדתו. אם אני זוכר נכון הוא מציין במבוא ל"אייאקס, היהודים והמלחמה" כמה המדינה השתנתה מאז שעזב.

עוז – לפי הספר של קופר, רוטרדם היא עיר מאוד אנטישמית, וזה מתבטא גם בקבוצות הכדורגל שלה. הכצעקתה?

בני תבורי 15 בינואר 2009

חצי גולדסטאר,
אמנם השאלה לא הופנתה אלי, אבל הנה תרומתי: רוטרדם היא עיר שרק רבע מאוכלוסיתה הולנדים והשאר מהגרים שדי מעצבים את דמותה לטוב ולרע, תלוי במתבונן.

דוד מירושלים 15 בינואר 2009

גולדסטאר, אני חושב שקופר נולד באוגנדה, אבל בתור ילד גדל בהולנד.

עופר 15 בינואר 2009

חצי גולדסטאר – אתה צודק, אבל אני חושב שזה עדיין מבט אחר. חשוב לי לציין שכל המידע שלי על הולנד הוא לא ממקור ראשון, אלא משהו מתווך. התובנה שקופר נותן, נראה לי שהיה לו יותר קל להגיע אליה כי הוא גדל והתעצב בהולנד, והמבט שלו אינו מבט של זר. שוב, אני לא באמת יודע, זה הכל התרשמות והבנה שלי.

חצי גולדסטאר 15 בינואר 2009

דוד – אתה צודק.

לון 16 בינואר 2009

יובל, הכדורגל ההתקפי של ברסה, שמבוסס על הרבה מסירות ותנועה ללא כדור, הוא המורשת של קרויף כמאמן. במובן הזה הוא השפיע על ברצלונה יותר ממיכלס שאימן אותו שם כשחקן.

רייקארד, שהומלץ ללאפורטה ע"י קרויף, חזר לכדורגל הזה. זה נעשה בהצלחה בעונות 2005-6 ופחות בשנתיים אח"כ.
ההבדל העונה, תחת גוורדיולה, הוא באיכות הביצוע, באינטנסיביות, בכימיה בין השחקנים ובאיכות ניצול ההזדמנויות. אבל עדיין מדובר באותה שיטה.

דרך אגב, אחת הסיבות העיקריות לשנאה כלפי ואן חאל בברצלונה, היתה כדורגל יותר הגנתי ואופורטוניסטי. באופן יחסי לברצלונה של קרויף כמובן.

Gilad Bloom 16 בינואר 2009

ההולנדים זה עם די אניגמתי בעיני,בלא מעט מובנים הם דומים לגרמנים,במראה,בייקיות,ברצינות,באנטישמיות(למרות אנה פרנק,אייקס והמיתוס הם אנטישמים לא קטנים) אבל (אולי בגלל השנאה לגרמנים) בכדורגל הם פיתחו עם השנים סגנון הפוך מהגרמנים,אטרקטיביות ורומנטיות שבאה בד'כ ע'ח תוצאות.אין ספק שאייקס היתה הבסיס להכל וקרויף החלוץ,שיטת הטוטאל פוטבול היא למעשה שיטה שאומרת שכל שחקן,ללא קשר לתפקידו במגרש,חייב להיות בעל שליטה בשתי הרגליים,ראיית משחק,טכניקה ומודעות טקטית.לא עוד שחקנים שיודעים רק תפקיד אחד אלא 11 שחקנים דינמיים שיודעים מה לעשות בכל משבצת במגרש.הם היו מאמנים ילדים לשחק בכל התפקידים במגרש ברוטציה בגילאים הצעירים וכשהיו מגיעים לגיל בגרות היו מחליטים מה התפקיד שמתאים לאותו שחקן לפי מבנה הגוף והתכונות.

זו שיטה שאני מאמין שמאומצת ע'י רוב מועדוני הצמרת כבר שנים.שיטה זו היא המפתח לדורות של שחקנים וורסטיליים החל מקרויף,ואן באסטן,חוליט,רייקארד ושוערים כמו ואן דר סאר ששולטים ברגליים ומסוגלים להיות חוליה נוספת במשחק הקבוצתי.

הבעיה של ההולנדים היא שלמרות הגדולה האינטלקטואלית והתשוקה למשחק והנחמדות לכאורה של העם הזה הם בד'כ לא הצליחו להתחבר(חוץ מהיורו של ואן באסטן) ליחידה אחת מבחינת המחויבות של השחקנים אחד לשני.כבר בתקופת קרויף הם היו מסוכסכים אחד עם השני(קרויף פרש מהנבחרת כשעוד היה לו הרבה מה לתת) ובמשך השנים הם סבלו מבעיות חברתיות שחלקן מסיבות אתניות תרבותיות אבל גם(כפי שהוזכר כאן בצדק) פשוט בגלל האופי המחורבן של העם ההולנדי.

ההסבר שלי(הוא די פשטני ולא מדעי כמובן) הוא שהחיים בהולנד כל כך טובים והילדים גדלים עם הרבה אהבה ופינוק,פשוט טוב להם והם מאוהבים בעצמם וצריכים תשומת לב.
גם בעולם הטניס רוב השחקנים הולנדים היו מסוכסכים בינם לבין עצמם,ויצא להם שם של שחקנים מוכשרים אבל הפכפכים בלי הרבה לב,בקיצור הפוך מהגרמנים שכניהם השנואים.

עוד תיאוריה היא שהם דחוסים שם בשפלה אחד בתוך השני,עם קטן שבו כולם מכירים את כולם ולנו לא צריך להסביר מה זאת ביצה.

הספורט בהולנד,כמו ברוב מדינות צפון אירופה,הוא לא רק דרך חיים אלא גם מדע,כמעט מדע מדויק,וההולנדים לקחו את השיטה ופיתחו אותה עד אמנות ואף ייצאו אותה בעזרת מאמנים כמו מיכלס,קרויף ורייקרד(פחות וואן חאל שהוא יותר איטלקי בסגנונו) אבל את הגורם העיקרי להצלחה ספורטיבית(בייחוד בענפים קבוצתיים) הם עדיין לא הצליחו לרכוש-את הנשמה,הווינריות.חלק מהבלוגרים קוראים לזה ציניות,אפשר גם להגיד מזל אבל מאז 78 הם לא עשו כלום וארגנטינה וגרמניה שגנבו מהם את המונדיאל ב74 ו78 זכו בלא מעט תארים יבשתיים ועולמיים מאז והולנד רק ביורו אחד(כמו דנמרק ויוון)

אגב דוגמא למדעיות של ההולנדים מענף הטניס-ריצ'רד קרייצ'ק שזכה בווימבלדון החל את דרכו בילדים כשחקן של קו אחורי.הוא היה אלוף הולנד בגילאי 12 ו 14 בעזרת חבטות קרקע וללא משחק רשת.בבדיקת עצמות שעשו לקרייצק בגיל 14 התגלה שהוא בדרך להיות 1.90מטר פלוס.מאותה נקודה אולץ קרייצ'ק ע'י מאמנו האנס פליוס לשנות את סגנונו מהקצה אל הקצה ולעלות לרשת בכל נקודה אחרי שתי חבטות הפתיחה.טקטיקה זו הפכה אותו מאלוף בלתי מנוצח לשחקן בינוני ועלתה לו בשנים של הפסדים.רק בגיל 19 כשהשלים את ההתפתחות הגופנית שלו והתרגל לסגנון החדש הוא עשה את הקפיצה שהביאה אותו לתואר בווימבלדון ולקריירה מפוארת,ספק גדול אם היה מצליח לו היה מפתח את הההגשה ואת משחק הרשת הרצחניים שלו אם למאמניו לא היה את החזון והאומץ.

האנלוגיה לטוטאל פוטבול היא שהיכולות הטכניות של קרייצ'ק מקו האחורי,אותן רכש בגילאים הצעירים,עזרו לו יותר מאוחר כמקצוען,הוא לא היה סתם עוד איזה ז'לובט עם סרב אדיר כמו רודיק או קרלוביץ אלא שחקן טניס כמעט מושלם,ענק בגובה של כמעט שני מטר שמסוגל גם לשחק מהקו האחורי ולייצר חבטות מדויקות עם רגש כשצריך.

יצא לי לשחק מולו כמה פעמים וזה היה סיוט,גם גבוה,גם אתלט,גם טכני,גם סרב אדיר וגם משחק רשת מושלם,בערך כמו לנסות לשמור על נוביצקי.

 

עוז 16 בינואר 2009

חצי גולדסטאר, בני תבורי – בארבע שנים ברוטרדם לא שמעתי על תקרית אנטישמית אחת, ולו רק מכיוון שהקהילה היהודית בעיר מונה אולי 200 יהודים פעילים ובסך הכל שני בתי כנסת. כמו שבני ציין, העיר אכן רוויית מהגרים (כ-45 אחוז מתושבי העיר, כמחציתם מוסלמים שהגיעו במקור ממרוקו ותורכיה) והיא העיר הכי פחות הולנדית בהולנד. אוהדי פיינורד מפורסמים באנטישמיות שלהם למרות שהיא מתבטאת בעיקר בשנאה לאייאקס ('היהודים') ושוב, לא באנטשימיות 'אמיתית' כלפי יהודים/ישראלים. הסיבה העיקרית לחיות דווקא ברוטרדם הן האוניברסיטה והכלכלה שמסביב לנמל (הגדול באירופה), והן מושכות לכאן את הישראלים והזרים האחרים.
מה שכן, היחס לזהות היהודית נע בין חוסר הבנה לחוסר היכרות, עם סטיגמות שליליות די חזקות (קמצנות, תחמנות). באמסטרדם או בערים נוצריות יותר, היחס קצת יותר מורכב ופחות שלילי.

Red Camel 16 בינואר 2009

הספר של קופר יושב אצלי על המדף כבר שבוע
עשיתם לי חשק להתחיל לקרוא אותו.
כל הכבוד רונן על עידוד הקריאה בישראל..

ליאונידס 16 בינואר 2009

רונן.
מילה על פרישתו הצפויה של האנטיכריסט-רמון קלדרון?

אלון זנדר 16 בינואר 2009

קצת לנושא הולנד: התיזה של ווינר נסמכת לא רק על דעתו, אלא גם על האבחנה שנעשית לגבי התרבות ההולנדית, כשהמאפיין הבולט שמחזק את אותה תיזה, היא הארכיטקטורה ההולנדית, בעלת קווים ברורים ונקיים, תוך ניצול שטח מקסימלי. את האלמנטים המשחקיים הם לוקחים מהצבעים, הצורות והצירופים השונים. הבנייה עצמה היא סכמטית, וכאמור, תוך יצירת מקסימום שטח מכלום. זה נכון גם לעיצוב ההולנדי המודרני בכלל, ובכך הם האנטי-תיזה לדנמרק, מעצמת העיצוב השניה באירופה.

אבל כל זה נכון רק לערים ולסביבתם. חשוב להדגיש שוב ושוב, שיש בעצם שתי הולנד (לפחות). האחת עירונית, בינלאומית, מתקדמת – שחסר לה שטח. השניה היא קלוויניסטית קיצונית, מתנזרת ומתרחקת, כפרית ודי מדכאת. זו מצויה על פני שטחים מישוריים גדולים: ואכן נסמכת על סכרים. מהולנד הזו מגיע שחקן כמו יאפ סתאם.

מהולנד האמסטרדמית, וקצת פחות מזה הרוטרדמית (למרות התנופה הגדולה בעיר) מגיעים קרויף והחבר'ה. זו גם הולנד הידידותית ליהודים, למסחר, לאינטלקטואלים ולרב-תרבותיות. הולנד האחרת (כמובן בהכללה גסה, גסה מדי אפילו) שהיא גם הרוב, היא אחרת.

בהתאם גם הכדורגל – אינטלקטואלי ופתוח באמסטרדם (כמשל), מתלהב ועם דגש על לחימה (רוטרדם) ועם דגשים פיזיים בפרובינציה. אסור לשכוח, כמו שגלעד הזכיר, שההולנדים עם מאד משכיל שרמת החיים שלו גבוהה בגלל תשתיות נכונות של השלטון ההולנדי במשך השנים. וחוץ מזה הם העם הגבוה והחסון במערב אירופה (ובאירופה בכלל הם רק אחרי המונטנגרים). מה שנותן להם כמובן יתרון, אך מצד שני מציב את המשתנות שלהם בגבהים מאתגרים לזכר ישראלי מצוי.

ללון: מיכלס קרא לזה "פוטבול טואאאל", העולם רק הפך את הסדר. עוד מאמנים הולנדים חשובים מהתקופה האחרונה: מרטין יול (עכשיו בהמבורג), פרד רוטן (שאלקה), שניהם בסגנון התקפי, דומה לזה של אחד ואן-באסטן (זוכרים עוד את הולנד ביורו?) הוב סטייבנס (איינדהובן, בעבר שאלקה והמבורג, הולנד האחרת, סגנון שמתבסס על הגנת ברזל והתקפות מהירות), ליאו ביינהאקר (קוצץ הרגליים בהולנדית, צעיר לנצח), הנק טן קאטה, הקומאנים, אדריה קוסטר באייאקס, ברט ואן-מרווייק, פופה דה-האן, האהוב כל כך על דורפן, והטוב מכולם לטעמי -חרטיאן וורבייק, מאמן היירנביין עד השנה, שעוד יצליח גם עם פיינורד ואם לא במקומות אחרים. פשוט מאמן חכם.

ליאונידס – ב'גלובס' כתבתי כבר לפני שישה שבועות על הדחתו של קלדרון, בעקבות כל מיני פרשיות. רק שבלי הוכחות, הוא לא מוכן לעוף – וגם בפרשייה האחרונה אין הוכחות. בעיקר בגלל שבריאל לא ממש משתדלים לחפש אותן. אז גם לא מוצאים, וקלדרון שורד. אבל אל דאגה, מנולו סאינז פרש מהראלי דקאר בגלל פציעה של הנווט שלו, ועכשיו יש לו זמן ויכולת לערער את מעמדו של קלדרון ולנער את הכסא עד שהוא יפול ממנו.

yoni 16 בינואר 2009

נראה לי קצת מוגזם להתאמץ ולקשר בין ברייאת שטחים (למחייה) ליצירת שטחים בכדורגל.
אם כל הכבוד להולנדים, ההונגקונגים/סינים ולפניהם היפנים הם אלופי העולם בבריאת שטחים, שדות תעופה על הים(כסטנדרט), איים מלאכותיים, גשרים,סכרים וכו' וטיפה מזה לא חדרה לכדורגל שלהם.

לא יודע… אמנם רומנטי לגלגל את התיאוריה בראש, אבל לדעתי הרחקת לכת קצת יותר מדי פה

glassworthy 16 בינואר 2009

כיוון שגם אחרים הצביעו, אם כי ברוח אמביוולנטית, על תפקידם הלא מפואר של ההולנדים ביחס ליהודים בעת המלחמה (שיעור הנספים באחוזים מן הקהילה היהודית הוא הגבוה ביותר מכלל הקהילות היהודיות, ושיעור המתנדבים הגבוה ביותר לוואפן סס בא מהולנד), הרי אוסיף שלהולנד יש פרק קשה מאד שהוצנע במכוון על ידי ההולנדים, והוא דיכוי האוכלוסיה באיי הודו המזרחיים (אינדונזיה של היום), כאשר ההולנדים עדיין קיוו לשמר את האימפריה לאחר מלחמת העולם השניה. רבים מן האוכלוסיה המקומית חוסלו במהלך הדיכוי האכזרי.
היות והתיזה נראית לי כה אווילית, אוסיף תיזה אווילית משלי, היות האזור היה רווי במטעי גומי ההולנדים למדו עוד מימי באטביה לבעוט בכדורי גומי ומכאן בדרך אבולוציה לאמארקית רכשו את המיומנות בכדור עד לבוא המוטאציה העליונה – המאסטר יוהאן קרויף, השני רק לג'ורג' בסט.

תחי עיתונאי הספורט כתיאוריטיקנים, ותחי אנשי האקדמיה הכותבים תזות הזויות שערכן כשל "סופרי" הארץ המלומדים. המאמר האחרון שקראתי לדוגמא,

הוא

Shame as a cause of wars in the Journal of Psychohistory.

האם ניתן לכתוב אנגלית בצורה נורמלית בבלוג זה?

סטנלי מנזו 16 בינואר 2009

בסביבות יוני המליץ רונן על הספר של קופר, בביקורי הראשון בארץ רכשתי אותו, הספר והכתוב בתוכו שברו לי כל מיתוס אפשרי על ההולנדים ואייאקס, מיתוסים כל כך חזקים שנטועים בתרבות הישראלית (גם בתרבות הספורט) כל כך חזק(הראיון עם בן שמעון מוכיח את זה), הספר גרם לי לסדק קטן בזיקה לאמסטרדם ולהולנדים, וגרם לי להלך ברחובות עירי אמסטרדם מוטרד, בעקבות הספר החלפתי את נבחרתי האהובה הולנד, בנבחרת דנמרק.

דרך אגב רונן, כפי שזה נראה, לפחות 45% מהמגיבים בבלוג הם מהגרים.

סטנלי מנזו 16 בינואר 2009

עוז, דרך אגב,
לפני יומיים נשרף דגל ישראל מול התחנה המרכזית ברוטרדם.

מיכאל 16 בינואר 2009

רונן,
את הספר של קופר קראתי.
את הספר של ויינר אשיג.
איך אני מגיע לסרט המופלא "חולצה מס' 14" שראיתי בילדותי כל כך הרבה פעמים ?

אלון זנדר 16 בינואר 2009

סטנלי (אגב גם מאמן, וולנדם נדמה לי) יקר, אל תחשוב שהדנים הם טהרת המין האנושי. בדנמרק נמצא מרכז ההפצה האירופי לחומר תעמולה נאצי, ובדרום המדינה יש ריכוז גדול מאד של ניאו נאצים, בגלל ששם מותר להם. הדנים עצמם מרובעים, שונאי זרים ואגוצנטריים. הם אמנם הצילו את יהדות קופנהאגן, אבל יש אומרים שהם לא הצטערו על כך שלא נותרו יהודים מאחור. אבל זו רק שמועה מרושעת, שלא קשורה לעובדה שסנדביץ' בקופנהאגן עלוה עשרים יורו.

אם לבחור אהדה לנבחרת על פי היחס במדינה ליהודים בזמן השואה אז כל עם ישראל צריכים מעכשיו לאהוד את בולגריה.

ליאונידס: מודה ומתוודה שלא האמנתי. אמנם לקחו את הסיפור בריאל לכאורה ברצינות להמציא סוסיו זו עבירה חמורה) אבל חשבתי שיסגרו זאת פנימית. לפרנואיד נמאס כנראה לברוח מאויבים אמיתיים ומדומים. ויש סיכוי שיעלה במקומו מישהו בעל שיעור קומה, כל עוד זה לא שוב פרז.

רונן דורפן 16 בינואר 2009

אלון וסנטלי – גם במקרה בולגריה וגם במקרה דנמרק שהצילו יהודים זה קשור לדעתי במנהיגות. בשתי המדינות היה מלך אנושי שהוביל את המהלך. את הבולגרים יש לאהוד במפעלים בינלאומיים בכדי לחזק את רוחו של ברבטוב שהולך ומשתפר לאט ובבטחה.

glassworthy וגם יוני – אני חושב שפספת0. המלצתי פה על ספר – בו אדם לוקח תאוריה ומפתח אותה בצורה שנונה רווויה בסיפורים יפים. זה ספר ספורט למען השם. צאו רגע מהכעסים של עולם האקדמיה והשתדלו לראות את החביב שבדבר.

סטנלי מנזו 16 בינואר 2009

בדנמרק, זה היה עניין של מנהיגות אבל לא פחות מזה בהתנגדות שקטה אך חזקה, ואפילו לקראת הסוף העלמת עין של הנאצים בדנמרק..

רונן, מאז עידן הלאודרופים לא נראו כישרונות דנים יוצאי דופן, מה השתנה בעשור האחרון?

מיקי 17 בינואר 2009

מצד שני, אם מחשבים את מספר חסידי אומות העולם יחסית לאוכלוסיה היהודית של כל ארץ מגיעים לחישוב שבהולנד היה חסיד אומות עולם לכל 34 יהודים. מספר גבוה משמעותית משאר ארצות אירופה שאולי מעיד במידה מסוימת גם על הצד השני של ההולנדים.

רק להשוואה – צרפת – 1/141, ליטא – 1/302, פולין – 1/570, הונגריה – 1/690, גרמניה – 1/1300, אוסטריה – 1/2200.

אלון זנדר 17 בינואר 2009

מיקי, סליחה, ואין ברצוני לםפגוע בחסידי אומות העולם מהולנד ולא ממקומות אחרים (וסיפור אנה פרנק מראה לנו בצורה ישירה את שני הצדדים של המטבע), אבל הסטטיסטיקה שאתה מביא קצת מעוותת. בחישוב מספר חסידי אומות עולם למדינה, אני לא מבין למה הם מחולקים במספר היהודים באותה מדינה דווקא. הרי למספר היהודים לא צריך להיות קשור לעובדת היות עם תרבותי וסובלני או לא. החשבון הסביר הווא לחלק את מספר הצדיקים במספר האוכלוסיה הכוללת, ואז אכן יורדים המספרים בצרפת ועולים בליט ובהונגריה, למשל. ומשאמרתי את זה – אני מאד מרגיש שלא בנוח בחישובי סטטיסטיקות סובלנות. יש פה הרבה גורמים שאי אפשר לחשב, ולכן דווקא המדידה האיכותית ולא הכמותית נותנת עבורי את המימד הנכון, גם אם היא נגועה לפעמים בסובייקטיביות.

לגבי הכדורגל ההולנדי – אמנם מדובר פה בשעשוע אינטלקטואלי, אבל הזלזול בתיזה הזו אינו במקומו. הנסיונות להבין את ההשפעה החברתית והתרבותית על אופי משחק הכדורגל בולטים בעיקר במקרה ברזיל, אבל גם הולנד החל משנות השבעים והונגריה לפרקים הם מקרים מעניינים בהם האינטגרציה החברתית וההשפעה התרבותית היא זו שיוצרת את אופי הכדורגל המקומי. וכמו שהכדורגל הברזילאי שבוי בחבלי הקסם של הסמבה והקפואיירה שבבסיס התרבות העממית, כך יש ללא ספק השפעה על תפיסת השטח בהולנד, שהיא בסיסית בשיח התרבותי בה. כמו הדןגמאות שהבאתי לעיל, העיצוב והארכיטקטורה, שעוסקות בניצול שטח מקסימלי, יש לצאת מנקודת הנחה שתפיסת השטח היא נקודה חשובה במחשבה האינטלקטואלית ההולנדית. ולכן, כשהגיעה התורה להולנד (היא הרי לא ממש הומצאה על ידי מיכלס אלא רק שוכללה על ידו), אפשר לתאר לעצמנו שהתייחסו אליה גם באספקט של שטח, בייחוד לאור האנטלקטואליזציה של הספורט בהולנד בכלל. משום כך אי אפשר לפטור את התיזה של ווינר, שהוא סופר כדורגל ותרבות ידוע ומכובד, בלא כלום. אבל אולי משום שאני אחד מאותם "סופרי 'הארץ'" לשעבר, שמצווה כנראה לזלזל בהם, שכך אני חושב.

סטנלי מנזו 18 בינואר 2009

אלון, אני חושב שאם משליכים את התיאוריה על הנבחרת בכחול לבן, אז אנחנו צריכים לשחק יותר אגרסיבי, וכמובן… לכבוש!!

מיקי 18 בינואר 2009

סטנלי – או להמתין, להתמהמה ולהתעורר כשכבר מאוחר מדי.

אני חושב שתרבותית, מה ששולט בכדורגל הישראלי זו תרבות ה"סמוך" יותר מכל דבר אחר. מחפפים בו באימונים, בהכנה הטקטית והמנטאלית ואחרי זה שואלים למה זה קורה. אני לא אשכח את הכתבה המאלפת בערוץ הספורט שהשוותה בין טל בן-חיים בבולטון לדוד רביבו באשדוד. הראו שם איך בן-חיים מתייצב כל יום ב-8 בבוקר במתחם האימונים ונשאר שם עד הערב. כל הזמן היו שם אימונים, תרגילי מתיחות, הרצאות טקטיות ומנטאליות וכמובן שהתזונה הייתה בפיקוח המועדון. לעומתו הראואיך רביבו קם באיזה 10. עד שיוצא מהבית זה 11 וגם אז הוא אולך לאיזה בית קפה. רק אחה"צ הוא הלך להתאמן איזה שעתיים ואחרי זה עבד עוד 10 דקות בחדר כושר.
דוגמא נוספת זה אליניב ברדה. תראו איך הוא השתפר והתחזק ממשחק בקבוצת מרכז טבלה בבלגיה ומה הוא אומר על האימונים שם. וזה שחקן ששיחק בשתיים מקבוצות הפאר שלנו – מכבי חיפה והפועל תל-אביב! אם "מעצמה" כמו גנק מעמידה רמת אימונים יותר גבוהה, זה אומר דרשני.

Comments closed