סידור עבודה: האוסקרים

סוכנויות ההימורים חושבות שזה ביד. הן נותנות ל"וואלס עם באשיר" יחס של 1.6 ל-1 לקחת את הדבר הזה. כמובן שזה עוד לא גמור. הסרט היפני Departures עדיין בתמונה וגם סרט אוסטרי. ארי פולמן יהיה גם הראשון להגיד, ושמעתי אותו אומר את זה מאות פעמים בכל מיני הקשרים, שכולם במקרה היו כדורגל, “שמוקדם להספיד את גרמניה". במיוחד אם כנופיית באדר מיינהוף בעניין.

ההתנהגות של פולמן בימים האחרונים קצת מעוררת תמיהות. עם כל הזלזול שאנחנו רוכשים לפרס הבאפטה הבריטי – הקארלינג קאפ של הקולנוע – אולי היה קצת יהיר לרכז את ההכנות לטקס באיתור צעיף של אחת הקבוצות בהן שיחק רובי פאולר. השאלה היא אם פולמן פשוט השתמש במפעל הבריטי חסר המשמעות והמטופש כהכנה למשחק הגדול, אולי רצה להוריד לחץ מהקבוצה, או שאולי יש כאן זחיחות. אני מקווה שזה לא דומה לחליפות הבהירות של רוי אוואנס.

את התשובות נקבל הערב בלוס אנג'לס.

*

לא ראיתי אף אחד מהסרטים המתחרים אבל "וואלס עם באשיר" הוא סרט עצום. בניגוד להבלים שאני קורא פה ושם (אבל האמת שלא במידה גדולה מדי) הוא גם סרט מאד פרוישראלי גם אם לא פרומדיניותממשלתישראל. הוא סרט פרו ישראלי פשוט כי מי שרואה אותו, ואולי לא הכיר את ישראל קודם לכן, מבין שהיא חברה לא הומוגנית וחברה מתלבטת.

אני שייך לדור חיילים ששירת בלבנון (למרות שלא בשנים שמוגדרות מלחמת לבנון אלא בתקופה בה החזקנו באזורים שם) ובאינתיפיאדה הראשונה שמצד אחד היה לפני הסכמי השלום שלא צלחו וגם לפני תחושת "האין עם מי לדבר". והכל היה מאד מורכב. כך למשל אני זוכר תקופה בה שירתתי במוצב עם כוח לבנוני שרובו היה חיילים שיעים ששירתו בצד"ל. אחד הימים בהם הכי התביישתי (לא במדינה או חלילה בצה"ל, סתם רגש בושה כללי כזה) הייתה כשישראל נטשה חלק גדול מהאנשים הללו לאחר הנסיגה מלבנון. הנסיון האישי שלי היא שרוב החיילים הישראלים באמת ניסו לעשות מה שנכון.

אלא שזו המלחמה. היא לא סך הכוונות הטובות של המשתתפים הפשוטים בה. בעיני המסקנה "הטכנית" מהסרט היא איך אחריות מתפזרת ומתפרקת ובוואקום שנוצר מתרחש טבח. אבל בואו נעצור פה. זה סרט למסקנות אישיות.

*

התחזית: בהליכה.

בלקבורן. שמונה הפרש ומשחק עודף
אינטר (לפני): במשחק כל כך חשוב מותר להיות פרגמטיים

No Comments

עופר 22 בפברואר 2009

ואלס עם בשיר אכן אחד מהסרטים הטובים שיצא לי לראות, ישראלי או לא ישראלי, מהטעם הפשוט שהוא נשאר איתך הרבה אחרי שאתה יוצא מהסרט. אם יורשה לי להוציא דעות פוליטיות החוצה, הוא סרט שמדבר אל כל אדם באשר הוא, ובאמת נוגע במקום אישי.

ובקשר לארי פולמן, הרבה לפני שהוא אוהד של הקבוצה שממנה עבר רוני רוזנטל לטוטנהאם, הוא היה אוהד של הקבוצה שבה אותו רוזנטל גדל, והיא קבוצתי מכבי חיפה. אני אף זוכר סיפור מרגש מאד שפולמן כתב בשם המשחק, אולי סיפור הספורט הכי מרגש שיצא לי אי פעם לקרוא (קראתי אותו אני חושב 15 פעמים, וכל פעם התרגשתי מחדש) על חבר שלו שפיתח מחלה בעין בעונה שבה הירוקים ירדו ליגה, על איך שהם נסעו לרמה להביא את שעיה שווגער לדרבי באמצע מלחמת יום כיפור.
ולמרות שהוא הסכים לוותר על אליפות של מכבי חיפה בשביל האוסקר, אני מאחל לו שיקבל את שניהם :)

עופר 22 בפברואר 2009

רונן – אין סרט אסטוני בין המועמדים. אני חושב שהתכוונת לאוסטרי, והם אפילו יותר מסוכנים, כי יכול להיות שהם ימכרו את המשחק לגרמנים.

רונן דורפן 22 בפברואר 2009

עופר – מגיע לך פרס על שהזכרת את השחקן הישראלי עם הכינוי הכי רומנטי "התחנה האחרונה בהדר"

לירן שבתאי 22 בפברואר 2009

רונן ראיתי את הסרט לפני מספר שבועות בקולנוע עם חבר שיום לפני יצא מהמלחמה בעזה. היינו, כמו כל הצופים מרותקים לסרט אפילו כשהוא נגמר והקרדיטים עלו. העוצמה של הסרט אדירה כשמראות הסיום שעוברות מאנימציה למציאות חודרות כמו הפסד אליפות בדקה ה90. התובנות שלנו היו מאוד פשוטות,
ראשונה- ילד בן 19 שמקבל רובה ליד במקום איזה חצי גולדסטר או ג'וינט שעישן כמה חודשיים לפני כן בנשף סיום תיכון, זה הזוי לחלוטין, ורוב הבחורים הצעירים שנראו בסרט היו מבולבלים ומפוחדים בעליל.
שנייה- אנחנו רוצים להאמין, על פי המראות בסרט והמלחמה בעזה שהצבא הישראלי מנסה ככל הניתן לא לפגוע באזרחים חפים מפשע, על אף שזה נאיבי לחשוב ככה.החיילים הם ילדים נאיבים עם רובים.
שלישית- הייתה שם סצנה בסרט שהחיילים יורים לעברו של בניין, הסצנה שהחייל עם בושם הפצולי חוזר לנשקו הקודם ומתחיל לרקוד ולס עם רובה, בסצנה זו שמתי לב לאזרחים הלבנונים שיוצאים מהבתים למרפסות או לרחוב כדי לחזות בקרב יריות כמה מטרים מהם. באותו רגע חשבתי למה הם לא מתחבאים לעזעזל! ואז הבנתי,(בהנחה שמה שראיתי על המסך אכן קרה) עם כל הצער בתובנה הזו, שעם כל האסונות המלחמות והמוות סביבם, יכול להיות שהערבים איבדו את הערך לחיים. אני מאוד מקווה שאני טועה.

הימור- כמוך רונן, הוא לוקח בהליכה, על אף אהדתו לליברפול.

לירן שבתאי 22 בפברואר 2009

עופר – אתה צודק במאה אחוז וזו אינדיקציה לסרט גדול: אם הוא נשאר בך הרבה אחרי שהוא נגמר או לא? ואלס נשאר גם נשאר, ואף גורם לך לתהות ולשאול כמה שאלות

גיא אלון 22 בפברואר 2009

את הסרט ראיתי בשבוע שעבר.
מעודי לא הייתי בלבנון (אבל אחי הגדול היה שיריונר בלבנון בדיוק בשנים עליהם מדבר הסרט).

דיעה – לא יודע איך הסרטים האחרים כך שקשה לי לדרג אותו, אבל הסרט לא הפיל אותי מהכיסא. אפילו מצאתי אותו בנאלי משהו.
אין ספק שהצורניות והטכניקה של הסרט היא הברקה ורק על זה מגיעה לו מועמדות. אבל אחרי כל זה, כשבוחנים את הסרט בכלים אובייקטיבים – הרי שהוא די צפוי ומדבר, כמו עוד המון סרטים אחרים, על הסתמיות של המלחמה והמוות, על כך שגם ההורג וגם הנהרג הם סוג של קורבנות וכדומה.
הסרט הוא בפרוש לא אנטי-ישראלי, רק אנטי-מלחמתי, וגם זה בסב-טקסט ולא בריש גלי.

ניחוש – ייקח. למה ? לא בגלל שהוא כל כך טוב, כמו ש"מגיע לנו" אחרי מספר מועמדויות בשנים האחרונות, בגלל הרעיון, בגלל שהוא שווק נכון.

חוץ מזה, מגיע להם לאוהדי הקבוצה ההיא להתנחם במשהו.

תומר 22 בפברואר 2009

עופר-לא רק אוהדי חיפה זוכרים את הסיפור על הדרבי שאחרי המלחמה.החיפוש אחרי שעיה שווגר ברמת הגולן החרוכה ריגש גם אותי,באחד מהגיליונות האהובים עלי ביותר של "שם המשחק".
נשמע לי עסק טוב דווקא- שינצח בהוליווד ושיפסיד בקופסא. בכל מקרה המון בהצלחה,סרט שיצאתי ממנו מלא בגאווה ישראלית.

פילוסוף רדום 22 בפברואר 2009

הסרט הבא של פולמן –
אוכלוסיה שלמה במדינה קטנה באסיה – שלא מצליחה לומר, לכתוב או אפילו לחשוב על שם של עיר בעלת חצי מליון איש.
אולי הטראומה שהסרט ישאיר ירפא את כל באי הבלוג אוהדי היונייטד.
מעניין אם אתם בכלל מצליחים לקרוא את המילה הבאה : "ליברפול".

ומעניין מה פרויד היה אומר על זה ועל תוצאות האמת של העונה הנוכחית.

עומר 22 בפברואר 2009

התחזית: נפרק אותם

michaly 22 בפברואר 2009

הדעות של אנשים על "ואלס עם באשיר" הן כמו יחס שלהם לקבוצה על פי הקריטריון אם הם אוהדים אותה או לא. לקבוצה אהודה סולחים על משחקים מכוערים, או שערים מאופסייד או עוד כל מיני עוולות שבחיים לא היו מתקבלות אם מדובר היה בקבוצה אחרת.

וכך גם "באשיר". אם אתם מסכימים עם מה שהוא אומר, תהיו מוכנים להבליג על בעיותיו, כמו למשל המניפולציות המטורפות שבו והלחיצה הגסה על כפתורי הרגש (נמל תעופה מופצץ ובו לוח טיסות מתפקד כרגיל? גיב מי א ברייק).

"באשיר" סרט מאוד מרשים. ראיתי אותו פעם אחת ובקרוב אראה אותו שוב. אני רק חושדת שלסרטים אחרים לא הייתי מוותרת כל כך בקלות.

חייש 22 בפברואר 2009

סרט מאוד אפקטיבי. הייתה לי איתו בעיה אחת במישור הפוליטי – הוא מציג את העניין כאילו המסכנים הם חיילי צה"ל שנקלעו לאזור, ולא זה המצב.

martzianno 22 בפברואר 2009

סרט אנימציה באורך מלא, שנעשה בישראל, צריך לקבל פרס נובל לא רק אוסקר. כל מי שמבין מה כרוך ביצירת דקה איכותית של אנימציה, וודאי יבין על מה אני מדבר.

מעבר לזה – הלוואי שייקח, כי יותר מהכל "ואלס עם באשיר", יותר מראוי לפרס (בניגוד ל"בופור" למשל). לטעמי אחד הסרטים הטובים שנעשו אי-פעם בארץ.

ליאור 22 בפברואר 2009

סרט מצויין, אבל אני לא הייתי סוגר עליו ככ מהר. אני לא זוכר איפה קראתי בעבר מאמר שמשווה בין הפייבוריטים לבין הזוכים בפועל, אך מה שאני זוכר זה שבפרט בקטגוריות המשנה, שהסרט הזר הוא אחד מהם, יש יותר חוסר התאמות מאשר התאמות. זה לפחות זכרוני מהנושא.
הסרט הוא מצויין. חבל שהוא חותך בסוף לסצינות אמיתיות. לא כי אני מפתח גישה פרו-ישראלית או משהו, אלא כי הוא פשוט פוגם בשלמות של הסרט לדעתי. האם פולמן רצה לומר שהסרט הזה הוא לא באמת פיקציה? הזייה? שהכל באמת קרה? נסיון להחזיר את הצופה למציאות דקה לפני שהוא עוזב את הקלונוע? קצת הרגיש לי כמו זלזול באינטיליגנציית הצופים, וכן זהו אלמנט שאינו קשור לסרט באופן תימטי או נאראטיבי. הוא פשוט תקוע שם. באופן מוזר יצא השנה גם פרספוליס, שעושה פחות או יותר את אותו הדבר לגבי איראן, אנימציה אשר מעבירה את תחושות המציאות, ובאופן מסויים אף הוא סרט דוקומנטרי. הופתעתי שהוא לא הועמד לאוסקר, מכיוון שהוא מנגן על אותם נרבים כמו וואלס עם באשיר, ועשוי ברמה גבוהה מאוד גם כן, אולי קצת פחות עוצמתי. מכיוון שהוא לא מועמד אני יותר סגור על באשיר, אבל עדיין אני משאיר אותו עם 50%

סטנלי מנזו 22 בפברואר 2009

חבריי האופטימיים בבלוג, לפני שואלס (סרט מעולה) ילקט ב"הליכה" את האוסקר אחרי ש"יפרק" את כל השאר, עליו לדלג מעל המשוכה הצרפתית שהביסה אותו במשחקי טרום העונה בקאן, וחלק מהסוכנויות נותנות לו סיכוי גבוה מואלס.
אולי רובן עטר יכול לעזור במשהו אם יסתובב באיזור רחבת השטיח האדום.

בהצלחה!

סטנלי מנזו 22 בפברואר 2009

הכוונה לסרט הצרפתי " בין הקירות"..

יואב 22 בפברואר 2009

סרט נהדר ויזואלית(וכמו שמרציאנו אמר-הישג מקומי נדיר ממש) ואכן פרו ישראלי בהפוך על הפוך(לא שזה ממש משנה לי שאני שופט אמנות).הוא קצת דעך לי,קיצבית ונארטיבית,לאחר פתיחה מצויינת.שיהיה בהצלחה…

מאיר המקורי 22 בפברואר 2009

נדמה לי שפרסופוליס יצא ב-2007. ונדמה לי גם שהמדינה שבו נעשה (לא איראן. אולי צרפת, לא בטוח), לא שלחה אותו, שזה הקריטריון להיות מועמד.

ואלס עם באשיר בעיקר יוצא מן הכלל מבחינה טכנית – ציור, אנימציה, סאונד, אפקטים. ונדמה לי שזה מה שנשאר איתך לתקופה ארוכה אחרי שצפית – לפחות במקרה שלי. ה"סיפור" סביר – דוקומנטרי סטנדרטי שבוחן אירוע היסטורי מתוך חוויה אישית של היוצר. יש הרבה כאלה.
לגבי המסר – גדעון לוי טען בסוף השבוע שהוא ראוי לגינוי, פרו צה"ל, מתחמק מאחריות ומאשים את הנוצרים והנאצים והערבים וכן הלאה. בדרך כלל אני מסכים עם כל מילה של גדעון לוי, אבל הפעם הטיעון שלו לא רק לא היה נכון, אלא לא אינטליגנטי. זה בהחלט סרט אנטי מלחמתי שמבקר את הצבא והמדיניות (רונן, למה "חלילה לא להתבייש בצה"ל"? בחייאת, אני ממש לא מתבייש להתבייש בצבא הזה, שעשה בימי חייו כמה דברים איומים והעמיד מתוכו מנהיגים אדירים כמו שאול מופז ודן חלוץ) – ועל מגיע לו פרחים.

שורה תחתונה – בעד שייקח! אבל מי מבין בפוליטיקות של האוסקר.

ובעניין הבאפטה – אל תגזים, לא כל כך זניח. לא אוסקר מבחינת הגליץ וההשפעה, אבל בכל זאת הפרס החשוב של אנגליה, שהיא בכל זאת מדינה שיודעים לעשות בה קולנוע ועוד כמה דברים (כמו לקנות כמה פורטוגלים, ברזילאים, הולנדי, בולגרי, צרפתי וקוריאני ולקחת אליפות).

ההערה האחרונה נכתבה רק מתוך מקנאה. יש לקבוצה שאתם האוהדים 7 הפרש בלי משחק ביד. אם זה לא גמור, מה כן?

YB 22 בפברואר 2009

אהבתי את הסרט אך מסכים עם הטיעון של גדעון לוי (ואורי קליין), שרואים בו חלק מז'אנר היורים ובוכים. גם לא כל כך אהבתי את נאום הזכייה של פולמן בגלובוס הזהב, כשאפילו לא הזכיר את מלחמת עזה שהתרחשה באותם ימים. דורפן, אני מסכים אתך שהסרט מציג באופן חיובי את ישראל ולדעתי זה חלק מהבעייה שלו. זה לא שאנחנו מדינה של רוצחים אכזריים. אבל אנחנו גם מדינה שלא באה חשבון עם האטימות, הטמטום, והאכזריות שלנו. ותפקידו של פולמן, כמי שהיה בלבנון, היה לעשות זאת בסרטו. והוא לא ממש עשה את זה. הסרט הזה, באופן די אבסורדי, כן "עושה לנו נעים בגב" כדברי גדעון לוי.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 22 בפברואר 2009

אני ממליץ על The Thin Red Line של טרנס מאליק למי שרוצה לראות סרט אנטי מלחמתי אמיתי שהוא גם יצירה קולנועית מופלאה.
גם לי הזדמן בקווים שונים בלבנון לעבוד עם כוחות צד"ל ובזמן אמת לא הבנתי את המורכבות של צד"ל על לוחמיה השיעים וכל הסיפור הלבנוני המסובך.
בדיעבד אני מאוד ביקורתי כלפי אותם לוחמים שקשרו את גורלם ואת גורל משפחותיהם עם ישראל בעבור בצע כסף ואמל"ח.זו היתה משת"פיות מהסוג הבזוי משום שצד"ל הפעיל כוח רב ולעיתים אכזריות רבה כנגד אוכלוסיה אזרחית.
יחסית להתנהגות האמריקנית בויטנאם כלפי משתפי הפעולה עימם ישראל קלטה בצורה לא רעה בכלל את לוחמי צד"ל ומשפחותיהם.
מעניין שהסרט של פולמן חטף מהשמאל הקיצוני ומהימין הקיצוני ולמרות הויכוח שעורר נדמה שלא רבים צפו בו בבתי הקולנוע.
נדמה לי שגם לאחר הסרט הסיפור האמיתי אודות אחריות ממשלת ישראל ואחריות קצינים בכירים בשטח לטבח טרם סופר.

גיא אלון 22 בפברואר 2009

YB,
זה לא תפקידו של פולמן לעשות את זה. אני לא יודע מאיפה הבאת את זה.
הוא מביא את המלחמה מנקודת ראותו של האיש הקטן שלקח חלק במלחמה כסטטיסט קטן, ולא כאחד ממקבלי ההחלטות.
הוא לא מתיימר להציג עצמו כמי שהבין את "התמונה הגדולה". הוא לא היה בעמדה המאפשרת להבין את זה.

gdana 22 בפברואר 2009

michaly – אם אני זוכרת נכון לוח הטיסות לא באמת מתפקד, זו חלק מההזיה שלו. כשהוא "מתעורר" ממנה הוא מבין שחנויות הדיוטי פרי היוקרתיות נבזזו מזמן, מהמטוסים נשארו רק שלדים שמעלים עשן ולוח הטיסות תקוע כבר חודשים. ובלי קשר מבחינה ויזואלית ועיצובית לדעתי זה הקטע הכי טוב בסרט.

ובעניין גדעון לוי, גם אני הסכמתי עם הרבה מהביקורת שלו ושל אחרים בעיקר באספקטים הפוליטיים, לי מאד הפריע שהפלסטינאים בכלל לא נוכחים בסרט, לפחות לא כבני אדם (רק כערימת גופות ונשים צורחות) אבל טענתו העיקרית כאילו מדובר בסרט תעמולה ולא בסרט אנטי מלחמתי מופרכת לגמרי.

אני גם מופתעת מהתגובות פה בדבר הדעיכה לקראת הסוף ואי הסכמה עם שילוב הצילומים, בעיניי הדקות האחרונות של הסרט שמגיעות לשיא עם המעבר ל"מציאות" הן אלו שהפכו את הסרט לאפקטיבי כל כך ואת הצפיה לחוויה חזקה באופן יוצא דופן.

ויכסלפיש 22 בפברואר 2009

ואלס מרשים מאוד לדעתי וחזק ואני מאחל לו לזכות. אחרי שראיתי אותו נזכרתי גם בכתבה של פולמן שהופיעה לפני שנים ב"העיר" על הטבח בסברה ושתילה, תחושת הזוועה ואיזושהי מסיבה בקיבוץ אלונים במהלך המלחמה,והכתבה הזו הוכיחה לי איזו יכולת כתיבה מופלאה יש לו גם בנושאים "כבדים" ולא רק בענייני הליגות הנמוכות ופןלקלור הספורט הישראלי. כאן המקום גם להזכיר את הטקסט המרגש לרובן עטר ב"ספר מלכים", וכן לגלות לאומה ש"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" – כתבה על הדרבי של כפר קנא והמאבקים בכפר בועיינה, נתן לי את ההשראה למדורי המאמנים והפיצוצים של "שם המשחק".

יואב 22 בפברואר 2009

זכור לי במיוחד טור של פולמן לפני משחק העונה בחיפה ב-96.טעון בביטחון עצמי,זחיחות ושחצנות טען פולמן שלחיפה היפה והמבריקה אין בכלל ממה לחשוש משק תפוחי האדמה שנקרא דריקס, אנטי הכדורגל שנקרא קלינגר ושחקן הסטנגה נימני.כל אחד מהם כמובן, כבש בניצחון המזהיר(3-1) שהביא את האליפות.החיוך עדיין מרוח על שפתי שאני נזכר בטור המכה על חטא, שבוע לאחר מכן…

חצי גולדסטאר 22 בפברואר 2009

אני אסתכן בלהשמע מיושן, אבל בעיני "ואלס עם בשיר" הוא מאוד אנטי-ישראלי. הסרט יוצר קישור ברור בין הטבח לבין שואה או רצח-עם, וזו כמובן הגזמה. בכלל, נראה לי שהביטוי "רצח-עם" עבר תהליך של זילות בעשור האחרון, עד כדי כך שהזכייה המתקרבת של יונייטד באליפות בטח תוגדר כ"רצח-עם במגרש".
אבל ברצינות – למעט הגיבורים הראשיים בסרט, שהדבר שמאפיין אותם יותר מכל הוא ההלם והפחד, כל הישראלים האחרים מוצגים כחבורה של מנוולים שיכורי כוח, שהורסים והורגים לשם ההנאה בלבד: הקצין הדוחה חובב הפורנו, החיילים שמתנחלים בוילה שיושביה גורשו, נהג הטנק שעולה על מכוניות בלי סיבה. אם כבר יש ישראלי שמתנהג באופן ראוי, הוא עושה את זה בהססנות (השריונרים שצופים בטבח מהגבעה ליד המחנה ושואלים בנימוס את מפקדי הפלנגות מה קורה) או באיחור ניכר (עמוס ירון שמורה להפסיק את הטבח). לכן נראה לי שגדעון לוי קצת נסחף הפעם, וסימן את המטרה לפני שירה את החץ.

רונן דורפן 22 בפברואר 2009

יואב – הוא כינה את דריקס פיבוט. כמה שבועות אחר כך ראיינתי את דריקס עבור העיר ודריקס אמר שקשטן תלה את הטקסט בחדר ההלבשה.ואני אצטט במיוחד את מה שדריקס אמר לי – בעוד אשתו מביאה לנו קפה ולא פוצה פה כל הראיון – "תחזור למערכת שלך ותגיד לפולמן שדריקס הפיבוט תקע אותם".

gdana – אני מסכים שהמעבר לתמונה אמיתית הוא הרגע המדהים של הסרט.

YB – אני חולק עליך ומסכים עם גיא אלון. תפקידו של האמן לא לתעד ולא להיות אובייקטיבי. הוא איננו היסטוריון או עיתונאי. זו גם התשובה שלי לחייש ולאנונימי (למרות שאני כמעט לעולם לא מתייחס להודעות אנונימיות… ) קראתי ביקורת אדיוטית של חגי סגל במעריב – שכתב שפולמן לא עסק בתקופה שקדמה למלחמה ובהתנקשות בשגריר שלנו בלונדון.

מאיר המקורי – תפסיק כבר לצפות ממני לאובייקטיביות. באשיר לא לקח את הבאפטה אז הבאפטה זניח. בעוד שבוע, כשיונייטד תיקח את גביע הליגה, כבר תשמש ממני איזה מפעל אדיר הוא, שממחיש את הקסם של הכדורגל האנגלי…

חצי גולדסטאר 22 בפברואר 2009

גדעון לוי כמובן סימן את המטרה *אחרי* שירה את החץ, או שסימן לעצמו את המסר ואז סובב את המציאות כדי שתתאים לו.
זה מאוד עצוב כשמטאפורות מתערבבות זו בזו.

YB 22 בפברואר 2009

זה שממשלת ישראל (משרד חוץ) משתמשת בואלס כמכשיר תדמיתי (פולמן מודה בזאת) היא סוג של תעודת עניות לסרט. במובן זה שהיא מציגה את החייל הישראלי (והמדינה, ככלל) כישות מוסרית/מערבית/נאורה.

רונן דורפן 22 בפברואר 2009

YB – או סתם מכביזם… קופצים על העגלה

YB 22 בפברואר 2009

אל תהיה תמים, הממשלה עושה זאת כי המדינה יוצאת (די) טוב מהסרט. לכן גדעון לוי יוצא נגדו בשצף קצף, למרות שהוא, וגם אני, חושבים שמדובר בסרט מצוין.

עומרי 22 בפברואר 2009

YB- סליחה על האוף טופיק החד אבל אני לא יכול שלא להתעלם, למרות שניסיתי, מההשוואה שערכת בין לארי בירד לג'ורדן.

עם כל האהבה ללג'נד, ויש אהבה וכבוד, לא הצלחתי למצוא בכתבה סימן לזה שאתה סתם צוחק כך שאני מסיק שהכוונה הייתה רצינית ושלדעתך היותו של מייקל הגדול בכל הזמנים היא מיתוס ותו לא,

אני מודה שכשקראתי את המאמר עלתה בי החימה, עכשיו אני רגוע מספיק כדי לשאול:

הכצעקתה?

מאיר המקורי 22 בפברואר 2009

רונן, תעשה טובה, תשאיר לנו, אוהדי קבוצות מרכז הטבלה הסימפטיות, המשחקות לפרקים כדורגל אטרקטיבי, וחולמות על גביע זניח פעם בארבע שנים – להפוך את אותו גביע למפעל אדיר ממדים. לכם האלופים אין זכות כזאת. אבל בסדר, לא מצפה לאובייטקיביות.

איך הכל בחיים יחסי – אם בקיץ שעבר היית נותן לפולמן מקום שני ודגדוג של אשליית אליפות עד סוף פברואר, ומועמדות לאוסקר, הוא היה מנשק לך את הרגליים. אבל אם הוא גומר את היממה הזאת בלי אליפות ובלי אוסקר, הוא בטח יהיה די מדוכא.

YB 22 בפברואר 2009

לא ערכתי השוואה בין ג'ורדן ללג'נד כי אני סבור שג'ורדן עולה עליו בשתיים-שלוש דרגות. עם כל הכבוד ללג'נד, ויש המון המון כבוד.

יואב 22 בפברואר 2009

אגב רונן, השער של נימני, אכן היה שער סטנגה לתפארת. בכלל נראה לי שכל אחד מהשלושה בהם התמקד וזילזל, הפנים והשתדל לכבוש בצורה שתהלום את הגדרותיו של פולמן.הכדור של קלינגר, מתגלגל עד היום לכיוון הרשת…

סופרפלי 23 בפברואר 2009

לא מבין למה "הצגת החייל הישראלי (והמדינה, ככלל) כישות מוסרית/מערבית/נאורה", היא תעודת עניות לסרט.

לירן שבתאי 23 בפברואר 2009

אח אח אח פעם בארץ מכביזם היה מכביזם, קלינגר כובש עם כל חלקי הגוף פרט לרגל, דריקס שק תפוחי אדמה שכובש בכח, איווניר הפסיכי, איצק זוהר בסטייל קאנטונה, ואוברוב משוגע, שלח לא מפסיק לשרוט וכמובן נימני עם החוצפה והתעוזה המכביסטית. מה נשאר מזה היום? דור מלול מרים את המכנסיים כמו איזה חנון, ויובל שפונגין מגן כמו פסטרמה, שלא נדבר אל אורי "סרדין"שטרית והשיא משה מישאלוף הוא הקפטן! ממש נקמת היורמים!

מיקי 23 בפברואר 2009

לדעתי, גדעון לוי מזמן נכנס למצב שבו הוא יתקוף כל דבר שקשור למדינה בלי קשר לנסיבות העניין.

סופרפלי – מסכים איתך לחלוטין. האם סרט איכות חייב להיות כזה שיציג את מדינת ישראל/צה"ל כישות נפשעת/אוריינטלית/חשוכה? מדוע הלקאה עצמית היא מעלה ואילו סרט שבו ישראל יוצרת "טוב" הוא תעודת עניות?

אישית לא הרגשתי את הפרו-ישראליות הבולטת של הסרט, במיוחד בקטעים עם הטנק שמוחץ מכוניות והסצינה בוילה. בכל אופן, השימוש של מדינת ישראל בסרט הוא לגיטימי לחלוטין ושימוש דומה נעשה ע"י כל מדינה שהחברים כאן יטענו שהיא מוסרית/מערבית/נאורה. הרי אם הוא פרו-ישראלי, הרי שישראל יוצאת טוב ואם הוא אנטי, הרי זה מדגים את הפלורליזם וחופש הביטוי בישראל. במובן הזה אני חושב שניתן להשתמש בו לשיפור ההסברה, במיוחד כששכנינו מביימים סרטים על טבח וצליפות לצרכים אלו.

סטנלי מנזו 23 בפברואר 2009

בעונת 92 היה למכבי מגן בשם אבי כהן שהגיע מירושלים שהבקיע 18!!!! שערים מעמדת המגן!!! מתי בעונות האחרונות הבקיע חלוץ במכבי כמות כזו של שערים? האחרון היה לדעתי קוביקה לפני איזה 8 שנים..
מה שהיה יפה במכביזם של שנות ה90 שהיה לנו המון פועלים שחורים בכל העמדות: האחם נחמן, נועם שהם, הברומרים, והדמות המכביסטית האולטימטיבית – אמיר שלח.
היום כל שפונגין הוא סטאר.. אבל לעולם הוא לא יכבוש 18 שערים בעונה.

מיקי 23 בפברואר 2009

מעניין איך פתאום כל אוהדי מכבי יצאו מהחורים…

אותו משחק עונה מ-96 הוא אחת הטראומות של ילדותי. עד היום כואב לי שאותה מכבי חיפה עם ברקוביץ' ורביבו זכתה רק בתואר אחד – גביע ב-94 וכל זה בגלל הפסדים ביתיים לבית"ר ת"א ומכבי עירוני אשדוד. אוי, גיורא, אם היית קצת יותר "רע" לפעמים…

YB 23 בפברואר 2009

סופרפלי ומיקי- הצגת החייל והמדינה כיישות מוסרית/מערבית/נאורה היא בעייתית בסרט שאמור להראות איך ישראל כובשת איזור ומאפשרת, ואף מעודדת, שיתרחש בו טבח. אבל זה בדיוק העניין. הסרט לא מראה את זה. הוא מרמז לחלק מזה בלבד, ועל הדרך מציג את החייל הישראלי כייצור מבולבל ואת המדינה שלו כנאורה ולא אלימה במיוחד.
נכון שהוא גם מראה אקטים אלימים (גם אם יחסית קטנים) של ישראל ולכן הייתי מכניס את ואלס עם באשיר לז'אנר היורים והבוכים הכל כך מושמץ.
זה שממשלת ישראל משתמשת בסרט שלו להסברה צריך לגרום לארי פולמן להתבייש קצת. ולא נראה לי שהוא מתבייש. כי זו אולי הייתה הכוונה שלו (במודע או שלא): ליצור סרט שיגרום לישראל להרגיש די טוב עם עצמה.

רונן דורפן 23 בפברואר 2009

YB – מדובר בסרט דוקומנטרי על שחזור זכרון. מה שאתה אומר הוא שארי פולמן היה צריך לעשות פה משהו שלא עושים בסרט דוקומנטרי.
א. לקבוע את המטרות הפוליטיות של הסרט.
ב. לכוון את המסע האישי שלו בכדי שיתאימו בדיוק למטרות הפוליטיות.
ומה זה "ז'אנר היורים ובוכים המושמץ כל כך" שהגית פה? זו מוסכמה? וזה שגדעון לוי קבע שזה סרט כזה ממש לא מרשים אותי. גדעון לוי הוא שמאל קלאסי מבחינה אחת. מי שלא מסכים איתו על קוצו של יוד הוא בעיניו לא יותר טוב מליברמן.

כן, ממשלות יורות, המון פעמים בחוסר מוסריות. וכן, במאי קולנוע בוכים על כך. זה לא שאריק שרון יצר את וואלס עם באשיר וזה לא שארי פולמן שלח את החיילים ללבנון. אז "היורים ובוכים" מסיק פה שארי ואריק שרון הם חלק מקונסטרוקציה שבא צד אחד יורה והשני בוכה דמעות תנין. לא. אלו שני אנשים בדמוקרטיה. אחד היה שר בטחון ועשה דברים איומים בקדנציה ההיא. אחר הוא במאי במציאות דמוקרטית שעשה סרט על המלחמה מנקודת מבטו. הם לא חלק מקונספירציה אחת.

הייתי הרבה יותר קשוב לגדעון לוי אם לא היה יוצר מין מקשה אחת ששמה ישראל וקצת רואה ניואנסים. הוא כותב דברים על עוולות באמת איומות. אבל הנסיון להציג כל דבר שקורה בישראל, כולל את באשיר, כחלק ממזימה אחת גדולה פשוט לא אינטיליגנטי.

מיקי 23 בפברואר 2009

YB – הטענה שלך על מה שהסרט "אמור" להראות היא חסרת בסיס, שכן לדעתי הסרט לא בא לדון בשרשרת האירועים שהביאו לטבח, אלא להציג את העניינים מנקודת מבט מאוד מסוימת של אנשים מסוימים. בגלל זה מדובר בסרט אמנותי ולא בסרט לערוץ ההיסטוריה.

איני מבין איך אתה קובע שז'אנר ה"יורים ובוכים" הוא מושמץ. לעניות דעתי הוא מייצג בצורה הכי אותנטית את ההוואי הישראלי. אנחנו נלחמים על הימצאותנו באיזור הזה (תוך עשיית לא פעם מעשים איומים) אך להוציא חוגים קיצוניים והזויים הציבור הישראלי אינו מעודד לינץ' או טבח חסר אבחנה ואף חש עם זה ברע. אני שוב נאלץ בצער להפנות אותך לתגובות של שכנינו שמצהירים בגלוי כי הם רוצים ושמחים לרצוח ילדים…

ושוב, מה לא לגיטימי ביצירת סרט שגורם לישראל להרגיש טוב עם עצמה? איני יודע אם זו הייתה הכוונה או לאו, אבל אני לא חושב שסרט איכות צריך אפריורית להיות ביקורתי או להציג את ישראל באור דמוני.

מיקי 23 בפברואר 2009

תיקון להודעה מספר 38 – הגביע היה ב-95.

YB 23 בפברואר 2009

א. אני לא ממש קונה את "שחזור הזכרון" שקורה בסרט. אני חושב שזכרונו של פולמן לא נמחק (מישהו מהמגיבים אפילו ציין טקסט שכתב על סברה ושתילה ב- 96). על כל פנים, יכול להיות שאני טועה (למרות שאני מאד לא חושב שאני טועה) וזכרונו של פולמן אכן נמחק ל- 24 שנים. וואטאבר.
ב. אני מסכים אתך. יוצר קולנוע בסרט שכזה לא צריך לקבוע מטרות פוליטיות או לכוון את "מסעו" כדי שיתאימו למטרות הפוליטיות. אבל גם אי אפשר לנתק לגמרי את הסרט מהסביבה שבה הוא מופק. והסביבה הזו היא ישראל, מדינה כובשת מאז 1967, שיזמה את מבצע שלום הגליל כמלחמת ברירה. לכל הרקע הזה אין כמעט זכר בסרט של פולמן.
ג. ולכן, מה המסר של הסרט? מלחמות זה רע. גם אם כן, זהו מסר בנאלי קמעה. המסר צריך היה להיות: ישראלים, אתם חיים במדינה דפוקה ולא מוסרית מזה ארבעים שנה. וגם את המלחמה הזו, שאני השתתפתי בה כסוג של פיון, המדינה שלכם (ושלי) יזמה. לכן אנחנו הבאד-גייז. בואלס עם באשיר החבר'ה הרעים הם הפלנגות הנוצריות ואריאל שרון אחד.

יואב 23 בפברואר 2009

מיקי,
ב-95 זה היה בגלל ביתר תל אביב. שנה אחרי, בגלל השחצנות הריקה של פולמן(וכי היינו יותר טובים).

רונן דורפן 23 בפברואר 2009

YB – המסר של הסרט לדעתי הוא אחר: איך מדינה בה רוב האנשים אינם רעים מגיעה למצב בה היא עושה דברים מאד רעים. בגלל זה דיברתי על פיזור האחריות. זו שאלה ששואלים את עצמם רוב התרבויות המערביות. כמעט כל מדינה אירופית עשה מעשי כיבוש וזוועה שעולים לעין ערוך על כל מה שישראל עשתה או אפילו מואשמת שעשתה. וכולן באמת דנות בשאלה איך זה קרה בחברה מתורבתת.
ולדעתי הסרט בהחלט נתן תשובה. לא היה ישראלי שרצה בטבח בסברה ושתילה. מה שקרה הוא שצירוף של אדישות, פחד, בלבול וגם אולי ציניות מרושעת בפיקוד העליון (והסרט, בעיקר דרך עדותו של רון בן ישי, בהחלט לא מסתיר זאת) יצרו מצב בו טבח ייתכן.
אני חושב שהפער ביננו הוא שאולי אתה סבור שישראל מדינה רעה במיוחד ואני בדרך כלל סבור שאנחנו רעים כמו כל מדינה מערבית שיש לה כוח, לפעמים אפילו גרועים פחות אבל זה בכלל לא מנחם אותי.

YB 23 בפברואר 2009

אני מסכים עם דבריך בגדול, אבל לדעתי אתה עושה קצת הנחה לכמה וכמה ישראלים בנוגע לטבח. זה יותר מאדישות וציניות. ומה בנוגע לכיבוש? לדעתי כאן אני ואתה, וכל ישראלי שלא נלחם כנגד הכיבוש ובעיקר למען השלום, הוא מעין פושע. ומדוע אנחנו פושעים? כי אנחנו אדישים, עצלנים, וקהי לב. רק שאני, במרבית ל-99 אחוז מהאוכולסיה במדינה, לא מסיר מעצמי את האחריות לפשע.

לירן שבתאי 23 בפברואר 2009

וכי ברקו התעסק בביצים של זוהר
זה מה שחסר היום פה, "באד בוי" זה מה שחסר גם לנבחרת, כולם נהיו ילדים טובים, אין חוצפה אין קללות אין איבה! שיעמום אחד גדול
YB- בקשר לאנלוגיה בן מייקל ללארי. החיים הם לא הסטטיסטיקה, הם מה שביניהם.

Red Camel 23 בפברואר 2009

YB – לא מבין למה "הצגת החייל הישראלי (והמדינה, ככלל) כישות מוסרית/מערבית/נאורה" זה בעייתי.זה דווקא די נכון, רוב הזמן

YB 23 בפברואר 2009

דורפן, מה זה הקטע שאני קורא תגובה שלך, מגיב לה, ואחרי רבע שעה רואה שנוספו לה עוד 2-3 שורות שלעתים משנות את כל התמונה?
כמוך, אני חושב שאנחנו לא מאד שונים מהרבה מדינות אחרות שיש להן כוח. הבעייה שלנו היא לא אכזריות יתר אלא גישה של חוסר אכפתיות ורגישות כמעט קיצוני- כלפי שכנינו וגם כלפי עצמנו.
חוץ מזה, קיים קו דק בין אכזריות לכוחניות ואני חושב שישראל היא אחת המדינות הכוחניות בעולם המערבי (אולי אפילו יותר מארה"ב). בעצם לא אולי, בטוח. והכוחניות הזו מתבטאת בחיי היום היום בכל שדרות הקיום (חינוך, תרבות, עיתונות, מנהל ציבורי, פוליטיקה וכו').
לכן, אולי בניגוד אליך, אני חושב שישראל כיום פחות טובה ויותר כוחנית/אכזרית, מהרבה מאד מדינות בעולם הסו-קולד נאור.

YB 23 בפברואר 2009

רד קאמל- אני מקווה שהתגובה האחרונה שלי נותנת מענה גם לשאלתך.

רונן דורפן 23 בפברואר 2009

YB – פשוט אני בכל זאת מי שכותב כאן הכי הרבה תגובות. ולעתים שוכח משהו. ובמקום לכתוב אחת נוספת אני עורך את הקודמת…. אני מודע לזה שזה לא פייר פליי (-: אבל מקווה שתתחשב בי בגלל עומס התגובות.
לגבי יותר טובה או פחות טובה. את הדברים הרעים שאנחנו עושים אנחנו בכל זאת עושים על הגבול שלנו. בתוך סיטואציה של מלחמה עם שכנים. ולא הרבה אלפי קילומטרים מהבית שלנו. כמו ארצות הברית ובריטניה.
כשאנשים בארץ רוצים לשלול אזרחות מערבים אני כמוך מתחלחל. אבל האם ידעת למשל ש68% מהאיטלקים רוצים למנוע אזרחות מצוענים שנולדו באיטליה.
לכן – ההגדרה שלך "כל מי שלא נלחם יום יום שעה שעה נגד הכיבוש הוא פושע" היא הגדרה שאני לא מקבל. החיים בישראל לא כל כך קלים להרבה אנשים. אנשים נלחמים על פרנסתם בסיטואציות לא קלות. אנשים שולחים ילדים לצבא. ואנשים סובלים גם ממעשי עוול של הצד השני. זה לא באמת שכל הישראלים רק יושבים ושותים אספרסו בזמן שפלשתינאים סובלים.
והכי חשוב, לאנשים אין פתרון כרגע. אני כבר שנים מחזיק בדעתו של ישעיהו ליבוביץ שאנחנו צריכים לצאת מהשטחים ולהגן על עצמנו מהגבול מטעמים של מוסר יהודי (וגם טקטיקה). כיבוש הופך אותך לאכזר, עצלן ואדיוט. אבל להגיד שיש לי פתרון מדיני עם סיכוי ועם פרטנר שיש לו יכולת למלא את חלקו – אני לא שם.

YB 23 בפברואר 2009

אני לגמרי אתך ועם הרב לייבוביץ'. וגם לי אין פתרון מדיני מן המוכן, אך אני כן חושב שאני צריכים לבנות שלום (לא מספיק לתמוך, צריך לבנות) עם הפלשתינים ועם הערבים שחיים בישראל. אני גם חושב שאנחנו מחוייבים לדבר גם עם גרועי אויבנו (חמאס, סוריה וכו'). בדיוק כפי שאובמה מתכוון לדבר עם איראן וכל אויב אחר של ארה"ב.

YB 23 בפברואר 2009

שני תיקונים:
1. פרופ' לייבוביץ', למרות שמבחינתי הוא רב.
2. גם עפ חיזבאללה (והאירנים) אנחנו צריכים לנסות לדבר, עד כמה שזה יישמע מופרך. כך לפחות נדע שפנינו לכיוון השלום, וגם העולם יידע זאת.

יואב 23 בפברואר 2009

לירן,
(:
רק שהיורמים לא נוקמים….

עומרי 23 בפברואר 2009

YB- קודם כל עימך הסליחה, את הכתבה כתב יואב גורן.

גלעד בלום 23 בפברואר 2009

דורפן,לא ראיתי את "לרקוד עם באשיר" אבל עשיתם לי תיאבון לראות ואני אחזיק לו אצבעות,אגב יש לי חדשות בשבילך,אנחנו ניתן לכם בראש בוומבלי בעוד שבוע בגביע החלב/קארלינג/ליגה כי זה מה שיש לנו העונה ואנחנו יותר צריכים אותו,בנוסף כבר לא התפוצצנו כמה משחקים.

מאיר המקורי 23 בפברואר 2009

אנטישמים חובבי יפנים, האמריקאים האלה מהוליווד!

lazybones 23 בפברואר 2009

אנחנו יהודים אנחנו אמורים להבין בכסף וביהלומים וקצת פחות בסרטים אז לא נורא, אולי בשנה הבאה, או בזאת שאחריה, או אף פעם לא.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 23 בפברואר 2009

שאלות ל-YB :
מדוע אתה מתייחס לכיבוש של 67 ונמנע מהתייחסות לכיבוש של 48 ?
מדוע אתה ושכמותך מבצעים את החלוקה בין הכיבוש הכביכול מוסרי של 48 לעומת הכיבוש הבלתי מוסרי של 67 ?
מדוע אריאל היא יותר כיבוש מנהריה ? מדוע מעלה אדומים היא יותר כיבוש מיפו ?
פלסטין מתחילה בפלורנטין,הכיבוש מתחיל בתל אביב.
ועכשיו וצא והגן על טענתך שלא כך הדבר.

מאיר המקורי 23 בפברואר 2009

משתמש אנונימי – יש הבדלים רבים וקצרה היריעה מלפרט.
הבוטום ליין הוא שכמעט כל העולם, כולל כמעט כל העולם הערבי וכולל רוב הפלסטינים ורוב הישראלים, מכירים כעת בגבולות 5 ביוני 67 כמקובלים כקו הגבול בין שתי המדינות.
כל היתר – דיונים ארוכים ומפורטים שאפשר להיכנס אליהם אבל לא נראה לי שזה המקום. בטח לא בשבוע שאנדריי ארשווין נתן הופעת בכורה מוצלחת, גם אם לא אפקטיבית.

נועם 23 בפברואר 2009

רונן, נדמה לי שפתחת חשבון עם ארי פולמן :)

רציונליסט 23 בפברואר 2009

מאיר המקורי, אתה באמת מאמין שרוב הפלשטינים מכירים בגבולות 67 ?? הרי זה אותו הרוב שבחר בחמאס שאינו מכיר בכלל בישראל. הלוואי שהם היו מכירים אז אולי היינו יכולים לעשות משהו, אבל האיסלאם הקיצוני חושב שהאדמה הזו מקודשת רק לו ושאנחנו זמניים כאן. כדאי לפעמים להקשיב למה שהם אומרים. הסרט הזה היה מועמד לאוסקר רק בגלל שהוא מציג את ישראל על מנהיגיה, תושביה וחייליה בצורה שהעולם אוהב- כוחנית, משוגעת, כובשת, גזענית, משפילה, שפותחת במלחמות ומבצעת או שותפה לפשעי מלחמה, רצח עם וכו' ללא סיבה. גדעון לוי הפך לעיתונאי הזוי לחלוטין והקול המצפוני שלו לא רלוונטי.

רציונליסט 23 בפברואר 2009

דורפן, הדיעה המדינית שלך מייצגת נאמנה את דעתי- צריך לצאת מהשטחים ולהגן מגבולנו אבל הבעיה היא שהצד השני הוא לא צד שניתן לסמוך עליו שימלא את חלקו. לכן הפיתרון המדיני לא קיים כרגע. וחוץ מזה יש לך בלוג מצויין, למרות שאני לא חובב ספורט גדול.

מאיר המקורי 23 בפברואר 2009

רציונליסט, בוודאי שאני מאמין. העובדה שחמאס ניצח בבחירות לא אומרת אחרת, בשום אופן לא.

עבודתו העיתונאית של גדעון לוי – כה צפוי שאתה לא מודע לכך – היא לתאר את הכיבוש מעמדת האדם הפלסטיני הפשוט, הטור שלו הוא בעיקר דיווח עובדתי יבש שאתה ורוב הישראלים ממש לא רוצים לקרוא.

בנוסף לכך הוא מחווה את דעתו בעמודי הדעות של עיתונו. אתה יכול לא להסכים איתה, אבל אתה לא מסביר למה הוא הזוי או לא רלוונטי.
בדרך כלל אני מסכים איתו. במקרה ואלס עם באשיר אני חושב שהוא טעה, כמו שאמרתי קודם.

תומר 23 בפברואר 2009

רציונליסט-לא בגלל העבודה הקשה,לא בגלל הפלטפורמה המקורית,לא בגלל הסיפור האנושי,לא בגלל עלילה טובה,לא בגלל האנימציה,לא בגלל הפסקול המעולה(מקווה שיצא על דיסק) ולא בגלל העובדה שזה פשוט סרט טוב שכיף ללכת לקולנוע בשבילו. לא בגלל כל אלה הוא היה מועמד לאוסקר אלא רק בגלל שתעשיית הקולנוע האמריקאית,שמלאה יהודים והיא פרוישראלית בדרך כלל, רוצה להראות לכולם שאנחנו גזענים.צא מזה,בחייך. ואני די בספק אם ראית את הסרט,האדם והחייל הישראלי יוצא ממנו מאוד אנושי ומעורר הזדהות.

שודד 23 בפברואר 2009

כל הרעיון לערבב בין ספורט, סרטים ופוליטיקה.. הוא מיותר ומזיק.
אבל, לגופו של עניין:
א. הסרט "וואלס עם בשיר", מצויין וזה לא משנה איך ישראל מוצגת דרכו, הוא מדבר על מציאות מורכבת מאד ואותה הוא מתאר דרך עיניו וחוויותיו של הבמאי שהיה שותף לה כמו רבים אחרים מאיתנו. (שמשלמים את המחיר לחיות כיהודים בישראל).
ב. חבל שהוא לא זכה בפרס. אבל אולי זה מגיע "לנו"- שהופכים כל תחרות בה משתתף נציג ישראלי…למי יודע מה גורלית.
כאילו שזה בכלל מעניין את העם ההודי (למשל)שסרט "שלהם" זכה הלילה ב8 פרסים, הרבה יותר חשובים מקטגוריית "הסרט הזר"… קלטו את הקטע- מדינת היהודים נכנסה לדיכאון.
ג. אנחנו לפני המשחק של העונה ואני חי בחלחלה, -האם יכול להיות שלפרגי לא תיהיה ברירה, אלא ליסמוך על אושה בהגנה..?!?

רונן דורפן 23 בפברואר 2009

רציונליסט – לגבי השאלה למה באשיר היה מועמד לאוסקר. לפי דעתי בגלל שהוא עבר את שלבי הוועדות המוקדמות… כלומר צפתה בו קבוצה של אנשים ונתנה לו ציונים והוא עבר לשלבים הסופיים.
עכשיו נשאלת השאלה הפוליטית-סוציולוגית למה הוא לא זכה בסופו של דבר? כי מבין חברי הגוף הבוחר יותר אנשים חשבו שהסרט היפני טוב יותר. ובמלים אחרות זה לא בגלל שהעולם נגדנו או היהודים שולטים בהוליווד. אלו פשוט קולנוענים והם העדיפו את הסרט היפני.

רציונליסט 23 בפברואר 2009

הגזמתי קמעה כשטענתי כי הסרט היה מועמד לאוסקר רק בגלל הסיבות הללו ולא כך הדבר. הסרט הזה בהחלט סרט מעולה ומותיר חותם, האנימציה בו חיה כל כך, הדיאלוגים שנונים והרעיון מקורי, אלא שאני משוכנע שאילולא התוכן הבעייתי הוא לא היה מקבל את ההד התקשורתי והמועמדות לפרס. תמים לחשוב שרק איכות הסרט היא שקובעת, ישנם גורמים רבים מאוד שמעורבים בעניין – יחצנות ופוליטיקה הם גורמים משמעותיים ביותר לכל פרס ופרס שמוענק. אני טוען כי במידה והסרט היה באותה הרמה על נושא שמציג את ישראל בצורה טובה יותר, הסיכויים שלו להצליח בפסטיבלי הסרטים היה קלוש. ההחלטות באוסקר לא נטולות פוליטיקה וזה ידוע. ראיתי כבר סרטים שזכו באוסקר הזר והם לא היו ראויים לעומת מועמדים אחרים, אבל היחצנות שלהם הייתה טובה יותר למשל, לא ראיתי את הסרט היפני אז אני לא יכול לשפוט.
גדעון לוי הזוי ולא רלוונטי מכיוון שהוא אטום לחלוטין וחושב שהכל שחור או לבן ובמקרה שלו הכל כאן שחור משחור. על מנת להיות רלווטי עליו לנסות ולראות את התמונה הגדולה מעט יותר ולא להיות "פלסטיני פשוט". הטור הזה על הסרט לדוגמא הזוי לחלוטין ומנותק מהמציאות, הטור של חגי סגל מהעבר השני מוגזם ומופרך מעט(על הבימאי להציג את מה שהוא רוצה,ולא מה שאחד מהמחתרת היהודית לשעבר רוצה), אבל הבסיס שלו ראוי הרבה יותר.

באבא ימים Old Timer 23 בפברואר 2009

אנונימי יקר –

לערבים החיים בשטחים שנותרו בשליטה ישראלית לאחר מלחמת 48 יש שיוויון זכויות אזרחי והזכות העיקרית בדמוקרטיה, הזכות לבחור ולהבחר לא נשללת מהם. לאלו שחיים בשטים שנותרו בשליטת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים אין את הזכות היסודית הזו. זה אפעס קצת הבדל אתה לא חושב?

martzianno 23 בפברואר 2009

שודד, לידיעתך – דווקא התקיימו חגיגות הלילה, בשכונה בה צולם "נער החידות" (לדעתי סרט שנראה ועשוי לעילא, אך מלבד זאת – ריק מתוכן ובטח שלא ראוי לאוסקר ובטח שלא לשמונה!).
חבל על באשיר – זכייה באוסקר עוזרת מאוד לשיווק ומגיע לסרט כזה שייראה ע"י כמה שיותר אנשים.

מאיר המקורי 23 בפברואר 2009

הנה סרט שיותר קשור לבלוג:
http://www.guardian.co.uk/film/video/2009/feb/19/trailer-the-damned-united

44 הימים הנוראיים של בראיין קלאף כמאמן לידס יונייטד שנואת נפשו (שעבר לאמן אותה אחרי זכייתה באליפות). לא הצלחתי לגמור את הספר, אבל יופי של סיפור.

שודד 23 בפברואר 2009

מעניין האם גם בשכונות סברה ושתילה, היו מתקיימות חגיגות זכייה. – או שמא רק "ערב ריקודים"

בני תבורי 23 בפברואר 2009

רציונליסט,
גדעון לוי לא הזוי ודווקא מאוד רלוונטי. כל מה שהוא מתאר מתרחש חמש דקות מביתך ולא מעבר להרי החושך. הבעייה שלי איתו היא הטלת האחריות למצב באופן גורף רק עלינו. כל עוד הוא מתאר עובדות, זה נורא כואב אבל לחלוטין נכון.

רונן,
לא ראיתי את הסרט, אבל אני מתבאס מאי הבחירה בגלל שפולמן אוהד ליברפול. מצד שני, הוא גם אוהד מכבי חיפה, מה שמאזן את הבאסה מבחינתי…

גיל מזימבבואה 23 בפברואר 2009

רק ליידע את אלו שהזכירו את שווגר בתחילת הבלוג.ישעיהו שווגר ז"ל. מת ללא משחק פרידה. נפטר בביתו הצנוע במושב. היה אישיות משכמה ומעלה. צנוע בעל לב בגודל כדור הארץ.

מיקי 23 בפברואר 2009

בני תבורי – איש לא יכול לקחת מגדעון לוי את מפעל החיים שלו בתיאור חיי היום-יום של הפלסטינים בשטחים. מצד שני, נאמר עליו לא פעם שהעבודה שלו היא בבחינת קצת חלטורה שכן הוא אינו דובר/קורא/מבין ערבית ותלוי במתרגמים שלו. זה מוריד משמעותית מהאוטנטיות של הדברים. כמו כן, אני מבטיח לך שאפשר לעשות אותו הדבר עם חיי ישראלים בשדרות או בעוטף עזה ואז זה ייראה אחרת לחלוטין והפלסטינים יהיו נושאי האחריות באופן גורף. מה שהופך אותו להזוי מעט זו העובדה שהוא מסרב באופן גורף לראות את התמונה הכוללת אלא מסתכל על זה דרך הפריזמה של הפלסטיני ה"פשוט" ותו לא.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 23 בפברואר 2009

Old Timer – גם אתה שותף להצהרה על שוויון הזכויות (המדומה) ?
הסיפור של 48 קשור לפליטים שבחוץ וגם לפליטים שבפנים והוא חמור וקשה יותר ובלתי פתיר כנראה.
אפשר להתווכח על אופן עבודתו העיתונאית אבל אי אפשר להתכחש לכך שגדעון לוי מתפקד לאחרונה כסלקטור של מועדון השמאל הקיצוני (נדמה לעיתים שקובי ניב גם חושק בתפקיד).זו לא הפעם הראשונה שלוי עסוק בחלוקת ציונים ובנזיפות לאנשי שמאל שלא הולכים בתלם.

שחר 23 בפברואר 2009

במלחמת לבנון הראשונה הייתי חייל ביחידת מודיעין שהייתה אחראית על אזור סברה ושתילא,
לאורך כל המלחמה נשאלה שאלה מדוע לא משתמשים בפלנגות הנוצריות בכדי להפחית את האבדות בקרב צהל.
וכיבוש מחנות הפליטים נראתה הזדמנות להשתמש בהם
בדעיבד זה הייה כמו לכניס נחש צפע ללול תרנגולות ולסגור את הדלת.
במהלך המלחמה הנוצרים והפלשתינאים היו מביאים לנו חוברות כרומו המתארות את מעשי הזוועה של הצד השני וגם שלהם עצמם,מעין אל גז'ירה מוקדמת.
את הסרט עצמו לא ראיתי עדיין.

בני תבורי 23 בפברואר 2009

מיקי,
אני האחרון לאיים על מעמדו של גדעון לוי כמראה של המציאות בשטחים. יחד עם זאת, באופן אישי, אני לא זקוק לתיאוריו כדי לדעת מה קורה שם (למרות שגם אני לא דובר ערבית ונזקק לעיתים לשירותי תרגום).
למרות זאת, לא הייתי מכתיר את עבודתו כחלטורה, שאם כן, כל כתבה של כל עיתונאי היא חלטורה, אלא אם כן הוא כדורגלן/סלן/ג'ודוקא/טניסאי ועוד מליון דוגמאות ולא רק מתחום הספורט. כמי שמביא סיפור עיתונאי, ההסתכלות דרך הפריזמה של האדם הפשוט עומדת דווקא לזכותו. כעיתונאי, הוא לא צריך לראות שום דבר בפריזמה אחרת מלבד זו שדרכה הוא רואה את נשוא כתבתו. לא מוכרחים לתאר את ענף הבקר בישראל בכל כתבה העוסקת באנטריקוט 300 גרם שנאכל זה עתה. הוא אינו דובר רשמי מטעם מישהו ואינו חייב בראייה ממלכתית.

סטנלי מנזו 23 בפברואר 2009

באבא ימים יקר – לערבי ישראל יש אומנם זכויות כאזרחי ישראל אך הם לא שוו זכויות, ויש הבדל ענקי. הביוב זורם אצלם ברחובות, הם לא יכולים להתקבל לכל עבודות שירות הציבורי, רמת החינוך מזעזעת ועוד ועוד ועוד….
המרחק לשיוויון הזכויות והאפשרויות רחוק מאוד, ונראה כמו נקודה רחוקה באופק, במיוחד במדינה שבה "אין נאמנות – אין אזרחות"..
עכשיו עולה השאלה: מה יגיע קודם, שויון זכוית לאזרחים הערבים או אליפות של מרסיסייד? אני מהמר על שיויון זכויות.

מאיר המקורי 23 בפברואר 2009

מיקי, אפשר לעשות את אותו דבר עם הישראלים בשדרות? באמת? יא אללה, רק גדעון לוי כותב על פלסטינים ועל הישראלים בשדרות לא אומרים מילה, אה?
אתה צוחק, נכון?

ועדיין לא הבנתי למה זה הזוי לכתוב על סבל של פלסטינים? ולמה כל מבקריו מחייבים אותו לכתוב גם על התמונה הגדולה ו/או הסבל של הישראלים ו/או מיליון דברים אחרים – בזמן שכל העיתונות מלאה בדברים האחרים והוא היחיד (וגם עמירה הס) שכותב על פלסטינים.

ושוב – המאמר של ואלס עם באשיר היה לא טוב. גדעון לוי תמיד מאשים בצדק את הישראלים בהתבכיינות. במאמר הזה, הוא היה המתבכיין.

הפלא הלבן 23 בפברואר 2009

נוווווווווווווווווו

מתי כבר עולה הפוסט על המשחק מחר???

רציונליסט 23 בפברואר 2009

מאירזו בדיוק הבעיה הצדק הזה, תמיד הישראלים הם האשמים בכל דבר כאילו לצד השני אין שום חלק בברוך הזה שבאזור. לא ביקשתי ממנו לכתוב על הצד השני, אלא לנסות ולהבין גם את הצד השני, אבל הוא אטום מחפש תמיד אבל תמיד את הישראלי שאשם וחוגג על כך, השנאה העצמית במיטבה. אתה בעצמך כותב שהוא תמיד מאשים את הישראלים , אמנם אנחנו תמיד אבל תמיד אשמים ?
סטנלי מנזו, לא נמאס כבר עם הביוב הזורם ברחובות הזה ? כשם שאין להם את כל אותן הזכויות אין להם את כל אותן החובות שיש לישראלי שמשרת בצבא. נכון קיימת אפליה בולטת, אבל קיימות לה סיבות לא מעטות וכאשר חבר כנסת קורא למי שיעשה שירות לאומי מצורע וכו', ישנה בעיה קשה. האסון הגדול של ערביי ישראל הוא המנהיגים הקיצוניים שלהם שיושבים שנים בכנסת ודואגים הרבה יותר להעמקת הפערים ולהלהטת היצרים במקום לנסות ולתרום לאזרחים שבחרו בהם.ישנם סקרים שמראים שישנה נכונות לשירות לאומי, אבל במידה וחברי כנסת אומרים מה שאומרים בנוסף לקיצוניות העזה של התנועה האיסלאמית, ושטיפת המוח במסגדים, הקולות השפויים לא נשמעים. בהשוואה מול מוסלמים במספר מדינות לא זניחות בעולם(שלא לדבר על מצבם של המוסלמים במדינות השכנות לנו), מצבם של ערביי ישראל לא כל כך רע מבחינות רבות כגון תוחלת החיים, חינוך ותעסוקה. אבל הם זועקים לקיפוח ולא נותנים לעבודות לבלבל אותם.
ליברמן הוא אדם שפל שרוכב על גל של שנאה, הבעיה היא שיש מי שמתדלק אותו וכך קונה לו קולות. תוקפים אותו בצדק, אבל הוא מעלה נקודות חשובות שקשה מאוד לקבלן גם בגלל האישיות שלו וכל מה שמסביב.

Older (of the Blog) Timer 24 בפברואר 2009

אנונימי:

בא נבין על מה אנחנו מדברים. השאלה היתה מה ההבדל בין הכיבוש של 1948 לכיבוש של 1967 ואני השבתי שבסופו של יום ההבדל הוא בכך שהערבים בישראל הם אזרחים שווי זכויות. ברור שמדובר בהגדרה צרה של שווי זכויות ועדיין אין מדובר בשוויון זכויות ריק מתוכן. עם כל הכבוד ערבי בישראל יכול לבחור ולהבחר לכנסת, יכול לקרוא מעל לכל במה למדינת ישראל מדינה של פושעי מלחמה ועדיין להיות מוגן בשל עקרון חופש הביטוי. לא ניתן להעמיד אותו לדין בפני בית דין צבאי ולא ניתן לפגוע בזכותו להגנה משפטית (יותר ממה שניתן לפגוע ביהודי) לא ניתן להגיע לביתו באישון לילה ולהחזיק אותו במעצר ללא משפט (יותר ממה שניתן להחזיק יהודי). לא ניתן לפגוע בפרטיותו, בקניינו או בכבוד האדם שלו אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל ובמידה שאינה עולה על הנדרש. אז נכון – יש הזדמנויות החסומות בפניו. הוא פחות קרוב לצלחת מבחינת חלוקת העוגה אבל העובדה שאלה הנקודות בהן אתה מתמקד רק מחזקת את הטענה שלי. זכויות היסוד להן הוא זכאי מובנות מאליהן בעיניך. לערביי השטחים אין את הזכויות הללו וזה הבדל של שמיים וארץ.

מיקי 24 בפברואר 2009

בני תבורי – כוונתי לחלטורה היא שאם אתה מתיימר להיות כתב לענייני פלסטינים, לפחות דבר את שפתם, תהיה מעורה בתרבות, תבין מאיפה הדברים באים. כל עיתונאי שכותב בתחום בו הוא לא מתמצא עושה קצת חלטורה. נכון, לא הייתי כודרגלן מעולם (חוץ מבשכונה), אבל אני מרשה לומר שאני מתמצא בתחו ולכן מרשה לעצמי לכתוב. איני אומר שהוא לא מתמצא בתחום סיקורו, אבל הייתי מפצפה ממומחה כמוהו לקצת יותר.

מאיר המקורי – לא טענתי שהישראלים בשדרות לא מקבלים סיקור, טענתי שניתן להציג בקלות צד אחד ולהפוך את הצד השני לדמון. סיקור נכון והגון הוא כזה שמראה את הדברים גם בקונטקסט הרחב יותר, שמראה את הרקע למאורעות. באותה מידה אפשר ללכת לתא של זאב רוזנשטיין בכלא ולהציג כמה הוא מסכן וכמה מתעללים בו בלי לציין מה הביא אותו לזה. תסכים איתי שזה לא רציני.

רציונליסט – מילים כדורבנות. "הביוב שזורם ברחובות" הוא טיעון אווילי מאין כמותו ומתחיל בסירובם של ראשי הציבור הערבי להביט במראה ולומר "איפה טעינו?". החל מסירובם העיקש לפשרה ב-48 וכלה באי גביית הארנונה ב-2009. סתם לדוגמא: ברהט, עיר של 50 אלף תושבים, גביית הארנונה השוטפת מגיעה לכ-30% וגביית חובות ארנונה לא מגיעים ל-20%. יש ישובים ערביים שבהם זה פחות מזה. סתם להשוואה, אופקים (לא מהערים המבוססות בישראל, בלשון המעטה) מצליחה לגבות ארנונה בכ-75% וחובות בכ-60%. הייתי מצפה שקודם כל יעזרו לעצמם, יגבו מיסים כחוק ואז יבואו בטענות לכל העולם על קיפוח. אותו הדבר לגבי השירות הלאומי – אני ממש לא מבין על מה התרעומת שצעירים ערבים יעשו שירות בקהילותיהם ועל זה צורחים "מצורעים". אי אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי – לדרוש את כל הזכויות ולא לעשות שום חובות.

סטנלי מנזו 24 בפברואר 2009

אולד טיימר ורציונליסט – ביוב זורם ברחובות הוא לא טיעון אווילי אלא עובדה מוכחת שאפשר להריח ולראות, וגם אני לא הייתי משלם ארנונה אם הייתי גר ברהט, על איזה שירותים????
דבר נוסף, שויון זכויות הוא גם נקודת ההתחלה שניתנת לאזרחים הללו, והיא לא אותה נקודה שניתנה לי ולך, ולהאשים את עזמי בשארה ואחמד טיבי בזה היא טוענה אוולית. הם דווקא מעודדים את הציבור שלהם לצאת ולרכוש השכלה אבל על זה לא כותבים בעיתון ולכן אתם לא קוראים את זה.

מיקי 24 בפברואר 2009

סטנלי מנזו – הטיעון שלך זה כמו הביצה והתרנגולת. אין שירותים – אז לא נשלם ארנונה – אז לא יהיו שירותים. הבסיס לתקציב של כל רשות מקומית הוא גביית ארנונה ואם היא לא עושה את זה היא לא יכולה לבוא בטענות לכל העולם על קיפוח.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 24 בפברואר 2009

תגיד לי? מה אתה מדבר פה על ארנונה?? איזו ביצה ואיזו תרנגולת? ארנונה זו הבעיה פה? בגלל שהם לא משלמים ארנונה אז לא מגיעות להם הזכויות? אתה בוחר להתמקד בפרט הכי הכי שולי של הסיטואציה ומכריז עליה כבעיה.. מוזר… נראה לישעדיף שנחזור לדבר על ליגת האלופות היום בערב..

Comments closed