על קוארדינציה ועל עבודה קשה

מחקר שהתפרסם בוורונה באיטליה מצא משהו שלא כל כך הפתיע אותי. מסתבר שאם רוצים  שמישהו יהיה שחקן שרץ מהר מאד עם כדור, חשוב בגילאים הצעירים לעבוד איתו יותר על קוארדינציה מאשר על ריצה. מה שהחוקרים במחקר הזה עשו היה לחלק קבוצה של 18 ילדים ממועדון קייבו לשניים, קבוצה אחת קיבלה אימוני ריצה מתוגברים. וקבוצה אחת קיבלה אימוני קוארדינציה מתוגברים. הניסוי נמשך 12 שבועות.

אמנם קבוצת ניסוי של 18 ילדים נראית לי קצת קטנה, אבל מצד שני הפערים היו משמעותיים. מאד. הקבוצה שעבדה על ספרינטים השתפרה ב2.3% אחוזים בספרינטים אבל לא השתפרה כלל בריצה עם הכדור. הקבוצה שעבדה על קוארדינציה השתפרה ביותר מחמישה אחוזים בריצה עם הכדור.

עם טיפה מחשבה אפשר להגיע למסקנה הזו מכיוון אחר. בואו נדמיין תחרות לריצת 100 מטרים עם כדור בין תיאו וולקוט או כריסטיאנו רונאלדו לבין אוסאין בולט. ברור לחלוטין שהכדורגלן ינצח בקלות. אנחנו בכלל חוששים שאוסאין בולט יתהפך בגלל הכדור. אפילו אם בולט שיחק כדורגל בצעירותו (וסביר להניח שיש אצנים ששיחקו כדורגל) אין לו סיכוי גם אם יתאמן על כך שנתיים. כי כל סגנון הריצה שלו בנוי על צורת צעד שלא ניתן לבעוט בכדור במהלכה. לכמה דקות חשבתי שכנראה אפילו כדורגלן ישראלי היה משיג את בולט בריצת 100 מטרים עם כדור. אלא שכאן יש את האפשרות שהכדורגלן יתעלף בדרך.

אני חושב שההשלכות של מחקר כזה על אימונים לילדים הן ברורות וידועות כבר שנים במקומות בהם באמת מתמצאים בטיפוח אלופים. פשוט צריך לחתוך את כל הבולשיט של כושר גופני ומשחק תחרותי בגילאים הללו. זה חסר כל משמעות להתקדמות. אפשר אמנם לטעון שהדבר האחד שניתן להסיק בגיל צעיר הוא אילו ילדים יותר רוצים את הניצחון. זה נכון, אבל לדעתי שוב כושר גופני דווקא יעוות גם את הנתונים הללו. ילדים מסויימים ינצחו כי הם גדלו מוקדם יותר ואנחנו נפרש זאת בטעות כתשוקה יותר גדולה לניצחון.

בעבר כתבתי על כמה עניינים דומים למסקנה הזו. למשל שהאחיות וויליאמס וגם השחקנים המחוננים במועדון הטניס של ספרטק מוסקבה לא השתתפו בתחרויות לצעירים. כלומר איש לא בזבז איתם זמן על כוח וסיבולת. או על דרך הכשרת שחקני כדורגל בפורטוגל. או על הסיבות שהסרבים והקרואטים ושאר תושבי מה שהייתה יוגוסלביה טובים כל כך בענפי כדור. וייחסתי את זה לעניינים כמו יצירתיות ובטחון.  מה שהמחקר הזה הדגים הוא פשוט ההסבר המדעי לדברים שלפעמים אנחנו קוראים להם "בטחון" או "יצירתיות" או בטחון:  לחזק שריר שעוצבב נכון מאשר לעצבב שריר שהוא כבר מפותח.

זה מזכיר לי משפט שאמר פעם וודי אלן: מי שלא יודע כלום – מלמד. ומי שלא יודע ללמד – מלמד חינוך גופני.

Welcome, Bienvenido, Benvenuto, Willkommen, Bienvenue, ברוכים הבאים, השבים והשווים
הפילון המרקד

No Comments

עומר ח. 4 במרץ 2009

בדיוק יצא לי לצפות לפני כשבוע בסרטו של אלן "הרומן של עם אנני" בו מופיע משפט מבריק זה. נדמה לי כי זהו אחד מהסרטים הרומנטיים הטובים ביותר של אלן, ומי שלא ראה, שירוץ במהרה לספריית ה-DVD הקרובה לביתו. חוץ מזה, מורה לספורט תמיד נראה לי כמו התפקיד הכי אטרקטיבי בבית הספר. אין בחינות ושיעורי בית לבדוק, ואצל חלק נכבד מהתלמידים זהו השיעור היחיד אליו עם מגיעים עם מוטיבציה.

גיל 4 במרץ 2009

מצד שני, בולט יכול לבעוט את הכדור ל50 מטר ולרוץ בלי הכדור..אתר מעניין מאוד אגב!

עומרי 4 במרץ 2009

השמטת פרמטר מאוד חשוב בהתפתחות- מסגרת תחרותית מקנה מוטיבציה, כל המאמץ הזה מגיל 8 הרבה יותר נחמד כשיש משחק בשבת לדבר עליו עם החבר'ה בכיתה.

איתי נ. 4 במרץ 2009

אם כך, מתי נכון "ללמד" או לאמן כושר גופני? מה המינון הנכון בין שניהם?

ואני מסכים עם עומרי, צריכים את המשחקים כדי שיהיה טעם לכל האימונים

גלעד בלום 4 במרץ 2009

בטניס,ואני משער שגם בענפים אחרים,התיאוריה הזאת מיושמת כבר שנים,בעיקר במדינות אירופה,שם נותנים למדע משקל נכבד.באמריקה המנטליות שונה,תמיד היה להם מאגר של אתלטים והם סמכו שנים על שיטת ה"קפיטליזם הספורטיבי" שבו הנצחון הוא ערך עליון מגיל צעיר והחזק שורד,אלא שבספורט מקצועני מה שטוב בגיל צעיר לא בהכרח טוב בגיל הבוגרים.בטניס למשל יש פתגם שאומר "להיות אלוף בגילאים הצעירים זו יותר קללה מברכה".כפי שרונן הסביר ההצלחה בגיל צעיר יכולה לבוא בגלל שילד מתפתח מהר יותר פיזית מאחרים או מתבגר נפשית בגיל מוקדם ומנצל את זה בכדי להשיג אינספור נצחונות בגילאים הצעירים,המון מאמנים והורים חסרי אחריות באמריקה מדגישים את הנצחון וה"דרוג" בגיל צעיר ולכן הטניס האמריקאי באשפתות.

אני אסביר-טניס מנצח בגיל 12 למשל הוא טניס הפוך.השחקן שיעמוד רחוק מהקו האחורי וידחוף כדורים גבוהים ללא טעויות וללא סיכון יזכה באינספור טורנירים.השחקנים היותר יצירתיים,הפדררים למיניהם,שיעשו נסיונות בגיל הנוער וישחקו טניס "נכון",כלומר יפתחו נשקים,יגוונו את משחקם,יעלו לרשת ויקחו סיכונים הם אלה שיתפתחו לשחקנים יותר שלמים בגילאים המאוחרים לכש"יבשיל" הטניס שלהם.אפשר לבקש מילד צעיר לנסות לשחק טניס בוגר עם לקיחת סיכונים אבל אסור לשים דגש על התוצאות בנוער אלא על פיתוח של מגוון חבטות,טקטיקה או מה שרונן הגדיר קואורדינציה.

בשנים המוקדמות האימונים הנויים על הקנייה ופיתוח קואורדינצית ה"יד-עין-כדור",לא מעט תרגילים בסיסיים וחזרות אינסופיות על חבטות בכדי לפתח את ה"זכרון השרירי".מדובר בתרגילים עם דרגת מאמץ נמוכה או בינונית אבל עם דגש על ביצוע מושלם מבחינה טכנית.

באקדמיה לטניס שלי בניו יורק אנחנו עובדים לפי התיאוריה הזאת כבר שנים,אני כמובן לא המצאתי את זה אלא למדתי מהמאמנים שלי בעבר וממאמני הכושר שהיו לי והוספתי קצת משלי.

השלב הקריטי בבניית השחקן(ואני משער שזה כך גם בכדורגל,כדורסל או ענפים אחרים) הוא הגילאים 6-12 ,אחרי גיל מסוים כבר קשה ללמד טכניקה .בגילאים הצעירים הדגש הוא על טכניקה,קואורדינציה,הרגלי אימון בריאים,פיתוח מגוון חבטות וגם כמובן,כפי שנכתב פה משחקי אימון שהם חלק חשוב בגלל שצריכים להתאמן גם איך ללמוד לנצח ולא פחות חשוב חייבים לתת לילדים אלמנט של כיף באימון אחרת הם יאבדו עניין.הנקודה העיקרית היא שהדגש במשחקים הוא יותר על למידה איך לשחק נכון ופחות על מי ניצח.כמו כן מומלץ לילדים בגילאים הצעירים לעסוק בענפי ספורט שונים בכדי לחזק ולאזן את הגוף וגם בכדי שיהיה ספורטאי יותר מושלם וקואורדינטיבי.אין כמעט ספורטאי מקצוען שלא עסק בילדותו בענף נוסף.

כל הקטע של כח מתפרץ,סבולת וכו' נכנס לתמונה בגיל יותר מאוחר,בעיקר אחרי שהילד מתפתח גופנית ומגיע לגיל בגרות.הרי אין טעם לאלץ ילד שנמצא בתהליך גדילה להגיע לשיא גבול המאמץ,זה יכול לגרום לפציעות ולא משרת את המטרה.

בתוך 6 חדשים אפשר לקחת כל ילד בשנות העשרה המאוחרות יותר ,לשים אותו בחדר כושר עם מאמן ותכנית עבודה ולהכניס אותו לכושר גופני אופטימלי.

לעומת זאת את מה שהילד סופג בשנים הראשונות שלו כבר אי אפשר ללמד אחרי גיל 12-13,ילדים צעירים הם כמו ספוג ואם יש להם כשרון הם יכולים להגיע לרמה טכנית גבוהה בגיל צעיר מאד אם הם מוכשרים ומאומנים היטב.יש ביו טיוב ווידיאו מדהים של "זידאן החדש",ילד בן 6-7 שעושה דברים מדהימים עם הכדור ויש לי כמה שחקנים באקדמיה שלי שכבר שולטים בכל החבטות בגיל 9-10,כמובן שזה לא אומר שיהיו אלופי עולם כי אין לדעת איך יתפתחו בצד המנטלי,לאיזה גובה יגיעו,האם ייפצעו,האם בכלל ירצו לעסוק בענף וכו'.

בשביל להיות גלדיאטור לא צריך כשרון אלא משמעת עצמית גבוה ותו לא,אבל בספורט המקצועני של היום זה לא מספיק,צריך להיות גלדיאטור עם טכניקה,קואורדינציה ויכולת מנטלית להביא את הכשרון לידי ביטוי בזמן אמת.משהו כמו נדאל,קובי ברייאנט,לברון או רונלדו שבעזרת שילוב עליונות טכנית ופיזית שולטים בענף שלהם,אני בטוח שהם קיבלו הכשרה נכונה בגיל צעיר ממאמנים נבונים,כנ'ל גם פדרר,טכניקה מושלמת כמו שלו לא צומחת על העצים.

אחרי שנים שבהם הילד עבר פיתוח נכון והדרגתי של היכולות שלו,בערך בגיל 16-17, אפשר לזרוק אותו למערכה ולומר לו ,אוקיי עכשיו לך ותשתמש באינטואיציה שלך,ותעשה כל מה שביכולתך בכדי לנצח בעזרת הכלים שרכשת בגיל צעיר.

באקדמיה זל ספרטק במוסקבה הם לא איפשרו לילד להתחרות בטורניר רשמי עד גיל 12-13 ,המנטליות הדי פאנאטית הזאת ייצרה המון שחקנים עולמיים,היא די אכזרית לילד אבל בסוף התהליך יוצא שחקן יותר מושלם.

רק שתבינו עד כמה שונים האמריקאים-הם עורכים תחרויות החל מגיל 8 ,יצא לי לראות חלק מהן,יש דרמה והמון דמעות,הורים משוגעים ומאמנים מטומטמים שלא מפנימים שאין לזה משמעות.

גיל 4 במרץ 2009

גלעד, ממה שהבנתי אין גם שופטים במשחקי ילדים בטניס, זה גורם להרבה מריבות?

ד"ר א. 4 במרץ 2009

רונן – תודה, מעניין מאד.
גלעד – תודה, מעניין מאד.

עומרי –
משׂחק בשבת ודיבורים עם החבר'ה כל השבוע יכולים להיות בכל מקרה. השאלה היא על מה מדברים: על איך הוצאנו 1:0 קטן ועכשיו אנחנו מקום 3 בטבלא, או על התיקול הנהדר שהציל שער בדקה ה-37. מה נחשב יותר? מה שהמאמן ישׂים עליו יותר דגש.

בכדורסל בארץ מדברים על העניין הזה כבר דור שלם, ואף אחד לא עושׂה כלום. די מתסכל.

גלעד בלום 4 במרץ 2009

זה גורם לכך שיש אינספור קריאות "לא הוגנות" של שחקנים,זה מגעיל לראות ומביך אבל זה קורה בכל טורניר מאות פעמים ,זו עוד סיבה שאני לא מגיע לטורנירים של ילדים אלא אם מדובר במקרים מיוחדים.
ההורים מתערבים, אין הגינות ספורטיבית ולמעשה אין משמעות ספורטיבית לטורניר שמשוחק ללא שופט.בטורנירים החשובים יש שופטים אבל רק משלב רבע הגמר,בשאר המקרים מסתובב שופט בן 80 בין המגרשים בכדי ללבן מריבות בין שחקנים,הורים ומאמנים.

גיל 4 במרץ 2009

זה באמת מרתק, אבל יש לי שאלה קצת אחרת. טניס זה מקצוע מאוד טכני שעל מנת לשחק אותו ברמה סבירה צריך להשקיע באימונים. אני יכול לחשוב על אימונים בטניס שיהיו מאוד מעניינים ואפשר להשתפר בטניס גם בלי לשחק נגד אף אחד. לעומת זאת, בכדורגל וכדורסל אי אפשר להשתפר בלי לשחק וזה גם מאוד משעמם אם האימונים היו העיקר. מה כיף בשביל ילד לזרוק 100 זריקות עונשין?

אריאל 4 במרץ 2009

אני מסכים בעיקרון עם הרעיון, אבל הבעיה היא – אם מסתכלים על הספורטאי הישראלי – שגם אם מלמדים אותו טכניקה בגיל צעיר, הרי כשהוא מגיע לבוגרים הוא קטן וחלש מאחיו האירופאים. בניון הוא דוגמא טובה לכך, אם כי הוא מספיק מוכשר (וכמובן, בקנה מידה אחר – מסי דוגמא אחרת) כדי להצליח למרות מבנה הגוף שלו.
לכן, כדי לפתח פה דור שיצליח באירופה לא צריך לקחת ילדים מוכשרים ולפתח להם כושר גופני בגיל מאוחר – צריך לקחת ילדים עם מבנה גוף מתאים ובגיל צעיר להקנות להם טכניקה. ככה, כשהם יגיעו לגיל מבוגר תהיה להם גם טכניקה וגם את הגוף המתאים.
כמובן, כל עוד כדורגלן ישראלי ימשיך לקום כל יום ב-11, להתאמן שעה ולשבת בבית קפה בשאר היום, שום דבר לא באמת ישתנה פה

גיל מזימבבואה 4 במרץ 2009

רונן לפי דעתי שמדברים על נושא כזה צריך לעשות הפרדה בין אזורי "פיתוח" (גלעד הזכיר זאת בקצרה) מכיוון שבמערב עובדים על פיתוח כשרונות ומצפים שאחד לכמה (אלפים?) יתפתח להיות כוכב בעוד שבאזורים הנכשלים אני חושב שהתוצאות היו שונות, לי נראה שבאזורים אלו הילדים רצים באותה מהירות עם כדור ובלעדיו, החסרון שאין להם מועדונים ואקדמיות מסודרים שיעקבו אחר ההתפתחות שלהם. הם מקוים שיום אחד מישהוא יגלה אותם.
נקודה נוספת מענינת היא החוש הטבעי שלהם לכדור, דבר שאי אפשר להקנות בשום אקדמיה ואני לא יודע אם ניתן לחקר. האם המסקנה צריכה להיות שהאקדמיות והמשאבים נמצאים במקומות הלא נכונים? כי הרי ברור שאם המשאבים שמושקעים באקדמיה של גלעד בלום היו מושקעים באזורים אלו אחוז הכוכבים היה עולה בצורה משמעותית, וההשקעה הכספית לכוכב היתה יורדת בצורה משמעותית. אבל קיימת גם הנקודה המנטלית שהיא לא פחות חשובה, אבל זה מצריך בלוג נפרד בפעם אחרת.

גלעד בלום 4 במרץ 2009

אריאל-השיטה של איתור הילדים הנכונים לענף מסוים היא מדע בפני עצמו.המזרח אירופאים וגם המערבים פיתחו שיטות בדוקות לאיתור ספורטאים צעירים,יש מבחנים שמשלבים יכולת גופנית,יכולת קואורדינטיבית,אינטיליגנציה,תפקוד תחת לחץ,מנהיגות,אסרטיביות,מוסר עבודה וכו',יש כלים לדעת במדויק לאיזה גובה יגדל הילד ואיזה סוג של מבנה גופני יהיה לו.

זה לא פלא שהמזרח אירופאים ניפקו ומנפקים במשך עשרות שנים ספוטאים בעלי מבנה גוף ןמבנה אישיות שמתאימים לענף שלהם,יש תהליך מיון מאד ספציפי(הכוסיות לטניס,הלסביות לכדורסל והמכוערות לאתלטיקה הכבדה,סתאאאאם אתנחתא קומית …).

בסופו של דבר גנטיקה משחקת תפקיד חשוב,אם רואים ספורטאי על יש סיכוי גדול שיש לו במשפחה מישהו שהיה טוב בענף מסוים,אפילו אם זה דוד או סבא.

גיל-קודם כל אתה בוודאי מתכוון לאזורים נחשלים (ולא נכשלים)…יש הבדל בין ענף לענף.טניס זה ספורט מאד טכני ובלי אלפי שעות עבודה עם מאמנים אישיים אין שום סיכוי להגיע לרמה גבוהה,הוא עדיין למעט מקרים מיוחדים כמו וונוס וסרנה ספורט של עשירים וכפי שרונן כבר כתב כאן בעבר רוב האתלטים ה"אמיתיים" הרונאלדואים,המייקל ג'ורדנים הולכים על כדורגל וכדורסל(ובייסבול ופוטבול בארה'ב),מסיבות כלכליות,לא צריך להיות עשיר ויש פי אלף יותר מקומות עבודה בענפים הקבוצתיים(בינינו זה גם יותר כיף).כדורגל וכדורסל אפשר ללמוד ברחוב במשחקים עם החבר'ה בשכונה,לפחות את הבסיס ובמידה והילד טוב כבר יחתימו אותו באיזה מועדון ויאפשרו לילד לשחק בלי צורך בהוצאה גדולה של ההורים.אם ילד מוכשר מגיע למועדון כמו אייקס או מנצ'סטר בילדות ומחזיק מעמד יהיו לו כלים להצליח.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 4 במרץ 2009

זו כנראה הסיבה לכך שמחד הליגה האנגלית אינטנסיבית כל כך אבל מאידך מעט מאוד שחקנים בריטים הם בעלי יכולת טכנית סבירה.
בשבתות בבוקר במשחקי ליגות ילדים אפשר לזהות את הבעיה כאשר מופעל על הילדים לחץ ההורים והמאמנים כאשר תכלית הלחץ הזה הוא כמובן הנצחון המיוחל וזאת במקום לאפשר לילדים פשוט להנות מהמשחק ולהמתין עם טקטיקות ושאר הבלים עד לגילאים מאוחרים יותר.

זיו 4 במרץ 2009

רונן, השאלה הבסיסית היא, כרגיל, נגזרת מהמטרה.
בפרספקטיבה של ספורט מקצועני, כנראה שאתה צודק וזו הדרך. אבל בפרספקטיבה כללית אני חושב שאתה טועה. גם אם הכל יעבוד מדעית וכו' מה אחוז הספורטאים המקצוענים שנקבל מתוך קבוצה של ילדים שמתחילה להאתמן בספורט מסוים? במצב טוב. 5%? 10%? נגזים ונגיד 30% כי מדובר בבעלי נתונים גנטיים טובים מלכתחילה?
עדיין, הרוב הגדול, המוחלט, העצום לא יהפך לספורטאים מקצוענים בכל מקרה. האם אתה שולח לחוג שחיה או כדורסל או טניס כדי שיהפוך למקצוען? או כדי שיעשה ספורט, יפתח כישורים חברתיים (תלוי בענף), יחיה חיים בריאים יותר, ילמד להתמודד עם הצלחות וכשלונות וגם כדי שסתם יהנה? האם אנחנו צריכים לגזור את השיטה מהשאיפה להוציא אחוז זניח של מקצוענים? או שאנחנו צריכים לבנות שיטה שתיטיב עם השאר?
אני מעדיף מדיניות שממנה יצאו 100 ילדים שנהנו לשחק פינג פונג מאשר משטר בלה-קארוליי שבו 99 אחוז סבלו וצולקו כדי שתצא נדיה קומנצ'י אחת (או שתיים או חמש).

גיל מזימבבואה 4 במרץ 2009

גלעד תודה על ההערה אני מקווה שמי שבא מאזור נח/כשל לא נעלב. הנקודה שרציתי להדגיש היא שבאזורים שבהם אני חי ב – 15 שנה האחרונות לא יכול להיווצר מצב כמו שאתה אומר שאם הילד טוב כבר יחתימו אותו באיזה מועדון. מה שאני אומר זה שכמות הטיב היא אדירה ואני חושב (אני לא יודע אם לא ניסו את זה בעבר) שאם מועדון יפתח אקדמיה באחד האזורים האלה הוא ייפתח לכמות כשרונות בלתי רגילה.

Spartan 4 במרץ 2009

אני מתחיל לגייס את הכסף, אתה יכול למצוא לי אתר :)

לפי מיטב ידיעתי, יש מספר אקדמיות נוער בניגריה וסנגל, הלאכן?

גיל מזימבבואה 4 במרץ 2009

SPARTAN , אתרים אין בעיה צריך רק להחליט איפה אתה רוצה. לדוגמא בעיר שחייתי בה בברזיל במשך 4 שנים , היה נהוג שיום שני זה יום לכדורגל באולמות. כל האולמות בעיר היו תפוסים ע"י חובבנים שקיימו משחקים בינם לבין עצמם, חטפתם שני גולים הוחלפתם וחוזר חלילה. אני חושב שרוביניו התחיל בתור כדורגלן אולמות.
לגבי אקדמיות בניגריה או סנגל ממש אין לי מושג, אני חושב שזה צריך להיות מופעל ע"י מועדון אירופאי שגם יגרור אליו ילדים וגם יפתח את העתיד שלו בעצמו ולא ע"י סוכנים גוזרי קופון. במוזמביק ובאנגולה מופעלות היום אקדמיות של כדור עף ע"י מועדון מפורטוגל.

איל 4 במרץ 2009

זיו – אני לא בטוח, אבל אני לא חושב שרונן התכוון שלא לעשות כושר בכלל, אלא לא להשקיע את הכל בכך אלא לתת עדיפות לפיתוח מיומנויות אחרות.

אבו יו יו 4 במרץ 2009

1. הגיל הקריטי לפיתוח קואורדינציה הוא 8 עד 12. ד"ר מרק ורטהיים מוינגייט, שעבד עם מועדונים בבונדסליגה, מתמחה בנושא ופתח קליניקה בארץ שעובדת על כך עם ילדים. ורטהיים קצת מטורף אבל סימפטי.

2.ציטוטים מוודי אלן הם הכי שנות התשעים המוקדמות. האיש וציטוטיו לא רלוונטיים כבר שנים. בפראפרזה על דבריו אפשר לומר שמי לא יכול להשיג דייט, מתחתן עם מיה פארו. מי שלא יכול להשיג זיון, מתחתן עם הבת המאומצת שלו.

3. התזה הזו של קואורדינציה לא מתיישבת כל כך טוב עם שחקני כדורסל שהתחילו לשחק בגיל מבוגר כמו טים דאנקן, מוטומבו וכו' (היה כאן פוסט בנושא לא מזמן, או אולי בישראל היום).

4. אוף טופיק, מכבי ת"א של הימים האחרונים היא אחת הקבוצות המבדרות של השנים האחרונות.

איתי נ. 4 במרץ 2009

אני נוטה להסכים עם זיו. אין לי ספק שפרט למספר חריגים זעום, כדי להיות ספורטאי מהטופ העולמי צריך להתחיל את העיסוק בספורט בגיל צעיר ולהתמיד באופן אינטנסיבי. המשמעות היא שמפסידים הרבה דברים אחרים. קשה לי להגיד לאחרים אם זה כדאי או לא או אם לשפוט מוסרית אם זה ראוי או לא, אבל אנ ייודע שאני לא הייתי נוהג כך כלפי עצמי ומקווה שהבת שלי (וצאצאים נוספים שיהיו) לא יבחרו בספורט, כדי לא לאבד דברים אחרים
(זה ממשיך קו מדיונים אחרים שכדי להיות ספורטאי מצטיין בחלק מענפי הספורט צריך לקחת סמים וזה משהו שאני מבין, אך לא הייתי עושה)

רונן דורפן 4 במרץ 2009

גלעד – יש סיפור מאד ידוע על כך שמייקל ג'ורדן בכיתה ט' לא נכנס לנבחרת התיכון שלו. הסיפור האמיתי הוא שהוא הושאר שנה נוספת בקבוצה לבני 16 ולא נשלח לשחק נגד בני 18. כשמראיינים את המאמנים כולם צוחקים על "הטעות" הזו – כשמעשית הם עשו את הדבר הנכון. הוא שיחק כל דקה בגיל 15 במקום לשבת על הספסל עם הבוגרים. יש סיכוי שלא היה היום מייקל ג'ורדן אם המאמנים לא היו טועים.
משהו שחשבתי עליו – אפילו אם עושים תחרויות בגיל צעיר – עדיף לחלק את הילדים לפי גדלים ולא לפי גילאים.

אבו יו יו – יש משהו בדבריך. אני כבר לא הולך לסרטים של אלן שנים. לא שאני פנאט בעניין הזה – אבל מין תחושה לא נעימה.

זיו – העלית עניין מאד נכון. אסור לחשוב על ספורט ילדים רק כהכשרה לספורט מבוגרים. אבל ברמת האקדמיות השונות זה כנראה נכון.

רונן דורפן 4 במרץ 2009

גיל מזימבבווה – אחד הדברים של חוזה פקרמן כשקיבל ביד את כדורגל הגילאים של ארגנטינה היה להצמיד לכל מועדון עובד סוציאלי. גם ספורטינג ליסבון הצמידו לרונאלדו – שבא מרקע מאד קשה – עובד סוציאלי.

אריאל 4 במרץ 2009

אני חושב שכל פוסט שמשתמש בשורש ע.צ.ב.ב פעמיים הוא מבורך..

אוהד ש 4 במרץ 2009

גלעד תודה על ההסברים המרתקים
הסבריך מעמיקים וגם מקבלים רובד נוסף של משמעות שחושבים
על מה שעברת בקריירה מגיל צעיר כאלוף העולם בגילאים צעירים.
האם זה נכון שגם ביוגוסלביה (של ספליט) בגילאי הילדים לא היו
תחרויות קט- סל אלא היו עובדים עם הילדים על יסודות הכדורסל בלא לקיים טורנירי ילדים למיניהן.
והאם זה מסביר את כמות שחקני הענק דוגמאת קוקוץ' שיצאו ממדינה זו?

דנידין 4 במרץ 2009

אבו יו יו ורונן, זה נכון לגמרי לגבי וודי אלן פרט ל match point שיצא לו טוב לגמרי.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 4 במרץ 2009

אוף טופיק (שמינית קשור כי קורדינציה כאן היא אבן יסוד ונזכרתי בפוסט על פלוייד והאחיינים):

עקב חופשתי ראיתי באיחור את הקרב מרקז-דיאז.

איזה קרב!
לקלסיקות!

הזדמנות לראות את מי שנראה לי כפאונד לפאונד מס' 1 כיום עד שאהובנו המנייק פ.מייותר גוניור יואיל לחזור מפרישתו.

גלן 4 במרץ 2009

זה גלן

שחר 4 במרץ 2009

פעם שמעתי ראיון עם אלון שטיין כאשר הוא הייה בגיל 17 שהייה כשרון ענק במכבי תל אביב כדורסל וסיים את הקרירה בהפועל תל אביב.
והא מספר שהוא משחק ב- 5 מסגרות שונות של כדורסל נוער,בוגרים ובית הספר, סדר יום מטורף ודחוס.
אמרתי לעצמי הוא לא יגיע רחוק וצדקתי בהרגשתי.

איתי נ. 4 במרץ 2009

כבר אז דיברו על הבעייתיות הזו בהקשר שלו וחזו שהוא לא יוכל להתפתח בגלל העומס, רק שאף מסגרת לא הסכימה לוותר עליו

גיל 4 במרץ 2009

מישהו צריך לקבל את ההחלטה לגבי צעירים, לגבי כמה ימים בשנה הם יכולים להתחרות בטורנירים שונים. בכדורסל זו בעייה רצינית כי כל שנה יש אליפות אירופה, או מוקדמות הו הזדמנות אחרונה, ובניגוד לכדורגל אלו טורנירים ארוכים עם הרבה משחקי הכנה. זה גם משפיע על שחקנים בנבא.

קורא 5 במרץ 2009

אני חושב ששיטת האימון צריכה להיגזר ממבנה הגוף ומהיכולות של השחקן. למשל, יש שחקנים שבשבילם ריצה עם כדור היא שליחת הכדור למרחק וריצה בעקבותיו בעקבות המהירות האדירה שהם מסוגלים לפתח בלעדיו. מנגד, יש שחקנים טכניים שרצים עם הכדור לכל אורך המרחק במהירות קבועה ומהירה. אף אחת מהדרכים האלה לא טובה יותר מהאחרת, אלא עניין של סגנון אישי, אינטיליגנציית משחק ויכולות אישיות שונות.

YB 5 במרץ 2009

מאד לא אהבתי את ההשתלחות בוודי אלן. מאצ' פוינט סרט נהדר, קסאנדרה סרט טוב מאד, ויקי כריסטינה סרט נחמד (מינוס). עדיין מדובר בגדול עולם.
דורפן, האם אתה גם חש שתודחו בידי אינטר?
לא יודע למה, אבל כתוב על המשחק הזה 1-1 או 2- 1 לאינטר.

יורם אהרוני 5 במרץ 2009

כאשר רוצים להכשיר נער להישגים טובים כבוגר צריך ראייה של כמה שנים קדימה. לא לחשוב רק על התחרות הקורבה. אחת המחלות של הריצות הארוכות בישראל וגם במדינות מערביות היא קדחת המרתון. עד לפני שלושים שנה לא ראינו נערים משתתפים במירוצים ל – 10 ק"מ ובודאי שלא חצי-מרתון ומעבר לזה. בשלושים שנה האחרונות החלו לחלק פרסים במירוצים ארוכים גם לנערים. התוצאה: מתקדמים בהתחלה מהר בגלל קילומטראג' גבוה ואחר-כך נתקעים כי לא עסקו קודם בפיתוח מהירות. החל מגיל 16 צריך לבנות תכנית שבה כל שנה יעשו קצת יותר אבל כבר בגיל 16 רצים 120 ק"מ בשבוע אז אין לאן להתקדם. מצד, שני אם עוסקים רק באימוני מהירות, גם-כן קשה להתקדם, מכאן: צריך איזון בין המרכיבים תוך דגש פחות על סבולת וכוח בגילאים צעירים. אלה שני מרכיבים שאפשר יהיה לפתח די בקלות מאוחר יותר.

גלעד בלום 5 במרץ 2009

לגבי וודי אלן-תמיד הייתי סאקר של הסרטים שלו,הבן אדם מקצוען אמיתי,מייצר סרט כל 2-3 שנים כבר יותר מארבעים שנה,הדילן של ענף הקולנוע.לזכותו ייאמר שהוא לא מתכופף מבחינה מקצועית ואמנותית ועושה בדיוק את הסרטים שהוא אוהב ללא פזילה להוליווד,הוא אפילו לא מופיע בטקסי האוסקר למיניהם.

ברור שכשעושים כל כך הרבה סרטים יש נפילות אבל מידי כמה סרטים הוא מייצר סרט נחמד,וויקי וקריסטינה היה די טוב בעיני.הוא מהבמאים האמריקאים היחידים שמצליח יותר באירופה מאשר בארה'ב.אגב עוד ציטוט שלו שמתייחס להצלחה שלו לייצר סרטים באופן קבוע לאורך שנים:"90 אחוז מהעבודה זה להגיע לעבודה ."

לגבי הענין עם מיה פארו,הבת המאומצת וכו'-ברור שזה לא שיגרתי,אני לא בא להגן עליו אבל אומר את זה-1)רומן פולנסקי זיין ילדה בת 13 והמשיך ליצור,עשה כמה סרטים גדולים,וזו עבירה של אונס,עד היום הוא לא רשאי להיכנס לארה'ב אבל מקובל בתעשיה ולא מנודה.
2)אלן אמנם התחתן עם הבת המאומצת של חברתו לחיים אבל לא עשה שום דבר לא חוקי אם כי עשה משהו לא מקובל.הוא מעולם לא היה נשוי לפארו ואשתו הנוכחית מעולם לא היתה בתו באופן חוקי,אין שום קשר דם או קשר חוקי ביניהם שמונע התחברות כזוג.
3)באהבה,מין ומלחמה אין חוקים לדעתי ולאף אחד אין זכות להטיף מוסר לאחרים אם הדבר נעשה בהסכמה,הרי הוא לא איזה חולה מין שיש לו הסטוריה של בליין שכובש נשים,פשוט אדם מבוגר(כך אני משער) שהתאהב בבחורה צעירה ממנו בהרבה שבמקרה אומצה ע'י חברתו לשעבר,אני בטוח שהוא היה מעדיף להימנע מאי הנעימות הזו אבל העובדה שהתחתן איתה ויש לו ילדים איתה קצת הורידה ממפלס גועל הנפש.
4)פרט שולי,אוף טופיק וקצת רכילותי-לוודי ולאשתו יש שתי בנות מאומצות,מאנזי וביז'ט,חמודות מאד,ושתיהן משחקות אצלי באקדמיה לטניס פעם בשבוע בימי ראשון.אני מחכה שוודי יופיע במועדון אבל בינתיים זה לא קורה,הם שולחים את הבנות עם הביביסיטר הצרפתיה שלהם.אני מנסה לקיים דיאלוג עם וודי דרך בנותיו,הן מעבירות לי תגובות שלו.יש לו חוש הומור גם בחיים..רציתי להגיד להן שאם יהיו ילדות טובות אולי הוא יתחתן איתן כשיהיו גדולות אבל אני מתאפק…

גיל 5 במרץ 2009

בסופו של דבר מדובר היה בגבר בן 56 שיוצא עם בחורה בת 22. לא משהו מקובל אבל לא יוצא דופן בחוגים הללו. אני לא חושב שהוא אפילו גידל אותה באותו הבית. העובדה שהם ביחד כבר יותר מ15 שנה אומרת דרשני.

אלון זנדר 5 במרץ 2009

יורם, כרגיל, אתה צודק במאה אחוז. המגמה לשלוח ילדים לרוץ ריצות ארוכות,ף ולאמן נערים למרתון היא מפחידה. ברור גם שרבים מהם לוקחים חומרים אסורים: ההשתעבדות המודרנית ל"רצון לנצח" היא איום על טבע הספורט, לדעתי. מה עוד שהיא משתלבת היטב עם המיסחור – ברור שכולם רוצים למרתון, שם הפופולאריות גדולה, ובתחרויות הקלאסיות (וגם בקטנות) מחכה הכסף הגדול.

בכלל, המחשבה שכדי להשיג ספורטאי מקצועני מצליח צריך לחנך את כל הילדים לווינריות בכל מחיר היא מגוחכת. ההיפך הוא הנכון. האימונים של קואורדינציה, למשל עבודה עם כדור בכדורגל, או טכניקה בקפיצות לגובה ולרוחק, הם מניסיון המהנים והמושכים ביותר עבור ילדים ונוער – כל אימון על טכניקת פוסברי היה תענוג בזמנו, בנעריפ של הפועל עמק חפר. מדי פעם היתה אליפות, או טורניר, מה שנתן להם טעם מיוחד ונדיר. אף אחד לא לימד אותנו לרצות להיות אלופים. ואצלי באמת זה לא התבלט יתר על המידה… אבל מי שהיתה לו מוטיבציה, אותו ראו מיד. כי מי שרוצה לנצח לעתים קרובות גם מנצח ומתבלט. וכך מגיעים לאלופים האמיתיים = ולא על ידי חינוך כוללני. מה עוד שבכדורגל בהרבה מהמקרים כדי לנצח בליגות לילדים צריך לשחק "קבוצתי" ופחות להשתעשע עם כדור, צריך לרצות לנצח ולא לחשוב על יריבים או חברים לקבוצה – מה שמעניק לפעמים שחקני כדורגל בוגרים לכאורה, שאין להם מושג בדינמיקה חברתית.

לעניין וודי אלן – גלעד, קודם כל אני באמת מתחיל לקנא. ואיך הביביסיטר הצרפתיה? דבר שני, למרות שיש לו מדי פעם סרטים טובים, ולדעתי כל השילוש סביב מ'ץ פוינט היה טוב, והוא עדיין מספיק טוב כדי לשכנע את פנלופה קרוז להתנשק עפ סקארלט ג'והנסון: הוא לא מתקרב לרף שיצר בעצמו. וללא ספק נקודת השבירה היתה הפרידה ממיה פארו והאושר הכרוך בנישואים לבת שלה. כנראה שאלן מאושר הוא הבמאי הפחות טוב.
בענייני מוסר – נכון שאין דבר לא חוקי בכך (אם היה אז לא היה קורה), אבל טעם מריר נשאר בפה. הרי הוא לעולם לא היה פוגש את אשתו לולא היתה ביתה של פארו, ולולא עשו דברים ביחד. אין זכות להטיף מוסר? ודאי שאין. ובכל זאת כולנו עושים זאת כל הזמן. למשל, לכאלה שמנצלים את הבלוג כדי לספק לנו רכילות ניו-יורקית וקצת ניים-דרופינג. תן לנו עוד!

גלעד בלום 5 במרץ 2009

זנדר,הבייביסיטר הצרפתיה לא משהו,אבל זאת של הילדות של יאניק נואה פצצה אמיתית,איך זה בשביל ניימדרופינג?יש לי עוד אבל אם אתה רוצה תצטרך לקרוא את האוטוביוגרפיה שלי…לא יודע אם יש קשר בין האושר של וודי לבין רמת הסרטים שלו,אני אשאל את הבת שלו ביום ראשון ואבקש שתעביר את השאלה-אגב,כשאמרתי לבתו שתגיד לאביה שהיא יכולה להיות שחקנית מצוינת אם תתאמן יותר ותיקח שיעורים פרטיים ולא רק קבוצתיים היא חזרה אחרי שבוע ואמרה לי שהיא אמרה לאביה את מה שאמרתי.ומה אבא אמר?שאלתי אותה,לפי בתו הוא אמר-"תגידי לו שאני יודע".אני כבר שבועות מנסה לנתח את המשפט הנ'ל,בעיני רוחי אני רואה את וודי מעיר הערה סרקסטית על המאמן שמנסה לקדם את העסק שלו.אגב וודי ,למי שלא יודע,חובב ספורט מושבע,אןהד ניקס,ואף היה מתאגרף חובב בצעירותו(אני משער שבמשקל נוצה),יש גם סצנה על מגרש טניס ב"אנני הול".מקווה שסיפקתי את יצר המציצנות השבועי,בשבוע הבא,חידון-עם מי שהיתי ערום בג'קוזי ב-1989 באריזונה?רמז-כמה שנים לאחר מכן הפכה לרעייתו של שחקן קולנוע מפורסם שידוע גם כסיינטולוג.

רוני שטנאי 5 במרץ 2009

השאלה הגדולה היא האם הג'ינג'ית המדהימה הייתה עירומה אף היא ?? אי אפשר לעמוד במתח הזה. ואולי יותר קריטי כמה נקודות יש על זה בחידון ? אם זו האשה הנוכחית אז היא הייתה ילדה באותה תקופה. ואם בכלל לא מדובר בזה שנולד בארבע ביולי אז יצאתי די מעאפן.

ערן קאלימי 5 במרץ 2009

הייתי בג'קוזי עם קלי פרסטון?

גלעד בלום 5 במרץ 2009

רוני-אתה טועה,היא לא ג'ינג'ית,תקשיב לקאלימי.לא מבין את המשפט האחרון שלך..

קאלימי -לא מאשר ולא מכחיש ולא אוסיף יותר בדבר.

רוני שטנאי 5 במרץ 2009

אז יצאתי מעפאן :( המשפט שלי התכוון לטום קרוז הסיינטולוג ש"נולד בארבעה ביולי". לפחות רמת הציפייה שלי ירדה פלאים כי לא מדובר בניקול .

אלון זנדר 5 במרץ 2009

גלעד – אני מקווה שהאוביוגרפיה שלך לפחות תקבל רייטינג R (רצוי גם מדבקה על שימוש בלשון לא נאותה), ואז אני מבטיח לקנות, לקרוא ולחלק כמתנה לחברים. הילדות של יאניק נואה, אם הן גם של אשתו, הן מין הסתם מדהימות לכשעצמן. ולמה שהבייביסיטר לא תלמד גם טניס? לא רוצים שהיא תשחק איתן בחופשות על המגרשים במלון? אולי יש פה נישה שעוד אפשר להרחיב אותה…

את וודי אלן אני מתאר לעצמי בהחלט (אגב אומרים שהוא לאו דווקא איש נעים) כשהבת שלו אומרת "גלעד אמר, שאני יכולה להיות שחקנית מצויינת אם גם אקבל שיעורים פרטיים" והוא מגלגל עיניים (בפנים, כדי לא להעליב אותה) ואומר רק "בטח. ברור שהוא אומר את זה". מעניין אם הוא חושב שאתה אמרת את זה לבת שלו בגלל הכסף או בגלל שאתה רוצה פירסום…

בקשר לג'אקוזי – שני שמות עולים לי לראש, שניהם ליגה בכירה ביותר, (ושתיהן נולדו בהוואי) – אולי זו כן היתה טעות לא ללכת ללמוד טניס, אני חושש. אני מקווה שהשחקן הסיינטולוג לא העיק ונכנס גם הוא למים.

אלון זנדר 5 במרץ 2009

זה מה שקורה כשלא לוחצים F5. קאלימי עלה על זה לפני – אבל בויקי כתוב שהיא היתה נשואה עד 1989. זה הפסיק בגללך, או שניחמת אותה? ורוני – מה רמת הציפיות ירדה, מניקול קידמן לקלי פרסטון זו עליה. ואני מדבר על עירום בג'אקוזי כמובן, לא על שיחות נפש.

רונן דורפן 5 במרץ 2009

גלעד – לא הבטחת לי שאני כותב את האוטוביוגרפיה שלך?
כולם – להרגע. גלעד מן הסתם מגזים. אני בטוח שאם נבדוק לעומק את העובדות נגגלה שהוא לא היה ערום עם כוכבת קולנוע מעורטלת בג'קוזי באריזונה. במקרה הטוב הכל קרה בקולורדו.

גלעד בלום 5 במרץ 2009

בואו נשאיר קצת משהו לדמיון שלכם,זה היה שנים לפני טרבולטה,לא יודע אם היתה נשואה או לא,אני לא משקר,תקראו את המלים במדויק,לא נתתי פרטים חוץ מעובדה יבשה(או רטובה)

ערן קאלימי 7 במרץ 2009

לא'דע, בתור אוהד הפועל מגדל פיזה ירושלים אני מעדיף את קלי מקארתי בג'קוזי.
אולי זה מה שטפירו עשה שם…..

Comments closed